שיעור בוקר 22.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

דף ת"ה, עמ' 405, דברי האר"י, אותיות ט"ו – י"ט

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', אות ט"ו, דברי האר"י, עמ' 405, דף ת"ה.

אנחנו נמצאים ממש במרכז תלמוד עשר הספירות, החלק החשוב ביותר שנותן לנו פתיחה לעולם שמנהל אותנו, עולם הנקודים.

אות ט"ו

"ואז אלו האורות שמטבורו ולמטה, שעלו במקום החזה, היו שם בבחינת מיין נוקבין אל הנוקבא, שהם טעמים דס"ג. ועל ידי מ"ן אלו היה הזווג הנזכר. ועל ידי זווג הזה הולידו אור חדש, וירד זה אור החדש ובקע האי פרסא. כי הרי למעלה ממנה במקום החזה יש עתה אורות רבים מאד, ואין כח במקום לסבלם, ונבקע הפרסא, ויורד האור דרך שם מהטבור ולמטה, וממלא כל אותו המקום שהיה ריקן מזה האור הנולד החדש. וז"ש בפרשת בראשית דף ל"ב דשאיב מעילא ויהיב לתתא."

אות ט"ז

"אכן האור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה, נשאר אח"כ תמיד למעלה בחזה ולא ירד בפרסא. אמנם להיותם שם למעלה והם דחוקים שם, הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים, והם הם הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק מן הטבור עד סיום הרגלים. וזה עיקרם. אמנם גם אותו האור החדש שירד בפנימיותו דרך הפרסא, גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודים האלו, הן דרך גומות השער והן דרך הטבור והיסוד, נמצא כי זה האור החדש בוקע שתי בקיעות: א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק."

שאלה: באות הקודמת הוא כותב על אור חדש הנולד וזיווג שמולידים בו אור חדש, וגם אתה בחלק הקודם של השיעור הסברת שאנחנו צריכים לצייר לעצמנו תמונות של זרעון, ביצית ולידה. למה מכל מקום ובכל זווית כל הזמן דוחפים אותנו לעניין ההולדה? מה צריכים להוליד?

אנחנו צריכים להוליד את עצמנו, להביא את עצמנו למצב שנוכל להיות בעיבור של העליון. עיבור לפי ההגדרה הוא הביטול הכללי של התחתון כלפי העליון, כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתחיל להתפתח בעליון.

תלמיד: האם התחתון הוא מתניע את התהליך?

תמיד זה מתחיל מהעליון, אבל כלפי הפעולה זה כביכול מתחיל מהתחתון.

תלמיד: התחתון שמבטל את עצמו כלפי העליון והתהליך מתחיל להניע, מה הוליד בתחתון את כוח הביטול?

זה מגיע מהעליון שמשפיע עליו, ודאי.

תלמיד: מה התנאי?

התחתון שמקבל השפעה מהעליון מתפתח בו כוח הביטול, ואז התחתון שמבטל את עצמו יותר ויותר, מצד אחד הוא מבטל את עצמו כלפי העליון, מצד אחר הוא נעשה ראוי לקבל את תכונת העליון. יוצא, שעל ידי זה שמבטל את עצמו הוא מקבל מהעליון את תכונות העליון.

תלמיד: הפעולות האלה של העליון על התחתון, האם התחתון צריך להיות רגיש אליהן, לחפש אותן, לראות איך הוא מכין אותו לקראת הביטול?

אני לא יכול להגיד כי אלו באמת דברים עדינים וגבוהים, אבל כן. אנחנו לא מרגישים את זה כמו שאנחנו רוצים לתאר את זה שזה מובא בטבע. אנחנו צריכים לתאר את זה שזה מובא בתוך הרצונות שלנו, שאני מתבטל כלפי העשירייה, העשירייה מתחילה להשפיע אליי, בתוך העשירייה מה שמשפיע אליי זה כוח ההשפעה של הבורא, ואז הוא ממש מתעבר בי ומתחיל לבנות, להוליד בי תכונות השפעה חדשות שלא היו קודם. זה נקרא שאני נמצא בעיבור, שמתחיל לגדול ממני עובר.

תלמיד: אם אני לא מתבטל בפני העשירייה, אז האם העליון לא יכול להתלבש בי?

איך העליון יתלבש בך אם אתה לא מתבטל? עשירייה זו לא עשירייה, אלא מספיק שניים שלושה, כמו שהוא כותב "מיעוט הרבים שניים", אבל בלי ביטול אתה לא נותן מקום לעליון להכניס בך טיפת זרע, האור לא יכול להאיר בך, אין השתוות בנקודה אחת אפילו.

