שיעור בוקר 23.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 542. "שמעתי", מאמר ל"ב,

"גורל הוא סוד אתערותא דלעילא"

קריין: כתבי בעל הסולם, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ב, עמ' 542, "גורל הוא סוד אתערותא דלעילא".

הגורל הוא באמת אתערותא דלעילא. אנחנו צריכים להבין את זה, להרגיש את זה, לקבל את זה ולדעת לעבוד עם זה. כל מה שאנחנו מרגישים, חושבים, מה שיש לנו בלב שמרגיש ובמוח שחושב, כל זה מגיע אלינו מלמעלה. כך לפי התוכנית אנחנו צריכים להתקדם, עד שגדל כל אחד, ובהתקשרות בינינו כולם יחד מגיעים למערכת אחת של אדם הראשון המתאימה לגילוי הבורא, להשפעה אליו כמו שהוא משפיע אלינו. להגיע למצב הזה זה התיקון שלנו, גמר תיקון.

לכן כל ההתעוררות הזאת שאנחנו מקבלים, גם התעוררות טובה, נעימה כביכול, גם התעוררות לא טובה, בלתי נעימה כביכול, וההיפך, תלוי איך אנחנו מפענחים את זה, איך אנחנו מקבלים את זה, הכול ודאי שמגיע רק מאין עוד מלבדו. ואנחנו צריכים להשתדל לאבחן את זה ברגע שקמים, שמתעוררים, גם מהשינה, גם מאיזו עבודה, כשאנחנו פתאום נזכרים בזה, יש לנו איזו מחשבה חדשה, רצון חדש, תופסים את עצמנו באיזה מקרה של מצב רוח, הסתכלות. ואז אנחנו צריכים להשתדל להביא את עצמנו למצב שזה מגיע אלינו מלמעלה, בהרגשה, שאנחנו נרגיש כך שקיבלנו את זה, שזה לא שלנו, אלא הבורא כך סידר לנו את זה.

כשהוא מסדר לנו את זה, אנחנו צריכים עכשיו על ידי ההשתתפות שלנו, להביא את עצמנו ממצב שבדרך כלל הוא רחוק מאוד מהבורא, מהקבוצה, מהדרך, מהמטרה, שהוא יכול להיות מצב מאוד מאוד נמוך, ממש של בהמה, אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות וכמה שיותר מהר להתעורר, להתאושש. קודם במחשבה, שאנחנו מחפשים איך לקשור את עצמנו למטרה, מאיפה הגיע אלינו המצב הזה שאנחנו מרגישים שייכים רק [לדרגת] בהמה, כמו איזו מכונה, עד לזה שאנחנו קושרים את עצמנו בזה לכוח העליון, לבורא ולתוכנית הבריאה. שכך אנחנו צריכים לעבור את כל הבירורים שלנו, מאיפה יש לנו את הרצון לקבל הגדול הזה, שההשגחה העליונה נותנת לנו במנות קטנות, כמו שנותנים אוכל לתינוק בכפיות קטנות, עוד כפית ועוד כפית, כך אנחנו מקבלים מהבורא, ומה שמקבלים אנחנו צריכים לבלוע ולעכל, ועל ידי זה להבין למה הוא נתן לנו ומה זה צריך לעשות לנו.

לכן כשאנחנו מרגישים שאנחנו כביכול חוזרים לאיזו מחשבה על רוחניות, אז ודאי שנקודת החזרה לרוחניות היא נקודה שאנחנו מרגישים מנותקים, הפוכים ובכלל לא נמצאים בזה, כאילו מעורפלים. ולאט לאט, בדרך כלל על ידי קריאת מאמרים, שמיעת מאמרים, מאמרי "שמעתי" הם החומר הכי חשוב לזה, אנחנו מתעוררים, לאיזה צורך הבורא נתן לנו את המחשבה הראשונה הזאת, שאנחנו לא רוצים, מנותקים, לא שייכים. הוא היה יכול להשאיר אותנו כמו בני האדם הרגילים, בלי להתעורר, בלי להתאושש ליחס לרוחניות. אבל אם בתוך ההרגשה הבהמית שלנו בדרגת חי, הוא נותן לנו בכל זאת איזו מחשבה, איזו ידיעה על זה שאנחנו קשורים בכל זאת לתהליך התיקון, מזה אנחנו מתעוררים.

ודאי שההרגשה בהתחלה היא לא כל כך נעימה, אנחנו גם מבינים עד כמה זה רחוק לחשוב על גשמיות ולחשוב על רוחניות. אבל דווקא מהמקומות האלה, מהנפילות האלו, "ממעמקים קראתיך ה'", זאת אומרת מתוך הירידה הזאת, כשמתחילים להרגיש כמה היא רחוקה מ"לשמה", מהבורא, מנתינה, מהשפעה, מתוך זה כבר מתחילים להשתדל לעשות משהו.

וככל שמשתדלים להתאושש ולהתעורר ולעלות, יכול להיות שמיד מקבלים מחשבות אחרות, בשביל מה לך ולמה לך את זה, אתה לא מסוגל ועזוב, זה כבר היה לך, וכן הלאה. מתוך המצבים הללו בעד ונגד, אם אנחנו בכל זאת ממשיכים, אז הכי מועיל כאן, זה גם מה שאני למדתי מהרב"ש כשהוא התעורר בבוקר, זה לקחת כוס קפה, לשבת מול מאמרי "שמעתי" ופשוט לקרוא, לאט לאט, כמה שורות. יכול להיות שמספיק לך לקרוא חצי שורה או שורה. אם יש לך בלבול טוב ואתה מאוד מבולבל, ואתה נמצא במצב מאוד מעורפל, ואתה לא יודע גם במחשבות, גם ברצונות, גם בכוונות שלך איפה אתה מסודר, לגמרי ללא כיוון, ואתה מתחיל להתקשר אל הכוח של בעל הסולם והרב"ש, ומתחיל לקרוא אפילו כמה שורות, זה מחזיר אותך למצב שאתה כבר מבין שכל הערפול שלך, כל המצב שלך, הספקות, שאתה כבר לגמרי בחוסר אונים ולא יודע מה לעשות ומוכן לעזוב הכול, אתה מתחיל להבין מאיפה זה מגיע, מהבורא. שזה מה שהוא עושה לך כדי שאתה תתחזק עוד יותר בדרך, ותרכוש היום עוד ועוד הבחנות יותר חזקות, בחינות יותר מבוררות.

כל הדרך שלנו היא מחושך לאור, וככה זה במנות קטנות. אי אפשר לסגור לגמרי את כל הבריאה עד החושך ואחר כך לפתוח אותה לגמרי באור אין סוף, לא. אלא דווקא את הבירורים אנחנו צריכים, כי אנחנו נכללים מהם, אנחנו מבררים אותם אחד אחד והם חיים בנו. הבירורים האלה צריכים להתברר כך ומזה אנחנו בונים את עצמנו. כל דבר ודבר שהוא מגיע לתיקון הוא מגיע בהדרגה.

לכן אנחנו צריכים לראות בכל המצבים שלנו קודם שזה הגורל. מה זה הגורל? התעוררות מלמעלה שמגיעה מהבורא בעצמו, שאין עוד מלבדו. והוא, בכל אחד ואחד ובכולנו יחד, אומנם אנחנו לא מרגישים את זה, אבל אנחנו תלויים בכל המצבים האלה יחד בכל האנושות ובכל הנשמות, את כל זה הוא מעורר.

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 542, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ב, "גורל הוא סוד אתערותא דלעילא".

לב. גורל הוא סוד אתערותא דלעילא

שמעתי ד' תרומה תש"ג

"גורל הוא סוד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שאין התחתון מסייע כלום. וזה סוד "הפיל פור" הגורל, שהמן היה מקטרג ואמר: "ואת דתי המלך אינם עושים". שפירושו, שתחילת העבדות מתחיל אצל העובד בבחינת שלא לשמה, היינו לשם קבלה עצמית. ואם כן, למה ניתנה התורה להם, שאח"כ זוכים לבחינת לשמה, ונותנים להם האורות והשגת העליונות.

ואז בא המקטרג ושואל: "למה נותנים להם אלו דברים העליונים, אשר עליהם לא עבדו ולא קוו, אלא כל מחשבותיהם ומטרותיהם היו רק דברים הנוגעים לצורכי עצמם, הנקרא שלא לשמה?"

וזה סוד "רשע יכין וצדיק ילבש". פירוש, שמקודם היה עובד בבחינת רשע, היינו שלא לשמה, אלא לשם המקבל. ואח"כ הוא זוכה לשמה, היינו שכל העבדות נכנסת ברשות הקדושה, היינו הכל להשפיע. וזה סוד "וצדיק ילבש".

וזה סוד "פורים, כיום כפורים". שפורים הוא אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. ויום הכפורים הוא אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], היינו ע"י תשובה. אבל גם שם יש אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שהוא מבחינת הגורלות, שהיה שם גורל אחד לה' וגורל ב' לעזאזל. והשם ית' הוא המברר."

זה העיקר, שבסופו של דבר אנחנו מגלים שהבורא הוא המברר איזה גורל, איזה כוח פועל עלינו, והוא מביא אותנו בסופו של דבר למטרה הנכונה. כמו שאנחנו מדברים שהוא "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". בהתחלה הוא ממית ואנחנו מרגישים את זה, אבל בסופו של דבר ממית את הרצון לקבל ומחיה את הרצון להשפיע בנו, ובזה מצמיח ישועה, שאנחנו יודעים כבר לחבר את שני הכוחות האלה לקבל ולהשפיע יחד, שיהיה לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: לפי המאמר מקבלים התרשמות שמגיע כיפור כתוצאה מפור ולא מאיזו עבודה מערכתית, אלא אולי כן, אולי לא.

כן. הפור הוא כאילו זורקים קוביות, כך זה נראה כלפינו, ואנחנו לא מבינים כי אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד רגע, וזה מתוך חוסר ראייה וחוסר ידיעה. אבל ברגע שאנחנו באים ל"לשמה" ובמידה שאנחנו נדבקים לעליון, ולא חשוב לנו במידה הזאת מהו הגורל, אז אנחנו מתחילים לראות ולהרגיש את הגורל, זה כבר לא סוד בשבילנו. כי אנחנו כבר לא יכולים לחשוב על עצמנו אלא להיות נאמנים כמו שכתוב, "בכל ביתי נאמן הוא". "נאמן ביתו" זה מושג כזה, שהאדם מוגן עד כדי כך בנאמנות שלו כלפי הבורא שבשבילו אין זמן, עבר, הווה, עתיד, והוא יכול לטייל בין כל המצבים, בין כל הרצונות ולעשות הכול רק לטובת השירות לבורא.

תלמיד: אנחנו משיגים את היכולת להיות מעל הפור?

כן, אז בשבילנו הגורל הזה לא אומר כלום. הוא רק כלפינו כדי שאנחנו נבדוק באיזה מצב, באיזו עוצמה, באיזה אחוז אנחנו נמצאים למעלה מהגורל או למטה מהגורל. זה רק אומר על מידת הדבקות שלנו בבורא.

תלמיד: כלומר אנחנו לא שמים לב לכל מה שקורה.

