025_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 276, דף רע"ו. "לוח התשובות לפירוש המלות". אות י"א

אות י"א. מה השאלה?

יא) אספקלריא דלא נהרא:

מה הפירוש, מה שהרב מביא הרבה פעמים אספקלריא דלא נהרא?

המלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מב' טעמים: א' משום שאור המלכות לא השאיר רשימה אחר הסתלקותו, כמו שאר האורות. הב' הוא, משום שבהתפשטות ב' נתחלפו האורות, ובא אור חכמה בכלי דכתר, ואור בינה בכלי של חכמה, וכו', עד שאור מלכות בא בכלי דז"א, ונשאר כלי מלכות בלי אור.

הוא מסביר לנו שני טעמים, יש עוד טעמים. כאן מסביר שני טעמים מדוע מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא. אחד, שכל הרשימות, שכל האורות שנסתלקו הניחו רשימות. שיכול לומר על הרשימה הזו, לחזור להמשיך עליה אור.

במלכות לא נשאר רשימו, שהוא תוכל עוד הפעם להחזיר אור. כמו שלומדים, בחינה אחרונה נאבדת. וטעם ב' זה פשוט, מטעם התחלפות האורות אין למלכות אור, ונקרא אספקלריא דלא נהרא.

אבל יש עוד...

אני אגיד לך מה שהוא שואל. כאן כתוב כך, יש כאן ב' טעמים. הב', טעם הב', מדוע נקראת מלכות אספקלריא דלא נהרא, אם בפרצוף גלגלתא כבר נקראת דלא נהרא, או בפרצוף א'?

תלמיד: או בפרצוף?

רב"ש: או בפרצוף ע״ב.

כאן כתוב כך. אני אעבור עוד הפעם.

המלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא. אז אני שואל מתי? בזמן שכל האורות מאירים, רק היא לא מאירה? זאת אומרת בפרצוף גלגלתא, שכל האורות היו מאירים, היא לא הייתה מאירה, הכוונה? משמע שכן. מדוע לא היה לה אור?

לכן הוא מוכרח להסביר, לא. כאן הכוונה שאף אחד לא היה מאיר, שהיה הסתלקות אור בפרצוף גלגלתא. אם כן, אם כולם מסתלקים, האור בפרצוף גלגלתא, אף אחד אין לו אור. מדוע דווקא מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא?

על זה בא תשובה. מדברים כאן אחר הסתלקות האורות, שבכולם נשארו רשימו. הרשימו נקרא שמאירה. אז אני רוצה לפרש, מה זה מאירה? היא יכולה להמשיך מדרגה השנייה בפרצוף השני, בפרצוף ע"ב, מה שמלכות, שהיא נקראת בחינה ד', לא הניחה רשימו שיכול להאיר בפרצוף שני.

אם כן אני רואה, אפילו לפי טעם הראשון, אין הטעם אספקלריא נק... המלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, בזמן שכולם מאירים. אבל בזמן שכולם הסתלקו אורות, אז אין אור לאף אחד, היא נקראת אספקלריא דלא נהרא, לא בשביל גלגלתא, בשביל פרצוף ע"ב.

זה ברור או לא? הלאה.

טעם הב' אותו דבר. מקודם דיברנו מרשימות. לפי זה יוצא, אם אני אומר שמלכות לא הניחה רשימו, בחינה אחרונה נאבדת, נמצא, מה יעשה בפרצוף ע"ב אור החכמה בכלי דכתר? יוצא, מלכות אין לו אור. לאו דווקא ג… רק אור אין לו. ממה הוא נובע? מהטעם הראשון.

למדנו, יש לנו רק שני שורשים. כל אור אם הוא יוצא, חותם ונחתם. כמו שיצא בפעם הראשונה, כך נחתמים כל הפרצופים, כל העולמות. יש לו שורש אחד בפרצוף גלגלתא, בבחינת הכלים, ושורש אחד מבחינת ע"ב. לפי זה אנחנו לומדים הכול.

