שיעור בוקר 05.11.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 02.07.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/nk3B37G2?c=U07ixF5g&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 140, "מאמר התשובה"

גמרנו את "מאמר התשובה" מפרשת השבוע "נשא", "שלבי הסולם", כרך ג', עמוד כ"ה.

"מאמר התשובה", איזו תשובה צריכה להיות, במי ומה. צריכים קודם לברר מי הוא הנברא. הנברא זה לא רצון לקבל. הרצון לקבל שהבורא ברא נמצא בשליטה שלו, בלתי נפרד ממנו, ולכן זה לא נקרא נברא. זה שיש אורח שיושב ליד השולחן, רואה את המאכלים ורוצה אותם, הדבר הזה הוא נתון. האורח, המקרה הזה, הסיטואציה ליד השולחן, המאכלים, את כל זה הבורא ברא, זה לא נקרא נברא. נברא יכול להיקרא רק מי שהוא מחוץ לבורא, מחוץ לרצונו, לשליטתו. חופש השליטה מחוץ לבורא יכול להיקרא נברא.

אם כך, הבורא ברא רצון לקבל, הרצון לקבל לא יכול להיות אף פעם חופשי והוא לא נקרא נברא. אלא כמו בדוגמה שהאורח יושב ליד השולחן ומגלה שיש בעל בית, וגילוי בעל הבית מעורר בו כל מיני יחסים, תגובות, אז מה שנולד מהתגלות בעל הבית זה דבר חדש שיכולים לקרוא לו שורש הנבראים.

היינו, אם האורח מתחיל עכשיו להרגיש שיש לו כלפי בעל הבית, כלפי הופעת בעל הבית משהו מיוחד שמגיע ממש ממנו, והוא רוצה או להנות לבעל הבית על מנת להשפיע, או לקבל מבעל הבית על מנת לקבל, כלומר זה בקשר ליחסים עם בעל הבית, לא מה שהוא מקבל ממנו, אלא איך הוא מתייחס אליו, אז להרגשה הזאת, ליחס הזה אפשר לקרוא בשם נברא.

הנברא הוא כוונה או על מנת לקבל או על מנת להשפיע. אבל זה כבר דבר שלא בא בצורה ישירה מהבורא, ובזה הבורא כביכול לא שולט, אלא הנברא שולט בכך שיכול לקבוע את הכוונה שלו במידת הגילוי או ההסתרה של בעל הבית. כשבעל הבית נסתר, רוצים ליהנות ממנו בצורה על מנת לקבל. כשבעל הבית נגלה, זאת אומרת התכונות שלו נגלות, לפי גילוי התכונות באה התעוררות להשפיע לו.

אם כך, לא הכוונות עצמן הן הדבר העצמאי. אלא לווסת את התגלות בעל הבית או את ההסתרה שלו, אם זה בידי הנברא, אז זה אומר שהוא עצמאי. מי שיכול לעמוד נגד התגלות האלוהות, להסתיר אותו או לגלות אותו במידה שהוא רוצה, להיות קובע את מידת גילוי הבורא, כי התוצאה מגילוי הבורא ברור כבר מה היא תהיה, אבל אם אדם רוצה לעשות את זה בכוחות עצמו, אז המידה הזאת נקראת מידת העצמאות. במידה הזאת הוא נקרא נברא, עצמאי מול הבורא.

לכן שורש הנבראים זה צמצום והסתר. אחר כך הנברא זה נקרא מסך, שהוא יכול לגמרי להסתיר את הבורא, ולגלות אותו איך שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, לפי מה שהוא מחליט. אחר כך לפי גילוי הבורא, יש בנברא ודאי כבר תופעות טבעיות, שלפי זה הוא מתעורר להשפיע בעל מנת להשפיע, כלים דהשפעה או כלים דקבלה, וזו כבר פונקציה, תוצאה, פועל יוצא ממידת גילוי הבורא. בזה תלויה התשובה. המפתח לתשובה, החזרה למקור, להתאמה, תשוב ה' לגבי ו', זה תלוי באדם. ומידת התשובה שהוא מסוגל לעשות היא מידת העצמיות, העצמאות, מידת הנברא שבו.

