שיעור בוקר 06.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: קו אמצעי

קו אמצעי - קטעים נבחרים מהמקורות

קו אמצעי הוא באמת המצאת הבורא, המצאה א-לוהית. כי בקו האמצעי אנחנו מחברים את שני כוחות הטבע, חיובי ושלילי, נתינה וקבלה, אהבה ושנאה, דחייה ומשיכה, וכל מה שיש במציאות, גם בכל העולם העליון שזה עולם של השפעה, וגם בכל העולם התחתון שזה עולם של קבלה. ואנחנו בחיבור ביניהם לא מבטלים זה את זה אלא משתדלים להשלים זה את זה, שזה כאילו אי אפשר. כי איך יכול להיות אש ומים, שנאה ואהבה, איך יכולים לחבר יחד דברים כאלה, ולקו אמצעי שהם יחיו יחד ויתקיימו יחד. ושאין שום דבר מיותר בכל המציאות שהבורא ברא, ואין משהו שעוד חסר, או להוסיף או להוציא כדי שתהיה שלמות.

אנחנו בעולם שלנו לא מבינים את זה. אנשים רוצים תמיד למחוק דבר רע ולהביא רק את הדבר הטוב לחיים שלהם, וזאת גישה לא טובה, לא נכונה. אלא ההיפך, כל הלימוד שלנו, כל השיטה של חכמת הקבלה, למה היא נקרא "חכמת הנסתר", חכמת הקבלה? כי אנחנו צריכים לשלב את כל הניגודים שבטבע יחד. לא שאחד ידכא את השני וישלוט על השני, אלא שבחיבור ביניהם, בהתמזגות ביניהם, באינטגרציה ביניהם, הם יבינו שלא יכול להיות אחד ללא השני דווקא, ורק החיבור הנכון ביניהם מביא שלמות. זה לא פשוט.

לכן אנחנו רואים שהאנושות מחפשת איך להתקיים בכל מיני צורות, בכל מיני אופנים. היא בונה כל מיני שיטות איך בין אנשים, ואפילו בין שני אנשים שיהיה שלום ביניהם, שלמות ביניהם ולא יכולים. "שלום", "שלמות", זה שם של הבורא, וזה מה שחסר בינינו. לכן הוא החדיר בנו את היצר הרע, ונתן גם קצת מהיצר הטוב כאילו, כדי שאנחנו נחפש. וכשאנחנו מתייאשים בסופו של דבר, כי לא יכולים לחבר דברים מנוגדים, אז לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות שחסר כאן הכוח השלישי. אנחנו לא מבטלים את זה ואת זה, כמו שרוצים לבטל פוליטיקאים, כל מיני אנשים, וכל אחד ואחד באגו שלו שרוצה לשלוט על השני. אלא אנחנו מתחילים בהתפתחות הנכונה שלנו לראות שאין דבר רע בעולם ואין דבר טוב בעולם, אלא יכול להיות שאנחנו נקרב את הרע לטוב והטוב לרע, ובהתמזגות הנכונה ביניהם אנחנו נגלה את המצב השלישי, שהוא השלמות, משניהם.

לכן כתוב, "איש ואישה – שכינה ביניהם". ש"איש ואישה" זה כמו אש ומים, כמו שני דברים מנוגדים. אבל מתי יכולה להיות שלמות? כשהשכינה, גילוי הבורא נעשה ביניהם. לכן הבורא זה הקו השלישי, ואותו אנחנו צריכים לגלות דווקא מתוך זה שמשתדלים לעבוד נכון משני קווים מנוגדים. גם נתינה לא יכולה להיות בלי קבלה, וגם קבלה לא יכולה להיות בלי נתינה, אלא לקשור ביניהם נכון, זו כל חכמת הקבלה. למה? כי אז בתוך החיבור ביניהם אנחנו בונים את כלי הקבלה, שיש שם עביות, יש שם זכות, יש שם הכול כדי לגלות את הקו השלישי, את הבורא.

לכן כל העבודה שלנו לפי נושא השיעור היום היא "קו אמצעי", שזה גילוי הבורא. הקו האמצעי נמצא בכתר, שזה למעלה מכל הספירות, למעלה מהמבנה שלנו. ואחר כך בהתמזגות של חכמה ובינה, שזו ספירת דעת, ספירת יעקב. אחר כך בין חסד וגבורה, שזו ספירת התפארת, שזה הקו האמצעי שבגוף. ואחר כך בנצח והוד בסוף הפרצוף יש לנו ספירת יסוד, שזה בעצם הקו האמצעי שבין חסד וגבורה, נצח והוד, חכמה ובינה.

וכך אנחנו צריכים להשתדל בינינו, כל אחד ואחד בתוך עצמו, וכולנו יחד בתוך עשירייה, למצוא, לבנות, לחפש, לאתר, לייסד את הקו האמצעי הזה שבו אנחנו מגלים את הבורא. והעיקר זה, כמו שרב"ש כותב על מאמרי הקבוצה, שכל אחד צריך להיות יותר מכולם, כל אחד צריך להיות פחות מכולם. זאת אומרת שכל אחד נעשה גמיש כלפי החברים, שמוכן לעשות הכול רק כדי לגרום לאיחוד ביניהם. ועל ידי זה אנחנו מתחילים לאתר בתוכנו כזאת גמישות, שהעיקר שאני אתמוך, שאני אחזיק את החברים, שאני ארגיש שהחברה היא מתייצבת יותר ויותר נכון מהמאמצים שלי.

וכך כל אחד אם הוא דואג לזה, אז הוא בונה את עצמו כקו האמצעי, ואז מה שנקרא "חד מקבל חד". כי אדם שמסדר את עצמו בקו האמצעי מתחיל להיות מכוון כלפי הבורא, ואז הוא מגלה את הבורא בתוכו. אבל איך הוא הגיע לקו האמצעי? דווקא על ידי זה שהוא רוצה להתכלל בחברה, לתמוך בחברה, רוצה לסדר את כל המצבים בחברה, שליליים, חיוביים, שהם לא ינטרלו זה את זה כמו פלוס ומינוס שיעשו קצר, לא, וגם לא שיהיו רחוקים זה מזה, אלא איך אנחנו מקרבים ביניהם ובונים ביניהם מערכת שהיא כלולה משניהם. זה נקרא בעצם הקו האמצעי, שהוא לא קיים בטבע אלא אנחנו בונים אותו.

כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי", וכך אנחנו מתקרבים. ההתקרבות לקו אמצעי מתחילה מזה שאני מרגיש "מי אני בלי חברים? מי אני בלי קבוצה?" אין דבר כזה. כשאני מגיע להכנה לפני השיעור, אני מרגיש את עצמי מת. אין לי שום דבר, אין לי הרגשה, שום הכנה, אני לא יודע איך להתקיים בכלל. וכשאני שומע שהחברים מתחילים להתעורר, להעיר כך זה את זה, מתחילים לעורר זה את זה, בצורה כזאת אני גם מתחיל להתעורר, להתאושש. ואז דווקא בזכות זה שהם מתעוררים, אני קם ומתחיל את התחייה שלי. כך בעצם תחילת היום שלי, שאני מתחיל להיות יותר ויותר ראוי לפגישה עם העשירייה ועם הבורא בתוכה.

אנחנו צריכים יותר ויותר לשים לב לזה, לגשת לזה נכון, כי זו בעצם חכמת הקבלה המעשית. שאנחנו בונים בינינו את הקו האמצעי, מקום משותף, ובקו הזה, בשטח המשותף הזה בינינו, את כל התכונות המנוגדות שלנו, והמצבים המנוגדים שהבורא מסדר כך מלמעלה עלינו, אנחנו מסדרים אותם כמו כלי, ובכלי הזה אנחנו מגלים אותו.

סדנה

איך ממצב שאין לנו כאילו שום הרגשה, אנחנו מבולבלים, אנחנו מגיעים להכנה לפני השיעור ואיך ההכנה הזאת מעוררת אותנו, איך היא ממש מחייה אותנו, ואנחנו מקבלים כל מיני רגשות, התפתחות פנימית, תקווה לעתיד, הכול. וכשאנחנו מגיעים לשיעור איך הקבוצה, איך ההכנה הזאת, בונה כל אחד מאתנו, וסך הכול מחברת אותנו לכלי יותר ויותר מתאים כבר לגילוי הבורא? איך ההכנה שלנו בונה מאתנו כלי לגילוי הבורא?

*

יש שאלה חשובה מאוד שמתבקשת אחרי זה, איך בזמן השיעור אנחנו לא מאבדים אותה ההתרוממות והחיבור שקיבלנו בזמן ההכנה. כי אחר כך מתחיל להיות שיעור, שיש בו גם שכל, גם רגש, כל מיני מצבים שזורקים אותנו, כל אחד ואחד, לאיזה כיוון אחר במחשבה ובהרגשה. איך אנחנו שומרים בזמן השיעור על אותו האיחוד שהשגנו לפני השיעור?

איך ממשיכים בחיבור בינינו, לא חשוב מה שאנחנו לומדים. כי האמת, זה לא חשוב, כתוב "לא החכם למד", אלא רק החיבור בינינו, למרות מה שאנחנו לומדים וכל מיני מצבים שכל אחד עובר, אם אנחנו על רקע מה שאנחנו לומדים, מדברים, אם אנחנו שומרים על החיבור שלנו, זה בעצם בניית הכלי שלנו על ידי אותם מצבים רוחניים שאנחנו לומדים עליהם, וזה בעיקר מה שבונה אותנו. זאת אומרת, הכוונה היא להיות מחוברים על פני כל הנושאים שעוברים עלינו במוח ובלב בזמן השיעור.

איך בזמן השיעור אנחנו מחזיקים את עצמנו להישאר באותו כיוון כלפי החיבור בינינו וגילוי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח? איך אנחנו שומרים על כך בזמן השיעור? אולי כדאי לעשות איזה סימנים, עוד איזה הכנות בזמן השיעור, מחשבות, כוונות, מה נעשה כדי שזה יישמר?

*

עד כמה חשוב לי לחשוב על איחוד הקבוצה, החיבור, על החברים, במקום ללמוד את נושא השיעור בעצמו? עד כמה חשוב לחשוב על איחוד החברים, על כוונת הלימוד בזמן השיעור, אפילו יותר מלימוד הנושא של השיעור עצמו?

*

קריין: קטע מס' 11 מקטעים בנושא "קו אמצעי". קטע 11, בעל הסולם

"כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם. אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים. "

(בעל הסולם. "החרות")

זאת אומרת, דווקא מתוך הניגודיות, שאנחנו לא מבינים זה את זה, רחוקים זה מזה, מנוגדים זה לזה, דווקא מזה שאנחנו שומרים על כל הפער בינינו, שאנחנו לא דומים, מתוך זה אנחנו דווקא נותנים מקום להתפתחות החכמה. כי החכמה יכולה דווקא להגיע מתוך הניגודיות שבנו. גם בתוך האדם עצמו, שיש בו יצר טוב ויצר רע, פלוס ומינוס גדול, גם בין בני אדם, וכך זה גם ברוחניות.

אז אנחנו צריכים לשמור על כל הדברים שיש בינינו ולא לטשטש את זה ולא למחוק את זה, אלא רק להביא להבנה הדדית בשמירת הפירוד.

נקרא שוב.

קריין: קטע מס' 11, בעל הסולם.

"כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו," שזה דווקא שיש לו דעה משלו והוא חושב כך, זו עובדה, זה שלו, זו ההסתכלות שלו, והטעמים שלו והאופי, והכול הכול שלו, לכל אחד יש רשימו פנימי, אישי, ואת זה אי אפשר למחוק, אנחנו צריכים לשמור את הדברים האלה בכל אחד. "ולאחרים אין אף שמץ מהם." זאת אומרת שמה שיש לאחד, אין באף אחד, ולכן כל אחד הוא מיוחד. "אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו."

זאת אומרת אנחנו צריכים חברה כזאת שלא תדכא אף אחד, אלא תיתן לו אפשרות לשמור על האופי שלו, על הגישה שלו, על ההסתכלות שלו בחיים שמגיעה לו מצד הטבע, משורש נשמתו. אנחנו אפילו לא גילינו עדיין מה זה, כי אנחנו כאילו יצאנו מאימא ואחר כך קיבלנו כל מיני צורות חינוך, כל אחד לפי איפה שהוא היה חי במדינה שלו, בחברה שלו. אלא אנחנו נצטרך עוד לבנות כאלו תנאים, שכל אחד ואחד יפתח דווקא את הרשימו המקורי שלו. "שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו." שהסביבה לא תלחץ עליו כדי להביא לו את שיטת המחשבה, הרצון, הפתרון וכל מיני דברים, אלא ההיפך, החברה רק תיתן לו סביבה כזאת שבה הוא יכול לפתח יותר ויותר את הגרעין האישי שלו. "אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים."

