שיעור בוקר 14.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 477-478, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: עמוד 477. טור א'. בדבר המתחיל "ובזה תבין הכתוב". באמצע.

"ובזה תבין הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:

א. במדת ההערכה של הסביבה.

ב. במדת גדלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך.

ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ, ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו. כי ב' הקלות יש לרבו:

א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.

ב. כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: "עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאח"כ ישוב לסורו."

שאלה: בעל הסולם כותב פה שהשפעה הופכת להיות בשבילו לחומר דלק, מה זאת אומרת?

כן, השפעה לגדול יכולה להיות כחומר דלק. זה כמו שנגיד, אדם גדול מקבל מהכלה איזו מתנה זה כמו שנתן לה מתנה. אתה זוכר את הדוגמה הזאת? לכן השפעה לגדול היא כקבלה.

"ונמצא, בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו. כמו שבארנו במשל האבר, הנחתך מהגוף, וחזר ונתדבק בו, עש"ה." אבל זה בתנאי שהחברה תומכת בזה שיש לו קשר עם אדם גדול.

וע"כ, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה, המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה.

שאלה: מה זה להידבק ברבו לשעתו?

לשעתו, זאת אומרת שלפעמים כן לפעמים לא. אם האדם נמצא עדיין לא ברוחניות, אז אצלו קשר לגדול ממנו הוא קשר שמתעורר, שכולנו מתעוררים יותר, לפעמים פחות. זה הקשר, צורות הקשר שלנו עד שנגיע לקשר קבוע.

תלמיד: ומה נחשב שהוא דבוק ברבו, באיזו מידה, באיזו הבחנה?

הוא גילה ברבו גדלות במשהו ולזה הוא דבוק.

תלמיד: יכול להיות שהוא דבוק כי הוא מקבל והוא מתמלא מרבו.

הכול יכול להיות, כן. זאת צורת הקשר הראשונה, מה לעשות. עד שמתחיל יותר ויותר להעריך, להבין ולקבל גם דרך הבנה והארה מלמעלה, שיש לו עסק עם מישהו שהוא לא סתם רבו אלא נציג של הבורא לפניו. ואז במידה שהוא מחשיב את הבורא כך הוא מחשיב את הרב. כי איזה קשר יש לו עוד עם הבורא? תמיד זה קשר, כמו שסולם המדרגות לא משתנה.

תלמיד: יש לו גם דבקות ברבו וגם דבקות בחברים ובעשירייה?

ודאי, בלי זה הוא לא יכול להיות ממש דבוק לרבו, ברבו ובבורא, אלא רק כשיש לו מערכת שמחזיקה אותו והוא מחזיק אותם, ועל ידי זה הוא מפתח את הכלי הכללי. על ידי זה הוא רוכש עשר ספירות. אחרת יש לו רק נקודה, ובנקודה הזאת הוא לא מרגיש כלום ולא מודע אפילו לקשר.

תלמיד: אבל זה שניים, זה גם עשירייה וגם רבו או שזה אחד?

לא, העשירייה עוזרת לו להידבק ברבו. העשירייה ורבו עוזרים לו להידבק בבורא.

שאלה: ומהו הדבר החשוב לו?

והחשוב? חשובים כולם, כי הרב נותן להם צורה, צורת החיבור ביניהם ולבורא.

שאלה: בוא נגיד שהגענו לזה בעשירייה, איך אנחנו עכשיו משתמשים בגדולתך בקשר עם הבורא? זה לא נשמע הגיוני שזה אפשרי.

אני מבין שזה לא נשמע הגיוני, כשאתה מצביע על הראש שלך זה לא נשמע הגיוני. אל תעשה ואל תצביע על הראש שלך, אלא על הלב של הקבוצה ואז זה יהיה הגיוני. אני אומר לך, אין מה לעשות, תבנה כלי, מתוך הכלי תשאל. בינתיים ההיגיון שלך קשור לפופיק שלך. זה צריך להיות כלי חדש.

