שיעור בוקר 30.03.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך י"א, ספר "זוהר לעם" מועדים,

מאמרים לפסח, עמ' 58

אנחנו נמצאים עכשיו בהכנות לקראת פסח, וחמישים אנשים, חברים שלנו, עובדים בכל מיני הכנות, אז בלימוד שלנו אנחנו נחשוב עליהם.

287" ימינך ה' נאדרי בכוח. בשעה שהשמאל בא להזדווג בימין, אז כתוב נאדרי, תִרְעַץ אויב. ולעולם הזיווג בימין, משום שהשמאל נמצא בימין ונכלל בו.

.288 האדם נמצא שנחלק. הוא רק חצי גוף, וחציו השני היא הנקבה. כדי שיקבל אח"כ את בת זוגו וייעשו גוף אחד. כך, ימינך, הוא חצי גוף, כדי שיקבל השמאל. וע"כ ביד אחת מַכֵּה ומְרַפא. וע"כ כתוב, ימינך ה' תרעץ אויב.

כי הימין נמשך מנקודת החולם, שפירושו, שעלתה המלכות לבינה, ונשארו כו"ח במדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה התחתונה. כו"ח שנשארו במדרגה הם נקודת החולם וימין. בינה ותו"מ שנפלו מהמדרגה, הם השמאל ונקודת השורוק. הרי שהימין הוא רק חצי גוף, והשמאל הוא חציו האחר. שכל עניין הזיווגים של אחד באחד, שהיו תחילה ב' חצאי הגוף, ואח"כ מזדווגים."

זה הבדל גדול בין כך שקודם הם היו כגוף אחד ונפרדו, ועכשיו הם מתחברים, כי בחיבור ביניהם, זו כבר כל העבודה שלנו. זה כמו מכונה שעבדה טוב ויפה, ואני פרקתי אותה לחלקים, פיזרתי וערבבתי את כל החלקים האלה, ועכשיו אני נותן אותם לבן שלי, הקטן, ואומר לו שיתחיל להרכיב. ונניח שהוא מרכיב את זה כמו שהיא הייתה קודם, לפני שפירקתי. איזו תוספת נעשתה כאן? במכונה לא נעשה כלום חדש. אלא, מה קרה לו בזה שהוא הרכיב את המכונה? הוא ידע כל חלק, בשביל מה הוא ולמה, איך כל החלקים צריכים להיות מחוברים, איך כל חלקי המכונה עובדים ואיך כולה נמצאת בשלמות הפעולות הרבות שבה. את הכל הוא קנה, זה מה שאנחנו קונים בתיקונים שלנו.

.289" ימינך ה' תרעץ אויב, כתוב לעת"ל, בזמן שיתעורר מלך המשיח. רעצְתָ לא כתוב, אלא תרעץ, לשון עתיד, לעת"ל.

.290 כמ"ש, וברוב גאונך תהרוס קמֶיך, תשַלַח חרונך יאכְלֵמוֹ כקש. הכול כתוב לעת"ל. ימינך ה' נאדרי בכוח, בזמן הזה בעוה"ז. ימינך ה' תרעץ אויב, בזמן מלך המשיח. וברוב גאונך תהרוס קמיך, לזמן ביאת גוג ומגוג. תשלח חרונך יאכלמו כקש, לתחיית המתים. כמ"ש, ורבים מיְשֵנֵי אדמת עפר יקיצו.

.291 בזמן ההוא אשריהם שיישארו בעולם. ולא יישארו בעולם חוץ מאלו הנימולים, שקיבלו אות הברית הקדושה, ובאו בברית הקדושה בב' החלקים, מילה ופריעה. והוא שומר הברית ההיא, ולא הכניס אותה במקום שלא צריך. אלו הם שיישארו וייכתבו לחיי עולם.

.292 כתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמֵר לו. משמע, מהנשאר בציון והנותר בירושלים, שכל מי שנימול נכנס באלו ב' המדרגות ציון וירושלים. ואם שומר הברית ההיא כראוי, ונזהר בה, עליו כתוב, הנשאר בציון והנותר בירושלים. אלו יישארו בזמן ההוא, ובהם עתיד הקב"ה לחדש העולם ולשמוח בהם. על הזמן ההוא כתוב, יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו."

.293" כתוב, ביום ההוא יהיה ישראל שלישייה למצרים ולְאשוּר, בְרָכָה בקֶרב הארץ, אשר בירכוֹ ה' צבאות לאמור, ברוּך עַמִי מצרים ומעשה ידיי אשור ונַחֲלָתי ישראל. והאם אשור ומצרים קרובים הם להקב"ה?

.294 אלא כתוב על בני הגלות, שיעלו ממצרים ומאשור. ושכתוב על מצרים ועל אשור עצמם, הוא על החסידים שבהם, שחזרו בתשובה, ונשארו לעבוד את ישראל ומלך המשיח. כמ"ש, וישתחוו לו כל מלכים. וכתוב, והָיו מְלָכים אוֹמְנַיִיךְ."

שאלה: נתת את הדוגמה של המכונה, שהבורא כביכול מפרק אותה ונותן לנו להרכיב. זה לא משתנה. אבל אם אתה אבא, או סבא, ונותן מכונה כזאת מפורקת, אתה לא מצפה שהילד ימציא מעצמו את החיסרון להרכיב אותה מחדש. התפקיד שלך הוא כל הזמן לספק לו חיסרון.

ודאי שאני מעורר אותו לחיסרון לזה על ידי ייסורים, מכות. אנחנו נאלצים לבוא למכונה ולהרכיב אותה, ודאי. הוא לא שוכח אותנו, הוא עוזר לנו.

