שיעור צהריים 15.12.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 653,

מאמר ריע"א, "כעומד בפני מלך"

ריא. כעומד בפני מלך

שמעתי א' אלול תרח"צ

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.

אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה."

אנחנו יכולים כמו שכתוב, לכוון את עצמנו לבורא "כעומד בפני המלך." זה דבר מאוד חשוב, כי בכל רגע ורגע, לא חשוב באיזה מצב אדם נמצא, באיזו פעולה הוא עסוק, בבית, בעבודה, בנסיעה, לא חשוב במה, הוא תמיד צריך להרגיש שהוא נמצא בנוכחות הבורא, עומד בפני הבורא, עד שיגיע להרגשת בורא כזאת שהוא נמצא "כל היום" וכל הלילה בפני הבורא. "שאז" כמו שכותב בעל הסולם "בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות.", גם אהבה וגם יראה שתיהן יהיו בשלמות. "וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו," שהוא עומד לפני הבורא "לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם כי" להגיע להרגשה כזאת שאני עומד מול הבורא "זה" כמו "חיינו ואורך ימינו"," זאת אומרת בזה בעצם כל העבודה שלנו. "ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל." לא ירצה שום תחליף להרגשה הזאת שהוא עומד בפני הבורא, היא העיקר, וכל יתר ההרגשות יהיו למעלה מזה, על פני זה. "והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו," שכל הזמן הוא ירגיש שחסרה לו אמונה, הרגשת הבורא "עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון"." כל הזמן הוא נמצא במצב שרק זה חסר לו. "וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה." כי אנחנו נמצאים בחיים כאלה שבכוונה באים אלינו כדי לכבות את התשוקה להרגשת הבורא. "יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב."

לכן שלא ירצה תענוג כזה שיבטל לו את החיסרון והכאב, אלא דווקא החיסרון בהרגשת הבורא שימלא אותו צריך להיות קבוע וקיים וכל הזמן מתעורר וגדל בו, בתוך האדם.

"אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים." לא ירצה משהו במקום החיסרון הזה. "וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו." אני כל הזמן עומד על המשמר שכל מה שאני עומד להרגיש, לחשוב, לא יכבה את החיסרון שלי בהרגשת הבורא, שאני נמצא לפניו כעומד בפני המלך. "וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה." ככול שארגיש דברים המכבים בי את החיסרון של הרגשת הבורא לפניי, זה מצב לא טוב. "ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה." הוא כל הזמן מצטער אם אבדה לו איזו הרגשת הבורא, נחיצות בהופעת הבורא, על ידי כך הוא שומר על עצמו לא להתרחק מהבורא, מהמלך.

שאלה: נניח שקיבלתי עבודה טובה ובעקבות זאת אני מפסיד את השיעור וזה משפיע על היחסים שלי עם החברים, איך להישמר מאיבוד דרגת הקדושה?

הקשר עם הבורא לא צריך להפריע לשום דבר, לא חשוב מה אני עושה, דברים גשמיים, דברים רוחניים, קשר עם האישה, עם הילדים, עם החברים, לא חשוב עם מי, זה לא צריך להפריע למחשבה שאני כל הזמן נמצא בפני הבורא. ממש כך.

שאלה: אהבה ויראה באות לסירוגין או שמרגישים אותן יחד?

זו צריכה להיות הרגשה קבועה. אהבה ויראה צריכות להיות יחד והן כל הזמן נדרשות כלפי הבורא מצד האדם.

שאלה: מה הוא המצב בו המקובל מרגיש שהוא עומד בפני המלך, בפני הבורא?

הוא נמצא בנוכחות הבורא, כי הבורא ממלא את הכול, עושה את הכול והכול תלוי בו. האדם נמצא בפני הבורא ואז בעבר, בהווה ובעתיד הוא צריך לתאר שהקשר שלו עם הבורא כל הזמן מתחזק.

