שיעור בוקר 10.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 644

מאמר: "הצורך לאהבת חברים"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "הצורך לאהבת חברים".

קשה לנו מאוד לחייב את עצמנו לאהבת חברים, כל פעם צריכים עוד ועוד פעם לחדש ולחדש את הדבר, כי זה צריך לעמוד ממש מול עינינו, אותה הצורה של הכלי הכללי של נשמת אדם הראשון, שזו העשירייה שלי. בעצם כשאני מגיע לרוחניות היא עומדת לפניי ואני מבין למה, בשביל מה ואיך מגיעים למטרה, אבל בינתיים קשה לנו. לכן אנחנו צריכים כל פעם דווקא לחדש את כל העניין הזה של הצורך לאהבת חברים, איך להגיע לאהבת חברים, מה אנחנו מקבלים תמורת זה, למה זה כל כך קשה, למה אנחנו צריכים ממש להיות במאבק כדי להגיע לאיזה קשר, לאיזו חשיבות.

כל פעם החשיבות הזו נעלמת, הקשר כביכול נפסק, אני צריך להתחיל מחדש שוב לחייב את עצמי שאהבת חברים היא דבר חשוב, שוב להסביר לעצמי שבלי זה אי אפשר להגיע למטרה. כך כל יום, כל יום ואפילו כמה פעמים ביום, זו העבודה. אפילו בדרך כשמגיעים ממש עד הסוף, אנחנו זוכרים את תלמידי רבי שמעון, שיש להם חיסרון להרוג את החברים, ממש כך, תארו לעצמכם עם איזו עבודה הם מגיעים אז לשיעור. לי אין שום רצון להרוג אתכם, את אף אחד, סימן שאנחנו עדיין קטנים, כשנהיה גדולים נוכל להרגיש גם את זה, ואז על איזו כוונה ועל איזה כוח נצטרך להתגבר כדי להתחיל את השיעור. שיבוא, בינתיים נלמד לפי הדרגה שלנו.

הצורך לאהבת חברים

"בזה יש הרבה סגולות:

א. סגולה לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את הזולת. שזה ענין, כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". היות שע"י זה יכול להגיע לאהבת ה'.

אולם יש לדעת, כי ענין לאהוב הזולת ולעבוד לטובת הזולת, זה אינו מטרת הבריאה, כפי שהחילוניים מבינים אותה. היות שאין העולם נברא שאחד יעשה טובות להשני. כי העולם נברא, שכל אחד יקבל הנאה לעצמו. וזה, מה שאנו אומרים, שצריכים לעבוד לטובת הזולת, זהו רק תיקון הבריאה, ולא מטרת הבריאה. שענין התיקון הוא, שבכדי שלא יהיה ענין של בושה, נעשה תיקון של ענין השפעה, שרק ע"י זה הנבראים יקבלו טוב ועונג לעצמם בשלימות, בלי פגם של בושה."

זה מה שבעל הסולם כתב, למה הקומוניסטים, הסוציאליסטים ברוסיה ובעוד מקומות מסוימים, לא הצליחו להגיע למימוש, לחיבור העם, חיבור האנשים ביניהם. כי המטרה שלהם הייתה כדי להגיע לחיבור כדי להגיע לאהבה, כדי להגיע לחברה מגובשת, אז למה לא. ולכן הם לא הצליחו, לכן אומר כאן רב"ש, שהעבודה הזאת של חיבור בין בני אדם עד אהבה צריכה להיות למען אחר כך להגיע לאהבת הבורא.

"ועל זה יש לפרש מה שהזה"ק אומר על פסוק "וחסד לאומים חטאת. כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין". שיכולים לפרש, כל הטוב, שהם עושים חסד, הוא על כוונה שלהם, שנקראת "לגרמייהו", היינו לעצמם. שפירושו, שזהו לפי הבנת עצמם. ולא לפי שניתן לנו לקיים "ואהבת לרעך כמוך" מצד מצות ה', שברא את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו. וענין המצות שניתן לנו, הוא רק לצרף את הבריות, שע"י זה יגיעו לדביקות ה', שיעזור להם לקבל טוב ועונג, וישארו בדביקות ה'. מצווה זה נקרא שכל רצון ורצון שיש לי, תרי"ג רצונות, אני משתמש בהם לטובת ההשפעה, לטובת הזולת ודרך הזולת לטובת הבורא, במקום שמלכתחילה כולם מכוונים לטובת עצמי.

