שיעור בוקר 8.8.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי, שיעור 2: האחריות שלנו כעשירייה על העולם

קריין: אנחנו ממשיכים את ההכנה לכנס הווירטואלי הראשון הבא עלינו לטובה בעוד שבוע בדיוק, ואנחנו נקרא קטעי מקור מתוך שיעור מספר 2 בכנס, בנושא "האחריות שלנו כעשירייה על העולם". קטע מס' 5.

אנחנו לומדים שכל הרצונות, כל המחשבות, הכול הוא נמשך מבורא. אני ראשון הוא אומר, גם אומר לעצמו שאני אחרון. אבל אנחנו נמצאים באמצע בין הבורא הראשון ובין הבורא האחרון, כי אנחנו צריכים לחבר את שני הקצוות האלו יחד. ואיך? זה שאנחנו מבקשים ממנו, מהבורא. מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים בעיקר על הכלי, והכלי זה רצון, חיסרון לחיבור בינינו שעל ידו אנחנו יכולים להשפיע לבורא, להזמין ממנו פעולה, וכן הלאה.

לכן מה שאני עושה, אני פונה לבורא עם השאלה, את "אחיי אני מבקש". זה שתורה מספרת לנו שהדברים האלה הם מביאים לתיקון, שהתפילה הראשונה, חיפוש הקשר עם הקבוצה, עם העשירייה, עם כל בני ברוך שצריך בסופו של דבר להביא אותנו לחיבור השלם עם כולנו יחדֿ, את זה אנחנו מבקשים, לזה אנחנו מצפים "את אחיי אני מבקש", ועם זה אנחנו פונים לבורא. אנחנו לא פונים אליו שייתן לנו אפשרות להתקרב אליו, לאהוב אותו וכן הלאה, כי אין לנו כלים, זה לא לפי סדר המצבים. הסדר הנכון הוא שאנחנו מתחילים מאהבת הבריות, ואז מגיעים לאהבת הבורא.

לכן קודם כל להשתדל בכל רגע ורגע לבדוק, האם אני פונה לבורא או בגלוי או בנסתר מתוך הלב, אפילו שאני לא כל כך מגלה את זה אולי באותו הרגע, שאני מבקש שיהיה לי אהבת החברים. שאני כל פעם רואה שאין לי, אין לי בצורה מספקת, אבל בכל זאת את זה אני רוצה. ואפילו שאני לא רוצה, אז אני רוצה לרצות, וזה העיקר.

יש אנשים שהם יכולים לדבר על זה בצורה בולטת, יש אנשים שהם יותר אוהבים להפנים את זה פנימה, אז שכל אחד ואחד יבדוק את עצמו. אבל העיקר עם מה שאנחנו צריכים להגיע לכנס, זה שאנחנו מתחברים בבקשה לבורא לתת לנו אהבת חברים, כי בזה תלוי הכול. אם יש לנו אהבת חברים, זאת אומרת איזה מין אהבה באיזו צורה שיהיה, כבר אנחנו נקראים מחוברים לאיזו רשת, כבר אנחנו מתחילים לייצב את הכלי לגילוי הבורא, כלי לגילוי האור העליון, וזה מה שחסר.

לכן לקראת הכנס בעוד שבוע הבא עלינו לטובה, בואו אנחנו נבדוק את שבעת הימים האלו שאנחנו מבקשים, בוכים, מתחננים לבורא בכל לשון של בקשה שייתן לי, כל אחד כך חושב, שייתן לי וייתן גם לנו יכולת, השתוקקות לאהוב את החברים. זה כבר הכלי הרוחני שממנו יוצא הכול, צומח הכול.

שאלה: שלושה מהעשירייה שלנו, בחמישה עשר באוגוסט בתאריך הכנס, אנחנו עובדים במסעדות ולא נוכל להיות בכנס, כי אנחנו עובדים בשתי משמרות בעבודה, ואולי לא נצליח להיות אפילו בשיעור אחד. איך אנחנו יכולים בכל זאת להיות בקשר עם הכנס הזה, ולהיות בכנס?

