שיעור בוקר 02.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 407, מאמר "השלום"
קריין: אנחנו לומדים ממאמר "השלום" ב"כתבי בעל הסולם" עמ' 407, טור א', פסקה אחרונה, "הרי לעיניך".
ראינו כאן בכותרת הזאת, "חיוב הזהירות בחוקי הטבע", שאנחנו צריכים להתייחס לטבע כמו להטבע, לחוק ואין כאן שום אפשרות לסובב אותו. אלא זה שאדם מתפלל ומבקש, הוא בזה משנה את הכלי שלו, את הרצון שלו, ולכן היחס שלו למציאות משתנה, אבל לא שהמציאות החיצונה משתנה. המציאות החיצונה היא הטבע שלא משתנה, "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת ללא שינויים, אלא כל השינויים הם אך ורק כלפי האדם בהתאם לשינויים שבאדם.
וכלפי האדם ישנם שינויים, האדם יכול לבקש ולקבל כל מיני השפעות כאילו שונות. אבל שוב, האור לא משתנה, הוא נמצא במנוחה מוחלטת, משתנה הרצון, אותו אתה יכול לשנות. איך אתה יכול לשנות את הרצון שלך אם אתה לא יכול לשנות את האור? אתה בעל הבית על הרצון? כן, מפני שהרצון שלך הוא אחד מהרבה רצונות שאתה קשור אליהם, ואז על ידי זה שאתה נקשר אליהם כל פעם בצורות שונות אתה יכול בזה להזמין השפעת המאור העליון אליך בצורה שונה, למרות שהמאור הזה הוא קבוע וקיים ואין בו שום שינויים.
אלא מפני שיש לך אפשרות להתקשר כל פעם עם רצונות שנמצאים איתך במגע, עשירייה, קבוצה, על ידי זה אתה משנה את השפעת המאור הקבוע אליך, שהשפעתו משתנה אז בהתאם לאיך ששינית את הרצון שלך על ידי חיבור הרצונות שלך עם האחרים, וכך אתה מתקדם.
לכן כל העבודה שלנו היא לא בזה שאנחנו מתפללים לרצון, אלא על ידי זה שאנחנו קודם כל מכינים את עצמנו לשינוי הרצון שלנו ועל ידי זה הרצון מלמעלה משתנה. זה נקרא לעשות תפילה, זה נקרא לתת תפילה, זה נקרא לפנות לבורא, לכוח העליון, להטבע. זה מה שבעל הסולם אומר לנו, ולכן לראות את הטבע כהטבע הדומם או לראות את הבורא כהבורא הקבוע הקיים, זה אותו דבר, א-להים בגמטריה הטבע.
ולכן כאן אדם צריך להבין ש"דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים", ואם אנחנו לא משנים את היחסים בינינו אין לנו על ידי מה לשנות את המאור שמשפיע עלינו, הוא הקבוע והקיים. רק ישנם בכלים שנשברו כל מיני שינויים בהתכללות שביניהם, באור הקבוע. הכלים האלה כל הזמן משתנים ומשתנים, כמו שאנחנו רואים דרך מיקרוסקופ איך שהתאים כל הזמן נמצאים בתנועות או בכל מיני כאלה צורות חיים, וזה שהם משתנים מפני שהם שבורים והפוכים מהאור והאור הוא קבוע והם מתחילים להסתדר לעומתו, על ידי זה נראה להם שהאור משפיע עליהם כל פעם בצורה שונה. הוא באמת משפיע בצורה שונה, אבל הם בעצמם מעוררים את ההשפעה השונה שלו.
ולכן אנחנו צריכים להבין שכל העבודה שלנו היא רק בשינוי הקשר בינינו כל פעם [לקשר] הרצוי לכיוון הנכון והטוב. אבל בכל הכיוונים שיהיו, אם אנחנו משתנים, בין שאנחנו משתנים בצורה אינסטינקטיבית ובין שאנחנו משתנים בצורה מכוונת מאיתנו, לא חשוב איך, ודאי שאנחנו מרגישים את כל התהליך הזה כשינוי השפעת המאור עלינו. לכן כאן צריכים להבין את יסוד העבודה שלנו.
תלמיד: לפעמים המקובלים מדברים על הבורא כעל חוק טבע, משהו בלי רגש, ולפעמים הם מדברים על הבורא כעל מישהו.
