שיעור בוקר 19.06.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מחזיקים במטרה על פני העליות והירידות -

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: ציטוט מספר 16, מתוך רב"ש ב', "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה".

"מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו.".

(רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

סדנה

כשאנחנו מרגישים חוסר כוח, אין רוח במפרשים, אין דרך ברורה, מצב הרוח עצמו, מאבדים את הכיוון, כמה שלבים יש לנו עד שאנחנו לגמרי יוצאים מהמערכה? כמה שלבים יש לנו בירידה, ש"ירידה" זה נקרא התרחקות מהמטרה, ממטרת החיים, שאנחנו יורדים לכל מיני דרגות עד דרגת בהמה, ואפילו את הבהמה רוצים לאבד, כמה שלבים יש לנו? בואו נספור אותם.

*

איזה תומכים, מעצורים, חגורת ביטחון אני יכול להכין בזמן שאני עדיין נמצא באמונה, היינו, בהתקשרות לקבוצה ולמטרה, כדי לא לברוח לגמרי, לא ליפול לגמרי מהעגלה? מה לעשות שעל בטוח אני לא אפול? כי כשיורד חושך אז אין מה לעשות, האדם לא שפוי. איך אני עושה מראש כאלו גדרים שיחזיקו אותי ולא יתנו לי לברוח? כמו שמכניסים את העדר לתוך מקום סגור, אז עוד לגדר, עוד לגדר. מה לעשות, כשאני ממש יודע שמחר אני שוב אהיה במצב של בהמה וכלום לא?

איך אני יודע? אני יודע את זה לפי שהיום כבר בא לי לעשות משהו כדי לקבוע את החיים שלי מחוצה לקבוצה, אבל עדיין אני נמצא בפנים. איך אני לא אתן לעצמי לברוח באמת?

*

נגיד שנפלתי, ובאה הקבוצה והצילה אותי, וכמעט הקימה אותי, העמידה אותי במקום הקודם. איך אני עכשיו מחזק את עצמי, שכביכול בצורה חיצונית אני חוזר למצב הקודם, איך אני עושה עכשיו חיזוק שפעם הבאה זה לא יקרה, שממש אף פעם זה לא יקרה? מה שיהיה מהשמיים זו כבר לא העבודה שלי, אבל שלא יקרה. בעיני זה לעשות כאלו תומכים, "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל דרכיך" שזה לא יקרה, מה אני עושה?

איך אני משתמש בכל מה שעברתי כדי להפוך את הפתחים למנעולים? כי אז תהיה לי עלייה וכבר בדרגה אחרת, ושם מה שיקרה יקרה. אבל לפחות על ידי העבודה הזאת עכשיו אני מעלה את עצמי לרמה אחרת של יחס לקבוצה, לרוחניות, לכול.

*

מה הקבוצה יכולה להמליץ לי? נניח שאני לא מסוגל לדמיין לעצמי מה עוד לעשות, ללמוד אני לומד, להשתתף, אני משתתף, מה אני עוד צריך לעשות, הקבוצה צריכה להמליץ לי. מה אנחנו יכולים להמליץ כל אחד לכולם, איך אנחנו מחזקים את עצמנו עד כדי כך שבטוח לא תהיה נפילה?

אם יש באיזו עשירייה ממש מה להציע, תרימו יד ואנחנו נשמע את כולם. אבל תדונו בינתיים ביניכם.

*

מה אני צריך לעשות כדי להרגיש שאני כולי כולי קשור לעשירייה ולא יכול להתפטר מהם, לברוח מהם, להשתחרר מהם? מה עלי לעשות כדי שאני כך ארגיש? בדומה לאימא ותינוק.

*

יש לאיזו עשירייה עצה איך אדם יכול להיות קשור לעשירייה כמו אימא לתינוק, ממש שלא יוכל להיפרד. לא שיעשה חשבון איך ייפרד, אולי לצאת, אולי לא, אלא כל הזמן נמצא מיום ליום בדבקות יותר גדולה.

עצה מתוך עשירייה, לא מתוך אדם אחד.

תלמיד: אנחנו בעשירייה עשינו טבלה של כתובות, לעורר אחד את השני בבוקר וגם קשר פנימי בעשירייה.

זו לא בדיוק תשובה, אבל לכיוון.

תלמיד: אנחנו הגענו למסקנה בעשירייה שלבן אדם קשה לקחת אחריות על עצמו.

אי אפשר.

תלמיד: ופשוט לקחת אחריות כלפי חבר. הצגנו פה בעשירייה שבעצם העשירייה היא האימא ויש את הילדים. אבל כמו שאומרים, אימא אחת יכולה לגדל עשרה ילדים, אבל עשרה ילדים לא יכולים לגדל אפילו אימא אחת. אז פשוט מאוד שכל אחד ידאג אפילו לחבר אחד בתוך העשירייה ואז בדרך הזאת אולי אפשר לטפל באימא.

