שיעור בוקר 22.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בכוח הקנאה מגיעים ללשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים את הנושא, ברור שנצטרך עוד ועוד לחרוש אותו ולהתקדם, כי בעצם אין שום מטרה ללימוד שלנו בחכמת הקבלה מלבד להתקדם עד שנגיע ללשמה אמיתי ושלם. ללשמה, זה לנטייה, לכניסה שלנו ללשמה. נצטרך עוד ועוד להוסיף מאמרים וחומר שיש לנו בחכמת הקבלה, אבל בעצם זוהי המטרה, כל העולם שלנו נמצא בעל מנת לקבל, ואנחנו צריכים לעבור ללא לשמה, ואז מלא לשמה ללשמה. אנחנו צריכים לראות איך נעבור את שלושת המצבים האלה או איך הם יעברו עלינו, ואיך נתקדם.

קריין: בכוח הקנאה מגיעים ללשמה, קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מס' 1, כותב הרב"ש:

"לעולם מוכרח להיות ההתחלה, אחרת אי אפשר להגיע לשמה.

פירוש, האדם צריך להאמין שבכל התאוות גשמיות, היינו אכילה, שתייה, שינה ושאר תאוות, וכמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה, כמו שכתוב בכללות "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", שבהתענוגים האלה אין יותר מנהירו דקיק, כלשון הזוהר הקדוש.

מה שאין כן בתורה ומצוות מלובשים בבחינת פקדון אורות גדולים, ולא כמו בתענוגים גשמיים, שנפלו בהם רק ניצוצות של אור הקדושה.

לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים. וזה נקרא "שלא לשמה". ואחר כך מתוך שלא לשמה הזה, הוא יכול לזכות לשמה."

(הרב"ש. 119. "מתוך שלא לשמה בא לשמה")

שאלה: נראה שמדובר כאן על רצון לקבל אורות גדולים במקום ניצוצות קטנים, ארציים. האם זה לא לשמה?

לא לשמה או לשמה לא שייך לאור גדול או קטן, זה שייך לכוונת האדם. אם זה על מנת לקבל לעצמו זה יהיה לא לשמה, אם על מנת להשפיע לבורא זה יהיה לשמה. זה ההבדל.

תלמיד: העניין הוא שאנחנו מנסים לדלג על הלא לשמה ומיד משתוקקים ללשמה, להשפעה מלאה. כאן מדובר על כך שאדם מגיע ללשמה מלא לשמה, ויש פחד להסכים עם כך שאני צריך קודם כל לרצות לקבל לעצמי.

בינתיים כך אתה מרגיש. כל מיני כאלה מחשבות, רגשות, עוד מעט תעבור אותם ויהיה ברור לך שעליך בעיקר לברר לשם מי, לטובת מי אתה עושה משהו.

תלמיד: כלומר אני לא צריך להתבייש בטבע שלי.

מי מתבייש מכך שהוא רוצה לעצמו, שהוא אגואיסט? אם זה לא לרעת מישהו אז ממה יש לי להתבייש, אנחנו לא מתביישים, זה הטבע שהבורא ברא. אנחנו עובדים נגד הטבע הזה כדי להגיע לטבע ההפוך.

שאלה: איך הרצונות הארציים עליהם מדובר בחלק הראשון של הקטע, מביאים אותנו ללשמה?

העניין הוא שאדם משתדל לכוון את עצמו לעל מנת להשפיע ושכל התענוג שלו יהיה מזה שהוא משפיע לזולת. הוא לא יכול, אבל שומע שזה בעצם הטבע של העולם העליון, ולכן הוא חייב לפנות לבורא שיעזור לו לעשות פעולות השפעה ויחד עם זה ליהנות מהן. על ידי שלושת הנטיות הללו, קנאה, תאווה וכבוד שנמצאים ברצון לקבל, הוא דווקא מתקדם והם מוציאים אותו מעולמנו לעולם יותר עליון של קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: כשאני מקנא בחבר אני מקנא בו בצורה אגואיסטית, איך אני עובר מהקנאה הזאת לקנאה האחרת?

אתה אף פעם לא עושה את זה, זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, האור העליון עושה לך את זה.

תלמיד: אז הקנאה בחבר מחזיקה אותי בדרך ואני ממשיך?

נכון. מלא לשמה מגיעים לשמה.

שאלה: רצונות גדולים זה אומר רצונות למען עצמי?

לא. רצונות גדולים ורצונות הקטנים הם לפי גודל הרצון ולא מדובר על לעצמו או לאחרים, זו כבר הכוונה. יש רצון לפי העוצמה שלו, ויש כוונה לפי הכיוון שלה.

שאלה: כתוב כאן שהאדם צריך להאמין בכל הרצונות הגשמיים. אני לא מבין על מה מדובר כשאומרים להאמין. האם אפשר להגיד שלהאמין זה אומר לתת חשיבות, מה זו אמונה? למה אני צריך להאמין בכל הרצונות הגשמיים האלה?

כך כתוב. "האדם צריך להאמין שבכל התאוות גשמיות, היינו אכילה, שתייה, שינה ושאר תאוות, וכמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות". ובלשמה גם כן צריך להאמין, "ובשליטה, ובנקימה" וכן הלאה. אז מה שיש לו בכל התאוות הגשמיות הוא יודע, הוא לא צריך להאמין בזה, הוא רואה שזה כך.

תלמיד: הטבעיים עוד איכשהו מובנים, מין, אוכל, משפחה, לא צריך להאמין בשום דבר, אבל אני רוצה להבין את המהות עצמה, אמונה, אולי בעברית יש לזה איזו משמעות אחרת. ברוסית זה לא מסתדר לי בקונטקסט הזה, במיוחד במובן של רצונות גשמיים. ועוד מדובר שם על נקמה, שאני צריך להאמין בנקמה.

אתה צריך להאמין שבכל התענוגים הגשמיים, אכילה, שתייה, שינה וכל השאר יש ניצוץ מאור, ניצוץ אור עליון שמושך אותך ולכן אתה נמשך לפעולות האלו. הניצוץ הזה נקרא "נר דקיק", נר קטן, אין שם יותר מזה, וכדי לקבל קצת ממנו אנחנו ממש משקיעים את כל החיים. אבל יש עוד אור, אור גדול, שנמצא בתורה והמצוות, האור הזה הרבה יותר גדול מכל התענוגים, מכל האורות שנמצאים בתענוגים הגשמיים. ואנחנו צריכים לעבור מהנאה מתענוגים גשמיים להנאה מתענוגים רוחניים, שם האורות הגדולים ואפשר לקבל אותם וליהנות מהם. ההבדל הוא בכוונה, אתה צריך להחליף את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. והשינוי הזה נקרא שאתה עובר מלא לשמה ללשמה.

תלמיד: אבל איך להבין את המושג אמונה בעבודה בעשירייה?

אין כאן אמונה כמו שאתה חושב, כמו בדת או משהו, פשוט אדם רואה שזה כך או לא כך. אתה משייך למילה אמונה כמו שהוא כותב כאן פירוש יותר גבוה, כמו שאנשים חושבים. לא, כאן אין.

שאלה: קראנו שהקליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה. אז מה מעכב את האדם מלהיכנס לקדושה?

רק זה שהוא לא יכול לעבור ללשמה. וזה מפני שהוא לא יכול להבין שהחיבור בין כולם הוא מה שמגדיל את המאור והמאור כבר מתקן אותו.

שאלה: הכוחות של קנאה, תאווה וכבוד מהחברים יכולים לגרום לי להיות אדיש כלפי אותו חבר כדי לא לסבול, או לנסות לבטל אותו ואז אני מפסיד את העוצמה שיש בכוחות האלה. איך להשתמש בכוחות האלה בצורה מועילה?

להשתמש כך שהם יקדמו אותנו. למה לא? זה יכול להיות לא מפני שאני רוצה להוריד את האחרים אלא אני רוצה לקדם את כולם. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם, זאת אומרת הם דווקא עוזרים לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אם לא הייתי מקנא באחרים לא היו לי כוחות בכלל להתקדם. כך אני מסתכל על אחרים ונראה לי שהם יותר גדולים, יותר מוצלחים ואז אני רץ אחריהם. אנחנו לא שמים לב אבל שלושת המרכיבים הללו, הנטיות הללו קנאה, תאווה וכבוד הם שדוחפים אותנו קדימה. אם הם לא היו, היינו כמו חתולים הישנים בשמש.

שאלה: נניח שאני מקנא בחבר במשהו, הרצון לקבל שלי רוצה להוריד אותו, להמעיט במה שהוא שעושה כדי לא לסבול, לא להרגיש את הסבל של הקנאה, כי קנאה היא הרגשה לא נעימה. איך נמנעים מזה?

בשביל מה להימנע אם אתה יכול על ידי כך להתקדם? למה אתה רוצה להפטר מתכונה שהבורא ברא?

תלמיד: לא להיפטר, ברצון לקבל שאני נמצא בו עכשיו, נגיד שמישהו עושה איזו פעולה, הרצון לקבל שלי מוריד את אותו חבר ומשכנע אותי שיש לו סיבה, שאינה מחמיאה לחבר, כדי שלא אקנא. אני לא עושה זאת במודע, אבל איך אפשר לצאת מכך?

במה זה טוב לי?

תלמיד: לא, זה לא טוב. אני שואל איך אפשר לא ליפול, כי שמתי לב שיש מצבים שבהם אני כן נופל לסיטואציות האלה ואני כאילו יכול לבוא ולהגיד לעצמי על חבר מסוים, "טוב, הוא עושה זאת כי יש לו כך וכך", ואז אני מפספס שם את הקנאה. אז איך לא ליפול למצבים האלה?

בכל מצב ומצב אתה צריך לעשות חשבון. אבל אנחנו צריכים כל תכונה שהבורא ברא בנו. אנחנו צריכים אותה.

שאלה: דווקא בכך שהעבודה תהיה במצב הרוחני, אז כמובן שהיא תהיה טובה יותר אצל אלה שמלאכתם אינה מצריכה מחשבה, אבל רובנו עובדים בעבודות שמצריכות מחשבה. אז איך לעבוד כאן? איך להתגבר על אותה ההשפעה של הסביבה החיצונית שפשוט משמידה אותך?

אתה צריך להיות קשור יותר לחברים ולקבוצה, ועל ידי זה תתנתק מההשפעה החיצונה.

