שיעור בוקר 02.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 241, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "החיזיון של רבי חייא"

החיזיון של רבי חייא

[חזווא דר' חייא]

.49" השתטח רבי חייא על הארץ, ונשק את העפר, ובכה, ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בָּלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. כמה אתה חצוף. רבי שמעון, שהיה מאיר לעולם, השליט הגדול, הממונה על העולם, שזכותו מקיים את העולם, מתבלה בך. רבי שמעון, אור המאור, אור העולמות, אתה בָּלה בעפר. ואתה קיים ומנהיג את העולם. השתומם רגע אחד ואמר, עפר עפר, אל תתגאה, כי עמודי העולם לא יהיו נמסרים לך, שהרי רבי שמעון לא מתבלה בך.

יש להבין היטב עניין ההשתטחות הזאת של רבי חייא. עיקר העסק של רבי חייא ורבי יוסי בדרך שהולכים יחד, באותו השער הסתום, מלכות דמלכות, שאינה מקבלת כלום מכל אלו המוחין העילאין שב-6000 שנה מטרם גמה"ת. ורבי יוסי השיב לרבי חייא, בשם רבי שמעון, שוודאי השער הזה נשאר סתום, וכל השלמות רק במפתחא. וזה שהציק להם מאוד.

עד שבא רבי חייא להתעוררות גדולה, השתטח רבי חייא על הארץ, ונשק את העפר, ובכה, ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף. ואמר, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך.

כי ע"י חטאו של אדה"ר, נשרו כל הנשמות ממנו, ונפלו בשבי אל הקליפות, שהן כוללות כל הנשמות שבעולם. ואדה"ר בתשובתו תיקן רק את חלקו בלבד, וגם זה לא בשלמות הגמורה. ואחריו הן הנשמות, המתבררות בכל דור, ע"י תשובה ומע"ט עד גמה"ת. ונמצא, שכל אלו הנשמות הגבוהות, מיחידה וג"ר דחיה, תלויות בבירור ובזיווג על המלכות דמלכות, השער הסתום, שאין לה בירור וזיווג.

הנה כל הנשמות ההן מתבלות בעפר, שהוא הקליפות, כמ"ש, והנה דִמְעת העשׁוּקים, ואין להם מנחם. כי קליפת העפר שולטת עליהם בחוצפה ובקשיות עורף, בהיותה בטוחה בכוחה, שאין מי שיוכל להציל אותם מידה.

וזה שבכה רבי חייא, ואמר לעפר, לקליפות, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך. כי כל אלו הנשמות הגבוהות מכולם, שהן מחמדי העין, נרקבות בך בלי תקווה להצילן מידך.

וכל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. כל צדיקי העולם, המאירים את העולם, נמצאים גם הם חסרים מהשלמתם, מסיבת השבי של אלו הנשמות הגבוהות. משום שכל הנשמות כלולות זו מזו. ולפיכך נמצא שגם הם נאכלים ונטחנים, בכוח החוצפה של העפר הזה.

ורבי שמעון לא מתבלה בך. תחילה רצה לומר, שגם רבי שמעון נבלה בעפר הזה. כי שמע מרבי יוסי, שגם הוא הסכים, ששער זה סתום ואין לגלותו. ואח"ז תמה ואמר, רבי שמעון, כיוון שהוא המקיים כל העולמות ומנהיג אותם, איך אפשר שלא יהיה שלם בכל שלמותו? אח"ז השתומם רגע אחד, כלומר, שהתיישב בדעתו, ואמר, בהחלט שרבי שמעון לא מתבלה בך. כי הוא ודאי בתכלית השלמות, אלא שלא יכול להבין האפשרות הזו".

שאלה: אם בזוהר שאנו קוראים יש סיבה ותוצאה של כוחות, סדר יציאה של כוחות שמאפשר לנו לקבל, מדוע לכל מילה יש משמעות גשמית?

הכוחות האלה פועלים גם ברוחניות, וגם בצורה חלקית מאוד מאוד קטנה בגשמיות, אבל בכל זאת פועלים, זה דבר אחד. דבר אחר, הספר כתוב לאנשים שחיים בעולם שלנו ורוכשים, תופסים את העולם העליון בצורה הדרגתית, לכן זה נכתב בסגנון כזה.

תלמיד: אני לא כל כך מכיר מילים בעברית, אז ללא תרגום יותר קל לי להתרכז ברגשות שלי ולהתמוסס בחברים. כשאני עובר לשמוע ברוסית המוח מתחיל להראות לי צורות לכל מילה, צורות גשמיות, אי אפשר להיפטר מהשכל הגשמי.

אין מה לעשות, צריך לעבוד גם עם זה וגם עם זה, גם בשכל וגם ברגש.