טוב, יפה, יש בזה משהו.

תלמיד: הכול תלוי בברית, במחויבות שלי כלפי העשירייה, והעשירייה כלפָי. אם יש מחויבות פנימית בלבבות שלנו כלפי העשירייה אז הכול יתרחש, הכול בסופו של דבר יורד לברית.

תלמיד: אצלנו בעשירייה כולם ממש בפה אחד אמרו השקעה והתחייבות כלפי החברים בעשירייה, בין אם זה בתפקידים, בין אם זה התחייבויות בין החברים, פשוט כמה שיותר להשקיע בחברים.

כיוון נכון, זה ברור, אבל משהו יותר פרקטי. מה עושים נגיד היום כדי לחזק את עצמנו למחר.

זאת אומרת, יש לנו בעיה.

קריין: כן, קטע מס' 16.

"מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול," עד כמה שמסוגל, עד הסוף, "ויש לו עליות וירידות," הכי מהותיות, הכי "רוחניות" בוא נגיד, כי ממש משקיע את עצמו, "אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו." בזה הוא טועם חושך, שלא יכול להתגבר ולהמשיך. לא במצב עצמו שרע לי, אלא רע לי גם מזה, אבל בעיקר רע לי מזה שאני לא יכול על פני החושך הזה להתקדם. "נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל."

תקרא עוד פעם, "נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת," זאת אומרת זו ירידה, אבל הוא רוצה ללכת בדרך האמת. יש לו עדיין את הכיוון הנכון והרצון לזה, רק המצב החיצון הוא מכביד עליו, "הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל." אז הוא יקבל עזרה, כשיש לו שניים, מצב הרע ומצטער על זה שלא יכול להתקדם. "ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם." אין לו במה למדוד התקדמות. דווקא התקדמות, כמו שאנחנו רואים מהדוגמה של רבי שמעון, היא נמדדת בירידה. כי בעלייה שם הכול מלא אור ויש איזו אופוריה, אי אפשר למדוד שום דבר. דווקא בחושך, ביחסים שלו כלפי עצמו, כלפי קבוצה, כלפי בורא, אז אפשר להבין באיזה מצב הוא נמצא. "ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות." המחשבות האלה הן נמצאות בגדר של הירידה, שבאות במיוחד כדי להביא לאדם חסרונות נוספים שעל ידם יתקדם. "וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם." זאת אומרת שיבחר לעצמו, מה זו באמת התקדמות, במה היא ההתקדמות. לא בהרגשה, אלא בנטייה למטרה. "אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי"." איזה מילוי? כוחות להתקדמות, צורך לגדלות הבורא בעצם. "היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה." אפילו שמרגיש חושך ביותר. "לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

אדם מגיע לעלייה חדשה אחרי שהוא מגיע ממש לסיום של הירידה שלו, ומרגיש חושך, ייאוש, חוסר אונים, כל מה שיש, אבל מתנגד לזה.

סדנה

מה נשאר לנו אחרי שאנחנו מאבדים את הכול, לגמרי, מה יכול להציל אותנו, חוץ מעזרה מלמעלה שהבורא הוא כל יכול. מה בכל זאת אנחנו יכולים להשאיר לעצמנו כאיזו פוליסת ביטוח, חגורת ביטחון שאנחנו בכל זאת חוזרים לדרכנו? מה אנחנו עושים?

איך בונים מצב שבטוח אנחנו יכולים לרדת עד הסוף, שפשוט לא נשאר כלום, וכשאנחנו בסוף, אנחנו מפעילים את הכפתור הזה שנמצא בסוף הדרך, אנחנו יורדים, יורדים, יורדים עד הסוף, לוחצים על הכפתור הזה שהכנו, והוא מחזיר אותנו שוב לעלייה. איך?

*

אני בזמני עזבתי את מקום המגורים ומקום העבודה, והעברתי את עצמי לחיות ליד הרב"ש. גם לא מיד, הוא החזיק אותי שנתיים, ולא נתן לי לעבור.

איך כל אחד מאיתנו מסתכל על החברים ומחזק אותם גם בצורה גשמית כזאת, שהוא יהיה יותר שקוע במה ששייך לעסק שלנו החברתי? איך אנחנו עוזרים לחברים, מחייבים אותם להיות עוד יותר ועוד יותר קשורים גם במשפחה, גם בעסקים שלהם לקבוצה, יותר קרובים לקבוצה ולא ההיפך? איך אנחנו אפילו בחיים הגשמיים שלנו משתדלים לדחוף אותם לקשר הפנימי?