תלמיד: הקשר הזה מורגש ביחס שלו, בדבקות שלו עם החברים?

גם עם החברים.

שאלה: האם את החיסרון לבורא אנחנו צריכים לבקש מהבורא על ידי תפילה או שהוא תוצאה מהמאמץ שלנו לחיבור?

גם וגם. גם החיסרון המגיע אלינו, גם שאנחנו מבקשים שיהיה לנו חיסרון, גם שאנחנו מתפללים עם החברים על החיסרון הזה, כל הזמן לחשוב על החיסרון להתקרב לבורא.

שאלה: קצת לא מובן, אם הבורא ברא את הנברא או הנבראים כדי ליהנות להם ואם אני מקבלת את התענוג ונהנית כדי לשמח את הבורא, ליהנות לו, מקבלת את זה כמתנה מהבורא, כזה תענוג גם מבטל את החיסרון?

כן, ואנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שיישאר לנו חיסרון.

שאלה: כתוב כאן שהאדם לא צריך לרצות לקבל שום דבר שירגיע אותו עד שישיג את מצב האהבה והיראה בשלמות, האם אפשר לבאר מה הוא המצב הזה?

לא, אני לא יכול לספר על כך מעבר למה שבעל הסולם אומר. בסך הכל אנחנו צריכים להתפלל לבורא שיחזק את הקשר בינינו לבינו, ואז נגלה אותו יותר ויותר בכל מיני אופנים.

תלמידה: להיות במצב של לא ינוח ולא ישקוט, משמעו שאתה רוצה עוד יותר, יתר שלמות?

תבקשי על זה כל הזמן.

שאלה: האם החיסרון שאנחנו מרגישים ברוחניות, הוא הגורם להרגשת הצער?

אנחנו צריכים להרגיש חיסרון לבורא, בהרגשת הבורא כטוב ומיטיב, כמנהל, כממלא אותנו במאה אחוז, את כל הכלים, במחשבה ובהרגשה, מה שנקרא במוח ובלב, זה מה שאנחנו רוצים ומבקשים. וככול שמקבלים חיסרון לזה, אז ודאי שיש לנו על כך תודה לבורא, על כך שהוא עוזר לנו לפתח את הכלים האלה במוח ובלב כדי שנבין ונרגיש ונתחבר אליו ככול האפשר.

שאלה: במקרים רבים עוזר כשאנחנו אומרים שהבורא, תכונת ההשפעה, זה חוק, שאין לו יחס אישי לאף אחד או למשהו אלא ככל שאתה נמצא יותר בהתאמה, במידה הזאת אתה מגלה שם כל מיני התרשמויות, רגשות. ובמאמר הזה יוצא שאתה עומד בפני המלך, כאילו זה יחס אישי, כאילו יש מצלמה צמודה אליך ובודקת האם אתה עושה פעולות טובות או לא, יש קצת בלבול בגישה.

מובן שכל אחד מאיתנו נמצא בקשר אישי עם הבורא. הבורא הוא הכוח הכללי הממלא ומגדיר את הכול ולכן אין לנו שום אפשרות לברוח, להתרחק. לכל אחד מאיתנו יש קשר אישי עימו.

תלמיד: האם זה לא סותר את היחס לבורא כאל חוק. הרי אין לו יחס אישי למי שקופץ בלי מצנח לדוגמה.

לא. הקשר שלנו עם הבורא הוא כזה שממש חודר לכל הרצונות, הדרישות שלנו, לכולם, צריך את הכול להביא להתאמה אליו.

תלמיד: אז זה כמו מצלמה העוקבת אחר המעשים הטובים שלך מנקודת המבט של החיבור, הבורא עוקב בצורה אישית?

כן. בצורה אישית. אבל הוא לא עוקב, זו פשוט מערכת שלחלוטין מקושרת איתנו ובמידה שבה אנחנו נמצאים בהתאמה אליה, אנחנו מתקרבים אליה, ולהיפך.

