שיעור הקבלה היומי4 נוב׳ 2022(בוקר)
שיעור בנושא "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה"
4 נוב׳ 2022
שיעור בוקר 04.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, קטעים נבחרים מן המקורות.
באמת אם יוצאים לרוחניות צריכים לחפש איזו התכונה בדיוק יכולה להוביל אותנו ביציאה נכונה מהגשמיות לרוחניות, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מלא לשמה ללשמה. וכאן אנחנו עדיין לא מבינים, לא יודעים, אלא אנחנו זקוקים למלווה, לסדר עבודה מדויק, שלא ניטה ימינה, שמאלה אלא שנגיע בדיוק ללשמה. כי למרות שאנחנו כבר נמצאים בפתח של לשמה, אנחנו לא מסוגלים להבחין בדיוק מה קורה.
כי לעבור מתכונה גשמית לתכונה רוחנית זה לא פשוט, אלא אנחנו צריכים לתת לתכונה הרוחנית להתלבש בנו, לשלוט עלינו, לשלוט בנו, ובמידה הזאת אנחנו מתחילים לעכל, להרגיש, להבין, להכיר את הפעולה של לשמה, עד כמה היא שולטת, רוכשת את התכונות שלנו ומוסיפה להן באמת כוונה על מנת להשפיע מחוץ לנו.
לכן בואו נקרא ונבין ש"אלף נכנסים לחדר", אלו תכונות האדם בכל מיני מצבים, כוונות, פעולות, הרגשות, סוגי קשרים וכן הלאה, ורק אחד יוצא להוראה, זאת אומרת שרק אחד מאלף, כמו שכתוב "אחד מאלף מצאתי", שמתוך כל התכונות, ההכנות, המחשבות, הרצונות, הנטיות שיש לאדם, אחר כך הוא רואה שהנטייה הזאת היא רק אחת, והיא שיכולה להוביל אותי מלא לשמה לשמה.
נראה איך זה קורה, נקווה שזה יקרה לנו וכך נעבור מלא לשמה לשמה, זה נקרא "מחושך לאור".
קריין: קטע מס' 1.
"לא כל אדם מסוגל ללכת בדרך האמת, כמו שאמרו חז"ל, "אחד יוצא להוראה", ומשום זה אין מראים לאדם את מצבו האמיתי בדרכי ה', היינו שיהיה לו יכולת לעסוק בתורה ומצוות, ושיחשוב שכל כוונתו הוא לשם שמים, כמו שאמרו חז"ל "אין אדם רואה חוב לעצמו", לכן האדם דן את עצמו תמיד לכף זכות.
מה שאם כן מי שרגיל בעבודה, ורוצה לראות את האמת בכדי ללכת בו, וכל חשקו הוא לתקן את מעשיו, אז כפי ערך תשוקתו להאמת, כן ממש באותו שיעור מראים לו מן השמים את שיעורו האמיתי, איך שהוא מרוחק מענין עבודה דלשמה."
(הרב"ש. אגרת ט')
הסימן הנכון שאתה הולך בדרך, שמראים לך עד כמה אתה לא הולך בדרך. ואז כל פעם אתה יכול לתקן את עצמך ולהשתדל איכשהו להחזיר את עצמך, להיות יותר קרוב לאמת, לעל מנת להשפיע. ומכל התכונות שלך אתה יכול לבחור רק באלה שהולכות איתך בדרך ואת כל היתר אתה פוסל. לכן "אלף נכנסים לחדר", כל המצבים של האדם, "ואחד יוצא להוראה", שרק אם אחד, כלומר אם הוא מברר אותו הכיוון, הוא יוצא ללשמה.
שאלה: יש לנו הרבה פעולות בקבוצה אבל כלפי הכוונה הנכונה, מה שקובע, זה החשבון שלפני הפעולה או הפעולות הרגילות במסגרת שלנו כמו תורנות, הן אלו שקרובות יותר לדחוף את האדם ללשמה?
אנחנו נקרא את הפסוקים האלו ואז אתם תבינו על ידי אילו תכונות, מעשים, פעולות, קשרים בינינו אנחנו מתקרבים ללשמה. למשל נניח שאתה רוצה לצאת מהכפר לכביש גדול, רחב, אז אתה עובר כמה כבישים, כמה הצטלבויות, אתה לא מיד יוצא לאוטוסטראדה. יש מה לבחור ויש מה ללמוד עוד לפני כן.
אין לפניך מפה שאתה יוצא לפיה לכביש רחב ויודע בדיוק מה קורה איתך ולאן אתה הולך, אלא המפה הזאת תמיד סגורה, סתומה, לא פתוחה, לא מגולה ואתה צריך כל פעם לפי התכונות שלך לבדוק האם אתה נמצא בדרך עוד ועוד בלשמה, וכך אתה בסופו של דבר מגיע לדרך הנכונה.
