שיעור בוקר 27.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ג'. עמ' 1655. מאמר 132. "עליון ותחתון"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 655, 132 "עליון ותחתון".

עליון ותחתון

"כלים של קונה וכלים של מקנה. העליון הוא המקנה והתחתון הוא הקונה. המסך של התחתון שיש לו בעיניים, הנקרא "סתימת עינים", הוא רואה שגם לעליון אין יותר מגלגלתא ועינים. נמצא, שהמסך דתחתון מכסה על העליון.

ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון, היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון, נמצא על ידי זה התחתון קונה גדלות.

נמצא, שהמסך וההסתר של העליון, שעזב זה אצל התחתון, אז התחתון רואה, שאין שום הסתרה על העליון. ושואל, מי היה עושה מקודם את ההסתרה - רק העליון בעצמו. וזה נקרא שהעליון נותן את המסך לתחתון. וזה הוא רואה עכשיו, בזמן שהעליון מסיר מעצמו את ההסתר חשיבותו."

שאלה: בהתחלה יש מצב שהעליון נותן לתחתון הסתרה ואז התחתון בקטנות, רק בגלגלתא עיניים, ונראה לו שגם העליון רק בגלגלתא עיניים. אחר כך העליון רוצה לגדל את התחתון, האם אז הוא מסיר את ההסתרה מעצמו?

כן, כנראה שהוא מסיר בעצמו את המסך שמסתיר אותו.

תלמיד: אז קל יותר לתחתון, כי התחתון רואה את גדלות העליון וקל לו יותר. במה זה מגדל את התחתון?

העליון נמצא בקטנות ועקב זה התחתון גם נמצא בקטנות. מה זה נקרא "סתימת עיניים"?

תלמיד: המסך בגלגלתא דעיניים, לתחתון יש קטנות ולכן נראה לו שגם לעליון יש רק קטנות.

כן. המסך של גלגלתא ועיניים של התחתון מסתיר את העליון, ואז גם העליון נמצא בקטנות לפי מה שהוא משיג. ומה אחר כך קורה?

תלמיד: מה שמובן מהטקסט, שהעליון רוצה עכשיו לגדל את התחתון, אז הוא מראה לו את גדלותו. איך זה מגדל את התחתון?

כי העליון מקנה לו מסך, והתחתון, מכך שקיבל מסך מהעליון, הוא יכול כבר לצאת מהקטנות שלו ולהגיע לגדלות.

תלמיד: מה הפירוש שהוא נותן לו מסך?

הוא נותן לו אפשרות.

תלמיד: האם הוא נותן לו כוח לעבוד עם האח"פ שלו?

כן, לעבוד עם הכלים שלו.

נקרא שוב. "כלים של קונה וכלים של מקנה. העליון הוא המקנה והתחתון הוא הקונה. המסך של התחתון שיש לו בעיניים, הנקרא "סתימת עינים", הוא רואה שגם לעליון אין יותר מגלגלתא ועינים. נמצא, שהמסך דתחתון מכסה על העליון.

ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון, היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון, נמצא על ידי זה התחתון קונה גדלות". כי העליון מסר לתחתון את המסך שהיה לו, והתחתון קיבל תוספת, יש לו עכשיו תוספת התגברות.

"נמצא, שהמסך וההסתר של העליון, שעזב זה אצל התחתון, אז התחתון רואה, שאין שום הסתרה על העליון. ושואל, מי היה עושה מקודם את ההסתרה - רק העליון בעצמו". אין מי שפועל כאן. "וזה נקרא שהעליון נותן את המסך לתחתון. וזה הוא רואה עכשיו, בזמן שהעליון מסיר מעצמו את ההסתר חשיבותו", את הסתרת החשיבות.

תלמיד: אני מבין שבהתחלה העליון עשה הסתרה על עצמו והסתרה על התחתון. אחר כך הוא מסיר את ההסתרה מעצמו ונותן אותה לתחתון, ובזה עוזר לו לגדול.

כן.

תלמיד: מהי הפעולה הזאת שהוא עושה? מה זה להסיר מעצמו, לתת לתחתון ובזה לגדל אותו?

הוא נותן לו מסך.

תלמיד: וקודם לא היה לו מסך?

