שיעור בוקר 09.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום להסתלקותו של האר"י - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא: יום השנה להסתלקותו של האר"י,

קטע מס' 1.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש, אשר כאו"א [כל אחד ואחד] פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלוקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נִתנה תורה לישראל."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

קריין: קטע מס' 2.

"אין די מילה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דַּלְתי ההשגה נעולים בדְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, ובא וּפְתָחָם אלינו [...] והנך מוצא בן ל"ח [38] שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלוקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' [הקדושה] ביחוד."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

קריין: קטע מס' 3.

"דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחריי ויאיר עיני הדור בחכמת הקבלה. שבימיי היו הצינורות סתומים, ובימיו יתגלו הצינורות; ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י."

(הרמ"ק על האר"י)

קריין: קטע מס' 4.

"ונאמנה דעו, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי, כי באותם ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים, לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים. לא כן באלף השישי הזה, שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד, בפרט כעת שנדפסו כל כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל, אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם, וכל דבריו דברי אלוקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גילה מה שגילה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת, כמו בנגלות ממש."

("הברית השלם". חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה')

קריין: קטע מס' 5.

"שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע [זכותו יגן עלינו]. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט [הבעל שם טוב], הוא באמת דבר השווה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

שאלה: אנחנו לומדים שבדורות הראשונים הייתה להם עביות נמוכה, נגיד לאבות שלנו וכן הלאה.

תלוי למי.

תלמיד: באופן כללי העביות לא גדלה?

באופן כללי כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם אומר שבדורות הראשונים היה צורך להשגת כל שבע החכמות החיצוניות וסיגופים נוראיים וכולי בשביל להגיע להשגה?

זה היה התנאי.

תלמיד: אם הייתה להם עביות נמוכה, אז לא היה אמור להיות להם יותר קל?

אני לא יכול להגיד לך, לא הייתי באותם הדורות ואני לא רוצה לדבר מעצמי, אבל הם היו הרבה יותר מלאים במקורות למיניהם, כך היה צריך להיות התיקון לכלל הנשמות.

תלמיד: איך להבין נכון את הקטעים שמדברים על כך שהאר"י עושה שינויים ממש במערכת הרוחנית?

אנחנו רואים שאפילו במדע, להבדיל מחכמת הקבלה, יש תקופה ופתאום באה תקופה חדשה, באים אנשים עם גישה חדשה, משתמשים בכלים חדשים, במתמטיקה, במיקרוסקופים, טלסקופים וכן הלאה. דור דור ודורשיו.

תלמיד: בעל הסולם מזכיר את הרמ"ק, שהיה אם אני מבין נכון גדול המקובלים, וכולם למדו ממנו, הוא כבר היה אדם זקן.

כך חשבו, כן.

תלמיד: וכשהגיע האר"י בן חצי מגילו, אפילו הוא נכנע לפניו. כנראה שראו משהו באר"י?

כן. איך הייתם מקבלים היום מישהו שבא ומלמד אתכם רק לפי דברי תורה, לפי מה שכתוב שם? דור דור ודורשיו, זאת אומרת יש שיטה שמתאימה לאותן הנשמות שיורדות באותו הדור, באותו הזמן, שצריכים לתת להן איזה יסוד חדש וגישה חדשה.

תלמיד: מצד אחד כשקוראים את כתבי האר"י, זה אדם שנמצא ממש בעולמות עליונים ומוליך אותך, מספר לך כאילו שהוא מתאר את הבית שלו, עובר מחדד לחדר.

כן.

תלמיד: מצד אחר, כמו באגרת שקראנו, דווקא הצדיקים, המורים האמיתיים או הצדיקים מגמגמים, לא יודעים לדבר יפה ושוטף, כמו בדוגמה של עמוס שהוא נותן.

הם לא יודעים לדבר בשפה המודרנית לאותם הזמנים, כך זה תמיד.

תלמיד: מתי זה כך ומתי זה כך? כי האר"י ממש פתח הכול בשפה שכולם התפעלו ממנה.

לא כולם. רובם לא ידעו בכלל מאיפה הוא לוקח את זה, מה פתאום, איפה זה כתוב, אלא רק מפני שכמה גדולים מאותם הדורות הסכימו איתו ודיברו עליו, לפי זה האחרים קיבלו את האר"י כגדול. אבל בעצם אין לך דור שמקבלים אדם שבא עם חידושים כאלו, עם תורה חדשה. עד היום יש לך אנשים שאומרים, אנחנו לא מקבלים את האר"י.

שאלה: אתה מלמד אותנו לא רק לפי התורה אלא אנחנו מרחיבים את הדברים מעבר לזה.

כן.

תלמיד: נאמר פה שבזמן האר"י כל הצינורות היו סתומים והיום אנחנו מגלים את הצינורות.

כן.

תלמיד: האם זו הדרך באמת, מה זה אומר לגלות את הצינורות?

לגלות עוד גישות להבנת התורה.

תלמיד: איך זה מבטיח לנו הצלחה בפתיחת הצינורות האלה, להיות כמעבר?

אנחנו עוד לא מצליחים, על מה אתם מדברים?

תלמיד: אנחנו עוד לא מצליחים?

במה אתה פותח?

תלמיד: בהפצה. אנחנו לא מצליחים בהפצה לפתוח את הצינורות, להעביר החוצה את מה שאנחנו עושים?

בכאלה צינורות כן.

שאלה: אני חושב שכל החברים מהכלי העולמי שהגיעו ללמוד באו מנטיית הלב, לא מהשכל, כי היום אם לא ההסברים שלך, מה אנחנו מבינים בבעל הסולם וברב"ש.

מה זה הלימוד אם לא ההשתוקקות להרגשה בתוך הלב, שזה המילוי מהלימוד?

לא, זו תוצאה מהלימוד הנכון, מהסביבה הנכונה שכך מתייצבת באדם ולפי זה האדם משיג. אבל חוץ מזה יש עבודה יומיומית.

תלמיד: העבודה היא פשוט בביטול האגו.

בביטול האגו.

