שיעור צהריים 31.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1690 מאמר 203, "תורה נקנית על ידי יסורים"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1690, מאמר 203, "תורה נקנית על ידי יסורים".

תורה נקנית על ידי יסורים

"יסורים האלו למה. אלא יש כלל, "אין אור בלי כלי", היינו אין שום תענוג בלי שיש מקודם חסרון להתענוג, שחסרון נקרא "יסורים", היינו שיש לו יסורים בזה שאין לו תענוג. לכן אין יכולים להשיג את אור התורה, אם אין חסרון לאור התורה. היינו אם יש לו יסורים בזה, שאין לו את האור תורה, על ידי יסורים האלו הוא קונה את האור תורה.

לכן כשאדם לומד, הוא צריך לעשות מהתורה שלו בחינת תפילה, היינו שירגיש את החסרון, בזה שאינו מבין את תורה. אבל כשהוא מבין, אז אי אפשר לומר שיש לו חסרון, הגם שיכול להאמין למעלה מהדעת שאינו מבין. אבל למעלה מהדעת לא מרגישים חסרון, כי האדם מרגיש כן מה שבא לתוך דעתו."

שאלה: אני יותר ויותר חווה ייסורים מחוסר התיקון שלי, אבל כך פועל עלי האור הנסתר. איך להרגיש ייסורים מחוסר אור התורה אם שכחנו מה זה?

זה לא חשוב אם למדתם או לא למדתם תורה, אלא ההשתוקקות שלך להתקרבות לבורא היא שנקראת ומורגשת על ידי החיסרון בגילוי הבורא. לכן אפילו אם לא למדת כלום, בכל זאת ההשתוקקות לזה היא העיקר.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים שומעים שהאדם צריך ללכת בדרך אמונה למעלה מהדעת, אם בכלל זוכה לזה. ובסוף כתוב "שיכול להאמין למעלה מהדעת שאינו מבין. אבל למעלה מהדעת לא מרגישים חסרון". מה זה המצב הזה אם לא מורגש שום חיסרון, ולעומת זאת אנחנו כן צריכים ללכת למעלה מהדעת?

כן, אמונה אחרת מלבד אמונה למעלה מהדעת זו אמונה נמוכה יותר, תחתונה, ואנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, באמונה למעלה מהדעת. למשל עכשיו אתם קוראים משהו, והחלטתם שעל בטוח תלכו לפי איזשהו כלל שאותו אתם רואים בטקסט. לא חשוב עד כמה אתם מבינים, לא מבינים, עד כמה זה מוצא חן או לא מוצא חן בעיניכם, אלא האדם מקבל את זה על עצמו, וזה אומר שכלפי הפוזיציה הזאת הוא נמצא באמונה למעלה מהדעת. כלומר האמונה היא שמכריחה אותך ללכת קדימה, אפילו אם את לא יודעת, לא רואה, לא מרגישה את מה שאת קוראת.

תלמידה: אם אדם קיבל איזשהן ידיעות, הגיעה אליו איזו ידיעה, וכתוב פה שלא מורגש חיסרון, אז איך זה עובד?

את זה את תרגישי.

שאלה: באיזה שאלות כלפיי, כלפי הנשמה, העשירייה, אנחנו מכינים איתן כלי לאמונה למעלה מהדעת?

כשאת שואלת את הבורא, כשאתם שואלים זה את זה, את הקבוצה, על דברים שלמעשה נמצאים בכם, אבל אתם עדיין לא מרגישים אותם, אז את הולכת באמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת הייתי אומר, זה שאת לא יודעת, לא מרגישה, לא מאמינה, אבל את רוצה לעלות לכזאת מדרגה שבה האמונה שלך תיתן לך כזאת הרגשה, אז זה ייקרא אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: להשיג את אור התורה זה לא בכוחי. למה אני לא יכול לדרוש את הכוח הזה מהבורא? מה צריך להיות החיסרון שלי? איך אני כן יכול להשיג את זה?

