שיעור בוקר 27.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 146

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות י"ז

אות י"ז

"ועתה, נבין ערמת הנחש, אשר חז"ל הוסיפו להודיענו, אשר הס"מ היה מתלבש בו, והיינו מפני שגבהו דבריו מאד. והנה פתח, באף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן, פי' שנכנס עמה בדברים, להיות שהאשה לא נצטוה מפי הקב"ה, כנודע, וע"כ שאל אותה על דרכי הבירור, כלומר מאין תדע, שנאסר העצה"ד, אולי נאסרו לכם גם כל פירות הגן. ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל וכו', לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון.

ויש כאן ב' דיוקים גדולים:

א. הא הנגיעה, לא נאסרה מעולם, ועל מה הוסיפה באיסור,

ב. כי הטילה ספק בדברי השי"ת ח"ו, שהשי"ת אמר מות תמותון, והאשה אמרה פן תמותון, והיתכן שלא האמינה ח"ו בדבר ה', עוד מטרם החטא.

אמנם האשה ענתה לו על פי שאלתו של הנחש, דעל כן יודעה, מה שאסר ה' כי כל עצי הגן מתוקים ונחמדים, וראוים לאכול, משא"כ זה העץ אשר בתוך הגן, כבר היתה בו בקרוב לנגיעה, וטעמה בזה טעם קשה כמות. והיא שהוכיחה מעצמה, שמצד הבירור שלה, יש חשש מיתה אפי' על הנגיעה ולכן הוסיפה להבין במצוות האיסור, על מה ששמעה מבעלה, כי אין חכם כבעל נסיון, ופן תמותון סובב על הנגיעה. וכנראה, שהתשובה היה מספקת לגמרי, כי מי יתערב ויכחיש בחוש הטעם של חבירו. אמנם הנחש הכחיש אותה, ואמר, לא מות תמותון, כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וכו'. ויש לדייק, מה ענין פקיחת עינים לכאן, אמנם כן דבר חדש ונשגב הימנה, הודיע אותה, שהוכיח להם, שטפשות היא לחשוב, שברא ה' דבר רע ומזיק בעולמו, והא ודאי כלפי השי"ת, אין זה ענין רע ומזיק, אלא זה המרירות שתטעמו בו אפי' בקירוב נגיעה, הוא רק מצדכם, להיות אכילה זו, הוא להעמיד אתכם, על גובה מעלתכם, וע"כ לקדושה יתירה אתם צריכים, בעת המעשה שיהיה כל כונתכם להשפיע נ"ר לו ית', לקיים הכוונה שעליה נבראתם. ולפיכך הוא נדמה לכם כרע ומזיק, כדי שתבינו הקדושה היתירה הנדרש מכם. אמנם ביום אכלכם ממנו, פירוש, אם תהיה המעשה בקדושה וטהרה, ברורה כיום, אז והיתם באלקים יודעי טוב ורע, כלומר, כמו שכלפי השי"ת הוא ודאי מתוק בהשואה גמורה, כן יהיה לכם הטוב והרע בהשואה גמורה, למתוק ולעדן. ועדיין נשאר מקום להרהר באימון הנחש, מפני שהשי"ת לא הודיעו זה בעצמו, ע"כ הקדים הנחש, ואמר, כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם כלומר, מצד השי"ת דבר יתר הוא, להודיעכם זאת, להיותו יודע שאם תשימו לבכם לזה, לאכל על צד הקדושה, ונפקחו עיניכם מעצמיכם, להבין גודל הרוממות שבו, כי תרגישו בו מתיקות ועידון עד להפליא, וא"כ אינו צריך להודיעכם, דעל כן הטביע בכם כח המברר. לידע תועלתכם מעצמכם.