תלמיד: הלימוד היום הוא פשוט. הנקודה שבלב מעוררת את האדם, לא נותנת לו שום דבר חוץ מזה, ושמה אותו על הדרך שבה עליו ללמוד איך ליישם את עצות המקובלים. איזו עבודה יש לנו עוד? ביטול, אהבה, כל מה שאנחנו קוראים, ולהגיע לתפילה שזה יקרה.

כן.

תלמיד: זה הלימוד.

כן.

תלמיד: הלימוד בזמננו.

זה לא בזמננו, זה תמיד היה כך, רק היו נשמות אחרות, יותר זכות.

שאלה: כדי להתחזק באמונה ולהבין את התורה, ב"תפילת שמע" נאמר "ושננתם לבניך ודברת בם", וגם דוד המלך כתב לנו, "וראה בנים לבניך שלום על ישראל". מה זה להוליד בן בעבודה?

זאת הבנה, הבנה וחיבור לבורא, זה נקרא "להוליד בן".

שאלה: כותב "בימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים." מה האר"י הוסיף או שינה שביטל את הצורך בדברים האלה הלאה?

הוא פתח את צינורות השפע, ומאז לא צריכים עינויים וכאלו אמצעים קשים אלא מספיק לאדם ללמוד את התורה בזמן הפנוי ולהימצא בקבוצה, בחיבור עם החברים.

תלמיד: מאז יש שינוי מהותי באופן הלימוד שאפשר את זה וביטל את הצורך בכל הדברים האלה?

הלימוד עצמו נעשה אחר, יותר מטרתי והאדם יותר מכוון.

תלמיד: איזו תכונה הייתה בו שאפשרה לו לעשות את זה, מה היה מיוחד בו כל כך שאפשר לו לעשות את זה?

הזמנים היו אחרים והנשמות היו אחרות.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא משהו בו, אלא הזמנים השתנו והנשמות השתנו. אבל אמרת שתמיד אלו אותן נשמות?

אבל יש בהן גלגולים.

תלמיד: הצטברות.

כן.

שאלה: קטע מס' 6.

"מורי היה אומר, שעיקר כוונת הקריאה בתורה, תלוי בזה שיכוון לקשר את נפשו להדביקה לשורשה ע"י התורה, כדי להשלים אילן העליון ולהשלים אדם העליון ולתקנו, כי זה הוא תכלית כל בריאת אדם ותכלית עסקו בתורה."

(מרח"ו. פרי עץ חיים, שער הנהגת הלימוד, פרק א')

שאלה: שמעתי היום בשיעור פעמיים שיש גלגולים ושאנחנו לוקחים דברים איתנו מגלגולים קודמים. איזה ערך יש לידיעה הזאת בשבילנו?

אנחנו שומעים שיש התפתחות הדורות. מאיפה זה בא? מהגלגולים הקודמים, מכול אותם השלבים שאנחנו עוברים או ברצון או למעלה מהרצון או למטה מהרצון בדורות הקודמים.

תלמיד: מה יש לנו בחיים שלנו שאנחנו יכולים להגיד, זה מגלגול קודם?

את זה אנחנו עוד לא משיגים. אף אחד מאיתנו לא משיג את הגלגולים שלו.

תלמיד: מה עם הנטיות הטבעיות של כל אחד בלימוד?

הייתי אומר שזו יותר נטייה גשמית.

תלמיד: היום בשיטת הלימוד שלנו אנחנו כמעט לא קוראים את דברי האר"י, קוראים קצת מספר הזוהר. אנחנו יותר לומדים את כתבי בעל הסולם ורב"ש ועוסקים כל הזמן בחיבור בינינו. זה כנראה הצורך שלנו עכשיו, בדור הזה.

נכון.

תלמיד: בדורות הקודמים למדו יותר אולי האר"י, אולי לפני האר"י למדו זוהר.

איזה ערך יש לזה שכביכול בנשמה הכללית ספגנו את זה, עברנו את זה?

אין לי הבנה מספקת לחישוב הכללי.

תלמיד: גם בכתבי האר"י הוא אומר ש"מאוד הזהירני רבי לעסוק באהבת חברים מעבר להכל". גם בעל הסולם אומר, "פנה מכל העסקים המדומים, תתעסקו באהבת חברים", זאת אומרת יש משהו שלא השתנה במהלך כל הדורות.

זה לא ישתנה לעולם.

תלמיד: זה השורש של השיטה מימי אברהם. אז מה כן משתנה?

איך משיגים את ההתקדמות. לכל דור ודור יש דורשים, יש לו נשמות מסוימות.

תלמיד: זאת אומרת אותו גילוי הבורא באהבה בינינו, בדור של משה, היה צריך תורה. בדור של האר"י היה צריך את האר"י. אבל בעצם זה אותו גרעין של עבודה שלא משתנה.

כן.

שאלה: מה היה מיוחד באר"י שהיה שונה משאר המקובלים?

שורש הנשמה.

שאלה: מה ההבדל העיקרי בין האר"י לבין בעל הסולם בגישות שלהם ללימוד?

אני חושב שאין הבדל.

שאלה: מה זה אומר שהיו צינורות סתומים ואחר כך הם פתוחים?

זה עניין של גילוי החכמה להרבה אנשים, למי שלומד.

תלמידה: מה פותח את צינורות החכמה?

זו דרישה שבאה מליבם של אנשים שעוסקים בתורה בצורה מסוימת.

שאלה: מה המשמעות של הקשר עם רב ברוחניות?

צריכים לשמוע מה רב מלמד ולהשתדל להתכלל עם זה.

שאלה: אני מרגישה שכל מקובל מלמד לפי תפיסת הזמן שלו, האם נרגיש את האר"י, בעל הסולם, רב"ש ואותך בליבנו במהלך החיים?

אני חושב שכן, במקצת.

שאלה: הרב אמר שאין נשמות חדשות. אז מה משתנה בנו מדור לדור שאנחנו כל כך רחוקים מהשגה?

אותן הנשמות שכבר היו בעולמנו - חוזרות ומתלבשות בנו ואנחנו בדורנו, בכלים שלנו כן משתדלים להתכלל מהם ולכלול אותם יחד.