אתה יכול לדרוש מהבורא כל דבר שאתה חושב שחסר לך. אתה יכול לפנות, ולפנות דווקא אליו, ולדרוש שהוא יביא לך. גם מאור המחזיר למוטב, גם אמונה למעלה מהדעת, הכול אנחנו יכולים לדרוש מהבורא.

תלמיד: הנשמה שלי רוצה את זה אבל הגוף שלי לא רוצה, מה אני עושה?

צריכים להשתדל ללכת נגד הגוף קצת, וללכת לטובת הנשמה.

שאלה: אתמול אחת החברות אמרה לי שלא צריך עד כדי כך לדאוג עבור הקבוצה ולהתעמק בעבודה, אלא צריך להירגע ולכל אחת יש את ההתקדמות שלה. האם צריך לדאוג להתקדמות החברות שלא רוצות את הדאגה הזו?

אם הן לא רוצות, אז לא צריך, הרי לא תסחבי אותן כנגד הרצון שלהן.

תלמידה: ואם אנחנו איתן באותה הסירה?

זה לא משנה. מה שהאדם רוצה הוא צריך להשיג את זה לעצמו, ואנחנו יכולים לעזור לו רק אם הוא רוצה את זה. אלה שנמצאים בקבוצה שלנו הם מראש נותנים את הסכמתם להתקדם יחד איתנו, לכן אנחנו דואגים להם ולאחרים לא.

תלמידה: איך לעשות שהן יהיו איתנו לפחות פעמיים בשבוע?

לא, תעזבו אותן במנוחה. רק לך יהיה מזה יותר גרוע.

שאלה: אם לחברים יש השתוקקות לעבוד יחד, איך אנחנו יכולים לעזור לחברים בקבוצה לגלות את החיסרון הזה שעליו מדובר במאמר?

תקראו על זה בקבוצה מראש עוד לפני הלימוד שלנו, או אחרי הלימוד, סמוך ללימוד, שהם ישמעו את זה, שהם יראו מאיפה אתם לוקחים את המאמרים האלה, תעניינו אותם.

שאלה: לגבי עבודה בקבוצה זה מובן. לגבי העבודה האינדיבידואלית עם מקורות, האם זה יכול לעזור? האם זה הכרח? ומה החשיבות של זה?

העיבוד האינדיבידואלי של המאמרים זה אם מסבירים לך מה כתוב שם. ואם אתה לא יודע אלא רק מנחש, אז זה לא באמת יעזור.

שאלה: מה יותר אפקטיבי, האם לבקש שתהיה לנו השגה בתורה או שיהיה לנו כל הזמן חיסרון לזה? מה יותר טוב לבקש, כלי או אור?

אור. כשמגיע אור, הוא ממלא את האדם, ואחרי זה משאיר בו את הרצון הנכון. כך שצריך כל הזמן להשתוקק לאור התורה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהייסורים שעליהם כתוב פה זה כשבחיבור בעשירייה יש את החיסרון שלי, שהוא השתוקקות לשמוע את החסרונות של החברות ורצון לקבל אותם. וכשאני לא מרגישה את החיסרון הזה אני סובלת כי אני מאוד רוצה להרגיש דווקא את ההשתוקקויות שלהן. ואז כשאין לי את החיסרון הזה דרך חברות לגלות את הבורא, אני מבקשת את הבורא ולזה משתוקקת.

נכון מאוד, כל הכבוד.

תלמידה: כשנגיע לכלי השלם הזה מההשתוקקות של כל אחת לבורא, ונוכל להרגיש את היופי בהשתוקקות הזו, ונתפעל איך הבורא מתגלה דרך כל חברה, אז כשנוכל לקבל את היופי הזה, אולי תהיה אפילו איזו קנאה.

כן, תפעלי, הכול פתוח בפנייך.

שאלה: במשפט האחרון במאמר כתוב כך, "אבל למעלה מהדעת לא מרגישים חסרון, כי האדם כן מרגיש מה שבא לתוך דעתו". מה זה אומר?

זה אומר שלמעלה מהדעת אנחנו לא יכולים להרגיש חיסרון, אלא רק בתוך הדעת. אפילו את מה שאין לנו בלמעלה מהדעת, לא נרגיש את זה כחיסרון.