לא. כי המסך שהיה נמצא בעליון זה המסך המסתיר, וכשהוא מעביר אותו לתחתון, הוא נמצא אצל התחתון כמסך המגלה, המשיג.

תלמיד: מצד התחתון, מה ההבדל אם המסך של העליון מסתיר אותו או שהוא קיבל את המסך לעשות את ההסתרה?

התחתון היה בהסתרה, ואחר כך חוץ מהסתרה הוא משיג מאיפה מגיעה אליו ההסתרה ואת מי הוא משיג בהסתרה. התחתון על ידי ההסתרה מגיע למצב שמבין שקודם הייתה הסתרה ועכשיו אין.

כתוב "נמצא, שהמסך וההסתר של העליון, שעזב זה אצל התחתון, אז התחתון רואה, שאין שום הסתרה על העליון. ושואל, מי היה עושה מקודם את ההסתרה - רק העליון בעצמו. וזה נקרא שהעליון נותן את המסך לתחתון."

תלמיד: ובזה הוא רואה כמה העליון גדול, כמה העליון שומר עליו.

כן.

תלמיד: זו בעצם גדלות העליון שהוא מזהה.

כן, זה כמו שהעליון נולד עכשיו ממש מהתחתון.

תלמיד: הוא ממש לומד ממנו את הפעולה, הוא לומד ממנו איך לעשות הסתרה.

כן. "וזה הוא רואה עכשיו, בזמן שהעליון מסיר מעצמו את" ההסתרה, "ההסתר חשיבותו".

זה קצת מסובב, קשה לנו, אנחנו לא יכולים להיות גמישים עד כדי כך איך זה פועל על זה, עליון על תחתון, ותחתון על עליון.

שאלה: למדנו השבוע שתלמיד שגולה, מגלים רבו עימו¹. כשהוא לא רואה חשיבות בעליון, הוא מרגיש טעם עפר. פה הוא מתחיל מזה שהתחתון כבר נמצא עם המסך בגלגלתא ועיניים, זאת אומרת הוא עשה איזו פעולה כדי לעשות תיקון על הדבר הזה. ובמאמר שלמדנו השבוע הוא נתן עצה, שיסתכל על צער השכינה, שיצטער על זה שהרב גלה, שהוא לא גדול. האם יש פה תיקון שהעליון עושה על התחתון בזה שהוא מסתיר את עצמו, את החשיבות שלו, את הגדלות שלו? מהי הפעולה הראשונה שהתחתון עושה כשהוא מצטער ורוצה להתקרב לעליון? הוא קורא לזה פה שהמסך של התחתון נמצא בגלגלתא ועיניים. מה עשה התחתון כדי להתקרב לעליון?

צמצום.

תלמיד: צמצום על מה שהוא רואה?

על עצמו.

תלמיד: האם הוא רוצה להתקרב לעליון בזה שהוא מצטער שהעליון שפול בעיניו, על תכונת ההשפעה?

כן.

תלמיד: ואז הוא רוצה להתקרב אליו בכלים הזכים שלו, בכלים דהשפעה, להידמות אליו במשהו.

נגיד.

תלמיד: בסוף הוא כותב שהעליון מגלה לו את החשיבות שלו, כל העניין הוא חשיבות הבורא בעיני התחתון.

כן.

תלמיד: בזה שהוא הסתיר את עצמו, האם הוא נתן לתחתון שדה לעבוד בו?

כן.

תלמיד: וכשהבורא כבר מגלה את החשיבות לתחתון, האם התחתון צריך לעשות גם פעולה מצידו?

הוא מחויב לעשות פעולה.

תלמיד: מה הוא שומר? הוא יצטרך לשמור בעצמו על משהו.

כן, על עצמו.

תלמיד: האם כדי שגדלות העליון לא תגרום לו לאבד משהו כשהיא עכשיו מגולה?

כן. הוא שומר על עצמו מפני שהעליון מראה לו גדלות, וזה יכול לגרום לו נזק, ניתוק.

תלמיד: בכל התהליך שהתחתון עבר, הוא למד את צורת ההתקשרות עם העליון, ואפילו שהעליון יתחיל לפתוח את עצמו, התחתון ישמור על עצמו.

כן.

אנחנו צריכים עוד לעכל את זה.

