שיעור בוקר 24.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

"אין עוד מלבדו" זה בעצם הנושא הכי חשוב, זה ברור לנו. זה נושא שאליו אנחנו תמיד צריכים להיות מכוונים, סביבו אנחנו צריכים להסתובב תמיד. הוא קובע לנו את כל המחשבות, את כל הפעולות, את כל מה שאנחנו מתחילים וגומרים, הכול "אין עוד מלבדו", כי הוא חייב להיות הראשון והאחרון ואין בלעדיו שום כוח אחר שקובע משהו. אנחנו רוצים להיות דבוקים בו לא מפני שהוא כל כך גדול וקובע ושולט, אלא מפני שהוא פשוט הכול, ולכן אנחנו רוצים להיות קשורים בו מפני שזו אמת. בצורה כזאת אנחנו לא עושים פעולות שקריות ומבלבלים את עצמנו ואת האחרים, אלא אנחנו רוצים ללכת עם כל תכלית הבריאה יחד לקראת גילוי "אין עוד מלבדו".

קריין: מתחזקים באין עוד מלבדו, קטע מספר 10.

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

שאלה: מה ההבדל בין הירידה הכי גדולה לבין לצאת מרשותו?

זה הבדל גדול. את הירידה הכי גדולה אני תולה בי, במידה שאני לא מסוגל להיות דבוק בבורא בתנאים שהוא עכשיו מייצב לי. אבל הוא מייצב לי תנאים ואני מרגיש את התנאים האלה, מקבל שהם באים מהבורא, אבל לא מסוגל להיות דבוק בו למרות שאני מבין שזה בא ממנו. אני בכל זאת נשאר בקשר וגם בדבקות מסוימת איתו. אני לא יכול ללכת אחריו כי הרצון לקבל שלי כאן מפריע ומפריד בינינו, אבל בכל זאת הקשר נמצא.

מה שאין כן, כשהבורא נעלם מההרגשה שלי, מהאופק הרגשי שלי אז אני פשוט חופשי, אין בורא ואין מטרה ואין חיים למען משהו, זה כבר אחרת.

תלמיד: מה זה אומר שהוא נעלם מהאופק הרגשי. כרגע הוא נמצא אולי במחשבה שלי, בזה שהסביבה מעירה אותי לזה?

זה בכל זאת הארת המקיפים. אין סתם מחשבה. כדי שתהיה מחשבה צריכה להיות איזו השפעה מלמעלה וההשפעה הזאת היא השפעה רגשית, רק שהיא לא ברורה, היא לא נמצאת בנו בצורה שאנחנו אוחזים בה, לכן אנחנו מקבלים רק את התוצאה ממנה ואנחנו קוראים לזה מחשבה.

תלמיד: לצאת מרשותו זה משהו שהאדם עושה, הוא בוחר לצאת?

לצאת מרשותו זה נקרא שאני עכשיו עדיין מרגיש שאני מחובר במשהו אבל לא יכול לקיים, לא רוצה לקיים, כל מיני דברים כאלה, כלומר בכל זאת יש לי איזה קשר, ועם זאת אני יכול לקבוע שאני הייתי רוצה להתרחק. יש כאן דברים כאלה עדינים שעדיין אנחנו לא יכולים לדבר עליהם מפני שאין לנו מספיק הבחנות.

שאלה: כתוב פה "שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה'," אבל אנחנו כן צריכים לדעת שיש יצר רע ואנחנו צריכים להתעלות מעליו, אז למה כתוב שלא צריכים כביכול לחשוב עליו?

אתה חייב לקבל שכל הדברים האלה יוצאים מהבורא אליך ולא שיש עוד שליטה, שיש עוד מישהו מלבד הבורא, אלא "אין עוד מלבדו", ואפילו שיש כל מיני מחשבות ורצונות בך, הם כולם בהכרח באים מהבורא, כי הוא ברא אותך והוא מסובב בך את כל הדברים, אז אתה חייב לשייך את כל הדברים האלה אליו ולא לאף אחד אחר. "אין עוד מלבדו", פירושו שאין אדם ואין כוח או מלאך ואין עולמות וכוחות ומה שלא תגיד שנמצאים בשליטה משלהם, אלא על הכול רק הבורא שולט, רק כוח אחד נמצא בעולם, שורה בעולם ושולט בעולם.

תלמיד: אבל אנחנו לא זורקים את זה, אנחנו לא מתעלמים מהדחיות שיש בנו, מכוח הרע שיש בנו, אנחנו אומרים שצריכים לבנות משהו מעל היצר הרע. אז מה העבודה?

מעל היצר הרע שלך אתה יכול לבנות בורא. אתה בונה את הבורא למעלה מהיצר הרע שלך. כי הבורא בכוונה ברא בך את יצר הרע ומבלבל אותך עם היצר הרע הזה, כדי שכל הזמן תבנה את שליטת הבורא מעל הרע שמתגלה בך. אתה תגלה, תבחין שגם את כל הרצונות והמחשבות שהן נגד ייחודו של הבורא, את הכול הבורא נותן לך בכוונה כדי שתתחזק בזה ש"אין עוד מלבדו". אלה דברים מאוד עדינים, מאוד חשובים.

אין חוץ מהבורא אף כוח בעולם, מה שיש זה רק הרצון לקבל שלנו, יצר הרע, שנברא בכוונה על ידי הבורא כדי להיות כביכול נגדו, נגד הבורא, כדי שעל פני היצר הרע הזה נתעלה לבורא ונאחז בבורא ונגדיל את הקשר עימו, נתחבר אליו ונדבק בו. וכדי שאנחנו נעשה את הדבקות הזאת בבורא, היצר הרע פועל בצורה כזאת שהוא כל הזמן מעורר אותנו, מסית אותנו, ואז בעל כורחנו אנחנו נמשכים לבורא, כי אין לנו ברירה, או על ידי מכות או על ידי זה שאנחנו כבר מבינים ויכולים לזהות שאלו פעולות היצר הרע וכן הלאה. אבל הכול נעשה מצד הבורא כדי ללמד אותנו ש"אין עוד מלבדו".

שאלה: עברנו כנסים מעולים ועכשיו יש מין תקופה של שינויים מאוד מוזרים. מה חבר שהוא לא מנוסה, יכול לקחת מתוך הקטע שקראנו עכשיו?

כבר אמרתי לכם, שהבורא הוא כוח אחד שקיים בכל המציאות. כדי לתת לנבראים יכולת להתקיים, נברא כוח הפוך מהבורא, היצר הרע, שפועל כמו הבורא רק בצורה הפוכה. בשביל מה? כי הנבראים יכולים להתקיים מפני שהיצר הרע מתקיים, וכשנבראים מרגישים את עצמם שהם קיימים מפני שהיצר הרע שולט בהם, אז הם נמצאים כבר מול הבורא, נגד הבורא.

והשאלה, אם הם יכולים לזהות את זה? והתשובה, שאלו מהם שיש להם נקודה שבלב, ומתגלה בהם נוכחות הבורא בעולם, שהבורא עורר בהם, אז הם מתחילים להשתוקק לחיבור עם המקור שלהם, עם הבורא. ואלה שאין בהם נקודה שבלב, הם לא משתוקקים לחיבור עם הבורא, כי כך הם מכוונים.

כשהמשתוקקים לבורא עושים מאמצים, הם צריכים להחזיר את עצמם להרגשת הבורא כמה שאפשר, והם צריכים להגיע לכך שהם מגלים שמאפס עד ל100%, שאין עוד מלבדו, והבורא ממלא אותם ושולט בהם לפי היגיעה שלהם, לפי הרצון שלהם.

שאלה: איך להחזיק בהפרעות גשמיות לאחוז ולא לאבד את הבורא?

מה זה חשוב העולם החומרי או העולם האחר, אנחנו קיימים כל הזמן בשדה שהבורא שולט בו. ועד כמה שאנחנו רוצים להיות שייכים לאותו השדה, לאותה השפעת הבורא, כך אנחנו מתקדמים לעברו יותר ויותר קרוב אליו.

