שיעור בוקר 21.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1024,

מאמר "מהו בעבודה "חסד של אמת""

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1024, מאמר "מהו בעבודה "חסד של אמת"".

מהו בעבודה "חסד של אמת"

תש"ן - מאמר י"ד
1989/90 - מאמר 14

"הנה על הפסוק, שיעקב אמר ליוסף "ועשית עמדי חסד ואמת" פירוש רש"י, חסד שעושים עם המתים, הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול. שמשמע, שהוא ביקש ממנו הטובה "אל נא תקברני במצרים" וביקש שיעשה זה חסד של אמת בלי שכר. שזה יש להבין, הלא השכל מחייב, אם היה משלם לו עבור הטרחא, היה בודאי יותר בטוח שיעשה לו את זה, שכך נהוג בעולם, כשרוצים שהדבר יצא לפועל בכל שלימותו, אז נותנים תשלום יותר גדול. אם כן מדוע בחר לו הדרך השני, שיעשה עבודה בלי שום תשלום.

ועוד יותר קשה לדברי רש"י על הפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" (ויחי שלישי). פירוש רש"י "ואני נתתי לך", לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, "שכם אחד על אחיך", שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך. אם כן זה הוא בסתירה של חסד של אמת, שמשמע בלי שום תשלום. וכאן הוא נותן לו תשלום, היינו "שכם אחד", היינו חלק אחד על אחיך.

הנה יש לפרש כל זה על דרך העבודה, שיעקב רמז לו ליוסף את סדר העבודה. הנה אנו רואים, שסדר העבודה, שניתן לנו בתורה ומצות, הם נראים גם כן לכאורה בסתירה, היות מצד אחד אנו רואים, שחז"ל אמרו, שסיבת בריאת העולם היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו ממנו יתברך טוב ועונג, היות שהבורא הוא שלם בתכלית השלימות, וכל מה שהוא ברא את הבריאה, הוא בכדי לתת להנבראים כל טוב, כמו שכתוב (מד"ר בראשית) "שהקב"ה השיב להמלאכים, בשעה שרצה לברוא את האדם, שאמר, שזה דומה למלך, שיש מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה דעביד". נמצא, שכל מה שברא, היה הכל בשביל שהנבראים יקבלו טוב ועונג, ושירגישו את השגחתו יתברך, שהיא השגחת טוב ועונג.

ומצד ב', אנו רואים דבר, שהוא ממש להיפך ממטרת הבריאה, היינו, שנעשה צמצום והסתר, שאסור לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה שמקבלים יהיה לתועלת ה'. משמע מכאן, שעיקר עבודתנו הוא, שאנחנו נעבוד בשבילו. וזהו כמו שכתוב "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו". היינו, שכל הבריאה היא רק לכבודו יתברך ולא בשביל הנבראים. ובגלל זה נתן לנו תרי"ג מצות, שנשמור אותם.

וכמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אמר הקב"ה. היינו, שהאדם אינו יכול לעבוד עבור תועלת ה', מטעם שיצר הרע מפריעו. לכן נתן לנו ה' תרי"ג מצות, הנקרא בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין" (היינו עצות), שע"י נוכל לעבוד לתועלת ה'. נמצא לכאורה, שזהו ממש להיפך ממטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

והענין הוא, שאנו צריכים להאמין במה שאומר האר"י הקדוש וזה לשונו, "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו". ובאו"פ בתע"ס בתחילתו מבאר שם, שענין "שלימות פעולותיו" פירושו, שהטוב והעונג מה שיש במחשבתו יתברך לתת להנבראים, שתהיה בהם שלימות, היינו שלא ירגישו בחינת בושה בעת קבלת הטוב ועונג, זה נקרא "שלימות פעולותיו".

נמצא, שהצמצום שהיה, שאין האור מאיר אלא בזמן שהנבראים יעשו הכל לשם שמים, היינו לתועלת ה', אז תהיה מציאות, שיקבלו טוב ועונג, ולא תהיה שום בושה. וזהו תיקון של צמצום, שצריכים לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו. נמצא לפי זה, כי כל מה שאנו צריכים לעבוד לתועלת ה', זהו רק לתועלת עצמנו, היינו, שע"י זה אנחנו נוכל לקבל את הטוב ועונג בשלימות, בלי שום אי נעימות של נהמא דכסופא. וזה נקרא "להוציא לאור שלימות פעולותיו", היינו הפעולה שהוא רוצה להטיב לנבראיו, שתהיה בשלימות, בעת שהנבראים יקבלו את הטוב ועונג.

נמצא לפי זה, שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, כלומר שהמטרה היא, שיהיה טוב להנבראים, ולא חס ושלום שהבורא רוצה שיעבדו בשבילו, אלא הכל בשביל הנבראים, ולא שום דבר לתועלת הבורא, כי אינו חס ושלום בעל חסרון. ועוד יותר מזה, הוא היה רוצה, שיהיה כל כך טוב להנבראים, עד שירגישו את עצמם בטוב, שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת הטוב ועונג.

היות לפי הכלל, שכל מי שאוכל לחם חסד, הוא מתבייש, והבורא היה רוצה להציל אותם מבושה זו, לכן עשה בגלל זה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", היינו, שכל זמן שאין להם התיקון, שעושים הכל לשם שמים, לא יוכלו לקבל את הטוב ועונג, מטעם שנעשה ההסתר הזה, בכדי אח"כ, כשעושים הכל לתועלת ה', אז נמצא, שהטוב ועונג מה שהם רוצים לקבל ולהנות, הוא רק לתועלת הבורא, ממילא הם ניצולים מבחינת הבושה, הנהוגה בהמקבל פרנסה מאחרים, בתור מתנת חינם.