(בעל הסולם. "החרות")

זה נקרא שאנחנו מאפשרים לכל אחד ואחד לגדול בצורה חופשית, שומרים על החרות שלו. ורק אז כל החברה תתפתח בצורה כזאת שלכל אחד ואחד תהיה הכנה משלו בהתחברות עם האחרים כדי לגלות את הבורא במלואו.

איך אנחנו יכולים לייסד כאלו תנאים לקיום של כל חבר וחבר בעשירייה, כדי שהוא יפתח את הנקודה הפנימית שלו, הרשימו המקורי שלו, כך שהוא יוכל להיות באמת זכאי לגילוי הבורא במלואו, כל אחד וכולנו יחד. איזה תנאים אנחנו צריכים לתת בחברה לכל אחד?

*

קריין: קטע מס' 12 מאת בעל הסולם.

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך"."

זאת אומרת, "צורתו האמתית" זה הקו האמצעי, הבורא, זו האמת, האחד. ולא מתגלה הצורה האמתית של המציאות שזה נקרא "בורא", אלא רק משתי הצורות המנוגדות. לכן אנחנו צריכים לחבר אותן יחד ואם אנחנו מחברים אותן יחד, כמו שמשתי עיניים אנחנו מסתכלים על דבר אחד, אז אנחנו מגלים את הדבר הזה בצורה אמתית.

שוב.

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך".

זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד."

(בעל הסולם. שמעתי ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")

איך אנחנו לא שוכחים שכל דבר שמתגלה, מתגלה קודם כל בצורה השלילית, ואנחנו צריכים על פני הצורה השלילית הזאת לעשות הכנה נכונה, ואז מתגלה החצי השני החיובי, וכך אנחנו "ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד". כל שלב מתחיל מחושך, שהוא בעצם לא החושך בעצמו אלא אותה צורה הפוכה שאחר כך צריכה להתגלות כאור, כיום, ולכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו בזמן החושך, שאנחנו נהיה ממש ראויים לגלות בתוך החושך את היום. ואין הבדל בין יום וחושך, בין לילה ואור, בין אור וחושך, שום הבדל. אלא אם אנחנו רק מתייחסים לזה בצורה נכונה, אז אנחנו הופכים את החושך לאור. ובאמת זה אותו דבר.

אז איך אנחנו צריכים לגשת כל פעם למצב החדש שמתגלה לנו? ודאי שאנחנו צריכים לזה את עזרת הקבוצה, שתהיה אווירה כללית, אבל איך אנחנו תמיד נגלה את החושך שמגיע לנו כתחילת האור, תחילת היום, תחילת הגילוי? איך אנחנו נעשה את זה?

איזו הכנה צריכה להיות בנו? כי מלמעלה מגלים לנו דבר אחד, את הקו האמצעי, באמצע, מתגלה חושך, החושך מוכן והוא הופך להיות לאור וכך כל פעם.

איך אנחנו על ידי החושך והאור הזה כל הזמן מגלים את הקו האמצעי? איך אנחנו עובדים עם החושך והאור?

*

שאלה: ממה שקראנו בקטע מספר 11 אפשר להגיד שלא צריך, וזה מיותר להסביר לחבר שאני צודק לגבי משהו?

בטח שזה מיותר. מאיפה אתה לוקח שאתה צודק? ואיך אתה הולך להסביר לחבר שאתה צודק והוא לא צודק? במקום זה, מה שנכון לעשות, זה לקחת איזה מאמרים של הרב"ש, או בעל הסולם ולקרוא יחד, שמתוך זה נבין, גם החבר וגם אני, קצת יותר. ובזה שיש לנו ניגודיות, הפכיות, אי הבנה, דווקא זה יעזור לנו להבין איזה חומר בצורה יותר עמוקה. אני מעדיף כך לעשות.

בשביל מה לנו לבזבז את הניגודיות שבינינו, שאני מבין הפוך ממנו? אלא דווקא מתוך ההפכיות הזאת עכשיו אנחנו נחקור איזה חומר מקורי ונבין אותו מתוך הניגודיות יותר. כך זה יותר טוב, נרוויח. ולא שאני אחייב אותו לחשוב כמוני.

שאלה: השאלה עומדת בין שני ההפכים, בין ימין ושמאל. כשאני נמצא בשמאל מתעוררת בי הרגשת ניגוד, שיש את הימין, ואני מבקש מהבורא שיתן לי כוח אמונה להאמין שיש ימין. אבל כשאני נמצא בימין, מרגיש את החברים, על מה לבקש?

אתה צריך להשתדל להיות כל הזמן בקו האמצעי. הקו האמצעי זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". שאני מרגיש גם את הביקורת וחוסר התאמה שלי עם הקבוצה, ויחד עם זה אני משתדל להיות בשלמות בלי למחוק את הפערים, אלא להשתדל להיות בשלמות ביני לקבוצה.

זאת אומרת, להסתכל על כל המצבים האלו, שיש לכל אחד מהם מקום, ולכולם יחד. הקו האמצעי כולל את שני המצבים הללו, אבל הוא לא מוחק אותם. הוא לא מוחק, אלא אומר ששניהם צריכים להיות יחד. איך זה יכול להיות? אנחנו נגיע לזה ברוחניות. אפילו בגשמיות אנחנו רואים שאין ברירה, אני אוהב מישהו ולמרות שאני אוהב אותו, יש בו כל מיני דברים שאני לא אוהב, מה לעשות? אנחנו מסתכלים בצורה ריאלית, גם על הילדים שלנו, על המשפחה, על בני הזוג וכן הלאה, שיש דברים שאני לא מסכים ולא רוצה, אבל יחד עם זה אני אוהב אותם, על כל פשעים תכסה אהבה.

