כנס "קבלה לעם "העולמי – מתחברים ללשמה

  פברואר 2025

ערבים זה לזה בדרך ללשמה

שיעור 1

שיעור 20.02.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: ברוכים הבאים לכנס קבלה לעם העולמי, פברואר 2025, בנושא "מתחברים ללשמה". בשעה טובה אחרי כל ההכנות הגענו לרגע המיוחד הזה. נמצאים כאן 2500 חברים וחברות, 550 חברים וחברות הגיעו מרחבי העולם, ויש איתנו עוד המון התאספויות ברחבי העולם, הרבה כנסי מראה, הרבה קבוצות שנמצאות איתנו, והרבה יחידים שמחוברים במערכת הערבות.

אנחנו בשיעור מספר 1 בנושא – "ערבים זה לזה בדרך ללשמה".

השיעור הראשון הוא "ערבים זה לזה בדרך ללשמה". זה מה שאנחנו צריכים להשיג, ערבות הדדית, חיבור, כשכל אחד חושב על חברו. כך משיגים תנאי לערבות הכללית, ועל ידי זה מגיעים ללשמה, שזה אומר שהכלי העולמי שלנו הוא ממש כאחד, לב אחד, איש אחד, ואנחנו יחד.

אני מאוד שמח לראות כאן אנשים שמוכרים לי, תודה רבה שהגעתם. נקווה שהמפגש הזה יהיה מרכז העולם בימים האלו, ובאמת נשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג – ערבות, והבורא בתוך הערבות. דרך זה מתחברים ללשמה, ו"לשמה" זה חיבור, איחוד, התכללות. נשתדל להיות כמה שיותר קרובים זה לזה בליבנו וכך נצליח. נחשוב איך לקיים את מה שכתוב, והעיקר שיהיה חיבור בלבבות.

קריין: קטע מספר 1.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו."

(בעל הסולם. "הערבות". אות י"ז)

הכניסה ללשמה, הכניסה לפנימיות התורה, לחכמת הקבלה, נעשית על ידי זה שהלב של כל אחד מהמשתתפים נפתח, והם מתקשרים זה אל זה מכל הלב לכל הלב, עד שמתחילים להרגיש את הלב הכללי, הרצון הכללי, המטרה הכללית. ואז באותה המטרה, באותו הרצון, כולם מתחילים להרגיש שהם שייכים לרצון אחד, לרצון של הבורא. אין ביניהם שום מרחק, אלא כך הם מתקשרים ביניהם, וכל הרצון שלהם, דרך המחשבות, דרך הרגשות שבלב, כל הנטיות שלהם הם רק כדי שכל אחד יוכל להרגיש את הלב הכללי שיש בין כל המשתתפים, גברים, נשים, בין כולם.

באותו הלב הכללי מתחילים להרגיש מה שנקרא כנס, כינוס, שזה העיקר, שכל הלבבות שמתחברים הופכים להיות ללב אחד. אז מגיעים לעוצמת חיבור שנקראת "נעשה ונשמע".
כלומר כל אחד דואג במאמץ שלו להיות כמה שיותר מקושר עם כל הלבבות של החברים, ואז הוא מתחיל לדאוג עבור כולם. הוא בודק את עצמו כל פעם, האם הוא לא מתפזר מדי, האם הוא לא מאבד קשר עם כולם, ומה שכן חשוב, שהוא לא דואג כבר לעצמו אלא דואג לכל המצטרפים. כך אנחנו רוצים שכולם, כל האלפים שנמצאים כאן איתנו, יהיו בתוך ליבנו, כלומר שהלב הכללי שלנו יהיה לב אחד, ובו נרגיש את כולם.

תלמיד: מה זה אומר ואהבת לרעך כמוך בלשמה?

אנחנו צריכים לחבר את כל הלבבות, היינו את כל הרצונות שלנו יחד. ואם אנחנו מסוגלים לזה, אם כל אחד לא חושב מה שיש לו אלא חושב מה שיש לכולם, אז אסיפה כזאת מביאה את המשתתפים שלה לרצון אחד, לאדם אחד. ואז, את מה שיהיה בכנס, נרגיש בחיבור, בלב אחד, במוח אחד, באדם אחד.

תלמיד: איך בן אדם יכול להעמיק בתוך הלב שלו?

כאן זו כל הבעיה. בדרך כלל אני יודע מה הלב שלי מרגיש, ואילו כאן, אני שם תנאי לפני הלב שלי, לפניי, שאני רוצה להיות קשור ללבבות של אחרים. לכן אני צריך להרגיש מה שיש בליבם, וכך נוכל להצליח להרגיש את הכנס, את הכינוס, את החיבור של הכלי הכללי שלנו.

