שיעור בוקר 23.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא – עבודה באמונה למעלה מהדעת

קריין: קטעים נבחרים מנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת". אנחנו בקטע מספר 44. של בעל הסולם. "שמעתי", מאמר קל"ה. ""נקי וצדיק אל תהרוג".

""נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")

זאת אומרת, גם ימין וגם שמאל צריכים להשתדל שהם יהיו שווים בעינינו. גם כשאני יכול להצדיק את המצבים, וגם כשאני לא יכול להצדיק את המצבים שעוברים עלי ונראים לי כאלו ונראים לי כאלו, בסופו של דבר בעבודה הרוחנית אני צריך לקבל שהם באים למעלה מהבורא ואני מקבל אותם בשווה, וכך להתקדם. עלי רק לתקן את עצמי כדי לשייך לבורא את כל מה שקורה בי, וזה ודאי דרך העשירייה.

קריין: קטע מספר 45 במאמר 4. "מהו מבול מים, בעבודה". כתבי רב"ש.

"כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך מלא חסרונות. לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו. מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

שאלה: כשמתגלה אצלי קו שמאל אני באופן מידי מעביר את זה להצדקה, כלומר לקו ימין, ויש כזאת הרגשה שאני כביכול מאבד את זה. האם ניתן להישאר בזה קצת כדי לגלות יותר את העומק בקו שמאל כדי להתעלות מעל זה בצורה יותר איכותית? לא ישר לקפוץ לקו ימין.

אני לא יודע למה אתה מתכוון בלעזוב את השמאל ולעבור לימין. אנחנו צריכים לעבוד נכון גם עם שמאל וגם עם ימין, שבסך הכול תהיה לנו מזה התקדמות קדימה. זה כמו גלגל שאמרנו, שחצי ממנו הולך קדימה אבל חצי חייב לחזור אחורה ואז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. לכן שמאל מתגלה לא כדי שאנחנו נבטל אותו ונלך הלאה, אלא כדי שניקח אותו כחלק השמאלי להתקדמות שלנו. כרגל שמאל וימין, על שתיהן אנחנו צריכים להתקדם.

צריכים להתקדם על שני קוים ולבנות כל הזמן איזון ביניהם. זה נקרא "קו אמצעי". הקו האמצעי לא קיים. אנחנו בונים אותו על ידי האור העליון, נותנים לבורא לבנות אותו, אבל הוא אינו בטבע. יש כוח הבורא שזה ימין, כוח הנברא שזה שמאל, והשילוב הנכון בין שניהם זה נקרא "הקו האמצעי".

שאלה: מה מוסיף הקו האמצעי על השלמות של קו ימין?

שלמות קו ימין מגיעה מהבורא, הקו האמצעי הוא שלמות מטעם הנברא, עד כמה שמסוגל להידמות לבורא.

שאלה: למה אנחנו קוראים "נשמות טהורות"?

נשמות טהורות הן נשמות שנמצאו לפני השבירה, ואחרי השבירה אין נשמות טהורות אלא כולן בתוך הרצון לקבל, כולנו עבריינים. אז אל תחפש כאלה נשמות טהורות. אין. כולנו צריכים להגיע לתיקונים.

שאלה: במהלך השיעור יש כל מיני חילופי מצבים. מצד אחד אתה שונא את החבר ולא רוצה להיות קשור אליו, ומצד שני אתה רואה אותו פתאום כמושלם, כמחובר. האם זה קו ימין ושמאל?

יכול להיות. אנחנו הגענו למצב שעכשיו אנחנו מתחילים לבנות בפועל את הכלי הרוחני, גם לכולנו יחד וגם לכל עשירייה בפרט. ולכן כל השיעורים שלנו הם מאוד פרקטיים. ולכן נקווה שאנחנו נבין את זה ונשתתף בזה בצורה כזאת.

תלמיד: מהו הקו האמצעי בין כל החילופים האלה?

