בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 19.6.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*שמעתי רי"ט, ענין מסירות נפש*

1. ודאי שאנחנו מגלים שאין בכלל פעולות השפעה אמיתיות שלנו שיכולות להופיע, אנחנו לא מסוגלים, אלא איכשהו כאילו בצורה חיצונית אנחנו עושים פעולות. אנחנו שרים, משתתפים בכל מיני כאלה אירועים, אבל אומרים המקובלים: זה מספיק, אם אתם משתדלים לעשות פעולות חיבור, אם אתם רוצים באמת להגיע לטבע השני בכמה שאתם יכולים ודאי, אבל משתדלים, אז הפעולות חיצוניות האלו והלימוד, זה שאתם יושבים, שרים, אוכלים יחד אולי, כל הדברים האלה, פעולות קבוצתיות, מאוד מאוד מועילות, כי בפעולת האלה אתם כביכול מתחברים ומחברים את הרצונות, כוונות, תשוקות, וזה פועל על כל אחד ואחד. כך האדם מתפעל מהסביבה, וסביבה נכונה, למדנו על השפעת הסביבה על האדם, יכולה ממש לשנות את האדם בהרבה.

2. עד שהאדם מגיע למצב שאחרי הרבה זמן, אבל זה לא הזמן זה אחרי הרבה פעולות שונות שעשה עם החברה או שהחברה עשתה עליו, או יחד, והרבה פעמים פנה לבורא כביכול ללא תועלת, אבל בכל זאת יש שינויים. במשך הרבה זמן, אפילו שנים, השינויים מתאספים, מתחברים, זה ענין של הצטרפות המאמצים והאורות הקטנים שמתחברים יחד.
   
   *אדם מתחיל להרגיש שיש בו איזשהו שינוי, גם ברגש וגם בשכל. הוא מתחיל להבין מה צריך לקרות בו, העיקר בשבילו זה כמו שהוא דבוק לרצון לקבל של עצמו, כמו שכתוב אדם קרוב לעצמו, הוא רוצה לנתק את עצמו מעצמו ולהידבק לבורא. במה זה מורגש? הוא לא רוצה לקיים את האגו שלו, הרצון לקבל שלו, אלא הוא רוצה לדעת מהו רצון ה' והוא יקיים אותו. יותר טוב אפילו לא לדעת אלא פשוט להיות דבוק ברצון של הבורא, להתכלל ברצון הזה ולבצע כל מה שהרצון הזה ידרוש ממנו. המצב הזה נקרא מסירות נפש*.

3. *הרגשת הבורא באה במסירות נפש הראשונה שהאדם משיג, וזה בתנאי שהוא באמת מגיע למצב שלעת עתה באותו המצב הוא לא רוצה לעצמו כלום אלא רק לעשות איזושהי פעולה שהיא לטובת הבורא בלבד, בלי שום חזרה לעצמו. לא שירגיש טעם בה במקום, ולא שיקבל ממנה אח"כ איזשהו תשלום, אלא רק הפעולה עצמה, שהיא ממנו כלפי הבורא*. גם שלא כל כך מרגיש שזה ממנו ושהוא עושה, ודאי שלא הוא עושה את זה, אלא שהבורא יסדר לו את הדברים האלה. כך הוא כביכול כאילו ישתתף בזה.
   
   *מתי זה מגיע? כשאנחנו מוכנים לעשות את זה בקבוצה. לא שכל כך מרגישים את עצמנו כבר בקבוצה, אבל ההכנה לכך צריכה להיות בקבוצה. נכון להיום אנחנו קרובים לזה, רק צריכים לרכז כוחות שבכל אחד ואחד שישתדל את זה לעשות*. נראה לאדם שזו עבודה פרטית שלו ומה זה שייך לקבוצה, שהוא צריך לעשות יחד עם האחרים, לא בהתחלה, ודאי שלא, אבל הוא צריך דוגמא, תמיכה, עזרה, רוח כזו שמגיעה גם מקבוצה, מפני שאחרת הוא לא יכול בכלום להתנתק מעצמו. *צריכה להיות דחיפה מהעשירייה כדי שהאדם יוכל בכל זאת לעשות צעד קדימה לקראת הבורא*.