תלמיד: בתור מורה אני מרגיע ותמיד חייב לעורר חיסרון חיובי, כדי שהילד ירצה לעשות את הדבר הזה, כי הוא רואה שזה טוב. אני אף פעם לא מצפה ממנו איכשהו להשיג בעצמו חיסרון, כי הוא לא ירצה.

אי אפשר לילד להשיג בעצמו חיסרון, זה ברור. אבל לעורר אותו לחיסרון, אתה חייב. אז הבורא מעורר אותנו לחיסרון. כמו שבעל הסולם אמר, שהבורא נותן לנו, בתוך החיים מלאי הצער הייסורים והמכאובים, איזה ניצוץ, משהו מהחלקים, איזו קרן אור קטנה. וזה מה שהוא עושה, נותן לנו הכוונה למה אנחנו צריכים לשאוף.

ואל תחשוב שבעולם הזה אתה לא מקבל מאותו עיקרון את השכל איך להתנהג עם ילדים. אותו עיקרון פועל גם בך וגם אתה עושה את זה ממש בדיוק כך, אלא אתה לא מבין שזה דומה לזה. אבל אתה חושב שיש לך שכל וחכמה איך להתנהג עם הילדים, ושזה לא בא מלמעלה, אלא ממך.

תלמיד: ממה שאני מבין, העבודה שלנו בקבוצה היא תמיד לבנות חיסרון.

לעורר את החברים, כן.

תלמיד: זה מאוד מאוד שונה מלתת איזה משהו מכוער.

למה לא? הבורא נותן לנו חיסרון שלילי, מכאובים, כל מיני דברים. אנחנו יכולים בינינו לעורר חיסרון חיובי, לא שלילי, על ידי קנאה, תאווה, כבוד. על ידי כל מיני סוגים של התעוררות, על ידי משחק שאני משחק כלפיהם, איך אני נדלק למטרה וכן הלאה. בבקשה, תעשה, אתה תמנע בזה המון ייסורים, אתה תקצר את הזמן. נתנו לך לעשות, רק השאלה היא אם אתה משתמש בזה. חבר'ה, אנחנו לא משתמשים במה שיש לנו, אז למי שוב מופנות הטענות?

שאלה: כשאנחנו קוראים את הזוהר, אני לא יודע מה הפאזל ולא איך להרכיב אותו. אז הדוגמה פה לא מובנת.

נכון. אתה חושב שהספרים האלה הם הוראות איך להרכיב? לא. הספרים האלה הם כביכול כדי לעורר את האור. כדי שאתה תדע מתוך תוצאת ההשפעה של האור עליך, הפעולה שלו בך, איך להרכיב את הפאזל.

שאלה: אז לפי הדוגמה עכשיו, אני יושב כביכול, מסתכל על קופסת הפאזל ופשוט רוצה לדעת מה לעשות?

אתה צריך לעורר את האור, כן. שיביא לך הבנה מה לעשות עם הקופסה הזאת, עם הפאזל הזה.

שאלה: מה זה אומר, שאני צריך לרצות לעורר את האור?

אני מסתכל על החתיכות שבקופסה ולא יודע מה לעשות איתן. נניח שיש לך כלב בבית, איך הוא היה מסתכל על הפאזל? הוא היה מרחרח את זה "מה זה, אין בזה שום דבר, קרטון" זה לא מעניין אותו.

אתה צריך שהמאור המחזיר למוטב יבוא אליך, שייתן לך טעם לזה, מטרתיות, שאתה תרגיש בזה חשיבות כלפי מה שאתה משיג על ידי זה. חסר מאור, שום דבר חוץ מזה. הוא יביא לי שכל, רגש, כוח בירור, הכוונות ואז אני אוכל לעשות.

שאלה: תיארת בחלק הקודם של השיעור, את העבודה שעשו בעלי הזוהר. שעשרה מקובלים ישבו וכתבו וכן הלאה.

תלמיד: זה באמת קשה.

מה קשה?

תלמיד: להתחבר לדבר הזה.

למה? אתה צריך לעשות את אותו דבר כמוהם.

שאלה: איך?

גם לשבת בעיגול וגם לעורר את המאור המחזיר למוטב. את מה שהם עשו.

תלמיד: אבל אני לא יודע לעשות את העבודה הזאת.

אף אחד לא דורש ממך שאתה תדע, דורשים ממך שתקיים את מה שהם מלמדים.

שאלה: מה זה אומר לקיים את מה שהם מלמדים?

כמו שאתה מלמד את הילד. שהוא מגיע אליך, הוא נולד אצלך, נניח, נכנס לכיתה, הוא מגיע אליך לחינוך, הוא לא יודע כלום. לא דורשים ממנו שום דבר. דורשים ממנו רק לשמוע, לקחת, לקלוט כמה שהוא מסוגל. ונותנים לו על פי דרכו, מה שאפשר.

שאלה: מבחינת הזוהר, מה זה אומר להיות הילד הזה שלא יודע כלום, ממה אני מתחיל אז?

אתה מתחיל בזה שאתה מקיים את מה שאומרים לך מקובלים, לשבת, להתכלל, להתחבר ולקרוא. ולצפות, במידה שאתה מסוגל, שזה ישפיע עליך.

רק תלמדו מעצמכם עד כמה שאתם כל הזמן מסתובבים סביב נקודה אחת. וכל הזמן מתעקשים, וכל הזמן אומרים לי תירוצים, כאילו שזה יעזור. אני מזדהה עם התירוצים שלך, עם מה שאתה מדבר. אבל יחד עם זה אני אומר לך, זה לא יעזור. תפסיק לחזור על אותו תקליט, תתחיל לעשות מה שמקובלים מייעצים לך, זה מועיל יותר.

(סוף השיעור)