שאלה: למה החלק השני סותר את החלק הראשון? בהתחלה כתוב שלא מראים לאדם את מצבו האמיתי כדי שיחשוב שכל כוונותיו לשם שמיים, ואחר כך הוא אומר שכן מראים לו בכל זאת, באותה מידה שהוא רחוק, מראים לו מן השמיים איך להתקדם.
צריכים להראות לאדם איך להתקדם בצורה נכונה, או לא נכונה, מה ההבדל בין הכבישים, הדרכים, איזה הבדלים יש בפעולות האדם, וכך הוא עובד.
אני קורא שוב,
"לא כל אדם מסוגל ללכת בדרך האמת," האמת, שכל אדם מסוגל וכולם יגיעו, רק כל אחד בזמנו. ככל שאחרים סביבו יותר מתקדמים לאמת, כך הם בונים בשבילו את התנאים שגם הוא יוכל להתקדם לאמת, "כמו שאמרו חז"ל, "אחד יוצא להוראה", ומשום זה אין מראים לאדם את מצבו האמיתי בדרכי ה', היינו שיהיה לו יכולת לעסוק בתורה ומצוות, ושיחשוב שכל כוונתו הוא לשם שמים, כמו שאמרו חז"ל "אין אדם רואה חוב לעצמו", לכן האדם דן את עצמו תמיד לכף זכות." אדם חושב שהוא נמצא במקום כלשהו בדרך, אולי לא בכיוון הנכון בדיוק, אבל לאותו כיוון, לא בדרך ישרה, אולי לא במהירות הנכונה שיכולה להיות, אבל איכשהו מתקדם, כך הוא מרחם על עצמו.
"מה שאם כן מי שרגיל בעבודה, ורוצה לראות את האמת בכדי ללכת בו, וכל חשקו הוא לתקן את מעשיו," שבמאה אחוז משתמש במה שמזדמן לו רק כדי להתקדם בדרך, "אז כפי ערך תשוקתו להאמת, כן ממש באותו שיעור מראים לו מן השמים את שיעורו האמיתי," עד כמה הוא מתקדם, באיזו צורה מתקדם, כבר מתחילים להראות לו כל מיני ליקויים בהתקדמות שלו "איך שהוא מרוחק מענין עבודה דלשמה."
תלוי עד כמה שאדם דורש להתקדם מהר, להתקדם באמת או ככה ככה, זורם, ככל שהזרם הכללי לוקח אותו. תלוי בסביבה עד כמה היא מראה לאנשים שנמצאים בה שהיא חייבת ממש להיות בזרם כמו בנהר גדול, חזק, שלוקח אותם וממש שופך אותם מלמעלה למטה עד שמגיעים למטרה.
שאלה: האם בהתחלה עדיף ללכת בזרימה הכללית הזאת ולחשוב שכל התכונות שלי שהן לכיוון התיקון וכולן מביאות אותי לאור, ורק אחר כך אתה מברר, מראים לך מה נשאר.
כן, אפשר להגיד כך, אבל בכל זאת להשתדל לגייס את כל המחשבות, הרצונות, התכונות של האדם כדי לזרום וככל היותר למטרת החיים.
שאלה: מה זה התכונה הזאת בין כל התכונות שלי, שמביאה אותי למטרה?
רצון להידבק דרך קבוצה בבורא, שזה יהיה כמה שיותר בולט, מאיר ומובן, מורגש לאדם.
שאלה: רב"ש כותב "וכל חשקו הוא לתקן את מעשיו". כשאדם מתחיל ומשתדל לעשות מעשה טוב בעשירייה, למשל בתפילה, אז מבחינתו זה המעשה הכי טוב שהוא מסוגל לעשות עכשיו. האם אחר כך צריך לבחון אם אותו מעשה או תפילה הוא מעשה שצריך לתקן?
אנחנו כל פעם משנים גם את האמצעי, התפילה היא אחרת, הפעולות אחרות, אבל העיקר בשבילנו לראות את עצמנו שמתקרבים לחיבור, לאיחוד.
שאלה: בעולם הגשמי אני רוצה להגיע לנקודה מסוימת, אני מקבל כמו שאמרת, מפה ואני מקבל נקודות ציון ומגיע לנקודה. פה זה הפוך, אני צריך לבנות את המפה לעצמי בשביל להגיע לנקודה שאני רוצה. אז איך אני בונה את המפה הזאת בעצם?
אתה לא צריך לבנות את המפה, אתה צריך לדעת שכדי לראות את המפה ולהתקדם בה אתה צריך להיות יותר ויותר מחובר עם החברים, פשוט, בעיניים עצומות ואז אתה תתחיל לראות את המפה.
תלמיד: מה זאת אומרת ללכת בעיניים עצומות? בעצם להיצמד כל הזמן לחברים, ומה?