אנחנו מדברים ממלכות שמקודם קיבלה, ואחר כך נסתלקה. אם אנחנו אומרים, בראש אין כלים, ראש אף פעם לא קיבלה, אז בראש אף פעם לא נסתלקה. לכן בראש, אף פעם איננו אומרים בחינה אחרונה נאבדת. נמצא, בכל המקומות שאנו אומרים, בחינה אחרונה נאבדת, בחינה אחרונה זה ממה שהיה מקודם שקיבלה, נאבד אצלה. מי זה? תמיד מלכות דגוף, המכונה טבור.

צריכים להתחיל…

תלמיד: י"ב.

רב"ש: אות י"ב.

תלמיד: שמונה וחצי.

רב"ש: צריכים להתחיל מה זה ביטול.

שאלה י"ב, הוא שאל לביטול. מה צריכים לבטל? מה שיש, אני צריך זה לבטל, או שאני צריך לבטל, או זה מתבטל מעצמו. מה הוא מדבר? לא, אנחנו… הלא אנחנו מדברים ברוחניות, כלים שהשתמשו, היינו, שהמשיכו שפע עליונה.

מדוע ביטלו זה? בא ומפרש.

יב) אחר שנסתלק האור מהכלי, ומתי זה היה? למדנו, אחר התפשטות האור היה ביטוש פנים ומקיף, שעל ידי זה נחלש המסך, הוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז הוא מבטל את הכלי. אומר, אני לא רוצה להשתמש עם כלי הזו. אז נקרא כלי מקבל על מנת לקבל, לא רוצה להשתמש עם זה. זה נקרא ביטול הכלי. ומה יהיה הסוף? זה תיקון, ביטול הכלי. אבל זה לא מטרה.

זה שאומר, אחר שנסתלק האור מהכלי, וטרם שמקבל תיקונו, שיהיה ראוי שוב להלבשת האור, בינתיים, הנה, בינתיים נבחן אז, לבחינת "ביטול" לכלי. בדומה אל כלי שנתבטל מתשמישו. נמצא, מתי נקרא ביטול? בינתיים.

... תשובה. י"ג.

יג) ענין התלבשות האורות בכלים, צריך להיות מתחילה בבחינת "כח" ואח"כ בחינת "פועל". ובחינת התלבשות עשר הספירות מבחינת כח, מכונה ראש. ובחינת התלבשות עה"ס מבחינת פועל, מכונה בשם "גוף".

מה השאלה ומהו התשובה? השאלה הוא, מהו גוף ברוחניות? אז הרב אומר לשון הזה. דע, טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור העליון ממלא כל המציאות, לא היה בו לא ראש ולא יש סוף.

הלא אנחנו מתחילים לדבר, מתחילת בריאת עולם א"ק מדברים מתחילה. איך אומר, לא היה ראש? אז שם כתוב, לא היה ראש ולא היה סוף. צריכים לפרש, מדוע לא היה שם ראש? משום שלא היה סוף.

מה זה תלוי בזה? אז הוא ... לדעת מה זה סוף ברוחניות. סוף נקרא, כמו שכתוב, הוא אמר, עד פה תבוא. יותר אני לא רוצה לקבל. זאת אומרת, לאחר שנעשה צמצום, שאמר, מקבל על מנת לקבל, אני לא רוצה להשתמש עם בחינה ד'. ... איך יהיה המטרת הבריאה להיטיב לנבראיו?

למדנו, נכון, בחינה ד' הנקרא מלכות, המשיכה את האור ועשתה חשבון כאילו, כמה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה תקבל. ומה שלא יכולה לקבל על מנת להשפיע, לא אקבל. זה נקרא ראש.