אם אתה תהיה עם אוזניה באוזן שתהייה מחוברת לטלפון שלך, אתה תוכל לשמוע אותנו כל הזמן. אמנם שאתה לא יכול לראות אותנו, אמנם שגם לראות יכול להיות שתוכל לפעמים, אז תהיה איתנו. אני מבטיח לך שאנחנו נדאג לקשר עם כל אחד ואחד, אני אחשוב על כולם, וכך כל אחד מאיתנו, ולכן אם יהיה לך מצידך תשומת לב קטן אלינו, בטוח שתהיה מקושר איתנו, ומאותה רשת, מאותו כלי תקבל את כל מה שיש לנו. בפרט שאתה מאוד רוצה להיות איתנו, רק שלא מסוגל מפני שהבורא כך סידר לך את ההכרחיות. לכן אתה לא אשם, אלא זה רק תיקון נוסף שאתה צריך לעשות כדי להיות מחובר איתנו, וזה לטובתך.

שאלה: האם יש גישה פיזית מומלצת להעלאת את התפילה, בוא נגיד, כאילו לחזור על איזה רעיון, או איזה משהו פיזי שמומלץ למימוש התפילה?

זה יכול להיות בכל רגע ורגע במצבים שלגמרי לגמרי לא ציפית אליהם שהם מתאימים להתפלל ולהתקשר לבורא, אלא הבורא מסדר לך את זה. אתה צריך לרצות שרגעים כאלה יבואו. ועד כדי כך שהם לא רק יבואו כרגעים, אלא שהם יפתחו את הלב שלך. והלב יהיה פתוח, ומצידך שיהיה בלי הפסקה. אבל ודאי שהפסקות יהיו, ונפילות יהיו, ומצבים גרועים יהיו ביניהם, כדי לחדש לך עביות עוד יותר גדולה לאהבת החברים.

שאלה: המשפט הראשון שאמרת בתחילת השיעור, זה "שאני הראשון ואני האחרון". עכשיו על "אני הראשון", אנחנו כל פעם מדברים זה שאנחנו קושרים כל מצב לבורא. איך אנחנו צריכים לפעול ב"אני אחרון", איך אנחנו קובעים שהוא אחרון?

אם אתה נותן לו כל פעם להיות הראשון, בטוח שהוא יהיה האחרון.

תלמיד: ואני לא צריך לעשות שום פעולה, שום קביעה?

תפילה. לברר את התפילה שהיא תהיי כמה שיותר דרישה לאהבה, לחיבור דרך החברים לבורא.

תלמיד: ואיך אני לא גונב מהבורא? כי יש לפעמים מצב שאני קבעתי שזה בא ממנו, אבל יש לפעמים מצבים שאנחנו עושים יותר ממה שצריך, ולפעמים אנחנו עושים פחות. אז איך?

אל תפחד שאתה גונב, שאתה לוקח ממנו, לזה אל תדאג. את כל המחשבות האלה בך, גם הוא מסדר, ואתה תמשיך רק לכיוון אחד. ואם יהיו לך כל מיני הפרעות, מחשבות כנגד, גם זה לא הפרעות, אלא כדי לתקן אותך בלהתעמק בתפילה.

תלמיד: אז יש מצב לפעול בפשטות, לא להתחכם, לא לחשוב יותר מדי?

לא צריכים. כמה שיותר מתקדמים, הפניות הן יותר פשוטות.

שאלה: אילו פעילויות בפנימיות ובחיצוניות יכולות להביא אדם לבקשה, שהבורא ייתן לו אהבת חברים?

קשה, קשה להגיד. בדרך כלל תפילה כזאת היא מתפרצת מתוך הלב, ואדם לא יכול לדעת מראש שככה זה יקרה, ואין לו לזה כמעט ולא שום הקדמות, אלא עד כדי בכי הוא מתפרץ כמו ילד שרוצה משהו, ומבקש מהבורא שייתן לו רצון לאהוב את החברים. זה סימן שהוא גם קודם בהכרה או בתת הכרה ביקש על זה, ודיבר על זה, ושחשב על זה והבין שזה הדבר הכי חשוב, אבל לבקשה, לתפילה במשפט נכון, יפה וטוב ברגש עד הדמעות זה לא יצא, ועכשיו זה כן יוצא.

