שיעור צהרים 10.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 538

מאמר כ"ב, "תורה, לשמה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 538, "שמעתי", מאמר כ"ב, "תורה לשמה".

כב. תורה לשמה

שמעתי ט' שבט תש"א

"עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]".

"אית דין [יש דין]" נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.

כשמסתכלים על ב' מצבים האלו, אז רואים "שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]". מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים "שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]". פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית.

לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת "שאית דין ואית דיין", זה נקרא "תורה לשמה". וזה הפירוש מאמר חז"ל "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". ולכאורה היה צריך לומר "שמביא לידי מעשים". היינו, שיוכל לעשות מעשים הרבה, לשון רבים ולא לשון יחיד.

אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה. והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו לזכות". והאמונה נקרא "עשיה", מטעם שמדרך העולם הוא, שמי שעושה איזה דבר, מוכרח להיות מקודם איזה סיבה, שהוא יחייבו לעשות בתוך הדעת. וזה כמו יחס משותף שכל עם עשיה.

אבל בזמן שהוא דבר למעלה מהדעת, שאין הדעת נותן לו לעשות את הדבר, אלא להיפוך, אז מוכרחים לומר, שבמעשה זו אין שום שכל, אלא מעשה לבד. וזה פירוש "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו וכו' לכף זכות". וזה הפירוש "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה", היינו לבחינת עשיה בלי דעת, הנקרא "למעלה מהדעת"."

שאלה: המשפט הראשון במאמר אומר "עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]"."

זאת המטרה של לימוד התורה, להכיר את הדין ודיין שיש מעלינו, שמנהל את כל החיים שלנו וכל המצבים שלנו, ושבזה אנחנו מגלים את הבורא בצורה השלמה, הגלויה, כהוא אחד יחיד ומיוחד, השולט והסיבה לכל מה שקורה לנו. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: מה שתיארת עכשיו זאת המטרה?

כן.

תלמיד: ידיעה טוטאלית מוחלטת?

מוחלטת. הוא כותב על זה ש"לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שיש דִּין ויש דַּיָּן"."

תלמיד: וכדי שנגיע לשם, הדרך לשם עוברת דרך אמונה למעלה מהדעת?

כן, זה כבר תיקון הכלים שלנו. כדי שאנחנו נכיר את הבורא בתוך הדעת כמו שהוא אומר "בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שיש דין ויש דין"", ומי הוא, שאנחנו משיגים אותו ממש? לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: אז כדי להגיע לשם צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת?

כן. כדי לגלות את הבורא בתוך הדעת אנחנו צריכים ללכת למעלה מדעתנו.

תלמיד: אפשר להסביר את מה שאמרת?

כדי להגיע לבורא ולגלות אותו, להרגיש אותו, להבין אותו, להתקרב, להתחבר אליו, אנחנו יכולים אך ורק בתנאי שאנחנו הולכים למעלה מדעתנו. זאת אומרת, הפוך מהשכל שלנו, הדעת שלנו, ההרגלים שלנו, ההיפך ממה שאנחנו.

תלמיד: אז אם אני אלך הפוך ממה שאני עכשיו, אז זה יביא אותי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בירור גמור שיש דין ויש דין? אני אגיע לידיעה מוחלטת בתוך הדעת שלי?

כן.

תלמיד: אז הדרך היא הפוכה מהיעד שאליו אני רוצה להגיע?

כשאתה עכשיו מוכן לבטל את דעתך, ואת השכל שלך כדי להגיע לאמת, מי הוא המסובב את הכול ועושה את הכול, שהוא למעלה מהחושים שלי, למעלה מהשכל שלי, מההרגשה שלי. אני רוצה להכיר אותו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו עולים מעל הדעת ואחרי זה מגלים בדעת את הקשר עם הבורא?

זה משהו שאנחנו צריכים לעבור ואז אנחנו נדע. עכשיו אני עוד לא יודע מה זה.

שאלה: המאמר כתוב אומנם במילים פשוטות אבל לא ברור כלום. בפסקה אחת לפני האחרונה הוא כתוב, "אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה. והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו לזכות". והאמונה נקרא "עשיה". מה זה האמונה? האדם שזכה לבחינת אמונה איך הוא אמור להתנהג?