הקו האמצעי הוא כתוצאה משני קווים שאנחנו רוצים לחבר בין שניהם בצורה נכונה, להידמות לבורא. מגיעים ממנו שני קווים ואנחנו ביכולת בינינו לצרף טוב עם רע ורע עם טוב, מייצבים בנו דמות הבורא שזה קו אמצעי. מהרצון לקבל שלנו ומהאור העליון משתדלים לעשות צורת השפעה, שזה נקרא "דומה לבורא", לכן זה נקרא "אדם". כך אנחנו מחמר או מפלסטלינה בונים את צורת האדם.

שאלה: מה ההבדל בין אמונת חכמים לאמונה פשוטה?

אמונת חכמים שונה מאמונה פשוטה. אמונה פשוטה זה כמו שאומרים גדולים לתינוק שככה זה, והוא מקבל את זה כעובדה. אמונת חכמים זה נקרא שאני מקבל מה שאומרים לי דווקא אנשים חכמים. חכמים זה נקרא שלומדים לגלות את הבורא, כי הבורא נקרא חכם, ומי שלומד ומגלה את הבורא נקרא תלמיד חכם. ואז אני לומד רק מהאנשים האלה שנמצאים בגילוי הבורא, שגם אני כשאלך אחריהם אגיע לגילוי הבורא.

אין לנו יותר שום בעיה בחיים שלנו אלא רק לגלות את הבורא. ועכשיו כל העולם נמצא בזה. תראה מה שקורה בכל העולם. זה הבורא מעורר מלמעלה לאט לאט שיהיה לנו חיסרון אליו דווקא.

שאלה: האם זה אפשרי להגיד שקו ימין זה חפץ חסד?

קו ימין זה כביכול חסד. אבל חפץ חסד או יותר מזה, זה תלוי באיזו עוצמה משתמשים בו.

שאלה: מהמסך המשותף של העשירייה ושל כל הכלי העולמי, אנחנו מגיעים למרכז הקבוצה, לקו האמצעי?

כן ודאי. אפילו בעשירייה אתה מגיע לקו האמצעי, רק קטן. אתם עכשיו נמצאים בתחילת העבודה הרוחנית. יש לכם כבר ידיעות כדי להתחיל להרכיב מהחיבור ביניכם כלי רוחני ולהתחיל להרגיש בו את גילוי הבורא. הכול נמצא בידכם.

שאלה: איפה בגלגל זה קו ימין ושמאל?

אני לא יודע, אתם תגלו. חלק הולך קדימה וחלק הולך אחורה, אלה שני הקווים, והציר באמצע מתקדם בצורה ישירה וקבועה.

שאלה: איך העשירייה צריכה לפעול כאשר חברים קורסים כתוצאה מהחיים הגשמיים, שהם לא מצליחים להשתתף בעשירייה. איך העשירייה שומרת שלא יפלו מהעגלה?

אני לא חושב שיש להם הכבדות יותר ממה שהיו לרב"ש ולכל המקובלים בכל הדורות, אז שישתדלו כמה שאפשר.

תלמיד: איך העשירייה אמורה לשמור עליהם?

צריכים לעזור, "איש את רעהו יעזרו". אתם צריכים לפעול ולא לחכות שזה יקרה בעצמו. וכל הפעולות ההדדיות שאתם יחד עושים זה מאוד מועיל, יותר מהכול.

שאלה: המאמצים שלנו להתחבר הם עבודה לימין עם עזרה של הבורא, והקו האמצעי יהיה כאשר נרגיש שהשגנו את החיבור הזה והבורא הוא זה שנותן את השלום?

בדיוק, נכון.

שאלה: האם החברים היקרים שלי נקראים חכמים?

החברים צריכים להיות כמו הבורא, ממש ככה, גדולים, שלמים, נמצאים בתיקונים, רק אתה מפגר.

