שיעור בוקר 22.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות

בעצם ללכת בהתגברות זה כל המצב שצריך להיות קבוע בנו. שכל פעם אנחנו נראה את עצמנו מתגברים על ההפרעות וכך מכינים את עצמנו להרגיש את ההפרעות יותר, לא לברוח מהן, אלא לקבל אותן ולהתגבר עליהן. שהתהליך הזה יהיה רגיל אצלנו, מקובל אצלנו, בתמיכה הדדית "איש את רעהו יעזורו" בקבוצה ובין כל הקבוצות, היינו בעשיריות, שאנחנו נהיה כאלו שדואגים רק להיות מתקדמים ודווקא מתקדמים בחיבור.

זאת אומרת שההתקדמות שלנו היא לא בזה שאנחנו רואים לפנינו איזושהי מערכת שצריכים להיכנס בה, להתקרב אליה, אלא אנחנו צריכים לראות את המצבים שלנו המתחברים כמצבים המתגברים. שרק בחיבור בינינו, בלייחס את עצמנו עוד יותר ועוד יותר אחד לשני, לראות את עצמנו תלויים זה בזה עוד יותר ועוד יותר כל פעם, למרות האגו שרוצה בכלל להרחיק בינינו, לדחות אותנו זה מזה, במצבים כאלה שאנחנו כן משתדלים לייצב את עצמנו נכון זה אל זה, כך אנחנו בעצם מתקרבים לחיבור הנכון למטרת הבריאה, עד שמגלים את עצמנו כולנו יחד במערכת אחת.

זאת אומרת אני לא פועל נגד החיבור אלא דווקא בעד החיבור. לפי עוצמת החיבור בינינו ולפי אופן החיבור, אופי החיבור, ככל שאנחנו יותר יכולים להשלים כל אחד את השני ואת כולנו יחד, ורואים יותר ויותר מקום של כל אחד ואחד בעשירייה, בזה אנחנו מתקרבים לבורא. הבורא מושג רק בעוצמת הקשר בינינו, באופן הקשר בינינו, לפי כמות, לפי איכות החיבור. וכך יש לנו יכולת לראות גם את ההתקדמות שלנו בצורה שאנחנו קובעים את קצב ההתקדמות וכך מתקרבים למטרת הבריאה.

קריין: 25 כותב הרב"ש.

"אם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."

(הרב"ש. 195. "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים")

יש לנו כאן הזדמנות, בזה שאנחנו רואים דווקא את הריחוק בינינו, שאנחנו נראה כאן הזדמנות להתחברות עם העליון ולעלות יחד לעליון, וכך כל פעם. זה המקרה של החיבור לעליון ועליה לעליון. דווקא "אם האדם אומר שמה שמוצא טעם מר במזונות", זאת אומרת ממה שמקבל מהחיים שלו, וכל החיים הם ודאי מאין עוד מלבדו, ובחלק מהחיים שלי אני רואה שזה לא מתאים לטוב ומיטיב שממלא את כול העולם שלי כי כך צריך להיות, אז אני צריך להגיד שזה לא שהעליון מסתיר את עצמו אלא שאני מסתיר את העליון, בגלל שאין לי את הכלים המתאימים לגלות את העליון כטוב. ובמידה שאין לי כלים המתאימים לגילוי העליון כטוב, אז העליון מסתיר את עצמו ואני מרגיש מה שאני מרגיש. אבל בעצם זה מפני שיש פער בין התכונות שלנו.

בזה שהעליון חייב כל הזמן לשמור את עצמו בלא לגלות את עצמו לתחתון בכלים של התחתון, זאת אומרת שלא נותנים לו גילוי של העליון, בזה אנחנו מגיעים למצב שהפער בינינו מחייב אותנו להשתנות. ואז אני מבין שהכול תלוי בכלים שלי. העליון רק יותר ויותר בפרוסות מגלה את עצמו כלפינו בצורה יותר ויותר קרובה, בצורה יותר ויותר של השפעה, ואנחנו צריכים בהתאם לזה להראות את הכלים שלנו מתאימים לזה, ואם לא אז ודאי שנרגיש כל פעם הסתרה יותר גדולה. ואם אני ההפך, מסתיר את הכלים שלי שלא מתוקנים, על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, על ידי כל מה שאני צריך לעשות כדי להתגבר למעלה מהאגו שלי מקבלה להשפעה, בזה אני בעצם הולך לקראת העליון, והעליון מתגלה בדיוק באותם הכלים שקודם הרגשתי בהם רע. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר". ואז אין לי בזה שום בעיה שהכלים שלי הם גדלים דווקא עם כלים דקבלה של העליון, גלגתא עיניים דתחתון מצטרפים לאח"פ דעליון וכך גדלים ומתחילים להכיר את אח"פ דעליון.

כאן גם כן ישנה שאלה, איך יכול להיות שכלים דהשפעה של התחתון נמצאים בתוך אח"פ דעליון וכך הם גדלים? זה לא פלא, כמו שאנחנו עכשיו לומדים. כי העניין הוא בינתיים לא שאני מפתח את האח"פ שלי, אלא דווקא גלגלתא עיניים שלי, כי הם כלים דהשפעה, כמה שהם יכולים להיות בקשר מסוג של השפעה עם אח"פ דעליון.

שאלה: למה מוזכר כאן שאחרי שהעליון מסתיר את עצמו התחתון יכול לקטרג?

קודם כל זה שזה נכון זה אמת, העליון שמסתיר את עצמו נותן לתחתון כביכול פתחון פה להגיד שהעליון נסתר, ולא מהסיבות של התחתון אלא העליון נסתר. התחתון הוא תמיד צודק כביכול, כי בכמה שהוא נמצא ברצון להשפיע, ובכמה שהוא מתוקן, הוא בזה מצדיק את העליון. בכמה שהוא נמצא לא מתוקן, בזה הוא שופט את העליון וגם מצדיק את עצמו.

התחתון נמצא בעצם תמיד במצב שהוא מסוגל להגיד לשון הרע על התנהגות העליון עימו. מה שאנחנו כאן יכולים לעשות באמת בצורה אמיתית, זה רק ללכת בדבקות עם החברים ובזה אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת. כי אין כאן שום אפשרות בשכל, ברגש שלנו, להתחיל להתייחס נכון למצב שאנחנו קשורים לאח"פ דעליון.

שאלה: כרגע דיברת על לחבר גלגלתא עיניים של העליון לאח"פ של התחתון, איך אנחנו יכולים לתרגם את זה ליחסים בעשירייה?

זה גלגלתא עיניים של התחתון עם אח"פ דעליון, התבלבלת. מה השאלה?

תלמיד: לדוגמא, אם חבר נמצא במצב של ירידה, איך אנחנו יכולים להשתמש בחיסרון שלו בשביל להתחבר לאח"פ של העליון?

בואו לא נדבר על גלגלתא עיניים ואח"פ כי אני רואה שעדיין יש לנו מזה בלבול. אני צריך לקחת הפרעות של החבר ולהשתדל לחבק אותו עם כול הכוחות שלי ולהעלות אותו לחיבור. אני מתחבר לחבר, נותן לו כל מה שאני יכול בהתפעלות שלי מהעליון, בהתחשבות שלי עם כל הקבוצה, עם הבורא, עם כל התהליך, עם מטרת הבריאה, אני עוטף אותו בהתפעלות שלי מהמצב שאנחנו נמצאים כמה שהוא קשור למטרת החיים, למטרת הבריאה. בזה אני בעצם כביכול מקבל בתוך הכלים שלי את הכלים של החבר ומשתדל לשייך את הכלים המשותפים שלנו לבורא, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", זה נקרא שנמצאים בספינה ועוזרים זה לזה.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו מנסים לייחס את הכלים הכלליים, המשותפים שלנו לבורא?

אנחנו רוצים לחבר את הכלים שלנו, למרות שאין לנו קשר בינינו, אבל אנחנו רוצים להתחבר בינינו בצורה כזאת שהקשר בינינו יהיה כבר קשר על מנת להשפיע ולכן בזה אנחנו יכולים להיות שייכים לבורא, מחוברים לבורא. זה כל העניין של החיבור בינינו. למה הבורא שבר את הכלי? מפני שאנחנו בהתחברות בינינו יכולים להגיע להתחברות כזאת שאנחנו עושים אותה על מנת להשפיע זה לזה ואז באותה צורה, אותה עוצמה על מנת להשפיע שיש לי כלפי החבר, אני יכול לשייך לבורא. אחרת מאיפה יש לי תכונות דהשפעה, כלים דהשפעה, כוונות דהשפעה? אין לי.

