טעימות נבחרות משיעור בוקר 3.9.2021
מצוות הקלדות וטעימות.
חלק 1 - הבורא מתגלה בקשר בינינו
1. הבורא מתגלה בקשר בינינו, דווקא בינינו, לא בכל אחד אלא אנחנו צריכים להתעלות למעלה מעצמנו וכלפי אחרים. אנחנו צריכים באיש את רעהו יעזורו, לעזור אחד לשני איך לצאת כל אחד מעצמו ולעבור, להתגבר על כוחות הדחייה שבינינו שהבורא ברא בכוונה, זה נקרא יצר הרע, וכמה שיותר יכולים להימשך זה אל זה. וודאי שזה עבודה מעל הרצון האגואיסטי שבכוונה כך עשה הבורא, שיהיה לנו כוח חזק אח"כ להתקרבות ולהתקשרות זה עם זה. על פני פשעים, דחיות, שיתגלה חיבור האהבה. כך נרכיב, על פני רצון לקבל שלנו, נטיות להשפיע, להתקשר, ורק על זה דווקא אנחנו צריכים לשים לב, ושם להשקיע את עצמנו, בחיבור בינינו.
לכן כל כך חשובה לנו הערבות ההדדית. כל אחד נותן דוגמאות לאחרים כי קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מעצמו, ללמעלה ממנו, מעולם הגשמי שאותו אנחנו מרגישים בתוכנו, לעולם הרוחני שאנחנו מרכיבים בינינו. ככל שנוכל להרכיב בנטייה הדדית בינינו כל מיני כוחות, רגשות, תכונות, נרכיב את השכינה. אנחנו נרכיב את המקום בו מתגלה הבורא.
2. לבנות מקום לגילוי הבורא זו העבודה שלנו. זה מה שכל אחד משתוקק ורוצה שיקרה, אבל ההשתוקקות שלנו עדיין לא נכונה, עדיין לא מכוונת נכון, לא מיוצבת נכון, אנחנו עדיין חושבים שבכל אחד יכול הבורא להתגלות. לא, הבורא יכול להתגלות בכמה צעדים הראשונים בלבד, וזה לא גילוי שלו אלא רק הרגשת ההכוונה שלו לפעולות שלנו הנכונות. הוא מעורר בנו כל מיני רגשות כדי שנתחיל לצאת מעצמנו ולהרכיב את המקום הזה בינינו שיקרא מקום לגילוי הבורא, השכינה.
לכן, להעביר תשומת לב מ-אני לקשרים בינינו, לאחרים, לפי המשפט הידוע לכולם, ואהבת לרעך כמוך, כמו שאני דואג לעצמי, ככה אני צריך לדאוג לחברים. אם נעשה את זה, נבנה קשר בינינו נכון ובו, לפי עוצמת הקשר, יתגלה הבורא.
רצון לקבל שלנו הוא לא גדול, אבל הבורא כל פעם ידאג להעלות אותו יותר ויותר בכל אחד מאיתנו, כמו בתלמידי רבי שמעון שאח"כ רצו אפילו להרוג זה את זה. אז היה להם על מה להתגבר ולהתייחס אחד לשני כבר באהבה בהתאם לזה. כך בונים מקום לגילוי הבורא, השכינה.
3. אנחנו לומדים את זה בחכמת הקבלה גם בכל מיני פעולות טכניות. אנחנו מדברים על צמצום א' שכבר אני לא דואג לעצמי. מסך זה שאני יוצא מעצמי לקראת הזולת. אור חוזר זה שאני משפיע לזולת. כל הרוחניות מתגלה בנטייה שלי לזולת. רצונות שלי כל הזמן משתנים לפי שורש נשמה שלי, אני לא יודע איך זה קורה, כי זה יוצא משבירת אדם הראשון.
אני רק צריך לדאוג איך על כל הרצונות, מחשבות, כוונות, כל מה שמתעורר בי, איך אני מייצב את זה לחיבור עם החברים. בהתחברות איתם, דווקא בשטח הזה, בקשר בינינו, נגלה את העולם הרוחני, הבורא. המציאות שלנו תיקרא מציאות המדומה, לא אמיתית, שקיימת אך ורק כדי שאנחנו נתעלה מעליה.
4. ש: איך היום וירטואלית ניתן לעשות את זה?
