שיעור בוקר 07.072021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה בעליות וירידות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא העבודה בעליות וירידות, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 19.

ודאי שעבודה בעליות וירידות לא מסתיימת בשיעור שלנו או בכמה שיעורים שאנחנו לומדים ובכמה פסוקים שאנחנו צריכים לקרוא, העבודה הזאת מגיעה לנו מלמעלה, הבורא עושה את זה, הוא מנענע אותנו, פעם מגלה בנו יותר רצון לקבל שטמון בפנים ופעם מתחיל להעלות אותנו ואז אנחנו רואים, בודקים, מרגישים, חוקרים את הרצון לקבל באור העליון, ברצון להשפיע וכך בעליות וירידות ברצון לקבל יותר וברצון להשפיע יותר, לסירוגין, כך אנחנו לומדים בעצם את עצמנו ואת כל הבריאה כולה.

לומדים את הטבע שלנו לעומת טבע הבורא, איך אפשר להתקרב, לאחוז זה בזה, להשוות, הכול דווקא כתוצאה מהעליות והירידות ולכן בזה צריכה להיות לנו הכנה גדולה. בשביל מה? להיות סבלניים, להיות בסבלנות, שיעברו עלינו אלפי, אלפי, אלפי עליות וירידות עד גמר התיקון ששם זו העלייה הכי גדולה ולפניה הירידה הכי גדולה.

וכמה שאנחנו מתקדמים בדרך שלנו לקראת התיקונים, הירידות יותר עמוקות והעליות יותר גבוהות וכך זה לעומת זה שעושה בנו אלוהים, כך אנחנו מתקדמים ולומדים את העבודה שלו כיתרון אור מתוך חושך ותמיד אך ורק בצורה כזאת, עד כמה שהחושך יותר [גדול], אחר כך האור ויותר ויותר מתגלה בצורה כזאת (ראו שרטוט מס' 1), שכל פעם ציר הזמן שלנו, הוא שמביא אותנו לגמר התיקון, הוא ייתן לנו יותר עליות ויותר ירידות, ותמיד יהיו לנו פלוס ומינוס בהתאם לזה.

שרטוט מס' 1

ולכן כל העבודה שלנו היא לקבל את הירידות בצורה שאנחנו משתדלים להקטין את עצמנו, להקפיא את עצמנו כמו שדוד המלך אומר "הסתרת פניך הייתי נבהל". באמת זה לא נעים, כל פעם זה [בא] בצורות אחרות, מגיעה לנו חולשה, מגיע לנו חוסר טעם, מגיעה לנו אכזבה, בכל מיני צורות, חוסר רצון ובו מתגלים אופנים שונים של חוסר רצון ובהתאם לזה העלייה מגיעה והיא קצת מבררת לנו את הירידה, היא נותנת לנו יותר כוחות, מצדיקה לנו את הירידה שעברנו וכן הלאה.

לכן צריכים ללמוד זה מתוך זה, וזה לימוד שלא נגמר עד גמר התיקון כי יתרון האור מתוך החושך זאת אומרת עד כמה שהחושך מופיע לנו בכל מיני האופנים שלו, בא אחר כך האור, העלייה ואז אנחנו לומדים את האור, העלייה, את הבורא, צורות ההתקרבות אליו דווקא מתוך צורות הריחוק והחושך שישנם בירידה.

לכן כמו שכתוב על רבי שמעון, שהוא הרגיש את עצמו שמעון מן השוק, זאת אומרת סתם אדם, פועל פשוט מהרחוב, אז הוא הרגיש שהירידה הזאת היא כל כך משמעותית שכנראה אחריה תהיה לו עליה גדולה ומאוד מיוחדת. כך גם אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להחזיק את עצמנו בעליות וירידות, ששתי הצורות האלה תומכות זו את זו ואי אפשר אחת ללא שנייה.

קריין: קטע מספר 19.

"כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

זאת אמרת איך אנחנו צריכים להשתדל להיות בזמן הירידה? לא להיות פסיביים אומנם זה מאוד קשה לעשות משהו ואם אנחנו אחרי השתדלות כבר מבצעים משהו, בזה אנחנו מגלים שזה בעצם הבורא קירב אותנו, לא שאנחנו מתקרבים אליו בכוחותינו אלא שהוא קירב אותנו.

וכאן כבר מתחיל להיות מקום מגע בן אדם לבורא, למה? כי זה שאנחנו עושים פעולה בזמן הירידה למרות שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר, אבל קצת נמצאים באיזה מאמץ לקראת הבורא, אנחנו בזה בעצם עושים פעולה, זאת היא אתערותא דלתתא, התעוררות מלמטה, מאיתנו, וזאת הנטייה שלנו, הצד מאיתנו כלפי הבורא ואפילו אם לא מסוגלים ממש לעשות משהו אבל הנטייה, המחשבה, איזשהו חלק מהפעולה שהיינו יכולים לתאר לעצמינו שהיינו רוצים לעשות, כבר זה נקרא "אתערותא דלתתא" וכך נגלה עוד ועוד כאלה פעולות מצד הבורא שנותן לנו הזדמנות לעשות פעולות מצידנו. לכן, מה הוא אומר, שוב אני קורא.

"כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה,כי הוא מאמין שזה בא מלמעלה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

זאת אומרת יש כאן משחק ביחסים מיוחדים, בין האדם לבורא, ואם האדם עושה איזה מאמץ מצידו, הוא מתחיל לראות בזה שהבורא בעצם מכין לו ועושה לו, למרות שכאילו זאת עבודת האדם והאדם עושה, לא, זה קורא כך שהבורא עושה לו.

קריין: קטע מספר 20.

"בלי דחיפה, האדם מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להשאר במצב שבו הוא נמצא. מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה מכפי שהוא מבין, זה נותן לו כח להתגבר, שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך." לכן כל ירידה וירידה היא יותר עמוקה מהירידה הקודמת "לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות. נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

שאלה: נראה גם מהקטע הקודם שקראנו וגם מהקטע הזה שהירידות הן יותר חשובות או יותר משמעותיות מה העליות, האם זה ככה?

ירידות, אנחנו מרגישים אותן בצורה יותר משמעותית מהעליות, נכון, אחרת לא היינו מתרוממים. אנחנו צריכים להרגיש יותר חושך אחרת לא נעריך את האור, לא נעריך התקרבות לבורא, לא נרצה לצאת מהירידות, אתה צודק.

שאלה: מה קורה עם הרשימות שמופיעות, שמתגלות בכל רגע ורגע שאותן עדיין לא תיקנו.

אם הן לא מתגלות אז הן עדיין שקטות, והן נשארות עדיין בתוך האדם ועוד לא הגיע הזמן על ידי המאור המחזיר למוטב שהן יתעוררו. הרשימות מתעוררות לפי הסדר, מכאן ועד גמר התיקון, בכל אחד ואחד.

שאלה: מתי נותנים לאדם כזאת דחיפה שעוזרת לו?

דחיפה כדי לצאת מירידה?

תלמיד: אולי הוא לא רוצה להתקדם אז נותנים לו דחיפה.

הוא לא יכול להתקדם. הוא משתדל בכל זאת איכשהו להתקדם, זאת אומרת, בוא נגיד כך, אדם נמצא באותו תהליך כמו קודם, בא לשיעורים ולסדנאות ולכל מיני אירועים שהקבוצה עושה, הוא במשך היום נפגש איתם, בקיצור, עושה כל מה שרק אפשר. זה מכאנית. את זה הוא מבצע.

ואם לא יבצע, אז חברים ישאלו אותו, ימשכו אותו וכן הלאה. זה ברור. אבל חוץ מזה הוא לא מסוגל לעשות כלום. בפנים הוא מת. מת. אפילו ששומע מה שהם אומרים, אין לו תגובה על מה שמדברים, על מה שלומדים. האוזן פתוחה, אבל לא נכנס בה שום דבר. זו הבעיה של הירידה. וכל פעם הוא מרגיש את זה בצורה יותר ויותר ברורה.

וכך עד שמתחיל לראות שהפעולות שלו לצאת מהמצב הזה לא עוזרות לו. ומשתדל לבקש מהבורא וגם, עד שהוא נזכר בבורא, עד שהוא פונה אליו, רואה שגם זה לא עוזר.

אבל בסופו של דבר יחד, גם המצב של הירידה והפעולות שלו למרות הירידה, הן בכל זאת מביאות אותו למצב שהבורא נותן לו מלמעלה איזו אתערותא דלעילא, והאדם מתחיל לקבל שוב טעם ברוחניות, בחיבור, וככה מתקדם.

שאלה: ציינת שכל ירידה וירידה היא יותר עמוקה מהקודמת. יחד עם זאת, לפעמים מרגישים שאתה נופל לאותם מצבים, וכלפי חוץ זה נראה אותו מצב וזה מתסכל. מדוע יש את ההרגשה הזאת שזה אותו מצב?

ישנה הרגשה כזאת שאנחנו נופלים לאותם המצבים כי במצבי חושך, בירידה אתה לא כל כך מבדיל בין חושך לחושך, ולכן כך זה נראה. אבל זה לא אותו דבר. שום דבר לא חוזר ברוחניות אף פעם.

שאלה: הוא כותב כאן, "היות שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך. לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה'," זה דבר ראשון, ואז "זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים,". מה זו הפעולה הזאת של "להמשיך רוממות ה'"?

גדלות הבורא, גדלות ההשפעה, גדלות החיבור, גדלות העשירייה, כל אלו הם שייכים לגדלות הבורא, לרוממות ה'. גדלות פעולת ההשפעה, מה שיוצא למעלה מהרצון לקבל. כי רצון לקבל יש לו רק דבר אחד, או שהוא נמצא ללא רוח חיים, לא רוצה לזוז, אלא אם הוא רואה שיש לו ממה ליהנות אז הוא זז באותה מידה כדי להשיג את הרצוי.

יוצא שאדם בזמן הירידה הוא לא רוצה לזוז. עד כדי כך שמוכן להיות מונח במקום אחד כמו אבן, ולא חשוב מה שיעשו עימו, מה שיעבור עליו, הוא לא רוצה יותר כלום. זו הירידה הטבעית וכך זו צורת הרצון לקבל הטבעית. מה שאנחנו צריכים לעשות, לבנות כאלו מערכות סביב האדם שהם ייקחו אותו בכל זאת לאיזה פעולות חיצוניות, שישתתף בכל מיני אירועים נגיד, עשיות, ואז בצורה כזאת הוא יתקדם. "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה.", כי זה נגד הרצון לקבל הטבעי. כי הרצון לקבל הטבעי זה המוות שהוא מוכן לשכב, להיות מונח, ללא שום תנועה ופעולה, ורק להיות פתוח לקבלת התענוגים. וגם בקבלת התענוגים, הוא רוצה להרגיש תענוגים, אבל לא לעבוד כדי להרגיש תענוגים. עוד ועוד אנחנו נבדוק, נראה עד כמה הוא עצלן ממש, מיוחד במינו. אין יותר.

