שיעור הקבלה היומי2 жовт 2020 р.(בוקר)
שיעור בוקר 02.10.20 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ערב סוכות תשפ"א
שיעור בנושא סוכות
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 523, חלק מאמרי "שמעתי", "שמעתי" ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"
קריין: שיעור בנושא "סוכות", ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 523, חלק מאמרי "שמעתי", "שמעתי" ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"
אנחנו לומדים איתכם, שסוכות זה תחילת בניית הכלי של הנשמה. בורא ברא רצון לקבל, הוא ייצב את הרצון לקבל כולו בהשפעה, ובצורה כזאת רצון לקבל היה קיים בכוח הבורא, מלמעלה, שהמבנה הזה נקרא, "פרצוף אדם הראשון" או "נשמת אדם הראשון", וזאת כדי אחר כך לתת לאדם אפשרות לגדול, להיות עצמאי, להבין איפה הוא נמצא. הבורא שבר את הכלי הזה, את הנשמה הזאת שנקרא "חטא עץ הדעת", "חטא אדם הראשון", על ידי זה התגלה רצון לקבל בצורה המופרזת בעל מנת לקבל, ואנחנו בצורה כזאת קיימים.
אנחנו אומרים שזה דומה לאיך שעושים פאזל. שבונים בהתחלה את התמונה נגיד, אחר כך שוברים אותה, על מנת שהילדים יתעסקו בתמונה הזאת ויעשו את זה. אני זוכר שהבנות שלי כשהיו קטנות היו להן פאזלים כאלה של שלושת אלפים, ארבעת אלפים חלקים, והן היו ככה על הרצפה אוספות, וזה היה מאוד מעניין להן. אני חושב שזו דוגמה מאוד טובה למה שאנחנו עושים היום.
כי הבורא בכוונה גרם לחטא עץ הדעת, שהתגלה ה"נחש", הרצון לקבל שלנו בצורה כזאת נוראית, ואנחנו עכשיו צריכים משך ששת אלפים שנה, שזה נקרא, שאנחנו עושים את זה בהתאם לתיקון, של "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", לסדר את כל התכונות האלה במלכות.
עכשיו אנחנו נכנסים איתכם לסוף הזמן הזה, ולכן הסמל שאנחנו בונים סוכה, זה.. הסוכה שלנו הייתי אומר היא מאוד סמלית, כי אנחנו נמצאים בכם פעם ראשונה בפועל בדור האחרון, בתיקון הסופי, בתחילת התיקון הסופי כמו שמסביר לנו בעל הסולם, ולכן אנחנו צריכים להבין מה קורה כאן.
תחילת ההתקרבות של חלקי אותו פאזל, שזה כל אחד ואחד מאיתנו זה לזה וזה לזה, זה שאנחנו נעשה מזה צורת האדם. שהרצון יתייחד, יתחבר, ויהיה דומה לבורא. ושבכל אחד ואחד מאיתנו יש חתיכה קטנה של אותו פאזל, אז אנחנו אוספים קודם כל את עצמנו לעשיריות, ואחר כך מעשיריות למאות ולאלפים כמו שמסבירה לנו "תורה", כמו שהסביר יתרו למשה, וכך אנחנו נצטרך לבנות מאיתנו אותה צורת האדם, הדומה לבורא.
ובניית הצורה הזאת מתחילה מדברים שהם יותר קלים בנשמה שלנו, ברצונות שלנו, שזה בניית הסוכה. חומר שבזה אנחנו צריכים להבדיל מה זה "פסולת" ומה זה "אוכל". "אוכל" זה אותו שאנחנו מבינים בצורה אינסטינקטיבית שטוב לרצון לקבל שלנו, ו"פסולת" זה דווקא מה שאנחנו דוחים בצורה טבעית. ואז על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו רוצים לברר מה הוא הפסולת כלפי החיבור שלנו, ודווקא אותו הפסולת להעלות למעלה מהראש, להעלות בחשיבות שלנו, שזה כל המחשבות ורצונות שדוחים אותנו זה לזה, ולא נותנים לנו להתחבר.
את החיבור הזה אנחנו צריכים לעשות בינינו, בין בני אדם, להביא את עצמנו לדמות אדם אחד. זה התיקון של כל האנושות, וזה התיקון שאנחנו צריכים דווקא להתחיל לסדר עכשיו בימי וירוס הקורונה, ולסדר עוד פעולות שיתגלו מלמעלה, שבהם בורא נותן לנו הזדמנות, ומראה לנו איפה אנחנו יכולים לפעול, איפה אנחנו יכולים להתחיל לחבר את הפאזל הזה שלנו, וכך נתקדם.
יש הרבה חומר על זה. בעצם בכל חכמת הקבלה אנחנו עוסקים בפועל במימוש של כל תכנית הבריאה, לתקן את הבריאה, את השלבים הראשונים של התיקון. דיברנו על זה בסליחות, אחר כך בהכנה לראש השנה, ואחר כך ביום הכיפורים, ועכשיו, היום בערב אנחנו נכנסים איתכם לחג הזה שנקרא "סוכות", שהוא מסמל לנו את התיקונים שאנחנו צריכים לעשות בפנים, בתוכנו, ברצון שלנו.
כל התיקון הוא ברצון. הבורא לא ברא שום דבר חוץ מרצון. בתוך הרצון הזה אנחנו רואים את העולם כאילו שקיים, ואת המציאות ואת עצמנו, אבל הכול סך הכול מתראה לנו בתוך הרצון שלנו בלבד. ואנחנו צריכים לתקן את הרצון כך, שאנחנו נראה שם את עצמנו כאדם אחד. רצון הדומה לבורא נקרא "אדם", ובו אנחנו נראה את הבורא שמתגלה ומגיע איתנו לחיבוק, לדבקות. והכול מתחיל מסוכה, מזה שאנחנו קודם כל בונים הקשר בינינו באור החסדים, זאת אומרת, לא ממש בחיבור, אלא בזה שאנחנו מתקרבים זה לזה.
הפנדמיה הזאת שעכשיו מתגלה, היא בדיוק מראה לנו עד כמה שאנחנו לא ראויים להתקרב זה לזה, עד כמה שאנחנו אם מתקרבים ברצון האגואיסטי שלנו, אנחנו גורמים מחלות, רע זה לזה, וזה כדוגמה חיה למה שבאמת עובר עלינו.
נשתדל גם מגשמיות וגם ממה שאנחנו לומדים מרוחניות, לסדר את כל הדברים האלה יחד כך, שאנחנו, ואחרינו כל האנושות תבין, לאן אנחנו צריכים להתפתח, מה אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, עם העולם שלנו, שבהחלט כל הכוחות האלה, כל התנאים האלה שעכשיו מתגלים בעולם, הם סך הכול מתגלים כדי לדחוף אותנו לעלות לדרגה הרוחנית הראשונה. ונתקדם בזה. זה מה שרציתי להגיד.
קריין: מאמר ח' ב"שמעתי", של בעל הסולם, ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 523, "שמעתי" ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דסטרא אחרא".
כן. נלך לפי זה. ושאלות, בבקשה, שאלות, סדנאות, נעשה כל מה שאתם רוצים.
נכנסים לחג הזה שהוא חג שמח, מפני שאנחנו צריכים לגלות בו את היכולת שלנו להתאחד יחד, ולבנות מהחיבור בינינו כלי, שנקרא "סוכה". אז צורת הכלי, צורת היחס בינינו, החיבור בינינו שאנחנו עכשיו מתחילים בינינו לבנות, הוא מסמל לנו "סוכה".
נלמד גם איזה תכונות צריכות להיות בינינו עכשיו, איזה תכונות צריכות להתגלות, במה אנחנו מתקשרים בינינו, איך מתקרבים בינינו לא פיזית, פיזית דווקא לא צריך, ודוגמה לזה, זה ההגבלה במרחק, כי אנחנו צריכים להבין שכל העבודה שלנו היא עבודה הפנימית, איך אני נמשך לחברים להיות איתם באותה נשמה, באותם הרצונות, באותם הכוונות, וזה סך הכול כדי להגיע לצורה אחת, שאז בורא אחד מתלבש ברצון שלנו אחד. "חד מקבל חד,.
אז בואו נראה. אם תרצו לשאול משהו אין שום בעיה, אנחנו צריכים לברר את הדברים, יש לנו הרבה זמן, לפנינו הרבה ימים, ונשתדל נשתדל לא רק ללמוד את הדברים האלה, אלא גם לממש. בהצלחה לכם "בני ברוך".
שאלה: אם מצד אחד אנחנו לא ראויים להתקרב זה לזה, גם אנחנו "בני ברוך".
לא ראויים?
תלמיד: כן, כי כך אמרנו.
