שיעור בוקר 04.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, ספר "פרי חכם – שיחות", מאמר "עיון תפילה" ספר "כתבי רב"ש כרך ג', אסופת דרגות הסולם, עמ' 1890

מאמר 554 "כוח המחשבה"

קריין: בעל הסולם, פרי חכם - שיחות, מאמר "עיון תפילה".

עיון תפילה

"ענין התפילה, "ותצילני מדין קשה, כי אין אדם מתנועע בלי התעוררות במוחו, דהיינו, שצר לו המקום וכדומה, וזה נקרא דין או משפט. והדין הזה מתגלה בתנועות אבריו, ואם אדם מזיז אבריו בלא משפט, אלא על פי דימוי את עצמו לאדם אחר, הרי זה מעשה קוף ולא הדר לו, וזה סוד, השגחה פרטית לכל טעמיה, שנותנים לו משמים, איזה דין ומשפט במוחו, שעל ידו מתנועעים ממקום למקום, באורח שכלי.

אלא שיש לך אדם נכוה בפושרין, ויש לך אדם שאינו נכוה אלא בחמי חמין. ולכן אין המשפטים והדינים שוים לכל, כי תלוי במזג האדם. וז"ע התפלה, "ותצילני מדין קשה", דהיינו, שתטיב מזגי להכוות בפושרין, או תתן לי דעת ובינה יתירה, שהבין ע"י קלות להתנועע למקום שאתה חפץ.

אבל נמצא, גם מי שאינו נכוה אפילו בחמי חמין, ואינו מרוצה להזיז את עצמו ממקומו. וזה על ידי נפילתו ברשת אדם בליעל, שהוא כח הטומאה, שמכחיש פמליה של מעלה. כי הגם שבמשפט מוחו מחויב לתנועה, אבל כח שטות של אדם בליעל פועל עליו. ולזה אין שום עצה, אלא בהתבוננות גדולה בתורה ותפילה. וזה סוד, מסבב כל הסבות ועילת כל העילות. שזה נפעל בסבות בעלמא, וזה נפעל בכח עצום בתורה דלעילא. וזה ענין, (שבת קכז., וש"נ) "ועיון תפלה", כי נלחם באדם בליעל, וביחוד עצום בעילת כל העילות ניצל הימנו."

תלמיד: כשאדם כל כך נסער ואפילו בחמין הוא לא מתעורר, לא רק בפושרין, מה בזה שהוא מביט בכתבים הופך אותו, מאפשר לו להיאחז "בעילת כל העילות"?

אנחנו משייכים את זה לכוח עלי עליון, לכוח העליון. יכול להיות שבאמת אדם לא יכול בזה לסייע לעצמו בכלום, כמה שיעשה שמיניות. אבל מלמעלה ודאי, כמו שמגיעים אליו כל הרצונות, כל השאלות, יחד עם זה גם זה יבוא.

תלמיד: כי דווקא כשאדם מאוד נסער הוא לא בדיוק פונה לכתבים. הוא יכול לפנות להרבה כיוונים אבל לאו דווקא לכתובים.

כן. בסדר. אז מה?

תלמיד: מה ישמור עליו שיפנה לכתובים?

לא ישמור עליו כלום, אלא יבוא הכוח ויכוון אותו לפנות לכתובים. אין כאן תשובה אחרת.

תלמיד: ממה שהבנתי, כתוב שהאדם מתפלל לבורא "תעזור לי להתנועע למקום שאתה חפץ". מה זה להתנועע למקום שאתה חפץ?

להתקדם לאותו רצון, שהבורא רוצה דרך האדם להאיר בעולם.

תלמיד: ככל שהאדם לומד יותר ומברר יותר לעומק את מטרת הבריאה, את הקשר שלו עם הבורא, כך הוא מרגיש יותר בעל חוב. הוא מרגיש בשפלות, כי הוא לא יכול להחזיר אחוז קטן ממה שהוא קיבל. המצב הזה של השפלות, שאתה לא מסוגל להחזיר, אין לו פתרון, חוץ מזה שאדם יעזוב את עצמו ויעבור לחשוב ב"אנחנו", ואחרי זה גם יעבור לחשוב על הבורא. הדרך מכריחה את האדם לזוז מהמחשבות על עצמו. איך במצב כזה של הרגשת שפלות לא בוחרים בדלת הזאת ששולחת אותך לברוח מהמערכה, ולהגיד, "זה לא בשבילי, זה גדול עליי", אלא לצאת מהמחשבות הפרטיות על עצמך?

אין מה לעשות. ודאי שיש כאן כל מיני תירוצים, אבל אף אחד מהם לא שלם.