לא, להיפך, אני מאוד מכבד את הגורל, מפני שהוא אומר לי איפה אני נמצא ועד כמה אני מסור למלך. הגורל עוזר לי להיות למעלה מהדעת, ואז אני נמצא למעלה מהגורל, כשהוא בעצמו לא מהווה לי שום דבר חוץ מהגבול שעד כאן אני נמצא באמונה, בלמעלה מהדעת, ויותר מזה אני עוד לא יכול ולכן אני מגביל את עצמי.

שאלה: איך העומק של הביטול העצמי משפיע על עומק ההשגה?

זה קשור זה לזה. במידה שאדם מבטל את עצמו, באותה מידה הוא משתמש בזה שביטל את עצמו להשפעה לבורא. במקום לקבל לעצמו, הוא רוצה להעביר את הדברים האלה לקבוצה ודרך הקבוצה לבורא, כך הוא מממש את עצמו ולפי זה יש לו השגה.

שאלה: אנחנו קוראים את מאמרי בעל הסולם והרב"ש. האם חשוב לדון על מה שאנחנו קוראים, ואם כן, מה התועלת בדיונים שלנו?

אנחנו יכולים לדבר בינינו בקבוצה, בעשירייה, אבל להיזהר מזה שאנחנו לא מדכאים זה את זה. יכול להיות שהחבר עוד לא מבין את מה שמבין החבר השני, ולכן צריכים לתת לו זמן להתקרב לזה בדרכים שלו, במצבים שלו וכך יתקדם. אנחנו צריכים לשמור על זה.

תלמיד: איך אתה מציע לדון? איך התהליך הזה צריך להיראות? אני צריך לומר מה ההתרשמות שלי מהמאמר, לא לפרש אותו.

פחות לפרש את המאמר, כי בזה אתה כביכול פותח את עצמך וזה לא כדאי. אלא לפרש את מה שכתוב, שכולם יבינו, במידה שכל אחד יכול, את המילים, את הטקסט עצמו. זה לא עניין של התרגום אלא עניין של הבנת המילים, פירוש המילים, והיתר נמסר בזה שאתם קוראים יחד, דרך האוויר. לא כדאי ממש שכל אחד יסביר לשני כמה הוא מרגיש את זה ואיך בדיוק זה קורה לו, לא להיכנס בשני, בחבר, זה מה שאני ממליץ.

אנחנו לומדים יחד ולומדים כאלה דברים שבדרך כלל אנשים צריכים לקרוא את זה לבד, אבל אפשר לקרוא יחד ולעזור רגשית זה לזה, כלומר אנחנו תומכים זה בזה, אפילו בלי מילים.

שאלה: בנוגע לפור, להתעוררות, אם אנחנו צריכים לברר את ההתעוררות הזאת, אז מה זה אומר שהבורא מברר? מה זה מבחינתנו?

ודאי שאת כל הדברים האלה הבורא מברר. אנחנו לא מבינים, אנחנו מרגישים מבולבלים, אחר כך אנחנו עושים משהו כמו קריאת מאמרים, פגישה עם חברים, וזה לאט לאט מברר לנו את המצב שמלכתחילה התחלנו להרגיש, ובצורה כזאת אנחנו מה שנקרא "קמים לתחיה".

אני קם בלילה מאוד מעורפל, לא יודע בשביל מה ולָמה, איפה אני נמצא ומה קורה בכלל, ופותח "שמעתי", לוקח כוס קפה, מתאושש, מתעורר. לא יודע בשביל מה ולָמה ומה יהיה לי מזה, עם כל השאלות שמתעוררות כשאדם מתעורר. הוא מתעורר בהתחלה לדרגת בהמה, ואחר כך לאט לאט מתוך הבהמה מגיע לדרגת האדם. כך אנחנו מתחילים, ממצבים ממש מנוגדים. בדרגת בהמה אני רואה איפה אני נמצא, מבקר את המצב שלי, ולא בא לי לעשות שום דבר ששייך לדרגת האדם, ללשמה, לבורא, לחיבור עם החברים, אני לא מרגיש שיש לי בזה עניין. אני שומע, אני זוכר שזה כתוב, אבל בשבילי זה מאוד רחוק וכאילו לא עלי מדובר. אבל אחר כך, כשאני קורא יותר ויותר וגורם לעצמי להתאושש, אז אני כבר מתחיל להרגיש שבכל זאת קורים לי כל מיני שינויים ואני מברר אותם. אמנם זה עדיין לא בשבילי, אבל בכל זאת ישנה מטרה כזאת ואני אולי כן שייך לה.

עד שאני מגיע ונכלל עם החברים, דרך המחשב בדרך כלל כך קורה היום, ואני מתחיל יותר ויותר להרגיש שאנחנו נמצאים ברצון אחד, במטרה אחת. כולנו מגיעים מכל מיני מצבים שונים אבל רחוקים מהשפעה, מגיעים יותר ויותר למטרה, וכדי להגיע אליה אנחנו צריכים להיות בחיבור ובתמיכה. וכך לאט לאט אנחנו שוב מבררים היום איזשהו חלק מהכלי השבור, מתחברים מעליו ומגיעים לחיבור, לתיקון במשהו.

בדרך אנחנו עושים הרבה הבחנות, כל אחד ואחר כך יכול להיות שכולנו יחד כשמתחילים להתכלל זה עם זה. ואחרי זה אנחנו מתחילים לדבר, ללמוד, לברר מה זה נקרא לשמה, שלא עלינו מדובר, אלא על הבורא, איך להידמות לו. ולהידמות לו זה לא לחשוב על עצמנו, על מצבנו, אלא רק איך להשפיע לו, שזו בעצם הרוחניות. כך אנחנו מגלים יותר ויותר מצבים מתקדמים, וזה צריך להיות יום יום.

שאלה: החוטא מכין והצדיק ילבש, האם זה קשור לתפילת רבים ולקבלת האור המחזיר למוטב כתוצאה, האם אפשר להגיד שזה כערבות?

אני לא חושב שזה כך. אתה מדבר בצורה שכלתנית, מהשכל, שזה כך וזה כך, אני מדבר מהרגש. "תפילת רבים" היא שאנחנו משתדלים להתחבר יחד בלי כל מיני הגדרות ומילים יפות, וחכמות ממה שכותבים, אלא אנחנו צריכים להשתדל ככל האפשר להתחבר רגשית, שאנחנו נרגיש שהרצונות שלנו במקצת, מכל אחד ואחד, יכולים להתחבר עם רצונות של חברים אחרים. ואז בתוך הרצונות האלה, שהתאחדו והפכו לאחד, כי יש להם סיבה אחת, יש להם מטרה אחת, ברצונות האלה שנרגיש את עצמנו שאנחנו נמצאים כאחד, ברצונות האלה אנחנו צריכים גם להרגיש, להשתדל להרגיש, את הכוח עליון, את הבורא, שהוא פיזר אותנו, הרחיק אותנו זה מזה, ואיך אנחנו על ידי החיבור בינינו, זה עם זה, מכוּונים אליו, מתקרבים אליו ונכללים בו. כל העבודה שלנו היא איך ביחד להתכלל בו. וההגדרות האלה שאתה אומר, "אני צריך ללמוד את כל ההגדרות האלה, אני צריך להבין, להרגיש, ואז אחר כך אני מתחיל לעשות מהם איזה סיפור", לא כדאי כך, כדאי כמה שפחות לקרוא הגדרות, אלא יותר לדבר על הרצונות והמחשבות.

שאלה: מהי ההגדרה של גורל, ואיך עוזרים רגשית אחד לשני?

כל מצב ומצב שהאדם מרגיש שמתעורר בו, אפשר לקרוא לזה "גורל".

שאלה: בבוקר אנחנו מתכוננים לשיעור, ויש תפקיד מיוחד לתורנים, שני חברים שלנו בעשירייה מעוררים אותנו, מנסים לעורר גם מצב רוח. על מה צריך לחשוב התורן ברגע שהוא אוסף את החיילים האלה ומעורר אותם?

הוא צריך לחשוב שהוא מעורר את חלקי הנשמה שלו, זה מה שהוא צריך לחשוב, שיש לו ממש עבודה של תיקון הנשמה.

שאלה: כתוב במאמר "כל מחשבותיהם ומטרותיהם היו רק דברים הנוגעים לצורכי עצמם, הנקרא שלא לשמה". על אלו מחשבות כלפי החברים מדובר, איפה מתבטא לא לשמה כלפי העשירייה?

בכל אחד ואחד. סך הכול.

שאלה: כתוב שיום כיפורים זה אתערותא דלתתא. מה זה אומר, מה העבודה שלנו באתערותא דלתתא?

שאנחנו צריכים להשתדל מכל מה שמגיע לנו לעשות דין וחשבון, ולתת לזה התעוררות. וההתעוררות שלנו היא בזה שאנחנו מאחדים את כל הרצונות שיש בכל אחד ואחד ובינינו, רצונות בעשירייה נניח, כדי להביא אותם לבורא, ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות את הגורל שלנו, שזה "אתערותא דלעילא", התעוררות שבאה מהבורא.

תלמיד: אז יום כיפורים זה צמצום בעצם, האם קודם כל העבודה היא בצמצום?

אני לא רוצה לדבר על צמצום ועבודה בצמצום, אני מדבר על התעוררות, לְמה יש לנו התעוררות. ולא יום כיפורים, זה לא חשוב לנו, אנחנו מתעוררים בבוקר כמו חיות, איך מתוך זה שאנחנו מתעוררים בצורה כזאת, אנחנו מגיעים לזה שכך מתחילים את היום?

שאלה: בהכנה הבוקר אמרת שכל אחד צריך לקרוא "שמעתי", האם כל אחד קורא לבד או שכולנו יחד צריכים לקרוא?

לא, אפילו לבד. לא צריכים יחד, יחד זה אחר כך, כשאנחנו כבר מדברים על החיבור, אבל בינתיים כל אחד ואחד, כשהוא קם ומרגיש את עצמו כבהמה, שאין לו מטרות ואין לו מה לעשות, והוא לא חושב, וממש בקושי קשור [למטרה] בשביל מה הוא קם, אז הוא צריך בעצמו להתאושש, שאז מתוך זה הוא יקבל רצון לבוא לעשירייה, ומתוך העשירייה בכלל לתיקונים. מהקל אל הכבד, כל הזמן כך יוכל לעלות.

שאלה: הרבה פעמים אני שומע אותך אומר, שלמרות המאמצים שנעשה במהלך המפגשים שלנו למעשה אנחנו עדיין לא הגענו לחיבור. מה זאת אומרת להגיע לחיבור? מה אנחנו צריכים להרגיש ברגע שבו אנחנו מצליחים להתחבר, מה היא ההרגשה הזאת?

הרגשה במה? בזה שאנחנו מתחילים לברר את החיבור, להשתוקק לחיבור, או כבר מגיעים לחיבור? אני לא יודע על מה אתה שואל בדיוק.

תלמיד: מה היא ההרגשה שמרגישים כשאנחנו באמת מחוברים?

את זה צריכים להרגיש. את ההרגשה לא מבררים, איך אני יכול להעביר לך הרגשה של משהו? הרגשה זה טעם. אם לא טעמת שום דבר, האם אני יכול להסביר לך מה זה הטעם הזה? כול עוד לא תטעם, לא תרגיש. הרגשת החיבור זה הרגשת הכוח העליון שאנחנו מבררים בתוך החיבור, החיבור הוא בסך הכול פעולה, ופעולה ברצונות שלנו, בכוונות שלנו, התוצאה מהחיבור היא הרגשת הבורא, לכן כתוב "בורא", "בוא וראה".

