שיעור בוקר 10.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "שלום", עמ' 404

קריין: אנחנו לומדים את מאמר "השלום", של בעל הסולם.

מה נאמר, נקרא ונראה. נגלה יחד.

השלום

(מחקר מדעי, על בסיס נסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת)

""וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נהג בם".

"והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו, אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש, ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים" (ישעיה י"א).

"אמר רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". (סוף מסכת עוקצין)."

קריין: זה ממסכת עוקצין.

אלה הגדרות שכך בעל הסולם רצה לתת לנו, ועכשיו הוא אומר אותן בעצמו.

"אחר שבארתי במאמרים הקודמים, את צורתה הכללית של עבודתו ית' וית', שכל מהותה איננה, לא פחות ולא יותר, מדבר אהבת זולתו. אשר, מבחינה המעשיית, ראוי להגדירה בשם "השפעה לזולתו". כלומר, בהתחשבות עם חלק המעשה, של אהבת זולתו, נמצאת, מצויירת לנו, רק בענין השפעות טובות לזולתו. לפיכך ראוי להגדיר "אהבת זולתו" בהשם של "השפעה לזולתו", המוכשר ביותר לתוכנה המכוון, להבטיח לנו, שלא לשכוח את הכוונה.

ואחרי שידענו, את צורת עבדותו ית' לנכון, יש לנו לחקור: אם העבודה הזאת, היא מקובלת עלינו רק באמונה, בלי שום בסיס מדעי נסיוני, או שיש לנו גם בסיס נסיוני לדבר זה? וזהו שאני רוצה להוכיח, בהמאמר שלפנינו.

והנה מתחילה, כמובן, צריך אני להוכיח היטב, את הנושא עצמו. כלומר, מי הוא המקבל את עבדותינו? אולם, מתוך שאינני מן אוהבי הפלוסופיא הצורתית, כי אני שונא לכל מיני מחקרים, הנבנים על בסיס עיוני. וכידוע, גם רוב בני דורי, מסכימים עמי בדבר זה. כי מנוסים אנו יותר מדאי, בבסיסים ממין הזה, שהמה יסודות רעועים, ונע היסוד ממקומו, נופל כל הבנין.

לפיכך, לא באתי כאן לדבר, אף מלה אחת, אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיונית: החל מן ההכרה הפשוטה, שאין עליה חולק הלך והוכח בדרך אנאליטי [אנאליטי: הפרדת הדבר לכל הבחינות שבו], עד שנבא אל קביעת הנושא העליון. ומבחינת המבחן הזה, נחזור ונבא בדרך סינתטי [סינתטי: האיחוד והקשר בין הדברים כמו ההקש והקל וחומר], איך עבדותו ית', מתאשרת ומתאמתת, מתוך ההכרה הפשוטה, מהבחינה המעשית."

בעל הסולם רוצה להגיד שבמאמר "השלום", אני רוצה להוכיח לכם שאין יותר טוב משלום, וזו צריכה להיות מטרת ההתפתחות שלנו, החיים שלנו, החברה האנושית, החברה הפרטית, האדם הפרטי, לא משנה, כל החיים צריכים להתקדם לקראת המושג הזה שנקרא "שלום". ו"שלום" זה השלמה של כל חלקי הבריאה, דומם, צומח, חי, מדבר, ובכל אחד מהם יש השלמה הדדית, כולם בכולם.

במילים אחרות הוא רוצה להגיד כך, צריכים אנחנו לחזור לאותו כדור שהיה בתחילת הבריאה, כשכל הבריאה הייתה רצון אחד, ולא היה כל הבדל בין כל הרצונות. ולאחר מכן כשנעשה פירוד, למה הוא נעשה? כדי שלאותם הרצונות שנמצאים באותו חוסר פירוד, תהיה אפשרות על ידי התחברות איטית, הדרגתית, במאמצים, בחיפושים להשלמה הדדית ביניהם, שהם יבינו וישיגו את מושג "השלום", שזה המושג הכי גדול שיכול להיות לנברא, כי בזה הוא משיג ייחודו של הבורא. כל זאת הוא רוצה להוכיח לנו במאמר.