אז הוא מתנהג לפי מידת האמונה שהוא מגלה בתוכו.

תלמיד: במה מתבטא, באיזו עשייה?

שהוא רוצה להשפיע לבורא בכל מצב שנמצא, לא חשוב אם זה מצב טוב או מצב כביכול רע, הוא משפיע אליו רק בטוב, כמו שהאמונה מחייבת אותו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתקדם בדין אמת ובהרגשת גדלות הדיין בעשירייה?

על ידי זה שלמרות שאנחנו מרגישים, אנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו וללכת למעלה מהרגשתנו. זאת אומרת, לקבל את הבורא כטוב ומטיב, כחברה שלנו שהיא מחוברת בצורה שלמה, שאנחנו רואים את החברים שלנו בצורה השלמה ואין שום דבר יותר מזה שאנחנו מרגישים את עצמנו מחוברים בינינו ומשתוקקים להתחבר לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לצדק, לאמת הזאת, כעשירייה וירטואלית?

זה לא חשוב אם אתם עשירייה וירטואלית או לא. אתם רואים אחד את חברו, אתם שומעים זה את זה, אתם נמצאים יחד בלימוד אחד, מקבלים הסבר ממורה אחד לכולם, לכן אין כאן שום בעיות. ההיפך, אתם קיבלתם הזדמנות להתקשר ביניכם ולבורא במצב הכי טוב שהיה אי פעם במשך כל ההיסטוריה למי שלומדים ורוצים להתקרב לבורא.

אתם רואים, מרגישים, נמצאים יחד, יכולים לשאול יחד, זה מצב טוב שלא היה כמוהו אף פעם בהיסטוריה. נכון שאנחנו לא כל כך מבינים את מצבנו והעולם נסתר והבורא נסתר, אבל יחד עם זה יש לנו לזה את כל ההזדמנויות.

שאלה: יש כבר הרגשה ש"מלוא כל הארץ כבודו" ויש הרגשה מאוד גדולה של הודיה לבורא, ויש רצון מאוד גדול להגיע לכנס וליהנות לבורא. מה אפשר לעשות בשביל זה כדי לעשות נחת רוח לבורא בכנס?

במידה שאנחנו מתחברים זה לזה כולנו יחד ובונים הרגשה הדדית בינינו כקרובים, כאוהבים, כנמצאים בלב אחד, במידה הזאת אנחנו מבררים יותר ויותר מקום שרוצים לגלות שם את הבורא, וזה מה שאנחנו צריכים כדי לגלות אותו באמת, וזה יקרה.

שאלה: האם עצם החיפוש אחרי הבורא בלי לראות אותו, לפעמים רק להרגיש אותו, האם זה נקרא אמונה למעלה מהדעת?

לא לא.

תלמידה: במה ההבדל?

ההבדל שאת יכולה לתאר את הבורא עד כמה שאת מרגישה, עד כמה שאת מתארת את הבורא, דמותו בכלים שלך. והכלים שלך עדיין נמצאים בעל מנת לקבל. ואת תקבלי עזרה מהבורא, והכלים שלך יתהפכו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז בהתאם בזה תתחילי להרגיש אותו למעלה מהדעת שלך בצורת ההשפעה.

תלמידה: מדוע בחיפוש אחרי הבורא אנחנו מחפשים ומחפשים?

אנחנו צריכים להתאים את הכלים שלנו, שזה הרצונות שלנו, שהם יהיו מוכנים להרגיש את הבורא, לתפוס אותו, למשוך אותו, להתקרב אליו מצידנו, זה מה שאנחנו צריכים. ולכן כאן העבודה שלנו.

שאלה: יש דין ויש דיין וגם בתוכי יש דין שאני משתמשת בו כדי לדון את האחרים. אני מבינה שזו תכונה שאני צריכה להשתמש בה כלפיי, אז איך אני יכולה בדין שלי לגלות אמונה למעלה מהדעת?