מה זה ראש? שורש. שעל ידי החשבון הזה, אני מוכרח לקבל אחר כך בפועל. נמצא, ראש נקרא בכוח, שעשה חשבון בכוח, כמה שמותר לו לקבל. ואחר כך גוף נקרא, מה שכבר מקבל בפועל.

אז בזמן שלא היה סוף, אלא תכף קיבלו עם המקבל על מנת לקבל, זה צמצום, תכף קיבלו בפועל. לא היה שם מכוח בפועל, תכף קיבל בפועל הכול. אלא אחר כך שנעשה סוף, אז שייך לומר, צריך לעשות חשבון, כמה שמותר, כמה שאסור, זה נקרא מידת הדין.

הצמצום נקרא דין. מדוע נקרא צמצום דין? שנעשה דין חדש. דהיינו, על מנת לקבל אסור, בעל מנת להשפיע מותר. עוד יש לכם כמה שמותר, כמה שאסור. כל זמן שעוד לא קיבל, שעושה את החשבון, נקרא בכוח. זה נקרא ראש, שעל ידי זה יימשך גוף. היינו, שהוא לקבל בפועל. זה שאומר, מה זה גוף ברוחניות? שמקבל השפע בפועל.

יד) גורם לכלי:

מה זה גורם לכלי? הוא אומר, התפשטות האור והסתלקותו אחר כך "גורם מציאות כלי".

אז צריכים לדעת מה זה כלי, ואחר כך יכול לומר מה זה גורם לכלי. בכלי למדנו...

לכלי צריך להיות שני תנאים. אחד, שאני משתוקק לקבל. אני רוצה, אתה לא, לא, תקבל רק מטעם מצווה. זה נקרא מסך ועביות.

הבסיס לכלי הוא רצון לקבל, משתוקק לקבל את הדבר. מדוע? שזה טוב. לרע לא משתוקקים. לאחר הצמצום שנעשה דין, לא יכולים לקבל הכול. נמצא, אחרי הצמצום, שאנו מקבלים על ידי הכלי, שיש לו רצון לקבל ומסך, מי הגורם לזה? התפשטות האור, זה ברא לנו רצון לקבל. על ידי ד' בחינות דאור ישר נולד לנו רצון לקבל. ועל ידי צמצום, הסתלקות האור, זה גורם לנו שיהיה לנו למסך. יש עוד פשטים, נדבר זה בכללות.

נראה בפנים.

יד) גורם לכלי:

התפשטות האור, אחד, והסתלקותו אחר כך "גורם מציאות כלי".

טו) דופן:

מה זה דופן? דופן, למדנו, קיר נקרא דופן. סוכה ארבע, עושים ארבע דפנות, שלוש דפנות וטפח, שתיים וטפח. דפנות. מה זה ברוחניות דפנות? מה זה מרמז לנו? נראה מה שהוא אומר.

ט"ו. מתוך שהאור מוגבל ומדוד רק בשיעור עביות המסך, שלפי גודל העביות, כן גודל קומת האור, לפיכך נבחנת העביות שהיא הכלי ובית קבול לאור. ובחינת העביות, נבחנת משום זה, לבחינת דופן הכלי. מה המשל? כי כל הכלי אינו רק הדפנות שלו.

בגשמיות אנו רואים, שאני נתתי כאן קפה, היות שיש לכוס הזה דופן מסביב, אני יכול לשפוך לתוכו משקה. אם לא היה דפנות, לא יכול.

וד' הבחינות, שיש בעביות, של ד' בחינות דאור ישר, נבחנות כמו ארבע קליפות שבעובי הדפן, המלבישות זו על זו, שנבחנות לפנימיות וחיצוניות. כי בחינת העביות היותר אשר בדופן הכלי, שהיא הממשיכה והיא המודדת השפע, נבחנת לפנימיות הכלי, ושאר הבחינות הזכות הימנה נבחנות לחיצוניות הכלי. ואם יש שם עביות דבחי"ד, הרי היא פנימיות הכלי, ובחי"ג חיצוניות אליה, ובחי"ב חיצוניות על בחי"ג, ובחי"א חיצוניות על בחי"ב. וכולן יחד מכונות בשם דופן.