פיזית לא ראויים. זה טוב, זה הכוונה מלמעלה. אני רואה את זה דווקא כהכוונה מלמעלה, שאנחנו לא צריכים דווקא לשבת יחד, אלא נשתוקק להתחבר פנימית, בלבבות, ברצונות, ולא פיזית בגופים. מה יש לי מזה שאני יושב יחד עם מישהו קרוב אחד לשני? אנחנו לא חושבים שזה גורם לקרבה נפשית, אנחנו רוצים דווקא נפשית להתקרב, ולכן אני רואה בווירוס הקורונה עבודה יפה שלו שהוא לא נותן לנו להתקרב, הוא אומר לנו, שבו לבד. כמו שאתם אגואיסטים, אז כל אחד נמצא בתוך האגו שלו, יפה מאוד, שיהיה בתוך האגו שלו, אבל תנסו להתקרב פנימית, בלבבות, בלב אחד שאתם תהיו, וזה מה שאנחנו נצטרך לעשות, ונשתדל לעשות.
לכן אני מאוד שמח שישנו סימן כזה שאנחנו לא צריכים להיות דווקא יחד בקבוצה לשבת, כמו באיזה פאב או חתונה, או משהו, כל אחד שיישב בפינה שלו, אבל ירגיש שהוא חייב להיות נפשית, פנימית עם האחרים, ולא שאנחנו משתוקקים להיות יחד בסוכה אחת, במקום אחד, או במתחם אחד. לא זאת השאלה. לא נעביר את התיקונים הרוחניים מתיקון פנימי שלנו, מחיבור פנימי שלנו, לאיזו ישיבה גשמית שכל אחד ואחד יכול לעשות ללא שום תיקונים.
תלמיד: מה ההבדל בין המסר של הפנדמיה לבני ברוך לבין המסר של הפנדמיה לעולם? יש הבדל בכלל?
יש הבדל. אנחנו מבינים שהפנדמיה הזאת היא רק עוזרת לנו להתחבר בחיבור הנכון, הפנימי.
תלמיד: אז עבורנו זה דווקא עוזר?
תמיד זו עזרה. בכל דבר שמתגלה מלמעלה, אנחנו צריכים לראות עזרה, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", ככה אנחנו צריכים לראות את כל הדברים שמתגלים. ולכן, אפילו פנדמיה, עד כמה שהיא באה ונוראית, אבל זה הכול תיקונים. רק שהתיקונים לפעמים הם לא בדרך היפה, טובה, נוחה, אלא בדרך קשה. לא "בדרך אחישנה, אלא בדרך בעיתו". אבל תמיד באחת מהדרכים האלה או בשילוב ביניהם, שנקרא "דרך ארץ" אנחנו מתקדמים למטרה. ולכן אני משתדל לראות בכל הסימנים של הפנדמיה עזרה, מנוף שמקדם אותנו לתיקון.
תלמיד: ואותו יחס, זה גם כלפי העולם? זאת אומרת, גם עבורם זו עזרה?
גם אותו יחס כלפי העולם. אמנם שרצוי אם העולם ואנחנו היינו כבר יכולים לקבל את הדברים האלו בצורה פנימית, רוחנית בלבד. אבל כנראה שאנחנו עוד לא יכולים, ולכן איפה שהאגו שלנו עדיין לא עלה לדרגה הרוחנית, אנחנו מקבלים את הגילוי הכלים הלא מתוקנים בצורה גשמית. זה קרה לנו גם בשואה, וזה קרה לנו בפנדמיה. ובכל דבר ודבר בהיסטוריה שאנחנו כך סובלים, זה הכול מפני שלא מקדמים את עצמנו בזמן ובמקום הנכון.
תלמיד: לנו יש הכנות לאותו קשר פנימי, במקום הריחוק הפיזי. השאלה, איזה הכנות רגשיות יש לעולם, כדי לעשות את המהלך של ההתקרבות הנפשית שנדרשת מהם?
קודם כל זה בכל זאת יפעל עליהם, והם יתקדמו, ויבינו בסופו של דבר, שחייבים להתקדם פנימית, להיות יותר מחוברים רגשית בהתקרבות פנימית זה לזה. זה דבר אחד. דבר שני, את זה אנחנו צריכים להשתדל להסביר להם בפרסום, בהפצה שלנו. ודבר שלישי, בזה שאנחנו מקיימים קשר בינינו לבבי, זה ישפיע עליהם. זה בעצם הדבר הכי חשוב. מהתקרבות הפנימית שלנו הם יתחילו להרגיש, שהצורה שהם צריכים עכשיו לקבל זו צורה יותר פנימית.
ולכן אנחנו צריכים לראות שכל הדברים שמתרחשים בעולם, ויתרחשו עכשיו עוד, ועוד, ועוד יותר סטיות, סתירות, אי הבנות, כל מיני בעיות כמו שעכשיו יש לנו בין ארמניה לאזרבייג'ן, ועוד כל מיני כאלה תקלות בין המדינות והעמים, שזה הכול עקב הרשלנות שלנו בתיקון. בקצב התיקון. אנחנו צריכים להרגיש את זה כך, שאנחנו אחראים על כל הדברים האלה. הם לא מתגלים בצורה יפה וטובה, הם לא מקרבים עמים ואנשים, הם אפילו מתגלים בצורה כזאת שמתחילים להרוג זה את זה. זה ממש עקב הרשלנות שלנו, שאנחנו עוד לא תיקנו את עצמנו, וגרמנו לייצר הרע לפעול יותר מיצר הטוב.
תלמיד: רצינו לעדכן לגבי בעיה שהייתה עם ה-log in של פייסבוק. פייסבוק חסמו אותנו לחצי שעה, הבעיה נפתרה. אבל רצינו להזכיר שיש אופציות נוספות להיכנס כמו דרך גוגל ודרך אי מייל רגיל. אז כל מי שלא הצליח להיכנס למערכת ועבר לסביבה טובה או לערוצי שידור אחרים עכשיו אפשר לחזור ולהיכנס למערכת.
אני רוצה להוסיף, שאתם צריכים לכתוב את זה בכמה שפות. ואם אדם לא מצליח להתחבר, שהוא יפנה לאותו מקום איפה שאתם כותבים וידע שיש תקלה או משהו ומה עליו לעשות. כי אולי עכשיו מישהו במקרה לא שומע, ואז מה קורה באותן הדקות שהוא פספס?
תלמיד: אנחנו נדאג להוציא אימייל לכל האנשים.
שיהיה מקום כזה, שאם משהו לא הולך לי בשידור, אני יודע ששם בטוח אני יכול לקרוא ולדעת מה קורה, האם זו תקלה שלי או תקלה כללית, האם לעבור למקום אחר דרך מערכת אחרת? אתם צריכים לסדר את זה, לא לסמוך על הודעה קולית שבאה והולכת, אלא שזה יעמוד לעיניי כולם ובכמה שפות.
שאלה: לגבי הרשלנות שלנו, מה ברמה היומית צריך לקרות מבחינת החיבור בינינו?
ברמה היומית אנחנו צריכים להרגיש בפנים, ממש בפנים, שאני אחראי על כל דבר רע שקורה בעולם, ממש כך. ולהשתדל בקשר הנכון בינינו, בין בני ברוך העולמי, לעשות כך, שאם אנחנו נתקשר נכון פנימית בינינו, אנחנו נקרין לכל העולם כבר כוח רוחני, ולא יהיה באף מקום בעולם התפרצויות של כוח, של שנאה בני אדם עם בני אדם. אנחנו אחראים על זה.
ולכן, אם אנחנו מעבירים, כמו שבעל הסולם כותב על תפקיד של ישראל להעביר אור לעולם, אם אנחנו נעשה את זה, אז ודאי שכל העולם יירגע. ולכן, כל הסימנים האלה שאנחנו רואים היום עם הפנדמיה ועם כל הדברים, אנחנו יכולים את הדברים האלה לעצור ולעשות כך שהם לא יבואו בצורה שלילית, אלא אנחנו נגלה אותם בכוחות רוחניים, ושם כבר נוכל לעבוד איתם כך, שזה יגרום להתקדמות בחיבור בינינו ונתקדם יפה.
תלמיד: הכאב שמוביל לחיבור בינינו, האם זה מה שאנחנו מפיצים או שעל זה צריך עוד הסברה?
צריכה להיות הסברה בינינו, אני משתדל לעשות את זה, אתם צריכים להמשיך ולדבר על זה בסדנאות ביניכם, עד כמה שאנחנו צריכים להבין את הסימנים של הפנדמיה ומה עלינו לעשות, איזה סוכה, איזה סכך, בקיצור איזה קשר בינינו, הכול זה קשר בינינו, אנחנו צרכים לעשות כך, שכל העולם יתחיל להרגיש את הכוח הטוב שפועל בו. אחרת מיום ליום העולם יגלה כוחות רעים.
תלמיד: ואיך שהעולם ירגיש תלוי בסוג הקשר שאנחנו מייצרים בינינו?
אך ורק. אנחנו צריכים להבין שהעולם כבר מסתדר לפי המערכת של ה"דור האחרון". אנחנו הופכים להיות לראש וכל בני העולם הופכים לגוף של אותו פרצוף, של הנשמה שצריכה להיות מתוקנת בגמר תקופת המשיח, תקופת התיקון. ואת זה עלינו לבצע, אנחנו ממש צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים כאן במרוץ.
אני משתדל להעביר לכם את הדברים האלה ותקבלו אותם בבקשה ברצינות. אנחנו מקבלים טיפול מאוד מיוחד מלמעלה, אנחנו עדיין לא כל כך מודעים לזה, כמו ילדים, כמו צעירים, אבל בואו נהיה קצת יותר רציניים להבין את מהות הבריאה, את מטרת הבריאה ונתקדם.