"ב. שזה שחברים מתייחדים לחטיבה אחת, הם מקבלים כח, שיוכלו להחשיב את מטרת עבודתם. שהוא, בכדי להגיע לשמה. והיות שהכלל שחינכו אותם, כדברי הרמב"ם ז"ל, שאומר, "נשים, קטנים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".

והיות שצריכים לחכות עד ש"יתחכמו חכמה יתירה", להגיד להם, שצריכים לעבוד לשמה. וממילא נשאר כלל גדול מהרבים בשלא לשמה. והיות שמצד הטבע, היחידים מתבטלים לגבי דעת רבים, לכן כשהחברים הרוצים כן ללכת בדרך להגיע לשמה, בכדי שלא יתבטלו לגבי הכלל, לכן כשהחברים מתחברים, וכל אחד מסור להשני, וכוונתם, שע"י אהבת הזולת יגיעו לאהבת ה', שזוהי המטרה, כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בכל נפשך", נמצא, שע"י זה שהם כלל אחד, הגם שזה כלל קטן, אבל כבר נחשבים לרבים. ואין הרבים האלה משועבד להרבים של הכלל. והם יכולים לעבוד באהבת חברים על הכוונה להגיע לאהבת ה'."

"והגם שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נוהגת לגבי כל הכלל ישראל, אבל לפי שהכלל ישראל אינם הולכים על דרך להגיע מאהבת הזולת לאהבת ה', ויש כלל, כשמתחברים אחד עם השני, אז כל אחד מקבל הדיעות של השני, והיות שענין לשמה לא נקבע עוד בלבו של אדם, שזהו עיקר הכוונה של תו"מ, כלומר, שעיקר הכוונה היא, שע"י הקיום של תו"מ יכולים להגיע לשמה, לכן בזה שהאדם מתחבר עם השני, הדיעות של השני מחלישות את דעתו של לשמה. ומשום זה יותר כדאי לשמש ולהתחבר עם סוג אנשים, שהם מבינים, שענין "ואהבת לרעך כמוך" הוא רק אמצעי להגיע לאהבת ה', ולא מטעם אהבה עצמית, אלא כל כוונתו יהיה לתועלת ה'. לכן יש להיזהר להתחבר, ולדעת עם מי מתחברים.

וזו היא התועלת של אהבת חברים בקבוצה מיוחדת. כלומר, שיש לכולם מטרה אחת להגיע לאהבת ה'. מה שאין כן כשמתחברים אנשים סתם, הגם שהם עוסקים בתורה ומצות, אבל מסיבת שאין הם הולכים בדרך להגיע בעמ"נ להשפיע לה', אלא כנ"ל, לפי שחינכו אותם בעמ"נ לקבל, הנקרא "שלא לשמה", ואם יתחברו עמהם, הם יקבלו דיעותיהם, אז יגידו אח"כ, שלא כדאי ללכת בדרך להגיע לשמה, היות של לשמה הוא יותר קשה משלא לשמה, מטעם שלשמה הוא נגד הטבע, לכן צריכים להיות נזהרים, שלא להתחבר עם אלה אנשים שעדיין לא יתחכמו עם חכמה יתירה, ועדיין לא הגיעו לדעת, שעיקר עבודת ה' היא לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם.

אבל ענין "ואהבת לרעך" נוהג לגבי כל הכלל ישראל. אלא כנ"ל, ניתן לנו שמירה לדעת מקודם עם מי מתחברים. והסיבה היא, כי האדם, מטרם שזכה לצאת מאהבה עצמית, הוא מרגיש תמיד שזה קשה. היות שהגוף מתנגד לזה, ואם הוא נמצא בסביבה שיש קבוצה של אנשים, שהם מאוחדים יחד בדיעה אחת, שמסתכלים על המטרה ולא על עבודה, אז המטרה שלו לא נחלשת ממנו.

