"חיוב הזהירות בחוקי הטבע.
כולנו רואים מתוך הכרה פשוטה אשר מין האדם מוכרח לחיי חברה, כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל זולת ע"י עזרת החברה, ולפי זה צא ודמה לך את המאורע הזה, למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד הולך ופורש מהחברה למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורים גדולים משום חולשתו לספק לעצמו את צרכיו, הרי שאין לו שום רשות להתרעם על ההשגחה או על גורלו, ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו אלא מכריז ומפרסם את טפשותו, כי בעת שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי בין החברה אין לו הצדקה לפרוש ממנה למקום שמם, ועל אדם כזה אסור לרחם להיותו הולך נגד טבע הבריאה, והיות שיש לו עצה לחיות כפי אשר גזרה עליו ההשגחה, וע"כ הוא נטול הרחמים. והמשפט הזה מוסכם מכל חברי האנושות לבלי חולק."
החוק שקיים בטבע הוא שהאדם יכול להתקיים רק בין יצורים שדומים לו. בטבע הבריאה והאדם, קיים חוק, שהאדם בונה לעצמו סביבה שתעזור לו, כך שהטבע, האלוקות, הכוח העליון, יוכל להתנהג איתו ולהפעיל אותו דרך החברה. לאדם לעולם לא תהיה יכולת להתקיים בעצמו ללא קשר עם הסביבה, פרט למצבים יוצאי דופן בהם הוא לא 'קיים' אלא 'שורד'. אנו בנויים מארבעה מרכיבים: מצע, דרכי התפתחות המצע, סביבה ודרכי התפתחות הסביבה. יוצא מכאן שחוק המציאות הכללי, פועל עלינו דרך הסביבה, ואם אנו יוצאים ממנה, אנו חותכים את הקשר עם הכוח העליון, עם כוח הטבע הכללי, ולא יכולים להתקיים. נשאלת השאלה, מהי הסביבה שאדם צריך לסגל לעצמו, כדי שיוכל להתקיים בצורה הטובה ביותר? כדי שיוכל להתפתח יחד עם הכוח הכללי שפועל עליו, הנקרא השגחה או הנהגה? במדע זה נקרא 'הומיאוסטזיס'. האדם נמצא תחת הכוח שמפעיל את הטבע כולו, ועליו לבנות סביבה שבה ירגיש את עצמו כנגד הכוח הזה בצורה הטובה ביותר. מדובר בנקודת היחס, נקודת האיזון שבין האדם לסביבה, שבה יש לאדם בחירה חופשית. בנקודה הזאת הוא יכול לקבוע איך להתקיים ולהתפתח וכך לחוש בטוב בכל שלבי ההתפתחות עד שיגיע למטרה. הוא אומנם לא יודע מהי המטרה, אך הוא רואה בבירור שהטבע הולך ומתפתח לקראתה.
"ואני יכול להוסיף ולהטעים את הדבר על בסיס דתי וליתן לו צורת משפט כזה - כיון שהשגחת הבריאה נמשכת מהבורא ית' שבלי ספק יש לו מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית,"
כשמדובר על הבורא הכוונה היא לטבע, שכן 'אלהים' הוא בגימטרייה 'הטבע'. החוק הכללי שנמצא בטבע, ודוחף את האדם להתפתח, נקרא בחוכמת הקבלה 'בורא'. אין זה דומה להגדרת הבורא ככוח או דמות כלשהי כפי שמגדירים אותו אנשים דתיים, אלא בורא הוא החוק הכללי המקיף את כל המציאות ומביא אותה למטרה נקובה מראש.
"נמצא שכל העובר על חוק מחוקי הטבע אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית, כי המטרה נבנית בלי ספק על כל חוקי הטבע ביחד אחד לא נעדר, כמו שנאות לפועל חכם שלא יחסיר ולא יעדיף כחוט השערה על פעולותיו המוכרחות אל המטרה. ונמצא אשר המקלקל חוק אחד הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית אשר הציב השי"ת, ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו ברואי השי"ת אסור לנו לרחם עליו, כי חוקי הטבע הוא מחלל ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזוהי צורת המשפט לדעתי."
חוקי הטבע, חוקי הסביבה האנושית, שולטים בסביבה שבה אנו נמצאים. אם אנו לא מקיימים את החוקים הללו, במודע או שלא במודע, אנו מזמינים על עצמנו תגובה לא נכונה ולא טובה. כמו שנהוג לומר 'אי ידיעת החוק לא פוטרת מעונש'. אם אני לא יודע על חוק המשיכה, לדוג', וקופץ מצוק גבוה אני אתרסק בוודאות. באותו אופן פועלים עלי גם יתר החוקים – חברתיים, סוציאליים ופסיכולוגיים וכן הלאה. הם לא מתחשבים כמה אני מבין, יודע ומקיים אותם. ולכן אם נדע את חוקי הטבע, ובמיוחד אלה שבדרגה האנושית, נגיע לחיים טובים בשבעים שנות קיומנו בעולם הזה, וגם מחוצה לו. החוק הכללי שפועל על המציאות שלנו, פועל גם על המציאות שבה אנו נמצאים מחוץ למימד הנקרא 'העולם הזה'. אם נדע אותו, נוכל לכוון את עצמנו למצבים הטובים ביותר, גם כאשר איננו נמצאים בגוף בעולם הזה. יוצא מכאן שידיעת החוק הכללי היא הסיבה לכל הטוב, ואי ידיעת החוק היא הסיבה לכל הרע שיכול לקרות איתנו.
"ואני חושב שלא כדאי למי שהוא לחלוק עלי, על הצורה הזו שנתתי למשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם, כי מהו החילוק אם אומרים אשר המשגיח נקרא טבע דהיינו חסר דעה וחסר תכלית או לומר אשר המשגיח הוא חכם נפלא יודע ומרגיש ויש לו תכלית במעשיו, כי סוף סוף כולנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע, וכולנו מודים שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש אשר יענישהו הטבע, ואסור למי שהוא לרחם עליו. הרי שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו רק במוטיב, שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ולדעתי הוא מטרתי."
אין חשיבות מהם הכינויים שמכנים את החוק הכללי שפועל עלינו. אפשר לכנות אותו בכל מיני צורות – בורא, אלוקים, טבע. אפשר לומר עליו שהוא בעל רגש או חסר רגש, בעל מחשבות ורצונות, שמחליט החלטות או לא; בכל מקרה הוא פועל עלינו. אם אנו יודעים את החוק הכללי, מקיימים אותו, ומתחשבים בו בהתנהגות שלנו, אנו מקיימים בכך מצוות. אנו בנויים מתר"ך רצונות, חלקים. אם אנו מקיימים כל רצון בהתאם לכוח היחיד שקיים 'מלמעלה' אנו מקיימים בכך תר"ך מצוות, ונמצאים באיזון עם הכוח שפועל עלינו. תר"ך מצוות מחולקות לתרי"ג מצוות ושבע מצוות נוספות. כפי שאנו משתמשים בצורה נכונה בכוח המשיכה ובחוקים אלקטרוסטאטיים כך עלינו להשתמש בחוק הכללי. אלא שפעולות הכוח הזה על המבנה שלנו, על הרצון שלנו, הם כלליות יותר. הן פועלות במישור האנושי, ולא במישור הכוחות וחוקי הטבע של העולם הזה. ככלות הכול, בכל הדתות ובכל האמונות, הן דתיים והן חילוניים, הכול מדברים על עקרון אחד. עקרון המתאר את הצורה בה אנו צריכים לפעול ולהתנהג כדי להיות עם הטבע בצורה הטובה ביותר. עלינו לדעת את חוקי הטבע בכל הדרגות – דומם, צומח, חי, מדבר, ובכל הרמות – גשמי ורוחני, ולקיים אותם. שאלמלא כן נכנס לצרות.