היוצא מהאמור הנ"ל, שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, היינו לתועלת הנברא, לבין תיקון הבריאה, שצריכים לעבוד הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שזה הוא גם כן לתועלת הנבראים, ולא חס ושלום שהבורא צריך, שיעבדו בשבילו ולתת לו מה שהוא, אלא הכל לתועלת הנבראים.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע אמר יעקב ליוסף, שיעשה עמו "חסד של אמת". הכוונה כאן על ענין, שיעקב סידר סדר העבודה, שיש לפנינו לעשות כאן. והוא רמז לו את סדר של תיקון הבריאה וענין מטרת הבריאה, שהם שניהם כוונה אחת, היינו לתועלת הנבראים.

לכן התחיל לומר לו, שצריכים להתחיל בעבודה על דרך "חסד של אמת", היינו בלי שום תמורה, אלא הכל יהיה לא לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה', כמו שמובא בספר "מתן תורה" (בתחילתו), שענין מה שהאדם עובד לתועלת הזולת, צריך להיות גם כן מטעם מצות ה', היינו כל מה שהאדם עושה, צריך להיות לתועלת ה'. וממילא הוא דבוק, בכל מעשה שהוא עושה, עם ה'.

ואחר כך רמז לו, שזה שצריכים לעבוד לתועלת ה', הוא בכדי שיצמח מזה תועלת עצמו. כלומר, שאם באמת האדם עובד לתועלת ה', ואינו רוצה שום דבר לתועלת עצמו, אז הוא בא לידי דרגה, שהוא רוצה לתת משהו להבורא, שיהנה. ואז הוא רואה, שרק בדבר אחד הוא יכול להנות להבורא, בזה שיקח ממנו את הטוב ועונג, כי בגלל זה ברא את הבריאה. לכן הוא רוצה להנות את הבורא. ובטח מה שהאדם נהנה יותר ממתנת המלך, בטח שיש להמלך יותר תענוג.

כדוגמת, מי שנותן מתנה לחבירו, דרך העולם הוא, אם המקבל מתנה משבח את המתנה שקיבל מחבירו, חבירו יותר נהנה. ואם המקבל מתנה אומר לו, המתנה שנתת לי, אין לי כל כך צורך בה, בטח חבירו אינו נהנה מזה, אלא להיפך, עד כמה שהמקבל המתנה מרגיש בצורך המתנה, אז הנותן יותר נהנה. וזה מתבטא בשיעור התודה שנותן המקבל להנותן. לכן, עד כמה שהאדם משתדל להנות יותר מהטוב והעונג שהבורא נתן לו, בטח שיש יותר נחת רוח למעלה, מזה שהתחתון נהנה יותר.

לכן לאחר שיוסף קיבל על עצמו את העבודה בעל מנת להשפיע בלי שום תמורה, אז כבר צריך לקבל את הטוב ועונג, על מה שעבד בעל מנת להשפיע. לכן כתוב, שיעקב אמר לו "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". "שכם" נקרא חלק אחד יתירה על אחיך, כפירוש רש"י, לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, היינו, היות שאז קבלת על עצמך לעבוד בלי שום תמורה, אם כן עתה הגיע הזמן, שאתה תקבל את התשלום, היינו חלק האור והשפע הצריך להתגלות על העבודה של בעל מנת להשפיע. כי עיקר העבודה בעל מנת להשפיע, היה רק לצורך זה, שיוכלו לקבל טוב ועונג בלי בושה, כדרך מקבלי מתנות בחינם.

וענין מה שכתב לשון "שכם אחד", יש לפרש על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב אצל שאול המלך, שהיה, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם" (שמואל א' ט'), שהפירוש הגשמי הוא, שהוא היה גבוה מכל העם עם ראש, כלומר, שהראש שלו היה גבוה מכל העם. ואמר, כי ברוחניות מתחלקים המדרגות לראש וגוף, ש"גוף" נקרא, שעדיין אין בו שלימות, ו"ראש" נקרא, שכבר יש לו שלימות.

שענין שלימות יש לפרש, שכבר זכה לבחינת תיקון הבריאה, המכונה כלים דהשפעה. זאת אומרת, במעשים של כלים דהשפעה, הוא כבר יכול לכוון בעל מנת להשפיע, שזה נקרא שהוא זכה לאור דחסדים, המתלבש בכלים דהשפעה. וכמו כן כבר זכה למטרת הבריאה, היינו שהוא כבר יכול לשמש עם הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, שזה מכונה, שכבר זכה לאור החכמה.

נמצא, ש"משכמו ולמעלה", הכוונה היא, שכבר זכה לבחינת שלימות, הנקראת בחינת ראש. ועל דרך זה יש לפרש, מה שיעקב אמר ליוסף "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", היינו כנ"ל, שע"י זה שקיבל את עבודתו בבחינת חסד של אמת, היינו בלי תשלום, זכה אח"כ להשלימות להשתמש עם כלים דקבלה על מנת להשפיע, היינו שזכה לב' דברים ביחד:

א. הוא תיקון הבריאה,

ב. הוא מטרת הבריאה.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב בשיר של ליל שבת "כל מקדש שביעי, שכרו הרבה מאוד, על פי פעלו". ויש להבין, מהו החידוש, שאומר "שכרו הרבה מאוד, על פי פעלו". הלא גם בעולם הגשמי נוהג כן, שכל פועל מקבל שכר, לפי כמה זמן שעבד, כך הוא מקבל שכר. אם כן מהו החידוש שבא להשמיענו, שמקבל שכר לפי פעלו. ועוד יותר מזה קשה, הלא צריכים לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, אלא לשם שמים, היינו לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. אם כן, מה הפירוש "שכרו הרבה מאוד".