אז כשאנחנו מגיעים למצב החיבור, ואנחנו מגלים בתוך החיבור מהות, המהות הזאת היא כבר חלק מהמושג "בורא", לזה אנחנו צריכים להגיע. וככול שאנחנו משיגים את מושג הבורא ברור יותר, עוצמתי, לפי הכלים שלנו, לפי החיסרון שלנו לזה, כך יש לנו יותר דבקות בו, בתוך ההשגה עצמה.

שאלה: האם אתה יכול לברר מה אומר לנו בעל הסולם במשפט האחרון של המאמר?

"וזה שכתוב "פורים כיום כפורים". שפורים הוא אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. ויום הכפורים הוא אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], היינו ע"י תשובה. אבל גם שם יש אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שהוא מבחינת הגורלות, שהיה שם גורל אחד לה' וגורל ב' לעזאזל." לסטרא אחרא. "והשם ית' הוא המברר."

אני לא חושב שזה חשוב לנו עכשיו, זה לא שייך לעבודה שלנו עכשיו. כרגע אנחנו צריכים רק להתרכז בזה שכל פעם שמתעוררים בנו רצונות שמבדילים, מפריעים, מבדילים אותנו מהבורא, מהחיבור, מהקבוצה, צריכים להבין שזה מגיע לנו כיסוד נכון וטוב כדי להשתוקק מעל זה לחיבור. ועל ידי זה אנחנו מבררים את הדברים, הפירוד שהיה לנו מלכתחילה בכל פעולה, והחיבור שהשגנו בסוף, וכך בין פירוד לבין חיבור, מפירוד לחיבור, אנחנו אוספים עוד ועוד כאלה הבחנות, עד שמתחילים להבין מהם המושגים "לא לשמה" ו"לשמה", וכל ההבחנות האחרות הרוחניות.

שאלה: אם האדם לומד, הולך לישון, וקורא נניח מ"שמעתי" מאמר הכנה לשינה, והולך לישון יחסית במחשבות נקיות, למה הוא מתעורר כמו בהמה, ולא יודע מה קורה איתו, ואיפה הוא נמצא ומה צריך בכלל?

למה אתה לא חושב שזו תוצאה מזה שקראת לפני שינה "שמעתי"?

תלמיד: כי אני מרגיש שזה צריך להיות בדיוק הפוך. אם אני קורא שמעתי, אני מרגיש את עצמי ממש בנוחיות, מרגיש את עצמי טוב, מרגיש נקי בנשמה וכך הולך לישון, כשאני יחסית רגוע. ואז אני צריך לקום כביכול בהתעוררות טובה, ולא כשאני ממש לא יודע איפה אני ומגשש באפילה. למה זה קורה?

איך יכול להיות שתקום במצב טוב, אם הלכת לישון במצב טוב, אז איזה יום יהיה לך? היום מתחיל מהלילה, אתה עוד לא הרגשת לילה. גם בערב כשקראת "שמעתי", הרגשת את עצמך ממש באמצע היום. איפה הלילה?

תלמיד: אבל הלילה הוא לא דבר רע, הלילה הוא הכנה לקראת הבוקר.

במה?

תלמיד: הכנה בהרגשה, הכנה להיות מוכן לעשיה. הלילה נותן לנו את הכוחות ליום המחרת, לחוזק שלנו. אז למה יש כל כך רע?

מה אתה חושב לקבל בלילה, ומה את חושב לקבל בבוקר? אתה קראת בלילה "שמעתי", היה לך טוב, הרגשה טובה, ממש הרגשת את עצמך קרוב לבורא. הלכת לישון כמו תינוק כביכול ואמא מכסה אותך עם השמיכה. כך הרגשת שאתה עם הבורא, שהוא מכסה אותך והוא מרדים אותך, ואתה הולך לישון. ממש מלאך. מה קורה הלאה?

תלמיד: אני רק יכול להגיד על אתמול למשל, שקראתי את כל מאמר ל"ג של שמעתי, מאמר ארוך מאוד, אבל משהו מדהים. הלכתי לישון עם הרגשה ממש טובה, וכשקמתי בבוקר אני לא ידעתי מה קורה איתי ולמה.

למה אתה לא חושב שזו תוצאה מהעבודה הטובה שלך?

תלמיד: אם אני עובד טוב, אז אני צריך להרגיש רע?

למה לא?

תלמיד: למה כן?

כי אתה עדיין רצון לקבל אגואיסטי, ואתה צריך להבין איפה אתה נמצא, אתה צריך לגלות איפה אתה נמצא. פותחים לך בגלל שעשית הכנה טובה, בזה שקראת מאמר לפני השינה, ורצית ממש עוד יותר להתקרב לבורא, ואתה מרגיש שאתה נמצא תחת כנפי השכינה, שזה מכסה אותך, ואתה כמו תינוק בעריסה של אמא, מה יכול להיות יותר טוב, וכשאתה קם, אתה קם לגמרי במצב אחר.

אז למה אתה חושב שהמצב האחר שאתה קם עכשיו, שאתה מנותק מהבורא, שאין לך מטרה, ואפילו עוד יותר גרוע, שאתה לא מרגיש שישנה מטרה, שיש בורא, קם פשוט כבהמה לכל דבר, [הוא לא כתוצאה מאתמול]? חוץ מנקודה אחת, שהיא נותנת לך הרגשה שאין לך כלום מרוחניות, כי אחרת אתה היית בהמה לגמרי. אלא יש לך נקודה אחת שאומרת שאין לך כלום, ואתה לא צריך, זה רחוק ומעורפל, ואתה לא בזה. למה המצב הזה שאתה קמת בצורה כזאת, לא יכול להיות תוצאה מזה שאתמול לפני השינה היית שקוע במאמרי "שמעתי". למה לא?

תלמיד: אינני יודע למה לא. אני רק אני רק חושב שהמאמצים שאדם משקיע במשך היום ובמשך הלימוד שלו, זה גם סוג של הכנה בסך הכול?

ודאי. וכהכנה מכל הדברים האלו, אתה מרגיש בבוקר כבהמה, במקום להרגיש שאתה כבר נמצא בעולם העליון, כמלאך. זאת התוצאה הרצויה, הנכונה. זו תוצאה של עובד ה'. כי במקום להשאיר אותו בהרגשה יפה וטובה כמו שהיה קודם, שיחשוב שהכול בסדר וטוב, נותנים לו ירידה, כדי שממנה הוא יוכל עוד לעלות. וכך כל פעם, מורידים אותו למינוס אחד, והוא עולה לפלוס אחד. מינוס שניים, פלוס שניים. אי אפשר אחרת.

תחשוב על זה, יש על זה הרבה מאמרים. אנחנו צריכים למצוא כזה מאמר אם אפשר. זה כמו שכתוב בשיר "איש חסיד היה". שמרגיש את עצמו ריק לגמרי, מפני שעשה עבודה רוחנית מאוד טובה. כי אז מגיע לתחילת המדרגה החדשה, שהיא מתחילה מ"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". מתחילה מהערב, ממצב החושך, ואז הוא מתחיל לעלות.

תלמיד: אתה סיפרת לא פעם שהרב"ש היה עובד בעבודות ממש קשות, סלילת כבישים, כל מיני עבודות כאלה. איך הוא היה מתעורר בצורה כזו ויכול ללכת לעבוד?

זה לא שרק היה מתעורר, הוא גם היה קם בלילה שעתיים לפני כולם. הם סללו כביש מירושלים לחברון, כי לא הייתה עבודה, זה היה בשנים ההם. כולם עבדו, ולא היו אז מקומות שהיה אפשר ללמוד ולקבל כסף, לא היה דבר כזה. הוא עבד בסלילת כבישים כפועל שסולל דרכים, והוא אמר שהיו איתו עובדים עם תארים של דוקטור ורופאים, ועוד כל מיני כאלה, כי לא הייתה עבודה, ובכביש הייתה עבודה.

הוא היה חוזר הביתה בסוף שבוע, כי אף אחד לא היה מסיע אותם הביתה יום יום, אז הם היו עובדים שם שבוע ימים, היו ישנים באוהל, וחוזרים בסוף השבוע לשבת הביתה. הוא סיכם עם המנהל שהוא מכין להם תה, שהוא יהיה תורן קבוע. הם עבדו מזריחת החמה ועד צאת הכוכבים. כשיש אור, עובדים, כשאין אור, אי אפשר לעבוד בכביש, כי אז לא היו פרוז'קטורים כמו שיש היום מנורות חשמליות כאלה. הוא היה קם באמצע הלילה ומחמם סיר גדול עם מים כדי להכין להם תה, ואז היה לו שם מקום עם אור והוא היה לומד. לכן לפחות שעתיים לפני שכולם היו קמים, אפילו יותר, הוא היה יושב ולומד. מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אני חושב שזה אדם פלאי מאוד, זה לא אדם רגיל שהיה עושה דבר כזה.

ודאי, על זה אין שאלה. אלא מה הלאה?

תלמיד: איך הוא היה יכול לעשות את זה? איך אדם שעבד כל היום בכביש, בעבודה קשה מאוד, בלי לישון כמעט, היה קם? זה פלא פשוט.

זה באמת פלא. אני הייתי צעיר לידו, ורציתי לעשות משהו כמוהו ולא יכולתי. זה באמת פלא. אבל אנחנו צריכים להשתדל לעשות מה שבכוחו של כל אחד. אנחנו חלשים, אנחנו לא גיבורים כמוהם, ונעשה מה שאפשר.

שאלה: מה זה אומר שהצדיק ילבש, האם זאת הכוונה להשפיע?

על צדיק ורשע אנחנו מדברים בגוף אחד. בכל אחד יש גם צדיק וגם רשע. אם הרשע מכין את הדברים נכון, אז הוא הופך להיות לצדיק וצדיק מקבל כבר לבוש, שזה מסך ואור חוזר, ויכול להיכנס במגע עם הבורא.

שאלה: כשמגיעים למצב שאני רואה את כל החברים כחלקים של הנשמה שלי, מה קורה בעצם, כי אני בונה את הנשמה שלי. אין פה ענין של התערבת הרצון לקבל?

לא, אם כל העבודה שלי מתבססת על החיבור עם החברים, ואני רוצה לעבוד איתם שרק בשבילם אני עובד, אני בזה מרגיש עד כמה אני ממש מתנתק מעצמי, וכך אנחנו מתקדמים.

אם באמת אני רוצה לשמור על החיבור ושהוא יהיה מכוון לבורא, אני רואה שדווקא החיבור הזה הוא עוזר לי מאוד להתנתק מעצמי ולהידבק בבורא. החיבור הוא כמו מין מעבר, שטיח מעופף, שלוקח אותי מהאני שלי ומעביר לעשירייה, לפרצוף הראשון החדש שלי, למערכת הראשונה של הנשמה שלי.

שאלה: איך להשתמש נכון בכוח המחשבה בעבודה?

אני לא יכול להגיד לך, פשוט להשתמש נכון, "בשביל מה לי מחשבה? למה? מתי אני מפעיל את המחשבה? מה אני מברר במחשבה?", אנחנו צריכים לחשוב על זה. יש לכם הרבה שעות שהן די ריקות, תתחילו לחשוב על כל ההבחנות הללו, ויהיו לכם תשובות. לי אין מה להגיד לכם, רק להשתמש בכוחות האלו.