במצבים לגמרי כאילו לא קרובים למה שהוא מבקש. יכול להיות פתאום שאתה מתעסק במשהו אחר אמנם במקביל לזה, ופתאום יש.

נגיד אתה שומע על איזה אהבה שיש בין בחור לבחורה, סתם משהו גשמי, בהמי, פשוט, ואצלך הלב מתפרץ וקורע את עצמו, שאין לך אהבת הבורא. זאת אומרת לגמרי, לגמרי ברמה אחרת. אלא יש בכל זאת איזה "טריגר" מה שנקרא, זאת אומרת מעורר, שהוא יכול להיות כמעט הפוך.

שאלה: זה נשמע ממש כמו מדרגה חדשה של הנושא "על כל פשעים תכסה אהבה", ממש בצורה פרקטית של העניין הזה. איך אנחנו באמת יכולים להביא את המצב הזה בצורה יותר פרקטית בעשירייה?

דברו על זה. פשוט דברו על זה כמה שאפשר בצורה יותר אמיתית. ואם אפילו לא אמיתי, אז תדבר בצורה מתונה, שאתה בזה רוצה בכל זאת לעורר את הלבבות של החברים.

תלמיד: מה הכוונה אמיתית?

אמיתית, זאת אומרת שאתה לא מדבר סתם מהפה והחוצה, אלא קצת מתוך עומקי הלב. תשתדל כל פעם יותר לעומק, יותר לעומק, יותר לעומק, ופתאום אתה רואה שאתה מתרצה בזה. כך כתוב גם כן.

שאלה: זה שאני מבקש מהבורא אהבה לחברים, זה אומר שאני מבקש ממנו.

אני לא יודע, זה לא חשוב. אתה לא מכתיב לו איזה צורה, אתה רוצה להרגיש בלב שלך אהבה אליו. כמו נגיד שיש בין שני בני אדם, כן. אפילו אותם בחור ובחורה שזה יותר גס וטבעי, כן? שאחד אומר לשני, "אין לך בלב אהבה אליי". ברור [שיש] דבר כזה. אין [אהבה]. האדם הזה שבאמת רוצה אולי במשהו לאהוב את השני, הוא מחפש איפה יש לו בלב הרגשה כזאת בפינות הלב, אולי באיזה מצב הוא יכול כאן להמציא אהבה לשותף שלו.

שאלה: מה זה אומר שבאהבה הזאת לחברים, מופיעה גם אהבה לבורא?

זה אחר כך. אנחנו לא יכולים עכשיו לדון על זה, מפני שזה יהיה מדומה. זה עד כדי כך גבוה והולך בכלי יותר מופשט, המדרגה הבאה אחרי אהבת הזולת, שאנחנו לא יכולים עכשיו עוד לדבר על זה. אהבת הבורא זה שאתה מתחיל להרגיש את החברים, שאתה מתחיל להרגיש את העשירייה, שאתה מתחיל להרגיש את הכלי הזה שהוא אינטגרלי, שזה לא לאחד, אחד לאחד, ואפילו לאחד לשניים. זה אחד לתשעה. ואנחנו בנויים בצורה כזאת מלכתחילה, עוד לפני שאנחנו נבנינו בעולם הזה, אנחנו כבר נמצאים בקשר כזה של עשרה.

ולכן, עד שיתחברו אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה, עד שיתחברו עשרה, אין לי הרגשת הקיום שלי בעולם הרוחני. אני עדיין לא קיים כתא בדידי, אני עדיין לא קיים כקיים. ולכן אנחנו מלמטה למעלה צריכים קודם כל להשיג עשירייה. ולהשיג אותה, זה נקרא לאהוב אותם, כי אהבה מחברת את כולם יחד. כשיתחברו כולם יחד, במידה כלשהי מינימאלית אפילו, אז אפשר להגיד שאני קיים. ואז הבורא יהיה קיים בתוך החיבור הזה בעשירייה שלי, בפרצוף שלי.

תלמיד: אני כן מבקש על אהבה בין החברים, בין אחד לשני ושלישי וכולם ביחד, כמו שתיארת.