אלא כנ"ל, היינו לאחר שהאדם עבד בששת ימי המעשה בתיקון הבריאה, שהוא בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו, נמצא, שעבד בשלא לקבל שום תמורה, אלא היה רק לשם שמים, נמצא, בשיעור הזה, שעבד שלא לקבל שכר, לכן, כשבאה שבת, שהיא בחינת "מעין עולם הבא", שהיא תכלית שמים וארץ, הוא מקבל שכר, היינו שמשמש בכלים דקבלה, ונהנה מהטוב ועונג, שהוא בחינת מטרת הבריאה. כי עתה הוא כבר יכול לקבל הכל בעל מנת להשפיע.

נמצא כנ"ל, שאם הוא לא נהנה, זה דומה, שבעל הבית נותן לאכול לאורח, והשתדל לעשות מגדל מלא כל טוב עבור האורח, ואז, אם האורח אומר לבעל הבית, לא נהניתי שום הנאה מהסעודה שלך, איזה נחת רוח יש לבעל הבית. אלא עד כמה שהאורח נהנה יותר מהסעודה, אז יש לבעל הבית יותר נחת רוח.

וזה הוא כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ח) וזה לשונו, "אורח טוב, מהו אומר, כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, וכל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע, מהו אומר, מה טורח טרח בעל הבית, אלא בשביל אשתו ובניו".

ויש לפרש, מהו "אורח טוב ואורח רע", בעניני עבודה. הנה כשהאדם עדיין לא תיקן את הרע שלו, היינו הרצון לקבל לתועלת עצמו, והוא נמצא תחת שליטת הרע, לכן הוא אומר, זה שהבורא נתן לנו לקיים תורה ומצות, הוא, היות שהוא צריך את עבודתינו, לכן ציווה לנו לקיים תו"מ. ותמורת זה הוא ישלם לנו שכר, היינו שברא את העולם, לא מטעם להטיב לנבראיו, אלא שהם אומרים, שברא את העולם לתועלת עצמו חס ושלום.

אלא, שהוא רוצה שאנחנו נעבוד בשבילו, ותמורת זו הוא ישלם לנו. אז יש לפעמים שהאורח רע אומר, אני לא רוצה לעבוד אצלו, היינו לקיים את התו"מ שלו, ואני מוחל לו את השכר, ואומר, לא הן, היינו עבודה בתו"מ, ולא שכרן, של תו"מ. כלומר העבודה הזו, מה שהבורא ציווה לנו, השכר הזה לא משתלם תמורת עבודה.

ו"אורח טוב", בעבודה, הוא, היינו, האדם שכבר תיקן את הרע, וכבר יש לו כלים דהשפעה, ואח"כ הוא זוכה לבחינת מטרת הבריאה, היינו שמקבל את הטוב ועונג, מסיבת שכבר תיקן את הרע, אז הוא אומר, שכל מה שטרח בעל הבית, הוא לטובתי, ולא חס ושלום שהבורא הוא הנצרך, שאנחנו נעבוד בשבילו חס ושלום.

אלא בזה שאנחנו נעבוד בשבילו, הוא לטובתינו, היינו, שנוכל לקבל את הטוב ועונג, ושלא תהיה לנו בחינת בושה בעת קבלת הטוב. מה שאין כן "אורח רע", היינו אדם שעדיין מונח תחת שליטת הרע שלו, שהוא המקבל בעל מנת לקבל, אומר ממש ההיפך, שהכל (ה') עשה בשבילו, ולא לתועלת הנבראים.

ובהאמור יש לפרש "חסד ואמת", שהם ב' דברים:

א. הוא "חסד", שפירושו, לעשות הכל לא לתועלת עצמו, אלא הכל לשם שמים,

ב. הוא "ואמת", שאז זוכים לראות את האמת, שסיבת בריאת העולמות עם כל התיקונים, היא רק לתועלת הנבראים, שיקבלו טוב ועונג. מה שאין כן, מטרם שזכו לבחינת חסד, עוד לא מגולה את האמת, שבריאת העולם היתה מטעם להטיב לנבראיו."

שאלה: אני לא מצליח להבין איך אפשר לקבל ולהיות בהשפעה לבורא בצורה מוחלטת. אם אני מקבל, אז אני צריך ליהנות עד הסוף כדי שהבורא ייהנה מזה שאני נהנה. איך האדם יכול להיות בהשפעה לבורא באותו זמן שהוא מקבל טעמים ונהנה במאה אחוז? אם הוא היה צינור, אז אפשר היה להבין, כי צינור זה לקבל לא עבור עצמי אלא אני מעביר הלאה. אבל איך אפשר לקבל וליהנות בעצמי ובאותו מצב להיות בהשפעה?

הדבר הוא בעצם פשוט, לא חשובה הפעולה, אם אני מקבל או אני משפיע, אלא ממה אני נהנה. אם אני נהנה מזה שאני מקבל מהבורא, נותן לבורא, אז העבודה הזאת היא עבודה לכיוון אחד. מה שאין כן, אם אני מקבל בעל מנת להשפיע, אז זה כבר לא לכיוון אחד. אני מקבל ונהנה בכל הכלים שלי, אין לי שום הרגשה אחרת אלא רק הנאה, ועם זאת את ההנאה הזאת אני מוסר, שולח לבורא.

שאלה: האם אנחנו עובדים של הבורא או האורחים שלו? יש הבדל בין שאני עובד אצל מישהו לבין שאני האורח שלו.

אתה חייב לקבל ממנו?

תלמיד: כן.

חייב. אם אתה חייב, אז אתה כביכול עובד אצלו.

תלמיד: העניין הוא שאני צריך להיות גם כאורח אצלו, האם זו כוונה?

הכול הוא הכוונה.

תלמיד: איך אני משנה את היחס שלי לבורא בכך שאני צריך לשמש אותו, ולעומת זאת להרגיש שאני כמו אורח אצלו, כמו חלק ממנו? הרי זה יחס קצת שונה. איך אני מביא את שני הדברים האלה לאותו יחס בדיוק?

