שיעור צהריים 11.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1700, מאמר 224. "סיבת האמונה"

סיבת האמונה

"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלקות ולהשראת השכינה.

וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס. וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה.

וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה".

וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה."

שאלה: כתוב שהוא מקבל בחזרה את הנשמה שלו. זה אומר שהייתה לו נשמה, הוא איבד אותה ואז הוא החזיר אותה.

בזמן שהבורא ברא את האדם, הם היו שלמים, אדם וחוה, לא היה חסר כלום, המצב הזה נקרא גן עדן. בגלל חטא עץ הדעת הסתלקה הנשמה, ועכשיו עלינו לעשות מאמצים כדי למשוך אותה חזרה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו נקראים בני אדם ועלינו לבצע את זה.

תלמיד: מה הקשר של האדם היום עם הנשמה שלו?

איזה קשר יש עכשיו לאדם עם הנשמה שלו? יש קשר, רק קשר קרוע, והוא צריך להתחבר לנשמה. לכן חכמת הקבלה באה כדי לעזור לנו לבנות בנו חושים, רצונות, תכונות פנימיות, שעל ידם נוכל להשיג את הנשמה. לכן כל אחד ואחד, אדם וחוה, חייב לחשוב איך להשיג נשמה. וכשכל אחד משיג נשמה פרטית, אז אנחנו מתחילים להרגיש שכדאי להתחבר יחד לנשמה כללית, וכך חוזרים לגמר התיקון.

שאלה: המאמר מתחיל ב"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלקות ולהשראת השכינה". ואז יש סיבוך גדול. ברגע שמנסים להכניס את זה לדעת, אז מאבדים את זה וצריכים שוב לעלות לדרגת אמונה. כלומר כדי לזכות "לגילוי אלקות ולהשראת השכינה" זה אפשרי רק אם אני זוכה בזה לא בשביל עצמי, זו הדרך היחידה לפי המאמר הזה. זה אומר שגילוי אלוהות והשראת השכינה זה לגלות השפעה, אלו מילים נרדפות, ואז הפרס יושב בתוך המצב עצמו. האם אפשר להגיד שגילוי אלוהות והשראת השכינה זה לגלות השפעה בי?

לגלות השפעה זה לגלות השפעה מהבורא, שזה מביא לגילוי האלוהות. לזה אנחנו צריכים להגיע ובזה להתאמץ.

תלמידה: מה ההבדל בין גילוי השפעה לגילוי אלוהות, האם זו סיבה ותוצאה?

לא, זה אותו דבר. השפעה עליונה היא האלוהות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחשוב איך להשיג נשמה. וכשאנחנו משיגים נשמה פרטית של כל אחד, אז אנחנו מתחילים להרגיש שכדאי להתחבר יחד לנשמה כללית. מה זה אומר להשיג נשמה פרטית של כל אחד ו?

אני מתחיל להרגיש בעצמי על עצמי שאני חלק מהבורא. מתוך זה אני מתחיל לאתר שכל היתר, מי שנמצא בעולם, הם גם נשמות פרטיות, וכולנו צריכים להתחבר ולהגיע לחיבור שלם שהוא מטרת קיומנו.

תלמידה: האם כל אחד צריך לחפש בתוכו את החלק ששייך לבורא כדי משם להתחיל ולראות הלאה שכך כולם?

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שבחטא של אדם הנשמה הסתלקה. לאן היא הסתלקה?

הסתלקה מההרגשה שלו.

תלמידה: האם זאת נשמה שהיא כללית של כולנו?

כן.

תלמידה: האם יש לכל אחד נשמה פרטית?

יכול להיות.

תלמידה: מה זו נשמה?

חלק אלוה ממעל.

תלמידה: בעולם הזה, במצב שלנו, האם יש לנו נשמה או שאין לנו?

אין בינתיים.

תלמידה: אז מה אנחנו מנסים לחבר?

אנחנו רוצים לחבר את עצמנו, ולבקש, להתפלל שהבורא ימלא את החיסרון שלנו, שימלא אותו בנשמה. נשמה היא אור ואנחנו מכינים לו את הכלי.

תלמידה: האם כרגע יש בנו רק חושך, אנחנו מנסים לחבר החושך שבפנים?

כן.

תלמידה: מה המנגנון שמחבר?

מתעוררות בנו רשימות בכל מיני מקרים בחיים שלנו, ואנחנו מתחילים להתגלגל לכל מיני מצבים שכולם מגיעים כדי לבנות בנו חיסרון אמיתי, נכון. כך אנחנו נצרכים לאור יותר עוצמתי ולכלי יותר עוצמתי, עד שאוספים את אותם אורות וכלים.

תלמידה: אבל מה מחבר את כל המינוסים האלה בעשירייה? אם יש רק מינוס, רק חושך, רק חיסרון, אז מה גורם להם להתחבר?

אם אני מחבר את כול הרצונות של כל האנשים מסביבי, אז אני מקבל במקום נשמה פרטית שממנה התחלתי, נשמה יותר גדולה. בה אני מתחיל להרגיש את החיים, את התנועות, את כל מה שאני צריך כדי לעשות עבודה רוחנית. עבודה רוחנית נקראת שבחיבור שלי עם כל מיני רצונות מחוצה לי, נשמות, אני בונה איתם מערכת שנקראת נשמה, והיא גדלה יותר ויותר, עד שנגיע לנשמה הכללית בעוצמה כזאת שנראה שכולנו מחוברים.