בסדר. תתמיד בזה, וזה יקרה.

קריין: אנחנו לומדים את שיעור מספר שתיים בכנס, בנושא "האחריות שלנו כעשירייה לעולם". הגענו לקטע מספר 5 מתוך "ליקוטי הלכות", הלכה ד'.

"עיקר החיות הוא על ידי האחדות, על ידי שנכללים כל השינויים במקור האחדות. והעיקר תלוי בהאדם שהוא עיקר הבריאה ובו תלוי הכל כידוע. ועל כן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות, והקיום, והתיקון של כל הבריאה. על ידי שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

("ליקוטי הלכות", ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

סדנה

איך יכול אני לאהוב את החברים שלי, שכל אחד נמצא לפי הטבע שלו, שונה ממני? איך יכול להיות? אחד הוא פזרן, אחד שתלטן, אחד שקרן, אחד הוא ימין ואחד הוא שמאל, וההוא בכלל איזה לא ברור מאיפה ולְמה. הוא אוהב את ראש הממשלה שלנו, ואני שונה אותו, או ההיפך. כל מיני כאלה דברים. איך אני יכול לאהוב אנשים שהם כולם, כל אחד בצורה אחרת, הפוכה ממני? איך הם מסתדרים ביניהם, אני לא יודע. אני לא מתלבש בכל אחד. אני בינתיים רוצה לראות איך אני מסתדר איתם.

תלמדו אותי איך לעשות, מה אני צריך לעשות כדי שיהיה ביניהם חיבור כל כך יפה, כל כך טוב, עד אהבה וחיבוק ואני לא ארגיש שום דבר שהוא מנוגד לי? חבר. אז אני ימין והוא שמאל, אני בעד משהו והוא תמיד נגד לגמרי, רק במטרה, אנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא. איך אנחנו משתמשים במשהו משותף לנו שזו מטרתנו להידבק בבורא, כדי שאנחנו לא נפריע אחד לשני, אלא ההיפך, זה יעזור לנו להגיע לבורא דווקא? אתם מדברים ביניכם, שואלים אותי, גם מדברים עם כולם.

*

קריין: קטע מספר 6, נעבור לקטע הבא מתוך הרב"ש, מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

יש נשמות שהן צריכות לחכות לרצון שיתעורר בהן לאהבת החברים עשרות שנים. אלה נשמות כבדות, נשמות מיוחדות, גדולות, אבל העביות כל כך גדולה יחד עם זה, שהן לא מבינות בכלל על מה מדובר, ואיך אפשר לבקש, ואיך אפשר לדרוש, ואיך אפשר להתפעל מזה, איך אפשר לבכות. זה נראה לא מציאותי. ואחרי הרבה שנים שמַנות האור, ממש כפוטונים כאלה, קוונטים קטנים של האור, עוד ועוד דופקים בהם יותר ויותר, אז יש להן התפרצות והבנה מתוך זה, מתוך ההתפרצות של האור בתוכן בהרגשה, שהן באמת זקוקות לאהבת הזולת.

וזה באמת ישועת ה'. זו ישועה, שאדם מתחיל להרגיש שהוא רוצה לאהוב, שהוא רוצה להתחבר, דווקא לליבם של החברים. אין הצלה יותר גדולה מהבורא כלפי האדם, מההתפרצות הזאת לאהבת הזולת שבתוך הלב האדם מרגיש, שהאדם מרגיש בתוך ליבו. לכן אנחנו צריכים כמה שאפשר לחשוב על זה יותר ולהשתוקק לזה שזה יקרה.

שאלה: איך לא להיות בזה שכל אחד ישב ויחשוב ש"אוי לי, יש לי נשמה כל כך כבדה, אז אני עדיין לא מוכן ולא רוצה, ובעיקרון אהבת הזולת זה סבבה"? הרי כל אחד יכול להרגיע את עצמו בזה.