בדיוק בזה אנחנו עוסקים. אני לא יכול להסביר לך מה זה אומר להיות באמונה למעלה מהדעת. האדם צריך לנסות את זה על עצמו. הוא צריך לפרמט את עצמו בכזאת צורה שירגיש מה זה אומר בתוך הדעת ומה זה אומר למעלה מהדעת. וכאשר פחות או יותר יתעוררו בו הרגשות, בהתאם לזה שם זה אומר בדעת, בעצמך, בעבודה, ברצון, וכאשר תהיה לו הרגשה של למעלה מהדעת אז הוא כבר יוכל לפעול בשתי הרמות האלה ולהתקרב לבורא.

שאלה: יש דין זו המציאות שלנו, ודין צדק אנחנו מקבלים כשמצדיקים את הבורא?

כן.

שאלה: אני מבינה שיש דין, יש דיין, אפילו הלב מבין את הזמנים האלה של הדינים, מבין למה הם הגיעו לעם שלנו ולמה עוברים את המצבים, וגם את זה שאולי נעבור מצבים עוד יותר קשים. האם מתוך ההבנה של המצב הזה, אפשר לקחת את האמצעי הזה שנקרא עשירייה, רב, דרך ולנסות לשנות ולהמתיק את הדינים של העם, או שהם הכרחיים, הם נכתבו מראש ומה שיקרה, יקרה?

אנחנו חייבים את כל הדינים שלנו שאנחנו מגלים, להפוך לרחמים, לחיבור, לאהבה. גם בינינו וגם מביננו לבורא.

תלמידה: האם יש דרכים נסתרות, עוצמתיות יותר ממה שעשינו עד עכשיו, האם יש משהו שעוד לא עשינו?

יש עוד הרבה דברים שלא עשינו, הרבה מאוד.

תלמידה: מותר לשאול איך עושים את זה? או שאין לנו דרך לדעת?

איך עושים מה?

תלמידה: משהו חדש שעוד לא עשינו?

ודאי. מה חשבת שעשית? אני לא כל כך רואה שעשית משהו.

תלמידה: אני מנסה, בדרכים שעליהן דיברנו עד היום, עם העשירייה, ואני מנסה אפילו דרכים חדשות שהכלים הפרטיים יודעים לעשות. אבל אני לא יודעת מה בדיוק אפשר לעשות, והאם אפשר לפרוץ למשהו חדש. דיברת בשבועיים האחרונים על כך שהדרך שלנו הפכה אולי לישנה, ושאולי היא מחכה לדרך חדשה. אז אני מנסה להבין בלב, ובשכל מה הדרך החדשה הזאת, ואיך אפשר לעזור לה לצאת החוצה?

הדרך שבה אנחנו יכולים לצאת מכלים על מנת לקבל, לכלים על מנת להשפיע, זה כשאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, ומגיעים ליחס הפוך מהיחס שהיה לנו קודם. ככל האפשר לעשות "נהפוך הוא", מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע לזולת, לחברים, ולכל העולם. עד שבכלל, אף פעם, אף פעם לא נרצה לקבל לטובת עצמנו.

תלמידה: היית רוצה לראות את זה במעשים פרטיים, שכל אדם יפרוץ בדרכים הפרטיות שבהן הוא נמצא, וינסה ככה לפרוץ את הדרך?

כן.

תלמידה: היית רוצה?

כן.

שאלה: בפעולה שמגיעה מהאמונה, מדוע כשיש דין ודיין זה יותר חשוב, ויותר מגולה כדי לעשות את המצווה?

הבורא הוא השופט, הוא הדיין, והוא שם לפנינו הגבלות, שנקראות "דינים". לכן עלינו לתקן את הקשר בינינו אליו. כי יש דין ויש דיין, ואנחנו מברכים עליו, ומקבלים כל דבר שהוא מגלה כלפינו בברכה.

תלמידה: פעולה שמגיעה מהאמונה, יש בה גם את הדין, וזה למעלה מהדעת, ויותר נכון?

כן.

שאלה: איזה מאמץ מאפשר לנו לראות שכל הדינים הם בצדק, וברחמים, והם הדרך הכי טובה בשבילנו?

אם אנחנו מתייחסים לכל מה שקורה איתנו בתנאים של השפעה ואהבה, אנחנו מתחילים לראות שכל מה שמגיע אלינו מהבורא, הוא באהבה ודאגה.

שאלה: לא תמיד יוצא להיות באהבה, בהשפעה, וללכת באמונה למעלה. אז איך אפשר להפוך את הדינים לאהבה, אם יש הרגשה של אי תיקון, ולא רואים תיקון?