4. וודאי שאנחנו עובדים ברצון לקבל שלנו. אין באדם שום דבר חוץ מהרצון לקבל. אבל *הרצון לקבל מגיע למצב שהוא רוצה לעבוד בהשפעה, שלעצמו כביכול אח"כ הוא רואה שזה אולי נכון אולי לא נכון, אבל לעת עתה בודק את עצמו ורואה שבאמת לא רוצה לעצמו שום דבר בחזרה. הוא אפילו לא כל כך רוצה לדעת שהוא פועל לטובת הבורא, כי גם זה תשלום, ועוד איזה, גדול*. לכן האדם רוצה להיות מנותק מעצמו ולפעול כביכול בצד של הבורא. לא בצידו, אלא בצד של הבורא. כך הוא כל הזמן משתדל משתדל משתדל להעביר את עצמו מהחצי שלו לחצי של הבורא, עד שמתחיל בכך לקבל כל מיני התפעלויות, התרגשויות, וכבר יכול לעשות כל מיני פעולות הלוך ושוב. כך מתבהר בו ענין של קבלה והשפעה, ע"מ לקבל ע"מ להשפיע וכן הלאה.

5. אנחנו מגלים עכשיו במיוחד בהתאם למלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כולנו מדברים על כך שאנחנו תלויים זה בזה, שעוד מעט יהיה רעב ממש בכל העולם, לא רק בלחם אלא בכל מיני צורות אספקה. זה הכל לא בגלל שחסרים דברים אלא בגלל שאין קשר נכון וטוב בין כולם, זו הבעיה, זה מה שרוצה ללמד אותנו ההשגחה העליונה במצבנו. למרות שאתם יכולים לגדל הכל ולעשות הכל, אבל מה שאתם עושים מחוסר קשר ביניכם, זה הכל לרעתכם ולכן תסבלו. זה ילמד אותנו שאין ברירה, אנחנו חייבים להתקשר בינינו למעלה מכל החשבונות, ולהרגיש את עצמנו כגוף אחד, עם אחד.

6. אנחנו מכונה ביולוגית שפועלת רק בתנאי שיש לה חומר דלק, והדלק שלנו הוא תענוג שאנחנו מקבלים או בזמן העבודה או כתוצאה מהעבודה שברור לנו שנקבל. זה הטבע שלנו, אין מה לעשות. לכן *אנחנו צריכים להשתדל לרכוש דלק אחר, שנוכל לעבוד כדי להשפיע נחת רוח לבורא, שמכך נקבל דלק, מזה נקבל כוח, תענוג. במקרה כזה הבורא צריך להיות יותר חשוב, יותר גדול ממני, מהגוף שלי, ממי שאני משרת*.
   
   כאן השאלה, איך אני יכול לשכנע את עצמי, את רצון לקבל שלי, שהבורא יותר חשוב מהגוף שלי, מהטבע שלי. על זה *אין מה לעשות, צריכים להשתדל לבנות יחסים כאלה בעשירייה שכולנו יכולים איכשהו לעבוד למען העשירייה. במידה שכאן אנחנו יכולים לעשות איזושהי פעולת ביניים כזאת, כלומר מהאדם לקבוצה, במידה הזאת אנחנו יכולים להתחיל להרגיש שיכולים לצאת מהאני לבורא, שיש כאן מין כוח עליון שיכול לתת לנו אפשרות לעבוד מחוץ לנו, בהשפעה. זה קורה לא בבת אחת, אבל לכך אנחנו מתקדמים*.

7. ש: איך אני מכוון את זה לבורא?
   ר: *תנסה כמו שאתה, תתחיל לחשוב כלפי בעל הבית, כלפי החבר. כשאתה עושה איזושהי פעולה אתה לא רוצה מכך שום דבר בחזרה, אלא רק שיהיה לך כוח לעשות פעולה ממך קדימה, אליו*.
   
   ש: אין לי כלים עכשיו, ששום דבר לא יצא לי מזה?
   ר: בסדר, אבל יש לך כוונה, כוונה דכוונה שזה יקרה. זה מספיק כדי לעורר את המאור מחזיר למוטב.
   
   ש: איפה זה נגמר, אני לא רוצה להאשים את הבורא?
   ר: *צריכים להמשיך. יבוא שלב שתעבור ותרגיש שאתה כן רוצה להיות שייך רק למסירות נפש, שאין לך שום שייכות לעצמך, למה שיקרה לך ולמה שיהיה לך בעולם הזה, בעולם הבא, בכלל בכלום. אתה רוצה רק מסירות נפש*.

8. ש: במקום שיש עבודה, יש ס"א. למה הכוונה?
   ר: לא יכולה להיות פעולה רוחנית ללא התנגדות מהרצון לקבל. פשוט מאוד, תעבירו את זה מההגדרות של המקובלים למה שפשוט ומובן לכולם. אם אני עובד בהשפעה, יש לי תמיד התנגדות מרצון לקבל.