שאלה: כל העבודה שלנו ברוחניות היא למעלה מהדעת. אז איך בעל הסולם הולך להוכיח לנו משהו בתוך הרצון לקבל?

נראה. אני לא יודע, אתה שואל נכון, כי שמעת ממקורות כלשהם שיש כאן עניין של למעלה מהדעת, להתעלות למעלה מהטבע, מהאגו, להיות במצבי השפעה וכן הלאה, אבל לפי מה שהוא אומר, הוא רוצה להוכיח לנו שאין דבר יותר טוב ושלם, משלום.

אפשר להבין זאת בצורה מאוד פשוטה. מה יכול להיות? השלמה הדדית של כל חלקי הבריאה למערכת אחת, שכל אחד נותן ומקבל ונמצא בצורת הזדהות שלמה עם כולם, זה המצב הטוב ביותר. אתה לא יכול לחתוך מהבריאה שום דבר, אתה לא יכול להוסיף לבריאה שום דבר, אתה פשוט לוקח כל מה שיש לך בדומם, צומח, חי, מדבר, ועושה מהם מערכת שלמה אחת. לפחות כלפי אותה המערכת, אפשר להגיד שזה מצב הכי טוב.

כך אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו, למעלה מהדעת, למטה מהדעת, זה לא אכפת לי בכלל, אני רוצה להגיע לאותה השלמות.

תלמיד: את השלמות הזאת אנשים יכולים לתפוס גם בעולם הזה?

אני לא יודע. תן לו להסביר את המאמר. מטרתו מובנת לנו ואנחנו מסכימים שדבר הזה הוא באמת דבר חשוב מאוד.

הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה

"הנה, כל בר דעת, המסתכל בהמציאות הערוכה לעינינו, הוא מוצא בה ב' הפכים, מקצה אל הקצה: כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה, מבחינת מציאותה ועמידתה, הרי בולט לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא, בחכמה עמוקה וכשרון רב:

א. הן להתהוות חלקי המציאות,

ב. והן בהבטחת קיומו בדרך כללי.

וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאת מין האדם. והנה, האהבה והעונג של המולידים, מוכנה לו לסבה ראשונה, אשר היא בטוחה ונאמנה מאד לתפקידה. וכשהטפה היסודית, נעקרת ממוח האב, ההשגחה הזמינה בעדה מקום בטוח, מסודר בחכמה רבה, המכשרה לקבלת רוח חיים. ושמה ההשגחה מחלקת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, במדה מדויקת. גם מצעות נפלאות הכינה לו ההשגחה בבטן אמו, באופן שכל זר לא יזיק לו.

וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, כמו אומנת מנוסית, לא תשכחהו רגע עד שירכוש לו חיל וכח, לצאת לאויר עולמינו. אשר אז, ההשגחה משאלת לו כח וגבורה על זמן קצר, באופן שיספיק לו, לשבור החומות המקיפות אותו. וכמו גבור מזוין, מנוסה ורגיל, הולך ופורץ לו פתח יציאה, ויוצא לאויר העולם. וגם אז, ההשגחה לא סרה מעליו, וכמו אם רחמניה, דואגת לו להביאהו לאוהבים נאמנים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שנקראים "אבא", "אמא", שיעזרוהו כל ימי חולשתו, עד שיגדל ויוכל לשמור על קיומו, בכחו עצמו. וכמו האדם, כן כל בעל חי, וכן הצומח והדומם, כולם מושגחים בתבונה וברחמים רבים, עד להבטיח את מציאותו עצמו, ולהשתלשלות מינו אחריו.

והמסתכלים אמנם, מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום, של אותה המציאות, הרי בולטים לעיניהם, אי סדרים ובלבולים גדולים, כמו שלא היה כאן שום מנהיג ושום השגחה, ואיש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד בונה על חורבנו של חברו, ורשעים השיגו חיל, וצדיקים נרמסים באין חמלה וכולי.