נכון.
תלמיד: אפשר להסביר את זה?
אי אפשר להסביר. יש כמה צורות להסביר, אז כך הם מסבירים לך.
תלמיד: לפעמים מקובל מרגיש כך ולפעמים כך?
כן. כמו שאנחנו קוראים, כלפי הבן אדם, יש תפיסה שאין עוד מלבדו והכול עושה הבורא והוא אחד ורק הוא פועל ורק בצורה אחת, לטובת האדם, במאה אחוז לטובת האדם, ולכן אנחנו לא יכולים להגיד שיש שינוי מצידו, אלא כל השינויים בהתאם לאדם. אז מה תלוי באדם? איך האדם מגיב על זה.
הייתה שבירה, אחרי השבירה האור העליון, יחס הבורא להביא את הכול לחיבור, פועל על כל החלקים השבורים. בחלקים השבורים יש דומם, צומח, חי, מדבר, כל מיני חלקים. כל הכלי דאדם הראשון נשבר כליל, ועכשיו על ידי המאור הזה הכלים האלה מתחילים להגיע לחיבור, לנוע לקראת החיבור.
אנחנו רואים את זה איך שמתגלים יותר ויותר גושים ביקום, איך שבני אדם מתחברים יותר ויותר לגושים, אנחנו רואים את הדברים האלה, שהכול מסתדר יותר ויותר. אבל זה מסתדר אך ורק בצורה שלא דרושה מהאדם התעוררות, התערבות. בכלים שנמצאים בבחירה חופשית, שם דרושה עבודת האדם.
בוא נגיד בצורה כזאת, איפה שאדם הראשון, אותה המערכת, טעה בכוונה שלו בעל מנת להשפיע, שם הוא צריך לעשות תיקון בכוונה שלו בעל מנת להשפיע היום, אחרת לא יהיה תיקון. לכן האור העליון יכול לתקן את כל החלקים של דומם, צומח וחי, אבל את דרגת המדבר, דרגת האדם, איפה שהוא צריך להיות דומה לבורא, האור העליון לא יכול לתקן בעצמו. הוא לוחץ על החלקים האלה ומביא אותם לייסורים, לסבל, והם מרגישים אז שהם לא יכולים להיפטר מהסבל, הם חייבים לעשות משהו עם עצמם.
וכך הם מגיעים להכרת הרע. דרך הכרת הרע הם כבר מגיעים להכרת הטוב, על ידי כמה סיבות, נסיבות אולי, שמצד אחד מתגלה חכמת הקבלה דרך אדם ואחריו כל המקובלים, מצד שני על ידי המדע, מצד שלישי על ידי הדת. על ידי כל מיני כאלו השפעות, לאט לאט האנושות רוכשת ידיעות על עצמה ומה היא צריכה לעשות עם עצמה.
שיטת התיקון נמצאת רק בחלק קטן מהאנושות, באותו חלק שמרגיש את השבירה בתוכו במיוחד ולכן הוא מכוון את עצמו לתיקון השבירה, לכן הוא נקרא "ישר א-ל", "ישראל". חלקים אחרים לא מרגישים את השבירה, לא מרגישים את הצורך לתקן אותה, לא מרגישים חשיבות בכוונה, אלא יש להם חשיבות במעשה. זה גם חלק שבישראל, אבל ששייך לאומות העולם שבישראל, שהם מרגישים רק "אני אעשה כל מה שדורשים ממני בידיים וברגליים". הם מרגישים שבזה הם יכולים לתרום, לסייע למצבם, לתקן את עצמם. ואז הם גם לא מרגישים נטייה לחיבור, אלא רק נטייה לעבודה החיצונה שנקראת "דת", "דתות".
ורק אלו שהם מרגישים חיסרון מהשבירה שממש מתגלה להם כטעות גדולה דאדם הראשון בכוונה על מנת להשפיע שהייתה לו בעת השבירה, הם נמשכים לתיקון. כי בהם זה מתגלה כחיסרון.
שאלה: למה הם לא יכולים להסביר לנו מה זה אומר "לבקש", ומה זה אומר "להתחבר"?
הם הכול מסבירים. זה שאתה לא יודע, אל תגיד שאלה הם. הם מסבירים הכול, אני לא רואה מצדם שום בעיה בהסבר.
