שיעור בוקר 15.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום" עמ' 404

השלום

(מחקר מדעי, על בסיס נסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת)

""וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נהג בם".

"והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו, אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש, ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים" (ישעיה י"א).

"אמר רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". (סוף מסכת עוקצין).

אחר שבארתי במאמרים הקודמים, את צורתה הכללית של עבודתו ית' וית', שכל מהותה איננה, לא פחות ולא יותר, מדבר אהבת זולתו. אשר, מבחינה המעשיית, ראוי להגדירה בשם "השפעה לזולתו". כלומר, בהתחשבות עם חלק המעשה, של אהבת זולתו, נמצאת, מצויירת לנו, רק בענין השפעות טובות לזולתו. לפיכך ראוי להגדיר "אהבת זולתו" בהשם של "השפעה לזולתו", המוכשר ביותר לתוכנה המכוון, להבטיח לנו, שלא לשכוח את הכוונה.

ואחרי שידענו, את צורת עבדותו ית' לנכון, יש לנו לחקור: אם העבודה הזאת, היא מקובלת עלינו רק באמונה, בלי שום בסיס מדעי נסיוני, או שיש לנו גם בסיס נסיוני לדבר זה? וזהו שאני רוצה להוכיח, בהמאמר שלפנינו.

והנה מתחילה, כמובן, צריך אני להוכיח היטב, את הנושא עצמו. כלומר, מי הוא המקבל את עבדותינו? אולם, מתוך שאינני מן אוהבי הפלוסופיא הצורתית, כי אני שונא לכל מיני מחקרים, הנבנים על בסיס עיוני. וכידוע, גם רוב בני דורי, מסכימים עמי בדבר זה. כי מנוסים אנו יותר מדאי, בבסיסים ממין הזה, שהמה יסודות רעועים, ונע היסוד ממקומו, נופל כל הבנין.

לפיכך, לא באתי כאן לדבר, אף מלה אחת, אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיונית: החל מן ההכרה הפשוטה, שאין עליה חולק הלך והוכח בדרך אנאליטי [אנאליטי: הפרדת הדבר לכל הבחינות שבו], עד שנבא אל קביעת הנושא העליון. ומבחינת המבחן הזה, נחזור ונבא בדרך סינתטי [סינתטי: האיחוד והקשר בין הדברים כמו ההקש והקל וחומר], איך עבדותו ית', מתאשרת ומתאמתת, מתוך ההכרה הפשוטה, מהבחינה המעשית."

מה שאנחנו רוצים, כמו שהוא כותב, זה מחקר מדעי על בסיס נסיוני בדבר חיוב של עבודת ה' יתברך. הוא רוצה להוכיח שמה שאנחנו צריכים לעבוד על עצמינו, בלהפוך את עצמינו מלקבל ללהשפיע, זאת העבודה שלנו. לא שאנחנו עושים את השינוי הזה אלא אנחנו גורמים לכך שזה יקרה, זה צריך להיות בהסכמתנו, אבל זה נקרא העבודה שלנו. העבודה שלנו היא סך הכול לבקש, לדרוש, להתכלל בשינויים האלה, וזה דבר ההכרחי. רוצים או לא רוצים, הוא אומר, זה בדבר החיוב של עבודת ה' יתברך.

שאלה: איך ייתכן שיהיה דבר שהוא בתוך הדעת כלפי חיוב בעבודת הבורא?

אני לא יודע, אבל הוא מבטיח לנו שאנחנו נבין בשכל וברגש יכול להיות, אבל בצורה מדעית שתוכל ממש להוכיח את זה לכולם, שכדאי לנו לעבוד את הבורא, כדאי לנו לעשות את זה, וזה חיוב, הוא אומר, הגיוני, מדעי, שכדאי לנו לעשות את זה. אם לא, נהיה מחויבים להתכופף לזה. הוא באמת עומד להראות לנו את זה, להוכיח לנו. בואו נראה.

הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה

"הנה, כל בר דעת, המסתכל בהמציאות הערוכה לעינינו, הוא מוצא בה ב' הפכים, מקצה אל הקצה: כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה, מבחינת מציאותה ועמידתה, הרי בולט לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא, בחכמה עמוקה וכשרון רב:

א. הן להתהוות חלקי המציאות,

ב. והן בהבטחת קיומו בדרך כללי.

וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאת מין האדם. והנה, האהבה והעונג של המולידים, מוכנה לו לסבה ראשונה, אשר היא בטוחה ונאמנה מאד לתפקידה. וכשהטפה היסודית, נעקרת ממוח האב, ההשגחה הזמינה בעדה מקום בטוח, מסודר בחכמה רבה, המכשרה לקבלת רוח חיים. ושמה ההשגחה מחלקת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, במדה מדויקת. גם מצעות נפלאות הכינה לו ההשגחה בבטן אמו, באופן שכל זר לא יזיק לו.

וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, כמו אומנת מנוסית, לא תשכחהו רגע עד שירכוש לו חיל וכח, לצאת לאויר עולמינו. אשר אז, ההשגחה משאלת לו כח וגבורה על זמן קצר, באופן שיספיק לו, לשבור החומות המקיפות אותו. וכמו גבור מזוין, מנוסה ורגיל, הולך ופורץ לו פתח יציאה, ויוצא לאויר העולם. וגם אז, ההשגחה לא סרה מעליו, וכמו אם רחמניה, דואגת לו להביאהו לאוהבים נאמנים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שנקראים "אבא", "אמא", שיעזרוהו כל ימי חולשתו, עד שיגדל ויוכל לשמור על קיומו, בכחו עצמו. וכמו האדם, כן כל בעל חי, וכן הצומח והדומם, כולם מושגחים בתבונה וברחמים רבים, עד להבטיח את מציאותו עצמו, ולהשתלשלות מינו אחריו.

והמסתכלים אמנם, מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום, של אותה המציאות, הרי בולטים לעיניהם, אי סדרים ובלבולים גדולים, כמו שלא היה כאן שום מנהיג ושום השגחה, ואיש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד בונה על חורבנו של חברו, ורשעים השיגו חיל, וצדיקים נרמסים באין חמלה וכולי.

ותדע, אשר הפכיות הזה, הנמצא ערוך לעיני כל מרגיש ומשכיל, העסיקה את האנושיות עוד מימים קדמונים. ושיטות רבות היו להם, כדי לתרץ את ב' ההפכים האלו המתראה בהשגחה, אשר משמשים בעולם אחד."

שאלה: אתה יכול להסביר לאיזו נקודה בעל הסולם כותב? או בכלל מקובל שכותב? כי הוא כותב שהכול נמצא בהשגחה.

ודאי.

תלמיד: הכול סביבו בעצם מתנהל באיזו שלמות, והוא גם יודע שהקלקול היחיד שקיים זה הקלקול שלו ולא משהו שמחוצה לו. אז מאיזו נקודה הוא כותב?

הוא כותב מתוך נקודה שיש כוח עליון שברא את כל המציאות והוא הטוב ומטיב, אבל אנחנו לא מרגישים את זה כטוב ומטיב. אלא אנחנו מרגישים את עצמינו בעולם שכאילו אין לו מנהיג ואין לו צדק ואין לו שום חוק, אלא כל איש הישר בעיניו, יעשה. הכול לפי הכוח, אני יותר חזק, אז אני שולט. הוא יותר חזק, אז הוא שולט. וככה זה.

תסתכל בערוץ הטבע, איך כל אחד שם אוכל את השני. רק על זה חושבים, איך לאכול זה את זה. למה? כי הרצון לקבל האגואיסטי מפעיל כל בריה ובריה לממש את הרצון לקבל שבה. זה כך מהחלקיק הקטן ביותר שבתוך האטום, בדומם צומח חי, ומכל שכן בבני אדם.