תלמיד: כשהשכל מראה לי את הצורות של כל מילה בצורה גשמית, האם צריך להתנתק, לשמוע על הצורות האלה אבל לרצות להתנתק ולהעביר את זה לרגש?

כן, זה בשביל שתשקיע יגיעה, ואז אתה באמת תתנתק.

שאלה: מה הוא העפר הגשמי שטוחן ובולע צדיקים גדולים ובכלל את הכל?

בחינה ד' שבעצם אי אפשר לתקן אותה.

שאלה: מהן הנשמות הגבוהות מיחידה וג"ר דחיה?

אנחנו אחר כך נדבר עליהם, איך מתקנים אותם. השאלה נכונה, אנחנו לא יכולים לתקן אותם על ידי האור הרגיל.

שאלה: כתוב, "וכל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. כל צדיקי העולם, המאירים את העולם, נמצאים גם הם חסרים מהשלמתם". מה זה אומר, שרבי שמעון ורבי חייא לא הגיעו לתיקון? מה זה אומר שהם לא הגיעו להשלמתם?

שהם "הולכים בדרך" זה סימן שלא הגיעו להשלמה. כי הדרך היא העלייה הרוחנית עד השתוות הצורה השלמה לבורא.

תלמיד: יש תיקון פרטי ותיקון כללי?

יש גם את זה וגם את זה.

תלמיד: רבי שמעון הגיע לתיקון פרטי?

אני לא יודע, לא רוצה לדעת ולדבר על זה. אלה דברים שאפילו אם אענה לך נכון אתה תקבל אותם בצורה לא נכונה או ההיפך, בשביל מה? זה כמו שילד קטן מבקש ממך איזו נוסחה מיוחדת במתמטיקה, מה זה יעזור לו או לך?

תלמיד: הוא כותב, "מסיבת השבי של אלו הנשמות הגבוהות. משום שכל הנשמות כלולות זו מזו". לכן שאלתי אותך על ההתכללות.

ודאי שהן כלולות זו מזו, הן נפרדו זו מזו ועכשיו צריכות בחזרה להתחבר.

תלמיד: איך אפשר לקשור את זה לחיים שלנו, לעשיריות שלנו?

לחיים שלנו אי אפשר לקשור, לעשירות שלנו אפשר לקשור. אנחנו בהתקשרות בינינו מתחילים להכיר מה זה נקרא לבנות את העשיריות, לבנות את הנשמות.

תלמיד: ואז כתוב, "שגם הם נאכלים ונטחנים, בכוח החוצפה של העפר הזה", מה זה אומר?

לעפר אנחנו עוד לא הגענו, עפר זה מלכות דמלכות, אנחנו עוד לא הגענו אליו.

תלמיד: מה הרמז פה, שלהגיע לזה זאת עבודה קשה?

זאת עבודה מיוחדת, עבודה מאוד מיוחדת.

שאלה: כתוב, "ואדה"ר בתשובתו תיקן רק את חלקו", יש משהו מתוקן בנשמה?

יש עבודה בתיקון החלקי, לכל דור ודור יש עבודה משלו, ומה שאנחנו צריכים לתקן זה כבר התיקון האחרון שנקרא "גמר התיקון". אז אין לנו הגבלה בשום תיקונים.

שאלה: בטקסט כתוב שרבי יוסי עונה בשם רבי שמעון, מה זה אומר שהחכם לא עונה בעצמו?

התלבשות הפרצופים זה בזה. זה לא רבי יוסי ולא רבי חייא, זה לא גופים, זאת התלבשות רוחנית של אחד בתוך השני.

שאלה: היום אני ש"ץ בעשירייה, מה אני יכול להעביר לחברים אם אני לא מבין אף מילה בזוהר? מה אני יכול לקחת מהשיעור?

זה תלוי באיזו דרגה הם נמצאים, אני צריך לדבר איתם כך שהם יבינו, או לכל הפחות ירגישו משהו.

תלמיד: אם אני לא מבין את מה שאנחנו קוראים עכשיו בזוהר, מה אני צריך להעביר להם?

אל תעביר כלום, קח משהו אחר יותר מובן.

שאלה: האם את ההקשרים הרגשיים שהזוהר יוצר אנחנו צריכים להתפתחות שלנו?

כן, אבל זה לא העיקר, עוד נגיע לדברים כאלה.

שאלה: אני מרגישה את הכעס והקנאה של רבי חייא בטקסט כלפי העפר, מדוע מתרחשות התחושות האלה אם הוא יודע שהנשמות באות לתקן את עצמן?