ותדע, אשר הפכיות הזה, הנמצא ערוך לעיני כל מרגיש ומשכיל, העסיקה את האנושיות עוד מימים קדמונים. ושיטות רבות היו להם, כדי לתרץ את ב' ההפכים האלו המתראה בהשגחה, אשר משמשים בעולם אחד."

המילים הן יפות, אנחנו מבינים את הדברים האלה, אנחנו בעצם מסכימים לכך כי אלה דברים שנראים בעין לכל אחד ואחד, וכך זה מסודר לפנינו בעולם הזה.

בעצם אין לי מה להגיד. רק יש כאן בעיה, "ניגוד וסתירה" כמו שהוא אומר, "בדבר ההשגחה". שהטבע מאוד דואג לסדר את ההתפתחות הנכונה, הבריאה ההדרגתית המושלמת לכל דבר שנולד וגדל, אבל הטבע מעורר גם המון דברים שיכולים להזיק לאותו דבר המתפתח וקשה לו מאוד להשיג את ההתפתחות, את הכוח ההגנתי, כגון מזון וכן הלאה כדי להתפתח נכון וטוב. אז יש כאן שני דברים שנמצאים בסתירה זה כלפי זה. נראה מה לעשות עם זה.

שאלה: למה הוא אומר שיש בלבולים גדולים שכאילו נראה שאין משגיח? אתה יכול להסביר את ההיגיון פה?

בעל הסולם אומר שיש בעולם שני כוחות שנמצאים במלחמה ביניהם. כוח שרוצה לפתח את כל הבריאה בכל החלקים שלה ככל האפשר, דומם, צומח, חי, מדבר, ארבעה חלקי הטבע, לכל חלק וחלק יש כוח שמפתח אותו, אבל יש גם כוח רע כלשהו בטבע שמפריע להתפתחות הדרגתית, יפה וטובה. ומי שמתפתח צריך להיות במלחמה על קיומו, על התפתחותו, כך אנחנו רואים על כל אחד ואחד.

למשל, מצד אחד יש הורים והם מפתחים את הילדים שלהם ורוצים הכול לטובתם, אנחנו רואים את זה במין החי שכולל את האדם, כי גם האדם שייך למין החי, ומצד אחר אנחנו רואים שיש הרבה מזיקים שנמצאים כמפריעים לכל אותם שצריכים להתפתח. יש לנו איזון פחות או יותר, פעם לכיוון הטוב, פעם לכיוון הרע, שהוא פועל על כל הבריאה, וככל שהבריאה מפותחת יותר, כמו כל דבר המתפתח, הוא מרגיש על עצמו לחצים, מקרים יותר חדים, מיוחדים. זה מה שהוא רוצה להגיד.

הוא עדיין לא נותן תשובות, רק מסביר לנו שזאת תמונת העולם. על זה עדיין עוד לא דיברנו. הוא רק מדבר על האנושות מתייחסת למה שאנחנו רואים בטבע, שיש כוח הטוב וכוח הרע, ואיך אנחנו יכולים לקבל אותם, להסביר, שכך הם פועלים עלינו ולמה, ולשם מה נמצאים שני הכוחות האלה המנוגדים שאנחנו נמצאים ביניהם ותחת שליטתם?

שיטה א' הוא - הטבע

"שיטה זו היא, שיטה קדמונית מאד. כי מתוך ב' הפכים אלו, שמצאו בולט לעיניהם, לבלי שום דרך ומבוא, איך לקרבם זה אל זה, באו לכלל הנחה, אשר הבורא והממציא את כל אלה, המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו, שלא יתבטל אף משהו הימנו, אינו כלל בעל שכל ומרגיש." לפי השיטה הזאת הטבע זה טבע. זה כוח שכך קיים ומקיף הכול. אין לו שכל, אין לו רגש. רק מפעיל את החלקים שלו דומם, צמח, חי.

"ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, עם כל זה, הוא עצמו חסר דעה, ושלא מדעת יעשה כל זאת. כי אם היה בו דעת והרגשה, ודאי שלא היה מניח קלקולים כאלה, בדרכי כלכלת המציאות, בלי שום חמלה ורחמים על המעונים.

ולפיכך, כנוהו בשם "טבע". כלומר, משגיח, החסר דעה והרגש. ולפיכך, אין כלל לדעתם, על מי להתרעם, או להתפלל, או להצטדק לפניו."

זו שיטה מאוד נוחה. זה מה שיש לנו בטבע. אתה רואה יקום, אתה רואה כדור הארץ, אתה רואה מה שיש בתוכו, מה שיש על פני כדור הארץ. זה הכול. אין למי לפנות, אין מה לעשות. יש לך טבע, אתה יכול להשתדל עם מה שיש לך, עם מה שהטבע פיתח, אין למי לפנות, אין מה לעשות, יש לך טבע, אתה יכול להשתדל במה שהטבע פיתח בך, יש לך שכל, רגש, כל מיני אמצעים, בבקשה, תשתדל, תעשה לעצמך יותר טוב. וככה זה, זאת אומרת, השיטה טובה מאוד, הטבע.

כולם מסכימים שכך זה נראה לעינינו. לכן אין לי מה להוסיף, אין כאן מישהו שלמעלה מהטבע פועל על הטבע ומעורר אותנו לעבור כל מיני מצבים בצדק, בשכל, ברגש, בחשבונות רבים, אין דבר כזה, "איש הישר בעיניו יעשה". כמו שאנחנו רואים בעולם דומם, צומח וחי, שהכול פועל לפי החוקים, והחוקים האלה פועלים רק לפי הכוח, החזק הזוכה.

שאלה: לָמה שמים מצב של שלום כמטרה אם זה לא בידי אדם להשיגו?

אני לא יודע. אני גם לא יודע אם שלום זו המטרה? תלוי גם מה זה נקרא "שלום". אם זו השלמה, אז אנחנו יכולים אפילו לקבל בעולמנו כאן איזו התקדמות. כל הכוחות בטבע, באוויר, באדמה, בשמיים, בכל מה שיש, באים כדי לאזן זה את זה, וכל הזמן הטבע רוצה להגיע לאיזון. לחצים, חום, קור, כל דבר ודבר. זה אחד מחוקי הטבע, אין בזה שום השגחה.

"השגחה" נקרא שיש איזה משגיח למעלה מהטבע והוא מנהל את כל חלקי הטבע. אם המשגיח הוא הטבע עצמו, אז אלה חוקים, כמו שאנחנו לומדים באוניברסיטה, כמו שאנחנו מפעילים אותם בחיים שלנו הרגילים. אנחנו לא מתייחסים למשגיח שנמצא למעלה מדרגות הטבע, דומם, צומח, חי ובני אדם, והוא דורש משהו מהם, יש לו איזו כוונה, איזו מטרה, שהוא מרגיש, וסובל ונהנה, לא, אלא חוקי הטבע, קל מאוד.

שאלה: בעל הסולם מצטט את רבי שמעון בן חלפתא, "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". האם זו כן המטרה העיקרית?

האנשים שלומדים אצלנו מבינים איך לקרוא בכלל טקסטים? אם המחבר נתן לנו שם שלושה משפטים, הוא מתכוון שהם ילוו אותנו לאורך כל המאמר, ואז אנחנו נבין מכל המאמר לָמה הוא סידר לנו את שלושת המשפטים האלו בתחילת המאמר, כאיזה אור לדרכנו. בינתיים אנחנו לא יכולים להבין מקטע אחד. מהשיטה שהיא הטבע, אי אפשר להבין כלום. לָמה? ככה. אין תשובה אחרת, כי זה הטבע, עליו לא שואלים.