"וכדי שלא אצטרך מכאן ואילך להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו, טבע ומשגיח, אשר אין שום חילוק בקיום החוקים כמו שהוכחתי, ע"כ מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו, ואז אוכל לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע?, או להיפך, כי היינו הך הם, ולא נאריך במלות על לא דבר."
האם בעל הסולם מוכיח לנו שאין הבדל בין הטבע לבין אלהים באמצעות דוגמא של אדם העוזב את החברה ומחויב בעונש מצד הטבע ומצד האלהים?
השוני בין הטבע לאלהים נובע מהצורה בה אנו מכנים אותם ומתייחסים אליהם. כשנראה לך שיש לטבע שכל, והוא מחליט החלטות בהתאם לפעולות שלך אז אתה מייחס לו שכל, החלטות, רגש. אתה מרגיש את היחס שלו כלפיך בהתאם לפעולות שלך, וקורא לו בורא, אלוקים, מישהו שחי. כלומר אתה מכנה אותו לפי הצורה שנדמה לך שכך הטבע צריך להיות. באותו הזמן בדיוק, תמיד יהיו כאלה שייטענו את ההיפך. בחוכמת הקבלה אנו מגדירים שה'אור העליון נמצא במנוחה מוחלטת'. אם כך, איך אנו מייחסים לו פעולות כלשהם? הרי קיימת פעולה אחת שהיא 'להיטיב לנבראיו', כלומר להביא את הנברא להתאמה אליו. ניתן לומר שזהו חוק ללא שום חשבון. כלומר יש חשבון אחד בטבע והוא להביא כל פרט לעמק השווה, היינו לאיזון עם הסביבה שלו. החוק היחיד הוא להגיע לאיזון והוא מתקיים בכל הרמות – דומם, צומח, חי ומדבר, וגם ברמה הרוחנית. ככל שרמת ההתפתחות יותר גבוהה, חייבת להיות התאמה גדולה יותר בין החלקים, היינו בין היצור או האובייקט והטבע. יש יצורים, לדוג', ג'וקים, שיכולים לחיות בסביבה בה הטמפרטורה נעה בין פלוס חמישים למינוס חמישים, ולעומתם אדם שינסה לחיות בסביבה כזאת לא ישרוד. כלומר אלו חוקים מוחלטים, וקיימת בעיה איך לכנות אותם.
הטבע מתייחס אלי בהתאם לפעולות שלי. אם אני עושה דבר טוב או רע, הטבע והסביבה מתייחסים אלי בהתאם, ואז אני מכנה אותם כ'טובים' או כ'רעים'; למרות שברמה האנושית קשה לי לזהות התנהגות הטבע כ'רעה' או 'טובה'. החוק שלפיו אני צריך להיות באיזון עם הסביבה ולשמור על הטמפרטורה והלחץ המיטביים עבורי, דומה ליתר החוקים בדרגת הדומם. אדם אחד יכול לייחס לטבע שכל ורגש כי הם קיימים בתוכו ואחר לא. כלומר האדם מייחס לסביבה ולטבע תכונות לפי המבנה והתכונות הפנימיות שלו, כיוון שלא יכול לקבוע אם הם אכן נמצאים מחוצה לו. גישה דומה קיימת כלפי מחשב שאומרים שהוא עושה ככה או אחרת; למען האמת הוא גולם, ועושה בדיוק מה שהאדם מבקש ממנו. האדם מעביר למחשב את הרגש והשכל שלו, יוצר בו תבנית דומה לו וכך מצליח להבין אותו; כלומר האדם בנוי כך שמבין דבר אם יש לו משהו דומה אליו.
לכן אם נחדור לעומק הדברים נבחין שאין הבדל אם האדם מתייחס לטבע כמו לבורא, או כמו לטבע עיוור, שכן זהו אותו החוק שפועל עליו. אם אתה מקיים אותו טוב לך, ואם לא רע לך; כלומר בצורה שבה אתה מקיים את החוק אתה מרגיש תגובה. אם אתה מתפלל או לא, הטבע לא משתנה. האדם בעצמו משתנה על ידי התפילות ובעקבות כך הסביבה משתנה כלפיו. כלומר הסביבה לא משתנה משום שהוא מבקש משהו שמשנה אותה אלא משום שהוא משתנה בעצמו. האדם משתנה ולכן נמצא מול החוק האבסולוטי באיזון אחר, טוב יותר. זוהי גישה מאוד מטריאליסטית ומדעית וכאשר נפתח לאדם היחס הזה לטבע הוא רואה שהטבע ואלוקים הם אותו דבר. הוא מבחין שכל השינויים, יכולים להיות רק באדם עצמו כלפי החוק האוניברסלי הקיים מחוצה לו ונקרא טבע.
מהי המסקנה העולה מדבריו?
יוצא מכאן דבר פשוט, שעלינו לגלות את חוק המציאות הכללי לא משנה אם נקרא לו בורא, טבע, אלוקים או כל כינוי אחר. אם האדם ידע את החוק הזה, הוא יצליח תמיד, בעולם הזה ובעולם הבא, עם הבריות ועם עצמו. ידיעת החוק חשובה ביותר, כיוון שאם אתה יודע אותו, הידיעה שומרת שלא תפר אותו, ותרצה להיות איתו תמיד באיזון. זהו המקור לחיים הטובים. כך תדע מהי מטרת חייך, וכשתגלה אותה, תוכל לגשת אליה בצורה טובה יותר, קצרה ונוחה. חוכמת הקבלה מגלה לאדם את חוק המציאות הכללי, שבו נכללים כל הגלגולים וכל החיים שלו; כל המקרים שעוברים ויעברו עליו, האופי והסביבה שלו והצורה שבה הוא מתגלגל ומשתנה. הכול נכלל בחוק הזה, ואז האדם יכול לראות מסוף העולם ועד סופו.
חוכמת הקבלה עוסקת אך ורק בידיעת הבורא, ידיעת האלוקים. בג"ר דאצילות ועולם האצילות 'מתבשלות' הפעולות וההחלטות המשפיעות עלינו ועל העולם שלנו. כשלומדים על הפעולות הללו אנו לומדים על אותו עיקרון בצורה מדעית, סכמאטית, החלטית, לפי חוק. כדאי להתייחס למציאות בצורה מדעית, כמו שכתוב בתחילת המאמר: "מחקר מדעי על בסיס ניסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת". משמע, שאנו יכולים לחקור את המציאות כמחקר מדעי, על בסיס הניסיון שאנו רוכשים ומכאן להתקדם בצורה חיובית. כלומר אנו נצליח לראות ולהבין את המציאות וכך להיפטר מייסורים. הדבר דומה לאדם בעולם שלנו, שניזוק אם אינו יודע את חוקי הטבע. משום כך הורים שומרים על ילדיהם הקטנים עד שגדלים ומכירים את החוקים, ואז משאירים אותם להסתדר בכוחות עצמם.
האם קיימים מחשבה ורגש מעבר לחוקים?
לא קיים דבר מעבר לחוקים. ידוע שאם מזריקים לאדם חומר כלשהו הוא מתחיל להרגיש שמח, ואם מזריקים לו חומר אחר הוא לפתע נרדם; כלומר המחשבה והרגש שלנו תלויים באיזון החומרים והדחפים החשמליים בגוף. אומנם אנו לא מבינים איך זה פועל אך אלו חוקים מדעיים.
מה ההבדל בין השיטה שטוענת שהטבע נטול שכל ורגש, לבין השיטה שטוענת שיש חוק טבע שנקרא אלוקים?
