שיעור בוקר 25.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 53, דף נ"ג, פרק ב',

דברי האר"י, אור פנימי אות ו', אות ז'

עמ' 55, דף נ"ה, "הסתכלות פנימית", אותיות א'-ח'

קריין: אנחנו קוראים מ"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמוד 53, דף נ"ג, פרק ב', אות ו', דברי האר"י.

אות ו'

אדם קדמון נמשך מא"ס עד סוף האצילות, ובו נכללים כל העולמות.

ואין לנו רשות לעסוק בו

"* והנה ת הא"ק הזה, א מבריח מן הקצה אל הקצה, מן קצה העליון עד קצה התחתון, בכל חלל האצילות הנ"ל. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמ"ש בע"ה, אבל, ב בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה, אין לנו רשות לדבר בו ולהתעסק כלל."

* ע"ח שער א' ענף ב'.

קריין: שוב אות ו'.

אות ו'

אדם קדמון נמשך מא"ס עד סוף האצילות, ובו נכללים כל העולמות.

ואין לנו רשות לעסוק בו

"* והנה ת הא"ק הזה, א מבריח מן הקצה אל הקצה, מן קצה העליון עד קצה התחתון, בכל חלל האצילות הנ"ל. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמ"ש בע"ה, אבל, ב בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה, אין לנו רשות לדבר בו ולהתעסק כלל."

מה כתוב למטה?

קריין: אנחנו נקרא אות ת אור פנימי המפרש את "הא"ק הזה".

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ת) אין לתמוה על השם אדם שמכנים כאן, שהוא כמו שאיתא (במדרש רבה בראשית כ"ז) א"ר יודן, גדול כחן של נביאים, שמדמים צורה ליוצרה, שנאמר ואשמע קול אדם בין אולי וכו', ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, עכ"ל. וטעם הדבר יתבאר בע"ה במקומו."

בקיצור כאן עדיין אין לנו מה לדבר, זה עוד הכנה למה שאחר כך הוא יסביר.

קריין: אות א מפרש "מבריח מן הקצה אל הקצה".

"א) פירוש, מא"ס ב"ה הזך ביותר שבכל העולמות עד הנקודה האמצעית, שהיא הבחינה העבה ביותר שבכל העולמות. באופן, שכל המציאות שלפנינו, הן העליונים והן התחתונים, כולם הם ענפיו שנשתלשלו ממנו, ונתלין עליו, ומלבישין אותו. וע"כ הוא מחבר את כולם."

זאת אומרת שכך היתה המציאות שהתפשטה מנקודה אחת ואחר כך היא הופכת להיות כמו עץ החיים, מתפשטת ומתפשטת עד שמגיעה לסיומה מהשתלשלות מלמעלה למטה, וכל ההשתלשלות הזאת היא נקראת "אדם קדמון", למה קדמון? כי הוא קדמון לכל ה"דומם", "צומח", "חי", "מדבר" שיתגלו אחר כך בצורה הרוחנית, וגם בצורה הגשמית. אז עכשיו בינתיים הוא מסביר את כל ההשתלשלות הזאת, שהיא באה מנקודת תחילת הבריאה, מהנקודה הראשונה.

קריין: אות ב מפרש "בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה".

"ב) הפנימיות, היינו, בחינת אור א"ס המלובש בו, ועצמותו, הוא בחי' ג"ר שבו. וכבר נתבאר (בהקדמה אות כ"ז ד"ה עוד), שאין לנו רשות לדבר בכלהו בחינות ג"ר, שבכל מדרגה ופרצוף, ואפילו בעולם עשיה. אמנם בבחינת ז"ת מותר לנו העסק, ואפילו בז"ת דג"ר דאדם קדמון, ע"ש."

קריין: אנחנו עוברים לאות ז' דברי האר"י.

אות ז'

תחילה יצאו העגולים ואחר כך היושר.

אין אנו עוסקים בעגולים אלא ביושר בלבד

"אמנם ג בתחילה יצאו יוד ספירות דרך עגול, אלו תוך אלו, ואחר כך בתוך העגולים, נמשך דרך יושר כציור אדם אחד, ד באורך כל העגולים הנזכרים לעיל, ה ואין אנו עוסקים כלל בבחינת עגולים, רק בבחינת יושר לבד."

אנחנו נעבור ל"הסתכלות פנימית".

קריין: אנחנו קוראים בעמוד 55, דף נ"ה, "הסתכלות פנימית", "עגולים ויושר כולל עשרה פרקים". אות א'

אני שוב אומר שאלה דברים חשובים, אומנם שאנחנו לא משתמשים בהם בכל מצב ובכל רגע, אבל בכל זאת אנחנו לומדים כאן איך המציאות שלנו הכללית שבה אנחנו נמצאים, איך היא נכללת מעגולים ויושר, איזה קשר יש לנו עם הבורא דרך העגולים, אם ישנם כאלו קשרים, ואיזה קשר יש לנו עם הבורא על ידי היושר. איך העגולים ויושר נמצאים ומתקשרים אלינו ובינינו, איך אנחנו משתמשים בהם.

בקיצור, אלה חוטי הקשר בינינו, ובינינו לבורא, שהם שני סוגים שנקראים עגולים ונקראים יושר. זה שתי צורות הנהגת הבורא על המציאות, ויכול להיות שגם במקצת איך שאנחנו יכולים בחזרה להתקשר אליו.

הסתכלות פנימית

עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים

אות א'

העגולים הם בחינת ג"ר.

"הנה בעשר ספירות העגולים, דיבר בם הרב מעט מאד, וגם הדברים המועטים האלו הם לכאורה מלאים סתירות, אולם להרחיב בהם הדיבור אי אפשר, משום שהמה בחינת ג"ס ראשונות," כתר, חכמה, בינה. "שאסור לנו לעסוק בהם, אמנם אותם הדברים המעטים שכתב הרב צריכים לבאר אותם עכ"פ עם הסבר רחב ובהיר, באופן שיספיקו למטרתם שהרב רצה בה, דהיינו עד כמה שצריכים בהכרח לקשרי החכמה."

