שיעור בוקר 03.03.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עח, עמ' 2078,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", לוח השאלות לענינים,

שאלות שכ"ט – ש"ל

קריין: אנחנו לומדים מספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף בע"ח, עמוד 2078, שאלה שכ"ט.

"שכט) מה"פ שהתבונה מתפשטת לזו"ן באו"פ, ורובצת עליהם בסוד או"מ."

קריין: תשובה שכ"ט, בדף ב' צ"ב.

"שכט) המוחין דחסדים מכוסים, הם עצמות דאו"א, והמוחין דחסדים מגולים הם דישסו"ת. והוא מטעם, כי או"א הם ג"ר דבינה, שהם לעולם בסוד כי חפץ חסד הוא, רק ישסו"ת שהם שורש זו"ן מקבלים חסדים מגולים להאיר לזו"ן. והנה מוחין אלו דבריאה, שהם רק חסדים מופרשים מחכמה, הרי הם המוחין דאו"א עלאין שהם חסדים מכוסים ולא דישסו"ת כנ"ל. וע"כ נחשבים המוחין האלו, שהם בחינת או"מ בלבד, כי הישסו"ת מקבלם בסוד ם' דצל"ם, שהם אור מקיף אליהם, אבל רובצת על הזו"ן ומשפעת אותם להם בבחינת או"פ. (אות ר"ה וד"ה מתפשטת)."

"המוחין דחסדים מכוסים, הם עצמות דאו"א," כי זה ג"ר דבינה "והמוחין דחסדים מגולים הם דישסו"ת. והוא מטעם, כי או"א הם ג"ר דבינה, שהם לעולם בסוד כי חפץ חסד הוא," יש בהם חפץ חסד ולכן הם ג"ר דבינה "רק ישסו"ת שהם שורש זו"ן מקבלים חסדים מגולים להאיר לזו"ן." יש בהם הארת חכמה "והנה מוחין אלו דבריאה, שהם רק חסדים מופרשים מחכמה," את זה הפרסא עושה "הרי הם המוחין דאו"א עלאין שהם חסדים מכוסים ולא דישסו"ת כנ"ל. וע"כ נחשבים המוחין האלו, שהם בחינת או"מ בלבד," למה? "כי הישסו"ת מקבלם בסוד ם' דצל"ם," מה זאת אומרת? "שהם אור מקיף אליהם," הם לא יכולים לקבל אחרת "אבל רובצת על הזו"ן ומשפעת אותם להם בבחינת או"פ. (אות ר"ה וד"ה מתפשטת)." זאת אומרת שלא מקבלת לעצמה אלא רק מעבירה לזו"ן וכך מטפלת בזו"ן.

שאלה: אתה יכול לתאר הרגשה שיש איזו הארה פנימית שמאירה, שהתחושה לגביה היא שמשהו מאיר מרחוק?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. מה כתוב כאן שעל זה אתה שואל?

תלמיד: הישסו"ת, התבונה, הכלים של ישסו"ת הם מבחינת אור פנימי, זאת אומרת זה משהו שהוא קרוב.

קרוב למה?

תלמיד: הוא קרוב מבחינת היכולת שלך להשיג. זה כמו ההפרש בין אור פנימי לאור מקיף. אור מקיף הוא מאיר מרחוק, זאת אומרת משהו שעתיד לקרות מתישהו. השאלה מה זה המצב הזה, שכבר קיבלת בפנימיות אור פנימי אבל ההארה שלו זה משהו שתקבל בעתיד. איזה מן מצב זה?

בינה מתחלקת לאבא ואמא וישסו"ת. אבא ואמא כל הזמן שומרים על החפץ חסד, אור החסדים. ישסו"ת מביא גם מילוי במשהו לאור החכמה. מה אתה שואל הלאה?

תלמיד: אני מנסה לקחת דוגמה מהעולם הזה. נניח שאתה לומד לאיזה תואר, ואתה מקבל באיזה שיעור מידע שרק בשנה השביעית אתה בכלל תשיג אותו. השאלה היא מה התכלית של התהליך הזה?

נלך לאות ר"ה בדף ב"א. בוא נקרא.

קריין: אות ר"ה בדף ב"א. דברי האר"י.

אות ר"ה

"ולכך לא אמר ג"ס מקננא בכורסייא רק אמא לבדה, כי היא לבדה תבונה היא המתפשטת בז''א דאצילות ומאירה בבריאה. והיא לבדה מקננא בכורסייא. כי הג"ס אינן מתפשטין, רק שמקבלת הארה מהם, ובכחם היא מקננא בכורסייא, ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה, אשר היא מתפשטת בהם בסוד או"פ, מוחין פנימים, ורובצת עליהם בסוד מוחין דאור מקיף. בסוד שהיא נקרא קו ירוק שמקיף את העולם, זו"ן."