ר: מה שהיה היה, ולא יהיה. אסור לנו לזכור אפילו רגע שהיה קודם, מכל שכן מה שהיה לפני מי יודע מה. אני לא זוכר כלום ממה שהיה, שום דבר, אני לא מסתמך על מה שהיה. זה נקרא ואכלת ישן נושן, זה לא טוב. אף פעם לא תיראה שנותנים לאדם שגדל אוכל של תינוק. לא, אלא לכל אחד יש משהו שמגיע לו לפי הדרגה שלו, לפי הגיל שלו, לפי מצב הבריאות שלו וכן הלאה. אותו דבר אנחנו צריכים להשתמש במה שמתאים לנו. מה שעכשיו מתגלה, העולם הזה עם ההגבלות, עם הקורונה וירוס, אנחנו צריכים לקבל את זה כדבר הנחוץ, הטוב והמתאים להתקדמות שלנו. לא לבכות למה אין לי תנאים אחרים.
שנית, אנחנו צריכים לגשת לפי מה שאומרים מקובלים ולבנות עם התנאים החדשים, מצבים החדשים. תדברו על זה, תחשבו איך לעשות.
אני רואה שבכל זאת העולם שלנו חייב לעבור ממגע פיזית למגע אינטרנטי, הוא עושה את זה, עושה. אני לא רואה שאנחנו עכשיו שנמצאים בקשרים בינינו וירטואלים, שאנחנו כל כך מצטערים בזה שאין לנו מגע פיזי, אני לא מרגיש את זה. אם אתם כן כך מרגישים, אז תדברו ביניכם ותראו כמה כבר קל לנו לפי מבנה הנשמה, לפי תנאים שמתגלים מתוכנו, מתוך כל אחד וגם בעולם הפיזי, כמה הדברים האלה מותאמים, וגם התפתחות פנימית-נפשית שלנו מאוד מותאמת למה שקורה לנו בעולם הגשמי.
5. אנחנו צריכים להגיע למצב שעל פני כל כדור הארץ צריכה להיות אותה הגישה. כל אחד נמצא בדאגה לשני, יחד עם דאגה על עצמו יחסית, ולאט לאט חוזרים למערכת. זה שיש מרחק בינינו, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מדלגים עליו. אם אנחנו ממלאים ממרחקים בינינו, לא פיזיים אלא רגשיים, בנוכחות כוח השפעה, בנוכחות הבורא, אז אנחנו בזה בונים מקום השכינה, מקום לגילוי הבורא. אז הוא מתגלה בהתאם למצב שלנו פי תר"כ פעמים ממה שהיה נגלה במערכת אדם הראשון. זו העבודה שלנו, זה התיקון, ובזה אנחנו מעלים את עצמנו מדרגת החי, שאנחנו עדיין נמצאים בה, לדרגת המדבר. מדבר זה דרגת אדם, הדומה לבורא מכל וכל, בכל הדברים.
6. אנחנו צריכים להיות כמה שיותר קשורים זה לזה מיום ליום, למרות כל ההפרעות שמתגלות, יום פחות, יום יותר בכל מיני אופנים. אנחנו צריכים להיות מקושרים יחד, וזה לא במצב הפיזי. במצב הפיזי אנחנו נראה בעולם שלנו שאנחנו עוד יותר ועוד יותר מרוחקים זה מזה. האגו גדל, הוא לא פונה חזרה ומתחיל לרדת, הוא יהיה עוד יותר גדול. ההפרעות בינינו יהיו עוד יותר גדולות. אי הבנה בינינו במישור הגשמי תהיה עוד יותר גדולה. גאווה, תאווה, מה שאתה רוצה, בין המדינות, בזה שכל אחד רוצה להיות גדול על אחרים ומשפיל את כולם, הנטיות האלה, הדחפים האלה, יהיו יותר ויותר בין העמים.
האגו גדל וככה זה צריך להתגלות. יחד עם זה אנחנו צריכים לבנות קשרים מעל זה, זה נקרא על כל פשעים תכסה אהבה. אנחנו צריכים מעל זה לבנות קשרים טובים, יפים, בניגוד למה שמתגלה ביחסים בינינו. על זה תעשה צמצום, מסך ואור חוזר, ותבנה דווקא יחס רוחני על פני יחס הגשמי. בצורה כזאת אתה בונה מקום לגילוי הבורא, כי בפער בין הגשמיות לרוחניות אתה תתחיל לגלות אותו.