שאלה: יש חברים שהם קרובים יותר לרב, האם זה אומר שהם קרובים יותר לרוחניות?

הם לא קרובים יותר לרב מאחרים, כי קרבה היא לפי העבודה הרוחנית המשותפת. וזה שהם קרובים ואתה רואה את זה, זה לא אומר כלום, זה לא אומר שום דבר. זה בעבודה, ודאי שהם קרובים יותר, נגיד שהוא כותב מאמרים, והוא עושה הפצה, והוא עושה סדר בקבוצה, ומתרגם וכן הלאה, ודאי שהאנשים האלה הם מאוד חשובים, נגיד לי, ואני מרגיש בהם צורך ואני מרגיש אליהם קרבה מסוימת.

תלמיד: האם כדאי לנו כחלק מהעבודה הרוחנית שלנו להשתוקק לקשר יותר קרוב עם הרב?

הכול כדאי למען המטרה. זה בצורה כללית.

שאלה: מה זה שהעליון יעיד על כך שהאדם לא ישוב לכסלו עוד? מה זה לא לשוב לכסלו עוד, כי יש תחושה שאתה שוב ושוב חוזר וחוזר.

עדיין לא קיבלת הארה מהבורא, הארה קבועה שמחזיקה אותך לא ליפול. לא ליפול, לא שאתה לא נופל, וודאי שנופל ועולה ונופל ועולה, אבל לא ליפול זאת אומרת שאתה יכול לצאת לגמרי, כמו שיש לנו חברים כאלה שיוצאים לגמרי לחיים החופשיים. אלא אין דבר כזה.

שאלה: אם אני מבקש סליחה מהבורא, זה אומר שאני מבקש רחמים עבור עצמי ועלי לבקש את זה עבור החברים? האם זה לא נכון לבקש סליחה מהבורא?

לא, זה לא שלא נכון, הכול נכון, כל פנייה ופנייה היא בכל זאת בונה את הכלי, לכן כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". אז תבקש, כל הזמן תבקש, רק תברר את הבקשות. שלא תהיה כמו ילד נודניק שהוא כל הזמן בוכה. על מה בוכה? ככה, אין לו דברים רציניים. מה שאין כן אתה, תשתדל להיות קשור לבורא ולפנות כל הזמן אליו, אבל תדאג שהפניות שלך, הטענות שלך יהיו יותר ויותר מוצדקות.

שאלה: שמעתי ממך על השימוש בקשר של הרב עם הבורא. איך הקבוצה, או איך אני דרך הקבוצה יכול להשתמש בקשר של הרב והבורא לשם התקדמות?

וודאי שאם אתה נדבק לגדול וגדול הוא קשור לבורא, אז דרכו אתה מקבל גם כן יכולת להתקשר לבורא. איך אנחנו עושים את זה? אפילו על ידי עבודה משותפת בעולם שלנו, בעיקר זה בהפצה, בבניית הקבוצות, בכל ההתארגנות שלנו, שהיא כמה שיותר קרובה לרוחניות. עד כמה שאנחנו עושים את זה, אתה ועוד חברים שלך ומורה, רב, אז אתם בזה מתקשרים יחד ופועלים בצורה רוחנית. אומנם אתה עושה בזה פעולה גשמית לגמרי, כן, ככה זה עובד. לכן העולם שלנו הוא מיוחד, שאנחנו נמצאים כאן בגשמיות ויכולים בידיים וברגלים לעשות פעולות שהן שייכות לרוחניות. תחשוב על זה.

שאלה: מה צריך לעשות תלמיד שרוצה להידבק ברבו, ומה צריכה לעשות עשירייה שרוצה להידבק ברבה על פי המאמר שקראנו?