נכון, אבל יחד עם זה הוא חייב ללחוץ על עצמו כדי להתקדם. הוא חייב ללחוץ על עצמו כדי להשתתף בכל ישיבות החברים, בכל האירועים, בכל מה שרק אפשר, הוא צריך לעשות בצורה מלאכותית טובות לחברים, ממש מלאכותי, שלא רוצה, אבל צריך לעשות. הוא צריך גם להראות לחברים שהוא אוהב אותם, אמנם שהוא יודע בתוך ליבו שהוא לא אוהב, אלא עושה את זה דרך מאמץ החיצון, וכך לאט לאט על ידי כאלה פעולות, האור בכל זאת משפיע ובונה בו רצון חדש, ויתפרץ, וידע.

שאלה: באהבה הזאת לזולת, יש שם נפילות ועליות, או שפעם אחת כשאתה רוכש את התכונה הזאת, אז היא בקביעות גדלה?

אפשר להגדיל את הרצון הזה מאפס ועד אין סוף ממש, אך ורק על ידי התמדה. רק על ידי התמדה. אבל זו התחלת ההתפתחות הרוחנית ממש.

שאלה: אחד מהעקרונות הרוחניים, שאני שמעתי, זה שוויון חברים בעשירייה, ורק מהשוויון הזה ניתן להתקדם. אם עשירייה נגיד קיבלה תקנון מי שמתאים לתנאים מסוימים הוא חבר בעשירייה ומי שלא, לא. אחד לפי ההכרחיות שלו יכול להגיע שלוש פעמים בשבוע, אחד ארבע אחד שש, מינימום קבענו שלוש פעמים, האם זה מפריע לקבל את החבר בשיווי משקל?

כי יש חבר'ה שאומרים "שרב אמר שמי שמגיע פחות, המשקל שלו פחות, הוא לא יכול שם לדבר" וכולי. אבל לדעתי זה לא נכון, כי רק שוויון החברים נותנים אפשרות להתקדם.

אני לא יכול לענות לך, אני לא יכול לענות. אלה עדיין דברים לא מבוררים אצלכם, אתם בדרך, אחד יותר אחד פחות, ככה מבין אחד, ככה מבין שני, כל אחד מתוך האגו שלו, לכן אין כאן תשובות. תמשיכו כמה שאפשר יותר להתקדם עד שתקבלו תשובות בעצמכם.

שאלה: האם יש קריטריונים לזה שאני חושב מספיק על החברים שלי בעשירייה.

כן, זה סימן שאני מספיק חושב על החברים שאני כל הזמן חושב עליהם.

שאלה: יש לי כאילו בעיה להתאים את שני הדברים, מצד אחד האהבה לחבר ומצד שני מה שכתוב בטקסט, איך אני יכול מה שאני מרגיש בלב יהיה תואם למה שאני קורא בטקסט?

זו בעיה, אני מבין אותך, אבל זה יסתדר בעצמו. העיקר אתה תחשוב על הטקסט ואיך הלב מתקרב לטקסט, פעם הבאה תחשוב על החיבור הלבבות וכך הטקסט יכול לסייע לזה. וכך כל פעם, פעם מצד הטקסט, פעם מצד הלב, פעם מצד המוח, ופעם מתוך הרגשת הלב, אתה תתקדם בשניהם.

שאלה: בתפילה כלפי הזולת, אני מבין שאין מספיק כוח אמונה, הייתי רוצה ללכת קצת יותר. איך להוסיף את האחוז האחד הנוסף?

ללכת על ידי זה שאתה תקנא בחברים. שהם כבר נמצאים רחוק קדימה ממך.

שאלה: איך אני יכול לקנות חבר אם אני עצמי לא מספיק?

אל תחשוב על עצמך, תחשוב שאתה רוצה לאהוב אותו, פשוט מבחוץ אתה רוצה להידבק אליו. תאר לעצמך את העניין הזה, זה אפשרי.

שאלה: לא ברור לי מה שאמרת בתחילת השיעור על אהבת החברים. אולי אין לי אהבת חברים, אולי אני אפילו לא רוצה לבוא לכנס, איך במקרה הזה אפשר להגיע לאהבת חברים או לכנס?

אתה מגיע לכנס "על ארבע", על ארבע כמו חיה, ומשתדל בכנס להתחבר לכולם כמו כלב קטן, עד שהקשר איתם ירים אותך ויעשה ממך בן אדם.