7. ש: להתרכז תמיד במצב הנוכחי בלי לחשוב על עבר או עתיד?
ר: בלי לחשוב זה לא הולך. בלי לחשוב זה לא נכון. אנחנו צריכים לחשוב גם על העבר, גם על ההווה והעתיד, איך אני נמצא בכל התפיסות הללו בצורה הנכונה, לפי מה שחכמת הקבלה מייעצת לי. אני לא רואה בזה שום דבר מיוחד.
תיכף נקרא פסוקים ובטוח שנצליח להבין אותם ולבנות אותם. אל תדאגו, אתם מתקדמים יום יום לפי התוכנית, לפי התוכנית. אני רואה שבאמת הבורא מסדר לנו דרך סלולה.
8. ש: איך אני מחבר את עצמי לשאר הנשמות ומתכלל בהן והן בי?
ר: לפי הנטיה שלנו להתחבר, כדי לבנות שכינה או בית המקדש, מקום שהבורא יכול להתגלות בו, כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.
ש: במשך היום פעולות לחיבור, איך לבנות חלק הפנימי הזה?
ר: זה לפי הנטייה אחד לאחרים, כל אחד לכולם. אם האנשים מבינים שגילוי הבורא תלוי לא בכל אחד אלא רק ביצירת המקום ביניהם, בבניית השכינה, אז הם צריכים להיות כל הזמן בנטייה לזה. יותר ויותר לקשור קשרים, כוונות, וכך הם בונים רשת, עד שממש נמצאים, תופסים שם את הבורא.
ש: ב-2 ה-זומים שעושים, איך להיות מכוון בנטיה לגילוי השכינה בינינו?
ר: תדברו על זה, דווקא זאת השאלה שאתם צריכים לשאול זה את זה.
9. אני משתדל, איך אני אעשה את זה לטובת הבורא. איך אני מעביר את הנטייה הזאת לטובת החברים? איך אנחנו בונים ביחסים בינינו, זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת הבורא. איך אנחנו עושים את זה? אנחנו נמצאים ממש במחשבות האלה. ככל שיותר ויותר נמצאים, נכנסים לזה יותר לעומק, יותר לבירורים בעבודה הזאת, אנחנו צריכים להיות כל הזמן, אנחנו בונים את השכינה.
כאן ישנם הרבה מאוד שאלות. כל הפתיחה לחכמת הקבלה, תע"ס, מדברים על איך אנחנו בונים, על פני העביות שלנו, אותם ההתקשרויות בינינו שנקראים פרצופים.
10. ש: מה הכוונה שהאדם צריך להשאיר לעצמו לחיבור השכינה?
ר: אל תתעסק בשום דבר חוץ מזה. יש הרבה דברים, בלאגן, בעיות בכל העולם והכל. אנחנו צריכים להיות מרוכזים רק בזה.
אין לנו אפשרות לעמוד נגד הוריקנים, נגד ההתפרצות החום ועוד כל מיני תופעות הטבע הגדולים. זה רק דומם. אח"כ יהיה לנו צומח, מי יודע. חכה מה שיכול להיות, חס ושלום. מכה הבאה תהיה פתאום שלא יהיה לך מה לאכול מהצומח, מהאדמה, לא יהיה לך מה לאכול מהאדמה. מה יאכל הצאן ובקר? לא יהיה גם בשר, לא יהיה לחם, לא יהיה בשר, לא יהיה חלב, לא יהיה. יכולות להיות מכות כאלה שאנחנו צריכים להבין שלא בידינו, לא בכוחנו לסדר כל הדברים האלה. אני אומר את זה לעתיד, לא לעכשיו.
אבל הכוח שלנו, ייעוד שלנו בזה שאנחנו ע"י יחס שלנו לבורא, בונים רשת קשר אליו. זה 10 ספירות, שמכוונות אליו. בזה אנחנו מושכים אותו שיתלבש בינינו, ומאיתנו, מדרגת המדבר, מדרגת האדם שאנחנו בונים, הדומה לבורא, מאותה השכינה, הכוחות האלו של הבורא חיוביים ירדו לדרגות חי וצומח ודומם, ואז הכל יירגע. כך אנחנו נרפא גם את כל העולם הזה הגשמי. זו העבודה שלנו שצריכה להתגלות בזמן הקרוב.