תלמידה: נגיד בעשירייה, בזכות מה זה גדל ונעשה לכלי? איך החברות יכולות להחזיק את זה? איך אנחנו יכולות להתחיל לפתח את הנשמה הזאת?

בחיבור ביניכן.

תלמידה: את מה לחבר?

את הרצון לבורא של כל אחת.

שאלה: איך במילים פשוטות היית מתאר את המהות של החטא שנעשה? מה זה החטא הזה?

חטא זה גילוי הרצון לקבל על מנת לקבל בנשמה הכללית, ואחר כך בכל אחד בצורה פרטית. בכל אדם יש עכשיו רק רצון לקבל על מנת לקבל, והוא לא יכול לעשות פעולה אחרת, אלא אם כן הוא בטוח שזה יעשה לו טוב יותר.

תלמיד: האם הייתה קיימת אפשרות שזה לא היה קורה או שזה היה קורה בכל מקרה?

מה זאת אומרת?

תלמיד: קרה החטא, האם יש מצב שהוא לא היה קורה?

לא.

תלמיד: בכל מקרה הוא היה צריך לקרות?

כן.

תלמיד: מי אשם? מי הביא את החטא?

הבורא הוא רצון להשפיע בלבד ורוצה לבנות אותנו ברצון לקבל, כדי שאנחנו על ידי שימוש נכון ברצון לקבל נגיע לרצון לקבל על מנת להשפיע לבורא. והוא, במידה הזאת, יכול לפתוח את עצמו ולהשפיע לנו, ואז ההשפעה ההדדית בינינו תאיר בכל מציאות.

תלמיד: כלומר גן עדן היה קטע פרטי, זמני, שבכל מקרה הוא היה חייב לצאת משם?

כן.

תלמיד: לא היה שום סיכוי שזה יהיה לנצח?

הוא לא יכול לא ליפול מהרמה הזאת.

שאלה: כתוב "יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס" .אם אני מבינה נכון, אדם לא צריך להרגיש תענוג בכוונה על מנת לקבל בכלים דקבלה. נכון?

כן.

תלמידה: איך הוא מברר שהוא לא מקבל תענוג בכלים שלו, כשהוא הולך למפגש עשירייה, כשהוא בסדנה? מה זה אומר להתאמן בלא על מנת לקבל פרס?

אם אדם מתחיל לראות שהרצון האגואיסטי, על מנת לקבל מה שהוא מפעיל, מתמלא, אז הוא רוצה לפתוח אותו עוד ועוד, לממש אותו, למלא אותו ולהנות בו. זו דרך שמביאה אותו לריחוק מהבורא, עד שמתחיל להבין שבזה הוא לא מסוגל להצליח. כי הבורא סידר לו בכל הרצונות האלה איפה שהם לא יכולים להתחבר ביניהם, כך שהוא מרגיש כמו שאנחנו בעולם שלנו, שאף אחד לא רוצה להתחבר עם האחר, לא רוצה להגיע יחד עם האחר להישגים יותר גדולים, אלא כל אחד בתוך עצמו. זה מה שקורה לאדם, ובזה אנחנו מרגישים שהעולם שלנו לא ראוי לכלים דהשפעה, לא ראוי ליחסים טובים בינינו, ולא ייצא לנו אף פעם להצליח בו.

יחד עם זה באה חוכמת הקבלה ומסבירה לנו, שאם תעשו חשבונות הפוכים, על מנת להשפיע זה אל זה, על מנת להתחבר כולכם יחד ברצון אחד, בהשפעה הדדית, ברצונות פרטיים זה אל זה, אז תזכו לכלי גדול, לרצון גדול אחד. ואז תרגישו עד כמה האור שממלא את הכלי הזה הוא אור אחד ומגיע ממקור אחד, וכך תיהנו מזה, כי תהיה לכם דביקות באותו מקור אחד.

שאלה: האם יש סיבה שבחטא הזה הבורא דווקא כיוון את זה שחוה תפתה את האדם?

כן, ודאי.

תלמיד: מה הסיבה?

כי הרצון לקבל בה בוער יותר, והיא מרגישה אותו רק כרצון ליהנות, רצון לקבל הנאה. זאת אומרת היא מתמלאת בתוך עצמה, בתוך הרצון לקבל שלה. לכן כשהיא מתקשרת לאדם, הוא מתחיל לראות את הרצון שלה, אני מדבר בצורה פשוטה כדי שתבינו, בזה היא מעבירה לו את הרצון שלה, כי הרצון שלה הוא יותר אמיתי. וכך היא גורמת לאדם שיתעסק בקבלה במקום בהשפעה, עד שמגיע זמן ועל ידי המאמצים כולם מתחילים להרגיש שאנחנו חייבים להיתקן.

למה כולם? כי בינתיים אדם וחוה עוברים שבירה, ואם אין אפשרות לתקן כלי אחד עם אור גדול, אז איזה תיקון נעשה כאן? שעל ידי השבירה הם נשברים, גם אדם וגם חוה, ומתחילים להיתקן בחלקים קטנים.

תלמיד: האם בעולם שלנו הכוח הזה שנקרא "חוה" הוא עדיין הכוח שמפתה את האדם, או שהאדם כבר התנתק מזה שהיא מפתה אותו?

לא, זה כוח שמפתה את האדם.