שאלה: אז אפשר לעשות כך שהחומריות היא חלק מהרוחניות?

כן, נכון.

שאלה: איך לא לראות או להרגיש את הסטרא אחרא, כשאנחנו עוברים מצבים לא נעימים ולראות במקום זה את הבורא?

תשתדל לתאר לעצמך שאתה נמצא כל הזמן בשליטת הבורא ואז לך עם זה עוד ועוד עד שתגלה שזה באמת כך.

שאלה: כשאנחנו מבינים שרק המחשבה שלו זה מה שמניע אותנו ואין עוד מלבדו, אז העבודה שלנו במצב הזה, היא להודות על המצב בשמחה ולבקש ממנו לגלות את אותה את התחושה לכל העולם?

כן.

שאלה: כתוב בטקסט ש"אם אפילו הוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית'". איך אפשר להחזיק את עצמנו ברשותו, בירידות כל כך גדולות?

לא חשוב איזה מחשבות ואיזה רצונות יש לך בעד או נגד רוחניות, גשמיות, בעד או נגד הבורא, הכול מגיע בכל זאת ממנו, מאין עוד מלבדו, ואתה צריך להחזיק בזה ולהמשיך.

שאלה: מה משמעות להתייחס לבורא בצורה נכונה, עם מה שהבורא שולח לכל אחד מאיתנו?

המשמעות היא, שזה בא ממנו ודורשים ממך תגובה נכונה. כל התגובות הנכונות ושאינן נכונות גם הן באות מהבורא, ורוצים ממך רק שתברר ביניהן, שתבדיל ביניהן, עם איזה תגובה אתה רוצה להזדהות. זאת אומרת, העבודה שלנו בעיקר זו עבודת הבירור.

שאלה: אנחנו משתמשים במשפט "אין עוד מלבדו" בתדירות רבה. גם בהידברות עם חברים, התכתבות עם חברים, כשאנחנו דנים על בעיה כלשהי, ואפילו כותבים את זה בראשי תיבות אע"מ וזה הופך למשהו אוטומטי. אבל איך באמת להימצא בתחושה הזאת של אין עוד מלבדו גם בגשמיות וגם במציאות שלנו? מה עלי להרגיש באירועים כלשהם שמתרחשים ואני עדיין שורה באין עוד מלבדו?

את ההרגשה אני לא יכול למסור לכם, אני רק יכול להגיד שאתה צריך להשתדל להרגיש, שגם מה שאתה עונה ומה שאתה מברר, גם זה הבורא מסדר לך ונמצא בך.

תלמיד: ואיך לא להתדרדר לאוטומטיות הזאת שבעולם הרגיל, שנזכרים בבורא רק שמתרחשת איזושהי צרה . איך לא להיות רפלקסיבי, מכאני?

אני חושב שהבורא בעצמו ידאג שאתה לא תחשוב על זה כל הזמן. זה הכיוון הנכון ולא יהיה כאן הרגל. בסופו של דבר, תהיה כאן עבודה קשה.

שאלה: איך להימנע שזה לא יהיה עולם פרטי של האדם עם הבורא, ולממש את העבודה הזאת עם השאר, שגם הם הבורא?

אם אתה עובד עם העשירייה כדי לאתר שכל מה שאתה מרגיש מגיע מהבורא דרך העשירייה אליך, אז כדי לכוון את עצמך לבורא שאין עוד מלבדו, אתה צריך להיות קשור לעשירייה, וכאן מתחילה להיות בעיה. אני יכול להיות מכוון כל הזמן למקור אחד שזה הבורא, אבל להיות מכוון אליו דרך העשירייה אני פשוט לא מסוגל. אני לא נמצא בכל כך הרבה חושים, תכונות, רגשות שאני אתייחס לכל תשעת החברים ודרכם לבורא.

אז איך לעשות זאת? כאן מתחילה להיות בעיה עוד יותר גדולה. ואם אנחנו בכל זאת משתדלים כך לאחד אותנו, בטוח שאנחנו מגלים את הבורא בחיבור בינינו במציאות האמיתית, שהיא הרבה יותר ריאלית ממה שהעולם בו אנחנו עכשיו נמצאים.

שאלה: במציאות יש בורא ורצון לקבל, דומם, צומח, חי וזולת, אז למה כל המחשבות צריכות להיות על הבורא? איזה מחשבות אנחנו צריכים לחשוב על הרצון לקבל, איך לתאר אותו נכון ביחס לאין עוד מלבדו?

הכול צריכים לשייך לבורא.

תלמיד: כל הרגשות שלנו כלפי הבורא, אנחנו משיגים דרך הסביבה, דרך ההתכללות, אז איזה מחשבות להקדיש לסביבה שלנו?

רק התכללות. הסביבה זה כמו מכשיר שתופס את כל ההשפעות מהבורא וכך מביאה לך את ההתרשמות.

תלמיד: הוא כאילו אומר להקדיש את כל המחשבות לאין עוד מלבדו?

כן.

תלמיד: איזה מחשבות צריך להקדיש לסביבה?

אני לא מקדיש לסביבה מחשבות, כמוני כולנו צריכים להיות מכוונים לאין עוד מלבדו. איך אנחנו יכולים את זה לעשות יחד? בזה שאנחנו מדברים על הערבות בינינו, שאנחנו צריכים להיות מחוברים כדי לגלות את הבורא ככוח אחד מעלינו.

שאלה: להתייחס לכל דבר שבא מהבורא נראה כמו עבודה אינטלקטואלית, לכן זה שהבורא עושה הכל זו רק הנחה מקדימה עבורי. אבל איך אני יכול להבין את הבורא בלי לדעת למה הוא עשה את זה ומה הוא רוצה להראות לי?

הוא רוצה רק דבר אחד, שאתה תתחבר עם החברים, ודרך החברים תהיה מכוון אליו, זאת העבודה הפנימית שלך. חוץ מזה יש עבודה יותר חיצונית, שאתה דרך החברים שלך ואיתם עושה הפצת שם הבורא בעולם. אלה שתי סוגי העבודות שאנחנו צריכים לעשות, בזה אתה בטוח מכסה את רצון הבורא מהנבראים.

שאלה: אם הבורא מעורר כל מצב, מעורר גם את התגובה וגם את בירור התגובה, אז מה תפקיד האדם?

לקשור את שני הדברים האלה יחד.

שאלה: למה תמיד כשמדברים על ייחוד הבורא, מדברים בו זמנית על התגברות מעל האגו, מה הקשר בין ייחוד להתגברות?

הבורא "אחד יחיד ומיוחד" ואין חוץ ממנו ו"אין מלבדו" ו"טוב ומטיב", אנחנו צריכים להתגבר על הטבע שלנו כדי לקבל אותו בצורה כזאת.

שאלה: קראנו ש"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'." נראה שניתנה לנו שליטה על המחשבות והפעולות שלנו, אבל למדנו שהכול מגיע מהבורא, אתה יכול להסביר?

ניתנה לנו שליטה על הפעולות והמחשבות שלנו כדי להגיע למצב בו אנחנו מייצבים לפנינו כוח אחד יחיד ומיוחד שפועל בכל המציאות ואין עוד מלבדו.

שאלה: הבורא הוא כוח השפעה וכדי להשיגו צריך להשיג תכונה הפוכה כנגדו. אז אין עוד מלבדו זה לייחס את שתי התכונות לבורא?

לכן הבורא אומר "בראתי יצר הרע", ולכן כל הספקות והבעיות שהוא מעורר בנו בעצמו, הם כדי לגלות את ייחודו.

שאלה: אין עוד מלבדו טוב ומיטיב זאת האמת למרות שאנו עדיין לא יכולים להרגיש את זה, כשאני לא מרגיש את זה, האם זה מבטל את העובדה שזאת אמת?

זה לא מבטל ואתה צריך כל הזמן בכל זאת לקחת את זה בחשבון ולקבוע בכל דבר בחיים שלך את הכלל הזה ש"אין עוד מלבדו".