תלמידה: אם אני לא מרגישה כרגע ממש כאב מזה שאין לי תכונת השפעה, אפילו אם אני חושבת שזה מה שחסר לי, אז זה לא נקרא חיסרון. האם על זה מדובר?

כן.

שאלה: ההרגשה היא שרוב הזמן אני נמצאת או בדעת או למעלה מהדעת, אז בעצם אני מחפשת חסרונות, ומחפשת אותם קודם כל בעשירייה.

את מחפשת חסרונות בעשירייה?

תלמידה: כן.

אז יוצא לך שזה למטה מהדעת.

תלמידה: אז איפה אני אחפש חסרונות אם לא בעשירייה?

בסדר. בעשירייה, כן.

תלמידה: נניח שנכנסנו לסדנה וכל חברה בסדנה מביעה את דעתה, אז גם זה לא חיסרון. ואז אנחנו אמורים להגיע בסוף הסדנה לתפילה, שזה אמור להיות החיסרון, נכון?

יכול להיות.

תלמידה: אם אני יוצאת מהסדנה ואין לי חיסרון, אז אני מרגישה שלא השגתי כלום.

גם נכון.

תלמידה: ואז אני נשארת שוב או בדעת, שזה ללא חיסרון, או שאני עושה משהו למעלה מהדעת מה שהחברה מחליטה, וזה גם ללא חיסרון. אז איפה אני משיגה חיסרון?

יחד עם החברות. את צריכה להתאחד עם החברות ויחד איתן להשתדל להתרומם לבורא, ואז תרגישו מה חסר לכן.

תלמידה: באיזו פעולה אפשר לעשות את זה?

בפעולה שאת מחוברת עם החברות.

תלמידה: למשל במפגש, בסעודה?

לא במפגש ולא בסעודה, כי בסעודה ובמפגש יש הרבה הפרעות.

תלמידה: בקריאת מאמר?

בקריאת מאמר יכול להיות, אבל עדיף אפילו בלי זה. לדוגמה, עכשיו אנחנו מסיימים את השיעור ואת חושבת איך להיות קשורה עם החברות ומתקשרת אליהן.

תלמידה: האם הכוונה שאני מתקשרת מהלב, או מהטלפון?

מהטלפון.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות ביחד את החיסרון המשותף שלנו לאור, כי הרי יש לנו חיסרון, ייסורים, ובכל זאת להחזיק אווירה של שמחה?

למה זה מפריע לך להיות בשמחה?

תלמידה: אם יש מצב של שמחה מהחיבור, אז נדמה שהכול בסדר.

את נמצאת בדבקות עם הבורא?

תלמידה: לא, רק בקשר טוב בינינו.

אז מה זה, גן ילדים?

תלמידה: אם זה עדיין גן ילדים, אז מה חסר במאמץ הזה?

חסר רצון להתחבר עם החברות כך שתצרו מקום עבור הבורא.

שאלה: האם אפשר לקצר את הזמנים כשלעולם הגשמי יש פחות חשיבות, אבל יש חיסרון לנצחיות?

כן.

תלמידה: האם להתחבר לרצון הבורא ולרצון שלנו זה להתעלות למדרגה חדשה, לגלות את הבורא ולהנות לו?

כן.

תלמידה: האם להודות לבורא זה לקבל את עצמי איך שאני?

במידת מה, כן.

שאלה: מהי הדרך היעילה ביותר לרכוש חיסרון לאור התורה?

תפילה. תבקש מהבורא. ממנו הכול מגיע, גם אור התורה.

תלמיד: האם הלימוד של המקורות מוסיף, או שתפילה היא יעילה יותר?

תפילה קודם.

שאלה: כתוב כאן שאדם מרגיש את מה שנמצא בתוך דעתו, ואז הדעת מכוונת את רצון הלב. האם הדעת, הלב והבורא הם בעצם דבר אחד?

לא. אם אדם רוצה שזה יהיה דבר אחד, אז הוא צריך לעבוד על זה.

