שיעור בוקר 27.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 747, אגרת מ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 747, אגרת מ"ז.

אגרת מ"ז

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ד' לחודש. .. תרפ"ז

כבוד היקר לי כנפשי מה"ר. .. לנצח נצחים.

הן היום הגיעני דבריך, ואחת אני רואה בהם, שיראתך עצומה עלי שלא אתרחק חס ושלום ממך כמלוא שערה.

אמנם כן, מוטבע בבאי עולם, וכן נותן רשות... להמשיך שפע אמיתי לצד אחר, ובמקום ששפע היראה צריך לפעול על עצמך, לראות בלבבך בכל עת ותמיד לבלתי הרחק לבך ממני כשערה, תהפוך יראה זו עלי שלא יורחק לבבי ממך, ונמצאת עומל ומתקן במקום השלם, שלא נתקלקל מעולם. ומקום השבור נשאר בקלקולו, מבלי משים לב עליו. ידעתי שגם דברים הללו יהיו לפניך בלתי צלולים, ולא תבין מאין מוצאם, ובשעת חדוה תוכל לחשוב ח"ו עוד.

מאד הומה לבי עליך יקירי, לזרוק לבית בליעתך טפה של אמת, אשר אין לה אף חובה אחת, בכל תרי"ג אברים של גוף בנין האנושי, וכמה פעמים הבנת זאת מפי, ועם כל זה, בכל עת שאקרב לפניך דבר אמת, תלחם עמי בכל כחך. אמנם כן טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות.

כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק ושבע, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מצות דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש". וכמו שאי אפשר להשכיל לעוור מתולדה מהות העדר הראיה, זולת בהנתן לו אור העינים, כן הדבר הזה. ודו"ק.

כבר כתבתי שאתם טועים בי לאמור, שנסעתי מכם, במקום שאתם צריכים להבין שאתם נסעתם ממני. האמינו לי, שעיני ולבי אתכם תמיד, בלי הרגש ריחוק מקום וזמן כלל, ולולא צריכים לדעת השומע, אזי הייתם עדי ראיה בדבר זה. ואדרבה התרחקות גשמית מכם מסוגלת לפעול בכם ביתר מהירות, והאמת תדעו שכן קוותי, וכן אני מקוה, באם תבינו יותר.

הן אמת שגם אני ממשמש בכף זכות בעדכם, בהיותי משער את אוירא דירושלים ת"ו, בעודני מצוי לעיניכם. ומכל שכן בעת הסתרה מכם, וזו הסבה שסדרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.

והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש כמו שהבטחתי מקודם.

ואיך אסלח לכם לדבר הזה, והסולם המוצב ארצה פנוי הוא, באין עולה ומטפס עליו. ובמקום היום, תאמרו מחר. אמרו נא לי אתם, מה תרויחו מסליחתי, ואדעה ואענה לכם. לא גוזר גזרות ומחוקק חוקים אנכי, וזה תדעו גם אתם למדי, ולולא יגורתי מנטיה אחורנית, לא הייתי יוצא מגדרי, כי היה קשה עלי מאד מאד. אך כחס אנכי על אריכות הזמן... אבל סבלה נפשי מזה במדה לא נשערה מראש, גם במצב השוה, ומכל שכן ח"ו בנדנוד לאחוריכם, זה ראיתי מקדם, ואמרתי לתקן קודם מעשה.

אשר על כן זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו".

לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם" וכל הבריות לא יפסיקו ביני ובינך וד"ל.

ובדבר התרשלותך, לבוא לתפלה, אני יודע ומרגיש גורלך וצערך. ולולא שאיני רואה אשר שיעור ההפסד לא נתמעט מצדקות הסבה, אז לא אמרתי דבר.

יהודה ליב"

שאלה: בעל הסולם כותב לתלמיד, "לא גוזר גזרות ומחוקק חוקים אנכי". אני רק יכול לדמיין מה זה להיות תלמיד של בעל הסולם, זה משהו מאוד רחוק וגבוה ממני, אבל בכל זאת נראה שבדבקות שלו הוא כן מחוקק חוקים וגוזר גזרות עבור התלמידים. בסוף הוא עוד אומר לתלמיד, בדבר התרשלותך, הוא כן כמו שופט ובוחן לב, זה משהו מאוד גבוה, לכן אני לא מבין למה הוא אומר שהוא לא כזה.

הוא לא משחק, פשוט כנראה שאפילו בעל הסולם הוא בסך הכול בן אדם. אומנם קדוש וקרוב לבורא, אבל ילוד אישה, ולכן כך הוא חושב.

תלמיד: מה זה אומר ילוד אישה על דמות כמו בעל הסולם שהוא כל כך גבוה?

זה לא חשוב. הוא גבוה אבל בכל זאת נברא, זה הבדל עצום בינו לבורא.

תלמיד: יש לו רצון לקבל, כנראה רצון לקבל מתוקן, ודאי ביחס למה שאני מבין.

כן.

תלמיד: אבל מה זה אומר שיש לו רצון לקבל כשהוא כל כך מתוקן, זה כאילו שאין לו רצון לקבל.

כאילו, כן.

תלמיד: אני עדיין לא מצליח להבין איך מצד אחד הוא אומר לתלמידים שלו שהוא לא מחוקק חוקים, אבל בעצם התלמידים שלו כן צריכים להתייחס לעצות שלו כמו חוק ולא יעבור. זה נכון?

לא, זה שאתה מקבל את העצה שלו כחוק בשבילך זה משהו אחר, אבל לא שאלו חוקים. כי יש חוקים שהם "חוק נתן ולא יעבור", וכאן לא.

תלמיד: אפשר להגיד שהוא משאיר את זכות הבחירה לתלמידים אם להתייחס לדבקות שלו בבורא כחוק מלמעלה?

יכול להיות.

שאלה: באגרת הזו בעל הסולם ממש פותח את ליבו לתלמידים. בהתחלה הוא אומר להם, אתם לא מרגישים אותי, אתם מרגישים הפוך, גם אם נדמה לכם שאני התרחקתי מכם, אתם בעצם התרחקתם ממני וכל הזמן לבי איתכם. הוא אומר "האמינו לי, שעיני ולבי אתכם תמיד". ואז הוא אומר להם, מה שחסר לכם זה להתקשר ביניכם.

כן.

תלמיד: למה הוא לא אומר להם, מה שחסר לכם זה להאמין שאני איתכם? למה הוא אומר שחסר להם להתקשר ביניהם? איך זה קשור זה לזה?

כי זה הכלי להרגיש בתוכו, כמו שהוא רוצה שירגישו אותו, את המורה שלהם.

תלמיד: כשהם מתקשרים ביניהם הם צריכים להגיד, אנחנו רוצים להרגיש את האהבה בינינו, או שהם צריכים להגיד, אנחנו צריכים להרגיש את המורה בינינו?

אני חושב שקודם אהבה ואחר כך את הבורא.

תלמיד: איך מפרידים בין להרגיש את המורה לבין להרגיש את הקשר בינינו, את האהבה כמו שהיא בינינו?

להרגיש את הבורא זה דבר אחד, להרגיש את החברים זה דבר אחר, צריכים להבדיל בין כל הדברים האלה.

תלמיד: אבל נראה שבעל הסולם קושר בין הדברים, הוא אומר, אין לכם כלי להרגיש אותי, אתם תמיד תרגישו הפוך, שאני מתרחק מכם, אתם לא מבינים שאני לא מתרחק, שאני איתכם כל הזמן.

כן.