בסופו של דבר כמו שכל אחד כלפיי כל החברים, חבר גם כן יכול להיות בשבילך כרב, וזה כתוב. אין שום בעיה שאתה מסתכל על החבר ואתה מתייחס אליו כמו לרב. העיקר זה דבקות בפעולות, במטרה, כך אנחנו מתקרבים זה לזה ולבורא. נותנים לבורא מקום להתגלות בינינו.

שאלה: האם החיבור בין הבורא לרב לתלמיד, דומה לקשר בין הבורא לישראל ולאנושות?

להידמות, אפשר להגיד ככה שדומה, אבל יש הבדלים גדולים גם כן.

שאלה: "רב", זה אמונה למעלה מהדעת?

לא, רב זה מדרגה יותר עליונה ממך. אבל להגיע לאותה מדרגה בעצם צריכים להגיע על ידי האמונה למעלה מהדעת, אם אנחנו מדברים ברוחניות. אבל אנחנו מדברים פשוט להתחברות למישהו שהוא יותר למעלה ממך, שעל ידי זה אתה יכול להתקרב לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אני לא יודע אם לקרוא לך רב או עלי עליון לפי מה שהבנו.

אני עלי עלי עליון, יותר טוב.

תלמיד: אז מצויין, יש הזדמנות לבקש ממך חיבור עבור החברים. יש לנו חיסרון להתחבר, אני תחתון, הקבוצה שלי עליון, אתה עלי עליון, בבקשה תחבר אותנו וזהו. מה הבעיה? אתה יכול, אני לא יכול.

תעלה מ"ן.

תלמיד: אני מעלה עכשיו אלייך, לעליון.

לא לא, זה סתם מילים.

תלמיד: יש לנו כוונה אמיתית להתחבר.

אין לכם כוונה אמיתית, אתם לא עשיתם מספיק יגיעה כדי שיהיה לכם צער שאתם לא יכולים להתחבר.

תלמיד: תראה אותם, מושלמים. מהכאב, כמה הם מצטערים שהם לא מצליחים. כולנו פה עובדים קשה, בעשירייה שלי בכל אופן, באמת עובדים קשה, כואב לכולם.

כן, את זה אני שומע מכל ישראלי, "החיים קשים בארץ".

תלמיד: לא, לא קשים, מעולים, אבל רוצים לחלוק את זה עם כולם. עם הבורא.

אם היית מסודר כבר בכאב מתוך חוסר חיבור היית מקבל את החיבור מלמעלה, היה נשפך עליכם דבק, מידת האהבה, מידת החיבור, מלמעלה. הייתם מגלים בתוך הצער שלכם את כוח החיבור.

תלמיד: אבל אני יכול לעשות את זה רק על ידי מ"ן, תפילה.

זאת הבעיה, שאין מכם צער שאתם לא מחוברים, זה נקרא מ"ן.

תלמיד: אז תן לנו צער שנרצה להתחבר.

אני יכול להצטער במקומך?

תלמיד: אני מבקש, אני לא יודע, חסר לנו משהו כדי להגיע למטרה הסופית שלנו, אנחנו לא מצליחים.

תעשו מאמצים יותר גדולים בחיבור.

תלמיד: מה למשל לא עשינו, תן לנו דוגמה שלא עשינו.

אני לא יודע, אני לא הולך לבקר, אתם צריכים לבקר את כל העבודה שלכם ולשאול מה עוד חסר לנו ואולי עם זה לפנות לבורא, מה עוד חסר לנו כדי להתחבר. ואולי אחרי כל זה הבורא יגיד לכם, בטוח שהגעתם למצב שאתם לא מסוגלים בעצמכם, בטוח שלא תגיעו לחיבור ביניכם?

תלמיד: חד משמעית לא נגיע בזכות עצמנו לשום חיבור.

בטוח?

תלמיד: במאה אחוז.

תעלה את הידיעה הזאת שבטוח אתם לא מסוגלים להגיע לחיבור לבד אלא רק עם עזרת ה' אתם כן תגיעו.

תלמיד: אנחנו מעבירים את זה אלייך.

לא אלי. למה אלי?