שאלה: בעל הסולם אומר ש"אי אפשר ללכת למעלה מהדעת בטרם שיש לו דעת המראה לו את המצב איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת", זה בכלל לא ברור, הפוך ממה שאנחנו לומדים.

למה?

תלמיד: הוא אומר ש"אי אפשר ללכת מעל הדעת בטרם שיש לו דעת", אם יש לי דעת איך אני אלך מעל הדעת?

ואם אין לך דעת אז למעלה ממה אתה הולך?

תלמיד: אם אין לי דעת אז מעל המחשבה.

מעל מה? אין לך.

תלמיד: מעל המצב שאני נמצא בו.

אתה צריך שתהיה לך דעת ואתה מבין ומרגיש ויודע שזה ככה ברור בעיניים, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אתה אוחז בידיים, אתה רואה בעיניים, ואומרים לך עכשיו תעזוב ותלך למעלה מזה. איך יכול להיות? זה בידיים שלי, זה בעיניים שלי. "לך למעלה מזה אז תהיה תלוי בבורא".

תלמיד: כאילו לעזוב את המצב שאני נמצא בו ולא מעניין מה קורה, אם אני נופל, עולה, לא משנה, ואז אתה אומר לחשוב מעל זה, כאילו להיות מעל זה?

זה עדיין לא קורה לך, זה יקרה בדרגות הגבוהות, שם אתה תצטרך להרגיש שאם אתה עוזב, אתה נופל כמו מצוק לתהום.

תלמיד: דיברת קודם על כלי רוחני, מה הקשר בין כלי רוחני לקו האמצע שאנחנו מדברים?

הקו האמצעי זה הכלי הרוחני.

תלמיד: מה זה אומר הקו האמצעי הזה?

שאני משלב נכון את ימין ושמאל, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, רצון לקבל ומה שמקבל מהבורא רצון להשפיע.

תלמיד: בבת אחת?

בבת אחת, כמו שבראש הפרצוף אנחנו עושים חשבון, יש לי רצון לקבל, ואני עושה עליו צמצום, מסך, אור חוזר, מחשב כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, מקבל ובונה מזה את תוך הפרצוף.

תלמיד: זה צריך להתגלות בהרגשה שלך או בידיעה?

זה צריך להתגלות, עוד מעט אני אגיע לשרטוטים, ובשרטוטים אתה תראה שאני עושה איזשהו קו בשרטוט, ואתה צריך להרגיש שאתה עושה את זה בפנים, בתוכך.

תלמיד: זאת אומרת שבעצם זאת השגה?

זאת תחילת ההשגה, וודאי, וכשעכשיו כך אתה מתחיל להתייחס לחברים, לייצר מצב שנקרא אמונה למעלה מהדעת, זה נקרא שאנחנו עושים חשבון בראש. כי יש לנו דעת, רצון לקבל, ואנחנו מתעלים מעליו, ועושים פעולות השפעה למעלה מהרצון לקבל.

הרצון לקבל דווקא מראה לנו מה כדאי, מה לא כדאי, בתוך הרצון לקבל בצורה רצינית, רציונלית, ואנחנו אומרים לא, אנחנו רוצים לעשות פעולות לא רציונליות, אני מקבל את החברים שהם הכי גדולים, אני רוצה להיות תפל כלפיהם, ובצורה כזאת אני אתקדם.

תלמיד: אני יכול להשיג את זה בעשירייה שלי, או שבזה שאני עובד בעשירייה שלי אני מושך את הבורא שהוא ייתן לי את הקו האמצעי הזה? האם אני יכול להשיג את הקו האמצעי על ידי העשירייה שלי או שפה יש לי ערבוב של עוד כוח?

לא, רק העשירייה ובורא בתוכה, אין יותר. ואחר כך אתה מגלה שבכלל אין שום דבר חוץ מזה. כל הכוחות של כל המציאות נמצאים כולם בתוך העשירייה. אמנם עכשיו נראה לך שיש הרבה עשיריות וכל מיני כוחות, יקום, ועולמות, אחר כך אתה מגלה שכל זה נמצא בפנים, בתוך העשירייה, ואין יותר חוץ מהחברים כמו שכותב רב"ש, אין, עשר ספירות בלבד.