שאלה: האם התנאי ש"אין עוד מלבדו" מחזיק ואוסף אותנו לשטח אחד ואם כן, איך אנחנו צריכים להתייחס לפעולות שאנחנו עושים עם החברים ואיך צריכים להתייחס לחברים?

אתם צריכים להתייחס לחברים כך שככל שאתם שונים ונמצאים בצורות, מחלוקת בתפיסה, בבירור, בכל דבר, זה מראה לכם עד כמה אתם עדיין לא מיוצבים נכון כדי לתפוס את "אין עוד מלבדו". ככל שאתם משתדלים להתחבר ומתחברים ביניכם, כך תהיו יותר ויותר מכוונים ל"אין עוד מלבדו". מידת הקלקול שמתגלה בתוך עשירייה תואמת למידת הקלקול בתפיסתכם ב"אין עוד מלבדו".

שאלה: אדם מרגיש שהוא משתדל להתכלל ולהתחבר עם העשירייה כמה שהוא מסוגל, משתתף בהפצה, מתרגם, אבל בסוף היום מרגיש שהוא תקוע באיזה מקום ולא מתקדם מהר כמו שהיה רוצה. מה הפתרון?

הפתרון הוא להתחבר עם החברים, זה יביא אותך לחיבור עם הבורא. העניין הוא שאנחנו לא יכולים להיות מחוברים עם הבורא, אנחנו לא יודעים מה ואיך זה, איך לאחוז בו. ככל שאנחנו מתחברים בינינו ,בכך אנחנו מייצבים תכונות, הבחנות נכונות כדי להתכלל, להתקשר לבורא. אנחנו בונים בכך כלים לאחוז בו. לא לחינם אנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אלא כדי להגיע לבורא אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו.

תלמיד: אני לא יודע, אני ממש מרגיש עייף. אין לי תקווה ומה לעשות?

להמשיך. אתה מאוד מוצלח וחכם, אתה תצליח בטוח, רק קצת יותר סבלנות.

שאלה:. יש לי הרגשה שלפני כמה שנים "אין עוד מלבדו" היה הרבה יותר בהרגשה, ועכשיו זה יותר בשכל. יש לי עכשיו הרגשה שהבורא ה"טוב ומיטיב", הוא היותר חשוב, שמימשנו את העבודה הפנימית, וזה החלק הראשון, אבל העבודה האמיתית היא לחבר את "אין עוד מלבדו" ל"טוב ומיטיב".

אני לא חושב שאפשר אחרת. "אין עוד מלבדו" זה התנאי שהוא קיים ומנהל הכול לבד. ו"טוב ומיטיב" זה התנאי שיוצא מאותה ייחודיות שלו, שברא נבראים כדי להנות אותם, כדי להביא אותם לדרגה שלו. לא יכול להיות כוח רע בעולם, אלא כל כוח רע שקיים בעולם, קיים אך ורק כדי שנכיר את כוח הטוב. וכוח הרע הזה יוצא מכוח הטוב אך ורק כדי שנכיר את הטוב, נתקרב אליו ונידבק בו. ולכן אנחנו כלולים משני כוחות, יצר הרע ויצר הטוב, ואנחנו צריכים לברר את כול החיים שלנו ביניהם ובסופו של דבר אנחנו חוזרים לכוח הטוב.

שאלה: אם היצר הרע מקלקל לי כל הזמן את הראיה כלפי הערבות בעשירייה, אז מה זה בעצם ערבות, החברים בכלל יכולים להיות ערבים לי?

הערבות זה הכוח שבו אתה מגלה את החיבור שלך עם החברים ואחר כך בין החברים, לבורא. ערבות זה הכלי שאומר עד כמה אתם מחוברים, יכולים לוותר על היצר הרע, על האגו שלכם ולהיות מחוברים למען השגת המטרה.

תלמיד: אבל היצר הרע, הבורא, כל הזמן מקלקל לי את הראייה שאנחנו מחוברים, שאנחנו ערבים.

לא מקלקל, אלא הוא שובר לך אותה ראיה, כדי שתגיע למדרגה יותר גבוהה, רק לשם כך. תנסה לראות בכך הדרגתיות ותגלה מדוע עושים את זה. כל מה שנעשה, נעשה אך ורק כדי לגדל אותנו, לחזק אותנו.

תלמיד: אז אני אוכל לראות שהחברים ערבים לי, או שאני אף פעם לא אראה שהם ערבים לי ואני כל הזמן אראה רק שאני ערב להם?

אתה צריך לראות גם איך שהם פועלים זה כלפי זה.

שאלה: איך עבודה נכונה ב"אין עוד מלבדו" תעזור לי או לנו להחליט נכון לבחור נכון בעתיד, לבחירות נכונות בעתיד, כמו להגיע לכנס?

איך אתם מסובבים את זה. ודאי שזה עוזר. אם אנחנו נמצאים יחד, מחוברים יחד, מבינים שאנחנו צריכים לתמוך זה בזה, הם מבינים שעיקר העבודה שלנו היא בערבות בינינו, אז איך יכול להיות שאני אגיע לכנס והחברים שלי לא או ההיפך? אנחנו צריכים הרי להיות ערבים זה לזה. אנחנו בונים בזה כלי. כנס זה כינוס מיוחד בקשר בינינו אנחנו בונים את הכלי לגילוי הבורא, מתקרבים אליו. איך יכול להיות שאני לא אסחוב אותם או הם לא יסחבו אותי? אנחנו צריכים לתמוך בצורה הדדית כדי להיות בכנס ולבנות שם את הכלי שלנו.

שאלה: מה היחס של מקובל לכל מה שקשור לגשמיות?

משתדל לראות בכל הגשמיות אמצעים להגיע לרוחניות.

שאלה: מה זה אומר שכל המחשבות הן מהבורא?

כל המחשבות, כל הרצונות, כל מה שיש בנו זה מהבורא בלבד. כתוב שכל רגע ורגע "הוא מחדש מעשה בראשית", גם זה מתוך כך שהוא מעורר אותנו במחשבות ורצונות בכל רגע ורגע. ואנחנו צריכים לקבל אותם שהם באים מהבורא, ואנחנו על פניהם צריכים להגיע למצב שמתקרבים אליו. לסדר הכול לפי ההתקרבות.

שאלה: הבורא משחק אתנו. לעיתים קרובות יש מחשבה לוותר על הדרך אם לא נצליח להתחבר. מה אנחנו יכולות לעשות?

אתן צריכות רק להתחזק. אין לנו מה לעשות. רק להתחזק בקשר בינינו ומתוך זה בקשר עם הבורא שהוא מייצב אותנו, יוצר בנו כל מיני רצונות, מחשבות. כולם הם בעד או נגד, אבל סך הכול כדי שאנחנו נתקרב אליו.

שאלה: האם לשייך כל דבר לבורא היא עבודתו של האדם מעל לדעת? האם זה תמיד כך או שזה יעבור לעבודה בתוך הדעת בשלב מסוים?

יש חלק שיעבור בתוך הדעת, אבל בעצם כל העבודה שלנו צריכה להיות למעלה מהדעת.

שאלה: מה קורה עם לב האבן בבירור "אין עוד מלבדו"?

לב האבן בבירור "אין עוד מלבדו" הוא הופך להיות לב זהב טהור. אנחנו מנקים אותו, מתקנים אותו.

שאלה: להידבק בבורא ב"אין עוד מלבדו", האם זה בעצם תיקון הקשר בינינו? האם בלב אחד עם החברות זה נקרא "להידבק בבורא"?

ודאי, בתוך הלב המשותף שלנו נמצא הבורא.

שאלה: איך תוך כדי הצדקת הבורא לא ליפול לאדישות?

זה תלוי כמה אני מחובר לקבוצה. ואז אני כל הזמן נמצא בהתעוררות מאחד, משניים, איכשהו מכולם. או שאני דואג לאחד, לשניים ולכולם. אבל אז יש דינמיקה, יש שינויים בקשר בינינו. אבל אם אני לא נמצא בעשירייה ונמצא סך הכול בשינויים רק בי, אז השינויים מאוד איטיים ולא מספיקים כדי שאני אעבור לרוחניות.