מה השאלה ומה התשובה? שאלה הוא, מה זה דופן ברוחניות? אז תשובה, מה זה דופן בגשמיות? אנו רואים בגשמיות, מה זה כלי קטנה? חלל קטן. כלי גדולה, חלל יותר גדול. לפי זה, היו צריכים לשפוך לתוך כל החלל. לכן הוא אומר, לא. יש שתי תנאים בכלי, שיהיה חלל ושיהיה דפנות. מה זה כלי גדולה? שיש לו דפנות גדולים, ויש שם גם כן חלל גדול גם כן. אבל חלל בלי דפנות, זה לא ממלא שום דבר.

עכשיו, בא הוא ואומר לנו, מה זה דפנות, על דרך משל. הוא אומר, ניקח כוס, שכל עוביו חצי מילימטר הדופן. אם אני יחלק אותו לארבע חלקים, חלק אחד פוצה את הדופן. רק מה? צריך להיות ד' בחינות, נגיד דרך משל, עד שיהיה חצי מילימטר דופן הכלי ש... ... פחות מחצי מילימטר, לחלק לרבע מזה, על דרך משל, לא נקרא דפנות.

בא ואומר לנו, שיהיה לנו דפנות, המכונה אצלנו, חלל, חיסרון, שיוכל לקבל. מי ברא את זה? העליון. וזה מכונה אצלנו ד' בחינות דאור ישר. שדווקא בחינה ד' מסוגלת לקבל האור, ודווקא היא הממשיכה את האור. מי? הרצון לקבל הגדול.

בזמן שבן אדם רעב, מאיזה כלי משמש? מרצון לקבל הכי גדול. רק מה? כאן נתוספו עוד דברים. מה כאן אחר הצמצום, מה נתוסף לנו? שבעביות לבד לא יכולים להשתמש. מדוע? שנעשה צמצום, מקבל על מנת לקבל אסור להשתמש.

נמצא, שמדופן, הגם הדופן הד', על דרך משל, היא הממשכת את האור שנקרא רצון לקבל, אבל נעשה צמצום. נמצא, שבחינה ד' לבד לא יכולים להמשיך שום דבר. וצמצום לבד, גם כן לא יכולים לקבל שום דבר. רק עם מה יכולים לקבל? עם עביות, עם רצון לקבל. אם אין לך חשק, איך אתה תקבל?

רק מה? אנחנו מודדים לפי המסך. מה זה מסך? כמה בחינות עביות הוא יכול לשמש על מנת להשפיע. עוד הפעם. מה זה מסך? כמה בחינות עביות הוא יכול לשמש בעל מנת להשפיע, ועד סופה.

זה גורם לנו דבר חדש. רק בסדר הסברה, מה זה דבר חדש? מקודם עוד למדנו, זה היה לפני הצמצום, הבחינה ד' קיבלה. עכשיו אני לא אומר הבחינה ד' קיבלה, ואני אומר כן הבחינה ד' קיבלה.

בכדי שלא נתבלבל, הוא עשה, רב, אותו השם, רק פנימיות וחיצוניות. היינו, אם יכולים לשמש כל הד' בחינות עם ד' דאור ישר, הנקראת מקבל על מנת לקבל, יכולה לשמש עם ד' בחינות עביות בעל מנת להשפיע, הנקרא מסך דבחינה ד', זה הפנימיות שלה. ושאר החיצוניות, לא משתמשת עימהם.

אם היה הזדככות המסך, אז הבחינה ד' דאור ישר שנקרא דופן הד', שלא יכולה להישמש, רק עם ג' בחינות עביות, אז אני אומר, זה הפנימיות שלו. בזה היא ממשיכה. מדוע? מי הקובעת עכשיו? לאו דווקא ד' דאור ישר לבד, יש עוד תנאי של מסך.