תלמיד: במה הרשלנות שלנו? כי נשמע שזה דברים שאנחנו כן עובדים עליהם בעשיריות, אנחנו עושים את הסדנאות האלה.
לא רשלנות ממש, הדברים האלה גם צריכים להתגלות. אבל זה שהם מתגלים בצורה כזאת לא טובה, אנחנו בכל זאת צריכים לקבל את הדברים האלה בצורה כזו, שאנחנו מצד אחד מודים לבורא שהוא מגלה לנו את הליקויים בעבודה שלנו, שאנחנו רואים את הקשר הלא יפה בכל האנושות וגם עדיין בינינו, ומצד השני, אנחנו צריכים להודות לו שהוא דוחף אותנו לתיקונים ומראה לנו איך אנחנו יכולים לגרום לתיקון העולם.
אבל בכל זאת, למרות שזה מתגלה בצורה שמתגלה, אנחנו צריכים בכל זאת לראות איך אנחנו יכולים לשפר את עצמנו כך, שכל שלב ושלב יתגלה רק בצורה טובה. רק בצורה טובה זה נקרא כמו שכותבים מקובלים, שזה צריך להיות כמו עוקץ קטן, שגילוי הרע צריך להיות כמו משהו שעוקץ אותי, גילו הרע החדש, ואני אומר זהו, יופי, אני עכשיו מטפל בו, אני עכשיו ממתיק אותו והולך. זה דבר הכי נכון שיקרה, שמספיק לי איזה גילוי רגשי קטן ביותר של הרע, וזה יכול להיות רע מאוד גדול, אבל כלפי מספיק רק שיתגלה כדקירה קטנה, וכבר אני ממשיך לעבוד איתו, לתקן אותו.
אז להיות יותר ויותר רגישים למה שקורה בינינו ועם העולם, וגם לראות איך אנחנו בינינו, בין העשיריות, יכולים יותר ויותר לפזר את ההרגשה היפה הזאת שאנחנו כולנו מתקנים, שאנחנו כולנו נמצאים, כי זה כוח גדול. אם אנחנו נתחיל להתקשר בינינו יהיה לנו כוח לתקן את כל האנושות, ככה זה מסודר. אם אנחנו ראש והם גוף, אז אין ספק שאנחנו יכולים לעשות את זה.
שאלה: אם הכול תלוי בנו ואנחנו מרגישים את זה יותר ויותר, ואתמול החברים דיברו על זה שגם המלחמות תלויות בחיבור שלנו, ואנחנו רואים שאפילו אם חברים נפגשו פיזית בלי מסכות, אז מיד, לא כעבור שבועיים, באותו יום קפיצה בתחלואה של אותה מדינה. כאילו הבדיקות ממש תלויות בהתנהגות שלנו. במידה וזה באמת ככה, האם אנחנו צריכים להודיע על איזו התגייסות רוחנית? אני אמרתי במשפחה שלי, תחשבו שיצאתי למלחמה, לא עם רובה אלא להפצה, להעיר את החברים, להתקשר לכולם, האם אנחנו יכולים לדבר על זה בצורה כזאת?
מתגלים דברים מיוחדים, אנחנו בכאלו מצבים נתקיים עד גמר התיקון. ועוד יותר אני אגיד לכם, המצבים האלו יתגברו יותר ויותר, והיחסים בין העמים ובין בני האדם יהיו יותר ויותר גרועים, אבל אנחנו יחד עם זאת נקבל כוחות ושכל לאזן ולחבר אותם כך, שהכול יגיע לתיקון. מינוס ופלוס לקראת גמר התיקון מתגלים בצורה גדולה מאוד, נוראית ממש זה מול זה, לכן נהיה מוכנים לזה. זה יקרה יותר ויותר, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לראות איך על ידי העבודה שלנו, חיבור, הפצה, אנחנו נגרום לזה שהתיקונים הם יהיו ברמה רוחנית ולא ברמה גשמית. ככה זה.
שאלה: אמרת לפני כמה דקות, שעלינו לפזר את ההרגשה בינינו, בין העשיריות. אתה יכול להרחיב, מה בדיוק אנחנו צריכים להעביר בינינו, איזו הרגשה?
את הקשרים בתוך העשירייה אנחנו צריכים להדק בצורה קבועה. כל הזמן לחשוב איך אנחנו יותר ויותר מתקרבים לכיוון המטרה, במחשבה הדדית להיות יחד לאותה פעולה של חיבור בינינו ומכוונים לבורא. שזה יהיה לנו קבוע, כמו שאמרתי, שיש לי איזה מקום בראש שאני כל הזמן חושב על זה, ואחר כך אנחנו צריכים, כמו שאתם עושים את זה, להתחבר עם עשיריות אחרות דווקא בכל מיני מצבים.
היום יום שישי, מחר שבת, יום ראשון, ימים כאלו שכדאי לנו להשקיע יותר כוחות בלהיות מחוברים בינינו, בין העשיריות, ובזה אנחנו נגרום להתפשטות האור העליון דרכנו. אמנם אנחנו עדיין לא מרגישים איך אנחנו פעילים זה אל זה, אבל זה עובר דרכנו, וכך אנחנו נגרום להשפעה יפה על כל העולם.
וגם יותר להתחבר בין העשיריות, לחזק את הקשר בין העשיריות, להשתדל להיות למעלה מהשפות אפילו, אם אפשר. תעשו איזה חיבור, כמו שאתם עושים סעודה או משהו עולמי של בני ברוך, תעשו ישיבות, אספות, זה מאוד חשוב.
שאלה: בהמשך לשאלות של החברים, דווקא נראה ככל שאנחנו יותר מתקדמים ומתחברים פנימית בינינו כל הזמן, אנחנו כאילו לא מצליחים לראות איזון שקורה בעולם.
כי אתה יותר ויותר מבין מה זה נקרא חיבור, עד כמה אדם יכול להיות בנטייה לשני, ואז אתה רואה בעולם שהם נעשים יותר גרועים. אני לא חושב שהם נעשים יותר גרועים, אלא כך אנחנו רואים את הדברים האלה, מפני שאנחנו משתפרים. אבל בכל זאת אנחנו חייבים לעשות את העבודה, העולם בינתיים כן מתדרדר ובאיזה מקום אני מקווה שאנחנו נעצור את המגמה הזאת.
תלמיד: לאן אנחנו צריכים להשתוקק שהעבודה שלנו תשפיע על העולם?
מתוך החיבור בינינו, שאנחנו איכשהו נשתדל להשפיע על העולם קודם כל על ידי רצון ומחשבה, "הכול במחשבה יתבררו", קודם כל בזה. ואחר כך על ידי הפצה טכנית, דרך כל מיני צורות שאנחנו יכולים לצאת לעולם.
תלמיד: אבל לאיזה מקום אנחנו רוצים להוביל את העולם בעבודה שלנו? אם אנחנו עובדים ובסוף אני מסתכל ואני רואה כאילו את העולם רק הולך ונעשה יותר גרוע מיום ליום, אז איפה אני כאילו רואה שמה שאנחנו עושים אנחנו מצליחים להשפיע בצורה נכונה על העולם?
אנחנו ממשיכים להשפיע כמה שיכולים לעולם על מצבו ועל שיטת התיקון, ובאיזשהו מקום אחרי הכרת הרע, שהעולם יגיע לזה הם יתחילו לשמוע. תן להם לאגור את הרע ולהבין שהם נמצאים ברע ושהרע זה בהם ולא בשני. זה דורש זמן, כמה זה לוקח לנו? אז כמה שנשפיע עליהם, נקרין עליהם את ההרגשה, את הידיעה שלנו הם יבואו, אתם תראו, אין ברירה אלה חוקי הטבע.
תלמיד: אז איך נכון להתייחס לכל השינויים המהירים שקורים בעולם, האם לראות את זה תלוי בעשירייה, לקשור את זה לעשירייה או לנתק בין השניים?
לא, לא תלוי ולא לקשור ולא כלום, אל תתחילו לעבוד עם זה. אלא זה בשבילנו רק סימנים חיצוניים, אנחנו צריכים להמשיך בעבודה שלנו וזהו. זה שהעולם נראה יותר גרוע היום מאתמול, זה נכון, וזה רק אומר שאנחנו צריכים יותר ויותר להגביר את הקשר בינינו ואת ההפצה לעולם, זה הכול. ולא לעשות מזה איזה שינויים בנו, אלא אותו דבר רק יותר אינטנסיבי.
שאלה: כשאני מגלה שאני מזלזל בחיבור, מזלזל בחברים, אני רואה שאין לי שום כאב ושום דאגה לנושא, איך יכול להיות שאני פתאום כן אתחיל לדאוג לזה?
תסתכל על האחרים עד כמה הם נמשכים זה לזה ועוזרים זה לזה ורוצים להתחבר, להתקשר זה לזה, ואתה לא. אין לך קנאה? אתה לא נמצא במצב שאתה לא שואל "למה לי אין דבר כזה?". תסתכל על אחרים. אתה באמת קצת יותר אדיש מהאחרים, רגוע מדי, והכול עושה דרך השכל ולא דרך הלב, ודווקא תיקון זה תיקון בלב. תשאל את עצמך "אז מה יהיה איתי?".