ומיד כתיב, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו', פי' שלא סמכה עצמה על דבריו, אלא שהלכה ובררה מדעתה ותבונתה, והקדישה את עצמה בקדושה יתירה, לעשות נ"ר להשי"ת, כדי להשלים הכונה הנרצה הימנה, ולא כלל להנאתה עצמה. שאז, נפקחו עיניה, כדברי הנחש, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, והיינו ע"י זה שראתה, כי תאוה הוא לעינים, כלומר, דעוד מטרם שנגעה בו, הרגישה מתיקות ותאוה גדולה, בראות עיניה לבד שחמדה כזה עוד לא קרה לה, בכל עצי הגן, ונתברר לה עוד, אשר נחמד העץ להשכיל, כלומר, דע"כ יש בעץ הזה תאוה וחמדה מרחוק, יתר מכל עצי הגן, היינו להשכיל עליו, אשר בשביל מעשה האכילה הזו, נבראו, והוא כל המטרה, כמו שגילה לה הנחש. ואז, אחר הבירורין המוחלטים האלו, ותקח מפריו ותאכל, ותתן גם לאישה עמה ויאכל, ודייק הכתוב במלת עמה, כלומר, על כונתה הטהורה, דהיינו רק להשפיע, ולא לצרכי עצמו וזה הוראת הכתוב, שנתנה לאישה עמה, כלומר, עמה בקדושה."

שאלה: מקובלים מדריכים אותנו לראות את הדברים האלה ככוחות במערכת העליונה, ודווקא פה הוא הופך את זה למאוד סיפורי ולוקח אותך לדמיין כל מיני דברים, אישה, נחש, במקום להסתכל על זה ככוחות, הוא ממש הופך את זה לדרמה. אז מה לקחת מפה?

איך אתה רוצה שהוא יכתוב לך?

תלמיד: בעל הסולם לא סתם כותב דברים, ופה הוא מספר על אינטראקציה ורגשות. אני רוצה לדעת איך לספוג את זה נכון, מה לעשות עם זה. כי פעם היינו אומרים שעדיף לראות את זה כמשהו טכני ומתוך זה לדרוש מאור מחזיר למוטב, ופתאום נהיה פה רומן, לכן רציתי לדעת איך לעבוד עם הטקסט הזה.

שאלה: הוא כותב הרבה על האישה והאינטראקציה שלה עם הנחש. מה ההבדל בין האכילה של האישה לאכילה של הגבר?

תלוי על מה אתה מדבר, האם על האכילה ממש?

תלמיד: הנחש הוא באינטראקציה עם האישה, עם הרצון לקבל, אבל בסוף היא אוכלת והיא נותנת גם לגבר. מה ההבדל בין שתי הפעולות האלה? זה לא כלי אחד.

כן, יש כאן התכללות והשפעה הדדית.

שאלה: האם אתה יכול לעבור על הטקסט ולהסביר מי זאת האישה, הנחש, הבעל, העץ, הפירות, כדי שנקבל התרשמות פנימית יותר?

מה שקראנו, קראנו. נלמד, ולאט לאט נתקרב לאמת.

תלמיד: יש בי דאגה שיושבת מתחילת השיעור. יש מטרה לבריאה ואנחנו רוצים לעשות לבורא נחת רוח, ואני מאוד דואג שננצל את השיעורים האלה במקסימום שאפשר בשביל לעשות תיקון. אני לא מצליח לבוא לשיעור בלי כל המשפחות של החללים שלנו שנופלים כל יום והחטופים, ואני ממש בדאגה שנעשה מקסימום שאפשר בשיעורים שלנו כדי לתקן. חלק מזה זה לעבוד נכון עם הטקסט, לדעת שבאמת מושכים מאור ובאמת משנים את המציאות ומועילים.

כן, גם זאת המטרה שלנו.

שאלה: מה פה לא נכון ממה שהנחש אמר? כי אני חושב שהוא צודק ואולי זו הבעיה שלי.

כן, זה מה שאנחנו צריכים לברר, עד כמה הנחש צודק, עד כמה האישה צודקת, ומה היא עשתה לעומת מה שהוא אמר שצריכים לעשות.