אלא רק מזה שהבורא מסדר לנו כך שאנחנו יכולים לעזור אחד לשני, אז אנחנו יכולים את העזרה ההדדית שאנחנו עושים אחד לשני, לשייך לבורא, להביא לבורא ולבקש ממנו כוח. כי אני יכול לתת רק כוונה ממני לעזור לחבר, אבל באמת עזרה, אין לי כוח. ואז יוצא שאם אנחנו משתדלים לעזור אחד לשני, מחפשים ממש איפה, במה אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, אז בזה אנחנו יכולים לפנות לבורא. זו בעצם ההתקדמות שלנו.

תלמיד: אמרת שהחושך יאיר כאור, שבכלים שבהם מורגשות בעיות שם צריך להתגלות הבורא. איך זה קורה? אנחנו הרי מדברים על כך שמעל לכלים דקבלה אנחנו עובדים בלבד.

באותם הכלים שאנחנו דוחים זה את זה ולא רוצים להיות מחוברים, כלים דקבלה שכל אחד חושב רק לטובת עצמו, כול הכלים האלה קמים מהדחייה. באותם הכלים אם אנחנו מתייחסים למעלה מזה כל אחד כלפי השני, אז באותם הכלים אנחנו מגיעים למצב שיכולים להגיש אותם לבורא וכך להתחבר. צריכים יותר ויותר להשתדל להרגיש איך לשנות את הכלים שלנו מכלים דקבלה לכלים דהשפעה. אנחנו לא משנים את הכלים, אנחנו משנים את השימוש בהם.

שאלה: תיארת פה מצב של אח"פ דעליה, זה מצב שעדיין לא הגענו במרכז העשירייה. איך אנחנו שומרים על הקשר הזה עם אח"פ דעליה כדי שכל העשירייה תימשך לכיוון העליון, לכיוון הבורא, לכיוון הגילוי?

אם אנחנו כולנו, כל אחד דואג איך להיות מחובר לכלים של החבר ולהתכלל ולכלול אותם בכלים שלו וכך "איש את רעהו יעזורו", אז בהתחברות בינינו, בזה שכל אחד רוצה לעזור לחברים, אנחנו מתחילים לגלות שכוח העזרה שאנחנו יכולים להגיש לחבר תלוי בקבלת הכוח הזה ממרכז העשירייה, שם נמצא הבורא. ואז יוצא שאנחנו מוצאים כך את מקור הכוח המשותף בינינו שכל התיקונים שלנו מכוונים אליו ומקבלים ממנו וגם מייחסים הכול אליו. ובזה יוצא שישראל אורייתא קודשא בריך הוא מתחילים להיות כאחד.

צריכים יותר ויותר להשתדל להשתדל, להשתדל כך לעשות. כמו תינוק שאלף פעם מוכן לעשות משהו במשחק שלא הולך לו ובכל זאת לא לעזוב עד שמצליח. כאן זו באמת כל העבודה שלנו.

שאלה: מה זאת אומרת "לשון הרע"? הרי אני אומר שהבורא הוא טוב ומיטיב, אז מה זה לשון הרע? אני מרגיש שאני כאילו מרשיע אותו באיזה מקום.

כנראה שאתה לא בדיוק נמצא בטוב ומיטיב ומגלה בזה שיש לך כביכול להגיד משהו נגד ההשגחה שהיא טוב ומיטיב. יש כאן משהו שאתה לא רואה כטוב ומיטיב. ומפני שכל המצבים האלו מגיעים לנו מהבורא, אז אתה מדבר עליו לשון הרע. זה לא היה לשון הרע, אתה יכול להגיד לא, זו אמת, זה לא לשון הרע, אני לא משקר. אני בטוח שכל המצב שלי הוא רע ובגלל זה אני מרשיע את הבורא. אבל לא כך אתה צריך לגלות.

אתה צריך להשתדל לגלות את הבורא כטוב ומפני שהכלים שלך נמצאים בהפכיות מהכלים דהשפעה, כלים דקבלה, אז אתה מגלה את יחס הבורא ומה שהוא עושה לנו כדבר רע. מה שאין כן אם תהפוך את הכלים שלך מקבלה להשפעה, אז אתה תתחיל להרגיש עולם כטוב באמת, ממש כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". פתאום מתגלה לך שכל העולם הוא אור אחד גדול וכולם נמצאים בקשר אהבה הדדי אלו לאלו ולאלו והבורא הוא המקור של כל החיבור וכל המילוי של כל המציאות.

אבל זה הכול תלוי עד כמה אתה מתקן את היחס שלך למה שקורה. אין כאן שום דבר שמשתנה חוץ מהיחס שלך הפרטי למצב שאתה בו נמצא מלכתחילה שכולו מצב טוב, אין רע בעולם ולא נברא ולא נמצא. אלא אתה בכלים שלך האישיים, לפי הקלקול האישי שלך מגלה את כול המציאות כרעה.

שאלה: מה זה תפילה נכונה עבור חבר, איך להתפלל נכון מהעשירייה עבור חבר?

תפילה נכונה עבור החבר, שאני רואה בחבר אמצעי שהוא עוזר לי לשנות את היחס שלי ואני צריך לתקן את עצמי עד כדי כך שאני במקום חבר, שרואה בו כל מיני ליקויים בקשרים איתי, בעבודה איתי, אני רואה בו רק ממש כלי עזר שעוזר לי ולא מפריע ולא מבלבל אותי אלא ההיפך אני רואה בחבר רק יחס הטוב. אבל לזה מגיעים לאט לאט, לכן אי אפשר לקפוץ מיד למצב שאני מצדיק את החבר בכל וכל, אלא צריכים תמיד ללכת בהדרגה. אנחנו עוד נעבוד על זה.

שאלה: מאיפה האדם לוקח כוח לקבל על עצמו את הצרות של החבר?

זה לא צרות של החבר. אם אני מרגיש משהו רע בעולם, משהו שבור, אני מרגיש בכלים שלי, זה לא שאני רואה משהו מחוצה לי. וכמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, "כל הפוסל במומו פוסל", ואז יוצא שאני לא מתקן את החבר, אני מתקן רק את כלי הקליטה שלי, ההסתכלות שלי, הראייה שלי. ולכן אין כאן חברים שנמצאים באיזה שהם מצבים רעים, לא טובים, אלא יש כאן רק דבר אחד, שאני מזהה את היחס שלי הלא מתוקן לכולם.

שאלה: בעשירייה שלי יש חבר שעובר רגעים קשים עם המשפחה מבחינת מחלה קשה. באיזו צורה אנחנו יכולים לצרף את הרצונות שלנו כדי לבקש מהבורא עבור כל החברים שעוברים רגעים כאלו?

תשתדלו להתחבר ביניכם יותר. אתם צריכים להבין, שאם אתם יוצאים מהחיבור הרוחני ביניכם למצבו הגשמי של החבר, זה לא עוזר אם אתם עוזבים את המצב הרוחני. אתם צריכים רק לראות שהמצב הרוחני, שאתם רוצים עכשיו להיות מחוברים יותר ויותר על ידי הצרות של החבר, אז אתם רוצים לכלול את הצרות האלה של החבר במצב הרוחני שלכם, שהמצב הרוחני הכללי שלכם, החיבור ביניכם, הוא יגדל. האם מה שמגלה הבורא אצל החבר בצורה פרטית, זה גורם התחברות יתר ביניכם בצורה הרוחנית? תבדקו את זה ותתחילו להעלות את הדברים האלה בחשיבותם, ואז בזה תגלו את העזרה שלכם לחבר.

שאלה: האם כדי לעבוד עם החבר, אני צריך להרגיש שאני תלוי בו?

ודאי שאם אתה רוצה לעזור לשני אז אתה צריך לגלות עד כמה אתה תלוי בו, כי בזה אתה מגלה את הקשר עימו ודרך אותו הקשר, כמו שהחבר משפיע עליך אז אתה יכול בחזרה, בצורה חיובית להשפיע אליו. זאת אומרת, מה שלא יהיה, בטוח אנחנו צריכים לגלות כאן עד כמה אנחנו תלויים זה בזה ועד כמה אנחנו צריכים להיות למעלה מכל היחסים הגשמיים שלנו, שכל הדברים שמתגלים אנחנו רוצים לקבל אותם כגירוי לקשר הרוחני בינינו, ש"איש את רעהו יעזורו", שכל חבר וחבר עוזר לאחרים עוד יותר ועוד יותר להיות מכוון למטרת הבריאה, ושם אנחנו כולנו מתחברים.

