שיעור בוקר 09.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", פרק ד', עמ' 21, אותיות כ'-כ"א

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמוד 21, דף כ"א, הסתכלות פנימית, פרק ד', אות כ'.

אות כ'

לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו, אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות. וז"ש ז"ל,

שכדי לתקן זה "הכין" לנו בעוה"ז יגיעה בתורה ומצות להפך את הרצון לקבל על רצון להשפיע.

"המתבאר לנו מכל האמור, שכל הצורות הנמשכות לנו בהמשכה בלתי ישרה הימנו ית', יהי' בהם קושי הסבלנות. והוא נגד הטבע שלנו. ובזה תבין, שהצורה החדשה שנעשתה במקבל, דהיינו "הרצון להנות" אינה באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית', ואדרבא זהו עיקר הקוטב של בריאתו, שבלא זה אין כאן בריאה כלל כנ"ל. אמנם המקבל, שהוא הנושא את הצורה הזו, מרגיש בה מחמת עצמו, בחינת קושי הסבלנות, והיינו משום שלא נמצאת צורה זו בשורש שלו, ודו"ק היטב.

ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפי'. שלכאורה הוא תמוה מאד כנ"ל. ועתה יונעמו לנו דבריהם מאוד, שכוונתם על ענין שינוי הצורה של "הרצון להנות", שנמצא בהכרח בנשמות, כנ"ל, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, כלומר שכל מקבל מתנה מתבייש בעת הקבלה, והיינו משום שינוי הצורה מהשורש, שאין בו צורה זו של קבלה. וכדי לתקן זאת, ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף, וע"י עסק התורה ומצוות ע"מ לעשות נ"ר ליוצרו, מתהפכים כלי הקבלה של הנשמה, לכלי השפעה. כלומר, שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, אלא מקבלת השפע, כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'. וכיון שהיא נקיה מהרצון לקבל לעצמה, שוב אינה בהית לאסתכולי באפיה, ונגלית על ידי זה, תכלית השלימות של הנברא. וענין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד העולם הזה, יתבאר לקמן, שהמלאכה הגדולה הנ"ל, שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, לא תצוייר אלא בעוה"ז. כמו"ש עוד."

שאלה: למה החכמים תלו ביגיעה את ההצלחה בעבודה הרוחנית?

כי אתה צריך את היגיעה כדי להפוך את הרצון לקבל שבך לעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה יש ביגיעה?

אתה נותן כוחות ובעיקר תפילה לבורא שייתן לך כוח עליון, אור עליון, שייתקן את הרצון לקבל שלך בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה לי לדעת שאני נותן כוחות בצורה נכונה?

תלמד חכמת הקבלה ותראה איך לתת.

תלמיד: הם תלו את זה באיכות ובכמות היגיעה.

כן, ודאי.

שאלה: מתוארת כאן הבושה מאכילת חינם, איך אנחנו מתקנים את זה? כיוון שאין באמת בושה כזאת שאתה אוכל משהו שהוא לא שלך.

בינתיים אין. בהמשך אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר בשביל השפעה, מתעוררת בנו התחושה שאנחנו לא יכולים לסבול את עצמנו, וכאן נפתחת האפשרות כבר לתקן את עצמנו.

תלמיד: למה אנחנו לא יכולים לסבול את עצמנו?

כי אנחנו נמצאים רק בתכונת קבלה ולא יכולים להשתנות. מרגישים בושה ביחס לחברים, ביחס לבורא וכלפי עצמנו.

תלמיד: האם הקשר עם החברים והקשר לבורא, הרגשת הבורא, נותנים לנו את הרגשת אכילת חינם?

לא, זה לא בשלב ראשון. זה שאנחנו סופגים את האנרגיה של הבורא, את התכונה שלו, זה לא מדאיג אותנו.

תלמיד: אז איך מופיעה הבושה הזאת?

לא בהתחלה. בהתחלה אתה מרגיש בושה מזה שאתה לא משתנה, אתה מרגיש שכל החברים משתנים ואתה לא.