*

יש לנו עשיריות קבועות ממש, שכבר אין שינויים, כניסות, יציאות. ממש קבועות.

"אישה שומרת על בעלה", כך כתוב. האם שיהיו עשיריות נשים דומות לעשיריות הגברים, זה יעזור לעשיריות הגברים להיות יותר שמורות כך על עצמם? יכול להיות שנשים יחייבו בזה, בלחץ שלהם, בדרישה שלהם, אפילו בלי מילים הן יודעות לעשות את זה כך מהטבע שהגבר מרגיש מה אשתו מתכוונת, ואז יכול להיות שמתוך זה יהיו לנו גם חיזוקים נוספים לא מבוטלים. מה אתם חושבים? דברו על זה.

זאת אומרת, האם יכול להועיל לנו שנשים שלנו יהיו בעשירייה כמו שאנחנו בעשירייה אחת, ואז זה יעזור לנו להיות בצורה שהיא יותר שומרת על עצמנו? בכל זאת גבר שמרגיש לחץ מאישה הוא מרגיש את זה מהטבע, אז זה מחזק אותו, זה מייצב אותו, מכוון אותו.

אולי כדאי בכל זאת עכשיו לעשות את זה?

*

שאלה: מה קורה אם עשינו עשיריות של גברים ונשים במקביל, ונניח שאשתי לא מסתדרת עם אשתו של חבר בעשירייה?

יש להם יופי של עבודה בעשירייה. אתם נמצאים כמו ילדים, בנים, שהם עוסקים יחד, משחקים יחד קבוצה שם כדורגל או משהו בחצר. בנות זה לא כך. מקסימום שתיים, שלוש, יותר זה כבר לא הולך. אז זה שאישה לא מסוגלת להתקשר כל כך לאישה זה טבעי, כי כל אחת היא מרגישה את עצמה בפני עצמה. זה שהיא לא מסתדרת, זה טוב מאוד, שדווקא יסתדרו. אצלם אמונה למעלה מהדעת מתחילה להיות מיד. אצלכם בגברים זה אחרי הרבה שנות סתם בלבולים, איזה עבודה, לימודים. לנשים זה מאוד קצר. מלכתחילה היא לא מסוגלת, לכן הם מיד נכנסות לעבודה רוחנית. אם הן כן נכנסות, אז התקדמות שלהן הרבה יותר רצינית, אפילו הייתי אומר אכזרית, חדה.

שאלה: אני יכול לדמיין שאם שני חברים נגיד לא מסתדרים, אז הנשים יכולות באמת להכריח אותם להתקדם מהר ולהתעלות מעל זה, אבל הפוך לא בטוח.

מה זה הפוך? שאישה מחייבת את הגבר?

תלמיד: לא, אישה מחייבת את הגבר, זה בטוח עובד. אבל גבר לא יכול לחייב את האישה להסתדר עם החברה.

לא, הוא רק מבקש ממנה עזרה, ועזרה היא לא יכולה לתת מפני שהיא לא מחוברת לנשים אחרות. אז כדי לעזור לגבר שלה ולהזיז את התא המשפחתי ובכלל את כל העיגול, אז היא חייבת להסתדר. אני אומר, שלאישה עבודה רוחנית היא הרבה יותר קרובה מאשר לגבר.

שאלה: אם אדם נמצא בירידה, הוא צריך ללחוץ על כפתור כדי שמשהו יוציא אותו? זה הפתרון שהגענו אליו, שהנשים צריכות להיות באותה עשירייה?

לא, אני לא מדבר שהכפתור זה נשים. אבל זה שאדם נמצא למטה, אז רק החברה, הסביבה יכולה להציל אותו. את זה למדנו הרבה פעמים. מה העניין של הערבות? אם אין לך ערבות, אם אין לך סביבה שיכולה להציל אותך, אז אתה לא מקבל תורה. כי תורה מביאה לירידות. תורה מגלה לך כלים שאתה צריך לתקן. אם אין לך תמיכה שיכולה כל פעם להוציא אותך מהירידה, אז אתה לא תקבל תורה. ערבות קודם.

תלמיד: ניסינו בהכוונתך לברר בסדנה דברים ממש פרקטיים שבהם אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, כדי לממש את זה יותר מהר ולא ממש מצאנו.

נכון, אף אחד לא מצא.

תלמיד: אז השאלה הזאת חוזרת כאילו אליך. יש איזה כלים פרקטיים שאנחנו יכולים באמת במצבים מסוימים שחברים נמצאים ואנחנו רואים את זה, וראינו את זה? האם עוד יתדות שאפשר לקשור, משהו לעשות שעוד לא עושים?