שאלה: בעבר אמרת שהמצב האידיאלי הוא שילוב בין אמת, צדק, חסד ושלום. במאמר נאמר שהשלום הוא המצב האידיאלי. איך לשלב בין שני הדברים?

אני אגיד לך בסוף המאמר. וגם ממליץ לך כשאתה מברר את השאלות, תחשוב על השאלה עצמה, אם היא במקום או עדיין תזכה לעלות בעוד כמה שיעורים.

שאלה: מה זה אומר שהאריה והכבש, והילד הקטן, יהיו ביחד ברוחניות?

זה מההקדמה למאמר, אנחנו עוד לא יודעים. כנראה מדבר על השלמה של כל צורות הטבע.

אני מקווה שגם אתם תלמדו איך לעזור לכל האנשים ששואלים, איך הם צריכים לשאול בצורה נכונה, כדי לא לבלבל אותנו. זה שהוא נתן את שלושת המשפטים בהתחלה זה כדי לברר אותם, להצדיק את כול המאמר, ולא שאנחנו עכשיו יכולים לשאול עליהם בלי שאנחנו קראנו עוד משהו.

שאלה: עד מתי תתקיים האשליה של המציאות שאנחנו תופסים מהלידה בעולם הזה?

עד שאנחנו נבטל את האשליה הזאת ובמקומה אנחנו נביא את המאור המחזיר למוטב והוא ייתן לנו אפשרות לראות את העולם בצורה נכונה וגם את עצמנו בצורה נכונה, ואז אנחנו נגלה את עצמנו ואת העולם, מה שנקרא, בגמר התיקון. כל גמר התיקון מתרחש רק כלפינו. גם העולם שיראה את עצמו כנמצא בגמר התיקון - יתרחש רק בתוכנו וכלפינו. ואין מחוצה לתפיסה שלנו שום דבר מקולקל, אלא הכול קורה בתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלנו שמקלקל לנו לראות את המציאות השלמה. לא הייתה בה שום שבירה, שום דבר, אלא הכול אחד ושלם.

שאלה: דיברנו להצדיק את הבורא. איך אתה יכול להצדיק את הבורא בפני אנשים רגילים בעולם עם כל הסבל, הרי הם לא עובדים עם האגו שלהם כמונו?

אני לא הולך להצדיק את הבורא לעיני האנשים האלה. אני אומר יותר מהם, שהבורא אשם בכול. כל מה שנעשה בעולם הכול בא מלמעלה, מהבורא, והכול יורד עלינו רק ממנו. ואם כן, מי אשם בכול מה שקורה? הבורא. מי צריך לעשות את התיקונים? הבורא. מתי זה יהיה? כשהאדם יבקש שהבורא יעשה תיקונים.

קריין: אנחנו בכותרת "שיטה ב' הוא-ב' רשויות".

שיטה ב' הוא - ב' רשויות

"יש שהחכימו יותר, כי היה קשה להם, לקבל את הנחה זאת, של השגחת הטבע. משום, שמתוך שראו, השגחת הויות המציאות, המובטחת לקיומה, בחכמה עמוקה למעלה מכל פסגה האנושית, לא יכלו להסכים, שהמשגיח על כל אלה, יהיה בעצמו חסר דעה. "כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו", ו"כלום יש לך מלמד ומחכים לחברו, בעוד שהוא עצמו טפש". ואיך אפשר לומר, על מי שמסדר לפנינו מעשים, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, שאינו יודע, מה הוא עושה, אלא במקרה הוא עושה כך, בעת שגלוי לכל, שאין המקרה יכול לסדר שום מעשה מסודרת בסדרי החכמה. ולא עוד, אלא גם להבטיח לו סדר קיומי נצחי.

ומשום זה, באו להנחה שניה, אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים: אחד בורא ומקיים את הטוב, ואחד בורא ומקיים את הרע. והרחיבו מאד שיטה זו, בראיות ומופתים על דרכם."