להיצמד כל הזמן לחברים.
תלמיד: אני רוצה לדייק, מדובר על אדם שמתקדם לכיוון המטרה וייפול אלף פעם עד שהוא יגיע?
כן.
שאלה: מה מכשיר את האדם ללכת על דרך האמת?
זה שהוא קשור לקבוצה וקשור לבורא ככל האפשר. ועל ידי הקשר שלו, הדבקות שלו בשני אלו הוא קונה לעצמו מקום במפה הכללית שמביאה אותו לעולם לשמה. כי הוא מבטל את עצמו כלפי הקבוצה ודרכה הוא מבטל את עצמו כלפי הבורא, ואז הוא מרגיש עד כמה הוא מקבל את תכונת לשמה.
תלמיד: ואיך האדם מגדיר שזאת דרך האמת אם כל פעם הוא רק מרגיש רע בהתקדמות בעבודה?
אפילו שהוא מרגיש רע, את הרע הזה הוא מרגיש ברצון לקבל שלו, בעל מנת לקבל. אבל זה שהוא מתנתק מהרצון לקבל על מנת לקבל ורוצה להיות קשור לחברים וקשור לבורא, בזה הוא מבין שהוא הולך בדרך נכונה, אומנם לא תמיד נעים וכל פעם הוא נמצא בספקות וכל פעם הוא לא יודע בדיוק למה הוא דבוק והכול תלוי בין שמיים לארץ, אבל זו הדרך.
תלמיד: זה שהאדם מרגיש בין שמים לארץ זו הנקודה שבה הוא צריך לאחוז בשביל להידבק בקבוצה כדי לבטל עצמו?
כן. לאחוז בקבוצה ולאחוז בבורא משמעותו להיות בין שמים וארץ כי הוא לא דבוק, לא לפי המוח ולא לפי הלב שלו, אלא לפי מה שמכתיבים לו וזה תמיד נגד הרצון שלו.
שאלה: כתוב: אלף אנשים נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, האם זה אומר שכאשר אנחנו הופכים לאדם אחד כולנו יוצאים אל האור?
כן.
שאלה: בקבוצות שלנו, אין האדם רואה חוב לעצמו, ואילו אנחנו נכנסנו לדרך כך שאנחנו רוצים להתחייב בה. ואנחנו דנים את עצמנו לכף זכות, כלומר רוב האנשים מדברים על הנפילות שלהם. תוכל להסביר מה החוב האישי ומה החוב הכללי של אותם אנשים שנכנסו לדרך ומה הדרך שלהם לדון את ?
אני יכול לומר רק דבר אחד, ברגע שאני מבטל את עצמי ורוצה שדרכי הבורא יטפל בחברים בדרך שלנו כדי להביא אותנו למטרה האמיתית, בזה אני עושה את כול מה שאפשר, ואת כל היתר אני מוסר לבורא שיטפל.
קריין: נקרא קטע 2.
""לא כל הרוצה, ליטול את השם, יבא ויטול". אלא, שאנו נתקלים, בכל פסיעה ופסיעה ח"ו, עד, כמ"ש חז"ל (ויק"ר פ"ב) על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", אשר "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה". הרי, שהבנת השגחתו ית', היא הסיבה לכל טוב. ואי ההבנה, היא הסיבה לכל רע. ונמצא, שהיא הקוטב, אשר כל באי עולם, מתגלגלים עליו, אם לשבט ואם לחסד."
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מ"ד)
שאלה: מה זה אומר להבין את השגחתו יתברך?
להבין את השגחתו זה אומר שהבורא דורש ממך להיות בהשפעה בכל שלב ושלב בדרך. להיות בהשפעה מתגברת מכל מיני סוגים, מכל מיני אופנים, ואתה הולך ומשתדל לממש את זה, על זה נאמר שאתה הולך לפי השגחתו. כמו מורה בבית ספר, הוא נותן לתלמיד לפתור שוב ושוב שאלות והתלמיד משתדל לענות עליהן וכך מתקדם אחריו.
שאלה: כתוב שהבנת השגחתו היא הסיבה לכל הטוב, וזה מתקשר לכך שלא כל אחד מסוגל ללכת בדרך האמת, לא לכל אחד מראים זאת, אך מי שכן מסוגל מראים לו שהוא מרוחק. מצד אחד צריך להבין את הבורא, מצד האחר מראים לו שהוא מרוחק, איך לפרש זאת כסימן חיובי ולא כטעם מר?
