שיעור בוקר 25.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: פורצים את המחסומים לרוחניות

פורצים את המחסומים לרוחניות – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "פורצים את המחסומים לרוחניות".

ברוחניות זה לא כמו בגשמיות שהעיקר זה לפתוח שערים ולהתקדם, כי ההתקדמות בנויה על פני מה שאנחנו עוברים ולכן צריכים לבדוק וללמוד מה זה נקרא שהשערים סגורים, נעולים, אטומים, ובכלל אי אפשר לאתר שזה שער אלא זה נראה כקיר. כמו שאומר בעל הסולם, הוא הסביר פעם וגם כתב על זה, שאדם מרגיש שיש לפניו קיר ופתאום בקיר הזה נעשה פתח והוא עובר, ולפני שהפתח נפתח אי אפשר היה לראות שיש שם קיר עם פתח, עם דלת סגורה, נעולה וכן הלאה, אלא פשוט לא רואים שום סימן שכאן זה צריך להיפתח.

ולכן כך אנחנו צריכים ללמוד מזה שמאוד חשוב לנו ללמוד על המנעולים בעצמם ולפני זה על הקיר בעצמו ועד כמה שאנחנו מבינים יותר ויותר את הסגירה, את הסגר כמו שאנחנו עוברים עכשיו בכל העולם, שמהו? גם הוא בעצם מין הסתרה שיותר ויותר מתגלה, ואנחנו צריכים בלימוד של ההסתרה הזאת להתקדם ולתאר לעצמנו מה תהיה הפתיחה, הגילוי. וכך נתקדם. נזמין את הגילוי הזה שיקרה כמה שיותר מהר.

לכן העיקר בשבילנו זה באותו מקום שנמצאים, לא שאנחנו רוצים מיד לקפוץ לאיזה מצב של גמר התיקון, את זה אי אפשר לתאר לעצמנו, אלא אנחנו צריכים להשתדל במצב שאנחנו נמצאים, בכל אותה הסגירה והחושך, ושאנחנו האטומים נמצאים באיזה עולם צר קטן וחשוך, אנחנו רוצים גם בו לגלות אותו כוח עליון שאין עוד מלבדו שרק הוא מייצב לנו כל מצב ומצב. ולא חשוב לנו באיזה מצבים להיות, העיקר שנשתדל לגלות אותו באותו מצב. זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת"¹, יש הרבה פסוקים על זה, שבעצם בכל מצב ובכל מקום העיקר בשבילינו להבין שאנחנו נמצאים בתוך אותו המקום גם בקשר עם הבורא. ובלהתעמק באותו מקום, בלהתאמץ להיות מחוברים עימו כך אנחנו מתקדמים.

לכן יש לפנינו עוד קצת מאמצים לעשות, ונקווה שנסגור הרבה מהם לקראת הכנס וכשנגיע אליו אנחנו באמת נהיה כבר ראויים לאיזו התקדמות ממשית.

קריין: מתוך איגרת כ"ו של בעל הסולם.

"במקום הדלת שם הפתח, בשעה שסגור. בגשמיות, אפשר לראות הדלת, כמו שאפשר לראות את הפתח, אבל ברוחניות, אינם רואים זולת הפתח. ואי אפשר לראות את הפתח כלל, זולת באמונה שלימה וברה רואים את הדלת, וברגע הזאת מתהפך לפתח, כי הוא אחד ושמו אחד."

(בעל הסולם, אגרת כ"ו)

לכן אנחנו לא צריכים להתאמץ לחפש איפה המקום שיפתח, אלא במקום שאנחנו מסוגלים לעלות למעלה מהדעת לפי התפילה שלנו, לפי הבקשה שלנו, לפי החיסרון שלנו, לא שאנחנו נעשה את זה, אבל בחיסרון, בתפילה, ברצון שלנו אנחנו מזמינים את הכוח ואז יש איזה חיסרון בקיר, במחסום ואנחנו עוברים. זה כמו עם קריעת ים סוף או עם כל מיני [מקרים] כאלה שעוברים את המחסומים, ירדן, ים סוף, שבמקום שרוצים, מתאמצים, מתאחדים, שם אנחנו מגלים את הפתח ועוברים דרכו.

בואו נתחיל את הפסוקים.

קריין: קטע מס' 15 מתוך קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "פורצים את המחסומים לרוחניות", מתוך זוהר לעם.

 "מטרם שזוכים להפוך הרצון לקבל שבנו ע"י תורה ומצוות, לקבלה ע"מ להשפיע, נמצאים מנעולים חזקים על אותם השערים לה', כי אז יש להם תפקיד הפוך, להרחיק אותנו מה'. ע"כ נקראים כוחות הפירוד מנעולים, כי סותמים את שערי ההתקרבות, ומרחיקים אותנו מה'.

אבל אם אנו מתגברים עליהם, שלא ישפיעו עלינו, לצנן אהבתו מליבנו, הנה אז נהפכים המנעולים ונעשים פתחים, והחושך נהפך לאור, והמר למתוק. משום שעל כל המנעולים מקבלים אנו מדרגה מיוחדת בהשגחתו, והם נעשים לפתחים, למדרגות של השגה בה'." 

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, "שתי נקודות", סעיף 121)

שאלה: אנחנו מנסים להתחבר בעשירייה ממש בכוונות ואנחנו באמת נתקלים בקיר, מצב כזה שהבורא שם שאין סיכוי להתחבר. אתה אומר שהקיר הזה אמור להפוך לשער, כאילו קיר שהוא אטום, צריך להפוך לשער שיש לו פוטנציאל להיפתח, שנפתח איזשהו פתח. מה זה השינוי הזה בדרך הרוחנית בין מצב הקיר לבין מצב השער?

אמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת הקיר הזה הוא הרצון לקבל שלנו שמבדיל בינינו לתכונת ההשפעה, שאנחנו נמצאים מצד אחד של הקיר בתכונת הקבלה ומסבירים לנו מקובלים שמעבר לקיר יש לנו תכונת השפעה, ואנחנו צריכים לעבור מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, והמעבר הזה הוא בלמעלה מהדעת. זאת אומרת עד כמה שאני מסוגל במצב של היום לתאר לעצמי, לעשות מאמצים, פעולות, העיקר תפילות, שנוכל להגיע למצב שהקיר ייפתח. שבתוך הרצון לקבל תתגלה כוונה על מנת להשפיע וזה יהיה הפתח.

הכול לפי המאמץ שלי, שאני לא מסוגל, שאני לא יכול, אבל אני מאוד רוצה ומוכן לכל דבר אבל זה מעל כוחי וכן הלאה. ההתנגשות בין המצוי לרצוי, בין מה שאני רוצה אבל אני לא מסוגל. וכשאנחנו עושים את זה בכמה שמסוגלים לוותר זה לזה כדי להיות מחוברים, אז אנחנו בעצם מייצבים בזה תכונה שמתקרבת להשפעה. ועל ידי זה אנחנו מזמינים, לא שאנחנו עושים בעצמנו, אלא אנחנו מזמינים, אנחנו מבקשים, אנחנו מחייבים את הבורא, "נצחוני בניי" שהוא יעשה לנו פתח, מעבר כמו קריעת ים סוף, כמו כל המעברים האלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת ש"בתוך עמי אנוכי יושבת" הכוונה שכאשר אנחנו בוחרים מתוך שבעים אומות העולם שקיימים בתוך כל אחד מאיתנו את עם ישראל אז יש חיבור וקשר עם הבורא, זאת הכוונה?

כן אבל צריכים להבין שאין עם כזה "ישראל", אלא זאת כוונה. על פני שבעים רצונות שיש לנו, ש-7 כפול 10 זה הגוף של הפרצוף, של הנשמה, שתמיד הוא 7 כפול 10 שזה שבעים בכל אחד ואחד, אם אנחנו רוצים לחבר את כולם לכוונה על מנת להשפיע להגיע לישר א-ל, זה נקרא "ישראל". ולכן אם אנחנו כך עושים אנחנו בזה בעצם מעלים לבורא את החיסרון וממנו כבר מגיעה לנו בסופו של דבר פריצה בקיר.

שאלה: המעבר של הקיר זה מצב שהרצונות הגשמיים כבר לא מאירים והרוחניים עדיין לא מספיק מאירים כדי לתת הרגשה של חיות, אתה נמצא במצב שאין בך רצון למשהו ואתה לא מרגיש את הקירבה לבורא. זה נורמלי בתקופה כזאת?

זה מצב שמתגלה באדם שנמצא בין שמיים וארץ. מה צריך לעשות? רק יותר להשקיע בקבוצה, אלה המאמצים הכי מועילים להתקרבות. כי הבורא נמצא בתוך החיבור בין בני אדם בצורה נסתרת, ועד כמה שאתה גם רוצה להתחבר לזה, לחיבור בין בני אדם, למרות שאין בזה שום דבר ואין רצון אבל אתה עושה בכל זאת מאמצים, זו הדרך שאתה מתקרב לבורא.

שאלה: מה זה מנעולים?

אנחנו צריכים לקרוא אולי מהזוהר את המאמר "מנעולא ומפתחא", יש כזה מאמר שקראנו אותו והוא נמצא בכרך ראשון של ספרי הזוהר². אז מנעולים ומפתחים פותחים, שיש קיר, יש דלת, יש מנעול ומפתח ואז אנחנו צריכים לסדר את כל הדברים האלה יחד. שם מדובר על זה, כדאי לקרוא. נלמד.

תלמיד: אבל אנחנו מדברים על זה.

כן, ודאי. זה סתום לפנינו, סגור לפנינו.

תלמיד: פשוט רציתי לדעת אם זה כמו מפתח ומנעול שאנחנו מכירים שמתאימים אחד לשני.

לא, אנחנו צריכים לסדר מנעולים למפתחות ומפתחות למנעולים ולראות את ההתאמה ביניהם, עד כמה שאנחנו יכולים בסופו של דבר לחבר מלכות ובינה, ובזה אנחנו מגיעים לפתח. צריכים לקרוא את זה, לא כדאי לדמות את זה למפתח ומנעול שאנחנו ככה פותחים, זה קצת אחרת, רגשית.

שאלה: לא ברור לי, האם אנחנו צריכים להתמקד במטרה להגיע לתכונת ההשפעה או להיות תמיד במאמצים ויגיעה כדי להגיע למטרה הזו?

אנחנו צריכים לבצע מה שממליצים לנו מקובלים שכבר עברו את הדרך, ורק בצורה כזו אנחנו יכולים להגיע. אדם לא יכול לקבל הדרכה ישר מהבורא, אלא דרך אותם האנשים שכבר עברו וכתבו וסידרו לנו את הדברים, כי הם חלקים של אותו הכלי שאנחנו גם רוצים להצטרך אליו. אז הם כבר עשו את החלק, ואנחנו צריכים להמשיך ולהוסיף מצדנו. לכן כדאי לקרוא מה הם כותבים ולהשתדל כמה שאפשר יותר להיות קשורים אליהם.

