שיעור צהרים 02.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אהבה - קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

mlt_o_rav_2023-01-02_lesson_ahava_n2_p1_UrFiDtv3

הנושא נראה קל אבל הוא הכי קשה כי הוא המרכזי בתפיסת הבורא, בהתקרבות לבורא, בהבנת השורש של העולם. ואנחנו מבולבלים מאוד מהאהבה האגואיסטית שנמצאת בנו, אנחנו מבינים איך להשתמש בה בצורה טבעית, כמו תינוק שכל הזמן בוכה ודורש אהבה מהיום הראשון שנולד עד היום האחרון, אבל אנחנו לא מתחשבים ולא מתייחסים לאהבה בצורה אמיתית, נכונה, אנחנו חושבים שהיא דבר קל, צדדי מאוד ומובן מאליו.

מדוע כל כך מעט אנשים משיגים רוחניות, אהבה על מנת להשפיע, אהבה על מנת לתת, אהבת עולם, אהבת חברים שדרכה אנחנו יוצאים לאהבה רוחנית, כאן זו בעיה גדולה. אנחנו לא מבינים שכל החיים שלנו, כל הדרך שלנו, כל ההתפתחות הרוחנית שלנו כולה היא כדי לרכוש אהבת הזולת, וזו הבעיה הגדולה. בצורה טבעית אנחנו מבינים את האהבה כאהבה עצמית, ומקבלים הכול מתוך אהבה עצמית, אבל אהבת עולם, אהבת הבורא, שרק בצורה כזאת אפשר להתקרב אליו, להתחיל להרגיש אותו, אנחנו לא מבינים, לא מרגישים את זה ומזלזלים. כל אחד יכול להרגיש בתוך ליבו כמה הוא מזלזל באהבה שהיא לא אהבה עצמית, לא אהבה אגואיסטית, אלא "אהבת עולם".

לכן אנחנו נכנסים לצורה אחרת של היחס שלנו לבורא ולאמת. אנחנו חושבים שאם נדע איך משתלשלים העולמות, איך נולדים ספירות, פרצופים ועולמות, מה קורה שם, כלומר נלמד טכניקה ונחשוב שזו בעצם המטרה, וככל שנדע יותר, כך נתקדם יותר, אז זה לגמרי לא נכון. האמת היא איך נפתח בתוכנו, בליבנו, את חוש אהבת הזולת, כך שנתייחס לכולם, לכל באי עולם, לכל העולם כולו, למדבר, לחי, לצומח ודומם, מלמעלה למטה, בצורה של אהבה. כי את היחס הזה של אהבה אנחנו יכולים לייחס לבורא שברא אותה ונתן לנו כדי שנעדכן את עצמנו בחוש הנכון, בכל ארבע הדרגות שברצון לקבל שלנו. לכן עלינו לעשות צמצום על הרצון לקבל הרגיל שלנו על מנת לקבל, ולהפוך אותו לאהבת עולם, אהבה לכל מה נמצא מחוץ לנו, כי את כל זה הבורא ברא, ולכן אני חייב לאהוב את כל מה שהוא ברא, כדי להתקרב אליו.

זו העבודה שלנו ואנחנו צריכים לשכנע את עצמנו שאין לנו יותר מה לעשות בחיים אלא רק להפוך את השנאה, או לפחות את האדישות לכל העולם, דווקא להתקרבות ולאהבה שנקראת "אהבת עולם". ורק אז, במידה הזאת, נוכל מתוך המאמצים שלנו באהבת הזולת להתחיל להרגיש ולהבדיל מה זה נקרא לאהוב את הבורא, מה זה נקרא להיכנס אליו, להתקרב אליו ולאהוב אותו. וודאי ש"כל הגדול מחברו", הרצון שלו, "יצרו גדול ממנו", זאת אומרת הוא יותר אגואיסט, אבל ככל שיש באדם אגו, ככל שהוא יותר גדול באגו, אז בלהפוך את האגו לאהבה בכך הוא משיג את כל המציאות הרוחנית האמיתית.