הגילוי של כל הפרטים האלה לאדם הוא פשוט דבר הכרחי. כלומר הגילוי שלא הרצון לקבל שלי הוא הנברא, אלא הכוונה שיכולה להיות התוצאה ממידת התגלות הבורא שעליו אני יכול להשפיע אם יש לי מסך, ואני עושה צמצום על עצמי, ויכול להתמודד עם האור העליון כעם תענוג, ויכול לדרוש אותו רק ככוח התיקון, כל הכוחות האלו, החשבונות האלה, אם אדם מסוגל לעשות, אז הם נקראים מידת הנברא שבו. ולא הטבע שהוא בידי האלוהים.

צריכים להכיר בדיוק על איזה חלק בנו, על איזה מושג בנו נופל חיוב התיקון והתשובה. לא על הרצון, אלא על הכוונות שהן תוצאה מבחירה בהתגלות הבורא. אדם שצועק שהוא נמצא בחושך, שהבורא לא מגולה, הוא צועק מתוך הרצון לקבל שלו. כך צועק כל נברא, כל בהמה. הנברא האמיתי הוא מי שדואג לאופן התגלות הבורא, שזה יגרום לו ליצירת המסכים, שהתגלות הבורא לא תפר לו את העצמאות שלו.

תלמיד: איך יכולה להיות איזו פעולה או אפילו כוונה שלא תגיע מהבורא, שתבוא ממשהו אחר?

אנחנו לומדים שאת הרצון לקבל ברא הבורא. רצון להשפיע הוא תוצאה מהתגלות הבורא בתוך הנברא. אור בא וממלא את הכלי, כתוצאה מזה הכלי מגלה את הטבע של האור, את הכוונות שלו, את הרצונות שלו, מה המניע שלו. אם כך, אז ברור לנו שלפני שיתגלה לנו בורא, אור, זאת אומרת יפעל בתוכנו, ייתן בנו תופעה שלו, מה הוא, מי הוא, לא יכול להיות שבנו יהיה משהו מהכוונה הנכונה.

אם כך, אז מה כל הפעולות שלנו אם לא הכוונה? אומרים, לא, הבורא נתן לך גם לעשות כוונה אפילו שזו לא תוצאה ברורה מההתגלות שלו. הוא אומר שאתה יכול על ידי הקבוצה לאט לאט להתחיל לקבוע את העצמיות שלך. מה זאת אומרת עצמיות? יותר ממה שהוא נתן לך אתה יכול לקנות על ידי יגיעה בחברה, בחברים. אתה משקיע בהם, וקונה מהם תוספת רצון מה שהוא לא נתן לך. זו כבר פעולה, אומנם צריכים לבדוק בדיוק עד כמה היא עצמאית או לא, אבל בכל זאת יש בזה איזו מין עצמאות. כמו ילד שמשחק, זה זמן ההכנה. אבל בהחלט יש בזה באמת את היגיעה שלנו.

אחר כך כשנותנים לאדם אפשרות לגלות את הבורא, אז כבר נותנים לו מסכים. המסך הראשון זה המחסום. על ידי התגלות הבורא, שנגלה להם "מלך מלכי המלכים", "אני ולא אחר, אני ולא שליח", כלומר הבורא מתגלה באיזו מידה, וכתוצאה מזה באדם נוצר מסך. המסך הזה הוא קודם כל נגד הבורא. אדם לא רוצה את התגלות הבורא למילוי הכלים, אלא רוצה לגלות את הבורא קודם כל לתיקון הכלים. הכוח הזה שאדם יכול להתמודד נגד הרצון שלו, ולקבוע שזה שאני עכשיו יכול להיות במעמד עם הבורא זה יתקן את הכלים שלי, היכולת הזאת להגיד נקראת עצמאות, זה נקרא נברא.

תלמיד: למה, כי ככה אומרים? או שעוד הפעם, בשכל זה לא נתפס.