שאלה: האם לא לחפש יציאה, אלא פשוט לעבוד למען ה'?

כן.

שאלה: איך הכוונה שלנו תלויה בספירות או בפרצוף?

את זה אנחנו עדיין לא לומדים, אבל ודאי שזה קשור זה לזה. רק כשנגיע לפרצוף נלמד מה הם חלקי הפרצוף ואיך לעבוד איתם. אנחנו עוד לא נמצאים ברמה שאנחנו יכולים לעבוד עם הכוונות והרצונות שלנו בצורה שאנחנו מבררים אחד אחד.

שאלה: התפילה האמיתית באה מהרגשת המנעולים, על ידי מה ניתן לזרז את הרגשת הנעילה?

מתוך זה שאנחנו נתקעים בקבוצה ורואים שאנחנו [לא] יכולים לפרוץ ללב של החבר ולהתחבר בינינו לגוף אחד, יש כאן משהו שמפריע. והאמת שזה הבורא בעצמו, הוא המפריע, וכך כתוב בכמה מקומות, אבל אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר ויותר ללחוץ, לחייב, לבקש, להתפלל עד שהפרגוד, הקירות, המנעולים בינינו יתבטלו. כשאנחנו משתדלים לעשות חיבור בעשירייה, אנחנו מרגישים שיש משהו שדוחה אותנו, שלא נותן לנו בכל זאת להיות בלב אחד.

בהרגשת לב אחד יש מאה עשרים וחמש מדרגות, וכל מדרגה ומדרגה גם מתקיימת מעיבור, יניקה, מוחין. לכן אנחנו צריכים להשתדל לפרוץ את המדרגה הראשונה, איך להיכנס לחיבור ברצון אחד, בלב אחד, בהרגשה אחת יחד. יחד. זו בעצם הפריצה הראשונה שצריכה להיות בדרכנו כדי להפעיל את עצמנו כולנו כתא אחד, שממנו אחר כך נגדל. אבל צריכה להיות טיפת זרע שממנה כבר מתפתח הגוף. אז יש כאן כמה תנאים שצריכים להיות, להתכלל בעליון, להתבטל אחד כלפי השני שנהיה כולנו כטיפה אחת. וכך נפרוץ ונתחיל לגדול. את זה אנחנו צריכים לעשות. וכמו שקראנו, הקושי הוא דווקא בפעולה הראשונה, להיכנס לעיבור.

קריין: קטע מס' 16 מתוך אגרת י"ט של בעל הסולם.

"לא בפעם אחד, ימצא האדם מוכן לזווג הגבוה, מאד נעלה, שנקרא ביאה שלמה. אלא "אך טוב וחסד ירדפוני" כנ"ל. וע"כ עושה העראה שהיא תחילת ביאה, שז"ס, "צדיק ורע לו", שהשי"ת אינו רוצה בדביקותו, ועל כן אינו טועם בגעגועים ובכיסופים בחינת אהבה, הצריך ל"אותו דבר" ול"אותו מקום", ונמצא בו בחינת צער, שה"ס נגע העתיד להתמתק לבחינת ענג.

אולם "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן", כי השי"ת מונה כל העראותיו, ומחבר אותם לשיעור השלם, שבמדת הקושי', ליום המיועד, שזה כוונת הפייטן, "תעיר ותריע להכרית כל מריע"."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

שאלה: מה זה אומר שבע שכבות של הגוף?

אלה הפרעות שיש לנו כדי להגיע לרצון בעל מנת להשפיע המתוקן. את זה אנחנו נלמד. כך הם רוצים לתאר לנו את הדרך לעל מנת להשפיע. בעור שלנו יש גם שבע שכבות אבל כולן בעל מנת לקבל, ואנחנו צריכים לוותר עליהן אחת אחת, לבטל אותן, ואז נגיע לעל מנת להשפיע. לא מדובר על הרצון עצמו אלא על הכוונה בעל מנת להשפיע. על הרצון לא מדברים אף פעם, אנחנו לא מתקנים את הרצון אמנם שכך אנחנו מדברים, אנחנו מתקנים את הכוונה שעל הרצון. הרצונות בעצמם נשארים כמו שהם.

שאלה: מה התפקיד של החברים בלהראות לי את המנעולים הללו?

אנחנו צריכים יחד לעשות מאמצים, במיוחד גם בחיצוניות, זאת אומרת בדוגמה הפיסית, שכולם יראו עד כמה כל אחד ואחד משתדל. וגם שכל אחד ואחד ישתדל, אמנם שלא בא לו, אבל ישתדל להתפלל, ולבקש עבור החברים. זאת אומרת, אני תמיד יכול לפנות לבורא ולבקש עבור החברים. ואת התפילה הזאת, אני אומנם לא רוצה לפי הרצון שלי, מה אני אעשה עם הרצון, הרצון שלי עוד לא מכוון לזה, אבל אני כן פונה לבורא וכן מבקש ממנו, "את אחיי אני מבקש", להיות יחד איתם ולעזור להם בכל מה שאפשר. ואני לא מבקש על עצמי, בכוח אני כך עושה, אני לא מבקש על עצמי שום דבר, אומנם שאם אני תופס את עצמי בכל רגע בחיים, אני חושב רק על עצמי, אבל באותו רגע שאני רוצה כך לבדוק את עצמי, אני הופך את הבקשה, התפילה שלי לבורא, אני מבקש עבור החברים.