אין כל הבדל בין השיטות. אנו חייבים לקיים את השיטה יהיה כינויה אשר יהיה, שאלמלא כן נקבל תגובה בהתאם. יש חוקים שאתה מכיר ויש כאלה שלא; ואלה שאתה מכיר אתה מקיים בלית ברירה. אתה יודע שלא כדאי לך לקפוץ מהחלון, לדוגמא, אך אם תפרוץ דליקה אתה תשקול שנית אולי בכל זאת עדיף לקפוץ. אתה עורך חשבון, מעריך את התוצאות ומחליט בהתאם. כלומר ידיעת החוק ותוצאותיו נותנת לך אפשרות להחליט. זהו הנוהג כלפי כל דבר בחיים. הבעיה שלנו היא שאנו לא מכירים את החוקים ולא יכולים להחליט כיצד להתנהג. אנו לא יודעים מה בא לקראתנו ומה 'מתבשל' בסביבה שלנו. כלומר זה מתבטא בעיקר ביחס הסביבה; הן ביחס הסביבה הקרובה אלי והן ביחס האנושות כולה, וכיצד אני צריך להתנהג אליהם. נדמה לנו לעיתים שאין כאן חוקיות אך למעשה אלו חוקים ברורים מאוד. כל גֶן שבנו אחראי על פעולה מסוימת; כלומר קיים גֶן שאחראי על גניבה, גֶן אחר שאחראי על פריצה, וכן הלאה כל גֶן אחראי על פרט אחר בהתפתחות שלנו. האופי ותכונות האדם הפנימיות מתוכננים וקבועים, ובהתאם להם מגיבה הסביבה כלפיו. אנו לא מבינים את חוקי התפתחות האדם לפי נשמתו, את חוקי התפתחות הסביבה, ומהו היחס הנכון שצריך להיות בין האדם לסביבה. זהו המקור לכל הבעיות ולסבל ב'עולם הזה' וב'עולם הבא' שאינו נגמר. לכן נאמר בפשטות, שאם תפתח את כל המציאות תראה זאת ותצליח. הגישה לרוחניות דומה לגישה בגשמיות אולם למרחק רב יותר. היחס לשתי הגישות צריך להיות אותו יחס.
האם אדם מגיע ללימוד קבלה מתוך התפתחות ה'נקודה שבלב' או שמא מתוך הסתכלות פרקטית, מדעית כפי שמתוארת במאמר שלפנינו?
אדם בא ללמוד קבלה משום שהתעורר לו רצון והוא לא יכול לשבת בשקט בבית או בפאב. החוק העליון פועל עליו לפי אותו עקרון ומביא אותו בלית ברירה.
האם ה'נקודה שבלב' מעוררת את ההתייחסות הזאת?
אם אנו נמצאים בקשר עם הטבע בדרגות דומם, צומח וחי, זוהי הדרגה שאותה אנו יכולים לחקור אותו. אנו לא יכולים להיות בקשר עם הטבע בדרגת 'מדבר', היות ואנו לא מרגישים ולא יודעים עלינו ועל הרמה שלנו. ממדרגת ה'אדם' אני יכול לצפות את הדרגות הנמוכות וללמוד אותם. כשאני נמצא בדרגה שלי אני לא יכול ללמוד על עצמי. עלי לעלות לדרגת גבוהה יותר, שממנה אני אראה ואבין את עצמי. הדבר דומה ליחס שלנו כלפי ילדים; שברור לנו מה הם רוצים, כיצד הם מתנהגים, כל ה'חוכמות' שלהם, כיצד הם מתפתחים. אנו יודעים עליהם מ'למעלה ללמטה' ולכן יכולים לשמור עליהם ולגדל אותם. לעומת זאת, אנו לא מבינים דבר על עצמנו. עלינו לעלות לרמה גבוהה יותר ומשם לראות את ההתפתחות שלנו. נראה לנו כי בדרגה שלנו אנו פועלים ללא סיבה ועושים מה שבא לנו, אך למעשה לכל דבר יש השפעה מלמעלה שמובילה את האדם ברצונות, במחשבות ובפעולות שלו לאן שמובילה. אם האדם לומד את החוקים ומבין אותם; בהתאם למידת הבנתו הוא יכול להשתנות כלפיהם בצורה נוחה וטובה יותר. מטרת היחידה של חוכמת הקבלה היא לעזור לאדם לממש זאת.
האם יצורים בדרגות חי, צומח ודומם צריכים לדעת את הדרגה שמעליהם?
דומם, צומח וחי לא צריכים לדעת שום פרט, אפילו לא על עצמם, כיוון שקיומם והתנהגותם טבעיים. לעומתם בדרגת 'מדבר' קיים חופש בחירה, כיצד לאזן את עצמו במצב ההסתרה כלפי חוק הטבע. אני קיים, מחוצה לי קיימת הסביבה שלי ומחוצה לה קיים חוק הטבע הכללי. האדם נמצא בהסתרה כלפי הכוח הכללי. לשם מה ההסתר הזה? מדוע אני לא רואה את הטבע האנושי או הרוחני, ששניהם זהים, בצורה גלויה כמו חוקי הדומם, הצומח והחי? ההסתר נותן לי הזדמנות לא להיות בובה או רובוט, ויכולת לחפש בזמן ההסתרה טבע או צורה שאני מעדיף; כלומר שאני אדמה בעצמי לטבע העליון, ללא לחץ הכרחי מצידו. הבורא נסתר כדי שבמצב ההסתרה נרצה מעצמנו להידמות לו. אם אנו חוקרים מה עלינו להיות ומה כדאי לנו להיות; אחרי חקירות וחיפושים ולאחר שמקבלים מכות ומתבלבלים, אנו מצליחים בהדרגתיות לצייר דמות שאנו רוצים להידמות לה. אנו מגלים משהו טוב מאוד ורואים שזה הבורא, שהוא חי וקיים. יש כאן חופש בחירה ומצב שבו האדם בורא את הבורא ומגיע לדרגתו ולהבנתו; בזה האדם מעלה את עצמו מעל דרגת הטבע הכללי בכוחות עצמו.
לכן אנו לא מבינים את הדרגה שלנו, דרגת האדם, דרגת 'מדבר'. פרט לכך שזה נסתר מאיתנו אנו גם פועלים בצורה לא רציונאלית וטועים, ואילו כל יתר היצורים – דומם, צומח וחי לא טועים לעולם, כיוון שקיימים אצלם חוקים מוגדרים שפועלים בצורה ברורה והחלטית.
"ומעתה חשוב לנו מאד להסתכל במצות הטבע לידע מה היא דורשת מאתנו פן תענישנו בלי חמלה כנודע, והנה אמרנו אשר הטבע מחייב את מין האדם לחיות חיי חברה וזה פשוט, אולם יש לנו להסתכל במצוות אשר הטבע מחייב אותנו לעשות מתוך הבחינה ההיא, דהיינו, מבחינת חיי החברה. וכשנסתכל בדרך כללית עלינו לעסוק בתוך החברה רק בשתי מצוות, שאפשר להגדיר אותן בשם "קבלה" ו"השפעה","
אין לנו בעיה עם הדומם, הצומח והחי, וגם לא עם אלוקים, שאין לי מושג מיהו ומהו ומשום כך אין לי שום 'עסק' איתו. אתה יכול 'לקפוץ' כמה שאתה רוצה ולא תבין כיצד אתה קשור לטבע העליון ומה יש לך איתו, למרות שיכולים לספר לך הרבה סיפורים בהקשר לזה. מסביבך אתה יכול להיות 'לא בסדר' רק כלפי המדבר ולא כלפי דומם, צומח וחי. כלומר אנו לא יודעים כיצד להתנהג רק כלפי המדבר. לכן הבחירה החופשית שלנו היא, היחס שלנו לעצמנו ולטבע. הפרמטר והנתון היחיד שאנו יכולים לשנות הוא רק כלפי הסביבה. זהו גבול הפעולה שלנו אם נרצה בכך ואם לאו. לכן כדאי לנו לחקור באיזה יחס לסביבה נמצא כל אחד, מה דורש החוק העליון וכיצד עלינו לסדר את היחסים בינינו לסביבה.