תלמיד: יוצא שרוממות ה' נהפך לו לחומר דלק בעצם?

כן. אם הוא שומע, מרגיש איך שהוא מעורר את רוממות ה' זה נותן לו חומר דלק. נכון.

שאלה: לפי השרטוט (ראו שרטוט מס' 1) הגלים האלה הם פחות או יותר דומים, אבל התחושה מהירידה היא יותר חזקה מהעלייה. זה דבר ראשון. דבר שני, איכשהו בתחושות אני לא יכול להגיד שהעלייה יותר גדולה מהירידה.

אנחנו עדיין לא יכולים להבדיל בין הכמות והאיכות בעליות ובירידות. וחושך, ודאי שאנחנו יכולים להגיד בו יותר, אבל ביציאה מהחושך אנחנו עוד לא מבדילים. כך זה קורה בתחילת הדרך. אתה צודק. חכה וזה ישתנה.

שאלה: השאלה על קטע 20. האם אני צריך לבקש מהבורא על הירידות כי הירידות באות לתקן אותי?

לא. אנחנו לא מבקשים על הירידות, רק על העליות. ירידה זו התרחקות מהבורא, על זה אנחנו לא יכולים לבקש כי זה ההפך ממטרת הבריאה. ואם אתה רוצה שיבואו מהר עליות וירידות, ירידות ועליות, אז אתה צריך יותר ויותר להימשך דווקא לעליות.

לירידות אף פעם אנחנו לא צריכים להימשך ולא נמשכים מפני שזה נגד הטבע עצמו. אז אתה לא נמשך לירידות, אתה נמשך פשוט למצב שהוא מוות, שהוא טוב לרצון לקבל בלבד. לפי הטבע שלנו אנחנו לא יכולים להתרחק מהבורא, אנחנו רוצים להתקרב לבורא תמיד, או מתוך רצון לקבל כמו קליפה, או מתוך רצון להשפיע כקדושה.

שאלה: כתוב "נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה." אפשר לפרש?

מאיפה שמעת שעל ידי שערות מבקשים?

קריין: אנחנו קראנו את קטע 20 ובפסקה האחרונה כתוב, "נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה."

תלמיד: רציתי לבקש לפרט.

"שערות" זה מהמילה סוער. ככל שהוא סוער לפי זה הוא מגלה רוממות ה'. זה מה שהוא רוצה להגיד. אנחנו לומדים על השערות אחר כך, שערות רישא, שערות דיקנא דאריך אנפין דאצילות. אבל זה לא שייך לנו לכאן.

שאלה: מתי אנחנו יכולים להתחיל להרגיש עליות וירידות, ואיך אפשר לדעת אם אנחנו נמצאים בעליה או ירידה?

זה לפי מה שאנחנו מרגישים כלפי הקבוצה, קרובים יותר לחברים, רוצים להיות איתם בחיבוק אחד או לא. פשוט. זה קודם כל, זאת הבדיקה. אז אם יש לנו נטייה לחיבור, להתקרבות, זו עליה, ואם ההפך, זאת הירידה. כי כלפי הבורא, כלפי כל מיני דברים אחרים, אנחנו יכולים לטעות. גם אפשר, עד כמה אני רוצה להיות יותר בלימודים, בבירורים, אבל העיקר זה כלפי הקבוצה.

שאלה: רשום שרק הודות לגדלות הבורא והכוחות מלמעלה אדם יוצא מהירידה. וגם לפני זה הסברת שרק הודות להתעוררות מלמעלה אדם מתעלה מהירידה. אז בשביל מה צריך אתערותא דלתתא, אם כך?

כדי שאנחנו נראה עד כמה אנחנו לא מסוגלים שום דבר, רק בקושי, בקושי לבקש מהבורא, אולי לבקש מהבורא שיעזור לנו. אבל בעצם כל הפעולות הן מלמעלה. וככל שאנחנו מכינים את עצמנו למטה בלהיות מקושרים בינינו, אנחנו בזה נותנים לבורא הזדמנות להשפיע.

שאלה: בציר הזמן שציירת, אותה התקופה של הירידות והתקופה של העליות, הנקודה התחתית ביותר היא לוקחת המון זמן. איך לא נאבד את הזמן הזה בירידה, בעלייה, ושזה יהיה באמת דקירה והקווים יהפכו לקווים חדים וישרים.

שאלה טובה. זה בתנאי שאתה מחזיק בשתי ידיים בקבוצה וכל הזמן נמצא בה, ולמרות שאתה עובר כל מיני מצבים, אתה בכל זאת נמצא בה ורוצה להיות קשור אליה ממש כמו תינוק שתופס את האמא, שנמצא ממש דבוק לגופה. בצורה כזאת אתה עובר עליות וירידות בצורה מהירה, חלקה, אמנם הבורא עושה את זה עליך אבל אתה ממש מחזיק את עצמך יחד עם כולם. בצורה כזאת מה שהוא מעביר עליך זה נמרח גם על העביות של כל הקבוצה.