קריין: אות ר"ה, אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ר"ה

"תבונה היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה, והיא לבדה מקננא בכורסיא כי הג"ס אינם מתפשטים רק שמקבלת הארה מהם. כבר ידעת ששורש בי"ע הוא מחזה ולמטה דז"ת דנקודים, אשר בצמצום ב' עלתה מלכות המסיימת שבנקודה דעוה"ז, למקום בינה דגופא הנקרא ת"ת, וסיימה הז"ת במקום החזה שלהם, ויצאו ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עם נהי"מ, לבחינת חלל פנוי, שמתחת נקודת הסיום, כנ"ל בדברי הרב דף א' תתפ"ט אות ג' ע"ש. ובאו"פ.

ונתבאר שם, שמבחינת ב"ש ת"ת נעשה לעולם הבריאה ונה"י לעולם היצירה, ומלכות לעולם העשיה. ע"ש. ובזה תבין שלעולם הבריאה אין שום חלק באו"א דאצילות, כי נודע, שכל בחינה צריכה לקבל מבחינה שכנגדה בעולם העליון, וכיון שאין בעולם הבריאה רק בחינת ב"ש תחתונים דת"ת, שהוא בחינת ז"ת דבינה דגופא, ובג"ר של הבינה דגופא אין להם מאומה, כי הוא בחינת שליש עליון דת"ת שנשאר למעלה בז"ת דנקודים, דהיינו למעלה ממלכות המסיימת דצמצום ב', א"כ הם יכולים לקבל רק מישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ז"ת דבינה כמו בחינתם, ואינם יכולים לקבל מאו"א דאצילות, שהם בחינת ג"ר דבינה.

וזה אמרו ''כי היא לבדה תבונה, היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה" דהיינו כנ"ל, כי הבריאה היא בחינת ז"ת דבינה דגופא, ומחויבת לקבל מז"ת דבינה שבאצילות, שהם ישסו"ת. וזה אמרו ''כי הג"ס אינם מתפשטים רק שמקבלים הארה מהם ובכחם היא מקננא בכורסייא ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים" דהיינו כמבואר כי הג"ר שהם או"א, אין להם שום יחס עם הבריאה שיוכלו להאיר להם, אלא שאו"א נעשים עם ישסו"ת לפרצוף אחד, ומקבלים גם ישסו"ת את המוחין דאו"א וישסו"ת היא המאיר אל הבריאה את המוחין דאו"א, כי ישסו"ת הם הבחי' שכנגדם של עולם הבריאה, ונמצא כי מן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה, אשר היא מתפשטת בהם, ולא הג"ר שהם או"א עלאין, ומה שאומר תבונה ולא ישסו"ת, הענין הוא, כי בכל מקום שאומר הרב תבונה, כוונתו היא גם ליש"ס, וכן בכל מקום שאומר אמא עלאה כונתו היא גם לאבא עלאה. וזכור זה.

מתפשטת בהם בסוד או"פ מוחין פנימים ורובצת עליהם בסוד מוחין דאו"מ. כי אלו המוחין מזווג הב' של או"א, שהם יורדים למקום ישסו"ת, כנ"ל הנה הם שם רק בחינת או"מ אל הבנים זו"ן, כי המוחין הפנימים דזו"ן הם באים רק מישסו"ת, שהם חסדים מגולים, אבל מוחין דאו"א עצמם, שהם חסדים מכוסים, אינם מיוחסים לזו"ן זולת לבחינת או"מ, בסוד ם' דצל"ם, כמ"ש היטב בחלק י"ד. והנה עתה בסוד זווג הב' דאו"א שנקרא רובצת, הרי המוחין ההם רק מבחינת או"א לבדם, שהם חסדים מכוסים, ואין בהם מבחינת ישסו"ת כלום. וז"ש, שהם מכונים רובצת משום שהם המוחין שהוא ראוי לקבל בעת גדלות בסוד ם' דצלם, כי הם מוחין דאו"א, ומתוך שהמוחין אלו ירדו עתה ממקומם ונתלבשו במקום ישסו"ת, הם נבחנים לרובצת, שמורה על ירידת קומה. אמנם הם מתפשטים בהבנים מחמת רביצה זו בסוד או"פ, כי ע"כ ירדו למקום ישסו"ת, שהם בחינת הראש אל הזו"ן והבריאה, ומישסו"ת הם יכולים לקבל עכשיו את המוחין דאו"מ לבחינת או"פ. כנ"ל בדיבור הסמוך. ועכ"ז הם משאירים אל הזו"ן בבחינת ו"ק בלי ראש, כי הם לחסדים מגולים צריכים, כנ"ל. אבל פרצופי הבריאה מקבלים המוחין אלו לבחינת ג"ר, אלא בתוך לבושי ישסו"ת, כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: נמשיך לשאלה ש"ל. שאלה ש"ל נמצאת בעמוד ב' ע"ח.

