שיעור צהריים 09.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - ללכת בהתגברות, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 23.

"ההתנגדות של הגוף מתראה אצל האדם בצורה של מחשבות זרות. והוא בא ושואל את שאלת "מי ומה". וע"י השאלות האלו האדם אומר, שבטח שכל אלו השאלות הס"א שולח לו, בכדי להפריע לו מן העבודה. ואמר, שאז, אם האדם אומר, שהם באים מצד הס"א, אז האדם עובר על מה שכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני".

והטעם הוא, שהאדם צריך להאמין, שזה בא לו מצד השכינה הקדושה. כי "אין עוד מלבדו". אלא השכינה הקדושה מראה להאדם את מצבו האמיתי, איך שהוא הולך בדרכי ה'. זאת אומרת, שעל ידי זה שהיא שולחת לו אלו השאלות, הנקראים מחשבות זרות. היינו, שע"י המחשבות זרות האלו, היא רואה איך שהוא מתרץ את השאלות, שהם נבחנים למחשבות זרות. וכל זה האדם צריך לדעת את מצבו האמיתי בעבודה, כדי שידע מה לעשות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ו. "מהו, אלהים אחרים, בעבודה")

שאלה: מה על האדם לקבוע אחרי שבאות אליו מחשבות זרות?

שזה בא מהבורא כי "אין עוד מלבדו" זה קודם כל, ושהמחשבות האלה באות כדי שהוא יישר את עצמו יותר בדרך.

שאלה: ומה הפעולה שצריכה להיות במצב הזה?

ליישר את עצמו בדרך, שיהיה יותר צמוד לחברים ולבורא, אין לו יותר מה לעשות בהתקדמות הרוחנית שלו.

שאלה: יוצא שהמחשבות הזרות והשאלות האלה זה כמו משימות מהבורא שבודקות אותנו, כמו ניסיונות כדי לבדוק עד כמה אנחנו מבינים את מחשבתו, נכון?

לא, זה לא סתם שנבדוק את עצמנו, אלא שאנחנו נכייל את עצמנו, שאנחנו נתקן את עצמנו, זה כמו שאנחנו נוסעים במכונית ואנחנו מסובבים את ההגה לכוון את עצמנו בדרך, זה מה שקורה. לכן הבורא שם לפנינו כל מיני הפרעות ואנחנו צריכים לפי ההפרעות האלו כל פעם לתקן את הכיוון שלנו, בדרך כלל זה לכיוון של יתר חיבור בינינו.

שאלה: מה זה נותן לנו לבדוק את עצמנו? הרי גם ככה אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים באגו שלנו, אנחנו כל הזמן איפשהו לא בדרך הנכונה. אנחנו כל הזמן מוסיפים חיבור, על זה אנחנו עובדים בעשירייה, מה נותנת הבדיקה הקונקרטית של המצב הנוכחי?

כדי שאנחנו נחזק את עצמנו בחיבור בינינו ולא נצטרך שום דבר חוץ מזה.

שאלה: אם אפשר לדייק. יוצא שהעבודה הזאת עם המחשבות הזרות זאת אפשרות בשבילנו לקבל חיסרון נוסף, לחיבור נוסף, לחיבור יותר מדויק עם הקבוצה?

כן.

שאלה: מאיפה האדם יכול לקחת כוחות כדי להגיע למצב הבא ולצאת מהסטרא אחרא?

רק מהבורא. אם רוצים להתקדם לקראת המטרה הרוחנית אין לאדם שום כוחות לזה ושום הבנה, אלא רק בורא.

שאלה: האם "אין עוד מלבדו" כולל את הסטרא אחרא?

הבורא כולל את הכל "אין עוד מלבדו", אלא תלוי איך האדם מקבל את הכוחות האלה, ולכן כלפי המצב הפנימי של האדם, הכוחות האלו מתחלקים לקדושה וקליפה. אבל באמת אין קליפה, זה הכול רק במידה שאדם עדיין לא סידר את עצמו, לא השיב את עצמו לבורא.

שאלה: איך להאמין שהשאלות באות מהבורא?

אין עוד מלבדו, מאיפה באות שאלות? אפילו שהן באות מהחבר, אחרי כל חבר עומד בורא. "אין עוד מלבדו", אנחנו נמצאים רק בקשר עימו כי "אין עוד מלבדו".

שאלה: כתוב כאן שהסטרא אחרא מסתכלת איך האדם מתרץ את השאלות, מה צריכות להיות התשובות הנכונות לשאלות?

בעצם כתוב "הכהה את שיניו", שאם מדובר על הדבקות, על החיבור, אז אני צריך להתנגד לזה, להילחם כנגד זה ולפנות לבורא ולבקש ממנו את כוח החיבור, לנצח את השאלות האלו.

שאלה: כתוב כאן שהסטרא אחרא מסתכלת איך האדם עונה על השאלות, לפי ההבנה שלי זה אומר שלפי איך שהאדם יגיב, זאת התגובה של הסטרא אחרא. איזו תגובה צריכה להיות מצד הסטרא אחרא לפי האפשרויות של התשובות?

או שהיא נעלמת ומגיעה כבר בצורה אחרת, או שהיא נלחמת במשהו עם האדם, או שהיא מראה שהאדם ניצח אותה. תעשו ותראו לפי המצב, מהחיים מה שנקרא. כתוב "אין חכם כבעל ניסיון", זאת אומרת שרק הניסיון שאנחנו משתדלים, כמו שכאן רב"ש ובעל הסולם ממליצים לנו מה לעשות, אם אנחנו משתמשים בעצות שלהם, אז אנחנו רוכשים ניסיון וכבר יודעים איך לענות ומתי ואיך להתנגד, איך להתנהג. ככה זה.

שאלה: את התשובות לשאלות האלו האדם מחפש בעצמו או שהעשירייה יכולה לתת לו את התשובות?

אדם צריך לחפש, אחר כך הוא צריך לחבר אותן עם העשירייה ועם מה שהוא מוצא בכתבים של בעל הסולם ורב"ש, ואז לענות, זה נקרא בעל ניסיון.

שאלה: כלומר את נכונות התשובה אני בודק דרך העשירייה?

נכון.

שאלה: אם אדם במשך 5 דקות היה במחשבות זרות האם כשמתעורר יכול להחזיר 5 דקות אלו לקדושה?

הזמן לא חשוב, זה לא תלוי בזמן, אתה יכול תוך שנייה להחזיר את הכול לקדושה.

שאלה: מה עוד צריך לעשות?

לעשות מחשבה, "הכל במחשבה יתבררו".

שאלה: ומה נחשב כתיקון?

זה שאתה משנה את המחשבה שלך מעביר את עצמך ממחשבה זרה למחשבה טהורה.

שאלה: איך זה שהיחס שלנו, המאמץ שלנו לחיבור בינינו משפיע על התגובה שלנו ל"סטרא אחרא" או "אין עוד מלבדו"?