שאלה: מה ההבדל בין ירידה שמתבטאת בספקות על הדרך הרוחנית בכלל לבין ירידה שמתבטאת בחוסר כוחות, בחוסר בגדלות הבורא?

תלוי ספקות במה?

תלמיד: בכלל על הדרך הרוחנית.

לא. יש הבדלים, יש ספקות בדרך, ספקות בלימוד, או עוד משהו, יש בזה כמה אופנים מאוד מאוד שונים. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לזה, זה נושא ממש לעוד כמה שיעורים.

תלמיד: השקעה נכונה בקבוצה, בהפצה, היא צריכה להביא סוג מסוים של ירידות, ומי שלא מקיים את זה, זה מביא לו סוג אחר של ירידות?

מי שלא אוחז בעשירייה קשה לו מאוד לצאת מהירידה, וגם העליות והירידות שלו הן נמרחות ומאוד ממושכות, והן כמצבים הקודמים למצבים אמיתיים רוחניים. כי הוא לא נמצא במערכת שמוכן שם לממש, לראות, ולקבל בדיוק את הפעולות האלה.

שאלה: סיפרת פעם על מקרה שקרה לך עם רב"ש, כאשר נעלבת ממנהו מסיבה כלשהי והייתה לך ירידה, שלא יכולת לקום. האם כשמקבלים מהמורה פגיעה באגו זה נחשב לירידה רגילה, או שזה נחשב לתיקון מיוחד?

זה כבר מגיע מלמעלה, אי אפשר להגיד. אני לא ממליץ לכם לעשות חשבונות כאלה, ממה שאני מספר לפעמים על מה שקרה לי בדרך עם רב"ש, ולא לקחת את זה כדוגמאות שחייבות להתבצע בדרך. לא, זה לא כדאי. אלא ככה, כסיפור נוסף, שיש מצבים כאלה, אבל זה לא חייב לעבור על כל אחד.

שאלה: מהו סולם הערכים, איך היית מגדיר את סולם הערכים שעליו אנחנו יורדים ועולים?

גדלות הבורא בעינינו, בתוכו גדלות הקבוצה בעינינו, ובתוכה אני. זה הכול

תלמיד: לגבי שמותיו של הקב"ה שאנחנו אמורים להשיג, זה ערך מוסף או שזו תוצאה?

בינתיים אני לא יודע מה זה שמותיו של הקב"ה, אני עוד לא משיג ועוד לא יודע מה זה. כשנתחיל להשיג אותם באותיות, היינו ברצונות ובמילויים, במסכים, בכל מיני דברים, אז נדבר. בינתיים, אלו רק מילים.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מורחים את הירידות שלנו על פני העביות של העשירייה?

אם אני קשור אליהם, אז בירידות אני מרגיש פחות את ההתפעלות שלי מהירידות, התפעלות שלילית כביכול, ובעליות אני מרגיש את ההתפעלות שלי יותר בגלל שאני שייך לעשירייה. עוד נלמד איך זה קורה. במצבים של ירידה, במידה שאנחנו קשורים לעשירייה, אנחנו מרגישים פחות את השפעת הירידה עלינו.

אבל זה לא מפריע לנו, זה לא לוקח מאיתנו את עומק הירידה, אלא רק בטיב, כך אנו מגלים, ובעלייה ההיפך. עוד נלמד את זה, זה לא פשוט. עוד נעבור עליות וירידות וזה יהיה אצלנו באופן רגיל, ובקבוצה אנחנו עדיין לא כל כך מנוסים בזה. אחר כך נראה עד כמה אפשר לעבוד עם זה.

תלמיד: באיזו צורה נכונה עלי להיות עם העשירייה שלי, כדי שבאמת אוכל לממש זאת?

אל תעשה חוכמות, אלא פשוט תהיה דבוק אליהם כמה שאפשר. בלי השכל, כך או כך, ככה אני יכול, ככה לא, כדאי ככה, לא כדאי ככה. ההיפך, תדבק בלב ואז מתוך דבקות הלב, כתוב "הלב מבין", אתה תתחיל להרגיש מה קורה. אבל דרך הלב, דרך הרגש, ולא דרך השכל כמו שאתה רוצה לשאול.

שאלה: אפשר אולי לשרטט איך נראות העליות והירידות דרך העשירייה? מה שהסברת עכשיו?

איך? קודם כל אני לא רוצה לצייר ציורים, אני לא אוהב ציורים. ציירתי הרבה, אלפי ציורים בחיים שלי, נקווה שכולם נמצאים בארכיון. אבל אני לא חושב שיש לזה ביטוי. אין, אני לא יודע.

תלמיד: עשית עכשיו הציור של העליות והירידות המתגברות. אני חושב שזה ברור לכל אחד.

כן.

תלמיד: אבל עכשיו הסברת איך העליות והירידות נמרחות דרך העשיריה, ואמרת שהירידות פחות מהעליות. האם אפשר לשרטט את זה?

לא, אין לי כזה ציור, לא בלב ולא במוח. אני לא יודע. על ידי העשירייה אני מגביר את עוצמת העליות ומקטין את עוצמת הירידות, אבל זה בא יחד עם כמות ואיכות, זאת אומרת, לפי העוצמה, שזה כמות כפול איכות. אדם צריך לתאר את זה בתוך ליבו, ולעשות ציורים כאלה על הנייר, זה נשאר על הנייר. כתוב "כתוב על לוח ליבך", זה מה שאנחנו צריכים לעשות. צריך לכתוב על הלב.