תלמיד: איך כל שנייה בכנס הזה אנחנו עובדים כדי להחזיק את כל 2500 האנשים שנמצאים כאן בלב שלנו? הרבה מאיתנו משתדלים מאוד, וזה מאמץ לא פשוט לעשות את זה בתוך העשירייה הפרטית, אז איך אנחנו עושים את זה ככלי עולמי כולנו יחד?

אנחנו צריכים לחשוב שיש לנו מחשבה אחת, לחיבור. כנס זה מהמילה חיבור. בחיבור שאנחנו רוצים לייצב, לבנות, להחזיק, לשמור, אנחנו רוצים בכנס הזה להגיע למצב שכל אחד יגלה ויחזיק בתוכו את כל הלבבות של כל המשתתפים שלנו, ולא רק כאן אלא בכלל בעולם, ששומעים או ישמעו ויראו אותנו לאו דווקא בזמן הזה איתנו, אלא בזמנים אחרים. לזה אנחנו מצפים. זאת אומרת שיהיה חיבור בין כל המשתתפים מלב ללב, וכך נרגיש שיש לנו כלי אחד.

תלמיד: נאמר שכרגע כולנו נמצאים בהרגשה הזאת של כאיש אחד בלב אחד, אנחנו מרגישים את זה, זה נמצא כאן, אין שום הרגשה אחרת ששורה בינינו. איך אנחנו נשארים בתוך ההרגשה הזאת?

כל הזמן צריכים לחזק אותה, ולהבין שמה שנעשה אצלנו בתוך הלב, בין הלבבות, זה כדי ליצור בינינו כלי יותר ויותר גדול שבו כולם צריכים למצוא שם מקום, וכל אחד ירגיש שהוא מחובר עם כולם. יש כאן עבודה מאוד גדולה, רגשית, שכלית, שבה כולנו מחויבים לכולם, וכל אחד חייב לעזור לאחרים להיות בלב אחד.

תלמיד: מה הדרך הטובה ביותר שבה אנחנו יכולים לעזור לאחרים?

לחשוב שכולנו נמצאים בלב אחד, וכולנו רוצים להישאר כך ולהתחזק בין כל הלבבות שלנו, עד כדי כך שלא נרגיש שאנחנו קיימים כל אחד לחוד, אלא אנחנו צריכים להשתדל במשך הכנס להיות יחד.

תלמידה: אם אדם לא שולט על הלב שלו, אז איך אפשר להרגיש את הקשר בינינו?

אנחנו בכנס רוצים להתקשר ללב הכללי. הלב הכללי הזה הוא חזק וגדול פי כמה וכמה מכל הלב שיש לכל אחד לחוד, זה מה שאנחנו צריכים להשיג. באותו הלב הגדול, הכללי, אנחנו רוצים להשיג את הבורא, לכן אנחנו מבקשים, יש כאלה תפילות, שהבורא ימלא את ליבנו. אז נרגיש את ליבנו כך שכולנו נמצאים בלב אחד עם הבורא יחד.

תלמידה: להחזיק את כל האומה זה עול מאוד גדול. איך לשאת בעול הזה, שאני צריכה להחזיק בלב שלי את כל האומה כולה?

צריכים לחשוב על זה, לחשוב הרבה, לחשוב בלי להפסיק. ואז חוץ מהמחשבות, תרגישי גם איך הרגשות שלכם מתחברים, ושהבורא מראה לכם את הלב ואת המילוי שלו שבלב ההוא.

תלמיד: לפי מה ששמעתי, אדם שנמצא במצב של לשמה הוא משויך למחשבה אחת של הבורא, לרצון אחד של הבורא.

כן.

תלמיד: מה זה הרצון הזה, המחשבה האחת של הבורא? באיזה אופן לאתר אותה ולקחת אותה מהרבה הרבה רצונות שכל הזמן פוקדים אותי, גם כשאני נמצא כאן, גם בזמן השיעור?

יש כאן אטמוספרה מסוימת, אווירה מסוימת, שלתוכה כל אחד יכול להידבק, להיכנס, ואז המחשבות, הרצונות שלנו יהיו הרבה יותר עוצמתיים. כשהמחשבות שלנו והמעשים ששולטים ברגשות שלנו יתחברו ויגיעו לגודל מסוים, נרגיש שיש בנו כלי פנימי, רצון, כוונה, ומאותו רגע ואילך כבר יהיה לנו קל יותר לחזור למחשבה הזו.