 לאט לאט בהדרגה, כל זה הופך לקשר ואהבה.

שאלה: ההתעלות ממדרגה אחת לאחרת היא תמיד באמונה למעלה מהדעת, האם גם ההתעלות מעל האגו, היא באמונה למעלה מהדעת?

מובן שהעלייה מעל האגו, היא אך ורק באמונה למעלה מהדעת, אחרת אין שום דרך. העבודה באגו, זאת עבודה בדעת, והעבודה מעל האגו, היא באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אני פשוט רוצה להזמין אותך לקבוצת ספרד. אנחנו נעשה כנס מראה בברצלונה בעוד שבועיים, ואנחנו באמת מודים על הזכות להזמין אותך, שתבוא לבקר אותנו. אנחנו מזמינים אותך ואת כל מי שיכול לבוא.

הייתי שמח לקבל את הזמנה הזאת, אבל אני חייב להיות כאן, כי זה בדיוק התאריך של הכנס. איך אני אברח מהם, ואבוא אליכם? הייתי הרבה פעמים בספרד, ובמיוחד בברצלונה. אבל הפעם לא אוכל להיות אצלכם בזמנים האלה. נקווה לזמן אחר.

שאלה: כשאנחנו רואים שהדיין מעביר דין על העולם, לְמה אנחנו צריכים להתייחס לדין או לדיין?

אנחנו צריכים לתקן את היחס שלנו לדין, וכתוצאה מכך אנחנו מתקנים את היחס שלנו לדיין, לבורא. הבורא כל הזמן שם בפנינו כל מיני תנאים, כאלה, ואחרים, ואנחנו צריכים להפוך את כל התנאים האלה כך שכל תנאי רע, יהפוך לתנאי של חברות. זה מה שצריך לעשות.

שאלה: האם יש הבדל עבורנו בין ללכת למעלה מהדעת כלפי הבורא, וללכת למעלה מהדעת כלפי העשירייה?

בעצם יש הבדל, אבל אנחנו צריכים ללכת גם בזה וגם בזה עד שהם יתחברו יחד.

שאלה: כשבמהלך הסדנה אנחנו נכנסים למצב של הודיה, ונגמרות לנו המילים, איך עלינו להמשיך להתחבר, בלי מילים, בשתיקה?

כן, בלי מילים, בשתיקה. תפתחו את הלבבות, וזה יהיה הכי חשוב.

שאלה: למה הרצון לקבל, להשיג אמונה למעלה מהדעת הוא לא רצון אגואיסטי? ובהדרגתיות בעבודה שלנו אנחנו מרגישים שהרבה יותר טוב לעבוד באמונה, וכששם מופיעה הרגשת הבורא, אהבה, שמחה. למה זה לא אגו?

כיוון שהתנאי להשיג את המצב הזה הוא אנטי אגואיסטי.

שאלה: גיליתי במקרה בהפצה שהקהל ממש מוכן לקבל כל מה שניתן לו, ממש ברמה של שיעור בוקר. אנשים מבינים שכל מה שקורה זה שנתחבר ואין מה לחפש מישהו בשמיים אלא קודם כל בינינו. האם יש לנו רשות ממש לפזר את החכמה?

אז תעשי. ודאי שכן, כולנו צריכים להשתדל לפרסם את הידיעות על חכמת הקבלה, על הלימוד שלנו, כל מה שאנחנו לומדים בכל העולם. אדרבה, בבקשה.

תלמידה: מה עדיף, להמשיך לבד או להתאסף בעשירייה עם עוד חברים ולייצר משהו חזק יותר?

אנחנו לומדים שחייבים להיות בעשירייה וכך להתקדם איתה.

תלמידה: הכוונה היא מבחינת ההפצה. האם עדיף שאנחנו נתאגד בעשירייה ונפיץ ביחד את המסר או כשבאה לי הזדמנות, לעשות גם בצורה פרטית?

אפשר גם בצורה פרטית. אבל בכל זאת, רצוי לעשות את זה יחד, עם עוד כמה חברים, חברות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להתעלות מעל האגו המתגלה בנו?