מה שאין כן אם הוא לא נמצא תמיד ביחד עם החברים שלו, מאוד קשה להאדם להחזיק מעמד בהמטרה דלהשפיע. והוא צריך לרחמי שמים, שלא יחליש את דעתו, מה שהבין מקודם, שכדאי לעבוד וללכת בתלם של עבודה דלהשפיע.

ופתאום הוא מקבל מחשבות, שכדאי ללכת כמו הכלל כולו, ולא צריך להיות יוצא מהכלל, הגם שבזמן שהיה מחובר עם החברים היה מבין אחרת. וזהו כנ"ל, שבזמן שלא מחובר עם הכלל של הקבוצה הקטנה, הוא תיכף נכנע להרבים של הכלל, ומקבל דעותיהם, שמספיק לשמור תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, ולכוון שאנחנו מקיימים מצות המלך שצוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, וע"י החכמים הבאים אחריו. וזה מספיק בשבילנו, שבעבור זה נקבל שכר. ואנחנו מאמינים בחז"ל, שאמרו לנו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ומה יש לנו לחשוב יותר מזה. וכמו שאומרים, אם אנו נקיים זה, דיינו.

והוא כמו רבי חנניא בן עקשיא אומר, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות". זאת אומרת, שכל התורה ומצות שניתן לנו, הוא כדי שיהיה לנו הרבה שכר.

וכל זה, שעכשיו האדם נעשה יותר חכם, מכפי שהיה מאוחד בתוך החברה הנ"ל, שהיה מבין בפשטות, שצריכים לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אלא צריכים לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לבחינת דביקות ה'. והגם שראה שקשה לצאת מאהבה עצמית, אבל הוא הבין, שזה הוא דרך אמיתית. כלומר, שהאדם צריך להגיע לעבוד לשמה.

מה שאין כן בו בזמן שנפרד מהחברה הנ"ל, תיכף נפל לדעת הרבים, שהם רוב העולם. כלומר, שרוב הכלל ישראל עוד לא הגיעו לבחינת, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל "עד שיתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז", שהוא שצריכים לעבוד לשמה. והאדם הזה שנכנס בהחברה, שהדרך שלהם הוא, שצריכים להגיע לשמה. נשאלת השאלה, מאיפה הגיע האדם הזה להכנס למקום כזה. וצריכים להאמין, שזה בא מן השמים.

ולפי זה יש להבין, מדוע הוא נתרחק אח"כ מהחברה. צריכים לומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה מה שהאדם מתחיל ללכת בדרך של לשמה, ובטח הכוונה זו באה לאדם שנותנים לו ההתעוררות לדרך האמת, ואח"כ מאיזו סיבות שהוא האדם מתרשל בעבודה זו, וחוזר לדרך הרגיל של הכלל, הוא שאל, מדוע לא נותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה.

הוא אמר על זה משל, שזה דומה לאדם ששוחה בנהר, ובאמצע השחיה הוא אבד את כוחותיו. ובא אדם השוחה עמו ביחד, ונותן לו דחיפה, בכדי שהאדם יתחיל מעצמו לשחות. והאדם שרוצה להצילו, נותן כמה דחיפות. ואם הוא רואה, שאינו משתתף עמו, הוא עוזב אותו והולך. אלא רק בזמן שהוא רואה, כשנותן לו דחיפה, הוא מתחיל לשחות בעצמו, אז הוא נותן לו כל פעם דחיפות, עד שיצא מכלל סכנה. מה שאין כן אם לא משתתף עמו, הוא עוזב אותו.

כן בעבודה. שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות להגיע לזה, אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק.

אי לזאת, על האדם מוטל להידבק בחברה. וכיון שהם מאוחדים, הם נבחנים גם כן לכלל. אלא שהם כלל גדול, והחברה שלו הם כלל קטן. וכלל לא מתבטל בפני כלל.