וזו באמת פעולת ההשפעה, פעולת התפילה החזקה ביותר שיכולה להיות. שאני מבקש מהבורא, "אתה תעזור להם, אני מבקש ממך, אני רוצה שהם יתקדמו, שהם יתחברו. שאני אהיה חומר שממנו הם יתחברו, שאני אהיה כדבק ושהם יהיו מחוברים. אני רוצה לשרת אותם ודרך זה אני רוצה לשרת אותך". כמה פעמים ביום כך אנחנו פונים לבורא? בואו נבדוק את עצמנו היום. ובהחלט תפילה עבור החברים דווקא מועילה מאוד, אם נעשה את זה תהיה לנו תועלת גדולה, לכולם, כי היא באמת מה שנמצא בדרך, "מאהבת הבריות", היינו החברים, לאהבת הבורא.

אז נשתדל היום במשך היום לפנות לבורא עם הבקשה לעזור לחברים להיות מחוברים, ואנחנו נשמור, נדחוף את כל החברים לחיבור על ידי התפילה שלנו לבורא, עד שהוא יחבר אותם ויתגלה בהם. ועל זה אנחנו מבקשים, זה התענוג שלנו, זה עונג לנפשי אם אני עושה כך, מבקש מהבורא והבורא מבצע וכל החברים מתחברים.

שאלה: להשתדל לבקש ולהשתדל להתפלל, איך לעשות את זה אם המילים ריקות ולא אומרות לי שום דבר?

תנסה כמה פעמים, אחר כך נראה ונוכל לעזור לך להבין מה אתה עושה.

תלמיד: אפשר להסביר מה זה אומר, להשתדל לבקש, להשתדל להתפלל?

תשתדל לבקש. פשוט, כמו שביקשת הרבה פעמים בכל מיני מצבים בחיים שלך, כך תפנה לבורא. אבל תסדר את הבקשה שלך כך שאתה רוצה רק דבר אחד, שהם יצליחו בחיבור, שהבורא יתגלה בחיבור שלהם, וישמח מהם. ואתה רוצה להיות רק המארגן, רק המבצע, הדוחף אותם כך לחיבור ומושך את הבורא לחיבור שלהם.

יש כאן שתי פעולות, שהם יתחברו, ושהבורא ימלא את החיבור. זה מה שאתה מבקש, יותר מזה אתה לא דורש שום דבר, ואתה בעצמך נעלם מכל הדברים האלה.

שאלה: לפי הציטוט, כתוב כאן שהבורא "ועל כן אינו טועם בגעגועים ובכיסופים בחינת אהבה". מה זה הגעגועים האלה?

אני חושב שרוב החברים שלנו מרגישים שהם רוצים להיות באיזשהו קשר עם הבורא, לא מרגישים בזה שום ממשיות, ולכן צר להם. אלה דברים רגשיים, ולא כל כך שכליים.

שאלה: לגבי ההמלצה שנתת, כל היום לבקש עבור החברים ולבדוק כמה פעמים ביקשתי. מתוך ניסיון אני מבחין שרק כאשר אני מבקש עבור העשירייה רק ברגעים האלה אני לא חושב על עצמי. אני רוצה לבדוק, זה נכון?

זה נכון.

תלמיד: יש לנו ארבע פגישות במהלך היום, וזו עזרה ענקית כי אנחנו מעלים בהן תפילה ביחד. בין הפגישות מאוד קשה לבקש עבור החברים, ומהניסיון מה שעוזר זה שעון מעורר, אבל הוא מצפצף פעם בשעה. מה עוד עוזר? האם יש לך איזו המלצה שנוכל תמיד להיות בתפילה, בבקשה?

גם את זה תבקש מהבורא. שיאיר עליך איזו הארה קטנה, שתחזיק אותך תמיד ברצון לחיבור עם החברים ולחיבור עימו. כי עבור זה צריכה להיות הארה מלמעלה. קטנה, אבל כזו שקיימת כל הזמן. תבקש מהבורא שיעזור לך בזה.

שאלה: התמונה הזאת של הבורא שמושל בבעיות שלי, בהתקשרות שלי כדי לעזור לי להעלות תפילה. בלי להרגיש לחץ או אשמה, שגורם לי לעבוד יותר ויותר. האם הציור של הבורא צריך להישאר, ולהשאיר רושם שהבורא הוא שמושל ומנהל אותי כדי שאני אוכל להשלים את המשימה הספציפית בבקשה אליו, או שצריך להיפתח איזה מרחב כדי לתת מקום להרגשה שהוא מנהל כל דבר?

גם זה נכון. כי כשאתה פונה אליו, אתה כבר מקבל את הגובה שלו, את הכוח שלו, את השליטה שלו עליך. אחרת למה אתה פונה?

שאלה: האם העשירייה שלנו היא מנעול שנפתח לרוחניות?

כן, ודאי. אבל גם הלב של כל אחד ואחד נמצא במנעול. צריכים לפתוח את כל הלבבות, לעשות חיבורים ביניהם, ואז לסגור את העשירייה במנעול אחד. זה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר, שכולנו סגורים בפעולה רוחנית כלפי הבורא. אז אנחנו שמים את המנעול על הקשר בינינו, מבקשים מהבורא שלא יתן לנו לברוח, לפרוץ מהקבוצה, וכך להיות מחוברים אליו.

קריין: קטע מספר 17 מתוך מאמר של רב"ש, "מהו למעלה מהדעת, בעבודה".

"אלו אנשים שהולכים כל יום להלחם עם יצר הרע, הם נקראים "צבא". לכן לאחר שזכו לבחינת גאולה, היינו לאחר שכבשו את היצר הרע, ויצאו משליטת הרע, והסדר העבודה שלהם היו בדרך עליות וירידות, זה נקרא "צבאות". כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו תחת שליטתם, שהשם של עליות וירידות נקרא "צבאות".

ובשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה"

ברור לנו שעד שאנחנו לא מגלים את הבורא אנחנו לא יודעים מי בדיוק עושה לנו את כל הפעולות, והמצבים מעלינו וכן הלאה. אחרי שהבורא מתגלה, אנחנו מגלים אותו כבר בכל מקום ויכולים לאתר אותו בכל דבר. אנחנו עדיין לא מבינים מה זה נקרא שהבורא מתגלה או לא מתגלה. בעצם זה אנחנו שבכוח האמונה למעלה מהדעת שלנו, מייצבים אותו בכל מקום ומקום.

שאלה: לאור מה שלמדנו עד עכשיו. היכולת שלנו לפרוץ את החומר על ידי התגברות על שבע שכבות של הגוף של כוונות, האם זה מפני שאותן השבע שכבות נמצאות גם באמונה, שזה התכונה הא-לוהית שאנחנו משיגים?

אין לי מה לענות, כן. אבל אנחנו נגלה זאת בהמשך הדרך, לכן השאלה עדיין לא מעשית. נגלה.

שאלה: הקשבתי שוב לשיעור של אתמול ויש חלק שחמק ממני. אמרת משהו שהיה מאוד חשוב. אמרת שהדחייה שלנו זה ממש הכוח המרכזי והחזק ביותר בבריאה. כאילו שטיפת הייחוד הזאת, שאנחנו מקפחים, שאנחנו הולכים נגד הרצון שלנו, כאילו שזה יוצר איזו תגובת שרשרת שאנחנו יכולים להשפיע על הכוח המרכזי והחזק ורותמים אותו, או הופכים אותו כדי שהוא ישמש אותנו. הבנתי נכון? אתה יכול להסביר יותר טוב את המושג הזה?

לא, אבל עוד מעט נגיע לנושא שבו מדובר על זה בצורה יותר רחבה. מה שאמרת נכון, רק צריכים לפתוח את זה. גם זה נכון.

שאלה: איך להתפלל על החברים כשאתה מרגיש מנעול על הלב?

כן, זה מה שאנחנו צריכים. דווקא כשאני מרגיש מנעול על הלב, ואני מתפלל עבור החברים, כשאין לי שום יחס, שום קשר ושום רצון לזה, שום נטייה, ואני מתפלל בכל זאת עבורם שהבורא יעזור להם. כי בזה שאני מתפלל עבורם אני שובר את המנעול שלי, זה אמצעי לשבור את עצמי, את הלב שלי.

תלמיד: אבל הוא אטום, הוא נעול, הוא סגור, הוא לעצמו.

לכן אני מתפלל למעלה מהכוח האנושי.

תלמיד: איך? איך אתה מתפלל למעלה מהכוח האנושי?

פשוט, כמו שאומרים, לפי השעון. עכשיו אני צריך להתפלל, ולאט לאט זה הופך לטבע שני, הרגל נעשה טבע שני, ואני יותר ויותר מוצא בזה איזה טעם. אפילו בכוח, ואפילו ללא רצון, אם אני עושה מאמצים אני מעורר בזה את המאור המחזיר למוטב והוא מסדר בי יחס חדש.

תלמיד: במה מתגלה ה"עונג לנפשי"?

"עונג לנפשי" מתגלה בזה שאני מסדר את החברים להיות מקושרים, והבורא שממלא אותם. זה העונג שלי, שאני גרמתי, שאני עשיתי. זה התיקון שלי במערכת אדם הראשון. ואחר כך אני מגלה שבאותה מערכת אדם הראשון נקשרות ונכללות עוד ועוד נשמות שבורות, מנותקות מהרוחניות, מהבורא, מהחיבור, והן יותר ויותר נכללות, לשם וכך זה נעשה. זה המרחב הרוחני.

שאלה: התפילה הזאת, לפי השעון, איך אני אמור לייצב אותה אם זה לפי זמן ובלי רגש?

אתה משתדל לפנות לבורא ולהתחיל להגיד לו מה באמת אתה רוצה ממנו, אפילו תגיד לו "אני לא רוצה שום דבר, ואין לי שום דבר, ואתה לא נותן לי שום דבר, ולחברים שום דבר", ממש עוד פעם, ועוד פעם, שום, שום דבר אבל אתה פונה לבורא. גם זו תפילה. אתה כולל בתפילה הזאת גם את החברים, וגם את עצמך וגם את הבורא יחד, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודש בריך חד הוא ", כך אתה מפעיל את עצמך, ואתה תראה איך אחרי כמה כאלו פעולות, פתאום תתחיל להרגיש שיש לך כבר איזו רגישות לזה, איזה יחס, פתאום תרגיש שאותו היחס והרגישות שהרגשת בפנייה הקודמת לבורא עבור החברים, פתאום תרגיש שזה חסר לך, אין לך עכשיו, ואתה שוב מחדֶש.

תעשה, תראה. זה נקרא "הרגל נעשה טבע שני".

שאלה: אמרת לגבי זה שהבורא מתגלה כשאנחנו באמונה למעלה מהדעת מייצבים אותו, שכאן יש עניין מעניין, זה אומר שגם בכמות וגם באיכות עלינו כנראה למלא סאה מסוימת של בירור בינינו. מה זה אומר?