שאלה: הם מסבירים מה זה לבקש?
כן. ברגע שאתה מבקש, הבקשה.. ואני אמרתי את זה עשרות פעמים אם לא יותר, שבקשה זה נקרא "תפילה". תפילה בעברית זה נקרא, להתפלל". "להתפלל" זה נקרא, "לדון את עצמו". לדון את עצמו, מי אני, מה אני, מה אני רוצה, וכן הלאה, זה נקרא "להתפלל".
תלמיד: אני משתדל להבין.
בסדר.
מה למדנו אם כך? שישנם פעולות של קבלה ברצון לקבל שהבורא ברא, הטבע ברא, והרצון לקבל הזה יכול לקבל בתוספת הרצון לקבל שלו להגביל את עצמו, לצמצם את עצמו ולפתוח את עצמו רק לפעולות שכוונתם על מנת להשפיע. לפתוח את הקופסה, עוד קצת רצון לקבל לקחת, לעשות עליו תיקון בעל מנת להשפיע, וכך לאט לאט הוא יכול לתקן את עצמו.
הרצון לקבל לא משתנה, רק מוסיף את הכוונה בעל מנת להשפיע. איך הוא עושה את זה? מפני שבהכנה שלו, הוא קיבל כוונה על מנת לקבל. ומתוך זה, עכשיו שהאור העליון פועל עליו, אז הוא רואה עד כמה שהוא הפוך מהאור העליון.
במילים אחרות, כאן בעולם הזה הוא רואה עד כמה שהוא לא מוצלח בשום דבר, בלהרכיב את החברה, להרכיב את המשפחה, את החינוך לילדים, לעצמו, להבטיח לעצמו חיים רגילים, אפילו פשוטים הוא לא מסוגל. למה? כי הוא הגיע למצב שחסרה לו בזה כוונה. ואז הוא לומד, איך הוא יכול לתקן את הכוונה שלו, כדי להביא את המציאות שלו למציאות הטובה.
זאת אומרת, ודאי שביסודו פועל הרצון לקבל שרע לו, ודוחף את האדם. וכך על כל צעד ושעל, כי הכול מתחיל מהרצון לקבל על מנת לקבל. אבל אחר כך הוא מתעורר ועושה כל פעם חשבון, אני צריך להיות על מנת לקבל? לא, אני לא רוצה להיות שמעון מן השוק, אני צריך להיות רבי שמעון. וכך לאט לאט הוא מתעורר מכל מצב ומצב. אוי, אני רוצה להרוג את החברים שלי שאני לומד איתם, לא, אנחנו לומדים חכמת הקבלה, אנחנו צריכים לאהוב זה את זה, וכן הלאה. אבל הכול מתחיל מהשבירה. כל בירור מתחיל מהשבירה, לכן אין מה להתפעל מזה שאנחנו כל פעם נמצאים, בכמה שעולים יותר, יורדים יותר. ואם יורדים יותר, אז עולים יותר. ככה.
"הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם." למה? כי אנחנו חלקים של הכלי השלם, ולא יכול להיות שאנחנו לא נגיע להיות שלמים בכלי שלם. כי אחרת האור העליון הוא יפעל עלינו וייתן לנו הרגשה נוראה, ייסורים, בעיות. סך הכול מה הוא מגלה? הוא מגלה עד כמה שאנחנו לא משתווים אליו. והרגשת אי ההשתוות לאור העליון היא מזמינה בנו הרגשת הצער, כאב, עד ש"טוב לי מותי מחיי". לכן השבירה היא התחלה יפה מאוד לתיקון. שכל פעם שמתגלה היא בנו, היא מחייבת אותנו לתיקון, לחיבור, וכל המטרה היא רק להתחבר בחזרה בכלי אחד. ולא יהיה מנוס, נצטרך להתחבר.
"וכל עוד וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו." ולא חשוב שזה הטבע, שכאילו יש לו שכל ואין לו רגש, אלא כך הוא פועל. אלא תגידו שה בורא, בעל שכל, בעל רגש שמצטער ושמח וכן הלאה, כמו שאנחנו משייכים לו את הרגשות ואת המחשבות שלנו.