שאלה: אם קיימים שלושה קווים, אם כך עלי לעשות מאמץ כפול, ללכת מהשמאל לימין, לעבור דרך הקו האמצעי?

ימין שמאל אמצע, ימין שמאל אמצע, כך עושים. צריכים להתחיל מימין, השפעה, קטנות, אחר כך הולכים לשמאל, מצרפים לזה את הרצון לקבל, ואז עושים שילוב נכון שנקרא הקו האמצעי, ככה זה.

שאלה: מה זה המצב הזה כשברור שהאגו נותן לך איזשהו רצון לשמח את החברים, להשפיע להם, מה אתה אומר לו ומה צריך לעשות בחוץ בפועל לחברים?

מה זה בחוץ בפועל? אני לא מבין.

תלמיד: חיצונית, כלומר מה אני צריך להראות להם ומה אני צריך להגיד לאגו?

אני לא יודע מה זה חיצונית. אתה צריך כל הזמן לפעול בתוך העשירייה, חיצונית, פנימית, אני לא מבין, בתוך העשירייה. בתוך העשירייה אתה צריך לעשות את כל הפעולות כלפי עצמך, כלפי הבורא, כלפי החברים, עד שאתם הופכים להיות רצון אחד, גוף אחד, זה הכול. ואל תצרף לזה כל מיני מילים שלך, תשתמש במילים שרב"ש משתמש, שבעל הסולם משתמש.

שאלה: לגבי הנקודה הזאת שאתה חוזר עליה הרבה פעמים בשיעור, שהיום אנחנו נכנסים בפועל לבניית הכלי.

אנחנו נכנסים בפועל לבניית הכלי שנקרא אמונה למעלה מהדעת. היום קיבלתם, עוד מעט, שעתיים וחצי שיעור שכולו כולו רק איך לבנות כלי באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: הבסיס של הכלי הזה זה דווקא ההתנגדות, ההפרעות, על זה אנחנו בונים את הכלי?

הבסיס של הכלי זה שאני לא רוצה לעבוד עם הרצון להשפיע, לא רוצה. אני זוכר שקראתי את כל הדברים האלה שרב"ש כותב, ונעשה לי רע בעיניים, חושך בעיניים, רע על הנשמה, מה אני צריך את זה? אני אפילו לא מבין את זה, לא שאני לא מסכים, אלא לפני שאני לא מסכים, אני לא מבין מה הוא כותב. מה זה נקרא לאהוב, לתת, להשפיע, להתכלל, להיות קטן מהם. אני לא שומע את המילים האלה, אתה מבין? לא שומע. ואחר כך, אחרי שעובר המון זמן. הרב"ש נתן לי כאלה דוגמאות. סיפרתי לכם על פולי הקפה, שהייתי צריך לברר בשבילו קפה, אז הוא ישב לידי ואמר, אני לוקח את גרעין הקפה הזה, ובודק האם הוא שלם, או לא שלם. וכך אני צריך לאסוף נגיד שלושים פולים, שמהם אחר כך נעשה אבקת קפה, והמורה שלי יוכל לשתות וליהנות ממנו.

אני שמעתי את זה ממנו, אבל בצורה כזאת שמעתי, כמו מכונה, כמו טייפ שמעתי, ללא שום התרגשות. הלב, לב האבן ממש. וניסיתי, אחרי שהוא הלך, ניסיתי לעשות משהו, אני לא חושב שגמרתי את שלושים הפולים האלה כדי לעשות מהם כפית קפה. אני לא חושב, לא יכולתי לסבול את זה, ברחתי מזה.

