שיעור בוקר 01.04.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 23,

מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמ' 23, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".

לעולם ימכור אדם קורות ביתו

""אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.

ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.

בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.

נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.

ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".

כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.

ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".

והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.

אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".

וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.

וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.

אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.

ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.

ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.

ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.

ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.

וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.

ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.

ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.

ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.

אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום."

שאלה: במאמר כתוב שאנחנו צריכים לבקש ממנו להסיר את הייסורים שפוקדים אותנו. אבל כתוב גם, שהתפילה היא משהו אחד ומענה התפילה זה משהו אחר והעיקר לבקש. האם זה נכון?

כן. העיקר לבקש. זה שהאדם כל הזמן תולה את עצמו בבורא זה העיקר. אבל אחר כך הוא צריך לבדוק, עד כמה שהפניה שלו היא אגואיסטית ואז היא לא מתקבלת, או שמתקבלת אפילו בצורה הפוכה, כי הבורא רוצה לסובב אותו לכיוון הנכון. וכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, לעזור אחד לשני כשכולנו ביחד. אפילו אם אנחנו נפנה לבורא בצורה נכונה אבל יחד, אנחנו מצליחים וזה כתוב בתורה, שעיר הנידחת אי אפשר להחריב.

זאת אומרת, ישנה עיר שהיא מלאה רשעים וממש לא חשוב מה שהם עושים, אבל הם כאחד, לא עושים רע אחד לשני. לכן הבורא אוהב גנבים, אוהב כל מיני עבריינים, הוא לא אוהב ממש אותם, אלא בגלל שיש ביניהם חיבור. זה שהם הולכים עם החיבור הזה להזיק למישהו, זה משהו אחר, אבל בכל זאת יש ביניהם חיבור, יש איזו הבחנה שכדאי ללמוד אותה.

אנחנו צריכים ללכת על ההתקפה נגד האגו שלנו, שהוא הכללי, ולהתחבר בינינו, אחרת אנחנו לא נצליח לשבור אותו, לא נצליח לפנות לבורא שיתקן אותו. לכן כאן צריכה להיות עבודה מיוחדת בינינו.

תלמיד: בטקסט כתוב, שאנחנו צריכים להאמין שכל מה שהבורא נותן לנו זה לטובתנו.

כן.

שאלה: אז למה בכל זאת צריכים להתפלל שהבורא יסיר מאיתנו את הצרות. בדרך כלל אנחנו לא מתפללים שהבורא יסיר מאיתנו צרות, אז מה פה הכוונה?

כי זה לטובתו. עד כמה שאנחנו נוכל להגיע לדבקות בו, אז אנחנו צריכים להתפלל. זאת אומרת, אתה לא מתפלל על זה שהבורא יעשה לך דרך יותר קלה, לא מתפלל שאתה צריך לעשות זאת בצורה כזאת או כזאת, שאולי זה לטובתך. אתה מבקש מהבורא שיסדר לך הבנה, כוח ופעולה שהיא מוצאת חן בעיניו ומנותקת מהרצון לקבל שלך, אלא בהתחשב בבורא בלבד. זו בעצם התפילה שלנו, "תלמד אותנו איך לעשות טוב לך".

שאלה: "לאחר שמכר הכול, הוא מסלק את המרגלים ושם מנעלים לרגליו". מה אומרת הפסקה האחרונה, בקשר לקו השמאל שמתעורר בקבוצה?

אנחנו צריכים להתעלות ממנה. אין לנו. אנחנו צריכים קודם כל ללכת לימין, להידבק בהשפעה, באהבה בעיניים עצומות, לאהוב וככה בלבד. ואני לא מסתכל על החבר מיהו ומהו וכמה הוא עושה דברים רעים, או טובים. אני קודם כל למעלה מזה, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אני למעלה מזה נדבק בבורא. אחרי שאני נדבק בבורא, אני קצת פותח את העיניים וקצת פותח את האוזניים ומתחיל לאט לאט לתקן את המציאות.

זאת אומרת, עם כל מה שאני רואה בעיניים, עם כל מה שאני שומע באוזניים, אני רוצה לצרף לאהבה שלי, לדבקות שלי בבורא. ככה לאט, לאט. זה נקרא שאני מעלה את העביות שלי אליו, מצרף את העביות שלי אליו. וכך אני עולה במדרגה. כמה שעביות אני יכול לצרף לאהבה, כך אני עולה במדרגה, על ידי העביות שלי שמתחברת לחיבור.

