שיעור בוקר 14.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

במה שהבורא מכה הוא מרפא - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא - במה שהבורא מכה הוא מרפא, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 10.

במהלך החיים, ככל שאנחנו מכירים את עצמנו, את ההיסטוריה שלנו ושל כל האנושות, איך אנחנו גדלים, איך אנחנו מתקיימים, איך אנחנו עוברים את החיים, אנחנו רואים שהרבה דברים מגיעים אלינו בצורה לא כל כך נעימה, בצורת מכות, ייסורים, פחדים, חרדות, מצבי ייאוש. אפשר אפילו לפנות לרופאים, לארגוני הרופאים, ולראות לפי המחקרים שהם עושים לגבי מצבם של האנשים, שרובינו נמצאים בכל מיני מצבים קשים, לא טוב לנו, אנחנו לא מרוצים מהחיים, כמה מעט אנחנו שמחים לעומת כמה אנחנו עצובים וכן הלאה.

למה זה כך, מה קורה? האם על ידי זה שאנחנו עצובים אנחנו מתקנים משהו? לא, אנחנו לא רואים שמזה בא התיקון. ולכן אנחנו צריכים להבין מה צריך להיות היחס הנכון שלנו לחיים, לבורא, למקור הבעיות שלנו, לדאגות, האם כדאי לנו באמת לשנות את עצמנו. כתוב "והיית אך שמח"¹, הבורא רוצה שנהיה שמחים. למה? אם החיים מגיעים ממנו והוא "טוב ומטיב", אז בטוח שמה שאני מקבל, על אף שאני לא מרגיש דברים טובים, זה ממנו. אבל כמו שילד קטן לפעמים אומר "אמא רעה" ותוך כדי מרביץ לה, כך אנחנו מבינים את החיים. אז מה קורה כאן?

יש כאן כמה פסוקים, בואו נלמד ונבין אותם.

קריין: אומר בעל הסולם.

"אם הבורא נותן מקום עבודה, אז הצדיקים האלו שמחים מאד. לכן דרשו "ראשון לחשבון עונות", שזה הוא שמחה להם, מזה שיש להם עתה מקום עבודה. היינו, שנעשה עתה נצרכים לה', ויכולים לבוא עתה לידי מגע הדוק עם ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

זאת אומרת, למה דווקא כשבאים כאלו מצבים שנקראים "ראשון לחשבון עונות", יש שמחה לאנשים שמבינים איך להתייחס לחיים בצורה נכונה, איך להתקרב על ידי זה לבורא, איך לראות את הדברים נכון? מפני שאז יש להם מקום עבודה, אומר בעל הסולם, כי האדם נעשה נצרך לבורא, שהבורא יקרב אותו, ואז הוא נעשה יותר קרוב לבורא. כמו שאם התינוק בוכה, כשמשהו לא טוב לו, אז אנחנו לוקחים אותו על הידיים, מחבקים אותו וכך הוא נעשה יותר קרוב אלינו ונרגע, כך אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו. אז אל תשכחו, שכל המצבים הלא נעימים שאנחנו מרגישים בחיים שלנו, בעולמו של הבורא, הם כדי שנרצה להיות יותר קרובים אליו, להתקרב, להתחבק כמו ילדים קטנים כלפי ההורים, ובצורה כזאת הבורא ירחם עלינו עוד יותר, ויהיה לנו מגע הדוק עימו.

שאלה: נאמר כאן "מקום עבודה". מה העבודה?

העבודה היא שאני צריך להבין כשהבורא נותן לי איזה רגעים של עצבות, ולא כל כך טוב לי, שעלי להרגיש את עצמי שאני דווקא קרוב אליו, שהוא רוצה בהתקרבות שלי, שהוא רוצה תשומת לב ממני, שאני ארצה להיות על הידיים שלו כמו תינוק, וכך שכולנו נכנס לקרבתו.

תמחישו את זה, תנסו לראות שזה מה שהבורא רוצה. ולכן אין לו אפשרות אחרת לפי חוקי הטבע אלא לבצע כאלו פעולות כך שאנחנו נרצה להיות על הידיים שלו כמו ילדים קטנים. ואנחנו בהחלט יכולים להגיע לזה ולהרגיש שאנחנו נמצאים על הידיים שלו, וזה המצב שמציל אותנו מכל מה שיש לנו, מהכול, אין מצב יותר טוב.