תלמיד: אבל אני סידרתי לכם סדרים, סדרים לאהבת חברים.

כן.

תלמיד: תעשו את זה כמו שצריך, אל תתעצלו.

ותגיעו לאהבת הבורא.

תלמיד: אז כשמתחברים, אנחנו רוצים להגיע לאהבה בינינו, אנחנו רוצים להרגיש את הבורא בינינו או את המורה בינינו, או את שניהם?

איך צריך לבנות את הסולם הזה?

תלמיד: כן.

"סוף מעשה במחשבה תחילה", אנחנו צריכים להשיג את הבורא. יותר מזה, אנחנו צריכים להגיע לבורא ולהשפיע לו. בשביל זה אנחנו צריכים להשפיע זה אל זה, שיהיה לנו כלי מספיק חזק וגדול, שנוכל להשפיע ממנו לבורא.

תלמיד: אבל יש פה גם את המורה, שמדבר מצד הבורא.

כן. המורה זו אותה דרגה שאנחנו צריכים להתקשר בינינו, וממנה להשפיע לבורא.

שאלה: האם להשפיע זה לזה בפועל זה הכלי לגילוי הבורא, או שהחיסרון להשפיע זה לזה זה הכלי לגילוי הבורא?

לא. זה שאנחנו נמצאים נגיד בחיסרון להשפיע זה לזה, עדיין אין כאן בורא. אנחנו מתכוונים שבזה אנחנו בונים איזה יסוד שממנו אנחנו כבר יכולים להשפיע לבורא.

תלמיד: אם כבר נגיע למצב שנשפיע זה לזה, איך זה כלי להרגשת הבורא?

מתוך זה שאנחנו מתחברים יחד בכלי אחד, יש לנו כבר כוח והבנה באיזו צורה אפשר להשפיע לבורא.

תלמיד: הבנה אני מבין, אבל אמרת שזה הכלי להשפיע לבורא.

כן.

תלמיד: לא ברור איפה החיסרון פה?

אנחנו התחלנו את הפעולה מתוך חיסרון להגיע לבורא, להשפעת הבורא.

תלמיד: אם אנחנו כבר משפיעים בעשירייה אחד לאחר, איפה החיסרון כלפי הבורא? מה עוד חסר שם שצריך את הבורא?

אפילו שאתה לא רושם אותו, אפילו שאתה לא מחזיק בו, אבל הוא נמצא מלכתחילה. כי בשביל מה אתה מתחיל את העניין?

תלמיד: אני מבין, אבל האם זה שאנחנו משפיעים זה לזה, לא מכסה על החיסרון להשפעה?

זה לא מכסה על חיסרון להשפעה כללית, על חיסרון להשפעה לבורא.

תלמיד: יש נתיב של חיסרון להשפיע לבורא, ואנחנו אומרים שצריך קודם להשפיע זה לזה ואז יתגלה לנו החיסרון להשפיע לבורא, או שיהיה כלי שהבורא יוכל להתלבש בו.

כן.

תלמיד: איך שאני מבין, זה שאנחנו מצליחים להשפיע זה לזה לא מאפשר לחיסרון להשפיע לבורא להיות יותר גלוי, יותר ברור. אני לא מבין איך זה תורם או איך זה מתחבר אחד לאחר.

אם אתה רוצה להגיע להשפעה לבורא, אז אתה צריך קודם להגיע להשפעה לנבראים.

תלמיד: למה? אני לא מצליח להבין.

כדי שיהיה לך כוח, שיהיה לך במה לעשות, שיהיה לך כלי.

תלמיד: אבל אם כבר אנחנו משפיעים זה לזה, במה עוד הבורא יכול לעזור לנו?

שיעזור לנו להשפיע לו.

תלמיד: ואי אפשר להגיע לחיסרון הזה שהוא יעזור לנו להשפיע לו, לפני שאנחנו משפיעים זה לזה?

אי אפשר.

תלמיד: למה? מה העניין, מה הקשר בין זה לזה?

זה העניין של הכלי. יש כלי כללי, יש כלי פרטי, יש כלי של העשירייה, כלי של האדם. יש סולם.

תלמיד: אז אני לא מבין מה המעבר בין השלב הזה בסולם של להשפיע זה לזה, לבין המדרגה בסולם שהיא להשפיע לבורא. איך זה קורה?

מתחילים מאהבת הבריות, ומגיעים לאהבת ה'.

תלמיד: כביכול חסר לי רק להבין, אם אנחנו לא מצליחים להשפיע זה לזה אני מבין למה חסר לי בורא.

כן.

תלמיד: אבל אם אנחנו צריכים להשפיע זה לזה כדי שיהיה לנו החיסרון, את זה אני לא מצליח להבין.

לא, אני לא אומר שכדי לפתוח חיסרון בהשפעה לבורא צריכים להשפיע, אנחנו צריכים להשפיע בדרך לבורא, לכל הנבראים, שהם שייכים לבורא.

שאלה: המטרה צריכה להיות גלויה לעינינו, לפני שהולכים להשפיע לבורא, לפני שניגשים למאמצים באהבת חברים?

כן ולכן אנחנו באים לאהבת חברים. זה לא ש-אני לא יודע שאני חייב להגיע להשפעה לבורא, אני חשבתי שאני מרגיש את החברים ואז אני מתייחס אליהם כך שאני צריך להגיע להשפעה אליהם, אבל בעצם "סוף מעשה במחשבה תחילה". אנחנו לומדים מהמורים שלנו שאנחנו חייבים להשפיע לבורא, להגיע להשפעה לבורא - "אני לדודי ודודי לי", הדדית. ואז אנחנו מגיעים לקבוצה, בקבוצה אנחנו באים לחיבור בינינו עד שמהחיבור בינינו אנחנו באים לאיזה קשר בינינו, אחר כך לקשרי האהבה אנחנו צריכים להגיע. ואם יש לנו את זה, אז אומרים שמהשפעה לקבוצה, לחברים מגיעים להשפעה לבורא.

תלמיד: אנחנו מתייחסים מאוד ביראה לאמצעי הזה שנקרא אהבת חברים כדי להגיע לבורא.

וכל הזמן מהבוקר עד הערב מפמפמים, מכניסים אחד לחברו שרק דרך אהבת חברים מגיעים לאהבת ה'.

כן.

תלמיד: אני מרגיש על עצמי שהרבה פעמים מתפספסת המטרה ונמצאים בתוך האמצעי הזה.

הוא כותב על זה גם במקום אחר, שבדרך אנחנו יכולים לשכוח, לא לשים לב לדרגות יותר גבוהות שאליהן אנחנו צריכים להתחבר, אבל בינתיים זה שאנחנו יודעים את המטרה, זה עוזר לנו לעבור במדרגות שלה.

תלמיד: אנחנו בעצם צריכים לעזור זה לזה שהמטרה כל הזמן תהיה גלויה כשאנחנו עוסקים במאמצים לגילוי?

אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו תמיד, האם אנחנו מקושרים ומכוונים לדבקות בבורא ולכן אנחנו חייבים להיות בדבקות בינינו ורק על זה לשמור - על דבקות, על השפעה הדדית בינינו, ואז אנחנו נגיע למצב שאנחנו נקבל עזרה מלמעלה וכך נתחיל להתייחס לבורא.

תלמיד: מאמצים לאהבת חברים, אם המטרה לא גלויה, הם מיותרים או שגם לזה יש מקום?

מאיפה תהיה לך אהבת חברים?