שאלה: איך תאווה, לא קנאה, תאווה יכולה להוציא את האדם מהעולם?

היא מראה לו עד כמה הוא שקוע, ועד כמה היא נגד המטרה הרוחנית.

שאלה: כשמתעוררות באדם תאוות גשמיות, אך זה בדיוק עוזר לו להתקדם לרוחניות, במה?

כשהאדם נמשך לתאוות הגשמיות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה לא מה שאנחנו מרגישים בעולם הזה, זה הרבה יותר. ככל שאדם מתקדם ברוחניות יש לו בתאוות האלה גם כן הרבה יותר טעם מאלה שיש לאנשים הרגילים, והוא חייב להתמודד איתן, עם התאוות האלה.

כאן הוא העניין המאבק, איך הוא בונה את הקשר שלו לרוחניות ולגשמיות, עד כמה הוא מסדר את עצמו כדי להתנתק עוד ועוד מהתאוות הגשמיות, כדי להיות שייך בכל זאת להתקדמות הרוחנית. והדבר הוא על ידי קשר בקבוצה, מה יש כאן להגיד? זה ברור.

שאלה: האם האדם מסוגל להתמודד, להיאבק בתאוות הגשמיות החזקות האלה?

האדם לא מסוגל, הכול מגיע על ידי התפילה, על ידי הבקשה. אדם לא מסוגל לכלום, אלא כל העניין הוא שבכך הוא נעשה דבוק עוד ועוד בבורא שיעזור לו, שיציל אותו, אפילו בתאוות הכי נמוכות וקטנות, בתאוות נבזיות, וכאלו שלא חשב עליהן שאי פעם הן ימשכו ויקשרו אותו לגשמיות.

שאלה: וכשכובש את האדם רצון מאוד חזק, נבזה ושפל, או מה שלא יהיה, מה בכוחו לעשות באותו רגע?

רק להתפלל. אין יותר. כתוב על כך "מיום שחרב בית המקדש". זהו. כל התאוות הגשמיות דווקא נשארו אצל עובדי ה'. רק מי שמשתוקק לרוחניות יש לו בדרך כאלה רצונות, מחשבות ופיתויים שאין לאנשים הרגילים.

שאלה: האם המצב הרצוי הוא שהבורא יציל אותו מליפול לתאוות גשמיות כאלה?

זה לא מצב רצוי, אלא מצב ההכרחי, כי אחרת הוא לא יתקדם.

שאלה: האם בדרך ללשמה ההפרעות האלה מתחזקות יותר?

כן. ודאי. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: איך אפשר להסכים לקנא?

גם אם אתה רוצה או לא רוצה, זה מה שמגיע וכובש אותך. קנאה, תאווה וכבוד, דווקא שלושת המרכיבים האלו, הם מוציאים את האדם מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. כשהוא הולך ומתגבר עליהם בעזרת הבורא שעוזר לו, שמוציא אותו, שמלמד אותו להתגבר על קנאה, תאווה וכבוד, אז האדם כבר עולה לדרגה הרוחנית.

שאלה: אבל האגו מוחק את האחרים, הוא לא מוכן לקנא בהם.

קנאה, תאווה וכבוד הם האגו בעצמו.

תלמיד: כן, אבל האגו לא מסכים לקנא באחרים, לא מוכן לראות אותם כגדולים. אז אתה תקוע, אתה לא יכול להתקדם כי אתה לא מסכים לקנא.

כך בינתיים. אחר כך הוא רואה שלא כך. הוא מקנא אפילו לא בחברים ולא בדורו אלא בדורות שהיו ושיהיו. לקנאה אין גבול.

שאלה: ואיך אפשר לקנא בחברים, איך אפשר להגיע לזה?

זה דווקא טוב. כי אם הוא מקנא, הקנאה נותנת לו הרבה כוחות להתקדמות, לתפילה. כי אם לא לקנא, על ידי מה הוא יתקדם?

שאלה: זאת שאלתי, אם אתה רואה שאתה לא מצליח לקנא בחברים איך תגרום לכך שאתה כן תצליח לקנא בהם?

תתחיל להתחבר איתם יותר ותראה שיחד עם זאת מגיעה לך הקנאה, כי אם אתה מתרחק מהם, אתה לא מרגיש קנאה ובכלל גם לא אותם, אתה לא מחשיב אותם.

יש כאן שני מצבים. מצד אחד אתה לא מחשיב אותם בגלל שהם חברים, "הם קרובים לי ואנחנו יחד חבר'ה, חברים, קרובים אחד לשני". או שאתם רחוקים האחד מהאחר, ואז גם כן לא חשוב לי איך אני איתם. צריך להיות כל הזמן יותר או פחות, לסירוגין, בהרגשת הקשר, וכך אנחנו יכולים להגדיל את הקשר בינינו.

שאלה: מה לעשות אם אני מקנא בחברים שלי מעשיריות אחרות איך שהן מתקדמות, מזה שאני לא יכול להיות כמוהם, שאני נחלש בעבודה?

זה קורה, אבל זה עובר. בכל זאת צריכים להמשיך ולהתקדם. בעולם שלנו יש הרבה אנשים חכמים, מוסיקאים, מדענים, כל מיני ספורטאים חזקים שחוצים את האוקיינוס, שטסים לחלל וזה לא אתה. אז מה? אתה לא רוצה לחיות? לא, אתה חי את החיים שלך ורוצה לעשות מהחיים שלך משהו מיוחד. ברוחניות זה עוד יותר, כי ברוחניות יש מקום לכולם, לכולם יש שורש נשמה ולכל אחד יש מקום בסוף הדרך. אז מה יש לך כאן להתייאש? שאתה לא כרבי שמעון? כתוב שכל אחד יכול להיות כמשה רבינו. ובגמר התיקון אנחנו נהיה כך, כמו מֹשה.

אני מבין שיש כאלו מצבים כמו שאתה אומר, שאז אני לא יכול לזוז כי אין לי תקווה, כי אין לי כוחות, אבל זה עובר. ודווקא תנסה להתחבר מצד אחר לחברים, ותראה שיש לך מספיק כוחות והזדמנויות.

שאלה: איך להתגבר על מצב שהקנאה הופכת להיות שנאה גדולה ואני לא רוצה יותר לראות את החברים, שאני מקנא בהם?

זה זמנים שאנחנו כולם צריכים לעבור ואין כאן מה לעשות, אלא מה שמרגישים, מרגישים, וחוץ מזה מה שעושים ועוברים ולומדים ומקיימים, זה משהו אחר. אני לא שם לב למה שאני מרגיש. אני עושה את הדברים שצריך לעשות, ולאט לאט ההרגשה מתחלפת, מגיעה הרגשה חדשה וחברים שהיו פעם רחוקים, נעשים יותר קרובים. אני משתנה, אני מתחיל להבין אותם בצורה אחרת וכן הלאה. העיקר לא לעזוב ולהמשיך, כמו שכתוב "חוץ מִצֵא". יעברו עוד כמה חודשים ואתם תראו עד כמה הכול משתנה.

שאלה: הסברת איך קנאה ותאווה מקדמים אותנו רוחנית. איך כבוד מקדם אותנו?

יש לנו הרבה צורות של כבוד, כבוד הבורא, כבוד עצמי, כבוד החברים, כבוד הארגון, כל מיני כאלה צורות של כבוד שאנחנו מחשיבים. מה זה כבוד? שאנחנו מחשיבים משהו. אנחנו מחשיבים שנמצאים במערכת שמדברת על מטרת הבריאה, ועל זה שאנחנו מתקדמים לאותה המטרה, ולא שאנחנו רוצים להיות הראשונים, שיש עוד כאלה שמתקדמים, אלא שאנחנו באמת רוצים להבין ולהשיג את המטרה שבשבילה האנושות נבראה וחיה, קיימת ומתקדמת.

אז יש לנו בזה הרגשת כבוד, הרגשת חשיבות של המצב שלנו, יש לנו חשיבות במסר שלנו שאנחנו רוצים להוציא אותו לפני כולם, לגלות אותו לפני כולם, שכל האנושות תדע על המסר הזה ותלך יחד עם זה. זו חשיבות הדרך, בשביל מה אני חי.

ואם אני מגלה לבני אדם את מטרת הקיום שלהם, אני חושב שיש לי חשיבות בקיום שלי, בחיים שלי ואני גאה שכך אני עושה. לא שאני דורש עבור זה איזה כבוד או משהו, אבל זה מחזיק אותי, זה שאני מרגיש שהקיום שלי הוא לשם האנושות, וכך כל אחד. בזה אין כאן מישהו יותר ומישהו פחות מהאחר. אנחנו כולנו נמצאים שווים באותה המערכת.

שאלה: דיברנו אתמול בעשירייה על כך שלקנאה יש שני חלקים, אותה קנאה כמו בעולם הגשמי, וקנאה בעולם הרוחני. מה מבדיל ביניהן, המטרה, הכיוון? בגשמיות יש קנאה אחת, ברוחניות אחרת.

כן, הקנאה היא אותה קנאה רק באמת בתנאים שונים. כתוב "קנאת סופרים תרבה חכמה"¹, שאם אנשים הם חשובים שהם מלומדים, גדולים, אז הקנאה ביניהם היא דווקא מקדמת את האנושות - תרבה חכמה.

בעצם קנאה זה דבר טוב, כי על ידה בני אדם מתקדמים. היא נובעת מהרצון לקבל, אבל מקדמת את כולם. אם לא היינו מרגישים קנאה, לא היינו מתקדמים בכלל. כך אני מסתכל על האחר ואני רואה שיש בו משהו שאין לי, וזה הכול בזכות הקנאה שקיימת בתכונות שלנו.

שאלה: למה ברגעים שאני מנסה לצאת לעבר הקהל החיצוני ולהעביר את המסר שלנו, המסר מתפרק, נחסם, ולא מצליח להיות מופץ כלפי הקהל החיצוני?

כי אתה חייב להרגיש קודם אותו מסר שקיים בך, אתה חייב לחיות אותו, אתה חייב להרגיש אותו בפנים, כמה הוא בפנים חי בך, בכל מיני אופנים, פינות, ורק אחרי שאתה מרגיש אותו טוב ועברת איתו זמן מה, אחרי כן אתה יכול להתחיל להפיץ אותו, כי אז אנשים יבינו שזה בא ממך, ולא מהחכמה, אלא מהלב שלך, וכך אתה תצליח.