אומנם שבאמת כתוב מעט מאוד על העגולים ויחס עגולים ליושר, לא מספיק, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לדעת משהו, כי העיקר זה העגולים ורק מה שמגיע אלינו וכלפינו, והעיקר מה שכלפינו, זה היושר. לכן אר"י, הוא לא כל כך טרח להסביר לנו עניין של העגולים, זאת אומרת שזה אור המקיף, אור כללי, אור ללא שום התקשרות עדיין בנבראים, נקרא אור עגול שהוא שלם, ללא כניסת הנבראים בו. ולכן כך אנחנו בעצם צריכים בכל זאת גם ללמוד אותם, אומנם שלא כתוב עליהם מספיק. אז נגלה אותם כבר מתוך המעשה.

קריין: אות ב'.

אות ב'

בע"ס דעגולים, כל החיצון יותר, חשוב יותר

"ומתחילה נבין הדברים בכללם, כי הרב מחלק את כללות כל המציאות בב' הבחנות, שהם: עגולים ויושר, כלומר, שכל הפרצופין הנמצאים בחמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע עד לעולם הזה, יש בכל אחד בחי' ע"ס דעגולים וע"ס דיושר. והנה ראינו, שבספירות דעגולים, נמצא שכל החיצוני ביותר הוא המעולה ביותר, וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר, כי העגול העליון הקרוב ביותר לא"ס הסובב ומקיף לכל המציאות, הוא המעולה ביותר מכולם ונקרא כתר, ובתוכו העגול הב' הנקרא חכמה, שהוא גרוע מהכתר וכו', עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים, שהוא חושך בלי אור ומלא זוהמא. הרי, שכל עגול פנימי יותר הוא יותר גרוע, וכל עגול חיצוני יותר הוא יותר מעולה."

שאלה: מה הכוונה שאסור לנו לעסוק בעגולים ובג"ר?

"אסור" בחכמת הקבלה נקרא אי אפשר, למה? כי אין לך כלים, אין לך אפשרויות, אין לך גישות לחקור, ללמוד, להרגיש, לעשות איזה פעולות עם העגולים. עגולים לא נמצאים בהרגשה שלך, זה משהו שנמצא לפניך. ולכן אסור לנו לעסוק בזה, כי אנחנו עוסקים רק בדברים שיש לנו אפשרות להשפיע עליהם וללמוד את התגובה שלהם עלינו, וכך להמשיך בקח ותן, קח ותן. אבל עם העיגולים זה לא הולך כי אנחנו לא מרגישים איך שפועלים עלינו ואיך אנחנו צריכים להגיב עליהם מתוך זה.

לכן על עגולים אנחנו לומדים בצורה מאוד מאוד כללית. זה העיקר, שם זה כל האורות, שם זה כל ההנהגה והשגחה, אבל מצד הבורא. מצד הנבראים אין לנו בזה כמעט שום דבר, שום השגה, הבנה, גישה. במיוחד אין לנו פעולות הדדיות עם הכלים דעגולים, אורות העגולים, זה לא נתפס אצלנו.

אנחנו נבראים שפועלים לפי הרצון לקבל, ולפי הרצון לקבל שיכול להידמות לעל מנת להשפיע, זאת אומרת רק לפי הקו, והעגולים זה שאנחנו יכולים להתקרב לעגולים במידה שאנחנו רוכשים כוח שליטה על המוגבלות שלנו, ואז במידה שאנחנו הופכים להיות פחות מוגבלים, אז אנחנו כביכול נעשים יותר קרובים לעגולים, אבל זה לא אומר שאנחנו כאלו.

איך לתת לך דוגמה? נגיד שאנחנו רוכשים ידיעות בכל מיני חוקים בפיזיקה, חוקי היקום, אז אנחנו בזה נעשים יותר ויותר פתוחים, מבינים, מרגישים, אבל אנחנו נמצאים בתוך החוקים האלה, אנחנו לומדים את החוקים האלה, אנחנו עובדים בהם, איתם. מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על עגולים אז אנחנו מדברים על הכוח שנמצא למעלה מזה שיש לו הגבלות של העגולים ויושר וכל הדברים האלה, זה משהו אחר, זה מרמה אחרת של השפעה.

עוד נדבר על זה, לאט לאט. צריכים לחשוב על זה ולאט לאט זה יהיה יותר ויותר קרוב.

שאלה: פה הוא מפריד את עולמות אבי"ע והעולם הזה. אנחנו יודעים שהתע"ס אף פעם לא מדבר על העולם הזה, למה הוא מתכוון בזה שהוא אומר "העולם הזה"?

על העולם הזה אני דיברתי לא פחות ממה שעל יתר העולמות. יש לנו עולמות, זאת אומרת חלוקת השפעת הבורא מעולם אין סוף, אחר כך אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, והעולם הזה הוא האחרון. ויש הבדל בין כל העולמות, זה המדרגות, מחסומים, שערים וכן הלאה, ויש מקום כניסה לעולם ויציאה מהעולם. זה כמו שיש סדר בחדרים, שאתה נכנס לחדר, עובר אותו ואחר כך נכנס לחדר הבא, יוצא וכן הלאה. וככה מלמעלה למטה פועל עלינו האור העליון, שבכל חדר וחדר, בכל עולם ועולם הוא מתאים את עצמו יותר ויותר עד שבא אלינו ומתאים את עצמו אלינו.