שאלה: איך כל הזמן להימצא בחיסרון הזה? האם צריך להשתדל להיות במחשבה הזאת יותר או שזה משהו יותר פרקטי, עבודה בהשפעה?

זאת מחשבה שאת כל הזמן רוצה להיות בה כיוון שהיא מקרבת אותך למטרת הבריאה. את צריכה לנסות דרך העקביות המחשבתית הזאת להרגיש שיש לך כאן עסק עם הבורא, ולכן את לא רוצה להתרחק מהמחשבה הזאת או להיפרד ממנה.

שאלה: לפני הרבה שנים התעוררה בי הנקודה שבלב, והביטוי ש"בזוכרי בו אינו מניח לי לישון" מאוד קרוב לי, ואתה אומר שמחשבת הבריאה היא להנות את הבורא דרך החברים, לכן השיטה הזאת מאוד מבלבלת אותי, ותמיד אני צריכה לעשות מאמץ כדי לחזור למחשבה על אותה הנקודה שבלב שקוראת לי לבורא. עם החברים אני צריכה לעשות כל הזמן מאמצים להתגבר על האגו, לתקן את היחסים ברובד של העולם הזה, ויוצא שאני שוכחת את הבורא. איך לחבר את שני הרגעים האלה?

תחשבי רק דרך החברים על הבורא, כיוון שכל היתר אלו פשוט דמיונות לא נכונים שלך.

שאלה: איך אנחנו מוודאים שלא נקבל שום שכר? האם בכך שכל הזמן נחזק, נגדיל את המסך זה יאפשר לנו להיות בהשפעה בלבד?

כן. עלינו להשתדל להיות כל הזמן רק בהשפעה.

שאלה: נאמר כאן "וכל עניינים גשמיים יכולים לכבות את החיסרון" לרוחניות, למלא אותו כביכול. חיסרון זה אומר דרישה. אבל אם אדם כבר קיבל מילוי רוחני, אז הוא הרי הרבה מעבר למילוי גשמי כלשהו.

אבל זה עבר ואולי עכשיו הוא כבר לא קיים, והאדם במקום זה מרגיש מילויים גשמיים.

תלמידה: האם צריך להשתוקק להיות דווקא בחיסרון? כאן מדובר על להעדיף את החיסרון על פני המילוי.

כל הזמן להימצא בהרגשה שחסר לך מילוי רוחני.

תלמידה: האם זה מילוי רוחני או משהו חומרי? כי כאן זה לא מובן. אם כל הזמן חסר לי המילוי הרוחני, אז אני כל הזמן רוצה אותו.

נכון.

תלמידה: אז הגשמי אם כך הוא משהו זעום, מי רוצה אותו.

הכרחי למלא אותו לפי הצורך של האדם להתקיים, לחיות.

שאלה: איך ליחס לבורא חסרון בצרכים הבסיסיים של האדם? ואם אין לאדם את זה, אז איך אפשר להגיד שהוא טוב ומטיב?

צריך לבקש את זה מהבורא כדי להתקיים, ובמידה שבה אנחנו צריכים את זה, אז אנחנו יכולים לפנות אליו ולבקש, אחרת איך נתקיים. אין רוחני ללא גשמי, צריך יסוד גשמי כלשהו עבור האדם כדי שהוא יוכל להתקיים ויתחיל את ההתפתחות הרוחנית שלו.

תלמידה: אם הוא נותן קשיים בגשמיות, בלהשיג את הצרכים הבסיסיים של האדם, איך אני יכולה לראות את הטוב בזה?

