שיעור בוקר 20.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מכתבי מקובלים

קריין: קטע מס' 8.

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאוד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם, "מצווה אחת")

תלמיד: הוא כותב שהדרך תלויה לא בזמן אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו. אפשר להסביר את זה?

במידה שאדם שולט על ליבו, לפי זה הוא יכול לעשות תיקונים.

תלמיד: איך אדם שולט על ליבו?

רצון גדול יותר שולט על רצון קטן יותר.

תלמיד: אנחנו אומרים שרק הסביבה, המאור והחברים, הם השליטה.

האדם יכול לשנות את הרצונות שלו כך, שרצון אחד ישלוט על רצון אחר, וכך הוא יתקן אותו.

תלמיד: שמענו היום הרבה שאלות של חברים על איך רצון כמו בשיעור ישלוט עלינו כל היום ולא רק בזמן שלומדים.

אם נהיה כל פעם בחברה שבה סביב כולם, כולם מדברים, מכבדים, דואגים רק להעלות את הבורא מעליהם, אז כך אנחנו נתקדם.

תלמיד: זה הפירוש של שליטתו על ליבו.

כן.

תלמיד: הוא כותב "רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה"". האם החללים האלה נפלו כי הם לא ראויים באופן אחר, או כי הם לא התאמצו מספיק, מה נכון?

מה נכון, אני לא יודע. אבל אחד משניים, נגיד.

תלמיד: האם אדם צריך להסתכל כל הזמן על עצמו שהוא כן ראוי, רק הוא לא מתאמץ מספיק, זו הגישה הנכונה?

כן.

תלמיד: אנחנו קוראים פה על "לשמה" ועל "לא לשמה". איך "לשמה" שומר על הרצון כך שזו תהיה עבודה נכונה, ואיך ל"א לשמה" פוגע ברצון, או משתמשים ברצון בצורה לא נכונה?

כי ככה זה. להשתמש ברצון בצורה נכונה זה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, זה נקרא "לשמה".

תלמיד: מה יש בלשמה שגורם לרצון לעבוד בצורה נכונה? מה יש שם שמגן על הרצון ולא נשתמש בו בצורה לא טובה?

ההארה. הרצון הנכון מחזיק בתוכו מידת הארה שמחזיקה אותו ומכוונת אותו נכון.

תלמיד: לאן היא מכוונת אותו?

להשפעה.

תלמיד: איך זה מתבטא בעולם הזה? האדם רוצה לשתות כוס מים, האם אפשר לשתות כוס מים לשמה?

כן.

תלמיד: אני רואה אותה פעולה, אדם שותה כוס מים "לשמה", ואדם שותה כוס מים "לא לשמה", מה ההבדל ביניהם?

אבל אתה לא רואה את הרצון שלו.

תלמיד: נניח שעם מיקרוסקופ הייתי חודר ורואה את הכוונה הזאת, מה יש בכוונה הזאת?

על מנת להשפיע לעצמו או לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאני שותה מים לבורא?

אתה רוצה בפעולה הזאת לגרום לו נחת רוח.

תלמיד: איך אני גורם נחת רוח לבורא בזה שאני שותה מים?

על ידי זה שאתה שותה.

תלמיד: על מה רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק שלא לשמה? יש לנו הרבה חללים שנפלו ויפלו על שדה העסק הזה ש"לא לשמה", על מה בדיוק הם נפלו ויפלו?

כי הם רצו להגיע ל"לשמה" ולא יכלו. אלא בדרך היו בלא לשמה ולא יכלו להתקדם הלאה.

תלמיד: מאיזו סיבה?

מחוסר רצון.

תלמיד: למה נגמר הדלק?

לכל אחד מהסיבה שלו.

תלמיד: האם הם נפלו בגלל שהבורא הפיל אותם או כי הם הפילו את עצמם?

בגלל שהם הפילו את עצמם, כי לא מצאו דרך איך לקבל כוחות ל"לשמה" יותר גדול.

תלמיד: ואיך מקבלים כוחות ל"לשמה" יותר גדול?

מהתפילה, מהבורא.