שאלה: כיצד להימנע מכך שהעיקרון "אין עוד מלבדו" ישמש בעשירייה ככלי הצדקה לכל הפרה של הסכמות, כללים וחוסר רצון לעשות מאמצים בחיבור?

אם כל אחד עוזב את ה"אני" שלו ורוצה להידבק לעשירייה, אז כך הוא נכנס ל"אין עוד מלבדו".

שאלה: האם עליי להרגיש את אהבת החברות אליי, או לא חשוב לי היחס שלהן אליי?

חשוב לי להרגיש שהם כולם אוהבים אותי, ואז אני אראה כמה אני מקלקלת באגו שלי את היחס שלהם אליי, ובאמת הם אוהבים אותי.

שאלה: האם ייתכן שכאשר מרגישים את הפער בין האור לחושך, אדם חייב להישאר במצב של הפסקה או חוסר הכרה כדי שהמצבים יחלפו בינתיים?

זה לא רצוי. לא רצוי להיות בחוסר הכרה, אנחנו צריכים להשתדל להגיע כמה שיותר מהר מהכרה להכרה, ממדרגה למדרגה. אבל הפסקה ביניהם יכולה להיות, אומנם שהיא לא רצויה.

קריין: קטע מס' 11.

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. 

כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. 

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות." 

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "שתי נקודות", סעיף 121)

שאלה: יותר מהחיבור בעשירייה והעבודה בעשירייה בשיעור בוקר, מהם המצוות שהמקובל מקיים בשביל להישאר בתפיסת מציאות של "אין עוד מלבדו"?

זה המינימום שאנחנו צריכים לעשות. וככל שאנחנו יכולים להרחיב את הקשר בינינו בעשירייה ואחר כך בין העשיריות, שהקשר הזה יהיה מכוון לדבקות בבורא, בשביל מה אנחנו רוצים להתקשר? זה עיקר העבודה שלנו.

שאלה: בקטע הוא אומר שבכל סתירה יש איכות מיוחדת. מהי האיכות המיוחדת הזאת?

קשר מיוחד עם הבורא, שהבורא מתגלה על ידי הסתירות האלו. שהסתירות האלה מכוונות במיוחד כך, שבהן מתגלה הבורא עוד ועוד בכל האופנים. הסתירות האלו הן דווקא ההיפך מגילוי הבורא, וכשהם נופלות, אז הן בדיוק מגלות את התכונות שבהן הבורא מתגלה.

שאלה: ברגע שאנחנו מבצעים מאמץ להתקרבות אמיתית ואיכותית, זה מעורר ממש דחייה ואתה רוצה לחזור למרחק הזה שהיית בו. איך "אין עוד מלבדו" יכול לעזור כאן במצב כזה שזה באמת יקרב אותנו לגילוי הבורא ולא נחזור לאותו מקום?

אם אתם חוזרים כל אחד למקום שלו, אז אתם כבר ממש לא נכנסים למקום הישן, אלא אתם נכנסים לקליפה.

אם אני התקדמתי לחיבור ואחר כך עזבתי את החיבור וחוזר למה שהיה קודם, לפני החיבור, אני לא חוזר למצב שהיה קודם, אני חוזר לקליפה. על זה כתוב ממש בצורה ברורה. לכן תשתדלו, לא לחזור אלא כמה שיותר בכל זאת להשתדל להתקדם בחיבור ביניכם.

שאלה: לגבי המשמעות של "אין עוד מלבדו". נראה לי שהדבר המרכזי שאנחנו יכולים לקבל מזה, שלווה ואיזון. אני לא באופוריה יותר מידי כשטוב ולא בייאוש יותר מידי כשרע. האם זה נכון לראות את זה כך?

לא, אנחנו צריכים לגלות "אין עוד מלבדו" בכל התכונות שלנו, במוח ובלב, בכל התכונות שלנו אנחנו צריכים לגלות שאנחנו פועלים מ"אין עוד מלבדו", שהוא מפעיל אותנו, זה דבר אחד. דבר אחר, לגלות שאנחנו מקבלים ממנו שהוא מפעיל אותנו, שיש לנו יכולת להגיב על זה. ואז אנחנו בונים מתוך התגובות שלנו לבורא כאילו העתקה שלו, "אני לדודי ודודי לי", זה כאור ישר ואור חוזר. וכך יוצא שאני מתחיל להתייחס לבורא ולבנות את עצמי, כמו שהוא "אין עוד מלבדו", גם אני אליו כך מתייחס ש"אין עוד מלבדו", וכך אנחנו בונים את הבורא והיפוכו. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: וההכרה הזאת לא נותנת לנו איזו שלווה לקבל את כל המצבים השונים?

קודם כל נגיע לזה, ואחר כך אנחנו נדבר על שלווה.

אני אומר רק דבר אחד, שאין לצדיקים שלווה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

שאלה: בהתחלה לאגואיזם קשה לקבל ש"אין עוד מלבדו" ואתה עובד עם חברים בסביבה ומגיעה הרגשה במוח ובלב ש"אין עוד מלבדו" וזה משתלם, כדאי לעבוד בזה. אחר כך אתה מגיע להכרה שצריך לעשות פעולה כלשהי, להיות ערב לחברים בעשירייה. ואם אין הרגשה איך לממש את הערבות, אז כנראה שלא נעשה בירור נכון של "אין עוד מלבדו"?

עדיין לא. אבל ממשיכים והבורא כל הזמן מתקן. אנחנו אפילו לא מרגישים איך שהוא מתקן אותנו, איך הוא סובב מוח ולב בכל אחד ואחד, ואז לאט לאט אנחנו מתחילים להבין יותר, להרגיש יותר, לעשות דברים אחרים, אפילו לא מודעים לזה עד שזה נעשה מודע.

שאלה: כתוב שהבורא הוא צל שלך. האם בתור תרגיל אני יכול לעשות משהו כזה, שאני לוקח את הבורא לכל מקום, אפילו לפעולות הכי גשמיות שאפשר. שהוא מקדים אותי, שאני כל הזמן איתו. יש מצב לעשות דבר כזה?

אם אתה רוצה, תנסה. אני לא חושב שניתן כבר לעשות ושתעשה את זה נכון, אבל תנסה.

שאלה: איך נראה קשר נכון בין אדם לבורא?

"אני לדודי ודודי לי". ככה זה.

שאלה: אני רוצה לשאול על תפילה מתוך המצב המיוחד הזה של "אין עוד מלבדו". במהלך היום במיוחד כשאני לא עם החברים או נמצא בשיעור, הרבה פעמים אני מרגיש לא טוב, רע, ואין שום סיבה גשמית לזה. ואני מבין יותר ויותר שזה בעצם הבורא שמנסה ליצור איתי קשר דרך הרגשת הרע והוא שואל אותי "איפה אתה?".

כן.

תלמיד: וברגע שאני מבין שזה מה שקורה, אני רואה מה גורם לשפלות שלי ואני מבין שזאת האמת ואז זה נותן לי חיים, כמו שאמרת קודם שצריך להחזיר את הרע להרגשה טובה, לקשר עם הבורא. אז זה לא קשה מתוך המצב הזה להודות ולהתפלל על מה שקורה לך, אבל איך להעלות את זה לדרגה הבאה של תפילת רבים? כי כמו שהחברים אמרו, אני יכול להתפלל מבחינה שכלית, אבל כאילו משהו חסר לי פה מבחינת הלב, מבחינה רגשית. כי אני מאוד אוהב את החברים, אבל איך אני יכול מהמצב הזה שתיארתי, לבקש עבורם? איך אני יכול להפוך את המצב שלי הזה לתפילת רבים?