שאלה: מה זה אומר להימצא על הידיים של הבורא?

להימצא על הידיים של הבורא זה אומר שמכל המצבים שלי, הבעיות, הדאגות, חוסר ההבנה, אני מבין רק דבר אחד, אם אני נמצא על הידיים שלו ואני נדבק אליו, זה המצב הטוב ביותר מכל מה שיכול להיות. אני נמצא באמונה למעלה מהדעת, אני נמצא בדבקות הכי גדולה, בחיבור הכי גדול עם הבורא, ואפילו שאני לא מתוקן, זה מה שאני יכול לעשות, ולכן כך אנחנו מתקרבים אליו.

האמת שלבורא יש לב גדול מאוד, ורק בעזרת כאלו מצבים אנחנו יכולים להשיג כזאת דבקות עם הבורא כך שפשוט נגלה בו את עצמנו, וזאת האמת.

תלמיד: אז אני מתחבק עם הבורא כיוון שאני רוצה להסתתר מאיזה בעיות שלי או מפני שאני אוהב אותו?

אנחנו לא מתחילים מזה שאנחנו אוהבים אותו, אנחנו מתחילים מזה שאנחנו רוצים לברוח מאי נעימויות, מבעיות, מפחדים, מכל מיני דברים כאלה, על ידי כך שהוא יסתיר אותנו בצילו. ואחרי זה אנחנו כבר יכולים להתחזק ולהשיג מצב שבו כבר לא נהיה כאלה אגואיסטים קטנים, אלא נלמד, נברר איך אנחנו בכל זאת יכולים לגלות את היחס שלנו לבורא.

שאלה: לגבי "ראשון לחשבון עונות", האם אני צריכה להבין שזה עוון ואחרי זה לבקש מהבורא שישחרר אותי מזה, איך מתבצע התהליך?

בדיוק כמו שאת מתארת לעצמך. הבורא כאילו דוחה אותנו, אנחנו מתחילים להבין שאנחנו נמצאים לא בדיוק לידו, ומבקשים להתקרב אליו, להיות על הידיים שלו כמו ילד.

שאלה: כבר יש הרגשה שאנחנו על הידיים של הבורא. קל לראות למה העולם הפך, ואני מבין שאנחנו מגלים את האגו שלנו, אבל אנחנו כאילו נמצאים באיזה אי לבד עם הבורא ומבקשים ממנו שיציל את העולם הזה. אנחנו כאילו בצד השני, ולפחות נלחמים בזה, ואנחנו כבר על הידיים של הבורא, וכל זה הודות לך רב יקר, אנחנו מעריצים אותך על זה, זאת ההרגשה.

תודה. כמובן שזה לא הודות לי אלא הודות לכם, כי אני לבד לא הייתי עושה שום דבר. הבורא נוהג כך דווקא הודות לכך שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים להתקרב אליו.

שאלה: מה זה "ראשון לחשבון עונות"?

זאת אומרת שנצטרך בכל זאת להפוך את עצמנו, ואיפה שאנחנו רואים את הדחייה, אנחנו נראה דווקא אהבה של הבורא. אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: במה תלוי המקום לעבודה שנותן הבורא, ביגיעה המקדימה שלנו, בספר האנשים או במשהו אחר?

בהרבה מאוד פרמטרים, תנאים. התנאי העיקרי הוא שורש הנשמה, עם זה לא יכולים לעשות כלום, כאלה אנחנו נולדים, ולכן הבורא מושך אותנו. אבל לאחר מכן כבר הכול מתכוונן לפי המאמצים המשותפים שלנו.

שאלה: להיות בצילו של ה' זה מצב מועדף?

כמובן. זה להיות הכנף שלו, תחת המסך שלו.

שאלה: אדישות זה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות כי אז אין חשיבות לבורא. האם הבורא נמצא רק בשני המצבים ההפוכים האלה והאם הבקשה שלנו היא זו שמעוררת את עוצמת הקרבה אליו?

כן.

שאלה: כתוב ש"הבורא שונא את הגופים בעבודה". אבל אנחנו צריכים את הגוף כדי לעבוד ולפעול, אז מהי הדרך הנכונה?