תלמיד: האם היווצרות התלות הזו, זה משהו שתלוי בי או תלוי בחבר?

לא. הכול תלוי בי. הבורא משנה ונותן לנו כל מיני תנאים מכל מיני חברים, כביכול חברים, כביכול הכלי הכללי משתנה וכן הלאה, אבל אני צריך לקבל את זה בצורה אישית שזה מגיע מהבורא וכך להתייחס לזה. הבורא, בזה שהוא מעורר לי כל מיני סוגי קשר מקולקלים, או ליקויים בקשר עם החברים, בזה הוא מעורר אותי להיות יותר בהשפעה, בהתעלות למעלה מהרצון לקבל האגואיסטי שלי, לאט לאט, בהדרגה להגיע למצבים שאני מבין ומפרש הכול בצורה רוחנית. אפילו שמתגלים המצבים הגשמיים ביותר, אני אוכל להעלות אותם לדרגה הרוחנית.

שאלה: אני משתתף בשיעורי בוקר כל יום, ומשתדל לממש את העצות שלך, מה עוד אני צריך לעשות כדי להגיע לגילוי הבורא?

אתה לא יכול להכניס למשפט אחד שלך כל מה שאנחנו צריכים לעשות, אתה צריך להיות יחד איתנו בכל מיני תרגילים, פעולות, מה שאנחנו עושים ולהתקדם יחד עם זה מצעד לצעד. נגיד בשיעור עכשיו היו 30 או 40 שאלות מכל מיני חברים, הן שייכות לכלים שלך, אנחנו כולנו כלי אחד, ולכן אין לך ברירה, אתה חייב להתכלל עם כולם ולשמוע את כולם ולהשתדל לפתור את הבעיות שישנן לכולם. כי כל זה הכלי הכללי שלנו, ולא שאתה עכשיו מסדר את עצמך רק בשאלה שלך ואת זה אתה שואל ורוצה רק את זה לשמוע. לא, זה לא טוב, לא תהיה לך כך שום התקדמות. אז תשתדל להגיע למצב שאתה כלול עם כולם. ועד כדי כך כלול שכל האחרים הם רק כדי להביא לך את החסרונות, הליקויים בחוסר חיבור ביניכם, שאתה כל פעם משתדל ומשתדל להיות עם כולם בקשר הנכון כמה שיותר, וכך אתה מתקדם לבורא, כי הבורא זה הכוח הכללי שמחבר בינינו.

אני מרגיש את זה לפעמים על החברים ששואלים רק את השאלה שלהם ורק זה חשוב להם, כל היתר זה כאילו הם רק מחכים מתי הם יכולים לשמוע. אז זה לא טוב. זה לא טוב. אם מתעוררת איזו שאלה באיזה חבר בכלי שלנו הכללי העולמי, זה סימן שאני צריך את זה. ככה הבורא ככוח הכללי שלנו מסדר לנו.

שאלה: כיוון שכל הרע מגיע מתפיסת המציאות המעוותת של האדם, האם אתה מציע שאנחנו נכסה את הרע שאנחנו מגלים ולא נגלה אותו בעשירייה?

אנחנו צריכים באמת להיות מומחים גדולים גם בלכסות את הרע וגם בלגלות את הרע ולתקן אותו לטוב ולצרף אותו לטוב הכללי. אתם צודקים, זו כל העבודה שלנו. לכן אני לא הולך לגלות כלפי החברים מה שבא לי מתוך האגו שלי, מה שאני עכשיו הולך להתפרץ. אני שוקל עד כמה אני יכול להיות איתם מחובר יחד, עד כמה אני יכול להתקדם איתם, וכך לאט לאט אנחנו מגלים זה לזה כל מיני כלים דקבלה שלנו כדי לתקן אותם, זאת אומרת לעלות למעלה מהם לחיבור.

אני לא עושה עם הכלים דקבלה שלי שום תיקון אחר, חוץ מאם מתגלות דחיות, שנאה בכל מיני אופנים, אני סך הכול צריך למעלה מזה להשתדל לגלות את עצמי המשייך את כל הדברים האלה לחיבור. ויוצא ש"על כל פשעים תכסה אהבה", אתמול אני הייתי שונא את הדברים האלה בחבר שלי, היום אני מבין שאני צריך לעבוד על זה, מחר עד שאני הופך את כל המקומות, המקרים של השנאה, לחיבור ואהבה, וכך אנחנו מגיעים לזה. שום דבר לא נעלם, אותן התכונות שבהן ממש לא הייתי סובל את החבר, אני היום מסכים איתן ואחר כך אני אוהב אותן. וכל זה כי הרצונות בעצמם הם לא משתנים, משתנה צורת השימוש שבהם, מקבלה להשפעה זה נקרא.

שאלה: האם אנחנו צריכים לחכות עד שנגלה על הבעיות של החברים בעשירייה ונעבוד רק על חיבור בינתיים, או ליצור איזו צורת עבודה משותפת עם הפרעות בעשירייה?

בהתחלה אנחנו לומדים על העבודה הכללית שצריכה להיות בינינו בלי כל כך לייחס את זה אפילו לכל מיני מקרים קונקרטיים אלו ואלו. אחר כך אנחנו מתקדמים, מתחילים להתגלות בינינו כל מיני מצבים שאנחנו יכולים להבדיל ביניהם, זה טוב, זה רע, זה כך וכך. הכול בהדרגה.

אבל ודאי שהכול זה לפי אותם הכללים שאנחנו לומדים בשיעורי בוקר. וגם לא כל פעם יוצא לך שאתה מבין, מרגיש ועוסק בזה בצורה נכונה. פעם אתה צריך לגלות שאני לא יכול להבין ולא יכול להרגיש ולא יכול ליישם את הדברים האלה בצורה נכונה, ונראה לי שאני לא בסדר או החברים לא בסדר או המורה לא בסדר, ככה זה. אבל זה חייב להיות, כי מה זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"? שאם לא ניגלה איזה מצב בצורתו המקולקלת אתה לא תוכל לראות אותו בצורה המתוקנת ולהרגיש בפער בין הצורות האלה את העביות של הכלי שבו מתגלה הבורא. זה כל ההבדל בין חושך לאור, שאתה צריך לבדוק, לראות, למדוד, להרגיש ולאבחן את החושך על ידי האור, שהחושך והאור כאן עושים תפקיד שווה. "חשכה כאורה יאיר", מה זאת אומרת? שאם לא עומק החושך אתה לא תוכל לגלות וליהנות מהאור. אתה חייב להיות בחסרונות, במצבים רעים, קשים, כדי לגלות צורות הפוכות מרע וקשה.

שאלה: החיבור בינינו, לפחות כמו שאני רואה אותו, נשבר על ידי ביקורת. כולנו שומעים אותך בצורה אחרת כי אנחנו נמצאים בתוך תכונות אחרות, ולפעמים בעשירייה מישהו אומר משהו והחברים אומרים לו "אתה מעביר ביקורת". האם תוכל לתת הגדרה מהי ביקורת, מה מותר לומר לחברים ומה מוגדר כביקורת ואסור בשום פנים ואופן לומר אותו?

כל דבר שאני עושה בלהתעלות למעלה מעצמי כלפי התקרבות לחברים זה רוחני, וההיפך זה גשמי. זה הכול. ולא לעשות כאן שום חשבונות פילוסופיים ושום דבר, אלא רק בצורה כזאת ניתן לנו לדבר אחד על השני. שכל אחד שמדבר הוא קודם כל עושה חשבון, האם מתוך זה שאני עכשיו פותח את הפה, או מגלה את היחס שלי אולי פיזי או משהו בצורה אחרת לחבר, האם בזה אני מעלה את הכלי שלנו לדרגה יותר גבוהה. וכך אנחנו נתחיל אז לראות את עצמנו מתפתחים לכיוון הנכון.

שאלה: קודם חבר מצ'כוסלובקיה סיפר שהם מגיעים למצב מיוחד של שאלה מתוך העשירייה, כל העשירייה מסכימה על שאלה ואז שואלים. האם זה דבר אפשרי, לשאול שאלה שכולם מסכימים עליה?