תלמידה: מה התפקיד של דורנו?

התפקיד של דורנו זה לחבר עד כמה שאפשר את כל הנשמות על ידי המאמץ שלנו יחד ולהביא אותם ממש לשיא של חיבור, שזה גמר התיקון.

שאלה: השכל, הרגש, התפיסה של האדם לא תמיד קולטת את הזכות שיש לו להיות ליד מקובל וללמוד ממנו. אני חושב על התלמידים של האר"י, שהוא הסתלק מהם. איך עושים חשבון נפש נכון לאחר הסתלקות המקובל, שהאדם באמת מיצה את הזמן שלו ליד המקובל?

רק להתחבר ביניכם עוד יותר ולפנות לבורא.

תלמיד: ניקח לדוגמה את התלמידים של האר"י. אני מניח שזה גרם להם צער גדול.

כן.

תלמיד: במצב כזה, כשאדם מצטער שהוא לא מיצה את ההזדמנות שניתנה לו ליד המקובל לעשות את כל מה שבכוחו וביכולתו כדי לספוג את תורתו, ועכשיו הוא מסתלק ממנו, איך האדם חי אחרי זה?

הוא ממשיך לחיות. יש לו מטרה, הבורא דורש ממנו שהוא ימשיך וימשוך אחריו עוד נשמות, וכך ישתדל להגיע למטרת החיים.

תלמיד: ועל מה שהוא רואה שהוא פספס?

פספס, כל יום אנחנו מפספסים.

תלמיד: אבל איך הוא לא יושב ואוכל את בשרו, איך הוא לא נקרא כסיל?

לא, לא להגיע לזה. העבודה שלנו היא דווקא מושכת אותנו קדימה, למטרת החיים, לכן לשבת ולבכות מה עשיתי אתמול ושלשום, ואוי ואבוי, זה ממש לא מתאים לעובד ה'. כי הבורא הוא שסידר לך את כל הזמנים והמצבים האלה, אז תשתדל להיות אדם.

שאלה: האר"י הסתלק לפני הזמן כי לא מצא בין התלמידים צדיק כמוהו. לפי השכל, לפי הגיון, המורה כן אמור להישאר עד שאחד התלמידים מגיע להשגה, אז למה הוא הסתלק?

אתה לא מבין את זה.

תלמיד: אני לא מבין, אני מנסה להבין.

הוא לא מצא בין התלמידים שלו מי שיכול להגיע להשגה כמו שהוא חשב.

תלמיד: האם זאת התרשלות של תלמידים?

כן ולא. זה עניין הזמן.

תלמיד: אני רוצה לקחת זאת כאנלוגיה אלינו, האם יש התרשלות מצידנו שעדיין אף אחד לא הגיע להשגה מאיתנו?

קודם כל יש כאלה שנמצאים במשהו בהשגה, אומנם אלו מצבים ראשונים, אבל יש סיכוי שיגיעו.

תלמיד: העבודה העיקרית היא לזרז את הזמן כל עוד המורה איתנו.

נכון, כל אחד ואחד, ולהתפלל על כולם.

שאלה: האם אפשר להגיד שצינור זה עשירייה?

יש מקומות שאפשר להבין כך, ויש מקומות שאפשר להבין שאת הצינור האדם בונה מעצמו.

תלמיד: האם צינור לא סתום זו עשירייה שיודעת לעבוד עם כוחות מנוגדים זה לזה?

כן.

שאלה: באחד הקטעים כתוב, שאין דור שאין בו כאברהם, יצחק ויעקב. מה זה אומר?

כך כתוב.

תלמיד: מה הפירוש?

אני לא יודע.

תלמיד: "אברהם יצחק ויעקב", האם זה לא בעל השגה?

לא. אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב, זאת אומרת שהנשמות האלו מופיעות בכל דור ודור, אבל איך להיות מקושרים אליהם, בג' קווים, אני לא יודע.

תלמיד: זה יכול להיות אפילו אתה.

אני לא מבין לפניי את המדרגה הזאת.

תלמיד: זה אומר שזו תכונת ההשפעה.

בסדר, עכשיו אני יודע.

תלמיד: אתה יודע, אבל אתה לא רוצה להגיד. כשמורה מלמד את התלמידים שלו, לא מורה מזויף כמו שאנחנו רואים מה קורה מסביב, האם התכונות של אברהם, יצחק ויעקב לא טמונות באותו מורה?

לא בכל אחד ולא תמיד.

תלמיד: לא דיברתי בכל אחד, אלא בך.

מה אתה רוצה ממני.

תלמיד: אני רוצה לדעת מי מלמד אותי, אני סומך עליך.

אני בגובה של משה רבנו.

תלמיד: זה מצוין, לפחות שנדע מי המורה שלנו. כשהוא כותב בכל דור ודור, הכוונה שיש מדריך מסוים בגובה מסוים שמלמד את הקהל, נכון?

כן.

שאלה: מה זה שורש נשמה?

שורש נשמה זה שורש נשמה. אלו אותם תנאים, תכונות יסודיות, שמתגלים מכוח הנשמה שמתחילה להתבאר.

תלמיד: מתחילה להתבאר, האם זה אומר שאני משיג את שורש הנשמה?

זה בסוף.

תלמיד: כי הוא כותב פה שכל אחד צריך להשיג את שורש נשמתו.

כן.

תלמיד: הוא כותב, "לקשר את נפשו להדביקה לשורשה". מה זה אומר לקחת את הנפש ולהדביק אותה לשורש?

לאותו מקום מאיפה שהיא התחילה להתפשט.

תלמיד: מאיפה היא התחילה להתפשט?

מהבורא.

תלמיד: האם זה מה שהוא ברא בר ממנו, שהוציא ממנו החוצה, ויצר את נשמת אדם הראשון?

כן.

תלמיד: האם גמר תיקון הוא פרטי או כללי, כלומר מדביקים לאדם הראשון כולו או לאדם הפרטי עצמו?

את זה אנחנו לא מבינים ולא מבחינים בזה, אבל צריכים להגיע לשורש שממנו אנחנו מקבלים ומתמלאים.