שהאדם מרוחק זה גם טוב. אני הייתי אומר שהרגשת הריחוק יותר מועילה להתקדמות מהרגשת הקירוב. כי בהרגשת הריחוק אתה רואה שאתה מרוחק, זה מעורר בך כל מיני תכונות, רגשות, הבחנות לא נעימות שיותר דוקרות אותך ואתה יודע לאן אתה צריך להתקדם ואיפה אתה נמצא. כשאתה מרוחק, אתה נמצא במאמצים, בעצבים, אתה מבין, יוצא שהרגשת הריחוק מועילה יותר להתקדמות מהרגשת הקירוב.
הרגשת הקירוב היא כאילו יכולה להרדים אותך, להרגיע אותך, נראה לך שאתה כבר קרוב, לכן טוב יותר אם אנחנו נמצאים בהרגשת הריחוק. אבל אם להרגשת הריחוק אתה מוסיף אמונה כי זה פועל עליך כדי שאתה תתקדם, תתקרב, אז הכול יחד, אמנם יש עוד כל מיני נתונים, מביאים אותך בצורה הקצרה ביותר לפתרון.
תלמיד: איך האדם שומר את עצמו עם הפנים כלפי העבודה למרות שהבורא גורם לו להרגיש ריחוק?
על ידי כך שהוא מחזיק בקבוצה והוא מאמין שכל הדברים הם רק לטובתו. אין מצב במציאות האדם שלא לטובתו. לכן הבורא הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים, לכולם, ואין דבר כזה שהוא לא במאה אחוז טוב לאדם. אלא לפי מצבו של האדם הוא מרגיש שהבורא כביכול לא מתייחס אליו בטוב, ברחמנות, באהבה, אבל הכול לטובת האדם לעת עתה.
תלמיד: האם אפשר לקבל סימן של ריחוק בשמחה?
אתה חייב לקבל זאת כך.
שאלה: האם בזה שאני מתחבר עם החברים אני אוכל לראות את כל המפה או שאני צריך להסתפק בזה שבחיבור איתם כל פעם אני אראה רק את הצעד הבא שלי?
אתה תראה כל פעם את מה שאתה צריך לתיקון, ולא יותר. וזה אומר שהבורא מתייחס אליך בצורה יותר עניינית, כמו שלא מראים לילד קטן את כל התמונה, כי לא רוצים לעורר בו אי סדר פנימי כדי שלא יתבלבל. אלא מראים לו משהו קונקרטי, קצת מזה וקצת מזה, על מנת שיתחיל להתייצב במצב וכך הוא מתקדם. כך גם אנחנו.
שאלה: האם מצב ההבנה גורם לאדם שמחה?
בדרך כלל כן. הבנה גורמת לאדם שמחה, כי אפילו זה שהוא מגלה מצב לא טוב או לא כמו שהוא חשב שהוא טוב, זה בכל זאת גורם לו שמחה מפני שהוא מגיע לאיזו אחיזה בדרך יותר מקודם.
שאלה: מה ההבדל בין תכונה רוחנית הפועלת באדם לבין יצר האדם הרודף אחר מטרות אגואיסטיות במסווה רוחני?
אין הבדל, שניהם מנוהלים על ידי כוח עליון והאדם צריך להתייחס לשניהם כך שהוא חייב להסתדר עם שניהם.
שאלה: מה המשמעות של "לצאת להוראה"?
"לצאת להוראה" פירושו שבאותו המצב שהיה לך סתום, אתה מתחיל לראות את הדרך איך לעשות נכון את הצעד הבא קדימה למטרה הנכונה. זו בעצם ההרגשה הנכונה, כשאתה מתחיל להיכנס לחיבור עם הבורא, הוא שואל ואתה עונה, וכך אתה נמצא עימו בקשר.
תלמיד: אם כך הוא מדבר על מצב האדם לא במה שהוא, אלא למה הוא שואף?
כן.
שאלה: בתיאור נקודות הציון שנתת שמובילות לכביש המהיר, מהו הכוח הזה שמכוון אותנו לכביש המהיר?
רק אותו כוח שאנחנו מקבלים דרך החברה. ודאי שכל הכוחות באים כאור העליון מהבורא, אבל מקבלים אותם דרך הקבוצה, דרך החברה.
שאלה: מהו הציר שעליו מסתובבים כל באי העולם לטוב ולרע?
קודם כול, כל מה שקורה לנו קורה לטובה, ולכן אנחנו צריכים לקבל את כל הבחירות שיש לפנינו בצורה יפה, טובה ובשמחה.
שאלה: איפה הגבול בין זה שאדם מרגיש מרוחק מטעם התרשלות בדרך, זלזול וכולי, לבין זה שאדם מרגיש מרוחק מטעם שהוא הולך בדרך הנכונה?
הכול תלוי בכמה הוא רוצה לאחוז בבורא דרך החברים, שם הוא מוצא את הגבול הזה ומחזיק בקו החד הזה.
שאלה: לגבי המושג "יוצא להוראה", מה זה אומר להוראה? זה יוצא ללימוד של אחרים, זה יוצא לאור?
