שיעור בוקר 18.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 425, מאמר "החרות"

הבקורת כגורם הצלחה - אי הבקורת כגורם להתנוונות

"יש להוסיף עוד על האמור: כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים - לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם.

לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, כמ"ש במאמר השלום, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו - הנה, לעומת זה, צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים. משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש מקור הדעת מהעולם, כמובן.

ומכאן הוכחה מוחלטת, על חיוב הזהירות בחרות היחיד, בנוגע לעניני דעות והשכלות. משום שכל התפתחות החכמה והדעת, מיוסדת על חרות היחיד הזה. ולפיכך אנחנו מוזהרים לשמור עליה בשמירה מעולה, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, שאנו קוראים לה בשם יחיד, דהיינו, בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד - שנקרא בכללות בשם "רצון לקבל"."

שאלה: בחברה, אפילו בחברה שלנו, באילו דברים צריכים לשמור על אחדות ובאילו טוב ונכון שיש מחלוקת?

יש כללים שעליהם כביכול לא צריכה להיות מחלוקת. את מטרת החברה וכל האמצעים להשיג אותה אנחנו צריכים ללמוד ולקבל, כי כך בצורה ברורה מביאים לנו מקובלים, ורק בנוגע לצורה בה אנחנו מתחברים בינינו ומגיעים, מתקרבים למטרת החברה יכולה להיות מחלוקת.

תלמיד: במה בדיוק יכולה להיות כאן מחלוקת? גם את זה הכתיבו לנו המקובלים.

כן אבל כאן כבר כל אחד יכול להיות בדעה שלו.

תלמיד: וכשכל אחד בדעה שלו, מה העבודה הנכונה?

אתם תגידו לי.

תלמיד: יש או אין מקום למחלוקת? אנחנו לומדים שיש עיקרון של ביטול, אני אמור לבטל את המחלוקת שבי ולקבל עליי את דעת החברה, מפני שדעת החברה היא דעת הרב ודעת המקובלים. אז איפה המחלוקת באה לידי ביטוי? על מה יש לנו לחלוק בעשירייה, בחברה?

תתחיל לשאול ותראה כמה דעות שונות יש כאן.

תלמיד: נכון, לכל אחד יש דעות אבל בסוף בכל זאת יש מטרה גבוהה יותר ואז מתבטלת המחלוקת.

אתה שואל איפה אנחנו מרוויחים על ידי מחלוקת? כשכל אחד מכניע את עצמו כלפי דעת החברה, על ידי כך הוא מצליח להתקדם.

שאלה: האם אפשר לקבל דוגמה אחת של מחלוקת?

אתם תגידו לי במה אתם במחלוקת.

שאלה: אצלנו בעשירייה נניח יש מחלוקת באיזה זום להשתמש. ואין ויתורים. מוכנים להרוג זה את זה, אני עם הזום הזה אתה עם הזום הזה. אנחנו עוסקים בחשיבות הבורא, בחשיבות החברים, כולם אוהבים זה את זה. אבל המחלוקת היא עד הסוף.

למה המחלוקת היא כל כך עד הסוף?

תלמיד: זו השאלה.

אני לא מבין את נושא המחלוקת, מה זה "באיזה זום להשתמש"?

תלמיד: האחד עשה זום לעשירייה, האחר אמר, לא צריך, יהיה זום של חברה, בקיצור, מתפתחת מחלוקת כזאת, סיפור יפה, וכאילו זה הדבר הכי חשוב עכשיו. מעניין מה הוא הדבר הזה "מחלוקת" שמקיף את כל הבריאה מלמעלה ופתאום הופך להיות המוקד.

אני לא יודע, נעזוב את זה, בואו נציין בגיחוך שזו באמת כנראה מחלוקת עליונה.

1. שאלה: בעל הסולם כותב על חשיבות המחלוקת. ואנחנו רואים למשל שהמדינה שלנו ממש נקרעת, נחלשת, מגיעה לסף קיום בשל מחלוקת בין כל מיני חלקים, גופים במדינה.

   אתם יכולים להגדיר בדיוק מהי המחלוקת?