שאלה: להרגיש חיסרון קשור לקבלה עם קו שמאל, אבל תמיד יש פחד שאני רוצה לקבל עבורי. אני מרגישה לפעמים חוסר כוחות מוחלט. איך להתעלות מעל הרצון לקבל עבור עצמי?

תבקשי, על זה צריך לבקש.

תלמידה: האם צריך לעבוד על זה, או פשוט לעזוב וללכת הלאה?

לעבוד.

שאלה: עד שאדם מגיע לאמונה למעלה מהדעת, האם אמונת חכמים יכולה להיות דרגת ביניים?

יש הרבה מדרגות בין זה לזה, אבל בעצם צריכים להשתוקק לדרגה שלמה של אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם הכוונה היא לקחת את הדעה של חכמים במקום דעתי, עד שמגיעים?

כן.

תלמיד: האם יש דבר כזה "אמונת חברים", שאני לוקח את דעת החברים במקום דעתי?

לא ראיתי רעיון כזה באף מקום.

שאלה: אנחנו יודעים איך גדל עובר ברמה הפיזית. איך ברמה הרוחנית אנחנו יכולים לדעת באיזו רמת התפתחות אנחנו נמצאים?

אנחנו לא יודעים. אנחנו צריכים לקבל את חוסר הידיעה, ומהמצב הזה להמשיך למעלה, רק על ידי תפילה.

שאלה: איך אור התורה מביא את האדם ללמעלה מהדעת?

כי זה אור התורה. הוא מגיע מהבורא ויש בכוחו להעלות את האדם, לעשות איתו את כל הפעולות שצריך.

שאלה: כתוב בטקסט שכשהאדם לומד, הוא צריך לעשות את התורה שלו לתפילה. אנחנו לומדות בעשירייה, משתדלות לגלות את התורה, התורה היא אור, אז כשאנחנו לומדות, אנחנו משתדלות לגלות את האור הזה. הודות לאור הזה, האם בכל אחד מהשיעורים שלנו אנחנו צריכות להגיע לתפילה?

כן.

תלמיד: אז כל עוד אנחנו לא מגיעות לתפילה משותפת, הלימוד לא מושלם.

כן.

שאלה: מה לעשות אם אני רוצה לברוח מהייסורים?

אין מה לעשות, תפני את הייסורים לבורא.

תלמידה: זה כמו מעגל סגור.

למה?

תלמידה: כי אני לא מקבלת תשובה, יוצא שאני רק רוצה להסתגר ולברוח.

לא, צריך בכל זאת לבקש מהבורא ועוד יותר להשתוקק אליו. אולי הקשר עם החברות לא מספיק לך, אבל בעיקרון זאת השיטה, להתחבר ביניכן ולבקש מהבורא.

שאלה: שם המאמר "תורה נקנית על ידי ייסורים". מה זה אומר?

אדם שמשתוקק לגילוי התורה, לגילוי הבורא בתורה, הוא צריך להרגיש שאם הוא לא משיג את זה, אז הוא נמצא בייסורים.

תלמיד: כתוב, "היינו אם יש לו יסורים בזה, שאין לו את האור תורה, על ידי יסורים האלו הוא קונה את האור תורה". מה זה אומר?

שעל ידי הייסורים האלה, כשהוא מעלה אותם, הוא כביכול מבקש שהבורא ימלא לו את הכלים. ואז הוא מרגיש שהחיסרון שלו משתנה, לאט לאט במשך הזמן. ובאותו החיסרון הנכון שהבורא ברא בו הוא מקבל את גילוי הבורא, שזה כבר נקרא "המאור המחזיר למוטב".

תלמיד: מה זה אומר ייסורים מזה שאין לו אור תורה?

הוא מקווה למצוא בתורה אור, כמו שכתוב שהתורה היא אור, ולא מוצא בינתיים, אלא ההפך אפילו, מרגיש יותר ויותר חושך. ואז כשהוא צועק איפה אור התורה, אם הוא צועק באמת נכון, מתוך החיסרון הנכון, לא על מנת לקבל, אלא כדי להתחבר עם חבריו ולעשות עוד כל מיני פעולות כאלה, אז הבורא נותן לו את אור התורה. והאור הזה מחזיר את האדם למוטב.