אם לא יהיה לכם את זה, אז לא תהיה לכם ערבות, לא תקבלו תורה, לא תתחילו להתקדם באמת בצעדים ממשיים. זה הכול.

שאלה: את מה? מה זה, "את זה", אם לא יהיה לכם את זה?

אם לא יהיה לכם אמצעי, מנוף, כלי לעזור לחברים בזמן הירידה, שאתם קובעים את זה וממש מסדרים את זה, אז לא תקבלו תורה. תורה זה ירידות. האור שמופיע הוא מיד זורק את האדם למטה, ואז הוא צריך לעלות.

קודם כל זה לבוא לשיעור על ארבע, שישן כאן. כל מיני כאלה דברים שאתם יכולים לקבוע את זה בצורה גשמית, ואחר כך בצורה רוחנית, בתמיכה. תקבעו. אבל זה הכרחיות, כי בלי ערבות אין תורה. וערבות זה דווקא שאתם מוציאים כל אחד מהירידה. הוא מקבל תוספת אגו שלו, תוספת פירוד מהקבוצה, מבורא ומהכול. זה נקרא "ירידה", "תוספת פירוד", ואז לא אכפת לו לא חברים ולא קבלה, ולא כלום. מה זה בכלל? אין דבר כזה, נעלם. איך הקבוצה עכשיו מתנפלת עליו ועוזרת לו? המנגנון חייב להיות מוכן. בצורה כזאת אתם תתקדמו, אחרת לא. אחרת מנה קטנה של אור שאדם קיבל וזה מפיל אותו, מנתק אותו מהכול. הגברת האגו והוא כבר זהו, לא מסוגל לכלום. זה שהוא לא מסוגל לכלום, זה ברור, מה קורה עם הסביבה?

זאת אומרת, זה סימן שאין ערבות. ערבות כולל שכולם מרגישים בעשירייה, כולם יודעים, כולם מוכנים וכולם יודעים מה לעשות, ואז מתחילים מיד. מה זה נקרא "לזרוק חבל" או "גלגל הצלה" וכן הלאה, מה זה נקרא? האדם לא מציל את עצמו מבית האסירים, לא מציל, זה שיהיה לכם ברור. תלמדו מדוגמאות ברורות.

שאלה: רציתי לשאול לגבי הנשים, כי אתה לא פעם אמרת, שאישה לא חייבת להיות בעשירייה, היא יכולה להתקדם אותו דבר אם היא עובדת בהפצה.

אני לא אמרתי שכדאי. אני אמרתי שהיא תומכת, שומרת על בעלה, היא רוצה שהוא יתקדם וכן הלאה. האם זה יעזור אישה אחת על בעלה או קבוצת נשים על קבוצת גברים.

תלמיד: יותר כלפי העבודה של נשים בעשירייה. כי הרבה פעמים אמרת שמספיק שאישה עובדת בהפצה, היא יכולה דרך זה להתקדם. ועכשיו אמרת, אם היא לא מגיעה למצב שהיא כן תעבוד בעשירייה מעל הדעת, אז היא לא תתקדם. האם אתה יכול להגדיר את זה, כי זה תמיד נושא לא ברור.

עוד לא יכול. רק הרב"ש סידר קבוצת נשים, כנגד קבוצת גברים. לא שזה כנגד זה ממש, אלא שם שלושים נשים ישבו פעם בשבוע, שמעו מאמר וזהו. אבל בכל זאת זה היה. יותר מזה בינתיים לא צריכים.

אני רק נתתי שאלה. אתם יכולים, אתם רוצים? אתם יכולים לעשות איזה פיילוט. כן. איזה עשירייה אומרת, כן, כדאי לנו את זה לבצע, הנשים שלנו הן נשים חזקות, אנחנו רוצים לקבל מהם תמיכה. ממש לא תמיכה, אלא ממש דחיפה.

שאלה: שני דברים. לגבי נשים גם היה לנו כזה שהיה מקביל עשיריות נשים לגברים, הייתה תקופה ארוכה, כמה שנים טובות, עכשיו יש גם עשיריות.

לא יודע, מה שהיה היה, אתם משתנים.

תלמיד: עכשיו יש עשיריות נשים, כל מי שרוצה משובצת לעשירייה ויש עשיריות שעובדות מאוד חזק, כמו אצל הגברים, ויש פחות, כמו אצל הגברים.