לכן אל תעשו בירור וביקורת על מה שאנחנו לומדים כאילו שאנחנו לומדים דברים לא כל כך חשובים. אלא ההיפך, הנושא הזה שנקרא "אהבה" הוא הכי חשוב, הכי מרכזי, הכי עמוק, ושם אנחנו נפגשים עם הבורא. לכן נשתדל להפשיט את עצמנו מאהבה עצמית ונתייחס לכל החברים שלנו, רחוקים, קרובים, טובים, רעים, לא חשוב איזה, לאלה שנמצאים איתנו בדרך, כך שיש להם רצון מיוחד להגיע לאהבה. אומנם אנחנו לא מודעים לזה, אבל הבורא נתן לנו את הנטייה הפנימית הזאת שבינתיים נסתרת בנו. נתחיל לעבוד, לחפור בתוך האהבה שיש בנו עד שנגיע לאהבת עולם. זאת אומרת נתקשר לכל הבריאה ולכוח הפנימי שלה, לבורא, נאהב אותה ונתקרב אליה. נשתדל.

נקרא את הפסוקים ונבין שזה בעצם המרכז, הגרעין של העבודה הרוחנית שלנו. אנחנו יכולים לא לדעת מה קורה עם ע"ב, ס"ג וכל מיני פרצופים ועולמות, אבל נרגיש את זה דרך אהבה. ואז ההרגשה הזאת תהיה הרגשה אמיתית בהשגה ולא דרך השכל בלבד.

שאלה: מצד אחד שאנחנו נכנסים לשיעור אני רוצה להתמלא, לקבל כמה שיותר, מצד האחר אתה מדבר על להתחיל לפתח חוש של אהבה בזמן המיוחד שיש לנו כרגע עם המקורות, איתך ועם החברים.

זו המטרה של השיעור.

תלמיד: איך להשתמש בזמן של השיעור כדי לפתח את חוש האהבה ולא רק לבוא ולהתמלא עוד ועוד בידע וברגש?

להתמלא ברגש זה טוב, רגש של חיבור ואהבה זה טוב. אני לא מסתכל על גברים, לא על נשים, על שום דבר שיכול להפריד אותי מלהתייחס לרגש שיש בתוך לב האדם, בלב של כל אחד שנמצא כאן אפילו שנסתר ממנו שהוא נמצא באהבה. אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בלבבות ובתוך הלב שלנו להרגיש את הלב של השני, גברים ונשים, לא חשוב, בלי שום הבדל במין ובשום הבדל אחר ולהשתדל להתחבר. דווקא בחיבור שאני מבטל את האגו שלי ורוצה להתחבר עם כולם, עם מה שיש בתוך ליבי, דווקא בזה אני עובר מהעולם שלנו מעל מנת לקבל, לעולם הרוחני בעל מנת להשפיע.

זה יש בזה הרבה מילים, אבל כל עוד האדם לא מכוון את הלב שלו, הוא לא משיג את מהות הבריאה שכולה ממש הפוכה ממה שאנחנו חושבים מלכתחילה, היא כולה אהבה.

תלמיד: במה תלויה כוונת הלב, כאשר מראש הלב כבר הפוך ונוטה רק לעצמו?

זה ודאי כוונת הלב, ובכלל כיוון שאנחנו צריכים לכוון את עצמנו, לכייל את הלב שלנו, זה רק לתת ללב שלנו להרגיש את כל המציאות ודרך כל המציאות להרגיש את הבורא, אחרת אנחנו לא נגיע למטרה. אנחנו יכולים להרגיש את הבורא בחוש האהבה שלנו לכל הנבראים, לכל הבריאה.

נקרא מה כותב על כך הזוהר.

קריין: כן, אז פסוק מספר 9 מתוך זוהר לעם, כותב ככה.

"אף רוחי בקרבי אשחרך. שאתדבק בך באהבה רבה בלילה. כי האדם צריך לקום בכל לילה, מאהבת הקב"ה, לעסוק בעבודתו, עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד. אשרי חלקו של אדם, שאוהב את הקב"ה באהבה זו. ואלו צדיקי אמת, שאוהבים כך את הקב"ה, העולם מתקיים בשבילם, ושולטים על כל גזרות קשות שלמעלה ושלמטה."

("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "נפש ורוח", סעיף 217)

תקרא שוב.

קריין: שוב פסוק 9.

"אף רוחי בקרבי אשחרך. שאתדבק בך באהבה רבה בלילה." בלילה, זאת אומרת שלא מרגיש שום דבר מאהבה. "כי האדם צריך לקום בכל לילה, מאהבת הקב"ה, לעסוק בעבודתו, עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד." זה נקרא שבא הבוקר. "אשרי חלקו של אדם, שאוהב את הקב"ה באהבה זו. ואלו צדיקי אמת, שאוהבים כך את הקב"ה, העולם מתקיים בשבילם, ושולטים על כל גזרות קשות שלמעלה ושלמטה."