שאלה: כתוב "נמצא כי זה האור החדש בוקע שתי בקיעות: א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק." מה זה "אור חדש"?

אור שלא היה קודם, כי עכשיו יש רצון לקבל חדש שיכול לקלוט את האור החדש, וזה לא כמו שהיה קודם.

תלמיד: מה זה "דרך דופני כלים של א"ק"?

בטבור.

תלמיד: אבל מה זה "דופני הכלים"?

לכלי יש דופן ויש תחתית, ואם נכנס משהו לתוך הכלי, אז הוא נכנס אם יש דופן ויש תחתית.

שאלה: כתוב ש"האור החדש שירד בפנימיותו דרך הפרסא, גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודים האלו, הן דרך גומות השער והן דרך הטבור והיסוד". מה הן ההארות האלה דרך גומות השיער, דרך הטבור ודרך היסוד?

יש כל מיני מקומות, צינורות, ליציאת האורות, וכך הם נקראים. אנחנו עוד נלמד אותם בפרטות, בעיקר זה בחלק י"ג בתע"ס.

שאלה: באות ט"ו כתוב, שאי אפשר לסבול את כל האורות האלה, מה זה אומר?

צריך שתהיה המעטת האורות, אחרת האורות לא יהיו מתאימים לכלים. צריכה להיות התאמה בין האור לכלי.

פירוש אור פנימי לאות ט"ז

"שתי בקיעות א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק: כי בקיעה הראשונה נעשה לצורך הנה"י דא"ק בעצמם, כי הפרסא היתה מגבלת ומסיימת את האצילות דס"ג שלא ירד שום אור עוד מהפרסא ולמטה, והיו הכלים דזו"ן שבנה"י האלו ריקנים מאור, ועתה ע"י הזווג הב' דע"ב ס"ג נתבטל הגבול הזה דפרסא, כנ"ל בדבור הסמוך, ואז חזרו ונתפשטו האורות הנמשכים מהזווג הזה אל תוך הכלים דזו"ן אשר שם. שזהו בקיעה א'. והבקיעה השניה נעשה לצורך הנקודים, דהיינו דרך הטבור והיסוד שאותם האורות דזו"ן דא"ק הפנימי האירו להע"ס דנקודים. כמ"ש להלן."

האור מגיע למטה מטבור בפעמיים, פעם ראשונה ופעם שניה, ואז הוא חודר לשם ומתחיל להתפשט בתוך הכלים אשר למטה מטבור.

אות י"ז

"* אמנם האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה, שוב לא ירד, ונשאר שם מהטבור ולמעלה, ושם הניח שורשו תמיד. ומשם נתפשט ויצא דרך העינים, והם הם הנקודים. ונמשך ונתפשט מבחוץ עד סיום רגליו דא"ק. והנה כל האור הנמשך עד הטבור, אפילו שהוא מבחינת העינים הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן איננו ניכר, אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות, לפי שהוא עומד עתה לבדו."

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

אות י"ח

"וכן אותו אור שיורד דרך הפרסא מחדש, על ידי זווג הנ"ל, גם הוא בוקע הגוף והכלי דאדם קדמון ויוצא לחוץ, ומאיר באלו הנקודים. הרי ב' מיני אור לצורך הנקודים."

אות י"ט

"ועוד יש אור ג' והוא בהכרח, כי כאשר יורד ומתפשט אור העין למטה דרך העקודים, הנה הוא מסתכל באורות אח"פ ההם, והוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך עשית הכלים של הנקודות, ולוקח מג' אורות שהם אורות אזן חוטם פה."

שאלה: מה זה העניין הזה שצריך שלושה אורות? מתחילה פה כביכול מערכת מאוד מורכבת.

ברור, כולם שואלים על זה. עד עולם הנקודים הכול היה פשוט - אור ישר, כלי עם צמצום ומסך שעושה אור חוזר, אור חוזר מתלבש על אור ישר, ובמידה שהם מתלבשים זה על זה, אז אותו אור נכנס פנימה. זה בדיוק כמו אורח ובעל הבית, אין כאן שום דבר מיוחד.