תלמיד: אני שואל עלינו. כי הוא כותב פה שעוד יפלו הרבה על שדה העסק הזה, זאת אומרת גם מתוכנו יפלו הרבה.

כן.

תלמיד: איך באמת לעבוד נכון בעסק הזה?

איך לעבוד בעסק הזה? רק בתורה ומצוות. אנחנו משתדלים להתחבר ולהעביר כוחות זה לזה, כל אחד עם החברים מחזק את החברים, כך שבונים בינינו את מרכז כוח העשירייה, שדווקא על ידם יש לנו כוחות כל הזמן להיות מכוונים למרכז הבריאה, וכך להתקדם.

תלמיד: מי שנופל בדרך, האם זה סימן שהוא לא חושב על החברים או לא סופג כוחות מאחרים?

כן.

תלמיד: כל עניין ה"לשמה" הוא עכשיו על מסלול מהיר לכנס. איך הכנס יכול לעזור לנו לצאת מהמלכודת הזאת, או למנוע מאיתנו נפילות, ולבנות בנו כזה מרכז קבוצה חזק שיחזיק את כולנו?

אנחנו רוצים להיות מחוברים בינינו, ובכוח החיבור בינינו לגלות כוח שיחזיק אותנו ויחייב אותנו בקשר בינינו להיות ברצון אחד, ולרצות שהרצון האחד הזה יחזיק את כולנו יחד. אנחנו מעלים את כולנו אליו, לקשר אליו, לחיבוק עימו, כך שכולנו נמצאים כאחד, והוא מחבק אותנו ואנחנו מתחברים אליו. את כל זה אנחנו רוצים להשיג בכנס.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו רוצים להיות מחוברים אליו, רוצים להיות בחיבוק איתו, מאיפה מגיע אלינו רצון כזה?

מתוך התרגילים שלנו, מתוך זה שאנחנו כן רוצים בחיבור.

תלמיד: איזה תרגיל מעורר רצון לחיבור?

שכל מה שאנחנו רוצים, בכל מה שאנחנו פועלים, זה אך ורק כדי להגיע למצב שכל אחד מרגיש שהאחרים מחזיקים אותו. אחרת אין לו שום סיבה איך להחזיק את עצמו ברוחניות, אלא רק אם הוא מתבטל כלפי האחרים והם מחוברים ומחזיקים אותו.

תלמיד: האם לרצות בחיבור זה לרצות "לשמה"?

כן.

תלמיד: יש פה הרבה חברים שבאמת מוכנים למסור את עצמם, לחתוך ידיים ורגליים, לעשות הכול למען המטרה, כמו שבעל הסולם אומר, רוצים להגיע ל"לשמה". איך לתת לזה לפרוץ? איך ליצור תנאים כאלה שיגרמו לחברים לעלות?

לתמוך בהם, אין יותר. לתמוך בהם בכל האפשרויות.

תלמיד: מה התמיכה המשמעותית ביותר שתעזור לאדם ממש להשתחרר מעצמו ולהתחיל כבר להיכנס פנימה?

אתם מחליטים שהיום נגיד אנחנו תומכים במישהו. מחר במישהו, מוחרתיים במישהו, זאת אומרת שבמשך היום אנחנו חושבים רק על מי שהחלטנו.

תלמיד: נגיד בעשירייה אנחנו בוחרים היום את החבר, במה אנחנו צריכים לתמוך בו במהלך היום, מה לעשות בדיוק?

במחשבה.

תלמיד: במחשבה, מה אנחנו רוצים בשבילו?

אני רוצה שהוא יצליח.

תלמיד: מה אותו חבר שחושבים עליו צריך לחשוב?

שהוא מוכן להתחבר לבורא על ידי החברים כדי להיות המקשר בין העשירייה לבין הבורא.

תלמיד: האם בודקים אם החבר הרגיש שינוי או אין חשבון כזה, לא בודקים כלום, כל אחד עושה את שלו?

כן.

תלמיד: האם הוא אמור להרגיש משהו כתוצאה מכך?

לא.

תלמיד: זה לא איזה ניסוי שאפשר לבדוק אותו. אני יודע שאני חשבתי עליו וזהו, עשיתי את המאמצים שלי.