תלמיד: איך להגיע למצב כזה שנראה לי שהחברים שלי משתנים ואני לא?

כי כך זה באמת. אני הרי נמצא בתוך קבוצה, אז אני מסתכל על האחרים ורואה שאני יותר גרוע מהם. אני לא מבין מה אנחנו לומדים, אני לא מבין את השאלות, אני לא מבין את הטקסטים, אני לא מבין את התשובות, אני לא מקושר לחברים, אני לא מסוגל להגיע להתקשרות איתם, ואני מרגיש שהאחרים כבר מזמן מתקשרים יחד. זאת בעיה.

תלמיד: יש כאן מעין מדרגה כזאת שכל פעם אתה לא מבין איך באמת לגשת אליה. יוצא שלא השקעת מספיק מאמצים ואתה לא מרגיש את זה.

קודם כל לא השקעת מספיק מאמצים, ודבר שני אולי אתה מסתיר את זה מעצמך כדי שלא יהיה לך לא נעים.

תלמיד: איך לגלות את זה בתוך עצמי, או איך להתחיל להבחין ביתרונות החברים, אולי לפרסם את זה בינינו?

תסתכל איך הם מחוברים ביניהם, איך הם עוזרים זה לזה, איך אתה מפגר לעומתם, איך הם משתתפים יותר בכל דבר, מבינים את הטקסטים, שואלים שאלות, תסתכל עד כמה הם נמצאים לפניך.

תלמיד: זאת באמת שאלה נצחית, איך לראות את היתרונות של אותם חברים שאתה לא רואה אותם מספיק בעשירייה, אתה רוצה לראות שהם גדולים יותר אבל אתה בעצם משתתף יותר. אז איך כן להדגיש את היתרונות שלהם ולשים אותם מעלי?

בינתיים אתה חושב שאתה יותר טוב מכולם ואחר כך תראה שהכול הפוך.

תלמיד: האם אפילו באותם החברים שאינם אני בכל זאת אראה את התכונה הרוחנית שהיא מעליי?

הם יתחברו ויראו לך שהם נמצאים מעליך.

שאלה: כתוב כאן על הקושי לסבול מעל מנת לקבל, מה זה?

זוהי תכונת האגו, שאין לו סבלנות, הוא רוצה לקבל כאן ועכשיו.

תלמיד: האם זה ייתקן בהמשך וכבר לא יהיה?

כבר לא יהיה דבר כזה.

שאלה: כתוב "ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא". מה זה התירוץ הזה של חז"ל?

איזה תירוץ הם נותנים?

תלמיד: הוא כותב "ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפי'."

זה אומר שמי אוכל לחם חסד הוא לא מרגיש שהוא מקבל.

תלמיד: האם לחם חסד זה שאני רק מקבל מאנשים אחרים על מנת לקבל?

כן.

"ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפי'. שלכאורה הוא תמוה מאד כנ"ל. ועתה יונעמו לנו דבריהם מאוד, שכוונתם על ענין שינוי הצורה של "הרצון להנות", שנמצא בהכרח בנשמות, כנ"ל, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, כלומר שכל מקבל מתנה מתבייש בעת הקבלה, והיינו משום שינוי הצורה מהשורש, שאין בו צורה זו של קבלה". בשורש שלנו, בבורא, הוא "וכדי לתקן זאת, ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף, וע"י עסק התורה ומצוות ע"מ לעשות נ"ר ליוצרו, מתהפכים, כלי הקבלה של הנשמה, לכלי השפעה.

כלומר, שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, אלא מקבלת השפע, כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'". מהשפעת הבורא. "וכיון שהיא נקיה מהרצון לקבל לעצמה, שוב אינה בהית לאסתכולי באפיה", כלומר לא מתביישת, "ונגלית על ידי זה, תכלית השלימות של הנברא. וענין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד העולם הזה, יתבאר לקמן, שהמלאכה הגדולה הנ"ל, שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, לא תצוייר אלא בעוה"ז".