וזה בגשמיות, בצורה הלא שלמה, הלא רוחנית, כי הייתי מוחק את הכול בגשמיות. וברוחניות אני דווקא מבין ומגלה שהניגודיות בינינו עוזרת לנו לבנות את הקו האמצעי, את המקום המשותף, בין שני הדברים המנוגדים. אני והחבר מנוגדים, וכמה שמתקדמים יותר אנחנו רואים שאין שום דבר דומה בינינו, ומה שמחזיק אותנו, זה שדווקא בין שתי הצורות המנוגדות, שאנחנו מגלים בו ובי, מתגלה הבורא. רק בצורה כזאת הוא יכול להתגלות.

שאלה: אמרת שכל אחד צריך לפתח את הרשימו המקורי שלו ובהמשך בעל הסולם במאמר החירות כותב שעלינו לגלות את היחודיות, והרב"ש כותב בכל המאמרים שעלינו כל הזמן לבטל את עצמנו מול החברים.

אני צריך, לא לשלוט באגו שלי על האחרים, כדי לא לתת להם אפשרות להתפתח כמו שהם. כמה שאנחנו מתפתחים, אתם תראו אותי יותר ויותר מתרחק. נניח אני יותר ויותר אתרחק מכם. זה כמו בחיים שלנו, כהורים כלפי הילדים, ככול שהילדים גדלים, אנחנו יותר ויותר צריכים לעזוב אותם, עד שאנחנו לגמרי לגמרי מפסיקים לדאוג ולטפל בהם, והם לוקחים את כל הדברים על עצמם. אותו הדבר, ככה אנחנו כלפי החברים, או אני כלפי התלמידים, כך צריך להיות.

שאלה: בקו האמצעי, מתוך מינוס אני מתעלה לדרך אמונה?

בקו האמצעי אין מינוס. הקו האמצעי הוא אמצעי, לא מינוס ולא פלוס.

תלמיד: כן, אבל יש ביקורת ויש אהבה. כדי לעלות מהביקורת לקו אמצעי, אני משתמש באמונה?

אתה לא יכול לעלות מקו שמאל לקו האמצעי, ומקו ימין לקו האמצעי, אתה צריך לעבוד בין שני הקווים ומתוכם אתה מגיע, בעזרה מלמעלה, לקו האמצעי. הקו האמצעי מגיע מהבורא.

תלמיד: סליחה, פשוט לא הבנתי כל כך. יש את הרשימו המקורי שלי, הוא יכול להיות כמו התרעה, מה לעשות איתו ביחס לחברים, להיות רק בביטול?

אתה לא יודע מה הרשימו שלך, מכל שכן מה הרשימו המקורי, הוא מאוד נסתר ועמוק בך, זה שורש הנשמה. אלא אתה צריך על פני כל מה שמתגלה בך, להשתדל להתכלל בחברים ולגרום לחיבור בין החברים. זה דבר הכי פשוט וכללי.

שאלה: מה זה אומר שהשלמות היא שמותיו של הבורא?

כי אנחנו מגלים את השלמות כהתקשרות בין המינוס והפלוס, רצון לקבל, רצון להשפיע והשיתוף ביניהם נותן לנו את המקור שלהם, שזה הבורא. זה נקרא "שמות הבורא". כי אנחנו לא יודעים איך לקרוא לבורא, אי אפשר, איך אנחנו מקבלים איזו הרגשה, ידיעה עליו? רק מתוך חיבור של דברים מנוגדים.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על החוק של ההפכים, אני מדבר על המצב שבו האנושות נמצאת עכשיו, במצב של רע כי היא תמיד בוחרת את המקום הלא נכון, או תמיד בוחרת בטוב ולא מתחילה מהרע ,אז תמיד היא תגיע לרע?

אם האנושות לא תלך לקראת הקו האמצעי היא תמיד תבחר ברע, כי היא תחשוב שבצורה כזאת היא יכולה להינצל מהרע. ברע, זאת אומרת בקבלה, וכך היא תמיד תמיד הולכת עד שהיא מגלה שאין ברירה. ואז מתוך יאוש היא מוכנה לשמוע קצת, משהו, ומסוגלת להכניע את עצמה ולהתחבר לשיטת הטוב, וללמוד איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו. עוד נדבר על זה.

שאלה: איזה סוג חוויות אנחנו צריכים לחוות בעשירייה כדי שנרגיש שנאה לפירוד?

אם אנחנו משתוקקים לחיבור אז נגלה עד כמה הטבע שלנו לא נותן לנו להתחבר. אם אנחנו מדברים כל הזמן על זה שרק בחיבור בינינו אנחנו יכולים לגלות את הבורא אז אנחנו נגלה בזה שנאה לפירוד.

שאלה: איך נקבל בזמן השיעור את הניגודים שמגיעים אלינו מהבורא כדי שנבנה את הקו האמצעי?

אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב על זה והמחשבה הזאת תחזק את כל החברים אפילו שלא מדברים על זה ואנחנו לא נשכח את זה. כדאי לנו כל הזמן לחשוב על זה, וכשאנחנו חושבים על הדברים האלה אנחנו גם מתכוונים שכל החברים שלנו גם ירגישו ויחשבו כך.

שאלה: על אף ההבדל שמגיע אלינו מהרשימות איך אפשר להתחבר בכל זאת בלי שום קונפליקט?

יש דבר אחד שאנחנו לא יכולים להסכים עימו, אם חבר ממש מפריע לעשירייה להתקיים כמו שצריך. הוא בעצם שמע על חוקי העשירייה אבל הוא כל הזמן נכנס לדברים כאלה שהוא מפריע ושובר את כול הדברים האלה, אז אנחנו צריכים להרחיק אותו מהעשירייה. אבל בעצם כל הדברים שמנוגדים לפי האופי, לפי ההבנה יכול להיות, אנחנו לא מוחקים אותם, דווקא ההיפך, אנחנו מעוררים אותם, מכבדים אותם. חילוקי דעות זה תמיד טוב כי דווקא בין שניהם אנחנו מגלים את האמת.

תנסו בפועל לעשות כך ותראו שהקבוצה מתחזקת עד כמה שהיא מרגישה את עצמה מפורקת. אם על פני הפירוק הם רוצים להתחבר ולא למחוק את הפירוק אלא יש גם פירוק וגם חיבור, אז בין שני אלה הם מתחילים לגלות שלא מסוגלים להיות ואז הם מבקשים מהבורא שהוא יבוא ושהוא יחבר בין שניהם, שהוא יהיה כמו דבק בין שני דברים הפוכים, כי אי אפשר לחבר אותם, ואז הבורא יתגלה.