כי זה מפריע לו לתיקון, הוא רוצה לתקן אבל עדיין העפר מפריע לו, זאת מלכות דמלכות שהיא עומדת הכי חזק ולא נותנת לו להתקרב לתיקון.

שאלה: כתוב בטקסט, "כי ע"י חטאו של אדה"ר, נשרו כל הנשמות ממנו, ונפלו בשבי אל הקליפות", איך לשחרר את הנשמות?

הנשמות זה אנחנו, אם נתחבר, אם נפטר מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו, אז נשחרר את הנשמות והן יעופו בדרגות יותר עליונות.

שאלה: אם העפר הוא מלכות דמלכות, רצון לקבל, למה צריך להפוך את העפר, למה הכוונה להפוך את העפר להשפעה?

שאפילו העפר שאין לו שום סיכוי להיות יסוד למשהו טוב, שלא צומח ממנו שום דבר, אפילו הוא בסופו של דבר יעזוב את התכונה הזאת שלו ויהיה מעפר לאדמה.

שאלה: מה הפריע לרבי חייא להבין איך להגיע לקדושה?

הוא ראה את העפר, והוא לא הבין איך להגיע לגמר התיקון אם לפניו יש עפר שאי אפשר להפוך אותו למשהו שממנו יהיו חיים. מעפר אין חיים.

תלמיד: ומה הם עשו כדי לפתור את הבעיה הזאת?

נראה הלאה. מכאן והלאה מתחילים קצת להסביר.

שאלה: מה זה לנשק את עפר הארץ?

יש כמה סוגי חיבור - חיבוק, נשיקה וזיווג. יש לנו שלוש דרגות של חיבור, לא בצורה גשמית כמו בעולם שלנו, אבל יש שלוש מדרגות כאלה. ואחר כך יש עיבור, יניקה, מוחין, רוחניים, וכן הלאה.

תלמידה: אז מה זאת אומרת לנשק את עפר האדמה?

זה כבר תיקון. זה התיקון של העפר הזה שלא היה טוב לשום דבר, ועכשיו הוא מקבל אותו ומתקן אותו.

תלמידה: האם עכשיו אנחנו מקבלים עפר?

איפה אנחנו? על מה את מדברת?

שאלה: איך העפר יכול לבלוע את האור?

עפר זהו מצב של המלכות שלא מסוגלת לעשות שום דבר, לא לקבל, לא להשפיע, כלום. עפר הוא הצורה האחרונה של קיום החומר שלא יכול לצאת ממנה שום דבר, לא לצמוח שום דבר, זה כמו משהו שרוף, אפר. מתוך מצב כזה שום דבר לא יכול לצמוח, להתפתח, ולכן רבי חייא אמר, איך אפשר מתוך המצב שלנו, מתוך אגו כזה, לקבל משהו. יכול להיות שאנחנו יכולים לתקן אותו עד כדי כך שהוא יתעלה, יתרומם מעל עצמו. אחר כך יש על זה תשובה.

תלמיד: איך יכול המצב הזה לבלוע את האור, להפוך אותו ללא כלום?

מתקנים את זה. מה שנראה עפר הוא למעשה מוכן לתיקון. תראו אחרי זה מה יהיה.

תלמיד: האם בדור האחרון אנחנו נמצאים במצב עפר, מוכנים לתיקון הסופי?

כן.

שאלה: איך אני מתכלל בחברים שלי ומשאיר בחוץ את האגו?

רק על ידי מאמצים ותפילה.

שאלה: למה מתכוונים כשאומרים לעפר, "כמה אתה עז, כמה אתה חצוף"?

עזות זה אומר שהוא לא ניתן לתיקון, מה שלא תעשה איתו הוא לא מתמסר לתיקון.

קריין: קטע 50.

.50" קם רבי חייא, והיה הולך ובוכה, ורבי יוסי עימו. התענה ארבעים יום מאותו היום, לראות את רבי שמעון". אתם רואים מה צריכים לעשות כדי באמת להשיג משהו, רבי חייא נכנס לרעב של ארבעים יום, לתענית. "אמרו לו, אינך ראוי לראות אותו. בכה והתענה ארבעים יום אחרים". עוד ארבעים יום. "הראו לו במחזה את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים בדבר זה, שאמר רבי יוסי משמו של רבי שמעון. וכמה אלפים היו מקשיבים לדבריו.

מתוך מצוקתו על היופי שהתבלה בעפר, התאווה מאוד לראות מדרגתו של רבי שמעון. כי החליט, שרבי שמעון לא התבלה בעפר".

אין כאן שאלות זה ברור, הפשט כאילו לא מעורר שאלות.

