שיעור הקבלה היומי15 ספט׳ 2023(בוקר)
שיעור בוקר 15.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ערב ראש השנה
ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות
ראש השנה הוא באמת תחילה של תקופה חדשה. נשתדל לחדש את כל הכוחות שלנו, והעיקר הוא החיבור בינינו שיהיה מתאים להיות ראש חדש לתקופה חדשה.
קריין: קטעים נבחרים בנושא "ראש השנה", כותרת "חטא עץ הדעת", קטע מספר 1.
חטא עץ הדעת
"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה.
נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת."
(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
כל העבודה שלנו היא לעלות למעלה מהדעת מהמצב שבו אנחנו נמצאים כתוצאה מחטא אדם הראשון, כתוצאה מהיצר הרע ששורה בנו. עלינו כל הזמן להחזיק את עצמנו ככל האפשר באמונה למעלה מהדעת ולהיות כך יחד כאיש אחד בלב אחד ובפנייה לבורא. בכל הכוחות כך אנחנו מחזיקים את עצמנו, מתקשרים בינינו ותופסים בבורא ולא עוזבים אותו, בתפילה, בבקשה, בפנייה, בציפייה, עד שנרגיש שאנחנו באמת נמצאים עימו יחד, אנחנו בינינו "כאיש אחד בלב אחד" ועם הבורא יחד. זו בעצם תחילת השנה, זה נקרא ראש החידוש, ראש השנה.
שאלה: האם בגלל חטא עץ הדעת נוצר במערכת הצורך באמונה למעלה מהדעת?
זה נעשה בכוונה כדי שיהיה לאדם מקום לקבוע את עצמו, להעמיד את עצמו, כך שהוא זה שיקבע את עצמו כאדם הדומה לבורא, לכן הכול מתחיל מחטא. הבורא מלכתחילה עושה הבדל בינו לאדם, ובשתי הצורות האלה, בעל מנת להשפיע מצד הבורא ובעל מנת לקבל מצד הנברא, מתגלה הטבע. הפער בין הבורא לנברא חייב להיות גלוי כי הוא נותן לאדם יכולת לראות את הפעולות שלו, את הצעדים שלו, את המחשבות והכוונות ואת היכולת להתקרב לבורא, ובזה לקבוע עד כמה הוא אדם הדומה לבורא.
תלמיד: האם בלי החטא אין מציאות שאדם יכול להיות דומה לבורא?
בלי החטא אין הרגשה איפה האדם נמצא כלפי הבורא.
תלמיד: מה יצר החטא שמאפשר עכשיו ללכת באמונה למעלה מהדעת?
החטא נותן את הרגשת המרחק שיש בין אדם לבורא, ואז הוא נותן יכולת לאדם לעשות צעדים לקראת הבורא. מה הם האמצעים שהאדם יעשה את הצעדים האלה? זה כמו התינוק שלא יכול ללכת ואנחנו מחזיקים אותו, ואז הוא עושה את הצעדים הקטנים שלו, הלא בטוחים, עד שכל פעם הוא עושה צעד בעזרתנו, כך האדם בעזרת הקבוצה יכול לעשות צעדים קדימה כלפי הבורא. הוא סומך על הקבוצה ומרגיש כל פעם יותר ויותר עד כמה הוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אם עוזבים אותו, אז הוא נופל, וקם, כמו שכתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", וכך הוא לומד ללכת לקראת הבורא, כל פעם להתקרב אליו.
שאלה: האם אמונה היא עול או אור?
אמונה היא אור, כוח שנותן לאדם לעשות פעולות להתקרב לבורא, להידמות לבורא.
תלמיד: האם אמונה היא משהו שאדם עושה מלמטה או שהוא מקבל מלמעלה?
מלמטה אין לו מה לעשות. במקרה הטוב הוא יכול לגלות עד כמה הוא לא נמצא בכוח האמונה, ואז לדרוש, לבקש, לבכות, שיקבל את הכוחות האלה ויעשה צעדים לקראת הבורא.
תלמיד: מה זה נקרא לקבל על עצמו את עול האמונה?
זה נגד הטבע שלו ועליו להשתדל לקבל את הטבע החדש, להחזיק בידיים של העליון ממש, בדומה למה שאנחנו לומדים בתחילת החיים, וכך ללכת.
שאלה: אני גדלתי במשפחה חילונית, אבל מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתה לי הרגשה מאוד חזקה שיש בורא בעולם, אז למה זה רק למעלה מהדעת?