9. ייסורים רוחניים זה שאני מרגיש כאב מחוסר אהבת הבורא, שאני לא אוהב את הבורא ומזה כואב לי. הכאב הזה נקרא ייסורים רוחניים, אני מרגיש שאני לא אוהב את הבורא.

*מאמר החרות*

10. עוד לא הגענו לדרך תורה ודרך ייסורים, אבל ללימוד הזה הגענו.

11. רוצים או לא רוצים, אין לנו בכך שום עניין לחשוב ולהחליט להתקדם או לא להתקדם, ואפילו באיזה דרך להתקדם, אלא בטוח שע"י 2 הדרכים האלו אנחנו מגיעים למטרה. הבחירה שלנו היא במה אנחנו בוחרים יותר, בדרך תורה או בדרך ייסורים, אבל בעצם ההתקדמות תמיד מתרחשת. אנחנו בכל זאת פוסעים או ברצון או ללא רצון לקראת המטרה הכללית הסופית.

12. .. אני רוצה להתקדם בדרך תורה במקום דרך ייסורים. כאן אנחנו צריכים להבין מהי דרך התורה שאני מתקדם בדרך האור. נו ודאי, מי לא רוצה? אבל בשביל זה אני צריך לעשות תיקונים לעצמי בכל צעד וצעד, שהאור ייכנס לתוך כלי מתוקן ואז אתקדם עוד צעד אחד, ושוב יש לי בעיה. שוב אני מברר מהי ושוב אני מושך מאור המחזיר למוטב ומתקן את הרצון לקבל שלי שיהיה בע"מ להשפיע למעלה מהאגו שלי. אני מבטל את עצמי כלפי הבורא, כלפי האור העליון ואז הוא מתקן אותי אני עושה פעולה בע"מ להשפיע, ועושה צעד הבא. כך כל פעם, וכל צעד קדימה כולל הרבה מאוד אלמנטים, הרבה מאוד פעולות, עד שאנחנו מבצעים כל צעד וצעד וכך מתקדמים ממדרגה למדרגה, נפש רוח נשמה חיה יחידה שבכל עולם..

13. ש: מהו המעשה הכי נכון שנהיה בטוחים שהולכים בדרך?
    ר: לא לשכוח שאנחנו נמצאים בדרך, וכל רגע, כל מצב, אנחנו יכולים להתקדם לכיוון הנכון. צורה לא נכונה זה שאנחנו הולכים לאיבוד, אנחנו לא יודעים לאן ולמה ואיך. זה מגדיל לנו את הדרך, מרחיק לנו את הדרך. לכן אומרים שיש דרך קצרה ודרך ארוכה, כי בדרך הארוכה אנחנו צריכים הרבה פעולות עד שאנחנו מבינים שזה לא טוב ולא כדאי, ושסתם שורפים זמן. צריכים לעבוד בצורה יותר מרוכזת בלהתקרב בינינו, להתקדם. זו ההתקדמות שצריכה להיות.
    ש: מה הכוונה בעבודה יותר מרוכזת?
    ר: יחד, כל העבודה בצורה מרוכזת כדי לקצר את הדרך היא יחד.

14. העבודה שלנו היא למשך כל החיים. בצורה האידיאלית היא צריכה להתחיל מגיל 13 ולהמשיך עד סוף החיים, עד הרגע האחרון של האדם ולהמשיך בגלגול הבא אם צריך, עוד ועוד עד שיגיע לתיקון השלם שלו. זו העבודה וכך בכלל כל האנושות. מה אתה חושב, שכל בני האדם שקיימים, היו קיימים ויהיו נולדים היום מחר ומחרתיים וכן הלאה, כולם נמצאים בתיקונים. רק *יש תיקונים שהם בלא מודע ויש תיקונים במודע. אנחנו נמצאים במודעות שלנו, יכולים גם להשתתף בתיקונים ולזרז את התיקונים, אבל האבולוציה הרוחנית שלנו ממש נמצאת כבר בידינו*.

15. *ההתפתחות הרוחנית לא סובלת שום דיכוי, שום דיכוי. אסור לי להגיד לשני שום דבר חוץ מלהראות לו דוגמה יפה*. כאן הכל בכוח, אני לא מדבר כלפי האוקראינים בכלל אלא כלפי כל העמים האחרים, קטנים ושכנים אחרים. *צריכים לעשות כאן חשבון נפש ולשנות את היחס. היחס חייב להיות באמת ידידותי ולא בלחץ. סליחה שאני אומר זאת, מפני שאנחנו עוסקים בתיקונים אני חייב את זה להגיד. כל אחד שיעשה גם חשבון, בדיקה, כמה הוא לוחץ או לא, בקבוצה, בעם שלו, על האחרים, בשכנים וכן הלאה. כל אחד צריך יותר להיכנס לתוך עצמו ולהתחיל שם, בתוך עצמו, לעשות תיקונים. תיקוני הנשמה*.