שאלה: הוא כותב, "ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון, היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון". מה מאפשר לעליון להסיר את המסך ולתת אותו לתחתון?

זה שהתחתון לא יקבל את זה על מנת לקבל.

תלמיד: איך הוא מגיע למצב הזה?

על ידי שמצמצם את עצמו ומשייך את עצמו לעליון.

תלמיד: וזה הטריגר.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שקטנות היא העיקר וגדלות היא תוספת.

כן.

תלמיד: כאן קראנו שהעליון הוא זה שנותן לתחתון את המסך ומאפשר לו להיות בגדלות.

כן.

תלמיד: למה זו תוספת? כי בלי הגדלות הנברא לא יכול להגיע למטרה הסופית, לקבל על מנת להשפיע.

אבל השאלה עד כמה זה הכרחי.

שאלה: האם העליון קובע את ההכרחיות?

לא. הכרחיות יוצאת מעל מנת לקבל.

תלמיד: אבל קראנו שהעליון הוא שנותן את זה לתחתון.

הוא הנותן, אבל מי שרוצה, מחליט, מבקש, מקבל ומבצע, זה התחתון.

תלמיד: כלומר מתוך דרישה של התחתון העליון נותן לו את המסך.

כן.

תלמיד: האם זה אותו מצב שצמצום ב' מתבטל וצמצום א' תמיד נשאר, זה המקרה עכשיו, שצמצום ב' מתבטל והעליון נותן לו אפשרות לעבוד עם מסכים?

נגיד.

שאלה: האם מקום השגה זה עביות המסך של העליון?

לא כתוב.

שאלה: האם אפשר להגיד שלקבל מסך זו יציאת מצרים?

לא כתוב.

שאלה: האם המסך שהעליון נותן זה לנצח או זמני?

יכול להיות זמני.

שאלה: מה ההבדל בחשיבות הבורא אצל האדם כשהוא במצב קטנות וכשהוא במצב של גדלות? מה ההבדל בחשיבות הבורא בין שני המצבים?

כשאדם נמצא בקטנות, הבורא יכול להיות גדול בעיניו, וכשהוא נמצא בגדלות, הבורא יכול להיות גדול בעיניו. זה כלפי האדם המשיג.

תלמיד: במה גדלות הבורא במצב גדלות יותר גבוהה מהגדלות שבזמן מצב קטנות?

גדלות הבורא בגדלות וגדלות הבורא בקטנות כלפי התחתון זה הבדל במדרגות. יש הבדל בין אם העליון גדול כלפי הקטן או העליון גדול כלפי הגדול. כך העניין.

תלמיד: האם האהבה שלו מתגלה יותר או הכוח שלו מתגלה יותר?

פנימיות העליון מתגלה בצורה אחרת כלפי קטנות התחתון וכלפי גדלות התחתון, ודאי. אדם שהוא גדול משיג את העליון במלואו, במה שאפשר. אדם שהוא קטן, משיג איזשהם סימנים של העליון, הבדלים בין קטנות וגדלות, אבל לא יותר מזה.

שאלה: גדלות או קטנות נמדדות כלפי העליון או כלפי התחתון?

תלוי על מה אנחנו מדברים.

תלמיד: האם גדלות היא כשהפרצוף מתחיל להשתמש יותר באח"פ שלו?

כן.

תלמיד: אז זה ביחס לתחתונים.

כן.

תלמיד: כשבן אדם הופך להיות אבא, אז הוא מבין את אבא שלו הרבה יותר עמוק.

נכון.

שאלה: כתוב, "היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון". איך זה הגיוני שמסך עוזר לנו להרגיש את הבורא ולהסיר את ההסתרה כשזה אותו המסך שהיה מסתיר את העליון?

איפה זה כתוב.

קריין: "ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון, היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון, נמצא על ידי זה התחתון קונה גדלות".

תלמיד: איך עם אותו מסך שהעליון מסתיר את התחתון הוא גם מגלה אותו?

כי הסתרה באה מהעליון וגילוי בא מהתחתון על אותו המסך.

תלמיד: האם אותו מסך גם מסתיר וגם מגלה?

לא. הרשימות הן אותן רשימות, אבל התחתון משתמש בהן בצורה אחרת מהעליון. לעליון זה נעשה מסך המסתיר ולתחתון זה נעשה מסך המגולה.