ההרגשה הזאת זו הרגשה פסיכולוגית, היא לא אחיזה בכוח עליון, כל שכן הרגשה הדדית "אני לדודי ודודי לי". לכן עלינו לעבוד הרבה כדי לרכוש את תכונת הבורא, את כוח ההשפעה. זה לא מגיע אלינו בצורה פשוטה, ישירה, אלא אנחנו צריכים לקבוע את התכונות האלה בינינו, קודם כל בקבוצה, כשזה נגד הטבע שלנו, ואנחנו צריכים להקים קשר בינינו, "איש את רעהו יעזורו", "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", כי רק בצורה כזאת נוכל לחזור לקשר עם הבורא.
תלמיד: כשכתוב פה "להאמין בה'", זו כבר השגה מסוימת, זה לא כמו שאומרים בעם "אני מאמין בה'".
ודאי. אמונה בה' זו כבר דרגה רוחנית, כשאנחנו נמצאים במשהו באותו כוח השפעה כמו טבע הבורא.
תלמיד: אני אוכל להגיד שאני מאמין בה' כשזה כבר בדעת רק כשאני בהשתוות הצורה.
כן.
שאלה: אנחנו לומדים שעלינו להרגיש את הבורא כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו. האם ההרגשה הזאת באה רק מלמעלה מהדעת?
כן. הרגשת הבורא יכולה להיות רק בכוח השפעה. אנחנו צריכים לתת יגיעה גדולה כדי לקבל את כוח ההשפעה הזה שבו נרגיש את הבורא, לפי השתוות הצורה מה שנקרא. אם לא נגיע לכוח השפעה, אז לא נגלה שיש בורא, שהוא נמצא בשדה הראייה שלנו, בשדה ההרגשה שלנו, אלא הוא יהיה נסתר. לגלות את הבורא זה להיות עימו בהשתוות הצורה, בהשתוות תכונות ההשפעה.
תלמיד: בעבודה שלנו ביום יום יש מאמצים שאנחנו עושים, אנחנו כאילו עושים את העבודה הזאת מעל הדעת, כי לפעמים שיש קושי להתחבר.
אני לא יודע, יכול להיות שאתה צודק. אבל ברגע שאדם מגיע לכוח אמונה למעלה מהדעת, אז במידה הזאת הוא מתחיל להרגיש את הבורא.
תלמיד: זו הרגשה אמיתית של אמונה למעלה מהדעת, ועד אז זה לא כך.
עד אז אתה נמצא בטבע שלך, בטבע דלקבל.
שאלה: אם החטא נותן הרגשת מרחק בין האדם לבורא, ומהמרחק הזה יש לאדם יכולת לעשות צעדים לקראת הבורא, אז מה זה בעצם תיקון החטא? למה צריך לתקן את החטא אם הוא שומר כל הזמן על קרבה לבורא?
החטא לא שומר על קרבה לבורא, החטא אומר לנו על המרחק מהבורא, עד כמה אנחנו רחוקים ממנו, הפוכים ממנו. לכן החטאים האלה מראים לנו מה הן אותן התכונות שאנחנו עוד צריכים לתקן כדי להידבק בבורא.
תלמיד: האם בסופו של דבר אנחנו צריכים להעלים את החטא?
לכסות אותו.
תלמיד: מפני שהוא בעצם טריגר שנותן לנו את היכולת להתקדם אל הבורא ושומר את המרחק הזה?
כן, אבל עלינו לתקן אותו, לכסות אותו, להעלים אותו ולמעלה ממנו להתקשר לבורא.
תלמיד: איך לתפוס בתפילה את הבורא ולא לעזוב אותו?
בתפילה זה משהו אחר, בתפילה עלינו להשתדל להיות בבקשה. זאת אומרת, על אף שאנחנו מרגישים את הפער בינינו לבורא, עם זאת עלינו לבקש ממנו שיקרב אותנו ויחבר אותנו אליו.
תלמיד: איך למצוא חידוש בכל תפילה?
למצוא חידוש בכל תפילה זה על ידי כך שאנחנו ניגשים לתפילה ומרגישים כמה אנחנו שונים, כמה אנחנו נמצאים במרחק, בהפכיות הצורה, ומתוך כך אנחנו מפעילים את כוח התפילה.