לכן באה עכשיו עוד הבחנה. היינו, חוץ מזה שאנחנו אומרים תמיד שיש לנו ד', בחינה ד' דאור ישר שהיא הממשכת, יש לנו לחשוב בבחינה ד' דאור ישר, אם היא משמשת עם פנימיות, היינו עם כל ד' בחינות העביות. אז ג' נבחן עכשיו לחיצוניות, היא לא משתמש מזה. היא משמשת עם ב' בחינות דעביות. נקרא ג' אחוריים אצלה, לא יכולה לשמש, אז א' נקרא חיצוניות שלה, היא לא משמשת עם זה.

בא עכשיו תנאים אחרים. חלק שממשכת, חלק שנעשה אצלה אחוריים, וחלק שנבחן לחיצוניות, עדיין היא משתמשת עם זה. יש עכשיו ג' הבחנות.

עוד הפעם. אותה שאלה בפנים. מה שדיברתי בפה, צריכים לראות בפנים. שאלה ט"ו.

טו) דופן:

מתוך שהאור מוגבל ומדוד רק בשיעור עביות שהמסך משתמש, היינו שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, שלפי גודל העביות, שהמסך יוכל להשתמש, כן גודל קומת האור, לפיכך נבחנת העביות שהיא הכלי ובית קבול לאור. איזה עביות? של המסך.

ובחינת העביות, נבחנת משום זה, לבחינת דופן הכלי, כי כל הכלי אינו רק הדפנות שלו, כמו שאנחנו רואים משל גשמי. וד' הבחינות, שיש בעביות, נבחנות כמו ארבע קליפות שבדפן, המלבישות זו לזו, שנבחנות לפנימיות וחיצוניות.

כי בחינת העביות היותר אשר בדופן הכלי, שהיא הממשיכה [ו]היא המודדת השפע. תמיד מדברים מבחינה אחרונה, היא הקובעת. בחינה אחרונה היא הממשכת. מה זה בחינה אחרונה? משל, אצל העביות דבחינה ד', עד פה תבוא, יכול להמשיך עד בחינה ד', יש לו קומת כתר.

אצל פרצוף ע"ב, מה הבחינה אחרונה? ג', יותר מזה אין לה. ד' נבחן אצלה אחוריים. ס"ג, מה הבחינה אחרונה שלו? ב'. ג' נבחן אצלה אחוריים. נמצא, תמיד ממשכת, מי? הפנימיות שלו. מה זה פנימיות? על זה שהיא יכולה לעשות מסך.

נמצא, חוץ מד' דפנות, שאמרתי מקודם, שד' בחינות דאור ישר נקראים ד' דפנות, עכשיו מדברים תמיד מדופן הד', שהיא נקראת רצון לקבל על מנת לקבל, והיא נקראת נברא, והיא כל המקבל.

מה יש כאן הבחנות? על ידי המסך. הנה עכשיו יש לו תנאי, שאני יכול לשמש עם עביות רק לפי המסך. נמצא, יש לו עכשיו ארבע דפנות חדשות, ארבע הבחנות חדשות. היינו, כמה שכלי הפנימי, שעם זה היא משמשת, כמה עביות יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, שזה מכונה מסך.

זה שאומר כאן.

כי בחינת העביות היותר אשר בדופן הכלי, שהיא הממשיכה והיא המודדת השפע, נבחנת לפנימיות הכלי, ושאר הבחינות הזכות הימנה נבחנות לחיצוניות הכלי.

לכן יוצא לנו כלל, ואם יש שם, איפה שם? עביות בחינה ד' דאור ישר, שבעצם היא דופן הד'. עביות דבחינה ד', היינו המסך, שיכולה לכוון על עביות בעל מנת להשפיע על ד' בחינות, זה פנימיות. ממילא הבחינה ג' נקרא חיצוניות אליה.