תלמיד: פעם היה לנו כנס בכפר הירוק ונתת לו סלוגן "מאני לאנחנו, ומאנחנו לאחד". אם אדם נתקע במקום כזה שהוא כל הזמן בודק כלפי עצמו, אז אין לו שום סיכוי. אם הוא לא עובר ל-אנחנו, לקבוצה, לזה שהקבוצה מבקשת, שהוא מבקש עבור אחרים, ושוכח את עצמו לגמרי, אז אין לו שום סיכוי לבד לחשוב שיקבל משהו.

כן.

תלמיד: גם כקבוצה צריך להתחיל לזוז למקום של מה הבורא רוצה מאיתנו, ומה אנחנו יכולים לעשות כלפי תכונת ההשפעה, איך יכולים לעבוד איתה. מה צריך לקרות, אבל משהו דרמטי, כדי שאדם יעזוב את עצמו? צריך איזה טלטול קטן, לעבור מצב קיצוני כדי להבין שהחשבונות הם לא עם האני שלו. מה יכול לעזור לנו לקראת הכנס לעבור מצב דרמטי כזה שנפסיק לחשוב עם ה"אני"?

יש לכם תשובה?

תלמיד: אנחנו יודעים ולומדים שהאהבה משחררת את האדם מעצמו. האדם צריך לחמם את עצמו ולהרגיש את האהבה מבחוץ. ובעזרת הכוח החיצוני שהוא ידרוש לקבל מבחוץ כאהבה מבחוץ, הוא יוכל להרגיש איך זה עוזב אותו בצורה קלה. צריך לעורר את הקבלה של האהבה מהחברה, לא על ידי זה שאני דורש מהם אהבה, אלא אני דורש מעצמי להרגיש אותה.

תלמיד: כל מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. כל המצבים שאנחנו עוברים הם מצבים שכותבים עליהם המקובלים, לכן כמה שיותר לקרוא. ב"אין עוד מלבדו" הוא כותב, שככל שאנחנו הולכים בדרך, כך אנחנו רואים איך הבורא מרחיק אותנו, וזה כדי להגיע לתפילה שלמה שיקרב אותנו. ב"שמעתי" יש המון קטעים, לכן לקרוא כל הזמן, להתחזק בכתובים. ויש לנו את העשירייה, אז להתקרב אליהם.

תודה.

תלמיד: הוא כותב, "והדין הזה מתגלה בתנועות אבריו, ואם אדם מזיז אבריו בלא משפט, אלא על פי דימוי את עצמו לאדם אחר, הרי זה מעשה קוף ולא הדר לו, וזה סוד, השגחה פרטית לכל טעמיה, שנותנים לו משמים, איזה דין ומשפט במוחו, שעל ידו מתנועעים ממקום למקום, באורח שכלי". לדמות את עצמו לאדם אחר, האם זה טוב או לא טוב?

לא, אתה מדמה את עצמך תמיד לקוף. אלא מה שכן אפשר, זה לצאת מההגבלה שאתה אדם ולעלות למושג אדם.

תלמיד: כשהוא כותב פה "ותצילני מדין קשה", האם הכוונה היא שאדם, כדי לא להיות בדין קשה, צריך לדמות את עצמו תמיד למדרגה יותר גבוהה, לחברים?

כן.

תלמיד: מה זו התפילה הזאת "ותצילני מדין קשה"?

זו אחת מהתפילות.

תלמיד: אדם מזהה שבלי שכופים עליו או מזיזים אותו או יש משהו קשה, הוא לא יכול לזוז.

כן, הוא לא יכול להישאר תחת יד הבורא.

תלמיד: ולדמות עצמו לאדם אחר זה קוף, לכן אי אפשר.

כן.

תלמיד: מה הוא כן צריך לעשות בתוך הפעולה הזאת? מה הוא מבקש בבקשה הזאת?

הוא מבקש להיות עני. יותר מזה אני לא אגיד.

תלמיד: רב"ש כותב שאין שום עצה, רק בתפילה ותורה. אנחנו יודעים שכל העבודה שלנו היא רק בתפילה, וכאן הוא כותב לנו שגם פה יש קושי נורא, שדווקא התפילה מעוררת באדם את הטומאה. מה העצה לזה?

עדיין יש לך שאלה בלי תשובה, זה טוב.

תלמיד: אם הבורא שולח לאדם התעוררות, איך ייתכן שהוא לא מתעורר? איזו התעוררות זאת?

אני לא יודע, זה חשבון בין הבורא לאדם.

תלמיד: אבל זו התעוררות. איך יכול להיות שהבורא מעורר ואדם לא מתעורר?

כן, יכול להיות שלא מתעורר.

תלמיד: אז זאת לא התעוררות.

מצד הבורא כן, מצד האדם לא.