תלמיד: גם היום?

כן.

שאלה: אז בעצם מלכתחילה מצב של גן עדן היה זמני, כי הכוונה הייתה שנעבור את זה לבד בעצמנו ונגיע באמת עצמאית לקשר עם הבורא. האם המצב של גן עדן היה בשביל להשאיר בנו רשימו?

כן, ואליו אנחנו חייבים לחזור.

שאלה: לגבי המאמר "סיבת האמונה". האם האמונה היא רצון שאנחנו מפתחים או דווקא כלי שאנחנו רוכשים עם הנשמה, עם הקשר עם החברים, או אולי זה בכלל תיקון שהבורא נותן? איפה לייצב את האמונה בעבודה שלנו?

זה מושג לא פשוט. אנחנו לא מרגישים אותו בפנים בתוכנו, לכן לא יכולים לתפוס אותו, לייצב אותו ולעבוד עימו.

תלמידה: אבל אנחנו כן מציבים לנו אותו כיעד, אמונה מעל הדעת היא מטרת החיבור שלנו. איפה אנחנו יכולים בנקודה שאנחנו נמצאים כן לגעת במשהו מתוכו?

זה אור עליון מאוד דק שמגיע לאדם ומסוגל ללוות אותו בדרך נכונה.

שאלה: כשאני אומרת בבוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"¹. האם זה אומר שאת האמונה הבורא מרגיש בי, או שאני מרגישה את זה בבורא, כלומר האם זו השתוות הצורה? מה זה "אמונתך"?

את קיבלת מהבורא כוח מיוחד שעוזר לך לראות את המציאות בצורה נכונה.

שאלה: הוא כותב כאן "וזה דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בחינת אמונה למעלה מהדעת". איך זה נראה? מה אדם עושה כשהוא מקבל על עצמו את העבודה הזאת?

מה יש לפניו לעשות? להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו ולהתחיל להתחבר עם החלקים הדומים שיש לידו, שהם הגיעו מהשבירה הראשונה שהייתה בגן עדן.

תלמידה: בהכנה לשיעור שמענו קטע של רב"ש שהוא מדבר על זה שהאדם צריך להגיע ממש למצב של תפילת עני, שהוא מבין שהוא לא מבין והוא לא יכול. אז מה זה אומר שהוא מקבל על עצמו את העבודה אם אין לו בכלל כוחות להיות מעל הדעת שלו, באמת לעלות מעל הטבע שלו?

כשמתחילים לחנך ילד, האם הוא יודע, הוא מבין, יש לו כוח? אלא לאט לאט, במשך הזמן. מפני שאנחנו את הכול מקבלים מלמעלה, אז אנחנו צריכים לעשות תנאים שהכוחות, ההבנות, הסיבות והתוצאות, את כל הדברים האלה נגלה מתוך הפעולות שלנו, שאנחנו לא כל כך מבינים מה עושים.

תלמידה: בהדרגה הוא מביא אותו להבחנה הזאת שהוא זקוק לחסדי ה' בשביל להגיע להשפעה. כשהבורא כן מראה לאדם כמה הוא נשלט על ידי הרצון לקבל והטבע שלו, הוא במאה אחוז שולט בו, אז הוא תלוי בין שמיים וארץ, כי אין לו תחושה של תענוג בשום דבר גבוה יותר והוא בתוך הרצון לקבל. אז מה ההצלה שלו?

ההצלה שלו היא להחזיק בלהשיג את צורת התיקון. הוא מתחבר עם כולם וכך הוא רוצה להגיע לכלי שלם.

תלמידה: ואם אין לו את הכוח הזה באותו רגע?

הוא מתפלל, עושה פעולות עם החברים שלו. יש לו מה לעשות בעולם הזה כלפי התיקון.

שאלה: אחרי השבירה היה צמצום א' ואחרי זה צמצום ב', ושם נקבע שלא יכול להגיע אור לכאן, אלא אם כן זה בעל מנת להשפיע. נשאר נהירו דקיק שבזכותו אנחנו מתקיימים, חיים פה על הכוכב הזה. וממה שאני מבינה, כל המלחמות הן על אותה טיפה של אור. כולם רוצים לעצמם את אותו נהירו דקיק הזה, אבל הפטנט הוא שאף אחד לא יכול לקבל את זה לעצמו. התפקיד הוא לפתוח את הברז, והדרך היחידה לפתוח את הברז היא להפסיק להיות פקק. ואז ברגע שאפשר להעביר את האור, התענוג הגדול לגילוי האלוקות והשראת השכינה, הוא התענוג שדרכנו עובר כל האור, ואז לא צריך להילחם כי יש מספיק אור. האם זו העבודה של לקבל בעל מנת להשפיע, לפתוח את השלטר הזה?

כן.

שאלה: הכוח שפיתה את האדם היה כוח שלילי, כי חווה בעצם גרמה לו לעשות משהו שלילי, להפעיל את הרצון על מנת לקבל לעצמו. אם כך למה הכוח הזה בחיים שאנחנו חיים, שנקרא חוה או נקבה, נחשב להרבה יותר הומני, רגיש, מבין מאשר כוח של גבר?