כמובן שיכולים ומחויבים לעזור - על ידי דוגמה, לחבק את החבר, לעלות יחד איתו, לעורר אותו, לא לתת לו ליפול, כל הזמן צריכים להיות מקושרים בינינו.

שאלה: כשאני מסתכלת על העולם דרך הרצון לקבל שלי, אז אני נופלת יותר למטה. כתוב כמו עונש, שאם האדם לא הולך בתורה, אז הוא מיד נופל.

כן. זה בפני עצמו כבר עונש. תמשיכו ותראו.

שאלה: מתוך המאמר עלתה שאלה בעשירייה - מה זה שכר ועונש בעבודה שלנו?

שכר ועונש זה, או שאנחנו מקבלים עזרה ומתקדמים למטרת החיים, או שזה נסתר מאתנו ואנחנו לא רואים לפנינו את הדרך.

שאלה: יש הרגשה שהבורא זכאי ליותר השפעה מאתנו והוא עצוב שהוא לא יכול להשפיע עלינו כמו שהוא רוצה. האם זה נכון?

כך זה נדמה לך. האמת היא, שאם את חושבת על הבורא ואת רוצה לעשות את הכול למענו, אז את נמצאת למעשה יחד אתו בקשר מאד נכון וישיר. רק שבינתיים הקשר הזה עדיין לא מתגלה. אבל בזמן הקרוב הוא יתגלה.

תלמידה: האם אחרי מעשה השפעה אני צריכה להרגיש שהשקעתי במאה אחוז בהתאם לרצון של הבורא, או שצריך להישאר חיסרון, הרגשה שלא סיימתי את העבודה ושכל מה שהייתי יכולה לעשות עשיתי, אבל אפשר עוד?

הרגשות כאלה אנחנו עוברים כולנו. כלומר, תמיד נראה לי שאני יכול לעשות קצת יותר. מה עוד אני צריך להוסיף, וכן הלאה. זה נכון.

תלמידה: העבודה השלימה זה כשאני מרגישה שאני ממש כמו עובדת עם הבורא והוא מעביר דרכי ואני שמחה שלא אני עושה את זה, אלא שאני כמו העוזרת שלו, ואני שמחה שעזרתי לו?

זה נכון.

שאלה: אם אני עכשיו מרגישה את הדין של הבורא, איך להפוך את זה כדי להרגיש את האהבה של הבורא?

תחשבי על זה ותראי שיש קשר כזה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהדין הוא האור המקיף שאנחנו לא יכולים לקבל בתוך הכלים שלנו?

כן. בדרך כלל, כן.

שאלה: נגיד הבורא רוצה שתשפיע, תתחבר למישהו, למשהו, אבל אתה לא יכול. יש בך גאווה. ואתה אומר לבורא, "תעשה מה שתעשה, לא יכול להשפיע, לא יכול להתחבר". ואז הוא שם לחץ על הכלים שלך, בכל דרך אפשרית. הוא פשוט רוצה להכניע אותך. אז איך למתק את הדינים בנקודה הזאת?

תתחיל להתקרב אליו. סך הכול, זה מה שהוא עושה כדי למשוך אותך אליו. אז תתחיל להתקרב אליו.

תלמיד: אבל הנטייה שלי היא תמיד להילחם בבורא. אני מרגיש שאם אני נכנע בפניו, אז זהו, אני מאבד הכול. אז איך אפשר לחבר בין "נצחוני בניי" לבין הדינים?

עוד לא עכשיו. אבל לפחות, תרצה, תנסה לרצות להתקרב לבורא. זה מה שהוא מצפה ממך.

תלמיד: תודה. תבקש בשבילי, בבקשה.

אני אבקש עבורך.

שאלה: עקב זה שיש לנו צורות ומצבים שונים, איך להשיג איזון בתפיסה של העשירייה על מנת להיות מעל להסתרה?

כשאנחנו מחזיקים זה את זה, ורוצים לעלות למעלה מהאגו שלנו ולפנות לבורא, אז אנחנו בזה מעלים את עצמנו למעלה מההסתרה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאת כל הדינים אנחנו צריכים להפוך לרחמים ואהבה. ידוע שאני לא דיין טוב ושהבורא במקומו הוא דיין טוב. האם אנחנו צריכים להפוך לרחמים רק את הדינים שלי, או גם את הדינים של הבורא, או את שניהם?