מה שאין כן, כאן בעולם הנקודים יש כבר כמה גורמים לאור, כמה גורמים לכלי, והם צריכים להסתדר ביניהם. נגיד שמגיע מלמעלה אור אין סוף ורוצה להתלבש בכלי, אבל הכלי לגמרי לא מוכן לזה, הוא לא מוכן לקבל את האור, אין התאמה בין האור לכלי. מה עושים? אז יש כאן עניין של עזרה מלמעלה, מהבורא, שמבצע צמצום ב' בכלי, הוא נותן לכלי הרגשה עד כמה הוא לא מתאים לאור. על ידי הצמצום הזה, הכלי שמרגיש שהוא לא מתאים לאור מתחיל לפתח בו הרגשה מיוחדת. ואז יש כאן עניין של הבחנות חדשות, צמצום ב', שערות, זיווגים נוספים, ומכל אלו מגיעה התלבשות חדשה של אורות בכלים שלא נעשית בבת אחת אלא בכמה צדדים, בכמה פעולות. כך אנחנו לומדים את זה.

אות י"ט

"ועוד יש אור ג' והוא בהכרח, כי כאשר יורד ומתפשט אור העין למטה דרך העקודים, הנה הוא מסתכל באורות אח"פ ההם, והוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך עשית הכלים של הנקודות, ולוקח מג' אורות שהם אורות אזן חוטם פה."

שאלה: הוא כותב ש"הוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך עשית הכלים של הנקודות". האם מדובר פה על רשימות?

הוא לא מדייק אם אלו אורות או רשימות, זה תמיד אותו דבר, או אורות או רשימות. נדמה לנו שיש הבדל גדול, אין הבדל, זו הופעת האורות בכל מיני צורות.

תלמיד: האם הוא מתאר פה את בניית עולם הנקודים?

כן.

תלמיד: למה הוא כותב שצריך אור ג' בשביל זה?

אני קורא שוב י"ט. "ועוד יש אור ג' והוא בהכרח," זאת אומרת חייב להיות, "כי כאשר יורד ומתפשט אור העין למטה דרך העקודים, הנה הוא מסתכל באורות אח"פ ההם," יורד מגלגלתא ועיניים לאח"פ, "והוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך עשית הכלים של הנקודות, ולוקח מג' אורות שהם אורות אזן חוטם פה." אח"פ.

מה הוא כותב על זה?

פירוש אור פנימי לאות י"ט

"מסתכל באורות אח"פ ההם וכו' לצורך עשית הכלים של הנקודות: הנה הרב מדבר כאן מבחינת הע"ס דשערות כי כבר ידעת שמחמת עלית ה"ת לנקבי העינים, נתחלק תכף הראש דס"ג לב' בחינות, ראש, וגוף. שגו"ע נשארו לבחי' ראש. ואזן חוטם פה. יצאו ונעשו לגוף וכלי קבלה לאור העינים. ונתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה שערות ראשו. אשר שינוי הגדול הזה לא נעשה בעצם ראש הס"ג אלא מבחינת הענפים היוצאים ממנו ולחוץ, ורק בחינת אח"פ של השערות יצאו ונעשו לבחינת גוף וכלי קבלה על אור העינים. עש"ה." כשהייתה חלוקה לגלגלתא עיניים ואח"פ, אז רק אח"פ יצא ונעשה לגוף, וגלגלתא עיניים נשארו מבחינת ראש.

"וזה אמרו "כאשר יורד ומתפשט אור העינים למטה דרך העקודים הנה הוא מסתכל באורות האח"פ ההם" פי' שאור העינים מושפע ומתלבש בבחי' האח"פ שמתחת העינים, כי הסתכלות, פירושו, השפעה וקבלה, כנודע, וכיון שהאח"פ הללו מקבלים אור העינים ממעלה למטה, הרי יצאו מבחינת ראש ונעשו לבחינת גוף. וכבר ידעת שאינם אח"פ דראש הס"ג עצמו, אלא שהם רק ענפים שלו, המכונים שערות דיקנא." זה מה שיוצא כאן לחוץ.

"ושערות דיקנא הללו נבחנים לב' בחי' ג"כ: כי יש בהם בהכרח עשר ספירות שהרי הם קומה שלמה הנקרא אור העינים. לפיכך גם הם מתחלקים לגו"ע אח"פ כמו שורשם שמשם יצאו." היו גלגלתא עיניים למעלה, אז גם למטה יש, שיוצאים משם גלגלתא ועיניים, מתחלקים.