תלמיד: אני לא יודע, אבל אני שם לב שלפעמיים אני מתאמץ להתחבר עם חברים ולא כל כך לנגד עיני נמצאת המטרה שהיא להגיע לבורא, אז אני שואל אם זה מצב כזה הוא בזבוז זמן, או שגם לזה יש מקום?

לא, אנחנו מגיעים לגילוי היחסים שבינינו בקבוצה ורואים, שומעים, לומדים מהמקובלים שמהחיבור בינינו אנחנו נגיע לאהבת הבורא, אם נלך בתוך החיבור בינינו לקשור אותנו כולנו לעלייה הזאת, להשפיע לבורא, ואין לנו שום מטרה אחרת חוץ מזה. אני חושב שזה פשוט.

תלמיד: מה עושים כשזה מטושטש לפעמיים, כשזה לא ברור?

תחשוב על זה יותר, תן לרגשות, לראש להיות בזה.

שאלה: אם שני אנשים חיצוניים שלא לומדים חכמת הקבלה מגיעים לאהבת אחים, לאהבת הזולת, הבורא לא יתגלה להם?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, חייב לכוון מלכתחילה, זאת אומרת כוח האהבה בעצמו הוא לא פועל בלי כיוון?

נכון.

שאלה: אני מגיע אם איזשהו חיסרון להשפיע לבורא, עוד לפני אהבת חברים, כנראה משהו אגואיסטי ולא מתוקן. אני מתחיל לעבוד על אהבת חברים, האם החיסרון שלי לבורא, הכלי להשפיע לבורא, משתנה או משתבח או משהו קורה לו בעקבות העבודה?

יכול להיות שכן.

תלמיד: מה צריך להשתנות?

מקודם חשבת להשפיע לבורא?

תלמיד: כן.

עכשיו אתה רוצה להשפיע לחברים?

תלמיד: אומרים לי שזה אמצעי.

אז אתה מתייחס לאהבת חברים כמו אמצעי לאהבת ה', אז אתה רוצה את אהבת ה' בעצם, כן?

תלמיד: כן.

לא אמרת כך.

תלמיד: האם הכלי שלי להשפיע לבורא לפני ואחרי הפעולה של אהבת חברים הוא שונה?

בטח.

תלמיד: במה השוני?

השוני בכך שאחרי שהגעת לאהבת חברים, יש לך כלי אמיתי להתחיל בהשפעה לבורא.

תלמיד: ולפני זה, זה היה משהו מקולקל ולא אמיתי?

לפני כן זה לא היה אמיתי.

תלמיד: אבל אני חייב דווקא להתחיל עם הדבר הלא אמיתי הזה כי אחרת יהיה לי סתם בלבול.

להיכנס אתה צריך? אז זאת הכניסה.

שאלה: הוא אומר לתלמיד, אתה מנסה לתקן במקום שלם. כאילו אני התרחקתי ומפנה אותו לעבוד עם החברים, וגם אומר שהחכם כל הזמן ירא, יש לו יראה שהוא לא דבוק.

כן.

שאלה: אנחנו מדברים על אהבה, מה זה המאמץ לעבודה באהבת חברים? אומרים שצריך קודם יראה לפני אהבה.

כן.

תלמיד: איך העבודה שלנו עם החברים גם עוזרת לנו לבנות כלי שמקדים?

כשאתה עושה מאמצים וכל פעם בודק את עצמך, אתה מתקדם, אתה נמצא בזה, אתה באמת משפיע לחברים. או זה סך הכול משחק, מה קורה לך? ומתוך הנטיות שלך, מתוך שאתה רוצה להגיע לאהבת חברים, אבל אתה לא יודע בדיוק מה זה, עוד לא טעמת את זה בצורה אמיתית, אז אתה כל הזמן נמצא בחסרונות ופונה לבורא שאתה רוצה שהבורא ייתן לך כוחות, ראייה נכונה על המצב שביניכם ובזה אתה מגיע לתפילות נכונות. זו תפילה הכי טובה כשאתה פונה לבורא, באמת פונה אליו, על זה שאתה מרגיש שאתה לא יכול, שאתה לא מסוגל להגיע לאהבת חברים.

תלמיד: ראינו שאתה מאוד רוצה שבכנס נהיה בעשיריות שלא נאבד את כלי העבודה.

כן.

שאלה: איך אנחנו שומרים מצד אחד על כלי עבודה של עשירייה ומתכללים גם בכלי יותר גדול, או שזו כבר פתיחה?

לא, זה כשאתה מרגיש שאחריך יש עשירייה ומתוך העשירייה אתה מתקשר.

תלמיד: העשירייה יכולה גם לקבל עבודה מעוד עשיריות?

כן, זה לא חשוב, זה לא מוגבל.

שאלה: זה נראה כאילו מובן מאליו, אבל נראה לי שזה משהו מאוד עקרוני, כשהוא מדבר על זה ואומר לחבר, זה שאתה חושב שאני התרחקתי ממך, זה לא זה, אלא אתה התרחקת ממני, כלומר אפשר להגיד שזה חוק טבע. אני חושב שהבורא התרחק ממני ואני התרחקתי ממנו.

כן.

תלמיד: זה כאילו השורש של "הפוסל במומו פוסל".

כן כך אנחנו מרגישים.

תלמיד: אפשר להבין מהדברים שבעל הסולם נסע והתרחק כדי שהתלמידים יתקדמו?

כן.

תלמיד: כלומר זו הסיבה, הוא התרחק שהמטרה היא שהתלמידים יתקדמו?

כן.

שאלה: איך אדם בודק שהוא מגיע בכיוון לאהבת חברים?

אפשר להגיד, שאני לא ראיתי את זה בעיניים אף פעם, ראיתי כל מיני יחסים כאלה, אבל את זה אפשר לראות בכל חברה ולכן אני לא יכול להגיד איך זה צריך להיות בביטוי חיצוני, אבל ביטוי פנימי כן.

תלמיד: אם אין ביטוי חיצוני, מה הביטוי הפנימי לאהבת חברים?

זה מתגלה מתי שמגיע לחבר איזו צרה, מכה, ואז כולנו, מי שאוהב אותו, כמו במשפחה, כמו בכל מקום, משתדלים להתקרב ולעזור במה שאפשר.

תלמיד: כי יוצא שבלי אהבת חברים, אין הגעה לאהבת הבורא.

לא.

תלמיד: אי אפשר להגיע.

לא. אתה לא מגיע להתחלת אהבת הבורא.

תלמיד: אז איך עובד התהליך, אם אדם לא מקבל בעיה מאוד קשה?

אחרי שאתה גומר את הכלי שלך ויש לך העשירייה שמחוברת באיזו צורה בך, אתה לוקח את הכלי הזה, ההרגשה, הבנה, נטייה, הכול, ומקרב את עצמך לבורא דרך אותה עשירייה.

תלמיד: אבל איך העבודה עם העשירייה הופכת להיות לאהבת חברים, כי אמרת שאין לזה ביטוי חיצוני?

אתה רוצה דוגמאות?

תלמיד: לא, אני רוצה להבין איך מייצרים כלי של אהבת חברים, כי בלי כלי של אהבת חברים העבודה לא מתחילה בכלל.

כן. מתוך זה שכל הזמן נמצאים בתוך הקבוצה וכולם מתחילים מיום ליום לסדר את עצמם יותר ויותר בקשר עם העשירייה, אז לאט לאט כל אחד מתחיל להתייחס ליתר החברים שמחוץ לעצמו, ורואה בהם את אותם הכלים שדווקא בהתכללות בהם, בהשפעה אליהם, בחיבור איתם, בזה הוא מקבל כבר קשר עם הבורא.