תלמיד: האור שמחפשים, מה מחפשים?

מחפשים כוח השפעה.

שאלה: האם אפשר להגיד שחוסר באור התורה זה חוסר בהודיה לבורא?

לא.

שאלה: מהטבע, אין לי כזה רצון וייסורים מזה שחסר לי אור. לפעמים באמת יש כאלה מחשבות אמיתיות ואיזשהו געגוע, כשהבורא נותן כזאת מתנה. יוצא שאני בעצמי בכלל לא יכול לעשות כלום, לא חיסרון, לא אור, לא כלום, אלא אני רק צריך לבקש מהבורא את ההרגשה האמיתית הזאת.

כן, נכון מאוד. ואל תפחד לבקש, הבורא ייתן.

שאלה: אתמול הייתה לנו פגישת עשירייה, והחברות התחילו לברר מה חסר לנו בשביל דבקות גדולה יותר בבורא. דברנו על כך שאנחנו לא פונות לעשירייה שיחשבו עלינו בכל מיני מצבים, שקשה להיכנס לבירורים, ואנחנו בכלל מנסות לברוח מזה, אנחנו רק רוצות מהר להסכים אחת עם השנייה. אנחנו משתוקקות להוסיף משהו לעבודה שלנו כדי להפסיק להיות בקשרים טובים, אלא דווקא להיות בדבקות בבורא. מה אתה יכול להמליץ לנו?

לצמצם את עצמך, את זה אני ממליץ לכולם. ולקבוצה שלך ובמיוחד לך בפרט, זה בטוח חסר.

תלמידה: אני משתוקקת לעבוד ולהתפלל על החברות, להגיע לשיעורים, לקרוא חומרים, לעשות בירורים. מה זה לצמצם?

לצמצם את האגו שלך.

שאלה: האם הבנו נכון מהמאמר, שתורה היא התיקון המלא, השלם של האדם כשהוא נדבק בבורא, ולפני זה אנחנו כל הזמן נחווה חיסרון של מילוי?

כן.

תלמידה: לכן תפילה היא אמצעי לתיקון הרצון שלנו, והאור ממלא את החיסרון שלנו.

כן.

תלמידה: אדם יכול להגיע להשפעה רק כשהוא לגמרי מתקן את הרצון לקבל שלו לעל מנת להשפיע?

לא בהכרח, לפחות חלקית הוא יכול להגיע גם קודם.

שאלה: מה יש באמונה למעלה מהדעת ששומר על האדם שלא יתבטל כנר בפני אבוקה, וגם שלא ישרף מהאבוקה?

כי אדם מבקש קודם כל את אור האמונה, ובזה הוא שומר על עצמו. הוא לא רוצה לקבל את אור החכמה, אלא את אור האמונה שזה כמו אור דחסדים, ולכן הוא מתקדם בצורה נכונה.

שאלה: כשהגעתי לחכמת הקבלה המילה "בורא" הייתה בשבילי משהו מאוד מרוחק. היום יש לי יחסים עם הבורא, יש לי יחס כלפיו, יש לי בושה בפניו, יש לי רצון מאוד גדול ליהנות אותו. אני מבין שהכול מגיע ממנו, ושאני צריך ליהנות את החברים ודרך זה להנות את הבורא. על הכול אני ממש אסיר תודה, כבר יש יחס אחר כלפי הבורא. איך היום אתה רואה את היחסים שלנו עם הבורא, עד כמה אנחנו קרובים אליו, עד כמה אנחנו יכולים ליהנות אותו?

אתם תמיד קרובים לבורא. השאלה היא, האם הבורא קרוב אליכם.

תלמיד: האם הוא קרוב?

צריך לברר.

שאלה: לתורה יש חשיבות גדולה כשאנחנו מחוברים, אז למה העבודה הזו בורחת לנו כמו דג?