"של) למה א"א דבריאה ו"ק בלי ראש."

קריין: תשובה ש"ל בעמוד ב' צ"ג.

"של) כי א"א הוא ע"ב, דהיינו חכמה, ומאור חכמה אינו יכול לעבור דרך הפרסא שמתחת האצילות, ע"כ לא נמשך מא"א רק בחינת ו"ק לבד בלי ראש. (אות רי"ב)."

שאלה: למה "אור חכמה אינו יכול לעבור דרך הפרסא שמתחת האצילות"?

הכלים שנמצאים למטה מפרסא לא יכולים לסבול אותו.

תלמיד: אז מה כן עובר?

רק אור החסדים.

תלמיד: ומה איתו?

אור החסדים יכול להיות בכל מקום, כי זה אור של תיקון הבריאה.

תלמיד: מבחינת הכלים, מה איתו? הם יכולים לסבול אותו?

אם יכולים לסבול, אז סובלים. אם לא, לא. אבל אין איסור שיופיע.

תלמיד: במה זה תלוי מה עובר ומה לא עובר מצד הכלים?

אור חסדים זה אור של תיקון. אם אני רוצה לתקן את עצמי, אם אני רוצה להיות רק בלהשפיע למעלה מהרצון לקבל שלי, אני יכול לעשות את זה בכל מצב שאני מסוגל. אין הגבלה על תיקונים. מה שאין כן, אור החכמה זה אור של מטרת הבריאה. כשהבורא מאיר בו, זה גילוי הבורא לנברא, זה נקרא אור החכמה. ולכן כאן הנברא כבר צריך להיות במצב שלא יוכל להיכשל שוב, להגיע לשבירה. ולכן לקבל אור החכמה זאת בעיה, הוא יכול רק למעלה מפרסא. למטה מפרסא אור חכמה לא יכול לרדת, אין שם כלים, תכונות שיכולים לסובלו.

תלמיד: אור חסדים לא יכול להביא לשבירה?

אף פעם.

תלמיד: למה? זה גם אור.

זה אור של תיקון הבריאה, ולא אור של מטרת הבריאה. זאת אומרת, אור חסדים מאיר מתי שאני רוצה להיות בהשפעה בלבד, להיות למעלה מהכלים שלי, לא לעבוד עם הרצון לקבל שלי, אז זה נקרא שאני נמצא בכלים דהשפעה. ואז בכלים האלו, שאני לא רוצה לקבל בהם, אלא רק לדחות את התענוגים ממני, מופיע אור ההשפעה, אור החסדים. מה שאין כן, כשאני מתחיל לעבוד עם התענוגים, לקבל אותם בעל מנת להשפיע, אני עלול ממש להיכשל.

תלמיד: כשהנברא כבר מסוגל לדחות ורוצה להיות בהשפעה בלבד, כמו שאמרת, מתפשט בו אור החסדים?

אם הנברא דוחה את קבלת האור, דוחה את קבלת התענוגים, כתוצאה מזה מתפשט בו אור החסדים. כמו שבעל הסולם מסביר לנו את זה ב"פתיחה" שאז נמשך עליו אור חלש יותר.

תלמיד: האור הזה לא יכול ליצור קלקול בנברא?

אור חסדים, אף פעם לא.

תלמיד: למה?

כי אתה עובד עם האור הזה בזה שאתה לא מקבל אותו בעל מנת להשפיע, אתה לא מקבל אותו בכלים דהשפעה, זה אור שנמשך שאתה לא עושה עליו חשבון בכלים דקבלה. זה שאתה מסדר גדלות הבורא, שאתה מסדר גדלות העליון, שאתה רוצה להשפיע לו, להיות בחסדים כלפיו, זה לא מביא אותך אף פעם לקלקול. אלא רק כשאתה מתחיל לקבל כדי להשפיע, כאן יכול להיות קלקול. באור החסדים אתה לא מפעיל כלים דקבלה, אתה לא עובד איתם. אור דחסדים זה כוונה, בוא נגיד כך. עד כמה שהבורא הוא גדול בעיני, איפה אני מרגיש את זה? באור החסדים.

תלמיד: בוא נסתכל רגע מה קורה לפני שאור חסדים נכנס לתוך הפה ואחרי. אחרי שהוא נכנס השתנה משהו במציאות הנברא, ממלא אותו עכשיו אור חסדים. לפני רגע לא היה ממלא אותו אור החסדים.

גדלות הבורא ממלאת אותו.

תלמיד: גדלות הבורא שממלאת עכשיו את הנברא זה אור חסדים שממלא אותו, ולפני רגע הוא לא מילא אותו. למה הוא לא מילא אותו לפני רגע? מה מבדיל בין כניסת אור חסדים לבין זה שהוא עוד לא יכול להיכנס, מה ההבדל בין עוד לא נכנס ונכנס? מה עשה הנברא שמאפשר את כניסת אור החסדים לתוכו?