("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "נפש ורוח", סעיף 217)

שאלה: אם הרצון האגואיסטי מוחדר בנו על ידי הבורא, איך אז משנים את האגו והשנאה, מה חסר?

שרוצים להתקשר לכולם ולעולם, לכל הדצח"מ - דומם, צומח, חי, מדבר באהבה, בהבנה שבאה מהבורא אלינו, שאנחנו נתייחס לזה באהבה, אז רואים עד כמה אנחנו לא יכולים לסבול שום דבר בעולם, אלא רק מה שנמצא לפי האגו שלנו נראה לנו מתאים לנו. לכן עלינו לשנות את היחס שלנו למציאות ובצורה כזאת גם אנחנו נתקרב לבורא ונתחיל להרגיש אותו.

שאלה: כאשר כתוב שהאדם יכול להידבק לבורא באהבה גדולה בלילה זה באמונה למעלה מהדעת?

כן, זה בחושך, אתה צודק זה באמונה למעלה מהדעת. שאנחנו דוחים את כול מה שהלב האגואיסטי שלנו לא רוצה וכאן אנחנו צריכים לעשות ההיפך. לכן המצב הוא נקרא "לילה", שמרגישים חוסר רגש, חוסר רצון, אבל עובדים על זה עד כדי שנגיע לאור השחר, לזה שמגיע אור היום. זאת אומרת, שאנחנו מתחילים להרגיש ביחס שלנו האגואיסטי כבר את התחלת היחס האלטרואיסטי שלנו, שאנחנו קצת מבינים, קצת מרגישים מה זה נקרא "אהבת עולם" וכך מתחילים לפתח אותה.

שאלה: אומרים שהעולם מתקיים עבור הצדיקים, והם שולטים על כל גזרות קשות. חשבתי שהכול נעשה על ידי הבורא, אבל מה זה אומר שלצדיקים יש כזאת השפעה?

העולם זו חוקיות מיוחדת שמתקיימת על ידי רצון על מנת לקבל ורצון בעל מנת להשפיע, שני כוחות שפועלים בעולם. וככל שאנחנו שמים את הרצון להשפיע יותר מהרצון לקבל בנו שזה בעיקר בבני אדם, אנחנו משנים בזה לא רק את תפיסת המציאות שלנו, אלא גם את חוקי העולם אנחנו מתחילים לקרב את האדם לתיקון, נקווה שכך נגיע לגמר התיקון.

הדרך היא לא כל כך קשה ולא כל כך ארוכה, אלא הכול תלוי ברצון האדם. וגם לא ברצון כל בני האדם שנמצאים בדרגת דומם, צומח, חי, מדבר, אלא מדבר שמדבר - אנשים שיש להם נקודה שבלב והם יכולים לשנות את עצמם מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה.

שאלה: איך צדיקים יכולים לנהל את הגזרות על ידי אהבה?

הם משפיעים על הכוח הטוב שבעולם ועל ידו הם מכניעים את העולם לכיוון הטוב. כך זה קורה, העולם מתחיל להתקיים על ידי התפילות שלהם, על ידי הבקשות שלהם, על ידי המאמצים שלהם, על ידי היגיעה שלהם, כך אנחנו מגיעים לגמר התיקון, לאט לאט כל העולם בכל זאת צריך להתהפך לכיוון הטוב. נקווה שאנחנו נרגיש בזמן הקרוב בימינו, עד כמה העולם באמת מקבל כיוון חדש.

שאלה: הטקסט מדבר על שירות. מהן ההשלכות בעשירייה כאשר אנחנו מתחייבים למשימות מסוימות ולא מצליחים לעשות אותן למרות שהתחייבנו?

לא חשוב, המאמצים שלנו בכל זאת מתאספים. אין העדר ברוחניות, זה חוק. וכל המאמץ שלנו, אפילו הכי קטן לאיזו שנייה אחת, נשאר לנצחיות. הזמנים האלה, המאמצים שלנו מתאספים וכך לאט לאט שמתאספים כל המאמצים אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להרגיש את זה ויותר להבין ויותר לבצע, כך עד שמגיעים לגמר התיקון.

שאלה: כתוב: "עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד." זאת עבודת האדם לטובת הבורא?

כן.

תלמיד: ומה זה חסד כאשר הקשר הזה מורגש?

שאנחנו מבקשים מהבורא שיאיר לנו מכוח האהבה שלו, שאנחנו רוצים שיתפתח בנו חוט אהבה, חוט חסד, כך אנחנו בעצם מושכים את העולם לכיוון הטוב.