ג. שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."

שאלה: אני רואה שרב"ש כותב כאן על כמה נקודות. קודם כל יציאה מעצמי, אחר כך אהבה לחברים ואז מגיעים לתכונת "לשמה". האם זוהי נקודה אחת או זהו תהליך הדרגתי?

זה תהליך שהאדם צריך לעבור, אבל הוא צריך לדאוג לכל שלוש הנקודות הללו. כי הוא לא עובר נקודה אחת, אחר כך השנייה, אחר כך השלישית, כמו בדרך. אלא ברוחניות כל הנקודות האלה חוזרות על עצמן ומתחברות. לכן אנחנו צריכים תמיד לשמור על העשירייה, מרכז העשירייה, קשר בין כולם, וקשר עם הבורא, וכל זה כך ב"לופ" צריך להיות כל הזמן בשדה הראייה שלנו.

שאלה: לא פעם אנחנו מזכירים שחכמת הקבלה היא לא נגד הדתות שקיימות בעולם, שהדתות יישארו עד גמר התיקון. לכן, בכל קבוצה ישנם אנשים שבצורה גלויה הולכים לכנסיות לכל מיני אירועים שם, ובמפגשים שלנו הם אומרים כל מיני דברים, איכשהו הכול מתבלבל אצלם. איך להתייחס לדברים כאלה?

אדם הולך לאיזה מסגד, בית כנסת ועוד, לא חשוב מה, זה עניינו. אבל אם הוא מביא משם איזו דעה לחוג שלנו אז אנחנו צריכים לזרוק אותו, פשוט לא לתת לו להיכנס בחזרה, שלא יביא לנו כל מיני דעות זרות. אנחנו כולנו אתיאיסטים, לא מאמינים בכלום, אנחנו באים לא לאמונה שלהם, של כל מיני מאמינים, לא חשוב איזה סוגים, יכולים להיות יהודים, נוצרים, ישמעאלים, לא חשוב לי מי, אלא חשוב רק דבר אחד, כשהאדם מגיע אלינו, הוא מגיע חופשי, חופשי מכל הדתות, מכל האמונות, מכל התסבוכת הזאת שיש לו בראש, שיש לו איזה קשר לכוח עליון.

כאן הוא צריך להגיע לגילוי הקשר עם הכוח העליון, גילוי הקשר, ולא לחזור במילים על מה שאומרים לו באיזה מקום, שאלו סתם מילים ללא שום הוכחות, ללא שום הצדקה. לכן אנחנו לא רוצים לשמוע אנשים שמביאים לנו דברי דת. זה הכול.

אם באים אליכם כאלה לחוגים, אז חבל לי עליכם כי גם אתם לא תצליחו על עוד לא תפטרו מהאנשים האלו. יותר טוב להתנתק מהם, אתם לא שייכים אליהם והם לא שייכים אלכם, כך פשוט. טוב יותר לעשות את זה עכשיו בצורה יפה, טובה, בלי שנאה הדדית.

שאלה: מה זה אומר שבן אדם מקבל את כל הכוח של הקבוצה?

בכמה שהוא דבוק בקבוצה, הוא בזה מקבל את כל הכוח של הקבוצה. פשוט מאוד, כי מתחבר אליהם.

שאלה: מה ההבדל בין תיקון והמטרה של הבריאה?

תיקון הבריאה זה שאני מקבל כוח מלמעלה שהוא מתקן אותי, ומתקן אותי כדי לקבל את מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא "גילוי הבורא לנברא". ותיקון הבריאה זה מה שהנברא צריך להשתנות כדי שהבורא יתלבש בו. תיקון הבריאה, זה צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני חשבונות. ומטרת הבריאה, שאחרי כל החשבונות האלה מקבלים את הבורא והוא ממלא את הנברא.

שאלה: איפה הנחיצות לעבוד ב"לשמה" נמצאת ואיך הדבקות בחברה מאיצה את התהליך?