16. ש: למה אנחנו לא יודעים את הגילגולים הקודמים שלנו?..
    ר: אתה צריך לסחוב כביכול אחריך, מבחינתך, את כל הכלי דאדם הראשון לגמר התיקון. כלומר *המטרה שלך בקיומך היא לקחת את כל הנשמות ולסחוב אותם אחריך לנקודת החיבור המושלם, לגמר התיקון, וכך כל אחד ואחד. זה בעצם התפקיד שלך*.
    
    ש: מה הסיבה שאנחנו לא מודעים לדבר הזה..?
    ר: אנחנו בדרך כלל מקבלים ידיעות והרגשות למה שאנחנו צריכים לעת עתה כדי להתקדם, לעשות את הצעד הבא ולא יותר, כי זה יבלבל אותנו.. אנחנו גם ברוחניות בגשמיות זה מבלבל אותנו, נדמה לנו שכל העולם לפנינו ואנחנו כבר גם לא עד כדי כך, ואנחנו טועים.
    
    אבל ברוחניות אתה יכול להתקדם רק צעד אחד קדימה, וגם בצורה הדרגתית, חלקית בכל צעד וצעד, מפני שאתה צריך לרכוש אותו, אתה צריך להכניס אותו בפנים, אתה צריך לעשות שינויים במבנה הפנימי שלך, איך אני מתייחס למציאות, לבני אדם, לעצמי ובמיוחד לבורא בכל מצב ומצב.
    
    *תנסה היום במשך היום לראות איך אתה משתנה ע"י זה שאתה רוצה לקבוע יחס חדש לקבוצה ולבורא. אלו ההבחנות הרוחניות שלנו, קודם קבוצה ובתוך הקבוצה, הבורא. אז איך אתה בלייצב יחס חדש לקבוצה ולבורא, משתנה? תנסה, אם אני אעשה כך, איך אני אשתנה? אם אעשה אחרת, איך אני אשתנה? תנסה כך לחשוב, לפנטז, ותראה כמה זה ישנה אותך*. אבל אנחנו מתקדמים, אני רואה לפי השאלות, לפי מה שכותבים לי.

17. הבורא מתקרב אלינו, ממש כמו כוכב שמתקרב לכדור הארץ, ומתוך זה אנחנו מרגישים שינויים. אם אנחנו מתחברים בינינו בעשירייה, אנחנו כבר יכולים להיכנס למגע פנימי עם אותו כוכב. בשביל מה, למה, מה רוצה בנו? מה אנחנו צריכים לעשות, איך להתקרב אליו, להבין אותו, להתחבר עימו בצורה יותר פנימית? זה נקרא אני לדודי ודודי לי בקשר הדדי עם הבורא. אם אנחנו מתחברים, אז לא שאנחנו כבר משפיעים עליו, זה ברור שכן, אלא אנחנו יכולים לקלוט ממנו מה שהוא שולח לנו, וכך אנחנו יכולים ללכת בצורה יותר ברורה.

18. *אם אנחנו מפעילים את הרצון לקבל שלנו, אז בכמה שהוא יהיה אך ורק לדברים ההכרחיים, כדי להתקיים, וחוץ מזה כדי לעשות נחת רוח לבורא*. אם עושים איזוהי פעולה למעלה מההכרחיות, אז היא רק לכיוון הבורא. כך מחלקים את הפעולות ל-2 חלקים, חלק הכרחי שזה לא יגונה ולא ישובח, אין על זה משפט, וחלק למעלה מההכרחי, שהוא מפעיל את עצמו אבל אך ורק כדי לגרום נחת רוח לבורא. החלק ההכרחי זה נקרא צמצום, ובחלק שלמעלה מכך האדם כבר עושה פעולות ע"מ להשפיע. *תנסו כל מיני כאלה פעולות לעשות ולראות איפה אתם נמצאים בהן, וכך נוכל להתקדם*.