תלמיד: אמרת שאין ביטוי חיצוני לאהבת חברים.

כמעט ולא.

תלמיד: אז איך מתחילים לעשות תנועות פנימיות לכיוון אהבת חברים? איך אתה מתחיל פנימית לפעול כלפי העשירייה, פנימית להתקשר איתם?

פעולות פנימיות זה לא בלב שלך.

תלמיד: אז איך אני שולט על דברים שכאילו אני לא שולט עליהם?

למה? תנסה לשלוט בלב. אחרת מה זה נקרא פעולה רוחנית? זה ברצון. רצון זה הלב.

תלמיד: אני לא מצליח. ברור לי איפה צריך לעבוד אבל אני רואה שדווקא במקום הזה זה לא קורה כמו שצריך לקרות.

לא. אתה אולי לא מספיק שמת לב אבל יש לך את זה כבר.

שאלה: האם יש הבדל בין אהבת חברים לבין השפעה לחברים?

השפעה זה ביטוי ואהבה זה מהות הקשר.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על השפעה לחברים, היה נראה כאילו יש הפרש והבדל בין השפעה לחברים לבין השפעה לבורא.

כן.

שאלה: איך יכול להיות שיש השפעה אמיתית לחברים בלי שהבורא יהיה מורגש ומשתתף בפעולה הזו?

הוא משתתף בצורה סמויה או בצורה גלויה.

תלמיד: באיזה אופן אנחנו לא מרגישים את הבורא שצריך להוסיף את זה?

אנחנו קודם כל צריכים לראות מה חסר לנו ולהתחיל לראות אם אנחנו בזה יכולים לפנות לבורא ואז מכוונים את עצמנו ופונים.

תלמיד: האם בכך שאנחנו מגיעים להשפעה בינינו, כבר מתגלה ההשפעה לבורא?

זהו צעד מקדים. זה נקרא "מאהבת הבריות, לאהבת ה'".

תלמיד: אני לא מצליח להרגיש את ההבדל. אם אנחנו נמצאים, אפילו לא בנטייה להשפעה, אלא ממש בהשפעה, בנתינה זה לזה, איך יכול להיות שאנחנו נמצאים בפעולה הזו בלי לגלות את הבורא? או אפשר להגיד, ככל שאנחנו משבחים יותר את פעולת ההשפעה זה לזה, בזה הבורא מתגלה יותר. אתה אומר שאולי יש עוד מדרגה שצריך להשפיע לו, מה זה הלהשפיע לו שלא נמצא בהשפעה שלנו זה לזה?

להשפיע לבורא זה דבר כללי. זה לא פרטי לכל אחד כשאני משפיע לחברים. אלא זו אהבה כללית או יחס כללי.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על השפעה בצורה כללית, זה מה שהיינו רוצים שיולד מההשפעה ההדדית שיש בינינו?

למשל, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". בסך הכול אם כך נתייחס לקבוצה, אז מתוך זה אני אוכל להתחיל להרגיש את האהבה שלי כלפי מדרגה יותר גבוהה, שזה הבורא. מפני שאני מצרף זה לזה את כל החברים שלי, אז אם אני מתייחס אליהם כבר ממש באהבה, אני משפיע לבורא שנמצא בתוך העשירייה.

תלמיד: אז בסוף אהבת החברים, בפעולה הזו אני כבר משפיע לבורא? או שנחוץ עוד מאמץ?

לא. אם אני משפיע לעשירייה, אז דרכה אני משפיע לבורא.

תלמיד: האם במדרגה שלנו אנחנו צריכים להבדיל בין שני הדברים האלה או מספיק שאנחנו משתדלים להשפיע לחברים, לבנות את הכלי של אהבת חברים?

צריכים להשתדל להשפיע לחברים, לכל החברים שבעשירייה ככל שאתה מסוגל, גם פיזית יכול להיות וזהו.

תלמיד: והבורא, מה צריך להחזיק אותו?

הבורא יתגלה. הוא עוזר לנו ומתגלה בתוככם.

תלמיד: אז בינתיים, באהבת חברים אני רק משתמש בבורא, מתפלל, מבקש כוחות?

כן. וכשאני מתחיל להרגיש יחס לחברים, יחס אהבה לחברים, מזה אני מתחיל להתקרב לבורא.

שאלה: כדי להשפיע לבורא, אנחנו צריכים להביא כלי חזק. מהו כלי חזק?

עביות גדולה, מסך גדול ואור גדול שממלא אותם. זה כלי חזק.

תלמיד: החיסרון שאנחנו מרגישים שלא עושים מספיק, שרוצים לבקש מהבורא את הכוחות האלה, זהו דווקא כלי שראוי להיות דבוק בבורא? הוא אומר שההרגשה היא הפוכה, שלא מספיק מה שעשינו עד היום.

זה תמיד כך.

תלמיד: איך מגיעים להרגשה שבקשר ביננו נביא את החיסרון הזה? שנרגיש שאנחנו רוצים עוד ועוד מאמץ?

זה יקרה. קודם כל, בכך שאתם מעבירים רגשות ביניכם, אז כמו במחלות החיידקים האלה עוברים מאחד לאחר, כך אנחנו מקבלים. ואחר כך, מפני שאנחנו גדלים, האור העליון פועל יותר ומעורר אותנו יותר.

תלמיד: בהתחלה יש איזה משחק, אנחנו מושכים את המאור מתוך המשחק. אנחנו לא ישר מגיעים לאהבה אמתית. מתי אנחנו אמורים להרגיש בינינו שהמשחק נהיה יותר אמתי?

זה תלוי כמה האדם משקיע את עצמו.

תלמיד: משקיע במה?

להיות בתוך פעולות רוחניות, בתוך פעולות החיבור של הקבוצה.

תלמיד: בעל הסולם נותן פה דוגמה של אדם שנולד עיוור ואתה לא יכול ללמד אותו מה זה אור כי הוא נולד עיוור. האם אנחנו כמו עיוורים? הרי נולדנו בטבע של רצון לקבל, אנחנו לא יודעים מה זה לאהוב, מה זה להשפיע.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מגלים את התכונה הזו, את הטבע להשפיע, אם אנחנו עיוורים ולא יודעים מה זה אור בכלל?

אנחנו מגלים את התכונה הזו עצמה, את תכונת ההשפעה. לפי המאמצים שלנו להתרומם, היא מתיישבת בנו, באה ומתגלה בנו, ולפי זה כבר יש לנו פעולות השפעה, רצון להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, רק בתוך מאמץ שאני רוצה כל פעם יותר ויותר?

כן.

תלמיד: שם אני מגלה את הכלי שנקרא "אהבת חברים" ו"להשפיע לבורא"?

קודם אהבת חברים, אחר כך להשפיע לבורא, או קודם להשפיע לבורא ואחר כך אהבת חברים. את זה עוד צריך לברר.

תלמיד: לפעמים אתה מרגיש שהגעת לנקודה מסוימת ואתה אומר "איזה יופי, זהו". אתה מרגיש נחלה.

בסדר, לעת עתה.

תלמיד: אבל איך להיות כלי חזק, שהנחלה הזאת לא תאפשר לנו לעמוד במקום וגם כפי שבעל הסולם מזהיר אותנו, לא למעוד לאחור?

זה גם קורה לפעמים, כדי ללמד אותך איך לשמור על המצב שאתה משיג. אבל מטפסים ונופלים, ושוב מטפסים, יש בזה הרבה דברים.

תלמיד: במצבים אלה, "איש את רעהו יעזורו" זה כלי חשוב בדרך.