להוראה זה שהוא יוצא לאור, לא להוראה מלשון ללמד.
שאלה: מה המשמעות של מה שכתוב בסוף, "ונמצא, שהיא הקוטב, אשר כל באי עולם, מתגלגלים עליו, אם לשבט ואם לחסד"?
המשמעות היא שאנחנו כל הזמן הולכים לאותו הכיוון, רק לא בדיוק רואים את זה, אבל כל באי עולם מתגלגלים ממצב שהבורא ברא אותם, מצב הפוך ממטרת הבריאה, לקראת סוף הבריאה.
קריין: קטע 3.
"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."
(בעל הסולם. "מצווה אחת")
שאלה: האם בחכמת הקבלה יש מושג כזה שנקרא גורל שיכול להוביל את האדם ללשמה או שלא לשמה?
כן, אבל גורל זה לא כמו שחושבים איזשהו כוח עיוור שלא נמצא במערכת של כל הכוחות ועושה משהו שאין עליו משגיח. גורל זה כוח שמנהל את האדם להביא אותו למטרת הבריאה. רק הכול מדובר כלפי האדם, כלומר ישנם מצבים שבני אדם יכולים להבין את הגורל שלהם וישנם המצבים שהדרך הזאת יותר נסתרת מהם, אבל בסך הכול הגורל נמצא במערכת הכוחות שמנהלים אותנו, זה אחד מהכוחות.
תלמיד: האם כשאדם מתקדם בדרך הוא צריך להתייחס באיזושהי צורה לאמונה, לגורל, בתהליך שהוא אמור להתקדם בו?
כן. הוא צריך להתייחס ודאי לכל הכוחות האלה, כולם מגיעים מהבורא, רק בצורה סדירה לפי תוכנית הבריאה ובצורה שיש ליד תוכנית הבריאה עוד כל מיני תוכניות מלוות. אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם כל הדברים האלה, אבל בכל זאת אין כאן משהו שהוא לא לפי החוקים. זה בכל זאת לפי חוקי הבריאה.
שאלה: בטקסט מדובר על כך שהאדם מביא תענוג לבורא. יוצא שהחיסרון הוא חלק מהלא מודע הזה שאדם צריך להגיע אליו בעצמו?
כן. גם זה קורה.
שאלה: כאן כתוב שדרך לשמה לא מוגבלת על ידי הזמן אלא על ידי אלו שמכינים את הדרך. מי הם אלו שמכינים?
אלו שהולכים בה, הזמן תלוי באדם.
תלמיד: נכתב במאמר, שהדרך להשיג את המדרגה הזאת אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו. וזה תלוי בשני דברים, האחד, במכשירים אותו והשני, במידת שליטתו על ליבו. מה הכוונה בשני הדברים הללו?
ככל שהאדם יכול להשתמש נכון באמצעים להגיע ללשמה שהוא מקבל מהטבע שלו, מלמעלה, מתוכו, ויודע לרכז אותם ולהשתמש בהם נכון, אז הוא מקצר את הדרך להיכנס לשמה יותר מהר. אין זמן קצוב לכל אחד.
תלמיד: איך אני יכול להתרכז ולהתמקד ואיך לעשות בהם שימוש בצורה נכונה?
אתה יודע שלפניך יש כניסה ללשמה והיא תלויה בכמה שאתה מתרחק מהרצונות לקבל שלך ונכנס לרצונות של החברה, שבהם אתה מגלה מהו רצון הבורא כדי להידבק בו. וכך אתה משתדל לעשות ומוצא את הדרך.
תלמיד: אז לזה הכוונה, "במידת שליטתו על לבו", כך זה קורה?
כן, כשלא הולך אחרי הלב שלו, "אל תתור אחרי לבבכם"1, אלא הולך אחר החוקים הרוחניים שכבר מוצא אותם בחברה. אין לו יותר חוקים רוחניים למצוא, כדי להתקרב לעל מנת להשפיע.
שאלה: אני לא רודף אחרי רצונות הלב שלי, אלא מתכלל ברצונות החברים ובעשירייה, ואני רואה את רצון הבורא ובזה מנסה להידבק בו. איך אני מוצא בלבבות החברים את רצונו של הבורא?
מה שאני רואה בליבם של החברים, שזה רצון הבורא. אני לא צריך לחפש עוד יותר מזה.
שאלה: אנחנו לא יכולים להעריך את המצב של לא לשמה ושל לשמה. במה זה תלוי, ומה קורה לרצון לקבל, בזה שאנחנו לא יכולים להעריך את המצב של לשמה ושלא לשמה?
אנחנו לא יכולים כי אין לנו כלים לזה, אפילו ללא לשמה אין לנו כלים. אפילו את הכלים האגואיסטים שלנו אנחנו לא מבינים ולא מרגישים עד כמה ומה הם, ועל אחת כמה וכמה הכלים האלטרואיסטים. אנחנו צריכים רק לבחור בין שניהם ואז להרגיש ולהתקדם.