הכוח הנשי בדרך כלל יותר קשור לחיים הגופניים שלנו. לכן אם אנחנו מדברים על רצון האישה, אז הרצון שלה אינו לשלוט על כל העולם, אלא יש לה מהטבע רצונות ודחפים כאלה, שהיא רוצה בית, ילדים, משפחה משלה, שיהיה לה כל מה שהיא צריכה בצורה מוגבלת, ואפשר לומר שבכך היא מגיעה לסיפוק.

תלמיד: אותו כוח יפה שאתה מתאר, עשה רע בהתחלה. מה ההסבר להבדל בין לדחוף את האדם לנגוס בתפוח, לבין עכשיו, שהיא הכי טובה בעולם?

כי זה עובר דרך האדם. אם הכול היה נשאר באישה, היה טוב.

שאלה: ענית שאמונה זה אור עליון דק מאוד שמגיע לאדם ומסוגל ללוות אותו בדרך הנכונה, וכשאמרת את זה, הרגשתי תענוג. במאמר כתוב שכשעובדים עבור תענוג נופלים להסתרה. אז מה לעשות ברגעים שיש תענוג? להעביר אותו לאנשים, לחבר אותו?

להשתדל להגיע למטרה ולממש אותה עם הקבוצה.

שאלה: כשאנחנו מנסים לעשות את כל הניסיונות האלה, לעבוד באמונה למעלה מהדעת כלפי החברים, לעשות פעולות השפעה בלי לקבל תענוג, האם בפעולות האלה אנחנו מנסים לחקות את פעולת הבורא עלינו?

במשהו כן.

תלמידה: אני מנסה לשאול מה הקשר בין עבודה מעל הדעת מול חברים לבין עבודה מעל הדעת מול הבורא?

מול חברים אנחנו צריכים להראות להם את החשיבות של אמונה למעלה מהדעת. מה שאין כן מול הבורא, בפעולות שלנו באמונה למעלה מהדעת, אנחנו באים להתאמה, לדבקות בבורא.

שאלה: האם אמונה היא תענוג?

אמונה היא התענוג הכי גדול.

תלמיד: ממה?

מזה שהיא ממלאה את הכלים של האדם ונותנת לו הרגשה דומה, אם אפשר כך לומר, למציאות הבורא.

תלמיד: רב"ש כותב ש"יעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג". מה נותן מוטיבציה לאדם לעבוד בלי לקבל תענוג?

כי הוא הולך קדימה, אלו התנאים. יש תנאים בדרך, קטעים בדרך, שבהם אנחנו חייבים לעבוד ללא תענוג, עם כל מיני תענוגים שונים.

תלמיד: אז מה ממלא אותו ונותן לו מטען להמשיך?

שהוא הולך להידמות לבורא.

תלמיד: עוד הוא כותב ש"בשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג תיכף נופל לבחינת הסתרה". איך להימנע מנפילה כזאת?

יש חברים, יש כל פעם תפילה לבורא, הרגשת הבורא, צריך כל הזמן לבדוק את עצמו.

תלמיד: מה זו הסתרה, מה נסתר מהאדם בזמן ההסתרה?

קודם כל שהוא נמצא בקשר עם הבורא, זו ההסתרה העיקרית. ואם הוא כבר מגיע לקשר עם הבורא, אז יוצא שחסר לו כוח להחזיר לבורא את מה שהוא מקבל ממנו, אור חוזר, וכך הוא מתקדם.

תלמיד: אז מה צריך האדם לקבל על עצמו חזרה באמונה למעלה מהדעת?

שהוא רוצה להיות משפיע בדומה לבורא שפונה אליו.

שאלה: כשאתה מדבר או כשקוראים רב"ש או בעל הסולם, אני מרגיש שאתם מעלים אותנו לעולם האמת, העולם העליון, לאלוקות. אבל אם אני לא שומע אתכם, אז מדבר בתוכי איזה קול ארצי מגושם, הרבה קולות ארציים מגושמים. מה לעשות כדי להצטרף אליכם?

אני לא יודע, יש לך קשר עם מערכות בחוץ?

תלמיד: לא, מבפנים.

מבפנים. אם מבפנים, אז אני לא יודע, כל אדם צריך למצוא את הכיוון שלו, את הצפון. צריך להשתדל, אני לא יכול להגיד לך. תחפש.

שאלה: כשקוראים מאמר, כששומעים את הרב, יש סוג של תענוג. זה באמת מעלה את האדם, עושה סדר. מה צריך לעשות עם התענוג הזה?

להמשיך אותו כדי שתוכל להלביש בו הבחנות יותר מדויקות.

תלמיד: הבחנות יותר מדויקות, זה תענוג של שכל?

כן.

תלמיד: מה עם תכונת ההשפעה? מה עם מסך, אור חוזר?

אמרת שיש לך, כך הבנתי.

תלמיד: לא. יש תענוג. אני מדבר על כך שזו הנאה. כשקוראים את המאמר, כל אחד בדרכו מרגיש משהו שמעלה אותו, שמרומם אותו. יש גם הבחנה שזה תענוג, הנאה, לא כמו שום הנאה ארצית אחרת. מה עושים אתה? מה זה אומר "להיות יותר מדויק"?

ההנאה הזו מגיעה מתוך כך שאתה קשור לכמה חברים ובקשר איתם נעשו לך כמה הבחנות יותר ברורות. ואז אתה כבר יכול להתחיל לעבוד איתן ביניכם, בין כל החברים האלה. ואפילו, אולי עם זרים.