כי זה עובר דרך הבורא, הבורא מפעיל את המערכות. זה לא שהסטרא אחרא נגד הבורא, זה נקרא "עזר כנגדו", נגד הבורא, אבל זה בעצם כדי שאנחנו נלמד, נכוון את עצמנו נכון למטרה, לדביקות.

תלמיד: זאת אומרת, זה מין מנגנון בדיקה לעצמנו עד כמה אנחנו מחוברים בינינו?

בטח, בלי סטרא אחרא איך אנחנו יכולים להגיע למטרת הבריאה? אנחנו לא יכולים. יותר ממה שצריכים כוחות חיוביים, אנחנו צריכים כוחות שליליים כדי לא לטעות בדרך, לכוון את עצמנו, ללמוד מה עושים, איך עושים וכן הלאה. הכוחות השליליים, כוחות הסטרא אחרא הם הם בעצם הדבר העיקרי שבונה אותנו.

תלמיד: כן, אבל פה הוא מדבר על התגובה לסטרא אחרא, או שאתה מייחס את זה לסטרא אחרא או שאתה אומר אין עוד מלבדו, אבל התגובה הזאת היא גם תוצאה, תוצאה של כמה מאמץ יש כלפי העשירייה?

גם כשאתה אומר שזה סטרא אחרא, גם את זה אתה מייחס לאין עוד מלבדו.

תלמיד: איך?

הבורא עומד אחרי זה והוא מנהל את הקליפות, אין להן שליטה בפני עצמן.

תלמיד: כן אבל זו כבר תגובה, כבר באה תגובה מצד האדם והוא מזהה שהוא הגיב ככה, אבל התגובה הזאת היא תוצאה של מאמץ כלשהו שנעשה קודם בעשירייה בחיבור, לא?

כן.

תלמיד: אז אני שואל על הקשר בין המאמצים שלנו כל הזמן להיות בחיבור, לבין זה שאחר כך יש איזו תגובה.

נניח שאני נמצא בדרך, מגיעה איזו מחשבה זרה, אז אני צריך על ידי החברים, על ידי הלימוד, על ידי תפילה לבורא, לזהות את המצב הזה שהוא נשלח לי מלמעלה שזה לא סטרא אחרא אלא הבורא משחק איתי דרך האחוריים כביכול. ואז אני פונה אליו ומבקש, לא שיסלק ממני את ההפרעה אלא שיעזור לי לתקן את ההפרעה.

תלמיד: כל התגובה הזאת שתיארת עכשיו היא כבר תגובה אחרי הרבה ניסיון ובגרות, משהו שצברת בדרך?

קח ממני את הניסיון שלי ותעבוד, כך אנחנו עושים בחיים.

שאלה: כן, אבל אנחנו אומרים שהמאמץ שלנו הוא כל הזמן להתרכז רק בחיבור בעשירייה כדי שמשם שיהיו אילו תוצאות.

כן.

תלמיד: אז אני שואל איך הקשר בין זה שאנחנו עושים כל הזמן מאמץ לעבודה בעשירייה, לבין זה שאחר כך באמת מגיבים נכון למצב כמו שתיארת?

רק הניסיון שלך יסביר לך ויכוון אותך נכון.

שאלה: זה אותו הרגל שדיברנו עליו בבוקר?

כן.

שאלה: אנחנו וגם כל העולם בטוחים ש"כוחי ועוצם ידי", למרות שאנחנו שומעים שהכול נפתר בחיבור. מה זה תורם, מה זה נותן בכלל לחשוב שאנחנו יכולים לפתור משהו בעצמנו?

על ידי זה שאתה נמצא בדרך, משתתף איתנו בכל מיני אירועים, שיעורים, יוצא בסופו של דבר שאתה רואה שאתה מיואש, לא מתקדם, אין לך כוחות, הבנה, ואתה נופל, ואז ע״י כל מיני פעולות כאלו, מצבים כאלו אתה מגיע למצב שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. ואז מגיעה לך דווקא יכולת להתקדם נגד ההפרעות האלה, וזה הסטרא אחרא, ואז אתה מתחזק.

תלמיד: למה מלכתחילה אני צריך לחשוב שיש לי כוח לפתור דברים, לְמה זה מוביל אותי?

כי אתה אגואיסט ואתה חושב שאתה יכול להסתדר לבד. שאם יש לפניך איזו הפרעה, אתה רוצה לדעת, להבין, להרגיש, למיין אותה ולעבוד נגדה, זה האגו שלך שכך מסודר.

שאלה: אם באה לי מחשבה זרה אני צריך להחזיר אותה לבורא ואז זה תיקון?

אם אתה יכול לעשות כך, תעשה, כן ודאי.

קריין: קטע מס' 24.

"אף על פי שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים"."

(הרב"ש. מאמר 19 "בוא אל פרעה - א'" 1985)

שאלה: אם הבנו נכון את המחשבות הזרות שלי שבאות דרך הסטרא אחרא מכיוון הבורא, אנחנו לא יכולים להביא לעשירייה כדי לא לקלקל את החיבור, אז איך דרך העשירייה לקבל עזרה מהבורא ולהבין האם אנחנו עונים נכון?

אם אני יותר ויותר מחובר לעשירייה בלי אפילו לספר להם מה קורה לי, אני מקבל מהם ביטחון וכוח ויכול להילחם נגד ההפרעות האישיות שלי.

שאלה: בעולם שלנו, בעולם הזה חוץ מלרכוש את תכונת ההשפעה לא מעניין יותר כלום, אבל אין תכונת ההשפעה, זה המצב?

להשתדל כמה שיותר מהר לרכוש את בחינת ההשפעה, ואת זה אתה יכול להשיג על ידי הקשר שלך עם החברים.

שאלה: האם יוצא שהמטרה היא להידמות לתכונת ההשפעה, זאת המטרה המשותפת שלנו והיא הופכת לאמצעי ככוח שעוזר לנו להשתחרר מהאגו?

זה הכוח העליון. זה הבורא שצריך להשפיע עליכן, ואז יתחלף בכן כוח הקבלה לכוח השפעה.

תלמידה: מהם התנאים לקבל את הכוח של הבורא?

רק על ידי תפילה, רק על ידי בקשה. מה השאלה? אני לא מבין בכלל איזו שאלה יכולה להיות. אם את רוצה איזה תיקון, בבקשה תפני לבורא, אין לך שום אפשרות אחרת. איך את מבררת שאת צריכה תיקון? תנסי להתחבר עם החברות ותראי עד כמה את לא מסוגלת, אז תפני אליו.

תלמידה: האם את התגובות הבורא שולח, או שהן איכשהו נוצרות מאיתנו, מהמצבים שלנו, מההתפתחות שלנו?