אז איך אתה אוהב, אם אתה לא רוצה לבקש עבורם? ודאי שחסרה אהבה. בכל מה שסיפרת חסרה אהבה. אתם צריכים להרגיש שאתם שייכים למערכת אחת, לכלי אחד, לעשר ספירות. אתם כולם יחד עשר ספירות והבורא צריך להתגלות בכם. אם תתחברו זה יהיה כלי רוחני, הבורא יתגלה בכם, אתם כבר נכנסים לרוחניות. אם לא תתחברו, אז אין כלי, הבורא לא יתגלה. אז איזו אהבה אתה אומר שיש לך?

שאלה: מה זה אומר שהחושך פתאום הופך לאור? מהי הנקודה הזאת ובכלל איך אפשר להגיע אליה, להפוך את החושך כולו פתאום לאור? לפי המאמר למה הוא מתכוון?

אתה פעם פתרת בעיות בחשבון? כי דווקא כשמרגישים חושך בחוסר הפתרון ואחר כך מגיעים לפתרון אז מרגישים את האור, אז מבינים למה אני לא הבנתי ובמה אני עסקתי ולמה לא יכולתי לפתור את הבעיה, וכן הלאה. זאת אומרת, היגיעה שקשורה לפתרון, היא בעצם כלי לאותו האור שהפתרון מביא.

תלמיד: חושך זה בדרך כשמרגישים צרות ולא טוב. ופתאום לפי מה שהוא אומר כל הצרות האלה נעלמות והופכות למתנות.

כן.

תלמיד: מה זה הדבר הזה שהופך פתאום צרה למתנה.

כן הצרה הופכת למתנה.

תלמיד: איך מגיעים לזה, מתי זה קורה?

זה קורה מתוך שמשתדלים לפתור את הבעיה עוד ועוד, ואז כשמגיעים אליה ופותרים, אז רואים שאין כאן בעיה אלא רק היחס שלי לאותה הבעיה הוא היה הבעיה, ועכשיו אני רואה שאין לפני שום בעיה אלא רק הפתרון שכולו מאיר.

תלמיד: הנקודה הזו שאתה אמרת עכשיו, "היחס שלי", מה זה היחס שלי ואז פתאום הוא הופך למתנה?

שום דבר לא השתנה. כלום לא השתנה במציאות חוץ מהיחס שלך.

תלמיד: ואז כל הצרות הופכות למתנות?

כן. כן.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אנחנו בעולם הגשמי שלנו חושבים שצריכים להשתנות דברים, שחומרים, כסאות, שולחנות, עננים זזים, לא חשוב מה אבל שהכול זז. בעולם הרוחני לא צריך את זה, צריך להיות יחס שיזוז בין הדברים, לא שיזוזו הדברים אלא שכולם יהיו ביציבות כמו עכשיו, ושהיחס ביניהם ישתנה. זאת התנועה. התנועה היא יותר פנימית, מהתנועה בעולם הזה שהיא חיצונית.

תלמיד: זאת אומרת שביחס שלי מדובר על ביטול כלפי החברים, התייחסות שונה כלפי החברים.

נכון. לכן פחות תנועות חיצוניות, יותר תכונות לבביות, פנימיות אחד כלפי האחר.

תלמיד: ואז כביכול המציאות שלי משתנה.

ודאי. מתוך זה תרגיש שדווקא זה מה שמשנה את המציאות.

תלמיד: הבנתי. יפה. תודה רבה רב. באמת יפה.

אתם שומעים כולם? כולם רואים? פעם ראשונה שהוא קיבל ממני משהו.

שאלה: איך לשלב את העבודה שלנו בעשירייה אם "אין עוד מלבדו" עם המשפט "אם אין אני לי מי לי"?

יפה. זה מה שאנחנו צריכים לקבוע בעשירייה. ב"אין עוד מלבדו" אנחנו מדברים על הכתר שממנו אנחנו מקבלים את הכול לתוך עשר הספירות שלנו,למשל לעשירייה, ו"אין אני לא מי לי" אני צריך להגיד על עצמי, על התגובה הפרטית שלי כלפי כל החברים דרך הספירות לבורא, לכתר. זאת בעצם כל העבודה שלנו. לייחד הכול.

מה אנחנו עושים? אנחנו לא משנים שום דבר, רק על ידי זה שנותנים חשיבות לספירות, לחברים, כל אחד מתוך עצמו, אנחנו בזה מייצבים את העשירייה כל פעם בצורה אחרת, ואז אנחנו מגלים כל פעם אופן אחר של יחס הבורא אלינו. זה מאוד דומה לאלקטרוניקה, גם שם לא משתנה כלום, יש רק הבדל בין פלוס למינוס, ביחסים האלה, אבל בסופו של דבר זה מה שמשנה את כול הבלוק המיקרו-אלקטרוני למשל, ומסובב את הדברים והקשר בין כולם.

זאת אומרת, סך הכול אנחנו משחקים עם היחס של הבורא בינינו על ידי כמה שמתייחסים אליו כולנו, כל אחד וכולנו יחד. אין לי כאן מספיק מילים, אתם אולי תעזרו, אבל על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שיש בינינו קשר, ומה שמתייצב בינינו עוד ועוד, נקרא בורא. כי אין בורא מחוץ לנבראים. הוא רק בתוך הנבראים. עוד נדבר. אלה דברים מאוד מעניינים, אבל העיקר להתחיל לגלות את זה בקשר בינינו.

שאלה: האם אפשר לומר שקטע 11 מתאר מצב שבו האהבה מתגברת על העצבות, והאם המצב הזה הוא ניצחון עבורנו או שזה רק עוד שלב בדרך?

ודאי, זה גם ניצחון וגם שלב בדרך עד גמר התיקון. אבל בגמר התיקון ודאי ש"על כל פשעים תכסה אהבה", ולא תהיה שום עצבות אלא רק שמחה, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

שאלה: אנחנו לא מעט זמן בדרך, מדוע עדיין ישנם מצבים שקשה לנו לראות שהבורא הוא הכתובת לכל הסתירות?

אין לנו עדיין כלים כאלו, אתם עדיין לא מחוברים. הבעיה היא לא בכל אחד ואחד, אלא העיקר הוא החיבור בינינו, שכל מינוס ופלוס בינינו, כל הדברים הרעים והטובים שיש בכל אחד יגיעו להשלמה הדדית עם החברים, זו ערבות.

לשם מה אנחנו צריכים ערבות? מפני שיש בכל אחד דברים שליליים ודברים חיוביים ואנחנו יכולים להשלים זה את זה על ידי חיבור בינינו. ואז יוצא שאף לא אחד מאתנו צדיק, כולנו רשעים, אבל אם תחברו יפה ונכון את הקצוות זה עם זה בצורה נכונה, אז אתם תראו שפלוסים ומינוסים שמתחברים בדיוק ונכון דרך כל מיני סוגי מערכות, פועלים נכון ויפה.

תלמיד: הכוונה היא להשלים זה את זה?

כן, זה העיקר, הכוונה היא להשלים זה את זה.

תלמיד: מספיק המאמץ לכך או שאנחנו צריכים ממש להצליח?

לא, "ה' יגמור בעדי". אני רק צריך להתחיל בזה אפילו שאני לא כל כך מבין אלא רק רוצה שזה יקרה, ו"ה' יגמור בעדי".

שאלה: אם אני מכסה את כל הסתירות שאני רואה בחבר, בזה שאני רואה את "אין עוד מלבדו" מאחוריו, מה זה נותן לי? איזה השגות זה נותן לי?

בזה אתה מחבר את כל המערכת לצורה שלמה ואז כל המערכת תהיה ברורה, אתה תבין את כול הבריאה איך שהיא מחוברת, איך שהיא מתפקדת, איך שהיא משפיעה זה על זה מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה וכול מה שקורה בין כל החלקים. זאת אומרת תהיה בך, במערכת שלך חכמת עולם,

מאד יפה לראות זאת, על זה כתוב שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה. שכל הדברים, גם השליליים וגם החיוביים, והפוך, כולם מתחברים ומשלימים זה את זה ואין שום דבר מיותר ושום דבר רע ,אלא הכול בהשלמה גמורה.