תלמיד: זאת אומרת, צריך לקחת את השפע הזה ובעצם להעביר אותו למישהו, לחברים, לעשירייה?

קודם כל ביניכם.

תלמיד: ואז זה סימן שזו עבודה נכונה?

לא אמרתי שזו עבודה נכונה, אבל תנסו.

תלמידה: אנחנו לומדים הרבה, שאם משמשים איש גדול וחשוב, אז האדם לא רוצה שכר. כמו החסיד שלקח את המזוודה של הרבי ולא רצה כסף, ועצם העובדה שהוא לקח את המזוודה ושרת את הרבי, זה היה השכר. האם זה התענוג של האדם כשהוא משרת מישהו גדול וחשוב, זה שהוא לא קיבל שכר, ולא עשה את זה על מנת לקבל פרס, אבל הוא כן בתענוג?

הוא בתענוג מזה שהוא משפיע לאדם יותר גדול.

תלמידה: זאת אומרת, אנחנו מחליפים את התענוג מכוונה על מנת לקבל לתענוג בעל מנת להשפיע, אבל הוא כן מותר?

כן.

שאלה: שאלה בנוגע לאמונה, אמונה פרטית ואמונה כללית. העשירייה מקבלת אמונה ואחר כך כל אחד מקבל בעשירייה את האמונה הפרטית שלו, או שאנחנו מחברים את האמונות הפרטיות לאמונה כללית של עשירייה? מה יותר נכון?

אנחנו מקבלים אמונה כללית ובינינו אנחנו מחלקים אותה במידת המאמצים שאנחנו נותנים.

שאלה: איזה תנאים ניצבים בפנינו כדי לפתח את האמונה הנכונה כדי שנוכל להתעלות מעל לכל החסרונות שאנחנו מגלים בעצמנו? איך לפתח אמונה נכונה? מה התנאים לעשות את זה?

להשתדל לגלות השפעה של הבורא עלינו בכל רגע ורגע. שממש זה מה שהוא רוצה, להשפיע לנו בכל רגע. אם אנחנו תופסים את המצבים שלנו שזה הוא סידר לנו, הוא הכין לנו, הוא שלח לנו, יוצא שהוא עובד איתנו, ואז אני צריך להשתדל להחזיר לו על כל מצב ומצב תגובה ממני, שייצא שגם אני עושה כך.

שאלה: כשאנחנו שומעים את המאמר כולנו יחד, אנחנו מרגישים, שזה כמו שאנחנו נושמים אוויר. אבל כשאחר כך קוראים את המאמר לבד, יש לך הרגשה שאתה רוצה לעשות הפסקות, אולי לצאת קצת. איכשהו להסתכל מהצד. ואז יש לך כניסות ויציאות. למה יש כזאת הרגשה?

כי אתה מאבד את התמיכה של החברים. אתה הרי יוצא מהמצב הזה. צריך כמה שניתן, בעקשנות להמשיך אותו המצב של החיבור בעשירייה שכרגע יש לכם.

שאלה: אמרת שצריך להשתדל להגיב לבורא, להחזיר לו את התגובה למה שאני רואה, מה שאני מגלה שקורה בעולם. מה זה אומר שאני מחזיר לו את התגובה שלי?

ניתן להגיד את זה בצורה אחרת. מה שאתה רוצה לעשות עם מה שהוא מעורר בתוכך, הוא עושה אתך משהו, בראש שלך ובלב שלך, איך אתה מגיב לזה?

תלמיד: איך אני אמור להגיב לזה?

אני הרי לא יודע מה אתה מרגיש. זה הבורא עושה אתך.

תלמיד: אבל מה התשובה הנכונה לבורא עם כל מה שהוא עושה לאדם, בין אם זה טוב, בין אם זה רע, מה התשובה הנכונה שבה צריך להגיב?

שאנחנו מודים לבורא, רק שצריך להרגיש את זה בתוכך. שעליך להודות לו על זה.

שאלה: איך האדם מטהר את עצמו כדי להיות באמונה ולקבל בחזרה את הנשמה שלו?

הוא צריך להשתדל בכל השינויים שעוברים עליו להיות דבוק בבורא, שזה הוא מקבל מהבורא ורוצה בכל הרגשה, בכל השפעה מלמעלה להיות דבוק.

שאלה: אמונה זה כמו משהו שבא מכוכב לכת אחר. מה זה חשיבות הבורא, אני כן מבין, אני יודע איך לפתח את זה. גם יראה, מובן במשהו המצב הזה. אבל אמונה? ממה אנחנו בונים אמונה? מה התכונה שהכי קורה לנו? נגיד, התמדה, סבלנות? במה להתמקד כדי להשיג את האמונה?

אני לא יכול לענות לך על זה. אתה צודק בשאלה שלך, אבל לענות על זה בקצרה ובצורה ישירה, לא ניתן. חזון איש כותב בספרו "אמונה וביטחון" "מידת האמונה זו נטייה דקה מעדינות הנפש". תנסה לתרגם את זה, "נטייה דקה מעדינות הנפש", זה נקרא "אמונה".

שאלה: האם אפשר להגיד שאמונה זו התכונה הזאת בעצמה שבוחרת את האדם, כשהאדם מוכן ואז היא מגיעה לאדם, כלומר, לא אני מושך את האמונה, אלא האמונה בוחרת בי כשאני מוכן?

נכון, היא יורדת עליך, מושפעת עליך, זה נכון.