תלמיד: האם ההרגשה הזו שיש לי כבר את המסר הזה בתוכי, זו הרגשה מזויפת, זה אומר שאני עדיין לא עיקלתי נכון את המסר הזה?

כן, אז עוד קצת אתה תתחיל להרגיש אותו יותר בפנים ואיך הוא עובד בך ומכוון אותך ומשנה אותך, ואז תוכל להוציא אותו ולהסביר אותו לאחרים, אם בכלל תרצה לדבר עליו.

שאלה: יש לנו בקבוצה חבר ענק, ובזכות הקנאה שלי אליו אני מאוד התקדמתי, גם בלימוד, גם בנוכחות בשיעורים. אבל היום הוא קיבל כזאת עבודה שהוא לא יכול להיות נוכח בשיעורים. הוא שומע שיעורים אחרי השיעור, אבל הייתי רוצה שהוא יהיה איתנו יחד בזמן השיעור עצמו. מה לעשות כדי להחזיר אותו לקבוצה?

אתם צריכים לעבוד על זה. אני לא יכול להיכנס לכל התנאים האלה. אולי הוא לא יכול למצוא עבודה אחרת, וזאת עבודה מאוד טובה והוא רצה בה, ולאט לאט אתם צריכים להראות לו שאת מטרת החיים הוא לא משיג על ידי העבודה, שכל העבודות שלנו בעולם הזה נגמרות לאדם יחד עם העולם הזה. ולכן אין מה לעשות, צריכים לחשוב איך אנחנו עובדים למען מטרה יותר נעלה.

תלמיד: הוא ישמע את זה ואני בטוח שזה יעזור לו לחזור אלינו. ועוד אני רוצה להוסיף, אתמול גם אמרת לאחת החברות, שאתה אוהב אותה, וגם קינאנו בזה, וחשבנו מה לעשות. יש לנו בין השני לרביעי כנס, אנחנו עושים אותו בברג'ומה, מקום מדהים ומזמינים אותך, אם עוד לא החלטת לאן לנסוע, אז אנחנו מזמינים אותך.

אתם יודעים שאני אוהב את גרוזיה ואני מוכן לטוס לשם אפילו עכשיו, ככה שתודיעו את זה לחברים שלי, ואם כן, אז אנחנו מוכנים.

קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש.

""הקנאה, והתאווה, והכבוד, הם מוצאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות א', כ"א). ואומר שם, שעל ידי הקנאה והכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאווה, לבוא לדרגת צומח, שהוא מתחיל לעבוד לטובת הזולת מטעם שלא לשמה. וכמו כן על ידי הקנאה, הוא יכול לעבור לדרגת חכמה, כמו שאמרו חז"ל, "קנאת סופרים תרבה חכמה". וכמו כן יכולים לעבור מבחינת חי לבחינת מדבר, גם כן על ידי שלא לשמה.

אולם מה מועיל השלא לשמה, אם אין לו הנטיות אמיתיות למדרגה שהוא עובר. ועל זה אמרו חז"ל, אצל בחינת תורה, "שהמאור שבתורה מחזירו למוטב". נמצא, שעל ידי שלא לשמה באים לשמה. לכן אמרו, "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה" 1990)

אנחנו שומעים כאן הרבה פעמים מחברים שלנו שהם מיואשים, עייפים, לא מבינים מה פתאום אפשר להגיע למשהו? איזה שינוי יכול להיות? על ידי מה?

אנחנו שוכחים על המאור שבתורה, שבלימוד שלנו, בעבודה שלנו, ככל שאנחנו משקיעים בזה, יש בכך כוח מיוחד שאנחנו מעוררים והכוח הזה שעובד הוא שמוציא אותנו מהעולם הזה לעולם העליון, מלא לשמה ללשמה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מהעולם של הבריות לעולם של הבורא.

זה מה שאנחנו שוכחים,

איך אנחנו מגיעים לזה? על ידי זה שאנחנו מפתחים אצלנו קנאה תאווה וכבוד ואז יש בינינו כבר קשר ואנחנו רוצים להידמות לאנשים יותר גדולים, יותר טובים, אנחנו לומדים מהמקובלים, ובזה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, הוא מקדם אותנו, הוא מושך אותנו ואז אנחנו מתוך שלא לשמה, מעל מנת לקבל, מה שאנחנו עכשיו חושבים ועושים, מגיעים לעל מנת להשפיע.

איך יכול להיות דבר כזה, זה נגד הטבע שלי, ואני גם לא רוצה בזה, אם תשאלו אותי אני לא רוצה, אבל אם אני עוסק במה שאומרים מקובלים, רוצה או לא רוצה, אני מעורר את הכוח הפנימי שיש בפעולות האלה, והכוח הפנימי הזה מושך אותי ללשמה, לעל מנת להשפיע, מכוח המלכות לכוח הבינה.

שאלה: אתה נותן יחס מיוחד לחברים מסוימים ואני לא מבין למה?

למי, למי אני נותן יחס מיוחד? חוץ מחבר אחד.

תלמיד: אני לא יודע, זאת שאלה של חבר, אני לא יודע על מי מדובר ספציפית.

אז אני נותן יחס מיוחד לכמה חברים. למה זה כך? כי כנראה יש בהם משהו שמושך אותי, או דוחה אותי. האנשים האלה בדרך כלל עוזרים לי להעביר שיעור חי יותר, יש גם כאלה שתמיד רוצים לשאול, תמיד רוצים לקפוץ, וזה טוב, זה עוזר לי להעביר את השיעור בצורה חיה יותר, לכן אני אוהב אותם. גם לכם אנשים כאלה עוזרים.

כלפי נשים, כמו הבחורה הנחמדה מצרפת, כשדיברתי אליה זה היה כדי לשמח קצת את כולם, נראה לי שזה פשוט קצת מנענע את השיעור, אבל אם לא נראה לכם, תגידו לי ואני אפסיק.

שאלה: כתוב שבזכות קנאה, תאווה וכבוד אפשר לשנות את התאווה ולהגיע לדרגת הצומח, ואחר כך לדרגת החי. איך להבין את זה?

כשאנחנו נכנסים לעל מנת להשפיע, אז אנחנו עוברים מדרגות, שורש, א', ב', ג', ד', החל מהטבע שהוא לא חי בכלל, שנקרא דומם, ואחר כך צומח, חי ומדבר. אלה הדרגות שאנחנו עולים בלהידמות לבורא, בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב כאן שעל ידי קנאה וכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאווה, מה זה אומר לשנות את נטיות התאווה, האם זה משהו נטרלי?

אני לא מוחק את הקנאה, אלא אני רוצה להיות כמוהו ועוד יותר ממנו. הבורא ברא את התכונה הזאת ברצון לקבל בצורה ובכוונה מיוחדת כדי שנוכל להתקדם ולגדול. לכלבים, לחתולים, לאף חיה אין קנאה, רק באדם יש קנאה. תראה בילדים קטנים עד כמה כל אחד ואחד מקנא באחר, וככול שהוא גדול מחברו כך הוא עוד יותר מקנא, ועוד יותר מקנא.

רואים זאת גם באנשים שיש להם תכונות מיוחדות כמו ציירים, מדענים, שחקנים, כמה קנאה יש בכולם. כמו שבעל הסולם כותב, לקנאה אין גבול, אני מקנא בבורא, אני רוצה להיות במקומו, זה נקרא שאין גבול למידת הקנאה.

תלמיד: איך לקנא בבורא, מה זה אומר?

יבוא הזמן ותראה שגם אתה תקנא בו. למה לא? "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך", זה נקרא שיש בנו רצון להגיע לדרגת הבורא. אנחנו לא יכולים עכשיו לתאר את הדברים האלה כי אין לנו בזה שום עניין, זה כמו שילד קטן לא יכול לקנא במשהו שעושים אנשים גדולים, כי הוא לא מבין את מה שהם עושים, אבל ככול שהוא גדל, כך הוא רוצה עוד ועוד להיות במקומם. כך אתה תגיע למצב שתרצה להיות במקום הבורא, זה הגבול של הקנאה, זה דבר גדול מאוד.

שאלה: לפעמים מתעוררת אצלך שאלה, ואתה חושב על איך לא לשכוח את השאלה, ובאותן חמש דקות נניח אתה בכלל לא יכול לשמוע את השיעור.

כן, זה נכון.

שאלה: איך אפשר להגיע למצב הזה של קנאה? האם אני צריך להעלות תפילה, מה אני עושה כדי להגיע לקנאה?

אני מקנא בחבר כי אני רואה בו משהו שאין לי. אם אנחנו נתחבר יחד אז תהיה לי אותה תכונה שמעוררת בי את הקנאה בו. בעולם שלנו אם אני רוצה להיות כמו איזה איש גדול, אז אני צריך אולי שנים עד שאוכל להגיע למקום שלו, אני צריך לשבור אותו, להזיז אותו, ולהיכנס למקום שלו.

בעולם הרוחני לא, בעולם הרוחני מספיק לי להתחבר עימו, ואז אני נמצא באותה תכונה כמוהו. אתה מבין עד כמה זה טוב? לכן אין גבול, אף אחד לא יכול להפריע לאחר. אם אני אתחבר, עם כל מי שארצה בעולם, אז אני אוכל להגיע למצבים כאלה, אני אגיע למשרות כאלה, למקומות. אין לי שום בעיה, אני רק צריך להתחבר.

תלמיד: אני מבין מה שאתה אומר אבל זה לא נמצא בי, זה דבר טוב אבל לא קיים בי. מה שקיים בי זה הרוע, זה שנאה, האם אני צריך לבקש מהבורא שיעשה את השינוי הזה בתוכי כדי להגיע לקנאה?

כן, ודאי. אתה רוצה שהקנאה שלך תהיה קנאה שבונה אותך. אני מבין אותך, אני מכיר אותך כבר הרבה זמן, אתה צריך לבקש מהבורא שייתן לך אפשרות להתחבר עם אנשים, עם החברים שלך. תאמין לי בעיניים עצומות, שמה שיש בחברים שלך, רק זה חסר לך כדי להגיע לגמר התיקון, חוץ מזה כלום. אם תגיע למצב שאתה מתחבר איתם, מובטח לך שכבר תהיה בגמר התיקון.

שאלה: האם בלא לשמה האדם נמצא בשכר ועונש, ובלשמה תחת השגחה פרטית?