תלמיד: כמה אנחנו קרובים להדביק את השורש הזה במצב שלנו היום? כי לפי מה שאני קורא, זה לא נשמע שאנחנו קרובים.

תתפלל.

תלמיד: האם כל אחד צריך להתפלל באופן פרטי?

פרטי וכללי, תבקש.

שאלה: למדנו ב-2009 את המכתב הזה, והסברת שאחד מהמאפיינים של שיטת האר"י הוא שיטת המסכים. מה זאת השיטה?

כן, כי הוא הסביר שכל דרגה ודרגה של הרצון לקבל תלויה במסך ששורה עליו.

תלמיד: האם לפניו לא דיברו על מסכים, אור חוזר?

לא.

תלמיד: זה המאפיין של השיטה? ועוד דבר שאמרת זה שעד האר"י דברו מלמעלה למטה, והאר"י דיבר מלמטה למעלה. מה זה אומר?

האר"י מדבר דרך השגה ממטה למעלה ולפני האר"י דיברו וגם כתבו, הסבירו מלמעלה למטה, לפי הדוגמאות. למשל לאדם יש עשר אצבעות, זה נובע מ"עשר הספירות". "ראש", "תוך", "סוף", תסתכל על המבנה של גוף האדם, יש בו גם חלוקה כזאת, וכן הלאה. זאת אומרת, לא שזה מתגלה לפי התפתחות הרצון לקבל שמגיע לתשע ספירות, עד הספירה העשירית, שהיא באמת הרצון לקבל הנכון, אלא הדברים הם כאלה. יש הרבה ספרים שנכתבו על ידי מקובלים במשך הדורות, במשך מאות שנים וכך הם דיברו.

תלמיד: עוד מאפיין שאמרת, שאר"י דיבר מצד הכלים ולפניו דיברו מצד האור.

כן.

תלמיד: איך אפשר להבין את זה?

כי הכלים זה דבר יותר פנימי מהאור. אז כשאנחנו משיגים משהו, אנחנו רואים שהאורות משתלשלים ומגיעים מלמעלה למטה, כך האורות. ובכלים, אנחנו לומדים שזה תלוי בכלים, ואז לפי הכלים, איך שהם מסודרים, לפי המסכים, באים האורות מלמעלה וזורמים למטה.

תלמיד: אז למשל התורה ו"הזוהר" כתובים מצד האור?

באותם הזמנים היו יותר אנשים שהיו מדברים בצורת האורות.

תלמיד: שוב, איך להבין את זה שזו רק מערכת כללית שתארו לנו ולא מתוך השגה? לא מתוך הכלים?

לא. לא מתוך הכלים. לא מתוך עביות, ומסך ואור חוזר, עדיין כל הדברים האלה לא נגלו.

שאלה: מה ההבדל בין ללמוד משהו ולהבין אותו לבין להיות בו, להיות בהשגה?

כמו שאמרת ללמוד ולהבין, או סתם להיות בזה.

תלמיד: ה"להיות בזה", זה סתם?

יכול להיות שכן.

תלמיד: למשל האר"י שכותב על צמצום, הוא נותן דוגמה בהתחלה, שהבורא מצמצם את עצמו ומזה אנחנו צרכים להבין שאנחנו, כדי להתקשר לבורא, צריכים לצמצם את עצמנו. נניח שזה עיקרון שהולך משם ואחר כך לבעל הסולם, וכל מה שאנחנו לומדים זה איך האדם מתגבר על הרצון לקבל, או עובד עם הרצון לקבל כדי להתקשר לבורא. כביכול מרגיש לי שזה בא לשם. מה ההבדל בין זה שהאדם מבין שיש עבודה לפניו שהוא צריך עוד לעבוד בלתקן את עצמו, לבין מישהו שנמצא במקום הזה?

אז יש הבדל. לעבוד עם הכלים ועל ידם להשיג, ואז הוא מבין גם פנימיות העניין וגם חיצוניות, מה קורה.

תלמיד: אמרת לנו קודם שאנחנו צריכים להגיע לידיעה שיש בורא אחד וחוק אחד שהוא חיבור. ואת זה אנחנו צריכים לראות וזה מה שיסייע לנו. אני מנסה לחשוב על העניין הזה של חיבור, יש ספר אחד ומורה אחד, ועכשיו הוא יושב מול שלוש מאות או שלושת אלפים תלמידים, וכל אחד בטוח שומע ומרגיש משהו אחר.

כן.

תלמיד: מה משיגים בחיבור שנותן לאדם הרגשה שהוא מעצמו, עם השכל שלו, עם הרגש שלו לא יגיע בחיים? איך מרוויחים מההבחנות שלנו?

זה ההבדל בין הפרט לכלל. צריכים להשיג ואז מבינים. ככה אי אפשר להגיע.

תלמיד: הכלל משיג יותר ממה שאחד ירגיש, לא משנה מיהו?

כן.

שאלה: איך התלמיד פותח את הלב שלו לכל המורים?

לכל המורים?

תלמיד: לכל המקובלים שיש?

לפתוח את הלב?

תלמיד: כן.

פשוט מגיע ורוצה על ידי הלימוד להתקרב למורה ועל ידו לבורא, שזה בעצם מטרת הלימוד שלו.

תלמיד: ואפשר להתפלל למורים, לכל המקובלים שיש לנו, אפשר להתפלל ודרכם להתחבר עם הבורא? להתפלל, או לבד או עם העשירייה?

אפשר.

תלמיד: בכללית אנחנו בעשירייה קוראים את המאמרים ומתפללים לבורא.

אני לא חשוב שצריך להתפלל למורים, אין לנו כזו הכוונה. אנחנו צריכים להתפלל לבורא בלבד שיעזור לנו להגיע לדרגתו ולממש את עצמנו.

תלמיד: הזכרנו גם כמה פעמים בשיעור את היכולת ללמד את הבאים אחרינו. זאת אומרת, אם יש לנו רצון להגיע לבורא, אז אנחנו צריכים גם לקחת אחרים ולמשוך אותם גם לשם.

כן.