ש: להשאיר לעצמי רק הכרחיות, וחוץ מזה לעסוק רק בחיבור השכינה?
ר: ודאי. זאת הנוסחה הנכונה לקיום, שהאדם חי כדי לעבוד את הבורא.
11. ש: אם אני לא יודע מהם צרכי החבר. מה צריכה להיות התפילה העיקרית שלי עבור החברים? ר: זה לא נכון שאני לא יודע מה הם רוצים. יש לנו מאמר הראשון של רב"ש, אנחנו נתאספנו כאן כדי להתחבר ולתת מקום לבורא להתגלות בינינו, שהשכינה תשרה בינינו. לכן אנחנו מתאספים. מי שבא אלינו צריך את זה לדעת ברור. צריכים להזכיר כל אחד לאחרים שזאת הסיבה שאנחנו באים. זו סיבה שאני בא כל יום לשיעור, בעצם בשביל זה אני בא וזאת הכוונה שלי. בתוך כוונה שלי אני מתחיל ללמוד, כדי לבנות מקום לגילוי הבורא.
כשאנחנו מרגישים את המציאות שלנו בזה שאנחנו מנותקים זה מזה ואפילו מנוגדים זה לזה, זה נקרא העולם הזה. אם אנחנו רוצים להגיע לעולם הרוחני, שלם, נצחי, אנחנו צריכים להיות מחוברים, ולזה מלמדת אותנו חכמת הקבלה, איך להגיע לתפיסת העולם העליון, נצחי, שלם, שהכל מחובר בצורה הדדית זה אל זה. לכן אנחנו נתאספנו כאן כדי לבנות מקום לגילוי הבורא, לכן אנחנו מתאספים לקבוצה, ולכן אנחנו מתחברים, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות את הבורא.
12. אנחנו כל הזמן צריכים לראות איך לקיים את כל התנאים האלה לחיבור בינינו כדי להיות מותאמים לבורא. זו בעצם הדאגה הכללית שלנו כל הזמן צריכה להיות. שום דבר בעולם הזה, בעולם הרוחני לא חשוב לנו, רק איך להצמיד את עצמנו יותר, כדי עוד יותר להידמות לבורא. בזה תלוי ההווה והעתיד.
אנחנו יכולים לזרז את הזמנים, לכן כתוב ישראל מזרזים את הזמנים. ע"י תוספת היגיעה שלנו, שרוצים לקרב את העתיד, נמשכים אליו, אנחנו בזה מגיעים לזה שמקרבים את העתיד להווה. הכל תלוי במאמץ שלנו.
13. ש: אני מבקש לחברים. כמה חשוב גם שחברים יבקשו עבורי?
ר: מאוד חשוב, מאוד. חייבת להיות תפילת רבים. אבל אפילו שכל אחד לא יודע בדיוק מה קורה עם השני, אתם בסה"כ צריכים לדאוג לזה שלכולם יהיה אותו רצון.
ש: השכינה חייבת להיות כשדה משותף?
ר: שכינה זה כמו רשת, רשת שאתם תופסים בה דגים. אתם עושים רשת מרצון של כל אחד ואחד כלפי האחרים. כל אחד כלפי האחרים, שרוצה להיות מחובר איתם, אתם בזה בונים את הרשת, סורגים את הרשת. ברשת הזאת מתגלה הבורא. הרשת הזאת מתחילה להיות כמו 10 כפול 10.
חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה, ל"ב, 169
14. במנות קטנות, אבל מלכות דא"ס תקבל בכל זאת כל האור אינסוף, רק במנות קטנות. מה זה במנות קטנות? בהתאם לכוונה על מנת להשפיע מצד המלכות כלפי אותו אור העליון, כלומר לפי השתוות הצורה.