כן, בלא לשמה אנחנו נמצאים בשכר ועונש. ובלשמה אנחנו לא נמצאים בשכר ועונש כמו בלא לשמה, אלא שם זו התקדמות בצורה אחרת, בשבילנו להיות בלשמה זה השכר.

שאלה: אני זוכר שתמיד הסברת שמי שלומד קבלה צריך שיהיה לו איזה יחס כלפי הבורא, כלפי הרוחניות. שיהיה בשמחה, שיהיה אפילו בשנאה, שיקלל את הבורא, לא משנה מה, אבל שלא יהיה באדישות. אם אדם אדיש לרוחניות, האם זה אומר שלב האבן שולט עליו?

כן, בינתיים, אבל זה זמני, הכול משתנה.

שאלה: לגבי הקנאה והכבוד נראה לי שאני איכשהו שומע ומבין אותך, איך משתמשים בזה בעשירייה ואולי גם איך לדמיין את זה בלשמה. אבל לא קלטתי איך לקשר פה את התאווה בעבודה עם העשירייה?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, תמשיך לשמוע עד שתקלוט.

קריין: קטע מספר 3.

"מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה." 

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ג')

קריין: שוב.

"מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה," אני יכול לקנא בארכימדס, בקולומבוס, בכל מיני אנשים שחיו לפני מאות שנים, וגם באנשים שיחיו בעוד אלף שנה ויטוסו לכוכבים, לקנאה אין גבול. אני יכול לקנא באדם אחד ויכול לקנא בכל האנושות, גם בכמות וגם באיכות, הקנאה היא לא מוגבלת. "שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה." 

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ג')

אנחנו רק צריכים לתאר עד כמה הכוח הזה הוא כוח גדול, אין סופי, מבחינת זמנים, מרחקים, מספרים, כל מה שיש. זה הכוח העיקרי שנמצא ברצון לקבל שלנו, וצריך להבין עד כמה הכוח הזה חשוב כדי שכל אחד יוכל להגיע לגמר התיקון. לכן כשאנחנו מסתכלים על ילדים, אנחנו רואים שלמי שיש קנאה גדולה יותר, יש לו אפשרות באמת להיות אדם גדול, ולמי שאין כל כך קנאה, "חנון" כמו שאומרים, אז הוא פחות יתקדם. גם הוא ימצא את המקום שלו בחיים, אבל בטוח שהוא לא יהיה נפוליאון.

שאלה: בחיבור יש גם שלב של התמוססות וביטול, אנחנו רוצים לבטל את ההבדלים בינינו. אם כך, איפה בעבודה בחיבור אנחנו צריכים לחפש את הקנאה ואיפה להניח לה?

אסור לנו למחוק את הקנאה. אלא אני גדול מהחברים וגם החברים גדולים ממני, אני גדול בזה שאני מקטין את עצמי וגם בזה שאני מגדיל את עצמי כלפי החברים. הקנאה היא דבר שאי אפשר לבטל, אפילו לא לחשוב על זה אלא דווקא ההיפך, כי אחרת אדם לא גדל ואין לו שום סיכוי להיות גדול. אנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהינו". מי שרוצה להיות הבן של הבורא עליו להגיע לדרגת הבורא, "עד ה' אלוהינו". ככל שזה נשמע מאוד מוזר ואיך זה יכול להיות, אבל זה מה שכתוב.

תלמיד: יש מצב שאנחנו משתדלים להתעלות מעל כל ההבדלים, מעל כל הקצוות האלה בינינו וכאילו להיות לאחד.

להיות "אחד" זה לא שכל אחד הוא כמו כולם. כולנו רוצים להיות מחוברים כאחד, בגוף אחד, ברצון אחד, בכוונה אחת ולמטרה אחת, אבל כל אחד צריך להיות בולט מהאחרים ככל האפשר.

תלמיד: איך זה משרת את האחד?

זה משרת. איפה אתה רואה בעשירייה, בעשר הספירות, משהו שדומה לאחר? ההיפך, כל בחינה היא הפוכה מקודמתה ומזו שמגיעה אחריה, יש הפכיות, יש ממש התהפכות בין הספירות. לכן אנחנו מתייחסים כך זה לזה, לכל אחד יש את המיוחד לו וכולנו מתחברים, ובאספה שלנו אנחנו מגיעים להידמות לבורא שהוא המקור לכולנו.

קריין: קטע מספר 4. כותב רב"ש,

"יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

זה דבר מאוד מיוחד מה שאנחנו יכולים לקנות על ידי החברה. מי שלא מתפתח בחברה לא יוכל לקנות תכונות מלבד אלו שרכש מההורים שלו, וגם הן לא כל כך יתפתחו בו כי אין מי שמגרה אותן וכביכול מחמם אותו שיגדל. לכן על ידי החיבור אנחנו יכולים לקנות כאלו תכונות שאין לנו אבל יש באחרים ואנחנו יכולים לקבל אותן מהם. יש לנו את כל האפשרויות להגיע להיות אדם שלם כמו אדם הראשון לפני השבירה, אבל זה יקרה אך ורק כשנדע איך להתחבר ולהשתמש בתכונות שאנחנו מקבלים מהחברים.

שאלה: מה זה אומר שההורים מעבירים לילדים?

מה שההורים מעבירים בתורשה לילדים.

שאלה: מה זה קונה מהחברה? אני צריך להכיר אותם?

"קונה" נקרא שמשלם וקונה. "קניין" זה שאתה צריך לתת כדי לקבל משהו. אתה משקיע בחיבור עם החברים, אתה מכניע את עצמך כלפי משהו או מישהו, וכך אתה קונה ומקבל ממנו את התכונות שלו, לומד ממנו ממה שהוא עושה, את מה שהוא יודע, וזה הופך להיות שלך.

תלמיד: האם אני צריך להיות איתו באיזה קשר?

ודאי, אחרת איך תעשה? איך בחיים אתה עושה זאת?

תלמיד: אם אני רואה מישהו נהנה ממשהו בטלוויזיה, אז אני גם רוצה, אם אני רואה מישהו בקבוצה עושה איזה תפקיד והוא נהנה, אז אני גם רוצה, אבל אם אני רואה מישהו שסובל, אז אני לא רוצה לסבול.

אתה קונה ממנו את היחס שלו לאיזו תופעה ועל ידי זה אתה או נהנה או בורח מכאב.

תלמיד: כלומר לפי מה שאני רואה בכלים שלי, במציאות שאני תופס.

ודאי, לפי מה שאתה בוחר.

תלמיד: לפעמים אני מקבל רצונות שהם כאילו לא שלי, אני לא יודע מאיפה הם הגיעו.

אם אתה לא בחרת בזה, אז או שזו תוצאה מהבחירה הקודמת שלך, שנכנסת לאיזו חברה, לאיזה יחסים, ורק עכשיו אתה מבין מה יש לך מזה, או שזה מגיע מלמעלה ללא בחירתך.

תלמיד: אם מגיעה איזו תאווה ואני חושב שזו הפרעה, אם בא לי לרוץ ולאכול את כל העולם, להיות מיליונר, אבל אני רוצה להתחבר עם החברים וזה מפריע, אז איך לעבוד עם זה? איך לנקות את זה? איך להתקדם נכון או לפתח את היחס הנכון?

רק על ידי חיבור עם החברה. אין לך שום סיכוי להתגבר על הרצונות הזרים אם אתה לא מחובר לחברה, או שאתה יכול לברוח אבל לכיוון הלא נכון. הכיוון הנכון הוא שאתה תמיד נמצא בנטייה למרכז החברה, למרכז עשירייה.

תלמיד: אז אני רץ לחברה כמו תינוק שרץ לידיים של אימא.

כן.

תלמיד: האם לעצום עיניים וזה צריך להיעלם או שצריך להיות לי איזה יחס?

אתה צריך להיות בחיבור עם כל החברים, עם כל העשירייה, לגרום להם לחיבור ולהיות בחיבור שלהם, וזה גלגל ההצלה.

תלמיד: האם אני צריך לרצות שהדברים האחרים ייעלמו?

אתה לא שם לב לדברים האחרים, העיקר בשבילך הוא החיבור.

שאלה: כתוב בקטע גם על מידות, גם על תכונות, ובסוף הוא כותב שמקבלים כוחות. מה מקבלים בסוף, מה ההבדלים ביניהם?

בינתיים אלו יכולות להיות מידות, ואחר כך הן הופכות להיות לכוחות שאתה כבר יכול לעבוד איתם.

תלמיד: מה זה מידות?

"מידות" הן כמו גבורה, כבוד ועוד דברים, אבל זה עדיין לפני שהם מחוברים לכוח, לפני שהם יוצאים לפועל.

תלמיד: אז יש תכונות שמקבלים מההורים, ומה מקבלים בסופו של דבר מהחברים, כוחות? כי אנחנו אומרים שכל אחד הוא אחר, אז מה אני רוכש מהחברים?

אני לא בדיוק יודע מה אני רוכש מהחברים. אני רוצה להתחבר עם כל החברים, להיות במרכז החברה, זאת אומרת להיות במרכז הכוחות. אני רוצה שכל מה שיש בחברה יעבור דרכי, ואני אספוג אותו. כך אני אתפתח על ידי כל הכוחות של סך כול העשירייה, שבה נמצא כוח הבורא, והבורא מנהל אותה. אני רוצה שהם יהיו לי כהורים רוחניים. בצורה כזאת אני מתבטל כלפי החברה, ומחפש שם את כוח הבורא, שהוא ילמד אותי, שהוא יפרמט אותי, וימשוך אותי קדימה.

תלמיד: אז כל הכוחות של כל חברים מתווספים לכוח שלי?

כן, כך אני עושה. אם אני מתבטל כלפיהם, אז הם משפיעים עלי. והכוח הכולל שלהם, הכללי הוא הבורא.

תלמיד: ואיך זה מרגיש שרוכשים את הכוחות האלה מהחברים?

אני מרגיש שאני משתנה על ידי השפעת הסביבה. זו השפעת הסביבה על האדם. והבורא נמצא כמנהל של כל העסק הזה.

שאלה: קנאה נשמעת כמו תכונה מאוד אגואיסטית, האם אני רוצה לגנוב את מה שיש בחבר?

לא, אתה לא רוצה לגנוב. אולי בעולם שלנו ששייך לחומר כך זה יוצא. אבל אם זה לא שייך לחומר, אלא לדעה שלו, לידע שלו, את זה אתה לא יכול לגנוב ממנו, אלא רק לגרום לכך שגם לך תהיה התכונה הזו.