העניין הוא שאת צריכה לתאר לעצמך אם מספיק לך מה שהוא נותן. אם תחשבי על רוחניות ולצורך זה תשתמשי במה שהוא נותן, אז את צריכה לבדוק אם זה לא מספיק. תבדקי, ייתכן שזה כן מספיק, ואם לא, אז תבקשי. אבל זה כבר ייצא מכך שאת מבקשת בצורה תבונתית את מה שחסר לך כדי שתוכלי להמשיך ולהתפתח בצורה רוחנית.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים אומרים שאין קשר בין גשמיות לרוחניות ופה הוא ממש מדגיש כמה תענוג גשמי משפיע על חסרון רוחני. אם אני נהנה מארוחת צהריים טובה, האם זה משפיע על החיסרון הרוחני? מה הכוונה בדיוק שזה משפיע?

אם בזמן שאתה אוכל ארוחת צהריים טעימה שוכח מהבורא ולא נמצא בכוונות לחיבור, אז זה באמת חבל, כי אתה בזה מפסיד בגדול.

שאלה: דברנו עכשיו על המחשבה להיות קשור בבורא, על ההכרה בזה שהוא נמצא וקיים בכל מקום. נראה לי שאני מרגישה אותו, השאלה האם זה הלכה למעשה או שזאת אשליה? איך לקרוא נכון לתחושה הזאת, להכרה שהוא איתנו, שהוא בכל מקום?

תפתחו את האשליה של ההרגשה שלכם.

תלמידה: האם לאחר מכן זה יהפוך לאמונה למעלה מהדעת?

לאחר מכן זה יקבל כל צורה שצריך.

שאלה: ציינת לפני כן שאנחנו צריכים לבקש מילוי רגשי ושכלי, במוחא וליבא. האם זה יכול להפוך לבקשה אגואיסטית, למילוי אגואיסטי?

לא. כי אנחנו עושים את זה מתוך הקבוצה, מתוך החיבור בינינו, בהכנה של החיבור שלנו ואחר כך פנייה לבורא, ומה שאנחנו מבקשים אנחנו מבקשים להתקרב לבורא בתוך הקבוצה, בתוך הקשר בינינו. לכן אין לנו כאן שום בעיה לטעות בדרך.

שאלה: מה זה אומר ההרגל בחיסרון האמונה, ואיך אפשר לפתח אותו בקבוצה?

חוסר אמונה זה חוסר השפעה, ואנחנו צריכים לדאוג שלא יהיה לנו חוסר השפעה. ממה אני מפחד? שאני לא אוכל להשפיע לחברים ודרכם לבורא, לאמונה הזאת אני דואג.

תלמידה: האם אנחנו יכולים להזכיר זאת זה לזה?

ודאי, גם כך.

שאלה: אנחנו קוראים שהאדם צריך להרגיש שהוא עומד בפני מלך, שהוא צריך להרגיש כך ולא לקבל שום תענוג גשמי, שזה משהו מחייב. למה אני צריך לפעול כך. זה לא נעים לי?

אלא בשביל מה אתה חי? כדי לגלות את הבורא, להיות בקשר עמו ודרך הקשר עמו לראות את כל המציאות בצורה אמיתית.

תלמיד: אבל כאן זה נשמע כמשהו מחייב. לפעמים אני חושב על הבורא ולפעמים אני לא מצליח או שאני מתנתק וכאן כתוב אתה חייב. אז הרצון לקבל שואל.

מה השאלה?

תלמיד: מה מחייב את האדם להימצא בכזה מצב מחויב? כאילו כל הזמן מסתכל עליו הבורא, זה כמו איזה הורה נוקשה.

למה לא? הבורא רוצה לקרב אותו לקיום חוקים רוחניים, חוקי הטבע לכן כך הוא מתייחס אליו, בעוד ועוד קפדנות.

תלמיד: ובסופו של דבר אני משתוקק שמתי שהוא היחסים המחייבים האלה ישתנו ואני אשתוקק אליו באהבה?

כן. היחסים האלה משתנים במידה שבה האדם מבין למה הבורא מתייחס אליו בצורה שהוא מתייחס, הוא משנה את היחס הביקורתי שלו כלפי הבורא לאהבה.