   תלמיד: כן. כמעט בין כל שני אנשים שתתפוס בישראל יש מחלוק עקרונית. אחד שומר מצוות, האחר לא. זה אומר תלך לצבא וההוא אומר לא צריך. זה אומר צריך לשלם מיסים וזה אומר לא צריך. האם מחלוקות מסוג זה הן בכלל המחלוקות עליהן מדבר בעל הסולם? או שזה בדיוק ההיפך, שם הוא אומר שצריך אהבת אחים, ואהבת לרעך כמוך, והמחלוקות שאנחנו מדברים עליהן הן בכלל מעולם אחר, אולי מהעולם הרוחני? כי לי נראה שמחלוקת היא דבר רע, מפלג, מחליש, לא מחזק כמו שהוא כותב זאת פה.

   כן.

   תלמיד: אז מה אני עושה עם מה שהוא כותב עכשיו? הוא כתב שצריך מחלוקת, ואני רואה שהמציאות שלי הפוכה לחלוטין, מחלוקת הורגת, מפלגת, מחלישה.

   כי תלוי איך משתמשים בה.

   תלמיד: איך משתמשים במחלוקת?

   כנראה שהשימוש לא נכון.

   תלמיד: מה זה שימוש נכון במחלוקת?

   השימוש הנכון הוא שאנחנו נמצאים במחלוקת ויחד עם זה, נמצאים באהבה.

   תלמיד: ומה אם לא נמצאים באהבה?

   אז אנחנו צריכים להשיג אהבה ואחר כך אפילו לעורר את המחלוקת.

   תלמיד: אז יש תנאי מקדים למחלוקת טובה?

   כן, אחרת היא מפרקת.

   תלמיד: ולכן השאלה הראשונה האמורה לעניין אותנו קודם שמדברים על מחלוקות היא, האם קודם כל יש אהבה.

   כן.

   שאלה: המחלוקת בישראל היא לא האם לשרת בצבא או לא, זו תוצאה, המחלוקת היא אידיאולוגית. יש שבט במדינה שאומר, הכי חשוב זה להיות ככל העמים, ריאליים, ליברלים, כל הדברים האלה. חלק אחר אומר, אם נאבד את המסורת שלנו, אין לנו עתיד, לא נתקיים לנצח. עוד חלק אומר, הארץ היא הקדושה. זו מחלוקת אידיאולוגית הבאה לידי ביטוי ואחר כך האם לשרת בצבא זה יותר או פחות חשוב. האם לפי מה שמוגדר פה זו מחלוקת גשמית או רוחנית?

   זו מחלוקת רוחנית.

   תלמיד: אם כך, אפשר להבין שטוב שכל אחד יישאר בדעתו, כי לפי מה שבעל הסולם אומר, במחלוקת רוחנית אסור לכפות אחד על האחר.

   כן, אסור. אבל גם אסור לנו להישאר במחלוקת ולא להגיע לאיזה תוצאות שאנחנו מתאחדים.

   תלמיד: אנחנו רואים שרק צרות מאחדות אותנו, זה בדוק, כל רגע שאין צרה המחלוקת היא עד כדי כך שרוצים להרוג זה את זה.

   לכן אנחנו צריכים להגיד תודה רבה לכל השונאים שלנו שפועלים עלינו כך שמחייבים אותנו להיות באיזה קשר בינינו, כי אחרת הם אוכלים אותנו.

   תלמיד: ומה האלטרנטיבה, איך מתגברים על המחלוקת הזאת בלי השונאים, שלא נצטרך אותם?

   בזה שנהפוך הוא, שנבין שהמחלוקת הזאת באה כדי לרומם אותנו.

   תלמיד: לרומם אותנו למה?

   לרומם אותנו למעלה מהמחלוקת, שיש משהו למעלה מהמחלוקת. כי בסך הכול המחלוקת היא תוצאה מכך שנמצא בנו הכוח העליון ומגדיל כל אחד ואחד כלפי חברו בגובה של היצר הרע שלו, שאת זה הבורא ברא.

   תלמיד: אבל העניין הוא שבגשמיות צריך בסוף להכריע במשהו, או שכולם מתגייסים או שכולם לא מתגייסים. אז אני לא יכול להישאר בדעתי האידיאולוגית, נאמר שלא צריך להתגייס, ולהסכים שמתגייסים, או להסכים שאני מתגייס ומישהו אחר לא. המחלוקת יורדת בסוף לגשמיות והיא לא נשארת ברמה אידיאולוגית, כך שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אז איך יכול להיות פתרון כזה שאני במשפחה, אני אוהב את כולם, ועדיין כל אחד עושה דברים הפוכים?