אני עבדתי על גדלות הבורא, וכשאני עבדתי על גדלות הבורא, התרשמתי מגדלות הבורא ויש לי עכשיו איזו מידת גדלות הבורא, אני מרגיש בזה שאני רוצה לעשות חסד עימו, זאת אומרת להשפיע לו. במידה שיש לי את היכולת להשפיע לו, אני מקבל עכשיו תענוגים ממנו שאותם אני מקבל בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ובתהליך הזה שעכשיו תיארת, מה זה נקרא שאור החסדים ממלא אותי?

שאני קודם מתמלא באור החסדים, ואחר כך אני כבר הולך לקבל את אור החכמה בו.

תלמיד: וכשהוא ממלא אותי, אור החסדים הזה, יש פה איזו סכנה של נפילה?

אין שום סכנה, באור החסדים אני חופשי. כמה שיותר חסדים, כמה שיותר להתפעל מגדלות הבורא, אין לי שום בעיה, זה לא יהפוך להיות לשום דבר. אי אפשר לעשות עם אור החסדים על מנת לקבל שום דבר. אין, זה חסדים, זה גדלות הבורא, זה אור אחר לגמרי. זה אור אחר, זה כלי אחר, זו התפעלות אחרת. אתה אולי שואל כך, האם אני יכול ליהנות מגדלות הבורא, מאור החסדים? באור החסדים אין עביות כמו שבאור החכמה.

תלמיד: מה עשה הנברא שמכניס לתוכו אור חסדים? ואחרי שהוא עשה את הפעולה הזאת, האם יש לו איזה חשש עכשיו שהוא ישבר כאילו ממה שהוא עשה?

הנברא עושה פעולות על גדלות הבורא, כדי להכיר גדלות הבורא. איך הוא יכול להכיר את גדלות הבורא? אין לו כלים לזה, זה רק עניין הסביבה. לפי גודל הסביבה, כמה שהיא גדולה יותר ומכירה כביכול בבורא, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, לא חשוב, אבל כך הוא מתרשם, לפי זה הוא מתחיל להתייחס לבורא בצורה שהוא גדול, גדול זה נקרא שאני נהנה בלהשפיע לו.

ואז הוא יכול להתחיל לעבוד עם התענוגים, במידה שיכול לעבוד עם התענוגים שהוא מקבל מהמשפיע הגדול, כדי להשפיע לו. אז יש כאן צמצום, מסך, אור חוזר. התענוגים האלה שאני מקבל, הם כנגד התענוגים האלו שאני מעריך אותו כגדול. ואני עושה חשבונות.

שאלה: לפני שהוא יכול לעבוד עם התענוגים בפועל, הוא נהנה מעצם הרצון שלו להשפיע לבורא? זה אור החסדים? המילוי הזה שקוראים לו אור חסדים שממלא את הכלי, מה זה?

אני לא יכול להסביר. אור חסדים זה הכרת גדלות העליון. יש כאן הרבה הבחנות. אור חסדים כשהוא פועל בכלי, הוא מגן על הכלי שהכלי לא יתחיל לעבוד בעל מנת לקבל. אור חסדים הוא מגן על הכלי שהכלי בכלל לא חושב על עצמו, שהכלי מחפש איך הוא יכול להשפיע, על ידי מה. זה הכול אור חסדים שהוא קודם כל צריך להיות בכלי, וכך הוא מכוון את הכלי לעבודה.

זה תמיד כך בחכמת הקבלה, שאם אנחנו הולכים לדבר בצורה יותר פנימית, אנחנו לא יכולים למצוא מילים. זו חכמת הנסתר, איך תסביר.

תלמיד: אולי אם את ההסבר הזה במקום בצורה ישירה מול הבורא, היית מסביר אותו מול הזולת.

לברוח לכל מיני סגנונות אחרים זו לא בעיה.

תלמיד: כי הבורא מורגש כמשהו שהוא מילוי ישיר והזולת תמיד מנתק אותנו מההרגשה לעצמו.

הבעיה היא שגם זה לא נכון וגם זה לא נכון. מה זה "הבורא מורגש".

שאלה: כשאנחנו מדברים על אור חכמה ואור חסדים, האם אלה אורות שמשתלשלים עד הקיום שלנו, או שפה זה משהו אחר לגמרי?

יש אור עליון, והנברא בעבודה שלו הוא בעצם מחלק אותו לחכמה וחסדים. אם הנברא עושה צמצום, רוצה לעשות משהו עם עצמו כלפי המאציל, לא בכלים דקבלה שלו אלא ביחס הפוך, אחר, אז נמשך אליו מהמאציל כבר אור חסדים. זה לא שהוא קיים, אלא האור העליון מופיע או כאור החכמה או כאור החסדים בהתאם לתכונות הנברא.