זה נקרא לעשות צמצום, ולמעלה מהצמצום, כשאתה כבר לא עושה את זה לעצמך, לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זה לקחת מהבורא את כל מה שהוא נותן, אבל לשנות את היחס שהוא יהיה לא למתנה אלא לנותן המתנה.

כן.

תלמיד: זה התיקון בעצם.

יפה.

שאלה: מה עושים אם לא מרגישים שמקבלים תענוג, אלא מרגישים סבל או לא מרגישים טוב?

אז עדיין לא הגענו לפעולה הנכונה.

תלמיד: מה העבודה שם או שזה לא קשור למאמר?

איפה שם?

תלמיד: כדי לעבוד עם המאמר הזה צריכה להיות הרגשת התענוג, ואז אפשר להבין מה צריך לעשות. אבל איך מגיעים להרגשת תענוג אם יש הרגשה של סבל וזה לא מתלבש בכלים כתענוג?

אתה רוצה לקבל משהו מהבורא?

תלמיד: אני רוצה לראות קודם שאני מקבל ממנו תענוג, ואז אני אוכל להבין אם אני בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.

אז יש עוד מה לעשות, צריכים עדיין לתקן את הכוונה.

תלמיד: האם גם זה עניין של כוונה?

כן, בשביל מה אני מקבל.

תלמיד: אם יש הרגשה של סבל ואני שואל את השאלה בשביל מה אני מקבל.

איך אתה יכול לקבל אם זה סבל.

תלמיד: נגיד שיש את השפעת הסביבה ואני יכול להפוך את הרגשת הסבל, כלומר להאמין למעלה מהדעת שהבורא הוא טוב ומיטיב, מה אני צריך לעשות עם זה?

אין מה לעשות, אלא להמשיך לברר.

תלמיד: אחרי שאני אברר ותהיה לי כוונה נכונה, מה פה העבודה בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע?

אתה צריך להגיע למצב שאתה עושה את זה רק בשבילו.

תלמיד: את מה?

קבלה, השפעה, רק בשביל הבורא. ואז אתה מבקש ממנו כוחות לבצע את הכוונה הזאת.

תלמיד: מה זה אומר לקבל בשבילו?

אתה רוצה להנות אותו.

תלמיד: כן, אבל מה זה אומר לקבל בשבילו כשמה שאני מרגיש הוא לא תענוג? את ההרגשה הזאת במצב שהוא לא נעים, איך אני מקבל אותה בשביל הבורא?

אתה מתייחס לבורא ולא למה שאתה מקבל ממנו.

תלמיד: האם אני מתייחס לכלי אחר?

כן.

תלמיד: האם בתוך הכלי הזה מתלבש תענוג שגם עליו צריך לעשות על מנת להשפיע?

נגיד שלפניך יש שני בעלי בתים, מאחד מהם אתה מקבל כדי להשפיע לו תענוג, ומהשני אתה לא מקבל כי אין לך יחס אליו כך שאתה רוצה להשפיע לו תענוג.

שאלה: למה שני בעל בתים?

כי אתה כך יכול לתאר את הבורא.

תלמיד: כלומר רצונות שאני כן יכול לקבל בהם בעל מנת להשפיע ורצונות שאני לא יכול לקבל בהם בעל מנת להשפיע?

נגיד שכך.

שאלה: האם תיקון הבריאה ומטרת הבריאה באים יחד, כלומר כשהאדם מקבל את התיקון הוא כבר מגיע למטרה, או שזה שלב ואחרי זה יש עוד שלב?

יכול להיות שיש עוד.

תלמיד: כי ברגע שהוא תיקן אותו, אז הוא כבר מקבל את האור בחסדים, הוא יודע מה זה אור של חסדים. זאת אומרת יש קשר עם בעל הבית, הוא כבר מבין את מטרת הבריאה בתוך העניין הזה, ואז הוא גם יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: האם זה מגיע במקשה אחת, ברגע שמגיעה ההבנה של הראשון, גם הקבלה באה כמובן מאליו?

לא. יכולות להיות שתי פעולות, יכולות להיות שתיים.

שאלה: האם אפשר ליהנות מעצלנות בלי בושה?

מה זה מעצלנות, לא לעשות כלום?

תלמיד: כן, אין מאמץ כלפי משהו.

אם אין מאמץ או יש מאמץ זה תלוי בגדלות הבורא בעיניך. אם הבורא הוא גדול, אז אתה לא מרגיש מאמץ.

תלמיד: אני רוצה לעשות משהו לבורא ואני מרגיש שהתכונה שהוא נותן לי היא עצלנות, רצון לשבת ולא לעשות כלום. לעומת זאת, אני רואה שכל החברים שלי כל הזמן במאמצים זה כלפי זה, ואני מאכזב אותם. אני רוצה להביא להם אושר על ידי המאמץ שלי, אבל הבורא נותן שוב ושוב עצלנות ואני לא מצליח. איך להגיב על זה?

קודם כל, איך שלא יהיה, בכל זאת תגיע למצב שהבורא יתחיל לטפל בך בצורה יותר ברורה. אתה תרגיש את זה, זה קורה, וזה יקרה. בנוסף, אתה צריך להתקרב ככל האפשר לחברים, להתקרב לבורא, ולראות איך אתה באמת מבצע פעולת השפעה.

תלמיד: מתי הבורא יטפל בי ואיך זה יהיה מורגש?

אני חושב שאתה תתחיל להרגיש את זה בפעולות.

תלמיד: כלומר, אני לא רק אקבל רעיונות, אלא אדע איך להוציא את זה לפועל?

כן. אתה תבין איך לעשות את זה בפעולה.

שאלה: במה הסבל של הנבראים מועיל לתיקון הבריאה, איך הוא אמור להביא אותנו לעל מנת להשפיע, לכל הדברים האלה שכתוב עליהם?