"דהיינו שכל חבר מחויב מצד הטבע לקבל צרכיו מהחברה, וכן מחויב להשפיע ע"י עבודתו לטובת החברה. ואם יעבור על אחת מב' המצוות הללו יענש מבלי רחמים כאמור."
אדם חייב לחיות בתוך חברה כיוון שכך עיצב אותנו חוק הטבע. כלפי החברה יש לנו איזון פשוט המורכב מקבלה והשפעה, דו כיווני. אם נבחר נכון, נגיע לאיזון ביניהם, נקיים את חוק הטבע ברמת המדבר ונגיע למצב טוב. המצב הטוב והאין סופי שלנו, תלוי אך ורק ביחס לסביבה. אל לנו לחשוב שקיימים עולמות נוספים, עולם שלאחר המוות וכל מיני דברים נוספים כיוון שאנו לא יכולים לגרום בהם לשינוי ואלו רק פנטזיות. הפרמטר היחיד שנתון בידינו הוא היחס לסביבה וכל היתר זה בסך הכול דמיון פרוע. עלינו לתת כאן דגש כיוון שבכך אנו מפרים חוק טבע.
"והנה במצות הקבלה, אין אנו צריכים להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף ומיד, ומשום זה לא תארע לנו שום הזנחה. אולם במצוה השניה שהיא "השפעה לחברה" אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד אלא שגם העונש מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך אין המצוה הזאת נשמרת כהלכתה,"
היחס כלפי החברה הוא קבלה ונתינה. עולה השאלה, איך החברה יכולה לשמור על היחס הזה בצורה שווה? האם היא מענישה מי שמקבל יותר לפי הבנתה? הרי גם החברה לא מבינה כלום. האם מישהו שלא נותן לחברה מקבל עונש או שאנו שומרים בעיקר שלא יגנוב? יוצא שגם היחיד וגם החברה לא יודעים כיצד להתנהג נכון לפי חוק הטבע שנסתר מאיתנו. אפילו כשאנו רוצים לקיים אותו, אנו אף לא פעם אחת מקיימים אותו נכון ולכן נמצאים כל הזמן במצבים לא טובים. נחזור ונדגיש שאם נדע את חוק הטבע הנכון בינינו לסביבה, ונקיים אותו כמו שצריך, אנו רוכשים בזה נצחיות, שלמות, עולמות עליונים, חיים מעל למוות וכל דבר אחר שנרצה. לא קיימים חוקים אחרים ברמת דומם, צומח, חי או מדבר והבעיה שלנו נעוצה אך ורק בדרגת המדבר.
"ולפיכך מטוגנת האנושות על האש במרחשת איומה, והחרב והרעב ותולדותיהם לא פסקו ממנה עד הנה. והפלא שבדבר, אשר הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותינו, כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת כן יתרבו עלינו העינוים והמכאובים בהשגת כלכלתנו וקיומנו.
הרי לעיניך בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית' לקיים בכל מאודנו את המצוה של "השפעה לזולתו" בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו לא ימעיט מלעבוד בכל השיעור המובטח להצלחת החברה ולאושרם, וכל עוד שאנו מתעצלים לקיים את זה בכל השיעור לא יפסיק הטבע מלהענישנו וליטול נקמתו ממנו, וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכלנו יחד נהיה מוכרחים לעשות יד אחת לקיים מצוותיה בכל השיעור הנדרש מאתנו."
הטבע מתייחס אלינו בנתינה מוחלטת ובלתי מוגבלת, ובהתאם לכך דורש מאיתנו תגובה דומה, כלומר שהאדם יתייחס לחברה בנתינה בלתי מוגבלת. אנו רואים שהטבע אכן מתקיים בדרגות דומם, צומח וחי. תא בגוף האדם, לדוג', מתקיים לפי חוק אחד; הוא מקבל מהגוף מה שנדרש כדי להתקיים וביתר הפעולות הוא משפיע לגוף על מנת שהגוף יצליח להתקיים. אף איבר אחד בגוף לא קיים לצורך עצמו, ואם מתחיל כך להתקיים הוא הופך להיות תא סרטני. הכול מתקיים בסופו של דבר כדי להשפיע לסביבה במאה אחוז, החל מתא פרטי דרך איבר שלם ועד לגוף כולו. זהו חוק טבעי שקיים בדרגות דומם, צומח וחי ואילו בדרגת המדבר עלינו להגיע לקיום החוק הזה מתוך בחירה חופשית רצונית.
מה ההבדל בין הבנת חוקי הטבע בדרגת חי, לבין ההבנה כאשר אתה מגיע לדרגה שמעל ה'מדבר' ומסתכל על אותו דבר, לדוג' כאשר אריה טורף?
אריה טורף משום שכך נולד לפי הטבע שלו ולא משום שמעוניין בכך. הוא חייב לאכול ולכן טורף, וברגע שהוא שָׂבָע הוא כבר לא טורף. כשהוא טורף הוא מקיים חוק טבע עיוור שנמצא בו, הוא לא מחליט ולא מתחשב בשום דבר, אלא הוא יודע מה וכמה לטרוף ומה לא. ניתן לומר שזוהי פעולה שלילית או חיובית עד כמה שאנו מבינים את הטבע, אך בכך הוא מממש חוק טבע ואת התפקיד שלו. אי אפשר להגיד עליו שהוא 'טוב' או 'רע' אלא הוא מקיים בכך חוק טבע שמחייב אותו לעשות כך ואז הוא לא טועה, הוא יודע בדיוק מה צריך להיות. כתוב ש"עגל בן יומו שור קרי", היינו שהוא רק עגל וכבר נקרא שור, כיוון שכבר יודע להחזיק את עצמו, איזה עשב לאכול ואיזה לא, מה בסדר ומה לא; הטבע פועל בו בצורה החלטית. הוא מקיים את הטבע ואין לו כל בחירה חופשית. הכול בפנים זה חוק טבע ואותו דבר נוהג גם אצלנו בדרגות דומם, צומח וחי ובגוף שלנו עם כל מה שיש בו; אולם בדרגת המדבר אין זה כך ועלינו להשלים זאת על ידי בחירה חופשית. איך נשלים מבחירה חופשית אם אנו לא יודעים את החוק הכללי? אנו לומדים את חוכמת הקבלה כדי לדעת את החוק הכללי, ובמידה ומשלימים אותו זוכים לכל טוב.
האם ניתן לומר שאדם בדרגת המדבר פועל מתוך הטבע הרי אף הוא מקיים את חוקי הטבע שמוטבעים בו?
בדרגת המדבר אנו לא פועלים לפי חוקי הטבע כי אנו לא יודעים כיצד לפעול, אנו טועים וסובלים.
מדוע אנו אומרים שאנו טועים וסובלים במקום לומר שהטבע מפעיל אותנו כך, לדוג', כשאדם רוצח מישהו אחר נוכל לומר שהוא פועל מתוך הטבע שלו, שבצורה כזו הטבע מפעיל אותו וכך הוא מקיים את חוקי הטבע?
בדרגת המדבר אנו נמצאים תמיד בספיקות, בחוסר הבנה, בחוסר החלטה ברורה. אנו נתונים לשינוי על ידי הסביבה. אנו מתוכנתים על ידי הטבע לבצע פעולות רק אחרי שביצענו חשבון, האם כדאי לנו לפעול כך או אחרת. אריה או חתול, לדוג', החשבון היחיד שהם עושים הוא 'האם אני חייב לעשות את הפעולה, למשל לקפוץ ממקום למקום או לבצע פעולה אחרת כלשהי? האם אני יכול או לא? כמה כוחות אדרש להשקיע לשם כך?'. לפני שחתול קופץ הוא מתנדנד, בודק את עצמו ורק אז קופץ. הוא לא טועה; ואם טועה סימן שהגוף שלו חולה ומשהו לא בסדר, כי לפי הטבע הוא לא יכול לטעות; זה דבר ידוע לחוקרי הטבע בלי קשר לחוכמת הקבלה.