שאלה: אנחנו עושים הכנה לשינה, קוראים קריאת שמע, קוראים קטע הכנה לשינה, כל זה כדי לשמור אותנו בכוונה, ולמרות זאת זה כאילו הבורא עובד עלינו בלילה, כנראה מעביר אותנו תהליכים דרך מה שהוא מחדיר לנו שהם שונים מאותה הכוונה שאנחנו הלכנו לישון. האם אנחנו עוברים תהליך של חינוך כזה במהלך הלילה, במהלך השינה?

זה שאנחנו עוברים תהליך זה ברור. הבורא פשוט מעלה אותנו מרצון קטן שהיינו בו אתמול, ביררנו אותו והיינו באיזה חיבור עם הבורא, לרצון חדש, יותר קשה, יותר עמוק, יותר אגואיסטי, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: זו למעשה אחת הסיבות של הלילה, שאנחנו אמורים לחבר בין הלילה ליום?

נגיד שזה ככה בינתיים.

תלמיד: איך אנחנו מקדמים את התהליך בעשירייה?

רק על ידי מחשבה, "הכול במחשבה יתבררו". תדברו על זה יותר, יותר עמוק, כל אחד לחוד ויחד אולי קצת, ותתחילו להאיץ את הזמנים.

שאלה: הגורל זה חשבון שעושה ההנהגה העליונה כלפי הנברא. תוכל להסביר בבקשה את משמעות המילה "גורל"?

גורל הוא אותו כוח שמתחיל את הכניסה החדשה. אני רוצה להשתדל לתת לזה איזו הגדרה יותר ברורה, מצד אחד, מצד שני שלא תסחבו את זה לצורה מיסטית.

שאלה: אם אנחנו בתוך מערכת מושלמת, הגורל לא יכול להיות משהו מקרי, אז מה המשמעות של העובדה שהבורא מפיל "פור", גורל? האם נוכל להשתמש ברגע הזה כנקודה שממנה ניתן להפוך את הטבע?

הוא נותן לנו הזדמנות שכן נוכל להשתמש בכל רגע ורגע כדי לשנות את הגורל שלנו, את הדרך שלנו, שנבדוק את זה. כי תמיד יש לנו סטיות, והסטיות כולן ברצונות שלנו, במוחות שלנו, ואנחנו צריכים לתת דין וחשבון. ואת זה אפשר רק על ידי כך שאנחנו מחוברים, אחרת אנחנו לא יכולים לפתור את ה"פור", הגורל, כי זה מה שקורה לנו בפורים, כי אז מתחברים כולם קודם כל על ידי האסון שהם מרגישים שמתקרב אליהם, ממש עומדים מול ההשמדה הטוטלית שהמן ממש מראה להם. וזה מה שהבורא רוצה שיהיה, כי רק על ידי הפחד לאבד את הדרך ולהפוך לעבדים בעולם הזה כמו כולם, כמו כל האנושות, רק על ידי זה הוא יכול לנענע את בני האדם האלו הנבחרים, שיהיו קשורים למטרה הנעלה.

שאלה: האם עלינו להסכים עם כל גורל שאנחנו מקבלים מהבורא? יכול להיות שהבורא מציב לנו מצב בכוונה שנסרב לקבל אותו? איך להגיב נכון?

רק על ידי חיבור בינינו, זה מה שאסתר אמרה, לכו תתחברו ותתפללו, זה בעצם הפתרון לכל דבר, הרע ביותר.

שאלה: לפי המאמר נראה שאין בחירה חופשית אלא הכול גורל?

הבחירה החופשית שלנו היא רק להתחבר בכל מצב ומצב שרחוק מהחיבור ומתוך זה לבקש מהבורא שיעזור לנו להתעלות לדרגה רוחנית יותר גבוהה למעלה מההפרעות. לא כדי להתפטר מהפרעות אלא כדי להשתמש בהפרעות להתעלות הרוחנית יותר, בחיבור יותר.

שאלה: האם הטלת גורל היא כלפי האדם או כלפי העשירייה? ואיך להעביר את הגורל לעשירייה?

האמת, כמו שאנחנו לומדים מפורים וגם מיום הכיפורים, זה כנגד זה, הגורל הזה הוא כנגד הכלל, זאת אומרת לא כלל האנושות אלא הרבה אנשים שרוצים להתחבר. אז הגורל מביא אותם למצב שכביכול אין להם ברירה והם מודעים לזה, והם מודים ומברכים על המצב הזה שאין להם ברירה. כי רק מתוך חוסר ברירה ולחץ גדול ואיום גדול הם כן מסוגלים להגיע לחיבור, זה בעצם הגורל.

הבורא הוא המברר, במה הוא מברר את הגורל? בזה שנותן להם מצב אנוש שאין שום סיכוי לצאת ממנו ואז אין להם ברירה אלא לצעוק, להתפלל, לכוח העליון. אבל זה לא שהבורא יציל אותנו [מהמצב], כמו שיכול להיות אנחנו שומעים, אלא יציל אותנו מיצר הרע. כי אנחנו צריכים להבין, בזה ש"טוב לי מותי מחיי", אני מסוגל במצבים כאלה למות אבל לא לחזור לעל מנת לקבל, אלא רק להוביל את עצמי ואת אחרים לעל מנת להשפיע, על זה אני מבקש. ואם לא אז אני מוכן למות כאן, וזה נקרא "הגורל".

שאלה: האם יש גורל משותף לכל קבוצת בני ברוך?

גם לכל העולם, לכל הנבראים. אנחנו מתקרבים לכך ולמצבים כאלו.

שאלה: האם כשאני מתחבר לעשירייה הגורל שלי משתנה?

כשאני מתחבר לעשירייה, אני מתחיל להיות קשור לגורל שלי, כי אם אני לא מחובר לעשירייה אין לי גורל. "הגורל" זה נקרא שאני צריך להתחבר לנשמה, לעשירייה, לזה שאני בונה את הנשמה שלי ובזה הגורל שלי. אם אין לי את הכיוון הזה אז אני לא נמצא בגורל שלי. אנחנו צריכים להבין, אם אנחנו סתם יושבים, שומעים ואחר כך נפרדים ולא מרגישים שאנחנו הולכים להתחבר כולנו יחד בלבבות, בנשמות, אז זה בינתיים רחוק מאוד מהגורל. הבורא מעורר אותנו, אבל מעורר אותנו בינתיים במצבים מאוד מאוד התחלתיים. בסופו של דבר אנחנו צריכים לראות האם אנחנו נמצאים בדרך שבה כל העולם צריך לעבור לנשמה אחת, האם אנחנו חוזרים למערכת אדם הראשון?

שאלה: היום אנחנו כבר יודעים שהגורל שלנו בגשמיות קשור זה בזה ואין לנו בחירה. באיזה שלב מתחילים להרגיש שהגורל הרוחני שלנו תלוי וקשור אחד בשני?

כול זה תלוי בנו, כמה שנשתדל להגיע לזה כך נרגיש שבזה יש לנו באמת מקום. צריך להשתדל, במיוחד נשים, בכל זאת אני מבין שזה מאוד רחוק, זה לא בטבע האישה וקשה לה מאוד לתאר את זה, אבל אני מאוד ממליץ, מבקש, שתרגישו, לפחות תרגישו בשכל. יש הרגשה בלב והרגשה בשכל, אז תרגישו בשכל כמה החיבור הזה הכרחי לכל באי עולם. כל מי שנמצא בעולם חייב להרגיש שאין לו ברירה אלא להתחבר לרצון אחד עם כל מי שנמצא בעולם, כולם, אדומים, לבנים, שחורים וצהובים, לא חשוב מי ומה, [להתחבר] מעל כל ההבדלים. אנחנו צריכים ברצונות שלנו להתחבר יחד ואז נביא את העולם לתיקון, אם נחשוב לכיוון זה אפילו קצת תרגישו כמה אנחנו באמת מתקדמים.

שאלה: במה תלוי איזה מנות של גורל, הבורא מעורר כלפינו?

את זה אנחנו לא יודעים. אני אגיד לכם, גורל הוא פתיחה של מדרגה חדשה שבה אני עוד לא נמצא. זו עביות של מדרגה חדשה אבל מיוחדת מאוד. נגיד כמו שאומרים, עוברים לצמצום ב', לצמצום א', ללהשפיע על מנת להשפיע, ללקבל על מנת להשפיע, כאלה מדרגות מאוד מאוד אופייניות, שבסך הכול הן לא רבות בדרך. לכן אנחנו לא יכולים מראש להבין ולהרגיש ואיכשהו לייצב את צורת הגורל, הוא נראה לפנינו תמיד כאיזו מפלצת שאנחנו לא מסוגלים להבין ולעלות מעליה, לעכל אותה. אבל אם אנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, אנחנו רואים שדווקא בצורה כזאת זה מסודר בשבילנו, כי דווקא בצורה כזאת אנחנו כן מסוגלים לקפוץ למדרגה הזאת, לתנאים החדשים האלו.

שאלה: כתוב "רשע יכין וצדיק ילבש", האם זה אומר שלפני שנגיע להשפעה אנחנו חייבים לעבוד בקבלה?

אנחנו לא יכולים לעבוד בקבלה כי אין לנו כלים לעשות כוונות בעל מנת להשפיע. אבל נצטרך להגיע קודם כל ללהשפיע על מנת להשפיע, זאת אומרת להתחיל בפעולות השפעה למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהקשר שלנו, בכך שנמסור את עצמנו לפעולות השפעה כאילו אין לנו רצונות בעצמנו, רק מוכנים לתרום. זה מצד אחד. מצד שני אחר כך אנחנו עוברים להבנה בדברים האלו שלא נמצאים רק למעלה מהרצון לקבל שלנו, אלא גם ברצונות להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, ואז אנחנו כבר מתחילים לברר אותם בתוך הכלים שלנו, ברצון לקבל.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שהמן מקטרג. על מי בדיוק המן מקטרג? ומדוע אותו אחד שהוא מקטרג עליו, לא פועל לפי החוקים מחוסר הבנה או הרגשה?

כל המערכת ההפוכה מהבורא קיימת במטרה כביכול להפריע לבורא. ואדם נמצא בין שתי המערכות האלה, מערכת הקדושה שהיא בורא, ומערכת הקליפה שהיא סטרא אחרא. ודווקא את שתי המערכות האלו אנחנו צריכים כדי לברר טוב מרע, אור מחושך וכן הלאה. כי אם לא הייתה לנו אפשרות לראות את הדברים ההפוכים מהקדושה, אז לא היינו יכולים גם לגלות את הקדושה, את כוח ההשפעה. ולכן אנחנו צריכים להבין את תפקידי המן, מרדכי, כל מיני גיבורים כאלה שעליהם התורה מדברת. כל אחד ואחד לא חשוב למה ולמי הוא שייך, אלה כוחות עליונים, כוחות הטבע, שבצורה כזאת אנחנו יכולים לברר אותם, ועל ידם דווקא לברר את הבורא. רק בדבר והיפוכו, בקונטרס בין החושך לאור, גם בצבע, גם בהרגשה, גם בטעמים, בכל ההרגשות, בכל החושים שלנו, אנחנו יכולים להעמיד את צורת קדושה כנגד צורת הקליפה.

שאלה: למה בהתעוררות מלמעלה ביום כיפור המן הרשע הוא זה שמטיל את הפור?