הכול בא עלינו דרך הבורא, שום דבר בינינו לא קורה. בין אדם לאדם, בין כל בני האדם נמצא הכוח העליון, והוא מסדר את כל היחסים.

שאלה: בקטע הקודם אמרת שהניסיון שלנו יעזור לנו. כל אחד משתמש בניסיון מהדרגה הקודמת אל המדרגה הבאה, אבל אדם אף פעם לא מוכן למדרגה הבאה, אז איפה בכלל הניסיון הזה נשמר ומתי משתמשים בו?

דרך הניסיון בסופו של דבר צריכים להראות לנו שחוץ מעזרת ה' אנחנו לא זקוקים לכלום, ואף פעם אנחנו לא נוכל לקבל דבר אחר, רק חיסרון לדביקות בבורא, זה בעצם מה שאנחנו צריכים לקבל. ואת זה אנחנו מקבלים, רק אנחנו לא מבינים שזה מה שאנחנו צריכים, וצריכים לפנות לבורא שייתן לנו.

תלמידה: יש איזה חוסר איזון, "אין חכם כבעל ניסיון" אבל ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", איך לשלב בין שתי הגישות?

כי "אין חכם כבעל ניסיון", זה שייך לאדם שכבר ניסה כל מיני אפשרויות, והגיע למצב שרק הבורא יכול לעזור.

שאלה: איך בחכמת הקבלה מגדירים "רחמים", האם זה שונה מההגדרה הגשמית?

לא, רחמנות, יחס יפה וטוב לזולת.

שאלה: ככל שאני משקיע יותר בחסדים כלפי האחרים, כך יש לי נטייה גדולה יותר גם לקלל אחרים. מה לעשות בשביל לא לקלל אחרים ולא לעשות פגם בנשמה שלי?

קודם כל, כל הדברים האלה חייבים להיות רק בתוך הקבוצה. אם יוצא לך משהו שאתה חושב שהוא לא טוב, אתה צריך להתייעץ עם החברים. נניח שעשיתי כל מיני פעולות וקיבלתי מהקבוצה תגובה שלילית, מה עליי לעשות? אז אני יכול להגיע לקבוצה ולדבר איתם, שהם יסבירו לי במה אני הייתי לא בסדר, פשוט מאוד, תנסה לברר את זה.

תלמיד: אבל זה לא משהו שאני אומר בפה. לפעמים יש לי חסדים, נטייה לתת לחברים, ולפעמים יש לי נטייה לקלל אותם, להרוס אותם, אני מרגיש שאין לי שליטה מבחינה רגשית על העצמי הרוחני, איך לא להזיק לעשירייה, לכלי?

אני חושב שאתה בכל זאת צריך במקרה כזה לשבת עם העשירייה, להסביר את מה שיש לך ולשאול אותם מה הם חושבים, מה באמת אתה עושה, אולי זה משהו לא נכון, כדי לגרום לחיבור בין כולם.

שאלה: איך להשתמש במחשבה זרה לטובת העשירייה?

לבטל אותה, שהמחשבה הזרה תעזור לך להיות דבוק יותר לעשירייה, זה נקרא לבטל אותה. זאת אומרת, אתה לא לוקח אותה בעד, אלא נגד.

שאלה: איך להתגבר על מצבים, איך זה מתבטא כלפי העשירייה?

זאת דוגמה שאתה צריך לתת לאחרים, עד כמה יש לך נטייה לחיבור, עד כמה אתה נלחם עם עצמך כדי להיות בחיבור וכן הלאה, זה תלוי בך.

תלמיד: הרבה חברים גם אומרים שאין לי מספיק חשיבות.

זה גם תלוי בחברים, אתם צריכים לעורר זה את זה לחשיבות המטרה, לחשיבות החברה, לחשיבות החיבור. אתם כבר בנויים לפי קבוצות, אם אתם תעשו מאמץ בקבוצות, מהר מאוד אתם תגיעו לתוצאות טובות, רוחניות, כי הכול תלוי בחיבור בעשירייה. אם תתחברו ותהפכו להיות לכלי אחד במשהו, כבר אתם תרגישו שם את הופעת הבורא באיזה אור חלש, נפש דנפש דנפש דעשייה, אבל בכל זאת זה משהו שהוא למעלה מהעולם הזה.

תלמיד: כל אחד מפרש אחרת מה זה נקרא להשקיע מאמצים, יש אחד שמבין את זה בצורה פנימית, מישהו אחר אומר שלהגיע לפגישה פעם בחודש מבחינתו זה גם להשקיע מאמץ.

בזה אני לא יכול לעזור לכם, אתם צריכים לדבר ביניכם ולהחליט איך אתם מעוררים זה את זה, איך אתם מתחייבים זה אל זה, זה תלוי באחריות ובערבות הדדית.

שאלה: אם תכונת ההשפעה היא משהו שלא קיים בכלל בעולם הזה, איך יכול להיות שבהרגל בפעולות של העולם הזה פתאום מגיעים לתכונת ההשפעה?

לא פתאום, ולא פתאום מגיעים, אלא אנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים וזה לא נמצא בנו, אבל אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו, ואז מקבלים מלמעלה כוח השפעה.

תלמידה: למה ההרגל לעשות פעולות הוא חשוב?

לעשות פעולות להתקרבות, פעולות לפניה לבורא זה כן, כך אנחנו יותר ויותר מייצבים את עצמנו נכון. אבל להיות משפיעים באמת זה לזה, אפשר רק על ידי זה שאנחנו נותנים דוגמאות ומקבלים מלמעלה כוחות.

קריין: קטע 25.

"אם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."

(הרב"ש. 195. "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים")

קריין: שוב קטע 25.

"אם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע". לכן הוא לא יכול לקבל את השפע, והוא מאשים את עצמו ולא את העליון למה הוא לא נותן לו. "ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע," כי העליון נסתר, והתחתון, כמו שאנחנו, מאשים את העליון למה הוא לא נותן, למה הוא לא מטפל, למה הוא לא מתקן. "שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."

(הרב"ש. 195. "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים")

שאלה: לא הבנתי את המעבר של האדם משלב לשון הרע לעליית מ"ן.

בסדר.

שאלה: ירידת האח"פ לתחתון מביא אותו ללשון הרע, אז למה לשון הרע נקרא "העלאת המ"ן"?

טוב.

שאלה: כשהעליון מעלה את הרצון לקבל שלנו, איך אנחנו מרגישים את זה בחיים שלנו, בנשמה שלנו, מה התחושות שלנו?

נגיד שזה כמו התפעלות.

שאלה: כתוב כאן, "אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע", אבל תמיד השפע נמצא.

הוא כותב שלא. אין שאלה אם השפע נמצא.

