שיעור הקבלה היומיDec 26, 2018(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ו'. חלק ט"ז, לוח השאלות לפירוש המלות

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ו'. חלק ט"ז, לוח השאלות לפירוש המלות

Dec 26, 2018

שיעור בוקר 26.12.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'ע', עמ' 2070,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות",

שאלה ר"ד

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע', עמוד 2070, נושא "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", בלוח התשובות לפירוש המילות, שאלה ר"ד.

"רד) מהי עלית האור מחצי ת"ת ולמטה"."

שוב השאלה, "רד) מהי עלית האור מחצי ת"ת ולמטה".

"מהי עלית האור מחצי ת"ת ולמטה. רד) הנה בפועל לא נעשה ענין צמצום הב' רק בפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, המלובש בתוך פרצוף תנה"י דא"ק מטבורו ולמטה. ובו עלה מלכות המסיימת דעוה"ז, אל נקודת החזה שלו, והוציא את הכלים שמחזה ולמטה לבחינת חלל פנוי, שהם נעשו המקום לבי"ע. וכן כל הענינים שנתחדשו עם צמצום ב' מתחילים רק מטבור דא"ק ולמטה. כי כל מיעוט מתחיל לשלוט רק ממקום יציאתו ולמטה, ולא כלום למעלה ממקום יציאתו.

אמנם הזווג להוציא הע"ס דנקודים על הדרכים של צמצום הב', היה מוכרח לצאת בהעליון ממנו, שהוא פרצוף הכללי דס"ג דא"ק, מבחינת מה שהוא כולל טעמים ונקודות יחדיו, שנמצא מתחיל בפה דע"ב דא"ק, ומסתיים בנקודה דעוה"ז, בשוה עם פרצוף א"ק הפנימי, לפיכך נבחן גם בו ענין עלית מלכות המסיימת אל חצי ת"ת, שהוא חצי בינה דגופא, ובו נמצא שכל המקום שמטבור ולמטה דכללות הפרצוף ס"ג, הכולל טעמים ונקודות יחדיו, נעשו לחלל פנוי מסבת עלית ה"ת בחצי בינה דגופא, שהוא חצי ת"ת דס"ג דא"ק הזה, ונמצא האור שהיה במקום זה שמטבור ולמטה דא"ק עד סיום רגלין שבעוה"ז, היה מוכרח כולו להסתלק משם ולעלות למעלה מטבור דא"ק, ועד"ז מלכות המזדווגת שהיתה בפה דס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי העינים דס"ג דא"ק, ושם יצא הזווג לצורך התחתון שהם הע"ס דנקודים.

אמנם אע"פ שנעשו אלו השינוים בס"ג דא"ק, אינם נחשבים בו לשנוים ממש, אלא לבחינת עליות מ"ן כדי להאציל להתחתון שלו, אבל כלפי עצמו לא נעשה שום שינוי, כי העליון אינו מתפעל מחמת המיעוטים שבתחתון. ורק זה השינוי נעשה בו, כי זה האור דס"ג דא"ק הכללי, שהיה מתפשט מטבורו דא"ק הפנימי עד סיום רגליו, כנ"ל, שעלה מכח עלית מלכות המסיימת בבחינת מ"ן, הנה הוא נשאר כן, כלומר, כי נעשה שם בטבור בחינת הסיום דס"ג דא"ק, ע"ד שהיו מלפנים הטעמים שלו, ושוב לא ירד עוד לסיום רגלין.

וטעם הדבר הוא, כי מטבור ולמטה הוא מקומו של הנקודות דס"ג, שנתחבר כולו עם המלכות דא"ק, ע"כ נקבע מקום זה שמטבור ולמטה, לבחינת המדרגות של צמצום ב': הן בתנה"י דא"ק הפנימי, ששם עיקר האור הזה, הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. והן בע"ס דנקודים המלבישים למ"ה וב"ן הזה מבחוץ. אבל למעלה מטבור דא"ק הפנימי, ששם עצמותו של פרצוף ס"ג דא"ק, אין שם מבחינת צמצום ב' ולא כלום. ונודע שאין ענין מיעוט ופגם נוהג באורות אלא רק בכלים, וע"כ האור של מטבור ולמטה לא נתמעט כלום אלא עלה למעלה מטבור דא"ק, ושם מסתיים, כי לא יוכל לירד אל הכלים שנתמעטו ע"י צמצום הב'. (אות ב')."