אם הקליפה, הרצון האגואיסטי שלנו, אלה הכוחות שלנו, לא הייתה מתעוררת כנגד הבורא, אז לא היינו יכולים אפילו לזהות את הקליפה עצמה, ולא היינו יכולים לראות שום דבר.

אנחנו צריכים להבין ש"יתרון האור מתוך החושך", אין ברירה. ולכן כשקמים בבוקר אנחנו נגד האור, ולא יודעים, ואיך, ועד שמתאוששים, דיברנו על זה עכשיו שעה שלמה. וכך זה בכל דבר. וכך כמה שאנחנו מתקדמים למטרה, יהיו לנו נפילות יותר גדולות, ואנחנו לכן צריכים להתחזק יותר ב"איש את רעהו יעזורו", שנעזור זה לזה.

מפני שזה כמו גלים בים ואנחנו נמצאים בסירה קטנה, ואין לנו ברירה, בינתיים אנחנו תופסים רק את הספינה. אחר כך אנחנו פתאום מגלים שהספינה היא לא הבעיה, אם אנחנו נמצאים בתוך הספינה הזאת ומחזיקים את עצמנו בידיים, במידה שאנחנו חושבים על מטרה אחת, אז הספינה פתאום מתייצבת בים, הים נרגע, והספינה מתחילה לנוע לכיוון הנכון.

כביכול מתוך כל הטבע, הקשר בינינו הוא הקובע את הכיוון, מהירות, ולאן אנחנו מתקדמים ומה אנחנו נעשה, לאן נגיע, הכול הקשר בינינו. ומבחוץ שיהיה ים סוער ובאים כרישים שרוצים לתפוס אותנו, קופצים מהמים, אבל אנחנו לא מפחדים, אנחנו יודעים שההצלה שלנו היא רק בחיבור בינינו, רק בצורה כזאת.

והבורא מסדר לנו מים, וממש גלים גדולים, והספינה מתחילה כבר להישבר וכולי. עד שאנחנו מבינים איפה הידיים של כולם, בואו נחבר את עצמנו זה אל זה, בואו נחשוב יחד שאנחנו כך בצורה כזאת רוצים להיות קשורים וקשורים לבורא, ואז אנחנו מגיעים למטרה.

שאלה: מה זו הספינה?

הספינה זה הארגון עצמו. הוא קיים, אבל הוא קיים ומחזיק את עצמו כדי שבו אנחנו נגלה את חיבור הלבבות.

שאלה: למה אנחנו צריכים להתחיל כל יום מחדש ואין הרגשה שהמאמצים שלנו מצטברים?

האדם הראשון, זו מערכת של הנשמה שהבורא ברא, עשר ספירות שלמות. המערכת הזאת רוצה לקבל על מנת להשפיע את כל האור אין סוף. זאת אומרת, להתחבר עם הבורא בצורה שלמה. הרצונות האלה כולם מתחברים יחד, ובעצם הם מחוברים מלכתחילה ומקבלים אור שעומד לפניהם, את הבורא, על מנת להשפיע לו.

איך אפשר להשפיע לבורא? בזה שאנחנו מגלים אותו בתוכנו. אותם הרצונות להשפיע שיחיו בנו, ואנחנו נהיה אצלם עם הרצון לקבל שלנו בצורה הדדית, מחוברים. ואז יוצא שכך אנחנו מתייחדים עם הבורא.

רצו לעשות את זה ולא הצליחו. ואנחנו לומדים ש"לא הצליחו" זה בכוונה מצד הבורא שלא ילך להם. יתגלה מה שנקרא "נחש", לא חשובים הסיפורים האלה הם רק מבלבלים את המוח. רצו לקבל בעל מנת להשפיע אור בתוך הקשר ביניהם, וגילו שהקשר ביניהם הוא לא אידאלי, לא מספיק טוב, אין חיבור ביניהם המתאים לתוך אותו הקשר.

נגיד שהם היו מחוברים זה עם זה כדי לקבל מאה דולר, והתחברו ורצו לקבל כדי להשפיע לבורא את מאה הדולר האלה. אבל פתאום הם מגלים שהם מקבלים מיליארד דולר, ואז כל אחד ואחד כאילו השתגע, הוא לא יודע מה לעשות עם הדברים האלה, זה כל כך גדול שבזה הוא לא מיועד להיות מחובר עם האחרים, על פני סכום כזה. האור יותר גדול מהכלי, מעוצמת החיבור ביניהם. ואז הם נשברו, התרחקו זה מזה. כל אחד תפס את החלק שלו, רצה לתפוס את הכול, אבל תפס לפחות את החלק שלו או קצת יותר, קצת פחות, וברח הצידה מהקשר. כל אחד רוצה את זה.

מאיפה זה נובע? מתוך זה שהתגלה בהם רצון לקבל גדול. כי קודם כשמגיע האור הם לא הרגישו שיש בהם רצון לקבל כל כך גדול, אז הם חשבו שהם יעבדו עם האורות שמגיעים אליהם, כמה אלפי דולרים שהגיעו. פתאום כשמגיעים מיליארדים הם משתגעים, לא מסוגלים לעשות כלום. מה עושים? ואז כל אחד מתנתק מהשני. מתנתק מהשני זה נקרא "שבירת הכלי", אז כל האורות מסתלקים וזהו.

מה אנחנו צריכים עכשיו לעשות? להגדיל את הכלי שלנו. זאת אומרת, מתוך אותו הריחוק שקרה לנו אחרי השבירה, שאנחנו נחבר את עצמנו. למרות שאין אורות כאלו גדולים, אבל לפחות אותם הרצונות האגואיסטים שנוצרו בינינו, שהתגלו בינינו, אנחנו צריכים מעליהם להשתדל לחבר אותנו יחד. וזו העבודה שלנו כך שאנחנו נהיה מוכנים בסופו של דבר לקבל אותו האור הגדול, ואפילו פי כמה וכמה עוד יותר גדול מאשר יהיה, זאת העבודה.

שאלה: האם כשאנחנו לא רוצים יותר להסתיר שום דבר מהחברים, זה אומר שאנחנו מחוברים כבר?

לא, אם אני לא רוצה להסתיר שום דבר מחבר, זה לא אומר שאני מחובר, זה אומר שאני פשוט פתחתי את עצמי. למה? כי יכול להיות שזה הטבע שלי. היום אתה יכול לראות בטלוויזיה ובכל מקום שאנשים מתנהגים כך שאין להם מה להסתיר אחד מהשני. אין להסתיר אחד מהשני, זה או שאנחנו מתוקנים לגמרי, או שאנחנו לא מתוקנים לגמרי, שאנחנו בהמות, חיות.

הייתי פעם בחו"ל וראיתי אנשים לגמרי ערומים רוקדים בכיכר, גברים, נשים, גם צעירים וגם מבוגרים. אני לא מבקר אותם אם זה טוב או רע, אבל זה מדבר על יחס, שבדרגת בהמה אנחנו כמו בהמות, ולכן הם צודקים שאין להם בושה. חוץ מזה הם מוסיפים לזה ריקוד וכביכול אומנות. אבל בשביל זה לא צריך להיות רוחני, אלא רק לרדת לדרגת חי, לדרגת בהמה.

אדם ככל שהוא אדם, הוא רוצה לכסות את עצמו, להסתיר את עצמו, ולהביא לעצמו במקום את הגשמיות שלו את הפנימיות שלו, ושיוכל בהדרגה להיות מחובר עם אחרים. אבל את הדברים האלה אי אפשר להראות, אני לא יכול לבוא לאותה כיכר ולהראות את הנשמה שלי, אני לא יכול. אם היה אפשר לראות את הנשמה של כל אחד ואחד, אז קודם כל טוב שלא רואים, כי היא נמצאת בצורה כזאת שחורה ומעוותת, וכולה כמשהו שידחה אותנו זה מזה לגמרי. אבל לאט לאט, אם אנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו יכולים להרגיש שהנשמות שלנו, הרצונות הפנימיים שלנו, הכוונות המיוחדות שלנו, הן מתחילות יותר ויותר להיות קרובות זו אל זו. ואז אנחנו מתעלים מעל הגופים ואין הבדל בין הגופים, כי הגוף לא עולה בשם, כי מה יש לגוף? העיקר זה הנשמה, והיא בשבילי עכשיו הדבר החשוב. אז אני רוצה שנתחבר בכאלו הבחנות משלנו שנקראות הנשמות, וכך זה צריך להיות.

בחיבור הנשמות, שהן כוחות השפעה מכל אחד ואחד, אנחנו נוכל לקבל אותם מיליארדי דולרים שהבורא רוצה להשפיע לנו, ולא תהיה לנו בזה שום בעיה, זה רק ייתן לנו ידיעה עד כמה אנחנו מתוקנים. זאת אומרת אנחנו שוקלים עד כמה אנחנו יכולים להיות מחוברים, זה נקרא אבנים ששוקלים את המדרגות שלנו, אבן זו הבנה ועוד, אבל ככה אנחנו צריכים להיות.

בקיצור, נתקשר בינינו בכוחות ההשפעה למעלה מעצמנו. נעזוב את הגוף הגשמי שלנו, את הרצונות האגואיסטים שלנו, ונוציא מאיתנו רק רצונות להשפיע, שזה נקרא הגוף הרוחני, ובו יחבר כל אחד ואחד את שלו עם האחרים. ומכל הנשמות הפרטיות שהן הרצונות שלנו להתחבר עם אחרים, אנחנו נוכל לחבר גוף אחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". ואז לפי המאמצים האלה באותו החיבור אנחנו נרגיש את הבורא, שהוא ממלא אותנו.

שאלה: כמה חשוב שבמהלך השיעור נתאר או נדמיין את החיבור שלנו?

כל הזמן. אנחנו כל הזמן מתחילת השיעור והלאה, רוצים להשתדל יותר ויותר לחבר את עצמנו ברצונות להשפיע בינינו. לא לשים לב לגופים, אלא רק לרצונות שהם יוצאים, ממש בורחים מהלב שלנו, מכל אחד כלפי כולם. וככל שנעשה יותר תרגילים, פתאום נרגיש שבאמת כאלו רצונות קיימים והם יכולים להתחבר, ודווקא בכאלו רצונות שמתחברים אנחנו יכולים להרגיש את הבורא. כי זו בעצם המהות שלו, זה גם הרצון שלו לתת ולהתחבר איתנו, זה מה שאנחנו צריכים.

אחר כך אנחנו נלמד איך לעשות את זה יותר ויותר. שהרצונות האלה שאנחנו מעלים מעצמנו כדי להתחבר עם אחרים, זה נעשה על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, על ידי כוח השפעה שיוצא מאיתנו, ואיך אנחנו מתחברים עם אחרים, באיזו עביות וכן הלאה.

שאלה: האם הנשמה מיתקנת על ידי התקרבות לנשמות אחרות?

נשמה מיתקנת רק על ידי התחברות עם נשמות אחרות, נכון.

שאלה: האם יש עוד דרך להתייחס להסברים שלך מעבר לשמיעה ולימוד? יש איזו דרך פנימית שזה יתלבש בנו ממש?