שאלה: החטאים אמורים לקרב אותנו כל הזמן לבורא. איך האדם קובע שיש מנהיג, שיש בורא בעולם?
זה תלוי במצב שבו האדם נמצא. ודאי שהכול נפעל מלמעלה, מהבורא, ואין מצדו שום פעולה מיוחדת שמונעת מהאדם לזהות את עצמו נכון. הבורא פותח את היחסים האלו עם האדם כדי להראות לו עד כמה הם בכל זאת נמצאים באי השתוות, במרחק.
תלמיד: האם האדם יכול לזהות את עניין החטא לפני שקיבל את ההכרה שהבורא נתן לו את המתנה הזאת שנקראת חטא?
לא כל כך, לפעמים הוא מרגיש שהוא רע, אולי כלפי בני אדם, אבל הרע הזה הוא עדיין לא הרע האמיתי.
תלמיד: בתחילת השיעור אמרת שצריכים כל הזמן לראות את הכול כחדש, כל הזמן להתחיל מחדש. מה ההבדל בין ראש השנה לבין "כל יום יהיו בעינך כחדשים", מה הדיוק בראש השנה דווקא?
"כל יום יהיו בעיניך כחדשים" זה שכל יום האדם מרגיש שבאמת נפתח לו הרצון לקבל מחדש, הוא מרגיש את עצמו במרחק חדש מהבורא ומהאחרים, והוא צריך לתקן את עצמו מהמצב הנוכחי וזו הבעיה שעומדת עכשיו לפניו. כך צריך להיות יום יום, כמו שכתוב, "יהיו בעיניך כחדשים". אבל יש עניין של ראש השנה שכבר שייך לכל הנבראים שכביכול נכנסים לתנאים חדשים, לתקופה חדשה עם הבורא ואז יש להם אפשרות לקבוע באמת את הדרך החדשה שתהיה להם.
שאלה: הרגשת הריחוק שמתגלה בלב האדם יכולה בינתיים לשתק אותנו. זאת אומרת, מהריחוק הזה אין לאדם עדיין יכולת יציאה לתפילה, אלא היא דווקא כאילו מחזיקה אותו במצב שלו ולא נותנת לו כוחות להתקדם, לצאת לתפילה. לפעמים זה כך ולפעמים זה כך, ומורגש שאם האדם לא מחובר מספיק בעשירייה, אין לו כוח לצאת לתפילה. על מה צריכה להיות התפילה לבורא?
על כך שהאדם מגלה במה הוא נמצא לעומת לאן שהוא צריך להגיע.
תלמיד: יש פה שתי הבחנות, ההרגשה של הריחוק של האדם מהבורא, וגם גילוי יותר גבוה, שמה שחסר לו באמת זה הכוח להחזיק זאת בצורה כללית על ידי חיבור בעשירייה. האם התפילה צריכה להיות על שני הדברים, גם על כך שאני רוצה להתקרב בחזרה לבורא וגם על כך שאני צריך להיות בחיבור עם החברים?
כן.
תלמיד: איך אדם יכול להתפלל על שני דברים בו זמנית, כי או שזה חסר לו או שזה חסר לו?
לא, או שזה כאמצעי וזה כמטרה. להתחבר עם העשירייה זה אמצעי כדי להגיע למטרה שהיא חיבור עם הבורא.
תלמיד: האם האדם אמור להרגיש את שניהם ולפנות עם שניהם ביחד?
כן, את שניהם.
שאלה: תפילת הרשע היא שהאדם מבקש מהבורא שיעזוב אותו. האם בסופו של דבר הוא מגיע למצב של הודיה לבורא על כך שגילה לו את החטא הזה?
ודאי, כל התפילות צריכות להיגמר בהודיה.
תלמיד: בעל הסולם כותב שהוא שמח בהתגלות הרשעים גם לפני זה, בהתחלה. האם גם בהתחלה האדם צריך להיות בשמחה ובהודיה?
כן, ודאי. בלי שיתגלו הרשעים, ההפרעות והתכונות האמיתיות של האדם, אין לו מה לתקן בעצמו. זה הדבר העיקרי שהבורא עושה, הוא מגלה לאדם מה מפריד בינו לבין הבורא ומכאן מתחילה להיות תפילה וקשר של האדם עם הבורא. אם לא גילוי הרע שבתוך האדם אז אין לאדם קשר עם הבורא, הגילוי הוא דרך הרע.