כדי שתבררו יותר את הקשר שלכם, דרך איזה כלי, לתורה.

שאלה: למה ייסורים זה נקרא חיסרון?

כי בדרך כלל מה שחסר לאדם כואב לו, ומה שכואב נקרא ייסורים.

תלמידה: רב"ש מדבר על ייסורי אהבה במאמר הזה?

גם על ייסורי אהבה.

תלמידה: אבל ייסורי אהבה זה לא משהו שכואב לאדם, זה דווקא תענוג?

לא תמיד.

תלמידה: איך אפשר לפתח ייסורים להשתוות הצורה, כי בדרך כלל הייסורים הם דווקא מפני שלא מקבלים מילוי ברצון לקבל?

ואחר כך יהיו לך ייסורים אחרים.

תלמידה: איך זה קורה?

מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

תלמידה: מה אני צריכה לעשות כדי להתקדם לזה, להתקרב לזה?

את צריכה לחייך יותר.

שאלה: איך בכל זאת מגיע אלינו אור התורה באמונה למעלה מהדעת כשאין חיסרון ואין ייסורים? אולי זו כבר דבקות בבורא?

חכי, זה עוד לא כזה מהר. מגיע אליכם אור התורה ומכוון קדימה. ובעיקר זה נעשה, כיוון שאתם הרבה, רק בגלל זה.

שאלה: כשהאדם מרגיש איזשהו סבל, ייסורים, הוא צריך קודם כל לברר איפה בתוך זה יש חיסרון אמונה, חוסר יחס כלפי הבורא?

לבקש מהבורא על זה. הבורא יברר את הכול, יסביר, יעזור.

שאלה: איך האדם יכול לברר אם החיסרון שלו הוא באמת לרוחניות או לדברים אחרים?

לבקש, לשאול את הבורא.

תלמידה: נניח שאדם מרגיש שיש לו חיסרון לרוחניות באופן כללי, הוא לא רואה את החיים שלו בלי זה. אבל דווקא בזמן השיעור, דווקא בזמנים שהאור אמור להיות הכי חזק, החיסרון מתפזר, הראש מתפזר. מה עושים עם זה?

זאת אומרת, שהאדם לא מוכן לשיעור, הוא לא הכין את עצמו.

תלמידה: איך אדם מכין את עצמו?

שיתקשר לחברים ואיתם יחד יגיע לדרישה.

שאלה: לפי איזה סימנים אפשר לקבוע שהבורא קרוב אלינו?

את זה אתם לא תוכלו לאבחן, תרגישו בלב. כל הזמן תרגישו בלב רצון להרגיש את הבורא.

שאלה: כשאנחנו לומדים וקוראים את הכתבים, ואנחנו מרגישים שאנחנו נכנסים לרעיונות חדשים, שמעבירים לנו את הזרימה שלהם, האם אפשר להגיד שמה שאנחנו עושים סולל את הדרך למנה הבאה להיכנס?

כן, ודאי, בצורה כזאת, בזה אחר זה.

שאלה: האם הייסורים של החברים יכולים להיות חיסרון שלי, זה יכול להיות כוח שמקדם?

לא יודע, בדרך כלל חיסרון זאת הרגשה פרטית של הנחיצות לעזרת הבורא, הצורך לעזרת הבורא שהאדם מרגיש במידת הרגשתו את הכלים שלו.

שאלה: איזה כלי עלינו לבנות כדי לקבל את האור המחזיר למוטב?

רצון לבורא. להרגיש את הבורא, להתחבר לבורא, להתכלל בתוך הבורא יחד עם החברים, או לפחות קצת עם החברים. על ידי זה אנחנו מגיעים לדבקות.

שאלה: אמרת שבמאמר הזה מדובר לא רק על ייסורים מאהבה, זאת אומרת, לא רק על דאגות פנימיות מחוסר אור התורה. על איזה עוד ייסורים מדובר פה, ייסורים חיצוניים?