כך אני יודע שאני עובד עם האוטו שלי, שאני גם משייך לו איזה רגשות משלי. או לחיות, או לצמחים. אדם כך עובד עם כל דבר, הוא אחרת לא יכול להתקשר. אם אני מתקשר עם משהו, אני רוצה או לא רוצה בתת הכרה אני משייך לאותו האובייקט את התכונות שלי, וכך אני נמצא עימו בהתקשרות ההדדית, אחרת אני לא יכול.
לכן, מזה בא לנו יחס כזה לכוח עליון, שאם יש לי שכל, יש לו. אם יש לי רגש, יש לו. אני עצוב, אני שמח, אני מתרגז, אני רגוע, כך גם הוא בהתאם. כמו שאני ממנו, הוא ממני. אבל זה הכול ממש עבודה בעיניים, אין שום דבר לזה. אלא רק כביכול אני עומד מול המראה וחושב על הכוח עליון, בדיוק איך שאני. ובאמת, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת בלבד. "וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."
שאלה: מה החידוש בהסבר שבעל הסולם מביא, שאדם צריך לדאוג ל"הצלחת החברה ולאושרם"? לכאורה גם היום כל אחד יכול לטעון שהוא דואג, והוא דואג להצלחת החברה ולאושרם. כל אחד שעושה איזה תפקיד אפילו קטן בחברה, הוא בעצם בזה דואג להצלחת החברה, אז מה פה החידוש שבעל הסולם דורש מאתנו, לפי חוקי הטבע?
שאנחנו צריכים ללמוד מחכמת הקבלה בצורה השלמה, מלאה כמה שאפשר יותר, מהי תכנית הבריאה, מהי מטרת הבריאה, איך מממשים אנחנו אותו התהליך וסיום, ואיך אנחנו יכולים להתכלל בזה כך שיהיה לנו נוח, יפה וטוב בכל הצעדים. זאת אומרת במילים אחרות, איך אנחנו כל הזמן נכנסים עם הכוח עליון ביחסים טובים. זה נקרא "לעשות נחת רוח לבורא".
אתה עושה לו נחת רוח? מה אתה יכול להוסיף, מה תיתן לו? אין. אלא כך אנחנו מדברים במילים שלנו.
תלמיד: ניקח לדוגמה נהג מונית שכל היום מסיע אנשים, הוא דואג להצלחת החברה ולאושרם. מה חסר לו על פי מטרת הבריאה, תכנית הבריאה?
רק הכוונה. אם המעשה שלו הוא מעשה טוב, רק הכוונה. אפילו כתוב, אתם רוצים או לא רוצים, אתם עושים את כל מה שכוח עליון מחייב אתכם לעשות. כי הוא משפיע עליכם בצורה כזאת שאתה באין ברירה, גם בכל הדרגות שלך דומם, צומח, חי ומדבר עד שאתה מודע, אתה בכל הדרגות האלו, עושה מה שהוא רוצה. אתה בזה לא נידון לעונש ולשכר. העונש והשכר זה רק כלפי ההצטרפות שלך השכלית ורגשית שאתה מפעיל אותה, כדי להזדהות עם התהליך. אז אתה נקרא "עם ה'".
תלמיד: אותו נהג מונית מרגיש שהוא עושה את זה מכל הלב, הוא באמת עוזר לאנשים.
בטח שכן, כי לזה מעוררים אותו מהשמיים. גם כשהוא גונב מעוררים אותו מהשמיים, ואז אין מה לשאול ממנו.
תלמיד: אז כשבאה חכמת הקבלה להסביר לאותו נהג מונית, ואומרת לו, "אתה צריך לדאוג להצלחת החברה ולאושרם". הוא אומר, "אני עושה את זה". אז היא אומרת לו, "אתה צריך לעשות את זה מכל הלב". אבל הוא אומר, "אני עושה את זה מכל הלב, גם משלם מיסים ולא גונב והכול.
את זה אני שומע מכל חברי הכנסת, אתה לא צריך להביא לי נהג מונית כדוגמה. בכל החדשות אני ממש רואה כאלה דוגמאות, ממש.
תלמיד: אז מה היא באה ואומרת לו בתגובה, מה חסר לך בכל זאת לפי התכנית?
תכנית? לדעת את מה שנדרש ממנו. כל אחד צריך לדעת מה נדרש ממנו, ולקיים את זה מתוך רצון.
תלמיד: אבל הוא עושה את זה.
לא.