שאלה: למה הבורא נתן לנו להיות בגוף הגשמי ללא נשמה? הרי אם לא היה גוף לא היה יצר הרע.

לא, יצר הרע לא שייך לגוף שלנו, לבשר הזה, היצר הרע זה הרצונות האגואיסטים שלנו.

שאלה: הבורא נותן אפשרות, מתנה, להתפעל מהעבודה של העשירייה שלי, של החברות שלי, רוב הזמן יש לי הרגשה שאחרי הסדנאות ואחרי ההתפעלות אני לא מושכת עד הסוף את החוט הזה שקיבלתי מהבורא, אני לא עושה עד הסוף, את ההודיה לבורא, או איכשהו לעורר את ההשפעה שלו על החברות שלי כדי להעביר את האור לחברות.

תדוני עם החברות על ההתרשמויות שלך, ואז תהיה לך הרגשה ברורה יותר עם מה לחזור לבורא.

תלמידה: אין לנו שאלה, אבל אם כבר אנחנו על המסך, אז אולי פשוט נגיד שאנחנו בהודיה על השיעור, כי אנחנו לומדים פה על האמונה, אז אנחנו בהודיה שאנחנו מתקדמים באמונה לקראת הכנס כדי להתאחד כאחד.

בסדר גמור, אנחנו שמחים שאתם תהיו איתנו.

שאלה: מה זה אומר "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה"?

זה אומר להודות לבורא על כך שבכל הנסיבות הוא מעוניין לקדם אותך.

תלמידה: מה זה מצב מיתה ברוחניות?

פירוד מהבורא.

שאלה: מה זה קשר שלם עם הבורא, האם זה להאמין למעלה מהדעת שהכול מגיע ממנו בכל הנסיבות? האם זו הרגשה, מה זו בדיוק אמונה שלמה?

קשר עם הבורא זאת הרגשה פתוחה מצד האדם, שכך הוא מקבל את כל מה שבא מהבורא. האדם פותח את הכלים שלו, וכל מה שהוא מקבל בכלים שלו, ברור לו שזה מגיע מהבורא.

שאלה: האם הודיה אוטומטית יכולה להפוך להרגשה רגשית ואיך זה קורה?

איך זה קורה אני לא יודע, אבל זה יכול לקרות.

שאלה: רצינו להיכנס לכנס בצורה נכונה, כדי להשקיע איכשהו בכלי המשותף, מה כל אחת צריכה לשמור בלב שלה?

שהיא רוצה להתחבר עם כולם, בזה בעצם תלוי הכול.

שאלה: אם אין לנו עדיין נשמה, אז למה כל בוקר כשאנחנו קמים אנחנו אומרים "שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", ומה זה "אמונתך"?

את צודקת, עדיין אין לנו נשמה, אבל יש לנו רשימו, ואנחנו רוצים על ידי הפעולות האלה לעורר אותו, כמו כששותלים גרעין בתוך אדמה.

תלמידה: אני משתוקקת מאוד להגיע לתענוג הזה שמדברים עליו. אם אני עושה מצווה או מעשה טוב ואני שמחה בזה, האם זה התענוג שאנחנו מדברים עליו או שזה עדיין רצון לקבל שלי?

זה עדיין הרצון לקבל שלך.

שאלה: עלינו ללמוד להשתמש בכלים דקבלה שלנו על מנת להשפיע, אבל בפועל אנחנו מקבלים את התיקון לעצמנו. מה לעשות עם הבושה במצב הזה?

בושה זה טוב, היא מתקנת אותנו ובהדרגה תהפוך אותנו כך שלא נוכל יותר לקבל לעצמנו.

תלמידה: השמחה צריכה להחליף את הבושה?

כן.

שאלה: מה זה אומר להיות בתכונות ההשפעה, תכונת האמונה מעל הדעת, על הבסיס של הדעת?

אמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאת לא מביאה בחשבון דעת, ידיעה, אלא רק אמונה למעלה מהדעת, ואת פועלת בתוך התכונה הזו.

תלמידה: מה זה אומר לעבוד בצורה נכונה עם האגו שלי ועם זאת בחיבור עם אחרים?

זה להבין בצורה ברורה מה האגו שלך דורש ממך, להגביל אותו, ולכלול רק את אותן תכונות שהן מעל האגו.

שאלה: למה מצב ההסתרה של הבורא הוא כמו מצב המיתה, וכשאנחנו מחוברים ונמצאים בדבקות עם הבורא זה נקרא נשמת חיים?

כי כך זה, לא נאמר פה שום דבר מיותר.

שאלה: האם כל הנשמות הבדידות משיגות דבקות או רק מי שהתעוררה בו הנקודה שבלב?

דבקות יכולה להיות רק בנשמה שגילתה את עצמה בקשר עם החברים ועם הבורא, ודרך כל זה היא מרגישה את הדבקות.

תלמידה: כיצד נדע שהשגנו נשמה גדולה יותר?

כשנרגיש את זה, אז נבין שכך זה.

שאלה: אמרנו שאם אנחנו לא רוצים להשיג בדעת אז דווקא מוסיפים לאדם דעת. איך להגביר את אותו רצון לשרת את המלך שנולד מתוך זה שלא רוצים להרוויח כביכול?

אני לא יכול לענות על זה, יהיה בלבול. בעוד כמה זמן.

תלמיד: מה זאת אומרת לראות את פני המלך?