כל העולמות האלה הם לא יותר ממה שאנחנו למדנו בעולם אין סוף, קוצו של יוד, י-ה-ו-ה. רק כשאנחנו מתחילים כבר לחלק, לדרג את המדרגות האלה, י-ה-ו-ה, להרבה סוגי הבחנות של הכלים ואורות, אז אנחנו מדברים כבר עולמות, שכל העולם הוא קיים, אומנם שהוא פרצוף אחד, אבל הוא כלול בתוכו גם מעשרה פרצופים, וכל פרצוף מעוד עשרה וכן הלאה וכן הלאה. אבל בעצם כל העולם מעלים את האור מאיתנו, ובמידה שאנחנו יכולים להשוות את עצמנו עם העולם, אז אנחנו מגלים את האור שנמצא בתוך העולם. וכך אנחנו נמצאים ביציאה או כניסה למדרגות. שכל מדרגה ומדרגה לפני שנכנסים אליה, נגיד במדרגות העלייה, אז אנחנו צריכים לרכוש את המסך ולעבוד כמו אותה המדרגה ואז אנחנו פותחים אותה, מרגישים שנמצאים בה, וכך כל פעם ופעם.

מה שאין כן, ל"עולם הזה" כמו ששאלו, אין לו הגדרה מדויקת בחוכמת הקבלה כי הוא כבר נמצא למטה מכל החוקים הרוחניים, יש לנו גם אורות, כלים, מסכים, צמצומים, אבל ברמת העולם הזה הם לא כל כך פועלים כי כבר אין בהם כוחות, אז אנחנו אומרים שהעולם הזה הוא נמצא למטה מכל השורות של העולמות, מכל סולם העולמות. אין בו רצון על מנת להשפיע אלא רק רצון לקבל והוא "עולם", מצב שבו נמצאים כלים השבורים אחרי שבירה דאדם הראשון ומהמצב הזה הם מתחילים לאט לאט להתברר על ידי האור העליון שמאיר עליהם, ואז הם מתחילים להתברר מזך לעב.

וכך מתחילים לעלות, לעשות פעולות שהאור העליון מחייב אותם, מזמין אותם לעשות, וכך הם עולים ועולים לעולם העשייה, ליצירה, לבריאה, לאצילות וכן הלאה. וודאי שכל התיקונים שלנו, כמו שאנחנו קראנו, הם נמצאים כבר בג"ר דאצילות, הגמר תיקון זה להגיע לדרגת עתיק אריך אנפין.

שאלה: האם העגולים החיצוניים הם למעשה תכונת ההשפעה ובגלל זה הם יותר קרובים לבורא?

נכון. כמה שעגולים יותר חיצוניים הם יותר עוצמתיים. העיגול הכי קטן, הכי פנימי, הוא עיגול המלכות, העיגול הכי חיצון זה עיגול הכתר.

שאלה: האם העגולים החיצוניים מתקבלים על ידי תשומת לב, רגישות יתר או באמצעות רוחב בגישה?

צריך גם את זה וגם את זה. כל אחד ואחד לומד לפי התכונות שלו, לפי ההכנות, לפי איך שהוא בנוי ואין אחד דומה לשני. אבל אחר כך כשהם מגיעים על ידי התיקונים והאור העליון משפיע עליהם, יוצא שהם משתנים מאוד, כל אחד ואחד. וכל האנשים כבר תופסים, כל אחד את המצב שלו, את שורש הנשמה שלו, וכך הם מבטלים את עצמם, מתבטלים, זו צורות הגדילה. דומה למה שיש בעולם הזה, כל אחד שונה, לכל אחד יש נטייה אחרת, אבל סך הכול כשאנחנו מתקשרים אנחנו יכולים לבנות עולם שלם, יפה.

שאלה: מה צריך להיות מורגש בתוך עגול המלכות כדי שאפשר יהיה להתקדם לעגול הבא, לעולם הבא, מה אנחנו צריכים להרגיש בשביל זה?

לא חשוב באיזה עגול, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כלפי העגול הראשון שלנו שזה העשירייה, שהיא תהיה לפנינו מורגשת כעגול, ששם אנחנו נמצאים, בתוך העשירייה בצורת חיבור שלם ובקשר הדוק, בעזרה הדדית, בערבות בינינו. אם אנחנו נעשה את עצמנו כך, אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בעגול.

תלמיד: העגול הזה נקרא העיגול הנמוך, השפל ביותר, האם אנחנו צריכים להרגיש שזה באמת העיגול הדוחה ביותר, המזוהם ביותר?

לא, אנחנו לא צריכים להרגיש אותו בצורה כזאת, כי בשבילנו הוא העליון. כי אנחנו עוד לא נמצאים בו, אומנם שהוא הקטן מכולם, אבל הוא העליון מאיתנו.

שאלה: לְמה הוא מתכוון שהוא אומר "עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים," מי זה הכדור הזה שהוא הגרוע ביותר?

את כל העולמות אנחנו יכולים לתאר אותם בצורה גיאומטרית, כמו עיגולים או כמו כדורים, ודאי שכל הדברים האלה הם רק כדי שיהיה לנו קל לדבר, אבל ברוחניות אין שום צורות. אז הוא אומר, שהעולם שלנו הוא הכדור הכי קטן, הכי פנימי, שאותו אנחנו כך צריכים לתאר. אם אתה כך תתאר את העולם הזה, ככדור שכולו קשור זה לזה וכולו נמצא בכזה מצב, אתה תתקרב יותר לאמת, לרוחניות.

שאלה: האם אנחנו יכולים לגרום לכדור הזה להפוך להיות מהגרוע ביותר לטוב ביותר?

אם תשתדל להשפיע על כל האנושות שהיא תקבל את צורת הכדור ביחס ביניהם, תתקרב לאמת. ככה זה עובד.

קריין: כן. אנחנו באות ג' ב"הסתכלות פנימית", עמוד 55, דף נ"ה, טור ב', אות ג'.

אות ג'

בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב

"והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח יותר, שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט מא"ס, שנמשך סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו. ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון. ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם. הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו. דהיינו להיפך מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב."

תמשיך, אני לא רואה שיש שאלות, ובאמת זה עדיין רק מסביר לנו את הצורה הפשוטה.

שאלה: מה זה אומר, "ע"ס דיושר של עולם העשיה, מלביש בחיצוניות את כל העולמות כולם"?