   כנראה שצריכים להגיע לעמק השווה ולהבין שכל המחלוקת היא אך ורק כדי לעורר אותנו, להעלות אותנו לדרגה שעל אף שאנחנו נמצאים במחלוקת, אנחנו גם נמצאים בחיבור בגלל המחלוקת.

   תלמיד: זאת אומרת, צריך להסכים שהמחלוקת הזאת תישאר תמיד?

   כן.

   תלמיד: אבל מעליה כל הזמן לבנות משהו?

   כן. אתה רואה שבעל הסולם לא נותן לנו פתרון למחלוקת, אלא הניגודים שבינינו יישארו ואנחנו נהיה בניגוד יותר ויותר גדול זה לזה עד גמר התיקון, ובגמר התיקון נהיה בגובה של מחלוקת איומה, ועם זאת נהיה בחיבור בינינו, הקצוות יתאחדו.

   הבקורת כגורם הצלחה - אי הבקורת כגורם להתנוונות

"יש להוסיף עוד על האמור: כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים - לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם.

לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, כמ"ש במאמר השלום, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו - הנה, לעומת זה, צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים. משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש מקור הדעת מהעולם, כמובן.

ומכאן הוכחה מוחלטת, על חיוב הזהירות בחרות היחיד, בנוגע לעניני דעות והשכלות. משום שכל התפתחות החכמה והדעת, מיוסדת על חרות היחיד הזה. ולפיכך אנחנו מוזהרים לשמור עליה בשמירה מעולה, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, שאנו קוראים לה בשם יחיד, דהיינו, בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד - שנקרא בכללות בשם "רצון לקבל"."

שאלה: יכול להיות שחשיבות המטרה יכולה להישמר בכלים של הנברא רק על גבי מחלוקת?

כנראה.

תלמיד: כי אם נוצר מצב של שיווי צורה על גבי המחלוקת אז נעלמת חשיבות המטרה.

כן.

שאלה: אני רוצה לחזור לדוגמה של מחלוקת בעשירייה. כי ברמה של מדינה זה ברור לי, אני אפילו מקנא בנבחרי הציבור, באיזו מחלוקת הם מתמודדים, זו ממש מחלוקת אידיאולוגית. אבל בעשירייה, זה נחמד שיש מחלוקת לגבי זום, לפעמים יש לנו מחלוקת לגבי קינוח אצלנו בעשירייה, אבל האם אתה יכול לתת דוגמה למחלוקת אמיתית?

לא.

תלמיד: אין דוגמה.

אני לא חושב שאנחנו מגיעים למחלוקת, אלא לאיזה חוסר הסכמה.

תלמיד: איך זה יכול להיות שברמה של מדינה יש מחלוקת אדירה, באמת דברים שלא ברור איך לפתור אותם, מהותיים מאוד, וברמה של העשירייה, שדווקא בה אמורה להיות מחלוקת, אנחנו לא מגיעים לזה?

נראה לי שעיקר המחלוקת, אם אתה מדבר על העם, על המדינה, היא מחלוקת על שליטה.

תלמיד: זה דווקא ברור לי, אבל מה זו מחלוקת בעשירייה?

אני חושב שיש בזה חוסר בירור. צריכים שוב ושוב לחזור אולי על המאמר הזה ואז נתקרב להבנה איך לראות את עצמנו בתוך זה.

תלמיד: מה ההבדל בין חוסר הסכמה למחלוקת?

אני חושב שחוסר הסכמה זו מחלוקת שלא נגמרה.

תלמיד: כי אני שומע ממך שאם נברר בינינו את הדברים אז בסוף נגיע בינינו להסכמה, זו לא באמת מחלוקת שנישאר בה, אלא בסך הכול לא הבנו אחד את האחר כמו שצריך.

אולי, כן.

תלמיד: אז מה זו המחלוקת שאליה מתכוון בעל הסולם? זה נשמע מחלוקת שאין לה פתרון, מן קרע כזה.

זה כמו שהחבר אמר קודם, מחלוקת כמו שיש לך בין הימין והשמאל במדינה.

תלמיד: במדינה קל יותר לראות את זה אבל זה הרבה יותר מורכב לפתרון. העשירייה יותר קרובה אלינו, אנחנו גם מדינה קטנה, איפה המחלוקת מתגלה בינינו, במה היא באה לידי ביטוי, או שאנחנו בכלל רחוקים מדבר כזה, אנחנו קטנים בשביל להיות במחלוקות?