אפשר להגיד, במידה הכי קטנה זה האור העליון שממלא את הכלי.

שאלה: דיברנו על אמונה ולהצדיק את הבורא. בזמן האחרון אני מאוד משתדל להצדיק גם כששומעים על כל האירועים הקשים שקורים, על כל ההרוגים. אני כל הזמן שואל את עצמי מה צריכה להיות התגובה הראשונה שלי על זה, ועדיין לא מצאתי תשובה. אני רוצה להישאר בדבקות עם ה', להצדיק את הפעולות שלו, אבל מה התהליך שצריך להיות?

אל תשאל אותי.

תלמיד: אני דווקא רוצה ללמוד ממך, הייתי רוצה לשאול איך אתה מגיב, מה העבודה שלך, איך אפשר ללמוד ממך איך לעבוד עם זה?

אני לא יכול להגיב על זה. אם היה אפשר, אז הייתי מגיב בצורה אחרת.

תלמיד: למה אתה מתכוון?

אני מתכוון לפתרון הסופי.

תלמיד: אבל באותו רגע שאתה שומע שהיה אירוע, מה צריכה להיות התגובה בפנים? ידוע שהכול מאת ה', אני צריך איכשהו להצדיק את העובדה שזה חלק ממערכת, חלק מתהליך של תיקון.

בכל זאת יש הרגשת צער שהבורא לוקח אותנו בדרך הדין, דרך ייסורים. אחר כך זה תלוי בנו, אבל בינתיים זו דרך ייסורים.

תלמיד: מהשבירה של האדם הראשון התחיל תהליך. האדם קיבל רצון לקבל ועם הזמן התחילו להופיע מקובלים שנתנו תרופה איך לצאת מזה, ויש הרגשה שמבחינת האבולוציה היו הרבה תקופות שהיה יותר קל להפטר מהרצון הזה, ולאט לאט נסגרות הדלתות כי העולם הפך אדיש יותר. אפילו לפני 20 שנה הייתה יותר התלהבות, לעומת עכשיו. זה נהיה תהליך סגור הרבה יותר, אף אחד לא רוצה לשמוע. כשאני למדתי מוסיקה לבד אז התקדמתי, והגעתי למעלה, וכשאתה לומד קבלה אתה מרגיש שזה צריך להשפיע על העולם לכיוון הפוך, אבל אני מרגיש שבחוץ מה שגובר כרגע זו האדישות, ואנשים מסתגלים מהר יותר לכך שכל אחד בתוך עצמו.

זה נכון, אבל אין מה לעשות זאת תגובה בגוף שלנו שאנחנו לא יכולים לשנות, אלא להבין שכך הגוף מגיב. אני מקווה שיבוא הזמן ואנחנו בכל זאת נוכל לתקן את זה.

שאלה: כשאני הגעתי לחוכמת הקבלה באתי לגלות את הבורא ורציתי שהבורא יעזור לי. כעת הבורא כל כך התעלה בעיניי, נהיה כל כך גדול שבשבילו אני מוכן להשפיע לכולם, לרב, לחברים, לכלי עולמי, לכל העולם. אני לא צריך את הגילוי של הבורא, להיפך, אני אתבייש אם הוא יתגלה, אני רוצה להסתתר ממנו כי הוא כל כך גדול בעיניי. איך האמונה שתיארתי כרגע נקראת?

זאת נקראת "אמונה פשוטה", שאתה לא רוצה שום דבר מלבד אותן האפשרויות שהבורא נותן לך כדי שתוכל לעזור לאחרים, שתעלה אותם, תעודד אותם וכן הלאה.

תלמיד: בזה אני מהנה את הבורא?

כן.

שאלה: לגבי מוות רוחני, האם הוא בלתי נמנע בכל מדרגה, או שאנחנו יכולים להימנע ממנו, או שזה דווקא מביא אותנו ומצמיח בנו את האמונה מעל הדעת?

בכל מדרגה של העלייה הרוחנית, האדם חייב להרגיש לרגע אחד שהוא עובר את המיתה, ואז המדרגה הבאה נפתחת לפניו והוא נכנס אליה, זה הכרחי להתפתחות שלנו.

שאלה: מה זה אומר במצב המוות לקבל על עצמי את העבודה באמונה למעלה מהדעת, איך עושים את זה?

במצב המיתה עצמה אנחנו לא מגלים את עצמנו, אלא מה שאנחנו מחשיבים כניתוק מהדרך, מהבורא. למצב הזה אנחנו קוראים מצב שדומה למיתה. צריך להתרגל למצבים האלה ולהבין שהמצב הרוחני שלנו, החיים הרוחניים שלנו, הם גבוהים הרבה יותר מזה.

תלמידה: מה זה אומר לקבל עליי את העבודה הזאת?

להמשיך, למרות שלפעמים מרגישים טוב פחות או טוב יותר.

שאלה: איך לא לקלקל או לאבד את העבודה שהבורא נותן לנו?

להתכלל בה יותר וכל הזמן ולהשתדל להתקדם, זאת התשובה.

שאלה: התפילה שאנחנו אומרים בבוקר "מודים אנו לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בנו נשמתו בחמלה רבה". האם זה צריך להסתיים ב"לדבקה בך"?

אבל היא לא מסתיימת בזה.

תלמיד: לא לשם כך אנחנו עושים את זה?