שאלה: האם אפשר להגיד שבושה היא הפער בין רצון להשפיע ורצון לקבל?

כן.

שאלה: איך אנחנו ממשיכים לעבוד בתורה ומצוות כשנעלמת ההרגשה של הבושה? אם אני כבר לא מרגיש בושה, אז אני לא מרגיש דחף לחפש דבקות.

כי אתה כבר נמצא בה. אם אתה לא מרגיש דחף לחפש דבקות, אז אתה כבר נמצא בדבקות. במקום זה אתה מרגיש תענוג מהדבקות בבורא, זו כבר מציאות הדבקות.

שאלה: חבר מהעשירייה אמר לנו שהוא מתבייש כי הוא גונב בזה שהוא משתתף בעשירייה ומקבל את כל הידע הזה. איך אנחנו יכולים לעזור לחבר?

הוא לא גונב שום דבר מהעשירייה, ההיפך, כל אחד שמשתתף יותר, ככל שהוא יודע יותר ועושה יותר, כך הוא מוסיף לכל העשירייה, לכל אחד ואחד.

שאלה: כתוב ששינוי הצורה נמצא בהכרח ברצון ליהנות שבנשמות. מה העניין שהנשמה ירדה לגוף ובו צריך להיות התיקון, למה שהתיקון לא יקרה בנשמות עצמן?

בנשמות עצמן לא יכול להיות תיקון. בגלל שהנשמה התקשרה לרצון לקבל לכן יש בהן תיקון.

תלמיד: האם לפני כן אין שינוי צורה?

לפני זה לא. מי ירגיש?

שאלה: למה הבורא עשה כך שרק בעולם הזה יכולה להיבנות ההשפעה?

כי בעולם הזה יש לנו רצון לקבל ורצון להשפיע שיכולים להופיע ולהראות לנו איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: האם אפשר להגיד שבושה היא תבלין לרצון לקבל?

כן. בלי בושה לא היינו מרגישים יחס מיוחד לרצון לקבל, לא היינו רוצים להפטר ממנו, להתרחק ממנו.

שאלה: אנחנו לומדים שיש רצון להשפיע שזה הבורא, השפעה חלוטה, ויש רצון לקבל שזה אנחנו הנבראים. מה מקור הבושה? במקורות לא הייתה הבושה.

במקורות לא הייתה בושה, כי מי היה מתבייש? זה רק הרצון לקבל שהגיע למצב שהוא כבר מתחיל להבחין שהוא הפוך מהבורא ולכן מקבל ומתבייש מזה.

תלמיד: האם זה נמצא רק במי שנמצא בתהליך הרוחני, רק בנבראים? כי בחוץ יש הרבה אנשים שאומרים, "תן לי מתנות, אני אשמח", הם לא יודעים מה זו בושה בכלל.

נכון. וגם לא במי שסתם מתחיל, אלא לאט לאט, אחרי זמן מה, הייתי אומר שאפילו אחרי כמה שנים, אדם מתחיל לקבל את ההרגשה הזאת שהוא מתבייש מהתכונות שלו ורוצה לברוח מהן.

שאלה: האם אפשר לראות את זה כהתפתחות של הנברא בדרך לתיקון?

כן.

שאלה: הנברא שמרגיש את הקושי של הסבלנות, זה כוח שרוצה להיפרד מהבורא, כוח שינוי. איך הנברא שנמצא באין סוף יודע על התורה ומצוות אם אלה אמצעים של העולם הגשמי? איך הוא ניזון מהתיקון שלו?

זה בלבול. הנברא נמצא בעולם הזה והוא רוצה להשיג קשר עם הבורא, אז הוא מתחיל לקבל יחס מהבורא אליו ומזה מתחיל את הדרך שלו בתיקון, איך לעלות מהעולם הזה לקראת הבורא לעולם אין סוף.

שאלה: איך אנחנו מפתחים בושה כלפי החברות?

ביניכן. אתן צריכות לדבר יותר, לעשות יותר פעולות, ואז תתחילו להרגיש זו את זו ומה שקורה ביניכן.

