שיעור צהריים 15.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 574, "שמעתי",

מאמר נ"ט. "ענין מטה ונחש"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 574, מאמרי "שמעתי", מאמר נ"ט "ענין מטה ונחש".

מפני שהמאמר הזה הוא אחד מהחשובים בחכמת הקבלה וחייבים להבין אותו לעומקו ככל היותר כדי להיכנס לתכונה הרוחנית שנמצאת עומדת לפנינו, ואנחנו צריכים להיכנס אליה, לכן אנחנו נעבור על מאמר הזה גם עכשיו ואם נצטרך אפילו עוד פעם ועוד פעמיים, רק שנתרגל לשפה ולגישה, נתחיל להרגיש מה רוצים מאיתנו, מה המקובלים רוצים למסור לנו.

אז בואו נפתח את כל החושים שלנו כמו ילד שמסתכל עם פה פתוח, הוא לא יודע מה רוצים ממנו, על מה מדברים אליו, כך אנחנו נשתדל בכל החושים שלנו לקבל מה שאומר לנו בעל הסולם.

נט. ענין מטה ונחש

שמעתי י"ג אדר תש"ח

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד').

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ. ובכדי להבין את זה, נקדים מאמר חז"ל, ש"השרה שכינתו על עצים ואבנים". ש"עצים ואבנים" נקראים דברים של למטה בחשיבות. דוקא ובאופן זה השרה שכינתו.

וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.

(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות.

מה שאין כן אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה)."

בינתיים אנחנו עוסקים בהגדרות.

שאלה: בעל הסולם אומר שזה נגד דרך הבורא, איך אפשר להיות נגד הבורא, הוא הבורא?

אם אין מה לעשות, אין מה ללכת נגד הבורא, אז פשוט אין לנו מה ללמוד, אז אנחנו נמצאים בדרגה של בהמות וחיות. וכאן מדובר על זה שאנחנו יכולים להתעלות למעלה מהדרגות האלה, "דומם", "צומח" ו"חי", ולהגיע לדרגת ה"מדבר", ודרגת המדבר זה שאנחנו הולכים נגד הטבע. והטבע שלנו הוא טבע אגואיסטי, רצון לקבל, ואנחנו יכולים ללכת נגדו ולהגיע לדרגה יותר עליונה. זה נקרא דרך השפעה, דרך רוחנית, דרך הבורא.

תלמיד: בדרך הבורא זה לא ללכת בשיטה של המקובלים שאומרים לנו ספרים וקבוצה?

ללכת בדרך של הבורא זה נקרא מה שאמרו לנו מקובלים, איך שהם דיברו.

שאלה: איך האדם יכול להעריך מצד אחד מאוד את הדעת שלו ומצד אחר לאהוב חיסרון?

ככל שיש לאדם דעת, הוא יכול ללכת למעלה מהדעת, וזה מה שאנחנו לומדים כאן, קוראים כאן, איך זה אפשרי? בוא נשמע ונעלה. אבל רק תדעו שמי שהולך למעלה מהדעת, אז דעתו גדלה והוא צריך לעלות עוד יותר למעלה מהדעת, ועוד יותר יגלה שדעתו גדלה ולכן נעשה יותר חכם. מה שאין כן, מי שלא הולך למעלה מהדעת אלא מקבל כול מה שיש בדעתו, לא יכול להתקדם כל כך אלא במסגרת העולם הזה בכל מיני פלפולים ולא יותר.

תלמיד: אז יש הרגשה של רווח בתוך החיסרון?

כן.

שאלה: "מה יש לך ביד", יד נקרא השגה, אז מה זה אומר שאדם מגלה שהוא נמצא או בתוך הדעת או למעלה מהדעת?

אדם צריך לפי מה שמקובלים ממליצים לנו ללכת למעלה מדעתו, כי הדעת שלו, השכל שלו, ההרגשה שלו, כל מה שיש לו, זה נקרא "דעת", הוא מרגיש ומבין ומודד אפילו את כל הדברים האלה, ויחד עם זה הוא הולך למעלה מהם, כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו", זאת אומרת יש לו ראיה, יש לו שמיעה, אבל הוא לא הולך לפי מה שהוא שומע ורואה.

תלמיד: אמרת שיחד עם זה, כלומר הדעת נשארת ומעליה אנחנו מוסיפים משהו?