הדרך להתחבר למה שאני אומר היא להתחבר ביניכן, עם החברות, ומתוך זה גם להתחבר עם הבורא. זאת התוצאה הרצויה וזו הדרך, מחיבור ביניכן לבורא. תעשו מאמץ לא לכיוון שלי אלא לכיוון הבורא, אני רק מדריך, אני רק מסביר, מייעץ לכן מה לעשות כדי בחיבור ביניכן לגלות את הבורא וכמה שאפשר יותר מהר.

קריין: אפשר לקרוא עוד פעם את המאמר, אם אתה רוצה לעבור עליו בעצמך ולפרש תוך כדי, לא עברנו עליו.

בסדר, אני אקרא.

גורל הוא סוד אתערותא דלעילא

"גורל הוא סוד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שאין התחתון" האדם "מסייע כלום" לגורל הזה, למה שיורד עליו מהבורא. וזה שכתוב "הפיל פור" הגורל," שהבורא כך מפיל עלינו את הגורל "שהמן היה מקטרג ואמר: "ואת דתי המלך אינם עושים"." שהם לא עושים רצון הבורא, אז למה מגיע להם הדבר הזה, שהבורא מנהל אותם בצורה כזאת ישירה "שפירושו, שתחילת העבדות מתחיל אצל העובד בבחינת שלא לשמה," האדם לא יודע בדיוק מה הוא עושה, למה, בשביל מה, כמו ילד קטן שעושה כל מיני פעולות, הוא לא יודע מה, אלא עושה. ככה אותו כוח גם מנהל אותנו כשאנחנו קטנים, תינוקות, שאנחנו זורקים ידיים, רגליים, תופסים הכול לפה, אבל אחר כך "זוכים לבחינת לשמה," מכל הפעולות האלו כמו שאנחנו בילדות עשינו כל מיני פעולות, ולא זוכרים מה עושים, זה נקרא גיל הטיפש עשרה, שהילדים הם כמו כאלה טיפשונים קטנים, ואנחנו מבינים את זה ואנחנו מפקחים עליהם עד שיגדלו. כך קורה לנו, שאחר כך מתוך שלא לשמה שעושים כל מיני פעולות ברוחניות, שאין שום הגיון, אז זוכים לשמה. ואז "ונותנים להם האורות והשגת העליונות." זו הדרך שלנו.

"ואז בא המקטרג ושואל: "למה נותנים להם אלו דברים העליונים, אשר עליהם לא עבדו ולא קוו, אלא כל מחשבותיהם ומטרותיהם היו רק דברים הנוגעים לצורכי עצמם, הנקרא שלא לשמה?" למה מתוך זה שהאנשים האלה כך משתמשים ברצון לקבל שלהם ובכל כוחות הטבע, פתאום הם מגיעים למצב שהם גדלים בצורה רוחנית, הרי לא חשבו על זה, לא קיוו לזה, זה מה ששואל כביכול היצר הרע. וזה שכתוב "רשע יכין וצדיק ילבש"." כמו שאנחנו יודעים את זה אצל הילדים, הם גדלים, הם לא גדלים מתוך מה שאנחנו נותנים להם, אנחנו חושבים שעל ידי זה שאנחנו מוסיפים לילדים כל מיני דברים חכמים ומלמדים אותם, הם בזה מתפתחים. לא, אם אנחנו נתעמק בזה אנחנו נראה שזה לא נכון, שהילדים מתפתחים מתוך מה שההשגחה העליונה מכוונת אותם להתפתחות, ולכן אנחנו רואים הרבה דוגמאות כאלה בעולם, וודאי שאנחנו צריכים להשקיע בתיקון הילדים, זאת אומרת בהתפתחות שלהם, אבל באמת הגורל שלהם הוא לא כל כך תלוי בזה. אז על זה הוא אומר כך, "ואז בא המקטרג ושואל: "למה נותנים להם אלו דברים העליונים," זאת אומרת, הדברים של לשמה, על מנת להשפיע תכונות רוחניות "אשר עליהם לא עבדו ולא קוו," מה זה שלא קיוו? כי לא יכולים לתאר לעצמם, מה זה נקרא רוחניות, אם אתה נמצא בגשמיות. אנחנו מרגישים רק את העולם הזה, והתכונות שלנו הן רק גשמיות, כולנו לקבל, ואפילו אם נותנים זה לזה, זה גם כדי לקבל, "אלא כל מחשבותיהם ומטרותיהם היו רק דברים הנוגעים לצורכי עצמם, הנקרא שלא לשמה?"

אז למה אחר כך נותנים להם לשמה? וזה שאומר "רשע יכין וצדיק ילבש"." ושזה אותו דבר, אותו אדם, רק קודם הוא היה רשע והוא עושה כל מיני פעולות, ואחר כך מגיע למצב שנעשה צדיק ויקבל את כל המילוי, יקבל כל השכר כאילו שהיה צדיק. אבל הוא לא היה צדיק, הוא היה רשע, אז למה זה קורה, "פירוש, שמקודם היה עובד בבחינת רשע," זאת אומרת, הכול לטובת עצמו, במוח ובלב "היינו שלא לשמה," לעצמו "אלא לשם המקבל. ואח"כ הוא זוכה לשמה, היינו שכל העבדות נכנסת ברשות הקדושה," שהוא רוצה ממש להיות מחובר לאחרים ודרך אחרים לבורא והכול להשפיע מעצמו החוצה, וזה שכתוב "וצדיק ילבש"." שמה שהוא מלביש על עצמו זה רק רצון להשפיע, רצון לתת, וזה מה שקורה לנו בדרך. אז יש לנו שני מצבים, מלך ממית, שאנחנו נמצאים במצב של על מנת לקבל, ומחיה, זה שמתקן אותנו ומביא אותנו לעל מנת להשפיע, לשמה, ומצמיח מזה ישועה. שלושה מצבים, "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". זה מה שאנחנו עוברים.

שאלה: מה זה אורות לשמה והשגה מלאה?

זה מילוי שאדם מקבל באותה הכוונה על מנת להשפיע, שהוא פיתח למעלה מהרצון לקבל שלו.

תלמיד: לשם מה עובדי השם זקוקים לאורות, השגה, לשמה?

מפני שאלה כוחות ההשפעה שהם מפתחים ועל ידם הם ממלאים את הבורא, את השכינה, באור חוזר שלהם, יש להם עביות, מסך ואור חוזר, ובאור חוזר הם ממלאים את הרצון לקבל הכללי שהבורא עיצב לכל הנבראים. זאת אומרת הם בזה בעצם מביאים את הבורא לשכינה, לאותו רצון לקבל שנמצא ביניהם. לכן כתוב שהבורא אומר "אתם עשיתם אותי", אנחנו במצב שלנו, בגישה שלנו, ממלאים את רשת הקשר הזאת בינינו, שכולה בעל מנת להשפיע זה אל זה.

שאלה: האם אני יכול לקבל את ההתעוררות מלמעלה רק אם אני מכיר שאני נמצא במצב רשע, והאם זה עוזר לי לעבור למצב של אמונה?

אי אפשר להגיע למצב אחד, אלא מהמצב שכנגדו. לכן אני אומר, כשאני קם בבוקר, נניח בבוקר, זה יכול להיות באמצע היום, בכל מצב, אני מרגיש את עצמי כבהמה. לא רוצה כלום, לא אכפת לי שום דבר, אני נמצא בכאלו מחשבות שאני רוצה או לא רוצה, וכך וכך, מבולבל, ואז אני מתחיל לסדר את עצמי. בדרך כלל אני מסדר את עצמי על ידי קריאת מאמרי "שמעתי", כך התרגלתי מזמני הרב"ש. אז כך מדרגת הבהמה אנחנו קמים, וכל פעם הבהמה יכולה להיות יותר גרועה, יותר מורכבת, יותר קשה לה להתעורר.

אני מתחיל לחשוב מחשבות על עצמי, ואחר כך אני מתחיל להגיע מזה למחשבות על החברים ועל הבורא, ולאט לאט בצורה כזאת אני מתעורר. אני אגיד לכם, אם אני מגיע לשיעור בלי הכנה כזאת אז אני לא יכול להיות בשיעור, אני לא נמצא כאן, אתם כאילו תראו אותי כמו שעכשיו אני נמצא, אבל זה לא אני, זו סתם גופה שעושה משהו, אבל לא תקבלו ממני גם תשובות, אתם מרגישים אולי שאתם מקבלים תשובות רק ברקע הגשמי כגלי קול המגיעים אליכם, אבל בעצם המטרה שלי לעורר בכם גלים פנימיים יותר, רוחניים ואז רוצה שתתעוררו מתוך זה שיהיה לכם קשר ביניכם וקפיצה לרוחניות. ככה זה עובד.

שאלה: מה זה גורל עבור עשירייה?

גורל עבור עשירייה זה מה שאנחנו צריכים להשיג, אנחנו לא יכולים להבין את זה לפני. זה כמו שתשאל משהו על תינוק לפני שהוא נולד. קודם תנסו לחבר את עצמכם כמה שיותר לקשר אמיץ וקבוע, תרגישו שזה נולד, ואז בגוף הזה שנולד הבורא ייתן את רוח החיים, הנשמה, ומזה תגלו מה ומי אתם ברוחניות.

שאלה: סיפרת שהרב"ש היה פותח שמעתי, קורא כמה שורות ועובד עם זה איכשהו, מה זו העבודה הזאת, איך עובדים ככה?

אני לא יודע, את זה אתה תגלה ותראה.

תלמיד: תיארת קודם איך אדם מתעורר כבהמה ואז רואה שהוא מבולבל, לפעמים הבלבול הוא כזה שהוא אפילו לא מבין שהוא מבולבל, יש דרך לעזור, איך אדם יכול לשים לב שהוא מבולבל?

יש לנו רק דבר אחד כמו שרב"ש כותב, חיבור בין החברים, בזה אנחנו מחזירים את עצמנו למערכת הנשמה, ויש לזה בטוח פעולות גשמיות ופעולות רוחניות שאנחנו מסוגלים איכשהו לבצע, ואז בהתאם לזה אנחנו נרגיש כמה אנחנו כן מתקדמים.

שאלה: מה לגבי בית, אותה סירה שיש כרישים סביבה, ים סוער וכולי, האם על פי המאמר הזה יוצא שאנחנו בעצם לא שמים לב לאותם כרישים ופונים אל הבורא לא כדי שהם ייעלמו, אלא כדי שנוכל להתעלות גבוה יותר לתכונת האמונה מעל הדעת, לתכונת לשמה?

כן, ודאי. בסופו של דבר המאבק על החיים הגשמיים מביא אותנו למחשבות על חיים נצחיים, ואז חיים נצחיים קושרים אותנו לבורא, והקשר לבורא מביא אותנו למצב שאנחנו כבר לא חושבים על החיים הגשמיים ולא על החיים הרוחניים, אלא על לשמה, איך להשפיע ולהשאיר שם את כל המאמצים שלנו.

תלמיד: הכרישים והספינה זה כדי להתעלות?

כן, ודאי, בשביל מה כל העולם הזה וכל החיים שלנו וכל מה שאנחנו עוברים, זה בסך הכול כדי שיהיו לנו אבחנות נכונות להתקשר לבורא.

שאלה: הבורא פעם מרחיק ופעם מקרב לעשירייה, וכשהוא מרחיק אני מתחיל להתפלל, לבקש מכיוון שרע לי, אבל כשהוא מקרב אני כאילו נרגע, כאילו הכול טוב, ואני מחפש ולא מבין איפה חופש הבחירה, יש בכלל חופש בחירה?