כל הדינים שאנחנו מרגישים כדינים אנחנו צריכים להפוך אותם לרחמים.

שאלה: מאמר מאוד מסקרן, נסתר. יש הרגשה שצריך את הדינים כדי להוכיח שהתענוג העצמי בכל רצון מאוד מזיק ומסוכן. האם זה כך?

כן.

תלמיד: ואם הדינים ממשיכים אז זה אומר שאיפשהו הכוונה עוד קיימת?

כן.

תלמיד: אז איך לברר, איפה הכוונה חבויה בכל זאת?

תמחוק את כל מה שהיה ותתחיל מהתחלה.

שאלה: האם השיפוט של הבורא כלפי הנבראים מתרחש משום שכל הטבע, כולל בני האדם, קיים בתוך הבורא באופן מקושר ובו זמנית?

כן.

שאלה: האם אפשר וצריך את האמונה למעלה מהדעת להעביר לעולם הגשמי? זאת אומרת, כל מה שקורה איתך, לגמרי הכול, נקבל באמונה למעלה מהדעת.

לא הייתי מייעץ. עוד מוקדם לזה.

שאלה: האם התוצאה הנכונה מעבודה בכוח מעל הדעת, זה לגלות שזה לא באמת בכוחי, אז אני יודעת מה אני רוצה וממי לבקש את זה?

כן.

תלמידה: ואז כשמקבלים כבר מהבורא את ההשגה בדעת, זה אומר שאת הפעולות האלה עכשיו אני לא עושה בכוח נגד עצמי, אלא בהסכמה איתו?

כן.

שאלה: איך להבין את שני הרעיונות שמצד אחד יש שופט, דיין, אבל מצד אחר הוא טוב ומיטיב. איך שני הרעיונות האלה מתחברים זה לזה?

כך זה עם הבורא, שהוא תמיד טוב ומיטיב ואמת.

שאלה: מה בכל זאת הדין דן, את התכונות האגואיסטית הלא מתוקנות, או את ההשתוקקות שלנו להשפעה ולהתחברות, והאם התוצאה של הדין הזה היא ההתקרבות שלנו לבורא, כי הוא נסתר ואנחנו לא מרגישים אותו?

הבורא דן אתכם על פי מידת הרצון שלכם להתקרב זה לזה, הוא רוצה שאתם תהיו מחוברים יחד לאחד שלם ותעשו גם לו מקום ביניכם כדי שהוא יוכל לשרות יחד אתכם.

תלמידה: ואם אנחנו לא מרגישים את הבורא, אם אין לנו את התחושה הזאת?

תתחילו לעשות ותכינו בשבילו מקום, ואז תתחילו להרגיש שהוא מתקרב אליכם ונכנס ביניכם.

שאלה: האם אני יכולה להשפיע או לשנות את הדין של חברה שלי, או שהדין שלה משפיע על הדין שלי, ומביא אותי להשגת האמת?

את זה אתן תשיגו מתוך הניסיון, מתוך עבודה הדדית ועד כמה אתן מקושרות ועוזרות זו לזו.

שאלה: האם לקבל את הדין זה להרכין את הראש ולהרגיש באותה מידה את הרחמים, שזה מצב טוב, ולא לדון את הבורא על המצב הזה?

כן. יש עוד הרבה תנאים, אבל נניח שזה כך.

שאלה: בתפילה שלנו בעשירייה, כל הזמן אנחנו מנסות לכוון את הרצונות שלנו ביחס שווה לרצונות של הבורא, כי אנחנו לומדות מה הרצונות שלו. האם זה מקדם אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

כן, את פשוט צריכה לקרוא הרבה מאמרים שאנחנו לומדים.

שאלה: האם נכון להגיד שאם מצליחים ועולים למעלה מהדעת, מה שהיה למעלה מהדעת, במדרגה הבאה נכנס כבר לתוך הדעת?

כן.

תלמידה: וזה נקרא להכיר את הבורא, זו כבר ההרגשה שלו?

כן.