שאלה: בקטע כתוב שהטעם המר מופיע בגלל חוסר התאמה בין הכלים לבין האור שמגיע. למה הבורא נותן לנו את חוסר ההתאמה הזה, למה מראש הוא נותן לנו את אותם אורות שאנחנו לא מסוגלים לקבל?

כדי שאתם תדעו עד כמה אתם עדיין לא מתאימים לאור העליון.

שאלה: איך לקיים את התנאי כאשר גלגלתא עיניים שלנו בעשירייה מתחברים עם אח"פ דעליון?

זה בסדר, זאת עליה. מה הבעיה?

תלמיד: איך אנחנו עושים את זה?

על ידי זה שאנחנו מתבטלים לעליון. ברגע שאנחנו מתבטלים לעליון העליון יכול להעלות אותנו.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא מעלה אותנו ואנחנו מתבטלים כלפיו?

תתבטלו כלפי העליון ואז תראו מה זו עליה.

שאלה: השאלה לגבי מחשבות זרות. זו עזרה גדולה מהבורא, הוא נותן לנו יד ואנחנו צריכים להכין את המקום, להסכים ולהתבטל, ועל ידי זה אנחנו מתקדמים ונהיים יותר קרובים לבורא.

נכון. את צודקת.

שאלה: יש שלב אחד שהוא מבין שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע, ואחרי זה יש צער שהעליון נצרך להסתיר את עצמו. מה הם השלבים בין זה לזה?

אדם נותן מקום להצטער כמה הוא לא שייך לעליון, מתפלל, מבקש, מחבר את עצמו עם העשירייה והלאה קדימה.

שאלה: האם העשירייה עבורנו היא אח"פ דעליון?

לא, עשירייה היא הקבוצה שלי, וכשאני נמצא בתוכה, אז אני יכול לגרום לזה שהעשירייה הזאת תתחיל לעלות.

שאלה: למה הוא קורא לפנייה לעליון "לשון הרע", איך נכון לפנות לעליון?

הוא כותב שבכך שמגלים מצב לתחתון, יש לתחתון אפשרות לדבר אל העליון בלשון הרע, למה הוא נמצא בירידה וכן הלאה. הוא לא מבין שנתנו לו זאת כדי שהוא יבקש דווקא תיקון ועלייה.

תלמיד: מה ההבדל בין תלונה לתיקון?

לבקש כוח השפעה.

שאלה: האם הבורא מסדר את היחסים בעשירייה בהתאם לחסרונות החברים בחיבור?

מלמעלה מגיע הכול מחושב כלפי כל אחד עד הדיוטה האחרונה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכין את הכלים שבהם העליון מתגלה?

על ידי זה שתתחבר עם החברים, וכך אתם מחברים את הכלי שיהיה מספיק שלם כדי שהעליון יתגלה. הכול תלוי בחיבור ביניכם ובעוצמת החיבור שביניכם, אין חוץ מזה שום דבר.

שאלה: האם בלי הטעם הרע אין לנו מוטיבציה להתקדם? האם לא נוכל להתמלא באור אם לא נרגיש את הטעם המר?

נכון.

שאלה: האם תפילה נקראת הפללה עצמית?

תפילה זו פנייה לבורא מתוך החיסרון. אתה נכלל בקבוצה ומעלה את המ"ן לבורא עבור כולם שזה החיסרון של העשירייה. זאת תפילה.

תלמיד: בזה שאדם אומר שהוא בעצמו לא בסדר מה הופך את זה למ"ן?

זה לא מ"ן, זה לא מספיק. חסר כאן חיבור עם אחרים.

תלמיד: בקטע הוא כותב שהאדם אומר על עצמו שהכלים שלו לא מוכשרים וזה נקרא מ"ן.

אם אדם גילה שיש לו כלים לא מוכשרים ומעלה עבורם בקשה לבורא, אז זה נקרא "מ"ן".

תלמיד: מה בזה שהוא אומר על עצמו נקרא מ"ן?

זה לא מספיק. אנחנו צריכים לתקן את השבירה, לכן הבקשה שלי צריכה להיות עבור תיקון השבירה.

שאלה: האם מחשבות זרות הן משהו שמגיע מתוכי, או גם דרך אנשים אחרים שמבלבלים אותי ומדברים נגד הדרך?

גם כן.

שאלה: מה זה אומר שהעליון יכול להראות לתחתון את השבח והתענוג שיש בכלים דאח"פ? האם הוא יכול לתת לנו את חשיבות החיבור?

את חשיבות החיבור הוא לא נותן. אנחנו צריכים לבקש ממנו. על כל התיקונים אנחנו צריכים לבקש.

תלמידה: מה זה אומר שהוא יכול להראות את השבח והתענוג שיש בכלים?

הוא יכול להראות לנו את הדברים האלה, אבל בצורה כזאת שלא ייקח מאיתנו את התיקון, שהתיקון יהיה על חשבוננו.

תלמידה: כלומר שאנחנו נבקש חיבור בעקבות המצב.

כן.

שאלה: האם אנחנו לא שמים תנאים לבורא? הרי העבודה שלנו היא רק להתחבר, ואת מה שהוא עושה אנחנו צריכים לקבל ולהודות, או שיש פה תנאים אחרים.

אנחנו צריכים להודות לבורא על כל מצב ומצב, להבין שאם מתגלים מצבים רעים הם כדי שנתקן אותם, כי הכול היה בנו רק עכשיו נגלה. לכן עלינו להשתדל לגלות את המצבים הרעים ממש בהקדם, והבורא יסדר אותם אחר כך לאט לאט. הכול תלוי בבקשה שלנו.

העבודה הרוחנית היא עבודה מאוד פשוטה, רק לא לבלבל את עצמנו. אנחנו צריכים לגלות איפה אנחנו לא מחוברים, להשתדל שחוסר החיבור יהיה הדאגה העיקרית שלנו בקיומנו, ולבקש מהבורא שיתקן את הקשר בינינו.

תלמידה: הרי לא יכול להיות כל הזמן מצב של הודיה. יש גם מ"ן וגם מ"ד, גם תפילה וגם תשובה לתפילה, זה כל הזמן תהליך, לפעמים אנחנו מודים, לפעמים אנחנו עושים תיקונים. האם אפשר כל הזמן להיות בקו ימין, רק בהודיה?

צריכים להשתדל להיות בקו ימין, אומנם בטוח שניפול לשמאל, אבל אני לא דואג לזה, אני דואג להיות בימין.

שאלה: האם מדובר כאן על העלאת האח"פ? מורגש שהוא מראה לתחתון את הטוב והשבח, אבל זה לא כל כך ברור. כשהעליון מוריד את האח"פ אל התחתון, זה אירוע ואיכשהו התחתון יכול להשפיע ולמשוך את זה.