כן.

תלמיד: כשאני ניגש לאהבת חברים בידיעה שאני רוצה להתחבר לבורא, מה צריכה להיות הכוונה הפנימית שלי כלפי אהבת החברים?

הכוונה שאנחנו צריכים לגלות אותו, כי הבורא הוא העולם כולו, כל המציאות, הוא כולל את כל המציאות ואת החברים, פה ושם, נקודות כאלה.

תלמיד: ואיך אני יכול לעלות מעל לדעת ולדעת שזה תמיד בין החברים? כי אם כל אחד בעשירייה שלו יודע שזה עד אחרית הימים ואחרי, אז כל המאמצים שלנו יהיו שונים.

אני לא יודע מעל ה אתה מדבר. אנחנו צריכים לעשות לפי מה שכותבים לנו המקובלים, תעשה את זה, אחר כך נגיע למשהו אחר.

תלמיד: הוא כותב, "אשר על כן זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על כל פנים בעת הזאת, אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו". הוא כותב, "בזה תלוי זכות הקיום שלנו", זאת אומרת, אין שום דבר חשוב בעולם הזה.

זה הכלי שעל ידו אתה עובר מעולם לעולם.

תלמיד: ובהמשך הוא כותב, "לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים", מה זה אומר?

שכל המאמצים שלך לא מכוונים למטרת הבריאה.

תלמיד: אמרת קודם שצריך להגיע למצב שממש דואגים לחבר, ומתוך זה תבוא הרגשה של קירוב, משיכת המאור. אצלי זה יוצר דווקא ההיפך, אני כאילו אומר, איך החברים שלי לא רואים שזה הדבר הכי חשוב, יש לי ביקורת כלפיהם, שהם לא עושים מספיק. איך עובדים עם הביקורת הזאת במקום דאגה?

צריכים גם זה וגם את זה. קודם לקבל את הדברים האלה כקיימים, ושאני חייב לקשור אותם יחד ולהתמודד איתם.

תלמיד: איך להתמודד עם זהש יש ביקורת במקום דאגה.

ביקורת על מה?

תלמיד: ביקורת על כך שלא שוב לחברים, שהם לא מתפנים מהעסקים המדומים, איך אני מעל לביקורת הזו יוצר דאגה ורחמים כלפי החבר הזה שלא מצליח.

כתוב "עיניים להם ולא יראו", אתה לא רואה מה הם עושים. אתה צריך להגיע למצב שאתה תראה את כל החברים שלך. נניח והם לא משתנים מעכשיו והלאה, אבל אתה צריך לראות אותם במצבים יותר ויותר טובים, נעלים.

תלמיד: אני צריך לפתוח את הלב ולשים מחסום לעיניים?

כנראה שאתה צריך לעשות מחסום ללב.

תלמיד: ללב או לעיניים?

ללב.

תלמיד: כי בעיניים אני רואה שלא חשוב, בלב אולי אני צריך להרגיש.

כן.

שאלה: אמרת שאם יש שני חיצוניים שלא לומדים חכמת הקבלה, אז הם יכולים להגיע לאהבת אחים, אבל הבורא לא יתגלה להם, כי הם לא לומדים את חכמת הקבלה. מה רע באהבה של העולם הזה, אהבה גשמית, פעם נתת דוגמה על כנופית פושעים שגם הם יכולים להגיע ביניהם לערבות הדדית. אם אני מרגיש כזאת אהבה מהעולם הזה לחברים בעשירייה, למה מזה אני לא יכול להתקדם ברוחניות?

אתה יכול להתקדם, אבל לא להיכנס לרוחניות.

תלמיד: מה חסר?

חסר לך לדעת את החוקים הרוחניים ואת חוקי העשירייה ולעבוד בהם.

תלמיד: אז כל עוד אני ממשיך עם האהבה בתוך העשירייה, נמצא בשיעורים, שומע מרב מה הם החוקים הרוחניים, כך אפשר להתקדם?

כן.

שאלה: למה הבורא מכה את האדם בכלי העבודה העיקרי שלו וככל שהאדם גדול יותר, מקשים עליו יותר?

כדי שיתקדם יותר.

שאלה: כתוב, "הדבוק בה' מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק", האם תמיד המקובל פוחד שהוא לא בדבקות?

כן, זה באמת נכון.

תלמיד: מה זה אומר להתחיל להתקשר באהבה בשיעור אמיתי?

יום יום האדם רואה את עצמו עד כמה הוא היום, אולי יותר מאתמול, אבל פחות ממה שצריך להיות ומעלה תפילה, ההרגשה הזאת היא כבר תפילה.

שאלה: מה יש באהבת הבריות שמביא אותנו לאהבת ה'?

זה חלק מהאהבה הכללית שנקראת אהבת ה', ולכן דרך זה לזה באים - דרך אהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: האם כדי לאהוב את החברים אני צריך להרגיש את אהבת הבורא אליהם?

את אהבת הבורא אליהם אתה לא יכול להרגיש, לתאר אפשר, ואז באמת תוכל להעריך אותם יותר.

שאלה: מה פרוש לפחד לנטות אחורנית?

שאדם לא מרגיש אבל יכול להיות שהוא מתחיל לרדת מאיזה מצב שהגיע אליו כפסגה שלו, ועכשיו מתחיל להידרדר.

שאלה: מה הביטוי של השפעה לחברים בעשירייה?

אני לא יודע איך להגיד את זה. אבל, זה צריך להיות סמוי, נסתר, מאוד נסתר. אני ראיתי את זה על רב"ש, במקרים שהוא לא החזיק את עצמו, לא עצר את עצמו, עד כמה הוא היה מצטער על המישהו. אין לי מילים לצייר את זה, אבל כדאי להצטער עד הדמעות ובצורה הכי פנימית, בהזדהות עד כמה שאפשר.

.

שאלה: איך להיצמד לרב לנצח?

בשביל מה? זו לא מצווה. אותי תעזבו.

שאלה: נגענו במהלך השיעור בעניין היראה. האם זו הרגשה פרטית של כל אחד ואחד?

כן. אבל בדרך כלל זו תוצאה מהעשירייה, מהקבוצה, מהעבודה של האנשים מסביבך.

תלמיד: אז ממה צריך להישמר, אנחנו יודעים שטרם השגת אהבת ה' אנחנו צריכים להגיע ליראת ה', אבל אנחנו בשלב קודם, אנחנו עדיין מנסים להגיע לאהבת החברים. אנחנו עוד לא השגנו מצב של יראה, אז איך להיות ביראה מזה שאני פוגם בחברים?

כאן צריכה להתגלות ממש פלטפורמה, בסיס, היסודות של היראה. למה אתה מפחד, ממה בדיוק אתה מפחד, איך להתגבר על זה, ואיך להשתמש בזה. אבל האדם לומד את זה במשך הזמן.

תלמיד: פה בדיוק העניין שאנחנו מפספסים. כי כלפי חוץ אנחנו חייבים להפגין ביטחון, שמחה, שהעשירייה שלי הכי טובה. אז איפה אנחנו מפספסים את מצב היראה, ואיך לשמור עליו, זה ענין של עדינות הנפש?

יראה היא דבר מאוד חשוב, צריכים כל הזמן להשתדל לאתר אותה, להרגיש אותה, ולמדוד אותה.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך להיות במצב של לשמור עליה?

כן.