תלמיד: אז אני צריך לרצות התכונות המיוחדות של החברים יהיו בי?

וודאי.

תלמיד: אבל למה אני צריך את זה. אם אנחנו מתחברים?

כדי להתחבר איתם.

תלמיד: כן, אבל אם אנחנו מתחברים, אני גם ככה אקבל את זה. איך זה שייך להשגת הבורא?

אם תתחברו יחד, בזה תשיגו את הבורא.

תלמיד: איך זה שייך לקנאה, שאני רוצה לרכוש את מה שיש בחבר, את התכונות שלו?

אתה רוצה לרכוש את התכונות שלו, שהן יהיו גם לך, וככה אתם מתחברים. אתה רוצה לגשת אליו בצורה גשמית. אני אקח את זה ממנו, ואז לו לא יהיה, ולי כן יהיה. כמו ילד שלוקח צעצוע מחבר. אבל זה לא קורה ככה, אתה צריך לקבל מהחבר שלך את התכונות שיש לו, להעתיק אותן על עצמך.

תלמיד: בשביל מה אני צריך את התכונות שלו?

כדי להיות מחובר עמו. אתה בעצם לא מקבל את זה ממנו. אתה מתחבר אליו, וכשאתם מגיעים לחיבור, אז מה שיש אצל כל אחד, יש לכולם.

תלמיד: ובלי קינאה אני לא יכול להתחבר עם החבר?

לא. כי אתה בכלל לא תרגיש שיש לו את זה.

שאלה: אני מתחבר עם החברים, ואני בהודיה על כל הדברים שאני מקבל. אבל אני לא מקנא בהם. האם ככה זה גם עבורך, זאת אומרת, אתה מלא הודיה, אבל אתה לא מקנא. האם ככה זה עבור המקובלים. איך להפוך את ההודיה לקנאה?

אם אתה לא מקנא, זו בעיה. אנחנו רואים את זה לפעמים בילדים, ואז אנחנו מעוררים אותם ואומרים, תסתכל איך הוא יודע לעשות את זה, ואיך הוא עושה את זה, תלמד ממנו. לך אליו, תשחק עמו, ותהיה כמוהו. אנחנו מעוררים את זה בילדים, כשאנחנו רוצים שהם יגדלו. אותו הדבר ברוחניות. אנחנו רוצים לקבל מכל אחד את התכונות שלו. אבל מה התכונות האלה בעצם צריכות לעשות לי? שאני ארצה להתחבר איתם.

כשאני מתחבר לחברים, אני מתחבר לתכונות שלהם. ואז אני לא לוקח את התכונות מהחבר. אני גם לא יכול לעשות את זה, אפילו אם הייתי מאוד רוצה. אבל על ידי החיבור אני יכול להשתמש בכל התכונות שיש לכולנו.

שאלה: איך לקנא בבורא?

זו בעיה לא פשוטה, איך לקנא בבורא. קנאה בבורא, זאת אומרת, קנאה בכוח השפעה, בכוח אהבה, בכוח התמיכה לכולם, בכוח החיבור בין כולם. לקנא בבורא זה נקרא להיות בכוח השפעה, בעל מנת להשפיע.

איך להגיע לזה? אני צריך להסתכל על החברים. מהבורא אני לא יכול ללמוד, כי הוא נסתר. לכן כל העבודה שלנו היא בחיבור עם החברים. עד כמה שאני רואה בהם תכונות השפעה, אהבה, חיבור, התקרבות, לפי זה אני אקנא בהם, ולפי זה אני ארצה להיות יחד איתם. ובחיבור בינינו אנחנו נגיע לאותה תכונה שנקראת בורא. הבנתם אותי, או לא? זה מאוד חשוב.

תלמיד: לחפש תכונת השפעה בחברים?

יכול להיות. אנחנו צריכים לחפש חברים שאיתם אנחנו יכולים להתחבר יחד. ובחיבור יחד אנחנו נתחיל לגלות את הכוח העליון. ממנו אנחנו נתחיל לקבל הדרכה, והוא יביא אותנו לנקודת החיבור המרכזית.

שאלה: אם נסתכל גם על השיעור של אתמול, יוצא שיש בעשיריה חברים, שיש להם את התכונות שלהם. נניח למישהו יש נטייה ללימוד שפות, והוא מאוד מצליח ללמוד עברית, אז בשיעורים הוא כבר מקשיב בעברית. וכך הוא מבין בצורה יותר טובה ועמוקה את החומר. אז אני עכשיו מבין שאני לא מצליח לעשות את זה. כי אני לא מצליח ללמוד שפות.

ואיך אני קושר את זה לשיעור של אתמול? שברגע שאני מגלה בעצמי שקר גדול. שאני מרגיע את עצמי בזה שאני לא אתחבר עם זה אף פעם. אבל החיבור הרי זו המטרה שלנו, ועוד לא הגענו אליו. איך להתגבר על זה. על איזה תחושות זה יושב, והאם זה שייך לכך שברגע הנתון אני נמצא בנפילה, או שאולי זה צעד חדש קדימה?

אתה לא צריך להסתכל על החברים במה שכל אחד מהם מתקדם. כל אחד לפי הנטיה שלו, לפי הטבע שלו. העיקר להגיע לחיבור עם כולם, לפי איך שאתה. זה הכול. אל תיקח שום דבר מהאחרים, חוץ מהתמונה הכללית, הצורה הכללית, שכל אחד נמשך לחיבור. אבל באיזה אופן הוא נמשך לחיבור? ההוא בשפות, ההוא במוזיקה, ההוא בעוד משהו, לא יודע משהו. לא חשוב, ואתה בשלך.

שאלה: יש לי חבר בעשירייה שאני מקנא בו, כי יש לו אנרגיה, יש לו כוח, הוא הנמצא בכל הפגישות. הוא משקיע את כל הזמן שלו בלהיות מחובר עם החברים. ואני מקנא בזה, אני רואה בו ענק. אמרת שאם אני מתחבר עם האדם הזה, אני רוכש את התכונות של האדם הזה. אבל אני לא יכול לרכוש את התכונות האלה, בגלל שהוא הרבה יותר טוב ממני, ויש לו יותר אנרגיה ממני. אם כך מה אני רוכש, את הרצון?

רצון אתה לא יכול לרכוש ממנו, אתה מקבל ממנו דוגמא. לפי הדוגמאות שלו אתה משתדל להתקדם לאותן צורות בהן הוא משפיע לאחרים, שגם אתה יכול להיות. וזה נקרא שהקנאה מעלה אותך לדרגה אחרת של השפעה.

שאלה: אמרת לפני כן שבלי קנאה אין חיבור. עכשיו אני מקשיב לשיעור עם החברים. אם אני לא מרגיש את הכוח של הקנאה, אז זה אומר שזה מקום העבודה שאני צריך לעשות בתוכי, איזה בירור?

בטח שאתה צריך לחשוב איך לפתח בך את כוח הקנאה. אש קנאה זה דבר הכי גדול.

שאלה: אנחנו לומדים שהסביבה היא זו שמעצבת אותנו. ובדרך כלל לימדו אותנו שהקנאה היא תכונה לא טובה, וצריך להרדים אותה. האם אנחנו צריכים לעורר את החברים בתוך העשיריה לקנא בך, או לעורר את הקנאה בך?

אנחנו צריכים לקנא בכל החברים, כמה שאפשר יותר.

קריין: קטע מספר 5.

"אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

זאת התשובה על מה ששאלת. אנחנו צריכים לקנא אחד בשני, כי על ידי זה כולנו כולנו נעלה לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: אמרת קודם, שאני לא יכול לקחת את התכונות של החברים, אבל אני יכול להשתמש בהן. מה זאת אומרת?

אם אתה מתחבר אליהם, אתה יכול להשתמש בתכונות שלהם.

תלמיד: אני עדיין לא הבנתי.

אז נבין את זה בדרך.

שאלה: האם קנאה מועילה לראות בכל חבר את הייחודיות שלו ולרומם ולשבח אותה כמה שיותר?

כן.

שאלה: כתוב, קנאה תאווה וכבוד, אבל תהליך העבודה הוא הפוך. קודם צריך לתת כבוד לחברים, זה מעורר את התאווה, ואחר כך תהיה קנאה.

יכול להיות, בסדר.

שאלה: העניין של קנאה עבורי זה מאוד מאדגר. אני שם לב שאם אני מנסה להשפיע לחברים זה נהיה עוד יותר קשה לקנא בהם. אז מה אני לא עושה בסדר, זה לא צריך להיות הפוך?

אנחנו צריכים להתחיל להשתמש בזה בכל ההזדמנויות ובכל הכוחות ואז נראה מה קורה. אבל תראה מה כתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם". זאת אומרת אם אנחנו רוצים לעלות למעלה מהעולם הזה אז עלינו להשתמש בכל התכונות האלה – קנאה-תאווה-כבוד. בצורה כזאת קנאה, תאווה וכבוד או בצורה אחרת כבוד, תאווה, קנאה, זה לא חשוב באיזה צורות.

קריין: קטע מספר 6.

"אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")

זאת אומרת אפילו שאין לאדם שום דבר, אבל הוא כמו ילד קטן, כמו מפגר, לא חשוב, איך שהוא מצטרף לקבוצה שלומדים שעושים משהו ורוצה להיות ביניהם, הוא מקבל מהם כוחות ומתקדם, אין בזה שום בעיה. זאת אומרת אף אחד לא יכול להגיד - הבורא לא נתן לי כלום, אני לא יכול לעשות שום דבר, כך נולדתי וכך אני הולך למות - לא נכון. אתה יכול להתחבר לחברה כל פעם יותר גדולה וגדולה וכך להתקדם.

שאלה: פעם ראשונה שיש לי תחושה שאני יושב בשיעור והרצון לקבל שלי מרגיש תענוג גדול בשביל החברים שמקבלים את המאור המחזיר למוטב. זה נקרא לשמה?

זה עוד לא לשמה אבל זה בדרך, זה בדרך.

שאלה: בגשמיות אם אתה מקנא במישהו ואתה לא יכול להשיג את מה שיש לו אז אתה מנסה לשכוח מזה בכלל כדי שלא יהיה כל כך קשה לאגו. האם בעשירייה צריך להיות הפוך, צריך לאהוב יותר את מי שאני מקנא בו?

ודאי, אתה אם אתה לא מקנא בו אז אתה צריך איכשהו להשתדל להתקרב אליו.