15. תבינו, המילים כאן מבלבלות אותנו. בחינה ד ' נשארת בחינה ד', אלא היא עושה עבודה על עצמה, היא מחלקת את עצמה לכל מיני דרגות העביות ומתחילה לתקן את עצמה מקל לכבד. ככל שהיא יכולה לקבל על עצמה כוונה על מנת להשפיע, לעבוד נגד הרצון שלה, אז היא מקבלת את האורות כמו ג' בחינות הקודמות. אבל לא מקבלת אותה בתוך הרצון לקבל, אלא בתוך כוונה על מנת להשפיע. שם היא מרגישה שהיא רוצה להתחבר עם הבורא, עם בעל הבית, להשפיע לו, ושם היא מקבלת את התגמול. המילים כאן מאוד מבלבלות. אתם תצטרכו במשך הזמן יותר ויותר להרגיש על מה מדובר.
16. מסך עומד ואומר: אני מכאן והלאה לא רוצה לקבל. אני יכול להיות קשור לבעל הבית, לבורא, רק בזה שאני נעשה כמוהו משפיע. בכוונה על מנת להשפיע ממני, אם אני אעשה את זה כלפי הבורא, בצורה כזאת אני יכול גם לקבל מהבורא ולגלות אותו. כלומר צמצום א ' עומד ודואג שנברא יקבל גישה, מגע עם הבורא, רק בתנאי שיש השתוות בין הנברא, בין בחינה ד', לבורא, להאור. כך עובד המסך. לכן הנברא כביכול מסתתר אחרי המסך ודואג שלא לעבוד, אלא רק במידת המסך שבו.
17. המילוי הכי גבוה ברצון לקבל זה בדרגות האגו שלו, ולכן פגיעה באגו זה דבר הכי גרוע. לכן בזה שבחינה ד' מרגישה כמה היא הפוכה מהאור, לא יכולה להיות כמו האור, לא יכולה להיות כמו בורא, הפוכה והכי שפלה, נבזית, זה נותן לה הרגשה כזאת נוראית שהיא מוכנה לעשות צמצום וממש למחוק את עצמה מהקיום. כי להיות בקיום, להרגיש שהיא הפוכה מהבורא, זה בשבילה יותר גרוע ממוות.
כאן מדובר לפני הצמצום, איך להתפטר מהבושה. לא שהיא רוצה עוד יותר תענוג, יש הרגשה שלילית, שמוחקים אותי ממש, כי הבושה מוחקת את האדם כאילו לא נמצא, כאילו יותר גרוע מכולם. האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו לא מסוגל את זה לסבול. בושה זאת הרגשה רוחנית.
18 .אתה יכול להנות ע"י הצמצום גם, מפני שפעולת הצמצום מקרבת אותך לבעל הבית. אתה נמצא בשולחן ואתה אומר לבעל הבית: "זה אני לא רוצה". אתה בזה מעלה את עצמך כלפי בעל הבית, כי אתה רוצה, אבל אתה אומר: לא, אני לא מקבל את זה. אז אתה מעלה את עצמך כלפי בעל הבית ואתה מזה מקבל תענוג. אבל זה לא פעולה רוחנית, כי מה שעשית עכשיו, שצמצמת את עצמך ולא רוצה לקבל מהבעל הבית, זה כדי להגן על עצמו ולא לקבל בושה. לא להרגיש בושה, אתה בזה לא עשית פעולה רוחנית, אלא אותה הפעולה אגואיסטית, אתה ממשיך.
19. אלא עכשיו, אם אתה רוצה לעשות פעולה לטובת בעל הבית, אתה צריך לעשות גם צמצום, שאתה לא רוצה לקבל בצורה אחרת, בכוונה אחרת, וגם פעולת הנתינה. במה היא מצטיירת? בזה שאתה אומר: "אני מקבל את זה, אני מאוד רוצה את זה, אני מאוד שמח שאתה נותן ואני מקבל. יש לי כאן באמת תענוג גדול ממך". אתה מתכוון בזה לגרום תענוג לבעל הבית, ורק ע"י זה שאתה מקבל את התענוגים האלו, אתה באמת גורם לו תענוג.
העבודה כאן מאוד מאוד מורכבת, נמצאת בך ובבעל הבית, ביחסים ביניכם, במידה שהכנת את עצמך בלקבל רק לטובת בעל הבית. אבל מה אתה נותן לבעל הבית? תענוג מזה שאתה מקבל. אז לא נקרא שאתה מקבל, אלא נקרא שאתה משפיע. חייבת להיות כאן אהבת בעל הבית אלייך, רצון שלך להשתוות עם בעל הבית, יכולת לעשות צמצום, וכוונה להשפיע לבעל הבית למעלה מהצמצום. יש כאן הרבה הכנות. נברר אחד אחד, לאט לאט.