עכשיו בשכל שלך הרבה דברים לא נתפסים, אבל זה מה שיש. מה זאת אומרת, מה לא נתפס, שהדבר הזה יכול להיות עצמאי?

תלמיד: מאיפה באה המחשבה הזו?

לא, אתה בכלל לא צודק. הבורא הוא שורש הכול, וודאי, אנחנו לא מדברים על זה. אבל כמו שכל עוד זרע לא מתחיל להתפתח, אנחנו מיחסים אותו להורים, ואחר כך כשמתפתח אנחנו מיחסים אותו לעוּבר, או לתינוק, או לילד, או לאדם גדול, אז בוודאי שבשורש הכול היה שייך לבורא.

אבל יש כאן איזו התפתחות שמאיזה צד שלו והלאה, אפשר לומר שזה כבר נברא עצמאי. שהבורא מסתיר את עצמו ולא שולט עליו, ונותן לנברא הזה לשלוט.

אנחנו מדברים על עצמאות כלפי הנברא, לא כלפי הבורא. אבל לומר, לא, הנברא כאן שולט על הבורא ממש במאה אחוז, לא מדברים על זה. מדברים על כמה הוא עצמאי בשליטתו על עצמו. זו נקודה מאוד עדינה. הבורא בכל זאת יכול לשלוט עליו או לא? כן יכול, רק לא עושה את זה. למה? כי הוא רוצה לתת לאדם להיות כמוהו. אבל אם יהיה מאבק, יצליח הנברא, או יצליח הבורא? ודאי שהבורא יצליח.

אני לא יודע איך להמחיש את זה, אבל המושג עצמאי, הוא בהרגשת הנברא, אבל זו הרגשה אמיתית שהוא עצמאי. הוא מבדיל את עצמו מהבורא על ידי המסך, מבדיל בין הרצונות שלו לבין התענוגים שיש בבורא. כשהוא כבר נבדל בכך, אז הוא כאילו מפר את החוק שהבורא קבע. הבורא קבע שיש רצון לקבל והוא ממלא אותו. והנברא אומר, סטופ, כאן אני שם ממש מחיצת ברזל. אין דבר כזה שהתענוגים אצלך, ואתה שולט על הרצון שלי. לא, אני אקבע איך בדיוק הרצון שלי ינהג. וזו מידת העצמאות.

נכון שאת הכוח לזה הוא מקבל מהתגלות הבורא, מהתגלות חשיבות הבורא. הוא צריך לזה עוד נתון נוסף מהבורא, כדי להתמודד עם התענוגים, לקבל ממנו את חשיבות הנותן. אבל הוא כבר קובע ששני כוחות יש לי מחוץ לי, תענוג וחשיבות נותן התענוג, ומה אני רוצה? אני רוצה קודם חשיבות נותן התענוג, שאני אקבע איך אני מקבל. אולי אני לא רוצה לקבל, ואם כן בשביל מה ולמה, ואחר כך יהיה לי קשר עם התענוג.

המידה הזו, נקראת עצמאות. וזה נקרא הנברא. כל היתר על חשבון הבורא. ברוחניות זה לא כמו בגשמיות, כשיש כאן גופים נבדלים, אז אנחנו אומרים זה משה, זה יעקב, זה יצחק. ברוחניות מורגש מיד שזה כוח בשליטת הבורא, ואלה כוחות, רצונות, מחשבות, כוונות בשליטת הנברא. את זה רואים כאילו בשני צבעים שונים.

תלמיד: הבנתי שבשלב כלשהו הנברא מגיע להבנה שצריך להיות שלב של הסתרת הבורא, הוא צריך להסתיר את הבורא.

לא שהנברא מסכים עם ההסתרה, הוא רוצה בהסתרה, הוא קובע את ההסתרה. במידה שהוא קובע את ההסתרה הבורא מתגלה, והנברא מכסה אותו ומשתמש רק מתי ולמה שרוצה.

תלמיד: איך הוא מגיע לשלב הזה?