שאלה: אם אנחנו רוצים להתחבר יחד ולהשקיע כוח בחיבור, האם גם האנושות תתעורר באותה מידה ויתעורר בהם רצון לשאול מה תכלית החיים? ואם לא בצורה כזאת, איך הם כן יתעוררו?
התשובה היא פשוטה, אני לא יודע, והאמת אני לא רוצה לדעת. אני רק רוצה לדעת איך אני אעבוד בצורה נכונה. אבל שאני, לפי השכל שלי, אקבע איך אני צריך להתקרב לשני ולהתרחק בהתאם למה שאני רואה בעולם, זו שטות, אני צריך לעשות כול מה שכתוב בספרי מקובלים בלבד. מתוך הראיה שלי אני לא בטוח שאני יכול לעשות משהו, לא. לכן פחות לחטט בעולם ובנו, אלא אנחנו חייבים להגיע לחיבור? אז תעשה הכול כדי להגיע. ולא להתחיל לעסוק בזה כאילו שאתה כבר מבין במכאניקה הזאת, זה לא טוב, זה יבלבל אתכם.
שאלה: אתה אומר שהשנה העולם נמצא במצב מיוחד ויש לנו אחריות כלפי העולם, ואני מרגיש שסוכות, החג הזה, הוא גם מאוד מיוחד כלפי החיבור בינינו. אף פעם לא הרגשתי כזה חיבור עם החברים, זה מתגלה בעשירייה בעוצמה חזקה בצורה פרקטית מה שאתה מדבר עליו. איך אתה רואה את החיבור שלנו מבחינת ההזדמנות שעומדת לפנינו ללכת ולפתח את החיבור הזה?
ודאי שאנחנו נכנסו לדור האחרון, זאת אומרת למדרגה האחרונה, לשלב האחרון של התיקון, ואנחנו נמצאים רק בפתח השלב הזה, נכנסים. אבל "סוף" זה גמר התיקון, וכמה זמן יעבור, כמה מצבים יעברו, ובאיזו צורה הם יעברו עלינו, אנחנו לא יכולים לחשב את כל זה. אבל זה שנכנסו למצב האחרון, לתיקון, וחייבים לצאת ממנו ממש כבר בתיקון גמור, זה נכון ואמת. כותבים על זה גם בעל הסולם ורב"ש, וגם שמעתי הרבה מרב"ש על התקופה הזאת כשדיברנו על העתיד הקרוב, אבל עכשיו זה כבר לא עתיד, עכשיו זו כבר מציאות.
צריכים לראות את המצבים האלו כך כמו שאנחנו מדברים. רק חיבור בינינו, לברר בתוך החיבור תכונות חדשות של חיבור כי אלו כבר הבחנות רוחניות, ולהרכיב מכל התכונות האלה את הפרצוף שלנו, סכך שזה מסך, ודפנות שהן המבנה הכללי של הנשמה. וכך לחבר חלקים כאלו, סוכות קטנות, אם אפשר כך להגיד, פרצופים קטנים זה לזה, עד שבפאזל הזה נרכיב את כל הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. זו העבודה שלנו.
התהליך התחיל, אנחנו רק צריכים ללמוד אותו, להיות מומחים איך לאסוף את הדברים ולסדר אותם, ללמוד את התכונות החדשות שצריכות להתגלות בנו וכך להתקדם. אני מאוד שמח ונרגש שאני נמצא בתהליך כזה, מי מאיתנו חשב שבכלל הוא יכול להיות בזה, אנחנו עוד לא יכולים להעריך אותה המגמה שנמצאת כאן.
שאלה: שמעתי מקודם שצריך לפתח רגישות כזו לכל רע קטן שמתגלה בקשר בינינו, כמו איזו עקיצה של יתוש, וישר להתחיל לעבוד איתו. מה זו העקיצה הזו, מה זו הרגישות, מה זה דברים רעים, קטנים שמתגלים בינינו?
בלי שמתגלה באדם איזה רצון קטן אגואיסטי, האדם לא יכול לזוז, כי רק גילוי הרע הוא דוחף אותנו לטוב, ולכן אנחנו צריכים את הדברים האלה. אבל הם מתגלים מלמעלה, הבורא מגלה את זה על ידי זה שמעורר קצת מאור המחזיר למוטב, ואז אנחנו מגלים עד כמה אנחנו עדיין לא מחוברים בצורה נכונה זה עם זה.
תלמיד: התיקון של העקיצות האלה שאנחנו מגלים בקשר בינינו, מהי פעולת התיקון הזו?
פעולת התיקון היא רק בחיבור בינינו, בנטייה לחיבור, אין יותר.
תלמיד: גיליתי איזה משהו לא תקין בקשר שלי עם החברים, איזו ביקורת, אפילו שנאה, מהי עכשיו פעולת התיקון?
אני לא יכול להגיד לך, אתה צריך לברר לבד ולעשות. אתה שואל אותי עכשיו כאילו שהיום הגעת אלינו. פעולת התיקון, "מה שבכוחך לעשות תעשה", אבל אתה חייב לעשות.
תלמיד: אני אגיד למה אני שואל, כי פעולת התיקון היא שאני פונה לבורא, ככה למדתי, שאני מבקש תיקון על מה שהתגלה, אני מבקש להתקרב. עכשיו אני רוצה להבין אם אני צריך לחכות לאיזושהי תוצאה?
לחכות זה קליפה. רק תדע דבר אחד, לחכות זה קליפה.
תלמיד: להשיג תוצאה.
להשיג זה לעשות מאמצים במה שהם אומרים לנו לעשות. ואז כשאני מרגיש שאני לא מסוגל, איפה שאני לא מסוגל, אני פונה לבורא.
תלמיד: ויש תוצאה מהפנייה, צריך לצפות לזה?
אני לא מקווה לתוצאה, אני מקווה שתהיה לי אפשרות לפנות לבורא, זאת התוצאה, שפנייה לבורא זה כבר שכר.
שאלה: אנחנו מבינים שהדבר הכי חשוב זה החיבור בינינו ואנחנו עושים המון המון צעדים להתחבר בינינו, שיחות זום, גלאקסי, הכול. אבל אני מרגיש שאני צריך לקבל משהו חדש כדי לעלות מדרגה בחיבור. מה אתה עוד יכול לתת לנו, משהו חדש כדי לעלות עוד מדרגה בחיבור בינינו?
לפתוח את הלב. כל מדרגה חדשה מתחילה מזה שיותר פותחים את הלב, שמרגישים שכאן אני חייב עוד יותר לפתוח את עצמי כלפי קשר עם החברים. אם אני לא מסוגל, אני מצטער, מתפלל, אבל זו בעצם תחילת ההתקדמות.
שאלה: אתה רואה אותנו ככלי עולמי. מה הפעולה הכי קרובה שאנחנו צריכים לעשות כדי להגביר את הקשר? כי אנחנו חיים את השגרה, הפצה, לימודים, עבודה, כל המסגרת שלנו קיימת, מה הצעד הנכון להגברת הקשר?
להשתדל להיות בנטייה למחשבה אחת, לרצון אחד, למטרה אחת ולהתפלל. להתפלל, יחד לבקש, כל אחד לחוד גם שיבקש. תבררו איך לבקש, איך לפנות, למי לפנות, עם מה לפנות בדיוק, כל הדברים מתבררים בתפילה. זו העלאת מ"ן לדרגה יותר עליונה שהיא תקבל את החיסרון שלכם, תעבוד על החיסרון הזה ותוליד אתכם בצורה חדשה יותר מתקדמת.
תלמיד: כשאתה מסתכל עלינו מהצד, אנחנו עושים מאמצים.
אתם עושים מאמצים, אבל המאמצים האלה לא נגמרים בתפילה. תפילה נכונה, טובה, היא חייבת להיות כסיכום של כל המאמצים.
קריין: אנחנו קוראים מאמרי "שמעתי", ספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 523 שמעתי ח' "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".
"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').
ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".
אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:
א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'." אנחנו רואים שהסיכום של עבודה נכונה זה תפילה נכונה. "וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'."
התפילה בלשון הקבלה זה נקרא "העלאת מ"ן", העלאת חיסרון מפרצוף תחתון לפרצוף יותר עליון. שאז הפרצוף התחתון מחייב את העליון לטפל בו, ולזה העליון מחכה, מצפה. ברגע שהוא מקבל חיסרון מהתחתון הוא פונה לעלי עליון, לעלי עליון עד אין סוף, ומשם יורד האור עד העליון והעליון שם כבר מפריש את זה לתחתון בדיוק לפי מה שהתחתון צריך כדי לקדם אותו. כך זה עובד כל הזמן, אנחנו לומדים את זה מ"תלמוד עשר הספירות" שזו העבודה, העלאת חיסרון מאיתנו למעלה. אבל החיסרון צריך להיות נכון, אחרת העליון סוגר את עצמו ומחכה עד שהתחתון יבקש כמו שצריך. כי אם התחתון מבקש לא כמו שצריך, אז התחתון לא מסוגל לקבל מה שצריך מהעליון, הוא לא ישתמש בזה נכון. זה כמו שילד קטן יבקש משהו שעדיין אין לו שכל לשחק נכון עם הצעצוע הזה, אנחנו נותנים לכל גיל מה שמתאים לו כדי שיפתח ביטחון. ולכן כל העבודה שלנו היא רק לבקש ולבקש, ועל ידי העלאת מ"ן מאין סוף ממש, יורד האור וכך מטפל בנו דרך כל פרצופים.