אני לא חושב שזה מעשי בזמן השיעור, שאז תדברו ביניכם האם כדאי או לא כדאי לשאול וזה במקום שתשמעו אותי ואת החברים מכל הכלי העולמי. זה לא טוב. אבל אם אתם רוצים מחוץ לשיעור, במשך היום נגיד, לסכם ביניכם על כמה שאלות שאתם רוצים לשאול אותי ואת הכלי העולמי אז טוב שתדונו על כך ביניכם ותגיעו לשאלה משותפת החשובה לכולם.

שאלה: למה החברים בקבוצה צריכים לשים לב לכך שנהייה יותר עקביים בניסיון שלנו להגביר את החיבור בינינו?

החיבור בינינו זאת המטרה המשותפת, האחידה, שאותה אנחנו צריכים כל פעם לתאר, כל אחד לעצמו, אבל כשהיא כמה שיותר ברורה ומאוחדת בינינו, זאת אומרת כל פעם לתת הגדרה נכונה יותר לחיבור, מה הוא אותו חיבור שאליו אנחנו רוצים להגיע, שבו אנחנו רוצים להתכלל, שהמצב הזה פשוט ייקח אותנו, יבלום אותנו. זה מה שאנחנו צריכים כל פעם לברר, מה זה נקרא איחוד. ואז, מתוך הנטייה שלנו לאותו מצב של איחוד אנחנו כל הזמן רוצים לשאול וכל הזמן רוצים להרגיש איזו התקרבות אליו, אפילו קטנה, כל פעם צעד אחר צעד, צעד אחר צעד. ורק לשם זה אנחנו פועלים. זאת אומרת אם אני רוצה לפנות לחבר אני בודק האם אנחנו מתקדמים לאותו איחוד בינינו, אם אני עושה משהו, לא חשוב בעצם מה בחיים שלי, האם אני יכול לתת דין וחשבון לעצמי שבזה אני גורם לי, לעשירייה שלי, לבני ברוך כולו, ואחר כך לעולם כולו, איזה דחף להתקדמות. וכאן אנחנו צריכים להיות במצב שאנחנו "איש את רעהו יעזורו", לא מתייאשים.

[וגם אם] נראה לנו שעוד לא התחלנו כאילו את דרכנו, זה לא חשוב, תמיד זה "ויהיו בעיניך כחדשים", שתמיד תרגיש שאתה מתחיל מאפס. וכשתתחיל לגלות את הדבר הזה, תראה שאתה נמצא כבר אלף צעדים קדימה. מפני שזה מצב שכך חייב להתגלות, כחדש, אז אתה מגלה אותו כמתחיל מאפס, וזה מאוד יפה וטוב כי זה מפתח לך גישה נכונה לרוחניות, שאתה לא דורש שום דבר חוץ מפעולה. אז אומנם אני עכשיו בכל מצב ומצב שלי רואה את עצמי כעובר, שרק עכשיו מתחיל את העבודה ואין לי שום דבר יותר, אבל אני שמח מזה שהבורא נתן לי את הנקודה הראשונה בלהימשך אליו. ואין לי דבר יותר חשוב, גדול, יקר.

שאלה: בימים אלו חבר שעושה מאמץ גדול והוא תמיד עם העשירייה, אמר לנו שהוא במצב בריאות מאוד עדין. ומיד כל העשירייה הפכה להיות כמשפחה אחת מאוחדת, ונתנו לו תמיכה. אמרנו לו שאנחנו איתו, שאנחנו בכוונה, וברגע אחד הרגשנו שאני כולי עבור העשירייה והעשירייה היא עבורי. האם זה נכון לייצר כזאת תמיכה עבור החברים?

אני לא יודע בדיוק מה המצב שאתה מדבר עליו ומרגיש, אבל אנחנו צריכים להשתמש בכל המצבים שבסך הכול מתגלים בכל הכלי העולמי, כי לתקן את המצבים האלה אנחנו יכולים רק על ידי חיבור. לכן אם אנחנו מרגישים בכל עשירייה או בקשר יותר רחב בינינו שיש כאן מקום לתיקון, אז חיבור בינינו צריך להיות בעצם האמצעי לתיקון.

ושימו לב שאנחנו שוב נמצאים בפנדמיה, בווירוס הזה שמתגלה ומתגבר בינינו יותר ויותר בכל העולם. ואני סיפרתי ודיברתי על כך במשך כל השנה וחצי שכבר היינו במחלה הזאת. ואני מזהיר אתכם, לא לזלזל ולא להיות דוגמה רעה לחברים, כמו שיש לנו כאלה חכמים שלא רוצים להתחסן ועם עוד כל מיני תיאוריות שלהם. אני ממש מזהיר אתכם, אנחנו צריכים ללכת לפי הכלל "ניתן לרופא רשות לרפאות", עם כל הדברים השליליים והדברים החיובים שאנחנו מגלים ברפואה.

הרפואה היא לא יותר טובה מבני האדם שצריכים אותה. הרופאים הם לא מלאכים וכל מה שיש ברפואה עם כל הליקויים שבה, בכל זאת, זה מה שאנחנו צריכים. אם היינו טובים יותר, אז היינו מתרפאים על ידי דברים אחרים, על ידי המאור, אבל כך אנחנו צריכים בינתיים להתרפא, בזה שאותו מאור מתלבש באיזה חומר כימי. ולכן אני עוד פעם אומר לכם, אתם צריכים להישמע לרופאים, כך עשה רב"ש. ואני לפחות פעם בשבוע הלכתי עימו לאיזה רופא עיניים, עור, גרון, הוא טיפל ממש בקפדנות בכל מה שהיה לו. ואלה היו רופאים רגילים, לא כל מיני כאלה סגולות, לא, הוא פעל בצורה מאוד מאוד איך להגיד, גשמית, ברורה. אתם יכולים לשאול, יש עוד הרבה אנשים חוץ ממני, אומנם שהם לא היו כל כך קשורים אליו, כי אני הייתי לידו בצורה אישית וכל הזמן הלכתי איתו לרופאים ולכל מיני מקומות, אבל בכל זאת, אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו. כי לי מאוד חשוב שתהיו בריאים. יש לנו מקרים מאוד קשים וטרגיים בכל מיני קבוצות שלנו, שאנשים לא טיפלו והם, או אפילו הקרובים שלהם, הגיעו למצב שמתו מהמחלה הזאת.

אמרתי והזהרתי אתכם שווירוס קורונה לא יעבור, הוא חוזר. ועכשיו אנחנו מתחילים לראות כמה הוא חוזר אלינו בסיבוב שני, וכמה יגיעו עוד סיבובים כאלה עלינו, אתם תראו. אז בבקשה, אני חייב להזהיר אתכם, מי שלא עשה חיסון חייב לבצע אותו. רק בצורה כזאת אתם הולכים יחד בצורה גשמית ורוחנית ולפי הכלל "ניתן לרופא רשות לרפאות". ומדובר על רופא מאותה רפואה מקולקלת, שהיא דווקא מתאימה לכלים המקולקלים שלנו. אם תתקנו את הכלים הרוחניים שלכם, תראו שהרפואה הגשמית גם תשתנה לטובה. אבל בינתיים זה מתאים לזה. כך קורה בכל מקום ומצב בחיים, אנחנו נהיה יותר מתוקנים, העולם שלנו יהיה יותר מתוקן. האוויר, המים, כל מיני נתונים שאנחנו מקבלים מצד הטבע, הרגעת הרי געש, הוריקנים למיניהם ועוד כוחות רעים וכן הלאה, הכול תלוי במצב הפנימי שלנו, וקחו את זה בחשבון.

ואני ממשיך ואומר שאנחנו חייבים בזה ללכת מבחינה רוחנית, ולא בצורה גשמית שכל אחד מוצא לעצמו איזו שיטת תיקון, שיטת רפואה ועוד משהו חדש. אני מקבל יום יום מפה ומשם דיווחים על חברים שלנו שנמצאים בנזק גדול מכל הרשלנות הזאת, וצר לי שלא שומעים.

שאלה: אנחנו יכולים להשתמש בכלים שלנו של גלגלתא ועיניים בשביל להתחבר לאח"פ של העליון דרך ההפצה לקהל הרחב?

זה לא כך. בכלים הגשמיים שלנו שאנחנו מתקשרים אחד לשני אנחנו לא יכולים לבנות כאן כלי כללי דאדם הראשון. הכלי הזה מעודכן על ידי הכוונות הנכונות שלנו על מנת להשפיע, ואם אנחנו עושים פעולת הפצה, זה לא אומר שאתה עושה כאן כוונה על מנת להשפיע ומתחבר ממש מכלים לכלים. אבל גם הפעולה אפילו ללא כוונה אם היא פעולה נכונה לחיבור, להתקרבות, אז זה נכון וטוב.