תלמיד: האם כל חטא מאפשר לגלות אהבה גדולה יותר?
כן, זה נקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה". ככל שיש יותר פשעים כך יש סיכוי, סיבה לגלות יותר אהבה. אלו דברים מאוד מעניינים ואנחנו גם רואים אותם במקצת בחיים הגשמיים שלנו, אבל ברוחניות הם מתגלים ממש כצורות הפוכות, מנוגדות ולכן אנחנו משיגים בה את כל הבריאה מקצה לקצה.
שאלה: היה מאוד ברור בהיעדרך מהשיעורים, שהמרחב שנפתח לנו בעבודה להתגבר ולא להיות פה בגלל שרב פה, אלא כל הזמן לייצר עבודה. החברים באמת עבדו גם בבניין, גם בכל השיעורים, כל מה שנעשה בעשיריות. מה מיוחד במרחב שנפתח לנו כתלמידים, כשהרב לא נמצא, כמקום לבירור? זה הורגש כאילו ממש מתנה מלמעלה, אבל גם אפשר בקלות לאבד אותה.
זה תלוי באדם, תלוי בתלמידים. ראיתי עם הרב"ש שפעם בשבועיים הוא היה רגיל לנסוע לטבריה, לעזוב את הקבוצה ולשבת שם, ובטוח חשב שזה מועיל לתלמידים.
תלמיד: הוא דיבר על הזמן הזה?
הוא דיבר על הרבה דברים, אבל אני עוד לא יכול לדבר על זה. אבל ודאי שזה לטובת התלמידים.
תלמיד: מה בשבילך, בעבודה שלנו, היה טוב בהיעדרותו של המורה?
שאתם קובעים את הקשר ביניכם כאילו המורה נעלם ואת הקשר הזה ביניכם שאתם קובעים, אתם מייצבים, אתם מתייחסים לקשר ביניכם ממש כמו למרכז הקבוצה ומרכז הלימוד, המרכז הרוחני שלכם.
שאלה: העשירייה מחבקת ותומכת ובאמת הייתה תקופה נהדרת ונכנסים לתקופה נהדרת של ראש השנה. לגבי הקטע, כותב הרב"ש "שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת". מה העניין שלפעמים האדם צריך לעשות על עצמו צמצום ולפעמים הוא כותב "שאין אור עליון יכול להאיר לו", שצריך לעלות מעל הצמצום וההסתר?
זה כבר תלוי כמה האדם פותח את עצמו ואיך הוא רואה את עצמו שם בתוך עומקי הלב שלו. באיזו מידה הוא סוגר את עצמו ופותח את עצמו. זה עוד יבוא. עוד לא ברור לכולנו.
שאלה:. יש לנו תפיסה חדשה וזה יוצר תהודה בעשירייה שבעקבות שינוי בתפיסה שלנו מתרחשים שינויים בעשירייה.
לדוגמה, לי נראה שחבר מסוים מאמין והשני לא מאמין. נוצר מצב שאני פשוט רוצה לברוח. איך אנחנו יכולים לגרום לכך שאני לא אברח, אלא אחבר את שני החברים האלה, שאחד כאילו נמצא באמונה ואחד לא באמונה?
אנחנו צריכים להשתדל בצורה פשוטה לחבר בין כולם ככל האפשר, ובסופו של דבר אנחנו מגלים איך הבורא משחק איתנו כדי לטרוף אותנו כקלפים. שאנחנו נתקשר כך בכל מני צורות זה עם זה כדי שיהיה לכולנו אוסף תכונות שנוכל בהם לתקן את הכול.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להתעמק יותר ביחד, אם אנחנו צריכים להיות בשקט למשל?
אין דבר אחד שאנחנו מוחקים לגמרי ועוברים למשהו אחר. תמיד יש לנו גם התקשרות בין דברים מנוגדים אפילו, ומהם נולד הכתוב השלישי.
שאלה: אם התפילה היא יגיעה כדי להיכנס למצב שאנחנו בונים, אז כשאנחנו מצמצמים לרגע את המרחק הזה, ומוצאים את עצמנו בו, האם שם כבר אין צורך בתפילה, או שזה כבר המענה לתפילה?
כשאנחנו מגיעים למצב אמיתי, אנחנו לא זקוקים למאמצים, ולא זקוקים למתח ומאמץ כדי ליצור את התפילה. היא כבר נובעת בעצמה מתוך ההכנה, ומתוך השתוות הצורה.