הדרך הנכונה היא שבמידה שאנחנו מחזיקים את עצמנו בחיבוק, במידה הזאת אנחנו יכולים להתקרב לחיבוק עם הבורא. יש שתי פעולות, פעולה ראשונה היא להתקרב לחברים, להתחבק, להחזיק את עצמנו יחד, ופעולה שנייה היא להגיע יחד לבורא כדי לחבק אותו.

שאלה: אני מנסה להבין מה זה אומר להיות בידי הבורא. ההרגשה שלי שהעבודה דורשת הרבה לחץ וכל הזמן לרצות להשתנות ולשנות את עצמנו. איך להיות במצב הזה של מנוחה, לשחרר שליטה, לסמוך עליו, כשאנחנו כל הזמן צריכים להכיר את הרע שבנו?

רק על ידי ביטול האגו שבלב אנחנו יכולים להתקרב לבורא.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו משתמשים בביטוי להידבק בעשירייה, בבורא. מה זה המצב הזה של להידבק?

להידבק זה שאני לא זז מהצורה הזאת. כמו ילד שנדבק לאימו, למשהו טוב, למשהו גדול, זה אומר להידבק. כלומר הוא רוצה להתחבר עם זה, הוא רוצה להיות תחת ההגנה של הכוח הזה.

שאלה: איך אני יכול להרגיע את עצמי? האם זה לא הבורא שאמור לעשות את זה?

הכול נעשה לפי בקשת האדם.

שאלה: יש פעמים שהעשירייה כביכול שוטפת ממני את כל הרצונות הוולגריים האלה ועוטפת אותי באהבה. האם הכוח הזה בתוך העשירייה שלי הוא הבורא? ואיך אפשר להרגיש את הכוח הזה בכל הנסיבות, מה שלא יהיה?

זה שהכוח שנמצא בתוך העשירייה הוא הבורא, זה בטוח. אם אתה מבטל את עצמך ורוצה להרגיש אותם, להתכלל בהם, להתחבק איתם, אז כך אתה מתקרב לבורא. לפני שאתה פונה לחבר אתה חייב לתאר לעצמך שאתה הולך להתקרב לבורא, וככל האפשר להיות דווקא בנטייה לבורא, והחבר הוא הצורה החיצונה.

שאלה: אם אנחנו נמצאים על הידיים של הבורא, האם הוא ימשיך להחזיק אותנו על הידיים שלו, או שהוא ירחיק אותנו ממנו?

אנחנו צריכים להיות מודעים למצבים, ועד כמה אני יכול בכל מצב להיות קרוב יותר לבורא. יותר קרוב זה לא שאני לא יורד מהידיים שלו, לא. יותר קרוב לבורא זה שאני מודד מה אני יכול לעשות כדי שהוא ירגיש אותי שאני יותר דומה לו, כך מתקדמים. אנחנו צריכים לחיות בזה, ואז נראה איזה שינויים יש בזה. בואו נראה איך זה משתנה.

שאלה: יש לי תחושה שאני נמצאת בבני ברוך במצב לא נעים, אבל אני מרגישה בושה שאני מרגישה את המצב כלא נעים. איך אני יכולה להשתמש בהרגשה הזאת של הבושה בלימוד?

למה את מרגישה לא נעים אם את נמצאת בתוך בני ברוך?

תלמידה: יש לי הרגשה של בושה מזה שאני מרגישה את המצב כלא נעים.

למה? זה לא מובן. האם הילד מרגיש בושה כלפי אימא שלו כשהוא מקבל ממנה, כשהיא מטפלת בו? לא. הוא כל הזמן מרגיש שהוא שלוט עליה ומראה את השליטה שלו, ואנחנו לא רואים בזה שום דבר רע. זה לא מובן לי.

שאלה: כשאנחנו מגיעים למצב של דבקות בבורא, מהי העבודה שלנו?

להתקדם לדבקות השלמה עד שכולנו מחבקים את כול האנושות, את כל הטבע, דומם, צומח חי, וכולנו נדבקים בבורא כאל מקור החיים.

שאלה: מדוע חשוב להעריך או למדוד את העוונות שלנו?

כי כך נהיה יותר מודעים מה עלינו לעשות, מה לתקן, מה לשנות, כדי להיות יותר דבוקים בבורא.