הבחירה החופשית שלנו היא רק בחיבור בינינו, ואם את כל העליות והירידות, ההתקרבות וההתרחקות תייחס לקשר בינך לחברים, אז תראה כמה על ידי כך אתה יכול להשפיע להם ובסופו של דבר גם לעצמך בצורה אמיתית רוחנית. לא בצורה אישית, כי בצורה אישית אתה בהמה אפילו שתעשה דברים הכי טובים, אלא ככול שתהיה מחובר עם החברים אז תיקרא "אדם", כי אתה רוצה להידמות לבורא דרך רשת הקשרים בינך לחברים, ורק בצורה כזאת אתה מתחיל להיות אדם ואז תוכל לממש את הפעולות, פעולות רוחניות.

תלמיד: בימים הראשונים לימדו אותנו שחופש הבחירה היחיד של האדם הוא בדיוק בזה, לייחס הכול לבורא, לעשירייה, אבל בכל זאת אני לא מבין, זה תלוי בכך שמוסיפים לי רצון או לוקחים לי רצון, אני לא רואה איפה אני משפיע על התהליך הזה, איפה אני בוחר?

אתה לא צריך לבחור בשום דבר חוץ מאשר בקשר שלך עם העשירייה. אין לך יותר, כי בבורא אתה לא יכול לאחוז, אין לך במה, אין לך כלי. כשאתה אוחז דרך עשירייה בבורא, אז יש לך את כל הנתונים, כמה אתה מחובר איתם וכמה אתם יחד מחוברים עם הבורא. תתפסו את זה ממש בשיניים, כמו ילד הדבוק לאימא. ראית איך הוא דבוק? ידיים, רגליים, הכול, הוא רוצה להידבק אליה, ככה אנחנו צריכים להיות דבוקים בינינו ולבורא, זה הכול. ובזה להיות כל הזמן, כמה שיותר. תתארו לעצמכם כזה מצב ואל תזוזו ממנו במשך זמן, נגיד, יום, יומיים, כמה שאפשר, למרות כל ההפרעות שיהיו על כל אחד.

בואו ניפגש היום בעוד כמה שעות, יהיה לנו עוד שיעור אחד, ושם נדבר על איך השתדלנו לשמור על הקשר בינינו בצורה כזאת שממש כולנו נמצאים בקשר בינינו ודבוקים בבורא הנמצא בתוכנו, בינינו. אנחנו כולנו כאילו נדבקים לאימא שלנו כתינוקות, בואו ננסה. כמו דבורים על הדבש, ממש ככה מכל הצדדים. לא יודע עוד איך להביא לכם איזו תמונה, אבל אני מבקש להשתדל להיות בזה ובסוף היום, זאת אומרת בחצי השני של היום כשיהיה לנו עוד שיעור נשאל את עצמנו, ניסינו להחזיק בזה וכמה? ונדבר על ההפרעות ועל איך יותר ויותר להיות צמודים לזה, כי זה לא עניין של כמות החומר שאנחנו עוברים, אלא עניין של ביצוע פעולות כאלו של חיבור בינינו לבורא.

שאלה: אמרת שהמלך ממית, מחיה ומצמיח. האם זה שהוא ממית זה אומר שהוא מוסיף רצון לקבל? ומה זה אומר שהוא מחיה ומצמיח?

זה נקרא שהבורא עובד עלינו ועושה איתנו את כל הפעולות. הוא קובע מלמעלה שהוא ממית אותנו, זאת אומרת, הייתה לנו איזו רוח, השפעה, אהבה, חיבור, רוחניות איכשהו, מרגישים משהו, וזה נעלם. אחרי זמן מה שאנחנו מרגישים כחיות, כשום דבר, ולא רוצים או כן רוצים, הוא מתחיל להחיות אותנו. הוא נותן הזדמנות פה ושם, כל מיני מחשבות, כל מיני פעולות לעשות, וזה נקרא שאחרי שהוא ממית עכשיו הוא מחייה, עושה החייאה, פעולת התעוררות.

ומכל המצבים האלה שממית ומחיה, ממית זה נקרא "שבא הערב", ומחייה נקרא "שבא הבוקר" בעבודה שלנו, מזה אנחנו מתחילים להרגיש שהוא מצמיח ישועה, שיש לנו כבר כיוון לאן להתפתח ולהגיע. להגיע לישועה, לזה שבסופו של דבר אחרי עוד ועוד פעולות כאלו אנחנו נצא מהרצון לקבל שלנו ונגיע דרך חיבור לעל מנת להשפיע.

שאלה: למה הבורא משחק בנו כמו בלוח שחמט?

כדי שנלמד את כל הפעולות בעד ונגד ומתוך זה נשיג אותו.

שאלה: אתמול היה לנו תרגיל בעשירייה לפתוח את המחלוקות בצורה עדינה ולכסות על זה באהבה. איך אנחנו צריכים להרגיש אחרי תרגיל כזה, מה התוצאה הרצויה שעכשיו אנחנו יכולים להגיד שהתרגיל היה מוצלח?

זה תלוי עד כמה אתם מתעלים למעלה מהתרגיל ורוצים לראות שהוא קירב אתכם במשהו למטרה, ואתם לא נשארים בתרגיל עצמו אלא במה שיוצא לכם ממנו. זה העיקר, הסיכום.

תלמיד: איך לברר את זה, לעשות בדיקה איך כל אחד מרגיש? איך מגיעים לתוצאה הזאת?

איך הבנתם יותר מה אתם צריכים לגלות בעבודה שלכם דרך החיבור. ההתקדמות היא עד כמה הבנתם שבחיבור יש לכם הצלה. כי אתם לא יכולים לקפוץ לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא, אלא בדרך אתם חייבים לתקן את הכלי שהוא שבר, הכלי דאדם הראשון השבור. אתם חייבים לעשות את זה. ולכן אין כאן ברירה אלא להבין שכל הקשרים בינינו מיועדים לתיקון, ואנחנו צריכים ללמוד איך לתקן אותם, שמהתיקון שלהם אנחנו מאחדים את השברים ומתוך זה שאנחנו מחברים את החלקים השבורים במערכת, אנחנו מתחילים להבין את המערכת, להרגיש את המערכת.

אנחנו לומדים את הבורא, מתוך זה שמחברים את החלקים שהוא ברא. ומתוך חיבור החלקים מתחילים להבין איך עובד המנגנון הזה שנקרא "נשמה" ומה יש בתוך הנשמה הזאת. עד כמה היא מורכבת, עד כמה היא נמצאת בהבחנות הדדיות בין כולם לכולם, מה ההשפעה ההדדית זה על זה.

ואז מתוך זה שאנחנו מתחילים ללמוד את הדברים האלה, איך מקושרים יחד חלקי הנשמה, אנחנו מתחילים להבין מזה את מחשבת הבריאה. למה הבורא עשה את זה בצורה כזאת? למה הוא שבר אותה? למה אנחנו צריכים מתוך השבירה להכיר את המכונה הזאת? כדי שמתוך זה נכיר את "מחשבת הבריאה" שנמצאת שם מההתחלה, "סוף מעשה במחשבה תחילה", שכך הוא חשב מראש שנגיע למצב השבור, ומהמצב השבור נתחיל להשיג אותו כך בהדרגה. קודם מקוביות ואחר כך מדברים יותר מורכבים, ואחר כך נבין למה הם מחוברים בצורה כזאת, שככל שיש לנו בעיות, היינו שאלות, נרצה לפתור אותן, ואז נראה למה החלק הזה מחובר לחלק הזה ולמה הדברים האלו קודם ואלו אחר כך וכן הלאה. וכך בצורה כזאת נתחיל להבין את הבורא, למה הוא עשה לנו את זה, מה הוא רצה בזה.

אחר כך נתחיל להרגיש בתוך החיבורים האלה, בתוך הבריאה הזאת את "שכל הפועל" שזה הוא, ואז יותר ויותר נתקרב אליו, נהיה ברגש שלו, בשכל שלו, בתהליך, בתכלית הבריאה. זה מה שמביאה לנו העבודה שלנו. ולכן לא לזלזל בחיבור, בתוך החיבור, כי מתוך החיבור אנחנו מתחילים להכיר אותו, אי אפשר אחרת. רק מתוך העבודה שהוא עשה ושבר אותה בכוונה בשבילנו, כדי שנתחיל לשחק כמו ילד עם קוביות, אנחנו מתחילים להבין את השכל הפועל בפנים. לבעל הסולם יש מאמר "שכל הפועל", כדאי לקרוא כדי שנוכל יותר להבין.

תלמיד: יש הרגשה שיצאנו מהתרגיל הזה עם טעם מר, לא הייתה בהכרח הרגשה של התעלות וחיבור. מה הסימן הזה אומר?

אני לא יודע. אני חושב שלא הבנתם את מהות המאמר. מה הוא אומר לנו? שיש שתי צורות שמנהלות אותנו ואנחנו מגיעים למטרה על ידי כך ששתי הצורות האלה, יצר הרע ויצר הטוב, "בואכם לשלום מלאכי השלום", שני המלאכים מביאים את האדם למטרה, מלאך הטוב ומלאך הרע. ובאמת אין טוב ורע אלא שניהם כך מגלים לנו. ואם אני יוצא מאיזה מאמר או מאיזה שיעור במצב רוח לא טוב סימן שאני לא מחובר לכולם, לא מחובר למורה, ולא למאמר, ולא לבעל המאמר, כי ודאי שמשם יוצא האור ואני בכלל נמצא בתוכי בחושך, חבל.

אולי אתה מרגיש כך בגלל שאתה לא יכול להפטר מהביקורת שלך על הכול.

תלמיד: איך עוזרים אחד לשני במצב כזה?

תחשוב איך אתה מתעלה מעל הביקורת שלך על הכול ועל כולם.

שאלה: איזה חלק מהנברא "המן" מייצג?

המן מייצג את הרצון לקבל על מנת לקבל בצורה הגרועה ביותר, הסופית, השלמה. יותר נכון, כוונה על מנת לקבל, לא הרצון עצמו כי הרצון הוא לא טוב ולא רע, אלא תלוי בכוונה שרוכבת עליו. אז המן הוא כולו "על מנת לקבל".

שאלה: האם הרשע נשאר בנו אחרי שהוא מתקן את הצדיק, מה קורה לו אחרי התיקון?

שאלה יפה. מה קורה לרשע כשאנחנו מתקנים אותו? הרשע הזה הופך להיות צדיק ועוד יותר צדיק מכל הצדיקים שהיו לנו קודם. כל פעם שאנחנו מתקנים איזה רשע שבנו, בינינו, אז קודם כל רצון לקבל יותר עמוק, יותר גדול ומקולקל שלא היה קודם מתגלה בנו, וכשאנחנו מתקנים אותו הוא נעשה צדיק יותר גדול שלא היה לנו. לכן "כל הגדול מחברו" שרכש דרגה גדולה יותר הוא מפני ש"יצרו גדול ממנו", שהיה קודם ביצר הרע יותר נמוך.

שאלה: האם הגורל של האחרים נמצא בידיים שלי והגורל שלי נמצא בידיים שלהם?

כן, וזה נקרא במילה אחת "ערבות". זה מושג, זה התוכן הפנימי של הערבות, שאני לבד לא עושה שום דבר, אני תלוי בסביבה והסביבה קובעת את הגורל שלי, את העתיד שלי.