שאלה: אני לגמרי לא מבין ואין במה לתפוס כשמדובר על מנת להנות, להסב נחת רוח לבורא. האם מספיק לבנות כוונה שאני רוצה להידמות לו, להיות באותה כוונה שזה הרצון שלו, או שדווקא אני חייב להנות לו?
יותר טוב לתאר את זה בחברים, כי כל הקבוצה כשהיא רוצה, חושבת, ומשתוקקת, עושה את זה בנטייה למשהו - את זה אתה יכול לתאר כרצון הבורא.
שאלה: למה לפעמים אומרים שמה שאדם רואה זאת האמת ולפעמים זה הפוך, עיניו לא רואות ואוזניו לא שומעות?
זה תלוי בנסיבות.
תלמיד: באלו נסיבות זה תלוי, מתי עליי להגיד שכך או כך?
מצד אחד אומרים, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"2 כי באמת במה יש לו עוד לזהות משהו. אבל האם מה שהוא רואה זה נכון, אמיתי, או הפוך, אולי זה אגואיסטי, לא אמיתי. את זה כבר הוא צריך לבחור, בזה הוא כבר צריך לדון.
תלמיד: האם ניתן להגיד, שבכל צעד שלנו, אנחנו נופלים עד שלא מוצאים את ההבנה הזאת? ומתוך הניגודיות הזאת מקצה לקצה, אנחנו מתקדמים ורק מתוך ניסיון מבינים איך להגיב נכון?
כן אפשר להגיד גם ככה.
שאלה: אם משלא לשמה מגיעים לשמה, למה רבים החללים שצריכים ליפול ויפלו על ידי העסק שלא לשמה?
כשלא מגיעים אז נופלים, ושוב קמים והולכים ושוב נופלים, אבל בסופו של דבר כולם מגיעים. אנחנו מדברים על איך לברר את הדרך בהצלחה. כל אחד רוצה להתקדם בדרך קצרה ולא בדרך ארוכה.
קריין: קטע מס' 4
""נשים במאי קא זכין... דנטרי לגבריא" ["נשים, במה הן זוכות? ששומרות לגברים"] (ברכות י"ז ע"א).
ענין נשים היינו הרצון לקבל, שהוא בחינת שלא לשמה. ואיזו זכות יש להאדם אם עובד שלא לשמה. והענין כמו שכתבו חז"ל, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". בכדי שיצא אחד להוראה, היינו לשמה, צריך סיוע מאלף שלא לשמה.
נמצא שנשים, היינו אלו שהן בחינת שלא לשמה, משום "דמנטרי לגבריא" ["ששומרות לגברים"]. גבר הוא בחינת משפיע. נמצא שיש לו חלק במה שמשפיע, שיצא על ידו בחינת לשמה."
(הרב"ש. 216. "ענין נשים")
בכל אחד ואחד מאיתנו יש בחינת גבר ובחינת אישה, לא חשוב מהי השייכות האג'נדרית שלו, לאיזה מין הוא שייך, ואנחנו צריכים כך להבדיל אצלנו את הרצונות שלנו - רצונות של גברים ורצונות של נשים.
שאלה: איך אותן התכונות שנמצאות בלא לשמה, עוזרות לאותו היחיד מתוך האלף שיוצא לשמה?
זה קורה בכל אחד, ולא שאחרי שבירת הכלי של האדם ראשון, אז כל אחד כלול מכולם. ולכן אנחנו צריכים לברר את כל המצבים שלנו שיש בכל אחד, ולא שיש באחד עבודה כזאת ובשני סוג עבודה כזאת, בדרך כלל לכולם יש אותה עבודה.
שאלה: אדם שעובר את המחסום והוא בדרך, האם הלשמה של המדרגה הנוכחית הופך ללא לשמה של המדרגה הבאה?
לא, אל תעשו חשבונות כאלה.
שאלה: נאמר שנשים שומרות על הגבר בהיבט הזה. מה זה אומר בעבודה הפנימית שלנו - שהשלא לשמה שומר על הלשמה?
זה שמתעוררות באדם מחשבות זרות, כל מיני הבחנות לא נכונות שמוכנות להסיט אותו מהדרך, זה כדי שישמור על עצמו יותר ויברר את עצמו ויחדד דרכו בצורה נכונה.
תלמיד: למה הרבה לא לשמה ואחד לשמה? כביכול כתוב שהרבה נשים שומרות על גבר.
זה מדובר על הרצונות וזה מדובר על הכיוון. אז כיוון יש רק אחד, על מנת להשפיע. אבל מאיפה? מתרי"ג או תר"ך אפילו רצונות. לכן "אל תתור אחרי לבבכם", זאת אומרת שיש לך הרבה רצונות בלב ורק כיוון אחד צריכים לתת לכל הנטיות הללו.