שאלה: למה בחכמת קבלה הרצון נקרא לב? האם זה קשור לזה שאנחנו לא משתמשים במילה לב כמקום שממנו יוצאים הרגשות?

זה בגלל שאנחנו צריכים להרגיש חיסרון, ריקנות שבלב, זו הפנייה שלנו לבורא. לכן אנחנו גם מחכים לתשובה ממנו בלב, שהתשובה תגיע ללב שלנו.

שאלה: שמעתי שאמרת שאם אישה רוצה משהו, אז היא תשיג את זה. מה אני צריכה לעשות כדי לשכנע את הבורא לתת לכל החברות שלי בעשירייה ובכל הכלי העולמי, בהנהגתך, את הגילוי של הבורא בכנס המתקרב, לכולם "כאיש אחד בלב אחד"?

תבקשו מכל החברות ומכל החברים בבני ברוך בכל העולם, שיחד איתכם הם יעלו את הרצון לבורא - הם רוצים רק דבר אחד, שהוא ייקח אותם וייתקן אותם, כדי שהם יוכלו לאהוב זה את זה ודרך האהבה הם יוכלו להביע את האהבה שלהם לבורא וכך כלפי כל באי העולם.

תלמידה: האם זאת עבודה שאני עושה בתוכי?

זה מה שאנחנו מבקשים.

שאלה: הרצון של הבורא היה לשבור את נשמת אדם הראשון, אבל אני הרבה פעמים מרגישה שזאת אשמתי. יש בי מין בושה ואפילו כעס על העולם כי זה הכול אני. איך לעבוד עם זה, והאם זאת הרגשה נכונה? למה אני מרגישה בושה ואשמה כלפי הבורא על כל השבירה?

זאת הרגשה מצוינת וטובה מאוד. תבקשי מהבורא שיתקן אותך, שיעלה אותך מעלה, כי את רוצה בתיקון שלך לתקן את כל יתר העולם, והוא יעשה זאת. יש לך הרגשה מאוד טובה ונכונה.

שאלה: מה זה אומר להיות דבוקה בבורא? כי הדבקות הזאת משנה כל פעם את התכונות שלה. לאיזו דבקות להשתוקק?

מה זה אומר להיות בדבקות עם הבורא? זה אומר להתמוסס בו, בתכונותיו, ברצונותיו, בדרישותיו, בכול, כאילו שאת לא קיימת, את כל כולך מתמוססת בו. כמו שאת זורקת קוביית סוכר לתוך תה ואט אט היא נמסה שם, בדיוק כך גם את רוצה להתמוסס בבורא.

תלמידה: ויש בזה שמחה.

כן, יש בזה שמחה אדירה. הבורא סופג אותך ואת סופגת אותו.

שאלה: אנחנו ביקשנו את הכרת הרע, כבר כמה ימים אנחנו מבקשות, והבורא גילה לנו שאנחנו שבורות לשני חלקים. חלק אחד רוצה בירורים וחלק אחר רוצה להצדיק הכול ולהתפלל. במה להתמקד כדי שהעשירייה תישאר שלמה?

העיקר לעשות את זה. האדם לא צריך לאנוס את עצמו, הוא צריך לבדוק את הלב שלו ולהתקרב למה שהוא רוצה.

קריין: קטע מספר 11.

"אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")

שאלה: למה הכוונה בקטע ל"סביבה"?

כל מה שסביבך.

תלמידה: אבל אנחנו לומדות שאנחנו צריכות לחפש את הרע בתוכנו, יוצא בקטע הזה שיש רע חיצוני.

כשאני מתקדם, אני לסירוגין מרגיש רע בי, באחרים, בבורא, בכל דבר. כל זה משתנה ואני עושה בירור על כל מה שמתרחש ובצורה כזאת מתקדם.

שאלה: בעזרת מה אדם זוכה לראות רק טוב בכל מה שסובב אותו ובכל המעשים של הבורא?

בזה שהוא מנסה להתקרב לבורא הוא מתחיל להרגיש שסביבו יש רק טוב.

תלמידה: האם זה מצב קבוע, או שאחר כך הוא יכול להשתנות למצב הופכי?

זה יהיה לסירוגין, ולאחר מכן, בסופו של דבר זה יהיה קבוע, אבל לא מיד.