שאלה: הסיכום של העבודה הנכונה זאת תפילה. אם הגענו לסיכום של העבודה ולא הגענו לתפילה, זה אומר שבעצם העבודה לא הסתיימה?
ודאי.
תלמיד: נניח שאנחנו רואים שאנחנו בסוף ואין לנו תפילה, אנחנו צריכים בכל זאת להתפלל בצורה מלאכותית?
תלוי באיזה מצב אתם נמצאים. אבל המצב צריך להיות כך, שאני נמצא בעבודה עם העשירייה ואני מכבד אותם, מחבק אותם, אוהב אותם ומשפיע להם. כך כל אחד ואחד, אבל אנחנו עושים את הדברים האלה כדי להתחבר יחד וכדי ליצור בינינו תשוקה למצב יותר מתקדם. המצב היותר מתקדם הוא, שאנחנו רוצים ליצור כזה מצב בקשר בינינו שכולנו נוכל להשפיע לבורא.
להשפיע לבורא זה נקרא שאנחנו נותנים לו אפשרות להתגלות בנו כדי שייהנה מזה. לא שאנחנו צריכים את זה לעצמנו, אלא אנחנו רוצים את זה רק כדי להנות לו, לשמח אותו, זה נקרא "אושפזין" בסוכה. כך אנחנו עושים.
לכן כל העבודה בעשירייה זה כדי להתחבר, ובחיבור זה עם זה ומתוך החיבור לרצות להשפיע למדרגה יותר עליונה. מדרגה יותר עליונה מאיתנו נקראת "בורא" כי באמת הוא ברא אותנו פעם מהתפשטות מלמעלה למטה. אז אנחנו מעלים אליה חיסרון, מה החיסרון שלנו? אנחנו רוצים שהמדרגה הזאת תתגלה בנו כדי שאנחנו בזה נשפיע לו נחת רוח. לא בשבילנו, בשבילנו אין כלום, אנחנו רוצים רק דבר אחד, לשייך את עצמנו אליה מלמטה למעלה. בינתיים זאת העבודה שלנו.
אחר כך אנחנו נגלה כבר עוד ועוד צורות העבודה אחרות עם אור חכמה, עם הזדהות, השתוות. אבל בינתיים אנחנו רוצים להתחבר לדרגה עליונה בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו ורוצים שהיא תשתמש בנו איך שהיא צריכה.
שאלה: מחר כל העשירייה שלנו מתאספת אחרי שיעור שבת. ההתאספות היא ישיבת חברים, שם הפגישה תהיה "סוכת שלום". מה אתה חושב שצריך להיות הנושא החשוב ביותר שבו נעסוק באותו מפגש חברים?
זה יהיה אחרי השיעור של מחר, אז תראו. אנחנו כל יום ויום עושים איזה צעד קטן קדימה, עוד להתחבר, עוד לחשוב, עוד לכלול בתוכנו משהו, לראות בזווית אחרת מה קורה בעולם לעומת מה שאנחנו צריכים להיות. אנחנו בצורה כזאת נתקדם. עד מחר זה הרבה זמן, יש לנו היום שיעור ערב, מחר שיעור בוקר. אני חושב שכל שיעור זה צעד מאוד משמעותי קדימה, ולהגיד לך מה יהיה המצב המצוי והרצוי שלכם לאחר שיעור בוקר של מחר, אני לא יכול, זה תלוי בכם.
שאלה: למה מפחיד אותנו לפתוח את הלב? מה נגלה שם?
האמת, שאין לי מה לפתוח כל כך. האגו שלי, הגאווה שלי, הפחד לגלות את עצמי עד כמה שאני בהמה ויותר גרוע מבהמה, כי בהמה היא בהמה ואני יותר גרוע, אז לא כדאי לפתוח את הלב. וחוץ מזה אנחנו לא מסוגלים, האגו שלנו לא ייתן לנו לעשות את זה. לא ייתן. וזה נכון כי אנחנו צריכים לעשות את התיקונים האלה בהדרגה, במידה שאני יכול להחשיב את כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה. אז לעבוד יחד וכך נעזור זה לזה.
שאלה: לא ברורה לי הנקודה, שהבורא מחכה רק שנפנה אליו. יש לי ילד, הוא רוצה להיות עצמאי ולא פונה אלי, אני שמח שהוא מפתח את העצמאות שלו. אבל נראה שהבורא קנאי ועד שאני לא אזחל ואבקש ממנו, הוא לא ייתן לי להצליח בכלום, למה זה כך?
הילד שלך הוא אגואיסט כמוך ולכן ההתפתחות האגואיסטית שלו מובנת לך, ואתה רק שמח לראות עד כמה שהוא מתפתח. אנחנו מתפתחים בצורה הפוכה, בלעלות למעלה מהאגו, בלהשתמש באגו שלנו בצורה הפוכה, בעל מנת להשפיע.
לכן אנחנו לא מסוגלים לעשות אף צעד קטן קדימה בשימוש נכון בטבע האגואיסטי שלנו, אלא אנחנו צריכים לקבל כל פעם מאור המחזיר למוטב. ואז הוא ישפיע על הרצון לקבל שלנו, ואנחנו עם הרצון המתוקן נוכל לבצע פעולה שמקדמת אותנו, עושה מאיתנו מרכיבים יותר גדולים, יותר חשובים בכלי הכללי דאדם הראשון.
לכן אתה לא יכול לשבת כאן ולחכות שהחברים שלך או אתה או האחרים יעשו את העבודה בעצמם. אף אחד לא יכול לעשות עבודה בעצמו, אלא רק להפעיל את הערבות ודרך הערבות להפעיל את הכוח העליון שישפיע עליו, ויהפוך אותו ומתוך שנהפוכו, אז הוא יכול לעשות פעולה רוחנית חדשה, נכונה בדרך. רק בצורה כזאת.
שאלה: האם ככל שנתקדם יותר הבורא לא ייתן לנו לעשות שום פעולה לבד, ויוצא שנפנה אליו בכל דבר?
אם יש לך אור עליון שיכול לתקן את האגו שלך, בבקשה, אתה לא זקוק לבורא. אבל איפה יש לך אור עליון? אתה שואל כאילו שיש לך רצון להשפיע ואתה יכול להתקדם רוחנית, מאיפה יש לך רצון להשפיע? אתה צריך אור עליון, כדי שמתוך הרצון לקבל שלך יעשה רצון להשפיע, ואז אתה תוכל לעשות עוד פעולה מתקדמת ועוד לגדול. אבל בלי האור העליון איך אפשר?
תלמיד: נכון, אני מסכים איתך, אני מרגיש שזה המצב היום. האם כשאנחנו מתחילים פעולה צריך קודם כמה שיותר מהר לקחת את הבורא בחשבון?
ודאי, על זה אין שאלה. האגו שלנו לא נותן לנו לזכור את זה, אנחנו שוכחים, אבל העיקר זה שהחברה שלי כל הזמן תחשוב על זה, אז גם אני לא אשכח. זה בעיקר "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו כל הזמן מזכירים זה לזה שבלי עזרת ה' אנחנו לא יכולים לסדר את עצמנו.
וכשאנחנו מסדרים את עצמנו, אנחנו פונים בחזרה אליו, הוא הראשון והוא אחרון. הוא נמצא תמיד בתחילת הפעולה הרוחנית הנכונה שלי, והוא נמצא תמיד בסוף הפעולה הרוחנית הנכונה שלי. בהתחלה אני מבקש ממנו כוחות ובסוף כשסידרתי את עצמי, אני פונה אליו שישתמש בי, ברצון שלי המתוקן.
תלמיד: אני מרגיש גם שיש לבורא מין רצון כזה, שבסוף אתה תודֵה, שהוא מוכיח לך שהוא עשה לך את הפעולה, שזה לא אתה עשית.
כן, זה ודאי. זה לא חשוב. זו רק עוד הוכחה שאני נמצא עימו בדבקות.
שאלה: כדי להיות בדבקות עם הבורא, אמרת שצריך מלכתחילה לבנות את הכוונה שאנחנו מתחברים כדי להשפיע לו ולא כדי שיהיה לנו טוב. איך צריך בצורה נכונה לבנות את הכוונה הזאת מראש? כי אין לי כזה רצון. אולי זה קורה במהלך תהליך הדבקות?
את זה אתם מייצבים בעבודה שלכם בעשירייה, כשאתם מבררים את הדברים האלה, מבקשים כוח מלמעלה ולאט לאט זה מתייצב. אתם צריכים מתוך העבודה שלכם למצוא את הצורה הנכונה של החיבור כך, שמתוך החיבור שלכם אתם תוכלו לפנות לבורא.