תלמיד: כתוב. קורא בעל הסולם, קורא, "להצלחת החברה ולאושרם". לפי ההסבר פה של בעל הסולם, מה חסר לו? מה זה הכוונה הזאת שהוא צריך להוסיף? אותו נהג, ולא עכשיו תלמיד הקבלה.
הוא צריך להוסיף כוונה לעשות הכול לטובת הזולת. פשוט מאוד, לטובת הזולת. את מה שהוא עושה עכשיו, הוא עושה את זה ללא ידיעתו. כל חלק וחלק בבריאה, גם כלב, גם זבוב, גם זה שמזיק כאילו, או לא מזיק, הוא עושה את תפקידו בבריאה. על זה אין ויכוח, ואין חשבון עימו בטוב או ברע. לכן כתוב, "כולם כבהמות נדמו", שאין מה לשאול.
אבל זה לא תכלית, התכלית היא להביא את כל באי העולם, כל בני האדם, לדרגה שהם יבינו ויכירו בבריאה, כי הם בזה מוסיפים את הכוונה. רק כוונה על מנת להשפיע מצדם, הם צריכים להוסיף. כל תהליך מתחילה עד הסוף, כל התהליך הוא רק כדי לצרף כוונה למעשה. כי על המעשה אין שום בעיה, כולם יעשו הכול מה שהאור העליון ירצה. גם עכשיו הם עושים. כולם צדיקים, כולם. "לך לאומן שעשאני".
תלמיד: נניח שאני נוסע במהלך היום עם אותו נהג מונית. האם אני צריך להסביר לו שלפי חכמת הקבלה אתה צריך להוסיף כוונה?
בזה אתה כבר מדבר על פעולת הפצה, את זה אני לא יודע.
תלמיד: אני שאלתי, מה חכמת הקבלה באה ואומרת לאדם?
שהוא צריך להוסיף כוונה.
תלמיד: כל אדם.
כן, כי בכוונה הוא נשבר אדם הראשון, ואנחנו רוצים לתקן כוונה, לשחזר אותה הכוונה על מנת להשפיע.
שאלה: אפשר להבין את זה במילים שיהיו מובנות גם רגשית?
הוא צריך להשתתף בכל העבודה שלו למען החברה כדי לדעת איך הוא באמת משפיע לחברה טוב. ויכול להיות שהמעשה גם ישתנה, אבל על המעשה אנחנו לא כל כך מדברים, כי המעשה ישתנה בהתאם לכמה שהוא יכיר את הכוונה.
תלמיד: וזה צריך להיות הסבר מובן, כי ההסבר הוא לא כזה.
אני לא מבין אותך, מה אתה רוצה ממני. צריכים ללמוד איך עושים את זה, איך מגיעים לאותו נהג מונית. השאלה היא כך, האם נהג המונית הזה מוכן לשמוע או עדיין טוב לו בחיים, והוא לא זקוק לכלום. אם הוא לא זקוק לכלום, חתיכת רצון לקבל שמקבל את הסיפוק שלו, יש לו הכול, אז הוא לא ישמע אותך, הוא יגיד, צא מהמונית. הוא לא ירצה לשמוע ממך שום דבר. אלא אתה צריך להגיע לאדם כשהוא כבר סובל.
וברוך ה' אנחנו נמצאים עכשיו במצב שרואים הידרדרות באמת רצינית מאוד בכול, שלא היה עד כה בצורה כזאת. למה? כי עד כה האנושות לא הייתה עגולה, היא לא הייתה מחוברת, היא לא הייתה כולה כלולה ותלויה זה בזה. והיום זה כך. ולכן היום כבר אין לאן לברוח, אין מה לעשות, אנחנו חייבים להרוס את כל צורת ההתקשרות הגרועה האגואיסטית הזאת בין בני אדם, בין המדינות, בין חברות ולבנות אותה בצורה אחרת. ולהרוס, זה לא להרוס באמת, אלא לאט לאט להחליף, להרוס מהשכל למעשה, בהדרגה.
תלמיד: אבל הוא סובל.
כל אחד סובל.
תלמיד: אז מה יש לי להגיד לו? יש לי משהו להגיד לו או שלא?