על זה נלמד לא היום ולא מחר, אלא בעוד כמה זמן. אנחנו עוד לא לומדים את הדברים האלה, איך העליון מעלה את התחתון, איך הם מתקשרים ביניהם, איך התחתון מזמין את עצמו לעלייה. אנחנו נלמד זאת בתלמוד עשר הספירות.

שאלה: המעלית הזאת, אני מרגישה את האח"פ הזה שעולה, איך לא לפספס זאת? כי לפעמים יש הרגשה שהמעלית הזאת כל הזמן מחכה לנו, ואם אני נזכרת בעליון, אז אני יכולה תמיד להשתמש באפשרות הזאת.

זה נכון. המעלית תמיד מוכנה והכול תלוי בנו, איך אנחנו מתקשרים אליו.

שאלה: בכדי להעלות מ"ן אנחנו צריכים לגלות קודם את מקום השבירה. איך ואיפה אנחנו מגלים או מזהים את מקום השבירה?

בחוסר חיבור בינינו. אין מקום אחר.

תלמיד: אז זה לא משהו שאני מרגיש שאני צריך לתקן בתוכי, אלא אני אגלה אותו בחיבור עם החברים.

באף אחד מאיתנו אין מה לתקן אלא כל השבירות הן בינינו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתפלל לבורא שיגלה לנו את השבירה?

כן, שיגלה לנו את השבירה ונבקש ממנו לתקן אותה.

שאלה: איך לדעת את תכנית הבריאה כולה ולממש בקלות?

בשביל זה אתה צריך פרוטקציה. אני לא יודע איך להשיג אותה.

שאלה: האם מקום השבירה הוא מקום להתעלות או מקום לביטול?

לא זה ולא זה. שבירה זו הרגשה כשאדם נמצא במצב שלא יכול לחבר את הרצונות, את המחשבות ואת הכוחות שלו יחד ולכוון אותם לחיבור הקבוצה ודרכה לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש את פעולת התיקון?

אם אנחנו באמת גילינו שבירה וביקשנו עליה תיקון, אז על מה שביקשנו אנחנו מתחילים להרגיש שהתיקון עובר עלינו.

תלמידה: האם יש קשר בין ההשתוקקות כל הזמן להצדיק את פעולות הבורא לבין הרצון שלנו להשפיע לזולת? האם זה צריך להיות ההרגל שלנו?

זה לא יהיה הרגל, אבל טוב שזה יהיה קרוב להרגל. כי אלו גילויים של חסרונות נוספים, שבירות נוספות, שאנחנו צריכים לגלות. לכן הרגל זה לא יהיה.

שאלה: כשאני מסתכל לכל מקום, הכול שבור, כך אני רואה. ואני שואל למה, ואני מבין שהכול מגיע ממקור אחד, שזה הבורא שהוא טוב. האם הפעולה הזאת נקראת העלייה של גלגלתא ועיניים?

לא, זה שאתה מספר זה שהבורא מגלה לך את המציאות האמיתית אחר השבירה, שהיא, המציאות הזאת מוכנה לתיקון, ומגלה לך את זה, ומעורר בך גם חיסרון לתיקון. מהרגע הזה והלאה אתה צריך כבר להתחיל להשתתף בתיקונים. מה ההשתתפות? בהעלאת מ"ן. אבל העלאת מ"ן, לא יכולה להיות בלי פעולות בחיבור בעשירייה.

תלמיד: מה ההבדל בין עליית גלגלתא ועיניים של התחתון לבין עליית מ"ן?

זה אותו דבר.

תלמיד: אם כך, תמיד יש את המחשבה, איך להתפלל נכון אבל מהקטע שקראנו הרושם הוא שאם בכל מצב אני מקשר את הבורא בכל בעיה שאני רואה, וכל פעם שיש טענה מסוימת, זה כבר העלאת מ"ן, זו כבר תפילה, אפילו אם אני לא יודע איך, אני קושר את זה אליו.

את זה אתה עוד תצטרך לברר.

שאלה: מה התפקיד של אומות העולם בעלייה שלנו?

אנחנו צריכים לעבוד עבורם ואחר כך הם יתחברו אלינו.

שאלה: בירידות יש לנו את ההזדמנות האמיתית לגלות את השבירה הזאת. ומה זה לגלות?

כשאנחנו מרגישים שאנחנו שבורים, שאנחנו לא מחוברים בינינו, שיש בינינו ניתוקים, הפרעות, מרחקים, זה נקרא גילוי השבירה. ואז אנחנו פונים לבורא ומבקשים מאותו מקום שבו אנחנו מגלים את חוסר החיבור בינינו, שיעזור לנו כן להתחבר. זה סך הכול מה שאנחנו צריכים. מה זה כל כך קשה?

תלמיד: וזה הולך ומצטבר במידה שהבורא שומע את התפילה שלנו?

כן.

שאלה: מה יכולים להיות הסימנים שאנחנו מרגישות שאנחנו נמצאות באמת בהתקדמות לחיבור בעשירייה? שאנחנו עדיין נמצאות בתהליך טרום כניסה לרוחניות, בתהליך הכנה.

ככל שאנחנו נשתדל להיות מחוברים, אנחנו יכולים להרגיש יותר ויותר כמה אנחנו לא מחוברים, ותהיה לנו הזדמנות לתפילה, תיקון וגילוי.

שאלה: אם מתגלה שבר בין החברות בעשירייה, מה תפקיד של העשירייה כולה כלפי השבר שהתגלה, איך מביאים לתיקון בדרך הכי נכונה?

זאת עבודה הפנימית שלכן. יש על זה כל כך הרבה חומר, שאין לי מה להוסיף.

שאלה: אני נתקלת הרבה, לא רק בחברות העשירייה, גם בחברות אחרות וגם בחברים, שאנשים לא מבקשים, ואני זוכרת מכל השנים ביחד שאתה מזכיר כל הזמן שאנחנו צריכים לבקש ואתה מספר את הסיפור של רב"ש של "למה לא ביקשת?" ובכתובים כתוב. אתה יכול לחדד את זה קצת כדי שחברים לא יחשבו שזה עבודה זרה. שיבקשו. הם ממש סובלים והם לא מבקשים.

אדם צריך כל רגע להרגיש את עצמו שהוא יוצא לציד, שהוא הולך לחפש כלים שבורים כדי להעלות אותם לבורא, שיתקן. אין יותר מה לעשות. רק ללקט את הכלים השבורים ולהעלות לבורא שיחבר אותם ויתקן אותם וימלא אותם באור העליון.

שאלה: יש תקופות שהשבירה מתגלה ואז מורגשת עבודה ותפילה ויש תקופות שהכול מתיישב טוב, אין שאלות ויש איזו תחושה של השלמה כזו. מה התפקיד דווקא של התקופות האלה היותר שקטות, שמורגש בהן טוב?