שאלה: הרב"ש מתאר כאן מצב של קטנות, שהתחתון לומד את העליון. ואחר כך קורה הנס שהעליון פותח את עצמו, והתחתון מגלה את החשיבות של העליון ומגלה את הצער והגעגועים שיש בעליון לחיבור.

ברגע שהעליון פתח את עצמו והתחתון מגלה כמה צער וגעגועים יש בו כלפי התחתון, איך התחתון מגדיל את היכולת שלו להכיל כל פעם יותר ויותר את הצער מחוסר חיבור, מחוסר חיבוק? עד היום התחתון למד מהעליון לפי דוגמה, הוא הסתכל על העליון שלו, עשה מה העליון שלו עושה, אבל הוא היה במצב שנקרא "אם צדקת מה תיתן לו", זה נגמר שם. עכשיו כשהעליון פתח את עצמו פתאום נולד עולם שבו העליון הוא אינסופי והצער שהוא מגלה כלפי התחתון. איפה הכוח הזה שהתחתון יכול להכיל כל רגע יותר את הצער והגעגועים שהעליון מראה כלפיו, איך הוא גדל ביכולת להכיל את הצער הזה?

עוד פעם.

תלמיד: בחפץ חסד העליון עמד מול התחתון והוא לימד אותו איך להפוך לחפץ חסד. עד כאן הוא הסתכל על העליון, עשה כמו העליון, הגיע לאותו לבוש, לאותה צורה. העליון עשה את הנס ופתח את עצמו לתחתון, והתחתון מגלה עד כמה העליון נמצא בהשתוקקות אין קץ לחיבוק עם התחתון, ונמצא בצער אדיר על זה שהוא לא מצליח לחבק את התחתון כי הוא לא רוצה להרוס לתחתון את ההתקדמות שלו, הוא רוצה להשאיר את התחתון בעולם שהוא עצמאי כביכול ועושה ורוכש. איפה התחתון מקבל כוח ואיפה הוא עובד בשביל להכיל כל רגע יותר את הצער, הגעגוע והשתוקקות שהעליון שופע עליו?

אתה אומר הכול נכון, אבל אין תשובה, כי זו עבודת העליון.

תלמיד: כן, אבל אני רוצה לעזור לו. אני עכשיו מרגיש כמה אני הגורם לכל הצער שלו, ואני לא יודע איפה לעבוד עם זה. אני רוצה להיות תלמיד טוב שלו, אני רוצה להקל עליו ואני לא יודע איפה לעשות את זה.

אתה צודק, אבל זה מה שאנחנו יכולים לעשות. מצער, מתפילה, מייסורים שאנחנו מרגישים, שזה כבר נקרא "צער הגלות", על ידי זה אנחנו יוצאים לאט לאט מהגלות לגאולה. יותר מזה אני לא יכול לענות.

שאלה: יש עליון ותחתון, נגיד שאין מסך ביניהם, האם התחתון היה רואה את העליון כתענוג ענק שהוא רוצה לבלוע?

אני לא יודע, אני לא מבין מצב כזה.

תלמיד: למה העליון מסתיר את עצמו מהתחלה?

לטובת התחתון, תמיד.

תלמיד: כדי שהתחתון לא ירצה לקבל בעל מנת לקבל את העליון.

כן.

תלמיד: אז הוא יראה אותו כתענוג גדול שהוא יכול לקחת ולקבל.

נגיד.

תלמיד: לכן העליון מסתיר עצמו. עכשיו, כשהתחתון מקבל את המסך, איך הוא רואה את העליון, האם כתענוג גדול שהוא יכול להתנגד ולא לקבל, עד שהוא יוכל לקבל בעל מנת להשפיע?

כן.

שאלה: לגבי הביטוי "סתימת עיניים", האם הביטוי מתייחס לסתימה כמו צינור סתום שכלום לא יכול לעבור בו או שזו חסימה? איך יותר נכון לראות את המצב הזה?

מה ההבדל?

תלמיד: יש סתימה ויש חסימה שלא מאפשרת למשהו לעבור. אני יכול להגיד שהמים לא עוברים בצינור, ואני יכול להגיד שיש משהו תקוע בצינור שלא מאפשר למים לעבור.