שאלה: כתובה אצלי הגדרה שנתת ב-2009, מה זה עסק מדומה? מאמץ למלא את עצמו מעל הכרחיות. ואחר כך כתוב שההכרחיות זה כל דבר שאדם קובע שהוא היה שמח להיפטר ממנו, אבל הוא לא מסוגל. האם הקבוצה, העשירייה יכולה לקבוע לאדם מה ההכרחיות שלו, או שרק הוא בעצמו קובע?

הכי טוב אם הייתי יכול לפנות לאיזה מכשיר או קבוצת חכמים, שיתנו לי רשימת דברים הכרחיים. אבל אני לא חושב שזה אפשרי, האדם בעצמו צריך לעבוד על זה, וכך הוא כבר מעביר מגשמיות לרוחניות הרבה מהדרישות שלו.

תלמיד: אז זו עבודה פרטית של האדם לקבוע את ההכרחיות שלו?

כן.

תלמיד: והיא כל הזמן משתנה בהתאם לשינויים בערכים שהאדם מקבל?

כן. ודאי, הרי לא מדובר על כמה אתה אוכל. אומנם שכתוב "פת במלח תאכל מים במשורה תשתה", אבל לא זאת הבעיה.

שאלה: נשאלת קודם מה הביטוי של השפעה לחברים בעשירייה? וענית שזה צריך להיות סמוי, נסתר, מאוד נסתר, ושראית על רב"ש שהיו רגעים שהוא לא החזיק את עצמו, ועד כמה הוא הצטער על מישהו.

כן.

תלמיד: למה זה צריך להיות נסתר?

כי מקובלים בכלל לא מגלים, לנו אין כל כך מה לגלות, אבל מקובלים שכבר יש להם השגות והרגשות בדברים גבוהים, צריכים לשמור על זה בפנים, ולא לגלות החוצה.

תלמיד: למה לא לגלות?

כי זה יקלקל את בן האדם שרואה את זה ולא נמצא בדרגה. אם הוא נמצא בדרגה כמוני, אז אין בעיה, ומה שאני יכול להגיד לו, גם ככה מגולה לו או שעומד להתגלות איכשהו. אבל מקובלים יחסית, עובדים הכול בנסתר.

שאלה: אבל בחברה שלנו העבודה היא לא דרך לתת דוגמא אחד לשני?

במקרים מסוימים, בצורה שמקובלת אצלנו אנחנו כן יכולים לדבר על זה, אבל שוב, זו עבודה מאוד עדינה.

תלמיד: ביטוי להשפעה זו הזדהות רגשית עמוקה עם צער החבר או עם שמחת החבר?

כן.

שאלה: שמענו עכשיו על להצטער יחד עם החבר, להשתתף בצער החבר. אני מבין שזו תוצאה של תיקון כי קודם הוא לא מצטער, ועכשיו זז אצלו בלב משהו, והוא כבר מצטער יחד עם החבר.

כן.

תלמיד: אם תיקון זה תיקון הכוונה, אז איזו כוונה השתנתה עכשיו שהביטוי שלה הוא השתתפות בצער החבר?

אני לא יודע.

תלמיד: כי עכשיו אני מצטער עם החבר, וקודם לא הצטערתי.

כן.

תלמיד: זה אומר שמשהו אצלי תוקן, תוקן בכוונה?

כן.

תלמיד: אז מה השתנה בכוונה שלי עכשיו שגורם לי להשתתף בצער החבר, וקודם לא הייתה לי כוונה כזאת ולא השתתפתי?

זה שאתה משתתף זאת התוצאה, זה כבר התיקון שלך.

תלמיד: בדיוק, זה הביטוי החיצוני של מה, של הכוונה?

של הצער שקיבלת מזה.

תלמיד: אבל צער זה הביטוי הנכון?

כן. זה ביטוי שאתה מרגיש בחבר, באיזה מצב הוא נמצא.

תלמיד: ואיך זה קשור לתיקון הכוונה שלי?

אני לא יודע איך לפני כן התייחסת אליו, אבל ודאי שזה משפיע על הכוונה.

תלמיד: זאת אומרת הכוונה שלי משתנה, וכתוצאה מזה עכשיו אני מרגיש צער שקודם לא יכולתי להרגיש?

כן.

שאלה: אז אותו צער צריך להגיע מתוך הזדהות עם חבר בעשירייה, נכון?

כן.

תלמיד: כשאנחנו מתמקדים עוד ועוד בעבודה שלנו בתוך העשירייה?

כן.

תלמיד: אני יכול להרגיש את הצער הזה מחוץ לעשירייה, במיוחד במצב הנוכחי בארץ, לדוגמה לפני כמה ימים הייתי בהלוויה של חייל שנפל בעזה, וכשהלכתי לנחם את ההורים, הרגשתי צער מאוד עמוק שדקר אותי כמו שהמון זמן לא הרגשתי.

כן.

תלמיד: חשבתי שאני ממש רחוק מלהרגיש כזה רגש בעשירייה, ודווקא בחוץ הרגשתי אותו. אני שואל מה הרגש הזה, כנראה שהוא לא רוחני, אבל איך להרגיש כאלה רגשות בעשירייה?

זה לא רוחני אבל זו השפעת הכלי, זה רגש כללי, יש הרבה אנשים שמצטערים על זה, נמצאים יחד בצער, ובזה נמצא גם המצב האישי שלך, אתה יכול להזדהות עם אותו האדם שנפל.

תלמיד: אני חושב שעכשיו כהכרחיות אנחנו כלולים עם כל הצער שקורה במדינה.

כן.

תלמיד: זה מקום עבודה טוב בשבילנו, אבל בכל זאת אנחנו שומעים יותר ויותר עד כמה אותם הרגשות צריכים להתגלות בינינו.

כן.

תלמיד: איך מביאים את זה להרגשה בינינו, מה צריך להוסיף כדי שיחיו בינינו כאלה הרגשות חזקות כמו שעכשיו אנחנו מקבלים כנחיצות, כהכרחיות מבחוץ?

הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מעבירים מאחד לאחר את ההרגשות הפנימיות. בדיבור אולי כן, אבל את מה שבפנים, ששם הלב שלי נותן כאלה פעימות של חרדה על המצב הכללי של המדינה ועוד כל מיני דברים כאלה, אנחנו עדיין לא כל כך משפיעים אחד לאחר.

אם היינו יכולים לעבור כך בינינו ולהעביר מאחד לאחר, ובסך הכול לאסוף את כל הרגשות האלה, אז ודאי שמתוך ההרגשה הכללית, המשותפת הזאת היינו משיגים הרבה. זה עוד חסר לנו, כי הכוח ההגנתי של כל אחד ואחד מוחק את ההתרשמות הזאת. אנחנו שוכחים, לא יכולים להיות בצער. רק אם הצער הזה קשור למטרה שהיא מעבר לזמן תנועה ומקום, אז אנחנו כן יכולים להחזיק אותו. צריכים ללמוד את זה, זה יבוא.

שאלה: איך מעבירים את הרגש הפנימי הזה, כמו חיידקים שמעבירים מחלות? איך להפיץ בינינו את הרגש הפנימי הזה, איך להגביר אותו? לא שהוא יעבור מאליו כמו שאם אני חולה המחלה עוברת לאחר, אם אני בהשפעה אז קורה משהו לאחר, אלא איך להפיץ את הרגש הזה יותר חזק, שכולם יהיו חולים בזה?

מה יש לך לעשות, באיזה ערוצים אתה יכול להעביר לכולם?

תלמיד: אני שואל על הערוץ הפנימי הזה, לא על הדוגמה, על המילים, אלא הערוץ הפנימי.