כל 24 השעות אנחנו צריכים להיות בפנייה לבורא, כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", אז כל הזמן להיות בפנייה לבורא עבור חיבור החברים, לתת בחיבור ביניהם מקום לגילוי הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. אני מתחיל את התהליך ומבקש ממנו שיסדר את המקום, אחר כך אני מבקש ממנו שיתגלה באותו המקום, ואני דואג שהוא ייהנה מאותו המקום שיכול להתגלות, והמקום הזה הוא כל החברים שלי, להיות כולנו בלב אחד, והבורא ממלא את הלב.

שאלה: זה נראה שהאדם כל הזמן צריך להיות בהתגברות. מה זאת אותה התגברות?

תרשום לפניך וכול הזמן תסתכל מה רשמת, התגברות זה המאמץ נגד האגו שלי שמנתק אותי מרוחניות, מכניס אותי לכל מיני פעולות גשמיות, מרדים אותי, העיקר פועל נגד החיבור. התגברות זה נקרא שאני משתדל עם כל הכוחות, עם כל האמצעים שנמצאים ברשותי, להשתמש בהם כדי להגיע לחיבור ולהתחיל בחיבור לגלות את הכוח המשותף שמחבר אותנו. אנחנו יכולים לגלות אותו רק בחיבור כי הוא אחד, הבורא הוא אחד.

אנחנו צריכים לעשות מעצמנו, עד כמה שאנחנו הפוכים זה מזה ורחוקים זה מזה, גם לעשות קשר אחד, ולפי עוצמת הקשר הזה, עד כמה שאנחנו הפוכים וכמה שאנחנו בכל זאת משתדלים להיות מחוברים ומכוונים אליו, לפי זה אנחנו נשיג אותו בתוך הקשר בינינו.

קריין: קטע מספר 18, מתוך "מצווה אחת" של בעל הסולם.

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

זאת אומרת, כל דבר שאנחנו עושים, אפילו במאמץ שקרי, בכל מיני כוונות, בכמה אנחנו יכולים להיות, ודאי לא בעל מנת להשפיע, אלא עדיין בעל מנת לקבל, בכל זאת, אנחנו עושים נחת רוח לבורא מזה שאיכשהו מכוונים אליו, ואיכשהו משתדלים להגיע למשהו, במשהו בעל מנת להשפיע. כמו תינוק קטן, אפילו שהוא לא מודע מה הוא עושה להורים, אלא בזה שהוא בעצם קיים, בזה שהוא משהו שנמצא בידיים שלהם, כבר בזה עושה להם נחת רוח גדולה, איזה תענוג יש להם בזה.

גם אנחנו, אם אנחנו נמצאים אפילו בצורה פיזית וכך קשורים בינינו, ורוצים בזה אפילו לפי מילים, לא לפי כוונות, להגיע למצב שאנחנו כן רוצים לגרום לו איזו הנאה, זה כבר דבר גדול מאוד, צריכים להחשיב את זה, לכבד את זה ולהודות לו על זה שיש לנו כזאת הזדמנות.

שאלה: לפעמים כשאני מתפלל לבורא עבור החברים זה מגיע מכל הלב, מכל הרגשות, ולפעמים כשאני מתפלל אני לא כל כך מרגיש את כל הרגשות של התפילה הזו. האם יש רמות שונות של תפילה, יש הבדלים בין התפילות האלה?

בטח, ודאי שיש הרבה רמות בתפילה והרבה דרגות, תפילה היא כל היחס שלך לבורא, ואתה יודע עד כמה יש כל מיני צורות יחסים בינך לבינו עד שמגיעים למצב שזה יתגלה ואתה כבר מקבל כוחות לעשות את היחס שלך לבורא בצורה יותר מעשית, היינו בכוונה בעל מנת להשפיע באמת.

נקווה שבימים האלה, דווקא בהתקדמות לכנס, אנחנו נזרז את ההתפתחות הזו ונהיה יותר ויותר מכוונים נכון. הכול תלוי במאמץ המשותף בינינו. המשותף.

שאלה: האם הבנתי נכון שההרגל הוא מעשה חיצוני שעוזר להגיע למעשה פנימי?

נכון.

תלמיד: ואם אדם בעולם הזה לא עוסק בחיזוק ההרגל, הוא יכול להגיע למעשה פנימי?

אם הוא נמצא בחברה והחברה משפיעה אליו, אז יכול להיות שהוא יעשה כמה צעדים על חשבון החברה. אבל אחר כך יצטרך בכל זאת להפעיל את עצמו לקשר איתם ולקשר עם הבורא, בקיצור, בכל מה שלומדים. אבל צעדים ראשונים אנחנו עושים על ידי הבורא ואחר כך על ידי הסביבה.

תלמיד: זה אומר שצריך להתחיל בעולם הזה בהכרח עם איזשהו הרגל, שיש לי כל יום הרגל ואני מפתח אותו.

אנחנו מאוד מדייקים בזמנים, לקום לשיעור בוקר, אחר כך להיפגש בצהרים ובערב עם הקבוצה שלי, ולעשות עוד כל מיני פעולות של קריאת מאמרים, עזרה לשיעור. הצעדים האלה שאנחנו קובעים לעצמנו הם מאוד עוזרים. כדאי לעשות לעצמך סדר יום ולהשתדל לקיים אותו.

שאלה: איך העשירייה מבינה שהיא עושה נחת רוח לבורא?

אם אני גורם תענוג לחברים, אני יכול להיות בטוח שאני דרך זה גורם תענוג לבורא. רק עדיין אני לא יכול לגלות את הבורא בתוך החברים, כי עדיין אנחנו לא הגענו למצב שכולנו עד כדי כך מחוברים בינינו, אין קשר של עשר הספירות, לכן הבורא עדיין לא יכול להתגלות. אבל כבר בדרך לזה אנחנו יכולים להגיד שכן משתדלים לעשות לו נחת רוח.