השאלה עד כמה השיטה שלך יכולה לעמוד ליד הסבל שלו. סבל אומרים, זה כשאני רוצה להוציא מהכיס עשרה שקלים, ומכניס את היד שלי ומוציא עשרים שקלים, גם זה סבל, כשהרצון הוא לא בהתאם לתוצאה. אפילו אם חשבתי בבוקר שבדרך לעבודה אם אמצא נגיד מאה שקל זה טוב, ומצאתי מאתיים, זה נקרא שזה עונש. כי אני רציתי מאה וקיבלתי מאתיים, עכשיו יש לי בעיה. לדוגמה. ידעתי מה אני עושה עם מאה שקל, ועם מאתיים אני כבר לא יודע מה לעשות. אז אני נכנס לשתות כוס בירה או קונה קופסת סיגריות ועוד משהו, ומזיק לעצמי אולי במאה שקל האלה הנוספים, אני כבר לא נמצא באיזון עם הכוח עליון.
בקיצור, אני רוצה להגיד לך שלסבל יש הרבה אופנים.
תלמיד: לסיכומו של עניין. הנקודה הזאת עם הכוונה, זה לא לכל אחד או שכן לכל אחד?
במי שמתעורר. לכן הכול תלוי בהפצה.
תלמיד: מה מתעורר?
במי שמתעוררת נקודת הכוונה, שזה נקרא ניצוץ. במי שהיא מתעוררת. ובמי שלא, לא. איפה זה ישנו? אפילו אם תיקח את עם ישראל, שכולו יצא מאנשים כאלו שרצו לאברהם ואמרו, "קח אותנו מכאן, אנחנו לא יכולים לחיות בבבל, כבר לא יכולים לסבול אותה, עם נמרוד הזה לא יכולים לסבול יותר, קח אותנו מכאן כמה שאפשר", כל אחד סבל אז בצורה משלו. היו כאלה שסבלו מזה שלא יכלו להתאחד עם הכוח העליון. והיו כאלה שרצו להבין בשביל מה ולמה זה קורה. והיו כאלה שפשוט היה להם רע. ואולי היו גם כאלו שהיו חייבים לאחרים ולכן ברחו איתו, עם אברהם, כדי לא להחזיר את החוב. כל מיני. ואז יש סינון בדרך. תראה כמה אנשים באים לכאן ואז יש סינון, זה עוד לפני הכניסה לרוחניות, אחרי זה יש סינון יותר רציני.
וגם עכשיו יהיה לכם עוד מעט בדיקות. או לקבל שיטות פסיכולוגיות או "רוחְניות" כאילו, או את השיטה של חכמת הקבלה. כמו שבעל הסולם מסביר לך את זה בצורה כמו שהוא ממש רוצה להכניס לך מסמרים בראש, כי אחרת אתה תרוץ אחרי האור, "שם האור מאיר, אני רץ לשם, רץ לפה". אז יש ויש. אתה חושב שלאברהם, כשהוא חיבר את הקבוצה, היה לו הכול חלק וקל?
תלמיד: אז כשאנחנו היום באים ומסבירים לקהל הרחב, אנחנו לא מדברים על כוונה.
כוונה זו כבר העבודה הרוחנית. אתה מסביר לו דבר אחר. שלצערנו אנחנו רואים לפי ההתפתחות בטבע, שהטבע דורש מבני האדם להיות בחיבור הנכון, היפה, בהשלמה הנכונה זה עם זה. אבל האגו שלנו לא נותן לנו להתחבר נכון, אלא רק לנצל זה את זה. המערכת שאנחנו צריכים לבנות היא צריכה להיות מערכת של תמיכה הדדית ולא של תחרות. אנחנו רואים כבר לאן המערכת התחרותית מביאה אותנו.
אז מה אנחנו עושים? איך אנחנו בונים מערכת הדדית יפה, תומכת, שכל אדם חי בנוח ובטוב? יש לו את כול מה שהוא צריך לחיים, והוא דואג גם שיהיה לאחרים, כי אז החברה תהיה מאוזנת וטוב לכולם. אידיאלי, יפה, כולם מבינים, כולם מסכימים, אין שום בעיה, "תביא". אני לא יכול להביא, אתם צריכים לבנות את זה לבד.