שאלה: למה קורה השינוי הזה? הרי אנחנו רואים את אותן עובדות.

מי רואה את אותן עובדות?

תלמידה: האדם.

לא. האדם כל הזמן רואה מצבים משתנים, יחסים, פירורים של הכול, האדם לא רואה שום דבר קבוע. אדם צריך להיות בררן יותר כלפי עצמו איך הוא רואה את העולם.

קריין: קטע 12, אומר הרב"ש.

"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. 

ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: אם מערכת היחסים בין האדם לבורא היא מערכת יחסים של אב ובן, הבורא רוצה שנגדל, אז האם זה הרצון היחיד של הבורא? הבורא שאין לו רצון והוא לא משתנה, האם הוא יכול לרצות משהו?

הבורא רוצה רק דבר אחד, שאנחנו נהיה כמוהו, כי זה המצב היחידי השלם.

שאלה: איך זוכים לזה או מי זוכה לזה שמראים לו את האגו, שמראים לו את הרע שבו?

זה תלוי בסביבה. ככל שהאדם מסדר לעצמו סביבה נכונה, ומראים לו כל מיני מצבים, אז הוא יוכל לעבד נכון את המצבים האלה על ידי הסביבה. אם יש לו קבוצה, אם הוא קשור אליה, אם הוא לומד, משתתף, אז אפשר לתת לו יותר ויותר הבחנות.

תלמיד: הבורא נסתר, אנחנו לא מגלים אותו, זה רק על ידי גילוי הרע, זה מה שכתוב שבמה שהוא מכה הוא מרפא.

כן.

שאלה: בקטעים יש התייחסות לבורא, אבל זה מצב גבוה. הרי לאדם יש קודם כל טענות כלפי החברים, כלפי השיטה, כלפי הרב, אבל אין לו כל הזמן שיח כזה שהבורא עושה לו משהו לא בסדר, כי זה מצב די גבוה. בטקסט אנחנו לא רואים בירורים קטנים כאלה שלאדם נראה שהחברים שלו לא בסדר או משהו אחר, אז איך להבין את זה?

לא צריך לפרש את זה בשום דרך, צריך פשוט לפנות לבורא. שלא יהיה לך אל זר, כלומר שהבורא לא יהיה מרוחק ממך.

תלמיד: הייתי בכל זאת רוצה להגיע לדרגה הזאת. האם צריך ממש בחוצפה להגיד שאני מול הבורא כל הזמן ואת כל החשבונות להפנות אליו?

האם גם ילד פונה לאימו בצורה כזאת רשמית כמו שאתה רוצה לפנות לבורא?

תלמיד: לא, הוא פשוט צועק עליה.

אז תחשוב.

שאלה: אמרת שהסביבה יכולה לעזור לאדם לראות את המצבים והאדם צריך לעבד אותם. אבל יש בעיה בעיבוד הזה, זאת אומרת אני מנסה לאהוב את החברים והבורא עושה איתי חסד ומראה לי שאני לא באמת אוהב אותם, אבל במקום להבין את זה ולהתפלל, אני מנסה לאהוב אותם עוד יותר וחושב שאני עושה משהו נכון ולא באמת מבין את החסד שהוא עושה איתי. איך אני יכול לצאת מהלופ הזה ולעבד נכון את המצבים?

אתה צריך לראות את הבורא שהוא היסוד לכל הבריאה, וכל העבודה שלו, המעמד שלו, הרצון שלו, הוא להביא אתכם לחיבור אליו.

שאלה: כתוב שהבורא מראה את המצב האמיתי, ואז האדם פונה בתפילה אמיתית. אם בן אדם רואה את המצב הזה, אז האם יכולה להיות תפילה אמיתית מביקורת, לא מהודיה? כי קודם צריך להרגיש הודיה, אבל במצב הזה קשה להיות בהודיה. האם תפילה מביקורת מתקבלת?

כל תפילה מתקבלת.

שאלה: כתוב כאן שהבורא גילה לי את הרע וזה נקרא חסדים, אז מהי חכמה?

אלו חסדים מצד הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין חסרונות שאדם רואה מבחוץ לבין חסרונות שאדם מגלה שנמצאים בתוכו בסיטואציות קיצוניות? למשל משהו יוצא מתוכו, ואז הוא יודע שזה ממש בא ממנו ולא מבחוץ. האם יש הבדל בעבודה בין שני המצבים האלה?