שאלה: מדוע השמחה גורמת לשנאה כלפי הסביבה? למה המצב הטוב, השמחה, מביאה גם לשנאה כלפי הסביבה?

אם שמחה מגיעה מכוח אגואיסטי אז היא גורמת לשנאה ולריחוק, עד מלחמות והתגברות אחד עם האחר. אנחנו צריכים להשתדל שתהיה לנו רק יד פתוחה, לב פתוח אחד לאחר. אם אנחנו נעשה את זה בקבוצה הבינלאומית הגדולה שלנו, זה כבר יהיה שינוי גדול מאוד בכל העולם, לזה אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: איך להמשיך שיהיה איזון בעשירייה?

להשתדל לפתוח את הלב לכל החברים בעשירייה, עד כדי כך שלא יהיה שום הבדל בין לב שלי ללב של החבר, שנרגיש שאנחנו נמצאים ממש בלב אחד. אנחנו לא מדברים על משפחות, על העבודה, על כל מיני דברים שבעולם הזה. אנחנו מדברים על יחס לכל המציאות, לבורא.

תלמידה: איזה עולם אני צריכה לאהוב? איזה עולם אנחנו צריכים לשמור? נראה שאין על מה לשמור, שום דבר לא נשאר טוב בעולם הזה.

ממש לא נכון. לא מדובר בכלל על העולם שלנו, מדובר על האגואיזם שעכשיו מולך בנו, שולט עלינו, דרך האגואיזם הזה אנחנו רואים את כל המציאות. אם אנחנו רוצים לראות את העולם האמיתי אז אנחנו צריכים להפוך את עצמנו, כלומר להתחיל להתייחס לעולם לא כפי שהוא נראה לנו באגו שלנו, אלא איך שהבורא רוצה לראות אותו, כלומר דרך תכונת ההשפעה, האהבה והחיבור. אז אתם תרגישו את העולם האמיתי ולא את העולם שלנו שנקרא העולם המדומה.

תלמידה: העולם שאנחנו בונים עכשיו בחיבור בינינו לא מדובר על אותן המלחמות והמחלות.

כמובן שלא, הכול נראה לנו רק באגו שלנו. ברגע שאנחנו עולים מעל האגו אנחנו מפסיקים לראות את כל מה שאנחנו מרגישים בעולם שלנו.

תלמידה: אני רוצה להגיד לך שאתה ממש יכול להתגאות בתלמידים שלך. קרה כך שחליתי, אבל לא על זה אני רוצה לדבר אלא על כך שאתה מחנך אנשים יוצאי דופן. חודשים רבים מחזיקות אותי משפחות של בני ברוך, קבוצת וולגה, קבוצת מוסקבה, אנשים נוסעים דרך גשם מקפיא כדי להביא לי לחם. אנחנו משנים את העולם, אין ספק, אני מקנאה בעצמי שאני נמצאת ביניכם, ואתה רב, יכול וצריך להתגאות בתלמידים שלך. תודה רבה לך.

גם לך, תודה רבה.

שאלה: בציוויים בתורה תמיד מקשרים את האדם ואת הבהמה, למשל "קדש לי כל בכור פטר כל רחם, בבני ישראל באדם ובבהמה". מה הסיבה שהקדוש ברוך הוא תמיד מקשר את שני הנושאים האלה יחד?

"אדם ובהמה תושיע ה'", זאת אומרת שאפילו אותם אנשים שעדיין נמצאים בחזקת בהמה ועדיין לא הגיעו לדרגת המדבר, לדרגת האדם, אנחנו בכל זאת מברכים אותם מתוך זה שהם רוצים להגיע לדרגת האדם, הדומה לבורא, "אדם" מהמילה דומה לבורא, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: בעניין של אהבה יש ציטוט שאומר, אם יש תחבולה להוסיף באהבה ואינו מוסיף, גם זה לפגם תיחשב. איך מעלים בינינו את האהבה ואת הרגש לפתוח את הלב בינינו, כך שתהיה קנאה באלו שיכולים לפתוח את הלב ולדבר עם אהבה, כי יש חברים קשוחים מסביבי שלא יכולים לעשות זאת.