נראה לי שאנחנו לא מעוררים מחלוקת בינינו.

תלמיד: כי עוד לא הגענו לזה, כי אנחנו עוד לא יודעים איך לעורר מחלוקת?

כן, עוד לא הגענו. עוד לא הגענו למצב שאנחנו יכולים לשחק במחלוקת ובחיבור.

תלמיד: ועל מה תהיה המחלוקת בינינו?

אני לא יודע במה יכולה להיות מחלוקת בינינו, אבל היא יכולה להיות מכל דבר.

תלמיד: מה זה מכל דבר, אם חבר אחד אוהב פיצה וחבר אחר אוהב שווארמה? במה באה לידי ביטוי המחלוקת, איפה נפגש, איפה נעשה, מה נקרא? בסוף אין לי בעיה לוותר, זה לא כל כך עקרוני.

טוב, בואו נשאל.

שאלה: מתוארת מחלוקת לשם שמיים של בית הלל ובית שמאי, מחלוקת בין שמאל וימין, ואני רואה שגם בעשירייה אם אנחנו נתקלים באיזו בעיה מרכזית, יש שתי גישות. גישה אחת היא לחבק את החבר מצד ימין, וגישה אחרת היא להעמיד אותו על הטעות לפי הדינים של העשירייה מצד שמאל.

רציתי לקשור את זה גם למה שלמדנו קודם, שמשה בא ואומר, ה' שלח אותי ולא ישמעו לי. והבורא אומר לו "אהיה שלחני אליכם". מה הכוח הזה של משה שמעלה אותנו מעל מחלוקת, כאילו שני הצדדים צודקים. חבר מדבר ואני מסכים איתו, חבר אחר מדבר ואני רואה אמת גם בגישה שלו, וחבר אחר לא מסכים, לא עם זה ולא עם זה. מהו הכוח של משה שמשתמש במחלוקת לשם שמיים?

את זה אנחנו צריכים לברר ולהרגיש, ואז לגלות לכולם.

שאלה: אני יכול לשתף במחלוקת שהייתה אצלנו בעשירייה שאולי זו דוגמה טובה, לגבי מילוי התפקיד של תורן חיבור, האם מחייבים כל חבר להיות תורן חיבור או רק מי שרוצה יהיה תורן חיבור. אנחנו מחליפים תורן חיבור כל יום והתגלתה מחלוקת, איך להתייחס לזה, איך להתייחס למישהו שקיבל תפקיד ובאותו יום לא ממלא אותו, מה היחס שצריך להיות אליו?

איך יכול להיות שחבר עשירייה לא ממלא את תפקידו בעשירייה כמו אחרים? הוא בוגד, מי ממלא את התפקיד במקומו?

תלמיד: העשירייה. העשירייה נכנסת במקומו ועושה את התפקיד.

ולמי היא מוסרת את התפקיד שלו?

תלמיד: יש חברים שאם הם לא יכולים באותו יום אז הם פונים לעשירייה ומבקשים מחליף, יש כאלה שבכלל מתעלמים מזה. זאת אומרת יש פה מצב שיוצר מחלוקת פנימית, אז איך להתייחס? כי חבר אחד אומר שהוא שכח, ולכל אחד יש יחס אחר כנראה, זה מקום להתמודדות, וזה חוזר כל פעם.

טוב, זו בעיה, אתם צריכים לשבת ולדבר על חשיבות התפקיד ומילוי התפקיד על ידי כל אחד, ועד כמה תתחילו לזלזל באותו אדם שבורח מתפקידו.

שאלה: מחלוקת שהיא תוצאה מאהבה עצמית היא די ברורה, אנחנו רואים אותה כמעט בכל מקום. האם קיים כזה דבר מחלוקת שמחויבת על ידי אהבה, אהבת הזולת, שדווקא האהבה מחייבת את המחלוקת?

יכול להיות, אני לא יודע, תמצא דוגמאות ותגיד.

תלמיד: נגיד החבר שלי רוצה להשפיע לעשירייה ואני רוצה להשפיע לעשירייה.

אז מה הבעיה?

תלמיד: הבעיה יכולה להיות שהחבר חושב שהדרך שלו נכונה ואני חושב שהדרך שלי נכונה יותר.

אז למה אחד מבטל את האחר?