לא, זה משהו אחר. אני רוצה לנסות, תגידו לי האם זה כבר הזמן או לא, שעשירייה של נשים עוקבת בעין חדה אחרי עשירייה של גברים ועם היד על הדופק של קבוצת הגברים. שהן מחזיקות אותם כמו ילדים, לאישה יש אבחון מאוד מיוחד, שהם במחשבה, בלי מילים ובלי כלום, הן בזאת עושות את העבודה. כאילו לוחצות, כאילו מכוונות, הגברים מרגישים, ללא ספק. אני חושב שזה יכול להואיל. תבדקו את זה.

תלמיד: יש פשוט בעיות טכניות של עשיריות שיש להן רק שלוש או ארבע נשים שנמצאות, או מלא נשים שאין להם גברים פה.

זה נכון. אבל אני לא יודע מה להגיד לכם. אז אם לא אז לא, סתם אמרתי. אבל יכול להיות שזה מאוד מועיל, זה מאוד מגבש.

תלמיד: גם אני מהניסיון שלי עם חברים, כמעט שלא ראיתי שיש איזה משהו חוץ מאיזה חוק טבע, גורל, מזל, ששומר על האדם בדרך. כשהוא בדרך החוצה, הוא בדרך החוצה. לא משנה כמה פגישות, כל ההיסטוריה של הפגישות, שנפגשנו עם חברים לפני שהם עוזבים. מאוד חד, יש דלת מסתובבת, אדם יוצא, שום דבר לא מחזיק אותו פה חוץ מנס. מה אפשר חוץ מנס לעשות כדי שאדם באמת יחזיק פה? שבמצב שבו הוא מושך עד למטה את הכפתור, מה משגר אותו חזרה לקבוצה ולא חזרה למקום אחר?

אם הוא נמצא כבר בירידה כל כך גדולה, שרגשית הוא מתנתק לגמרי ורואה בצבע ורוד את העתיד שלו, שמנותק מהכול ונמצא בעולם החופשי ויש לו שם מקצוע יפה, ויש לו שם חברה יפה ובכלל איזו תמונה כזאת עיוורת שקרית אבל ורודה בשבילו. אם כך אז כנראה שיכולים להחזיק אותו בינתיים, אנחנו מבינים שהוא נמצא בבהמיות והדבר הזה יעבור.

אם הוא לא יוכל להתגבר ואנחנו לא יכולים להחזיק אותו בחבל הרוחני, בחשיבות, בהתחייבות לקבוצה, אז צריכים לעשות כאן משהו אחר.

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שאדם נמצא בבהמיות וזה יעבור, לתת לו פשוט תקופה. נגיד שהוא נמצא בתוך הקבוצה, העשירייה, המסגרת שלנו, עוד חצי שנה. ואז אם אומר אחרי חצי שנה, אני רוצה לצאת, תנו לו את הכול ושייצא בברכה, בבקשה.

משהו שאנחנו בכל זאת חייבים לשלוט על החבר שלנו, שהוא נמצא בכל מיני כאלו מצבים שהבורא נותן לו הכבדת הלב. והכבדת הלב הזאת היא לא שייכת אליו אישית, היא שייכת לכל העשירייה. אין לאדם שהוא מקבל אישי עליות וירידות, זה הכול מחושב עם העשירייה שהוא נמצא. לכן עשירייה כאן צריכה להגיד, זה נקרא שליטת הסביבה על האדם לכן אתם צריכים לחשוב על זה, ממש כך.

איך אתם מחזיקים אותו בכוח גשמי, בהפסד גשמי או במשהו שאחרת הוא מפסיד, שלא ייצא, שיחכה כמו שרבי עקיבא אומר, עד שגל עובר מעלי וכך אני מגיע לחוף עד שהחיים האלו מטביעים אותי שוב בכל השטויות. צריכים לעשות כאלה דברים, בלי זה, שוב אני אומר, בלי לארגן ערבות חזקה לא תתקדמו כי הערבות היא ממש שהירידה של כל אחד ואחד חייבת לגבש את העשירייה יותר ויותר כי זאת ההתקדמות.

שאלה: מה גורם לאדם לאבד טעם בגשמיות ולקבל טעם יותר גדול לרוחניות?

בסדר, שממשיך אבל צריך להיות באיזון, בכל זאת הוא לא יכול לזרוק את הגשמיות ולהיות רק ברוחניות, הוא חייב להיות בשני עולמות.

תלמיד: איך להגביר את הטעם הזה לרוחניות וטיפה פחות בגשמיות? כי הגשמיות תמיד אם היא תתגבר אם לא עובדים על זה, כך זה מרגיש.

הכול לפי החשבון, אני חייב את זה ואת זה ואת זה לעשות, לפי זמנים, לפי מצבים אני גם חייב את זה וגם חייב את זה, זהו, אין כאן ברירה, הכול לפי הלו"ז, זה זמן שאני עובד, זה שמן שאני נח, זה זמן שאני לומד, כל דבר בזמנו.