שאלה: מה ההבדל בין המצבים הרעים שהאדם מרגיש כשהוא נכנס תחת שליטת הבורא, לבין המצבים הרעים שהאדם מרגיש שהם לא תחת שליטתו?

עניין של זמן תיקון, שבכל זאת הוא צריך להתחבר ולהיות מוכן לתיקון.

שאלה: כיצד באופן מעשי אנחנו הופכים את הסתירות הרבות לשערים, להשגת דעת השם?

זה מה שאנחנו לומדים, איך סתירה הופכת להיות לשָעָר, שאני הולך למעלה מהסתירה, למעלה מהדעת, שאני אומר על כל דבר "אין עוד מלבדו טוב ומיטיב".

שאלה: אם הבורא הוא טוב ומיטיב אז מי עושה את הרוע שהאנושות חיה בתוכו?

זה לא רוע, אלא אנחנו עושים זאת בכלים המקולקלים שלנו. אם הכלים יהיו מתוקנים לא ייראה שום רוע.

שאלה: איך לשמור על השליטה שלנו גם במצב הגרוע ביותר שממנו לא יכולה להיות ירידה נוספת?

הרע שאנחנו מרגישים אותו, אנחנו מרגישים את התכונות שלנו ולכן ככל שאני מתפעל מהרע הזה, זה גם טוב, כי אז יש לי יותר נכונות להפטר מהרע הזה. אני רק צריך לדעת שכל הרע נובע מהרצון לקבל שלי, מהאגו שלי. אז בואו נעקור אותו, ודאי לא אנחנו, אלא האור העליון, הבורא, והכול יסתדר.

שאלה: איך מסתדר עניין ההשלמה ההדדית אם אני מחויב להשתדל לא לראות חסרונות בחבר, כיצד אני יכול לדעת במה להשלים אותו?

אם אתה לא מרגיש ולא יודע, אז אתה צריך לבקש. אבל ברגע שאתה מגיע למצב שהוא נראה לך צדיק במקום רשע, אז אני חושב שהכול כבר יסודר.

שאלה: דברת על שינוי פנימי ויחס פנימי, אבל אני רואה הרבה קלקולים חיצוניים, יש מלחמה, שחיתות ועליות מחירים, איך שינוי פנימי יתקן את כל הרע החיצוני הזה?

אנחנו צריכים לעשות שינויים פנימיים בנו, בתוך הכלים שלנו, כלומר ביחסים בינינו, לא בכל אחד ואחד, כל אחד ואחד לא צריך לתקן בתוכו כלום, אנחנו צריכים לתקן רק את החיבור בינינו, את היחס בינינו. מי נקרא צדיק? מי שאוהב את השני, מי שמתחבר עם השני וכן הלאה, אבל לא שיושב ואוכל את עצמו, זה כסיל, ולכן זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ברגע שאנחנו מתקנים את הקשר בינינו הכול משתנה, העולם, המלחמה, אנחנו, הכול משתנה, רק צריכים לתקן את הקשר בינינו, והקשר בינינו מיתקן רק על ידי המאור המחזיר למוטב, לא שאנחנו עושים את זה.

כשאנחנו אומרים - אתה צריך לתקן את עצמך, אתה צריך להבין שאתה צריך לתקן את היחס שלך לאחרים. אתה צריך להבין שאת היחס שלך לאחרים אתה לא מסוגל לתקן, כי הבורא קלקל לך את זה מלכתחילה, על זה הוא אומר "בראתי יצר הרע". אז מה לעשות? לפנות אליו שאם הוא קלקל אז שהוא יתקן, זה נקרא "עבודת ה'". ומה איתנו? אנחנו רק לומדים מתוך זה מה צריך להיות, ומקבלים את הפער בין מצוי לרצוי, וזה הרווח שלנו.

שאלה: מאחר שהבורא הוא הכוח היחיד שנמצא בכל מקום ואין עוד מלבדו, האם אנחנו בצורה מכוונת יכולים לשחק בחזרה עם הבורא בשמחה ובהתפעלות, אנחנו משחקים איתו בחזרה ש"אין עוד מלבדו"?

כן.

קריין: קטע מספר 12.

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך".

(בעל הסולם. "שמעתי". קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")

שאלה: הוא מדבר על מניעות, על הרבה מניעות, האם יש איזו מניעה אחת גדולה וכללית שעוצרת אותנו, שמעכבת אותנו, או שאלה הרבה מניעות?

זו בעצם מניעה אחת שאנחנו הפוכים מהבורא, הוא כולו רצון להשפיע ואנחנו כולנו רצון לקבל. ואז אנחנו מדברים על חיבור, הבנה, התקשרות, איך זה יכול להיות? כי זה הפוך לגמרי מכל הבחינות ולכן לא יכול להיות שום קשר בינינו, ואם אנחנו משתדלים להתקרב, אז אנחנו רק מעוררים את זה שאין בינינו שום קשר.

אז ככול שאנחנו מתקרבים יותר, אנחנו נרגיש יותר ניגוד בטבע שלנו עם הבורא. ככול שנרצה יותר להתקרב אליו, להבין אותו, להרגיש אותו, להתחבר עימו, נרגיש כמה הוא הפוך מאיתנו, שנוא וכן הלאה, לכן תמיד יהיו בינינו לבין הבורא קושיות, הפרעות, דחיות וכו'. אז מה אנחנו עושים? מבקשים מהבורא שיעזור לנו לדלג על התהום הזה. איך נעשה את זה? נראה.

קריין: שוב, קטע 12.

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך".

(בעל הסולם. "שמעתי". קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")

ודאי שאנחנו צריכים להרגיש את כל הדברים האלה בעד ונגד הבורא, עד כמה מתקרבים, עד כמה מתרחקים, איפה אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לייצב את כל המצבים האלה בינינו, זה הדבר הכי חשוב. ואז נוכל לבקש להתקרב לבורא או אולי לעשות מאמצים בעצמנו, כי זאת בעצם כל העבודה שלנו, אין לנו שום דבר חוץ מזה, מזה נובע כל מה שקורה איתנו.

ולכן כמו שאומר בעל הסולם, שכל העיכובים, מניעות, הם רק כדי לעורר אותנו כדי שנרצה להתקרב אליו. ורק כשאנחנו מתחילים להתקרב אז מתחילים להרגיש שהמרחק יותר ויותר גדול בינינו לבורא, בתכונות, במחשבות, בפעולות, עד כמה אנחנו הפוכים ממנו. לכן ככול שאנחנו מתקרבים אנחנו מרגישים יותר רחוקים.

זה כמו שאתם מדברים עם מומחה גדול, מומחה אמיתי, או מדברים עם מומחה קטן, אז מומחה קטן לא רואה בעיות גדולות כי הוא לא מבין הרבה, אבל למומחה גדול יש המון ידע, והוא גם מבין עד כמה הוא עוד לא מבין. כך אנחנו, ככול שמתקרבים לבורא אנחנו מרגישים יותר ויותר רחוקים ממנו, מתרחקים ממנו. ולכן דווקא ההרגשה הזאת שאנחנו הפוכים, רחוקים, מקרבת אותנו.

על זה בעל הסולם אומר, "ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך". כלומר, יש כאן עניין דווקא הפוך. לכן אנשים שנמצאים בצעד האחרון לפני גמר התיקון הם מרגישים שיש להם עוד דרך ארוכה, הם שואלים האם הם יכולים להגיע, האם הם יכולים לעשות את הצעד האחרון הזה בשינוי שבהם, כך הם מרגישים.

לכן אנחנו צריכים להחזיק את הקשר בינינו ולמדוד רק בינינו את ההתקרבות, ותמיד למשוך את הבורא שיעזור לנו להתקרב זה אל זה וכך אנחנו נגיע, זה יקרה בקרוב.

שאלה: איך משתמשים במושג אין עוד מלבדו בגשמיות, והאם זה אפשרי בכלל?

לא, בגשמיות אנחנו לא משתמשים. רק כלפי הקבוצה והקבוצה כלפיי הבורא, רק לכיוון זה.

תלמיד: גם כשיש מצבים קיצוניים בגשמיות?