תלמיד: לא מבטל, יכול להיות שדווקא אחד משלים את האחר.

אז תשלימו. בדרך כלל בנתינה אין מחלוקת, אבל יכול להיות שכן אם הכלי מוגבל, אם יש תנאים מוגבלים.

תלמיד: אתה אומר שאם אנחנו מכוונים רק להשפעה, אז אין בכלל מקום למחלוקת?

אני לא יודע, החבר נניח רוצה להביא להם כיבוד כזה שאם אני אביא לא יהיה לו מקום, לא יהיה חיסרון.

תלמיד: אם כך לא ברור מה היא מחלוקת לשם שמים.

כן. ה"ימים ידברו".

שאלה: בעשירייה יש דעות כמספר החברים, איך עובדים כמקובלים עם מחלוקת וביקורת בצורה נכונה?

אין צורה נכונה ולא נכונה. אנחנו צריכים בתנאים שלנו לברר כל פעם מהי המחלוקת ומהי היציאה ממנה. צריך לברר, אין לזה חוק.

תלמיד: אז איך בעשירייה אפשר להגיע להחלטה משותפת יחד עם המחלוקות?

זו הבעיה, אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: איך נלמד להביע את המחלוקת וההפרדה בין הדעות והרעיונות שלנו בתוך העשירייה?

גם את זה אנחנו לא יודעים, צריך להיכנס לזה ולהשתדל לעבוד.

שאלה: מהי רמת האהבה שעלינו לבנות כדי לקבל מחלוקות כמשהו מועיל?

אם אנחנו מבינים שהמחלוקת לטובתנו, אז אנחנו לא מתנגדים לה אלא דווקא פותחים אותה ועל ידה מגלים את היחסים הנכונים שלנו.

שאלה: את מה צריכים לבטל במחלוקת?

כל אחד צריך רק לבטל את עצמו.

שאלה: בעל הסולם אומר, כשהדעות שונות, אנשים מרגישים רחוקים זה מזה, הריחוק הרגשי טבעי במצב שבו הדעות רחוקות. איך מתגברים על הריחוק הזה?

אני חושב שעל הריחוק אנחנו יכולים להתגבר רק עם נעבוד מאהבה, מהקצה השני.

שאלה: אם לא הגענו למחלוקת, האם זה מפני שעוד לא הגענו לאהבה?

ודאי. שנאה, אהבה, מחלוקת, שלום, הם דברים שאנחנו חייבים לעבור.

שאלה: איך המחלוקות בתוך המשפחות שלנו משפיעות על המחלוקות בתוך הקבוצה ובעם שלנו?

אנחנו לא יודעים, אבל כנראה שהן משפיעות. בכל משפחה ומשפחה יש ארגז כלשהו עם מחלוקת ואדם אם רוצה או לא רוצה, זה יוצא החוצה ומתפרץ.

שאלה: האם המחלוקת בתוך העשירייה היא בין שמאל לימין, בין הודיה לבורא לבין הכרת הרע? אפשר לומר כך?

כן.

שאלה: איך אתה רואה את פתרון הבעיות בסכסוכים בין המדינות באמריקה הלטינית?

אני לא חושב שזה רציני כי אין להן תביעות זו כלפי זו מדורות קודמים, התביעות שלהן הן מהזמן האחרון, מהזמנים המודרניים, נראה לי שהסכסוכים הם מתוך התנגשות בין הקבוצות בכל המדינות הללו.

שאלה: הטבע האנושי שואף באופן טבעי לשלום ושלווה. כתוב כאן שלהיות באחדות ומחלוקת בו זמנית, זה מעייף ומתיש. איך בשני ההפכים הללו מגיעים לאהבה ולא לאדישות?

לאהבה נוכל להגיע בתנאי שנשתדל לגלות את הבורא המחייב אותנו. רק במקרה זה נגיע.

שאלה: אם יש חילוקי דעות בעשירייה, האם צריך להעמיק ולנסות להגיע לפתרון משותף בסוגיה שעולה, או פשוט מעלים תפילה, מכסים באהבה וממשיכים הלאה?

זה הכי טוב, מעלים תפילה וממשיכים.

שאלה: יכול להיות שמחלוקת נמצאת בתוך האדם, מתחילה משם?

ודאי שכן.

תלמיד: אז מה הפתרון למחלוקת בתוך האדם?