אי אפשר לפתח אהבה אלא בתוך חברה קטנה, כשאתה מסתכל על האחרים, ואפילו שאתה לא רואה בהם שום יחס לאהבה ושום רצון לפתח קשרי אהבה, אתה מבין שאתה חייב לעשות זאת ולהראות לכולם עד כמה אתה נמצא באהבה. ולא להראות את עצמך כקשוח ושאתה לא עובד בזה, דווקא ההיפך, אפילו שאין לך נטייה לפתח יחס של אהבה לחברים, אתה חייב בעל כורחך להראות להם שאתה מתאמץ להתייחס לכולם באהבה.

שאלה: כשאני מסתכלת ורואה משהו לא נעים בעולם הזה, אפילו שנוא, אני יודעת מלימודי חכמת הקבלה שאני צריכה להסתכל על העולם רק דרך החיבור, דרך אהבה והשפעה. מה אני עושה באותו רגע שאני תופסת את הדברים בצורה כזאת? איך אני משנה את התפיסה שלי לתפיסה אחרת שאותה אני באמת רוצה להשיג?

ברגע כזה צריך לעצור את עצמנו ולהתכלל ממה שכותבים לנו מקובלים. עד כמה הם דיברו על אהבה, על חיבור, על התקרבות של בני אדם, שהם הפוכים מהטבע שלנו, ובכוונה הבורא ברא כך, שמתוך החושך אנחנו מגיעים לאור ובצורה כזאת אנחנו משיגים את המציאות, בהפכיות הצורה, בניגוד שיש בין קבלה והשפעה, וכך מגיעים לגילוי הבורא ולתיקון העולם.

קריין: נמשיך לקטע מס' 10 מתוך "זוהר לעם":

"שׂימֵני כחותָם על ליבך כחותם על זרועך, כי עזה כמוות אהבה קשה כשאוֹל קנאה. שימני כחותם, בשעה שהתדבקה כנ"י, המלכות, בבעלה, ז"א, אמרה, שימני כחותם.

כיוון שהתדבקתי בך, כל צורתי תהיה חקוקה בך. ואע"פ שאלך כאן או כאן, תימָצא צורתי חקוקה בך, ותזכור אותי.

וכחותם על זרועך, הוא כמ"ש, שׂמאלו תחת לראשי וימינוֹ תחבקני. שתהיה צורתי חקוקה שם, ובכך אהיה מתדבקת בך לעולם ולא אשכח ממך.

כי עזה כמוות אהבה, בגבורה חזקה, כאותו מקום ששורה בו המוות. אהבה הוא מקום שנקרא אהבת עולם.

קשה כשאול קנאה. כמו אצל האהבה. כי השמות אהבה קנאה באים מצד השמאל. רְשָׁפיהָ רִשפֵּי אש, רשפים הם אבנים ומרגליות טובות, שנולדו מהאש הזה, שהן מדרגות עליונות, משלהבת היוצאת מעולם העליון, מקו שמאל דבינה, ונאחזת בכנ"י, שתהיה הכול ייחוד אחד.

ואמרו אל הזקן, ואנו, הרי אהבה ורשפי שלהבת הלב אחריך. יהי רצון שהצורה שלנו תהיה חקוקה בליבך, כמו שצורתך חקוקה בליבנו."

("זוהר לעם". משפטים. מאמר "הזקן", סעיפים 369-367)

שאלה: למה נאמר "עזה כמוות אהבה" ושהיא באה מצד שמאל, האם אהבה לא אמורה לבוא מימין, מהבורא?

היא מגיעה והיא מתגלה דווקא בהפכיות הצורה, ולכן היא מתגלה כפועלת על הרצון לקבל הגדול ששם היא יכולה להתבהר. כמו שמפתחים תמונה פוטוגרפית ממצב שהיא שלא קיימת, ולכן צריך להיות היפוך מנגטיב לפוזיטיב ובקשר ביניהם מגלים את העוצמה, את כל הצבעים, את כל התכונות שיש. כי אי אפשר לגלות שום דבר אלא מדבר והיפוכו, ולכן כך אנחנו מתייחסים גם לאהבה, שהיא לא יכולה לצמוח אלא מתוך השנאה.

ולכן גם בעולם שלנו אנחנו רואים שהרצון לקבל מתפתח יותר ויותר עד למצב שאנחנו לא יודעים כבר מה לעשות עמו, ואז לאט לאט מתחילים להבין שבמקומו חייבת לבוא אהבה. שמתוך זה שאנשים שונאים זה את זה, אין להם ברירה אלא רק להביא את עצמם לצד השני, לאהבה. ואז הם יכולים להקים גם את השנאה, את כוח השנאה, וגם את האהבה יחד, וגמר התיקון הוא שגם שנאה וגם אהבה פועלים לכיוון אחד, לחיבור מעל שניהם.