כן.

תלמיד: מה יכול לזרז את תהליך זיהוי הכוונה על מנת לקבל, למה זה כל כך נסתר מהאדם? זה לא ממש מול הפרצוף ובטח להכיר בזה כרע זה כבר שלב יותר מתקדם. מה יכול לזרז את תהליך הזיהוי של הכוונה על מנת לקבל שזה בעצם לא לשמה?

מה זה לא לשמה?

תלמיד: האם תהליך הזיהוי של הכוונה על מנת לקבל זה לא לשמה?

לא. זו כוונה לשמה. האם אתה רוצה שהחברים שלך יהיו בעל מנת להשפיע?

תלמיד: אני רוצה שהם יהיו בהשפעה. אני רוצה לעשות פעולה נקייה אבל אני מזהה שהיא על מנת לקבל, שיש לי מזה תועלת. אני לא יכול להתנתק מהתועלת.

כן..

תלמיד: למה כל כך קשה לזהות שכל הפעולות הם רק לטובת עצמי, ובטח אחר כך להכיר בזה שזה דבר רע?

כי הרצון לקבל בעצמו הוא המסתיר.

תלמיד: מה כן עושים? כי בלי שאני אזהה את הכוונות על מנת לקבל אני לא אוכל אפילו להבין שזה רע בשבילי. מה עושים כדי לזרז את תהליך הזיהוי?

רק להשתדל לעשות פעולות כאלה ביניכם. רב"ש כותב על זה בהמון מאמרים שלו.

תלמיד: כנראה שזה לא מספיק אחרת לא הייתי שואל. אם הייתי יודע, אם הייתי מזהה אז היה ברור.

אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו עד כדי כך שנרגיש בנו את כוח הבורא שמסובב, ממלא את כולם ומחבר את כולם לרצון אחד להשפיע נחת רוח לבורא, ומתוך הרצון הזה אנחנו נמצאים מסובבים סביב הבורא להשפיע לו נחת רוח.

תלמיד: כשאתה שומע שאלות כאלה, עצם השאלה מחסלת את הנטייה לשמה. שאלה כמו "איך אני מבטיח לעצמי "לשמה"", זה אדם שדורש ביטחון ולא אמונה בבורא. איך אתה אמור להתמודד עם שאלות כאלה? כי לפעמים אני לא תופס שהם לומדים פה עשרים ומשהו שנה.

אתה קורא לי מורה, ואני בתור מורה חייב לשמוע את כל השאלות ולהתייחס לכל שאלה ושאלה בצורה ישרה ואמיתית. זה יכול להיות כל לומד שבא לכאן אפילו פעם בשנה, ופתאום יושב, שומע ושואל. את זה אני חייב. לכן זאת לא שאלה איך אני שומע, אני שומע ואני משתדל לענות.

תלמיד: אבל הנטייה לשמה היא ביטול עצמי לגמרי, והוא שואל איך הוא מבטיח לעצמו לשמה. זה סותר את כל הנטייה לשמה כששואלים דבר כזה. זה לא בינה על פני מלכות, אלא אתה לא באמת מאמין שהבורא מסוגל לכול, ואתה רואה שיש פה גבול לאמונה מסוימת.

אתה צודק, אבל אני חייב כמורה לקבל את זה.

תלמיד: לשם מה?

לשם הקשר שלו עם הבורא, שימשיך ויגלה לאט לאט.

תלמיד: מה יותר חשוב לך צדק או שלום, לפי מה אתה מכריע?

בינתיים לפי שלום.

תלמיד: לפי הקטע נראה שאין משמעות לזמן, לכמות הפעולות שעושים. הוא כותב "אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו". מה זה המכשירים אותו?

מכשירים אותו הכוונה שעושים אותו ראוי לפעולה.

תלמיד: מי עושה אותו ראוי?

האדם.

תלמיד: מי אלו המכשירים את האדם?

אלו שרוצים להתחבר ולהעביר פעולות עליונות על רצונות תחתונים.

תלמיד: האם זה צריך להיות ברור להם שזה מה שהם עושים, שזו המטרה שלהם, שכל אחד יוכל להגיע לזה?