קריין: קטע 5.
"בזמן שהאדם עוסק לצורך עולם הזה, היינו על מנת לקבל, הוא לא יוכל ליהנות מזה, משום שעל קבלה שורה בחינת צמצום. נמצא, ש"אחֵר ישב בתוכה", היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב, "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן". היינו האדם, שזוכה להכנס לגן עדן, נוטל את היגיעה, שאחרים התייגעו בתורה ומצוות.
וזה נקרא שהם מעלים את התורה ומצוות של הכלל על דרך "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מה שאין כן לעתיד לבוא, מי שמתייגע בכדי שיבוא לבחינת לשמה, היינו בהכוונה דלהשפיע, אז הוא בעצמו יזכה לקבל את השכר על היגיעה שהתייגע. נמצא שהוא בעצמו ישב בו."
(הרב"ש. 690. "עולם הזה ולעתיד לבוא")
משהו לא מובן. אם אנחנו מתייגעים זה לא לעצמנו, אז מתי זה יבוא לעצמנו? ככה זה לא מובן. מי שיודע את התשובה בבקשה.
תלמיד: יוצא שהאדם נהנה לעצמו רק לעתיד לבוא. הוא לא רואה את זה עכשיו, הוא לא מרגיש את זה עכשיו, הוא לא יודע מה הוא מרגיש והוא עתיד להנות מזה רק לעתיד לבוא.
טוב.
שאלה: נהנים אלו שכבר מרגישים את הלשמה, כמו הרב שלנו, כמו החכמים, הצדיקים. בינתיים מוציאים לנו את הכלים שלנו מהידיים, בועטים בהם.
טוב.
תלמיד: אני חושב שהתשובה היא במי ששמח בחלקו, גם בצורה רוחנית. זאת אומרת, מי שמקבל את ההשגחה העליונה כמו שהיא במקום שהוא נמצא ומקבל את זה בצורה השלמה, אז יבוא שכרו בעתיד.
בסדר.
תלמיד: הוא הפך לערוץ עבור החברים שלו.
תלמיד: כל עבודתו של האדם כאילו לא נחשבת שהוא עושה לעצמו. למעשה הוא רואה שהוא עושה לעצמו, אבל כשהוא עובד בשביל להשפיע ואז עליו רק להמשיך כי בסופו של דבר את השינוי עושה הבורא.
תלמיד: כנראה כדי להיזכר במשל של עני ועשיר, שהוא מרוצה מגורלו.
טוב.
תלמיד: יוצא כך שאם האדם בעצמו מגיע לשמה אז הוא גוזל מחבריו ואם הוא רוצה שכל הציבור יגיע, אז זה המצב לשמה האמיתי.
תלמיד: אולי אחרי אלף מצבים.
אחרי אלף מצבים. אני ממליץ לכם עכשיו לחשוב שמדובר על אדם אחד.
"בזמן שהאדם עוסק לצורך עולם הזה, היינו על מנת לקבל, הוא לא יוכל ליהנות מזה, משום שעל קבלה" הזאת "שורה בחינת צמצום." זאת אומרת, אין הרבה, האדם הוא עולם קטן "נמצא, ש"אחֵר ישב בתוכה", היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב, "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן". היינו האדם, שזוכה להכנס לגן עדן, נוטל את היגיעה, שאחרים התייגעו בתורה ומצוות." "אחרים" הכוונה לתכונות שלו, שהכול נמצא בתוך האדם.
"וזה נקרא שהם מעלים את התורה ומצוות של הכלל על דרך "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מה שאין כן לעתיד לבוא, מי שמתייגע בכדי שיבוא לבחינת לשמה, היינו בהכוונה דלהשפיע, אז הוא בעצמו יזכה לקבל את השכר על היגיעה שהתייגע. נמצא שהוא בעצמו ישב בו."
(הרב"ש. 690. "עולם הזה ולעתיד לבוא")
זאת אומרת, יוצא שאדם צריך תמיד לחשוב שהכול נמצא בו, והאדם הוא עולם קטן.
עוד תחשבו על זה.
שאלה: איך העשירייה יכולה להפוך למקום שבו מתגלה הכוונה האמיתית?
על ידי שסך כול היחסים ביניהם הם הקובעים איפה הם נמצאים. עשירייה אמיתית או לא אמיתית, דרגה רגילה גשמית או רוחנית, בגובה ובאופי, הכול תלוי במידת הקשר בין החברות. אין כאן מה להוסיף.
רק סוג הקשר בין החברות קובע איפה נמצאת העשירייה. מהנקודה התחתונה של העולם הזה עד הנקודה העליונה של עולם העליון, גמר תיקון.