האדם צריך בכל זאת להתקשר לסביבה, ואז כשהוא נמצא בתוך הסביבה הוא יראה איך נכון להשתמש עם אותן התכונות שעכשיו מתגלות בו.

תלמיד: כשאני מגלה חסרונות מחוץ לי אני מבקש מהבורא שיעזור לי לכסות באהבה, וכשאני מרגיש שזה ממש יוצא מתוכי, האם אני צריך להיות באותו יחס?

כן.

שאלה: כשהילד גדל הוא עובר לחיים עצמאים וההורים כבר לא יכולים להשפיע עליו. איך ביחס עם הבורא קורה תהליך ההתבגרות הזה?

כשהאדם גדל הוא מתחיל להבין יותר את עצמו ואת הבורא, ובמקרה כזה הוא יותר דומה לבורא.

שאלה: אני מרגישה שאני בטוחה בבני ברוך, אבל לפעמים אני מרגישה לא נעים מדברים שהבורא שולח לי בחיים. ואני מתביישת בעצמי בגלל שאני לא יכולה להצדיק את הבורא. איך אני יכולה להשתמש בתחושת הבושה הזאת בצורה נכונה בלימוד שלנו?

את זה צריכים ללמוד, אני לא יכול להסביר לך את זה. זה כמו בחיים שלנו, אי אפשר ללמד מה זה נקרא בושה, כשאני מגלה עד כמה אני יכול להשפיע לבורא ואני לא עושה את זה, כתוצאה מזה יש לי בושה.

שאלה: לקראת הכנס השיעור בעיקר בנוי משאלות, איך להתכונן לכנס ובכלל לכל שיעור, כי לפעמים השאלה מגיעה מהחומר, לפעמים מהעבודה בעשירייה או שיש דרישה, איזו שאלה יותר מכוונת לחיזוק הכלי העולמי?

ככלל יש כאלה כתבים אצל המקובלים שבהם מסבירים שהכול בנוי על שאלות ותשובות, לכן אתם צריכים לשמוח על השאלות של החברים ולהשתדל בעצמכם לענות על השאלות האלה באופן עצמאי, זה מה שאני יכול להגיד. העיקר שיהיו שאלות ותשובות.

שאלה: הפנייה לבורא לחיבוק החם שלו נותנת תחושה של ייחודיות, של חשיבות והתחושה הזאת כואבת, אז האם בכך יש עבודה נוספת?

לא. אנחנו צריכים להבין שברוחניות אם אני הולך לברר את המצבים שלי ולהתקרב לבורא אפילו שזה לא כל כך נעים, אני שמח.

שאלה: מה זה אומר שכל תפילה מתקבלת? הרי לא כל תפילה היא מ"ן שמקבלת מ"ד, נכון?

כל תפילה מתקבלת, האם אנחנו מרגישים את זה או לא, זו כבר שאלה אחרת, אבל כל שאלה, כל תפילה, כל פנייה שלנו מתקבלות.

תלמידה: למה אנחנו מבקשים על המילוי במקום על החיסרון, על הכלי. למשל, אנחנו כל הזמן מבקשים "תחבר בינינו, תן", במקום לבקש תן לנו את החיסרון לחיבור?

גם על זה אנחנו מבקשים. אבל אז החיסרון לחיבור יהיה המילוי.

תלמידה: אז לא עדיף לבקש "תן לנו חיסרון לרצות לאהוב"?

אבל אם יש לך את החיסרון הזה והוא הכי חשוב אז תבקשי.

תלמידה: אבל האם באמת יש לי אותו? אני לא עובדת על עצמי שיש לי אותו?

תעבדי עליו שיהיה לך מה שאת מחליטה.

תלמידה: לשם כך אני צריכה לבקש כי רק הוא יכול לתת לי את זה?

נכון.

תלמידה: אחרת אני אוהבת רק את עצמי וחושבת שאני אוהבת את החברות?

נכון.

תלמידה: אז עדיף לבקש שייתן חיסרון לרצות חיבור, לרצות לאהוב את החברות כמו את עצמי, לרצות להידמות לו?