תלמיד: אני לא יכול לפנות לבורא ישירות, אני צריך אותך.

לא נכון. אני כמדריך נמצא לידך, אני לא נמצא למעלה ממך, אני לא מקשר אתכם עם הבורא.

תלמיד: אז מי העליון שלנו?

העליון שלכם זה הבורא ואתם צריכים לפנות אליו בתפילה משותפת. מאותה נקודה שאתם הייתם רוצים להתחבר יחד אבל מגלים בה, בנקודה הזאת שאתם לא מסוגלים להיות מחוברים יחד, מאותה הנקודה תעלו לבורא.

תלמיד: איך אנחנו מעלים את זה לבורא בתור עשירייה?

צעקה פנימית.

תלמיד: משותפת או של ש"ץ? אם אין בקשה משותפת זה גם חוסר חיבור, לא נצליח להעלות בקשה משותפת אם אנחנו לא מחוברים.

אבל אתם משתדלים להיות מחוברים.

תלמיד: מאוד.

מההשתדלות הזאת תעלו אליו את הצער. ככה כולם, זה לא רק אתם.

תלמיד: אני לא יודע מה אחרים עושים.

טוב, אני רואה מהמילים שלך שאתה פשוט אומר, "זה לא הולך, נעזוב".

תלמיד: אנחנו לא מתייאשים. אנחנו מיואשים אבל ממשיכים.

ממשיכים. ככה ממשיכים בחצי כוח.

תלמיד: הלוואי שנצליח, ה' יגמור בעדנו.

לא, אתם תצליחו בלי הלוואי. אתם בטוח תצליחו אם אתם תעלו חיסרון אמיתי.

תלמיד: אם חוסר חיבור זה לא חיסרון אמיתי אז מה זה חיסרון אמיתי?

שאתה מצטער על זה, מצטער כך שאתה מגיע למצב שטוב לי מותי מחיי, אני לא יכול בזה להמשיך, אני מוכן למות רק להגיע לחיבור, או חיים או מוות.

תלמיד: אם לא השפעה אין מה לחיות.

אז בבקשה.

שאלה: אנחנו קוראים עכשיו מאמר לסיום ספר הזוהר, האם אפשר לומר שזו פעולת הפצה, כתיבת ספר הזוהר.

וודאי שכן, אתה צודק.

תלמיד: השאלה אם כך, כשהתגלתה שנאה והתרחשה כל העבודה הזאת זה התרחש דווקא ברגע שבו הם כתבו, כלומר בזמן הפעולה הזאת של ההפצה או לפני כן הם התאחדו ואז בפורמליות נעשה תהליך הכתיבה?

למה זה חשוב מתי הם כתבו את המאמר?

תלמיד: פשוט בזמן האחרון יש תחושה כזו לגבי עצם פעולת ההפצה, לגבי מה שקורה לנו, כמובן שקשה להשוות בין אלו שכתבו את ספר הזוהר אלינו, אבל עד כמה פעולת ההפצה הופכת לפעולה רוחנית? מתוך זה אולי גם נובעת השאלה. שאולי בכתיבת מאמר כמו שנכתב הזוהר, בזה כל העבודה הרוחנית וגם מתגלה השנאה וגם מתעלים מעליה ומכסים באהבה או שאולי אלו תהליכים שונים?

הכול צריך להתחבר יחד אבל בהדרגה.

שאלה: לגבי מה שבעל הסולם כותב כאן על ההידמות לבורא, ההידמות לרב, אתה הרי מתייחס בשווה לכל הכלי העולמי. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה, איך בזה אפשר להידמות אליך? גם אנחנו צריכים להשתדל להשפיע לכל הכלי העולמי?

אנחנו צריכים להרגיש קשר לכל בני האדם שבעולם, אפילו הגרועים ביותר, ששונאים את האנושות ושאוהבים את האנושות, אנחנו צריכים לרצות לחבר את כולם לבורא. יותר מזה, אנחנו צריכים לרצות לחבר את המערכת שלנו לבורא, שקודם כל אנחנו, עד כמה שנהיה מחוברים לבורא נוכל להעביר את האור העליון לכל האנושות. בעל הסולם כותב על זה בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" איך זה עובד.