"ולפיכך יש בהם ג' בחינות: הא' הוא אח"פ במקום יציאתם, אשר בא"א דאצילות, הם מכונים: קוצי דשערי מתחת פאתי הראש מימין ומשמאל מתחות אודנין, עד הזויות שבלחיים למטה, שמשם מתחיל הדיקנא להתרחב, והוא בחינת האזן שבמקום יציאתו. ובחינת החוטם שבמקום יציאתו הוא מכונה, בשם שערות המסבבים לשפה עלאה מימין ומשמאל. ובחינת הפה שבמקום יציאתו מכונה בשם אורחא שבאמצע שפה עלאה תחת החוטם הפנוי משערות." השפה העלאה בנויה משערות, "וכל אלו הג' תיקוני דיקנא הם נחשבים לבחינת ראש" נמצאים עדיין למעלה מהפה, "מבחינת גלגלתא ועינים לבד, שהם בחינה הא' של הדיקנא. ובחינה הב' היא בחי' אח"פ, שיצאו לחוץ מהראש דדיקנא, אשר ממקורם הם נחשבים לבחינת ראש, אבל מטעם שהם אור העינים, שבחוקו של אור הזה הוא, שאין בו אלא גו"ע בהראש, אבל אזן חוטם פה שבו, אינם נמצאים בראשו, אלא שיוצאים לגוף כנ"ל, ומבחינה זו נחשבת הבחינה הב' דאח"פ דדיקנא, לבחינת גוף. ואלו האח"פ, החיצונים דדיקנא מכונים שבולת הזקן, שהוא תיקון הד' דדיקנא דא"א, שהם השערות התלוים על שפה תתאה באמצעה, ונבחן למקום הקבוץ של כל שלשת התיקונים שבבחינת גו"ע הנבחן לראש הדיקנא כנ"ל. ולכן נקרא מקום הקבוץ, משום שהשבולת הזה היא הכלי קבלה, אל האורות שבראש הדיקנא, וכל שישנו בהראש שהם אח"פ שבמקום יציאתו, מושפע ומתקבץ בזו השבולת. ובחינה הג' דדיקנא, הוא כל שאר התיקוני דיקנא הנמשכים עד החזה, דהיינו עד תשלומו. שהם בחי' ז"ת שלה האמיתים, כלומר שהם בחינת גוף וכלי קבלה גם ממקורם.

וזה אמרו "כשיורד אור העין הוא עובר דרך אזן חוטם פה ומסתכל באורות אח"פ ההם" זה שכתב אר"י. "דהיינו כנ"ל, שאור עינים מושפעים בהאח"פ, וע"כ הם נעשים לבחינת כלים ומקבלים, שיוצאים בזה מבחינת ראש לבחינת גוף כנ"ל. וזה אמרו ''ולוקח מהם אור לצורך עשיית הכלים של הנקודות" כלומר שגם הכלים דנקודים המקבלים מהם, מחויבים להיות כתכונתם, כמו שמבאר והולך."

שאלה: מבחינת סדר השתלשלות, איפה יושב הזקן?

הזקן מתחיל מהאוזן. תיקוני הזקן מתחילים מפאתי הראש.

תלמיד: האם זה מה שנקרא "תיקוני דיקנא"?

בזקן עצמו יש לנו תיקוני דיקנא.

תלמיד: האם זה קשור לאריך אנפין?

זה מתחיל מאריך אנפין.

שאלה: בסעיף י"ט כתוב שהאור עובר דרך עולם העקודים. מה התפקיד של עולם העקודים? בדרך כלל זה מגיע מעולם אדם קדמון ויורד לנקודים.

האור יורד מעולם אין סוף דרך כל העולמות, וכשהוא יורד הוא מתמעט בכל אותן המדרגות. לכן העולמות נקראים "עולמות" מהמילה העלמה, הם מעלימים את האור העליון כדי שכל מדרגה תחתונה תוכל לסבול אותו. זה כל העניין של העולמות, לגרום להמעטת האורות כדי שדרי מטה יוכלו לסבול אותו וליהנות ממנו.

תלמיד: הנושא של המעטת האורות הוא תהליך מאוד מעניין. כי בהתחלה הייתה הפרדה בין האור לכלי כדי לתת לנו את התחושה של הפירוד מהבורא. עכשיו יש תהליך הפוך, האור מתאים את עצמו לכלי על מנת שהכלי יוכל לקבל את האורות. מה בדיוק התהליך הזה מבטא?

עם האורות יש לנו בעיה. אנחנו צריכים להתאים את האורות לכלים והכלים בסופו של דבר ינהלו את האורות. לכן כאן אנחנו רואים שאומנם האורות מתמעטים, אבל עדיין הם מנהלים את הכלים והכלים לא סובלים את האורות, לא יכולים לסבול אותם, זה מדי בשבילם. לכן יש כאן עניין של שערות, שהוא סוער, שהוא דואג איך הוא יכול לקבל את האורות בעל מנת להשפיע. וכל התיקונים האלה שיש לנו בעולם האצילות הם איך להקטין את האורות בהדרגה כך שדרי מטה יוכלו ליהנות מהאורות האלה, דווקא לגדול על ידם מבחינה רוחנית, ולא שתהיה שם השפעה לא נכונה או שימוש לא נכון באורות.