שאלה: יוצא שסגרת את כל המרגלים, נעלת אותם. ושוב פעם, יוצא ממש צבא של מרגלים. אז האדם נמצא במאמץ כדי לסגור אותם כל הזמן. כמה זה חשוב עכשיו להחזיק בחיבור ולהתעלות. כי אתה סוגר וישר איך שסגרת בא גל חדש של מרגלים.

כן, נכון. תראה, יש כאן שני שלבים.

תלמיד: זה חוסר אונים.

חוסר אונים זה טוב. חוסר אונים זה "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". זה טוב שאתה בחוסר אונים. שאתה מרים ידיים, מתחיל לבכות כתינוק, זה טוב. אבל יש כאן שני דברים. יש גיבור, שהוא מתגבר על זה ולא רוצה לראות את כל ההפרעות, את כל המרגלים האלה, הכול. לא רוצה לראות אותם. ויש גיבור שבגיבורים, שכבר קצת פותח את העיניים ומתחיל לראות את ההפרעות האלה, ומתחיל לחבר את ההפרעות האלה גם לדרך.

אתה מבין? זאת אומרת, לא שהוא עושה רק חצי מהגלגל שמסתובב ואז הוא מתקדם לקראת הבורא, אלא גם את החצי השני, גם אותו מסובב ויכול לחבר לבורא.

תלמיד: מה זה החצי השני?

החצי השני זה, שאפילו שהדברים הרעים מתגלים בו, הוא מתחיל להעריך אותם שהם עוזרים לו להתגבר. כתוב, "צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב", ואפילו יותר ממה שעל הטוב, צריך לברך על הרע. כי דווקא על ידי הרע אנחנו מתעוררים. אם לא היה לי רע, לא הייתי אף פעם מגיע לבורא, להתקרב, לחשוב, לא הייתי. ההיפך, אם הבורא היה רק שולח לנו טוב, היינו נמצאים בטוב הזה כמו תינוקות וכמו בהמות, חיות וזהו, ולא יוצאים אף פעם לדרגה יותר גבוהה. דווקא "כל אשר אוהב ה' יוכיח".

זאת אומרת, דווקא על ידי מכות, ייסורים, בעיות, הבורא מנענע אותנו וכך אנחנו דורשים עלייה. בהתחלה כדי לברוח מהרע, כמו ממצרים, ואחר כך כדי להגיע לטוב, לארץ ישראל.

זה לא בבת אחת, אבל דווקא להפוך את כל האגו שלנו שהבורא ברא, "בראתי יצר רע", כשאנחנו הופכים אותו לטוב, בזה אנחנו מעמידים את עצמנו כבורא בקומה ישרה, זקופה, ונעשים כמוהו. אז יש כאן גיבור שיוצא מהרצון לקבל, וגיבור שבגיבורים, שהופך את הרצון לקבל לרצון להשפיע. זו כבר עבודה במסכים, כך אנחנו עובדים.

אנחנו נגיע לזה, אל תדאגו. זה הכול לפנינו, עוד יום ועוד יום ועוד יום, רק העיקר איך אתם מנצלים את היום. כשאתם עכשיו נמצאים בבית, אז תחרשו את כל המאמרים שלנו, כל מה שאנחנו לומדים. תחזרו על זה, חברו על זה שאלות, תשלחו ואני אקבל אותן. אני מוכן תוך שעה נגיד, באמצע היום, לענות על כל שאלה ושאלה אחת אחר השנייה. בבקשה, תעשו את זה. תשלחו את השאלות האלה ואני אענה עליהן. נעשה נגיד שעה בצהריים. אין לי שום בעיה עם זה.

קריין: אני רוצה רק לציין שישלחו לכתובת שכולם מכירים, שתהיה כתובת אחת ידועה. לשלוח לכתוב [email protected] , ואנחנו ניקח משם את השאלות ונקריא אותן.