לא לחשוב שאלה תקופות "מתות" אלא גם בהן אנחנו צריכים למצוא אתגר כי אנחנו יכולים לעשות בהן עבודה אחרת, לא מתוך הלחץ שהבורא מעורר אותנו, אלא מתוך הלחץ שאנחנו מייצבים בינינו.

שאלה: לאימא תמיד יש מחשבות ברקע על הילדים שלה. אילו מחשבות צריכות להיות לאישה ששואפת למטרת הבריאה, על החברות בעשירייה או על הבורא ככוח אחד, או על הגברים?

גם וגם, וגם, חיבור עם הבורא דרך קשר עם החברות. הבורא נמצא במרכז עשירייה ולשם אני צריכה להגיע.

שאלה: דיברת על זה שכל שנייה צריך לעלות את הכלים לבורא כדי שהוא יתקן אותם, ימלא אותם. אני לא מצליח להבין כיצד, מאיפה אני לוקח את הכלים האלה בכל שנייה, כשאני בקשר עם העשירייה או בשיעור, אז אני מבין את העבודה, אבל חוץ מזה, מאיפה לקחת את זה בכל רגע?

מהבירורים הפנימיים שלך. יש לך קבוצה יפה מאוד, שאתה יכול כל הזמן להיות בחיסרון ממנה.

שאלה: האם כאשר הבורא מתקן את השבירות לפי הבקשות שלנו, הוא מתקן שבירות נוספות בעולם, ואנחנו מתקנים גם עבור אחרים?

כן. אם אנחנו מתקנים את החסרונות שלנו, יחד עם זה מיתקנים חסרונות משניים בכל העולם סביבנו.

שאלה: האם הבורא שולח לנו בכוונה לשון הרע, כדי לקבל תגובה מהקבוצה, או שזה התנאי לקבלת האור העליון?

בסדר.

קריין: קטע 26.

"אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")

שאלה: כשרואים את המצבים הרעים כתוב, שצריך לשייך שזה בא מהסביבה ולא מהבורא, אבל זה בכל זאת גילוי הבורא הטוב ומטיב?

לא. אתה יכול לגלות שהבורא טוב ומטיב רק על ידי כך שאתה מבקש תיקונים להיות בקשר יפה עם הסביבה. וכשהבורא מתקן את הקשר שלך עם הסביבה והכול מחובר והכול יחד והבורא מתחיל להתגלות בקשר שלך עם הסביבה, אז אתה אומר עליו שהוא טוב ומטיב.

הוא מלכתחילה שבר את הכלי כדי שאתה תבקש ממנו שיחבר וימלא. כי אתה יכול כנברא להרגיש רק דבר והיפוכו, יתרון האור מתוך החושך. ולכן זה שהוא הכין לך שבירה, עכשיו אתה מגלה שהשבירה הזאת כדי שאתה תרגיש את התיקון, כי בלי שבירה לא היית מרגיש שאתה מתוקן.

דוגמה, נניח ואתה נמצא במצב שיש לך הכול ואתה לא מרגיש שיש לך הכול, בעל הסולם מביא כאלה דוגמאות באגרות שלו, אבל אם אתה נמצא במצב שפל, ירוד, אז אתה מתחיל להרגיש עד כמה מוסיפים לך דברים טובים ואז אתה מגלה את הבורא כטוב.

זאת אומרת, אין ברירה כדי לבנות את המצב היפה והטוב צריך היה לשבור אותו ולתת לנברא לאט לאט לגלות את המצב הטוב בכוחות שלו. ואז הוא מגיע באמת להרגשה, להשגה של כל טוב ומגלה שזה הבורא עשה לו, הכין לו, סידר לו כך.

תלמיד: האם ישנה כזאת הדרגתיות, שקודם אני מקבל מצב רע ואני חושב שזה מגיע מהסביבה. ואחר כך אני מבין שכך אני רואה את הסביבה, כי אני לא מתוקן. ואחר כך אני רואה שהבורא ברא אותי כך והוא זה שאשם. ואחרי כל הדברים האלו אני רואה שאין לכל הדברים האלה בכלל משמעות, אלא העיקר זה הטוב?

נכון.

תלמיד: מה זה בעשירייה אח"פ העליון, האם זה הרצון של חברים לרוחניות?

כן.

שאלה: הצעת שברגעים של רוגע נארגן בינינו לחץ בתוך העשירייה, מה זה אומר?

שאנחנו עדיין לא נמצאים בתיקונים, שאנחנו לא מרגישים שאנחנו מתחברים, שאנחנו רחוקים מגמר התיקון, שאנחנו לא מרגישים שיש בינינו קשר שהבורא יכול להתגלות שם. אין לנו מספיק טענות לבורא, טענות רציניות, רוחניות - שיחבר אותנו, שיתקן אותנו, שיתגלה בנו, כדי שמאיתנו והלאה הגילוי שלו יימשך לכל העולם. אנחנו רואים שהמצב שלנו לא ראוי לעליה רוחנית, על זה מבקשים.

שאלה: חבר דיבר על הדרגתיות, על איך שאנחנו רואים את הרע ולאחר מכן משייכים זאת לבורא, חושבים שהוא טוב ומיטיב. ואז לפי הקטע אני ממש רואה שהתפיסה שלי משתנה, כאילו משהו יורד עלי מלמעלה. איך אני משתנה, איך התפיסה משתנה?

האור העליון כל הזמן משתנה, כי אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים. האור כל הזמן משנה אותך - את רוצה או לא רוצה את משתנה, כי את נמצאת בקבוצה שכל הזמן נמצאת בשינויים רוחניים ואת התוצאות מזה את מרגישה.

תלמידה: האם הרגשת השבירה יחד עם הצער כלפי הבורא על המצב שלנו, זו תפילה?

גם תפילה.

תלמידה: ומתוך זה הבורא נותן לנו זכות לבקש עבור החיבור?

כן.

קריין: קטע מספר 27.

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.

ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים.

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם").

שאלה: אנחנו יודעים שפחד זה רגש חזק מאד. מאיפה לקחת כוחות לתפילה כדי לצאת מהמצב הזה במהירות ואיך לעשות בירור לשם מה הגיע הפחד?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להתעמק בהרגשת הפחד, כי זה לא חשוב מאיפה הוא בא, חשוב איך אני מגיב עליו. אני מגיב עליו רק בדבר אחד, שאני מבקש מהבורא ביטחון. הפחד זה הרגשת חוסר ביטחון, למי ישש ביטחון לא מפחד. אם תרגישי שאת קשורה לבורא לא תפחדי, ואת זה את צריכה לבקש. ולא אכפת לי מאיפה הוא בא ולמה הוא בא, זאת הבורא מסדר.

ובדרך כלל הרגשות הפחדים, החרדות ועוד כל מיני דברים, אין בהם שום משמעות. זה רק כדי שאנחנו נפחד ונבקש ביטחון. וביטחון את יכולה לבקש אם את מתחברת לחברות ומתוכן את פונה לבורא דורשת ומבקשת.