שאלה: אני מבין שהמדע לא מתוקן, אבל מה זה אומר לעשות את החיסון, זה לגלות את הרע בכל האנשים, לחכות שהרע יתגלה בחוץ?

אנחנו נמצאים במערכת שהיא נקראת אנושות, חברה אנושית. במערכת הזאת יש המון קלקולים, כולה כולה היא ממש אוכלת את עצמה בצורה אגואיסטית. אין מצב אחר, זה מה שיש לנו. הבורא שמסדר לנו את החברה שלנו העולמית, האנושות כולה, שמונה מיליארד אנשים, הוא מסדר אותם בצורה כזאת שהם יראו את עצמם בצורה שרואים, וכך הם צריכים להתנהג. אנחנו מקבלים מה שמתאים לנו, מה שמגיע לנו. כמו שגם במשפחה, גם בחברה הקטנה סביבנו, בתי ספר, אוניברסיטאות, מקום עבודה, בתחבורה ברחובות, ביחסים בין בני אדם, במלחמות, ביחסים בין המדינות וכן הלאה וכן הלאה, אנחנו זה כל הכלי שלנו הלא מתוקן. תקבל את זה כיש, כמצב הנתון.

עכשיו אנחנו צריכים לראות את הכלי הזה כמה שהוא משתנה לכיוון הטוב, ואיך אנחנו יכולים לגרום לזה. כי אנחנו לפי ההסבר של המקובלים נמצאים במצב שנקרא לקראת גמר התיקון, הדור האחרון, ולכן בוא נראה את עצמנו בכל זאת קשורים לכל המערכות שהעולם מגלה לנו.

אסור לך להתרחק מהציבור כמו שכתוב, אתה חייב להיות מחובר עם כל המציאות. אומנם אתה לא מקבל את הגישה שלהם, איך שהם רואים את העולם ואת המציאות, אבל אתה נמצא בזה יחד איתם. ולכן אנחנו צריכים להיות מחוברים כמה שיותר נכון, וכמה שיותר גם כן להשפיע עליהם. לכן ההפצה היא חשובה, לשנות את היחס שלהם להכול.

שאלה: על פי אלו קריטריונים אפשר לקבוע עד כמה אנחנו מחוברים בעשירייה?

אתם לא יכולים למדוד את עוצמת החיבור ביניכם בעשירייה, אלא כל פעם להשתדל שעוצמת החיבור תהיה יותר ויותר גדולה. אבל עדיין אין לכם איזה מכשיר שעל ידו אתה מודד עד כמה הקבוצה היא מחוברת, עד כמה אני מחובר אליה, אתה לא יכול.

קריין: קטע מספר 26, כותב בעל הסולם.

"אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")

קריין: קטע 27, כותב בעל הסולם.

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. 

ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". 

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

זאת אומרת, שמה שמגיע לו לא מגיע לו מאף מקום אלא מהבורא, מטוב ומיטיב, וכדי להיטיב לו, לקדם אותו למטרת הבריאה. ובמידה שהוא מקבל את הדברים האלה, היינו בכלים דהשפעה, אין לו יותר פחד ואין לו יותר שום ביקורת על מה שהבורא עושה לו, אלא מקבל את הכול, מפענח את הכול רק לטובתו ודרכו לטובת העולם כולו.

שאלה: איך הוא יכול בעצמו לתפוס את זה כטוב, לקבל את זה כטוב, כשהמצבים האלה מגיעים כפחד, יראה כמו שמתואר?

קודם כל היחס הנכון למה שאנחנו עוברים הוא חייב להיות כיסוד של החברה. שכולנו צריכים להיות בהרגשה שאנחנו כולנו מתקרבים לטוב על ידי כוח הטוב. ורק כוח האגו שלנו של כל אחד, וגם היחסים שלנו שעדיין מקולקלים, הם לא נותנים לנו לראות את הטוב ולהיות בטוב. ואנחנו יחד כולנו משתדלים להתחבר כדי להילחם עם אותו כוח הרע שהוא הבורא בעצם רק באחוריים שלו, שמשפיע עלינו כדי שאנחנו נדרוש ממנו שיתהפך לטוב.

ואנחנו צריכים להיות בזה עקביים וממש כל הזמן לא לעזוב אותו. כמו שילד קטן לא עוזב את האימא, הוא כל הזמן רוצה ודורש כי הוא יודע שאין לו ממי עוד לקבל עזרה. ואז הוא נמצא בדרישה, בצעקה, הוא כל הזמן תופס אותה ומנענע אותה עד שהוא מקבל את מה שמגיע לו, כך הוא חושב. והאימא צריכה כבר להיות כאן מבינה מה היא יכולה לפרגן לו ולעשות, ומה היא לא יכולה אלא בדרך הפוכה, אפילו בשקר לסובב אותו, עד שהוא מבין שהוא לא יקבל מה שהוא רוצה, אבל זה לטובתו שלא יקבל כי זה מסוכן נגיד או משהו, ואז היא נותנת לו תמורת זה משהו אחר.

וכך אנחנו עם הבורא. צריכים להיות יותר ויותר חכמים, בעלי ניסיון, אנחנו צריכים באמת לראות איך אנחנו נמצאים עם הבורא במערכת יחסים יותר ויותר בוגרת. אני מתייחס אליו כך שאני ביחס שלי אליו יכול לקבל ממנו בחזרה את התגובה שלו, שהיא גם כן יותר ויותר מבוררת ומובנת לי.

תלמיד: איך בכל עשירייה נגיע למה שהסברת, צריך לארגן פעולות ספציפיות כלשהן?

אתם חייבים כל הזמן לעבוד בזה. מה זאת אומרת שאני עכשיו צריך לארגן משהו חדש בעשירייה? אנחנו כל הזמן צריכים להיות בזה, וכל הזמן לארגן דברים חדשים. איך אנחנו מגיעים כל פעם להתחברות חדשה בינינו שאנחנו פונים לבורא. איך אנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים ממנו משהו, שאנחנו מגיעים למצב "אני לדודי ודודי לי", וזה מהעשירייה, וכך משפיעים מהעשירייה לבורא.

אחר כך אנחנו דנים מה קבלנו, האם אפשר לראות שמקבלים את זה ממנו או לא? יכול להיות שעדיין אנחנו לא יכולים להרגיש האם [לא] היה שינוי או כבר היה איזה שינוי, בואו נדבר על זה, אבל בצורה יותר מצומצמת, מקוצרת, עניינית, וכך נתקדם.

זה חייב להיות ממש יום יום. פניה לבורא צריכה להיות קבוע וכל הזמן שולחים לו ומקבלים ממנו, שולחים לו ומקבלים ממנו. אפילו שזה לא נכון, אפילו שזה שקר, אפילו שלא מבינים, לא חשוב, זה כמו תינוקות, אבל רוצים להיות אתו בקשר וכל הזמן נמצאים, כביכול נמצאים.

אולי הקשר הזה מקולקל, לא חשוב, אבל בכל זאת זה הקשר. אנחנו בזה מביעים כמה שאנחנו רוצים לגלות יחס בינינו ועימו, אבל מביננו אליו, לא מכל אחד.

שאלה: מהו ההבדל בין פחד מלאכותי לפחד מהבורא? איך אפשר להבדיל ביניהם ואיך לעבוד עם יראת ה'?

פחד מלאכותי זה פחד שאני משייך את זה לכל מקור אחר חוץ מהבורא. ופחד מהבורא, שאני משייך את זה לבורא, שממנו יש לי. אבל אם אני מרגיש שזה ממנו אז זה כבר מגיע דרך המתקה, ואני לא מרגיש את זה ממש כפחד, אלא יכול להיות שזו יראה, אבלv יראה הזאת גם מגיעה אלי במצב שהבורא מסתיר את עצמו. וכאן אנחנו צריכים לברר עוד דברים.

שאלה: שאלה כזו מאדם שלא לומד איתנו, אבל צופה בתוכניות שלך, אם תוכל לעזור לנו למצוא בשבילו תשובה. הוא שואל, למה מיכאל לייטמן מדבר למשל על זה שנגיד, ההנקה ייחודית והתחליפים הם לא טובים, להעדיף הנקה רגילה בעוד שהמדע מאשר את זה, או הרפואה מאשרת את זה, ואילו חיסון הוא הכרחי? אני לא יכול לענות לו. אם תוכל לעזור?