באחד מדובר על הצינור ובאחר מדובר על הפעולה.

תלמיד: איך נכון יותר להתייחס לזה?

תלוי מה אתה רוצה לשמוע. יכול להיות שאתה רוצה לדבר על הסיבה ויכול להיות שאתה רוצה לדבר על התוצאה.

תלמיד: ובהקשר של הקטע הזה, איך נכון יותר לתאר את זה, האם יחס לסיבה או ביחס לתוצאה?

ביחס לתוצאה נראה לי.

שאלה: האם התחתון צריך להשתוקק לגלות את גדלות העליון?

עליו להשתוקק לא לגלות את גדלות העליון, אלא להשתוקק להידמות לעליון. הוא לא רוצה גדלות, הוא רוצה מצב.

תלמיד: האם אמונה למעלה מהדעת לא מספיקה?

לא, אמונה למעלה מהדעת זו רק הכוונה.

תלמיד: האם ביטול וצמצום זה כבר אמונה למעלה מהדעת או שלא?

תלוי מתי הוא עושה, מי עושה.

תלמיד: איך מגיעים למצב שבאמת הפעולה של העליון מתבצעת על התחתון, או שבכלל לא צריך לחשוב על זה, פשוט לעשות את העבודה?

זה תלוי ברצון של התחתון, עד כמה הוא רוצה להזדהות עם העליון.

תלמיד: במאמר לא כתוב על העבודה של התחתון כלום, אלא שהכול עושה העליון והתחתון רק מגלה את זה. אבל מה עיקר העבודה מצד התחתון?

להידבק בעליון. כל מצב שהעליון עובר ומראה את זה לתחתון, אז לתחתון זו צריכה להיות תמיד דוגמה מה לעשות.

שאלה: אמרת שצריך לנסות להידבק בעליון, אבל הוא מוסתר. גם כתוב ב"אין עוד מלבדו", שהאדם צריך להשתדל להרגיש את צער השכינה במקום את הצער של עצמו, צער שאחד האיברים שלה מנותק ממנה והיא לא יכולה להשפיע לו. אבל השכינה, כמו שכתוב פה, מסתירה את עצמה. מה עושים? כי אם היא מוסתרת, אז אי אפשר להרגיש את אותו צער של העליון.

אבל אם היא תתגלה, אז אתה בטוח תצטרך לעשות לפי מה שמגולה לך, זה אונס.

תלמיד: כן. מובן בשכל למה השכינה מסתירה את עצמה, אבל כשהיא מוסתרת אי אפשר להרגיש אותה, לכן אי אפשר להצטער. אז מה עושים?

תפילה.

תלמיד: יש מקום מאוד יפה באגרת של בעל הסולם שבו הוא מצטט מהזוהר איך השכינה כמו אימא פוגשת את הבן שלה אחרי שנים שהם לא התראו, ומספרת לו איך היה ואיך עברו בכל המקומות. מה לתאר, האם לתאר את הצער של האמא שהיא רחוקה מהבן, או לתאר את רגע הפגישה שהם סוף סוף התאחדו?

הוא צריך להשתוקק לפגישה, כך אני מבין.

תלמיד: איך לתאר את האימא? כי הוא לא מרגיש אותה, זה מה שכתוב פה, שהוא לא מרגיש את האימא.

דרך זה שהוא מתאר את הצער שלה הוא יכול להגיע להידמות לה.

תלמיד: מתוך המאמץ לתאר את האימא ועד כמה היא מתגעגעת אליו, ההסתרה תרד והוא יוכל ממש להרגיש אותה.

כן.

שאלה: המסך שהעליון מעביר לתחתון, האם זה שהעליון נותן לתחתון כלים דהשפעה?

כן.

שאלה: כשהוא כותב שהעליון מסיר את המסך מעצמו, למה העליון צריך מסך? איך זה עובד?

אני לא יודע על מה מדובר כאן.

תלמיד: הוא כותב, "ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון. היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון, נמצא על ידי זה התחתון קונה גדלות". יש פה תהליך שהעליון נותן מסך לתחתון, זה אומר שלעליון יש מסך לתת לתחתון.