שאלה: במה עשירייה אחת יכולה לקנא בעשירייה אחרת, על מה היא צריכה להסתכל?

קנאה בין עשיריות זו כבר עבודה אחרת לגמרי. אנחנו לא נדבר על זה עכשיו כדי לא לבלבל את עצמנו ולא להתבלבל בקשר בעבודה בינינו. סך הכול צריכה להיות תמיכה במידה שאנחנו יכולים. אם אנחנו נתקעים במצבים כאלה שעשירייה יכולה לעזור לעשירייה, אז אנחנו נעשה את זה. ואם לא אז כל עשירייה מכונסת בתוך עצמה. על הקשר בין העשיריות אנחנו עוד לא נלמד.

שאלה: בגשמיות כשאתה מקנא במישהו, נגיד איזה ספורטאי שרירי, ואתה גם רוצה להיות כזה, אז יש לך עוד תהליך שאתה צריך הרבה להתייגע חוץ מלקנא בו בשביל להגדיל גם את השרירים.

כן.

שאלה: ואיך זה עובר ברוחניות?

אותו דבר, קודם כל צריך להיות רצון להידמות לעליון, דיברנו על כך שקנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם. ולכן קודם כל צריכה להיות קנאה, שאני רוצה להיות כמוהו, ואחר כך כבר מדברים על תאווה ועל כבוד. הדברים האלה עוזרים לי לעלות מהדרגה שלי לדרגה של זה שאני מקנא בו.

תלמיד: הוא כותב פה בקטע שמספיק לקנא ואז איכשהו אוטומטית זה עובר.

זה נכון, מקנאה מתפתח הכול.

תלמיד: לא צריך יותר מקנאה? רק לקנא ואז אני פשוט מקבל במקום את מה שרציתי?

כן למה לא?

תלמיד: כי בגשמיות לא מספיק לקנא, צריך לעבוד כדי להיות כמו זה שאני מקנא בו.

אני לא חושב שזאת העבודה ברוחניות, מדובר בעבודת הכנעה, לא כמו בגשמיות.

שאלה: האם אפשר לעורר קנאה בתפילה? או לבקש על קנאה בתפילה?

כן, אם אתם רואים שמישהו נמצא בעבודה בתפילה, בבקשה, בהעלאת מ"ן, בגילוי החיסרון, כדאי לקנא בו וכדאי להשתדל להידמות לו.

שאלה: אצלנו בעשירייה יש קנאה גדולה מאוד בעשירייה פ"ת 6, הם באמת חברים מאוד מאוד גדולים. איך עשירייה אחת יכולה לעזור לעשירייה אחרת להתקדם?

תנסו להיות כמוהם. אתם לא צריכים לגשת אליהם ולהידבק בהם פיזית, פשוט תראו במה הם עוסקים ותנסו לעשות כמוהם. אולי במשהו אחר לא בדיוק כמוהם, ואז תראו, תרגישו את היגיעה שלהם. באמת בפ"ת 6 יש לכם אנשים חזקים.

שאלה: בעשירייה יש חברים שונים, בחלקם קל לקנא בחלקם קשה. האם צריך לראות את התכונות הנעלות של ההשפעה שיש לקנא בהם בכולם?

כן, בכל חבר וחבר צריך לראות דברים טובים ולהשתדל לא לראות דברים רעים, הכוונה, מה שלא מוצא חן בעיניך.

שאלה: בקטע 6 הוא מעמיד תנאי. בהתחלה הוא אומר "אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם". מה זה אומר שהם מוצאים חן בעיניו?

שהם נעימים, הוא מרגיש אותם כקרובים ורוצה להתקרב אליהם, זה נקרא "מוצאים חן בעיניו".

תלמיד: שהוא מרגיש שהם משפיעים?

אני לא יודע, "מוצא חן בעיניו" יכול להיות מהמצב הגשמי עד העולם הרוחני הגבוה ביותר.

שאלה: איך קנאה בחברים והמאור המחזיר למוטב קשורים ביניהם, לפי המילים שהמאור הוא הכוח המרכזי שמשנה, מתקן את האדם.

קנאה מעלה את האדם למקום אחר. אם קנאה היא לדברים יותר גבוהים, להשפעה, לאהבה, לחיבור, אז על הכוח הזה מגיע האור העליון ומעלה את האדם לפי הרצון שלו. קנאה היא לא דבר רע כמו שמתכוונים בעולם שלנו, שאני רוצה כביכול להרוס את האחר. בקנאה ברוחניות כולנו מקנאים באנשים גדולים, שיודעים להשפיע, לחבר את כולם. ולכן אנחנו לא רואים בקנאה דבר רע, "קנאת סופרים תרבה חכמה".

"צריך שידמה לו שחברו עובד את השי"ת יותר ויותר ממנו, [...] "וקנאת סופרים תרבה חכמה" ויתחזק על ידי זה בעבודת ה' יותר ויותר. וזהו "כל אחד נכווה מחופתו של חברו", פירוש לשון התלהבות, על ידי שיראה שחופתו של חברו גדולה משלו, תבער בו אש ויתלהב נפשו לעבודת הבורא ית' יותר וישיג השגות אלוקות יותר."

("מאור ושמש". פרשת יתרו)

לכן קנאה היא דבר מאוד חשוב. כאן דיברו כל הזמן על איך להקטין, איך להרוס את הדברים האלה. אנחנו לא הורסים שום דבר, אנחנו מגיעים לגמר התיקון עם כל התכונות הכי גרועות שלנו, והן מקבלות פי תר"ך פעמים עצמה יותר גדולה, ורק אז נשיג את התיקון השלם.

שאלה: אפשר לעזור לחברים לפתח קנאה כך שהם יקנאו בי או בחברים אחרים?

כן, כמו שאנחנו פועלים עם ילדים כדי לפתח אותם. אם אנחנו נמצאים בעשירייה וכוונתנו להגיע לגמר תיקון, אז אנחנו צריכים להשתדל להראות כל אחד לאחר כמה הוא משקיע

שאלה: האם אפשר לומר שגאווה חוסמת בפניי את האפשרות לקנא?

יכול להיות שזו אותה קנאה רק בצורה אחרת, אתה מפחד להיכשל ולכן אתה לא מפעיל את מידת הקנאה.

שאלה: יש חברים שאומרים "אני לא מקנא באף אחד" וגם בחיים אני לא מקנא באף אחד, איך עובדים עם זה?

זה לא יכול להיות, אתה פשוט לא רוצה להיכשל, לא רוצה להגיע לבושה, לכך שיראו עד כמה אתה לא מוצלח, ולכן אתה רוצה להציג את עצמך כלא מקנא באף אחד.

שאלה: אני מרגיש כאילו התכונות עליהן אנחנו מדברים קנאה, תאווה, כבוד, הן מעין מפתח ללב האבן של האדם.

נכון.

תלמיד: ועכשיו כל הזמן מתעוררות אצלי תפילות, פעם לכוח התגברות, פעם לכוח ביטול, אבל יש כאן מחסום, הרצון לקבל לא נותן לאדם להגיע לתפילה הסופית שיוכל לפרוץ קדימה. מה סדר התפילות שאדם צריך לבנות בעצמו על מנת לצאת מהתכונות האלה, כאילו להתפתח על ידן?

על סדר התפילות עוד נלמד, זה לא לעכשיו. עכשיו נבקש על מה שאנחנו מרגישים כחסר לנו. יכולים לבקש יחד, לדבר על זה ולבקש. אם לא יכולים יחד, אז כל אחד לחוד בינתיים.

תלמיד: אז איך להפוך את התפילה הפרטית המתעוררת בכל אדם לתפילה קבוצתית?

אמרתי לך, על זה עוד נלמד. אנחנו עוד לא כל כך מוכנים להרגיש את כולנו "כאיש אחד בלב אחד". רק עכשיו יצאנו מהחגים, ואז התחלנו לדבר על החיבור בעשירייה.

שאלה: להמשיך את מה שאמרת עכשיו על כך שעברנו מצבים מיוחדים. גם בבטומי התאספו במפתיע חברים ונוצרה אפשרות להיפגש אפילו לעיתים תכופות. אנחנו עושים את השבת הזאת ביחד עם מוסקבה ועם כל הכלי העולמי וקורה משהו מדהים, אני חושב שכולנו מרגישים את זה. מה קורה איתנו ואיך לחזק את מה שקורה בכל אמצעי שניתן?

אני חושב שמה שאתם צריכים זה ללמוד את מה שכולנו לומדים יחד, והייתם איתנו פחות או יותר בכל השלבים שעברנו, לכן נמשיך יחד. אני מאוד שמח שאתם מתחברים בהזדמנות הזאת, ובאמת זה יפה מה שקורה אתכם שם.

תלמיד: אלו חברים שעברו ממוסקבה, מאוקראינה, לאור הנסיבות.

כן. אבל זה לא חשוב, העיקר שהם נמצאים יחד ויכולים להתכלל ולמשוך את המאור המחזיר למוטב. האור העליון יחבר אותם, יתקן אותם וישמור עליהם, וכולנו יחד נחשוב עליהם. נהיה יחד ככל האפשר בכל השיעורים, בכל השיחות.

שאלה: אם באיזשהו שלב אני מרגיש שחסרה לי קנאה, האם אני יכול לבקש מהבורא עזרה שתהיה לי קנאה טובה?

בדרך כלל אנחנו מבקשים על החיבור. כי קנאה יכולה להיות כוח שלילי וכוח חיובי, כמו שלומדים.

שאלה: דיברת על קנאה בין ילדים, שאין לא בושה ולא רצון לפגוע אחד באחר אלא ילדים עושים את זה לשם התקדמות. כשיש קנאה בין חברים, אומנם יש התקדמות אבל גם יש בושה ופחד לפגוע בחבר, איך אפשר להתגבר על זה?

לא נראה לי שזו בעיה. אני רוצה לראות את החבר גבוה יותר, גדול יותר, מוצלח יותר, מפני שזה נותן לי דוגמה מה אני צריך להשיג, וכך נתקדם. שכל אחד ירצה להראות את עצמו כך שאחרים דווקא יקנאו בו, כי על ידי זה הוא דואג להתקדמות החברה בכללות.

לכן לא לפחד שהחברים יקנאו, לא להקטין את עצמך. אלא לעשות מעצמך אפס כלפי אנשים, כמו שכותב רב"ש במאמרי החברה, יכול להיות עם זה שאתה נותן דוגמה של התקדמות ומראה להם עד כמה אפשר להיות גדול. תנסו ותראו.