ובחי"ב, אם לא יכולה לעשות מסך, רק על בחינה ב', יהיה בחינה ב', בחינת פנימיות. בחינה א', חיצוניות. ובחינה ג', אחוריים.

אם כן יש להבחין. אחד, בחינה ד', היינו ד' דאור ישר, הנקרא מקבל על מנת לקבל. עכשיו, בלי עביות לא יכולים לקבל. רק תלוי, כמה עביות היא יכולה לשמש בעל מנת להשפיע. כדי שלא להתבלבל, אז הוא אומר, ד' ג' ב', הוא מחלק פנימיות וחיצוניות.

לכן יש להבחין אחר כך, בסדר. אחוריים, שכבר לא יכול לשמש עם עביות הזו. חיצוניות, עם זה עדיין לא משתמשת. פנימיות, זה אצלו הבחינה עליונה הכי גדולה אצלה, עם זה היא משמשת. ונבחן זה בחינה אחרונה שבהמדרגה.

נתחיל. ט״ז.

טז) דרך אחורים:

מה זה דרך ומה זה אחוריים?

בחינות החיצוניות שבדופן הכלי, מכונות גם בשם אחורים של הכלי. מדוע? כי רק צד פנימיות של הכלי נבחנת למאירה, מחמת, שהאור מוגבל ומקושר בה, אבל החיצוניות, שאינה משמשת להמשכת האור, נבחנת שאינה מאירה ונקראת אחורים. ולפיכך הקומות היוצאות על המסך בשעת הזדככותו, מכונות שיוצאות "דרך אחורים", כי אלו יוצאות על ג' בחינות הזכות מבחינה ד', שהן חיצוניות אליה, ונמצאות יוצאות דרך חיצוניות ואחורים של הבחיה"ד.

נראה כאילו הוא סותר את עצמו. מה הוא אומר? הוא מתחיל לפרש דרך אחוריים. מה הוא מפרש?

[ה]חיצוניות שבדופן הכלי, מכונות גם בשם אחורים. לא כמו שהסברנו מקודם, רק הוא נותן לנו הוספה. מדוע? כי אומר עכשיו, כי רק צד פנימיות של הכלי נבחנת למאירה, עכשיו הוא אומר, יש לפעמים שהרב משנה את הסגנון שלו. הוא רוצה לרמז על איזה בחינה, שמאירה או לא מאירה, ושהם פנים דאחוריים.

דהיינו, אז הוא אומר, תסתכלו. כי רק צד פנימיות של הכלי נבחנת למאירה, בסדר. מדוע? כמו שאומרים בגשמיות, איפה נמצאת המשקה? רק בדופן הפנימי של הכלי, מחוצה לו, הוא לא נוגעים בו. והם גורם רק שישתמשו בה. אבל החיצוניות, שאינה משמשת להמשכת האור, נבחנת שאינה מאירה ונקראת אחורים.

[ו]לפיכך הקומות היוצאות על המסך בשעת הזדככותו, מכונות "דרך אחורים". מה הוא אומר? אחוריים נקרא שלא מאיר אור. וכאן מה הפירוש שיוצאות? שכן מאירה. מה, הוא מאיר או לא מאירה? מה כוונתו?

לכן, כמו שאמרתי מקודם, אנו צריכים להבחין ב' פעמים ארבע דפנות. ארבע דפנות של ד' בחינות דאור ישר, אז משתמשים רק בד'. בג' לא משתמשים. הג' בחינות הקודמות נקרא אור בלי כלי. אז אני יודע באיזה כלי משתמש בפנימיות, וכל הד' הם רק גורמים שתהיה לנו בחינה ד'.

עכשיו, כמו שאמרנו מקודם. אם אנו אומרים כלל, שכל מדרגה מקבל מעליונה, מקודם יצא לנו בחינת טעמים, היה כתר. ד', המשיכה המסך על ד', שזה נקרא פנימיות. ג' לא משמשת, אמרנו מקודם, נקרא חיצוניות. אז הוא אומר עכשיו עוד ש... אחוריים, עביות הוא לא משמש עכשיו עם זה.