אנחנו צריכים לדאוג מזה שהבורא נסתר ושרק אנחנו יכולים לגלות אותו, אחרת הוא יישאר בהסתרה, וזה לא טוב. בנוסף, החברים שלי נמצאים כמוני עדיין בהסתרה, אז אנחנו מבקשים עבור כל החברים ובכלל עבור העולם כולו. וכך בהדרגה, העיקר לבקש.

שאלה: שיעור הבוקר ושיעור צהרים מאוד מתאימים זה לזה, ובבוקר היה מדובר על השגה, ואלפי לבבות קבלו מזה התפעלות מאוד גדולה. גם עכשיו מדברים על חיסרון לגלות את הבורא, אבל זה קו שמאל, זה חיסרון ממש ענקי. איך להוסיף קו ימין כדי להתחבר ולהגיע לקו אמצעי, מה להוסיף לחיסרון הענקי הזה?

רצון, רצון להיפתח ולעזור לחברים.

שאלה: מה מקובל יכול להגיד לגבי גאווה לאומית? אני מרגישה שיש לנו אותה בצורה מאוד גדולה, ואנחנו מאוד גאים שאנחנו אוקראינים ורוצים לדבר באוקראינית. זה בכלל יכול להיות בקבלה?

זה לא מפריע. בינתיים זה עוד לא מפריע לכם.

שאלה: אנחנו קוראים אחרי שיעור הבוקר תפילה, ומצטרפות אלינו חברות מרוסיה ואנחנו מאוד אוהבות, מאוד דואגות לקשר הזה, אבל בכל זאת רוצות לקרוא את התפילה באוקראינית. הרצון הזה מכניס פירוד מסוים, מה לעשות?

לא, אפילו בחלל אחד אתן צריכות לנסות לקרוא את התפילה בשתי שפות. בשפת האם שלכן.

תלמידה: גם באוקראינית וגם ברוסית?

אוקראינית ורוסית. או שאתן רוצות לעבור לעברית.

תלמידה: היינו רוצות אבל בינתיים אין כזאת אפשרות.

עוד מעט תהיה.

שאלה: התגובה הראשונה זה להרשיע את הבורא. להגיד, "אימא רעה". איך אפשר להפסיק עם זה?

תרביץ לעצמך.

שאלה: ביומיים האחרונים מדברים הרבה על קו ימין, קו שמאל, ואיכשהו היום אחרי השיעור בוקר נוצר אצלי קצת בלבול. אני חשבתי כל הזמן שקו ימין זה כוח השפעה, זה האור, וזה העשירייה וזה שלמות, ושקו שמאל זה כוח הקבלה ואגו. אבל היום, דווקא למדנו בשיעור בוקר שכוח השמאל זו ביקורת שדווקא רוצה לקחת אותי לכיוון הכוונה. תוכל אולי לעשות קצת סדר, כי איכשהו יצא לי פה בלבול גדול?

לא. אתה תתבלבל קצת ואז תבין יותר.

שאלה: קודם אמרת שאותם החברים שלא רוצים ללמוד איתנו בשיעורים, אני לא צריך לגעת בהם, כיוון שמזה יהיה לנו יותר גרוע. ובכלל, לאחרונה אתה אומר "להתייחס ביתר סבלנות וסובלנות לכאלה חברים".

אבל יחד עם זה, בעשירייה מתעוררים כוחות שקורעים אותנו מבפנים. אני מרגיש שזה מחליש אותנו, ובכלל, זו דוגמה שלילית. איך לשמור על עצמך מהכוחות האלה שקורעים אותנו ומחלישים אותנו?

אתם צריכים ליצור תנאים בעשירייה שלכולם יהיה נוח ללמוד, להתפלל, ושיהיה רצון להגיע לעשירייה הזאת ולהתקדם יחד איתה.

תלמיד: כאלה תנאים יכולים להיות אם אנחנו נמצאים לפחות יחד בשיעורים, או אם אנחנו מחזיקים במסגרת, אבל אם אנחנו מאפשרים לחברים לא לעשות את זה?

מה זאת אומרת, "לא לעשות את זה"?