20. בעל הבית עושה עם אורח תרגיל פשוט, הוא נותן לאורח כל מה שהאורח יכול לקבל, ואם האורח לא מסכים, אז בעל הבית כבר אומר: "נו, לפחות את זה תיקח, לפחות את זה, לפחות את זה". אם האורח לגמרי לגמרי מסרב, אז אין מה לעשות, זה נקרא הזדככות הפרצופים.
אנחנו רואים בזה שהאורח לא מקבל כלום, או שאם הוא מקבל, אז הוא מקבל כמה שיכול לפי בחינה ד' ג' ב' א' שורש, הרצונות האלה מתגלים בצורה הדרגתית. הם לא יכולים להתגלות מבלי שהבחינה הקודמת כל פעם מיצתה את עצמה. רק אחרי שבחינה ד' עשתה מקסימום שמסוגלת, אז מגיעה בחינה ג'.. חוץ מזה שיש ערך הפוך אורות וכלים. לא יכולים להתגלות בכלים הגדולים כל הדקויות שבכלים הקטנים.
21. אור פנימי בא כדי לקבל על מנת להשפיע ובזה לעשות תענוג לבורא. אור מקיף זה אותו תענוג שמגיע מבורא אבל הנברא לא מסוגל לקבל אותו בעל מנת להשפיע, ולכן הוא נשאר מחוצה לפרצוף. הם הפוכים, ולכן יש ביניהם התנגדות, התנגשות, ביטוש. הם עד כדי כך פועלים בצורה הפוכה על המסך, שהם מבטלים את המסך. בסופו של דבר הפרצוף מזדכך.
22. אתה לא שמח מפני שאתה לא יכול להעריך מצב שבו אתה נמצא. הבורא נתן לך הזדמנות להבין את הבריאה, לגלות אותה, לפעול בה, ואתה לא מרוצה מזה. אתה רוצה מיד לקבל את הכל, לשלוט בהכל, כמו שהאגו שלך דורש. בגישה האגואיסטית אתה לא יכול להתקרב, לכן אתה נמצא בניגוד לבורא. אתה לא רוצה לקבל אותו, לא מסכים. זה טבעי לפי הטבע של האגו שלנו. מה לעשות? להפעיל את הראש, להכניע את עצמו ולהבין שאין לי ברירה, אני חייב לקבל אותם הערכים מה שיש ברוחניות, ולפי זה אם אני אתקדם, אז אני אבין וארגיש כמו הבורא בעצמו. אני אהיה מעל הבריאה למרות שאני נברא. את זה מאפשרת לי חכמת הקבלה.
23. ש: מעשר ?
ר: לפי מבנה הפרצוף הרוחני, אנחנו לומדים שצריכים להפריש מעשר, חלק עשירי ממה שיש לאדם בעולם הזה להתקדמות הרוחנית. זה מתבטא בזה שאנחנו נותנים חלק מההכנסות שלנו, עשירית, להתקדמות תיקון העולם.. זה נובע מ-10 ספירות שבפרצוף בנשמה. את החלק האחרון של הנשמה שנקרא מלכות אנחנו לא יכולים לתקן, אלא בזה שהיא מצטרפת ל-ט' ראשונות. לכן אותו חלק ששייך להשפעה בצורה כזאת בהצטרפות לט' ראשונות, אנחנו פשוט לוקחים ממה שיש לנו, ממשכורת בדרך כלל, וחלק העשירי מהמשכורת אנחנו מעבירים לתיקון העולם, להפצת חכמת הקבלה. אצלנו כך נהוג. אנחנו, בני ברוך מהכסף הזה קיימים. כדאי אולי ללמוד, אני אבקש מאנשים שמכינים לנו נושא לשיעורים, שגם יעשו את זה ואז נלמד.. בלי זה האדם לא יכול לתקן את עצמו. זה הדבר דווקא הכי קל, כי אתה חותך ממה שיש לך ונותן. זה לא שאתה צריך לעשות כך עם הרצון שלך, עם הכוונות שלך, שאתה לא מבין ולא מרגיש ואיך אתה שולט בהם.