אם יש לנו מחלה שהיא מגיעה כמגיפה לכל הקהל העולמי מקצה לקצה של העולם ויש כנגד זה איזו תרופה, אין לי משהו במקום זה, אז אני חייב להשתמש בזה כמו שאומרים הרופאים. יש כאן עניין של רופאים, ופוליטיקה, וכסף. הרבה דברים. במיוחד זה הדעת של הרופאים מבולבלת עם הדעת של אנשי העסקים, ומבולבלת עם הדעת של אנשי הפוליטיקה.

ולכן אנחנו נמצאים כאן במצב מקולקל שככה כל העולם נמצא בבלבול. אבל אין מה לעשות. הטבע שלנו שהיה צריך כבר להיות יותר מתוקן, בגלל שהוא מקולקל אנחנו משלמים על זה בסבל שלנו. בחוסר הבנה, בבלבולים ובחיים.

עכשיו, בקשר לחלב. גם שם, גם כסף, גם פוליטיקה, גם כל הדברים. אין יותר נכון מצד הטבע מחלב האם לתינוק. זה ברור, מה שלא יהיה. יכולים להגיד לי אלף ואחד סיבות. אין דבר כזה. כי זה בא מהטבע שהבורא סידר לאישה שיש חלב וגם לכל חי, ועל ידי חלב האם התינוק צריך לגדול. ואנחנו רואים שככה זה.

אין חלב? אז יש נשים אחרות, כמו שכתוב בתורה גם אבל חלב אם. זאת אומרת, התורה נותנת לך דוגמאות. אישה מולידה, אם אין לה חלב, אז נותנים את התינוק לאישה אחרת שהיא יכולה להניק אותו. אבל לא מחליפים חלב אם בחלב פרה, אפילו, או עז או משהו. לא. זאת אומרת, חלב אם. כך כתוב.

יש לך כאן אלף ואחד דברים, אבל ברור לנו שחייב להיות משהו מותאם למין האדם וזה חלב אם, קודם כל. חלב אישה.

ואני מבקש, אל תהיו חכמים כאלו שאומרים היום ככה, מחר הכול מתהפך, כרגיל בחיים שלנו, אז הם אומרים אחרת, אלא תלכו לפי הטבע. שם צריך להיות הפתרון הנכון והתיקון.

שאלה: האם תוכל בבקשה להסביר לי את יראת שמים?

אני לא חושב שאת המושג הזה של יראת שמים אפשר להסביר. זה לאט לאט, אומנם כתוב על זה, והרבה כתוב, אבל לאט לאט אדם צריך לקבל התרשמות פנימית מה זה נקרא "יראת שמים".

בקיצור, יראת שמים אפשר לחלק לכמה דרגות. לעומתנו שאנחנו קטנים זה לדרגה שאני מפחד מהבורא מפני שאני מפחד מהעונש, ויכול להיות שאני כבר מפחד מהבורא מזה שאני לא יכול להשפיע נחת רוח לו. זאת אומרת, או שאני לא יכול להשפיע נחת רוח לעצמי או שאני לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא. אז יראת שמים מתחלקת לשני כיוונים. או כלפי שיהיה לי טוב או כלפי הבורא שאני אוכל להשפיע לו כל טוב.

ואז בהתאם לזה יש גם בזה וגם בזה כמה אופנים. זה נקרא "יראת שמים". יראת שמים, יכולה להיות שאני מפחד שאני אקבל עונש, ועונש יכול להיות בזה שאני לא אקבל הזדמנות להשפיע לבורא, וזה בשבילי העונש הכי גדול. תשתדל לעלות בדרגות יראת שמים עד הדרגה השלימה ביותר.

תלמיד: אנחנו אצלי בבית לא התחסנו, אבל לא בגלל שיש לנו איזה אג'נדה או איזה תיאוריה או איזה שיטה משלנו, חס ושלום. פשוט יש לנו חשש בבית. אנחנו לפני הולדת ילדים. אנחנו לא יודעים איך זה ישפיע, לא מחר, בעוד חצי שנה, בעוד שנה, בעוד שנתיים. אז רק בגלל החשש הזה אנחנו נמצאים בדילמה.

אני לא נותן עצות פרטיות לכל אחד ואחד. אני לא יכול. אלא אתם תחליטו מה אתם עושים. אני לא נכנס לאף אחד ולא אומר לאף אחד. שמעתי שבארגון שלנו הוחלט שאנשים שלא מחוסנים לא נכנסים לתוך הבניין של "בני ברוך", ואתם תחליטו בקבוצה מה שכבר אתם עושים, או בבית של כל אחד ואחד.

אני בעד לקיים מה שכתוב. "ניתן לרופא רשות לרפאות". הבורא נותן לו את הכוח לרפאות. עכשיו, בגלל שהרפואה מקולקלת, והרופא הוא אגואיסט, אז יש כאן כל מיני פתחון פה להגיד ש"זה לא כדאי. זה המשחק שלהם" וכן הלאה. אבל מה שלא יהיה, בואו אנחנו נהיה יותר ויותר צמודים לחיים.

אני בטוח שהפנדמיה הזאת תלמד אותנו איך נכון להתייחס לכל הדברים. יש חיסון כללי, אנחנו חייבים להתחסן. כך זו בעצם הגישה הכללית. אני לא יודע, עם ילדים, או לא ילדים שאתה רוצה שיהיו לך, ועוד כל מיני תנאים. אני לא יודע. לא לפי המדינות ולא לפי התרופות.

אבל עכשיו אנחנו מגיעים לגל של הפנדמיה הזאת השני, אפשר להגיד שני, האמת שזה השלישי, נראה לי, אבל לא חשוב איך, בואו אנחנו נתייחס לזה ברצינות. אני מקבל גם כל מיני אימיילים מהחברים שלנו בכל מקום בעולם, יש נזק גדול מהפנדמיה הזאת במשפחות, ובדרך כלל הם לא מחוסנים.

ואני אמרתי על זה שאולי כדאי בכל זאת לחשוב על החיסון. אני לא מחייב את התלמידים, אלא אני מסביר להם מה המצב. ואמרתי כבר בגל הראשון של הפנדמיה שהוא ייחלש, ואחר כך יבוא גל שני, ועכשיו מגיע הגל השני. ועוד חכו מה שיהיה לקראת החורף, עד כמה זה יהיה לא נעים. אז בואו אנחנו בכל זאת נחשוב על איך לשמור על עצמנו.

תלמיד: תודה.

אין לי יותר מה להגיד, ואל תשאלו אותי יותר. הדעה שלי היא ברורה. אני לא מחייב אף אחד, אבל אני מזהיר אתכם שוב. זאת מחלה שהיא לא תעזוב אותנו בקלות עד שאנחנו נכנסים לתיקונים פנימיים בינינו יותר ויותר.

כי סך הכול אנחנו נמצאים בתהליך של הדור האחרון וזה מה שהבורא רוצה לראות באנושות, שהיא מתחילה, אם לא בצורה טובה אז בצורה רעה, על ידי המכות, בכל זאת להתחבר מאין ברירה ולגלות שהיא תלויה זה בזה.

אנחנו עוד לא מרגישים את הכיוון הזה והמטרה הזאת, אבל אנחנו נגלה שהפנדמיה היא דווקא מאחדת אותנו, שהיא נותנת לנו אפשרות להרגיש תלות הדדית, ושכל המקרים, אל תביאו לי את כל המקרים. אני לא מעוניין בזה. אני מסתכל על זה בצורה כללית מצד הבורא. יש לו בזה ודאי תוכנית ומטרה. כדאי לנו לגשת לפי חוקי שיטת התיקון.

שאלה: האם אפשר להגיד שיראה ופחד באים לאדם בעקבות זה שלא ניצל הזדמנויות לחיבור?

נכון.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבד או לסדר את הפחד שלנו בכיוון מטרתי, לכיוון המטרה?

זה רק על ידי זה שאתם תדונו על זה בקבוצה, ותראו לפי מה שאנחנו לומדים, שכל פעם הפחד הוא יהיה כמנוף, כמקור לפנייה לבורא, זה הכול.