שיטה ג' היא - ריבוי אלהיית

"שיטה זו נולדה, מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות. כי חלקו והפרידו את כל פעולה ופעולה, מפעולות הכלליות, לפי עצמה. דהיינו, הכח העושר, השליטה והנוי, הרעב, המות, והמהומות, וכדומה. ומינו על כל אחד מהם, ממציא ומשגיח מיוחד. והרחיבו הדבר לפי חפצם."

אנחנו רואים את התפתחות השיטות שעל ידם האנשים במשך כל ההיסטוריה שלהם, אלפי שנים, רוצים להסביר מה קורה בעולם, מה קורה בחיים שלנו. מי משפיע עלינו, איך אנחנו צריכים להתייחס למה שמשפיע עלינו - לדומם, לצומח, לחי, למדבר - או לְמה שנמצא למעלה מהם אולי, הטבע גם אולי למעלה מאיתנו, לא? ואז אנשים רצו איכשהו לסדר את הדברים.

שיטה ה' - עזב פעולתו

"לאחרונה, כאשר נתרבה החכמה, וראו את הקשר החזק, בין כל חלקי הויות הבריאה, הכירו את ענין ריבוי אלהית, לדבר נמנע לגמרי, ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות, המורגשה בהשגחה.

ומתוך זה עשו הנחה חדשה: אשר באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות, הוא חכם ומרגיש. אולם, מתוך רוממותו, שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו, כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו, בענינינו הקטנטנים. ולפיכך, נמצא כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה.

והנה, יחד עם השיטות הנ"ל, בזמן אחד, שלטו גם כן שיטות דתיות מבחינת אחדות האלקיית, שאין כאן המקום לעסוק בהם. כי רק רציתי לבאר, המקוריות שממנו התלקחו, כל מיני שיטות המקולקלות והנחות המתמיהות, שהיה להם שליטה והתפשטות גדול, בזמנים ומקומות שונים, כידוע.

ונמצינו למדים, הבסיס, שעליו נבנו כל השיטות האמורים, נולד ויצא מתוך הניגוד וסתירה, מבין ב' מיני השגחות, המורגשות בעולמינו, אשר כל השיטות הללו לא באו, אלא לאחה את הקרע הגדול הזה.

אולם, עדיין "עולם כמנהגו נוהג", והקרע הגדול והנורא הזה, לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו, לתהום נורא מאד, מבלי לראות ולקוות עוד, על איזה מוצא ומפלט ממנו.

ובהביטי על כל אלו הנסיונות, האמורים לעיל, שהשתמשו בהם האנושיות, כמה אלפי שנה עד הנה, ולא הועילו, הריני שואל: אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח, אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו"?

המשפט האחרון לא מובן, על זה אנחנו מסכימים. הוא אומר, "הריני שואל": אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח", על מה שהוא משגיח, "אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו"?

זאת אומרת, יש סתירות בהנהגה, בהשגחה של כל הטבע או הבורא או תגיד מה שתגיד - מגיע אליי. מה שמגיע אלי אני נמצא בין הפטיש לסדן, בין שני כוחות הטבע, האם רק אני יכול לאזן אותם, יכול לסדר אותם ולהגיע לחיבור יפה ביניהם ששניהם יפעלו עליי בבת אחת או בזה אחר זה, לא חשוב איך, אבל תמיד לטובה. אני יכול לעשות את זה? זו השאלה.

אני בשום צורה אחרת לא יכול להתייחס לכוחות הטבע בצורה מעשית שאני אביא אותם לאיזה מצב לטובתי, אלא אך ורק בתנאי שאני אתייחס אליהם בצורה שהם מגיעים ממשגיח אחד לנברא כאחד, ואז אותו נברא מתייחס לכוחות הטבע שבאים ממשגיח אחד. ואז באותה צורה אם אנחנו כך נתייחס לכוחות הטבע, אז הטבע הופך להיות לאלוהים ואנחנו לנבראים, והקשר בינינו יהיה לפי איך שאנחנו מקבלים את השגחת האלוהות.

(סוף השיעור)