שאלה: האם העבודה לאהוב היא רק כלפי הקבוצה או גם כלפי אנשים אחרים? ואם כן, איך אני יכול לאהוב דיקטטורים גזענים וכן הלאה?

קודם כל אנחנו צריכים להגיע לתכונת החיבור והאהבה בתוך העשירייה. אחרי שאנחנו משיגים את החיבור בעשירייה כמו שצריך, בהתאם לזה אנחנו יכולים לדבר על התכונות האלה – אהבה ושנאה, כי לפני זה אנחנו לא מרגישים מה הן, אנחנו לא מודעים אליהן. אנחנו צריכים דרך העשירייה להיכנס לעולם הרוחני, למסגרת רוחנית, ואז יהיה לנו ברור במה אנחנו נמצאים. וכך נגיע להתפתחות של עוד ועוד תכונות של שנאה ואהבה עד כדי כך ששתיהן ייתמכו זו בזו, ועל ידי שתיהן נגיע לאהבת עולם, לכך שהימין בכל זאת ישלוט על השמאל.

שאלה: תודה רבה על כל מה שאתה עושה בשבילינו. בהתאם לקטע האחרון שבו אמרנו שאהבה היא המקום שנקרא "אהבה נצחית", וקנאה או שנאה הן הפוכות, האם אנחנו ממעיטים את הקנאה והשנאה כשאנחנו משיגים אהבה שלמה?

לא, שום דבר שהבורא ברא הוא לא ברא לרע, אלא את הכול צריך רק לסדר נכון זה לעומת זה. ובכוח הזה "זה לעומת זה ברא אלוהים", אנחנו משתמשים בכל כוחות הטבע, אפילו באלה שנראים לנו לגמרי לא לחיבור ולא לטוב. אלא ההיפך אנחנו הופכים את כל הרע לטוב, ואז הרע הזה דווקא מבליט לנו את כל החיבור הנכון שצריך להיות. דווקא מתוך זה אנחנו משיגים את עומק העבודה שלנו ואת כוונת הבורא בבריאה.

שאלה: גם אני מעצמי ומעשירייה שלי רוצים להגיד שאנחנו אוהבים אותך מאוד מאוד. מה המשמעות של המשפט "יהי רצון שהצורה שלנו תהיה חקוקה בליבך, כמו שצורתך חקוקה בליבנו"?

צריכים להבין את זה מבפנים.

שאלה: אני מרגישה שהבורא נותן לנו המון מצבים בעשירייה, של שנאה דווקא מתוך החיבור בינינו. איך אנחנו יכולות לדעת שזה הזמן לתת את כל המאמצים לאהבה אמיתית, ושזה לא כל פעם הולך וחוזר שנאה, חיבור, איך נותנים את המאמץ לאהבה אמיתית מעל השנאה הזאת?

צריך לחלק את עצמו לשניים, ולראות שכאן זו שנאה, וכאן זו אהבה, למה הם מנוגדים ומה אני יכולה לעשות עם זה? איך לשלוט עם האהבה על השנאה. ואיך על ידי השנאה דווקא לחזק את האהבה, ולהגדיל את האהבה. בלי שנאה אי אפשר להרגיש צורך לברר ולחפש איך מגלים עוד את האהבה. צריך לשחק עם שתיהן.

שאלה: כשאני מרגישה את האהבה הגדולה הזו לחברים שלי, לכל העולם, לבורא, עולה בי הצורך להביע את האהבה הזאת. אבל לעשות פעולות וירטואליות זה לא מספק אותי, אז אני מתפללת להזדמנויות להפיץ את האהבה הזאת בכל מיני פעולות פיזיות. האם זה בסדר לחפש ביטוי פיזי לאהבה הזאת? או האם עלי לנסות להפוך את הצורך הזה דווקא לביטוי פנימי? ואם כן איך אני יכולה לעשות את זה?

אם זה בקבוצה, אז טוב לעשות גם בצורה חיצונה וגם בצורה פנימית, אבל בקבוצה.

שאלה: האם זה תהליך חיוני שהבורא יתגלה, ותחילה יגלה את הסבל האישי שלנו, בשביל שמתוכו נוכל לגלות את הזולת?

אנחנו צריכים להיכנס למאבק, וכל פעם לכסות באהבה לזולת את כל מה שיש בנו. להשתדל לעשות כך, ואז ייפתחו לכם עוד ועוד הזדמנויות להתקרב לבורא.