ובכלל מכל דבר שהייתי צריך לתת לחברים, להשתתף איתם, הייתי רואה איך האגו שלי מתעלה ממני, ודוחף אותי להיות גס כלפיהם, שתלטן כלפיהם, ממש בצורה נוראית. ואי אפשר לעשות כלום. זאת הבעיה של כלי חזק, כשיש קו שמאל חזק מאוד. ולוקח המון שנים לפני שאדם מגיע למצב שהוא מבין איך לייצב את עצמו עם ימין ושמאל. ואז כשהוא מתחיל לבנות את האמונה למעלה מהדעת יש לו כלי עצום, גדול מאוד. ומתחיל בקושי, בקושי מתחיל, עם הרבה הפרעות. לכן אל תדאגו. לכל אחד ואחד תהיה תרופה, ואתם תבנו את הכלים שלכם, ותגלו את הבורא, את הדבקות בו, והכול יסתדר, ויחזור לשורשו.

תלמיד: ברור, אבל אם אפשר, אז מה כן עושים נגד ההתנגדות הזאת, הדחייה הזאת?

רק עבודה בחברה, עבודה למען החברה. אמנם שלמען החברה בכל זאת עושים באגו, אבל בכל זאת, כמה שאתה פועל למען החברה, למען ההפצה, זה עוזר, כן, אין יותר מה לעשות. זה יסתדר, אני מבטיח לך שזה יסתדר.

שאלה: מכל המדדים מה המדד הכי טוב לבדוק שהעבודה שלי היא באמונה למעלה מהדעת, ושהיא נכונה ואמיתית ולא בדמיון שלי?

רק מאמצים. אין לי יותר מה להציע לך, רק לעשות מאמצים על מה שדיברנו. כל השיעור היום היה על זה.

קריין: קטע מס' 46, מתוך בעל הסולם, "שמעתי", מאמר רי"ב, "חיבוק הימין וחיבוק השמאל".

"יש חיבוק הימין, וכן יש חיבוק השמאל. ושניהם צריכים להיות לנצחיות. זאת אומרת, שבזמן שהוא בבחינת ימין, אזי יחשב בדעתו, שאין בחינת שמאל בעולם. וכמו כן, בזמן שהוא עוסק בשמאל, יחשב בדעתו, שאין בחינת ימין בעולם. ובחינת ימין, היינו השגחה פרטית. ובחינת שמאל, היינו השגחת שכר ועונש. והגם שיש דעת, שאומר, שאין שום מציאות שיש בהימין והשמאל כאחת, אבל הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהדעת לא יפסיקו. ועיקר הוא הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שכל עבודתו נמדדת במאי שהוא עובד למעלה מהדעת. ואף על פי שהוא בא אחר כך לתוך, זה לא כלום, מטעם שהיסוד שלו הוא למעלה מהדעת, אז הוא תמיד יונק מהשורש שלו. מה שאין כן, שאם כשהוא בא לתוך הדעת, הוא רוצה לינוק דוקא בתוך הדעת. ואזי בזמן ההוא, האור תיכף נסתלק. ואם הוא רוצה להמשיך, אז הוא צריך להתחיל בהלמעלה מהדעת, שזהו כל השורש שלו. ואחר כך הוא בא לידי דעת דקדושה."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר רי"ב. "חיבוק הימין וחיבוק השמאל")

זאת אומרת אנחנו צריכים להחליט לפי מה אנחנו הולכים, או לפי כוח קבלה, שאז אנחנו נמצאים בעולם הזה, או לפי כוח השפעה, שאז אנחנו נמצאים בעולם העליון. אחד משניים. אחרת אנחנו נמצאים בין שני עולמות, לא לכאן ולא לכאן. אז להשתדל להחליט. וזה לא בפעם אחת, אלא עוד קצת ועוד קצת, ננסה, ננסה, עד שנתחיל להרגיש שאנחנו באמת יכולים על ידי חיבור בינינו ועם הבורא לעלות מהעולם הזה לעולם העליון וכך להתחבר.