תלמיד לימדת אותנו הרבה פעמים לחפש את הכוונת של "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", לחבר את שלושת האלמנטים האלה. ואז אתה מנתח ורואה שאין לך את המרכיב של התורה, של אורייתא.

התורה היא כול אותה שיטה שעל ידה אנחנו לומדים, זה ממאמרי רב"ש, בעל הסולם, תרגילים שאנחנו עושים, כל זה נקרא תורה. זאת אומרת, שיטה איך להתחבר יחד כדי לגלות את הבורא, זה נקרא תורה, אמצעים כדי לגלות את הבורא.

שאלה: אני לא מסוגל עדיין ואין לי את הצורך הזה להעלות תפילה. אני מאוד נמצא בנוחיות במקום שאני נמצא בו. אנחנו מנסים לעשות תפילה במשך היום ואני לא מצליח להיזכר בזה ולא מצליח לעשות את זה.

לא חסרה לך רוחניות?

תלמיד: כן, אני רוצה להיות דבוק לבורא, אבל במשך היום כל עוד אני לא מקבל איזו הודעה מהחברים או משהו אני לא זוכר. כשאני מקבל, אני מיד מנסה אבל גם אז אני נכשל. ורק כשאנחנו מדברים על להעלות תפילה אני נזכר בחשיבות, ורוב הזמן אני לא זוכר את זה בכלל.

תדברו על זה יותר, אין ברירה, תדברו על זה יותר. ואני אגלה לך סוד גדול, החברים נמצאים בחיבור ביניהם הרבה יותר ממה שמתחברים איתך, יש ביניהם קשר הרבה יותר חזק ואיתך לא כל כך, אז תשתדל להיות מחובר אליהם בכל הכוח.

שאלה: מה הם המצבים האלה של לב טוב ולב רע בעבודה?

רצונות שאני מרגיש שנמצאים בליבי, פעם רע ופעם טוב, פעם רע ופעם טוב, ואנחנו צריכים לחבר את שניהם לבורא. זה אותו דבר בעצם, מה ההבדל בין לב רע ולב טוב? לב רע זה הרצונות האגואיסטים שנמצאים בו ומתגלים, ולב טוב, זה שעל פני הרצונות האגואיסטים אני אוכל לכסות אותו בכוונה על מנת להשפיע, בחיבור, ואז זה נעשה לב טוב. אין לב טוב, יש לב רע שאפשר לתקן אותו שיהיה טוב.

שאלה: איזה סוג חסרונות אנחנו צריכים לעורר בעשירייה כדי שהם יהיו מתאימים לחיסרון של הבורא, איך העשירייה יכולה לעזור לי בזה?

שאנחנו רוצים להתחבר בינינו עשרה כאחד, אנחנו בזה בעצם רוצים מעצמנו לבנות את דמות הבורא, זה הכול. לכן אנחנו בצורה כזאת נקרא "אדם", אדם מהמילה דומה לבורא. אז עד כמה שאנחנו מתחברים בינינו, מה אנחנו עושים? אנחנו רוצים לבנות את דמות הבורא.

כמו שאנחנו עושים בובה או איזו צורה מחימר נגיד, כמו שילדים עושים איזו צורה מחול, או עכשיו חורף אז יכול להיות משלג. וכשאנחנו עושים את הצורה הזאת מאיתנו, מהרצונות, מהחשבות שלנו יחד, אם אנחנו מגיעים לאיזה מין חיבור בינינו אנחנו מתחילים פתאום לגלות שהחיבור הזה נעשה חי, החיבור הזה נעשה דמות הבורא, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". אנחנו צריכים את זה להתאמץ לעשות.

שאלה: אנחנו כל הזמן מחפשים משהו משותף, אז עכשיו שמעתי שדמות הבורא זה הדבר המשותף שחי עשרים וארבע שעות בינינו, שאותו אנחנו בונים בו אנחנו נכנסים?

כן, ודאי שהוא נמצא בינינו כל הזמן רק אנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליו, לאתר אותו ולבנות מקום שיוכל להתגלות. שאנחנו מעצמנו מחברים את הרצונות שלנו בצורה כזאת שהוא יכול להתגלות דרך הרצונות האלה.

תלמיד: אז מה זאת אומרת שאנחנו מחברים את הרצונות ובונים לו מקום?

זה בדיוק כך, שאנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו כך שהם יהיו כצורת הבורא, כדמות הבורא, "ויהי ה' ה' עליך", זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: בהפסקות בין השיעורים, בין הפגישות בזום, חיבור הרצונות ובניית הדמות הזו איך זה מתבצע, על ידי איזה כוח זה נבנה, ואיך אנחנו מרגישים את זה?

שאנחנו רוצים להתייחס זה לזה בתוך העשירייה כמו שהבורא מתייחס אלינו, באהבה, בחיבור, בתמיכה. אם אנחנו כך מתחברים, אם אנחנו כך מתייחסים זה לזה, אז אנחנו נותנים בזה בעצם לבורא, לאור העליון שבכל מקום נמצא, שימלא אותנו ויחיה אותנו, ואז אנחנו נקבל את דמות הבורא יחד כולנו, העשירייה כולה.

בביטול כל אחד כלפי האחרים ובחיבור כל אחד עם האחרים בעשירייה, אנחנו נותנים הזדמנות לאור העליון לסיים, לגמור את החיבור שלנו, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". ואחר כך יתלבש בתוך החיבור הזה, לפי ההתאמה בין הכלים שלנו ותכונת הבורא דלהשפיע.