תשלחו לשם שאלות בכל השפות, ואנחנו נמיין אותן ונענה עליהן. אבל אני ממליץ מאוד לשמוע את השיעור הראשון של היום, בעיקר איפה שנתתי את הדגש, שאנחנו צריכים ביני לבין החבר, כל אחד ואחד לגלות את הבורא. שם המקום שבו הבורא נסתר, ביני לבינו. כשאומרים להתחבר כאחד, כאיש אחד בלב אחד, זה כדי למצוא בורא בתוך החיבור. לכן עד כמה שאתה מרגיש שאתה עדיין לא קרוב נפשית עם החבר, בצורה כזאת, עדיין, באותה מידה, אתה רחוק מהבורא. וההיפך, מאהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: אמרת שכדאי שנחרוש את מאמרי רב"ש. האם אפשר לעשות איזה זום או שידור כזה שיהיה ללא פידבק, שמישהו פשוט מקריא את מאמרי רב"ש ואנשים יכולים להתחבר לזה ולשמוע במשך כל היום?

תנסו לארגן איך שאתם רוצים. ודאי שכן.

תלמיד: למי לפנות?

יש כזה ארגון שנקרא "בני ברוך" ויש שם אנשים שאחראים על זה.

קריין: הכי טוב זה לשלוח לאותה כתובת, לאותו מייל כל שאלה, כולם מקבלים תשובות. [email protected], את כל הצעות הייעול, את כל ההצעות לדברים חדשים בהפצה, דברים בחברה, הכול לשלוח לכתובת הזאת.

שאלה: האם אני מבין נכון שכשבמאמר כתוב בית, הכוונה היא לקבוצה?

כן.

תלמיד: אם הקבוצה זה בית, אז מה אני צריך למכור?

"קורות ביתו". אתה צריך למכור את הכול. רק כדי שיהיה לך "מנעלים לרגליו". אבל בשביל זה אנחנו צריכים לחזור על כל המאמר, לכן אתה קודם תקרא, תבדוק אותו, ואחר כך אנחנו נדבר עליו שוב. לחזור לזה זה קשה.

שאלה: איזו אהבה צריכה להיות בסופו של דבר לחבר כדי שהיא תעבור לאהבה לבורא?

שאתה אוהב אותו ולא את עצמך. גם לחבר וגם לבורא. פשוט חבר זה אותו בורא, רק שהוא מציג את עצמו כלפיך בצורה יותר ברורה. כי אותו אתה לא יכול לתפוס, אין לך כלים. ואת החבר אתה יכול לתפוס, להבין אותו איכשהו, להתקרב, להתרחק, לשחק עימו. וכך, על ידי זה אתה מגיע לגלות יחס לבורא. זה כמו בחיים שלנו, התינוקות, הילדים הקטנים משחקים ביניהם, הם אוהבים לשחק ביניהם, ועל ידי זה הם מתחילים להיות יותר ויותר מוכנים, מסוגלים להתכלל בחברה האנושית. הקבוצה שאנחנו בונים לכל אחד ואחד זו ממש אותה המערכת שבה אנחנו עומדים לגלות את הבורא. אלא בשביל מה לי עשירייה? רק כדי לגלות את האור העליון, שהוא יסביר לי את הכול.

שאלה: האם לאהוב את החבר, זה לאהוב את החיסרון שיש לו בלב לבורא?

גם. ולכן אני עוזר לו בקשר שלו עם הבורא.

שאלה: רציתי לשאול על העיקרון הזה של ערבות, של כוח הערבות. האם שכשאין לי אהבה טבעית לחברים, אני צריך להיזכר שפעם הבטחתי שאני אוהב אותם, או שזה בכלל לא זה?

אתה לא הבטחת פעם, אתה כל היום וכל יום מבטיח שאתה משתדל להגיע לאהבה אליהם. ממש יום יום. אפילו שתתאספו עכשיו נניח טורונטו 2 ותגידו אחד לשני, "אנחנו משתדלים במשך היום להשתוקק לאהבה, לחיבור בינינו". אתה והחבר, כולם.

שאלה: יוצא שאני כל הזמן עובד עם הרע שאני מגלה בחבר. מה זה נקרא לזקוף לכף זכות, איך אני עובד עם הטוב שיש בחבר?

אלא בשביל מה החבר? כדי שאתה תגלה שנאה ואחר כך תשתדל להגיע מעליה לאהבה.

תלמיד: מה זה לזקוף לכף זכות את החבר?

שאתה לא רואה את החבר, אתה רואה את עצמך.

שאלה: במקרה שמישהו משיג את אהבת החברים, האם אמורים להרגיש את זה כמשהו דומה לאהבה שיש לך לילד שלך או לאיזה חבר? איך אמורים להרגיש את האהבה בעשירייה, שזה יהיה שונה מאהבה שמרגישים לאנשים שאתה מרגיש אולי ברמה יומית כמו בני משפחה או הבן שלך?