קראת את הספרים הראשונים, את שלושת הספרים הראשונים בחכמת הקבלה?

תלמיד: יכול להיות שכן, אני לא יודע לענות על זה עכשיו.

ציירתי שם הרבה על יושר, עיגולים, ובכלל איך העולמות מתפשטים, מתרחבים. מה להסביר לך, מה אתה שואל בדיוק?

תלמיד: אני לא מבין איך עשר ספירות דיושר של עולם העשיה מלביש את כל העולמות בחיצוניות?

כן. אז מה השאלה?

שאלה: זה לא מסתדר, איך עולם העשיה מלביש את כל העולמות בחיצוניות?

יושר, כמה שיושר יותר חזק הוא יותר פנימי, כמה שעיגול יותר חזק הוא יותר חיצון. נכון?

תלמיד: כן.

יופי. לכן יוצא, שאם יש לנו חמישה עולמות דיושר, אז כל עולם שהוא יותר גבוה הוא יותר פנימי, ולכן כל העולמות מלבישים, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, זה על זה, שעולם העשיה הוא הכי חיצון ביושר.

תלמיד: אבל אם הוא הכי חיצון הוא הכי גדול או הכי קטן בהשפעה שלו?

ודאי שהוא הכי חיצון, תגיד קטן.

תלמיד: אז זה לא מסתדר, איך הוא מלביש על כל העולמות, גם על עולם אדם קדמון?

אז מה?

תלמיד: איך יכול להיות שהוא מלביש על אדם קדמון?

אתה מדבר על עיגולים?

תלמיד: לא, הוא כותב ש"ע"ס דיושר של עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, [שהוא] מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם", מה זה אומר שהוא מלביש את כל העולמות, כולם?

כי הוא הכי גרוע. יושר הכי חזק, זה פנימי. העיגול הכי חזק, זה עיגול החיצון.

תלמיד: הוא מתכוון פה שהוא פשוט חיצוני לכולם?

כן, מלביש על כולם. כאילו כלפי האחרים הוא פסולת, עולם העשיה.

שאלה: שאלה דומה, אולי הפוכה. פתאום הוא קורא לנקודה הפנימית ביותר, אדם קדמון. עד עכשיו הנקודה הפנימית ביותר הייתה העולם הזה, העולם הגרוע ביותר

איפה אתה קורא?

תלמיד: באות ג', הפנימי מכולם נקרא עולם אדם קדמון.

קריין: אות ג', שורה "עשר הספירות", "שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון".

כן.

תלמיד: המקום הפנימי ביותר נקרא אדם קדמון? אני חשבתי שזה העולם הזה בכלל, המקום הפנימי ביותר, הנקודה האמצעית ביותר?

קריין: הוא אומר, כשדיברנו על עיגולים, הפנימי ביותר היה נקרא העולם הזה, ופה, ביושר, הוא אומר שהפנימי ביותר זה דווקא אדם קדמון.

אז מה הבעיה?

תלמיד: אם אני נמצא בנקודה הפנימית ביותר נחשב שאני נמצא באדם קדמון או נחשב שאני נמצא בעולם הגרוע ביותר?

אם אתה נמצא ביושר, אז כמה שאתה פנימי יותר, אתה טוב יותר. אם אתה נמצא בעיגולים, עד כמה שאתה נמצא בחיצון יותר, אתה טוב יותר.

תלמיד: ואיך זה מבחינת ההרגשה?

אני לא מדבר על הרגשה, אני מדבר על הבחנות, אל תבלבל אותנו. על הרגשה הוא מדבר בעיגולים ויושר במקום של האדם הקדמון, אדם לא מבין איפה הוא נמצא.

קריין: אות ד' "הסתכלות פנימית".

אות ד'

ב' דרכים בקבלת הכלי. א) דרך תוכיותו.

ב) דרך חיצוניותו.

"וכבר ידעת ענין הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שבה היה דבר הצמצום, שנתרחק האור מסביבות הנקודה ההיא ונעשה חלל ריקני. (עי' לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה והנה בחינה) ונתבאר שם, שעל כן נקראת בשם נקודה אמצעית, להורות שאינה מקבלת דרך פנימיותה ותוכיותה, אלא רק דרך חיצוניותה מסביבתה, כי על כן מקבלת האור בלי שיעור ומדה, משום שהמקבל מחיצוניותו אינו עושה גבול על האור עש"ה. הרי, שיש לנו ב' בחינות קבלה, בכלים: הבחינה האחת היא המקבל בחיצוניותו, ובחינה ב' המקבל בפנימיותו. והנה ודאי, שאין המדובר כאן במקום ושטח, שידמה לך על ידו חיצוניות ופנימיות, וא"כ, צריכים להבין היטב באילו פנימיות וחיצוניות אנו עוסקים כאן."

הוא עוד לא גמר לברר לנו את זה, תיכף נראה הלאה.

אני מבקש לא לעזוב, להיות רק בזה שאנחנו יחד, ויחד אנחנו לומדים. הדברים האלה לא כל כך פשוטים, הם מעורפלים, לא קשורים אלינו בעולם הזה. הם רק נותנים לנו קצת ציור, שזה עיגולים וזה יושר, אבל הכוחות האלה לגמרי, לגמרי לא מופיעים בעולם שלנו. לכן, בואו נמשיך, ואתם תראו איך שזה יסתדר.

קריין: עמוד 56, דף נ"ו, טור א', אות ה'.

אות ה'

ג' בחינות הראשונות הן רק גורמות לגילוי

בחי"ד, והן עצמן אינן בני קבלה. כד'

קליפות שבדופן כלי.

"והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת "הרצון" שיש בנאצל. לקבל את שפעו מא"ס. (עי' לה"ת ח"א אות כ"ה) גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו, כלומר, שכלי זה דהיינו "הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה, שהבחינה הא' היא רצון קלוש מאד, ובחי"ב גדולה מבחי"א וכו', עד בחי"ד, שהיא גדלות הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי. וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל (ח"א דף ה' פ"א אות נ') ד"ה וטעם ע"ש) כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור א"ס ב"ה, על כן אינו יכול להגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט, החל מהרצון להשפיע הכלול בשורש, שנקרא כתר, ואח"כ לעב ממנו דהיינו המשונה ממנו במקצת, שהיא בחי"א, ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחי"ב וכו', עד לבחי"ד, השונה מצורתו של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחי' כלי, משא"כ ג' הבחינות הקודמות, אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת כלי קבלה, ולפיכך רק בחי"ד, היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא משום זה, בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל, אמנם בחי"ג שברצון, נבחנת שהיא מחוץ לבחי"ד, ובחי"ב מחוץ לבחי"ג, ובחי"א מחוץ לבחי"ב, ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם. בדומה, לדופן כלי גשמי, הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע המקובל באותו הכלי, נמצא ודאי בקליפה הד' הפנימית בלבד, וג' הקליפות החיצוניות המסבבות אותה, הן עשויות שם, רק לשם חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד. וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקובל רק בבחי"ד, וג' הבחינות הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באות, אלא משום שאי אפשר שתתגלה בחי"ד, זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל."

שאלה: הגעתי לשיעור בכלל לא ידעתי איפה אני, אבל ידעתי שאני עם העשירייה. עכשיו אותו דבר בתע"ס, לא יודע מה, אבל אני בעשירייה. האם זו הרגשה טובה?

האמת, ראשית כתוב בחכמת הקבלה "לא החכם לומד". שנית, השגת המטרה הרוחנית שלנו בכלל לא תלויה בכמה שאתה יודע, בכמות החומר שאתה מכניס לתוך הראש. אלא רק בצורה כזו, כמה אתה בזמן הלימוד משתוקק להתחבר עם החברים ועם הבורא, זה הכול. אתה יכול כמעט ולא לשמוע את מה שאנחנו מדברים, את מה שהקריין קורא, שיקרא, יש לו תפקיד, הוא יקרא. אבל אתה יושב בשיעור ורוצה שהשיעור ישפיע עליך כדי שתתחבר עם החברים ועם הבורא ממש לגוף אחד, זה החשוב.

תלמיד: תוך כדי הקריאה שמעתי על עיגולים וספירות, מי המקובל שגילה את זה ראשון, מאיפה בא לנו כל הידע הזה, כל התורה הזאת?

כל הידע וכל התורה באה לנו, לפי איך שאנחנו קיבלנו, מהאדם הראשון. האדם הראשון, זה כמו שכותב האר"י, הוא שהשיג את כל המציאות והתחיל להעביר את זה דרך הצאצאים שלו מה שנקרא התלמידים שלו עד אברהם. ומאברהם הלאה.

תלמיד: האר"י הוא הראשון שכתב את זה?

ראשית, לא הייתה אז כל כך יכולת לכתוב. שנית, הם בכלל לא החזיקו בכתיבה, הם היו חושבים שאת הכול צריך ללמוד בעל פה, מפה אל פה. ולכן כך היו לומדים בכל בתי ספר אם אפשר להגיד כך, בתי מדרש עתיקים ביותר, עד שהגיעו לזמני אברהם.

בזמני אברהם הם כבר התחילו יותר לכתוב ויותר ללמוד בצורה סדרתית, מסודרת. הם היו יושבים ואברהם היה מסביר והם היו לומדים, כל אלו שבאו אליו ללמוד, אבל בכל זאת הכול היה בעל פה. בכלל עניין של ללמוד בעל פה את הדברים היה מאוד אופייני לחכמת הקבלה ולתורה כולה. היו אנשים שלא היו מסתכלים בספרים, ואם היו קצת ספרים שהיו נכתבים פה ושם הם היו מאוד דלילים.

עסק בספרים התחיל ממש להיות רק בזמן האחרון. אתה יכול לראות שמלפני אפילו ארבע מאות, חמש מאות שנה, שזה כבר ממש כמו בדור שלנו, לא היו אנשים שלומדים מהספרים כל כך, לא היו להם ספרים. ואם היה איזה ספר, שניים, שלושה למישהו, הוא היה נקרא איש עשיר, ולא שהיו לו את כל הספרים.

נגיד "תלמוד בבלי", יש עשרים כרכים, ואם היה איזה מורה אחד גדול, אז היו לו שניים אולי שלושה כרכים מסך הכול. אבל מתוך כמה ספרים כאלה הוא הבין וגם השיג את מה שקורה בייתר הדברים. זה לא היה כמו היום, אתה נכנס לכל אחד שלומד ויש לו בבית ספרים כמו שיש בחנות ספרים.

תלמיד: ועיגולים ויושר, האם למדו את זה גם אז או שזה מזמן האר"י?

לא, המבנה של המציאות התחיל מהאדם הראשון. כי האדם הראשון סיפר לנו בכלל באיזה עולם אנחנו נמצאים, על מערכת ההנהגה וההשגחה העליונה, זה האדם הראשון. ואחריו זה הגיע דרך עשרים דורות עד אברהם, ומאברהם כבר אלינו. ככה זה.

שאלה: למה דווקא בחינה ד' נקראת השלמות של הרצון, הרצון השלם?

למדנו לא פעם על ד' בחינות של התפשטות האור העליון. שהאור העליון הוא כולו משפיע, אבל עד שהוא מגיע לרצון לקבל, הוא חייב לעבור ד' בחינות (ראו שרטוט מס' 1). יש באור העליון התפשטות האור עצמו, שהתפשטות האור העליון למטה זה נקרא "כתר", אחר כך הוא בונה את הכלי הראשון שלו, רצון לקבל שכבר מקבל את האור, זה נקרא "חכמה". והכלי הזה לא רוצה לקבל אלא דוחה אותו חזרה כי קיבל טבע של האור, זה נקרא "בינה". ואחר כך חכמה ובינה יחד הם מתחילים להתחבר בכלי השלישי שנקרא "זעיר אנפין", ואז המלכות בוחרת מתוך מה שיש בזעיר אנפין שהיא כן רוצה לקבל לתוכה את האור, ולכן זה נקרא "מלכות". כך זה ואין יותר כי זה מספיק, המלכות זה כבר רצון לקבל שלא צריכים כלום. כתר זה רצון לתת, להשפיע, ומלכות זה רצון לקבל. וכל היתר באמצע, זה ההתפשטות של האור לתוך הכלי, בניית הכלי.