קריין: קטע מספר 21.

"בזמן שהאדם נמצא במצב העליה, עליו ללמוד ממצב מה שהיה לו בזמן הירידה, בכדי לידע את היתרון בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". אולם מדרך העולם הוא, שאין אדם רוצה לזכור את זמן החושך, מטעם שזה יגרום לו יסורים, ואין האדם רוצה לסבול יסורים בחינם, אלא הוא רוצה להנות ממצב העליה, שבו הוא נמצא עכשיו. אמנם, אבל על האדם לדעת, שאם הוא יסתכל בזמן עליות על מצב הירידות, אז ידע מזה ב' דברים, שהם יהיו לטובתו, ולכן לא יסבול יסורים בחינם ממצב הירידות:

א. שידע לשמור עצמו, שלא יבוא לידי ירידה, עד כמה שאפשר,

ב. כיתרון האור מתוך החושך, אז יהיה לו יותר חיות ויותר שמחה ממצב העליה. ויהיה בידו לתת תודה לה', על זה שעתה ה' קירב אותו אליו. היינו, שיש עתה להאדם הרגשה טובה, מזה שהוא נמצא במצב, שהוא מבין שכדאי להיות עובד ה', מטעם שמרגיש עתה גדלות וחשיבות המלך."

(הרב"ש. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)

אני חושב שזה ברור לנו. בסך הכול זה ברור.

קריין: קטע מס' 22.

"בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן. לכן מוטל על האדם להיזהר לתת תודה רבה, היינו להעריך את מתנתו יתברך, בכדי שיוכל להתקרב להבורא. לכן כשהאדם מסתכל תמיד בזמן העליה, באיזה מצב הוא היה בזמן הירידה, כלומר איזו הרגשה היתה לו בזמן הירידה, כבר הוא יכול להבחין בבחינת "כיתרון האור מתוך החושך". וכבר יש לו כלים חדשים לקבל שמחה ולתת תודה לה'. וזה שכתוב, שהאדם צריך לברך "ברוך, שעשה לי נס במקום הזה", היינו במקום שנמצא עתה בזמן עליה, כי אי אפשר להיות עליה, אם לא היה מקודם מצב של ירידה".

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

שאלה: למה זה כל כך חשוב אם אתה נמצא במצב עלייה לחזור בחזרה ולבדוק מה היה לך בירידה? אתה יכול להסביר את זה קצת יותר ברור, יש פה מילים לא מובנות.

אני לא רוצה לחזור למצב הירידה, אלא אני רוצה להבין מה קורה לי כדי שזה יעזור לי בעתיד, זה הכול.

תלמיד: איך זה יכול לעזור לי בעתיד אם כל מצב הוא מתקדם יותר, אחר, שונה?

כן, אבל בכל זאת טיב כל המצבים האלו הוא שהרצון לקבל שולט בזמן הירידה, ובזמן העלייה שולט הרצון להשפיע. אני רוצה לראות את הדברים האלה, שיהיה לי יותר ברור, ואני בדיוק אדע איך לנהל את עצמי אם אני יכול.

תלמיד: איך קשורה העשירייה לתהליך הזה, יש כזה בירור כללי?

כן, ודאי. אם אני נמצא בתוך העשירייה, ככל שאני קשור אליה, אני יכול יותר להציל את עצמי מירידה. "אין האסיר מציל את עצמו מבית האסירים". במה הירידה בעצם? אני מזהה את זה, נכון או לא, אבל הירידה היא שאין לי קשר עם החברים ואני נמצא ללא עזרה מהם, לכן נגרמת לי ירידה. וכשאני נמצא בקשר איתם ומגיעה דרכם אליי תמיכה, עזרה, אז אני נמצא בעלייה. מה זה עלייה וירידה? מידות הקשר בינינו במערכת אדם הראשון. זה סך כל מה שקורה לנו. לכן עליות וירידות אמיתיות הן יכולות להיות רק בתנאי שהאדם נמצא בתוך העשירייה ורק כלפי העשירייה הוא מודד את זה, אחרת הוא לא שוקל נכון את המצבים שלו.

שאלה: לגבי קטע 21, רשום איך להישמר מהירידות עד כמה שניתן. אם אני צריך להישמר מהירידות אז בשביל מה אני צריך אותן?

אנחנו לא יכולים להינצל מהירידות, כי אנחנו צריכים לקבל כל פעם הבחנות, רשימות מהשבירה, לעבד אותן ולהעלות אותן לבורא שיתקן. אבל אנחנו צריכים לעשות את זה כמה שיותר מהר, והכול תלוי עד כמה אנחנו קשורים זה לזה בעשירייה. אז העבודה שלנו תהיה מאוד מהירה וקלה, והייתי אומר בשמחה, עד כדי כך שכל הירידות האלה הן גם יהיו לנו בשמחה כמו העליות.

שאלה: רשום שצריך להישמר מלהודות יתר על המידה לבורא כדי להתקרב אליו, ובדרך כלל אנחנו שומעים שלא יכולה להיות הודיה רבה מדי, וכאן ישנה סתירה.