שאלה: אמרת שכתוצאה מהעבודה שלנו אנחנו מגיעים לבקשה הנכונה. הייתי רוצה להבין איך קורה המעבר מהבקשה היומיומית בעשירייה? האם כל יום אנחנו מולידים ומחזיקים אותה כל היום, ואז יש מעבר לבקשה הנכונה?
זה קורה מעצמו, אם אתם עובדים נכון בעשירייה ומחפשים איך לייצב את עצמכם נכון בגוף אחד, אז אתם מבינים את הדברים האלה. אתם מגלים נחיצות בפנייה לבורא, בפנייה לחברים, כמו שכותב רב"ש, מצד אחד, כל אחד יבטל את עצמו כלפי החברים, מצד שני להיות יותר גבוה מהם וכן הלאה.
זאת אומרת, את כל הצורות האלה אתם מבצעים בעשירייה בנטייה לחיבור ביניכם כדי שמהחיבור ביניכם אתם תגיעו לחיבור עם הבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה יקרה לכם, תנסו כל הזמן רק להחזיק את הקו הזה וזה יסדר אתכם ויבנה אתכם נכון. כך זה יקרה.
שאלה: שמעתי שאמרת שחיסרון צריך להיות נכון, אחרת העליון סוגר את עצמו ומחכה עד שהתחתון מבקש כמו שצריך. מה זה החיסרון הנכון, איך אני יודע שהחיסרון הוא נכון ואיך אני יודע שהעליון פותח או סוגר את עצמו?
החיסרון הנכון הוא זה שאתה מייצב אותו בכוח, הוא אף פעם לא בא מלמעלה מוכן. מי שחושב שזה צריך לבוא מעצמו, פשוט לא מבין את התיקון שלנו. התיקונים שלנו הם תמיד בכוח, כי אנחנו צריכים לסדר את כל הדברים האלה כמו בפאזל, ששום דבר לא מתאים ושום דבר לא מתחבר, ואנחנו כך בכוח צריכים לחפש, בזעה ממש, וכך להתקדם. תשתמש בכל מה שיש לך, "כל מה שבידך בכוחך לעשות, עשה", וזה יקרה. הבורא נמצא אחרי האדם ומסדר את כל הפעולות והרצונות שלו, את המחשבות שלו, ואיפה שצריך הוא יגלה עד כמה האדם לא מוכן לזה עדיין, ואחר כך עד כמה כן מוכן. העיקר להתקדם.
קריין: עמ' 523 בטור ב', באמצע הטור פסקה שלישית, מתוך בי ההבחנות.
"אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:
א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.
ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'."
כאן אנחנו צריכים לראות את עצמנו כל הזמן באיזה מצב אנחנו נמצאים. או שאנחנו נמצאים תחת השפעת המצב ואז אני חושב על המצב עצמו, או שאני בכל זאת יכול להגיד שהמצב הזה בא מהכוח העליון והוא בא כדי לחנך אותי, לסדר אותי, לתקן אותי, להסביר לי.
כאן השאלה, עד כמה המצב עצמו מכסה את הבורא, או ההיפך, עוזר לי לאחוז יותר בבורא, ולא להתנתק מהבורא כמו מהסיבה. זה נקרא ש"הצדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם". "רשע" נקרא מי שנכנע תחת הרגשה רעה וחושב רק איך לצאת ממנה. וצדיק רוצה להצדיק את הבורא, הוא מתגבר על המצב ודרך הרע הוא בכל זאת חושב על הבורא כטוב, שהוא עושה את זה כדי לקדם אותו. עכשיו הוא יעשה את כל הפעולות כדי עוד ועוד להצדיק את הבורא, עד שהוא בתוך המצב הזה שקודם היה רע, רואה את הטוב. כי בסך הכול הוא רואה את המטרה שהיא לקדם אותו לדרגה יותר עליונה, להתעלות למעלה מהרגשת האגו שבו הוא מרגיש רע, להרגשת הכוח העליון המחנך אותו, ואז הוא מרגיש טוב.
לכן ודאי שכל המצבים שאנחנו עוברים הם תמיד יהיו בהרגשה שלנו רעים וטובים אם אנחנו הולכים נכון. אם אנחנו לא יכולים להעביר אותם לטוב בלהתקשר לבורא שזה בא ממנו, זאת אומרת לא יכולים להגיע לאמונה כזאת שתכסה לנו את הדעת, אז אנחנו נכנסים לדעת וסובלים. זה המצב של כל העולם. אין יותר משני המצבים האלה. יש כזה מאמר, לעולם יש שני מצבים, או קליפה או קדושה1. "קדושה" זה נקרא שרואים את השכינה הקדושה איך היא מכסה את כל העולם.
"וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.
והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.
ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.
נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.
אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.
וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.
אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב".
כן, כי העיקר כאן כל הזמן להיות בנטייה קדימה, ונופל וקם, ושוב נופל וקם כמו שכתוב, "אלף פעם יפול צדיק וקם". זה באמת כך, אי אפשר בלי טעויות, בלי נפילות, בלי כל מיני בעיות, דווקא על ידן אדם לומד, הוא לא יכול לעשות שום דבר, להשיג שום דבר בלי כמו שכתוב, "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה". "דבר מצווה" זה נקרא השפעה. אדם לא יכול להגיע לעשות פעולת השפעה אלא אם הוא מגלה לפני זה עד כמה הוא הפוך ממנה.
לאט לאט זה מתחיל להיכנס בנו ואנחנו מתחילים להתכלל עם המערכת הזאת. מה שאנחנו לומדים, אנחנו לא סתם לומדים, אלא נכללים מזה, זה בונה אותנו. ומערכות פנימיות, מוח ולב, רגש ושכל, כבר מקבלות את הצורה הזאת של המחשבות האלה שאנחנו מקבלים מהמאמרים, כך הם בונים אותנו. יוצא שהרצון לקבל השבור מתחיל להתקשר בכל מיני צורות חדשות, אטומים, מולקולות שלו כביכול, כל החלקים האלו מתחילים להתקשר יחד כדי כבר לבנות מערכת שפועלת לא לפי חוק הקבלה אלא לפי חוק ההשפעה. זה נקרא שאנחנו מתחילים להיכנס לעולם חדש, עולם הפוך, רוחני. וזה הכול מתוך המבנה החדש שאנחנו מקבלים.
שאלה: אני מבין שהצללים מעצבים אותנו. אם כך, האם עלינו להתפלל שהצללים לא ינוסו?
אנחנו צריכים לעבוד עם כל דבר ודבר שמתגלה בדרך, כי הוא מתגלה מתוך מה שאני נמצא עכשיו ומתגלה מפני שאני צריך להגיב עליו בצורה נכונה וזהו. אז כל דבר ודבר, לקבל אותו בברכה, אפילו הדבר הכי גרוע וכך להתקדם. ותמיד להיות בשמחה, שמה שלא קורה, לא חשוב מה שמתגלה, זה תמיד מקדם אותנו לגמר התיקון.
שאלה: איך אנחנו עובדים נכון באיזון בין השכל לרגש. עשינו הכנה מצוינת כדי להתחבר בבוקר, פתאום באמצע השיעור עם השאלות של החברים, כל המחשבות הולכות לניתוח שכלי, ולציור ההסכמה של המערכת. איך הדרך הנכונה שלנו לשלב בין שני הדברים?
אתה צריך להשתדל לשמוע מהם דברים שכליים, ולהעביר אותם לרגש. הם לא יכולים אולי לדבר אחרת, אין להם מילים יכול להיות, אולי הם לא רוצים להעביר את זה בצורה רגשית זה לזה אבל כל אחד ואחד צריך בכל זאת לדון את החבר לכף זכות, לפי כמה שהוא מבין שזה כף זכות, ולא לכופף את החבר שהוא צריך דווקא ככה לדבר, ולא אחרת, אלא לתקן את החבר בתוך עצמו.
מה זה חבר. חבר זה איזו דמות שקיימת בי, וכאילו שנמצא מישהו לידי. הרי כל העולם הוא המדומה, וכל החברים הם המדומים, ואין כאן שום דבר, אלא דמויות אני מרגיש כאלה, מפני שהאור העליון כך הוא רוצה לסדר בי את היחסים הפנימיים שלי. ואז לא חשוב לי מה אני מרגיש, ומה אני שומע מחברים, אני צריך בפנים, זה נקרא "לדון את החבר לכף זכות", להשתדל לראות אותם כמדברים נכון, כחושבים נכון, מתפללים נכון. ואני אולי לא מבין אותם בדיוק, אבל לדון חבר לכף זכות, זה קודם כל.
שאלה: אות המלכות דאין סוף, זה מצטייר כמו איזו יחידה אנרגטית שיש בה פוטנציאל לשינוי, שאליה אנחנו מחוברים כולנו. זה מה שהבורא רצה, זה אותו הלוויתן?
כן.
שאלה: מה זה תפילה?