יש לו מסך שמסתיר את עצמו מהתחתון, ועכשיו הוא מוסר לתחתון את המסך. אצל התחתון המסך הזה משתנה ממסך מסתיר, כמו שהיה בעליון, למגלה.

שאלה: איך עשירייה יכולה להסיר הסתרה כדי לגלות את המדרגה הבאה, האם זה בקשר בין החברות?

כן. להתחבר בין כל החברות ולפנות לבורא שהוא יעשה את זה.

שאלה: מה זה אומר שהעליון פותח את עצמו?

העליון פותח את עצמו זה אומר שהוא נותן לתחתון אפשרות להתקשר אליו.

שאלה: מהי מטרת ההסתרה מהתחתון? במה תהליך הסתרה עוזר להתפתחות שלנו?

ההסתרה הזאת עוזרת לתחתון לעלות לעליון, לדרוש את התנאים לעלייה.

שאלה: מה ההבדל בין צער השכינה וצער הבורא?

צער השכינה זה שהעליון מצטער על זה שהוא לא יכול להשפיע לתחתון לפי צורך התחתון. צער הבורא זה שהוא לא יכול להשפיע לתחתונים.

תלמיד: זאת אומרת זה אותו דבר.

כן. שכינה ובורא זה אותו דבר.

שאלה: האם העליון מלמד את התחתון איך לקבל בעל מנת להשפיע או המסך עושה זאת?

ודאי שהמסך עושה.

תלמיד: מה זה המסך, האם זה מכשיר שמאפשר לתחתון לקבל על מנת להשפיע?

על מנת להשפיע, כל מיני כאלו פעולות.

תלמיד: האם התחתון לא לומד מעצמו?

איך הוא יכול ללמוד מעצמו? רק לפי דוגמה.

תלמיד: לא ברור מה זה המסך, האם זה משהו שנותנים לאדם ובעזרתו הוא מתחיל להבין, מתחיל להשפיע?

בעזרתו הוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא צריך לקבל דוגמה.

תלמיד: העליון מלמד את התחתון איך לקבל בעל מנת להשפיע לפי הדוגמאות שהוא נותן לו.

כן.

תלמיד: אז לא המסך עושה את זה.

ודאי שיש מישהו למעלה מהמסך שרוצה שהמסך יפעל.

שאלה: זה שהתחתון זכה למסך, האם זה אומר שקודם כל הוא גרם לשלמות בעליון בדרישה שלו?

כן.

תלמיד: ורק אחרי זה הוא מקבל את המסך.

כן, נכון.

שאלה: לשאלה, מה העבודה של התחתון, ענית שעלינו להידבק בעליון בכל מצב שהעליון עובר ומראה את זה לתחתון, ואז זו צריכה להיות תמיד דוגמה מה לעשות.

כן.

תלמיד: מה זו דבקות של תחתון בעליון? התנהגות בדבקות זה כנראה תהליך של דבקות, אז מה זו דבקות תחתון בעליון?

העליון מוכן להשתתף בכל הפעולות של התחתון לפי התנאים של העליון.

תלמיד: כתוב גם שהעליון עובר איזה מצב והוא מראה לתחתון איך להתנהג בכל מצב. מה התחתון יכול ללמוד מהמצב שהעליון עובר ומראה לתחתון דוגמה?

הוא צריך לקחת את הדוגמה הזאת ולאמץ אותה לעצמו.

תלמיד: במה מתבטאת הדוגמה?

בזה שהוא עושה מעצמו כלים דהשפעה.

תלמיד: האם העליון עוזר לתחתון להתנהג נכון, לקבל את הדוגמה שהוא נותן? ואם התחתון לא מקבל נכון את הדוגמה, האם העליון מתקן את זה?

העליון מתקן.

תלמיד: איך התחתון יודע שהעליון מתקן?

התחתון עובד עימו, מעביר לו עוד ועוד פעולות, הבחנות, והעליון לאט לאט נכלל מזה ומגיע לתוצאה נכונה.

תלמיד: האם יש מצב שהתחתון לא קולט את הדוגמאות של העליון?

יש מצבים כאלה.

תלמיד: מה התיקון במצב הזה?

חינוך.

שאלה: הסתרה מביאה איתה רגש של בושה, עלבון, הרחקה, כישלון, נטישה. איך התחתון צריך להתייחס לעליון בזמן ההסתרה?