כתוב "בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן. לכן מוטל על האדם להיזהר לתת תודה רבה, היינו להעריך את מתנתו יתברך, בכדי שיוכל להתקרב להבורא. לכן כשהאדם מסתכל תמיד בזמן העליה, באיזה מצב הוא היה בזמן הירידה, כלומר איזו הרגשה".

אצלנו תמיד יהיו שְקולים מצב הירידה ומצב העלייה, חושך ואור, ולא שנהייה דבוקים גם באחד וגם בשני, אלא תמיד נהייה באמצע כמו בנדנדה, כך בצורה כזו אנחנו מתקדמים הכי בטוח וטוב. יש לנו נדנדה ואנחנו מתנדנדים לכאן ולכאן, עלייה וירידה, מינוס ופלוס, ולעשות את זה כך שבשבילנו אנחנו רוצים בסך הכול להיות באפס (ראו שרטוט מספר 2). כי האור והחושך באים ממקור אחד, לכן לא חשוב לנו, אנחנו מתייחסים גם לאור וגם לחושך בהערכה אחת, גם יום וגם לילה מגיעים מהבורא. בסופו של דבר אנחנו מחברים את היום והלילה כאחד ואין לנו הערכה יותר לחושך ממה שלאור, או ההיפך. אבל זה אחר כך. בינתיים אנחנו צריכים להשתוקק, בכל זאת, להיות כמה שיותר דבוקים דרך החיבור שלנו באור, בבורא.

שרטוט מס' 2

קריין: קטע מספר 23.

"כל ירידה היא בחינת נסיון. אם האדם יכול לעמוד בנסיון, היינו על המחשבה שבאה לאדם, שהמחשבה זו גורמת להאדם לראות, אם הוא נמצא תחת שליטת הקדושה או לא. היינו שבזמן הירידה, האדם יכול לראות, שכל הבנין שהיה לו אז בזמן עליה, היה בנוי על הרצון לקבל לעצמו. והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות שום חשבונות. אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה. וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם". כלומר, אפילו שהאדם עוד נמצא ברשות של אהבה עצמית, מכל מקום באה לו הארה מלמעלה, הנקראת "אתערותא דלעילא". ואז מוטל על האדם לעורר בעצמו את מצב הירידה, שהיתה לו, ולחשוב מה היא הסיבה שקבל אז ירידה, ומה עליו לתקן, שלא יבוא עוד הפעם לידי ירידה".

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

שאלה: לא ברור מהו הניסוי ומה זה אומר שעברתי את הניסיון הזה?

קשה להסביר, אני חושב שאתם תבינו את זה מהמעשה. הבורא כל הזמן נותן לנו כל מיני מצבים, המצבים האלה הם כדי שאנחנו נכיר מי אנחנו, מה אנחנו, נכיר את יחס הבורא אלינו ואת היחס שלנו לבורא. עד כמה אנחנו מסוגלים להתמודד עם מה שהוא נותן לנו, עד כמה אנחנו חלשים. עד כמה אנחנו שמחים שאנחנו חלשים ויכולים לבקש ממנו עזרה. עד כמה מרגישים שלא יכולים לבקש ממנו עזרה, לא צריכים עזרה, לא רוצים שיעזור וכן הלאה. זאת אומרת, כל המצבים שאנחנו עוברים מלמדים אותנו מי אנחנו, לכן כל מצב ומצב שאנחנו עוברים הוא כבדיקה, בקורת, ניסיון שאנחנו כך עובדים.

אני אקרא.

"כל ירידה היא בחינת נסיון. אם האדם יכול לעמוד בנסיון," זאת אומרת בזמן הירידה. מה זאת אומרת? "היינו על המחשבה שבאה לאדם, שהמחשבה זו גורמת להאדם לראות, אם הוא נמצא תחת שליטת הקדושה או לא. היינו שבזמן הירידה, האדם יכול לראות, שכל הבנין שהיה לו אז בזמן עליה, היה בנוי על הרצון לקבל לעצמו. והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות" שום דבר, שום מחשבות, שום חשיבות, "שום חשבונות. אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה. וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם"." אפילו במצבים הכי גרועים הבורא איתנו והוא מלווה אותנו, והוא מזמין בנו את אותם המצבים, הוא רוצה להעביר אותנו דרך כל אותם המכשולים, יחד איתם. והכול תלוי בנו. כמו שבגלות מצרים, "בוא אל פרעה", לך אל פרעה, תזמין את הבורא לעמוד איתך יחד וכן הלאה, זאת אומרת הכול תלוי עד כמה האדם מזהה בכל מצב שהוא נמצא שהבורא איתו. "והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות שום חשבונות." כי בזמן הירידה הוא לא יכול להרגיש בדיוק מה הוא עושה "אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה." איזו עליה, אז הוא מתחיל לבקר נכון את המצב שלו, "וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם". כלומר, אפילו שהאדם עוד נמצא ברשות של אהבה עצמית, מכל מקום באה לו הארה מלמעלה, הנקראת "אתערותא דלעילא". ואז מוטל על האדם לעורר בעצמו את מצב הירידה, שהיתה לו," אז הוא מבין. אחרי הירידה שבאה לאיזו עליה, ממנה הוא כבר יכול לבקר, לברר את הירידה שעבר "ולחשוב מה היא הסיבה שקבל אז ירידה, ומה עליו לתקן, שלא יבוא עוד הפעם לידי ירידה." 