תלמיד: האם אפשר לקרוא למאמץ לצמצם את המרחק כל פעם, אפילו לרגע, כתפילה?
זה לא הייעוד הישיר של התפילה, אבל אפשר לקרוא לזה כך.
שאלה: אמרת שהחידוש בתפילה מתבצע דרך התרחקות, ושראש השנה זה הגילוי של המרחק החדש שיש לנו כל פעם מהבורא. האם אנו נכנסים עכשיו למצב של מרחק חדש בינינו לבין הבורא?
כן, כיוון שכל אירוע מתחיל מהתגלות של תכונה חדשה המפרידה בינינו לבורא. ובמשך טווח הזמן הזה, מה שנקרא "החג", אנחנו משיגים דבקות בתכונה הזו עם הבורא. לכן ראש השנה הוא ראש כל ההתפתחות שלנו, ובו מתגלות כל התכונות שיתגלו לאחר מכן באופן מלא יותר ביתר החגים.
תלמיד: מה אנחנו עכשיו בעצם הולכים לטמון כשנה קדימה?
זה מה שנלמד, עוד לא התחלנו ללמוד.
שאלה: איזה סוג של חיסרון לאמונה צריך להיות לאדם בכדי שהוא יהיה מודע לחשיבות האמונה האמיתית, וכדי שיוכל להגיע אליה?
גם את זה מגלה הבורא. לאט לאט אנחנו מרגישים שזה חסר לנו, וזה חסר לנו ,וכן הלאה. ומעל כל זה אנחנו בונים את תכונת ההשפעה, תכונת ההתקרבות. עד שאנחנו מתחילים לגלות את התכונות האלה, את הצעדים החדשים שלנו.
שאלה: מה מאפיין את החטא שעושה אדם לפני כניסתו לרוחניות?
ההכרה שלו. כשהאדם מכיר את החטא שבו הוא נמצא, זו בעצם תחילת ההתפתחות הרוחנית שלו.
תלמיד: מה לא כדאי לעשות לפני הכנס?
כל דבר שיכול להרחיק אותך מהאחרים.
שאלה: שמעתי שעלינו לכסות על החטאים. עם אלו פעולות עלינו לכסות על חטאים?
פעולות חיבור. אין לנו יותר, כל תחילת הבריאה זו שבירה, גילוי השבירה, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להשתוקק לחיבור מעל השבירה.
שאלה: אם הבנתי נכון מהקטע, כל עוד האדם נמצא באהבה עצמית, לא יכולה להיות לו אמונה. האם זה אומר שאם אין לי תכונת השפעה, אני לא באמונה?
וודאי, שאת לא באמונה.
תלמידה: אז מה ההבדל בין אמונה לגילוי?
גילוי הוא תוצאה מכך שהאדם נמצא בחיבור עם הבורא.
שאלה: דיברנו על החטא, ועכשיו אנחנו נכנסים לעשרת ימי תשובה. מה נחשב לחטא שעליו צריך לעשות חשבון נפש?
אין לנו חטא חוץ מהחטא של אדם הראשון, שקרע את הקשר בין כל הנבראים. זה החטא.
תלמידה: אז איך עושים חשבון נפש, איפה נקודת האחריות שלנו, על מה אנחנו מתחרטים, ומה אנחנו רוצים לשנות?
כשאנחנו מגלים עד כמה אנחנו מנותקים זה מזה, כאיש אחד לא בלב אחד, את הדברים האלו אנחנו צריכים לתקן, ולהתפלל שזה יעזור לנו.
תלמידה: הבירור הוא רק בעשירייה, או בכלל כלפי כל אדם שאני בקשר איתו.
קודם כל כלפי העשירייה.
שאלה: כתוב בסוף הקטע "כשאדם נמצא באהבה עצמית זה משפיע עליו הצמצום והסתרה כלומר כשהאור העליון לא יכול להאיר לו, האדם לא יכול להאמין בבורא אלא בלמעלה מהדעת"1. איך המנגנון הזה ממש קורע מציאות אחת, ומאפשר לפרוץ להרגשה ברורה של הבורא כטוב ומטיב?
זו שאלה פילוסופית, נברר אותה אחר כך.
קריין: קטע מס' 2. כותב הרב"ש:
"הכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."
(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)
שאלה: מה זה להרגיש " שה' הוא אלקיך באופן פרטי"?