תלמיד: אני למשל, מעביר שיעור בחכמת הקבלה על בסיס שבועי לאיזו קבוצה קטנה. אבל כיוון שאני נמצא יום יום מול הרב, אז יש לי כאילו את ההתחדשות הנכונה והתיקונים שאני מרגיש, כאילו שאני לא סוטה מהדרך, בזכות הקשר היומיומי שיש לנו בשיעור בוקר עם הרב. בהיעדר כזה קשר אני מאוד מפחד למשוך אחרים אחרי. אני מפחד לקלקל את השיטה, לא להעביר נכון את החומר.

אתה לא מרגיש את הקבוצה הגדולה עצמה?

תלמיד: כרגע קשה להבדיל בין הקבוצה הגדולה לבין הרב, אתה שורה בכול. אני לא יודע להבדיל אם השפעה שטובה לי, היא בזכות הרב? מה היה קורה אלמלא, או אם היה לי גם את ההשפעה הזאת היומיומית הטובה. אני לא יודע להבדיל ביניהן. אבל מה שאני אומר, זה כמו שהאר"י אמר לא לעסוק בתורה שלו אחרי הסתלקותו כדי לא לפגום בתורה. יש חשש כזה גם אצלי. אני מפחד למשוך אחרים, מילא אני אעשה טעויות של עצמי, עם עצמי, אני, מה שהבורא ייתן, ייתן. אבל לקחת ולהתחיל להעביר שיטה דרך הקלקולים שלי לאחרים, אני מפחד לעשות את זה. אז השאלה היא איך למשוך אחרים, בלי להגיע למצב שאתה ממש מתלבש ונמצא בקשר יומיומי תמידי עם הרב, כמו שאולי אתה עם הרב"ש הגעת. האם בכלל מותר לעשות את זה?

אתה מושך אותם למקורות ואחר כך הם מוצאים במקורות האלו את דרכם.

תלמיד: פשוט לעסוק במקורות בלי פרשנות מיותרת, אבל בכל זאת כמו שאתה מלמד אותנו, אנשים רוצים להעמיק, רוצים להרגיש, צריך איזשהו פירוש על הדברים בכל זאת וברגע שמתחילים לפרש, אז יש כזה שיפרש כך יש אחרת, יש יותר טוב יש פחות טוב, יש פה מכלול של דאגה לשלמות של התורה שלא נפגום במה שכבר בנו.

אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, לכן כל אחד שומע משהו אחר.

תלמיד: אני מבקש להבין, כשאנחנו בעצמנו לא "לבושים" על המורה ועד למשה רבנו, מאיפה יש לנו את הרשות ללמד בכלל?

כי אתם יום יום באים לכאן ומתחברים ביניכם ואיתי וכך מיתקנים.

תלמיד: כן, זה ברור.

שאלה: אם כמו שאמרת כל אחד שומע משהו אחר, איך ניתן להגיע לאחדות, לאחד?

אם אנחנו רוצים להיות יחד, אף על פי שאנחנו שונים, אנחנו נכנסים תחת מטריה אחת, שהיא בעצם שולטת עלינו ולא נותנת לנו לברוח מהחיבור שהיא נותנת.

תלמיד: ומה קורה עם כל השונות, שכל אחד רואה משהו אחר?

שכל אחד רואה משהו אחר, זה בטוח, על זה אין שאלה בכלל. השאלה, האם הוא מבין מאיפה הוא בא, מאיזה שורש אחד עם כולם ולאן הוא הולך, לאיזו מטרה אחת עם כולם. ובדרך שהם מעבדים את כל הנתונים שהם מרגישים בתוך הכלים שלהם, זה בסדר, כך נבנה הייחוד הסופי.

תלמיד: אם כולם מגיעים משורש אחד, איפה הנקודה הזאת שנוצר הפיצול פתאום ואיך חוזרים?

זה שבירת הכלי דאדם הראשון.

תלמיד: אז איך חוזרים לנקודה הזו וממשיכים הלאה למקום האחדות?

נמשכים לשם על ידי החיבור בינינו, בעשיריות, וככל שהבורא משנה לנו יום יום את המעשים, ואנחנו בכל זאת מכוונים את עצמנו לחיבור ולמטרה, יוצא שהוא נותן לנו תנאים חדשים.

תלמיד: כלומר כל אחד מתוך נקודת המבט שלו, מכוונים תמיד לנקודה הזו?

כן.

שאלה: מה חשוב למקובלים שיישאר אחריהם?

שיטה שנמצאת בתלמידים. לא בספרים, ולא בין דפי הספר, אלא שיטה שנמצאת בתלמידים.

תלמיד: אז מה הם משאירים, תלמידים?

כן, זה החומר שמתחיל להיות מסודר כך על ידי המורה שלימד אותם.

תלמיד: אז המורה משאיר תלמידים שבהם יש שיטה, ומה צריך לקרות עם מה שנשאר בהם?

התפתחות, התפשטות.

תלמיד: להשאיר שיטה זה דבר אחד, להשאיר תלמידים זה משהו אחר. איך תלמידים דווקא פועלים מתוך השיטה שהמורה הטמיע בהם?

זה נקרא תלמידים מחונכים, והם צריכים להמשיך את השיטה, להתחבר ביניהם, לבדוק את עצמם, האם אנחנו מתחברים "כאיש אחד בלב אחד" ומתוך החיבור שלנו מכוונים למטרה אחת וכך כל הזמן בודקים את עצמם.

תלמיד: ומה קובע את הנאמנות שלהם לשיטה?

פגישה יומיומית שהם גם לומדים, גם חוזרים אחר כך על זה, גם מתחברים על ידי השיחות וכן הלאה.

שאלה: כשמתסכלים על הארגון שלנו, רואים שאנשים מזדקנים עם הזמן, פחות רואים דם חדש בתוך הארגון.

כן.

תלמיד: ואני שואל כלפיי העתיד, מה יישאר כאן אחר כך?

כשבאתי לרב"ש לא היו לו תלמידים יותר צעירים מגיל 40, והיו בגיל 70 ו-80. אז מה?

תלמיד: אני מנסה לשאול מתוך דאגה כלפי עתיד הארגון, איך הוא יראה? זה ילך ויצטמצם ויהיו קומץ תלמידים שילמד או אפילו מבוגרים, או שזה יהפוך להיות משהו מאוד עממי ויהיו פה הרבה צעירים? לא ברור למה לכוון.