שרטוט מס' 1

קריין: אנחנו בדף נ"ו, עמוד 56. "הסתכלות פנימית", אות ו'.

אות ו'

פנימיות ועביות היינו הך. חיצוניות וזכות

היינו הך.

"והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות והחיצוניות, שיש להבחין בכל כלי, כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי, כנודע, לכן הבחינה האחרונה שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו כלי, להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי, והבחינות שקדמו לה כדי לגלות הבחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה יותר מהבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר. וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא העבה מכולם, נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם, והרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינה המקבלת השפע, אינו, אלא משום שהיא העבה ביותר. וחיצוניות וזכות הם היינו הך, משום שהרצון שלה קלוש וזך, וקרוב יותר לבחי' מאציל, ע"כ היא חיצונית ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר מלהיות בחינת קבלה, שהיא תוכיות ופנימיות."

שאלה: אם מלכות זה החלק המקבל וכתר זה המשפיע, אז איך מתממשת, איך באה לידי ביטוי העבודה של המלכות בהתקדמותה כלפי הכתר?

מלכות לא רוצה לקבל מה שהיא מקבלת מהכתר אלא רק בתנאי שזה על מנת להשפיע. זאת אומרת, היא מקבלת אבל בתנאי שהקבלה שלה תהיה בהשפעה. כמו שאתה נמצא אצל מישהו, אצל בעל הבית, ואם אתה דוחה, דוחה, דוחה, והוא מבקש שתקבל, תקבל, תקבל ממנו, אז הקבלה שלך אחר כך הופכת להיות להשפעה, שאתה עושה לו טובה בזה שתקבל ממנו. כך מלכות מתקשרת בחזרה לכתר.

תלמיד: אז מה התפקיד שלא אותן בחינות הביניים בין כתר למלכות?

הן בונות את הקשר בין כתר ומלכות. לא יכול להיות קשר בצורה אחרת, זה לא בא סתם. כתר זה רצון לתת, להשפיע, חכמה זה רצון לקבל, לכן זה כבר נקרא כלי (ראו שרטוט מס' 2). בינה, מתוך זה שהאור פועל בתוך הרצון לקבל, הוא נותן לרצון לקבל את התכונה שלו, להשפיע. אז הכלי של בינה הופך להיות משפיע כמו הכתר, זאת אומרת הם דומים.

בינה, מתוך זה שהיא רוצה להשפיע, שהיא דומה לכתר, היא רוצה לתת, להשפיע. אבל מה היא יכולה לעשות? אז היא ממשיכה מהכתר את אור החכמה, ואז שניהם, גם אור החכמה ואור הבינה, מולידים מביניהם אור שנקרא אור חסדים בהארת חכמה, לזעיר אנפין. ואז זעיר אנפין נמצא כמו הבן שלהם, של חכמה ובינה יחד שהם כך פועלים בזעיר אנפין.

וזעיר אנפין שנמצא כתוצאה מהבינה, הוא לא שייך להשפעה שבינה רוצה לתת, הוא רואה שעיקר האור שפועל בו זה אור החכמה, וזה מה שנותן לו חיות וחיים. ולכן הוא רוצה לקבל אותו, ולכן הוא הופך להיות גדול ברצון לקבל. זאת אומרת, הרצון לקבל שיש במלכות, הרצון לקבל הזה בא גם מחכמה וגם מרצון להשפיע של בינה, הכול מתחבר ברצון לקבל של מלכות. גם רצון להשפיע, גם רצון לקבל, את הכול הוא רוצה לקבל, ליהנות, וכך היא נבראה, נעשתה.

שרטוט מס' 2

שאלה: באות ו' טור ב' נאמר "וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא העבה מכולם, נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם,". איך זה יכול להיות שעביות ופנימיות זה אותו דבר, פנימיות זה דבר יותר זך, לא?

פנימיות זה דבר יותר זך ועביות זה דבר יותר עבה. כלפי מה?

תלמיד: אבל הוא אומר כך, "נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם,". זה אותו דבר, אז לא ברור מה זאת אומרת אותו דבר?

מה הוא אומר לך מלכתחילה בכותרת? "פנימיות ועביות היינו הך", "חיצוניות וזכות היינו הך". שפנימיות זה עביות, והחיצוניות זה זכות. כי הוא כבר מדבר כאן על הכלים דיושר.

נקרא אות ו', "והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות וחיצוניות, שיש להבחין בכל כלי, כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי, כנודע, לכן הבחינה האחרונה שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו הכלי, להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי," בחינה אחרונה שלה, למה שהכלי התפתח "והבחינות שקדמו" לבחינה האחרונה הזאת "כדי לגלות בחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה יותר מבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר."

ועכשיו הקטע שעליו רצית לשאול, "והגם ידעת, שבחי"א שהיא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא עבה מכולם, נמצא שהפנימיות ועביות היינו הם" אותו דבר. "הרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינת הקבלת השפע, אינה, אלא משום שהיא העבה ביותר. וחיצוניות וזכות הם" גם בחינת "היינו הך. משום שהרצון" לקבל "שלה קלוש וזך, וקרוב יותר לבחי' מאציל, וע"כ חיצוני ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר מלהיות בחינת קבלה, והיא תוכיות ופנימיות."¹

מה לא ברור לך?