תלמיד: מה זה אומר שיש לי אהבת חברים, שאני מגיע לכנס עם אהבת חברים?

שאתה רץ לכנס, כי שם אתה יכול לקבל עוד קשר עם החברים ובקשר הזה להשפיע להם, הזדמנות להשפיע, הזדמנות לתת להם, זה נקרא שיש לך "אהבת חברים".

שאלה: איך אנחנו כעשירייה יכולים לבקש מכל הכלי שאנחנו צריכים את האהבה שלהם בלי לעשות את זה מתוך האגו, אלא כדי שהם יעניקו לנו את ההזדמנות לאהוב, ויגדלו לקראת הכנס?

תנסו לשרת אותם. מי שאתה אוהב, הסימן לאהבה הוא שאתה רוצה לעשות לו משהו טוב. תנסו לעשות טוב קבוצה לקבוצה, חבר לחבר, בזה תראו עד כמה פתאום יש לכם כוחות, כלים להבנה, לקליטת הבורא, להבחנות רוחניות. תנסו לעשות טוב אחד לשני, אם לא יכולים, תבקשו מהבורא כוחות ורצונות.

שאלה: מה אני יכול לעשות ואיך אני יכול לדאוג שתיוולד כזאת עשירייה עם גבולות נכונים? כי אני רואה שאני לא מתאים וכל החברים מתאימים הרבה יותר. אז מתי תיוולד כזאת עשירייה עם גבולות נכונים שכול החברים יעברו ואולי גם אני אעבור?

אתה חייב לתת דוגמה לכולם איך אתה דואג לזה.

שאלה: איך לא להתבלבל במושגים בין אהבה לחבר לבין אהבה לעולם החיצון?

זה משהו אחר לגמרי. אני לא יכול להתבלבל בין זה לזה, אני לא יודע איך מתבלבלים. כשאני מקבל את אהבת החברים אני מקבל את זה ממש מלמעלה, מורגש שזה לא בא ממני. מה שאין כן אהבה בעולם הזה, לכל מיני תופעות של העולם הזה, יש לי את זה בצורה טבעית.

שאלה: אם לדבר על הדוגמה של ספינת מפרשים, איך לתת לחבר להבין שלא משנה לאן הרוח נושבת, לנו צריך להיות כיוון אחד?

זה עוד לא לעכשיו. שאנחנו יכולים להפליג נגד הרוח עם מפרשים מיוחדים כאלה זה לא לעכשיו. אלה כבר פעולות, מניפולציות, שאנחנו יכולים לעשות עם עצמינו, בינינו, איך אנחנו מעמידים את המפרשים שלנו כך שאפילו אם יש משהו נגדנו, אנחנו יכולים להפליג נגד הרוח.

שאלה: יש לנו תוכנה טבעית לאהוב את האישה והילדים, איך לבנות תוכנה כזו בעבודה רוחנית?

רק על ידי זה שאתה מבקש דרך החברים מהבורא. טבעי זה לא יהיה.

שאלה: אם התנאי לקיום שלי כלפי הבורא זה להקים כלי חיבור ואהבה בין החברים, האם זו לא פעולה אגואיסטית מצדי?

זו לא פעולה אגואיסטית כי היא לא באה אליך לפי הרצון שלך אלא כסיכום, כתוצאה מהמאמצים שלך.

שאלה: למה תחילה הרגשתי מחויבות כלפי החברים להגיע לשיעורים ולמפגשים, ואחרי זה התחלתי להרגיש מחויבות כלפי עצמי לעשות את זה?

כי פעם חשבת שאתה מגיע לחברה גדולה, אולי יקבלו אותך, אולי לא יקבלו אותך, לכן החשבת אותם. עכשיו אתה כבר התרגלת לחברה הזאת, אתה לא מחשיב אותם, אתה לא מפחד שהם יכולים לזרוק אותך, לכן כך זה נראה, כך אתה מרגיש. מצב לא טוב.