אני חושב שיהיה יותר עממי ויותר מושך אנשים שונים, העיקר שמטרת הבריאה תהיה להם חשובה.

שאלה: האם להיות עממי ולהגיע לקהל ככל האפשר רחב שיבוא על חשבון זה שהתלמידים יהיו נאמנים לשיטה או שצריכים בכל זאת להתרחב?

זה לא שייך לזה. אלה שני דברים שונים.

תלמיד: איך הם שני דברים שונים?

כי אנחנו רוצים לגדול ועל כן אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו לכולם. ואנחנו צריכים גם לשמור על עצמנו, וצריכים לצמצם ולא לסבול כל אחד שיעשה משהו, שיתפרע.

תלמיד: חלק מהנאמנות שלנו לשיטה זה ללכת לפי הרב"ש, לפי בעל הסולם, לפי מה שאתה מלמד אותנו. יכול להיות שכדי להתרחב, אולי הכלל לא ירצה דווקא את הדברים האלה, הם ירצו דברים אחרים ואז יגידו שהם מוכנים. אבל אם נלך לפי הנאמנות שלנו לשיטה, הם יגידו את זה אנחנו לא רוצים.

לא רוצים, לא צריך.

תלמיד: אז אין משהו על חשבון נאמנות לשיטה, תמיד צריך להישאר נאמנים לשיטה, גם על חשבון הפתיחה למסות?

כן, ודאי. אחרת מה נעשה? נתעסק בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, במה?

תלמיד: כי אתה אומר שצריך להיות יותר עממים, האם זה יכול לבוא על חשבון הנאמנות שלנו לשיטה?

לא. השיטה שלנו היא אותה שיטה.

שאלה: אנחנו דנים בזמן האחרון, איך לשלב בחכמה את האנשים שרוצים ממש להגיע לדבקות ולומדים יום יום ואיך לתת מקום לכולם. במה יכולה להיות הקלה לאותם אנשים? פחות ללמוד, פחות להתחבר, במה?

יכול להיות שאת התלמידים החדשים שבאים, אתם לא מחייבים לבוא יום יום ולא ב-03:00 כמונו, זה ברור. אבל אחר כך יותר ויותר שיהיו נמשכים לסדר שלנו.

תלמיד: במה עוד יכולות להיות הקלות ובמה לא, מהם הקווים האדומים?

הקווים האדומים הם שלא נלמד שום דבר שלא שייך לבעל הסולם ורב"ש.

תלמיד: זה ברור. מה עוד?

זהו, אין יותר.

תלמיד: ההקלה היא רק בלימוד? הלימוד יכול להיות בצורות אחרות או שאדם ילמד כמו שכתוב בתורה, רק לשרת, לעסוק בהפצה, בהתנדבות, דברים כאלה?

יש כאלה שיתעסקו רק בזה או בזה או בזה, יש כאלה שלא יכולים ללמוד אפילו שורה אחת, אבל מצטיינים בהפצה. אבל צריכים לתת גם להם מקום, כי רובנו רוצים לשבת וללמוד.

תלמיד: זאת אומרת, תהיה קבוצה של "בני ברוך" ויכול להיות שיהיה מעגל שלא ילמד אתנו? כי היום אין מעגלים, יש מעגל אחד, כולם לומדים ממך ביחד, לא משנה, מי שבא פעם בשנה, פעם בשבוע או כל יום, אין הבדל והוא שומע הכול, אז יהיו קבוצות לימוד שונות?

כנראה.

תלמיד: או שזה גם קו שצריך להיות אדום?

לא, לא צריכים קווים אדומים, זה יהיה בעיגולים.

תלמיד: אם אתה לא תסביר, איך נבין מה הקווים האלו? כמו שעכשיו אמרת. מי יכול להסביר דברים כאלה?

לא יודע.

תלמיד: יש עוד הרבה שאלות, מעשר, זה קו אדום או לא? על הלימוד דיברנו, בסדר. יש עוד הרבה דברים שכתובים. אז איך נבין?

אני חושב שהכול יהיה ברור לכם.

תלמיד: רב"ש ובעל הסולם משתמשים הרבה בציטוט של הרמב"ם שאומר שנשים קטנים, עבדים, מלמדים אותם בנחת, מלא לשמה בא לשמה. מהו העיקרון הזה, כשאנחנו יוצאים לקהל הרחב ומלמדים אותם בלא לשמה, אבל בעצם הכוונה שלנו כן להגיע לשמה?

זו הכוונה שלנו, אבל לא הכוונה של אלה שבאים ללמוד. אז אנחנו מלמדים אותם פשוט. פותחים ספר ולומדים. אחרי כמה חודשים, התלמיד כבר מתחיל לשאול בשביל מה, למה זה, מהו עניין לשמה, איפה לומדים אותו? וכן הלאה, וכך הם בהדרגה נכנסים, מתקרבים לזה.

תלמיד: ואיך מלמדים כל עוד הוא לא שואל מה זה עניין "לשמה"?

לא מדברים עמו, לא מדברים.

שאלה: החבר דיבר על הקווים, אבל אנחנו מרגישים איפה הקו, האדם יכול להסכים עם בעל הסולם, עם רב"ש, איתך, עם הקבוצה, להגיע לכנסים, לסעודות, אבל לעבודה בעשירייה אין לו חיסרון, הוא לא מוכן. בעצם האנשים שיושבים כאן הם אלו שמוכנים לעבודה בעשירייה, ויודעים שהם רוצים לעשות את זה. יש הרבה אנשים שמסכימים איתנו, רוצים ללמוד מאיתנו, אבל לא רוצים לעבוד בעשירייה, הם לא מוכנים. זה אותו קו?

אפשר, אפשר לארגן גם קבוצות כאלה.

תלמיד: איך מי שעובד בעשיריות אנחנו ממשים את שיטת האר"י. אנחנו ביחד כמעט לא לומדים את מה שקשור למבנה העולמות, אולי צריך ללמוד את זה באיזו צורה? גם זוהר אנחנו לא לומדים, אני מתכוון בשיעור ביחד בעשירייה, איך לעשות את זה?