האם אנו מתפתחים בתור בני אדם ובנקודה מסוימת אנו מתוכנתים להיעצר?
בעל הסולם מראה לנו מצד אחד כי אנו לא חופשיים כמו שחשבנו, ומצד שני שאנו לא מתוכנתים באופן מוחלט. יש לאדם בחירה חופשית צרה מאוד והיא היחס כלפי החברה. לא חשוב אם נקרא לה חברה, בורא, או אלוקים; בסופו של דבר הבחירה היא רק בזה. בעל הסולם רוצה להראות לנו את זה בצורה מדעית. המאמר הזה עמוק מאוד; חוקרי הטבע והאדם, סוציולוגים ופסיכולוגים לא מסוגלים להבין עדיין למה הוא מתכוון. זה לכאורה דבר פשוט ונראה שהכול יודעים אותו; הבחירה החופשית היחידה שלנו היא במידת הנתינה כלפי החברה. אם אתה שובר את הטבע שלך, ויכול להתחיל לחיות כלפי החברה כמו תא בגוף שלוקח כמה שצריך כדי לקיים עצמו ונותן את כל היתר, אתה מתחיל להרגיש מיד את החוק העליון הכללי שפועל עליך; אתה נכנס איתו לאיזון וכך מרגיש את העולם הרוחני.
ממה האדם מתחיל?
ראשית צריך להיות לאדם רצון ואת הפרטים הוא יוכל ללמוד בשלב מאוחר יותר. אין הכוונה שאנו הופכים להיות יפי נפש אלא עלינו להכיר את החוק הזה. זה דומה ליחס במשפחה בין הורים לילדם, שיכול להיות יחס יפה וטוב אך הוא יקלקל את הסביבה ויגרום לה רע; עלינו לדעת מהו 'טוב'. נאמר על הבורא שהוא 'טוב ומיטיב' אבל לפי הצורה שהוא מתייחס אלינו אנו לא רואים את זה כל כך. עלינו להבין בדיוק מהו החוק הזה.
נתינה ללא גבול, ללא חשבון, אינה נקראת פעולה. חייבים לעשות חשבון ולהחליט בצורה מדויקת מה ולמי אני משפיע. עלי להיות בחברה כמו תא או אבר בתוך הגוף, שפועל בדיוק לפי היחס הנכון לגוף, באיזון איתו, תוך כדי החלפת אינפורמציה, חומרים, כוחות ודעות; כלומר בהשפעה הדדית. קשה להגיע לאיזון מדויק ודוגמא טובה לכך היא תא בתוך הגוף. אם תא בגוף מתחיל להשפיע יותר או פחות ממה שנחוץ הוא תא חולה. אנו נדע איך להשתבץ בתוך החברה, בתוך היקום והמציאות האין סופית רק מתוך ידיעת החוק הנכון, האוניברסאלי, הכללי. ברגע שאנו מתחילים לקיים את החוק הכללי אנו מתחילים להרגיש מימד רוחני שאנו לא מרגישים אותו שנקרא 'מדבר'. 'מדבר' נקרא 'אדם', היינו אדם שדומה, מלשון 'אדמה לעליון'; כלומר אדם שדומה לחוק הכללי, לבורא, ומתחיל להרגיש את מה שאנו לא מרגישים היות ואיננו 'אדם'. אנו מתקיימים בדרגות דומם, צומח וחי לפי חוק שמחייב אותנו ואילו בדרגת המדבר אנו מוזנחים; אנו לא 'אדם' במובן הזה. הנקודה שלנו בתוך תוכנו היא יחס האדם לחברה, שמביא אותו ליחס לבורא, לפקיחת עיניים ולמציאות נצחית.
איך ניתן לטעון בגישת החקירה המדעית המטריאליסטית שקיים מצב שמוגדר כ"הסתרה", כלומר שקיים יצור בתוך מערכת חוקים מוחלטת שפועל בניגוד למערכת החוקים ומביא על עצמו נזק? האם יש פה סתירה?
העולם הזה הוא אזור מיוחד שנברא בכל המציאות הקיימת. הוא נקרא 'העולם המדומה' מפני שאינו קיים באמת. הוא קיים במידה ואינך מקיים את החוק בדרגת המדבר. לפי תפיסת המציאות, המציאות שאני מצייר היא העתקה מהתכונות הפנימיות שלי. יש לי תר"ך רצונות וכל אחד מהם נמצא ביחס שונה וברמת קיום שונה; הקרנת תר"ך הרצונות שלי על האור העליון בונה לי את תמונת המציאות, תמונת העולם. אני מתקיים כלפי הדומם, כלפי הצומח וכלפי החי אך לא כלפי דרגת המדבר. אני מתאר את העולם שלי לפי המציאות שאני מדמיין לעצמי בדרגת המדבר ולכן זהו עולם מדומה. אני לא תופס את החוק, את הכוח האמיתי שפועל עלי, ולא מדמה אותו בי על ידי קיום תר"ך מצוות או פעולות בתר"ך רצונות. במידה ואני מדמה את עצמי בכל רצון ורצון לחוק ובכמה שאני מדמה את עצמי, באמצעות פעולות נכונות שאני מבצע, משתנה תמונת העולם והופכת להיות מעולם מדומה לעולם רוחני. הוא נקרא עולם רוחני רק כלפי התמונה הדמיונית העכשוויות. רוחניות היא ידיעת וראיית החוק הזה בכלים וברצונות מתוקנים; עולם רוחני הוא המידה בה האור מתלבש בכלי המתוקן.
"הוכחת עבודתו ית' מפי הנסיון
אולם המבקר את דברי יש לו עדיין פתחון פה לשאול, כי עד עתה הוכחתי שצריך לעבוד לבני אדם, אולם מאין ההוכחה המעשית שצריך לעבוד במצוה זו לשם השי"ת?"
האם קיים קשר והיכן הקשר כשאני עובד כלפי הסביבה וכשאני עובד כלפי החוק הכללי? מדוע הסביבה והחוק הכללי הם אותו דבר כלפי? מדוע כשאני נכנס לאיזון עם המציאות שמביא אותי לדרגה הטובה ביותר של קיום, נצחיות, שלמות, ולזרימה בלתי מוגבלת בכל הכיוונים זה מביא אותי ליחס דומה לחוק הכללי, לבורא, לאלוקים? אני נמצא בסביבה משלי, בעולם משלי ובזמן משלי, וחי איתם במציאות פשוטה; אם אני מסדר איתם את היחסים אני מרגיש פתאום שאני חי בעולם הרוחני, זוכה לחיים נצחיים וכבר לא נמצא בעולם הזה. איך שני הדברים האלו קשורים זה לזה שהרי מקובלים בכל הדורות התרחקו מהסביבה, ברחו מהציבור וסגרו את עצמם במערה או בחדר וצפצפו על הכול? מה קרה שהדברים התהפכו כך שהיחס לסביבה והיחס לבורא, לכוח הכללי, הוא אותו יחס למרות שלא הרגשנו את זה אף לא פעם אחת מצד המקובלים?
"על זה אמנם טרחה בעדנו ההסטוריה עצמה, והכינה לנו עובדה מלאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו להערכה שלימה ולמסקנות בלתי מפוקפקות, כי הכל רואים איך חברה גדולה כמדינת רוסיה בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת אירופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתופית וביטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת זולת טובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם כל המדה הטובה של "השפעה לזולתו" במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם, ובמקום שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ויורד, עד שלא בלבד שאינם מוכשרים להיטיב את חיי העובדים ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם אפילו להבטיח להם את לחם חוקם ולכסות את מערומיהם. ובאמת עובדה זו מפליאנו בהרבה, כי לפי עשרה של המדינה הזאת ומרבית החברים לא היתה צריכה לכאורה על פי שכל אנושי להגיע לידי כך.