תלמיד: הוא אומר "וכן כל הענינים שנתחדשו עם צמצום ב' מתחילים רק מטבור דא"ק ולמטה." את זה פחות או יותר אנחנו מבינים, אבל אז הוא מתחיל לסבך אותנו, "כי כל מיעוט מתחיל לשלוט רק ממקום יציאתו ולמטה, ולא כלום למעלה ממקום יציאתו."

בטח.

תלמיד: למה בטח?

מהשורש, מאיפה שהוא יוצא, מאיפה שהוא מופיע. מרגע זה והלאה, מהמקום הזה והלאה, כשהוא מופיע אז יש השפעה שלו, אבל איך יכול להיות שהוא ישפיע על מה שהיה קודם? כל עוד לא היית בעולם הכול היה בסדר. נולדת והגעת לעולם, מכאן והלאה נעשה בלגן.

תלמיד: קלקלתי אותו.

כן.

תלמיד: אני לא מבין את זה שהוא אומר "כי כל מיעוט מתחיל לשלוט רק ממקום יציאתו ולמטה" ולא למעלה, הפוך.

למטה, ודאי. מה זאת אומרת? איך יכול להיות שהוא ישפיע על מה שהיה קודם? הנכד יכול להשפיע על הסבתא? לא, רק היא משפיעה ועוזרת לו.

תלמיד: היא מושפעת מהקטן.

לא על מה שהיה לפני זה, כי יש תהליך, יש אבולוציה. איך יכול להיות שהוא משפיע על מה שהיה קודם? הכול מקודם ונמשך, מתחילה ועד הסוף. אתה יכול להגיד "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהכול כבר נכנס שם בחשבון, אבל זה למעלה ממה שאנחנו לומדים, זה שייך לכוח העליון, שהוא למעלה מהתהליך.

שאלה: לאן עלו האורות שהצטמצמו?

הם עולים לשורש שלהם. לטבור, לפה דראש דא"ק, לפה דראש דגלגלתא, למלכות דאין סוף. זה נקרא שהם עולים.

תלמיד: אבל יש שם כלים שמתאימים להם?

בטח, מאיפה שהם יוצאים אז הם עולים בחזרה. אם אין כלים שמגלים אותם אז בחזרה האורות נשארים רק בכלים שמגלים, זה נקרא שהם עולים.

זה לא כמו שאתם חושבים שהאור היה במדרגה עשר, ירד למדרגה אחת עשרה, התגשם שם, עשה משהו, עכשיו מדרגה אחת עשרה התבטלה, האור צריך לעלות בחזרה לדרגה עשר, דרגה עשר צריכה להיות עכשיו יותר שמנה כי היא מקבלת בחזרה את האור שיצא ממנה. אין דבר כזה, לא. כל אור ואור נמצא בדרגה לפי התכונות שלו. אלא מה זה עולה ויורד? זה "חוזר לשורשו" מה שנקרא, אבל לא שיש שם עכשיו עודף האור, או אור שהיה במדרגה אחת עשרה חוזר ממש לדרגה עשר. מה הוא עושה שם? איפה יש שם כלים לקבל אותו? ודאי שיש שם כלים כי העליון כולל את כל התחתונים, הם בכלל לא נחשבים לעומתו שהם קיימים, עד כדי כך הם קטנים. הדרגה העליונה כלפי הדרגה התחתונה היא כוללת את כל התחתונות ללא שום בעיה עד גמר התיקון, עד הכול.