שאלה: הנשמה לפני שהיא מתלבשת בגוף, האם היא רוצה להשפיע או לקבל?

לפני שהיא מתלבשת בגוף היא לא רוצה כלום. ברצון שלה להשפיע לבורא היא מרגישה שהיא מתלבשת בגוף ודווקא על ידי התלבשותה בגוף היא יכולה להשפיע לבורא.

שאלה: הרגשת הנותן גורמת לבושה. האם יש לי בחירה לעלות אל הנותן או לא?

זה לפי ההרגשה שלך, האם אתה מתקרב אליו או שאתה מתרחק ממנו, לפי הזדהות הצורה בינו לבינך.

אות כ"א

רשעים משנה שברון שברם. וצדיקים

ירשו משנה.

"ובא וראה, אשר לרשעים, משנה שברון שברם, כי אוחזין החבל בב' ראשים, כי העוה"ז נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קנינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם, להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו ית'. אמנם להשאר ריקן מהקנינים והטוב גם זה אי אפשר, שזה ג"כ מנוגד לשורש, שהרי השורש מלא מכל טוב. וע"כ בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקנינים, אמנם כיון שכל קנינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החסרון של הקנינים, שחסרה להם מחציתם. אבל הצדיקים בארצם ירשו משנה, דהיינו אחר שמהפכים את "הרצון לקבל" שלהם לרצון להשפיע, ומה שמקבלים, הוא על מנת להשפיע אז ירשו משנה, כי מלבד שמשיגים את שלימות התענוג ומבחר הקנינים. המה משיגים ג"כ, את השואת הצורה ליוצרה ית', שבזה נמצאים בדביקות האמיתית, ואז נמצאים ג"כ בסוד המנוחה, שהשפע מגיע אליהם מאליו, בלי שום תנועה ועמל."

שאלה: העניין הזה לא ברור. ברור שהצדיקים מקבלים כפול מכך שהם מגיעים אל התענוג האמיתי לא למען עצמם ולא בגלל שרוצים מאתיים, אבל איך הם מגיעים לזה בלי עמל, בלי מאמץ? הרי יש מאמץ, קושי, עבודה בפגישות, בשיעורים. האם אחר כך זה משתנה וכבר לא מביא לי סבל, אלא תענוג בלבד?

ודאי. זה כמו השתוקקות כלפי מישהו שאתה אוהב.

תלמיד: אם כך, במה תהיה ההתגברות, או שזה כבר מצב סופי?

זאת התגברות בפני עצמה. זה אומר שאתה מתגבר על המרחק שביניכם והכול נכנס לתענוג.

תלמיד: האם אני אראה את חבריי שאליהם אני משתוקק, או את הבורא שאליו אני משתוקק דרכם? מה יהווה עבורי המילוי?

גם זה וגם זה.

שאלה: הוא כותב פה ש"ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החסרון של הקנינים". מה הם הצדדים האלה, צער התנועה וצער החיסרון של הקנינים?

צער התנועה זה שכל הזמן נמצאים בתנועה ולא יכולים להשיג שום דבר. זה בעצם כל העניין.

תלמיד: למה הוא כותב, ש"להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו", שזה קשור לריבוי תנועה?

כי הבורא נמצא במנוחה מוחלטת ואנחנו מרגישים כל הזמן צורך בתנועה.

שאלה: האם הצדיקים נולדים כך או שהם נבנים במשך החיים?

הם בונים את עצמם על ידי הכוונות.

שאלה: האם אנחנו צריכים לשים לעצמנו מטרה לראות את החברים כצדיקים בעשירייה?

כן, ודאי שזו המטרה שלי. כי אז דרך אותה העשירייה אני ארגיש את עצמי דבוק בבורא.

שאלה: כתוב, "וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם, להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו ית'". מה זה אומר "המשכה בלתי ישרה ממהותו"?

כי הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, אין לו חיסרון בשום דבר. לכן הוא במנוחה מוחלטת ובשלימות.