תלמיד: שאלה, אמרת שאם הם לא רוצים ללמוד, הרי אנחנו לא נסחב אותם בכוח. מה אז? אם אנחנו לא עושים את זה, אז אנחנו בגל שונה, על תדר שונה. אז איך עם זה יכולים להיות התנאים המתאימים לכולם?

לא יודע. אני חושב ששיעור זה שיעור. בשיעור צריך להיות רציני. אתם רואים את השיעורים שלנו. צריך להיות רציניים ובחיבור עם האחרים.

שאלה: אם הכנה טובה לשיעור זה להתקשר לחברות ויחד אתן להגיע לדרישה, אז מתי זה הזמן של העשירייה לבנות את הדרישה לשיעור בוקר, יום קודם או עשרים דקות לפני השיעור?

מתי שאתן יכולות.

שאלה: איך מסתדר חיסרון עם ללכת למעלה מהדעת?

החיסרון בדיוק נכנס שם לכלים של למעלה מהדעת.

שאלה: כשאתה מרגיש שהבורא נמצא בכול, ודרך המחשבות, ההרגשות אתה מגיע להבנה כזאת שהבורא נמצא בתוכך, האם אפשר בצורה כזאת להתקרב לבורא?

כן, רק שזה לא מבטל, לא את הלימוד, לא את התפילה, לא את הקשר עם החברים, לא כלום.

שאלה: כלומר, בלי קשר עם החברים אתה לא יכול להתקרב לבורא?

כן.

שאלה: האם החסרונות שמרוממים אותנו הם תמיד רוחניים, גם אם הם מכוסים בדברים חומריים?

לא תמיד. ודאי שלא.

תלמידה: אם אתה יכול אולי לפרט, בבקשה?

לא. אין מה לפרט. לאט לאט אתם תבינו שהבורא מקבל רק את החסרונות הרוחניים שלנו.

שאלה: איך דרך ייסורים אנחנו מתחילים לאהוב את הבורא?

מזה שאנחנו מאוד רוצים, או לא, זה הופך אותנו מעט מזה שאנחנו מאוד רוצים ואין לנו, זה מרכך אותנו. אנחנו מתחילים להסכים עם הבורא. וזה מתחיל מכל מיני ייסורים. וככה, אט אט, בהדרגה, אנחנו מבינים אותו יותר ויותר ומגיעים אליו.

תלמידה: כשמגיע אור, האם אפשר להגיד שבאגו זה מורגש כהפרעה, אבל למעשה זה פשוט הוספת אור בתוך האדם? אפשר לקבוע ככה?

כן, אפשר. אתן יכולות.

שאלה: תמיד יש את השאלה הזאת כשאנחנו מדברים על חיסרון, חיסרון זה לאכול גלידה, חיסרון זה לשאול שאלה. האם מתוך זה שאנחנו משתמשים כל הזמן במושג הזה, האם זה לא מדלל את המושג האמיתי של חיסרון רוחני? אולי פשוט לדברים האלה לקרוא "רצון" ולא "חיסרון"?

הבורא ברא את האדם ושם בתוך האדם את כל השאלות, הרצונות. והרצונות האלה כשמתעוררים בנו, עולים בנו דורשים את מימושם. ככה שאין בזה שום דבר. זה בסדר.

שאלה: לצמצם את האגו, משמע, לא לדרוש מהאחרים?

לא לדרוש בכלל.

שאלה: איך אדם שכבר התקדם למצב פלוס אחד, כל פעם מתייחס לייסורים של עצמו כעזרה, אם עד הסוף ממש מחכים לו ייסורים?

איזה ייסורים? למה ייסורים? שום ייסורים. למה זה ייסורים?

תלמיד: בריאות, משפחה, כסף, מלחמה, ייסורים. אנשים עכשיו פוחדים לנסוע לישראל לכנס בגלל שיש שם מלחמה. זה הכול ייסורים. איך להתייחס לזה כל פעם, כל יום, בצורה יותר ויותר נכונה?

זו ההחלטה של האדם עצמו. אני לא יכול להגיד על זה שום דבר. כלום.

(סוף השיעור)