שאלה: אם השינוי הוא כולו מתחת לטבור כמו שהוא אומר, שהשינוי הוא רק בתחתון, למה מקום הזיווג צריך להשתנות מעכשיו והלאה? מהפה לנקבי עיניים?

כי זה שיתוף מלכות ובינה.

תלמיד: השיתוף כאילו קורה מתחת לטבור, למה גם למעלה יש שינוי?

לא, השינוי למעלה הוא רק כלפי מטה, זה לא לפרצוף עצמו. ס"ג מתלבש בשינויים האלה כדי להפעיל את נקודות דס"ג, כדי להציל את עולם הנקודים, כדי להציל את עולם האצילות, על עצמו זה לא משפיע בכלל.

תלמיד: מה זה נקרא שס"ג מתלבש בשינויים האלה כמו שהסברת?

עושה זיווגים ופרצופים חיצוניים.

תלמיד: אבל למה הוא צריך לעשות אותם ממקום אחר?

לפי היכולת להשפיע, כי הם לא מסוגלים יותר. אם הילד יכול לקבל רק חצי כוס דייסה אז אמא עושה את זה, למרות שהיא לא צריכה את זה.

תלמיד: לאמא יש שכל או מוח והוא נמצא במקום מסוים.

כאן זה רשימות וכוח.

תלמיד: לא, אני שואל למה מקום הזיווג משתנה מהפה לנקבי עיניים?

כי כך צריכים להכין לילד דייסה, דייסה ולא סטייק.

תלמיד: כן, אבל ההחלטה היא באותו מקום באמא, האמא מחליטה באותו מקום.

ודאי שהאמא מחליטה אבל לא באותו מקום, אלא בנקבי עיניים דאמא.

תלמיד: זה מה שאני שואל, אולי אין דוגמה כזאת בגשמיות.

נקבי עיניים זה נקרא שללא כלים דקבלה שלה, אלא רק לפי הכלים דהשפעה שלה.

שאלה: אנחנו אומרים שתמיד ההגדרה של אורות היא לפי הכלים, אין אורות בפני עצמם. הוא כותב פה משהו שאני אף פעם לא מבין אותו, "ונודע שאין ענין מיעוט ופגם נוהג באורות אלא רק בכלים"

נכון. זה לא מובן?

תלמיד: זה לא מובן. כי מה זה אורות אם לא הכלים שתופסים אותם?

אור נמצא במנוחה מוחלטת. כמה שהכלים מתגלים בכל מיני צורות ובכל מיני אופנים, כך האור ממלא אותם לפי תכונת הכלים.

תלמיד: אז אם יש מיעוט בכלים?

בהתאם לזה יהיה מיעוט באור שמתגלה בהם.

תלמיד: הוא אומר פה, לכן זה לא ברור, "ונודע שאין ענין מיעוט ופגם נוהג באורות אלא רק בכלים, וע"כ האור של מטבור ולמטה לא נתמעט כלום אלא עלה למעלה מטבור דא"ק, ושם מסתיים, כי לא יוכל לירד אל הכלים."

כי שם אין כלים לקבל אותו אז הוא נשאר למעלה מטבור. האורות נמצאים במנוחה מוחלטת בכלל, כל העניין הוא בכלים, אנחנו רק מדברים על שינוי כלים כאילו האור משתנה.

תלמיד: זה עדיין לא ברור, איך אפשר להגדיר בכלל שהאור עולה למעלה מטבור, לא נפגם?

איך אתה תגיד בצורה אחרת?

תלמיד: שאם הכלי לא מרגיש או לא יכול לקבל עכשיו את האורות, מבחינתו, מבחינת הכלי, האורות גם פגומים כי אין אורות, הם נעלמו.

איך זה משפיע על העליון שממנו האורות האלה יוצאים?

תלמיד: על העליון זה כנראה לא משפיע.

איך זה לא משפיע? משפיע. הוא רצה למלאות את התחתון והתחתון הצטמצם. אז העליון בהתאם לזה כבר כאילו נפגע בפעולה שלו.