תלמיד: הנברא קובע איזה אור יש בו?

ודאי.

תלמיד: אז איך יכול להיות שמתחת לאצילות הוא קובע שאין יותר אור חכמה?

כן. הנברא נמצא בכזה מצב שלא יכול להיות שיתגלה לו אור החכמה. הכלים שלו הם כלים לא כשרים לגילוי החכמה, כי הם צריכים להיות במסכים מיוחדים בלקבל על מנת להשפיע. אין לו את זה.

תלמיד: מה זו המציאות הזאת של אור חכמה בתוך כלי?

שאני מקבל תענוג.

תלמיד: המציאות שבה אנחנו קיימים היא כולה מבוססת על אור חכמה? כי הכלי שלך כל הזמן מקבל תענוג.

אנחנו זה אור של תולדה, הארה, נר דקיק, יש לזה הרבה ביטויים, זה לא אורות.

תלמיד: כאילו במציאות הזאת אי אפשר להגדיר חכמה דחסדים?

לא, אין לנו כלים דהשפעה שאז אנחנו יכולים לדבר על האורות. אורות שאנחנו מדברים בחכמת הקבלה הם אלה שמופיעים בכלים דהשפעה, שזה למעלה מעצמו, למעלה מתועלת עצמית, למעלה מלהתחשב בעצמי. אלא עד כמה אני יכול להרגיש את הזולת, עד כמה אני פועל בזולת, תורם, ממלא את הזולת, על זה מדובר.

תלמיד: אז רק אחרי שיש כלי חדש כבר אפשר להגיד שיש עבודה בחסדים וחכמה?

כן. ודאי. מצמצום ומעלה.

תלמיד: ועד אז מה יש?

חושך.

תלמיד: אנחנו מתקיימים בתוך חושך?

ודאי. אנחנו. מה יש לך? אור זה נקרא אור דהשפעה, השפעה זה אור, אהבה זה אור. אצלנו אין, אנחנו נמצאים ממש במצב החשוך, רק על מנת לקבל, מה יכול להיות כאן? אלא ישנה רק הארה קטנה שמתחלקת לכל מיני כלים של העולם הזה, שאז אנחנו מבדילים מיליון צבעים של אפור.

תלמיד: יוצא שכֹל המציאות שאתה רואה זה חושך.

אפילו חושך אני לא רואה, אני לא רואה שזה חושך, אני עוד פחות מזה.

תלמיד: איך מתפתחים אם אתה אפילו לא בחושך? איפה אתה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שחיבור זה אור וחוסר חיבור זה חושך, מצד הכלים, ואז נוכל להתקדם הלאה. הכול מתחיל מחיבור בינינו. כמה שתתקדמו יותר יהיו יותר בעיות, יותר דברים לא מובנים עד שזה יתגלה. והשאלות האלה בעצמן הן צריכות להביא אתכם להכרחיות לגילוי, שאין שום תירוץ שכלי, אין.

אני מחפש כל כך, ואי אפשר למצוא מילים, אי אפשר. זאת אומרת אפשר, אבל יש לך חוסר הבנה וזה לעטוף אותה בכל מיני דברים שכאילו זה איזו בונבוניירה, משהו מובן.

שאלה: אני מבולבל. מה ההבדל בין אור חסדים ואור חוזר?

אור חוזר זה אור שמחזיר את הנברא לקשר עם הבורא. אור חוזר זה אור שמופיע מהמסך ומעלה, תמיד מנברא לבורא. אור חסדים זה לא אור חוזר. אור חוזר זה היכולת שלך להשפיע לעליון שהוא מגיע מתוך הדחייה. ואור החסדים זה כשאתה כבר מקבל מהעליון מילוי, הארה, והעליון זה מה שהוא נותן לך, אתה לא מסוגל לקבל יותר. תענוג שאתה מקבל במצב שעדיין חסרים לך מסכים זה נקרא אור חסדים. כמו קטן שמקבל מההורים שלו, נגיד עד גיל עשרים מקבל הכול מההורים שלו, זה נקרא שהוא מקבל חסדים. הוא לא עובד עם הכלים שלו. יש לו מילוי, אבל במילוי הזה הוא לא יכול לעשות הרבה, זה רק חסדים.

תלמיד: כשאני משפיע לבורא אני צריך אור חסדים, נכון?

כשאתה משפיע לבורא אתה צריך אור חסדים, מפני שלהשפיע לבורא אתה לא יכול. אתה יכול להשפיע לבורא בתנאי שאתה מקבל ממנו.

תלמיד: אבל לפני זה בארבע בחינות דאור ישר?

מה אתה משפיע? מה אתה נותן לבורא?

תלמיד: אני לא רוצה לקבל.

זה נקרא שאתה משפיע? אתה משפיע לבורא בזה שאתה מקבל דווקא.

תלמיד: אם אני לא מקבל, זה לא נקרא שאני משפיע?