תלמיד: אבל נגיד תלמיד שלך שהוא דוגמה, במה הוא צריך להיות דומה לך?

בזה שהוא לומד ומפזר את הידיעות האלו לכל האנושות. כאלו אנשים הם מאוד קרובים אלי. זה ודאי תלוי בתכונות שלהם, יכול להיות שהם יודעים לעשות לפי הטבע שלהם, יותר או פחות, אבל יש להם נטייה להמשיך את ההפצה, להמשיך את תיקון העולם.

שאלה: אני מרגיש שאני מפספס כאן משהו חשוב. קראתי את זה שוב ושוב ואני לא מצליח להבין. "ומסיבה זו התלמיד יכול להשתמש בהשגה של הרב שלו בגדלות הבורא שהופכת השפעה לקבלה ונותנת חומר דלק למלא את ליבו ונפשו של האדם".

למה הוא לא אומר שזה הופך קבלה להשפעה, למה הוא אומר שזה הופך השפעה לקבלה?

כי התלמיד עוד לא נמצא בהשפעה כלפי הבורא, אבל בזה שהוא משפיע לרבו, אז הוא מקבל מזה כוח שעוזר לו להתקדם, מקבל חומר דלק שעוזר לו להתקדם.

קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 477 בפסקה שלישית שמתחילה במילים "ובזה תבין".

"ובזה תבין, מה שאמרו חז"ל: "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנא' פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים, ע"י אליהו. למד, לא נאמר, אלא, יצק" (ברכות, ז ע"ב).

שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים, יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת." זאת אומרת ללמוד מהגדול, אני מבין שאני לומד ממנו ועל ידי זה אני מתקדם, אבל בזה שאני עוזר לו בחיים שלו, משרת אותו, איך יכול להיות שעל ידי זה אני מתקדם לרוחניות? "ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו, בגופו ומאודו, ע"מ לעשות נ"ר לרבו, מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה. ומקבל עי"ז, ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה, שהיא דביקות רוחא ברוחא, שעי"ז זוכה, להשיג רוממותו ית', בשיעור, שתהפך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק, מספיק למסי"נ ומאודו, עד שיזכה לדביקות להקב"ה כנ"ל." זאת אומרת דווקא המורה הוא הגשר כאן כדי להגיע משימוש למורה לשימוש לבורא.

"מה שאין כן, לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות, והיא נבחנת מפה לאוזן." לא מפה אל פה. "באופן, שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד - רק הדבורים של רבו. ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו. וכחשיבות פא"פ, על מפה לאוזן." זאת אומרת אם הוא עוזר למורה שלו, בכל העבודה שלו, בחיים שלו, בכל מיני דברים מסביב, לאו דווקא לימוד, אז הוא בזה רוכש את המחשבות שלו, ההשגות שלו, הקשר שלו עם הבורא. כי דווקא השימוש שעושה, מביא אותו לזה. מה שאין כן אם לומד כל מיני חכמות, "תורה" מה שנקרא, זה מביא לו רק ידיעה, אבל לא קשר עם הבורא. זה ההבדל בין לימוד פה אל פה שזה על ידי שימוש, לבין פה לאוזן שזה על ידי לימוד.

שאלה: למה הדיבורים של רבו והלימוד שהוא שומע ממנו, ומשתדל ליישם ולהקשיב לו, למה זה לא מביא לו את המחשבות של רבו?

כי זה עובר דרך האגו שלו, דרך הרצון לקבל. מה שאין כן אם הוא משמש לרבו, משקיע בזה כוחות, כבר הוא עושה התגברות, הוא עושה את זה מתוך זה שמשקיע. בלימוד הוא לא משקיע לרבו, הוא לא משרת אותו, הוא לא נכנע כלפיו, הוא לומד חכמה.