תלמיד: יש איזה רצון למקובל שכותב לשנות משהו במציאות כשהוא כותב?

אני לא יודע, הוא אמר לך את זה בכותרת. הוא רוצה להוכיח לך שכדאי לעשות כאן סדר.

תלמיד: מה זאת אומרת לעשות כאן סדר?

אני לא יודע, אתה לא קראת אתנו ואתה שואל.

תלמיד: אני שואל באופן כללי.

אני לא יודע באופן כללי, אני לומד מאמר מסוים והוא כותב, "מאמר השלום, מחקר מדעי על בסיס נסיוני בדבר החיוב של עבודת השי"ת".

תלמיד: למי הוא פונה עם הרצון לקבל?

לכולם.

תלמיד: אבל הכול זה השגחה, הכול מסודר, מה יש לו לפנות?

אני לא יודע, זה אתה החכם יודע, והוא פונה לכולם.

תלמיד: זה מה שלומדים בחכמת הקבלה, שהכול זה רצון לקבל שההשגחה מסדרת. למי הוא פונה?

אני לומד חכמת הקבלה ובשבילי מה שהוא כותב זה דבר חדש. כשאני לומד מה שכותב מקובל, אני פותח כמה שאפשר יותר את האוזניים והעיניים, את הטעמים והלב והכול, כמה שאפשר. לְמה? לא חשוב למה, כמו ילד, ככה. למה? אני רוצה לבלוע מה שהוא רוצה לתת. ולא מה שאני רוצה לשמוע, לא מה שאני רוצה לקבל.

אני לא מגביל את עצמי, הוא מדבר על החכמים, הוא מדבר על הרגישים, הוא מדבר על למדנים, ככה וככה. אני לא יודע, אני פותח את כל הכניסות שלי, כמה שאני מסוגל לקלוט מה שהוא אומר. ומה הוא אומר? לא יודע. אני אף פעם לא יודע, גם כשאני לומד תע"ס או לא חשוב מה, אני לא יודע מה אני לומד.

קודם כל, ודאי שזה המאור המחזיר למוטב, אור אינסוף, אבל חוץ מזה אפילו בדרגות הנמוכות איך שזה ייכנס בי ואיך שזה יעבוד בי, אני אף פעם לא עושה על זה ביקורת מראש. איך אפשר? שאני אגביל את עצמי? אני אגיד, "לא, זה ללמדנים, אני לא צריך. או זה למתחילים, קמפוס א', אני כבר בקמפוס ג' או בכלל." ככה אני אתייחס?

אני לא רוצה לשמוע. אתה תעשה ביקורת על עצמך. זה טוב שאתה עובר כאלו מצבים, אבל בכל זאת צריך להיות קצת בעל ביקורת לא רק עלינו ועל בעל הסולם, אלא גם על הגישה שלך. בכל מקרה, אדם צריך להיות פנוי, מוכן, לכל מילוי שיהיה. אני מוכן לשבת ליד המקובל וליד החברים ולהיות איתם ולשמוע כל דבר מה שאני אקבל דרכם. אין לי ברירה, זה הספק שלי, הספק של החיים.

שאלה: בעל הסולם כאילו חילק את התיאור לשני חלקים. אחד עד שנמצא הבן אדם ואחרי זה, אחרי שהוא נמצא, איך מקיימים אותו. הוא כותב, "סדרי הויה למציאת מין האדם" ואחרי זה "הכלכלה והכשרת הקיום, של אותה המציאות".

באיזה חלק אנחנו משתתפים ואיזה חלק הוא מצד הבורא?

הוא כאילו רוצה להגיד, כאילו, אני עוד לא יודע אבל נשמע כך, שמה שמגיע מלמעלה הוא כולו טוב, אבל כשזה מגיע לקליטת הבריות, כל בריה ובריה, וזה נכנס לתוך הרצון לקבל שלה, אז הרצון לקבל מקלקל את קבלת הטוב והופך אותו לדבר רע וטורח.