תלמיד: שוב פעם אני מדייק, דווקא בהפסקות כשכל אחד נמצא עם עצמו בכלים שלו, בהרגשות שלו, התיאור של הבורא באותם רגעים שאני מדמיין את זה רק לעצמי, זאת עבודה נכונה או שיש פה איזו עבודה שאני מפספס?

לא, פשוט צריכים לעשות כמו שאנחנו עכשיו דיברנו. תנסה לשכוח מה שהיה קודם, ואת המילים האלה שעכשיו אמרנו לממש נגיד במשך היום, ומחר נשמע.

שאלה: תקווה לחשבונות גשמיים בבניית הקשר, האם זה עוזר או שעדיף להתייחס ברגש?

יותר טוב אם אנחנו נתייחס אחד לשני עם לב פתוח ורק לחיבור. ואת כל החשבונות הגשמיים שלנו אנחנו נשים בצד.

שאלה: מה הוא סוד האהבה? איך היא הופכת להיות המפתח לכל המנעולים ואיך לא לשכוח את זה?

כל המנעולים שיש בינינו מבדילים בינינו וסוגרים כל אחד מאיתנו בכלי שלו האגואיסטי. שחוץ מהאגו שלי אני לא מרגיש שום דבר, זה המנעולים שסוגרים אותנו. אני לא יכול לפתוח את המנעול הזה, אני יכול רק לבקש מהבורא שיעשה את זה. ולכן כשאני מבקש, וגם כן עוד יותר אם אנחנו מבקשים בעשירייה כל אחד עבור האחרים, אז יוצא שכך אנחנו פועלים בצורה הכי מועילה.

אני לא מבקש עבור עצמי, אני מבקש עבור האחרים. אפילו שהבקשה שלי היא פורמאלית, כי הייתי מבקש תמיד עבור עצמי, תעזור לי, תעשה לי, כך וכך. אבל אני מבקש עבור האחרים, שאני קיים בעשירייה רק כדי להתפלל עבורם, רק כדי לעשות קשר ביניהם לבורא והפוך מהבורא אליהם, שזה כל התפקיד שלי, לא רוצה שום דבר חוץ מזה, אני את עצמי משווה לאפס, אין, לא קיים, חוץ מדבר אחד, שאני עושה קשר בין הבורא לתשעה חברים ומתשעה חברים לבורא, זה מה שאני רוצה.

אם אני מסדר את עצמי בצורה כזאת, כמה שיותר פעמים ביום שאני אשתדל כך לבנות את היחס שלי, המקום שלי, התפקיד שלי, אז אני אצליח באמת בזה שהבורא דרכי יתחיל לטפל בעשירייה. זה בעצם התפקיד שלי, אין יותר, דבר מאוד מיוחד. צריכים לחשוב על זה יותר ויותר, והעיקר לממש במשך היום. אתם קיבלתם היום הרבה טיפים, תנסו לממש אותם במשך היום ומחר אנחנו אז נתקדם מהם והלאה.

שאלה: איך לקחת את כל מה שתיארת עכשיו ולנסות לדחוס את זה?

תדברו על זה במשך היום, תנסו להוציא מזה איזה סיכומים, לממש את הסיכומים האלה בעבודה ביניכם, ונקווה שכך יעבור היום לטובה.

תלמיד: אני שואל כי לעשות מהלך אחד ממה שתיארת לפעמים לוקח זמן לאדם, לראות שיש הפרעה, להתחבר לעשירייה, ואז בתוך החיבור הזה באמת לנסות לבקש עבורם גם זה לוקח עוד זמן, וכבר התחלף המצב. אז איך לא מפספסים את ההזדמנות?

זה נכון, וזה לא פשוט. אבל אני אגיד לך, לנסות. אנחנו לא צריכים שום דבר, זה כמו תינוק שלא יודע בדיוק, אבל הוא ככה וככה, זורק ידיים, רגליים, עושה משהו, כן, לא, שובר, נופל, וכך מתקדם. אנחנו צריכים להבין שגם הטעויות שלנו כולן מלמעלה, שאין לנו שום תנועה, שום שינוי, במחשבה, ברצון ובפעולה הגשמית, אלא אם כן הכול עושה ה'. ולכן בוא נשתתף בזה כמה שאפשר, וזה פתאום יתחיל להתגלות, כך זה עובד.

תלמיד: אז בכל רגע שמזהים את העבודה צריך להתחיל מחדש?

אני לא יכול להגיד כאן כך לעשות או הפוך, כי אתם צריכים לעשות מתוך הניסיון, אין חכם כבעל ניסיון, ואז אתם תראו זה נכון כך לעשות או אחרת. תנסו, את הטענות האלה אני יכול לשמוע ואני מבין אותן, אבל אין ברירה. אחרי כמה מאמצים שאנחנו עושים אפילו שהם לא מוצלחים, "לא לנצח יריב³", הבורא יעשה לנו את הפתיחה.

שאלה: אני צריך להתייחס לחברים כמו שהבורא מתייחס אליהם. במה הוא בדיוק מתייחס אליהם טוב? מה זה היחס היפה שלו לחברים שלי?

תחקור איך הבורא מתייחס אליהם, ותראה עד כמה שהוא מתייחס אליהם טוב. ותשתדל להיות המקשר בין החברים לבורא, בכל מקום.

שאלה: זה מה שחשוב, זאת הפעולה החשובה?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. מלכים ב', פרק ד', י"ג↩

2. הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מנעולא ומפתחא"↩

3. (תהילים, ק"ג, ט')↩