הערוץ הפנימי הכי גבוה הוא שאתה לוקח את החברים שלך ועושה איתם יחד איזה תרגיל. ואז מתוך התרגיל, בלי מילים, מתוך התרגיל עצמו, הם מבינים מה אתה רוצה למסור להם, מה הם צריכים לקבל, כלפי מה, כלפי הבורא, כלפי ההשגחה שלו וכן הלאה. את זה הם צריכים לקבל, להתכלל בזה, ואז הם יקבלו את כל המסר שלך.

תלמיד: איזה תרגיל אפשר לעשות בין החברים?

יש בזה הרבה אפשרויות. למשל שאנחנו צריכים ללכת ללוויה של חבר משותף שלנו, ועוד להתכלל באיזה צורות אחרות עם מה שחסר לו, למשפחה שלו.

תלמיד: אם אני לא מרגיש את צער החבר, לא מרגיש את השמחה שלו או לא משתתף בשמחה שלו, אני פשוט לא מרגיש, מה לעשות?

איך זה?

תלמיד: כך אני מרגיש, אני מרגיש את עצמי.

אז אתה צריך להצטער, לבכות, לעשות כל מיני פעולות כדי לעורר את הלב.

תלמיד: אני כל הזמן צריך לחפש צער בחבר, את הכאב שלו, להידבק לאיזה משהו בו?

כן. אם אתה מרגיש שמישהו נמצא בצער, אז אתה צריך לדאוג להרגיש את הצער שלו.

תלמיד: צער ושמחה הם בסך הכול דוגמאות, הכוונה לכל הרגשות שיש בחבר?

כן. אבל זה בסך הכול הסיכום של הרגשות שלו.

שאלה: במצבים כאלה נשאלת השאלה איך אני לא מרשיע את הבורא שהוא טוב ומיטיב. כשאני מרגיש את הצער, שכל כך חשוב להרגיש לפי עצת מקובלים, יש פה ממש ניגודיות ובירור עמוק, איך לשמור על האיזון הזה.

פשוט מאוד, אנחנו מקבלים מהבורא גם דברים טובים וגם דברים רעים לפי הרגשתנו, ואנחנו צריכים למיין אותם וללמוד איך להתייחס לזה ואיך להתייחס לזה.

תלמיד: איך אני הופך את הצער הזה לצער שהוא לא אגואיסטי?

רק על ידי זה שאתה בחברה, שאתה דבוק לחברה ועושה את כל הפעולות אתם יחד.

תלמיד: ואם אני לבד בתוך ההרגשה של הצער?

זה לא שווה כלום.

שאלה: נראה לי שנפתח פה עכשיו עולם שלם של הקשר הפנימי בינינו.

כן.

תלמיד: באופן טבעי האדם מרגיש את עצמו, הוא יכול להרגיש מה הוא מרגיש ומה הוא חושב. איך הוא יכול למדוד שמה שהוא מרגיש או חושב משפיע על החברים?

ודאי שאי אפשר למדוד את זה, לשקול את זה, הוא לא נמצא עדיין במצב כזה שהוא יכול לשקול בצורה אמיתית, אלא הוא רק יכול לבדוק את הכיוון, האם זה לטובת העשירייה וכולי.

תלמיד: נאמר שאדם נמצא עכשיו במצב של הודיה, והוא רוצה שגם החברים יהיו בהודיה כזאת, האם זה מספיק שהוא חושב על החברים, שהוא רוצה שגם הם יהיו בהרגשה כזאת?

הם צריכים תמיד להשתדל להיות בהרגשה משותפת, כי בלי זה, זה לא כלי, זה כמו שבנית משהו ועכשיו אתה נותן לזה להתפורר.

תלמיד: אבל זאת צריכה להיות הרגשה משותפת ביחס למטרה, כי למשל אם מישהו נכנס עם מצב רוח לא טוב זה משפיע על כולם, אבל לא לזה הכוונה.

לא.

תלמיד: עד כמה אנחנו צריכים לבקש, להתפלל, לרצות להיות בהרגשה משותפת כזאת?

אנחנו צריכים את זה, בלי זה אני לא מתקן. אני יודע מה לתקן, מאיפה? אם אני לא מקבל מבחוץ משהו, מהעולם העליון, מהבורא או מהקבוצה, אז מי אני, מה אני יכול לעשות. לדמיין לעצמי משהו? זה ודאי מצב לא טוב.

תלמיד: נשאל את זה אולי אחרת, אנחנו תמיד אומרים שהאדם בודק את המציאות לפי היחס שלו למציאות, אין משהו באמת אלא יש את היחס שלי למציאות.

איך עוברים מהיחס שלי למציאות ליחס שלנו למציאות? לחיות את היחס שלנו, את ההרגשה שלנו, את המציאות שלנו כעשירייה, ולא את היחס שלי למציאות?

אני צריך להתכלל בתוכם, אם הם מסוגלים לבנות כלי שנמצא בהרגשה המשותפת שלהם, ואז אני שבא מבחוץ ומתבטל כלפי הכלי הזה לגמרי, נכלל מהם, וגם יכול להגיד במה אני נמצא אתם יחד או לא.

תלמיד: אז היחס צריך להיות קודם שהם באיזו מציאות, ואני מתבטל כלפיה?

כן. אני צריך תמיד להתבטל כלפי מה שאני צריך להרגיש.

תלמיד: ועכשיו איך אני משפיע על זה, איך אני מוסיף לזה, איך אני בעצם מעביר את מה שיש לי אליהם?

אני קודם כל צריך להתכלל בהם, להתבטל כלפיהם. יחד עם הביטול הזה אני צריך להתכלל בהם, ואחרי ההתכללות אני צריך להתחיל להקים את עצמי.

תלמיד: ואחרי התכללות אני בעצם אחד איתם.

כן, אבל בשביל מה התכללתי?

תלמיד: בשביל מה התכללתי באמת?

התכללתי מפני שאני רוצה להשפיע להם. תעלה שוב את השאלה הראשונה שלך.

תלמיד: איך אני הופך להיות החלק המועיל בקשר הפנימי?

אני צריך להתכלל, אחרי שאני נכלל מהם אני צריך להשפיע להם, ואז אני מתקשר כך שאני נכלל בהם ומוביל אותם למטרה הבאה היותר עליונה בהתאם למה שהם צריכים להתקדם, בהתאם למה שהם רוצים, אני רק מביא להם מטרה אמיתית יותר. וכך בכל פעם.

תלמיד: ואז שוב להתבטל כלפיהם ושוב להוביל אותם?

כן. אלה המצבים שאני צריך לעבור, פעם ביטול ופעם משיכה קדימה.

תלמיד: והמכלול של זה נקרא הקשר הפנימי, העברה הפנימית, השיחה הפנימית בינינו?

כן.

שאלה: כשתינוק מקבל כוויה, נוגע במשהו חם, האחד יסתכל עליו ויצטער שהוא סובל והאחר יסתכל עליו וישמח שעכשיו הוא יודע מה זה חם.

האחד לא שייך לאחר.

תלמיד: אותה פעולה, אותה תוצאה, יש חלק שאומר הוא גדל, צומח מזה, ויש חלק שכואב את הכאב שלו. על מה הנברא צריך להצטער?

על זה שהוא לא התקרב לבורא.

תלמיד: אז בעצם זה המדד לכל פעולה שאנחנו נכללים בה, שעוברת עלינו.

אנחנו בודקים כל פעולה שממנה הגענו לתוצאה, האם היא הייתה טובה או לא. אם אנחנו נמצאים בדביקות גוברת אז הפעולה הייתה טובה, אנחנו רושמים אותה וכך נעשים בעלי ניסיון.