שאלה: אם כבר עלה עניין עשיריות הנשים, בשיעור נשים ביום ראשון אמרת משהו מאוד מוזר. אמרת שאנחנו לא מבינים בדיוק אבל שבעצם חיבור זה הרבה יותר לנשים ולא לגברים שאתה לא יודע עוד איך לדבר על זה, אתה תדבר על זה איתנו, עם הגברים ואז תהיה לך שפה לבוא אליהן.

עכשיו זה עוד לא הזמן ללמוד ואחר כך נראה, נראה לנו שהרוחניות היא בעיקר לגברים והנשים הן אי שם בצד עם חיתולים ועם כל מיני טיפולים בבית, אבל באמת אישה כנגד המלכות היא צריכה כביכול להיות יותר מתקדמת ומובילה. ואנחנו אומרים שזה גבר שהוא כנגד הבורא ואישה כנגד הנברא, זו"ן, אז מה קורה כאן? מה שאני אמרתי, אמרתי אבל עדיין זה לא מתגלה בעולמנו, זה עוד יתגלה. התפקיד של אישה עוד קדימה ויש לנו דווקא נשים מאוד חזקות בחברה שלנו, מאוד חזקות.

תלמיד: אז חזרה לנושא, לגבי הכפתור, יש כפתור? כשאתה תיארת את השאלה הורגש שלך יש ממש את הכפתור הזה, שאתה שולף.

לא.

תלמיד: אין?

זה לא הולך ככה, אלא כשמגיעים לסוף, תמיד יש כפתור שעומד בסוף ומפסיק את התנועה, שעוצר את הכול, שמגביל. נגיד כמו במעלית, מגיעים, וסוגר את הסוויץ' וזהו.

תלמיד: אז מה זה, מה זה המעצור הזה, איך לזהות אותו, איך לעבוד איתו?

זה רק הקבוצה יכולה לעשות, זה מה שאמרתי, רק הקבוצה, אתה לא יכול לעשות כלום בכפתור הזה, הכפתור הזה זה כדי להדליק אור אדום לכל הקבוצה שהחבר הגיע לסוף וכאן אנחנו פספסנו אולי בדרך והבורא סידר לנו את הפספוס הזה כדי שאנחנו עכשיו נתחיל לפעול.

תלמיד: אני רואה מההיסטוריה של חברים שכבר לא איתנו שיש איזה שלב שזה כבר מאוחר מידי, זאת אומרת איך לזהות, דווקא לא להגיע לאדום?

אולי משהו שאנחנו צריכים לזהות מיד מראש? כל דבר שיכול לעצור אותו, כי הוא בהמה , הוא לא שולט, אנחנו יודעים על עצמינו, מי שולט על עצמו בזמן הירידה? אם זה ירידה, לפעמים זה ככה, לסירוגין אבל אם זו ירידה אדם פועל לפי מה שהוא נמצא.

לכן אני אומר עניין הערבות אם לא מפתחים אותו אלא ככה עוזבים וזה זורם איכשהו זה לא ייתן לנו התקדמות, כי את התקדמות נותנים לפי ההחזקה בערבות. רק לפי זה כולם מתחילים לרדת והקבוצה מתגבשת ומעלה, כולנו יורדים, זה וזה והקבוצה כל פעם יותר מתגבשת וכך עולה וזו ההתקדמות. חס ושלום שאדם סופר את עצמו בעליות וירידות, לא, זה הכול כלפי הקבוצה. ואם הוא נמצא במצב קצת יותר בכוח הוא צריך כל הזמן לשמור איך שהוא משתתף בערבות כדי את כל העשירייה ככה להעלות אותה יותר ויותר.

תלמיד: אנחנו רואים שאדם לפעמים ממש צובר בבטן מרירות, תסכול, כעסים ביקורת וכן הלאה.

זה טבעי.

תלמיד: והוא לא בא ומשחרר את זה, כי אנחנו לא באים ומוציאים את זה החוצה.

לא צריך, אתם צריכים להסכים עם כל דבר שככה מתגלה בו, הבורא כך מגלה לכם את העבודה.

תלמיד: כן אבל זה יכול לאכול את האדם מבפנים ולאט לאט לפרק, לפורר ולהביא אותו למצב שכבר אין מה לעזור לו ואין חבל לשלוח לו, האם יש איזה שסתומי לחץ או איזו עצה, איך לפרק את "הג'יפה" הזאת שמצטברת בפנים, בתוך האדם?