אחר כך בא הרב ורוצה לומר לנו, תדעו לכם, שכל הקומות היוצאות בעת הזדככות המסך, הנקראים נקודות, זה אור ישר, שפע הבא ממעלה, בזיווג דהכאה שבראש, ומתפשט למטה בגוף.

הקומות האלו נבחנו לאחוריים, בדין. מדוע? היא צריכה לעבור מדרגה הקודמת. לגבי מדרגה קודמת היא נבחנת לאחוריים. לגבי זה פנימית, היא ממשיכה. שממשיכה על בחינה ב', היא צריך לעבור על בחינה ג'. אם כן יוצא, דרך אחוריים דעליון. יוצא, קומת חכמה יוצא דרך אחוריים דקומת כתר. היינו, לגבי כתר נבחנת לאחוריים. קומת בינה דרך אחוריים דחכמה, לגבי חכמה נקרא אחוריים.

רק שינוי סגנון. מה שבא מקודם ג', לכן הסברתי מקודם בצורה אחרת, יש להבחין ג' הבחנות. בזה שממשיך נבחן לפנימיות, תמיד. היות שרוצה לתת להם הסברה, אם אני ממשיך על ד' או על ג', אז הוא אומר לנו, שד' נבחן לאחוריים, ג' לפנימי, ב' לחיצוני, שהוא עוד לא משתלב בזה.

עכשיו הוא מדבר בצורה אחרת. מה שאמרתי מקודם חיצוניות, שלא משתמש בזה עכשיו, אז אני מכנה אותה אחוריים, אותו דבר. מה אחוריים? לא מאיר בזה. מדוע לא מאיר מדרגה, מה היה עכשיו? מדרגה יותר עליונה.

אבל אחר כך שמאיר מה? איזה, מה שהיה מקודם, נבחן לחיצוני או לאחוריים מאיר עכשיו, נקרא דרך אחוריים, היא מאירה. היא מאירה, אבל זה נקרא דרך אחוריים. זה הנקודה. דרך אחוריים נקרא שהיא כן מאירה. אחוריים לבד נקרא, בזמן שלא מאירה. דרך אחוריים הכוונה, היא מאירה. אבל דרך אחוריים, בערך מדרגה הקודמת.

צדיק, מדוע צריך לקבל על כיסא? אור עשה… שלו בפועל לזוז לשם.

תלמיד: ... ... לזוז ... ...

רב"ש: תרימו תרימו, עוד עוד עוד.

עכשיו לראות, הוא גם כן, מקודם הוא הסתיר את עצמו, שלא יהיה לי לראות טוב.

יז) דרך צדדים:

מה כתוב כאן, דרך צדדים? מסביר לנו.

באור החסדים, יש ב' צדדים: ימין ושמאל. כי ריבוי של חסדים, מכונה צד ימין, וצמצום החסדים, מכונה צד שמאל. ומכונים בשם צדדים, להורות ששניהם שוים במעלתם, כדמיון ב' צדדים בקומה אחת. כי כמו שיש תיקונים חשובים בריבוי החסדים, כן יש תיקונים חשובים בצמצום החסדים. [ו]במקום שהשפע מתגלה, בצירוף ב' הצדדים יחד, מכונה זה "דרך הצדדים".

מה קשה כאן? הוא אומר, תסתכלו בדף רל"ט, אות א', הוא אומר כך.

א) והנה מן הפה דא"ק, יצאו א יוד ספירות פנימים ויוד מקיפים, אחד. הלאה, ונמשכים מנגד ב הפנים עד נגד הטבור של זה האדם קדמון. נקודה. הלאה, וזה עיקר האור אבל גם כן מאיר דרך צדדים לכל סביבות זה האדם.