הנחיצות לעבוד לשמה לא מגיעה לאדם, אלא רק אחרי כמה שנים של יגיעה, ואז הוא כבר מתחיל להבין שיש כאן יחס של הבורא אליו ושלו לבורא, וצריכים את היחס הזה לסדר. ואז הוא מתחיל לשמוע שיש עניין "לשמה".

"לשמה" נקרא שאני מקבל את דעת הבורא והולך לפי דעתו למעלה מדעתי. פשוט את מה שאני מרגיש, מה שאני מבין, אני שם בצד, ורוצה לראות את העולם כעולם מושלם. למה? כי הבורא מנהל את העולם, לכן אני מקבל את זה כך, מסתכל בעיניים עצומות, כל העולם מושלם. אני פותח את העיניים שלי, מסתכל על העולם, "אוי ואבוי מה הולך בעולם". אז אני אומר, "עיניים להם ולא יראו", זה אני רואה כך בגלל שאני מקולקל ולא העולם מקולקל. אם לא היו לי עיניים מקולקלות הייתי רואה גן עדן, גמר תיקון. ככה זה.

להעביר את עצמי מהתפיסה שלי לתפיסה של הבורא זה נקרא להעלות את עצמי "לאמונה למעלה מהדעת". לאט לאט, תקבלו את זה, תחשבו, ולאט לאט תראו איך זה מתקבל.

שאלה: מה זה אומר לעסוק בתורה ומצוות?

לעסוק בתורה ומצוות זה נקרא שעל ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה" לתקן את כל תרי"ג הרצונות האגואיסטים שלי שיהיו על מנת להשפיע. שינוי הרצון, כל רצון ורצון, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע זה נקרא "עשיית מצווה". איך אני עושה את זה? על ידי האור העליון שנקרא "תורה".

תלמיד: רב"ש מזהיר מלהיפגש עם אנשים רגילים שעוסקים בתורה ומצוות, מי הם האנשים האלה, אלה אנשים שאיתי בקבוצה?

אנשים רגילים שעוסקים בתורה ומצוות הם פשוט עושים את זה בידיים ובפֶה, בדיבור ובידיים. אנחנו עושים את זה בתיקון הרצונות הפנימיים שלנו. זה ההבדל בין תורה פנימית לבין תורה חיצונה, פנימיות התורה וחיצוניות התורה.

שאלה: הכוח הזה שחבר מקבל מלא לעזוב את המערכה, זה מה שמחזיק אותו במערכה, מה מחזיק את החבר במערכה?

החבר שנמצא במערכה מוחזק על ידי הכוח העליון שקושר אותו למטרה והחבר מרגיש בתת הכרה שזה העיקר בשבילו, הוא לא יכול לעזוב. הכול זה הכוח העליון שכך מחזיק אותו.

שאלה: רב"ש כותב, "והגם שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נוהגת לגבי כל הכלל ישראל". מה זה נקרא "כל כלל ישראל"?

כל כלל ישראל זה כל אחד ואחד בעולם שהתברר לו כבר, התעורר בו רצון לדבקות בבורא. יש כאלה שמתעורר, יש כאלה שלא. יש כאלה שהתעורר בהם לפני שלוש וחצי אלף שנה בבבל העתיקה ואז הם נקראים יהודים, יש כאלה שמתעורר היום, יש כאלה שיתעורר בהם בעוד כמה זמן. "ישראל" זה נקרא לפי הכיוון ישר א-ל.

שאלה: במאמר היה כתוב שבן אדם יכול להתרשל בעבודה. השאלה, כמה חופש בחירה יש לנו בעבודה הזאת?

כמה חופש בחירה אני לא יכול להגיד לך, ולהתרשל בעבודה כן יכול, ודאי. איך הוא מתרשל בעבודה? על ידי האגו שלו שסוחב אותו החוצה. אחר כך אנחנו נלמד פרטים בדברים כאלה, זה הרבה פרטים לכן אני עכשיו לא נכנס לזה. מתרשל בעבודה, זה נקרא שלא מספיק מחזיק בחברים ולכן עף החוצה.