בזמן ההסתרה קשה מאוד להתייחס לעליון כי העליון מוסתר והתחתון מזלזל בו. צריך לעבוד למעלה מהדעת ולהשתדל להיות דבוק בעליון בחושך.

תלמיד: העניין הוא שהסתרה מגיעה הרבה פעמים אחרי גילוי. העלו את התחתון, אחר כך הורידו אותו, ואז הוא נמצא בלי כלים ויש כל מיני רגשות קשים, בושה, עלבון, נטישה.

נכון.

תלמיד: איך מתנהלים במצבי ההסתרה עם כל הרגשות האלה?

יש לך חברים.

תלמיד: איך זה קשור לחברים?

מתי אתה צריך להשתמש בהם?

תלמיד: כשאני צריך לעלות, אז אני צריך לבנות קשר איתם ואז שוב יש עלייה.

בסדר, אז תעשה את זה.

תלמיד: אבל אנחנו רוצים להגיע למצב של קשר תמידי. והנפילות האלה שמפילים את התחתון לתוך כלים של על מנת לקבל, ושוב צריך לעלות, ועוד פעם מורידים, איזה מין קשר זה?

זה מין קשר, גם זה קשר. הלוואי עלינו.

תלמיד: במצבי הריחוק, איך הופכים את הקשר לעליון לחיובי, לטוב?

על ידי התמדה.

תלמיד: מה התחתון יכול לעשות כשאין לו כלים?

להתחבר לחברים כדי לקבל דרכם כלים ולהתפלל.

תלמיד: והתפילה היא הקשר.

כן.

שאלה: לגבי בניית המסך, איך זה קשור לעצה של בעל הסולם באגרת הקודמת, "התאמצו באהבת חברים"? איך אני בודק ויודע שמתייצב פה מסך? בעל הסולם כותב שבקשר בין החברים יש הכול, כל מה שאנחנו צריכים. עכשיו אנחנו מדברים על תחתון ועליון. איך ההתקשרות בין החברים בונה יחס לעליון? מה הם המרכיבים שמתוכם אנחנו בונים יחס לעליון?

אנחנו לוקחים את זה מהחברים, מייחסים לחברים, וממשיכים איתם ליחסים לבורא.

תלמיד: אבל צריך לבנות את המסך הזה. מה הם אותם יחסים או צורות קשר שמתוכם אנחנו אומרים שיש לנו עכשיו עליון? מה אנחנו מוצאים בהתקשרות בינינו?

בינינו אנחנו מוצאים חיבור, כי אנחנו רוצים להיות ביחס לעליון.

תלמיד: איך לתאר את המסך בהתקשרות בין החברים?

אנחנו מתחברים בין כולנו ואוספים את כל צורות החיבור, וזה נקרא החיבור הכללי בינינו.

תלמיד: איך אנחנו אוספים צורות של התקשרויות בינינו כדי שתהיה תמונה ברורה מהו היחס בין החברים בצורה כללית? הרי כל אחד יכול להביע את ההתקשרות שלו ליתר העשרה.

כל הזמן משתדלים להתקשר למעלה מעצמנו, וכך מגיעים לקשר מורכב, מחובר, מיוחד.

תלמיד: אדם נמצא בתוך העשירייה, הוא יודע את היחס שלו לחברים. יש חברים שהוא יכול לראות אותם מעל, יש חברים שהוא לא יכול לראות אותם בצורה כזו, איך אנחנו בונים יחס משותף?

על ידי כך שכל אחד מתייחס לחברה ככוח הכללי המאחד אותם.

תלמיד: איך אני יודע שהחברים שלו באותו מאמץ לראות את מעלות החברים? איך אני מרגיש את הנחיצות הזאת?

אתה מקווה שזה כך ומתאר לעצמך שזה כך.

תלמיד: אז זו בעצם העבודה הפרטית של האדם. אין איזה יחס כולל שאפשר להגיד עוד ארבעה איתי בעשירייה עשו את אותו מאמץ, או עוד שמונה, או כולם עשו את אותו מאמץ, אין בדיקה כזאת אצל האדם.

לא, אין. הוא לא צריך את זה.

(סוף השיעור)

---

1. תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו↩