צריכים, זוהר גם היה עם רב"ש, למדנו אותו בשבתות, פעמיים בשבוע, פעם בשבוע. וכל היתר? מתי שיהיה זמן, נקווה שאחרי הכנס יהיה לנו יותר זמן, ונלמד כל יום חצי שעה, או יום כן יום לא, ועוד כל מיני דברים נוספים.

שאלה: האם יום אחד כתבי האר"י, תע"ס, מה שנקרא שיטת המסכים, יתורגמו למשנה חברתית ברורה ומסודרת, או שנמשיך בלימוד מהמקורות בציפייה למאור המתקן?

נלמד כמו עכשיו, מה הבעיה שנלמד כמו עכשיו?

תלמיד: בהמשך לשאלה והעבודה שאנחנו עושים בתקופה האחרונה על החזון, איך אפשר להתחבר יותר למקורות ממש לאר"י, בפיתוח החזון שלנו?

אתה יכול לקחת את דברי האר"י ולחפש שם, אני חושב שמה שאנחנו קיבלנו מרב"ש, מהמאמרים שלו, בכל מה שהוא כותב, אז יש לנו מספיק. ואחר כך אנחנו כבר מבינים מתוך העבודה בינינו מה צריכים לעשות.

שאלה: מציק לי מתחילת האיגרת העניין של השש מאות אלף כתבים שנגנבו. אני תוהה אם יש משהו לעשות בקשר לזה?

אני לא יודע, לי חשוב שנלמד את מה שנגלה לנו, מה שעבר דרך בעל הסולם ורב"ש, ושאנחנו נלמד דברים שהם כבר עברו עליהם, וכביכול חתמו עליהם.

שאלה: רק רציתי להגיד לחבר ששאל על הכתבים שלא מוצאים, אני זוכר שאמרת לנו פעם שגם תע"ס הוא ספר מאוד מוגבל, כי אין שם את החלק על הקליפות, ואין שם הרבה דברים שמצויים בספר עץ חיים בעצמו. זאת אומרת צריך לשים באמת דגש על מה שישנו, ולא על מה שאינו, כי יש המון מה ללמוד, המון. תודה רבה.

נכון.

תלמיד: לכבוד האר"י, זכר צדיק לברכה, נזכיר שהוא אמר שהאדם הוא עולם קטן. זה דבר אחד, ודבר שני, מהחומר שלמדנו בשבוע האחרון למדתי משפט, "להיזהר מהרגילות". זה חזר על עצמו בכמה אגרות, ושיהיו בעיניך כל יום כחדשים, ורציתי לספר לחברים שבשיעור תע"ס כל יום בחמש וחצי, נותנים כל מיני ציטוטים שלך מפעם. ומאוד אהבתי את הציטוט האחרון, כי חסר לנו חיסרון. אתה נתת דוגמה על דג שאין לו ידיים, ועכשיו לך תסביר לדג שמסתדר מצוין, שחסר לו משהו, וזאת הייתה דוגמה נפלאה. תודה לך.

תודה.

שאלה: לגבי היחס לבורא, אפשר להתייחס אליו כחוק, ואפשר להתייחס אליו הרבה פעמים כמתגעגע, אוהב, מצטער, שלפעמים זה נראה סותר, אבל אני מבין שזה בכלל לא. האם אתה יכול לחבר את שתי הגישות?

תעשה את זה בתוך הרגש שלך, אדם לא יכול לדבר על זה לדבר עם אדם אחר.

שאלה: מה גרם לאנשים בתקופת האר"י לקבל את האר"י וללכת אחריו, ואחרי מה שהוא לימד?

זה היה רק בין התלמידים שלו, מחוצה לזה אף אחד לא כיבד את האר"י.

תלמיד: אבל מה היה בו שגרם לאנשים להימשך אליו, גם אם הם לא הבינו מה שהוא אומר בדיוק, מה גרם להם ללכת אחריו?

האר"י היה מדבר בסודות העולם, וגם בזמנו היו אנשים שהשתוקקו להבין את זה, ואלו באו אליו.

תלמיד: מה היה חסר לאנשים באותה תקופה כדי להבין אותו?

חיסרון.

תלמיד: אז אם היה להם את החיסרון הנכון באותה תקופה, הם היו מסוגלים ממש ללכת בעקבותיו, להבין אותו?

כן, אם היה להם חיסרון, היינו מגיעים אז לגמר התיקון.

תלמיד: אם כך, אם החיסרון זה העניין, מה היה חסר באותו זמן כדי שיהיה להם את החיסרון הנכון, ולמה לא היה להם חיסרון נכון?

הנשמות עוד לא היו מוכנות לקבלת שיטת האר"י, ולכן באו כמה אנשים, ואחרי האר"י, זה נכבה.

תלמיד: אם כך הלימוד של האר"י כבר היה נכון?

כן, ודאי.

תלמיד: אבל לא היה חיסרון?

כן.

שאלה: אני רוצה לציין שיש פה חברים אדירים, שלא יודעים מה הגדול שלהם. בעיני כמשקיף מהצד הרבה יותר קל לי לראות, ואני חושב שזו קבוצה נהדרת. אתה מלמד אותנו לאהוב, ורואים כבר ניצנים של כל הלימוד שלנו, ולא חשוב אם זה תע"ס, האר"י, או כל שאר המקובלים, כמובן שחשובה היא הדרך שהם מעבירים לנו.

אומרים שברוחניות אין זמן, ותמיד תפס אותי שהאר"י אמר לתלמידים שלו, תבואו ביום שישי בצהריים אנחנו עולים לירושלים כדי להביא את הגאולה לעם ישראל, והם לא באו מכל מיני סיבות.

אתה מלמד אותנו שאם אני מפספס שיעור אחד, למעשה זה לא ניתן להשלמה, כי זה חלון הזדמנויות. אז איך אין זמן, אנחנו לומדים שאין זמן ברוחניות, ומצד שני הזמן הוא ממש קרדינלי, הוא הכרחי כדי להשיג את המטרה. איך אני יכול להשלים את שני הדברים האלה?