אולם חטא אחד חטאה האומה הזאת והשי"ת לא יסלח להם,"
כלומר קיימת חברה שהיא גרועה יותר משאר החברות בין אם הן בורגניות או פרימיטיביות, בין אם מקורן בסין, בהודו או באירופה, ובין אם היא חברת שבטים מאפריקה. עוד נראה במה היא חברה גרועה מהכול ומדוע הם סופגים מכות יותר מכולנו. כדאי לנו ללמוד מכך מכיוון שזוהי דוגמא מהחיים.
"אולם חטא אחד חטאה האומה הזאת והשי"ת לא יסלח להם, והוא כי כל העבודה הזאת היקרה והנשאה שהוא "ההשפעה לזולתו" שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת ולא לשם האנושות. ומתוך שעושים עבודתם שלא לשמו ית', לפיכך אין להם זכות קיום מצד הטבע עצמה,"
ההסתרה שבגללה האדם לא יודע כיצד להסתדר עם הסביבה ונמצא איתה בחוסר איזון נעשתה בכוונה. אין שום בעיה מצד הטבע אם היינו כמו חיות, צמחים או אבנים, כלומר בהומיאוסטאזיס ובאיזון מלא עם הסביבה. אם כך, מדוע אנו מבולבלים כל כך ולא מבינים את הקשר הנכון? מפני שאם נסדר את הקשר הנכון בינינו לסביבה, הדומה למעבדה, נגיע לקשר שלנו עם החוק הכללי, עם הבורא, עם הנצחיות והרוחניות. אם נקיים את הקשר הנכון נגיע לדרגה עליונה יותר.
לכן המצוות ש'בין אדם לחברו' חייבות להיות מכוונות ל'בין אדם מקום', היינו לחוק הכללי. לשם כך אנו מקיימים אותן. אני והסביבה שלי הם לא הדברים החשובים, אלא סידרו לי במיוחד את כל המצב הזה; שרק דרגת המדבר תהיה מבולבלת כלפי, ובכך שאני מחפש כיצד להיות בדרגה זו מאוזן עם הטבע, אני יוצא מעליו לדרגת האלוקים. לשם כך מסודרים למעני גם דומם, צומח וחי שנמצאים בתוכי ומחוצה לי. כלומר נתנו לי הזדמנות להגיע מתוך מחקר פשוט, שבו אני מרגיש ורואה במו עיניי ובו אני נמצא ביחס ובקשר ברור עם הסביבה; ומתוך זה שאני מחפש, מסדר ומקיים את היחס הנכון, אני יכול להגיע לדרגה נצחית ושלמה. אם אני לא עושה את זה, אני מפר בכך את חוק הטבע שברא לי את ההזדמנות הזאת, את הסביבה, שבאמצעותה אני אגיע לדרגה הרוחנית.
אם אני משתמש ביחס שלי עם הסביבה, כדי לשנות ולשפר את הסביבה, כך שיהיה לי טוב ברמה מסוימת, אני פועל לא נכון וכנגד חוק הטבע הכללי ואז חוטף ממנו מכה חזקה מאוד. אני לא מפר בכך איזשהו חוק בדרגת דומם, צומח או חי, אלא חוק בדרגת המדבר, שהוא מכוון כלפי האדם המפותח. לכן אם אנו מתייחסים לסביבה לא נכון, או שמתייחסים נכון אך ללא הכוונה המתאימה, היינו בלי המטרה להגיע לאיזון עם הכוח העליון, אנו מקבלים חזרה פידבק מאוד גרוע. זה מה שקרה ועדיין קורה ברוסיה. די בכך שהם סידרו יחס לא נכון בחברה במשך מספר שנים מועט בתחילת המאה העשרים, בתחילת המהפכה, כדי שעד היום, היינו במשך תשעים שנה, הם יסבלו. אין סוף לסבל שם ולא ידוע מתי הוא יגמר. ההרס פועל עד כדי כך עמוק בחברה. כדאי לנו ללמוד מכך, וָלא - אנו עלולים לחטוף מכות כגון אלו בכיוון הזה.
איך אנו מבצעים את החוק?
אנו לא מדברים כאן על דרכי ביצוע החוק הזה; איך אנו צריכים לקיים אותו, באיזה רצונות ומחשבות, מה סדר היחס, מהם התנאים שצריכים להיות לשם כך ומהי הסביבה. עלינו ללמוד דבר אחר, שאי קיום חוק היחס לחברה, שבעזרת הקיום הזה אני מגיע ליחס הנכון לכלל המציאות, היינו לבורא; אי הקיום הוא המקור לסבל, היינו לכל המכות שבעולם הזה ובעולם הבא, לחיים הזמניים ולגלגולים האין סופיים המלאים בייסורים. כרגע עלינו רק להבין זאת, וכדי לקיים יש לנו תורה שלמה.
מה יכול לעזור לנו להתקדם?
כשהיינו ילדים קטנים רצינו להיות גדולים מהר, ולא הבנו שזה לוקח כל כך הרבה שנים. גם היום אנו לא מבינים, למה זה צריך לקחת עשרים שנה ולא חצי שנה, לדוג'. ייתכן ואם היינו גדלים במשך חצי שנה, גם אז היינו שואלים מדוע זה לוקח חצי שנה; כלומר אנו לא מבינים את הפעולות שעוברות עלינו במשך גלגולים רבים, לאורך עשרות אלפי שנים בהם אנו קיימים. כל אחד מאיתנו עבר אלפי גלגולים אך מנין לנו לדעת האם זה צריך להיות יותר או פחות?
משום שאנו לא מבינים ולא מרגישים את המציאות העליונה שנסתרת מאיתנו, ומשום שאנו נמצאים כנגדה בגלגולים עולות בנו שאלות – מה קורה כאן? לשם מה כל ההיסטוריה הזאת? לאן היא מביאה אותנו? גם אם אנו מסכימים שהיא מביאה אותנו למשהו, מדוע היא ארוכה כל כך? מה אני עובר בגלגולים? מה אני עובר בחיים שלי? אנו רואים שאנשים נולדים, חיים ומתים מבלי לדעת מדוע הם מתגלגלים ומה הם עושים. חוסר הידיעה הזה אינו מעיד שאין בכך תכלית. כל הגלגולים בדרגות דומם צומח וחי הם הכרחיים, היינו על האדם למצות את כל הגלגולים בדרגות האלה. לאחר שסיים אותם, מתגלה בו ה"נקודה שבלב".
כעת הוא מתחיל להתגלגל בדרגת המדבר, שבה יש לו כבר בחירה חופשית והוא יכול לקבוע כמה גלגולים יעבור. בדרגות דומם צומח וחי, כאשר התפתח לתענוגים גופניים ולכסף, כבוד ומושכלות, לא הייתה לו ברירה. כשהתעוררה בו השאלה לשם מה הוא קיים בדרגות הללו, היה נותן לה פתרון ממה שראה בעולם הזה. האדם חייב להשלים את הגלגולים בדרגות דומם, צומח וחי, זה לא תלוי בו. בשלב מאוחר יותר נבין מדוע היינו צריכים לעבור התפתחות ארוכה במשך כל הגלגולים הללו.
אנו נמצאים בדרגת המדבר היות והתפתחה בנו ה"נקודה שבלב", ואילו אלה שעדיין לא התפתחה בהם ה"נקודה שבלב" לא נמצאים בה. כשאדם מתחיל להרגיש את ה"נקודה שבלב", הוא מתחיל לעבור גלגולים בדרגת המדבר, ובה הוא יכול כבר לקבוע כמה גלגולים יעבור ובאיזה צורה. בדרגה הזאת הוא נכנס אפוא לגלגולים של בחירה חופשית. הכול תלוי בו. אומנם זה קשה ולא קורה מיידית, אך לאחר גלגול או מספר גלגולים זה כבר תלוי בו לגמרי ואילו קודם לכן לא.