שאלה: את כל העבודה על הכוונות האישה עושה, ואנחנו לומדים בדרך כלל שהגבר עושה את הכוונות, אצלו כל ההתגברות, העלייה למעלה מהדעת וההשפעה, ופה כאילו האישה מתקדשת. איך אישה יכולה להתקדש אם לא דרך הגבר?

זאת שאלה, שאלה נכונה.

שאלה: אנחנו תוצאות מהשבירה, מהחטא הזה שהוא מתאר פה. מה כדאי לקחת מפה בניסיון שלנו לתקן את השבירה או לעלות למטרת הבריאה? כי נראה שמה שנעשה כבר נעשה, אז מה עשו שם שאנחנו אולי לא צריכים לעשות או צריכים לסדר נכון?

עלינו לסדר נכון, לתקן. כי מה שהם עשו הם עשו, וזה גרם לכל הבריאה ירידה. אנחנו בעבודה שלנו צריכים לעשות עלייה הדרגתית לכל הבריאה.

תלמיד: מכל השיעור הגענו לזה שיש לנו יגיעה ואנחנו צריכים לבקש מהבורא שהוא יעשה.

יכול להיות שזה התיקון. צריכים לברר במה התיקון.

שאלה: במה טעתה האישה כשעוד לפני שהיא נגעה בפרי עץ הדעת היא ראתה שהוא נחמד יותר מכל הפירות בגן עדן? איך היא פספסה לפני שהיא עשתה את האכילה, את הקבלה בעל מנת להשפיע?

נקרא, זה עוד לפנינו.

תלמיד: הוא כותב שהחמדה הזו, עצם זה שהיא ראתה שהוא תאווה לעיניים, פה הנקודה שהיא פספסה.

יכול להיות שהיא האמינה לראייה יותר מאשר לבורא ולטעם. עוד נברר.

שאלה: מה שאני מבין מתוך המאמר הזה, שכאן הבורא כאילו הופך את המערכת ממר ומתוק לאמת ושקר, ממשהו בהמי לשכל של הבורא. אני לא מבין במה האישה חטאה, הרי היא רק עשתה דבר טוב, היא נתנה לו להתפתח לרמה יותר גבוהה. מה החטא שלה בכלל?

את זה צריכים להבין, האם היה במצב הזה חטא, אומנם כאן אנחנו קוראים לו "חטא עץ הדעת". אבל באמת האם בלי המעשה הזה היינו יכולים לברר את הקשר בין הצד הרע והצד הטוב. נראה, זה עוד לפנינו.

שאלה: הנחש הוא חיה שחיה בגובה האדמה ולא מסוגלת להתרומם מגובה האדמה. האם היא מסמלת את הרע המוחלט, זאת אומרת, משהו שהוא תמיד יתנגד לבורא?

כן.

תלמיד: האם זה משהו שקיים בכל אדם?

כן.

תלמיד: זה משהו הפוך, מתנגד ולא עושה פשרות ורק אפשר להילחם בו.

נכון.

תלמיד: ויש גם את האישה, גם את הגבר, כלומר שלושה.

שותפים.

שאלה: שלושה שותפים. אם הנחש הוא הכוח שמתנגד לבורא, אנטי בורא, מהי האישה?

האישה היא רצון לקבל שיכול להתחבר עם הנחש, והגבר הוא רצון להשפיע מאוד חלש, לכן כאן בסיפור האישה היא גיבורה וגם הנחש.

תלמיד: לה יש את יכולת הבחירה והוא עושה מה שאומרים לו.

נראה. כן.

שאלה: מה ההבדל בין עצי הגן לעץ הדעת?

עצי הגן הם כל עצי הגן הנחמדים והטובים לאכילה. עץ הדעת הוא עץ שנמצא באמצע הגן כמשהו מרכזי ותמיד פונים אליו, תמיד מודדים כלפיו איפה נמצאים. עוד נברר, אבל בעצם זה כך.

שאלה: כשקראתי את זה לפני שנים, אז אמרתי, היא אמרה שאסור לגעת, הבורא אמר שאסור לאכול, אז מה היא עשתה, האם היא שמה לעצמה גבול מדומה?