תתקרבו לדברים האלה, תתחילו לעבוד על זה. אתם לא צריכים להיות בזה חכמים מידי, כי אתם תקבלו טיפול מלמעלה, ממש.

שאלה: בעל הסולם כותב שהניגוד נשאר וזה מבטיח את הביקורת והתפתחות החוכמה. איך זה מתקשר לשיטה שלנו? אנחנו אומרים שלא צריכה להיות ביקורת בינינו ולמרות שהסברת אני עדיין לא מבין את הקטע של הקנאה. איך לעבוד בעשירייה עם ביקורת כי היא מבטיחה את ההתפתחות?

לא. אלה דברים לגמרי שונים. אני לא מעורר ביקורת על העשירייה יחד עם זה שאני רוצה כל הזמן לשפר אותה. אני לא מעלה ביקורת על החברים יחד עם זה שאני לא מסכים אתם. אני מוכן לגלות עד כמה אנחנו שונים אבל את השוני הזה אני מגלה כדבר טוב להצלחה.

בוא נגיד כך, כשהילד הקטן מתחיל לגדול, אתה מגלה שיש לו אופי משלו, יש לו אגו משלו, יש לו מחשבה משלו, הוא לא רוצה להיות כמוך אלא הוא רוצה לעשות את זה לפי איך שהוא רוצה, ואתה שמח בזה. למה? כי זה מראה לך עד כמה הוא עצמאי, שהוא קם, שהוא כבר איש קטן, אדם קטן.

אותו הדבר אצלנו, אנחנו צריכים להבין שהניגודיות שבינינו היא שמגדילה את הכלי שלנו ואנחנו צריכים מעל כל הניגודיות הזאת בכל זאת להתחבר בלי לפרק אותה, בלי לטשטש, בלי למחוק אותה, ואז יוצאת לנו עביות יותר גדולה ועל פניה יהיו צמצום ומסך יותר גדול וכך נבנה סוף סוף את הפרצוף שלנו.

אתם מבינים, כך נתקרב לבנית הפרצוף, שיש לי צמצום, מסך, אור חוזר על פני העביות. העביות לא נעלמת, אי אפשר לזכך אותה בכלל. המסך יכול להזדכך אבל לא העביות. לכן אני שמח "בכל הרשעים שמתגלים" כמו שכותב בעל הסולם, כי דווקא אותם הניגודים שבינינו עוזרים לנו לגדול.

שאלה: הסברת שכשאתה נמצא בקו האמצעי, אין לך הבדלים, אין לך פלוס ומינוס. אתה יכול להסביר איך לשמור על ההבדלים האלה שישנם בקו האמצעי כי זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית להחזיק את הסתירות האלה.

נכון, אנחנו לא יכולים להחזיק את הסתירות האלה בעצמינו, אין לנו כלי שיחזיק את הפלוס והמינוס יחד, אלא רק הבורא שיתגלה הוא יקשור את זה בינינו.

שאלה: בשיעור מתגלות כל מיני סתירות, מחשבות זרות, אני בטוח שגם אצל החברים, אבל כאשר אנחנו מתעלים מעליהן, מנסים ליצור חיבור זה עדיין לא נקרא קו האמצעי.

לא, זה עוד לא נקרא "קו האמצעי". הקו האמצעי זה שאנחנו מתפללים לבורא על פני כל הניגודים, ההפרעות שהבורא מלכתחילה שולח לנו, שאנחנו מתוך ההפרעות האלה, שלא מסוגלים לקשור אותן נכון, אנחנו פונים אליו. ואז קורה ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ואז האור העליון המיוחד בונה בנו את המסך על פני העביות ואז אנחנו יכולים לעבוד עם כל הדברים המנוגדים ומזה לבנות פרצוף. לאט לאט, אנחנו מתקרבים לזה, מתקרבים.

תלמיד: הקו האמצעי הוא תוצאה מהתפילה או שזו תפילה?

לא, הקו האמצעי זה מה שהבורא מאיר לנו ומחבר את שני הקוים האלו יחד לקו האמצעי, ובקו האמצעי הזה אנחנו מגלים את הבורא. זו כבר ההתקשרות בינינו לבורא.

שאלה: אמרת שבטבע לא קיים קו אמצעי. באיזה טבע? איך להבין את זה?

בטבע של העולם שלנו הקו האמצעי לא קיים. הקו האמצעי זה "הבורא". בטבע שלנו יש רק פלוס ומינוס, לא יכול להיות אחד ללא השני. אפילו שמתגלה רק אחד, באיזושהי צורה גם קיים, רק אולי בהסתרה, הצד שנגדו. ולכן אם אנחנו רוצים להגיע לדבר שלם אנחנו תמיד צריכים שניים, דבר והיפוכו. אבל כשהבורא מתגלה הוא מתגלה כמקור לשתי תכונות מנוגדות, ואז מתוך שתי התכונות המנוגדות האלה, כשאנחנו מחברים אותן, אנחנו משיגים אותו. ככה זה.

שאלה: איך להגיב לחבר ששופט את עבודתם של החברים? הוא מערבב את חכמת הקבלה עם פוליטיקה ולכן קשה לדבר איתו בגלל הגישה הזאת שיש לו.

צריכים לבקש ממנו לשתוק וזהו. קודם כל לא לערבב את חכמת הקבלה עם פוליטיקה ועם שום דבר. אולי הוא רוצה להסביר משהו, אני לא יודע, אבל הכי טוב לא לדבר על זה. שידבר על מה שאנחנו מדברים בשיעורים בלבד, זאת אומרת על מה שכתוב במאמרים של בעל הסולם ורב"ש, זה הכול. שלא ייתן לנו הרצאות על המצב בעולם, הוא עוד לא מבין בזה כלום.

שאלה: יכול להיות שכדאי לבקש מהחברים שיתנהגו בצורה יותר מכובדת לעשירייה?

זה ודאי נכון. אנחנו צריכים להתייחס לעשירייה כמו לדבר הכי חשוב, הכי יקר בעולם, זה ודאי, מצד אחד. מצד שני אנחנו לא צריכים לדבר על שום דבר זר אלא רק על חכמת הקבלה, רק איך אנחנו משיגים את הקשר בינינו, ובקשר בינינו אנחנו משיגים את הבורא. זה הכול. מה פתאום אתם מדברים על פוליטיקה או על משהו? איזו שטות זאת.