האם מקובלים הצליחו להגיע למצב הזה?
מקובל הוא מי שמתחיל לקחת את ההתפתחות שלו בידיים שלו. הוא יודע שההתפתחות שלו תלויה בפעולות מסוימות שהוא עושה, ובאמצעותן הוא מזרז את התפתחותו. כעת ההתפתחות יכולה להיות בשתי דרכים הנקראות 'דרך תורה' או 'דרך ייסורים'. קודם לכן, התפתחות האדם הייתה רק בדרך ייסורים, כלומר הוא התקדם לפי המכות שקיבל; נותנים לו מכה והוא מיד בורח למצב הבא. הוא יושב בו ולא רוצה לעשות שום דבר עם עצמו, עד ששוב נותנים לו מכה ושוב הוא רץ למצב הבא.
כל פרט בדרגת דומם, צומח או חי משנה את מצבו רק מתוך הכרחיות. התפתחות האדם במצבו הנוכחי, דומה להתפתחות בדרגות דומם, צומח וחי, והוא לא יכול לסגל לעצמו ידיעות שיחייבו אותו לעשות בעצמו צעד אחד קדימה. באמצעות היגיעה - שהאדם חוקר חושב ומבין, הוא פותח את תמונת העולם. הוא רואה עד כמה מצבו נורא ומבין שהוא חייב להתקדם. אם לא היה מוסיף את הידיעה הזאת בכוחות עצמו, לא היה מתקדם ולא היה מרגיש את מצבו כנורא. זאת אומרת, זירוז ההתפתחות תלוי באדם. באמצעות זירוז ההתפתחות, הוא לא מרגיש אותה כמכות מאחורה, אלא כהרפתקה יפה עם תענוג קדימה. בצורה כזאת האדם מתפתח מהר ונעים, בהרגשה טובה, בהרגשת החיים, ולא מתוך ייאוש ותסכול.
חוכמת הקבלה היא שיטה בה ניתן לזרז את ההתפתחות. היא מתחילה מהרגע שהאדם סיים 'להתבשל' בגלגולים קודמים; מהרגע שהוא מסוגל להשפיע על ההתפתחות שלו. חוכמת הקבלה אינה נותנת שום דבר יוצא דופן פרט לשיטה לזירוז ההתפתחות. משום כך, אסור לאדם לפתוח אותה לפני שיש בו ה'נקודה שבלב'. לא כדאי לו לדעת מה יש בה והיא רק תבלבל אותו. כתחליף שיתפתח על ידי מכות שיקבל פה ושם, על ידי החיים הרגילים. לכן יש כאלה שעדיין לא כדאי להם לדעת עליה, ולעומתם, כאלה שחייבים לדעת. משום כך ההפצה שלנו אינה צריכה להיות אגרסיבית אלא מספיק שידעו. למי שיש תגובה לזה - שיבוא, ולאחר שבא - יקבל כמה שירצה.
האם אלו המקיימים את חוקי הטבע, אריה לדוג', מרגיש טוב?
אפשר לראות זו בדרגת הדומם בצורה פשוטה משום שאנו מסוגלים לתפוס את הדרגה הזאת. אדם מרגיש טוב כאשר הוא משווה לחצים עם הסביבה – מכנים, גלים, אנושיים וכן הלאה. אנו קיימים כיצור וסביבתו, כלומר יצור מרגיש טוב אם הוא נמצא באיזון עם הסביבה. אם משהו לוחץ עליו או על איזה איבר שבו, על האוזניים לדוג', והוא יכול לאזן את הלחץ הזה אז הוא מרגיש טוב. ולהיפך, אם יש עלי לחץ מבחוץ, ובתוך הגוף שלי יש לחץ הפוך אני חש מיד אי סדר, לדוג', כשצוללים למים עמוקים. אם יש לחץ מהחברה ואני יכול לאזן אותו על ידי לחץ שלי, לחץ אנושי, אז טוב ונוח לי. הפסיכולוגיה, ההשכלה והחינוך באו כדי לאזן את האדם, שיהיה לו נוח ולא יזיק לסביבה כשינסה להגיע איתה לאיזון. אם אדם משווה לחצים עם הסביבה על ידי כך שמרביץ לכולם אז בכך הוא מזיק לחברה. באותו אופן לגבי טרור; כלומר טרוריסט הוא אדם שמחפש איזון ומגיע אליו באמצעות טרור. הוא מרגיש שאינו יכול להגיע לאיזון עם הסביבה אם אינו מחטיף מכות לכולם. גם זו דרך לחפש איזון וכך בכל פעולה שאנו עושים אנו מחפשים להגיע לאיזון. הבעיות שלנו, בעיית הסמים לדוג', הן חיפוש אחר איזון שאיננו יכולים לבטא בצורה נכונה.
חוכמת הקבלה היא החוק לפיו ניתן לבצע את האיזון בצורה אופטימאלית. כלומר היא מאפשרת לקיים את חוק האיזון, את הנוסחה הזאת, בצורה מושלמת, בלי שאף לא איש אחד יבוא אליך בטענה. אם אתה מגיע לאיזון, אתה מגיע להרגשת החיים הנצחיים. בעולם המדומה אתה מאזן את עצמך בקושי בדרגת דומם, צומח וחי. אך ברגע שאתה מתחיל לאזן את עצמך בדרגת המדבר, אתה מתחיל להרגיש זרימת אנרגיה אין סופית, כלומר חיים נצחיים אמיתיים. אנו פועלים כל הזמן רק כדי להיות מאוזנים עם הסביבה ואם אתה מגיע לאיזון אינך מרגיש את תחושת הזמן. אתה נמצא מעל זמן, תנועה ומקום, כיוון שאינך זקוק לאזן את עצמך בכל פעם.
זה נקרא להגיע להשתוות צורה עם הבורא, להגיע לאיזון עם הבורא, עם החוק הכללי. אם אני מאזן את עצמי איתו, אני כמוהו. הרצונות, היסודות והסיבות שלי הם בדיוק כמו שלו. אני מגיע לקיום ולמצב זהה לשלו. עלינו להגיע למצב הזה. האיזון הזה לא יכול להיבנות מחוצה לי, מעצמו, בצורה אוטומטית כיוון שאז אני אהיה בדרגת דומם, ולא ארגיש את המצב הזה. כדי להיות בדרגת מדבר במצב הזה, להרגיש ולהתמלא מהמעמד הזה, עלי להבין אותו, כלומר לבנות אותו בי. עלינו לבנות מ'הנקודה שבלב' את הנשמה שנקראת 'חלק אלוה ממעל', שנמצאת באיזון עם 'אלהים' שבגימטריה הוא 'הטבע'.
אין חוקים שונים, אלא הכול זה חוק אחד. בפיסיקה, כימיה, ביולוגיה או כל תחום אחר שאדם לומד; אם הוא לומד נוסחאות כלשהן, הרי שהם אופנים חלקיים ופרטיים מנוסחה אחת - האיזון הכללי בין האדם לכוח שברא אותו.
האם קיימים מקרים מעל חוקי הטבע ויש קושי להסביר אותם, לדוג' נסים?
אם איננו יכולים להסביר איזשהו מקרה אין זה אומר שזהו נס. ננסה לדמיין אסקימוסי שעובר במקרה בשדה תעופה. הוא רואה לפתע איזה בוטקה קטן, קופסא שיש בה מד חום ומד לחץ, ודלת שנפתחת אוטומטית כדי שייכנס לשם אויר ושנוכל למדוד אותו. הוא מסתכל על הדלת ומרגיש פחד. עבורו זהו נס. חסר רק שהוא יתחיל להתפלל על הדלת הזאת כמו בכל הדתות. עבורנו זה דבר רגיל, אבל אם אנו כלפי דברים אחרים כמו האסקימוסי אז אנו קוראים לזה נס. כל דבר שאיננו מבינים ואיננו יודעים, כלומר כל מה שלמעלה מההבנה שלנו הוא נס. במילים אחרות, אני מוגבל, וכל דבר שמעל המוגבלות שלי אני קורא לו 'נס'.