תלמידה: האם כשרוצים להמשיך משם, שוב צריך להשתדל ללכת עם האמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: שמיעת שיעור הבוקר היא אצלנו קודש קודשים. מי שכן יכול להשתתף בשיעור צהרים אבל זה לא בראש סדר העדיפויות, או אם הוא יכול ולא משתתף זו אותה חומרה כמו של אי השתתפות בשיעור בוקר, אם הוא פנוי?

אם הוא פנוי זו אותה חומרה.

שאלה: מה זה אומר להיות בשיעור למען החברים?

זה אומר להיות נוכח בשיעור, בהשתוקקות לחבר את כולם דרכך, ושכל החברים יהיו מחוברים ביניהם, דרכך לבורא. והקשר המשותף הנכון הוא כאשר כל אחד בעשירייה עושה אותו דבר.

תלמיד: איך להתכונן לזה?

אין מה להתכונן, פשוט זה מה שתעשו. כל אחד רוצה שכל החברים יתחברו דרכו לבורא, וכך כל אחד מהעשרה.

שאלה: כתוב במאמר שצריכים להגיע לראיית המציאות, כך שאדם רואה שכאשר הוא עבד באמונה והשפעה, הוא גדל מיום ליום ומשתנה לטובה, וההיפך, שאם הוא יורד מיום ליום אפילו עד שפלות, זה סימן שהוא עבד בבחינת קבלה וידיעה.

כן.

תלמידה: אנחנו אומרים הרבה פעמים שירידה מגיעה דווקא אחרי שאדם עשה מאמצים והשתדל, ולאו דווקא כי הוא עבד בידיעה וקבלה. איך להבין נכון את הירידות?

ניתוק חלקי או שלם מהבורא או מהקבוצה, אלה נקראים "ירידות".

תלמידה: ואיך להבין את הסיבה לירידה?

את זה האדם לא צריך לדעת. הסיבה היא בדרך כלל בזה שהבורא שלח לו את זה, כדי שהוא יתגבר על הירידה הזאת ויחבר את עצמו בחזרה לבורא, דרך העשירייה.

תלמידה: אז הוא לא צריך לחשוב שזה בגלל שהוא לא היה בסדר?

לא, בדרך כלל אין עונש. הבורא הוא טוב ומיטיב.

שאלה: אמרת שצריך להחזיק את המצב הזה. איך להחזיק אותו, הוא הרי כל הזמן בורח.

דרך החברות.

שאלה: האם לאמונה למעלה מהדעת נגיע רק בתיקון הסופי?

גם עכשיו אנחנו צריכים להשתוקק לאמונה למעלה מהדעת, בכל מצב.

תלמידה: את גמר התיקון אנחנו נעבור בחיים האלה?

כן.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו באמת מגדילות את החשיבות של החברות, ויודעות שזה האמצעי להתחבר לבורא. אבל כל מה שעברנו לפני שלושה חודשים עדיין מעסיק את העשירייה שלנו, ואני מרגישה שזה מפריע לנו להתחבר כי השיח מאוד נוכח במפגשים שלנו. איך אנחנו יכולות להתמודד עם זה, אני מרגישה שזה מתפספס לנו?

תלמיד:כדאי פחות לדבר, יותר לקרוא מאמרים.

שאלה: איך את הביטוי "אין דין חוץ ממה שאתה רואה", לא להפוך לדון את הבורא?

תנסו לעשות בדיוק את זה, ואתם צריכים לדון על זה בעשירייה.

שאלה: יש לי הרגשה שאנחנו כרגע מחפשים את הבורא שהוא נסתר, ואני לא יודעת אם הוא כל כך טוב, ואנחנו יכולים להבין ולהצדיק את כל מה שהוא מסתיר מאיתנו. אז מדוע מתעוררת התחושה הזאת, של חוסר אמון ופחד?

זה מצב מיוחד שהבורא נותן לכן וכל המצבים באים ממנו, אז אין ספק שהכול תלוי רק עד כמה אתן מחוברות ביניכן, וכמה אתן רוצות להיות דבוקות בבורא, תופסות אותו בחיבוק ביניכן ולא נותנות לו לברוח. ומחויבות שהוא יתגלה ביניכן ויחבר ביניכן, וכך בחיבוק הזה אתן תשיגו את מטרת הבריאה. תנסו בכל הכוח להגיע כך לחיבור ולהחזיק אותו.

(סוף השיעור)