תלמיד: אני צריך פה עזרה "הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה" א' וב' הזה אני לא מצליח להבין פשוט את הטקסט. אולי תוכל לעזור לי להתחבר קצת לטקסט.

נקרא, "הנה, כל בר דעת, המסתכל בהמציאות הערוכה לעינינו, הוא מוצא בה ב' הפכים, מקצה אל הקצה: כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה, מבחינת מציאותה ועמידתה, הרי בולט לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא," יפה, טובה, מושלמת, "בחכמה עמוקה וכשרון רב:

א. הן להתהוות חלקי המציאות,

ב. והן בהבטחת קיומו בדרך כללי."

תלמיד: מה זה א' ומה זה ב'?

הוא מסביר לך אחר כך, איך הכינו לעובר מקום יפה וטוב. תתאר לעצמך אם היית עכשיו מגלה את עצמך במאדים. הכול שם יבש, ללא מים, ללא חיים, ללא אטמוספירה, ללא כלום. איך היית מתקיים? זאת אומרת הכינו לך עולם שהוא מלכתחילה טוב.

צריכים ללמוד למה אתה מגלה אותו כרע, גם בגלל בני האדם, גם מפני שבני האדם משפיעים על החי, הצומח והדומם וגם בהם אנחנו מגלים התנהגות רעה שמגיעה מדרגת האדם אליהם. אבל מלכתחילה העולם מוכן לתפקיד של האדם להגיע לדבקות בבורא בצורה הטובה ביותר.

אם אתה רואה בעולם הזה הנהגה כאילו הפוכה וחוץ מההנהגה גם הטבע בעצמו, החברה האנושית, בני האדם, הכול לא מסודר, לא טוב ולא יפה, זה הכול כדי להביא גם אותם לדבקות. צריכים לבדוק את זה ולברר את זה, כנראה שהוא רוצה להסביר את זה, המאמר הוא לא קצר ופשוט, אבל זה מה שאנחנו צריכים [להבין], שכל מה שנברא בעולם יש לו חשיבות רבה, אסור להשמיד שום דבר. אלא הוא נברא מאותה הכוונה לתת לאדם מקום לחיות, לתת לו מקום להתקדם להשלמה.

תלמיד: אז א' זה שעשו לנו, הכינו לנו מקום טוב להתפתחות, ו-ב' זה ההפך שלו בעצם?

מה כתוב ב-א'?

תלמיד: "להתהוות חלקי המציאות".

כן, איך שזה מגיע מלמעלה. וב-ב'?

תלמיד: "הבטחת קיומו בדרך כללי".

זה הכול מגיע מלמעלה. מעצבים לך את העולם ונותנים לך להתקיים בעולם הזה ונותנים לך יצר הרע, כדי שאתה תלמד על היחס שלך לעולם, איך אתה מתחכם בוא נגיד ומתחיל להבין את ההנהגה בצורה כזאת שאתה שואל למה, בשביל מה, מה קורה, ואתה מגיע להכרחיות לעבוד את הבורא. זאת אומרת להגיע לפעולות ההשפעה.

תלמיד: הוא קורא למחקר מחקר מדעי על בסיס ניסיוני ומיד בפסקה זו הוא כבר מדבר על ההשגחה.

כן, למה לא? חוקי הטבע או השגחת הבורא זה היינו הך. כי הבורא, אלוקים, זה הטבע. או שאתה מדבר על איך שהבורא מתייחס אליך או איך שהטבע מתייחס אליך, זה אותו דבר. הבורא והטבע זה הינו הך.

אתה חושב שהטבע זה דומם, יש שם רוח, יש שם חום וקור, שמש וכולי וזה נקרא "הטבע", וזה לא הבורא כי הבורא הוא הכוח הכללי של כל המציאות, שזה הטבע האמתי, שיש לו תכנית. אתה לא רוצה שתהיה לטבע תכנית. אתה אומר, הטבע הוא טבע, אפשר להשתמש בו וזהו. לא, זו התוכנית, המטרה, ההשגחה, ההנהגה, פעולות ברורות שמחייבות כול בריה ובריה להגיע למטרה.