שאלה: איך לשלב את זה עם מה שרב"ש ממליץ שטוב לו להשפיל את עצמו לפני חבריו?

גם זה נכון, רק לא כל הזמן. לפעמיים הוא גדול, לפעמיים הוא קטן, עוזר או זקוק לעזרה, בכל מיני אופנים הוא צריך להיות. אנחנו מתחברים לעשירייה, אז יש שם הרבה תכונות, לכן לתת לכל תכונה ותכונה לפעול.

תלמיד: למדנו לפני כמה זמן על החשיבות של הצנע לכת שזה נגד הקנאה, אז איך אדם יודע מתי לנהוג כך ומתי כך?

זה תלוי בעדינות הנפש.

תלמיד: ומה לעשות עם זה שיש את הקול הפנימי שאומר "אין אדם חושק בבת מלך", לו יש את התכונות שלו, הוא כל כך מיוחד?

יש לו תכונות משלו, אז מה?

תלמיד: אני לא יכול לחשוק בזה.

אז אתה טוב במשהו אחר.

תלמיד: אז יש פה מין מחסום כזה שמבטל את ההתקשרות הזאת לקנא במישהו, כי אין לך במה לקנא.

למה אין? יש לך תשעה חברים וכל אחד מהם משתנה. איך זה שאין במה לקנא?

תלמיד: בגשמיות זה מאוד ברור, לדוגמה יש לי חבר בעשירייה שהוא גיטריסט מדהים, הלוואי והייתי יכול לנגן ככה בגיטרה. אבל אין לי מה לקנא בו כי אני צריך ללמוד ולהתאמן הרבה שנים. ברוחניות בהשאלה, אתה רואה נניח חבר שיש לו תכונות מאוד מיוחדות ולך אין את התכונות האלה וגם לא יכולות להיות לך, כי זה מטבע הנקודה הייחודית שלו. לכן אין מה לקנא בו, אז אני לא מקנא.

לא מקנא כי "אין אדם חושק בבת מלך".

תלמיד: בדיוק. אז מה עושים עם זה? אני כן רוצה לקנא בו.

בזה אתה לא יכול, במשהו אחר אולי אתה כן יכול, ויכול להיות שהוא כל כך נעלה ממך שאין לך אפשרות לקנא, אתה רק מתפעל.

שאלה: במה בדיוק כדאי לי לקנא בחברות? כי את הנטייה שלהן לחיבור אני לא רואה, היא נסתרת.

קודם כל אני מקנא בנשים שאף על פי שיש להן הרבה מאוד עומס במשפחה, ילדים, בעל, ובכלל כל מה שהן צריכות לעשות במשק הבית, בכל זאת יש להן זמן וכוח לקבוצה, לשיעורים, לזה שהן כותבות לי ורוצות כל הזמן שאני אענה על השאלות שלהן, כלומר הן לא נמצאות ברוגע, הן רוצות להגיע למטרת החיים. זה באמת דבר מדהים אצל נשים, כי הן מאוד מאוד עסוקות בחיים שלהן ובכל זאת רוצות להתקדם ומתקדמות. כל הכבוד.

שאלה: האם צריך לקנא דווקא בחברות בעשירייה הפרטית שלי או שאפשר גם לקנא בחברות בעשיריות אחרות?

כן, אפשר לקנא בכל העשיריות ובכל הנשים שבכל העשיריות, אבל יותר מועיל לקנא בנשים מהעשירייה שלי.

שאלה: האם אישה יכולה לקנא בגבר שנמצא בדרך?

לא, זה לא כל כך הולך, כי אין השתוות.

שאלה: האם יש במה לקנא בכל חברה וחברה?

כן, ודאי. את רוצה לקחת מכל אחת ואחת את כל מה שטוב אצלה ולהידמות לזה.

שאלה: איך הקנאה משפיעה על האדם שמקנאים בו?

הוא לא צריך לדעת שאני מקנאה בו. הכי טוב שהוא לא ידע, כי אני בזה יכולה להביא לו מכשול, להגדיל את האגו שלו.

שאלה: מהי קנאה רעה ואיך להגן על עצמך מההשפעה השלילית שלה?

אם אני לא מאחל לאדם התקדמות רוחנית. אני רוצה שהוא יהיה נמוך יותר כדי שאני לא אצטרך לקנאות בו, זאת קנאה הרעה. וקנאה טובה שאני דווקא מעורר אותו להיות עוד יותר גדול.

שאלה: האם ניתן לעורר קנאה דרך פעולות פנימיות או שחייבים לעשות איזו פעולה חיצונית כדי לעורר קנאה בחברות?

אנחנו צריכים לדאוג לעורר קנאה בכל חבר וחבר.

שאלה: איך לשמור שהקנאה לא תביא לשנאה?

לא יכול להיות בחברה שקנאה מביאה לשנאה, כי אנחנו צריכים כל הזמן לדבר על כך שעל ידי קנאה, תאווה וכבוד, אנחנו מעלים את עצמנו מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.

שאלה: אמרת שצריך לקנא בחברה, לרצות להיות כמוה או אפילו יותר ממנה, אבל זה לא נוגד את העיקרון שאנחנו צריכים לדאוג שהחבר צריך להתקרב לבורא לפניי?

בסדר שיתקרב לפניי, אז מה? אני לפניו והוא לפני וכך כל אחד נותן דחיפה לשני.

שאלה: אמרת שבחיבור אני יכולה לקנות את התכונה שבה אני מקנאה, אבל אני לא מרגישה שזה קורה כשאני מתחברת עם החברות, אני לא רוכשת את התכונות שלהן וגם לא את הרצון שלהן להשיג את הבורא. למה?

כי זה תלוי בך. בגלל שאת לא משתדלת לראות בהם גדלות. אפילו מאדם הכי קטן אפשר ללמוד הרבה דברים.

שאלה: נראה שבאמת בכל חבר אפשר למצוא תכונה מיוחדת שמוסיפה לחיבור הרוחני שאפשר לקנא בה. איך המאמץ הזה למצוא את המקום לקנא בחברים מוסיף לחיבור בינינו?

אנחנו מתקרבים אחד לשני פשוט מפני שהבורא סידר לנו את הקבוצה ואמר שאנחנו חייבים להתקרב זה אל זה, שעל ידי זה אנחנו נתקרב אליו. ואנחנו עושים כך בלי לשאול הרבה.

שאלה: אני מקנאה במקובלים הגדולים כי אני יודעת שאני ממש קטנה. האם זאת קנאה נכונה?

כן, אבל זו צריכה להיות קנאה יותר פרקטית, יותר קרובה אלי. אם אני מתעורר מהשינה, על מה המחשבה הראשונה שלי? על החיבור בקבוצה. שאני התעוררתי כדי להתחבר איתם בלי שאני חושב, בלי שאני עושה חשבונות בראש. אני קמתי עם זה או לא? על כך אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: האם אפשר לקנא בחברה ובו זמנית להיות שמחה בשבילה?

ודאי שכן. קנאה לא מבטלת את האהבה. קנאה לא מבטלת את ההתקרבות, חיבור, חיבוק.

שאלה: איך להתמודד עם מצב בעשירייה שהחברים מקנאים בך וכל הזמן מנסים להוריד אותך במקום להתחבר איתך?

צריכים לסלוח להם ובכל זאת להמשיך לראות כמה שיותר קרוב אליהם.

שאלה: הקנאה יכולה גם לייצר איזה ייאוש בעבודה. איך לוודא שהקנאה שהתעוררה בי היא תניע אותי קדימה ולא תעצור אותי?

זה תלוי בי, כמה אני מנהל את הקנאה ולא הקנאה מנהלת אותי.

שאלה: הרבה פעמים חברות בעשירייה מתפעלות ממני ונותנות לי מחמאות, ואני מרגישה שזה לא מגיע לי. שהקנאה הזאת לא מועילה, לא לי ולא לעשירייה. זה מאוד מפריע לי וגם לחלק מהחברות האחרות בעשירייה איך להשתמש במצבים האלה דווקא כן לטובה?

רק להתקדם יותר יותר לחיבור. אין כאן שום פתרון אחר. "על כל פשעים תכסה אהבה". זה מה שצריך להיות.

שאלה: אנחנו תמיד שומעות שמאחורי החברות עומד הבורא. אז הקנאה כלפי תכונות מסוימות שיש בחברות זאת בעצם קנאה בבורא?

לא. אנחנו עוד לא מבדילים. אבל עוד מעט נתחיל לראות גם את זה.

שאלה: איזה מצב עדיף, לקנא בחברים חדשים שרק הצטרפו ובשביל זה צריך לעבור לעשירייה אחרת של חברים חדשים או להיות בעשירייה שלי ולא להרגיש קנאה, אבל לראות שיש בה עבודה קשה וכבדה?

לא כדאי לעזוב עשירייה בשום צורה. אם כבר אין ברירה אז בכובד ראש מחליטים על זה כולם. אבל לא שאדם אחד מחליט שהוא יוצא מהעשירייה אחת ונכנס לעשירייה שנייה. זה לגמרי לא נכון. לכן אנחנו צריכים רק להיטיב לחזק את העשיריות.

שאלה: כשאדם מרגיש קנאה חזקה מה קובע את התגובה שלו לקנאה, האם הוא מנסה להוריד את הזולת שהוא מקנא בו או שהוא רוצה להגיע להיות כמוהו?

ודאי שלהיות כמוהו עדיף, ולהוריד מישהו זו פעולה הכי לא טובה. זה מוריד אותך ואתה כבר יוצא לגמרי מהרוחניות, כי הפעולה עצמה היא אנטי רוחנית.

תלמיד: מה קובע אם האדם עושה כך או כך?

מה קובע? ההחלטה שלו. זו הבחירה שלו.

שאלה: אם יש לנו הכרת תודה גדולה על התכונות שהבורא נתן לנו, האם אנחנו עדיין חייבים לקנא, קנאה זה הכרחי?

התכונות שהבורא נתן לנו אנחנו צריכים לחיות איתם, ולתקן אותם עד שמגיעים למצב של אדם הראשון. ולכן אסור לזלזל בהם וחייב לתקן אותם.

שאלה: אם אני מקנאה בחברה זה יכול לפגוע בה כי אולי תתפתח בה גאווה?