זה לגמרי לא דומה לזה שאתה אוהב את המשפחה, את הילדים שלך. זו אהבת עולם, זה פותח לך נפח פנימי אחר, שאתה פשוט אוהב את האנושות, את המציאות, את כולם, אתה רואה שהבורא שורה בהם, שולט בהם ולכן אתה אוהב אותם כמו שאתה אוהב את הבורא. ודאי שזה במידה בינתיים, אבל זה חלל אחר לגמרי בלב שלך. תשתדל להרגיש ותראה שזה דבר גדול.

האם אתם רוצים שיהיה לנו עוד שיעור בצהריים? אנחנו יכולים לקבוע שעה שאני עונה על השאלות שלכם. איך שתרצו. ואם לא, נעשה את זה מחר, לי זה לא חשוב.

תלמיד: יש היום שיעור בין 13:30-14:00 אבל אני אומר לך בכנות, אתה אחרי בוקר שלם עם ישיבת כתבים ושיחות, השאלה האם בגלל הגרון שלך זה טוב לך?

מה אני אעשה? אבל בואו נגיד ככה, תשלחו היום שאלות, אנחנו נמיין אותן, נבדוק אותן, יכול להיות שעל חלק מהן נענה מחר בבוקר. יכול להיות שבאמת נעשה בכל זאת פעם בכמה ימים עוד שיעור אחד בצהריים. אני לא מבטל את השיעור הזה שאתם עושים, החברים שלנו ממרכז בני ברוך, אלא נעשה עוד שיעור אחד של שאלות ותשובות.

אתמול הייתה לי פגישה יפה מאוד עם הנשים. אני פונה לכל הגברים, אתם צריכים לשים לב לנשים, להעביר להן חומר, לדאוג שתהיה להן הבנה והרגשה, כי דווקא בתמיכה שלהן אנחנו נגדל. ואני אומר לכם לתת להן מקום, כבוד, תשומת לב ואז אנחנו באמת נצליח. לשים לב לקבוצת נשים. כל הכבוד לנשים, אני מאוד שמח שיש לנו קבוצת נשים חזקה.

שאלה: רצינו לדעת איך אתה רואה את השבוע הזה של פסח, איך אתה מרגיש את זה, מה לדעתך חשוב שיקרה?

אני הייתי רוצה לראות תכנית לכל השבוע, אפילו עם יום יומיים לפני זה, איך אנחנו עושים, איך אנחנו עוברים את זה מבחינת הלימוד וכל יתר הדברים. איך אנחנו עושים את סדר פסח, באיזה שעות, באיזה הרכב. ודאי שאני לא יוצא מהחדר שלי וכך אני ממליץ וממש מחייב, אם אפשר כך להגיד, את כל חבריי, את כל תלמידיי. לכן רק למילוי הפנימי אנחנו צריכים להשתוקק, כי זו בעצם היציאה האמיתית. אז בואו נחשוב על זה. תשלחו לי את הלו"ז וגם את סדר הלימוד, אני אבדוק גם את זה וגם את זה, נעבוד ונדבר על זה יחד.

אנחנו בסך הכול צריכים להשתדל להרגיש יותר ויותר שהמרחק הזה שהופך להיות מרחק וירטואלי ממש, לא מפריע לנו, לא מגביל אותנו. מה ההבדל? אני עכשיו רואה אתכם, אתם רואים אותי, ואפילו אם לא הייתי רואה, היה עוד יותר טוב, הייתי יותר מקשיב, הייתי יותר מצמצם את שדה הראייה שלי. כשאני רוצה לראות מישהו בצורה מדויקת, אני מצמצם את העיניים שלי, אפילו סוגר אותן יותר כדי לראות. אז בשביל מה אנחנו צריכים לראות זה את זה, בואו נעשה את ההתקשרויות שלנו רק בקול. ואחר כך אנחנו נראה שבקול אנחנו יכולים להוסיף כל מיני כאלה רגשות שקודם היינו מרגישים אותם בווידאו. ואחר כך אנחנו נתפטר מהקול ונעלה לדרגת הרגש ולא צריכים שום דבר. זה הכול ניתן.

אני לא חושב שיש לנו בעיה להיות יחד בליל הסדר, כולם סביב השולחן הכללי של כל העולם. ונצליח. רק תשלחו לי את הכול החומרים לכל השבוע. בהצלחה.

(סוף השיעור)