שאלה: שמעתי שאמרת שגם אם אני רואה שכל העולם מקולקל אז אני צריך להגיד, "עיניים להם ולא יראו" ושהעולם מושלם, מתוקן. אז אם אני רואה אנשים שעובדים לא לתועלת הבורא אלא עובדים לעצמם, למה אני לא צריך להאמין שבאותה סיטואציה גם כן ש"עיניים להם ולא יראו" ושאני לא רואה שכולם עובדי ה'?

אתה צודק, רק אתה צריך לתקן את עצמך. ולכן אתה מחלק את עצמך למה שאתה רואה בעיניים שלך, ומה שאתה צריך להגיד שלמעלה מהעיניים שלי כל העולם נמצא כבר מתוקן ובדבקות עם הבורא. את שני הדברים האלה אתה צריך להחזיק, אחד בתוך הדעת ואחד למעלה מהדעת.

תלמיד: אז מה היחס שלי אליהם? איך אני צריך להתייחס אליהם?

בתוך הדעת אתה צריך להתייחס אליהם כמו שאתה רואה אותם. למעלה מהדעת את הצריך להתייחס אליהם שהם מתוקנים. זה לפי הראייה שלך, שתי צורות יש לך.

שאלה: למה יש לנו נטייה כל הזמן להשתמש יותר ויותר באגו שמתגבר, מאיפה זה מגיע?

אנחנו כל הזמן נמצאים בהתפתחות האגואיסטית, כל העולם נמצא בהתפתחות האגואיסטית ואנחנו מכל שכן יותר כי אנחנו רוצים להגיע לדרגת הבורא. אז ודאי שאצלנו האגו מתפתח הרבה יותר. אם בעולם מתפתח רצון האגואיסטי במישור, קצת בעלייה, אז אצלנו הרצון האגואיסטי מתפתח בדרגות גבוהות וגבוהות, בעביות גדולה, כי אנחנו עוברים איתכם עכשיו כמו גלות מצרים, שיצר הרע שנקרא פרעה יותר ויותר גדל בנו. זה כדי שאנחנו נעלה לדרגות גבוהות, כי אנחנו רק על ידי האגו שלנו שגודל, בלמעלה ממנו כך גדלים. האגו גודל, אנחנו מעליו, האגו גודל, אנחנו מעליו וכך אנחנו עולים.

שאלה: מה ההבדל בין אהבת חברים בצורה חילונית ולאהבת חברים אצלנו בדרך?

אהבת חברים בצורה חילונית זה שאתם קשורים זה לזה שיהיה לכם נעים לבלות, ואהבת חברים כשיש לנו, זה שאנחנו לא יכולים בלי להידבק אחד לשני להידבק בבורא, לכן אני צריך את החברים.

שאלה: איך מזהים שבעבודה שלנו אנחנו באמת פועלים מהכלל של "ואהבת לרעך כמוך" מטעם מצוות ה' ולא מהמקום של האגו שלנו, של אהבה עצמית?

את זה אתה צריך לברר, אף אחד לא יגיד לך.

תלמיד: מהי בדיוק אותה אהבה עצמית שממנה צריכים להשתחרר?

לא צריכים להשתחרר משום דבר, אנחנו לא צריכים לזרוק שום דבר, רק להתעלות באהבת חברים לאהבת ה'. לא לפסול שום דבר, פשוט לעזוב, אנחנו צריכים לעבוד על הטוב ולא לשבור את הרע.

שאלה: אם אתה יכול להסביר לנו, כשלאדם יש כמה התעוררויות, האם הוא צריך לעשות כל מיני פעולות כדי להשיג את זה?

אדם צריך לעשות רק פעולה אחת, חיבור עם החברים כדי לאהוב את הבורא, נקודה. שום דבר, וזה הכול בלמעלה מהדעת ודאי.

שאלה: אני משתדל לראות את החברים כמתוקנים. איך אני רואה את עצמי?