תלמיד: איך להישאר מחובר עם החבר כשהאגו קופץ בצורה פתאומית ומנתק אותו ממני?

אני צריך לעשות כל הזמן בדיקות האם אני מתנתק מהחבר, ואם כן, אז איך לחזור לקשר עמו. מפני שבמידת הניתוק בינינו אנחנו יכולים להרגיש כמה אנחנו רחוקים, ובמידת ההתקרבות בינינו אנחנו יכולים להרגיש כמה אנחנו מתקרבים. ואז גם הרגשת הריחוק וגם הרגשת הקירוב, ההרגשות האלה פועלות יחד כדי לקשור בינינו, ובקשר בינינו אנחנו מתחילים להרגיש מה אנחנו משיגים מהפעולה הזאת. תמיד יש לנו פעולה למינוס, לחושך, לניתוק, ועל פני זה תהיה פעולה הפוכה, לקשר, לאור ולחיבור.

תלמיד: אנחנו מודים לך על זה שאתה כאן איתנו, אתה עדות חיה לאהבה, כי זה משהו שהוא לא פשוט ולא מרגישים אותו לעתים תכופות. מה העצה שלך לשני צעירים בדרך כמונו כדי שנוכל להשתתף, לתרום לכולם, להתחבר עם הלב ועם כל האהבה עם כל השאר?

מה שאני יכול להמליץ לאנשים שמגיעים פעם ראשונה לכנס זה להתכלל, לשמוע, להשתתף ככל האפשר, וההתרשמות הזאת תכניס אתכם פנימה לעולם הרוחני. אני בטוח שזה יקרה לכם במשך כמה ישיבות שיהיו לנו. תודה שהגעתם, בהצלחה.

תלמידה: אם כל אחד הופך להיות ערב לאחר, האם זה אומר שהצרכים האישיים לגמרי נעלמים, או שעדיין נשאר מקום לעבודה, למאמץ אישי ולאחריות אישית?

למרות שאנחנו מתחברים יחד וכל אחד רוצה להיות ערב לאחרים, בסופו של דבר מתבררת הערבות המשותפת שלנו. כשאנחנו מתחברים בצורה כזו, אנחנו ממלאים את הרצון המשותף שלנו. כך אנחנו עובדים.

תלמידה: איך הערבות הכללית המשותפת משפיעה על החופש הפרטי והאחריות הפרטית של כל אדם?

בשום אופן. אנחנו מתחילים לחשוב, להרגיש, לתאר שאנחנו קבוצה של חברים, וכולם מתחברים בלב שלנו, ולכן יוצא שהלב שלנו מתרחב, גדל. לכן נתקדם כך ונרגיש את זה.

תלמיד: הגעתי פעם ראשונה לכנס, ואני מתרגש ומרגיש יראה. אני לא יכול לתאר במילים את אותם רגשות ואותה אהבה שאני מרגיש כאן כעת. אבל לעשירייה שלי לא הייתה הזדמנות להגיע, לכן הבאתי אותה בתוך לבי. מה עוד אני יכול לעשות כדי שהעשירייה שלי שהיא כרגע במערכת הערבות, תרגיש את אותה אהבה, את אותו האור שהרגשתי כאן?

תתכלל כמה שיותר במה שתרגיש כאן, כדי שהרגש הזה יישאר בך כמה שיותר עמוק, והעשירייה שלך תרגיש את כל זה מתוך הלב שלך. אתה תראה, הם ירגישו את זה.

תלמיד: איזו תפילה אנחנו צריכים להוציא מעומק הלב כדי שתסחף אחריה את כל האנושות כולה?

"להיות כאיש אחד בלב אחד", זה מה שאנחנו צריכים. אז אנחנו נרגיש רק אותו אדם שאנחנו מתארים שהוא נמצא בכנס, ושאנחנו מרגישים אותו, אז כביכול אנחנו מרגישים את כל הכנס. בהצלחה.

תלמיד: בעבודה הזאת של ההבחנות הפנימיות שאנחנו מרגישים רחוק או קרוב לבורא, אני מרגיש שאני עושה את העבודה הזאת בצורה אגואיסטית, אני מרגיש שאני עושה את זה עם הכוחות שלי. איך אני עושה את העבודה הזאת עם הכוחות של החברים, של העשירייה? לעבוד ביחד מהלב המשותף ולא מעצמי?