הכול נכלל במושג הא-לוהות ששולט על הכול. מה הוא עושה על ידי זה? הוא רוצה לבנות באדם, לפתח באדם את הכרתו של הכוח העליון הזה, של הטבע.

תלמיד: האם בעל הסולם לא אמור, כמדען, לבוא ולהוכיח את קיומה של ההשגחה הזאת?

כן, נכון, ודאי.

תלמיד: הוא אומר, "לכל בר דעת ".

לא, הוא לא דורש ממך שתאמין לו במשהו, אבל אם תלך בדיוק לפי מה שהוא כותב ותתעמק בזה, אתה תראה שהכול מסודר כך שאתה תתפתח בשכל שלך כדי להכיר את הכוח העליון ולחקור אותו, עד כדי כך שאתה בחקירה שלך תעשה הדמיה של הכוח העליון בך. אתה בונה בפנים בתוכך דווקא מהתכונות ההפוכות, שהן מסודרות כך בדיוק לזה, את ההדמיה של הא-לוהים בך וזה ייקרא "נשמה" ובזה אתה משיג אותו. ומשיג לא כמו שבעולם הזה אתה משיג משהו בצורה חיצונה, אתה קולט את זה, אתה נכלל מזה, אתה שולט במקום הבורא בכל המציאות. אתה ממש מבצע את הכול.

לכן הוא רוצה להסביר לך איך להגיע. לכן הוא אומר, "על בסיס ניסיוני", שרק בניסיון שלך אתה מגיע להכרת הא-לוהות וחוקר אותו, מבין אותו.

תלמיד: זה יקרה אם אני אמשיך איתו עד סוף המאמר, אבל יכול להיות שבהתחלה אני אאבד אותו כי הוא מדבר על השגחה ואני עוד לא שם.

השגחה זה נקרא חוקי הטבע. אז אני אקרא את המאמר כמה פעמים, גם מהתחלה, כדי שאבין אותו. ואז אולי מההתחלה למגמר, אני כבר אבין. אם אתם לא רוצים ללמוד, זה לא כתוב בשבילכם.

תלמיד: השאלה היא על הגישה בכלל.

הגישה היא שאני יושב ולומד. לא מאמין בכלום, לומד. כמה דברים למדתי בבית ספר בהיסטוריה, אני הגעתי לכיתה, ישבתי ושם איש או אישה התחילו לספר לי דברים כאלה, סיפורים, היו מלחמות, היו פירמידות, ועוד ועוד. למה שאני אאמין להם? בגלל שאני קטן, בגלל שמרביצים לי אם אני לא זוכר מה שהמורה סיפרה לי? אחר כך הגיע מורה אחר לגיאוגרפיה, ועוד כל מיני דברים. מאיפה אני מאמין להם? אבל מזה אני מרכיב את תמונת העולם.

כך אנחנו, מוגבלים כאלה ואומרים, "אנחנו מדעיים, אנחנו רוצים ללמוד בצורה מדעית". מדעית זה תשב ותלמד, כשאתה לא מאמין לאף מילה ודווקא תשכנע אותו שהוא חייב להוכיח לך. ואם כך תלמדו זה יהיה. זה ייפתח עוד ובכלל. אתם תראו שזה קורה, "לעיניך". זה לא כמו בגיאוגרפיה, שלמדת שם שכדור הארץ עגול. אלא שתקבל את זה מתוך הניסיון הפנימי. לכן הוא כתב, על בסיס ניסיוני מדעי.

תלמיד: משימה יומית, מימוש עצות רב. להקשיב לשיעור משבת אחר הצהרים, לשים "ביפ" תזכורת כל שעה, לחזור לכוונות ובסוף היום לכתוב סיכום ביומן.

(סוף השיעור)