אתם עכשיו נמצאים ממש בפועל בכניסה לעולם העליון. נשתדל, נשתדל לדחוף זה את זה ולעזור כך לעלות זה לזה. עוד מעט נתחיל לעשות שרטוטים, קו, מסך, צמצום, אור חוזר, ראש, תוך, סוף. בהתאם לזה נעשה פעולות בתוכנו, בקשר בינינו, נבנה את עשר הספירות שזה נקרא פרצוף, ואיך הפרצוף הזה יכול לעבוד בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע, איזה אורות משפיעים עליו, ואיזה רשימות מתגלות. כל זה יהיה לנו ממש חכמת הקבלה בפועל, בצורה ריאלית, אמיתית. לא נעשה שום שרטוט שאנחנו לא נרגיש שהוא פועל בנו, אלא הכול בצורה ריאלית. כנגד כל קו, כל איזה אלמנט, חלק בשרטוט, אנחנו נראה שזה נמצא בינינו, נמצא בנו, וכך אנחנו נגיע לחכמת הקבלה הפרקטית.

לעומת זה, אני רוצה להגיד בהתאם לזה, שהיום בערב אנחנו גם נמשיך בכאלו דברים כמו שעכשיו. אולי נקרא מאמר שלם על אמונה למעלה מהדעת. וכך עד שניכנס לתוך המעשה הזה בפועל ממש שיהיה ברור לכולם איפה הם נמצאים. ולא חשוב אם אתם מקבלים דחייה מזה או אי הבנה. אי הבנה זה מפני שהרצון לקבל שלכם מסתיר לכם את העיניים ולא נותן להרגיש את הדברים האלה. כי אנחנו הכול מקבלים ופועלים רק ברצון לקבל, היינו בהרגשה, ואם הרצון לקבל לא מרגיש, אז אתם חושבים שאתם לא מבינים. זה לא עניין של הבנה, זה עניין של חוסר הרגשה, "עד שלא נרגיש לא נדע בשם ומילה". לכן צריכים יותר ויותר להשתדל בפועל לדחוף את עצמנו לפעולות בקבוצה, שהלב שלנו יתרכך, שהוא יקבל קצת תגובות מהחברים, שיקנא בהם, שירצה להיות כמוהם וכן הלאה. זה בעצם החשוב ביותר.

לא הייתי לוחץ עליכם ולא הייתי עושה איתכם כאלה תרגילים באמונה למעלה מהדעת ובלחצים כאלה, אלא הזמן גורם, אנחנו חייבים להזדרז. אתם רואים מה שקורה בחוץ. לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות כמה שיותר מחוברים וכמה שיותר מוכנים לעשות בינינו, בתוכנו פעולות רוחניות. ואז נוכל להראות לעולם שאנחנו מובילים, והעולם יוכל להתקשר אלינו ולעזור לנו גם כן, לדחוף אותנו להר המלך, כמו שכתוב שכל האנושות צריכה לעשות כלפי קבוצה שנקראת "ישר א-ל". זה בעצם מה שאני רוצה להגיד.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה אומר לעסוק בשמאל, ומה זה לעסוק בשמאל ולחשוב שאין בחינת ימין בעולם?

כשאנחנו עוסקים במשהו אנחנו צריכים להיכנס לבירור הזה בצורה שלמה. לכן שמאל זה שמאל וימין זה ימין. וישנן גם כאלה פעולות שאני הולך לשמאל מימין ומימין לשמאל, ואז זה משהו באמצע, בצורה שאני עובד בהתחברות ביניהם, בהתכללות ביניהם. אבל כך אנחנו מבררים את המצבים.

תלמיד: אבל מה זה לזרז את השמאל? איך לא לשקוע בתוך זה?

איך לא לשקוע בשמאל? על ידי זה שאתה מחובר לקבוצה. לשמאל קשה מאוד להיכנס ולהיות בטוח שאתה לא נשאר שם.

תלמיד: זו השאלה שלי, כי הוא אומר פה לעסוק בשמאל כאילו שאין בחינת ימין בעולם. מה זה אומר?