תנסה יותר ויותר להרגיש את הלב הכללי שנמצא כאן באוויר, ותראה עד כמה זה עובד עליך, עד כמה זה דווקא פותח לך את ליבך אל כולם.

תלמידה: איזו פעולה או בקשה יגרמו לאגו שלי להסכים לשרת את החברות ואת הבורא?

חיבור, רצון להתחבר. כלום חוץ מזה. רוצים להיות קרובים מתוך הרגשת הלב זה אל זה. יש אנשים שלא כל כך נמצאים בכאלה פעולות התקרבות זה אל זה יום יום, יש עמים או מדינות שהם כן יותר קרובים ומחזיקים כך זה את זה בבית, בעיר, במדינה, בעבודה שלהם, וכן הלאה. עכשיו אנחנו אתכם יחד מתחילים לבנות לב כללי משותף, ובתוך הלב הזה כל אחד ירגיש את עצמו - שזה הבית שלי בצורה פשוטה. אנחנו צריכים לארגן כך את הלב הכללי הזה, שהוא כל הזמן יהיה איתנו ויאיר עלינו כמו שמש. בואו נשתדל לבצע את זה.

תלמידה: כשאני הגעתי ללימוד, קיבלתי כוח מלמעלה, אבל אחר כך הוא לקח את הכוח ממני. עכשיו אני מאוד רוצה לקבל את האחריות הזאת. איך להמשיך את הכוח הזה כל הזמן?

לדאוג שהכוח הזה יהיה איתך כל הזמן וככל שתצטרכי את הכוח הזה, תקבלי.

תלמידה: איך עלי להרחיב את הלב שלי כך שאוכל לשים שם את כל הלבבות של הכלי העולמי? או להיפך, אני צריכה לכלול את הלב שלי לתוך הלבבות של כולם?

לא. את צריכה להרחיב את הלב שלך.

תלמידה: ואז אני ארגיש את הלב האחד?

כן.

תלמידה: איך להרחיב את הלב?

בכך שאת רוצה להיות עם האחרים ברצון משותף אחד, בכוונה אחת.

תלמיד: בכוחותינו עצמנו אנחנו בונים את הלב המשותף, אבל בלי הכוח של הבורא זה רק הלב המשותף שלנו. איך להזמין את הבורא, ללב המשותף ולבקש ממנו להחזיק את הלב הזה?

שאלה מצוינת. מכיוון שזה תלוי באמת רק בבורא, והבורא תלוי רק ברצון שלנו, בבקשה שלנו. והבקשה שלנו תלויה רק בכך שנימצא בה כל הזמן. יוצא שרק בנו, ברצון שלנו, בבקשה שלנו, בתפילה שלנו, תלוי עד כמה נוכל ליצור את הכלי המשותף הזה, שבו כל אחד ירגיש את עצמו כאילו הוא נמצא בעצמו בתוך הלב שלו, עם כל הרצונות והפעולות שלו. כל זה תלוי רק בנו. היום כבר ראיתי, הסתכלתי על כמה חברים, גברים ונשים, שהשתנו מאוד בזמן הזה.

מתי היה הכנס האחרון שלנו?

קריין: בספטמבר. ואנחנו עכשיו בפברואר.

חצי שנה. ויש שינוי. אתם תראו את זה ביומיים האלה.

קריין: אנחנו בחלק הראשון של היום הראשון ויש לנו יומיים אינטנסיביים יחד.

אתם תראו איך אנחנו ביומיים האלה נתקדם לעומק הלב שלנו, לעומק המחשבות שלנו ונצליח לצאת למעלה מהדעת, למעלה מהשכל לדרגה שנקראת "למעלה מהדעת", "למעלה מהשכל". אתם תראו.

קריין: קטע מספר 2.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפלה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפלתו."

("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה) 

האדם, "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חברו", ועל זה אנחנו מתפללים, כל אחד, "שיהיה לנו טוב, כך או כך", בתפילה הזאת אנחנו לא מצליחים להגיע למשהו טוב, אבל "בעד חברו" - כן. כשאני מתפלל "בעד חברו", בטוח שייצא לי מזה טוב.

המשפט הזה הוא מאוד חשוב. אני שומע ממאות אנשים ואולי כבר מאלפי אנשים איך להמתיק את החיים, איך לשמור על עצמם מדאגות, בעיות, מחלות וכן הלאה, ויש לי רק דבר אחד להמליץ להם - להתפלל עבור חברים. זה כמעט מיד משפיע עליהם וממלא אותם.