קריין: אמנם, כל זה אמור, אם השימוש לרבו, הוא ע"מ להשפיע אליו נ"ר. אבל, אם השמוש, הוא לתועלת עצמו, ששמוש מעין זה, אינו מסוגל להביאהו לדביקות ברבו. ודאי שהלימוד אצל רבו, חשוב יותר משמושו.

אמנם, כמו שאמרנו, אצל השגת רוממותו ית', שהסביבה, שאינה מחשיבה אותו ית', כראוי, מחלשת את היחיד, ומונעת אותו מהשגת רוממותו ית' - הנה ודאי, דבר זה נוהג, גם ברבו. אשר הסביבה, שאינה מחשיבה כראוי, את רבו, מונעת את התלמיד, שיוכל להשיג, רוממות רבו, כראוי."

שאלה: אמרת שצריך ללמוד להתחבר גם עם האדם הרע ביותר והטוב ביותר על פני כדור הארץ, כדי להפיץ באופן אפקטיבי. האם אתה יכול ללמד אותנו איך עושים את זה?

אני לא יודע, אנחנו צריכים לתכנן את ההפצה שלנו באופן כזה שנבין את בני האדם, גם הרעים וגם הטובים, שההפצה שלנו פשוט תיכנס בין כולם. אני לא בטוח שאני מבין את זה טוב, ושאני מרגיש את זה, ובכלל שאני ראוי להפצה עצמה. לא. אני מספר את זה לכתבים וכך נקווה שהם איכשהו מצליחים. תתחברו אליהם, לראש הכתבים, שנמצא כאן לפניכם, תתחברו בזמן שהם מדברים איתי, כמה פעמים בשבוע בשעות הבוקר, בעשר בבוקר בערך, אני אשמח מאוד אם כולכם תרצו לשמוע, דרך הגלקסי אפילו, דרך כל מיני אמצעים, את השיחות שלנו, השיחות שלי עם הכתבים, ועל ידי זה אנחנו נרביץ את ההפצה.

קריין: ישיבות הכתבים מתקיימות בראשון, שלישי וחמישי, בעשר וחצי בבוקר עד אחת עשרה וחצי בבוקר, ולא פעם הרב ממשיך יותר. כל השיחות נמצאות בקבלה מדיה, מתורגמות לכל השפות, הן עוסקות באקטואליה, באירועי העולם וכו׳. אתם מוזמנים גם לשלוח שאלות או נושאים שאתם רוצים לברר, וכל מי שרוצה לכתוב תסריט, שירים, או כל דבר אחר, מוזמן. מערכת ההפצה היא גדולה, רחבה, יש בה הרבה מקום לכל אחד ואחת.

שאלה: מהפסקה שקראנו אנחנו רואים את היתרונות של הערכת רבו. האם תוכל לתת לנו קצת טיפים לגבי הזמן שבו היית לצד הרב"ש? אני זוכר שאמרת שכשהוא ראה אותך קורא ב"שמעתי", הוא מאוד התפעל. האם תוכל לתת לנו עצות כדי שנוכל להעלות קולקטיבית את חשיבות הערכת רבו, רוממות רבו?

קודם כל לא סתם קראתי ב״שמעתי״, קראתי באחת בלילה לפני השיעור, עשיתי מזה הכנה לשיעור, זה דבר אחד. ומה עוד? כל מה שיכולתי לעשות, עשיתי. אני לא יודע אם עשיתי טוב, עד כמה זה היה טוב או רע, אבל זה מה שעשיתי. זה איכשהו עבד, אני לא יודע עד כמה, נראה. מה לעשות, צריכים להשתדל, אין כאן מה לענות.

שאלה: הייתי רוצה להבין את ההבדל בין לשרת את רבו לבין ללמוד מרבו. ללמוד זה שמעתי משהו, מימשתי, זה אומר שלמדתי. מה זה לשמש?