.51" בתוך כך, ראה כמה כנפיים גדולות ועליונות, ורבי שמעון ורבי אלעזר בנו עלו עליהן, ועלו אל הישיבה של הרקיע. וכל אלו הכנפיים, היו מחכות להם. ראה, שרבי שמעון ורבי אלעזר חוזרים ומתחדשים בזיוום, והאירו יותר מאור זיו השמש.

ישיבה עילאה היא ישיבה של הקב"ה. וישיבה של רקיע היא ישיבה דמט"ט. כנפיים הם המלאכים, המסייעים לנשמות להעלותן ממדרגה למדרגה. וכשם שהנשמה צריכה לסיוע הכנפיים אל העלייה, כך צריכה לסיוע שלהם להחזרתם למקומה. וכל אלו הכנפיים, היו מחכות להם, להחזירן. ראה אותם חוזרים מישיבה של הרקיע למקומם, לישיבה של רבי שמעון. והתחדשו בזיו אור פניהם, והאירו יותר מהאור של השמש".

אנחנו יכולים כך לקרוא כי הוא כבר מדבר כאן בצורה כזאת שכאילו זה עובר.

קריין: קטע 52.

".52 פתח רבי שמעון ואמר, ייכנס רבי חייא, ויראה, בכמה עתיד הקב"ה לחדש פני הצדיקים לעוה"ב. אשרי מי שבא לכאן בלי בושה, ואשרי מי שעומד באותו העולם, כעמוד חזק בכל. וראה רבי חייא את עצמו, שהיה נכנס, ורבי אלעזר היה קם, וכן שאר עמודי העולם, שהיו יושבים שם, היו קמים מפני רבי חייא. והוא, רבי חייא, היה מתבייש ונכנס, והשמיט את עצמו, וישב למרגלותיו של רבי שמעון.

רבי שמעון רומז לו, אשרי מי שבא לכאן בלי בושה. וכן ראה את רבי אלעזר ושאר עמודי העולם, שהיו בלי בושה. אבל רבי חייא בעצמו היה בבושה, מחמת שהתבלה בעפר הזה, ואין לו כוח להתגבר עליהם. והיה מתבייש ונכנס, והשמיט את עצמו, וישב למרגלותיו של רבי שמעון.

.53 יצא קול ואמר, הַשְׁפֵּל עיניך, אל תזקוף ראשך, ואל תסתכל. השפיל את עיניו, וראה אור, שהיה מאיר למרחוק. חזר הקול כבתחילה, ואמר, עליונים הנסתרים והסתומים, פקוחי העיניים, המשוטטות בכל העולם, הסתכלו וראו. תחתונים, הישֵנים, ואור עיניכם סתום בחורי עיניכם, הקיצו. אחר שציית להשפיל עיניו למטה ולא לזקוף ראשו, זכה לשמוע הכרוז הזה, שבגללו השיג כל מבוקשו.

עליונים הנסתרים והסתומים, פקוחי העיניים, המשוטטות בכל העולם, הסתכלו וראו. תחתונים, הישנים, ואור עיניכם סתום בחורי עיניכם, הקיצו. הכרוז עורר אלו הנשמות, שהיו מצייתות למילותיו של רבי שמעון, אלו שהיו שם וגם אלו שלא היו שם. הכרוז יצא לכל נשמות הצדיקים, וחילק אותם לב' כיתות:

א. קדושים עליונים, הנסתרים והסתומים, שזכו לפקיחות עיניים, ולשוטט בכל העולם. להם קרא, שיסתכלו ויראו, שימשיכו האורות העליונים, יחד כאחד עם כיתה ב'.

ב. כל אלה מחנות שהולכים מגורשים אחרי הקב"ה ושכינתו והולכים מגורשים משכינתו. ומכנה אותם תחתונים, הישנים, ואור עיניהם סתום בחורי העיניים, ולהם קרא שיתעוררו.

.54 מי מכם אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק, עוד מטרם שבא לכאן, בעודו בחיים בעוה"ז. מי מכם, אשר בכל יום מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו בעוה"ז, אין לו חלק כאן.

הכרוז מדגיש לכל כיתה את עיקר המעלה הרצויה בכל אחת מהן:

א. למעלת הכיתה הראשונה אומר, מי מכם, אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק. והם הנשמות דאצילות. כי בבי"ע, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, חושך לעומת אור, ומר לעומת מתוק. ולפיכך בתורה דבי"ע יש כשר ופסול, טמא וטהור, איסור והיתר, קודש וחול.

משא"כ תורה דאצילות כולה שמותיו של הקב"ה, ואין שום חול שם. כי שם נבחן לבן הארמי לשם קדוש, וכן פרעה. וכל השמות שבבי"ע הם קליפות וטומאה, הם שם רק שמות קדושים נשגבים. ונמצא, שאלו הנשמות, שזכו לאור האצילות, הופכות כל חושך להיות אור, וכל מר למתוק.