תפילה זה נקרא העלאת חיסרון, מ"ן מדרגה תחתונה לדרגה יותר עליונה. זה נקרא שאני איכשהו מרגיש שיש משהו מעלי, שיש לי למי לפנות. יש שם אוזן קשבת, לב עליון, שיכול להרגיש אותי, כמו שתינוק מרגיש את אמא. ואז אנחנו פונים ומבקשים. מבקשים תיקון, עזרה, תמיכה, כל דבר שאנחנו מרגישים שחסר לנו בדרך להגיע לדרגה יותר עליונה. ולהגיע לדרגה יותר עליונה, זאת אומרת שמה שאני מבקש, אני מבקש שינויים בי, שעל ידם אני יכול לעשות נחת רוח לעליון. זאת אומרת, העלאת מ"ן שלי שאני מעלה חיסרון, החיסרון הזה צריך להיות עטוף ביחס שלי לגרום טוב לעליון.
תלמיד: איך אני מתפלל נכון?
אם אתה חושב איך להפנות לעליון שרוצה הכול להתקדמות הרוחנית שלך, אז אתה תתפלל נכון. אז אתה תבין שלפנות לעליון אתה יכול רק כשאתה נמצא ביחד עם החברים. מוצא יחד איתם מה הוא החיסרון הנכון, ויחד אתם מעלים אותו לעליון.
כדי לגרום חיסרון בעליון, אתם צריכים למטה להיות עשרה מחוברים כאחד. זה ההבדל בין המדרגות, המדרגה התחתונה כלפי העליונה, אם אתה תאסוף כל המדרגה תחתונה מעשרה לאחד, היא תהיה בעוצמה כמו יחידה אחת מהעליון. עשר הופך להיות אחד. כך אנחנו רואים את הפרצופים שנולדים, מתפשטים מלמעלה למטה, וכך הם עולים מלמטה למעלה.
שאלה: אם שני הצירים פועלים עליו, זה אומר שהמסך לא שיחק את תפקידו, והאם זה אומר שכדי להתקדם אנחנו צריכים להוריד את המסך מדי פעם?
לא, כדי להתקדם אנחנו צריכים יותר להתחבר בינינו. על ידי החיבור בינינו אנחנו מבקשים כוח מלמעלה, הוא משפיע על החיבור בינינו ואז הוא בונה מאיתנו כלי אחד עם מסך. בצורה כזאת זה עובד. אנחנו לא פונים בשום צורה לאבד את המסכים, לאבד את הכוונה על מנת להשפיע. חס ושלום. זה קליפה.
שאלה: כשהקבוצה שואלת שאלה, האם זה נכון לדמיין שאני המלכות שמתפלל לאחים?
נכון וטוב.
שאלה: איזה חיסרון מיוחד מראה לנו הסוכה?
סוכה מראה לנו חיסרון בחיבור כזה שהוא יכסה את כל הרצון לקבל שלנו, וייתן יכולת לאור העליון, לבורא, להאיר דרך הסוכה, דרך הסכך עלינו ושאנחנו נוכל לקבל את האור העליון הזה ולגדול, לקבל את הבורא שמתגלה לאט לאט בתוך הסוכה. וכל פעם שהוא מתגלה, אנחנו יכולים לספור שבעה ימים של סוכות, זה "ז' ספירות התחתונות של הפרצוף", "כתר" "חכמה" "בינה", נשארות למעלה מהסוכה, ומה שיכול לעבור אלינו, זה "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", "מלכות".
כניסת האורות האלה לתוך הסוכה, נקראים אורחים, או "אושפיזין". ואת זה אנחנו נלמד, כי אנחנו, בסוכות יום יום נדגיש מה זה היום המיוחד הזה. "אברהם", "יצחק", "יעקוב", "משה", "אהרון", "יוסף", "דוד", מה הם הכוחות רוחניים האלה. זה לא בני אדם. אלה הכוחות הרוחניים שאנחנו צריכים לקבל אותם, זאת אומרת להזדהות איתם, להידמות להם. וכך אנחנו מקבלים את הצורה הכללית של "אדם הראשון".
שאלה: נתת תרגיל פרקטי, שהש"צ צריך ליצור את התפילה הזאת בעשיריה, פעם פעמיים ביום, לשלוח לכולם. איך לעשות שזו תהיה תפילה מכל העשיריה, ולא רק מהש"צ? איך לכלול את כולם בעשיריה?
אני לא יודע. אתם צריכים בעצמכם כבר לראות איך לסדר את הדברים האלה. אני לא יכול להכתיב לכם בכל דבר ודבר מה לעשות. אחרת מה יהיה איתכם. ועכשיו כל העשירות יתחילו לפנות על כל צעד ושעל מה הם צריכים לעשות. מה זה, גן ילדים? אתם כבר גדולים. אתם צריכים לראות מה צריכים לעשות, ולהשתדל ולנסות כל מיני דברים, וללמוד ממה שאתם מנסים, לטוב או לרע. לברר את הדברים וכך להתקדם. אני לא יכול. פעמיים ביום אני אכתוב לכם עכשיו תפילה, התפילה צריכה להיות מהלב, מתוך מה שאתם מבקשים.
אם אין מה לבקש, תשבו ותצטערו שאין לכם מה להגיד, תשבו ותצטערו שאתם לא יכולים להתחבר, ולהבין זה את זה. אם אתם לא יכולים להבין זה את זה, ולהתחבר ברצון אחד, בתקווה אחת, אז איך אתם יכולים לעורר חיסרון בדרגה יותר עליונה? לא יכולים. אם אתם לא מתחברים בדרגה שלכם ואת החיסרון הזה אתם רוצים להעלות למעלה, אם אתם לא יכולים לעשות את זה, אז העליון לא מרגיש אתכם, אז אתם נמצאים עימו בנתק, אז הוא מעורר אתכם על ידי המכות, על ידי כל מיני בעיות,. ככה זה עובד.
שאלה: אתמול בעשירייה עלה שהכול בא מידי הבורא, ועדיין כל אחד מאיתנו צריך להחזיק את המצב, כאילו הוא אחראי בעצמו על הכול. האם זה נכון?
זה נכון. כן. זאת אומרת, זה שכל אחד אחראי על הכול, והכול בא בכל זאת מהבורא, זה נכון. כל הדברים האלה, אבל אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו. אנחנו בכל זאת צריכים להגיד, לא בשמים היא, אלא בארץ. ואם אין אני לי מי לי. ואני מסדר את הדברים. תמיד אנחנו יכולים להגיד, "הכול בא מהבורא, הוא הראשון, הוא האחרון, הכול עושה הבורא". לא. אני צריך להגיד, אני עושה את זה, הוא נתן לי, ישנה בחירה חופשית, ואני חייב לבצע את זה. ובחירה חופשית מתממשת דווקא בקשר עם החברים ובפניה לבורא.
שאלה: האם עלי להתייחס כחבר בעשיריה שהבורא מאחוריו, או בצורה שווה לכל החברים בכלי העולמי שלנו?
לא, אני צריך קודם כל להתייחס לעשיריה שלי ולבנות קשר איתם, כי אנחנו ממש כמו איש אחד. ואם כבר אנחנו מתקשרים לעוד עשיריות, אז רק מתוך זה שאנחנו יחד מחוברים בעשיריה שלנו, ומתוך הקשר הזה, מתוך הדמות הזאת המשותפת אנחנו פונים לעשיריה אחרת.
שאלה: מה זה אומר צל האמונה?
צל זה נקרא הסתרה. והסתרה זה שאנחנו נמצאים בהסתרה, אנחנו מרגישים באיזשהו חוש שיש משהו, אבל נסתר מאיתנו. עכשיו השאלה, איך אני עובד עם הרגשת ההסתרה. אז אני רוצה את ההסתרה הזאת להפוך לגילוי. אבל איך גילוי? הגילוי שיקרה לא על ידי זה שאני מסיר את ההסתרה, שאני לא רוצה שתהיה, אני לא מתפלל ומבקש, ומחכה שההסתרה תיעלם, אני מבקש שיהיה לי כוח לעלות למעלה מההסתרה. זה נקרא "למעלה מדעתי". ואז, בצורה כזאת אני מגיע לרוחניות שנמצאת בהשפעה. למעלה מההסתרה. כך אנחנו עושים.
שאלה: איפה העליון הזה שאליו אני פונה?
אני פונה לכוח ההשפעה שממלא את כל המציאות, כי בי נמצא רק כוח הקבלה, וממנו אני לא רואה כלום. אבל חוץ מכוח הקבלה יש בי ניצוץ אחד, זה נקרא "חלק א-לוה ממעל". ואני מתוך הניצוץ הזה, מתוך הרצון הזה לעלות למעלה למטרת החיים, למהות החיים, על ידי הניצוץ הזה, אני משתדל לעלות את עצמי לדרגה יותר עליונה, למעלה מהדעת.
אני מבין שעם הרגש והשכל שלי אני לא מסוגל להבין את המציאות האמיתית, ואני אישאר סגור בתוך האגו שלי שסוגר לי את הכול ונותן לי להרגיש רק את העולם הזה, את מה שהאגו שלי מראה לי מסך כל המציאות. לכן אני משתדל לעלות למעלה, זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת", ובכוח ההשפעה שאני משתדל להקים בי, אני מתחיל להרגיש את המציאות העליונה, שזה בעצם הבורא, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".