במה אתה מממש את הלימוד? במה אתה יכול לממש את הלימוד?

תלמיד: למשל אתה אומר שאני מוכרח להתחבר עם החברים, אז אם במהלך היום התחלתי להתחבר עם החברים זה אומר שאני מממש את הלימוד.

לא. כך אתה לא מממש את הלימוד, בזה אתה משרת את הרב, כי הרב אמר לך כך לעשות. אתה דבוק אליו. מה אתה חושב, לשרת את הרב זה נקרא שאתה משרת אותו בבית? לא.

תלמיד: מהו לימוד?

לימוד זה כשאתה לומד מספרים, לומד ממנו דבר חכמה, אבל אתה לא מממש את זה אחר כך בחיים. המימוש הוא בעיקר בחיבור בעשירייה ובהפצה.

שאלה: למה שימוש זה נקרא "פה אל פה"?

לפי המסך המשותף, לפי התקשרות הרצונות. מה שאין כן מפה לאוזן, אלו דרגות אחרות של התקשרות, כשזה עובר דרך השכל.

תלמיד: אנחנו יכולים לקחת מזה משהו פרקטי, נגיד בעבודה שלנו בהפצה? לנסות לכוון את עצמנו?

אתם יכולים להשתדל לבצע את מה שאני מבקש מכם יום יום, ולא להעביר את זה דרך השכל שלכם, אלא כמה שיותר לשמוע את מה שאני אומר, ואת זה לבצע. זה בדרך כלל ביצוע בתוך העשירייה לחיבור, ומתוך העשירייה החוצה להפצה.

שאלה: תאמר לנו בבקשה למה זה נקרא "שימוש", לא עבודה, נגיד כמו עבודה רוחנית? בטח יש לזה משמעות מיוחדת עם שורש מיוחד בעברית.

זה נקרא "שירות". למה זה נקרא כך? כי אתה רוצה לבצע, לממש את הרצון של העליון. אתה רוצה להרגיש ברצון שלך את מה שהעליון רוצה, ולממש במקום הרצון שלך את הרצון של העליון.

שאלה: בני האדם מגיעים לדרגה חדשה, אפשר לקרוא לזה בבל הגלובלית, בגלל הבלבול של השפות שקרה בבבל כשהפסקנו להבין זה את זה. היום כחלוצים בדור האחרון יש המון שפות כמו יפנית, סינית, עברית, רוסית, ספרדית, אנגלית, מה דעתך על חשיבות תרגום חומרי המקור לשפות? האם חשובה יותר ההכנה של החומרים מאשר המימוש האישי שלנו לעצמינו, מה יותר חשוב, המימוש האישי הרוחני שלנו, או הכנת החומרים?

אני מנסה להבין מה חשוב לנו כי לפעמים אני מתבלבל. כשאני רוצה למשל לתרגם, אני לא יודע מה הכרחי יותר לתרגם, למשל תע"ס או זוהר שזה פרויקט כל כך גדול שאני מקווה שיהיו לי כוחות לסיים אותו, אני לא יודע מה הכרחי ומה לא.

הכרחי מה שיכול לגרום לתיקון של העולם. תע״ס וזוהר לא יכולים לגרום לתיקון של העולם, בטוח לא, אלא רק שיטת התיקון עצמה שאנחנו מקבצים למאמרים כמה שיותר קטנים, להעברה קלה, וכך משתדלים להפיץ, זה קודם כל חשוב. וכן חשוב להפיץ, כי לתרגם זה דבר אחד, אבל להוציא את זה החוצה בצורה יפה, קלה, נוחה, רחבה, זאת בעיה בפני עצמה, את זה אנחנו צריכים לעשות במיוחד.

שאלה: העיקרון הזה של לשמש לרבו שזה מאפשר קבלה פה אל פה, האם זה עובד גם אם אנחנו מצליחים לייצב את החבר כרב?