ב. למעלת כיתה שנייה אמר, מי מכם, אשר בכל יום מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. אלו שנודדים אחר השכינה, היושבת בדד, ומצפים תמיד להקב"ה, שיקים השכינה מעפר. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו בעוה"ז, אין לו חלק כאן".

שאלה: בפסוק 50, מה זה אומר שהוא בכה וצם?

40 שנה אלה כל המדרגות שבהן הרצון לקבל צריך להיות מעודכן לרצון להשפיע. זה הגובה של הבינה 40.

שאלה: רבי חייא ורבי יוסי הלכו ובכו, האם התמונות ההפוכות האלה הן מדברות על המצב של תיקון ותפילה והאם הם מגיעים לדרגת רבי שמעון בגמר התיקון?

בגמר התיקון כולנו נגיע לאותה הדרגה. אחרת זה לא יהיה גמר התיקון. כל אחד וכל נשמה, אפילו הכי גרועה ואפילו הרשעים הגדולים ביותר, הגמורים, גם הם יגיעו לגמר התיקון ויהיו הטובים ביותר.

שאלה: בסוף פסוק 50 כתוב "מתוך מצוקתו על היופי שהתבלה בעפר, התאווה מאוד לראות מדרגתו של רבי שמעון. כי החליט, שרבי שמעון לא התבלה בעפר". מאיפה הגיע לו הדחף הזה להחליט ולרצות לראות שהוא במדרגתו עדיין?

משורש הנשמה. כי הוא היה ממש קרוב למדרגת רבי שמעון.

שאלה: אתמול כשקראנו את הקטעים האלו בקבוצה שמנו לב שהם כתובים לפעמים בשפה שונה אולי, בשפות שונות. כי אמרת יש שפה טכנית ושפה פואטית, גבוהה כזאת, ויש שפה טכנית. האם זה בשביל שנרגיש את הריחות השונים?

כאן מדובר לדרגת בינה השלמה ולכן ככה זה נראה.

שאלה: בקטע 51 כתוב מלאכים שמסייעים לנשמה להגיע למקומה. איך הנשמה מוצאת את מקומה בעזרתם?

מלאכים אלו כוחות שמנהלים את העולם לפי מה שבני האדם קובעים. מה שאנחנו מבקשים, המ"ן שאנחנו מעלים, מה שאנחנו רוצים לעשות זה לא אנחנו עושים בעצמנו, אנחנו מפעילים כאלה כוחות בטבע שנקראים מלאכים והם עושים את זה.

תלמיד: מה זה שהנשמה מוצאת את מקומה?

ואז הנשמה עולה למקומה, תופסת את מקומה ומשתתפת בתיקון הכללי.

שאלה: איך תלמיד יכול לראות את מדרגתו של המורה שלו, לראות חיזיון כזה?

במידה שבה הוא רוצה להידבק למורה שלו, במידה הזאת הוא יכול להרגיש מה יש למורה. לא במידה שיש לבורא, אלא במידה שבה הוא מסוגל לבטל את עצמו בפני המורה.

תלמיד: אז המחזה, החיזיון שיש לרבי שמעון זה השגת התלמיד?

זאת ההשגה שלו.

תלמיד: מה שמעניין שזו השגה של רבי חייא, אבל הם כתבו ביחד את הספר הזה, בסופו של דבר הם כתבו ביחד על ההשגה שלו?

אלה נקודות שונות, אבל כאן מדובר על איך רבי חייא משיג את הדרגה שמתחת לרבי שמעון.

שאלה: כתוב "כנפיים מחכות להם להחזירן אותם למעלה". האם אנחנו מקבלים עזרה כדי לעלות את הבריאה למדרגה שאפילו שאנחנו לא ברוחניות? ומה סדר העבודה? מה אנחנו צריכים לכוון, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנתעלה? שאפילו שאנחנו לא ברוחניות, בקריאה בזוהר.

אנחנו גם מקבלים משהו מהדברים האלה, אפילו כשאנחנו עכשיו קוראים את הזוהר אנחנו גם מקבלים איזו הארה קטנה מאותם המצבים.

תלמיד: איך אני מקבל את ההארה לא קטנה, אני לא מסתפק בקטנה? אני אגואיסט, רוצה לקבל כמה שיותר מקריאה בזוהר. מה אני צריך לעשות?

תשקיע בזה יותר. תתחבר לחברים ותשקיע יחד איתם כדי לעלות לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: כולנו יושבים, חצי ישנים חצי ערים, מה אני צריך לעשות?