שאלה: כשאנחנו מרגישות את המרחק הזה מהבורא, האם עדיף לעצור בהפצה או תמיד להמשיך?

אנחנו צריכים להמשיך את ההפצה ולגמרי לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים. לא חשוב אם אני למעלה או למטה, אני חייב להמשיך בעבודה, בלימוד, בהפצה ובחיבור, ללא ספק.

שאלה: האם צריך להגיע למצב שהפחד יהיה קבוע ומתגבר, או מספיק שאחת מרגישה פנימית את הפחד, או עדיף שזה יהיה במשותף?

אני לא חייב לברר שום דבר משותף, אלא מיד כשאני מרגיש פחד אז אני צריך לתקן, להתפלל ולסלק אותו.

שאלה: מה הן הפעולות שלנו ביחס לאנשים שהולכים אחרינו, האם גלגלתא ועיניים יעלו גם אותם?

כן.

תלמידה: מה הפעולות שאנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים להתחבר, לבקש מהבורא שייתן לנו תיקונים, חיבורים וכן הלאה.

תלמידה: האם אתה מתכוון למי שהולך אחרינו?

על מי את שואלת?

תלמידה: על הסביבה, על מי שתומך בבני ברוך, מה הפעולות שיעלו אותם?

אתן צריכות להסביר להם מה עליהם לעשות כמו שאני מסביר לכן, אבל ככל שהם יצליחו להבין.

שאלה: באיזה רגע, באיזה זמן האדם זוכה לראות רק את הטוב? והאם המצב הזה הופך להיות לתמידי?

במידה שהאדם מתקן את עצמו בצורה קבועה או עדיין לא קבועה, במידה קבועה יותר או פחות, במידה הזאת הוא רואה את התיקונים.

שאלה: מה זה "אפילו מעשי כשפים"?

שלא מוצא על זה שום הצדקה, שממש רואה שזה משהו מאוד מוזר ואפילו לא הגיוני, לא רציונאלי, והוא בכל זאת משייך זאת לבורא ומבקש ממנו תיקונים.

שאלה: האם זה נכון להגיע קודם ליראה מהחברים ואחר כך ליראת ה'?

ודאי, דרך החברים אנחנו עוברים לבורא. אם לא תקבע עם החברים סדר, הצלחה, חיבור, אז לא תוכל לעלות לבורא כי הם נמצאים בינך לבורא.

שאלה: למרות כל הניסיון וכל המאמצים שאנחנו עושות בעשירייה, אנחנו עדיין מרגישות חוסר אונים בפני משבר מאוד גדול שקורה כרגע. מה עוד אפשר להוסיף?

רק חיבור ביניכן ותפילה לבורא מתוך החיבור. נקודה.

שאלה: בכל פעם יש יראה בפני הבורא שלא עשית מספיק עבור העשירייה. איפה היציאה, איפה הפתרון, האם לבטל את הגאווה או לתת לבורא לפעול?

לא, אנחנו צריכים לחייב את הבורא שהוא יתקן את מה שצריך לתקן. לכן הוא מעורר אותנו, לכן הוא מראה לנו קלקולים, כדי שאנחנו בחזרה נבקש ונדרוש ממנו תיקונים.

שאלה: בקטע נאמר שכשאתה מרגיש יראה או פחד, צריך להתגבר ולהגיד ש"אין עוד מלבדו". איפה זה קורה, בשכל, ברגש? מה זה אומר להתגבר על עצמי?

זה נקרא להתגבר על ההפרעות, ולהשתדל לתאר לעצמי שבאמת אין שום דבר חוץ מהבורא בכל המציאות, אין חברים, אין עולם, אין שום דבר, אלא כול זה זו נציגות הבורא כלפיי.

שאלה: היום באוקראינה הבורא נותן לנו פחדים שלעומתם הקורונה היא כמו בדיחה קטנה. האם ניתן לעשות שימוש בפחדים הגשמיים אפילו עבור עצמנו לצורך התקדמות רוחנית של העשירייה?

ודאי שכן. אין עוד מלבדו, הכול בא מהבורא כדי שנפנה אליו ונבקש תיקונים יותר מועילים. אם אנחנו מקבלים כאלו התעוררויות שנופלות על הראש שלנו ואנחנו לא מבקשים ממנו, אז הוא יצטרך להגביר את הדברים האלה עד שבאמת נבקש.

תלמיד: אפילו שאני לא רואה ולא מבין איך הכול קשור, אבל אם אני ברגע של מצוקה או פחד מעלה את את התפילה כפי שמתואר כאן, האם זה עובד?

זו לא תפילה אלא זו העלאת מ"ן, זה חיסרון שאתה מעלה לבורא שממנו מגיעים עלינו כל מיני כוחות, שהכוחות האלה יתחברו ויצטברו יחד ואז יבוא התיקון.

קריין: קטע מספר 28.

"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

שאלה: איך מתקדמים מהשאלות שכל פעם עולות במהלך הלימוד?

משתדלים לענות על השאלות, משתדלים להעלות אותן דרך העשירייה לבורא וכך מתקדמים.

שאלה: המצב הזה שעוברים "חימה שפוכה עליו, אבל הוא לא זז ממקומו", מה זה אומר שאני לא זזה ממקומי? ומה אני עושה כדי לזוז ממקומי?

את ממשיכה בדרך, פונה דרך הקבוצה לבורא ומבקשת ממנו תיקונים כדי להגיע לגמר תיקון.

שאלה: אם צצות מחשבות שהבורא שולח על דברים שלא תיקנתי בעבר ואין לי איך לחזור אליהם עכשיו, אז מה אני אעשה עם המחשבות האלה, איך אני מתקנת?

את צריכה לתקן רק את מה שעולה לך עכשיו בלב, רק על זה לבקש תיקונים.

שאלה: איך ללמוד להתגבר כשכל הזמן אתה מקבל את ההפרעות ומראש יודע שאתה תיפול?

ההפרעות נועדו בשביל שתתגבר עליהן, הן כמו עוד ועוד מדרגות. אז תגיד תודה על זה שנותנים לך הפרעות כדי שתוכל לעלות.

קריין: קטע 29, מתוך ליקוטי מוהר"ן.

"דע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך, דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל.

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)

שאלה: כבר זמן מה בעשירייה שלנו יש הרבה הפרעות וקשיים, בעיות בריאות, פירודים למיניהם, בעיות בעבודה, והחלטנו להתפלל כל יום חמש דקות. איך להמשיך עם התפילה, כי נראה שכל הקשיים האלה הולכים ונהיים יותר גרועים. איך לפנות לבורא בתפילה הזאת שאנחנו עושות כל יום?

אתן עושות תפילה יום יום, אז כנראה שהבורא מעוניין שאתן תפנו אליו עוד יותר ולכן הוא נותן לכן עוד סיבות לפנות אליו. יפה מאוד, למה את מתלוננת?