לא.

תלמיד: בחפץ חסד אני לא משפיע?

אין לו חולצה, אין לו כלום, מה הוא משפיע לבורא? חפץ חסד זה התנאי שמזה והלאה יכול להיות שאתה כבר תתקדם להשפעה. השפעה לבורא זה לקבל ממנו.

שאלה: לגבי סאה, מידה. האם המידות האלה לכל אורך ההיסטוריה היו אותן מידות או שזה משתנה?

אני לא יכול להגיד, ניראה לי שזה שונה כל פעם, גם כלפי כל אדם.

תלמיד: כרגע נניח יש כמה אלפי תלמידים שמשתדלים באמת לחשוב על החברים, להתפלל על החברים ועושים את זה תקופה מסוימת כבר. כנראה שזה לא מספיק, והם צריכים עוד להמשיך באותו כיוון עד שמה שיקרה?

אנחנו צריכים לדאוג כולם לכולם, לא לאלו כן ולאלו לא. אלא כל קבוצת בני ברוך צריכה לדאוג שהיא כולה תגיע כמו שהיא, גדולים, קטנים, נשים, גברים, צעירים, וותיקים, שכולם יכנסו כבר לעבודה אמיתית.

תלמיד: פעם נתת דוגמה על מיליון זרעים שרצים ועושים יגיעה לכיוון הביצית ורק אחד נכנס, אבל כולם משתתפים במאמץ של אותו אחד שנכנס.

כן, כי הוא לא יכול להיכנס אם לא יהיו אחרים.

תלמיד: מה לגבי האחרים?

הם נכנסים עימו. כך זה ניראה לנו שרק אחד נכנס, כולם משתתפים בזה.

שאלה: אמרת שאור חוזר זה היכולת שלי להשפיע. יוצא שאור חוזר זה היכולת שלי לקבל מהבורא. האם זה נכון?

יכול להיות שהאור חוזר כל כך גדול שהוא גם יכול לקבל בעל מנת להשפיע. יכול להיות שזה רק אור חוזר קטן, שהוא יכול רק לדחות. זה אור נפש רוח, שאז הוא נמצא בקטנות, הוא לא יכול לקבל.

תלמיד: ואור חסדים אם אני זוכר, זה כבר מילוי כתוצאה מהשפעה.

כן.

תלמיד: ואור חכמה זה כתוצאה מלקבל על מנת להשפיע, זה גם מילוי.

כן. זה תלוי בעביות שמתגלה בכלי. תמיד יהיה בלבול בזה, כל עוד אנחנו לא נתחיל להרגיש את זה. פעולות כאלה אנחנו צריכים להרגיש.

שאלה: יש לנו נטייה להיות בהשפעה, במשחק להשפעה שנקרא לזה נגיד "בכוח", ויש בפועל, שהוא כבר יכול להשפיע לחברים. מה משתנה במצב הזה? איך אדם עובר את השדרוג הזה מהכוח לפועל?

אני רוצה להשפיע לחברים, ואני הולך בפועל להשפיע לחברים.

תלמיד: כן, בכוח ובפועל, שהוא ממש יכול להשפיע לחברים. מה קורה במעבר הזה?

אצלנו להשפיע, אני מוכן לתת להם את כל העולם. בפועל, בוא נראה שיש לך את כל העולם, אז מה אתה תיתן להם מזה.

תלמיד: בכל זאת, מה קורה פה?

יש חשבון שאתה צריך להוציא מעצמך.

תלמיד: ברגע שאני יכול להשפיע בפועל לחבר, איזו יכולת נוספת רוכשים פה? לצרף את הבורא, או מה?

אם אני רוצה להשפיע לחברים, אני צריך קודם כל, שיהיה לי רצון, שתהיה לי כוונה, שאני אדע בשביל מה. אני חייב לענות על כל השאלות האלה, מה יהיה לי מזה? מה יהיה להם מזה? מה יהיה לבורא מזה? האם החשבון שלי הוא באמת חשבון של השפעה, או לא? בכמה אני משפיע? כמה יש לי, ובכמה מזה אני יכול להשפיע? כך עושים חשבון.

שאלה: מה ההבדל בין כלי שיכול לקבל אור חכמה, לבין כלי שלא יכול לקבל אור חכמה?

דרגת העביות שברצון. כדי לגלות את אור החכמה, אני צריך כלי עבה.

תלמיד: אז למה הכלים שמתחת לפרסא לא יכולים לקבל אור חכמה?

כלי זה נקרא "מסך", לא רק עביות. העביות שהיא מצורפת למסך.

תלמיד: מה מביא למסך?

מה בונה את המסך? המאור המחזיר למוטב. הוא לא יכול להגיע בעוצמה כזאת למטה מפרסא. אם אני רוצה לקבל על מנת להשפיע, אני חייב לעלות למעלה מפרסא.