בסופו של דבר בשביל מה כל ההרגשות השליליות? כדי לפנות למקור מאיפה הן באות, ולמה אנחנו מקבלים מהמקור הזה מכות? מפני שאנחנו לא מחוברים עימו בצורה נכונה, פנים אל פנים, אלא פנים באחוריים, שאצלנו זה כלים דקבלה מצדו זה כלים דהשפעה, אז הוא מכלים דהשפעה פונה אלינו אבל אנחנו לא רוצים ככה לקבל אותו כי הכלים שלנו בינתיים הם כלים דקבלה, ולכן אנחנו מרגישים מכות במקום ממתקים בוא נגיד, זה כל העניין.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שכלי המדידה של האדם בתוך העשירייה הוא החברים, ומאחורי החברים הוא רואה את הבורא. אבל כשמדברים על העשירייה מדברים רק על העשירייה מול הבורא, אני לא מצליח להבין את זה.

מה אתה לא יכול להבין, לא הבנתי.

תשמע דוגמה, הבורא שולח לנו את הפנדמיה וכל העולם נמצא באיזו מכה, מחלה. אנשים לא יכולים לצאת לרחוב, חכה מה שעוד יהיה. שוב נסגרים מקומות ציבוריים, רק דברים הכרחיים עובדים וכל היתר יושבים בבית וכולי. מה הבורא רוצה? הבורא רוצה שעל ידי זה שאנחנו יושבים בבית נשנה את הקשר בינינו מרעה לטובה. זהו, תחשבו.

זה כמו שאבא נותן לילד עונש, "תעמוד בפינה ותחשוב למה זה מגיע לך ממני", והילד הזה עומד בפינה ואין לו על מה לחשוב, הוא מחכה שזה יגמר. ככה בדרך כלל האגו שלנו מכוון אותנו. מה אנחנו צריכים להבין? ששמו אותנו עכשיו בפינה באיזה עונש, או סגרו אותנו בחדר שלנו כדי שלא נצא משם ונחשוב איך נכון להתייחס לחיים.

זאת אומרת שהמכה היא לא מכה אלא הקדוש ברוך הוא, במה שהוא מכה הוא מרפא, אנחנו צריכים לראות בדברים האלה תרופה, כמו ההורים שהענישו אותנו אולי במשהו, והם רצו שיצא מזה טוב. אז זה קודם.

עכשיו אנחנו רואים שבפנדמיה כל מדינה אולי מתגאה במה שהיא עושה, "יש לי תרופה כזאת נגד הפנדמיה", "יש לי תרופה אחרת", כמו שהרוסים אומרים כנגד האמריקאים, כנגד הגרמנים וכן הלאה.

מה הבורא רוצה? זה לא יגמר, אנחנו נשלם על זה בהמון סבל וכסף והכול, אבל בסופו של דבר האנושות תלמד שזה לא העניין שלי או שלך, אלא זה העניין שלנו, וכדאי לנו לפתח אולי יחד כולם תרופה אחת אם זה אפשרי. יכול להיות שיש בזה עוד כל מיני תנאים, אבל כדאי לנו לפתח בזה תרופה אחת כדי להילחם נגד אויב אחד, וזהו, זאת אומרת הבורא מלמד אותנו.

וכך בכל דבר ודבר, אנחנו נמצאים בדור האחרון, המכות האלו מכוונות אותנו רק לחיבור,

כמה שנבין את זה מהר נראה שהפתרון פשוט וממש מהיר.

שאלה: אמרת שכשאנחנו מתעכבים בתיקונים אנחנו צריכים לשלם על זה בסבל. איך לא ליפול לחרטה, להאשים את עצמך ולהיות כ"כסיל שיושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"?

אז תסבול ותסבול עד שהסבל עצמו יביא אותך לשאלה הזאת "מה אני יכול לעשות כדי לא לסבול?", ומתוך זה תגיע לפתרון, כרגיל בחיים שלנו.

שאלה: בקטע כתוב על מעשה כשפים, על מה מדובר?

זה לא חשוב לנו, תהיה יותר מציאותי כלפי מה שכתוב. נראה לאדם שיש מעשי כשפים, שיש כל מיני דברים הנמצאים למעלה מהטבע ובני אדם עושים אותם. אין דבר כזה, הכול בא אך ורק מאין עוד מלבדו.

קריין: קטע מספר 28, כותב בעל הסולם.

"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

זאת אומרת ודאי שאנחנו מתקדמים בדרך כלל דרך החסרונות, קלקולים, שנופלים, קמים, נתקעים במשהו. הפרעות הן אותם המצבים שמלמדים אותנו.

אנחנו רואים את זה אצל תינוקות. כל פעם התינוק מנסה כך וכך, וכל פעם הוא רואה שזה לא הולך, אבל ביני לביני הוא מתחיל בזה להתחזק, זאת אומרת שההפרעות האלה מחזקות אותו וגם מכוונות אותו יותר נכון.

בגוף ישנו כוח שלא נותן מנוחה, אצלנו זה יותר ברור שזה בכל זאת הבורא שעומד מאחורי הקלעים, עד שאנחנו מתחילים לגלות שהבורא נמצא בשני הכיוונים, גם מצד הרע כביכול שלא נותן לנו לעשות תיקונים וגם מצד הטוב. כי המטרה שלו היא לא שנוכל לעשות הכול על מנת להשפיע, אלא המטרה שלו שעל ידי זה שנרצה להגיע לעל מנת להשפיע נתקשר אליו כי הוא מקור הבריאה, וממנו נקבל את הכול.

לכן, יש כאן בלימוד שלנו, לסובב את עצמנו כל פעם למטרה יותר ויותר איכותית, כמו שבעל הסולם כותב כאן עד ש"הבורא ימלוך עלינו", שזאת המטרה וזה מה שחשוב לנו.

אני מקווה שתעברו על כל השאלות שדיברנו עליהן היום, אפילו תקראו יותר קדימה ותדונו על זה, כי בשיעור הבא אנחנו נהיה מסודרים נכון וטוב. אני חוזר מחרתיים ואז אנחנו נתחבר נכון.

אני ממליץ שאולי בשיעור של מחר שאני לא אהיה, אני לא רוצה לעשות לכם הפתעות, אני נמצא מחר בדרך הביתה, אני רוצה שאתם תנצלו את הזמן הזה לבירורים ולימוד ולעשות שיעור כזה שכולם משתתפים בצורה כמה שיותר שווה. ולא לשים סתם במקומי מישהו אחר, אלא שאתם תרגישו שיש במקום מורה כוח החיבור שלכם.

האם אתם יכולים כך לארגן את עצמכם שמעכשיו ועד מחר בבוקר אתם מסדרים את המורה שלכם שזה כוח החיבור של כל הקבוצה העולמית ולא אחד או שניים מכם. יש ודאי אנשים שמדברים יפה ויודעים גם להפעיל את הציבור, יש כאלו, זה ממש מקצוע. אבל יותר טוב אם תחשבו איך אנחנו יכולים להגיע למצב שכל אחד ואחד ירגיש את עצמו שהוא נמצא בחיבור הזה ומקיים בו את התפקיד שלו ממש בצורה השלמה, המלאה, ויש לו מזה סיפוק שהוא משתתף עם כולם, ויש לו הרגשה שיחד עם כולם דווקא הם נמצאים בנגיעה בבורא. והבורא זה לא מכאן והלאה אלא נמצא בינינו, במרכז החיבור בינינו כך שדווקא בצורה כזאת אנחנו נוגעים בו, דרך כל החיבור.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו נוגעים בבורא במרכז החיבור שלנו?

שאנחנו מרגישים שהחיבור בינינו נותן לנו מדרגה יותר עליונה, מצב יותר עליון, רוחני, כזה שכל אחד נמצא בביטול עצמו מצד אחד, ומצד שני הוא משייך את עצמו לחברה ונעלם בתוך החיבור עם החברה בזה שמקדיש את עצמו להם, ובהרגשה הזאת שזה צמצום, מסך, אור חוזר, הוא מתחיל לגלות את המצב הרוחני שלו.

תבררו ביניכם איך אתם מגיעים למצב כזה, איך אפשר לעשות את זה. ישנם אנשים שמאוד קשה להם להגיע לזה, וישנם שמגיעים ביתר קלות. הכול תלוי בעומק הכלי. בדרך כלל אנשים שקשה להם הם נמצאים בכלים חזקים, גדולים, אבל עד שהם מגיעים לתיקון שלהם זה ממש שנים והמון עבודה. אז לכל אחד ואחד התפקיד שלו.

תלמיד: בחיבור הזה שאנחנו מתמוססים, מה אנחנו מצמצמים שם?