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

רק אחרי שהוא עובר גם ירידה ואחריה גם עליה, ורואה מגובה העלייה את עומק הירידה, אז הוא יכול להבין את מה שקורה לו. וגם כן, לא שזה נותן לו איזו פוליסת ביטוח שהוא לא ירד, ושלא יהיה שוב חלש ושוב תועה כביכול וכן הלאה, אלא זה הכול רק כלפי אותה הירידה שהייתה לו, אבל לא כלפי ירידה שנמצאת עוד לפניו.

כי אנחנו נמצאים, כמו שציירנו בציור את הזיגזגים האלו, ירידות עליות, ירידות עליות, כמה שהולכים קדימה, כל ירידה היא יותר עמוקה מהקודמת, ולכן אנחנו לא יכולים ללמוד מהירידה הקודמת לירידה הבאה מה שיהיה, לא יעזור. רק שוב להתחזק בקבוצה, שוב להתחזק בבורא, ולאחוז כמו תינוק שאוחז באימא בכל הידיים והרגלים ולא רוצה להתנתק ממנה, כך אנחנו צריכים להידבק בבורא ובצורה כזאת מתקדמים. זה מה שמציל אותנו.

שאלה: ישנן כאלה ירידות שבהן האדם מתעצבן על הבורא, ונראה שאהבתו פוחתת. עד איזו מידה עלינו לברר את המצבים האלה בזמן הירידה?

אנחנו לא צריכים כל כך לחטט בירידות, כי אין ללמוד מהירידה עצמה. אתה לא יכול בחושך לראות שום דבר ולא ללמוד שום דבר. אתה צריך להאיר לתוך החושך הזה אור, זאת אומרת להשתדל להיות כמה שיותר קרוב לעשירייה, ומתוך קרבה לעשירייה אתה מתחיל לראות את הירידה שלך, ואז מהמצב הזה אתה יכול ללמוד. אבל לא שאתה נמצא סתם בירידה, כי אז אתה נמצא בקבר. רק להתקשר לקבוצה כמה שאפשר ומתוכה לראות את הירידה.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו אומרים שבמידת המאמץ שלנו וההתכללות בעשירייה, אנחנו יכולים לזרז את המצבים שאנחנו עוברים. האם ישנה תלות כלשהי, ובמה היא בתוספת כלפי הירידות?

כמה שאנחנו קשורים בקבוצה, בזה אנחנו מעלים את גודל העליות והירידות. רק בנטייה לחיבור בינינו אנחנו יכולים להגביר את הקצב של העליות והירידות, ואת הגובה של העליות והירידות, וכך להתקדם למטרה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאנחנו יכולים להיות בירידה גם כשאנחנו ביחד עם החברים, בשיעורים. איזו מין ירידה יכולה להיות כשאנחנו ביחד, איך לזהות את הירידה?

פיזית אנחנו יחד, עושים כל מיני פעולות. ואני משתדל להיות יחד איתם למרות שלא בלב אבל פיזית אני כן יכול לעשות איזשהן פעולות התקרבות לחברה. אני עושה הכנות לפגישה, אני מברר כל מיני דברים לפגישה, שתהיה לנו יותר תשתית להתחבר בינינו, אבל בלב שלי אני מת. אבל אני מאוד מקווה שעל ידי הפעולות החיצוניות האלה, כי אנחנו נמצאים בעולם המעשה הפיזי, אנחנו יכולים על ידי זה גם לגרום לאור העליון שיאיר עלינו ואנחנו נתחיל להתקרב בצורה רוחנית זה אל זה.

שאלה: כשרב"ש כותב להישמר מירידות כדי שהירידה לא תחזור, האם הכוונה היא לעשות את הירידה הבאה פחות זמן?

כן. אנחנו צריכים להגיע למצב שבכל רגע ורגע אנחנו יכולים לעבור הרבה מאוד עליות וירידות, בתוך כל שנייה ושנייה.

שאלה: בעניין של עליה וירידה ביחס לעשירייה. האם מותר לאדם לחשוף את המצב הפנימי שהוא נמצא בירידה או בעליה, או שהוא עושה בזה נזק לעשירייה?

בדרך כלל אנחנו לא מדברים על זה בגלוי, ואם רואים על האדם אז רואים, אם לא, לא. אלא כל הדברים האלה הם יותר שייכים למצבים הפנימיים של האדם.

תלמיד: זאת אומרת אסור לו לשתף.

בדרך כלל אנחנו לא עושים את זה, אלא אם כן יש בעיה כזאת שהוא לא מסוגל, וזה יכול לגרום נזקים מסוימים, גם גשמיים, ואז מותר לו לדבר, וגם לא עם כולם אולי אלא עם אנשים בקבוצה שהם אחראים על זה, או יותר קרובים אליו. זאת אומרת לא מגלים את זה סתם ככה, לא. אחרת אנחנו נבלבל זה את זה כל הזמן, וכל פעם יתחילו לדבר על זה כל החברים בעשירייה, בשביל מה, מה יש לנו מזה? אנחנו צריכים כל הזמן רק לעזור אחד לשני להתעלות, ובשביל זה אני לא צריך לדעת את המצב של החבר, אני צריך פשוט לגרום לכל העשירייה שיהיה לה מצב רוח טוב.