הסבל של הנבראים הוא מהרצון לקבל שבהם. במידה שיש להם סבל הם מתרחקים מהרצון לקבל, עד שהם מחליטים שהם לא רוצים להשתמש בו, וזה כבר נכנס לתיקון.

תלמיד: הכוונה לאלו שלומדים קבלה או לכולם?

גם לכולם במשהו. רק הם לא עוברים את המחסום וצמצומים, הם לא יודעים בשביל מה ולמה, מי שם לפניהם כאלה מכשולים, מי סופר את הסבל שלהם, את זה הם לא יודעים, אבל אנחנו מבינים שכל מה שאנחנו עושים נכנס לבורא והוא סופר את כל המצבים שלנו.

תלמיד: יש אותנו שלומדים, וגם כאן לא מספיק ברור לי איך הסבל שלי או הסבל של אחרים מוביל לתיקון, להיות רק בעל מנת להשפיע ולחשוב רק על הבורא, רק על הנותן ולא על מה שהוא נותן וכן הלאה, אלא ממש להגיע למצב הזה שמתואר בצמצום א'. ולגבי אלו שלא לומדים קבלה ולא מבינים בזה כלום, בכלל לא מובן איך הסבל מוביל לתיקון.

עליהם אני לא רוצה לחשוב, אל תבלבל בין זה לזה. זו רמה אחרת, יחס אחר, שתי גלקסיות.

תלמד: ברור, גם אצלי יש כמה גלקסיות. יש סבל גשמי, כל החיים שלי הם לא ממש תענוג, עבודה, זוגיות, הכול גרוע, ויש סבל אפילו באגו, אפילו בתוך העשירייה אני יכול להיפגע ממישהו, גם מזה אני יכול לסבול, ואני לא מצליח לראות איך זה מוביל אותי לתיקון.

כשאתה סובל אתה רוצה לדעת למה אתה סובל, וזה מה שמקרב אותך להבנת הסיבה ולבורא, להבין למה אתה מרגיש סבל בפעולות כאלו.

שאלה: במילים אחרות, אם אני אצליח ליישם את מה שכתוב בספרים, להיות באמת מרוכז רק בהשפעה, אז ייפסק הסבל. כלומר, כל פעם שני סובל אני צריך לחזור ממש ליסודות ובכל הכוח להיות בהשפעה, לא לרצות לקבל כלום אלא רק להנות את הבורא?

זה לא יכול להיות בבת אחת ובצורה כזאת החלטית כמו שאתה אומר, אבל בעצם כן.

תלמיד: אם לא בבת אחת אז איך כן?

אתה לא יכול מעכשיו להפוך להיות בפעולה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כשאני סובל אני צריך לדרוש את זה?

להיות בעל מנת להשפיע?

תלמיד: כן.

אתה צריך לבקש, לדרוש להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כל פעם שאני סובל, זאת העבודה.

גם כשאתה לא סובל.

שאלה: איך פרקטית ניתן להפוך את הסבל לתיקון הנשמה?

זו שאלה לכולם, איך להפוך את הסבל, לשנות את הסבל, כך שיגרום לתיקון הנשמה.

אנחנו רואים בהרבה פעולות שאנחנו עושים בחיים שלנו, שאם אנחנו רוצים להיזהר, להתרחק, לא לעשות אותן, אז אנחנו צריכים לקשור לפעולות האלו איזה סבל. כמו להרגיש שמשהו חם, או לקבל מכת חשמל או עוד משהו, ואז אנחנו כבר שמים לב ופעם הבאה אנחנו עוזבים ולא מתקרבים.

איך אנחנו יכולים לעשות כאלו מנגנונים כלפי על מנת לקבל, כך שאיפה שעשיתי משהו על מנת לקבל וראיתי שעל ידי זה אני ניזוק באיזו צורה, אני עושה לעצמי מערכת הגנה כדי לא לעשות יותר.

לשם כך כל התורה והמצוות שלנו. אם אני אעשה פעולות רק על מנת להשפיע, רק לטובת הזולת, אז ודאי שאני לא אקבל שום מכה אף פעם.

שאלה: אולי כדאי לברר יותר מה זה על מנת להשפיע.

על מנת להשפיע זה שאני מרגיש מי נמצא לפניי ואני רוצה להשפיע לו איזה תענוג.

תלמיד: זה בעצם אומר שבזמן הזה אין לי שום חשבון לקבל.

אז אני מתרחק מלקבל ומכין את הפעולה בעל מנת להשפיע ומבצע אותה.

תלמיד: בעצם זה הכלי שאתו אני יכול לקבל כלי של השפעה. אבל כשאני הולך לעשות את העבודה הזאת, נראה שיש כל הזמן טיפה של קבלה שנכנסת לשם.

אולי זה גורם לנו להרגיש קצת תקועים, כי אני רוצה להתקדם, אבל יש את הטיפה הזאת של הקבלה.

צריכים עוד זמן, אבל כבר נמצאים בזה, רק עדיין לא יכולים להבדיל, להרגיש, לשייך. זה כבר בסדר, יש משהו.

שאלה: אם אנחנו בעשירייה מקבלים הרגשה לא טובה, נגיד נעלבנו, אז יש לי מול מי לעבוד. אני יכול להיות אתו בעל מנת להשפיע, אני יכול לעשות כלפיו פעולה, להשתדל כן לקבל, כי אנחנו קבוצה מחוברת, עובדים ביחד לאותה מטרה.

כן.

תלמיד: אבל כלפי הרגשה לא טובה שמקבלים, נגיד בעבודה, מהשכנים, הרי אנחנו לא נמצאים איתם בערבות. אם כל התיקון זה להיות בעל מנת להשפיע, ואז לא נרגיש את הבעיה, אבל אנחנו לא יכולים להיות בקשר כזה עם גורמים חיצוניים, נגיד בעל הבית בעבודה, או השכן. אני לא יכול להיות כלפיו בעל מנת להשפיע או שיכול באיזו צורה סמויה?