תלמיד: אז אני מחכה שהאהבה שלו תשתנה, זה מה שאני מניח, למרות שעכשיו זה נראה כמו איזה הורה נוקשה?

כן, זה משתנה בעיניך. במידה שבה אתה רואה או מצדיק אותו.

שאלה: מודה כל יום לך קודם כל על הכוח, נותנת לך את כל הכוח שבעולם. אם אני בכל רגע בהודיה לבורא, וזה לא קל, אני לא מאבדת את הקשר עם הבורא?

לא. אל תשכחי עליו וכל הזמן תהי בקשר עמו, ולא חשוב אפילו באיזה קשר, יותר טוב, יותר גרוע אבל שאת כל הזמן לא רוצה לצאת מהקשר עמו.

שאלה: השלמות של היראה, היא להיות כל הזמן ביראה בעד חברות שהן יהיו יחד איתי ביראה, שזה ביחד, זה לא אישי?

זה לא אישי, אם את רוצה להיות ביחד איתן, זה כבר לא אישי וזה כבר בקשה נכונה.

שאלה: איך לאבחן נכון אם הקשיים בגשמיות ניתנים לי כדי לדחוף אותי לתיקונים או אני יכול לבקש להסיר אותם?

זה תלוי בך. יש לפעמים שמבקשים להסיר את ההפרעות כי לא רואים שאפשר להתקדם איתן לבורא, ויש לפעמים שמבקשים רק להתגבר עליהן למרות הכול כדי להתחבר עם הבורא דרך חברים. תראה בעצמך. תסובב את זה איך שנוח לך, "נוח" הכוונה ברוחניות, העיקר שאתה תתקרב לקבוצה.

שאלה: אם אני מבינה בצורה נכונה, להיות בנוכחות המלך כל היום זה אומר שאין אף אחד אחר והמצב עצמו נשאר אותו הדבר. אני רק מקשרת את הכול לבורא, כי זה בא ממנו. אם כך, איך אני יכולה להגן על עצמי בחיי הגשמיים? איך לעשות את ההבחנה החדה הזו?

אם את נמצאת בקשר עם הבורא כל היום, את פונה אליו, את מדברת עמו, את מתחברת עמו עד כמה שאפשר, דרך החברות וגם הן פחות או יותר עושות אותה עבודה, אין לך יותר על מה לחשוב. רק להמשיך בזה, ואתן תראו עד כמה אתן תתחילו לעלות במדרגות הסולם. זה ממש כך, אתן מסוגלות, קדימה.

שאלה: ההשגחה הזאת שיש עלינו כל הזמן, והרצונות לגשמיות שכל הזמן מתעוררים, האם זה צריך להוביל אותי לקבל החלטה לגבי הרצונות הללו, לבדוק האם הם להכרחיות או לא. מה לעשות עם התלונה הזאת שמתעוררת, ואז איך אני מתייחסת לתלונה הזאת, איך אני מגישה אותה?

אם את רוצה על ידי מצב כלשהו להתקרב לבורא, זה מצב טוב, רוחני, קדוש. כך תבדקי.

שאלה: האם אפשר להיות גם בהרגשה של נוכחות הבורא כל הזמן, אבל עדיין בחיסרון להרגשת הבורא?

כן. אם המגע עם הבורא לא שלם, אז אדם נמצא במצב שעדיין חסר לו קשר עם הבורא, אבל כבר יחסי.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגיש שהקשר שלי עם החברים נחלש, איך אני יכול לשבח שוב את החברים אם אני מרגיש ושומע כל הזמן ביקורת כנגדם, ואני רואה את עצמי כגבוה, יותר טוב מהם וכן הלאה?

עליך לעזור להם ככל שאתה מסוגל, ואפילו יותר להקטין את עצמך, העיקר להיות יחד איתם ולעזור להם לצאת מהמצב, כמו שאתה רואה אותו שהוא מצב לא שלם. זה דווקא מצב טוב, אתם יכולים בצורה כזאת לעזור זה לזה.