תלמיד: התעוררות שהבורא שולח היא עד איזו מידה, מה הוא משאיר לאדם?

הוא משאיר לאדם להגיב, לקבל הזמנה.

תלמיד: אז אדם יודע שהבורא העיר אותו והוא מסרב לפנייה הזאת.

כן.

תלמיד: מה הופך את הקשר בין האדם לבורא למשהו חי שמענג את הבורא ולא שהבורא מפעיל איזו מכונה?

אדם צריך להיות עם ניצוץ בלב, בלי זה לא יקבל מגע עם הבורא.

תלמיד: אני לא מבין מהקטע ומהתשובות והשאלות האם האדם צריך להרגיל את עצמו להיכוות מפושרין או ללכת למים הרותחים בכל מקרה, בכל מצב, ושתתפתח בו באמת התפילה הנכונה?

מה אתה חושב שטוב לאדם לעשות?

תלמיד: שתי האפשרויות טובות, השאלה מה מטרתי יותר. כי אם הוא יכול רק בפושרין בכל מצב להיזהר ולהימנע ממצבים, זו צורה המסוימת אבל איפה פה החתירה למגע עם הבורא? כמו נגיד בדוגמה של בעל הסולם עם הסעודה, אז אני יכול לא להיכנס, לא לשבת לשולחן כדי להימנע מהמצב הלא נעים.

כן. פעם הייתי עם הרב"ש במקווה בטבריה בשתיים בלילה. ודווקא התפלאתי עד כמה מגיעים לשם נוצרים דווקא, בטוח לא יהודים. וראיתי כמה זה נדבק לאנשים, לגברים, עניין הטבילה.

לכן כדאי לכם ללכת עכשיו דווקא לפני הכנס. לא רחוק מכאן יש מקווה, כדאי להיכנס לשם לטבילה לפני שאתם באים ללמוד. מי שמכיר את זה שיספר לאחרים.

קריין: רב"ש ג', "כוח המחשבה".

כוח המחשבה

"כשהאדם מתחיל לחשוב איזה מחשבה, אזי האדם בורא את המחשבה. וכשאנו אומרים, שה' נתן לו, שהוא יחשוב את המחשבה, אזי ה' הוא הבורא את האדם, והאדם ברא את המחשבה. נמצא, שהאדם החושב, הוא בן כלפי הבורא, והמחשבה הוא הבן כלפי האדם.

האדם, כשהוא חושב נקרא "מי". הוא שואל "מי" הוא. וכשהאדם משיג תשובה לשאלתו, אזי התשובה נקרא בחינת "מה". והנה "מה" נקרא בחינת חכמה, שהוא בחינת כח-מה, היינו שה"מה" מתלבש בו בבחינת כוח, שהוא כוח המחשבה.

כשהאדם מתחיל לחשוב על הכוחות הנפלאים, הנמצאים בו, הוא מוכרח לומר, שהוא כוח אלוקי, המלובש בו, פועל את כל אלה הפעולות בלי ידיעתו. וגם שהאדם אין לו שום שליטה על עצמו, היינו על הפעולות הנעשות בו, אלא יש לו כוח שיכול להפריע על ידי פעולות המתוקנות, שהאדם צריך להמציא לגופו, היינו המזונות וכדומה, שזה גורם מפריע בתהליכי הגוף.

האדם הוא חלק אחד מכללות הבריאה, והוא מוכרח לכלל בהם, ולקבל מהם מזונות, שעל ידי זה הוא מתאחד בהם. היינו האדם מוכרח לקבל בתוכו חלקי רוח, מים, שמש וכדומה, מאחר שהוא טבעת אחת בתוך שרשרת הבריאה.

מוכרחין ללכת תמיד במצב של טוב, היינו שחי בעולם שכולו טוב, וכל מה שהוא מרגיש - הכל הוא לטובה.

בזמן שאנשים עושים לו איזה דבר רע בלי כל סיבה, אלא מטעם שהם רשעים מטבעם ובשביל זה הם מצטערים אותו, אל יחשוב שזהו דבר מקרה, אלא שכל הכעס שיש לו עליהם, אסור לנקום בהם, אלא שיאמר, שהכל הוא מהשגחה.

ועל ידי זה שהוא מתגבר על יצרו וכל הכוחות של הכעס, הוא צריך להכניס לקדושה. וזה ניסיון, שה' יתברך רוצה לנסותו, אם בזמן כזה הוא יכול להחזיק בתומתו, ולהיות אוהב ה' יתברך.

מהתגברות נעשה האדם בעל כוח.

צריך לידע שהשותף מלובש בו.

ולא לחשוב ולעשות דבר שלא מתאים להשותף.

לחשוב ברוממות ה' ולהשתוקק שיהיה אור."

(סוף השיעור)