תלמידה: נאמר שכאשר אנחנו מתפללים עבור החבר אנחנו יכולים להמתיק. מה הכוונה "להמתיק לחברו"?

'להמתיק' זה להמתיק, להקטין את הכאב, לעזור להתגבר על קשיים כלשהם.

תלמידה: כלומר עצם התפילה כשאנחנו מתפללים על החבר היא לא עוזרת לי, אלא לחבר?

כן.

תלמידה: יש לי רק הודיה לבית הזה שאתה מגיע אליו ומרגיש את האנשים היקרים לך. לפעמים אתה מסתכל עליהם ובלב יש כאב כזה שאתה לא יכול להיות משפיע כמוהם, אבל יש רצון להתגבר על הקיר הזה של האגו שמפריע לנו, מפריע לנו להתחבר, מפריע לנו להרגיש אחד את האחר, את הלבבות שלנו. יש רצון פשוט להגיע לזה כבר, שנוריד את הקיר הזה בינינו. ואני רוצה להודות לך על הבית הזה, על הרגש הזה, על ההשתוקקות הגדולה הזאת להתחבר ולשנות את כל העולם. תודה רבה.

תלמיד: דיברת על ההיבטים הרבים של התפילה, ואמרת שהבורא עונה על התפילה אם היא נעשית באופן תמידי. ואם ניישם את זה עלינו, איך באופן מעשי עשויה להיראות התפילה התמידית שלנו, הכללית, עבור החברים?

אם נחשוב כל הזמן על התיקון המשותף שלנו אז אתם תרגישו בקרוב שכל המחשבות שלכם יופנו לכיוון התיקון הכללי, הרצון הכללי, הכוונה הכללית. ואז תרגישו איך מתגשמות בה כל המחשבות שלכם, הרגשות שלכם, שזה הדבר החשוב ביותר.

תלמיד: אני זוכר שבכנס הקודם אחד החברים שאל אותך מה אתה מבקש בתפילה שלך, והמלצת לנו על תפילה כזו שהבורא יאחד את כל בני ברוך ללב אחד, ימלא את הלב הזה באהבה ויעביר את האהבה הזו לכל העולם. ואנחנו, בעשירייה שלנו, מחזיקים בתפילה הזו עד היום. השאלה היא האם עלינו להחזיק באותה תפילה, או שתוכל לתת לנו עוד נוסחה של תפילה לכנס הזה?

אני חושב שאני נכלל בתקוות הלב שלכם. אני מאוד שמח שבכנס הזה נוכחים יותר גברים. זה בכל זאת מעיד על הכוח הממשי שלו. בואו פשוט נמשיך את הכנס שלנו על פי הנושא שלו, ובסופו של דבר נגיע למצב שבו אנחנו באמת נתחיל להרגיש שכל לב מתמלא מכל הלבבות.

תלמיד: מהות התפילה נמצא בתוך המחשבה, אז איך נוכל לעזור אחד לשני להיות במחשבה הזו, בהרגשה הזאת של תפילה?

למחשבה אין גבול, אין מרחק, ואם אני רוצה שהחבר שלי ירגיש את המחשבה שלי, אני פשוט צריך להחזיק את המחשבה הזאת בי, ולחשוב על החבר שלי. וככל שאני אחזיק את זה, ככה אני פועל עליו ובסופו של דבר הוא ירגיש שזה אני ש'עובד' עליו. לכן חשוב לנו מאוד לחשוב על החברים, עד כמה אנחנו רוצים להיות יחד, ואז יקוים כל מה שיש לנו בלב.

תלמיד: איך אפשר לדחוף עוד קצת בהתכנסות הזאת, יש פה הרבה גברים, המון חברים, אחת ההתכנסויות האדירות, הגדולות, איך אנחנו יכולים לדחוף עוד קצת בהתכנסות הזאת?

אני חושב שבכנס הזה, למרות שהוא סך הכול יומיים אנחנו יכולים לדחוף עוד הרבה דברים. העיקר זה רגשות שיעברו מלב אל לב וכך נצליח. אתם אולי לא חושבים עד כמה אתם כבר מתקדמים ומוצלחים, ובאיזו מידה הבורא מעביר אתכם ממצב למצב בסולם המדרגות, אבל רק תבינו שאני מאוד שמח מהתקדמות שלכם. אני מבין שאתם כמו ילדים, כמו צעירים שרוצים להשיג את כל מה שאפשר מהר, אבל הכל יגיע בזמן, והעתיד שלהם כבר מוכן.