השלב הזה הוא המחסום. מהמחסום והלאה כל מדרגה רוחנית קובעת את מידת התגלות הבורא, וכנגד זה את מידת הסתרת הבורא מצד הנברא. תמיד יש לנו שמירה במאה אחוז של הבידוד ביניהם.

צמצום א' לא מתבטל, זה נקרא שלאורך כל הסולם הוא לא מתבטל, שיש מחיצה בין הבורא לנברא כמו שנקבע בצמצום א'. רק המחיצה הזו בדרגה העליונה ביותר, שם במאה אחוז הנברא מחזיק את הצמצום כאילו, אבל זה הבורא עשה. ולמטה זה מאה אחוז הבורא.

ובאמצע זה כמו שני משולשים, עליון ותחתון. באמצע בכל מדרגה, למשל מדרגה מספר 20 מ-100 מדרגות. זה נקרא מספר 20 שהנברא מחזיק את הצמצום ב-20% והבורא מגלה את עצמו ב-20% ומסתיר את עצמו ב-80. כך עד שהנברא לוקח על עצמו את כל הצמצום ואומר, אני שומר עליו ב-100%, אני לא צריך את התענוגים שלך, אני צריך רק את הגילוי שלך כדי להידמות לך וכן הלאה. אבל ב-100% יש שמירת הצמצום בכל מדרגה ומדרגה. רק היחס בין בורא לנברא משתנה, וזה קובע את גובה המדרגה.

תלמיד: אמרת שהבורא קובע שהנברא יהיה כמו הבורא, אבל מי קובע עבור הנברא את הדרכים להתקדם?

את הדרכים איך להתקדם גם כן קובע הנברא. כי אחרי שהנברא יכול לבודד את עצמו מהבורא וקובע שהוא רוצה קודם כל שגילוי הבורא ישמש לו ליצירת המסך, לפי זה הוא כבר קובע את כל התהליך. הנברא עושה את זה. הוא מגלה שרק התגלות הבורא יכולה לתקן אותו ולעשות אותו עצמאי ואת זה הוא מבקש. אבל הוא קובע. שום דבר לא נעשה אלא על ידי יגיעת הנברא.

תלמיד: אז יש כמה דרכים?

לא אין כמה דרכים, דרך תורה ודרך ייסורים הן רק כדי לגלות את הנקודה הזאת שאני צריך לדרוש את גילוי האלוהות כדי שיתקן אותי. עד ההחלטה הזו כאילו יש לי שתי דרכים, דרך תורה או דרך ייסורים. אבל כשאני מגיע להחלטה הזו אין לי כבר שתי דרכים. התיקון הוא רק על ידי את התגלות בעל הבית, שאני אתבייש, שאני ארצה להיות כמוהו וכן הלאה, לתת לו, להשפיע. התיקון הוא להגיע לנקודה הזאת ממנה והלאה.

אבל על מנת להגיע לנקודה הזאת יש לי דרך תורה ודרך ייסורים. אני יכול יותר לסבול, פחות לסבול, לגלות את זה על ידי החברה, על ידי זה שאני אסבול בעצמי. אבל הלאה אין שום אפשרות לאדם לקבוע את טיב המדרגות, את מבנה הנשמה שלו, איך הוא צריך להתקדם, את זה האדם לא קובע. שוב, הכול זה טבע. הטבע של המבנה הפנימי שלי, הטבע של הבורא, איך הוא מתגלה, באיזו צורה. לי אין שום דבר לקבוע בזה.

הקביעה שלנו, החופש שלנו, הוא רק להגיע להחלטה שאני רוצה בכוחות עצמי, יגעתי כביכול, ואני עכשיו קובע שאני רוצה צמצום בין התענוגים לרצון לקבל שלי, לבין הגילוי שלו כבעל הבית, כגדול, החשיבות שלו, כי זה ישמש לי ליצירת המסכים.

תלמיד: אבל ההחלטה הזאת היא תוצאה?