אין גשמיות, אצלנו אין גשמיות, יש אצלנו רק קשר עם הבורא שמזה נובע כל השינוי הגשמי.

שאלה: עם כל העבודה וכל מה שאנחנו עושים עדיין אנחנו לא רואים שינוי, נראה שצריך שיקרה משהו מאוד קיצוני כדי שיהיה שינוי, מה צריך לקרות?

אני מאוד שמח שאתה מעורר את הדברים, טוב שאין לך סבלנות, שאתה רוצה להשיג את הכול מהר, אבל עם זה רק תכוון לשינויים בך. כי ההתקדמות הרוחנית היא לא שאתה צריך לצאת מהמקום שאתה נמצא ולהגיע למקום אחר על פני כדור הארץ, השינוי בך תלוי בתיקון הרצון שלך, בתיקון היחס שלך לאחרים.

את הרצון שלך אתה לא יכול לבדוק בדיוק, מה קורה לי בדיוק, איפה המכשיר שאומר לי אם יותר או פחות יש לי רצון לכולם, יש לי חיבור לכולם. אני צריך לראות אותו כלפי הזולת, כשאני יוצא לדרך להגיע למטרה אני צריך לבדוק עד כמה אני מתקשר לאחרים, מתקשר דרך זה לבורא, ומגיע עם חיבור החברים לחיבור עם הבורא. זאת השאלה, האם אני מתקדם לזה, האם אני פוסע בשלבים האלה? לכן טוב שאתה חם, אבל אני רוצה שאתה תחמם את הדברים הנכונים.

שאלה: יש לי עכשיו כל כך הרבה מרץ, שמחה, אהבה, ואני מרגיש שאני רוצה לחלק את זה לכולם, מצד שני יש חברים שהם לא במצב שלי, איך אני יכול לפעול כך שלא אפגע בהם?

הבורא נותן לכל אחד מצבים שונים, ואין לנו ברירה אנחנו חייבים להתקדם איתם, לקבל אותם כדברים ששייכים לדרך. מהבעיות הקטנות עד הבעיות הגדולות, מה שלא יהיה, לא חשוב, את הכול להכניס לחשבון אחד, שבדרך צריכים לגלות את כל הדברים הללו. אתה מבין איך זה מתחבר, או לא כל כך מבין, זה לא חשוב, קח את כל הדברים יחד כחבילה אחת ואיתה תתקדם.

שאלה: הרצון לקבל הוא כמו מקלט סגור שמסתיר את הבורא מאיתנו, איך אנחנו יכולים לצאת מהמקלט הזה וליצור חיסרון לבורא?

לשם כך נתנו לנו נקודה שבלב, זו מתנה מלמעלה. למי שהבורא נותן את הנקודה שבלב, משיכה אליו, זו מתנה. ואנחנו צריכים להשתדל לפתח אותה עד שעל ידי הנקודה שבלב אני מגיע לבורא עם המתנה שלי, שאני מוכן להשתמש בכל מה שיש בי למענו. הבורא לא צריך כלום, אין לך שום מתנה שאתה יכול לתת לו, לשמח אותו, מלבד דבר אחד, הוא רוצה ליהנות מהבריות. אז אם אתה משתדל במשך החיים שלך להשפיע טוב לבריות, זה נקרא אהבת הזולת, ועל ידי זה אתה משפיע טוב לבורא.

שאלה: הבורא הוא גדול, ענק, אין עוד מלבדו, אבל עדיין לא הגענו לשלב שנרגיש שהוא טוב ומיטיב, והשאלה שמתעוררת בי, לאיזו תכלית הוא ברא אותנו? הוא שלם, הוא מושלם, אז בשביל מה הוא צריך את הכאב ראש הזה של הנבראים? את זה אני לא מבין, זה מה שמתעורר בליבי.

מטרתו להיטיב לנבראיו, מזה הוא נהנה. כך המקובלים שגילו את זה מגלים לנו. פשוט, הוא רוצה ליהנות מאיתנו. במה? בזה שהוא מהנה לנו. אם תגיע למצב שתוכל לקבל ממנו מתנות אז אתה תעשה לו נחת, כמו האורח ובעל הבית. אבל כדי לקבל ממנו מתנות אתה צריך להיות קרוב אליו, לקבל ממנו, לדעת איך מקבלים בעל מנת להשפיע, אז תשתדל.

תלמיד: אנחנו משתדלים, בעשירייה אנחנו עושים את כל המאמצים כדי להתעלות מעל הרצון לקבל ולהתחבר בניגוד לטבע שלנו. השאלה שלי קצת שונה, האם צריכה להתעורר בנו מחשבה מה התכלית של הבריאה חוץ מלהנות לנבראיו, האם יש לה תכלית מסוימת? האם נועדנו למשהו?

לא, אין תכלית אחרת. למה צריכה להיות עוד תכלית?

תלמיד: כי הבורא מתעסק עם זה כל שעות היום והלילה, ואנחנו עוד לא מצליחים לחשוב עליו כל שעות היום והלילה.

הוא מתעסק, יש לו בעיה, הבעיה שלו היא שהוא תלוי בנו, כי הוא רוצה לתת לנו משהו שנקרא "למעלה מהדעת", כוח השפעה, נתינה, אהבת הזולת, אהבה חלוטה, ואנחנו לא רוצים לקבל את התכונה הזאת ולחיות בה, לכן יש לו בעיה.

לאט לאט הוא מתקן אותנו כדי שנסכים לקבל את התכונה הזאת במקום התכונה האגואיסטית שלנו. כל הטבע שלנו הוא אגואיסטי ואנחנו צריכים להפוך אותו להשפעה. זאת המתנה שהבורא רוצה לתת לנו, אבל בינתיים אנחנו לא מסכימים לקבל אותה. אנחנו מסכימים לסבול מתחילת החיים עד סוף החיים ושוב ושוב אבל לא רוצים לשנות את הטבע שלנו. ואז בעל הבית נמצא במבוכה, מה הוא יעשה עם אותם הנבראים שברא, שהם לא רוצים לקבל ממנו את כל טוב שהכין להם. יש לך עצה בשבילו? בבקשה תפנה אליו ותיתן לו עצה.

תלמיד: האם למקובל מספיק שהמטרה היא שהוא רוצה להיטיב לנבראיו מבחינת הטורח שלו?

הכול מחושב.

שאלה: איך אני מרגיש את המניעות האלה, הן מגיעות דרך החברים או דרך הבורא?

אני יכול לקבל אותן בכל מיני צורות, מכל מיני צדדים, אבל ודאי שהן מגיעות מהבורא בלבד. כל מה שאנחנו מקבלים, כל מה שמרגישים שמגיע אלינו, אפילו שמתעורר מבפנים, הכול מאין עוד מלבדו. אנחנו נמצאים בכוח העליון שעושה אתנו כל מיני פעולות בחיצוניות, בפנימיות, ואנחנו צריכים להשתדל לגלות את הפעולות האלה שלו בנו ולקבוע שהוא טוב ומיטיב, ולהשתדל להידבק בפעולות האלו בלב ונפש אפילו שהן נגד הרצון האגואיסטי שלנו ולרצות למעלה מהרצון האגואיסטי להידבק באותו הפועל בנו שהוא הבורא.

שאלה: מה אנחנו משיגים מלהיבלע ולהיעלם בחברים?

אנחנו משיגים חוש הרגשת הזולת שנקרא הרגשת הבורא, ואז נמצאים עימו פנים בפנים בחיבור ואהבה, בהשפעה הדדית.

שאלה: מי הוא האני במשפט "אני לדודי ודודי לי" אם אין עוד מלבדו?

אני לדודי ודודי לי, זאת אומרת אני צריך להתייחס לבורא מכל הלב וגם הוא צריך להתייחס כך אליי, ואז יש מגע שלם ביני לבינו. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", דודי זה הבורא.

שאלה: הבורא מגיב כלפיי בפנימיות וחיצוניות מפני שהוא רוצה שנרגיש את התחושות האלה, ואנחנו צריכים לתת תגובה על מה שהוא שולח אלינו?