שאלה: על איזו אהבה מדובר, הרי הכול זה אינטרסים בעולם הזה, בכלל אפשר להגיע לאהבת חברים אמיתית בינינו?

כן, אפשר. על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו יכולים להרגיש חיסרון באהבה לחבר כדי לגרום לו טוב. אני פשוט רוצה שיהיה לו טוב, אפילו שייקחו ממני וייתנו לו, כמו כרית, כמו כיסא, אני מוכן לתת לו.

תלמיד: ברמה הזו שאנחנו חיים פה, מה שנקרא בעשיריות שלנו כרגע, האם יש לנו אהבת חברים ברמה הזאת?

ברמה כזאת כמעט ויש.

תלמיד: מה זה כמעט ויש?

לפעמים כן, לפעמים לא, יותר, פחות.

תלמיד: אלה אינטרסים.

בלי אינטרסים, אינטרסים זו כבר לא אהבה.

שאלה: מה נהפך להיות טבע שני, להרגל, ואיפה בעבודה זה מאמץ תמידי?

בעבודה שלנו מאמץ תמידי, זה כשאנחנו מבקשים מהבורא לאהוב את החברים. דברנו על זה בתחילת השיעור.

שאלה: פתחת את השיעור, את אחיי אני מבקש. יש לנו חבר בקבוצה שמצב הבריאות שלו לא כל כך טוב, איך אנחנו יכולים להעלות תפילה ומחשבה עליו, באמת שהבן אדם ירגיש טוב? כל היום אנחנו רק חושבים עליו, ומבקשים מבורא עולם שייתן לו בריאות. זה בן אדם שנתן לקבוצה מעל ומעבר, אחד המייסדים של קבוצת חולון. הוא לימד אותי הרבה החבר הזה.

בסדר גמור, הבנתי אותך. הבעיה היא איזו תפילה לתת כדי שזה בטוח יעזור? תדבר עם החברים ותנסו באמת, בתוך בליבכם, לגלות חיסרון לבריאות שלו, שיהיה ביניכם קבוע וקיים.

שאלה: האם מה שאנחנו אמורים לחשוב בין החברים, מדובר על זה שאני אחשוב על כל אחד ואחד בנפרד? או שזה עניין שהם כאגודה ואני חושב כתפילה על כולם כאחד?

אתה חושב על כולם כאחד. אבל אתה יכול לחשוב גם על כל אחד ואחד, כן. אבל רצוי לחשוב על כולם כאחד.

שאלה: אם אנחנו מדברים על לחשוב על כולם כמו על אחד, מה לחשוב על חברים שיצאו.

תכלול אותם גם בתפילה שלך, שהם ירגישו שיש להם רצון לאהוב ולהיות יחד אתכם. תתפלל גם עבורם. הם יחזרו. אתה יודע כמה אנשים חוזרים אלינו עכשיו, שלא היו איתנו אפילו עשר וכמעט עשרים שנה, ועכשיו הם חוזרים, כי הם רואים שאין מה לעשות בחוץ היום, במיוחד היום זה מתגלה. סך הכול אנחנו רצון לקבל, אגואיסטי, אז הם רואים שאין מה לעשות, שמה שמדברת חכמת הקבלה בבני ברוך, יש עוד הרבה, כאילו, שיטות בקבלה, אבל מה שמדברת חכמת הקבלה בבני ברוך, זה מה שקורה, והם חוזרים. הם חוזרים, כי אנחנו נכנסים [לזמן] שהאנושות ממש נמצאת בסכנה, מתפתחת בצורה לא טובה, ויש לנו שיטה איך לעצור את המגמה הזאת, והם חוזרים. אז גם אלו שעזבו אתכם, יחזרו. צריכים לכלול אותם בתפילה. ממש.

שאלה: אין לי ספק שהם יחזרו, זה ברור. השאלה היא, כשאנחנו דנים בעשירייה, מבזבזים עליהם הרבה זמן, אולי כדאי שנחשוב עליהם איפה שהוא באחורית הראש, ודווקא לחשוב על הקבועים, או שאנחנו פשוט כוללים את זה ברשימה ומחכים שהם יחזרו?