שיגלה את השורש האמתי ואז יראה מה לתקן.

תלמיד: השורש האמתי למה?

למחלוקת.

תלמיד: לאיזו מטרה קיימת המחלוקת? מה זה נותן שמוצאים את השורש ומתקנים?

חיבור. כל מחלוקת היא התרחקות מחיבור.

תלמיד: אבל הבורא הוא שמרחיק מהחיבור.

בוודאי שזה הוא.

תלמיד: אז פתרון למחלוקת הוא לזהות איך לבחור בבורא?

לזהות איך ואיפה נמצאת פעולת הבורא הגורמת לכל הבעיות בינינו.

תלמיד: אבל אדם בקונכייה שלו לא יכול להתעלות, הוא חייב חברים שיוציאו אותו מהמחלוקת.

נכון, לכן הבורא מעורר את המחלוקת.

תלמיד: הוא מעורר את הצורך לקבל עזרה?

הוא מעורר את הצורך לחיבור.

שאלה: הוא כותב כאן שחרות היחיד זה משהו שצריך לשמור עליו. וזה מורגש שזה כביכול השורש של כל הבעיה, האהבה העצמית שלי.

כן.

תלמיד: אם אני מגיע לעשירייה, לחברה, אם אני לא מתבטל תהיה מחלוקת, חד וחלק. אז מה זה החיוב הזה שלשמור על חירות היחיד?

שאתה משתמש בכוחות היחיד שלך כדי לחבר בין כולם.

תלמיד: ובזה בעצם אני גם פותר את המחלוקת.

כן.

שאלה: אפשר להגיד שהמחלוקת היא בגוף ובראש אין מחלוקת?

למה אתה מתכוון, אני לא יודע.

תלמיד: בפרצוף הרוחני, איפה נמצאת המחלוקת, בגוף או בראש?

נניח שבגוף.

תלמיד: ואז יוצא שאם אנחנו עובדים על הראש, מבינים שכמו שלמדנו בפסח על אברהם שאומר "במה אדע כי אירשנה", שהבורא מעלה רצון כדי שנעלה את הראש יותר גבוה, להתקדם לבורא, אז בעצם יש פה שימוש במחלוקת לשם שמיים.

כן.

תלמיד: ותמיד הראשים יהיו מחוסרים במחלוקת אבל הגופים יהיו במחלוקת.

נכון.

שאלה: אני רק רוצה לשאול על משהו שנראה כמחלוקת רוחנית, ברור שאנחנו לא מבינים בזה, אבל נאמר שכתוב רבי חייא היה אומר ככה, רבי עקיבא היה אומר ככה ובסוף הכרעה - הלכה כרבי עקיבא. זאת דוגמה. זה כדי להראות לנו את הדרך, להראות משהו שכשנגיע לשם נבין או שבאמת זה צודק וההוא בטל. מה זו הכרעה במחלוקת שמדברים עליה מקובלים, "הלכה כזה וזה", זהו?

כן.

תלמיד: זה אומר, שההוא טעה?

אני לא חושב שהוא טעה, אלא שאין לנו ברירה אלא בינתיים להכריע בצורה אחת ואחר כך יכול להיות להכריע בצורה שנייה.

תלמיד: זאת אומרת, במחלוקת רוחנית זה לא שמישהו מנצח או משהו מנצח?

לא, לא. שניהם לא טועים, אלא מפני שהפתרון הוא כלפינו אז אנחנו מקבלים דעה של מישהו אחד מהם.

תלמיד: החלטה לעכשיו, למצב הזה?

כן. כן.

שאלה: בעם ישראל לאורך כל הדורות עיקר במחלוקת הייתה על האופן של העבודה בתורה ומצוות, לשמה או לא לשמה. איך המחלוקת הזאת יכולה להתיישב?

היא לא יכולה בינתיים, לגמרי לא. מי עושה, מי מקיים תורה ומצוות לשמה?

תלמיד: מקובלים.

כן.

תלמיד: אבל אפילו לאלה שרוצים ללכת בדרכם של מקובלים, יש פה שינוי מהותי.

כן.

תלמיד: השאלה, האם השורש הזה, שזה הבסיס של כל הקיום, המחלקות הזאת גם קיימת בכל אדם, בחברה שלנו הכוונה. בטוח שהיא קיימת בחברה החיצונית. השאלה, איך מיישבים כזאת מחלוקת?

מה היא בדיוק?