אנחנו הולכים למעלה מהידע, למרות הרגש והשכל שלנו.

שאלה: המטה אומר השגה, שהוא שם אותם מעל דברים פחות חשובים כמו עצים ואבנים, כי נראה שהמטה זה השכינה, האם זה נכון?

המטה זה עם מה שאדם הולך קדימה, זה דעתו, הרגשתו, הכוונה, איך הוא הולך? למעלה ממה שהוא מרגיש ומבין או למטה, זאת אומרת בהתאם לזה.

תלמיד: אז לעומת השכינה מה זה המטה, מה ההבדל ביניהם?

"מטה" זה נקרא שהוא הולך מטה בחשיבות, שמה שהוא מרגיש, מה שהוא רואה, מה שהוא שומע, הוא לא מחשיב את זה שהולך למעלה מזה, שהולך ככה בחיים, אלא הולך למטה. כי אם הוא נמשך אחרי המטה זה הופך לנחש.

שאלה: למה הוא הולך מעל מה שהוא רואה, מרגיש ומבין?

כי הוא לא רוצה ללכת לפי החושים שלו, "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". יש לנו שני חושים בעיקר במה שאנחנו קולטים את המציאות, אוזניים ועיניים, והאדם לא הולך לפי מה שהוא רואה ושומע.

תלמיד: למה?

כי בזה הוא נשאר בהמה. אז יש לו כמו לבהמה אוזניים ועיניים, ויש לו רק שכל עוד יותר מפולפל.

תלמיד: אז לפי מה הוא כן רוצה ללכת?

למעלה מזה. זה נקרא "עינים ולא יראו, אזנים ולא ישמעו".

שאלה: כשהבורא נותן למשה בשביל לשכנע את העם בפנימיות, את העם הפנימי, זה לזרוק את המטר ארצה, מה זו הפעולה הפנימית הזאת?

אנחנו נדע עוד מעט. אני לא רוצה ללכת קדימה, רק לפי מה שקראנו.

שאלה: מעל הדעת זה אומר שלמרות שאנחנו רואים שהכול נעשה יותר קשה ויותר גרוע, אנחנו עדיין מתחזקים בחיבור והולכים בדרך האמונה?

כן, גם זה נכון. לא הכול, אבל גם זה נכון.

קריין: "ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני."

יש לנו אפשרויות ללכת למעלה מהדעת, לא לפי ראיית עיניים ושמיעת אוזניים, ואם אנחנו לא הולכים לפי למעלה ומהדעת, אנחנו יורדים לדרגה יותר נמוכה.

"וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.

וידוע, דאין להס"א אורות. ומשום זה גם בגשמיות, אין להרצון לקבל רק חסרון, ולא מלוי חסרון. והכלי קבלה נשאר תמיד בחסרון בלי מלוי. כי מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים וכו'. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו. וזה נמשך מכח השורשים העליונים. ששורש הקליפה הוא סוד הכלי קבלה. ובשיתא אלפי שני [ובששת אלפי השנים] אין להם תיקון. ועליהם שורה הצמצום. לכן אין להם אורות ושפע.

ולכן הם מפתים לאדם, שימשוך אור למדרגתם. וכמה אורות, שהאדם קבל ע"י היותו דבוק בקדושה, כי בקדושה מאיר השפע, לכן כשהם מפתים לאדם, שימשוך שפע לבחינתם, אז הם מקבלים את האור הזה. ועל ידי זה יש להם שליטה על האדם, היינו שנותנים לו הספקה, בזה המצב שבו הוא נמצא, שלא יזוז מכאן.

לכן ע"י שליטה זו אין האדם יכול ללכת קדימה, מטעם שאין לו צורך למדרגה יותר גבוה. וכיון שאין לו צורך, אינו יכול לזוז ממקומו אף תנועה קלה. ואז אין באפשרותו להבחין, אם הוא הולך בקדושה או להיפוך, משום שהס"א נותן לו כח לעבודה ביתר שאת וביתר עז, כיון שעכשיו הוא נמצא בתוך הדעת. לכן יש לו מקום לעבודה לא בבחינת שיפלות, ולפי זה האדם היה נשאר כך ברשות של הס"א.

ובכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.

נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.

וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.

נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.

שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.