בצורה סמויה, כן יכול.

תלמיד: אז כדי לעזור לאנשים שבאמת חווים או לתלמידים שלנו, שחווים קשיים ביום יום, איך עושים את הפעולה הזאת אם היא סמויה?

עם השכנים?

תלמיד: כן. עם השכנים. עם מישהו שלא נמצא אתי בערבות.

בכל זאת, דרך הבורא. אתה חייב לתאר לעצמך קשר איתם דרך הבורא ולעשות פעולות גם אם הם מרגישים או לא מרגישים, זה עכשיו לא חשוב אלא חשוב לך שאתה עושה את זה כי כך מכוון מהבורא.

שאלה: בזמן שאנחנו צמודים לחברים, לעשירייה, יש הכרה שהבורא מוליך אותנו בחיים ומכוון אותנו בכל צעד וצעד יותר טוב ממה שהיה ויהיה. מה אפשר להוסיף שזה יהיה גם מתוך שמחה?

אתה שואל מה אתה יכול להוסיף?

תלמיד: כן. שזה יהיה מתוך הסכמה לפעולות האלה, שיהיה בהרגשה מתוך שמחה. כי אתה יודע שזה הכי טוב שיש.

אתה חייב לעורר את השמחה.

תלמיד: בפועל, איך לעשות את זה, לדבר על זה?

לא. זה לא שייך. אתה רוצה להרגיש שמחה, אפילו בזמן שאתה תקבל מכות.

שאלה: לפני האיך, מה אנחנו בתור נבראים מרוויחים מהסבל, מה המהות שהנברא מרוויח מזה שיש סבל, למה לא להתקרב רק עם טוב לבורא?

כי אתה בכוח רוצה לעורר את הקשר שלך עם הבורא.

תלמיד: למה אני לא יכול להיות דבוק בבורא אם הוא היה בונה מערכת שלא היה בה סבל? היו רק תענוגים והיינו איכשהו נדבקים בבורא בתענוגים. מה המהות הנוספת שהסבל מאפשר לנו, שבלי זה לא היינו יכולים להידבק בבורא?

סבל, כאב, עוזר לך להתנתק מהמערכת שלך ולהידבק במערכת הבורא.

תלמיד: האם זה קשור איכשהו לבחירה חופשית?

ודאי שיש כאן בחירה חופשית.

תלמיד: אז בלי בחירה חופשית אני לא יכול להיות דבוק בבורא.

כן.

תלמיד: כנגד הסבל יש בדרך כלל ממול שכר.

שהסבל נעלם זה כבר שכר. או שיש עוד יותר מזה, אבל אפילו כשהסבל נעלם.

תלמיד: רק שסבל נעלם זה כבר שכר?

כן.

תלמיד: כאילו פה השכר נעלם. יש סבל, אבל גם לא רואים את השכר. וגם כתוב שצריך לעבוד בלי שכר.

תלוי למה אתה מתכוון, עם שכר, בלי שכר. עם מי אתה נמצא בקשר.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אם אתם רוצים להיכנס פנימה קצת יותר למערכת היחסים שלנו עם הבורא, אתם צריכים יותר לשאול, אבל לא כמו ששואלים האלו שכל הזמן עם היד למעלה, אלא לשאול את עצמכם, וכשאתם שואלים את עצמכם, אתם צריכים להיות בטוחים שאת השאלות האלה גם מרגיש הבורא. והן כבר מיד נכנסות למערכת וכך אתם מתקדמים.

שאלה: קראנו אתמול בעשירייה את המאמר ולפחות אצלי עניין חסד של אמת, כמו שהרב"ש אומר, עושים אנשים מתים. ישר קופץ העניין של הרבה מאוד חברים שהיו אתנו בדרך וכבר אינם.

ואתה פוגש אחד פה, אחד שם. הם לא בחרו דרך אחרת, אלא הם חיים את החיים והם מרגישים את המוות. אבל כנראה בגלל הבושה הם לא מצליחים לחזור. מה אנחנו יכולים לעשות כחברה ביחד, במיוחד עכשיו לפני הכנס, שיהיה כוח כל כך גדול כדי שהחלקים האלה שלנו יחזרו?

זאת לא העבודה שלנו.

שאלה: לגבי חסד של אמת, נראה כאילו מטרת הבריאה מפריעה להיות חסד של אמת, ואדם כאילו צריך לשכוח על מטרת הבריאה.

בינתיים תחשוב ככה.

תלמיד: מה זה אומר לעשות עד הסוף חסד של אמת?

לחשוב רק על החסד.

שאלה: נעזוב את הסבל, כי הסבל זה איך אתה מרגיש כלפי אותו כאב. שמתעורר הכאב ואתה מרגיש שהוא בא להגיד לך משהו. איך לכוון את עצמך?

לכוון את עצמך לחיבור, ומאיפה שאתה יכול, לקבל כוחות אחר כך למטרת הבריאה ולזה אתה צריך להיות מכוון ולזה אתה צריך להתקדם, להתקרב.

שאלה: כדי לדייק כתבתי, "כשעולה לכם שאלה, אתם צריכים לשאול את עצמכם ולהיות בטוחים שהבורא מרגיש את השאלות שלכם וכך אתם נכנסים למערכת."

אפשר קצת להרחיב על התהליך הזה, שבאה שאלה לאדם, מה הוא עושה איתה?

כשבאה שאלה לאדם הוא צריך להבין שזה בא מהבורא, אין עוד מלבדו ואז הוא צריך להשתדל לענות עליה כי זה מביא אותו לעוד צעד אחד קדימה.