תלמיד: מה הסיבה שבבחינה ד' יש את העביות הגדולה ביותר?

בחינה ד' היא העבה ביותר מפני שאותו רצון להשפיע שיש בבחינה ב' ואותו רצון לקבל שיש בבחינה א' ואותו רצון לתת שיש בבחינת כתר הם באים לבחינת זעיר אנפין ושם זה כלי שאין בו שום דבר מכל הדברים הגבוהים האלה, לכן הוא זעיר אנפין, הוא קטן, הוא לא מבין את כל הדברים האלה, הוא רק מסתכל כמו שילד מסתכל על מה שיש לפניו ובוחר מה לפי הטבע שלו. ולפי הטבע שלו לקבל וכמה שיותר מכל הבחינות הקודמות, זה מה שהוא רוצה ולזה הוא מגיע ובונה את המלכות.

שאלה: אולי אתה יכול להסביר למה הפנימיות מתייחסת ולמה העביות מתייחסת?

נדבר על זה.

תלמיד: אותן ג' הבחינות הראשונות שאנחנו מדברים עליהן כאן, יש להן קשר הדוק עם בחינה ד' כדי לפתח אותה. איפה מתחילה נקודת הכתר? האם זאת התחלת הבריאה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, מה שאנחנו קוראים לו י' זאת תחילת הבריאה?

כן.

שאלה: איפה בדיוק מתחיל חומר וזמן וכל מה שאנחנו מכירים?

זה לא כאן, זה בעולם האצילות. וגם לא באצילות עצמו אלא זה למטה מפרסא. שם ישנם הרבה מאוד הבחנות וצורות שצריכים אנחנו לגלות.

תלמיד: אבל כלים דיושר אלה לא פעולות כמו התגברות או דברים שאנחנו לומדים עליהם, זה לא שייך לזה?

לא. זה עדיין ביצוע של ההתקשרויות אורות וכלים.

קריין: דף נ"ו. עמוד 56. טור ב' למטה. אות ז'.

אות ז'

קירוב וריחוק למאציל, משוער לפי יחס

הקבלה שבנאצל.

"וזה שכתב הרב בספירות העגולים, שכל החיצוני יותר הוא מעולה יותר וקרוב יותר אל המאציל, כי בחינת השורש שנקראת כתר היא זכה יותר מכולם, ונמצאת בקרבת הצורה אל א"ס ב"ה יותר מכולם, שזה נקרא שהיא קרובה אל המאציל, וזה נקרא שהיא חיצונית מכולם, כלומר שרחוקה מאד מבחינת תוכיות ופנימיות, דהיינו מבחינת הקבלה כנ"ל. ואחריה היא בחי"א, שהיא יותר פנימית מהכתר, כלומר יותר קרובה לבחינת הקבלה ממנה. ובחי"ב יותר פנימית ממנה, דהיינו קרובה יותר לבחי"ד שהיא בחינת הקבלה עד שבחי"ד היא הפנימית האמיתית, דהיינו שהשפע מקובל בה, וע"כ צורתה רחוקה מהמאציל יותר מכולן כנ"ל."

שאלה: איך קשורים התכונות של העגולים והיושר לפנימי וחיצוני, יש קשר ביניהם?

כן. אני ממליץ לכם, אתם תשמעו, תשמעו, תשמעו, תשתדלו להיכנס, להיכנס, להיכנס. יהיה איזה מחסום, יהיה איזה גבול שכאילו לא נותן לנו להיכנס לזה. עגולים, יושר, התפשטות, התחברות, זה לא נכנס. אני מרגיש את זה על כל הקבוצה שלנו הגדולה, שנמצאת עכשיו בלימודים. אנשים לא יכולים להתקשר למה שהם שומעים, וזה נכון, זה טבעי.

צריכים לעבור קצת זמן, עוד שיעור, עוד שני שיעורים, לא יותר מזה, ואתם תתחילו להרגיש איך זה נפתח, נפתח לפניכם. ואתם תרגישו, זה ממש בשבוע הבא יהיה או השבוע אפילו, איך הדברים האלה יהיו יותר קרובים, יותר קרובים, ואתם תרגישו איך אפשר בהם לעבוד. ככה זה יהיה, אני מבטיח לכם. רק קצת לשמוע, אפילו שלא רוצים לשמוע ואתם תראו את התוצאות. ואז יהיה הכול הרבה יותר פשוט. הדברים האלה נכנסים לא דרך השכל שאתם עכשיו מתאמצים, אלא דרך האוזן בשמיעה, שומעים, שומעים פתאום מתבררים, ככה זה. לכן נקרא לא החכם לומד, לא דרך הראש, אלא דרך האוזן.

תלמיד: איך לשמוע נכון בצורה כזאת שייכנס ללב ולא לשכל?

אתה תמשיך כמו שאתה. אני לא יכול להגיד לך איך כי אתה בכל זאת תעשה את זה לפי הטבע שלך. אתה רוצה לדעת אז אתה תתאמץ בשכל לדעת איך זה, ולמה, לא וכן, עוד יותר תיכנס לבלבול ואחר כך יתברר. וישנם כאלה שלא נכנסים לבלבול אלא לאט לאט זה מתיישב אצלם. לכל אחד בדרך שלו. אבל תוך כמה שיעורים, תוך פעמיים שלוש אני בטוח עד סוף השבוע הבא אתם כבר תרגישו את הדברים האלה קרובים אליכם.

שאלה: כל החשבונות בבחינה ד' לקבל את האורות, האם הם לקראת לקבל תענוג או להיות קרוב לבורא?

כל החשבונות הם כדי להשפיע נחת רוח לבורא. היחס הזה הוא תמיד אצלנו כבר מהיום הראשון שאני מלמד. ואצל מקובלים זה הכול ברור.

שאלה: דף נ"ז עמ' 57 אות ח',

אות ח'

בע"ס דיושר מדת גדלו תלויה באו"ח העולה מעביות

שבמסך, שהעב יותר, או"ח שלו גדול יותר.