שאלה: שאלתי אותך שאלה לפני כמה שבועות לגבי מרכבות, אז היה לנו נושא כזה. ועכשיו בדיוק יש איזו תקופה כזאת שהמרכבות פשוט העיפו אותי מהרגליים, ואני לא יודעת איך לקום. עכשיו אני יושבת, שומעת את השיעור, העשירייה, החברות פה ואני לא שומעת כלום. מה לעשות?

לא יודע. תדברי עם החברות שלך, ואולי כדאי לך אפילו לצאת קצת מהקבוצה ולנוח מקשר כזה איתן, כדי קצת להתרחק מהמרכבות כאלה, כמו שאת אומרת. זה מה שאני הייתי ממליץ.

תלמידה: אבל אני לא יכולה בלעדיהן, בלי העשירייה אני בכלל אבודה.

אבל במה את נמצאת עם העשירייה, אם את נמצאת באיזה מרכבות.

שאלה: אתמול אמרת לחברה שהכאב שלה הוא בגלל שהבורא מרוחק, וגם שהבורא נמצא בך, בלב שלך, במידה הזאת הוא קרוב. אז אם אני שומעת, מרגישה את השמחה הזאת בלב, אני מרגישה את ההודיה הזאת לבורא, זה אומר שהבורא נמצא בי ואני יכולה להעביר את ההרגשה הזאת לחברות, לחבר אותן עם הבורא דרכי?

אני לא יכול להסכים עם זה, כי יתכן ובזה את תסיטי אותן מהבירור שלהן, מהיחס שלהן לבורא, תקשרי להן את הראייה שלך, את מה שאת מרגישה, את הקשר שלך עם הבורא, ולא עושים כך. תני להן להתפתח לידך בשקט, תעזרו זו לזו אבל במשהו מאוד חיצוני ולא בתחושות הפנימיות.

שאלה: אחרי שאדם בכל המצבים מחזיק בזה שהוא עומד בפני המלך, האם הוא צריך בשלב הבא להפסיק לפחד שהוא התנתק מהמלך?

לא, בשום אופן לא. הוא צריך למסור את עצמו בידי המלך ולהירדם בשקט, כמו תינוק בידי אימו.

שאלה: כשיש לך איזו בעיה שאתה לא מצליח לפתור, אתה מבין שזה מעין חומר דלק כדי להתכלל יותר בדרך הרוחנית. האגו לא רוצה לבקש על בעיה גשמית כדי להתקדם ברוחניות, איך להתרחק מזה?

רק דרך הקשר עם הקבוצה. יש לך היום המון שאלות שנובעות מזה שאת לא מחוברת יותר בתוך הקבוצה. את צריכה לנסות להיות מחוברת יותר בתוך הקבוצה, ואז השאלות האלה לא יעלו בך.

תלמידה: אני מפחדת לבקש לכלול בתפילה איזשהו צורך גשמי שלי, כדי שזה לא יבלע אותי בגשמיות.

את צריכה פחות לדון ויותר להתקרב לחברות.

שאלה: אם נודה לבורא על תענוג גשמי מתוך הבנה שהכול ממנו, האם זה יעזור לא לכבות את החיסרון הרוחני?

לא צריך לכבות שום דבר, זו לא העבודה שלך. את צריכה לחשוב איך להתקרב לבורא וזהו.

שאלה: בארצנו בדרום אמריקה יש הרבה ילדים צעירים שמקבצים נדבות ברמזורים, והם בני אדם מאוד פשוטים, טובים. האם גם כשאנו פוגשים בהם עלינו לראות את עצמנו שאנו עומדים בפני המלך וזה חלק מהעבודה הרוחנית?

לא. אם אני יכול אז אני עוזר להם, אם אני לא יכול אז אני לא עוזר להם. אנחנו צריכים לראות שכל הדברים האלו גם מנוהלים על ידי העליון, על ידי הבורא.