כנראה שאתה פונה לבורא, הוא פונה אליך, ואתה מרגיש שיש ביניכם קשר ישר.
תלמיד: ומה זה אומר שהוא לא נצרך לעזרת הכלל, מה הכוונה?
לא, הוא צריך לעזרת הכלל, אבל בכל זאת אחרי שאתה מתקשר לכלל, דרך הכלל אתה מגלה את הקשר הפרטי שלך עם הבורא.
תלמיד: האם הקשר הזה לא עובר דרך הכלל, או שהוא עובר דרך הכלל בכל מקרה?
כן.
תלמיד: בכל מקרה הוא עובר, אבל הוא כבר לא מושפע מהכלל, אלא אני עכשיו יכול להיות בקשר עם הבורא דרך הכלל.
אתה מושפע מהכלל, ואתה כולל את הכלל, אבל זה כבר לא מפריע לך להיות בקשר עם הבורא, אלא ההיפך, זה מה שמחזק אותך.
שאלה: זה עדיין לא לגמרי ברור, כי הוא כותב שם שהוא צריך להגיע למצב שהוא לא נצרך לכלל, אז לא ברור לאיזה כלל הוא מתכוון. איך יכול להיות שאדם לא יצטרך עשירייה, או שהעשירייה זה לא הכלל פה?
העשירייה זה הכלי שהוא בטוח צריך, וכך הוא מתקשר לבורא.
תלמיד: אז מה זה נקרא שאדם צריך להגיע למצב שהוא לא נצרך לכלל? על איזה כלל הוא מדבר פה, שאני לא צריך אותו וזה המצב הרצוי, איך יכול להיות?
אדם שקשור לעשירייה שלו, בנה בעצם את הכלי שעל ידו הוא מתקשר לבורא, ודרך הכלי הזה הוא גם מתקשר מהבורא בחזרה לעצמו, זה מה שנקרא שהוא קשור לכלל. והכלל הנוסף זה כבר הקבוצה הכללית, שזה עדה, ואז הוא מתקשר לעשירייה בצורה יותר רצינית, כללית, בדרגה רוחנית יותר גבוהה. וכך זה עולה עוד ועוד, עד שעל ידי העליות האלה, ההתכללויות לעשיריות, הוא מגיע למצב שכל הכלי העולמי הופך להיות בו, בתוך האדם.
תלמיד: אז במצב הזה מורגש שהעשירייה והכלי העולמי הופכים להיות הכלי שלו, אבל זה לא הכלל?
הכלל הוא תמיד יותר גבוה, כלל זה כל האנושות, או לפחות כל בני ישראל, יש ויש.
תלמיד: וכאן והוא אומר שכדי לתקן את עצמו האדם צריך איכשהו להיפרד מהכלל הזה, מכול האנושות או מכל ישראל?
כל פעם הוא צריך למצוא איזו הפרדה בינו לבין החיצוניים, וכל פעם הוא מקרב חלק מהחיצוניים לתוכו, וכך הכלל שלו נעשה יותר ויותר גבוה.
תלמיד: אני רוצה להתחבר פה לדברים שאמרו החברים בתפילת הודיה לבורא עולם, אנחנו כל יום בשני מפגש עשירייה וכך גם בכל העשיריות ובכלי העולמי. התפללנו לשלומך כדי שתחזור אלינו כהרף עין, והנה זכינו לזה, בדיוק בערב ראש השנה. נתפלל שזה סימן לשינוי, להשתוות הצורה, לתיקון חטא עץ הדעת ולהרגשת האלוהות.
שאלה: אני רוצה להתחבר למה שתיאר קודם החבר, על המרחב שנפתח השבוע הזה. אומרים שבצהרי היום לא מבחינים באור הנר, כי השמש כובשת אותו. אנחנו השבוע הזה גילינו שבמרכז העשירייה יש נר, ולאור הנר הזה, שעבדנו איתו, פתאום התגלתה גדלות החברים שיש בעשירייה, והחברים ממש בכו מהגילוי הזה - עד כמה החברים בעשירייה נעשו פתאום גדולים. במרחב הזה ואור הנר שיש במרכז העשירייה, והרב שעכשיו יחזור לזרוע במלוא עוצמתו, איך אנחנו שומרים עליו בשביל להמשיך לראות לאור הנר הזה את גדלות החברים?