איך? לפי הצרות שמתגלות בציבור אתה יכול להסביר להם, לא יותר מזה. תקרא שוב את "עת לעשות". רק לפי הצרות שמתגלות אתה יכול להגיד, בואו נעשה כך, ועוד יותר. אתה לא מדבר איתם בעל מנת להשפיע למעלה מהדעת, אלא בעל מנת להשפיע בצורה גשמית ופשוטה בינתיים. ואז באה הפעולה עצמה והיא מתחילה לסנן אותם ומביאה שכבות כאלה שאתה רואה שכבר אלו ממש הם [...], ואתה מלמד אותם. אתה מלמד אותם אפילו על כל המבנה של המציאות עם העולמות, עם הנשמה, עם הכול, כמו שאנחנו לומדים, כמו שכאן, וכמו שאצלנו בכל היבשות. אבל לאט לאט אתה תראה כמה שחלק מהם יחזרו לחיים הרגילים, עד שהמכות שוב יחזירו אותם לעבודה הזאת. כל אחד מקבל בקיצור את הרמה שלו, רמת ההשתתפות.
שאלה: האם ההפצה שלנו צריכה לכוון את האנושות להגיע להשפעה או הם צריכים ללחוץ על ישראל בשביל שישראל יתאחדו?
גם וגם. הם צריכים להתאחד ושיהיה להם ברור שהם לא יוכלו להתאחד לבד, אלא אם כן [על ידי] אלו שנקראים ישר א-ל. זה כבר לא רק ישראל, למשל דרום אמריקאים, יש שם בכל מדינה ומדינה קבוצה שלנו שיכולה ללמד ויכולה כביכול להיות כנציגה ממש לאותה האומה, והם צריכים להכין את עצמם לזה. כך נקווה שנתקדם.
שאלה: אמרת שבכל הרמות של הטבע פועלת רק השפעה והדבר היחיד שלא מתוקן זו התפיסה שלנו. השאלה היא בשביל מה אנחנו שמים לב ומדברים על כך שמחוצה לנו יש כל מיני מומים, למה לא להתמקד רק בפנים?
אבל כל צורות הטבע דומם, צומח, חי, מדבר, כולם סובלים. אתה יכול לשאול למה הם סובלים? הם לא יכולים להפעיל כוונה נכונה, זה נקרא שבגלל חוסר הכוונה הנכונה בדרגה העליונה כולם סובלים. על זה בעל הסולם כותב. גם דומם, גם צומח, גם חי, וגם דומם, צומח וחי שבתוך האדם, כל הדרגות האלה סובלות מחוסר כוונה בדרגת המדבר שבאדם.
קריין: ב"הקדמה לספר הזוהר" באות י"ח כותב בעל הסולם.
"ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן".
תלמיד: אני רוצה לספר על פעולה מאוד מיוחדת שקורית היום. אצלנו זה היום, בלוס אנג'לס זה מחר. יש שם פעולת הפצה שמארגן חבר שלנו, הרצאת מבוא והרצאה על חנוכה לקהילה האיראנית בלוס אנג'לס. כל קבוצת לוס אנג'לס נרתמו. נרשמו ארבעים איש ויש ביקוש מאוד גדול. תהיה להם הדלקת נרות, סעודה, ואנחנו נתמוך בכלי הפרסי המתעורר, שהתעורר גם בכנס הווירטואלי הקודם כשהתחברו אנשים דרך הטלגרם, וגם בכנס הווירטואלי הקרוב. בקיצור פעולה מאוד מיוחדת וחזקה של הכלי הפרסי יחד עם הכלי האמריקאי.
כל הכבוד. יפה
תלמיד: מחכה לנו היום ישיבת חברים מאוד מאוד מיוחדת. הסיבה שהישיבה הזו מיוחדת כי מי שמארגן אותה וסידר את כל התוכן זה צוות התוכן של ישיבת החברים של הכנס הווירטואלי. זו חבורה של חברים שמתאספים כל בוקר אחרי השיעור על חשבון שעות השינה שלהם ומתגברים על מכשולים של שפה, של זמן, של דעות שונות ועובדים ביחד. ישיבת החברים הזו עוד לפני שהיא התחילה, היא ממש ספוגה ביגיעה מיוחדת ואיכותית של חברים בכל העולם. בשם הצוות אני מזמין את כל החברים פשוט להגיע, ולהכין את עצמנו לישיבה הזו במהלך היום כדי שנוכל להוציא ממנה את המקסימום. תודה לכולם.
(סוף השיעור)