תלמיד: אז העלייה ממצב צער למצב שמחה, היא המרחק של הקשר בין הפעולה לבורא?

לא, זה לא תמיד. יכול להיות שזה רק חלק קטן מהדרך.

תלמיד: אבל המטרה בסופו של דבר זה להתקרב אליו, להידבק בו, להיות דומים לו?

כן, אז אתה צודק.

שאלה: הוא שלח את תלמידיו להמציא המצאות נכונות, מה זה, אנחנו עוסקים בזה? לפי מה שאתה רואה אנחנו עכשיו ממציאים המצאות נכונות, אנחנו פועלים נכון?

האם אתם פועלים נכון או לא, את זה נדע לפי התוצאה.

תלמיד: התלמידים שלו המציאו המצאות נכונות, אנחנו יכולים להסתכל עליהם וללמוד?

לא, אתה לא יכול ללמוד, אתה לא רואה ולא מרגיש אותם ואיפה הם. אם אתה מדבר על תלמידי בעל הסולם, כולם כבר בעולם האמת.

שאלה: איך אנחנו יכולות להרגיש צער של מישהו אחר?

קודם כל אנחנו צריכים לראות האם אנחנו נמצאים בקשר הגשמי שבעולם הזה, ואחר כך אם בעזרת הקשר הזה נרצה להתקדם ברוחניות, נצטרך לבדוק את הקשר שלנו בינינו לקבוצה או לאחד מהם שם, שני אנשים בודקים כל אחד אצל האחר האם הם נמצאים בזה או לא. כך מתקדמים.

שאלה: מתי אני צריך להתכלל בצער החבר ומתי אני צריך לרומם לו מצב רוח ולהוציא אותו מהצער שלו?

את זה אדם קובע. אם יש צער לחבר והוא ממש משפיע, מכביד על האחרים, אז צריך לטפל בזה.

שאלה: נניח שיש לנו מערכת קשרים שמסודרת איכשהו, מה שצריך זה את אותה יראה שלישית, יראה שלא נשפיע לבורא נחת רוח בקשרים האלה של החברים. במקום אחר הוא כותב שיראה היא שער לאמונה. איך משתמשים באותה יראה בינינו בעשירייה?

אם אתם יכולים לעבוד עם היראה זה כבר מצב רוחני מתקדם.

תלמיד: אז נראה שמה שעלינו לעשות הוא להשפיע את גדלות הבורא.

כן, יותר מזה אין מה להשפיע.

תלמיד: ובשכל זה נראה קרוב, כאילו אפשר להשפיע?

אדרבא, בבקשה.

תלמיד: איך היראה הזאת צריכה להיראות, אפשר לצייר אותה?

איך אני אצייר לך?

תלמיד: אם אתה יכול אולי תתאר את היראה שצריכה להיות בעשירייה.

איך אני יכול? תן צורה לפחד, לשמחה.

תלמיד: יותר מזה, תן צורה לפחד שהוא תכונת האהבה וההשפעה.

תחשוב.

תלמיד: אבל איך בכל זאת להגיע לזה?

אני לא יודע. על איך להגיע אנחנו מדברים. אבל לצייר לך? לא.

תלמיד: אבל זה לב העניין, או שיש או שאין את זה.

אני לא יודע לצייר רגשות.

שאלה: אנחנו רואים שבעל הסולם מזהה שהתלמיד שלו טועה, ואז הוא כותב לו, אתה מפחד שאני אתרחק ממך בשעה שאתה צריך לפחד שאתה תתרחק ממני. אז הוא אומר לו - הצבתי סולם שאתם לא משתמשים בו. אתם צריכים לעסוק באהבת חברים, שזה לחשוב ולהמציא המצאות איך אנחנו מתקדמים בינינו באהבת חברים.

כן.

תלמיד: בעל הסולם מתוך אהבה רוצה להראות לתלמיד שלו איפה הוא טעה. זה מדם ליבו, לא שהוא שופט אותו חלילה או משהו, זה רצון כנה לעזור לו.

אם אנחנו בעשירייה בינינו מזהים איזו טעות של חבר שעלולה לגרום לו לא להתקדם, האם תפקידנו לדבר על זה, כמובן בגישה הנכונה?

כן, ודאי שכן.

שאלה: בהתייחס לחלק הראשון שהוא מדבר על סדר ההתפתחות מיראה לאהבה. נאמר שהתגלה כעס, טענה, התפרץ אגו ממני כלפי חבר או שהוא מרגיש כלפיי, ועשיתי התגברות. האם הוא אומר שמבחינת משוב מה לשמור ולשפר מבחינת העבודה, איך לשבח את כלי העבודה אני צריך לחכות עד שאני משיג את ההתפתחות של האהבה? עשיתי את ההתגברות, ניתקתי כאילו את הגדלת הרע אבל אני צריך להגיע למצב שאני מכסה עכשיו על הכול באהבה, ואז אני אסתכל איך אני יכול לשפר.

כן.

שאלה: האם זה שאני מצטער שחבר נפצע או לא יכול לעמוד במשהו גשמי זה הצער שהוא לא יכול להשפיע לבורא, שהוא לא נתן הזדמנות לאהבה, זה צער מהשפעה?

כן.

שאלה: מה היא אהבה אמיתית לחברים?

אני לא יכול להסביר לך מה זה אהבה. להביא לך אלף שירים, אלף סרטים, איך אני אסביר לך מה זה אהבה. אהבה זה הרגשת הלב מאדם כלפי אדם אחר או כלפי הבורא או כלפי פעולות שהוא יכול לזהות שבגילוי הזה הוא רואה שמישהו מחוצה לו מתייחס אליו במאה אחוז נכון וטוב לגבי הטבע שלו, הכלי שלו, מטרת החיים שלו.

שאלה: אמרת שהדרגה הכי גבוהה של הקשר זה תרגיל שאנחנו עושים בעשירייה ביחס לבורא. איזה תרגיל יכול להיות עבור העשירייה?

שבו ותחשבו בעצמכם. יש לכם עשירייה, כולכם מבינים מה צריך לעשות, וכולנו יכולים ללמוד מזה משהו יחד.

שאלה: אנחנו לומדים שאם הבורא נותן לנו תענוג בכל רגע אז תמיד יש הזדמנות להתייחס לזה באהבה, אבל איך להתייחס באהבה אם אין הרגשה של תענוג ברגש?

בשום דרך. אתם צריכים בכל זאת קודם לגלות את הבורא בפעולותיו כלפיכם, ורק אחרי זה תוכלו להעריך את הפעולות האלה. אבל אם אתם לא רואים מה הוא עושה אתכם, למרות שלמען האמת בטוח שהוא פועל כלפיכם, אז אתם לא יכולים להגיע לשום מסקנה ומתוך זה לא יכולים לפעול כלפיו.

תלמיד: כלומר כל הניגודיות הזאת ניתנת לנו בשביל לעשות את החיפוש הזה.

כן.

חדרה 1.

שאלה: האם יראה וצער מתגלים רק אחרי שיש התגלות של הבורא?

לא. אם אדם מקבל על עצמו את חוקי הטבע ורוצה לסדר את עצמו לפי חוקי הטבע, כי הטבע עדיין לא מתגלה כאלוהים אלא כטבע, זה מספיק כדי שאדם יוכל למדוד את עצמו בצער.

תלמיד: אבל לא צריך להגיע למצב שמקדשים את הבורא כדי לגלות את הגילוי האמיתי שלו?

לא.

(סוף השיעור)