אבל בעבודה בעצמו, היינו בתורה ותפילה, אין שום היכר בין "עבדו ללא עבדו", כי שם הוא להיפוך. אם היסוד הוא בתוך הדעת, היינו על יסוד ידיעה וקבלה, אז הגוף נותן חמרי דלק לעבודה, ויכול ללמוד ולהתפלל ביותר התמדה וביותר התלהבות, כיון שזהו על יסוד בתוך הדעת.

מה שאין כן בזמן מי שהולך בדרך הקדושה, שהבסיס שלו הוא אמונה והשפעה, אז הוא צריך הכנה רבה, שהקדושה תאיר לו. וסתם בלי הכנה, אין הגוף נותן לו כח לעבודה. וצריך תמיד להתאמצות יתירה, כיון ששורש האדם הוא בחינת קבלה ובתוך הדעת.

לכן אם עבודתו הוא על יסוד הארציות, יכול הוא תמיד להיות בסדר. מה שאין כן אם היסוד של עבודתו הוא על בחינת השפעה ולמעלה מהדעת, הוא צריך תמיד להתאמצות, שלא יפול לשורשו של קבלה ולתוך הדעת. ואסור להסיח דעת לרגע, אחרת הוא נופל לשורשו של ארציות, המכונה בחינת "עפר", כמ"ש "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". וזה היה לאחר חטא עץ הדעת.

ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך, הוא כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". סימן זה נותן לנו הזה"ק, שדוקא על בסיס של אמונה, הנקרא בחינת מטה, זוכים לפריה ורביה בתורה, כנ"ל. וזה סוד "ופרח מטה אהרן", שהפריחה והגדילה באה דוקא ע"י המטה.

אי לזאת, בכל יום, כמו שהאדם קם ממטתו, והוא רוחץ את עצמו לטהר גופו מזוהמת הגוף, כן צריך לרחוץ את עצמו מזוהמת הקליפה. שיבדוק את עצמו, אם בחינת ה"מטה" שלו הוא בשלימות אצלו. ובדיקה זו צריכה להיות בתמידיות. ואם הוא רק מסיח דעת ממנו, תיכף נופל לרשותם של הסטרא אחרא, הנקרא קבלה עצמית. ותיכף הוא נעשה משועבד להם. כי ידוע שהאור עושה את הכלי. לכן כפי מה שהוא עובד בעמ"נ לקבל, בשיעור זה הוא נצרך רק השתוקקות לקבלה עצמית, ונתרחק מענינים השייכים להשפעה.

ובזה יובן לנו המאמר חז"ל "מאד, מאד הוי שפל רוח". ומהו הרעש הזה שאומר "מאד, מאד".

אלא כנ"ל, כיון שהאדם נעשה נצרך לבריות, על ידי זה שנתנו לו פעם כבוד, ומתחילה קיבל את הכבוד לא מטעם חס ושלום שרוצה להנות מהכבוד, אלא מטעמים אחרים, מטעם כבוד התורה וכדומה. והוא בטוח בחשבון זה, כיון שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום תשוקה לכבוד. ולפי זה הסברה נותנת, שמותר לו לקבל את הכבוד. מכל מקום אסור לקבל, מטעם שהאור עושה את הכלי.

לכן, לאחר שקיבל את הכבוד, כבר נעשה נצרך להכבוד. והוא כבר נמצא ברשותו, וקשה להשתחרר מהכבוד. ועל ידי זה הוא נעשה למציאות בפני עצמו, וכבר קשה להתבטל לה', משום שע"י הכבוד הוא נעשה למציאות בפני עצמו. ובכדי לזכות לדביקות, אדם צריך להתבטל מכל מציאותו. לכן "מאוד, מאוד": "מאוד" הוא, שאסור לקבל כבוד לצורך עצמו. ו"מאוד" השני הוא, אפילו שאין כוונתו לצורך עצמו, גם כן אסור לקבל כנ"ל."

ואז בשמירה על זה הוא מגיע לקדושה, לעל מנת להשפיע, ללשמה, לא חשוב איך לקרוא לזה.

שאלה: האם תמיד האדם צריך שיהיו לו ספקות לגבי אמונה?

לא. השאלה היא האם הוא מבין או לא מבין מה זו אמונה למעלה מהדעת? הוא צריך למצוא בתוכו הבחנות מה למטה ומה למעלה ואז, בהתאם לכך הוא כל הזמן יוכל לכוון את עצמו להתקרב לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך אפשר לעקוב מתי המטה מתחיל ליפול, במה זה תלוי?