תלמיד: אז מה זה אור עכשיו מצד העליון או מצד התחתון? מה זו הגדרה של אור פה אם אין כלי שירגיש אותו?

האור נמצא עכשיו בכלי שממנו יצא. התפשט בכלי התחתון, הכלי התחתון נניח הצטמצם, אז האור שוב חזר למעלה ונמצא בעליון. אתה שואל, איך יכולה להיות תנועה באור? כך אנחנו מדברים.

האם יש תנועה, כשיש לך נניח סדרת מנורות והן דולקות בזו אחר זו? האם החשמל עובר מאחת לשניה? האם האור עובר מאחת לשניה? אלא ככה אנחנו מדברים.

יש לך כלים, שכל כלי מגלה את האור. אז ביחס בין הכלים, כשאתה מסתכל וצופה מחוצה להם, אתה אומר שיש כאן תנועת האור. אין תנועת האור, אלא זה מקבל, וזה לא מקבל, זה מקבל, וזה לא מקבל, והיחס ביניהם נותן לך הרגשה שהאור עובר.

שאלה: הוא כותב פה שהאור מטבור למטה עלה, "כי לא יוכל לירד אל הכלים שנתמעטו ע"י צמצום הב'." אבל למה הוא עלה מעל הטבור? צמצום ב' זה לא על כל מה שמטבור ולמטה.

הוא צריך לעלות למקור שלו. האורות עולים למקורם אם אין כלים שמסוגלים לקבל אותם.

תלמיד: אבל צמצום ב' זה על כל מה שמטבור ולמטה?

זה לא חשוב.

תלמיד: אז אני לא מבין את העיקרון.

שהאור חוזר למקורו.

תלמיד: אז מה ההבדל בין צמצום ב' לצמצום א'?

בצמצום א' המלכות מצטמצמת ואומרת "אני לא מקבלת על מנת לקבל". בצמצום ב' המלכות אומרת "אני לא מקבלת על מנת להשפיע". מלכות דצמצום א' מצטמצמת עוד פעם ואומרת "אני לא מקבלת בכלל, כי על מנת להשפיע אני לא יכולה".

תלמיד: אבל נשאר שם שטח מתחת לטבור שכן יכול לקבל את האור.

אור החסדים בבקשה.

תלמיד: אז הוא מדבר פה רק על אור חכמה?

הצמצום הוא כלפי אור החכמה, כלפי אור החסדים אין צמצום. אור חסדים זה לא תענוג, הוא לא מורגש בכלים, שזה כלים דקבלה, הוא לא מורגש בהם כתענוג. מתי כן יורגש תענוג? כשאתה תרכוש כלים דהשפעה אז השפעה, להיות המשפיע יהיה בשבילך תענוג. אבל זה בכלים, כמו שדיברנו בשיעור הקודם, בגדלות העליון.

שאלה: האור שמתגלה לנו, האם הוא מתגלה ככלי בלבד?

האם אור שמתגלה מתגלה ככלי? איך יכול להיות דבר כזה אני לא יודע. יש אורות שאנחנו מתחשבים בהם כמו בכלים אבל לא במקרה הזה. אור זה אור, כלי זה כלי. בוא נדבר בצורה בריאה. מה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל כך, כשמתגלה לנו האור, אנחנו מרגישים אותו ככלי?

אני לא יודע על דבר כזה.

תלמיד: הרצון גדול יותר?

לא. זה לחוד וזה לחוד. יכולה להיות השפעה מהאור שונה מקצה קצה, אבל אור זה לא כלי. אני מבקש לא לפנטז שום דבר.

תלמיד: האור מתגלה לאדם, אנחנו כלים. אנחנו מבינים באורות? אנחנו ככלים יכולים להבין באורות?