נכון.

שאלה: האם החסדים הם השכר שלי או שלנו?

כן, יכול להיות שזה השכר. מה שאני רוצה לקבל, לשמוע זה השכר.

שאלה: כשהאדם מבין שמה שקורה איתו זה מגיע מהבורא ושבזה שהוא מנסה לעשות את התיקונים ולהתגבר על דברים, הוא יכול לתת לבורא נחת רוח, מה חסר לתלמיד שהוא לא יכול לעשות את זה בשמחה?

חסר לו אמונה בבורא כטוב ומטיב. חוסר שמחה זה חוסר אמונה.

תלמיד: יש מצבי ביניים שהאדם באמת בתחתית במצב שבור והוא רואה שרק הבורא יכול לעזור לו ויש כזאת אינטראקציה עם הבורא שהאדם באמת יכול לשמוח על זה שיש לו אפשרות לפנות לבורא. אבל יש מצבי תיווך או שהוא תמיד צריך להיות ממש בתחתית כדי שתהיה לו אפשרות להרגיש שמחה?

לא חובה. לא.

תלמידה: לפעמים אני מרגישה שהרע מתגלה ואני לא מרגישה שהוא כאילו שייך אלי, איך אני יכולה להתפלל מתוך מצב כזה?

יכול להיות שזה לא רע ששייך לך אבל שייך לספקטרום של אנשים, לקבוצה או אפילו יותר מקבוצה, אז את צריכה לחשוב על זה ולקבל את הרע הזה ששייך להתקדמות הכללית, וזה עוד יותר חשוב.

שאלה: בהמשך לשאלה על החיסרון, שאנחנו בונות תפילה משותפת החברות מבקשות למשל תחבר אותנו ואני לפעמים מרגישה שאין לי את הרצון הזה שהוא יחבר אותנו. האם אני יכולה להוסיף לאותה התפילה שיהיה רצון לחיבור, ויוצא שאני אולי מורידה קצת, אין לי את זה אבל אני מרגישה את זה. אז איך אפשר לחבר את זה לתפילה המשותפת?

תנסו וזה ישנה אתכן. את תשתני כמה פעמים עד שתוכלי להיכנס ולהרגיש איפה את נמצאת.

תלמידה: אבל בכל זאת אפשר לחבר את זה, צריך לחבר את זה בתפילה אחת?

כן.

שאלה: כשנגמר השיעור וחוזרים לחיים הגשמים כל אחד בעיסוקו, אני מרגישה שהחיים פשוט מתבזבזים ואני יכולה לשכוח מהתפילה ולשכוח מדבקות בבורא, מה לעשות כדי להחזיק בתפילה גם מחוץ לשיעור?

לכי ליתר השיעורים, תשמעי מה קורה שם. יש לך הכול בארכיון.

שאלה: כל יום אתה עונה כאן על השאלות שלי ואני מודה לך על זה. אני מנסה להיות בהודיה, אני יכול גם להיות בהודיה לבורא אבל אני דוחף את הדלת ואני לא מקבל תגובה נכונה. למה לצפות?

אתה תעשה מה שמוטל עליך הכי טוב, ומתי שהבורא יראה שצריכים לענות לך הוא יענה. האמת שהוא עונה כל הזמן אבל בצורה שאתה לא מרגיש בינתיים.

שאלה: איך אנחנו יכולות להיות ערבות לחברות אם כל אחת עוברת תיקון אישי?

אתן פשוט רוצות לתמוך זו בזו. זה מה שאומר להיות בערבות, לתמוך.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו לא מרגישים את התשובות שלו? מה זה "לא מרגישים"?

ברור שאתה לא מרגיש את התשובות שהבורא נותן לך. אבל הוא נותן ונותן נכון וממלא אותך עם כל התשובות עד הסוף. אבל אתה כאילו לא קבלת שום דבר.

תלמיד: איפה למצוא את הכלי הזה שימלא בתשובות?

זה תלוי בעדינות הנפש.

תלמיד: אז איך לזכות את הנפש, כי היא מאוד עבה?

אתה צריך לבקש מהבורא את עדינות הנפש, שיעשה אותך יותר עדין.

(סוף השיעור)

---

1. כי יברכך יהוה אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח (דברים ט"ז, ט"ו)↩