אנחנו מצמצמים את הרצון לקבל שלנו, עד שמתחילים לראות את עצמנו כמבטלים זה את זה, זאת אומרת לא כל אחד אלא מבטלים זה לעומת האחרים. כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים כדי להתכלל לנקודה אחת. ואז במידה שאנחנו נמצאים בנקודה אחת של ביטול, כל אחד כלפי החברה, אנחנו מתחילים כבר לעבוד, כך שנקודת הביטול הזו יכולה להרחיב את עצמה. קודם כל בזה שכל אחד לא רק מבטל את עצמו כלפי החברה, אלא הוא נכלל מתכונות הזולת, של החברים, של העשירייה, וכך הוא מתקדם.

ואחרי שמבטל את עצמו כלפיהם הוא יכול להתכלל מהם, ואחרי זה הוא יכול לתקן את עצמו במשהו ולהתכלל בהם, לא רק מהם אלא בהם, ובצורה כזאת הדדית בונים את גוף הנשמה שהיא כולה בשיתוף ביניהם. כך עושים. וזה מה שניתן לנו לעשות בתקופה של הדור האחרון. זו עבודה ומאוד רצינית. לכן אנחנו צריכים לחשוב שזה לפנינו, אבל הכול מגיע דרך נקודת הביטול של כל אחד כלפי הזולת. "זולת" הכוונה חברים בעשירייה.

תלמיד: ומה עם הרופאים שהם נגד החיסונים?

שיהיו נגד, אבל אם ישנה תרופה ואפשר בזה להציל כמה חיים, אז אנחנו צריכים לעשות את זה. נגד, אז נגד. אני לא פוסל אותם, תמיד אנחנו נמצאים בספקות בכל דבר שנמצא בידי אדם אבל אין ברירה. אני רואה את זה במדינות. לא אכפת לי רופאים ולא אכפת לי מה שהם חושבים, אני רואה שישנם אנשים שממש מתים בכמויות. בכמויות. ואני מקבל אימיילים מתלמידים שלנו, במשפחות שלהם מה שקורה. אז אל תגיד לי נגד או בעד, אפשר לעשות את זה? אז שאדם יחליט.

תלמיד: הלא היום מדובר על זה שבאיכילוב אפילו מצאו אילו כדורים או איזו תרופה, לא חיסון שכאילו מעלימים את זה, ויש כל מיני כאלה, גם בארצות הברית מצאו משהו. ואתה מבין, זה עושה הרבה בלגן בראש.

זה אצלך בלגן בראש, אצלי אין בלגן ואני לא רוצה לשמוע אותך יותר. תפסיק להיות "טייס", כבר עברו שלושים שנה מאז שעבדנו בטייסת, עזוב, מספיק.

שאלה: למה הבורא מייצב את התנאים האלה, שיש מדינות שמגיבות בצורה מהירה כדי לחסן את האנשים ומדינות אחרות עושות את זה בצורה יותר איטית. מה המטרה של זה?

אני לא נכנס. זהו, בזה אני גומר את השיעור. אתם לא מבינים איזה יחס יש לי לכל העניין. הבורא עושה כך או הבורא עושה אחרת, אני לא יודע ולא אחראי על פעולות הבורא, אני מדבר מצד הנברא. כלפי הנברא יש חוק, "ניתן לרופא רשות לרפאות", ישנה התרופה ובכלל רפואה. מאיפה היא התפתחה? הבורא נתן מהכוחות שלו תיקון לטבע, כדי שאנחנו נוכל לשלם על זה בצורה גשמית על ידי יגיעה, על ידי כסף, על ידי סבל, אנחנו מפתחים כל מיני תרופות והתרופות האלה מאריכות לנו את החיים.

ואתם לא מבינים שאם לא היו תרופות אז האנושות הייתה נשארת באותה מידה ובאותה צורה כמו לפני אלף ואלפיים שנה? הכול בגלל התרופות האלה המלאכותיות, הכימיות, אנחנו בכל זאת חיים. אז אל תיקחו את הכימיה, תגידו "זה לא טבעי, אני לא משתמש בזה", בסדר, זו החלטה שלכם, אף אחד לא יכול להכניס אתכם לבית סוהר. אתם אחראים על החיים שלכם, קדימה.

תלמיד: החבר שאל על הארצות שאין בהן אפילו חיסונים, שאין לו אפילו יכולת לקבל חיסון. על זה הוא שואל.

אין לו יכולת אז אין יכולת, אז מה אתה רוצה. יש בטבע המון תרופות שאנחנו עוד לא יודעים עליהן עד כמה הן יכולות לעזור לנו. אז מה? משתמשים במה שיש. יש מדינות שאדם שם היה מאוד מעוניין להתחסן אבל לא יכול לעשות את זה, לא מספקים לכולם. מה אפשר לעשות? אנחנו מדברים על מה שאנחנו יכולים לעשות כתיקונים בזמן שמתקרבים לגמר התיקון.

יהיו מצבים מאוד קשים עם מלחמות, עם כל מיני בעיות, מכות רעב ואקלים ועוד ועוד. אנחנו צריכים בסופו של דבר לבנות את הדרך הנכונה מכאן אל המצב המתוקן, איך אנחנו עושים את זה. אז בבקשה, תנסו לחבר את המצבים האלה בצורה כמה שיותר נוחה לבירור, שאתם בכל זאת תשתמשו בהם אחר כך. אחרת אתם מקשים ועוד ועוד ועוד שאלות ושאלות ושאלות, ואחר כך מה אתם עושים? שום דבר. אז בואו נברר לאט לאט.

ככה אני ממליץ לעשות, ואתם, איך שאתם רוצים. רק צר לי אחר כך לשמוע מתלמידים שלנו, מהמשפחות שלהם, ששם ממש אנשים מתים. מתים, ודווקא במקרה הקורונה, בכל מיני כאלה מקרים. ואל תגידו לי שיש ויש עוד כל מיני דברים אחרים. הכול נמצא אבל ההחלטה בידכם.

שאלה: החבר שאל למה יש מדינות שמלמעלה מסודר שלא יהיה להם אפילו יכולת להתחסן?

אני לא אחראי על הקדוש ברוך הוא, אתה מבין את זה או לא? אני לא אחראי על המעשה שלו, שיש לו צורת דין שונה לכל מדינה ולכל העם ולכל אדם. זה נובע מהמערכת הכללית של אדם הראשון שיש כאלה שצריכים לסבול יותר ויש כאלה שפחות ויש כאלה בצורה כזאת ויש כאלה שבצורה אחרת, כן, יש. מה אני יכול לעשות? זאת המערכת הכללית, אנחנו לא רואים אותה, אנחנו לא מבינים את כל הדברים האלה, לא רואים מקצה עד הקצה של כל הבריאה וכל הנשמות איך שהן מתגלגלות ונכללות ונמצאות בקשר המתגבר וההשלמה הכללית ביניהן, אנחנו לא יודעים את זה, ולכן כשאתם שואלים על משהו אחד, זה לא רציני, ומקבלים איזו תשובה שנראית הגיונית, אז רוצים לייחס אותה לכל המערכת. איך זה אפשרי? הרי יש חוקים שלמים שצריכים עוד להתגלות.

שאלה: אתה אמרת שהמורה שלנו נמצא בחיבור בינינו, האם אפשר לפנות אליו לקבל תשובות לשאלות מתוך המערכת פנימית?

אתה יכול לשאול את העשירייה שלך, אם אתם מגיעים לאיזשהו עמק השווה ויכולים לברר את הדברים בחיבור ביניכם, מה טוב, [אם לא] אתם צריכים לפנות להנהלת בני ברוך, שם יש להם כל מיני מערכות, שבהן דנים ומקבלים החלטות, ואפשר לשאול אותם ולקבל תשובה, ככה אני מעדיף שתעשו. קודם כל החלטה שאדם מצטרף לעשירייה, ומעשירייה אם ישנה שאלה, אז היא פונה להנהלת בני ברוך.

אנחנו נפרדים עכשיו מכם, אני מבקש להיות יותר חכמים, יציבים, הכול יסתדר רק בצורה שאתם בכל זאת שומעים חוץ ממה שבא לכם מהבטן, ואז נתגבר ונתקדם. ודאי שעוד ניתקע בכל מיני שאלות שדורשות בירור. אתם תקיימו את השיעור מחר לפי ההמלצות וההדרכה שתקבלו ממרכז בני ברוך.

(סוף השיעור)