שאלה: בחג הסוכות הבא עלינו לטובה יש לנו הזדמנות לחשוב ולברר את המושג שנקרא "ארעיות" ו"זמניות" בדיוק כפי שהסוכה מסמלת לנו, בית זמני בטבע. פעם היינו משתוקקים למשהו יותר קבוע, יותר יציב שייתן לנו ביטחון, אבל היום בהרבה מקרים אין לנו את זה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות. האם אנחנו מפסידים משהו בהתפתחות שלנו כבני אדם כשאנחנו מפחדים מהדבר הזה שנקרא "ארעיות"?
אני מאוד שמח לשמוע שאתם נמצאים בלי יסוד, בלי קרקע תחת רגליכם, שאתם נמצאים בפחד ובחוסר אונים. נקווה שזה עוד יגדל ויגדל, ואתם ממש תרגישו את עצמכם כמו שפן שיושב תחת השיח ברעדה גדולה שתכף יתפסו ויאכלו אותו. זה יפה מאוד, אני מאחל לכם להרגיש כך כל היום וכל הלילה. זו הרגשה מצוינת, כי דווקא היא מקדמת את האדם לחיפוש הנכון. כי כל אותו ביטחון שִקרי שהיה לכם מהאגו שסתם לכם את העיניים עכשיו מתפוגג. וכך גם לכל האנושות, אתה לא רואה מה קורה עם כל העולם? מתוך זה כולנו נתקדם.
נשתדל להבין, להרגיש מה זה נקרא "ביטחון אמיתי", שלא נוכל לשרוד בלי להרגיש, אבל לא קרקע תחת רגליים אגואיסטיות, אלא שנהיה מחוברים לתקרה, למדרגה יותר עליונה באמונה למעלה מהדעת. במקום כוח הדעת תחת רגלינו, יהיה כוח אמונה למעלה מאתנו, וכך כולנו נעלה.
ההרגשה שלכם, היא הרגשה מאוד טובה אם תדעו איך לממש אותה נכון. אז קודם כל תגידו תודה לבורא שמנענע אתכם, שלא משאיר אתכם להיות בהמות, אלא רוצה לעשות מכם בני אדם רוחניים.
שאלה: איך לעזור לחברים כשהם נמצאים, כמו שכותב בעל הסולם, בהסתר כפול?
אם הוא מרגיש שהוא נמצא בהסתר כפול, פשוט לתת לו לקרוא משהו, לשמוע משהו, לקחת אותו לאיזה חיבור אתכם ולהשתדל להוציא אותו מזה. אבל אם הוא לא רוצה, תעזבו אותו. אם זה אדם שהיה אתכם ונכנס להסתר כפול, צריכים לעזור. אבל אם זה סתם אדם ברחוב, זה לא שהוא נמצא בהסתר, הוא לא מרגיש שהוא נמצא בהסתר, לא היה לו קודם איזה גילוי קטן, ולכן לא כדאי להתעסק עימו.
תלמיד: האם אדם בעצמו יכול להרגיש שהוא נמצא בהסתר כפול?
הוא היה קודם בצורה טובה יותר?
תלמיד: כן.
אז תעזרו לו, קחו אותו יחד אתכם, שיהיה לידכם, שזה לאט לאט ישפיע עליו. אין לי יותר מה להגיד. ככה זה.
שאלה: אם הבורא תוקף אותך במחשבות על החבר עד כדי כך, שאתה אפילו מרגיש חולה. מה הוא רוצה ממך? איך עובדים עם זה נכון?
לא חשוב מה הוא עושה לך, הוא רוצה שאתה תתקדם לחברים ודרכם אליו. זה הכול.
קריין: עמ' 567 ב"כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", נ. "שני מצבים".
נ. שני מצבים
"הנה להעולם יש שתי מצבים:
א. במצב הא' העולם נקרא בשם "יסורים",
ב. ובמצב הב' הוא נקרא בחינת "שכינה הקדושה".
כי מטרם שהאדם זכה לתקן את מעשיו שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז הוא מרגיש את העולם רק לבחינת יסורים ומכאובים. אלא אח"כ הוא זוכה ורואה, שהשכינה הקדושה היא מלובשת בכל העולם. ואז הקב"ה נקרא שהוא הממלא את העולם. והעולם נקראת אז בשם "שכינה הקדושה", שהוא המקבלת מהקב"ה. ואז נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא", כי כמו שהקב"ה הוא המשפיע, כן העולם עוסקים עכשיו רק בהשפעה".
שאלה: אדם שנמצא בהשפעה רואה שבעולם יש שני מצבים?
אפילו שעוד לא הגיע לרוחניות הוא כבר איכשהו מרגיש שישנם שני מצבים.
שאלה: לגבי הקטע הקודם, המצב הזה של ההסתר הכפול יכול לקרות אחרי המחסום, בדרגה של רב"ש נאמר?
ודאי, תמיד יש גם הסתר כפול וגם הסתר רגיל, וגילוי רגיל וגילוי כפול. כן, ישנן הדרגות האלה. ארבע הדרגות האלה יכולות להיות בכל דבר, בכל אדם. אנחנו רואים אפילו ברבי שמעון, שמעון מן השוק, יש כל מיני צורות הסתרה שאדם צריך לעבור אותן לאורך כל הדרך עד גמר התיקון. וכמה שמתקדם יותר, יש לו צורות הסתרה יותר גרועות כנגד צורות גילוי יותר נעלות.
קריין: יש לנו עוד ציטוטים שאפשר לקרוא על סוכות.
ציטוט מספר 7 כבר עברנו עליו פעם.
"סוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת."
(הרב"ש. רשומה 284 "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה")
אז בואו נראה, נעשה מזה סדנה קטנה.
סדנה
מה זה נקרא ש"סוכה מכסה את השכל"? מה זה שהיא מכסה, זה כאילו לא טוב שהשכל מכוסה, מה אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו מכסים את עצמנו, שאנחנו מסתירים את עצמנו בכוונה? ממה בדיוק אנחנו מסתירים, ואת מה אנחנו מסתירים? בבקשה, דברו על זה, על מהות הסוכה, בקיצור.
*
למה אנחנו עושים סוכה דווקא מפסולת גורן ויקב, מדברים שאין בהם שום שימוש רציונלי ונכון בעולם הזה?
*
למה סוכה נקראת "צל", "צל של אמונה", "צל האמונה"? הבנייה הראשונה שאנחנו צריכים לעשות על הקבוצה, היא נקראת "סוכה" והיא נקראת "צל של אמונה".
*
שאלה קצת יותר קשה. אם כל עניין הסוכה זה הצל, שיושבים בצל, אז למה יש עניין להיות בסוכה גם בלילה כשאין שמש מעלינו?
תדברו יחד, תנסו לא להרגיש שכל אחד חכם, אפילו לחפש לבד זה לא טוב, אלא לחפש יחד.
למה אם סוכה זה נקרא שהעיקר שאנחנו יושבים תחת הסכך בצל, כשלמעלה יש שמש ואחר כך יש סכך, ותחת הסכך אנחנו, אז יש גם עניין להיות בסוכה בלילה, כשאין שמש ובכלל אור?
*
קריין: אנחנו נעבור לקרוא את קטע מספר 17, מתוך הנושא "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". קטע מספר 17, מתוך מאמר רב"ש, "קחו מאיתכם תרומה לה'".
"כתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות.
כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא.
ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש."
(רב"ש, "קחו מאיתכם תרומה לה")
כאן השאלה, איך אנחנו מעלים בעינינו את הערך של הבורא ואת הערך של גילוי הבורא ששולט בכול, ומכין את הכול, ומסדר את הכול, ואין עוד מלבדו בכל מה שקורה בכל המציאות, ואנחנו רוצים לבנות כוח השפעה, מסך המקשר בינינו, שמצד אחד הוא מבדיל בינינו והבורא כי אנחנו לא רוצים לקבל ממנו בצורה ישירה, ומצד שני אנחנו כן רוצים להיות מקושרים אליו אבל דרך הסכך, דרך המסך, דרך זיווג דהכאה, אור חוזר, כמו האורח ובעל הבית, שכל אחד נותן לשני, ורק בצורה כזאת הם יכולים להיות מקושרים. איך אנחנו כל הזמן מבקשים מהבורא שיחזק לנו את המסך, את הסכך, את הקשר בינינו שבנוי דווקא על ידי הדחייה, שאנחנו דוחים את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו, ורוצים לקרב אלינו דווקא את צורת ההשפעה, שזה נקרא "פסולת", שזה לא חשוב לנו, ומעלים כל הזמן את חשיבות הפסולת, ומורידים את חשיבות הזהב. איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו כל הזמן מבקשים מבורא שיחזק לנו דווקא את הסכך?
בואו נדבר איך אנחנו פונים לבורא שיחזק לנו כל הזמן את הקשר בינינו, ואת הסכך בינינו לבינו, ושאנחנו נעריך את הסכך. זאת אומרת שכוח האמונה שלנו, כוח הנתינה, יהיה יותר ויותר גדול מרגע לרגע, שכך אנחנו יכולים לתקן יותר ויותר את הכלים עד שמגיעים לתיקון השלם.
*
(סוף השיעור)
-
כתבי בעל הסולם, "שמעתי" נ. "שני מצבים": "הנה להעולם יש שני מצבים:"↩