אני לא מסתכל על זה כעל "ג'יפה" ושסתום לחץ שצריך לשחרר, אני מסתכל על זה כלחץ שעליו צריך לעלות, שזה יעבוד כמנוף הידראולי. זה דבר טוב, זה שכל אחד מתחיל לצבור בתוכו רגזנות, עצבנות, לא חשוב מה, אלה דווקא כוחות שמעלים אותנו ולא צריכים לשחרר, אלא לשמור, לקבל ולאגור אותם יחד ומעליהם לעלות, וצריך לדבר ולחפש איך אנחנו עוזרים בכל פעם. הרבה בתמיכה, תמיכה מתגלה בדיבורים, בתרגילים אבל לא בשחרור, אני לא ממליץ לעזוב, לשחרר כאילו לא היה כלום, זה חוזר. רק עד שזה נכנס לעלייה.

שאלה: אמרת המון פעמים שאישה יכולה להוציא מהגבר, מבעלה, את מה שהחברים לא יכולים ובעשיריות קודמות הנשים התאספו בעשירייה מקבילה לעשירייה של הגברים וזה היה מאוד מוצלח כי אם אחד הגברים נפל אז האישה בדרכה האוהבת והדואגת דחפה אותו חזרה.

אתה רוצה להגיד שאתה בעד?

תלמיד: צריך לחזור לזה.

טוב שמענו, בסדר, יפה.

שאלה: בקטע שקראנו קודם היה כתוב שדווקא הירידה היא המכשיר לעלייה, אז דווקא צריך להתכונן למצב הזה. אבל כל העבודה היא כשיש כוחות, השאלה היא, איך להתכונן למצב הזה כשיש כוחות?

כתוב שאדם צריך לדאוג לעתיד שלו, לבנות איזה מחסן לעצמו, לא מפני שהוא מפחד, אלא כדי לא ליפול על החברה בזמנים הקשים, זאת אומרת אתה לא דואג לעצמך, אתה דואג לחברה, שהיא לא תתעסק בך, אתה רוצה להיות עם איזו חגורת בטחון, כמו כסף, כמו מזון, תרופות, בריאות, כל מיני כאלו דברים שתצטרך בזמנים הקשים כדי לשחרר את הסביבה מלדאוג לך, להשקיע בך. אז אתה עושה את זה על מנת להשפיע, לא שאתה רוצה לשמור על עצמך, אתה רוצה לתת להם חופש, אפשרות להתקדם, לשחרר אותם מדאגה לך, זו גישה רוחנית מאוד מאוד מכובדת, ולכן כך אנחנו צריכים לעשות גם. בכל דבר אדם צריך לדאוג לעתיד שלו אבל מהטעם שהוא לא רוצה ליפול לידי החברה שתטפל בו, הוא לא רוצה להכביד עליה. ערבות בקבוצה כוללת אפילו דברים כאלה.

שאלה: יש גם איזו עבודה פנימית?

תבוא בזמנה, חכה. ערבות זה דבר שהוא מכאן ועד גמר התיקון כי כל הכלים הפרטיים שלנו עוברים לכלי של הערבות. אבל שוב, הירידות הן אותם הכלים שאם אחרי הירידה אנחנו לא מטפלים בכלי שרכשנו, באותו העומק, באותה המרירות, באותו חוסר אונים, באותו בלבול, אם אנחנו לא מעבדים את זה נכון לא עשינו שום דבר. לא עשינו שום דבר, כי חצי הגלגל שזז אחורה חייב לנוע קדימה. הגלגל שזז אחורה בחצי, אחר כך הולך קדימה, ואם אנחנו לא עושים חשבון על מה שהיה קודם אז חבל על הזמן. חבל על זמן הירידה ואין לנו עלייה. כי כל העליות שלנו הן רק בלימוד מהירידה. כי אלה הכלים החדשים שמתגלים ובעבודה עליהם דווקא אנחנו מתקדמים.

תלמיד, עמדת מקורות: בעל הסולם אגרת כ"ה,

"אם הירידה לצורך עליה היא. היא נחשבת עליה ולא ירידה, ובאמת הירידה עצמה, היא העליה, כי אותיות התפילה עצמם מתמלאים משפע, ובתפילה קצרה, יקצר השפע, כי יחסרו אותיות."

מה זאת אומרת "ובתפילה קצרה"? עכשיו כשאנחנו אחרי הירידות עושים בדיקה חוזרת ורוצים להתקדם מעליהם, זו דווקא התקדמות. אחרת אין התקדמות. זה שקיבלתי עכשיו מצב רוח טוב במקום מצב הרוח הרע שהיה לי, זה סתם בהמה שעוברת מצבים. זו לא הנשמה.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה זה חשבון וביקורת חוזרת על ירידה בזמן העלייה שאנחנו אמורים לעשות?