אני רואה את החברים מתוקנים, ואני רואה את עצמי פחות מתוקן. אבל אני גאה בזה שיש לי כאלה חברים. אני אוהב אותם, כי דווקא על ידי זה שהם כל כך גדולים, אני יכול לשייך את עצמי אליהם, כמו שתינוק שנדבק לגדולים ונעשה גם כן גדול.

שאלה: מה צריכה להיות התוספת על חכמה, שתהיה חכמה יתרה?

היא צריכה להיות למעלה מהדעת, זה נקרא "יתרה". לא שאני רואה, אלא שאני רוצה לראות הכול בטוב, כמו בגמר התיקון, כבר עכשיו, כך אני צריך לראות את המציאות, ויחד עם זה אני צריך לראות את עצמי הנוכחי, המקולקל, והפער בין בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, זה מה שנותן לי את הרגשת המציאות.

תלמיד: איך מגיעים לזה בעשירייה? איך מגיעים לנושא הזה של מעל הדעת, איך אני יודע שאני מעל הדעת?

תתאר לעצמך לראות האנושות שהיא כולה נמצא בגמר התיקון. "עיניים להם ולא יראו", שאתה לא רואה את זה מפני העיניים שלך.

תלמיד: את כל האנושות או רק את הקבוצה שלי?

מספיק גם עשירייה בינתיים.

שאלה: אני לא מצליח שיהיה לי מספיק רצון לחיבור עם החברים, אז מה לעשות?

אני צריך לראות איך שהם מתנהגים זה עם זה, לקחת מהם דוגמה וגם לבקש מהבורא שייתן לי כזאת תכונה, שאני אלמד מהם איך שהם מתייחסים זה לזה, שאני גם כן אתייחס אליהם ככה.

שאלה: מה זה רצון לא מתוקן ביחס לחבר? איך אני מתקן את הרצון הזה ואיך הרצון מורגש במצב המתוקן?

אני מבקש מהבורא לתקן אותי, שאני אתחבר עם החבר בצורה כזאת שלפי האופי, לפי העוצמה, הרצונות שלנו יתחברו כך שהבורא יכול להיות בייננו, יתלבש בנו.

שאלה: מה זה תועלת הבורא? ואם אני לא מבין את זה האם אני צריך להסתיר את זה מהחברים שהם לא יפחדו להתחבר איתי?

אני לא צריך להסתיר מהחברים שלי כלום, אלא אני רק צריך לחשוב האם זה מועיל לנו או לא שאני אגלה להם הכול מה שיש בליבי. אני צריך לשמור על זה אולי כי זה מפריע לנו עכשיו, יפריע לנו להתחבר, להתקדם, אבל באמת אין לנו בייננו שום סודות.

שאלה: האם יש באמת שש מאות ושלוש עשרה מצוות או שלמספר שש מאות ושלוש עשרה יש משמעות אחרת?

יש סך הכול שש מאות עשרים פעולות תיקון שנקראות "שש מאות עשרים מצוות". מצווה ממילה "ציווי", הבורא מצווה שאנחנו נתקן את עצמנו. שש מאות שלוש עשרה זה הגוף של הנשמה ועוד תוספת של שבעה תיקונים גדולים בסוף, סך הכול שש מאות עשרים.

שאלה: מה זה רצון לא מתוקן ביחס לחבר, איך אני מתקן אותו ואיך הוא מורגש במצב המתוקן?

אני חייב להגיע למצב שכל הרצונות שלי יהיו כדי לתמוך בחבר שלי קדימה. אני עומד אחריו ואני דוחף אותו קדימה לבורא ומבקש מהבורא שיקרב אותו ואני אחריו.

שאלה: האם המצווה של לעלות מעל הדעת היא חלק משש מאות עשרים המצוות שהזכרת?

לא. לעלות למעלה מהדעת זה לא תיקון פרטי, זה אמצעי לכל התיקונים. כל התיקונים נעשים רק בעליה לאמונה למעלה מהדעת, זה התנאי הכללי, העיקרי.

שאלה: עכשיו כשכל בני ברוך פה, איך דרך האהבה ביננו אנחנו נשיג את אהבת הבורא, מה חסר לנו?