שאלה: האם אחד מתוך אלף זה בעצם כלי אחד שנבנה מהמסה הקריטית של אנשים שיש להם כוונה אמיתית להשפיע?
נכון. "אדם אחד מאלף מצאתי" זו הכוונה שרק אחד מתוך אלף יוצא לפתרון הנכון. לא יכול להיות אחרת.
שאלה: האם אדם אחד מתוך העשירייה יכול להתחיל את העבודה בלשמה ולמשוך אליה את כל האחרים?
בדרך כלל כך זה קורה.
שאלה: מהי אותה תכונה באדם שמתוך יתר כל התכונות הוא יוצא להוראה? איך לברר אותה בכל רגע?
זה על ידי הבירורים בקבוצה. אדם לא סתם מחפש עוד איזה חבר בקבוצה, אלא הוא מחפש את הנקודה המשותפת בין כולם. ולאותה הנקודה המשותפת בין כולם, שהיא לא נמצאת באף אחד אלא נמצאת ביניהם, לאותה הנקודה הוא משתוקק. וכך אנחנו מתקדמים לאמת.
שאלה: בלשמה אנחנו לא יכולים להשתחרר מהרצונות שלנו, האם אנחנו מרגישים תענוג מהכוונה על הרצונות האלה, מהאפשרות לתקן אותם?
אנחנו צריכים להשתדל להתכלל ברצונות של הקבוצה ולחפש שם, לא לפי ההכנות שלי, לא לפי התכונות הטבעיות שלי למה להידבק, אלא איפה הם נמצאים ביניהם בקשר ואליהם אני אדבק. הבירור הזה הייתי אומר אולי נשמע קצת יותר פסיכולוגי, אבל תשמעו אותו, אני מחפש בכל הקבוצה אותה נקודת הדבקות ביניהן, בין החברות שלי, שאני לא הייתי בכלל נדבק לזה, אבל אני מחפש את הנקודה הזאת, איפה הם יכולים להיות דבוקים. ואז אני רוצה להגיע לאותה הנקודה, לאותו המרכז וגם להתכלל בה.
שאלה: יותר מועיל להרגיש ריחוק מאשר קירוב, אז איך לעבוד בזמן שיש הרגשת הקירוב שהיא מרדימה ואולי שקרית, מה להוסיף כדי להתקדם?
הרגשת הקירוב לא צריכה להרדים אותי, כיוון שאני מרגיש אותה, אני מרגיש יותר בטוח, פחות איומים, ולכן אני לא כל כך נמצא בהרגשה חדה כלפי החיבור, מה שאין כן לעומת הריחוק.
אנחנו צריכים להגיע למצב שהרגשת החיבור תהיה בשבילנו יותר חדה, יותר מבוקשת ושאני מאוד נמשך אליה. ואני מבין ששם, אחריה נמצא הבורא וגמר התיקון וכל מה שאני צריך להשיג במרכז הבריאה שם נמצא אחרי החיבור שלנו.
שאלה: למה כתוב שהזמן תלוי באדם?
כי ככל שאנחנו נמשכים לחיבור, בהתאם לזה אנחנו ממהרים את הזמן.
שאלה: למה הכוונה שאני מבטלת את עצמי ורוצה שהבורא דרכי יטפל בחברות?
ככל שאני מבטלת את עצמי, אני נותנת לבורא אפשרות דרכי לטפל בחברות.
שאלה: המעבר ללשמה פתאום נראה לי כמשהו אכזרי ממש שדורש מהאדם לאבד את עצמו, לחתוך מעצמו כל טיפה של מילוי וזה בלתי אפשרי ולא הוגן שהבורא ברא אותנו ברצון לקבל וידרוש מאיתנו להרוג אותו. מה יכול לתת לנו כוח להתמיד?
רק בתמיכה ההדדית, שכל אחד עוזר לחברו ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים זה לזה.
שאלה: האם כשאני מתפללת עבור החברות, אני צריכה לראות את התוצאה של התפילה בהן איך להתפלל נכון?
בדרך כלל אני רואה תוצאה בחברות כמה הן נעשות יותר קרובות זו לזו ויותר מכוונות למטרה.
שאלה: האם להיכנס לרצונות של החברים, לרצון של כל אחד, או לרצון הכללי? ואיך אני קובעת את הרצון הכללי של הקבוצה? האם נכנסים לרצון של כל אחד או לרצון הכללי?
רצון של כל אחד ואחד אני לא יכול לקבוע, אבל את הרצון הכללי כן. אני על ידי הרצון שלי שאני שופך אותו על החברה, אני רוצה לקבוע בזה את הרצון הכללי של החברה, שכולם יהיו יותר מחוברים ומכוונים לבורא ויתכללו בבורא.
(סוף השיעור)