שאלה: האהבה אמיתית חזקה כמוות. איך אדם צריך להגיב לשנאה מהאחים והאחיות שלו שדוחים אותו? האם הוא יכול מתוך האהבה שלו להכריח אותם לא להרגיש את השנאה והדחייה הזאת כלפיו?

להשתדל להראות להם דוגמה ליחס יפה אליהם וזהו, זה מספיק. להראות דוגמה ככל שניתן בצורה מאוזנת, שהוא מתייחס אליהם בצורה טובה, לא מדי, אלא בצורה טובה.

שאלה: מתוך הקשר בינינו אנחנו אמורים לראות שאין רע ואין טוב בעולם, אלא יש משהו שהוא מעלינו, כי אנחנו פשוט לא מסוגלים לראות את אהבת הבורא?

כן. להמשיך וזה יסתדר.

שאלה: מה העצה לאדם שמרגיש שנאה כל כך חזקה שהוא לא יכול לחזור לאהבה, ואפילו לא זוכר איך מרגישה האהבה?

לשחק משחק, הוא צריך לשחק באהבה.

תלמיד: אם הוא מחוץ לאותה הסביבה שבה הוא יכול לפעול בצורה כזאת, איך הוא בכל זאת יכול להחזיק את אותה ההרגשה של אהבה?

הוא לא צריך סביבה חיצונה, חוץ מהקבוצה. רק בה להראות את עצמו כאוהב, ובסביבה החיצונה הוא צריך להיות ניטרלי, שווה נפש.

תלמיד: אני לא מדבר על להראות את האהבה הזאת בחוץ. אבל כשאני נמצא בסביבה של אנשים חיצוניים, איך אני בכל זאת יכול להחזיק את האהבה הזאת כלפי הבורא, וכלפי החברים?

גם אני מדבר עם אנשים חיצוניים. אתה צריך להתייחס אליהם בצורה רגועה. פה אנחנו מדברים על העשירייה, על הקבוצה שבה אנחנו מתאספים כדי ללמוד את חכמת הקבלה וליישם אותה. אנחנו מדברים על יישום, על יישום חכמת הקבלה.

שאלה: אהבה זה משהו נצחי, אז למה עורכים את ההשוואה הזאת לאהבה גשמית?

אין לנו משהו אחר להשוות אליו, לכן כך אנחנו אומרים. כמו שבעולם שלנו אנחנו איכשהו מבינים מה זה אהבה. אמנם שזו אהבה בהמית, אגואיסטית, אבל בכל זאת יש לנו מאיפה לקחת דוגמה.

תלמיד: ולמה הוא אומר שהאהבה היא כמו מוות, כמו משהו גשמי?

כי היא באמת מגיעה ומביאה אותנו לחיים או למוות.

שאלה: אני היום ש"ץ. מה אתה ממליץ לי, איך להתייחס לקבוצה עכשיו?

באהבה. להראות לכולם שאתה רוצה לראות אהבה בקבוצה.

שאלה: לגבי אהבת חברים, מה ההבדל בין שאני רוצה בתוך החבר למצוא את עצמי, או שבתוכי אני רוצה למצוא את החבר, מבחינת העבודה?

כמה שיותר עמוק אתה רוצה למצוא את החבר זה טוב.

תלמיד: איך?

זה לא לעכשיו.

שאלה: מה הכוונה בקנאה בהקשר של הקטע?

את לא יודעת מה זה קנאה? כשאני לא יכול לסבול איזושהי תכונה.

שאלה: כשאנחנו מקשיבים לך אנחנו באמת שומעים ומרגישים שיש בך כוח אמונה אדיר, שהכול יהיה בסדר ברגע שאנחנו נתחבר בתוך העשירייה, בתוך הקבוצות שלנו. האם אתה יכול לתת לנו עצה, איך להגיע לכוח הזה של האמונה עבור כל אחד ואחד מאיתנו, ועבור כל אחד מהחברים בכלי העולמי?

רק לפתוח את הלב לכולם כולם. לפתוח את הלב לכל החברים. אל תפחדו, כשאתם בלב פתוח אתם מתקרבים להרגיש את הבורא.

תלמידה: פתיחת הלב זה משהו מאוד מופשט, מה זה אומר "לפתוח את הלב"?

לפתוח את הלב זה נקרא לפתוח את הלב. זהו. לפתוח את הלב. אין לי מה להגיד. תחפשי בעצמך איך להגיע לזה.