לא חשוב. אתה יכול לחשוב, אבל אתה חייב להגיד במילים אלה כל מה שכתוב.

שאלה: בכתבי מקובלים כתוב שיש אמונה שלמה ואמונה חלקית, מה הכוונה?

אמונה שלמה היא אמונה בכל הכלים שלנו, בכל רגע נתון שהם כבר התגלו. אני לא יודע מה עוד יתגלה במדרגה הבאה, אבל בכל הכלים שהתגלו עד הרגע, וכאשר כל הכלים האלו יתמלאו באור החסדים אז אני נמצא באמונה שלמה.

תלמידה: מה זה אומר אמונה חלקית?

חלקית זה בהתאמה, שלא כל הכלים שלי התמלאו לגמרי באור החסדים.

תלמידה: אם הבורא נתן מתנה, הזדמנות לעשות פעולה דלהשפיע ואחר כך מגיעה ריקנות, מה צריכה להיות העבודה מצידי?

לבקש מהבורא שייתן לך עוד מצבים כאלה.

שאלה: האם אפשר לומר שכאשר אנחנו מחברים את כל הנקודות שבלב, אנחנו מגדילים את הנשמה שלנו ויוצרים כלי לגילוי הבורא, שאנחנו מתחברים ומכוונים את הרצונות שלנו לבורא?

כן.

תלמידה: האם הנקודה שבלב קשורה לאמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמידה: כשאנחנו מושכים את המאור מהמקור.

כן.

שאלה: הטקסט אומר "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה", זה חלק מתפילה. האם כאשר אני מתעורר ניתן דבר ראשון להודות לבורא על זה שאני חי ושיש לי אפשרות לחשוב עליו, ולחזור להרגיש את התענוג הזה?

כן.

תלמידה: האם עלינו ללמוד או להכיר את תפילות השחר כמו תהילים?

כן, אנחנו יכולים. תשתמשו בזה ותראו מה התוצאה.

שאלה: נאמר שהתורה מתארת לנו את רצון הבורא. מה היא האמונה שעלינו לקבל מהתורה?

בהתאם למה שאנחנו צריכים להשיג. אמונה היא בסך הכול תנאי, כוח שמעלה אותנו ופועל כמו אור חוזר, שעל ידו אנחנו יכולים להשיג את מה שרוצים.

תלמידה: רצינו להודיע שבכנס ב-18 וב-19 במאי יתכנסו חברים מכל העולם, והחברים שלנו בטוקיו שכרו מקום כדי להשתתף עם כל הכלי העולמי בשיעורים. זאת שמחה גדולה עבורנו, כי הרבה זמן לא יכולנו להתאסף, וסופסוף הבורא נתן לנו אפשרות להתאסף פיזית, ולא רק החברים הוותיקים יתאספו אלא גם הסטודנטים החדשים. אנחנו בהודיה גדולה לחברים שמכינים את הכנס, ולחברים שבכל יום לומדים בשיעור את החומרים של ההכנה לכנס, כדי שנתקדם יחד לבורא.

תודה לכם. אני מאד מקווה שתהיו איתנו בכנס, אנחנו מחכים לכם. תשתדלי ליצור קשר בין פתח תקווה לבין יפן, ואני בשמחה אקדיש לכם זמן ונשמע את החברים שלנו שם.

תלמידה: אנחנו מתכוננים גם מבחינה טכנית, אני מקווה שהכול יהיה בסדר, נהיה יחד והבורא איתנו.

מדהים.

שאלה: אם נשחק באמונה בהשפעה כאילו אנחנו כבר נמצאים בזה, האם זה יזרז את קבלת האמונה?

כן. זה יאיץ את זה.

שאלה: אנחנו לא בדיוק יודעות מה קורה בתקופה האחרונה, אבל מרגישות שמשהו בנו השתנה. איזה שאלות לשאול את עצמנו כדי לשמור על הדרך שלנו ישרה וברורה לבורא?

השאלות הן פשוטות, איך אנחנו יכולות להיות יותר ויותר קשורות יחד כדי שהבורא יתגלה בנו, בקשר שלנו.

שאלה: כבר ארבע שנים אנחנו עובדות עם כל החברות בעשירייה כדי לבנות את הכלי המשותף. וכיום יש חברות שלא מגיעות למפגשים שלנו, אבל הן לא ממש עזבו. איך לשמור על כוח, על תפילה, על אמונה למעלה מהדעת, כדי שנוכל להרגיש את החיבור עם אותן חברות בדיוק כמו שאנחנו מרגישות עם החברות שכן מגיעות? ואיך נוכל לפתח את הקשר איתן אפילו יותר, כדי שלא נאבד את החיבור שבנינו במשך ארבע השנים האחרונות?

נהיה בקשר גם באמצע השבוע, תכתבי, ואנחנו נשתדל לבנות פס שכל הזמן נהיה קשורים בו.

תלמיד: הרבה שנים לא היו כנסים פיזיים באפריקה בגלל התנאים שם. ועכשיו פעם ראשונה יהיו שלושה כנסים באפריקה - בטוגו, בחוף השנהב ובקונגו. מכיוון שיש להם לפעמים הפסקות חשמל, האינטרנט נופל, לכן נתפלל שכל הזמן הם יהיו יחד איתנו ויתחברו איתנו בכנס הזה המאוד מיוחד.

(סוף השיעור)

---

1. מתוך תפילת ברכת השחר, סידור.↩