אז בבקשה, תהיו בשמחה, תשתדלו להיות קרובים זה אל זה בלב, ואתם תבינו עד כמה אתם חייבים לדאוג אחד לשני, כי כל אחד כאן הוא חבר בלב שלו עם הלב שלי, וזה מה שאנחנו צריכים לחשוב ואסור לנו לשכוח.

תלמיד: בליבי נעשתה עבודה מאוד גדולה עבור כל החברים שלי. איך לשלב את הסבלנות שאנחנו צריכים בדרך עם הנחיצות להגיע למטרה?

אנחנו מרגישים נחיצות להגיע לבורא, ואנחנו יודעים שאיתך אנחנו צריכים סבלנות, כמו שלימדת אותנו, אני מרגיש את הרצון של כל החברים להתפוצץ ולהגיע עכשיו למטרה, מה עלינו לעשות? כי יש בנו את הסבלנות והאהבה שאתה מדבר עליה.

אני מודה לך מאוד, ואני מקווה שאת אחד הכנסים הקרובים אנחנו נעביר קרוב יותר לבית שלך.

תלמיד: איך לשמור על כוונה נכונה, נקייה, אם אני מתפלל עבור חבר בידיעה שזה יהיה טוב לי?

זה לא חשוב. אפילו שבאותה כוונה יש בה עדיין גם לכיוון עצמי, בכל זאת היא פועלת. תמשיך כך בינתיים, ועוד מעט אתה תרגיש שאתה לא יכול לעזוב את התפילה שלך, שהיא מכוונת לליבך, אלא שהיא תהיה משותפת בינך לבין החבר.

תלמיד: דיברנו הרבה על רגשות יותר מאי פעם, ואנחנו גם חווים את הרגשות האלה ממש עכשיו, איך זה עובר דרך כל החברים, נכנס לתוך הלב שלי. האם מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה אור הבורא, ואם כן איך אנחנו יכולים להפוך את ההרגשה הזו של האור לאור חוזר, להחזיר לבורא?

פשוט לחשוב על זה שבדרך כלל אנחנו מתפללים על מה שנמצא בסדר התפילות שלנו, שאנחנו מודים לו, שאנחנו מתפללים עבורו ושאנחנו רוצים שבכל פעם הוא יהיה יותר ויותר קרוב אלינו.

תלמידה: איך דרך תפילה אחת עבור חברתה אנחנו יכולות להרגיש בצורה עמוקה יותר את הקשר בינינו ולחזק אותו?

האם יחד ועם זאת אתן גם חושבות על הקבוצה שבתוכה נכללים גם אנשים שאתם רוצים להתפלל עליהם?

תלמידה: כן, אבל קורה שיש ניתוק והכול מתפזר, איך כל הזמן להיות בתוך התפילה הזאת?

אני מייעץ לך לא לחשוב על זה, אלא ברגע שאת מרגישה שיש ניתוק כזה, את מיד חוזרת שוב לחיבור שלכם.

תלמיד: האם כדי להגיע ללשמה אנחנו צריכים לאהוב את הזולת, זו הדרך להגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: מה זה "ואהבת לרעך כמוך" בעולם הרוחני?

בעולם הרוחני ואהבת לרעך כמוך זו הרגשה אחת שיש לו בלב ולי בלב, זה נקרא אהבה בין שני אנשים.

קריין: אם אני מבין את השאלה, החבר שואל מה זה "כמוך", איך אפשר לאהוב את החבר כמו את עצמי אם אני בעולם הרוחני ואני חי עם הזולת?

אני אוהב את עצמי בעולם הזה ובאותה הרגשה אני מרגיש את השני, אז הוא נמצא בליבי, זה נקרא ו"אהבת לרעך כמוך".

תלמיד: יש עוד הרבה שאלות של חברים וחברות, אבל אנחנו צריכים להתקדם לחלק הבא, יש לנו עכשיו זמן חברתי. רגע לפני שנעבור לזמן החברתי אני רוצה לשאול אותך רב, מה הדבר הכי חשוב שאנחנו לוקחים מהשיעור הזה, שיעור שהנושא שלו - ערבים זה לזה בדרך ללשמה?

השיעור הראשון מכוון לקרב את הלבבות שלנו זה לזה וככה כולם בכולם. אני חושב שהדאגה לחיבור הלבבות, לקרבת הלבבות נמצאת בכללות באלו שנמצאים כאן, אבל יש לנו עוד עבודה גדולה.

(סוף השיעור)