אתם צריכים לדבר על זה. למצוא קטעים שמדברים על איך משתמשים בזמן העלייה מהירידה הקודמת, איך ממשים, מנצלים את הירידה, איך מסתכלים נכון על הירידה בצורה יצירתית. אז יהיו לנו קטעים. על כל היתר דברו במשך היום.

שאלה: עד כמה יהיה נכון לבקש מהבורא כזה ניעור פנימי, כדי שדווקא הוא יעורר להרגשה של חיסרון בערבות בתוכי וביחס כלפי החברים שלי?

כשאני מסתכל על החבר אני צריך לזהות את המצב שלו כמו שהוא, אמיתי, ואת המצב שלו שהוא משחק לי. אני צריך לראות את שני המצבים האלו בצורה בולטת ממש. נניח, תסתכלו על החבר, שמסתכל עלי וכל הזמן מחייך. בפנים יש משהו אחר לגמרי, אבל אני לא רואה את זה, וזה לא טוב. הוא צריך להראות לי גם את המצב הפנימי, וגם את המצב החיצון, שאני אדע עד כמה הוא גדול, שהוא משחק לפניי ממש, למרות שבפנים יש לו מצבים משלו. לא להסתיר את זה ממש, אלא דווקא להראות, כדוגמה, ואז אני גם אלמד מזה. אז יהיו לנו תמיד את שני המצבים, "בדעת", ו"למעלה מהדעת". עכשיו זה עדיין לא למעלה מהדעת, אבל מזה זה ייבנה.

תלמיד: כמו שאתה אומר להראות את המצבים הפנימיים והחיצוניים.

כן.

תלמיד: אבל בפועל יוצא שיש נניח איזה עלבון, מישהו נעלב כתוצאה מביצוע הפעולה הזאת.

אין לי כאן מה להיעלב, כלפי החברים אני ערום. אנחנו כולנו הולכים למצב שאנחנו מפשיטים מעצמנו את הכול. אין לנו כאן לא בושה ולא כלום. אנחנו עוברים בדרך כאלו מצבים שלא נשאר לנו כלום מעצמנו. חוץ מניצוץ בכל אחד לא נשאר שום דבר. כל היתר זה חיבור בין הניצוצין והבורא בפנים. זה הכול.

גם על זה נביא קטעים, איך להתפטר, להפשיט, את הצורה הגשמית, את הלבוש הגשמי.

שאלה: קודם כל מדהים איך מכזה קטע פנימי, התחלנו לדבר על נושא של איך עוזרים אחד לשני, וגם תומכים אחד בשני, מתוך זה יש לי שאלה. האם חלק מהערבות יכולה להיות הדאגה של הקבוצה יותר על דברים שנוגעים לגשמיות, נגיד פיקניקים, עזרה במרכז, עזרה בהפצה?

הכול יכול להיות בתנאי שזה נעשה לא במילים, אלא נעשה ממש לכיוון של חיזוק הערבות. אל תגיד לי פיקניקים, ועוד ערבים, ריקודים ועוד משהו, הכול בסדר, אם זה על בטוח מחזק את הערבות בינינו, כי רק על ידי מידת הערבות שבינינו אנחנו מתקדמים. ולכן תחשבו קודם על זה, האם זה מחזק.

תלמיד: מה שהיה לפני כמה שנים לעומת מה שקורה היום בעשיריות, אני חושב שהיום זה הרבה יותר, לפי הקשר שנבנה עכשיו אנחנו התקדמנו מאוד.

בסדר. שומע. מה הלאה?

תלמיד: אבל כשהאדם מאבד את החשיבות הזאת, הוא עוזב, קשה לו מאוד לחזור שוב לאותה מסגרת רצינית.

הוא לא יכול לחזור. אנחנו דיברנו על זה שאנחנו לא יכולים לחזור, שהקבוצה צריכה להחזיר אותנו. אני לא זורק לעצמי חבל כדי להוציא אותי מהירידה, מהזרם הרע הזה שלוקח אותי, זו הקבוצה חייבת לעשות. על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: אבל יש לו רצונות אחרים לחלוטין עכשיו, הוא לא יכול להתכלל כמונו בעשירייה.

נכון, כי הוא בירידה. מה אתה רוצה ממנו? אתה לא כל כך מבין מה זה ירידות. אני לא עושה ביקורת על החבר בזמן הירידה, הבורא נתן לו את זה. וכמה שהוא מתקדם יותר, צריך להתקדם, עד כמה שהוא צריך עכשיו זינוק למעלה, נותנים לו עכשיו ירידה למטה. ואני מסתכל עליו כמו על פוטנציאל קבוצתי, שהקבוצה עכשיו צריכה לעבד את הירידה הזאת, ואז על ידה כולם מתקדמים.

(סוף השיעור)