שאלה: כמה פעמים אנחנו צריכים לחזור על המחשבה החשוכה כדי להפוך אותה לאור?

אנחנו צריכים לדבר בינינו עד כמה אנחנו זקוקים לפנות לבורא כדי שיהפוך לנו את החושך לאור. עד שאנחנו מרגישים נחיצות לפנות לבורא שרק הוא יכול לסדר לנו את הכלי הנכון ואז אנחנו נראה את האמת.

שאלה: אמרת שבהבדלים בינינו מתגלה החכמה, מהי אותה חכמה?

נוכחות הבורא בינינו.

שאלה: שאלה של החבר מעשירייה לגבי סדנאות, האם זה חשוב שבזמן הסדנאות נזכר בחוקי הסדנה ושכולם ישתתפו? או שזה בסדר שכל אחד יחליט אם הוא משתתף ולא כולם ישתתפו?

ודאי שכולם צריכים להשתתף, איזו שאלה בכלל. את חוקי הסדנה אתם צריכים לדעת, ולהשתתף בזה כולם חייבים, ואתם רואים איך אני מידי פעם מעביר לכם את הסדנה כדי שיהיה איזה מין חיבור מיוחד בסדנה, כן. חייב.

שאלה: לפעמים מתעורר רצון לשלוט בקבוצה. איך להחליף את הרצון הזה לרצון להיות לעזר, איך לעבוד איתו נכון ?

תתפלל כמה שיותר לבורא שייתן לך רצון אחר. כי בזה שאתה רוצה לשלוט על הקבוצה, אתה הורס את עצמך, הורס. אתה חייב לדרוש שתהיה לך אהבה לחברים, והאהבה תחייב אותך לשרת אותם ולא לשלוט.

שאלה: מלכתחילה כתוב שהבורא זה תכונת האהבה וההשפעה המוחלטת כלומר קו ימין, ואילו הנבראים כשהם עולים במעלה הסולם זה קו אמצעי. עכשיו אתה מסביר שהבורא הוא קו אמצעי. איך יודעים לחבר את שתי הגישות?

הבורא הוא הקו האמצעי. הבורא. מלכתחילה ממנו באים שני קווים, ימין ושמאל, כך לומדים. זה שהבורא הוא כוח השפעה, זה נכון, אבל ממנו גם יוצא, לא בצורה ישירה כוח הקבלה "בראתי יצר הרע בראתי לו תורת תבלין" ואז יש לך שני קווים שיוצאים מהבורא. עוד נלמד את זה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעשות מאמץ להילחם בשנאה שמתעוררת בינינו ולהפוך את זה למאבק שיש בפירוד שיש בינינו?

אנחנו לא צריכים להילחם בשנאה כדי למחוק את השנאה, אנחנו צריכים על פני השנאה להביא כוח אהבה, והסנדוויץ' הזה שנאה ואהבה יתקיימו יחד, כעביות הפרצוף ומסך שמעליו.

שאלה: אם בכדי להגיע לאהבת החיבור צריך מקודם לגלות את שנאת הפירוד אז על מה אנחנו צריכים להתפלל, על גילוי שנאת הפירוד או להתפלל על החיבור, להיפוך?

אנחנו כל הזמן צריכים להתפלל לחיבור. ובדרך כלל אנחנו נגלה עד כמה שלא נמצאים בחיבור ואז נבקש אותו בצורה יותר מעשית.

שאלה: איך להזכיר נכון לחבר על ההסכמות ההדדיות שלנו בעשירייה אם הוא צועק שבדרך זו אנחנו לוחצים אותו לקיר?

אז שילך מהקבוצה. אם הוא מרגיש שחוקי הקבוצה עוצרים אותו, לוחצים עליו, לא נותנים לו חופש, שילך לעולם החופשי פשוט מאוד, תעזבו אותו.

תלמיד: יוצא כשאתה מזכיר לו אז נוצר קונפליקט בין שני חברים ואילו יתר העשירייה שותקת. איך לעבוד נכון?

זה לא נכון, זה צריך להיעשות דרך הגבאי.

שאלה: אם מתעוררת בי התנגדות כלפי העבודה בעשירייה, אני צריך לקבל את צד העשירייה או לבקש מהבורא שיעזור?

תקרא את הרב"ש. שאלות טיפשיות כאלה "בהתנגדות כלפי עשירייה, מה אני צריך לעשות?" מה זו השאלה הזו?

שאלה: לפני שמתגלה הקו האמצעי, מה שומר על הניגודים שלא יבטלו זה את זה?

אנחנו לא צריכים לבטל את הניגודים, אנחנו צריכים שהכול ימשיך. לכל שנאה ולכל אהבה יש מקום, אנחנו רק צריכים להתעלות מעליהן. כמו נניח עם אנשים שאתה אוהב, אתה לא רוצה להרוס אותם, אתה אוהב אותם עם כל הדברים השליליים שאתה רואה בהם, מי יודע האם אתה צודק או לא, אתה מקבל אותם. מצוות האהבה היא "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: אבל בדרך הטבע, אני מדכא, מבטל את הדעה שלהם אפילו לא בגלוי, בתוכי.

למה?

תלמיד: כי בצורה טבעית אני לא מקבל דעות של אחרים שלא תואמות את הדעות שלי.

אז אתה לא אוהב אותם. כשאתה אוהב את הילדים שלך, אתה יחד עם זה רואה את כל השלילי שיש בהם בעיניך, אתה לא מקבל, לא אוהב כמה צורות התנהגות שלהם ובכל זאת אתה אוהב אותם, ואפילו אומרים שאת הילדים הכי הכי שובבים, כאלה שההתנהגות שלהם לא נעימה, אוהבים עוד יותר.

תלמיד: מה משלים הקו האמצעי, מה הוא מחבר?

הקו האמצעי לא צריך להשלים, הוא בעצמו שלמות מפני שהוא קיים מלכתחילה משני קווים מנוגדים. אין יותר מהקו האמצעי, הוא לא דורש שלמות כי יש בו שני קווים, והיגיעה שלך לחבר את שני הקווים האלה, הבידוד שביניהם והחיבור שביניהם, זו היגיעה שלך בעביות שלך ובקשיות שלך, כך אתה בונה את הכלי.

שאלה: איך לשלב בין שני הניגודים האלה. אמרת אורח שמגיע ולא מזיק, אבל עדיין יש כאן איזו התנגדות פנימית אם הוא מזיק או לא מזיק, אמרת לפנות דרך הגבאי, איך לפתור את הבעיה?