האור זה נקרא התפעלות מסוימת של הרצון. התפעלות מסוימת של הרצון נקראת אור, נקודה. ואל תצא מהגדרות מדויקות, תקרא אותן בתע"ס, איפה שזה נמצא. גם יש לנו מילון שכתוב בתע"ס. אל תהיה מקובל ירושלמי.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, האם אפשר להסביר את הדוגמה הזאת גם לגבי חשמל, שגם הוא נמצא במנוחה מוחלטת, רק צריך תנאים מסוימים כד לגלות אותו.

אפשר, אבל כאילו שאתם מבינים בחשמל. פוטנציאל מהחשמל נמצא בכל מקום. ניקולה טסלה רצה לגלות דווקא את כל הדברים האלה. יש את וקטור פוייטינג שעובר ליד חוטי חשמל, אבל בשביל מה לנו את זה? צריכים ממה שברור לכולם, להשתדל להסביר. כל מה שאנחנו רואים בעולם שלנו זה כאלה תופעות, שנדמה לנו שהכול זז, אבל בסך הכול זה גילוי של כלים שונים כל פעם במצבים שונים, בהבחנות שונות, ולכן זה נראה לנו כתנועה. אבל אין תנועה, פשוט נדלקות ונכבות מנורות שונות בכל מקום, ונראה לנו שהעולם זז, מקבל תנועות למיניהם.

שאלה: מה מערכת היחסים בין פרצוף נקודות דס"ג ופרצוף תנה"י דא"ק?

נקודות דס"ג מתלבשות על תנה"י דא"ק ורוצות להשלים אותם באור החסדים, ומרגישות שיכולות למלאות אותם באור החסדים משלהם, כי אור החסדים שבנה"י דא"ק זה אור החסדים שבא מדחייה שהוא לא רוצה לקבל כלום.

ולכן המקום הזה ריק, יש שם הארת החסדים, שאני מסתפק בזה שאין לי כלום, אבל זה כלים דקבלה ולא רוצה לקבל בהם כלום. לכן יש שם סיפוק מסוים שנקרא גם אור החסדים. מה שאין כן נקודות דס"ג שבאות ומאירות בכלים ובאורות לנה"י דא"ק הן מוסיפות לשם כלים דהשפעה עם אורות דהשפעה. ואז מתרשמות משם בבחינה ד' שלהם ונעשה בהם צמצום ב'.

תלמיד: ואחרי שנעשה צמצום ב' מה מערכת היחסים, מהם מעבירים להם?

הם נמצאים כיחד, כאחד. יש שם פעולות די מורכבות.

תלמיד: ועד גמר התיקון נקודות דס"ג כבר לא יעבירו להם חכמה?

נקודות דס"ג מעבירות את כל מה שעובר דרכן מהכלים השבורים לג"ר דאצילות וכל המערכת הזאת שלמעלה מאצילות עד אין סוף היא כולה משתתפת בתיקון, כולל נקודות דס"ג ודאי, שהם העליון כלפי עולמות אבי"ע. ס"ג זה צמצום א', שבכלל למעלה, הוא אימא הכללית של הכול, דרכו כל העולמות, כל הנבראים, הכול מס"ג.

תלמיד: מה צריך לקרות כדי שתנה"י דא"ק יקבלו את אור החכמה?

תנה"י דא"ק יקבלו חכמה רק כשעולמות בי"ע יעלו לעולם האצילות, יתוקנו שם לגמרי ואחר כך יהיה אח"פ דירידה ואז אבי"ע המתוקנת במקומה היא תמלא את כל פרצוף גלגלתא, וכולם יעלו לאין סוף. ואז יהיה באין סוף, בבחינה ד' שבאין סוף, כל הזיווג הגדול הזה על כל האור אין סוף בעיגולים ממש, והעולם יחזור מהפרצופים לעיגולים, מקו לעיגולים. אבל כשהוא יחזור לעיגול זה יהיה משלמות הקווים, שכל הקווים הפכו להיות לבלתי גבוליים, זה נקרא לעיגולים.

(סוף השיעור)