כן, אבל צריכים לעשות את זה בצורה כזאת כדי לא לעורר בחברה איזה נטיות לא טובות.

שאלה: איך אני מייצרת קנאה בחברות, ואיך אני יכולה לגרום לעצמי לקנא? כי אני רואה אותן גדולות, אבל את עצמי עדיין יותר גדולה מהן. אפשר לבקש מהחברות שיבזו אותי?

לא צריך. צריכים רק להעלות את כולן. גם אני עולה וגם הן עולות. כמו שכתוב, "עד ה' אלוהיך". ולכן לא צריך להפיל אך אחד.

שאלה: האם ייתכן שנקבל מהחברים תכונות שליליות דרך קנאה ובגלל זה לא מקובל לדבר על המצבים הפנימיים שלנו?

על המצבים הפנימיים אף פעם לא מקובל אצלנו לדבר. ולקבל מהחברות תכונות שליליות, אני חושב שאנחנו צריכים לדאוג שתמיד כל מה שאנחנו מקבלים אנחנו נבין שאנחנו מקבלים לא מהחברות עצמן, אלא זה עובר דרך הבורא ואחר כך זה מגיע אלי.

ולכן כשאני עונה, מגיב על זה, אני מגיב לבורא ואחר כך זה מגיע לחברות. ובצורה כזאת אם אני לא אשכח לקשור את עצמי לחברות אז אני לא אטעה ותמיד אתקדם נכון.

שאלה: האם לפי מידת הקנאה לחבר, במידה הזאת יש לי גם חשיבות החבר?

כן. יכול להיות. בדרך כלל, כן.

שאלה: האם ככל שאני מתארת את החברות בעשירייה יותר גדולות בעיניי, כך אני יותר מתקדמת?

בטוח. ככל שאני מעריכה את הזולת, אני מתקדמת.

שאלה: האם יותר טוב שלא נדבר על כמה שכל אחת ואחת גדולה בפני החברות כדי לא להכשיל אותן?

גם זה נכון. אם הקבוצה עדיין חדשה, חלשה, אז אסור לנו להגדיל את החברות, כי על ידי זה אנחנו יכולות לגרום להן לנפילה.

קריין: קטע מספר 8.

"בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

אנחנו צריכים להשתדל לראות רק את גדלות החברים ולא ההפך.

קריין: קטע מספר 9.

"האדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מאחרים, משום שכך הוא האמת. וגם יש להבין את עניין שחז"ל אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". זהו דווקא בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת לא נראה כל כך מעלת חבירו, שנגיד שיש לו קנאה על חבירו, שזה יגרום לו צורך לתת עבודה ויגיעה, מסיבת שחבירו מחייבו כך, מסיבת הקנאה."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

זאת אומרת שהקנאה אף פעם לא מראה לנו שהחברים יותר מאתנו.

שאלה: אני רואה את מעלות החברים, ואני רואה הרבה דוגמאות מדהימות. יותר מכך, בשמחה אני מוכן לתמוך בהם בכול. אבל בכנות, אני לא מקנא בהם. אפילו דוגמה פשוטה. התאספו כאן חברים, ואני יודע שרבים מהם באו דווקא מתוך החיבור.

אם לא היה לי קל יותר להתרכז בשיעור כשאני פה, לא הייתי מגיע, פשוט כי אני לא מקנא. בעבר ידעתי שהרבה מאוד חברים יודעים uמגיעים לפה לחיבור, כי יש פה דוגמה טובה, אבל לי אין קנאה. מה הסיבה לכך, ואיך לכלול את זה בתפילה לחיבור?

אני אגיד לכם. אנחנו אנשים מיוחדים. מי שעכשיו מצטרף ל"בני ברוך", ובכלל כל מי שנמצא ב"בני ברוך" אלה אנשים מאוד מיוחדים. בוחרים אותם ממש בפינצטה מכל העולם, ומביאים אותם לארגון שלנו. לכן אין לנו את אותן נטיות שיש בדרך כלל לבני האדם הרגילים.

אנחנו לא מתאספים לבנות איזו מפלגה, או חברה גדולה, אלא כל אחד נשאר בכל זאת מאוד אינדיבידואלי, ולא מחובר עם החברים האחרים כמו שבדרך כלל אנשים מתחברים. אנחנו לא מרגישים את זה. גם בחיים שלנו כל אחד מאיתנו היה יחסית בודד. זה הטבע של סוג האנשים שנמשכים לבורא, כמו שהבורא הוא בודד.

לכן זה שהגעתם לחיבור כזה במוסקבה, זה נדיר. גם כאן אנחנו משתדלים להתחבר אצלנו בפתח תקווה, וגם זה נדיר. אנחנו יודעים שזה לא פשוט, ועכשיו אנו חושבים איזה חיבורים נעשה בכנס הקרוב, ואנו רואים שזה לא כל כך הולך. גם בגלל תנאים חיצוניים כמו טיסות יקרות, כרטיסים יקרים, וגם בגלל שלא ברור מה חסר לנו במידת הקשר שיש בינינו? אנחנו כבר יכולים להיות מחוברים בינינו אפילו כשאנחנו לא יושבים יחד. לכן אני לא יכול להגיד לכם מה עדיף.

תלמיד: אם אני רואה דוגמה טובה בחבר אבל עם זה אני לא מקנא בו, האם זה אומר שהתכונה הזו היא תכונה של ריחוק, שאני לא מחובר איתו? או שיש לכך סיבה אחרת?

אני לא יכול להגיד. יכולות להיות לזה כמה סיבות.

שאלה: אחרי שיחה איתך עלה חשש לקיים את כנס הערבה שמתוכנן בפברואר בגלל שבעולם יש עדיין חוסר וודאות. גם עניין וירוס הקורונה עולה ויורד, גם עליות המחירים. באמת יש חשש להביא את כל החברים ארצה, ופתאום יהיו שינויים. מה דעתך בנושא?

קודם כל כבר לפני חודשיים, שלושה, אמרתי שהדברים האלה לא שייכים לי, אלא יש כאן קבוצה אידיאולוגית, אז שהיא תחליט. אני מוכן להיות בידיים שלהם. אני לא יודע מה בדיוק קורה בעולם. אני לא יודע מה בדיוק קורה בבני ברוך, בישראל, מה המצב בפתח תקווה, ומה המצב בגני התערוכה ובאנטילופות שבנגב. אני באמת לא יודע את כל הדברים האלה.

אני חושב שאתם יכולים להחליט, ואני אצטרף ואבצע את התפקיד שלי. לפי מה שאומרים לי עכשיו אפילו אסור לי לרדת למטה בזמן הסעודות. אמנם אני יורד, אבל בכל זאת אומרים לי שזה מסוכן, כי שוב יש עלייה של וירוס הקורונה.

ולגבי הכנס בערבה, עד כמה שאני שומע, גם אותו קשה לנו לנהל, כי אנחנו לא יכולים לצרף לכנס בערבה את הכנס בגני תערוכה כמו פעם. ולעשות רק כנס בערבה יהיה יקר מאוד. כרטיסי הטיסה מאוד יקרים. אנחנו לא יודעים מה יקרה בין רוסיה לאוקראינה, ומה יקרה בכל יתר מדינות. מי יודע מה יקרה באירופה ובישראל. לכן יש לנו בעיה לתכנן את העתיד הקרוב שלנו. מושי והקבוצה האידיאולוגית אחראים על זה, אז שהם יחליטו. לי אין סיבה לדאוג, אני לוקח את עצמי, מגיע לכל מקום שהם יגידו, ועושה מה שהם יגידו לי. זה מה שאני יכול לענות בעניין, אז השאלות הן לא אלי.

תלמיד: למה הבורא לא נותן לנו להתאסף במקום אחד?

אתם צריכים לפנות אליו, ולא אלי. למה אתה שואל אותי? צריכים לשאול אותו, למה הוא לא נותן. אני חושב שיש לזה סיבות די ברורות. אנחנו עדיין נמצאים בעולם שלא ראוי לאסיפה, וגם אנחנו עדיין לא ראויים לאסיפה. עלינו להמשיך בינתיים כמו שאנחנו לומדים עכשיו, ולדאוג לאיחוד השורות, לאיחוד העשיריות, הקבוצות, ואולי ככה נעבור את החורף.

למה דווקא חיבור במקום גיאוגרפי ייתן לנו חיבור רוחני? אני לא יודע, אבל אפשר, אם תהיה הזדמנות אפשר, אבל בינתיים אני לא רואה את ההזדמנות הזאת. מחירי הכרטיסים עלו פי שלוש, ומחיר הכניסה לגני התערוכה, המקום שבו בדרך כלל נערכים הכנסים שלנו, עלה כמעט פי שלוש. מאיפה הם לוקחים כאלה מחירים? אני לא יודע.

מי יודע מה יקרה עם הקורונה, אם הטיסות יסגרו או לא, ואז כל כך הרבה אנשים שקנו כרטיסים, מה יהיה איתם? אין לי תשובה. לכן בינתיים אנחנו ממתינים, וככל שממתינים מחיר הכרטיסים עולה. בקיצור, יש לנו בעיה. כנראה שאנחנו לא עובדים איתכם נכון וטוב, וכל הסימנים האלו הם נגדנו. בינתיים אנחנו ממשיכים ללמוד, ממשיכים להתאסף דרך הקשר שלנו, ובצורה כזאת נמשיך.

קריין: איך אתה מסכם את השיעור בו למדנו על קנאה ככוח שמגיעים איתו ללשמה. איך לכוון את זה ללשמה? קנאה זה משהו שרוצה לנכס, לתפוס, ולשמה זה משהו שאתה צריך להיות מבוטל לגמרי, ממש לא קיים.

אבל אם אני רוצה להיות בקנאה כדי להתבטל לאחרים, כדי לבטל את עצמי כלפי הבורא, אז זה דווקא דבר טוב. אני חושב שבלי קנאה אנחנו לא בני אדם. כי גם תאווה וגם כבוד נמצאים אפילו במין החי, אמנם יחסית, וזה מפני שזה קשור יותר לרצון לקבל. אבל הקנאה כבר שייכת יותר בכל זאת לתכונה אנושית. לכן צריך לכבד את הקנאה, תאווה וכבוד, ואנחנו צריכים להגדיל אותם, ולכוון אותם כך שהם יפנו אותנו לדרגה יותר עליונה בכל פעם.

(סוף השיעור)

---

1. מסכת בבא בתרא דף כ”א, א’.↩