שאלה: ולכן תפילה עבור האחרים זאת "תפילת רבים"?

תפילה עבור האחרים זו התפילה היחידה הנכונה שאני יכול להפעיל, וזו התפילה היחידה שבאמת עוזרת לי ומגיעה לבורא והוא עונה עליה. מי שמתפלל עבור עצמו לא זוכה לתשובה מהבורא, רק אם הוא מתפלל עבור האחרים. לכן "המתפלל עבור החברים זוכה תחילה", למה? כי בצורה כזאת דווקא הוא מתחיל להתעלות בדרגה הרוחנית.

שאלה: אם אני מלאה בהכרת תודה על העבר, אני מברכת על הגורל שלי, מה שהבורא נתן לי, האם זה נקרא להשתמש נכון במה שניתן לי מלמעלה לפי רצון הבורא?

כן, זה כתוב כך גם בתפילות, שקודם כל אנחנו מודים לבורא על כל מה שיש, על כל מה שעשית, בראת. למה? כי אנחנו בזה שמודים לו על זה, מגלים שאנחנו מבינים שמטרת הבריאה היא נכונה וטובה ולטובת הנבראים ורק את זה הוא עושה, כי אחרת מה לעצמו? הוא כולו להשפיע האבסולוטי, השלם.

לכן מתוך זה שכך אנחנו מקבלים אותו, שבטוח שאין לו שום רצון לקבל, אם כך אנחנו פונים אליו, ואז אני פונה אליו מתוך זה שאין לו שום חשבון לעצמו כמו לבני אדם, אלא רק להשפיע ורק לטובת כל אדם ולכולם יחד, כי אצלו במערכת השלמה הדברים האלה משתווים יחד, כמו לאחד כך לכולם.

שאלה: אנחנו עושות הרבה פעולות בעשירייה שלנו, איך אפשר להוסיף את האיכות לכמות הזאת כדי שהמאמצים לא ילכו לאיבוד?

כדי להוסיף איכות לפעולות יש לכם שתי פעולות. פעולה אחת, שאתן ביניכן מבררות איך אפשר להעלות את האיכות של החיבור שלכן, דבר אחד, ודבר שני, שאתן חוץ מהבירורים האלה פונות לבורא יחד, עוד יותר יחד, עוד יותר יחד, וכך כך פעם רק יותר ויותר יחד. לא פונה אף אחת לבורא לבד, רק יחד.

ותכתבו אפילו ביניכן עם מה אתן פונות לבורא, "אנחנו רוצות לבקש", אבל משהו קונקרטי, לא איזה דברים ש נמצאים אי שם, ועם הדברים האלה הקונקרטיים תפנו אליו ותראו עד כמה שאתן תרגישו שהמצב שלכן בהתאם לזה משתנה.

שאלה: הכול מתחיל ונגמר בחיבור, אבל מהו חיבור שהוא לא בתוך ישיבת עשירייה, או בזמן השיעור, או הפצה משותפת? כל הזמנים שבין לבין, מה זה החיבור בזמנים האלה?

זה שאני נמצא בישיבה ובכל מיני פעולות כאלה ואני קשור איתם, ורואה אותם, ושומע אותם, וחושב מה שכולנו חושבים, זה לא פעולות שלי, אלה פעולות שלנו. אני מדבר על המצב שלנו, על הדרגה שלנו, אז כשאני נמצא לבד, אני כאילו אני נמצא לבד. וכאן דווקא יש לי ההזדמנות להיות יותר קשור לחיבור שלי עם העשירייה. כשאני נמצא ביניהם אני נמצא בהשפעה הפיזית שלהם, אני שומע, אנחנו עושים משהו, אז אני נמצא בהשפעה שלהם ולכן אני לא כל כך נמצא כאן בבירורים או בפעולות שלי כלפי העשירייה.

אבל כשאני נמצא לבד, בינתיים לפי הדרגה שלי, שאני עדיין לא ברוחניות, אני מרגיש שאני כביכול מנותק מהם. ואז יש לי אפשרות, הזדמנות להתקשר אליהם, להימשך אליהם, וכמה שיותר להיות מסור להם. וזה הרווח הגדול שלי, כשאני מתקרב אליהם, רוצה לעזור, רוצה לעשות משהו. ואף אחד לא מפריע לי בזה. אני לבד. אני לא מטשטש את זה עם זה שאני רואה פרצופים, אלא אני מתאר לעצמי את המהות של כל חבר וחבר, רצונות אל מטרת הבריאה, ועד כמה שאני יכול להשתמש בכל הרצונות שלהם, להיכנס בתוכם ולעזור לכל אחד ואחד, לדחוף אותם לבורא.

וממני תלוי כמה שכל אחד מהם וכולם יחד יתקרבו לבורא, אז אני מתאר לעצמי כאלה פעולות שאפשר לעשות. זה טוב מאוד אם אנחנו, כל אחד יעשה כזה תרגיל לפני השיעור. אני בא לשיעור כדי לדחוף קדימה את כול החברים שלנו, ובכלל את כול האנושות לקראת הבורא.

שאלה: אם מידי פעם אין חיבור בין כמה חברות בעשירייה, זו אשמתי שלא בקשתי מספיק?

אני חושב שצריכים לראות שהבורא נותן לנו הזדמנות. הוא נותן לנו הזדמנות להתחבר, ומגלה לנו כמה תקלות שיש בינינו, ואסור לאף אחד לחשוב שהוא לא שייך לאותה התקלה.

נגיד, חבר אחד וחבר שני נמצאים ביניהם באיזה ריחוק. אני לא צריך להיות רגוע שזה לא שייך לי. ואסור לנו לחכות עד שזה ישתנה במשהו. אנחנו צריכים בכל זאת לפחות לחשוב בלי דיבורים אפילו, אבל כל הזמן לחשוב על זה כמו על מחלה קשה, מחלה שממיתה, ממיתה אותנו בעשירייה ולא נותנת לו אפשרות להתקדם, אלא ההפך. מיום ליום כשאנחנו דוחים את ההתקרבות הזאת בינהם ולא פועלים כמו שצריך, אנחנו מפסידים כולם.

תראו מה שקורה בגוף אם יש איזו בעיה. אנחנו יכולים לראות בתוך הגוף, ברנטגן ובכל מיני בדיקות שכל הגוף מתחיל לעשות משהו בזה. כל מיני חלקים, חלקי דם, ועוד נוזלים, ועוד כל מיני דברים מתחילים להיות סביב זה.

קודם כל עושים איזה כיס, סוגרים [מבודדים], את הדבר החולני בתוכו וכן הלאה, כך עושים.

אנחנו צריכים ממש לבודד את הבעיה הזאת שלא תשפיע על האחרים, כי יכול להיות שתקלה בין שני חברים תשפיע עכשיו על כל הקבוצה, [וצריך] לטפל בתקלה הזאת עד שזה יהפוך להיות לטוב. כך לטפל.

שעל ידי התקלה הזאת לא ירגישו שניהם שהם נמצאים באיזה ויכוח, אלא שהבורא רוצה לתת לנו דוגמה איך אנחנו על ידי זה שיש ויכוח בינהם, יכולים כולנו להתחבר, כולנו להגיע לחכמה יותר גדולה, לחכמת החיבור.

לא לשכוח שסך הכול חכמת הקבלה זה חכמת החיבור. שמתוך חכמת החיבור אנחנו משיגים את הבורא, חכמת הבורא.

שאלה: אם החברות שיש ביניהן ריחוק לא מעוניינות בקרבה, לא רוצות להתקרב, אז העשירייה צריכה רק לחשוב עליהן?

העשירייה צריכה להשפיע עליהן, להסביר להן, לחייב אותן לקרבה. לא יכול להיות שהן יישארו בצורה כזאת. לא יכול להיות. ואם בכל זאת הן לא מסכימות אז אנחנו נותנים להן פרק זמן, נגיד שבוע ימים שיבינו למה כל המטרה שלנו היא להתחבר למעלה מכל ההפרעות.

ואנחנו מחייבים אותן להכין חומר על כך שצריך להיות חיבור למעלה מההפרעות, ודווקא למעלה מההפרעות הוא החיבור המוצלח והחי, ושהן יספרו לנו על זה אחר כך. שלא ידברו יחד. אבל כל אחת צריכה לתת איזה נאום גדול, לחצי שעה לפני הקבוצה, עד כמה שצריכים להתחבר למעלה מההפרעות.

בואו נראה אם זה לא ישכנע אותן. אחר כך אני אתן לכן עוד כמה עצות.

שאלה: כשהעשירייה מתפללת בשבילי אני מרגישה יותר גרוע. למה?

כי יש לך בושה. אבל אל תסתכלי על זה כך. תסתכלי על זה שהבורא נתן לך איזו בעיה שהעשירייה סביב הבעיה הזאת יכולה להתחבר. ואז במקום להביא כביכול בעיה לסביבה, את מביאה הזדמנות לחיבור יתר. ולכן במקום הפרעה את הופכת להיות ממש לרכוש טוב, לסיבה טובה, יפה לעשירייה.

שאלה: אמרת קודם שכמורה אתה רוצה לעורר בתלמידים שלך גלים פנימיים של חיבור. איך אני יכולה לעורר בעשירייה שלי גלים של חיבור?

דוגמה. אין יותר מדוגמה. זה העיקר. יש אנשים שהם יותר חיצוניים והם מדברים, אקספרסיביים כאלה, ויש כאלה שהם מופנמים. זה תלוי בטבע. אבל אם לא שמים לב לטבע או לוקחים בחשבון את הטבע, צריכים אנחנו בכל זאת לתת דוגמה לחברים, כמה שאפשר. יש כאלה שיכולים לעשות את זה בדיבור, יש כאלו שבשקט במעשה. ועוד ועוד.

אני סיפרתי שאני מאוד מתפעל מנשים וגם גברים שהם באים למרכז שלנו ועושים כאן כל מיני עבודות בניקיון, בתיקונים קטנים, בעוד משהו. ככה זה. ואני מאוד מכבד אותם. אז כך אנחנו צריכים לראות את הדברים שאנחנו יכולים לעשות כל אחד לשני.

טוב, בנות נחמדות. אני מאוד מרוצה מהשאלות שלכן. שאלות יותר עמוקות, יותר חשובות ממה שהגברים שואלים, למרות שלגברים יש יותר הזדמנות להיות בחיבורים, ולכן אולי השאלות שלהם הם נראות כפשוטות, אבל הן יותר פרקטיות.

אני מאוד מקווה שגם מהשאלות והתשובות שלנו אתן תתחברו יותר ביניכן. אני מאוד ממליץ על זה. אתן יכולות לקפוץ לדרגה רוחנית ממש בצורה מאוד חשובה. יש לכן ידע, יש לכן שכל, יש לכן מרץ, יש לכן יחס יפה וטוב, לב חם, הכול. רק לרכז אותו קצת יחד.

בהצלחה. מחבק אתכם ונקווה שנתראה בשיעור צהריים. תודה. ותודה לכולם.

קריין: יש לנו תרגיל מומלץ בעקבות מה שאמרת.

התרגיל המומלץ משיעור הקבלה היומי, שומרים על הקשר בינינו כך שכולנו דבוקים בבורא שנמצא בינינו ובתוכנו ומבררים עד שיעור הצהריים עד כמה שמרנו על הקשר הזה.

מצוין. טוב מאוד.

(סוף השיעור)