תלמיד: אחד טוען שצריך לעבוד בעל מנת לקבל, אפילו לא יודע אולי שזה על מנת לקבל, מבחינתו הוא עושה על מנת להשפיע, אומר שזה על מנת להשפיע כי זה לא גלוי, ואחד יש לו כנראה איזו הארה כזאת והתעוררות שהוא חוץ מעל הלשמה, שזה על מנת להשפיע ולא על מנת לקבל פרס, כמו שרב"ש כותב לנו בכל המאמרים, הוא לא מתפשר.

עוד נגיע לזה.

שאלה: כתוב, צריך להיזהר שהדעות לא יתקרבו יותר מדי. אם אנחנו צריכים לשמור על המחלוקת, אז מה מהות החיבור בינינו, במה בדיוק אנחנו מתקרבים?

אנחנו מתקרבים בזה שאנחנו מתחברים מעל כל חוסר ההסכמות בינינו.

תלמידה: מה ההבדל בין מחלוקת אגואיסטית לבין מחלוקת לשם שמיים?

כי כך אנחנו מבחינים בינינו מהם שני סוגי המחלוקות האלה.

שאלה: אמרת שצריך לעורר מחלוקת. איך לעורר מחלוקות בעשירייה?

אנחנו צריכים לעורר מחלוקות בעשירייה כך שהן יתנו לנו כוחות להתקדם קדימה ונתגבר עליהן מעל הדעת.

שאלה: בעשירייה איך אפשר לעבוד על מחלוקות אם מהר מאוד בורחים מהן ולא נכנסים למחלוקת אמיתית?

אז לא עובדים עליהן, כל עוד לא מגיעים למחלוקת אמיתית.

שאלה: השאלה היא בכלל אם אנחנו רוצים לעורר מחלוקת, זה קו שמאל, לא?

אם אנחנו יכולים להתקדם על ידי מחלוקות אז למה לא? אז אנחנו צריכים לברר אותן, לפתור אותן וכך להתקדם.

שאלה: היום יהיה לנו בירור חשוב בעשירייה בעניין מחלוקת שיש בינינו, וברור לנו שקודם צריך ליצור אהבה בינינו. איך עושים את זה בצורה נכונה, איך אנחנו מייצרות את האהבה הזאת לפני הבירור?

קודם עושים ישיבת חברות עד שמגיעים לבירור האהבה שבינינו, הקשר בינינו, מטרת העולם, מטרת החיים ואחר כך מבררים. אחרי שהגענו לזה, התקשרנו סביב זה, אז אנחנו מבררים אותן הבעיות שאנחנו עומדים לפניהן.

שאלה: במאמר כביכול כתוב ברור, שצריך לחבר גופים ולבבות ולהשאיר מחלוקת בין ראשים. אם היה איזה רנטגן שיכול היה להגיד שזאת מחלוקת בלבבות, זאת מחלוקת בראשים, שם הכול היה ברור. נגיד. את הרצון לקבל לא צריך לקבל בפנים, זה לב. זאת אומרת אם אני יודע שלבן אדם יש אינטרסים לקבל יותר כסף, זה ברור, אבל ברוב המקרים לא ברור מה זה גוף, מה זה לב ומה זה ראש. איך להבין את זה?

נצטרך ללמוד.

שאלה: יש הרבה תשובות לברר במהלך היום, ויש לנו מחלוקת בין עבודה פנימית לעבודה פיסית בעניין להגיע למפגשים או לא, שצריכים להודיע. וכשיש מישהו כמוני שהוא יותר חלש בעבודה פנימית, ואני רואה את החברים שממש משקיעים בעבודה הפיסית, איך אני יכול להשקיע כמוהם?

תתקרב לחברים ותשתדל יחד איתם להיות במטרה אחת.

שאלה: במחלוקת אמיתית לשם שמיים, מה בעצם מבררים? את הכוחות של הבורא, ההשפעות של הבורא?

מה אנחנו צריכים ליישב בינינו כדי להתקרב לבורא.

תלמידה: וכשאדם מעלה איזו מחלוקת, איך הוא יודע שהיא באמת נובעת מהשורש שלו ולא ממשהו שהוא תפס בעולם?

האדם לא יודע. ככל שעובד לא מתוך שמועות שרוכש מהעולם אלא ככל שיותר מתעמק בתוך עצמו, זה יותר נכון.

(סוף השיעור)