שאלה: תמיד ציירנו שבעולם הנקודים מתחילה התכללות של העליון והתחתון כשגלגלתא עיניים דעליון מתחבר עם אח"פ דתחתון. האם החיבור הזה זאת הסיבה לחלוקה לשלושת האורות האלה?

כן, התחתון כשהוא כבר יכול להשפיע על העליון הוא מחלק את העליון לפי תכונת התחתון.

שאלה: מהי ההשפעה של ירידת הנקודות מתחת לטבור, מה היא עושה לראש הפרצוף? איך ייתכן שבראש הפרצוף מופיע אח"פ? אנחנו יודעים שבראש אין עביות.

מדובר פה על התלבשות הפרצופים זה על זה.

שאלה: באות י"ט הוא כותב "כאשר יורד ומתפשט אור העין למטה", האם זו כבר תוצאה מההתכללות של נקודות דס"ג בנה"י דא"ק?

לא, אין דבר כזה. זה לא שייך להתכללות נקודות דס"ג בנה"י דא"ק, זה שייך לנקודים, אבל זה יהיה במקומו, זה יגרום לנו להרבה בעיות, זאת אומרת לשבירת כלים וכולי.

שאלה: אמרת שאין התאמה בין אורות לכלים, ואז הבורא נותן הרגשה כמה הכלי לא מתאים לאור ועל ידי הצמצום מתחיל לפתח הרגשה מיוחדת. מה זאת אומרת שאין התאמה בין אורות לכלים? איך גורמים להתאמה ביניהם?

זה כל העניין שלנו, יש לנו אור אינסוף מלמעלה, יש לנו רצון לקבל מלמטה, ואנחנו צריכים להתאים בהדרגה את הכלים לאורות כך שהאורות יוכלו לסבול את הכלים והכלים יוכלו לסבול את האורות, ותהיה דבקות ביניהם, התאמה, כניסה, השלמה, כך שהם יהיו בהשלמה הדדית זה עם זה. "חשיכה כאורה יאיר" - הכלי בעצמו יפעל כמו האור, הוא ירצה להתאים את האור אליו.

תלמיד: אמרת שעל ידי צמצום הכלי מתחיל לפתח הרגשה. מה זה הצמצום הזה שיכול לגרום להרגשה בכלי?

הכלי מצמצם את עצמו אף על פי שלא רוצה אלא עושה את זה למעלה מהרצון שלו, ומצמצם את האור מפני שאחרת הוא לא יוכל לסבול אותו ויקבל על מנת לקבל ויהיה הפוך מהמקור.

תלמיד: האם מה שאתה אמרת עכשיו זה כבר מעל הדעת?

כן.

שאלה: בכל תהליך התיקון של האורות שנכנסים לכלים, האם התיקון נעשה רק על ידי האור או גם הכלי פעיל בזה?

ודאי שהכלי פעיל בזה. אנחנו מדברים על ההתאמה בין הכלי לאור ואפשר אפילו להגיד בין האור לכלי. הם צריכים להיכנס זה לזה, כך שהכלי יהיה מתאים להחזיק את האור שבו, ושהאור יהיה מתאים למלא את הכלי ולהנות אותו. ככה זה עובד.

שאלה: הסברת קודם שהאור מגיע אל הכלי והכלי בכלל לא מוכן לקבל את האור, ואז הבורא עוזר, בצמצום ב' הוא נותן לכלי הרגשה עד כמה הוא לא מתאים לאור. ההרגשה הזאת עד כמה הוא לא מתאים לאור הזכירה לי את מה שלמדנו בחלק הראשון של השיעור ששם אומר הרב"ש "עתה הגעתי למצב שאני רואה שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד". הבורא כאילו מסובב אותנו.

כדי להבין שבלי עזרתו אנחנו לא נוכל להתאים את עצמנו אליו וכך נישאר בפרודא לעולמים.

שאלה: באות י"ט כתוב "ועוד יש אור ג' והוא בהכרח", האם האור השלישי הזה הוא שלישי כלפי השניים הראשונים?

ודאי שכן. הוא תוצאה משני האורות הקודמים לו, וכך הוא יוצא ומשפיע למטה.

(סוף השיעור)