ההחלטה הזאת היא גם תוצאה מזה שהוא מתגלה כאור מקיף. אז איפה כאן אני? האני הוא, שעל ידי הפעולות שלי בכל מיני אפשרויות, במיוחד בחברה, בהפצה, כל מיני דברים, אני מעורר את האור המקיף.

להכניס את כוחות הטבע, כוחות הבורא, וכוחותיי הטבעיים לפעולה, זו העבודה שלי. אבל אחרי שאני מכניס אותם, אחרי שקבעתי בכמה אחוזים הם יתערבבו ויעשו משהו, אחרי שאני קובע, אני משתמש בכוחות שנמצאים בטבע. אותם עצמם אני לא יכול לשנות, אבל לקבוע שזה יקרה, לרצות שזה יקרה, זה כן. כי אם אני לא רוצה, אז הפעולה הזו לא תהיה מורגשת אצלי, זה לא נקרא שאני חוזר בתשובה, שאני מתקן את עצמי.

אני צריך להגיע לחיסרון. אם יהיה לי חיסרון לאיזו פעולה, לאיזה תיקון וזה יקרה, בכך אני מתקן את החיסרון שלי. אחרת הפעולה עוברת כאילו היא לידי, אני לא מרגיש אותה.

אתה לפעמים יושב, שומע אולי שנה, שנתיים משהו, וזה עובר ליד האוזן שלך, סנטימטר ליד האוזן, עובר וזהו. עובר, עובר ופתאום בום, אתה שומע. אתה פתאום ככה מתעורר, משהו שמעת באיזו מילה. ולמה קודם לא שמעת? קודם לא יכולת לשמוע מפני שלא הכנת כלי פנימי. עכשיו, נוצר בך כלי פנימי, אז אותו עניין שעליו דיברנו כבר כמה שנים שעבר ליד האוזן, נקלט, נכנס לתוך האוזן. נעשה חור דווקא לשמוע את הדבר הזה והוא נכנס. אז בלי שתעשה את החור הזה, לא יהיה כלום. למי עושים חור באוזן? לעבד, שרוצה להישאר.

תלמיד: אנחנו אומרים שבטבע, החלש תמיד מתבטל בפני החזק. ככל שהוא יותר חזק, כך אני מתבטל בפניו יותר. עכשיו אתה אומר שככל שאני אראה אותו יותר גדול כלפיי, ככה יהיה לי יותר כוח לצאת נגדו, נגד הבורא?

לא, הבורא לא יכול להתגלות. אז אם אני מקבל כוח לחזור בתשובה, את כוח המסך, לפי גדלות הבורא שיתגלה כולו ב-100%, ואני אז מיד חוזר בתשובה ב-100%, בשביל מה אני צריך את המדרגות האלה לאט לאט? אם הוא יתגלה ב-100% לא תהיה לי אפשרות להיות עצמאי. המדרגות האלה קובעות עד כמה אני מסוגל לשמור על העצמיות שלי כלפיו, שלא ישלוט בי.

מה המסך עושה, המסך שדוחה בחזרה מה הוא אומר? אל תשלוט בי. אתה בראת בי רצונות לקבל, נכון, הם מכורים לתענוג שלך, אני לא רוצה שייכנסו לקשר, למגע עם התענוג, אחרת גמרנו, אני כבר לא אוכל לשלוט בהם. אז הצמצום נשאר, זה נקרא שהאור שבא, המסך מחזיר אותו לאחוריו.

תלמיד: בשלב ההכנה, יש לי גדולת הבורא בכמות מסוימת, ועכשיו, אני כנראה לא מסוגל לצאת. אתה אומר שככל שאני אתקדם ותהיה לי יותר גדלות הבורא, אני ארגיש יותר בובה על חוט ויהיה לי יותר כוח רצון נגדו? זה אמור להיות ההפך.

ככל שיותר תתקדם, תצטרך לדרוש יותר התגלות הבורא, שיהיה לך יותר כוח לקבל על מנת להשפיע לו. אם הוא יתגלה יותר, אז יהיה לך יותר מסך. אני לא מבין מה השאלה.

(סוף השיעור)