כן, כך שואלים. נגיעה היא לא עשתה.

תלמיד: ואז אמרתי שאני צריך לשים את הגבולות במקום הנכון, כי אם אני עובר אותם, אז אני עובר גם את הגבול האמיתי. והיום מתוך התהליך אני רואה שהיא לא עשתה גבול מדומה אלא היא עשתה תהליך, והסביבה שלנו, העשירייה שלנו והכלי הזה הוא בעצם אותו "אל תיגע" כדי לא להגיע לתאוות או לדברים שהמערכת עוד לא מסוגלת לעכל אותם. אז הגירוי של כל עץ הדעת, וזה כתוב בצורה מוחלטת שהבורא ידע שהם יוכלו מעץ הדעת, כלומר זה היה חלק מהתהליך, והתהליך שלה שהיא נתנה לגבר לאכול עם קדושה. זאת אומרת זה משנה לי את כל זווית הראייה על החברה, על התיקון שאנחנו צריכים לעשות, ככה אני פוגש את המאמר הזה.

יפה. נחשוב על זה.

שאלה: מה זה אומר לגעת בעץ?

לגעת בעץ זה כמו לטעום אבל דרגה פחות מזה.

שאלה: מה זה אומר לאכול בצד של קדושה?

על מנת להשפיע.

שאלה: האם נוכל לומר שהם לקחו איתם את הידע מהפרי אל מחוץ לגן?

כנראה שכן.

שאלה: האם הכוח של הנחש הוא הכוח של נקודות דס"ג שמעורר וגורם לשבירה?

את זה נבדוק. שאלה במקום.

שאלה: אני מרגיש שתע"ס זה התפוח ואני כמו אישה שרוצה שהחברים שלי יוכלו את זה. אבל איך לעשות את זה בכוונה נכונה כדי שלא תהיה עוד שבירה?

איך עכשיו, אחרי החטא, להמשיך לאכול ללא שבירה? אני לא יודע. צריכים קודם כל לראות מה גרמנו, לאיזו שבירה גרמנו, ואחר כך איך לתקן את מה שגרמנו ואיך להמשיך שזה לא יקרה שוב.

תלמיד: האם אני צריך להפסיק לרצות שהחברים יאכלו מהתפוח?

כנראה שכן.

תלמיד: אז מהי התפילה שלי?

את זה צריכים לברר, איך אנחנו מרגע זה והלאה גם מתקנים את מה שגרמנו וגם ממשיכים בצורה נכונה.

תלמיד: אני יושב כאן כל יום ואני מבקש את המאור המחזיר המוטב, לא שאני אקבל, אלא שהחברים וכל החברה יקבלו אור המחזיר למוטב. האם זה נקרא "תן להם דעת קדושה", זה התפוח?

כן.

תלמיד: האם אני לא מבקש דבר נכון אם אני רוצה שהם יקבלו דעת קדושה?

אתה מבקש נכון, רק כנראה שיש עוד מה להוסיף.

תלמיד: מה להוסיף, שהבורא ייהנה? הרי זה הדבר הקודם.

כן.

תלמיד: אז מה להוסיף?

יחד.

שאלה: נראה שהאישה עשתה בירורים וכוונות וכן רצתה לקבל בעל מנת להשפיע. אני שואל עלינו. נראה שזה לא מספיק שאתה רוצה להיות בכוונה על מנת להשפיע כי יכול להיות שבכל מקרה יהיה פה כישלון. מה צריך עוד חוץ מלרצות להיות בכוונה בעל מנת להשפיע?

קודם כל צריכים לגלות משהו. הרצון לקבל הנמצא בתוך טבע האדם, איך הוא ניגש לקשר עם הבורא שמתגלה בצורה כזאת, ואיך אנחנו מרגע זה והלאה עושים פעולות לתיקון. את זה עוד נלמד, זה לא סוף ההקדמה.

(סוף השיעור)