מה זה נקרא שהוא מפריע? יכול להיות שהוא מפריע עם השאלות שלו, אבל הוא לא מבטל את הקבוצה, הוא לא רוצה לשלוט על הקבוצה, יש לו חוסר הסכמה, אז אנחנו מבררים על ידו את הדברים. אני לא מבין, אדם שמפריע לקבוצה, זה נקרא שהוא מתנהג בצורה שלא מקובלת בקבוצה, אבל אם יש לכל אחד דעה משלו כלפי לימוד, אז מה קרה? מה הבעיה?

תלמיד: הוא מזלזל בקבוצה ובאופן מופגן מראה את זה. אפילו לא רואה צורך לתת דין וחשבון למה הוא עושה את זה.

אז אתם צריכים לחשוב ביניכם דרך הגבאי ולהגיד לו שאתם לא רוצים להסכים עם זה, שאם הוא לא ישנה את עצמו אז יש כאן בעיה ואתם תצטרכו להתפטר ממנו. ואז הוא צריך לשקול מה חשוב לו, להגיע למטרת החיים או להישאר עם האגו שלו.

שאלה: איך העשירייה שלנו יכולה לשמור על האיזון בין שני הקווים ולא ליפול לקיצוניות של אחד מהם?

אני לא יודע, עשירייה צריכה להשתדל להיות בקו האמצעי ולא בקו אחד או בקו שני. אנחנו צריכים תמיד להחזיק במטרה שלנו שהיא הבורא, וכל מה שמתגלה בנו, אנחנו צריכים בינינו כולנו לכוון את עצמנו לבורא. זה הכול. אם אתם תחזיקו בזה אתם תרגישו עד כמה כל הבעיות נעלמות, ודווקא, אם הן מתעוררות, אז הן מיד נכללות בתוך החיבור שביניכם ומגדילות את החיבור.

שאלה: אם אני לא רואה בעשירייה סתירות גדולות עד כדי כך, האם זה אומר שאני לא עובד מספיק על אהבה כלפי החברים והחיבור בעשירייה?

כן. גם אתה וגם הם צריכים יותר ויותר להגדיר, להגביר את החיבור, את האהבה, הפנייה לבורא, ואז תרגישו עד כמה אתם הפוכים זה מזה. כי ההפכיות שביניכם, זה מה שחסר. אנחנו באים מנקודה אחת ואחר כך הספירות מתפתחות יותר ויותר ויותר. ואז ביניהן אנחנו מגלים את הבורא. ככה זה הולך.

שאלה: בנוגע לקו האמצעי, אמרת שזו תפילה. מגיע קו שמאל, מגיעה העביות, ההתעבות בעשירייה, ואנחנו מגיעים למצב של חוסר אונים, לא מסוגלים לעשות שום תנועה, וכאילו מצפים לעזרתו, ואז הוא כמובן עוזר. האם עצם הצפייה הזאת להצלה, לגאולה, חוסר המוצא הזה, הנחיצות בו, קשורים איכשהו לקו אמצעי?

כן, אבל אתם לא צריכים סתם לשבת ולחכות. אתם צריכים כמה שיותר מהר לדבר ביניכם על המצב ולעשות ממנו תפילה.

שאלה: בקו שמאל העבודה ברורה, האדם יכול לצמצם, לבטל את עצמו. אבל מה מרחיב את קו ימין יותר מכל?

אנחנו לא כל כך שולטים, לא בקו ימין ולא בקו שמאל ומכל שכן לא בקו האמצעי. אנחנו צריכים להמשיך בעבודה שלנו, במה שניתן לנו וכך נראה איך העביות הגדלה תומכת גם בימין וגם בשמאל, ומזה מגיע כבר הקו האמצעי מלמעלה. אנחנו עוד נלמד את זה, עוד לא למדנו מספיק על ג' קווים.

שאלה: מה קורה שלב לפני שמתגלה הקו האמצעי?

[אדם מרגיש] שחסר לו. שחסר הקו האמצעי. גילוי הבורא. כי בלי גילוי הבורא אנחנו לא מסוגלים להחזיק בינינו ולהיות מכוונים להשפיע נחת רוח לו. שכול זה הוא עבור על מנת להשפיע. נחיצות בעל מנת להשפיע גורמת לגילוי הבורא.

שאלה: האם הקו האמצעי זה המצב שאנחנו רוצים, מתפללים להגיע אליו, או שזה הבורא עצמו?

הקו האמצעי זו ההשתוקקות שלנו לגילוי הבורא כדי להשפיע נחת רוח לו. זה ממטה למעלה. והקו האמצעי זה שאנחנו מקבלים את גילוי הבורא בכלים שלנו מלמעלה למטה.

שאלה: האם זו נחיצות חשובה לחלוק את ההתרשמויות שלנו בסוף השיעור?

אני חושב שחייבת להיות גם ישיבה קצרה בסוף השיעור, שבה העשירייה מתחברת ללא שום קשר עם עשיריות אחרות ובכלל עם משהו או מישהו, ומדברת עד כמה הם הרגישו בזמן או כתוצאה מהשיעור את הגברת החיבור ביניהם.

שאלה: האם באמונה למעלה מהדעת קיימים גם שני קטבים, או ששם זה נהפך לאחד?

באמונה למעלה מהדעת מתגלה בדרך כלל הקו האמצעי.

שאלה: דבקות בבורא זה מצב, וניגודיות זה פירוד מהבורא. איך להרגיש כך שלא ייתן לי לישון?

על ידי כך שתגביר את הקשר שלך עם החברים, תתפעל מאיך שהם מתרשמים מזה, ואז גם אתה תגיע למצב שיהיה לך יחס כל כך גדול, חד, לקשר שלך עם הבורא.

שאלה: איך מגיעים לחירות רוחנית בין שני ההפכים?

זה מאין עוד מלבדו, כי גם רע וגם טוב שאני מרגיש ברצונות, גם חושך ואור בכל מיני אופנים, מגיעים מאותו מקור. הבורא בורא לילה ויום ואת כל זה הוא מפיל עלינו כדי שאנחנו נגיע לקשר אליו, מעל כל ההבחנות הללו.