חסר לנו להגיע לאהבה ביננו. במידה שיש לנו קשר ביננו ולא יותר מזה, יכולים גם לגלות את היחס שלנו לבורא.

שאלה: אני חושב שרוב החברים בכלי העולמי נכללים בדעות של העולם בין אם רוצים ובין אם לא. ויש אזהרה במאמר להיזהר מלהתכלל עם דעות חיצוניות. איך זה בא לידי ביטוי בפועל כי בצורה פיזית אנחנו בעל כורחנו שם. איך בצורה פנימית להיזהר מלהתכלל בדעות חיצוניות?

איפה שם? גם אני שומע חדשות, גם אני קורא חדשות דרך דף באינטרנט, מה הבעיה, אני מקבל את זה כדבר רציני, כדבר שקובע לי את מהלך החיים? או כשאני מדבר עם אנשים, מה יש לי לשמוע מהם, את הדעה שלהם הפוליטית, הפילוסופית דתית, מה יש? אני לא שומע מהדברים האלה כלום.

סך הכול מה שאני שומע זה רק חדשות, כל היתר רק את חכמת הקבלה. מה יש לי עוד לשמוע מבני אדם, מה שהם חושבים? אני לא מבין אותך. אתה חושב שהם יותר חכמים ממך? אני חכם, אני לא צריך את החכמות שלהם. אני רואה איזה עולם הם בנו לפי החכמות שלהם, מה הם עושים לפי החכמות שלהם, ולכן אין לי שום עניין להתחלק איתם בידיעות או בכלל בכלום, שום דבר.

גם כשאני מדבר עם אנשים חכמים, אנשי ממשל או אנשי אוניברסיטה, אני לא כל כך מקבל מהם כל מה שהם אומרים. אני רואה מה אפשר לקחת ומה לא בהתאם לעבודה הרוחנית שלי. חוץ מזה אני בכלל לא מתייחס לשום דבר. בשביל מה אתם צריכים להתכלל עם העולם, מה יש בו שאתם שכחתם שם?

שאלה: איך אפשר להשפיע על חבר אם הוא מרגיש את עצמו כצדיק? הוא מצדיק את היציאה שלו מהקבוצה.

אם הוא יצא מהקבוצה אני לא יודע מה לעשות. אני חושב שלא צריכים לדבר עמו, זה יחזור. לא יחזור, לא יחזור. אנחנו צריכים לעשות הפצה ובמקומו להביא אנשים אחרים, חדשים. כנראה שבדק את עצמו וסך הכול גם מצדו אין מספיק טרחה כדי להישאר בדרך וגם הבורא לא מספיק מחזיק אותו כדי שישאר בדרך. אני בדרך כלל לא רץ, אף פעם לא רצתי אחרי אנשים שעוזבים. צריכים לנסות, כי מי יודע אולי פתאום באה לו איזו מחשבה רעה על הקבוצה. אבל בדרך כלל אחרי שפעם אחת מבררים, לא רוצה, הולך בדרך שלו, תצליח, תהיה בריא, שלום.

שאלה: איך אנחנו מתייחסים לאנשים דתיים שנמצאים בתוך בני ברוך ומשתמשים בביטויים שלהם לבטא רוחניות?

אני לא יודע למי אתה מתכוון. אני לא ראיתי אף אחד מבני ברוך שהוא דתי ומשתמש בשפה מיוחדת שלו. אולי שם בדרום אמריקה, באיטליה, אני לא יודע איפה. אצלנו כאן אין אף אחד. אנחנו לא דתיים, אנחנו מקובלים. אנחנו לומדים איך לגלות את הבורא, לגלות. כי גילוי הבורא לנברא בעולם הזה זה הנושא של חכמת הקבלה ובזה אנחנו עוסקים. ואם זה לא שייך במשהו לגילוי הבורא לנברא אנחנו לא עוסקים בזה. לכן אנשים שנמצאים שם בכל מיני דתות, תעזוב אותם, אל תמשוך אותם, תן להם לעזוב אותנו ואל תקלקל אותם.

(סוף השיעור)