תלמיד: הוא אמור לחפש את התשובה בשיעור, בעשירייה, בספר שהוא פותח, איפה תהיה התשובה לשאלה?

בכל מה שיש. הבורא יכול לענות לו על זה בכל מיני צורות.

תלמיד: ואיך לא לשכוח את השאלה, כי לפעמים באות שאלות והן חולפות?

לא לדאוג לשכוח או לא לשכוח, אז שיישכח.

תלמיד: וכשאדם מביא שאלה לשיעור, שהוא כבר שואל בפומבי את הרב, אז למה לא לחכות לתשובה בפנים וזהו?

מה זה תשובה בפנים?

תלמיד: אמרת שיש פה תהליך, למצוא תשובה לשאלה ולהיכנס למערכת.

כן.

תלמיד: אז למה לשאול שאלה בשיעור?

מתי הוא יכול לשאול? ודאי שבשיעור.

תלמיד: לשאול בשיעור זה לשאול את הרב לפני כולם.

כן.

תלמיד: לשאול בפנים זה להיות עם השאלה ולחכות שהבורא ייתן תשובה.

או בעשירייה.

תלמיד: אז מה מבדיל בין שאלה שאדם משאיר עם עצמו, לבין שאלה שהוא מביא לשיעור?

זה בכל זאת בירור אחר, יותר חזק, יותר רחב.

תלמיד: מה יותר חזק, יותר רחב?

שהוא שואל את החברים ושהחברה שלו הקטנה, העשירייה, דנה בזה ונותנת לו תשובה, או שיש לה תשובה או שאין להם תשובה.

תלמיד: זאת אומרת לא להשאיר את השאלה בפנים ולחכות שתהיה תשובה אלא להביא אותה לעשירייה ולדבר עליה?

רצוי, כן.

תלמיד: מי מחליט שהאדם סבל מספיק בכל שלב?

מנגנון, המערכת שהיא נמצאת בנשמה שלו.

תלמיד: יש משהו שהוא יכול לעשות כדי להאיץ את המעבר דרך הסבל?

נותנים לנו על ידי זה שאנחנו מתחברים עם האחרים, ואנחנו מבקשים, מתפללים.

תלמיד: הוא צריך לרצות לצאת מהסבל?

לא, לצאת מהסבל הוא רוצה בצורה טבעית.

תלמיד: אבל לפעמים אתה רואה שאנשים מקבלים מזה איזשהו סוג של מילוי מהתחושה הזאת.

כן. נכון,

תלמיד: איך לא להיתקע שם?

רק על ידי עבודה בקבוצה, בחברה.

תלמיד: הוא צריך לבקש עזרה מהחברים, הם יכולים לעזור לו?

כן, עד כמה שהוא דבוק בהם אז הוא יתקדם.

תלמיד: וזה כמו שעון שמסתובב וחייב להגיע עד הסוף?

לא, לא חייב להגיע עד הסוף, זה הכול תלוי בעוצמתו.

תלמיד: זאת אומרת אדם יכול להחליט שהוא עכשיו הרגיש את מה שהוא צריך להרגיש, והוא יכול להתחיל להתקדם לכיוון של השפעה, לכיוון החברים ולשים את ההרגשה הזאת בצד?

כן, בין החברים הוא תמיד יכול את זה לעשות.

שאלה: איזו תפילה נעימה יותר לבורא, בזמן סבל, או כשאין סבל?

זה תלוי מתוכן התפילה, על מה הוא מבקש.

שאלה: האם התפילה היא התיקון שלי?

תפילה היא התיקון שלך, כן.

תלמיד: כלומר תפילה על התיקון שלי.

ברור שתפילה היא על התיקון, אחרת על מה היית מתפלל?

תלמיד: בלי סבל קשה להעלות תפילה.

ודאי שבלי סבל אין תפילה. תפילה היא תמיד מתוך הלחץ, "ממעמקים קראתיך ה'".

שאלה: האם זה נכון לחשוב שחסד זה להשפיע על מנת להשפיע ואמת זה לקבל על מנת להשפיע?

זה לא חשוב כאן.

שאלה: אמרת ואנחנו לומדים שהצעקה היא התפילה שבאה מהלב, כמו וייאנחו בני ישראל, וגם כתוב שדברי תורה בנחת נשמעים. האם הנחת מביאה גם לצעקה?

כן.

שאלה: האם יש הבדל בין בושה וסבל, זה לא אותו דבר?

זה לא אותו דבר. יכול להיות שאני מתבייש אבל אני לא כל כך סובל. סבל זו הרגשה, וההרגשה הזאת יכולה לבוא מכל מיני פעולות, מצבים. לכן אי אפשר להגיד מה יותר, מה פחות, אלו דברים שיכולים להיות בכלל לא יחד.

תלמיד: שמעתי שהסבל הוא שמפסיקים לקבל תענוג, ובושה היא לשמור אותנו מלקבל תענוג, האם הם לא אותו דבר?

סבל זאת הרגשה שמגיעה כתוצאה.

תלמיד: האם בושה היא לא הרגשה?

בושה היא גם הרגשה.

תלמיד: האם היא באה משינוי צורה?

כן, מסיבה אחרת.

תלמיד: וסבל הוא לא הרגשה שבאה משינוי?

כן, אתה יכול להגיד. אבל אני לא יכול להיכנס איתך לברורים, כי יש כאן הרבה מילים שבכל מילה ניתקע בתרגום.

שאלה: איך הנברא יכול להשפיע לבורא? מה יש כאן שהעיניים והלב שלנו לא רואים?

מה יש כאן שהעיניים והלב לא רואים?

תלמיד: כן.

אני לא מבין.

תלמיד: איך יכולים להשפיע לבורא?

להשפיע לבורא אפשר רק על ידי פעולות השפעה.

תלמיד: מה אנחנו מפספסים בקבוצה שזה לא קורה?