אתם צריכים בהתקשרות זה עם זה למצוא קשרים יותר ויותר הדוקים ביניכם, וכך לאתר עוד ועוד לעומק, בצורה יותר פנימית, את מרכז העשירייה של כל אחד, כל קבוצה פרטית, וכך להתקדם, עד שתתחילו להרגיש שאתם כעשיריות גם מתחברים והופכים להיות כאיש אחד. זה מה שאני יכול להגיד, צריכים לעבוד על זה.
תלמיד: הנר הזה נראה שברירי, אנחנו מאוד דואגים לו, עשינו עליו כמה סדנאות ולא בדיוק הצלחנו להבין איך אנחנו שומרים עליו, כי זה נראה שהולך להגיע משהו שיכול לכבות אותו. אז מה הפעולה שהעשירייה או החברים ביניהם עושים כדי לשמור עליו שנראה אותו?
הכול תלוי בתשומת הלב שלכם לחיבור, לחיבור וזהו.
שאלה: בלולאת הפידבק המתפתחת הזו בין העליונים לתחתונים, האם הכלל שנוצר כתוצאה מזה כולל בתוכו גם את הבורא?
כן.
שאלה: כשכל הכלי העולמי הופך להיות בתוך האדם, ברגע שהוא מתחיל להתחבר בצורה יותר רצינית לעשירייה, לאט לאט זה מתפתח למצב שכל הכלי העולמי הופך להיות בתוכו?
כן.
תלמיד: מה זה המצב הזה שכל הכלי העולמי בתוכך?
האדם מתחיל לראות שהאדם הראשון זה הוא בעצמו.
תלמיד: מה זה אומר שהאדם הוא אדם הראשון?
שהוא אותו הנברא שהבורא ברא, והוא חייב להחזיק את עצמו ואחראי על כל הבריאה.
תלמיד: מה זה נקרא שאתה עכשיו מרגיש את כל הבריאה?
אני לא יכול להרגיש, אני לא יכול להעביר את הדברים האלה.
תלמיד: איך אתה מתחיל בצורה יותר רצינית להיות מחובר לעשירייה?
שאני מרגיש את עצמי אחראי על כל מה שקורה בעשירייה.
תלמיד: למה זה מוביל אותך למצב שפתאום אתה מרגיש את כל הכלי העולמי בתוכך?
כי זה אותו דבר. כל הכלי העולמי והעשירייה זה היינו הך.
תלמיד: במה זה אותו דבר?
בזה שבעיניי הם מחוברים.
תלמיד: אם הם מחוברים למה זה ישויות שונות? עשירייה, כלי עולמי? אלה כביכול שני גופים שונים, אז איך זה אותו דבר?
הם פשוט מחוברים.
תלמיד: אם הם מחוברים אז למה זה נקרא "עשירייה וזה נקרא "כלי עולמי", אלה כלים שונים או זה אותו כלי?
מבחינת הכלל זה לא אותו כלי כמו מבחינת הפרט. עדיין לא הגיעו לתיקון השלם.
תלמיד: בזמן הכנס אנחנו לא בעשיריות הקבועות שלנו ופועלים כמו עשירייה אחת של כל הכלי העולמי.
כן.
תלמיד: מה העבודה של הפרט בזמן הכנס כלפי הכלי העולמי?
בכנס אני מתחבר אחד כלפי כל יתר המשתתפים בכנס כי אחד נכלל בעשרה, בתשעה. ואני רוצה להיות איתם יחד עד כדי כך שאין לי שום הבדל ביניהם. אני נכלל בהם.
תלמיד: זה נשמע כמו העבודה כלפי העשירייה.
כן. כי כל הקבוצה היא עשירייה והכנס כולו הוא גם עשירייה.
תלמיד: אז איך נכין את עצמנו לשינוי הזה? כי זה בכל זאת שינוי מהעבודה כלפי עשירייה קבועה ליומיים של כנס אינטנסיבי כלפי כל הכלי העולמי?
אני מכין את עצמי בזה שהעשירייה שלי האמיתית היא הכנס. וזה שאני נמצא בעשיריה שלי הפרטית, כמו שתמיד הייתי, זו רק ההכנה כדי להתקשר לתוך העשירייה הכללית.
שאלה: לגבי הצבת מטרות. עכשיו אנחנו נכנסים לשנה חדשה. איך אפשר להציב מטרות של חיבור בינינו? לאן לשאוף? אמרת שבכנס אין גבול למה שאנחנו יכולים להשיג.
כן.