אם לפני אלפיים שנה היינו מנסים להסביר מה זה מטוס היינו מגדירים אותו כציפור שטסה. אפילו לפני מאתיים שנה, המדענים לא האמינו שיכול להיות דבר כבד יותר מהאוויר שיכול לעוף.
אנו מוגבלים וכל זה נמצא במימד אחר לגמרי. בעל הסולם מסביר לנו שהיחס שלנו לטבע מתחלק לשני חלקים – נגלה ונסתר. נגלה זה מה שנגלה לי ואני יודע אותו. נסתר הם הדברים שאיני יודע עדיין; מחר אני כבר אדע חלק ממנו ואז החלק הזה יעבור מנסתר לנגלה. לא קיים מצב אחר ובסופו של דבר הכול יהיה נגלה. מה שלפי תפיסתי לא ייתכן לפי חוקי הטבע, אינו נקרא נס. אם אני לוקח עט, לדוג', ומעיף אותה למעלה זה אינו נס, אלא חוסר ידיעה, כמו האסקימוסי.
מדוע רוסיה נכשלה כאשר ניסתה להגיע ליחס השפעה בין האדם לחברה?
היחס בין האדם לחברה בצורתו המתוקנת, הוא יחס השפעה לחברה בכוונה להגיע לדרגת הבורא, לחוק הכללי. הרי לשם כך קיימת ההסתרה בעולם שלי, ויחס ביני לבין הסביבה. בעולם נמצאים שמונה מיליארד אנשים מסביבי ולא רק אני והבורא, הכוח העליון. אני והכוח העליון צריכים את הכול כדי לאפשר לי לבנות את עצמי בצורה דומה לכוח העליון. הכוח העליון ברא סביבי את הסביבה, ומתוך היחס שלי לסביבה, מתוך בחירה חופשית, שאינה מחויבת מצד הבורא, אני יכול להגיע לדרגתו, להידמות לו.
רוסיה נכשלה כי הם לקחו את אותו עקרון ההשפעה, את היחס היפה בין האדם לסביבה, וחתכה אותו מהמטרה שלשמה הוא נועד בעולם הזה. הם לקחו חלק מהחוק העליון, חלק מהחוק בדרגה גבוהה, בדרגת המדבר, בעוצמת חוק גדולה מאוד, של היחס בין האדם לחברה, וחתכו אותו, אך לא משום שהבורא רצה לעשות כך או לסדר אותם כך. זה דומה למצב בו חותכים איזשהו כבל של מתח גבוה, גורמים לקֶצֶר שמביא לפיצוץ. חברות ומדינות אחרות לא פעלו לפי החוק הזה. הם לא ניסו להתייחס יפה לחברה, אלא דגלו בכך שכל אחד יחיה בצורה טובה עם עצמו. אם אתה מתחיל להתייחס יפה לחברה אך לא לפי המטרה זה מאוד מסוכן, כי אתה מזמין בכך כוחות טבע גדולים מאוד ולכיוון הלא נכון.
האם תיתכן צורת ליכוד כלשהי שכן מצליחה, לדוג', צבא או חברה עסקית מצליחה?
ליכוד בין חיילים בפלוגה בצבא קיים רק כדי לשרוד ולהעלות את הגאווה. אני לוחם יחד עם החברים כיוון שאם אני דואג להם הם דואגים לי חזרה. לא אכפת לנו בכלל מהמדינה, מהעולם או מכל דבר אחר. גם בחברה עסקית יש מטרה אגואיסטית ברורה. אנו מקימים עסק משותף, הופכים לשותפים ו'מסדרים' את הכול. אין כאן דבר שהוא נגד האגואיזם. לעומת זאת, כאן משתמשים באידיאל אלטרואיסטי, אלוקי, בהשפעה בלתי גבולית, ומשאירים אותה בסופו של דבר בדרגת החי. לא מעלים אותה לדרגת המדבר הנקראת 'אדם' מלשון 'אדמה לעליון'. כלומר משתמשים בעקרון אלטרואיסטי, בתכונת ההשפעה, כדי שכולנו נחיה טוב, נמלא את הבטן, היינו משתמשים בה לדברים גשמיים בעולם הזה.
בקיבוצים, לדוג', השתמשו פחות בתכונת ההשפעה לצרכים גשמיים כי הם לא במימדי מדינה, אך בפנים היה חבוי הרעיון האגואיסטי הגדול ביותר. אפשר לראות כמה הם סחטו מהמדינה במהלך השנים. לא ניתן להשוות את הדברים הללו עם מה שרצו לעשות ברוסיה, שכן שם, הרעיון היה אלטרואיסטי מאוד, אך לטובת האדם, כלומר לטובת דרגת החי שבעולם הזה.
"כי נסה נא ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת היה חרד לקיים מצות השי"ת בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה היה עומד ודואג למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו בכל השיעור המוטבע באדם למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב ואהבת לרעך כמוך, והיה השי"ת בעצמו עומד כמטרה לכל עובד בעת עבודתו לאושר החברה, דהיינו שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו לחברה יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך, הנה אין ספק כלל אשר במשך שנים מועטות היו עולים בעשרם על כל ארצות התבל יחד, כי אז היה לאל ידם לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ה' יקראו.
אולם בעת אשר כל שיעור העבודה ב"השפעה לזולת" מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד להרבות תנועותיו להתייגע לשם החברה? כי מעקרון יבש בלי חיות אי אפשר לקוות הימנו לעולם שימציא כח תנועה (מוטיבציה) אפילו לאנשים מפותחים ואין צריך לומר לאנשים בלתי מפותחים, וא"כ הועמדה השאלה, מאין יקח הפועל או האיכר כח תנועה המספיק להניעהו אל העבודה?"
אדם מעוניין להגיע לפעולת השפעה יפה לזולת. אם הוא לא ממשיך את הפעולה כדי להגיע ל"השתוות צורה" עם הכוח העליון והחוק הכללי של הטבע, היא אינה מתקיימת כיוון שנובעת מאותו החוק. כוח הטבע הכללי יצר את החברה, את הסביבה ובתוכה את האדם. הוא יצר את המבנה הזה, כדי שהאדם יגיע להשוואת כוחות עם הכוח הכללי, עם הבורא, דרך יחס נכון מצידו לחברה. ראשית היה כוח הבורא שברא את הסביבה, והיא - עיצבה את האדם.
האדם מגיע להשתוות צורה עם הבורא באמצעות פעולותיו כלפי הסביבה. לכן אם האדם פועל בכוחו להשפעה יפה לסביבה, אך לא על מנת להגיע להשתוות לבורא, הוא מלכתחילה מפר את החוק הכללי, את הנוסחה הכללית. כתוצאה מכך הוא לא רק נשבר וחוטף מכה אחת, אלא הוא חוטף מכה בכל הקיום שלו, בכל החיים שלו, בכל האופנים, בכל היחסים, לא הולך לך בשום דבר.
האדם לא יוצר אף לא חוק אחד, אלא רק מקיים אותם או לא מקיים. החוקים קיימים ואינם ניתנים לביטול.
אם אתה משתווה עם החוק אתה לא מבטל אותו אלא מקיים אותו. קיום החוק נקרא "השתוות". הדבר דומה בכל חוק אחר שאנו לומדים - אני נמצא ברמת החוק אם אני יודע אותו, אם אני יודע באיזה תנאים ומתי להשתמש בו בצורה הנכונה והטובה עבורי.