"אמנם בספירות דיושר, יש ענין של אור חוזר העולה מהזווג של המסך עם האור העליון (עי' ח"א לוה"ת במלה מסך), שמדת גדלו של או"ח זה נמדד בשיעור עביות, שיש במסך המזדווג באור העליון שמסך היותר עב דהיינו בחי"ד נמצא מגלה קומה שלימה של עשר ספירות, שהיא עד הכתר, ואם אמנם שיעור העביות שבמסך פחות הוא בבחינה אחת, ואין בו אלא בחי"ג, נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת חכמה, וחסר הכתר, ואם אין בו אלא העביות של בחי"ב, נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהם אין לה אלא קומת בינה, וחסרה כתר וחסרה החכמה. ואם אין במסך אלא עביות דבחי"א, נמצא מגלה עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת זעיר אנפין, ואם המסך זך ואין בו אפילו עביות דבחינה א', אז אינו מגלה שום קומה, רק בחינת מלכות בלבד. וטעם הדבר הזה יתבאר בחלק ג' בע"ה."

שאלה: האם זה אומר שאור חוזר הוא תמיד עשר ספירות, רק העוצמה בכל ספירה שמתגלה היא שונה?

אין אור בלי עשר ספירות, ברור. מה שמתגלה לנו זה אחרי שמשהו מלמעלה עובר עשר ספירות ומתגלה כלפינו. ולכן אנחנו לא מגלים מה שאנחנו קוראים אור, אנחנו מגלים איזו השפעה מלמעלה שמלובשת בכל עשר הספירות.

שאלה: נשמע שבעיגולים כמה שיותר עביות זה יותר גרוע וביושר ההיפך.

אין עביות בעיגולים.

תלמיד: הוא כתב שבבחינה ד' בפנים זה יותר עביות. בעיגולים כמה שיותר עביות יותר גרוע, ביושר כמה שיותר עביות זה יותר טוב?

מה זה טוב ומה זה רע? זה תלוי כלפי איזה הבחנות אנחנו מדברים, כלפי איזו עבודה, מסכים, השפעה. אתה מדבר עם המסך או בלי המסך?

תלמיד: מה ההבדל בין עביות של יושר לעביות של קו?

בעיגולים אנחנו לא מדברים על עביות, זה התפתחות הכלים בלבד. גילוי העביות מדובר כבר על היושר. לכן זה נקרא יושר, מהקל לכבד, מהעליון לתחתון.

שאלה: מה הוא מתאר פה בקטע האחרון שקראנו, איך קשור המסך עם עומק ההשגה, עם דרגת הרצון, לא כל כך ברורה המערכת הזאת?

המסך מקשר את העליון, והתחתון, הנותן והמקבל, כי הכול מתברר במסך. מסך זה אותו המקום, אותה הבחינה, הבחנה, איפה שהמתקשר נותן ומקבל, איפה שהם עושים ביניהם קשר ונתינה הדדית, זה הכול המסך. ולכן כל ההבחנות אחרי צמצום א' אנחנו מייחסים למסך, שבו במסך אנחנו מביאים את כל ההבחנות שלנו. עביות, זכות, רשימות, פעולות של זיווג דהכאה, חיבור, הזדככות, התפשטות, הכול במסך. כי המסך זה העיקר מה שיש בין העליון לבין התחתון. זה מפגש, מקום משותף. אין חוץ מזה שום דבר.

שאלה: נראה כאילו ספירות העיגולים פועלות יותר כמו הראש שעושה הבחנות, חישובים. והספירות של יושר פועלות יותר כפעולה שהן מבצעות בתוך הפרצוף, האם זה כך?

כן, זה נכון.

שאלה: לקראת סוף השיעור אנחנו שמענו כמה חשוב להתקשר לחומר ולהרגיש אותו וגם שמענו על שלושת הספרים הראשונים שלך, כמה הם יכולים לעזור לתלמיד. העניין הוא שיש אותם רק ברוסית, השאלה האם זה חשוב לעשות מאמץ?

יש רק ברוסית?

תלמיד: כן.

כתבתי אותם בערך לפני ארבעים שנה, ולא ראיתי אותם מאז. אבל מה שכתוב שם, כתוב נכון. כדאי לקרוא, אני חושב שיש תרגום לפחות לאיזה שפה אחת חוץ מרוסית.

תלמיד: אפשר לתרגם, השאלה כמה זה חשוב לדעתך?

אני נתתי שם בצורה קצרה, קונקרטית את כל מה שיש בכל תלמוד עשר הספירות. זה סך הכול ספר של מאתיים דפים, כתוב בצורה מאוד פשוטה, ממש למתחילים. אם יש הזדמנות תסתכלו, יש בטוח בארכיון.

תלמיד: כן, יש בארכיון.

נקווה שמהשבוע הבא, זאת אומרת גם מחר או מחרתיים נתחיל את הלימוד הזה בצורה יותר מעמיקה. אני בסופו של דבר רואה שאנחנו מתקדמים מהר לעומת העולם הזה שמתקדם בצורה הפוכה, גם מהר. נראה איך זה יתרחש בזמן הקרוב, זה ישפיע גם עלינו ואנחנו משפיעים על העולם, נדבר על זה. אם יהיו שאלות על זה תכינו, נדבר גם על האקטואליה.

(סוף השיעור)

---

1. "והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות והחיצוניות, שיש להבחין בכל כלי, כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי, כנודע, לכן הבחינה האחרונה שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו כלי, להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי, והבחינות שקדמו לה כדי לגלות הבחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה יותר מהבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר. וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא העבה מכולם, נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם, והרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינה המקבלת השפע, אינו, אלא משום שהיא העבה ביותר. וחיצוניות וזכות הם היינו הך, משום שהרצון שלה קלוש וזך, וקרוב יותר לבחי' מאציל, ע"כ היא חיצונית ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר מלהיות בחינת קבלה, שהיא תוכיות ופנימיות."↩