תלמיד: קשה לצייר איזו מטרה אם אין גבול. אנחנו צריכים לשים לעצמנו מטרה של גמר תיקון, שאנחנו נגיע לגמר תיקון בכלי העולמי בכנס הזה? בצורה כזאת נחרצת?
כן. גם זה אתה יכול להגיד שאין גבול, אבל ברור שזה גבול.
שאלה: האם תוכל לתת דוגמאות של מטרות ביניים של חיבור בינינו או לאן לשאוף? כי יש לנו עכשיו, אנחנו נכנסים לשלב חדש, לשנה חדשה.
אני לא כל כך מבין את הקושי. מה זה חשוב, שנה חדשה, תקופה חדשה, תקופה ישנה? כאילו הכול משתנה ומתגלגל. אנחנו נמצאים בהתקשרות, בהליכה, בתהליך התיקון. ובתהליך התיקון אז כל יום יש לך עוד מילימטר, ועוד מילימטר. ועל כל מילימטר, אם אתה יכול להרחיב, אז גם יש לנו שם תקופה אין סוף ותקופת העשיריות ותקופת המאות והאלפים וכן הלאה. זאת אומרת סך הכול אין הבדל. זה פשוט דבר שבלתי נגמר, נמרח.
תלמיד: אבל בכל זאת, אם אנחנו רוצים לעשות חשבון נפש, ולהגיד מה צעד אחד קדימה? יש עוד עשרה צעדים קדימה.
אתם קראתם את כול המסמך. אז לכן אתם עדיין ככה תקועים כי הדרך הרוחנית היא שיש לך שתי נקודות, ומשתי הנקודות מורכב לך כל האין סוף נקודות, וצעדים ומצבים.
שאלה: בלי הרב בתוך השיעור הרגשתי חיסרון מאוד גדול. אז אני רציתי לדעת, איך אני יכול לחזק את האמונה כדי להמשיך בדרך הרוחנית?
זה שאתה מתחבר לקבוצה, תופס אותה בשתי ידיים, ובשתי רגליים ולא רוצה להיפרד מהם, זה נקרא ש"אתה רוצה לחזק את האמונה".
שאלה: עכשיו שמענו ממך שכל אחד חייב להרגיש שהוא אחראי על כל מה שמתרחש בעשירייה, שכל אחד בכנס יתחבר עם כל הכלי העולמי כמו לעשירייה. איך אפשר להרגיש אחריות על כל אחד ובכל הכלי העולמי?
אז תרגישו שאתם יכולים לעשות את זה. כל זה מתגלה במידת ההתבגרות שלכם.
שאלה: הקטע שקראנו פה לגבי הנושא ש"אבדן האמונה". זה למעשה, מתאר מצב שהבורא הפסיק להתייחס לכלי בכללותו ושכל אדם, כל פרט צריך להשיג את תכונת האמונה. זה ההפרדה בין הרשויות, בין שתי הרשויות האלה, הישויות?
כן.
תלמיד: יש זמנים מיוחדים שמורגשת כמו תוספת אנרגיה, תוספת כוח או אמונה מצד העליון וזה והזמנים האלה. אנחנו לפני ראש השנה. ובאמת, מורגש כאילו בפעולות של האנשים, יותר חמלה, יותר התחשבות אחד בשני. כאילו שכל העימותים, וכל ההתנגדויות פתאום נעלמות וכאילו אנחנו זוכים לחסד מהעליון, חסד נוסף. למה זה מתבטל דווקא בחגים ולמה לא כל השנה חג?
עוד לא הגענו לגמר התיקון. אבל יש לנו ימים כאלה מיוחדים שבהם אנחנו מגיעים לאיזה נקודות אחיזה מתוך הכלי של אדם הראשון, שאחר כך זה יתחבר ויהיה אינטגראלי בכולם. ואז יהיה החג הכללי.
תלמיד: אנחנו תמיד משיגים מקירוב והרחקה. גם השתוקקות יתירה וגם ההתקדמות שלנו. בגמר התיקון יהיה מצב, עד כמה שאתה יודע והשגת, וכמה שרב"ש עדכן אותך, שלמעשה, לא נצטרך את ההרחקה? תמיד זה יישאר אותו מצב שישמור על האמונה שישמור על ההשתוקקות בצורה מתמדת, בלי שינויים? לא עליות לא ירידות לא שינויים?
כן.
(סוף השיעור)
-
"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת."↩