כשאדם לא דבוק מספיק לכוחות ההשפעה המטה שלו נופל. ואם הוא הולך נכון, הוא אפילו מגיע למצב שהמטה פורח.

תלמידה: ואיך אני בודקת האם אני נמצאת בדבקות, בהשפעה?

דרך הקבוצה. רק דרך הקבוצה.

תלמידה: הייתי רוצה משהו יותר קונקרטי, מדויק.

כשאת אוהבת את החברות שלך יותר מעצמך את מתחילה להרגיש מה זה נקרא תכונה שהיא למעלה ממך. בנטיות כאלה הבורא עוזר. את יכולה להגיד "אני לא מסוגלת, איך אני אוהב מישהו אחר שהוא מחוצה לי?" נכון. אבל דווקא כשאת מבקשת מהבורא "אני רוצה, אני מבקשת, אני לא מסוגלת ובאמת אני לא רוצה, אבל אני רוצה שתהיה לי תכונה כזאת, שאוהב את האחרים כמוני, אפילו יותר ממני." אם מבקשים על זה, כבר יש לנו באמת תפילה אמיתית רוחנית והבורא עוזר. אבל תפילה צריכה להיות תפילה רצינית.

שאלה: נאמר שאין אדם נפטר וחצי תאוותו בידו. על איזה תאוות מדובר?

אומרים ש"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". מדובר על הרצונות האגואיסטים, כשהאגו של האדם רוצה את זה ואת זה ואת זה, האגו רוצה ואז הוא לא מסוגל להגיע לכלום.

תלמידה: מה זה אומר שמכל הרצונות, דווקא הקליפה היא המושכת ביותר ואיך אפשר להימנע מהפיתוי הזה?

כן, ודאי שהקליפה היא שמושכת את האדם כי היא רוצה למלא את עצמה והיא יכולה למלא את עצמה רק בעל מנת לקבל.

שאלה: מה זה אומר להחזיק את המטה בידו?

שאדם לוקח את המטה, מַטַה בחשיבות, ומעלה אותו מעליו כי הוא רוצה דווקא עם הערכים האלה ללכת קדימה.

שאלה: מדובר בקטע בו צריך לעשות הכנות כדי שאפשר יהיה להחזיק את המטה ביד, בלהעלות אותו למעלה. על איזה הכנות מדובר?

נגד הרצון. נגד הרצון האגואיסטי של האדם.

תלמידה: והעשירייה יכולה לעזור בזה?

כן, תבררי. בעיקר מדובר על היחס עם החברות.

שאלה: אומרים לנו לא לראות ולא לשמוע, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אז מה לעשות עם המחשבות האלה כדי שבאמת נוכל ללכת למעלה מהדעת?

עוד לפני שהמחשבות האגואיסטיות האלה מתעוררות ומתחזקות, את צריכה להתקרב לחברות ולהיות איתן ממש כמה שאפשר בקשר יותר ויותר חזק.

שאלה: איך להבדיל בין התענוג הרוחני, העלייה שמרגישים, לבין התענוג שאנחנו רואים בצמיחת המטה, כשהמטה פורח. איך להבדיל בין שני התענוגים האלה, תענוגים מהקליפה ותענוג מפריחת המטה?

"ופרח מטה אהרן", זה כשישנה אהבה גדולה מאוד בין החברים, וכדי להגדיל את האהבה הזאת יותר ויותר, כולם הולכים קדימה, אז נקרא שזה מצב של "ופרח מטה אהרן".

שאלה: איך אני יכול להגדיל את חשיבות האמונה מעל מהדעת בקבוצה? מה אני יכול לעשות בשביל החברים?

לתת להם דוגמה איך אתה אוהב אותם. אבל דוגמה ממש מהלב, אחרת זו תהיה דוגמה שתקלקל את הכול.

תלמיד: האם המטה הוא ידיעה וניסיון בחכמה שלנו, שאנחנו מסתמכים עליו, ואת כל זה מעלים למעלה מהדעת?

המטה זה היחס שלי לאמונה למעלה מהדעת, שאני מעלה את היחס שלי לזה למעלה מהראש.

שאלה: למה כתוב שהבורא אומר למשה להשליך את המטה ארצה ומה התוספת של אהרון שבעצם עוזרת למטה לפרוח או להתרומם בחזרה?