שאלה: האם ניתן לומר שהאוהב הופך לנאהב, שיש כזאת טרנספורמציה? יש ביטול, ואז אתה בעצם הופך לנאהב?

גם כן. כן.

תלמיד: אז בעצם אנחנו נעסוק באהבת חברים, עד שנתאהב באהבה עצמה, בתכונה הזאת?

כן. צריכים כל הזמן לנסות. כל הזמן לרצות יותר ויותר להתכלל זה בזה.

תלמיד: כשיש אהבה יש פחד לאבד. איך גם לשמור על אהבה, וגם על הרגשת הביטחון כשיש לך משהו להפסיד?

הכול חייב להיות יחד.

קריין: קטע מס' 10.

"שׂימֵני כחותָם על ליבך כחותם על זרועך, כי עזה כמוות אהבה קשה כשאוֹל קנאה. שימני כחותם, בשעה שהתדבקה כנ"י, המלכות, בבעלה, ז"א, אמרה, שימני כחותם.

כיוון שהתדבקתי בך, כל צורתי תהיה חקוקה בך. ואע"פ שאלך כאן או כאן, תימָצא צורתי חקוקה בך, ותזכור אותי.

וכחותם על זרועך, הוא כמ"ש, שׂמאלו תחת לראשי וימינוֹ תחבקני. שתהיה צורתי חקוקה שם, ובכך אהיה מתדבקת בך לעולם ולא אשכח ממך.

כי עזה כמוות אהבה, בגבורה חזקה, כאותו מקום ששורה בו המוות. אהבה הוא מקום שנקרא אהבת עולם.

קשה כשאול קנאה. כמו אצל האהבה. כי השמות אהבה קנאה באים מצד השמאל. רְשָׁפיהָ רִשפֵּי אש, רשפים הם אבנים ומרגליות טובות, שנולדו מהאש הזה, שהן מדרגות עליונות, משלהבת היוצאת מעולם העליון, מקו שמאל דבינה, ונאחזת בכנ"י, שתהיה הכול ייחוד אחד.

ואמרו אל הזקן, ואנו, הרי אהבה ורשפי שלהבת הלב אחריך. יהי רצון שהצורה שלנו תהיה חקוקה בליבך, כמו שצורתך חקוקה בליבנו."

("זוהר לעם". משפטים. מאמר "הזקן", סעיפים 369-367)

שאלה: אהבה זאת קנאה, אז מי קנאי? הבורא קנאי, אני קנאי?

גם האדם וגם הבורא, שניהם קנאים. על הבורא כתוב לא פעם שהוא "אל קנאי". זה נכון, הבורא מאוד מקנא, ורוצה שנהיה מסורים לו ולא לאף אחד אחר. אומנם ש"אין עוד מלבדו", אבל אם אנחנו מתארים לעצמנו שיש כביכול עוד כוח אחר, עוד שליט אחר, הוא ממש לא סולח, ומתייחס אלינו בצורה כזאת שמיד הוא מסובב אותנו, מכופף אותנו, עד שאנחנו מגיעים ליחס הנכון.

שאלה: האם אהבה פיזית ואהבה רוחנית עוקבות זו אחר זו?

לא, אין קשר ביניהן. אהבה גשמית היא אגואיסטית, בהמית, בלבד. ואהבה רוחנית היא כולה על מנת להשפיע, והאדם מרגיש את זה לא ממש בליבו, אלא בלב של השני.

שאלה: איך להתאים את הלב שלי כדי שאני ארגיש את התפילה שיש בלב החבר?

תפתח את הלב שלך, ותנסה להרגיש בתוך הלב את כל החברים שלך. תנסה, עוד פעם, ועוד פעם, עד שבאמת תתחיל להרגיש שהם נמצאים בליבך, ואז תגיע לאהבת עולם.

אני מקווה מאוד שאחרי השיעור היום, אתם קצת תשנו את היחס שלכם לחיבור ולאהבה בינינו, ואנחנו בהחלט נתקדם לפתיחת המקום לבורא בתוך ליבנו, יחד. באף לב זה לא יכול לקרות, רק בלב שמחובר מכמה לבבות, ואז נרגיש בהם את הבורא.

אז בואו ננסה לחשוב לכיוון הזה, איך לחבר את הלבבות, כך שבו, בתוך הלב המשותף הבורא יוכל להתגלות. בהצלחה לכם, כל טוב.

(סוף השיעור)