כן, אבל מהו הביטחון שאתה תוכל לצאת מזה? תחשוב. אם אתה לא עושה את זה בתוך עשירייה, אתה לא מסוגל להתקדם אחר כך. כי השמאל מביא לך כאלו הוכחות שהוא צודק, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹, וכולי, שאתה לא תוכל אחר כך להחשיב אפילו במקצת אמונה למעלה מהדעת. אנחנו עוד נטפל בזה, נעבוד על זה.

שאלה: מאז שהתחילו שיעורי ערב אנחנו כמעט כל ערב מגיעים כל העשירייה וממש מרגישים התקדמות מאוד חזקה. מה הדבר המיוחד הזה שנוסף לנו בשיעור ערב? אם תוכל להגיד על זה כמה מילים.

אנחנו התחלנו בערב ללמוד חלק ו' מתע"ס. אני לא מגלה שהחברים כל כך נמצאים בעניין. שוב, זה העולם קובע. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יכולים ללמוד מה שבא לנו, אנחנו חייבים ללמוד מה שהעולם מחייב אותנו, כדי שאנחנו נצרף את העולם אלינו ונמשוך אותו קדימה לתיקון, אחרת הוא ילך לכל הרוחות.

לכן גם בערב נלמד אותו נושא כמו שעכשיו, רק אולי ניקח איזה מאמר באמונה למעלה מהדעת ונפרש אותו טוב, נלמד אותו טוב כל השעה וחצי שיש לנו בערב. אני מזמין את כולם. מי שמסוגל כן, מי שלא, אנחנו איתו נמצאים ברוח אחד, שיחשוב עלינו, ואנחנו על כל מי שלא נמצא. אבל אני שוב אומר, אנחנו בערבים בינתיים חייבים להוסיף בעניין האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: דיברת על כך שעלינו לעשות פעולות רוחניות. מהן באמת הפעולות הרוחניות? אני מבין שעלינו לנסות להתקשר, להתחבר, אבל מה עוד?

שום דבר חוץ מזה. מה שחסר לנו זה להקים את הכלי השבור. הכלי השבור זקוק רק לחיבור. אם אתה יכול לחבר עשירייה בצורה אידיאלית, לעשירייה ממש, אז אתה גומר את התיקונים. אתה גומר את התיקונים, אין יותר. אל תחשוב על עולמות, פרצופים, ספירות, כל מיני דברים, אלא חיבור בעשירייה כל הזמן יותר ויותר ויותר, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל כשתתחיל לעשות את זה תתחיל לראות איזה תכונות, איזה בעיות, מה קורה, איזה דרגות עביות נמצאות לפניך ואתה לא יכול להתגבר עליהן, שאתה לא יכול אפילו להעלות רגל למדרגה הבאה. וכך זו העבודה שלנו. אבל כל העבודה רק בחיבור ושום דבר חוץ מזה.

שאלה: שמעתי בזמן השיעור שהאנושות תרצה להתחבר, לא תצליח, ואז תשמע את המסר שלנו. זה אומר שאנחנו בהכרח נצליח בהפצה, או אם לא נממש את החיבור שום דבר לא יצליח?

אנחנו צריכים להבין שלא אנחנו יכולים להיות הראשונים והמובילים לאנושות, אלא הבורא יכול לפנות לעוד קבוצות או לא יודע למי. אני לא בטוח בכלום. אני יודע שלעת עתה כל יום ויום אני חייב להשתדל להתקדם בכמה שאפשר, וכל בוקר לתת שיעור חדש בצעד חדש קדימה. וכל יום אני מצפה שילכו כל התלמידים יחד איתי וכך אנחנו נפרוץ את הגבול, מסך ופרגוד שבין העולם הזה לעולם הרוחני, והאנושות תוכל לעבור אחרינו כמו ביבשה.

(סוף השיעור)

---

1. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו, ע"ב)↩