תלמיד: מה הכלי עושה, כדי שאור חסדים יגיע למטה מפרסא?

אור חסדים יכול להופיע בכל מקום, צריכים רק לרצות להיות בחסדים. כי על אור חסדים לא היה צמצום אף פעם. הוא נמצא בכל מקום, יכולת לקבל אותו יש לך בכל מקום, זה רק תלוי בך.

תלמיד: מה המצב של הכלי לפני שהוא רוצה שיופיע אור חסדים, ואחרי? מה ההבדל בין המצבים האלה?

אני חייב להזדהות עם אור החסדים, זאת אומרת, עם להשפיע. להיות בתכונה הזאת. לפתוח את עצמי להשפעה.

שאלה: אנחנו נמצאים במצב שמתפללים על מצבים שאנחנו רואים אצל חברים בעשירייה, ואנחנו יודעים שקורים דברים.

אתם עוברים מצבים מאוד מאוד חשובים. אתם לא מבינים בזה, כי זה כמו שתינוק גדל והוא לא יודע מה הוא עובר. הוא חי. כך גם אתם. דווקא התקופה הזאת היא תקופה מאוד מאוד אינטנסיבית, מועילה מאוד.

תלמיד: ויחד עם זה מאוד קשה להתנתק מההרגשה שאנחנו לא צריכים לבקש על התוצאה, אנחנו לא רוצים לראות את התוצאה. זה מאוד קשה. כי אנחנו רואים את זה מול העיניים.

אתה צריך לראות את התוצאה, רק איזו תוצאה אתה רוצה לראות? זאת השאלה. לא אומרים לך שאתה צריך לנתק את עצמך מהתיקון, מגמר התיקון, מהמצבים האלה. רק מה הם המצבים הטובים האלו שאתה מתאר לעצמך? או שאני בולע את כל המציאות, או שאני מגיע ליחס אחר למציאות, לבורא. זה ההבדל.

תלמיד: כן, יש יחס אחר, אבל עדיין אנחנו מתפללים ומבקשים על זה.

יש לפניך כל אור החכמה, כמו שדברנו באותו סגנון, אתה צריך להלביש אותו באור החסדים. סך הכול לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: היום פתאום קפץ לי הקטע שקראנו אתמול בצהרים מרב"ש ג', "על זה היום עשה ה'". במצב כזה, זה לא פשוט לחשוב איך להידבק בבורא, לשכוח מהכול. נכון, מכירים את המערכת, מודים לו. אבל עדיין מבקשים. כאילו שיש פה את החלק הזה שנמצא פה איזו תוצאה, שיהיה משהו אחר.

נכון. זה עדיין ההבדל בין לא לשמה לבין לשמה. עוד מעט תהיה קפיצה. עוד מעט.

שאלה: רציתי לשאול שוב לגבי אור חסדים. האם אור חסדים, זה שהנברא נותן לגדלות הבורא תכונה כמו של אימא כלפי בן, כמו של אהבת אם, ואז הוא רואה בזה חסדים?

נותן לגדלות הבורא תכונה?

תלמיד: כמו שכתוב, "אימא עילאה מקננא בכורסיא", כי אהבת האם, היא זאת שכרגע מבחינתו זה גדלות הבורא. האם זה אור חסדים, שהנברא הוא זה שקובע את היחס?

שגדלות הבורא בעיניו, עד כמה שיש לבורא אהבה אליו?

תלמיד: כן. כמו אהבת אם לבנה ללא סייג, וזה הכלי שבו הוא מקבל חסדים. ככה הנברא קובע שזה חסדים? יש דבר כזה?

הנברא בזה שהולך להידמות לבורא, להגיע לכל הדרגה של גובה הבורא, שמבין ומכיר בו, זה חסדים. שמקבל את ההנהגה הזאת, ההשגחה הזאת בעל מנת להשפיע, אז ישנה חכמה.

תלמיד: האם כשהנברא מתייחס לבורא, זה כמו ההבדל בין איך שילד מתייחס באופן שונה לאבא שלו מאשר לאימא שלו. האם היחס של הנברא כלפי הבורא מושפע מאותו הבדל? שהחסדים מגיע מהיחס שלי כלפי האם, והיחס שלי כלפי להשפיע לעולם ולכל מה נמצא מסביבי, הוא כלפי האב, אבא. יש דבר כזה?

אני לא רוצה להכניס כאן אבא ואימא. לא, זה עוד מוקדם. אנחנו לא נמצא את עצמנו.

שאלה: דובר פה על צמצום ב'.

אם מדובר על הפרסא, ושלמטה מפרסא לא יכול להופיע אור חכמה, אז ודאי שזה צמצום ב'.

תלמיד: אז בצמצום ב' בקטנות דנקודים במעבר מהקטנות לגדלות, מה הושפע שם? האם הושפע שם החסדים מכוסים, מגולים, החכמה עצמה?