כן.

תלמיד: והאדם מצידו, מה זה אומר שליטתו על ליבו?

הוא יודע לשלוט על הלב שלו, לסובב את הלב שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: וזה תלוי בזה.

כן.

תלמיד: לרצות להמשיך הלאה כדי לדבוק במטרה. הרצון הזה בונה את הרצון הכללי של דבקות במטרה, של אחריות, של התמדה. הסביבה של העשירייה, לימודי הבוקר, כל הדברים האלה בונים את הרצון. הרצון הוא משהו שנבנה, לאו דווקא משהו שקיים. איך בעשירייה אנחנו תומכים בחלק הזה של לבנות רצון שיהיה קשור לדבקות להשפיע עד הכנס?

יום יום לבוא לשיעור בוקר, וכך להתחיל את היום. לרשום דברים עיקריים שאתה רוצה שהם יסובבו אותך במשך כל היום עד מחר.

תלמיד: איך לקחת הפרעות כמשהו חיובי?

שמלכתחילה כל הפרעה והפרעה שמתעוררת, היא מתעוררת מפני שאני צריך לשים לב אליה שהיא מגיעה ממקום לא מתוקן, ואני צריך לתקן את המקום הזה. במה? ברצון לחיבור.

תלמיד: אין דבר כזה להשיג משהו בלי יגיעה, זה פשוט לא בדרך.

כן.

תלמיד: איך אתה פתוח ליגיעה הזאת בלב שלם, בשמחה? להמשיך הלאה שוב ושוב בלב שמח פה נכנסת היגיעה, ההתמדה, האחריות, הענווה. איך להיות פתוח ליגיעה?

אם אני מעורר בתוכי את גדלות התשלום, אז כל העבודה שלי נעשית יותר קטנה לעומתו.

תלמיד: אני רוצה לחזור לתרגיל שעליו דיברת, שכולם בעשירייה מתפללים על חבר אחד בעשירייה. כל פעם כשאני שומע על התקפה זה מורגש לי כמשהו כללי, אבל מה שאמרת זו אסטרטגיה להתקפה. מישהו שאל אותך, על מה החבר שעליו שכולם מתפללים צריך לחשוב, ואתה לא ענית לשאלה הזו. מה המחשבה של החבר עליו מתפללים?

תלמיד: קודם נתת תרגיל להתרכז במישהו מסוים בעשירייה שכולנו נחשוב עליו. אותו חבר שכולנו נחשוב עליו, על מה הוא צריך לחשוב?

על זה שכולם חושבים עליו. הוא רוצה להיות מבוטל כלפי המחשבות שלהם, ולהרגיש בתוכו איך הוא מקיים את המחשבה שלהם עליו.

תלמיד: האם הוא משתמש במחשבות שלהם לתועלת האחרים בעשירייה?

כן, שיחשוב על זה.

תלמיד: יש לך רעיון?

איך להשתמש בזה? הוא צריך להבין שכל החברים בעצם מעבירים אליו את הרצונות שלהם, והוא חייב להעביר למעלה לבורא את הרצונות שלהם שהוא מתלבש בהם.

תלמיד: אבל המחשבות שלהם הם עליו, ואם הוא יעלה את זה לבורא, אז יש סיכוי שזה יהיה אגואיסטי.

תלמיד: יש סיכוי שהדבר יישבר, שהוא לא יצליח להעלות את הכול לבורא, שזה יהיה אגואיסטי. מה לעשות?

לקבל את זה בכלי שלו, לעטוף את זה ברצון שלו, בחרדה שלו, על זה שזה לא יתקלקל במסירה. וכשהוא בטוח שהרצונות שלהם מלובשים בו, והוא מכל הלב מוסר את זה לבורא, אז לבצע.

תלמיד: החבר שעליו כולם מתפללים הוא צריך להיות למעלה ולמטה באותו זמן.

כן.

תלמיד: איך לבצע את הפעולה הזאת באותו זמן?

ברצון לקבל הוא נמצא למטה, וברצון להשפיע הוא נמצא למעלה.

(סוף השיעור)