לשלוח מטה ארצה זה נקרא שכל הידיעות שלי וכל הביטחון שלי, שאני יודע ומבין ומרגיש, את כל זה אני זורק ארצה, זה לא שווה בעיניי כלום. בצורה כזאת אני הולך לכבד את האמונה למעלה מהדעת, את כוח החיבור שהוא יותר גדול, שהוא מעל הכול.

תלמידה: אז במה שונה המטה של אהרון מהמטה של משה?

אהרון זה כנגד כל העם, הוא האח הגדול, הוא ארון הקודש, האב הרוחני של עם ישראל. אלו שרוצים להגיע לבורא צריכים ללכת בעקבות אהרון. זה לא שונה מאלה שהולכים אחרי משה, אבל אהרון מסמל לנו את כוח האמונה למעלה מהדעת. גם משה הוא כוח האמונה. אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה, אבל בינתיים אני לא רוצה שתתבלבלו, תקבלו את זה כאחד.

שאלה: האם דרך דבקות אני מגיעה לאמונה או האמונה מאפשרת לי להבין מהי דבקות?

דרך דבקות לאמונה או דרך אמונה לדבקות, תלוי על מה מדברים. דבקות דרך חברים והגעה לבורא אפשרית רק בדרך האמונה.

שאלה: מה זה אומר לטהר עצמו מהקליפה?

שאנחנו לא רוצים ללכת לפי הדעת אלא רק באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך לשמור על עצמנו מהכבוד. צריך לבנות כוונה מסוימת?

הכי טוב זה אם נעשים יותר קרובים לחברים, אז כל העניין של נטייה לגדלות, לכבוד, לאט לאט עוזב ומתרחק מאיתנו.

שאלה: ביחס למה אדם בודק שהוא הולך בכיוון של אמונה למעלה מהדעת ושהדלק שלו זה באמת רק גדלות הבורא ולא דעת?

ככול שהוא דואג לחיבור חברים במקום להיות גדול בעצמו. זו בדיוק הגישה הנכונה ליתר הבחנות של קדושה.

שאלה: אם מטה ונחש אלו דרגות של יחסים בינינו, האם הקבוצה יכולה להיות במצב נחש ובמצב מטה בבת אחת או שכולם נמצאים יחד באותו מצב?

לא, אם אני דבוק בקבוצה אז אני דבוק לכולם. יכול להיות שלכל אחד סגנון שונה אבל הנטייה לדבקות צריכה להיות לקבוצה.

שאלה: אם אין לנו שום דבר להתגאות בו חוץ מהחיבור מעל הדעת, כי ללא זה אנחנו כלום, כי האגו הוא חסר ערך, האם זה נקרא להיות עניו או שפל רוח?

עניו ושפל רוח נקרא שאני מעדיף את החיבור עם החברים יותר מכל דבר אחר בעולם מפני שדרכו אני מתחבר לבורא, השלב הבא הוא חיבור עם הבורא.

שאלה: אפילו אם אדם נופל אל תוך דעת עוד יותר גדולה בתוך הדעת, תמיד יש איזה ניצוץ קטן שבכל זאת מעלה אותו. מהו הכוח הזה שכאילו מגיע מחוץ לי כדי להעלות אותי שוב?

זה הבורא שלא עוזב אותך, כי הוא בכל זאת חייב להביא אותך לגמר תיקון, אם לא עכשיו אז אולי בעוד כמה גלגולים או בעוד כמה מצבים.

שאלה: אם אנחנו צריכים להחזיק את המטה כל הזמן, איפה העבודה בעליות ובירידות?

בלהכניע את עצמנו כלפי החברים.

שאלה: האם יש אפשרות לבטל את עצמי בפני כבוד, כדי להיות במצב של ענווה?

לא בצורה ישירה אבל אם את מסוגלת לעשות הכול כדי לשרת את הקבוצה אז לאט לאט את מבטלת את עצמך וכך את מתקרבת לבורא.

שאלה: אם הגשמיות מתחילה לכבוש בהדרגה חבר אחד אז היא יכולה להסיט אותו ולגמרי להשתלט עליו וזה מסוכן. מה הגבול, מתי להגיב, מתי לא, איך להגיב נכון? איך אנחנו כעשירייה יכולים להשפיע זה על זה?