תלמידה: אני לא מתלוננת.

את צריכה להודות על זה שהבורא נותן לך סיבות לפנות אליו. איפה שאנחנו רואים בעיות, חסרונות, חוסר הצלחה, זה דווקא ההפך, כך הבורא מושך אותנו אליו. אז תירגעי והכול יסתדר, רק להמשיך.

שאלה: איך לתת לחברות את הביטחון שההפרעות האלה הן בעצם תוצאה של החיבור שלנו, שכך מתבטא היחס של הבורא אלינו, ושלא צריך להוריד את קצב החיבור בינינו אלא ההפך, ההפרעות האלה מצביעות על כך שיש לנו דו שיח עם הבורא, יש לנו אפשרות לפנות אליו.

על זה יש לנו הרבה פסוקים והסברים, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", זאת אומרת מי שהבורא אוהב אותו, בדרך כלל מקבל כל מיני מכות, אבל בצורה כזאת שהן לא מנתקות אותו חס ושלום מהעבודה אלא מקרבות אותו לבורא והוא מרגיש כל פעם חסרונות, בעיות אבל עם זאת הוא פונה לבורא, זאת אומרת הוא הולך בדרך.

שאלה: מה המהות של ההתגברות כדי כל הזמן לשמוע אותך, את המורה? אם האדם חושב שהוא כל הזמן שומע את המורה ואין לו בזה שום התגברות ושום מאמצים אז מה זו ההתגברות? מה זה אומר לשמוע את המורה?

זה להסכים עימו אפילו שהתלמיד לא מבין מה המורה מדבר.

שאלה: בקטע הקודם מדובר על חמת זעם ונראה לי שזה לא מקדם יחס של אהבה עם הבורא, אלא דווקא מאבק, דווקא ניגוד כוחות ביני לבין הבורא.

אתה צודק.

תלמיד: אז במקרה הזה אני הולך ליחסים טובים עם הבורא או שאני צריך דווקא להיאבק מולו ונגדו?

זה לא חשוב אם זה בעד או נגד, העיקר שתהיה כל הזמן קשור אליו.

שאלה: מה זה אומר לעבור בגשר צר מאוד ולא לפחד כלל?

זה ברור. אני לא רוצה להסביר שזה חסדים, חכמה וכן הלאה, זה פשוט להגיע למצב שאנחנו כולנו תלויים בבורא בלבד, ואז אתה לא תפחד.

קריין: קטע מספר 30.

"ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו. וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה. (בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אות קל"ג)

איזה מילים יפות.

שאלה: האם מקובלים יודעים להתגבר על פחד מוות?

ככל שאני יודע הם מבינים, יודעים ומשתדלים.

שאלה: אני לא מבין מה זה הגשר הצר הזה ושאין מה לפחד. מה זה בעצם אומר לעבור בגשר צר מאוד?

באמצע, שאתה לוקח את כל הכלים דקבלה וכל הכלים דהשפעה ומסדר אותם למטרת הבריאה ואז אתה עובר בצורה כזאת שיש לך גשר צר מאוד שאתה יכול ליפול ממנו, אבל אתה הולך עליו מפני שהחסדים והחכמה תמיד מאוזנים אצלך, אתה מקבל אור חכמה רק בכלים דחסדים.

שאלה: ממה לא לפחד?

שאתה תיפול. כי כולך נמצא בחסדים ותלוי בזה בבורא.

שאלה: היום בשעה שש מתאספים מאק און אונליין בצורה וירטואלית והנושא שלנו לדיון הוא לפי הקטע שקראנו עכשיו. האם תוכל להסביר את הביטוי, כשלתורה יש חשיבות להפרעה אין כוח?

אם אנחנו קשורים לתורה זאת אומרת למאור המחזיר למוטב, אז שום דבר לא יכול להפריע לנו אלא רק לחזק אותנו.

שאלה: האם חיבור ודבקות בבורא זה אותו הדבר? האם אנחנו יכולים לעשות רק חיבורים ולא שום דבר אחר?

כן, חיבור לבורא נקרא דבקות.

שאלה: אנחנו לומדים שככל שהאדם מצליח לכוון את עצמו עם העשירייה, אז בדרך הוא מקבל שיעורים יותר ויותר קשים. פה מתוארת לנו מציאות יפה, שאין לו עסק עם השומרים יותר, האם מדובר פה על גמר תיקון?

לא, זה לאורך כל הדרך.

תלמידה: למה כתוב שהוא כבר לא יצטרך את השומרים האלה?

אם הוא נכנס להיכל המלך פנימה, זה נקרא שהוא מגיע למלך, ממש לכתר, אז הוא לא צריך כבר שום שמירה.

שאלה: מה זאת אומרת שהחזקים ניצחו את השומרים? איך אנחנו יכולים להיות החזקים ולנצח את השומרים ולהיכנס להיכל המלך?

רק על ידי חיבור עם הבורא. במידה שהאדם מבטל את האגו שלו ומתחבר לבורא במקום להיות מחובר לאגו שלו, במידה הזאת הוא מצליח, מרוויח, מעלה את עצמו לעולם הרוחני.

שאלה: מה לעשות עם הכעס שלי כלפי הבורא?

לקחת חגורה ולהכות את עצמי.

שאלה: נאמר שרק הגיבורים שמידת סבלנותם עמדה להם. הודות למה יש לאדם את מידת הסבלנות הזאת?

לאדם יש סבלנות רק מתוך זה שהוא לומד יום יום ומשתדל להשתתף בהפצה ככל האפשר, זה נותן לו כוחות. אישה לא יכולה בלי הפצה, גבר יכול איכשהו, אבל אישה לא יכולה, היא צריכה ללדת, היא צריכה להרחיב את הכלים, משם היא תקבל כוחות.

שאלה: נאמר שלא לפחד משום דבר ולעבור את הגשר הצר. הודות למה האדם הולך על הגשר הזה?

לבורא אי אפשר להגיע אלא דרך גשר צר מאוד. צר זה צר מחסדים וארוך מחכמה. הוא צריך לדעת איך להתקדם בשמירת החסדים, אחרת ייפול מהגשר.

שאלה: יש לנו את ההשתוקקות הזאת לראות את הבורא. ואז אני תמיד חושבת, כשאני אפגוש את הבורא מה אני אגיד לו?

תעבירי לו ד"ש ממני.

שאלה: אמרת שמלמעלה הכול מחושב ביחס לכל אחד עד הנקודה האחרונה, אז מה תלוי באדם?

רק להתבטל כלפי הקבוצה, כלפי הבורא, להיות בהשפעה כלפיהם, ואז הוא בטוח מתקדם בגשר צר מאוד מאוד עד גמר התיקון.

(סוף השיעור)