תלוי מי, תלוי איך. יש דבר כזה רב חבר, יש מושג כזה.

תלמיד: הכוונה שלי היא לא למצב הזה של רב חבר, אלא כשאנחנו עובדים בעשירייה, הרי אנחנו לומדים שרב זה גם העשירייה או החברים, במאמרים אחרים אנחנו מתייחסים לזה שהרב זה החבר או הקבוצה.

זה יכול להיות נכון אם העשירייה מכוונת נכון למטרת הבריאה, אחרת אתה יכול לכוון את עצמך לעשירייה, אבל העשירייה בעצמה מפליגה לכיוון אחר.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לפתח את הביטחון שהעשירייה שלנו באמת תפליג לכיוון הנכון?

לכן כתוב "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

תלמיד: איך אני מייצב את העשירייה שלי נכון, באופן כזה שהיא תפליג לכיוון הנכון ואני אוכל להאמין בה ולסמוך עליה בצורה כזאת?

שכל פעולה ופעולה בעשירייה היא איך להתחבר כדי שהבורא יתגלה בינינו, אחרת אנחנו בכל רגע יכולים לסטות לכל הכיוונים.

קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 478 בטור א', פיסקה שנייה "ולפיכך".

"ולפיכך אמרו חז"ל: "עשה לך רב, וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יוכל לעשות לו, סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו, להשיג רוממות רבו. והיינו, ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים, ברוממות רבו, מקבל כל אחד, הרגשת רוממותו. באופן, שההשפעה לרבו, תהפך לקבלה, ולחומר דלק. והיינו, בשיעור שיביאהו, כן לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו: "במ"ח מעלות, שהתורה נקנית בהם, בשמוש חכמים, ובדקדוק חברים". כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים. כלומר, להשפעת החברים, שיפעלו עליו, להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות, תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי, אי אפשר, שיפעל בזה במשהו, כמבואר.

אמנם, ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד, ולקבל את הערכת הסביבה, בשיעור הפלגתם.

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמ"ש: "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא' - מחויב כל תלמיד, להרגיש עצמו, שהוא הקטן, שבכל החברים. ואז, יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכ"ש, שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב' - מחוייב כל תלמיד, להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיתה סביבה גדולה, כראוי, "כי ברוב בנין, חשוב יותר מרוב מנין".

אין כאן מה להוסיף, הכול כתוב בצורה נכונה ויפה.

שאלה: על פי מה שבעל הסולם כותב, אפילו אם יש חבר שהוא ראש הכתבים, אם העשירייה שלו לא מביאה לו את גדלות הרב, זה כאילו לא נחשב שהוא יכול לשמש דרך זה.

ודאי שכאן צריך להיות שילוב של כל התנאים כדי להגיע לעבודה השלמה, נכון.

תלמיד: ואיך העשירייה יכולה ליצור כזאת אוירה שנותנת גדלות לכל חבר וחבר, מה צריך לעשות?

שכל אחד יתייחס לכל חבר כגדול הדור, ככה, תתכופף כלפי כל חבר.

תלמיד: אני לא מבין איך זה קשור. זה שאני מתכופף יאפשר לי לקבל מהם גדלות וחשיבות, את זה אני מבין, אבל איך כל אחד יכול לתת גדלות וחשיבות, או שהגדלות והחשיבות היא של ההתכופפות?

אתה תקבל מהם גדלות וחשיבות מזה שאתה תתכופף כלפיהם, ומתוך זה אתה יכול גם להשפיע להם, אתה תראה איך שזה מגיע לזה.

שאלה: אנחנו התחלנו את השיעור מסליחות, האם יש קשר בין זה לבין העבודה עם הרב, היחס אל הרב?

על זה אנחנו לא יכולים לדבר עכשיו, יש לנו עוד זמן, אנחנו נגיע גם לזה. תשמור את השאלה שלך, אנחנו עוד נטפל בה.

(סוף השיעור)