תלמיד: כאשר אנחנו רואים אדם כזה, האם אנחנו נמצאים במצב של "עומד לפני מלך"?

לא. אני תמיד צריך לתאר את עצמי שאני עומד לפני הבורא, תמיד בקשר עימו, בנוכחות שלו. אבל זה לא שייך לבני אדם שאני נמצא איתם.

שאלה: אני רואה שכל ההפרעות שאני עוברת הן כמו מראה שמראה לי כל מה שלא עובד בי. האם בזה שאנחנו רואים שהבעיה בתוכנו, זה יאפשר לשפר את היחסים בינינו?

כן, ודאי. נכון.

שאלה: האם תענוג גשמי יכול לא לבטל חיסרון רוחני?

כן. אף אחד לא אוסר עליך ליהנות מהחיים האלה, לכן קיימות הברכות. אנחנו מודים לבורא על המזון הטעים, על היין, על הכול, על כל הדברים הטובים והנעימים שהוא עושה בשבילנו. אין איסור ליהנות, צריך פשוט לייחס את זה למקור של התענוג.

שאלה: כשאני בודקת כמה אני יכולה לקבל על מנת להשפיע, האם אפשר להגיד שאני עוקבת אחרי ההרגשה של הדבקות עם החברות, וכל עוד אני מקבלת תענוג מהדבקות הזאת, זה גבול ההשפעה?

תמשיכי לברר.

שאלה: מה ההבדל בין חיסרון ויראה?

חיסרון זה מה שאדם מרגיש בכלים דקבלה שלו שחסר לו. יראה זה מה שהוא מרגיש בכלים דהשפעה שלו שחסר לו.

שאלה: לגבי מצבים שאנחנו פוגשים ברחוב, האם רק כלפי החבר אנחנו אומרים שהבורא עומד מאחורי החבר, וכלפי בן אדם ברחוב, או כל מי שלא איתי בעשירייה, אנחנו רק צריכים לראות את הבורא ולא שהבורא עומד מאחורי אותו אדם?

נכון. כלפי החבר אני צריך לראות שהבורא עומד מאחוריו, זה רק כלפי החברים.

שאלה: במצב שיש עלי איום כלשהו, מישהו קם נגדי, או רוצים לנצל אותי, איך אני מתמודד עם זה בגשמיות? איפה אני רואה את זה כעומד בפני המלך?

אני צריך לפנות לקבוצה ולספר את זה לכל הקבוצה, ואז להחליט עם הקבוצה יחד מה עושים.

שאלה: האם הודיה על קשיים גשמיים, על כל ההפרעות, עוזרת לנו לגלות בעצמנו תכונות חדשות להתקדמות לרוחניות?

כן.

שאלה: אם הבחירה בסביבה זה חופש הבחירה היחידי שיש לנו, האם אני מבינה נכון שלדמיין את הבורא תמיד מולי זו גם בחירה בסביבה?

כן.

שאלה: מה הכוונה במגע שלם עם הבורא? האם אני צריכה להרגיש אותו מאחורי כל אחת, גם חברות שהן לא מהעשירייה, ובכלל מאחורי כל אדם?

לא. קודם כל אנחנו צריכים להרגיש את הבורא רק מאחורי החברות בקבוצה. כך למדנו כל הזמן.

תלמידה: בהמשך לזה, מדובר פה על תענוגים גשמיים. איך אנחנו יכולים לקשור בין העשירייה ובין זה שאנחנו רואים את הבורא מאחורי כל התענוגים?

כך אנחנו צריכים לפעול דרך העשירייה. כל אחד מאיתנו לחוד צריך לראות את הבורא מאחורי החברים, וכולנו יחד צריכים להשתדל לעשות זאת.

תהיו בריאים, אולי תקראו שוב את המאמר ותראו עד כמה עכשיו תבינו אותו בצורה יותר מבוררת.

(סוף השיעור)