שאלה: לפעמים נראה שקו שמאל וההפרעות הם הרבה יותר גדולים מהיחסים שיש בינינו בעשירייה מכדי להתמודד. האם זה דבר טבעי או שאנחנו צריכים לבנות בצורה מהירה יותר את היחסים בינינו כך שנוכל להתפטר מההפרעות האלו כמה שיותר מהר?

אנחנו לא צריכים להתפטר מההפרעות. אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לגלות למעלה מההפרעות את הכוח העליון. כי הוא, הוא מעורר בנו את ההפרעות דווקא כדי שנגלה אותו.

שאלה: מהם המרכיבים של קו שמאל וקו ימין שהופכים אותם למתאימים למידה המתאימה למציאת קו אמצעי?

את זה אנחנו נלמד. אי אפשר ללמוד את זה עכשיו.

קריין: קטע מס' 13, מאת בעל בסולם.

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

זאת אומרת, אין דבר רע ואין דבר טוב רק כלפינו כדי שאנחנו סתם נבחין ביניהם מה ההבדל, והעיקר זה כדי לגלות את המקור המשותף לשניהם שזה הכוח העליון.

שאלה: מה ההבדל בין אהבה, לבין סבלנות?

האהבה זה שאני אוהב את המקור החיצון בוא נגיד כך, וסובלנות זה שאני משתמש באגו שלי שכדאי לי להפעיל את האגו ולהתקשר למישהו, שאם לא הרווח בתוך האגו שלי אז לא הייתי סובלני וזה לגמרי לא אהבה ולא כלום. כי באהבה אני מתקשר לשני בגלל שאני אוהב אותו, יש לי כאן קשרים רגשיים מיוחדים זה בהארה מלמעלה, והסובלנות זה מתוך שכדאי לי להיות לידו וכנראה שיש כאן רווח אגואיסטי.

שאלה: מה לעשות אם מתעוררים ניגודים וסתירות ביחס להפצה?

לדבר על זה ולהשתדל להגיע לאיזו החלטה משותפת. ואם יש בכל זאת הפרעות אז תנסו, תנסו לפנות לבני ברוך כאן ולשאול מה עושים במקרה כזה או אחר. יש לכם בן אדם שאחראי על הקבוצה שלכם?

קריין: כן, כמדומני זה בוריס בלצרקובסקי.

אז תפנו לבוריס בלצרקובסקי עם השאלות שלכם והוא יסדר אתכם, הוא יסביר, ישלח חומרים, הוא יעשה כול מה שצריך כפי שנהוג אצלנו.

שאלה: "כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולםלא ברור לי הקטע הזה, במיוחד שאני ילד שיוצא שואה ואני אומר לעצמי אבא שלי יקרא דבר כזה, ימות, איך אפשר להסביר דבר כזה?

זאת ההתפתחות האמיתית הרוחנית של האנשים. אנחנו לא מדברים על ילדים קטנים, אנחנו מדברים על אנשים רציניים, גדולים, שצריכים לחנך אותם לדרגה רוחנית. ואם אנחנו מדברים על ילדים קטנים שם אפשר לעשות חוקים רגילים כמו קופים, כמו חיות, כמו שבעולם שלנו נהוג. אבל אם אנחנו צריכים לחנך את עצמנו בקבוצות שלנו, אין לך ברירה אתה חייב להתנהג כמו שחכמים אומרים.

תלמיד: מתי אני יכול להגיע למצב שאני יכול באמת להצדיק את הרע שבעולם בצורה כזאת?

רק בתנאי שאתה תראה את הטוב שבעולם כנגדו, ותראה שאיך שהטוב לא יכול להיות בלי רע ורע לא יכול להיות בלי טוב.

תלמיד: להצדיק את מה שקורה באמת בצורה כזאת רעה?

רע כזה ועוד יותר גרוע מה זה, אתה לא אתה לא מכיר את ההיסטוריה איזה צורות הרע שבאמת היו מתגלים? עוד מקובלים אומרים מה יהיה במלחמת גוג ומגוג וארמגדון וכן הלאה, תהיה לך הזדמנות להכיר את זה.

תלמיד: אפשר למנוע את זה בעצם?

אם תגיע לגמר התיקון לפני זה עם כל העולם.

שאלה: לגבי מה שאנחנו מדברים ב"ישיבת כתבים" או אתה מדבר בתכניות השונות, ומה שאנחנו פה מדברים בעשירייה או אפילו קראנו עכשיו בקטע האחרון, אז יש "אין רע שצריך לבערו מהעולם", ומצד שני אנחנו רואים שיש מצבים "הקם להורגך השכם להורגו", איך אנחנו מסבירים את שני הדברים שנשמעים הפוכים לבן אדם רגיל?

על זה מדובר בגשמיות ועל זה מדובר ברוחנית. אנחנו מדברים על כל החוקים שצריכים להתקיים בקבוצה הרוחנית. אז בקבוצה הרוחנית כל מה שמתגלה אנחנו משתדלים לשלב את זה בחיבור הנכון בינינו כדי לגלות את הבורא, שאם יחסר איזה משהו שלילי, אז יחסר מקום לגילוי החיובי.

שאלה: כשהיו לנו מצבים בעשירייה שהעשירייה עמדה להתפרק אז זה יצר הרבה בירורים ובסופו של דבר מאוד התקדמנו, ועכשיו שיש איזה מצב שהכול טוב, הכול רגוע אז לא מרגישים את ההתקדמות הזאת. איך אנחנו יכולים ליצור את זה בצורה יזומה?

אתם צריכים להתקדם מצד הטוב ולא מצד הרע. אם אתם תרצו להתקדם לבורא, לגילוי הבורא בחיבור ביניכם כמה שאפשר יותר, אתם מיד תרגישו גילוי התנאים הרעים, חיכוכים ביניכם וכן הלאה. אז חס ושלום, לא לחכות למצבים רעים, אתה בזה כביכול אומר לבורא שהוא רע. אלא הרע צריך להתגלות רק כדי עוד יותר טוב שיתגלה, לכן הוא ברא את הרע כדי להבליט את הטוב יותר ויותר, ואתה צריך גם כך להתנהג.

שאלה: מה זה קו ימין, זה חיסרון להידמות לבורא? זה לא מצב שהוא קיים, אין כזה דבר שיש לי קו ימין, זה רק חיסרון לזה?

קו ימין זה כוח השפעה שאנחנו יכולים לקבל מלמעלה אם נכון עובדים עם קו שמאל.

(סוף השיעור)