19. אנחנו נמצאים בשכבה העליונה של האנושות שמחפשת מגע עם הכוח העליון, עם השכבה בטבע שמנהלת וקובעת את כל הטבע וכל האנושות. אנחנו שייכים לכך לפי הרצון שלנו. כך נבראנו, כך נולדנו, כך התפתחנו. אתה רואה, יש בקבוצה שלנו בני אדם מכל העולם ויש עוד הרבה כאלה, זו העבודה שלנו. הבורא נתן לנו רצון בלב להגיע למגע עימו, ואנחנו מממשים את זה, כל אחד מממש את הרצון שבלב שלו. האנשים שאתה פוגש אותם באמצע רוסיה לא רוצים כלום חוץ מלעבוד, לנוח, זה החיים שלהם, כך להעביר את החיים. מי יודע, בגלגול הזה או בגלגול הבא הם כבר יגיעו לשאלות אחרות. כך זה מתגלגל.

20. *אחרי רבים להטות* זו ממש דרך שהפוכה מהתקדמות. איך יכול להיות שאני הולך אחרי הרוב? יש מיליארד סינים, מיליארד הודים ועוד כל מיני כמה מיליארדים. אז אני אלך אחריהם? מה יהיה? בלי לפגוע באף אחד, אבל מבחינת ההתפתחות אני צריך להבין, גם הוא כותב במקום אחר, *שהדברים המיוחדים נמצאים אצל מיעוט, ורק אחריהם אני צריך לרוץ כדי להשיג את הדברים היקרים*.

21. לֶמָה שלא נסובב את החוקי הטבע, בכל זאת הם כולם מכוונים לטובת הרבים ולא לטובת היחיד. יוצא שאם מישהו רוצה לעשות שינויים לטובת היחיד עצמו, או קבוצה קטנה, תמיד טועה, וזה לא יתקיים לנצח, אלא עד שתתגלה הטעות ויהרסו את מה שהוא רצה לבנות.

22. ש: מהי אותה חירות..?
    ר: הבחירה צריכה להיות לכל אחד ואחד, להתפתח ולהגיע למגע הנכון עם הסביבה ודרכה עם הבורא. זה מה שצריכה להיות כאן קביעת החוק. לכל אדם ואדם יש אפשרות להתעלות למעלה מהאגו שלו, להתכלל בחברה ודרך החברה להתכלל עם הבורא. לעשות מאני, חברה, בורא, לעשות מזה, לגלות את זה כמערכת אחת של אדם הראשון. כשמגיעים לזה, מגלים אותם רובם או כולם, אז הם מגלים את עצמם כולם במערכת אחת של האדם הראשון כמו לפני החטא, פי תר"כ פעמים יותר. זה נקרא שהבורא נמצא בהם והם נמצאים בו בדבקות השלמה, לזה צריכים להגיע. אנחנו עכשיו נמצאים בחלק מאוד מיוחד בהיסטוריה, במעבר מהעולם הגשמי שתמיד היינו חיים בו, לעולם הרוחני שלאט לאט מתחילים להיכנס בו. זה מצב מאוד מיוחד.

23. ש: איך לנהוג, ללכת אחרי הרוב....?
    ר: אני מקווה שאנחנו נגיע למצב, והוא לא רחוק, שהאנושות מתוך הייאוש, מכמה שהיא סופגת מכות בכל שלב ושלב בהתפתחותה, וכמה שהיא לא מבינה לאן לדרוך בצעד הבא, שהיא באמת תסכים לשמוע לידיעת המקובלים, ואז תתחיל לקבוע בעצמה עשיריות, להתחבר וללמוד שם איך להתעלות מעצמה. אני מאוד מקווה שאנושות תתחיל לחשוב איך היא יכולה לעלות למעלה מהאגו שלה. אחרת בלתי אפשרי יותר להתקדם, זה ממש בסבל כזה שאני חושב שאנחנו נמצאים כבר בשלב של דור האחרון, האנשים לא ירצו להמשיך קיום כזה, כלומר להוליד ילדים, לפתח את הכל, כי יש הכרת הרע, זה ללא תועלת טובה.

24. *התקדמות נכונה יכולה להיות אך ורק בתנאי שכמות הקטנה של החכמים, חכמים לא בשכל הערמומי שלהם אלא חכמים בלב, חכמי לב מה שנקרא. שיהיה קשר יפה ונכון בין חכמים בכמות קטנה, ומאסה בכמות גדולה, שמבינים ונמצאים בקשר יפה הנכון ביניהם. כי יש ל-2 החלקים האלה בחברה מטרה אחת, להתקדם לקראת הבורא*.

25. *אנחנו צריכים ללכת אחרי רבים להטות, והרבים האלה הולכים אחרי יחיד להטות. כולנו מרבים ליחידים, ומיחידים ליחיד*.