להתפלל שכולנו נתעורר, ונתחבר ונשתדל להעלות את הכוח העליון שיעלה אותנו.

תלמיד: ככה מקדמים אותנו, כביכול?

כן כן. על הכנפיים שלהם.

שאלה: כשאנו אומרים שכל הנשמות יגיעו לגמר התיקון, זה אומר שכולן יכולות להיתקן רק דרך התלבשות בגשמיות או שיש תיקון ולא התלבשות בצורות גשמיות?

גם כך וגם כך. בצורה חלקית כך.

שאלה: כתוב על הבושה של רבי חייא. בושה, הבנתי שזה חוסר מסך ובגלל שהוא ביטל את עצמו מול המורה שלו, הוא עמד לרגלי רבי שמעון. ככה הוא מפצה על הבושה?

כן.

תלמיד: בזה שהיה קרוב למדרגה של רבי שמעון זה אומר שהיה לפני עליית דרגה ויש הארה גבוהה ממדרגה עליונה יותר?

כן.

תלמידה: הדרגה הגבוהה יותר, כשהוא מרגיש את זה, זה אומר שיש להם מסך משותף לו ולמורה שלו?

יחסית כן.

שאלה: כתוב שרבי חייא התאווה לראות את מדרגתו של רבי שמעון. מה זה "התאווה" אצל מקובל?

רצה מאוד לעלות לדרגה שלו, לתמוך בדרגה שלו.

שאלה: עכשיו כשאנחנו קוראים את הזוהר מגיע רוגע, מגיעה איזו הגנה בזמן הקריאה בזוהר. זה קורה בגלל החיבור שלנו, כי אנחנו מחוברים כל כך יפה עכשיו? זו מתנה?

נותנים לנו להרגיש את זה עכשיו כמתנה, למרות שעוד לא הרווחנו את זה בעצמנו.

שאלה: כשהתלמיד מתאווה לראות את גדלות הרב שלו, מה זו פעולת התענית שהוא נכנס אליה?

הוא מוכן לצמצם את הרצון לקבל שלו. זה נקרא שהוא "נכנס לתענית", כדי להיות שייך לדרגה יותר גבוהה של המורה שלו.

תלמיד: על מה הוא נסמך בשביל לעשות את זה?

על זה שמאמין לדברי חכמים.

שאלה: התמדה חיצונית, כשעושים פעולות ומתמידים בהן חיצונית, איך זה מקדם ברוחניות? מה הקשר בין זה לזה?

אתה עובד עם הרצון לקבל, אז אתה מצמצם אותו, אתה עושה עימו משהו, אילו פעולות נגד רצונו, ולכן אתה הולך להצליח להתקרב לרוחניות, להשפעה.

שאלה: כיצד מיתקנת מלכות דמלכות?

בגמר התיקון היא מיתקנת, לא על ידנו. אנחנו עושים את כל הפעולות שגורמות לכל התיקונים עד מלכות דמלכות , אפשר להגיד שמיתקנת אחר כך מעצמה.

שאלה: מה זה צום ורעב במובן הרוחני ואיך גם אנחנו יכולים לעשות תרגילים כאלו?

ברוחניות אנחנו לא רוצים לקבל שום דבר לעצמנו, אלא רק לטובת הזולת.

שאלה: מה זאת אומרת ש"השכינה יושבת בדד"?

שאם אדם מבטל את דעתו ומקבל דעתו של העליון אז הוא משיג את השכינה.

שאלה: למה עלינו לצפות בכל יום ויום?

שנתחבר בלבבות ובלב המשותף שלנו נגלה את הבורא.

שאלה: למה רבי חייא נישק את העפר אם הוא כל כך הפריע לו?

כי בעפר הזה, דווקא בתיקון שלו האחרון יתגלה כל התיקון הגדול הכללי לכולם.

שאלה: מה אתה ממליץ עכשיו בזמנים שאנחנו לומדים את הזוהר לעשות במפגשים היום יומיים שלנו בשיחות עשירייה?

להרגיש שאנחנו קיימים בלב אחד.

שאלה: מה זה אומר שהמלך פוקד את האיילה ביום, באור?

הוא רוצה לקדם אותה, ולקרב אותה כדי שהיא תיכנס להיכלו.

שאלה: מה זאת אומרת שתי פעמים שהוא צם ארבעים יום?

זה עבור כלים דהשפעה וכלים דקבלה.

שאלה: כשתלמיד רוצה להידבק במורה, במה הוא רוצה לתפוס במורה, בגדלות של המורה או בהתבגרות שיש למורה?

במה שאפשר. זה מה שהייתי אומר. לא לעשות יותר מדי חשבונות. במה שאפשר לתפוס, בזה תתפוס. אני עוד רוצה להוסיף שפעמיים על ארבעים זה באור חסדים ובאור החכמה. לכן הוא צם פעמיים. הארבעים זו דרגת בינה.