תלמיד: ואם אני מדבר על המצב השני, נגיד שעכשיו אני נמצא במצב של עליה ואני מרגיש שאני אוהב את החברים, מרגיש שאני אוהב לשמוע אותך רב, ואני רוצה לשתף כמה שאני אוהב את הכול, זה גם צריך להיות במידה מסוימת?

במקצת אתה יכול לתת את זה לחברים, לעורר אותם, אבל במקצת, בצורה מאוד קלה ולא ללחוץ.

שאלה: יש לי ירידה, יחד עם זה מגיעים הרבה בירורים, מחשבות, ואחרי זה מגיעה עליה, וגם יחד עם זה מגיעים בירורים ומחשבות. איך אפשר לעשות את זה הרבה פעמים בשנייה אחת, איך עושים את זה במהלך היום?

רמב"ן כותב שהעולם שלנו נמצא למטה מהזמן, והעולם הרוחני נמצא למעלה מהזמן. ולכן כמה שאנחנו נתקדם, נתקרב לרוחניות, אנחנו פתאום נרגיש ששנייה זה דבר ארוך מאוד, מתחילת השנייה ועד סוף השנייה, ושם אפשר להכניס המון דברים. זה כמו שבטכניקה המודרנית, אנחנו יכולים להכניס מיליון אימפולסים בתוך שניה נגיד, וקודם לא היינו יכולים לעשות את זה. אז רוחניות הרבה יותר גדולה מהטכניקה המודרנית ושם התדירות היא ממש אין סופית. לכן זמנים של שניה ברוחניות זה לא קיים, זה ממש כמו אין סוף.

שאלה: האם בזמן הירידה, אדם מרגיש את הרשימות שמתעוררות?

בזמן הירידה הרשימות מתעוררות באדם אבל הוא לא יכול לעשות איתם שום דבר. בזמן הירידה בדרך כלל אדם משתתף בצורה מכאנית, כי אין לו לב ואין לו מוח כל כך, הם לא פועלים והוא משתתף עם הקבוצה כמה שאפשר, במה שהם עושים. כמו חולה בין בריאים. ואחר כך מתעורר, מתאושש ומשתתף.

קריין: קטע מספר 24.

"האדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול תחתיות. וזהו "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו" 1988)

קריין: קטע 25.

"מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה. בטח לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן הירידה. כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם השלם. אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא פחות אלא מהחיים של בעלי חי [...] נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה מצב הוא יכול להגיע, ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו" 1988)

שאלה: לפי הגרף שציירת נראה שזה אמור להיות הפוך. (ראו שרטוט מס' 2) כאילו אדם אמור ללמוד מהירידות, ואז שהירידות יהיו פחות חזקות.

הירידות יותר חזקות והעליות יותר חזקות, כי יתרון אור מתוך חושך. לא יכול להיות שאלו יהיו פחות ואלו יהיו יותר. כי זה אותו דבר, רק עם מסך או בלי מסך.

שאלה: איך לאזן את המצב של רגש ומחשבה במצב של עלייה וירידה?

קשה לנו עכשיו עוד לדבר באיזו צורה. איזו נוסחה יש בין רגש ושכל בהתאם לעליות וירידות בציר הזמן מכאן ועד גמר התיקון. אני לא יכול עדיין לדבר על זה. לא מוכן.

שאלה: האם חשוב להרגיש את הפער בין עלייה לירידה כדי להבליט יותר את העלייה?

כן. ככה זה בדיוק. כל ירידה היא כדי להביא אותנו לעלייה.

תלמיד: אפשר כך להבין את קטע 25?

כן.

שאלה: אני זוכר שנתת עצה להתייחס לירידות בצורה עניינית, לא להתרשם מהן. אבל אני רואה שחבר מתרשם מהירידה, נמצא בירידה זמן רב. מה החבר עצמו יכול לעשות ומה עשירייה יכולה לעשות בשביל לעזור לחבר לא להתרשם מהירידה הזאת?

רק על ידי כמה שאנחנו מסוגלים בינינו להיות מחוברים בעבודה משותפת ולימוד משותף וכל מיני פעילות משותפת, על ידי זה אנחנו נקצר את הזמן גם של הירידות וגם של העליות. אנחנו צריכים שינויים, הרבה שינויים, להתרשם מכל מה שיש בדרך. והבעיה היא בדרך שאנחנו לא עוברים דרך בעלייה, לא עוברים דרך בירידה, אלא דווקא בשוני ביניהם. זאת אומרת, התנועה שלנו היא בשינוי מירידה לעלייה ומעלייה לירידה. לא התקדמות בצורת גלים, אלא כל פעם זה עלייה – ירידה, עלייה – ירידה.

זאת אומרת, אנחנו חושבים שזה נמרח לפי ציר הזמן, אבל זה כך נראה לנו בהרגשה שלנו המקולקלת עדיין, שאנחנו מבדילים בין פלוס ומינוס, ולכן אנחנו פותחים את זה בציר הזמן, אבל זה לא כך. כל הזמן זה נמצא בין עלייה ירידה, עלייה ירידה, מקום אחד כאילו. אין זמן.

שאלה: האם "אתערותא דלתתא" ואור חסדים, זה אותו דבר?

אתערותא דלתתא זו תפילה, זה העלאת מ"ן. אור חסדים אנחנו מקבלים מלמעלה. ואחד כאילו שייך לשני, אבל לא שזה אותו דבר.

(סוף השיעור)