כן.

תלמיד: זו העבודה שלנו?

העבודה שלנו היא להגיע לקשר עם הבורא דרך כל החברים, דרך כל האמצעים שהוא נתן לנו. אין עוד בעיה, אין עוד מטרה, חוץ מלהתקשר עם הבורא.

שאלה: כתוב בקטע "ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו." ההרגשה הזאת של הריחוק גורמת לתחושת חוסר אונים, לחולשה, כמו ילד שתלוי בהורים שלו. מה צריך להיות היחס הנכון שלנו להרגשה הזאת?

לפתוח את הלב, להשתדל לפתוח את הלב דרך החברים איתם יחד, ואחר כך להרגיש איך בלב הזה אתם מרגישים את נוכחות הבורא אתכם, זה מה שאני מציע לעשות. תפתחו את הלבבות אחד לאחר ובתוך ההרגשה המשותפת הזאת תנסו להרגיש שהבורא כבר נמצא שם.

שאלה: במה הבורא מוכיח אותנו?

הוא מוכיח אותנו בקושיות, בחוסר הצלחה, בזה שאנחנו רוצים משהו אבל לא מקבלים. למה? כי הוא רוצה על ידי זה ללמד אותנו מה כן צריכים לרצות בצורה נכונה, לְמה כן צריכים להתקרב, זה נקרא שהוא מוכיח. אבל את מי הוא מוכיח? את מי שהוא אוהב, את מי שהוא רוצה שיתקרב אליו.

תלמיד: את מי שהוא רוצה שיתקרב אליו הוא מוכיח?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שחיבור שלם בעשירייה יכול להיות רק כלפי חוץ, נניח רק כלפי עשירייה אחרת?

זו בעיה כלפי עשירייה אחרת, וכלפי חוץ זה בכלל לא נכון. אנחנו צריכים לפתח קשר בינינו בעשירייה כי אז תהיה לנו מערכת של עשר ספירות שבה נוכל לגלות את הבורא. אור ישר, אור חוזר, אור פנימי וכן הלאה.

תלמיד: אבל כלפי מה אנחנו יכולים למדוד את עצמנו אם אנחנו מחוברים או לא?

אתה רוצה לבדוק את עצמך כלפי מי שנמצא מחוץ לנו ברחוב?

תלמיד: לא, כלפי עשירייה אחרת.

אתם תתבלבלו לגמרי, אין לכם עדיין שום קנה מידה אמיתי לבדוק את זה, זה מאוד מאוד לא פשוט.

שאלה: וכשאנחנו מתחברים כעשירייה, לחיבור עם הבורא, האם אנחנו מתחברים לבורא שהוא מחוץ לנו?

למה מחוץ לכם? הוא נמצא בתוככם. הבורא נמצא בפנים. אתם צריכים להתחבר כדי לגלות אותו.

תלמיד: ואם אנחנו מנסים ליצור לרגע מחסום בינינו לבורא, כדי שנוכל להרגיש אותו, מה קורה אז?

אתה לא צריך מחסום כדי להרגיש אותו, אתה צריך הרגש משותף בינך ובינו. כמו שהוא נותן, כך גם אתה צריך להיות בנתינה שאותה אתה יכול לייצר רק בין החברים. אם אתם תתחילו להשקיע בחיבור ביניכם, תגיעו למצב שפתאום אתם תראו שהבורא מתגלה בכם. הוא היה כך עוד קודם, אבל לא היה לכם קשר ביניכם. ברגע שאתם מגיעים לקשר מינימלי ביניכם, הבורא מתגלה בו.

שאלה: באיזו נקודה נגמרת העבודה שלי מול העשירייה ומתחילה העבודה שלנו מול הבורא?

אי אפשר להגדיר את זה כי אין לך כלים עדיין, אין בך מדידה לזה בינתיים. בעביות שורש זה הכל מעורפל עדיין, אבל בעביות א' אתה כבר צריך להתחיל להרגיש שיש מישהו בקשר ביניכם, שהוא קיים וממלא את החלל ביניכם.

שאלה: ובמידה הזאת כולנו צריכים להרגיש אותו דבר? שכולנו נמצאים באותו מצב?

לא. לאו דווקא. לא. ואתם גם לא יכולים להשוות ביניכם, מה כל אחד מרגיש, כי כל אחד הוא תכונה אחרת, כמו בעשר ספירות.

שאלה: מדוע קשה לי יותר לזהות את הבורא מאחורי האדם שעומד לפני, מאשר מאחורי המצבים בחיי?

כנראה שאין עדיין מספיק מאמץ מצדך. ככה זה.

שאלה: כשאני עוברת מצב של ירידה, איך להימנע מהרגשה רעה על כך שלא הצלחתי להתחבר לחברות שלי?

לא צריכים לחשוב על ההרגשות, רעות או טובות, העיקר הוא שצריך לעבוד. לעבוד על חיבור עם החברות ואז כל ההרגשות האלה יעברו ממך ויתחלפו להרגשות נכונות, טובות. לא להיות שקועה ברגשות, גם הטובות וגם הרעות, העיקר זה לעשות משהו לקראת החיבור הבא.

שאלה: מהו שורש הסתירות?

שורש הסתירות זה ההבדל בטבע בין בורא לנברא.

שאלה: מה פירוש "בינינו בעשירייה", אם הבורא מתגלה ביחס לכל אדם?

הבורא מתגלה ביחס כלפי כל אדם ואנחנו מגלים בינינו יחס בהתאם לבורא, וכך הכל מתגלגל עוד ועוד עד שאנחנו מתחילים לייצב את התכונות שלנו ולהבין ממה כלול כל אחד, מתקרבים להבחנות רוחניות.

שאלה: האם חושך זה מצב רצוי כמו ייסורי אהבה?

גם זה נכון, אבל אנחנו לא צריכים להשתוקק לזה. אנחנו צריכים להשתוקק לאור, להשתוקק לחיבור, לאהבה, וגם את מה שמתגלה באמצע עלינו לקבל, מפני ש"יתרון אור מתוך החושך", ולכן חייבים לעבור גם את זה.

שאלה: האם "אין עוד מלבדו" זה בירור פרטי או בירור של עשירייה ככוח אחד מול הבורא?

בירור של "אין עוד מלבדו" הוא גם פרטי וגם קבוצתי.

שאלה: איך אוכל להבין מה עלי לתקן או לא לתקן בעצמי, אם הכול בא מהבורא?

הכל בא מהבורא אבל אני צריך לגלות את הנכונות שלי לקבל אותו דרך כל הנבראים. במידה שאני מקבל קשר עם כל הנבראים ורוצה להיות באהבה עם כל הנבראים, בצורה כזאת אני קרוב יותר לבורא.

שאלה: האם ככל שמתקדמים רק מרגישים יותר רחוקים מהבורא, או שגם יש עליות שבהן מרגישים יותר קרובים?

בדרך כלל אנחנו צריכים לעבוד לפי ההרגשה, להיות ככל האפשר קרובים יותר לבורא.

שאלה: מתי הנברא מסכים לקבל את הטבע של הבורא?

הוא צריך להסכים בכל רגע ורגע לקבל את הטבע של הבורא על עצמו.

שאלה: אני שותף בצוות הפצה שפועל באופן קבוע למשך מספר שעות בכל שבוע, אבל לא נראה שמגיעים לתוצאות חיצוניות. האם החשיבות הרוחנית של פעולת ההפצה נוטה יותר עבור המפיץ או עבור הקהל שאליו פונים?

אם לפי ההערכה שלכם אתם משקיעים בזה הרבה מדי לעומת התגובה המתקבלת, אז כדאי להתייעץ עם החברים שלנו כאן במרכז, שגם הם עוסקים בהפצה, ולהחליט איך כדאי להמשיך. יש תקופות וכל מיני תנאים בהפצה, ויכול להיות שבינתיים אפשר באופן מסוים להתנהל אחרת בנושא, אני לא מומחה בזה, תבדקו איתם.

(סוף השיעור)