תנסו, אני לא יודע. אם הם לא באים לגמרי, אז תחשבו עליהם בצורה כללית, כמו עם כולם. לא יותר, לא אחרת.

שאלה: איך להיכנס לכנס הזה כעשירייה, כאחד בלב אחד? כי אנחנו קוראים תפילות, קוראים מאמרים, ומתפללים ומבקשים מהבורא, אבל משהו חסר. מה אנחנו יכולים להוסיף?

תשאל את הבורא, מה עוד חסר לכם כדי להיות כאיש אחד בלב אחד בעשירייה כולה. תשאל את הבורא. כן.

שאלה: אתמול הייתה לנו ישיבת עשירייה עם עוד עשיריות, מאוד חזקה, ובאיזשהו שלב באמצע הישיבה, הייתה התפרצות של אהבה, כמו שאתה אמרת, בין כמה מהחברים. השאלה, באותו רגע שיש התפרצות של אהבה בלב, של כמה מהחברים, איך יוצאים להתקפה, ועל מה הדרישה באותו הרגע?

קודם כל, שכולכם תרגישו את זה ביחד, שלא רק אתה ועוד חבר, אלא תכללו גם את האחרים, שירגישו את זה בלב אחד. תנסו.

שאלה: האדם צריך לבקש שהבורא יעזור לו לבקש את החברים, או שהבורא יעזור לחברים לאהוב?

גם זה נכון וגם זה נכון. שתי התפילות הן טובות.

שאלה: שמעתי שאמרת עכשיו בשיעור שבן אדם חייב ללחוץ על עצמו בצורה מלאכותית, והוא יודע שזה מלאכותי, ואז האור משפיע עליו והוא עושה שינוי. מה ההבדל בין פעולה נכונה ללא נכונה. איך אני יודע מה פעולה מלאכותית נכונה שמביאה להשפעת האור?

זה מתוך הלב, אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: למה אני שואל? כי אנחנו כבר הרבה שנים עושים פעולות שונות לחלוטין ככה וככה, מה לא עשינו. אני שואל כדי שלא לבזבז זמן ונעשה פעולות נכונות.

זה רק תלוי בעומק הבקשה שבלב. וזה תלוי בהרבה פעולות שאתם תעשו ביניכם. כמה שיותר ויותר תבקש על אהבת חברים.

שאלה: זאת אומרת, זה בכלל לא תלוי בפעולות, זה תלוי בשביל מה אני עושה אותן?

בשביל מה כל הדברים האלה, זה לא כל כך ברור וזה קשה. פשוט לבקש, לבקש, לדבר, לדבר על אהבת חברים, אהבה שלי לחברים. זהו. ולשמוע איך החברים מדברים על זה, ואז פתאום תרגיש שיש דבר כזה, שהרצון לזה פתאום מתחיל להיראות, ככה, צומח מבפנים.

שאלה: אהבה לחבר זה כאב עליו?

מה פתאום, למה? אני אוהב את החבר, זה נקרא שאני אוהב, אני רוצה שיהיה לו טוב, זה הכול. יכול להיות שיש גם איזו מידת כאב, אני לא יודע, זה לא חייב להיות. אין כאן שוויון, זה שווה לזה.

קריין: קטע מספר 7 מתוך מאמר הרב"ש "מטרת החברה".

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם." 

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'" 1984)

סדנה

איך אני משתדל לראות רק דברים טובים אצל אחרים, וגם בי אני לא רוצה לראות דברים רעים, אחרת אני רק אוכל את עצמי. אני צריך שיהיה לי כוח, התרוממות, התעוררות, פחות לחשוב על עצמי. איך אני רואה באחרים רק דברים טובים?

*

נגיד שאנחנו כן הרגשנו נטייה זה לזה, נתינה, חיבור, משהו משותף, המקום בינינו מתקבץ, אנחנו הופכים להיות קרובים מאוד זה לזה. מה אז? מה אנחנו אז אנחנו נרגיש, במה יכולים להשתנות, מה קורה?

*

קריין: אנחנו עוברים לקטע מספר 8, מתוך מאמרו של הרב"ש, "מה לדרוש מאסיפת החברים".

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

(סוף השיעור)