שאלה: מה זה אומר "משנה שברון שברם, כי אוחזין החבל בב' ראשים"?

הם לא מקבלים מילוי בכלים שלהם וגם לא מתקרבים לבורא.

שאלה: מה הם "רשעים" ומה הם "צדיקים" בעבודה?

"רשעים" הם אלו שמוכנים להישאר ברצון לקבל שלהם. "צדיקים" הם אלו שרוצים להגיע לעל מנת להשפיע כדי בזה להצדיק את הבורא שברא את העולם בצורה כזאת.

שאלה: כתוב, "אבל הצדיקים בארצם ירשו משנה". זה מורגש כל כך טוב, האם זה לא אגואיסטי?

לא, זה לא אגואיסטי, כי הם מתקנים את הכלים בכוונה על מנת להשפיע, ואז מקבלים בכלים האלה את כל האור העליון בעל מנת להשפיע. לכן הם לא נופלים לעל מנת לקבל.

שאלה: העניין הזה של ריבוי פעולות או מנוחה מוחלטת, אם אני לוקחת את הרב כמודל, אז יש כאן ריבוי פעולות, כמה שיותר לפעול. האם מנוחה מוחלטת זו שאיפה, אנחנו צריכים לשאוף להגיע למצב הזה?

מנוחה מוחלטת היא שיש לי כיוון והוא לא משתנה. זה נקרא "מנוחה מוחלטת".

תלמידה: האם פעולות בתוך המצב הזה נחשבות למנוחה?

כן.

שאלה: האם נקודת האיזון עוברת בין צער התנועה, שאני צריך לנוע וזה לא בטבע שלי, לצער החיסרון?

יכול להיות שאתה אומר משהו, אני לא קראתי על זה כך באף מקום.

שאלה: יש התעוררות מאוד גדולה מהחברים מהכלי הלטיני. איך אפשר להשתמש בזה, ללמוד מזה משהו?

תשמע מה שהם אומרים ותלמד.

שאלה: בהמשך לתשובה שלך שמנוחה מוחלטת היא שיש לי כיוון והוא לא משתנה. אם אנחנו מתמידים בפעולות של השפעה ואהבת חברים, האם בזה אנחנו מידמים לבורא במנוחה המוחלטת שלו?

כן.

שאלה: אמרת שהבורא זה מנוחה מוחלטת. איך אפשר לשלב בין שני הדברים, שהבורא הוא מנוחה מוחלטת, שקט מוחלט, לבין פעולת השפעה?

אם הכיוון של הפעולה שלו אינה משתנית והיא תמיד עבורנו כדי למלא אותנו, אז אנחנו מכנים את הפעולה שלו כפעולה תמידית וכנמצאת במנוחה מוחלטת.

שאלה: מה זה אומר, "רשעים משנה שברון שברם. וצדיקים ירשו משנה"?

צדיקים מקבלים מהתיקונים כפול, והרשעים לא יקבלו כלום חוץ מהכלי השבור, "שברון שברם".

שאלה: האם הבושה הראשונה שהיא כלפי התכונות שלנו לעומת החברים, היא בושה מלקבל, או שבושה מלקבל מתפתחת בהמשך?

מתי אנחנו מתחילים להרגיש בושה? מהתחלה. אבל תלוי ממה הבושה - מזה שאני לא יודע, לא מבין, לא מוצלח, אני נמצא במצב לא טוב, נפול בעיני החברים, וכן הלאה. עד שאנחנו מתחילים להתחבר לבורא ולפי זה לציין את המצבים שלנו. ואז את כל המצבים שלי, שאני לא מוצלח, לא רוצה, לא יכול, וכן הלאה, אני מודד כלפי הבורא.

תלמידה: האם הבושה שאני פחות מהחברים זו כבר בושה מלקבל?

לא. את זה את יכולה לשאול כל תלמידה בכיתה א', שגם היא יכולה להיות בבושה מזה שהיא פחותה מחברות.

שאלה מה פירוש המילים, "משנה שברון שברם"?

שהם מקבלים ריקנות כפולה.

(סוף השיעור)