אתה לא יכול, אלא מלמעלה אחר כך נעשה תיקון, שבכל זאת אתה מקבל השפעה יותר חזקה מהבורא, ובזה הוא משלים. הבורא משלים.

שאלה: בתע"ס למדנו שיש חלון, פתח, כשהכלי לא מוכן. האם זה אומר שהמצבים האלה של הזמנים הם עד שנגיע למצב של עיגולים ששם כבר אין שינוי, אין פתח?

לא.

תלמיד: זה תלוי במשהו אחר?

כן.

שאלה: התחושה של מה שנאמר על העלייה לירושלים, יש פה חוזק אחר על המילה חיבור. ויש פחד אמיתי שמה שנכנס לתחושת ההרגשה של חיבור, שזו העלייה לירושלים שלנו, יתמוסס, או שחלקים בנו יילחמו איתו. איך אנחנו יכולים להתפלל ככלי שזה יביא אותנו לירושלים? כי צריכים חוזק לא אישי או קבוצתי אלא ככלי ממך.

מה אתם רוצים ממני?

תלמיד: אני חושב שכל אחד היום קולט שהמילה חיבור היא שונה מאיפה שזה ישב אצלו לפני שהוא הגיע לכאן לשיעור בוקר. זה מורגש באוויר, ואנשים אמרו שברגע שהם יוצאים מפה דברים נעלמים להם.

ברור, כי הם יוצאים מפה, ותראה איזו קבוצה, יושבים כאן עכשיו ארבע מאות איש אולי.

תלמיד: לא רק זה, יש פה אטמוספרה של משהו הרבה יותר עליון מכל אחד ואחד.

כן. אז מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: אני רוצה הכוונה ממך שהחיבור הזה לא יפסיק. אנחנו נפגשים פה היום בעשר ויש לנו הזדמנות שהיא חריגה.

כן. אז מעכשיו ועד שעה עשר אתם צריכים כל הזמן לשמור את החיבור ביניכם, ואחר כך מעשר עד שתיים וחצי בצהריים, אחר כך עד לשעות הערב ועד לשיעור בוקר, וכך כל פעם.

תלמיד: נעלה תפילה שהחיבור הזה יתגבר על כל המכשולים הפנימיים.

כן.

שאלה: אתמול בערב ארגנה איזו תנועה סוג של הפגנה בעד אחדות העם, והם ביקשו מאנשים לצאת לצמתים. זה אורגן על ידי הורים שכולים שרצו להרגיש שהבנים שלהם לא נפלו סתם. זה נקרא "למענם". אני קיבלתי את זה מאחותי שלא לומדת קבלה, היא גרה בקיבוץ, והיא אמרה שהיא הולכת לצומת. יצאו אלפי אנשים ועמדו עם חולצות צהובות שכתוב עליהן "נגד פילוג" ו"אנחנו מפגינים בשביל אחדות". מה אתה חושב על קיום של דבר כזה?

האחדות היא דבר טוב, השאלה מהי המטרה.

תלמיד: כי לזה הרבה אנשים מתחברים, למילה הפשוטה הזאת.

כן, אבל למה הם מתכוונים?

תלמיד: אני חושב שהרבה אנשים מרגישים וברור להם מה זה. אולי דווקא מההיפך זה ברור להם, כשמרגישים את הפילוג מובן גם מה צריך להיות הפוך ממנו.

כל עוד אתה לא מסביר בשביל מה אני צריך להתחבר עם אנשים, אני לא מגיע לכאלה דברים.

תלמיד: מה צריכים להגיד, בשביל מה אנחנו צריכים להתחבר?

תפרסמו את השיטה שלכם - למה, למען מה, מי משתתף, וכן הלאה, ואז תראה מי שם מסתתר.

תלמיד: מה החיבור הנכון שחייבים להגיד עליו שבלעדיו זה לא מספיק, זה לא נחשב?

החיבור הנכון הוא כדי להגיע ללשמה.

תלמיד: גם אם ברגע שאתה אומר את זה, 95% מהאנשים לא מקבלים את זה?

בסדר, מה לעשות?

תלמיד: האם רק בדברים שאנחנו בעצמנו מארגנים ויוזמים אפשר לבטוח, זה מה שאתה אומר?

בוודאי. אני יכול לבדוק כל דבר ודבר, אבל ככול שבדקתי לא ראיתי יותר מאגו.

תלמיד: אנחנו ביורצאייט של האר"י היום, יום ההסתלקות של המקובל. האם יש משהו מיוחד ביום הסתלקות של המקובל שמאפשר יותר להתחבר אליו, לקבל השראה ממנו? איך להתעסק ביום הזה, מה לעשות?

אנחנו צריכים לזכור, וזה לא שייך ליורצאייט, שאנחנו נמצאים בשיטת האר"י, בלימוד שלו, זאת אומרת במין דבקות בו, ואנחנו מאוד מאוד רוצים להשיג משהו ממה שהוא כתב בשבילנו.

שאלה: האם יכול להיות שחיבור זה מה שבעצם בעל הסולם והאר"י ניסו להעביר לנו, מעבר לתוכן הכללי של הדברים שלהם? כי כתוב פה שהסטרא אחרא תפקידו לשטוף כל קודש חס וחלילה. האם אנחנו צריכים לייחס לזה חשיבות בשמירה על החיבור הנכון?

כן, זה כולל חיבור.

תלמיד: לתת לזה מקום כמו שנותנים ללימוד עצמו, לשמירה על מה אנחנו מעבירים הלאה.

כן, כולם מסכימים ולומדים את זה.

שאלה: לגבי מה שאמרת על החיבור בעם אתה צודק, אבל אין מי שיגיד בפה מלא שהחיבור צריך להיות למען הבורא. מי יגיד את זה?

אנחנו בהפצה שלנו לא אומרים את זה, אלא רק חיבור.

תלמיד: אז זה מה שהם עושים, חיבור.

כן.

תלמיד: מי ישטוף לעם את המוח שחיבור צריך להיות למען הבורא?

אנחנו בעצמנו לאט לאט בהדרגה.

(סוף שיעור)