נכון. מה לעשות? להשתדל לתת לו עם עוד כמה חברים יחד עבודות בתוך הקבוצה, שהוא לא יהיה לבד, וזה מה שישמור עליו.

שאלה: מה עושים כשחברים בעשירייה נותנים לך הרבה כבוד וזה גורם לך להרגיש שאתה גדול?

אני לא עושה עם זה כלום, אם נותנים אז נותנים. אני יודע כמה אני שווה, כמה אני גדול ומנופח מכבוד וזה לא מפריע לי.

תלמיד: אבל זה מקשה עליך להתבטל בפניהם.

לאט לאט זה מסתדר. כל אחד צריך גם לחשוב איך לא להיות קטן לפני כולם אלא להוסיף לחשיבות המטרה, לחשיבות הלימוד, לחשיבות ההפצה ולכן במשהו הוא צריך להיות חשוב בעיני החברים. אם הוא עושה זאת רק בשביל זה אז אין חשש שזה יקלקל אותו.

שאלה: כתוב שאין מצב של ביניים, האם זה אומר שאו שאני נמצאת בהכנעה כלפי דעת העשירייה שזה המטה, או שאני מכניעה את העשירייה בתוך הדעת שלי שזה הנחש? למה אין מצב ביניים, האם אין מצב שבו אני שווה לעשירייה או לחברות?

לא, זה לא יכול להיות. זה דבר מאוד קשה ולא תלוי בך. את צריכה להציג את עצמך בכל הכוח כפחותה מכולן וזה המצב הנכון והבטוח כדי שתגיעי למרכז הבריאה.

תלמידה: כלומר חוץ ממטה וחוץ מנחש אין עוד מצב ביניים.

כתוב בהתחלה שיש או מטה או נחש.

שאלה: האם אפשר לגשת למאמר הזה כאל הוראות הפעלה?

כן.

תלמידה: האם כך יותר פשוט להבין ולהרגיש אותו?

כן, תלמדי אותו.

שאלה: האם ומדוע אמונה עושה מצבים חדשים?

כי על ידי המאור המחזיר למוטב את משתמשת ברצון להשפיע במקום רצון לקבל, ולכן את עולה מדרגת הנברא לדרגת הבורא.

שאלה: יש כמה חברות בעשירייה, שהרבה זמן מסורות לדרך, לחיבור ולקבוצה. עם זאת הרבה שנים החיים הגשמיים שלהן, אפילו ברמת ההכרחיות נמצאים במצב מאוד קשה ומסובך, והבעיות כל הזמן רק הולכות ומתגברות. למה זה קורה, האם זה בגלל משהו ספציפי שחברה לא עשתה נכון, האם זה בגלל משהו שהעשירייה לא עשתה נכון, או שזה איזשהו תיקון של האישה שקשור לחיים הגשמיים? איך להתגבר על הדברים האלה עם המטה מעל ראשינו?

אני לא יודע מה לענות לכן. שמעתי מהרב"ש שהוא ובעל הסולם עברו תקופות מאוד קשות, אפילו לא היה בבית אוכל לילדים, כך הם חיו ממש ואין מה לעשות.

תלמידה: למה זה קשור?

זה מלמעלה, הבורא מביא את האדם דרך כל מיני אירועים, האחד עובר ניתוחים, צרות ובעיות בריאות, לאחר אין הצלחה כספית וכן הלאה. זה תלוי בתקופה שבה אנחנו חיים ובאדם שחי באותה התקופה. נשתדל לחשוב איך להיטיב לכל החברים ובמיוחד לחברות שלנו שנמצאות במצב קשה.

תלמידה: אם הכול מתגלה בצורה כזאת שדווקא עכשיו במצב הזה בעשירייה שלנו, צריך לתת יותר תשומת לב לגשמיות ולפרנסה, האם נכון לתת לזה יותר תשומת לב, ואיך לעשות את זה כדי לא לסטות מהדרך?

צריכים לתת לזה במידה שצריך כדי לא לסבול מרעב. כולנו נעשה מאמץ ונחשוב עכשיו דקה כדי שלכולם יהיה טוב, בריאות, הצלחה במשפחות ועם הילדים, בכל דבר ודבר ונגיע לשינויים טובים. שיהיה לכולנו, לכל תושבי כדור הארץ ואנחנו בתוכם, כל טוב, בריאות, ושנמלא את החיים שלנו בכוחות עליונים. לחיים, בהצלחה.

(סוף השיעור)