בצמצום ב' בנקודים, זה נקרא "קטנות עולם הנקודים", יש להם רק הארה הקטנה שנקראת "חסדים" בלבד. ויוצאים כל הפרצופים בקטנות. כתר, אבא ואימא וזו"ן.

תלמיד: וכולם גלגלתא ועיניים, כמו שאני זוכר?

כן. קטנות.

תלמיד: מה הייתה ההשפעה של התפשטות של הגדלות למטה ממקום החזה?

לא הייתה שום התפשטות. הייתה קטנות. "קטנות" זה נקרא, כלים דקבלה בלבד.

תלמיד: ובגדלות דנוקודים?

עד החזה דפרצוף של נקודים הייתה התפשטות בלבד. זאת אומרת, גלגלתא עיניים דכתר. גלגלתא עיניים דאבא ואימא. גלגלתא עיניים דזו"ן. והכול נגמר בחזה פרצוף הנקודים.

תלמיד: והשאלה היא, מה גרם לגדלות במעבר הזה.

ד'/ג'. רשימות ד'/ג' שהן דרשו לקבל אור חכמה.

תלמיד: ודרשו, מה? דרשו את הארת החכמה, או שדרשו את החסדים.

לפי ד'/ג'.

תלמיד: אז ד/'ג' זה ודאי לא חסדים?

לא. ד'/ג' זה חכמה.

תלמיד: זה כתר חכמה.

נו, אז מה?

תלמיד: אז מה התיקון פה כשההארה היא במעבר לגדלות. בפרק הזה, בשאלה הזאת, זה הארה של אבא ואימא בחסדים מכוסים. היינו מקבלים את החסדים המגולים, ונגמר הסיפור.

הם הלכו על חסדים מגולים, שבתוך החסדים מתגלה חכמה.

תלמיד: כן, זה פותח. זה כאילו נגמר הסיפור.

לא נגמר הסיפור. מפני שאור חכמה שמלובש באור החסדים, זה היה זיווג בכתר, וזיווג באבא ואימא ונכנס לזו"ן. וזו"ן התחילו לקבל בעל מנת להשפיע כגוף משני הראשים האלה, כתר ואבא ואימא. וזו"ן שהתחילו לקבל את זה בעל מנת להשפיע, התגלתה בהם שבירה, התגלה בהם שליטה שלא על מנת להשפיע, אלא על מנת לקבל.

תלמיד: ובעצם התיקון של חסדים מכוסים שמקבלים זו"ן בפנימיות מאבא ואימא, זה בעצם תיקון על השבירה? זה ימנע את השבירה גם בעולמות אצילות?

לא. התיקון של השבירה זה בעלייה לאצילות, לא במקום. כל השבירה קרתה, מפני שקבלו למטה מפרסא. כל התיקון הוא שיעלו למעלה מפרסא, ושם יקבלו.

שאלה: אבל העלייה של זו"ן זו עלייה לישסו"ת, לא לאבא ואימא עילאין. אז יעלו לישסו"ת, יקבלו חסדים מגולים ועוד פעם שבירה.

לא, אף פעם זה לא יהיה כך, כי הכול קורה בהתכללות. זה לא בכלים אמתיים, רק בכלים דאח"פ שנכללים בגלגלתא עיניים. שמצטרפים בצורה חלקית.

שאלה: זאת אומרת שההתכללות של אבא ואימא עילאין וישסו"ת, היא זאת שתמנע את השבירה?

בישסו"ת נעשים תיקונים, בשמירה של אבא ואימא עליו.

שאלה: וזה בעצם התנאי שימנע את השבירה בגדלות?

עד גמר התיקון. רק בגמר בתיקון יהיה שם "רב פעלים מקבצי א-ל", איזה זיווג על כל הגדלות.

שאלה: ובעצם החסדים המכוסים האלה, למרות שאנחנו יודעים שהשורש שלהם זה אבא אימא עילאין, אבל זה העניין של האחוריים ולא הפנים. שהפנים זה ישסו"ת, והאחוריים המכוסים זה האבא ואימא עילאין, אלה החסדים המכוסים? אפשר להגיד כזה דבר שזה נראה לנו כמו אחוריים, אבל בעצם השורש שלהם הוא גבוה?

יש לך בלבול שאני לא יכול עכשיו לפתור. למה לך ללכת בדרך כל כך קשה?

שאלה: כי העניין הזה של בעיתו אחישנה, מהדהד לי פה. אם יש מצב שיש הסתרה, שיש חסדים מכוסים, זה מאיר כמו אור מקיף, אז זה דורש אחישנה פה. מה עושים?

לא, מה שלא עושה השכל עושה הזמן. הייתי אומר במקרה שלך, מה שהשכל מקלקל, אולי הזמן יתקן.

תלמיד: אמן.

(סוף השיעור)