אנחנו לא עושים פעולות השפעה בצורה שלמה.

תלמיד: מה זה אומר פעולה שלמה?

זה אומר שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, וכדי להתחבר בינינו כל אחד צריך לבטל את עצמו, להתחבר בינינו לכוח אחד, ללב אחד, ובלב האחד הזה להשפיע לבורא.

שאלה: אתה תיארת תהליך, איפה בתוך התהליך הזה הייתה פעולה של חסד?

על איזה פעולות אתה מדבר?

שאלה: כשאנחנו מתבטלים כלפי הקבוצה ומנסים להתחבר, האם יש פה תכונה או פעולה של חסד?

אם אנחנו מתחברים בקבוצה, אז יש שם ודאי פעולות חסד. אני תמיד עושה פעולות וויתור כלפי החברים כדי להתחבר. לכן בחיבור שלנו יש הרבה כוח החסד.

שאלה: כתוב שהבורא ברא את העולם כדי להנות את הנבראים, אבל יש כאלה שאומרים שהוא ברא את זה למען התענוג שלו. אז יש כאילו צורות שונות של תפיסת הבורא.

לבורא אין צורות שונות, יש לו רצון אחד להנות לנבראיו.

תלמיד: אני מתכוון איך שחברים תופסים את הבורא. נגיד שחבר נכנס לעלבון גדול, הוא מפסיק לשאול את עצמו את השאלות האלה. כשאני רואה דבר כזה איך אני יכול לייחס את זה לתיקון שלי?

אני פשוט לא יכול לתאר לעצמי למה מתעוררות בכם כאלה שאלות אם יש כל כך הרבה ספרים בשפה הרוסית שאתם יכולים לקרוא, להיות בהם כל הזמן כדי לשטוף את השכל שלכם.

שאלה: מה זה אומר שכם גדול יותר שהובטח כדי שלא יקבור אותו במצרים?

שתהיה לו יותר עבודה רוחנית מאשר לאחרים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתחבר ללב אחד ואז מתוך הלב המשותף להשפיע לבורא. ההשפעה של הבורא אפשרית רק מתוך הלב המשותף?

כן, בטח, היות שזה הלב שלך, הרצון שלך. זה לא כלי שלם.

תלמיד: כתוב במאמר שאדם בכל מעשה שלו צריך להשתדל להשפיע לבורא. אז יש את המחשבות שלי או איזה מעשה שלי, אבל יש לב משותף. איך משלבים ביניהם?

בדיוק ככה. משלבים את זה שכולנו יחד צריכים להתארגן בצורה כזאת שנתחבר בלב אחד.

תלמיד: כלומר, יוצא שאם בכל מעשה נרצה להשפיע לבורא, בכל פעם אני צריך להגיע לחיבור עם הלב המשותף?

כן.

שאלה : איך לפעול כלפי אנשים חיצוניים? אתה אמרת שלעשות הכול דרך הבורא, אז השאלה איך לעשות את זה דרך הבורא?

אנחנו עדיין לא יכולים לעשות, לכן אני אפילו לא רוצה להסביר את זה. אנחנו לא יכולים להתכלל ברצונות, בייסורים של האחרים, של הזולת, דרך הבורא ובצורה כזאת לתקן שם משהו.

תלמידה: אבל זה ממש מסיח את הדעת. עם החברים העבודה היא מאוד ברורה, אנחנו עובדים לפי מה שרב"ש כותב. אבל במשפחה אם משהו קורה, אז זה ממש מסיח את הדעת, אני ממש אובדת עצות.

פשוט להתפלל, פשוט לבקש.

שאלה: האם השלב לפני כניסה לעולם הרוחני כרוך בסבל?

לא. הוא לא צריך להיות כרוך בסבל אף פעם. הכול תלוי רק באדם המתקדם.

שאלה: על מה לבקש מהבורא במצב שאני מרגישה עם הגב אליו ואני לא יכולה לעשות שום דבר. אני לא יכולה לעזוב כי ברור שאין לאן, אבל מפחדת גם לפנות אליו כי אני מפחדת מהירידה הבאה ואני לא רוצה לסבול ייסורים מידי הבורא.

לא יכול לעזור בשום דבר. את צריכה להתקדם כפי שכתוב בספרים שלנו. ולא לפחד משום דבר, העיקר זה לדרוך על הכול בתוכך, להתקרב לבורא, להיאחז בו במחשבה ולא להרפות.

שאלה: האם כוונה אמיתית להשפיע מגיעה לאדם כשהדבר היחיד שחשוב לו זה הקשר עם הבורא?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שככל שהאדם משתדל יותר להנות מהשפע שהבורא נותן לו, אז ודאי יש גם יותר נחת רוח למעלה, על זה שהתחתון נהנה יותר. אני הייתי בטוח שאני נהנה או לא נהנה מזה שיש לי אינטראקציה עם הבורא, אבל כאן כתוב שאני צריך להשתדל להנות יותר.

נכון, ברור.

תלמיד: איך ההשתדלות הזאת תלויה בי?

ההשתדלות תלויה בך בזה שאתה תרחיב את הכלים דהשפעה שלך, את הרצונות שלך של הנתינה. ואז אתה תהיה דומה יותר לבורא, ואז אתה תיהנה יותר בזה שאתה משפיע.

תלמיד: למשל בעשירייה אנחנו עשינו פעולת חיבור, ולי נראה שבזה עשינו נחת רוח לבורא, אבל פה כתוב שאני צריך עוד יותר להשתדל להנות. איך זה תלוי בי ההשתדלות הזאת, ברגע הנוכחי?

להשתדל להגדיל את הכלים דהשפעה שלך.

תלמיד: איך עושים את זה?

ללמד את עצמך להשפיע, להתכלל יותר בחברים.

(סוף השיעור)