.55" בתוך כך ראה הרבה מהחברים מסביב כל העמודים העומדים, וראה שמעלים אותם לישיבה של הרקיע. אלו עולים ואלו יורדים. ולמעלה מכולם ראה את בעל הכנפיים, מט"ט, שהיה בא.

בעוד שהכרוז קרא, הוא ראה כמה מנשמות הצדיקים, השייכות לאותן ב' כיתות, מסביב כל העמודים העומדים, נשמות הצדיקים, שכבר היו בישיבה של רבי שמעון, וראה אותן עולות לישיבה של הרקיע, מהן עלו ומהן ירדו. כיתה ראשונה עלתה וכיתה שנייה ירדה, כי כך הם מסייעים זה לזה, כפי קריאת הכרוז, שלכיתה ראשונה אמר, הסתכלו וראו, ולכיתה שנייה אמר, הקיצו.

וראה, כי מהתעוררותן של כל אלו הנשמות, מכוח ב' כיתות יחד, ירד מט"ט מישיבה זו לישיבה של רבי שמעון, ונשבע השבועה. ולמעלה מכולם ראה את בעל הכנפיים, שהיה בא, והוא נשבע השבועה. כי למעלה מכולם, פירושו, כמו מכוח כולם. ובעל הכנפיים, הוא מט"ט."

56". המלאך מט"ט נשבע שבועה, ששמע מאחורי המסך, שהמלך פוקד בכל יום, וזוכר את האיילה השוכבת לעפר. ובאותה שעה בועט בעיטות ב-390 רקיעים, וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. והמלך מוריד דמעות, על זה שהשכינה בעפר. והדמעות, הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. ומכוח הדמעות האלו, עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב, ומקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית ויאספם לתוכו, בשעה שכל העמים יתאספו על העם הקדוש, והמים יתייבשו, ויעברו ביבשה.

הוא נשבע שבועה, שהמלך פוקד, וזוכר בכל יום את האיילה השוכבת לעפר, שהיא השכינה הקדושה. אמנם אין הכוונה על כללות השכינה, כי על זה לא היה צריך להישבע השבועה, כי דבר גלוי לכל הוא. אלא הכוונה היא על מלכות דמלכות, שסבר רבי חייא, שהיא שבויה בין הקליפות, ונעזבה לגמרי. שבכה ואמר, עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. ולפיכך היא מכונה, איילה השוכבת לעפר.

וכאן נגלה לרבי חייא הסוד הגדול הזה, ע"י מט"ט, שבא לישיבה של רבי שמעון. כי הוא נשבע שבועה, שהמלך פוקד וזוכר בכל יום את האיילה השוכבת לעפר, אלא באותה הדרך שמט"ט הולך ומבאר לפנינו.

ובאותה שעה בועט בעיטות ב-390 רקיעים, וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. הזיווג דהכאה של האור העליון על המסך נבחן, שהאור העליון בועט בעיטות במסך, שהאור העליון בועט ורוצה להיכנס למטה מהגבול שבמסך, והמסך מעכב אותו ומחזיר את האור העליון לאחוריו, שהחזרה זו הוא או"ח, העולה מהמסך מלמטה למעלה, ומלביש את האור העליון.

ועניין 390 רקיעים, הוא, כי המסך נקרא הרקיע המבדיל. והוא כולל בתוכו ד' בחינות, חו"ב תו"מ, ד' אותיות הוי"ה. ומתוך שהמלכות נמתקה בבינה, נמצא המסך בבינה, וספירת הבינה מרומזת במאות. נמצא שאלו ד' הבחינות שבמסך חו"ב תו"מ עולות ל-400. אמנם, על המלכות דה"ת אין זיווג, כי היא השער הסתום, ולפיכך נבחנת המאה של ספירת המלכות, ה"ת, שחסרה שם 10 של המלכות דמלכות, ואין בה אלא ט"ר, שעולות ל-90.

וזהו הרמז, שבמסך, הנקרא רקיע, שהאור העליון מזדווג עליו בזיווג דהכאה, שהיא בעיטה, אין שם 400, אלא 390, וחסרה 10, מלכות דמלכות. וע"כ מכונה הרקיע בשם 390 רקיעים. ונאמר, שבועט בעיטות ב-390 רקיעים, בכל יום, בעת הזיווג עם השכינה, חוץ מהאיילה השוכבת לעפר, שמבחינת הזיווג הזה היא חסרה שם, כי היא 10, החסרות מ-400.

וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. כי הכאת המסך באור העליון בִּרְתֵת וּבְזִיעַ, מתוך יראה, שלא יקבל יותר מגבולו. והמלך מוריד דמעות על זה.

המוחין דקומת חכמה מכונים עיניים. כי חמש ספירות דראש נקראות גו"ע ואח"פ. וכמו שאלו הטיפות, שהעיניים פולטות אותן לחוץ, נקראות דמעות, כך אלו הטיפות, שקומת חכמה פולטת לחוץ, מכונות דמעות.

פליטת טיפות נעשה בזיווג דהכאה. כי האור העליון, הנמשך לתחתון, ופוגע במסך, בועט ומכה בו, שרוצה להמשיך למטה מהגבול שבמסך. אלא שתכף ומיד המסך מתחזק עליו, ודוחה אותו לאחוריו, כי אינו נותן לו לעבור גבולו.

אמנם בינתיים, מטרם שהמסך דחה אותו לאחוריו, נמשכות בהכרח טיפות קטנות מאוד מהאור העליון, למטה מגבולו של המסך, שהמסך עם כל זריזותו לא הספיק לדחותן ממנו ולמעלה. ותדע, שאלו הטיפות לא תוכלנה להיכלל בקומת החכמה, שיצאה בתחתון, להיותן בלי לבוש של או"ח. והן נפלטות ויוצאות לחוץ מפרצוף החכמה. והן המכונות דמעות.

ובעת שהאדם הגשמי מתמלא רחמים ואהבה על חברו, הוא מוריד דמעות מעיניו. זה נמשך משורש הדמעות הרוחניות האמורות. כי כל דבר רוחני הנוהג בעליונים, מכה ומוציא לו ענף בבריות הגשמיות. כי האור העליון בועט ומכה על המסך לעבור גבולו, משום שהאור העליון נמשך תמיד רק מא"ס, שלמעלה מעולם הצמצום, שאינו נבחן שם שום גבול.

ומתוך שהאור העליון חושק ומתאווה להתפשט בתחתון, כמו שלומדים, התאווה הקב"ה לָדוּר בתחתונים, וכן לומדים, שכינה בתחתונים צורך גבוה. ע"כ, הוא בועט ומכה על הגבול שבמסך, להימשך למטה מגבולו, והמסך מחזירו לאחוריו כאו"ח. אשר בינתיים, נפלטו דמעות לחוץ.

הרי שהדמעות האלו, באו מתוך הרחמים והאהבה אל התחתון. ולכן גם בענף הגשמי נפלטו תמיד דמעות, בעת שמעיו הומים ומתעוררים באהבה וברחמים על חברו. אבל הדמעות הרוחניות אינן נאבדות, כמו הגשמיות.

הדמעות הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. כמ"ש, כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאוֹל קנאה, רשָפיה רִשפי אש שלהבת י"ה. כי אלו הדמעות באות מתוך רחמים ואהבה מהאור העליון אל התחתון.

וכמו שתמצא בענף הגשמי, בעת שהאדם נכמרו מעיו באהבה וברחמים על חברו, נמצאות הדמעות רותחות, כפי מידת כְּמִירַת מעיו עליו. כך הוא בדמעות האמורות, שרותחות כאש, שרשפיה רשפי אש שלהבת י"ה. וע"כ נאמר, הדמעות הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. ומידת המלכות מצד החכמה נקרא הים הגדול, כי ממנה נמשכים מים רבים אדירים מִשְׁבְּרֵי ים.

ומכוח הדמעות האלו, עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב. אותו השר של הים, שנהרג בעת בריאת העולם. כמ"ש, ובתבונתו מחץ רהב, שבעת שנאמר לו, ייקווּ המים אל מקום אחד, לא רצה לבלוע מימי בראשית. ומאלו הדמעות, הנופלות לים הגדול, הוא עומד ומתקיים, שהולך על ידיהן ושב לתחייה.

ונאמר, שמקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית. כי בעת בריאת העולם, לא הגיע שום תיקון אל המלכות דמלכות. כי המאציל תיקן העולמות אבי"ע במ"ן דבינה ולא במ"ן דמכות, שזה הספיק רק לט"ר דמלכות ולא למלכות דמלכות.

וכמ"ש, עַמי אתה. עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם. כי המלכות דמלכות כל תיקונה מוטל רק על התחתונים. ולפיכך, כשנאמר לשר הים, ייקוו המים אל מקום אחד, סירב ולא רצה לבלוע כל מימי בראשית, כי הקליפות היו גוברות עליו, מחמת החיסרון של תיקון המלכות דמלכות. וע"כ נהרג. אמנם אלו הדמעות הן המבררות והמתקנות את המלכות דמלכות."

(סוף השיעור)