שיעור צהריים 17.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שמיני עצרת ושמחת תורה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 574,

מאמר נ"ח, "השמחה היא בחינת מראה ממעשים טובים"

mlt_o_rav_2022-10-17_lesson_bs-shamati-058-simcha-bchinat-mara_n2_p1_Ulx7kCWO

נח. השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים

שמעתי ד' דחוה"מ סוכות

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה.

זאת אומרת, אם מתגלה התורה זה סימן שהיה מצב של "קדושה" וזה מצב של "פירות".

עוד צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות.

מה שאין כן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה שישאר אצלו המצב הזה לנצחיות, אם כן אין הדבר והמעשה זו נבחן לשלימות, ממילא אינה יכולה לבוא ולשרות עליו אור עליון, משום שהוא שלם ונצחי, ואינו עומד להשתנות, מה שאין כן האדם רוצה, אפילו המצב שבו הוא נמצא, לא יהיה לנצחיות."

שאלה: מה זה לקבל על עצמנו עול מלכות שמים בעבודה, ומה ההבדל בין נצחיות לחוסר נצחיות? אפשר לקבל עול מלכות שמיים לא בנצחיות?

האם העניין הוא מה אתה אומר או איך שזה באמת? אם מדובר על איך שזה באמת אז קיימת שאלה, אם אדם אומר אני רוצה לקבל לנצחיות עול מלכות שמים ולקבל כל מה שהבורא רוצה ממני מכאן ועד לאין סוף, זה נקרא לנצחיות, מי מסכים לזה, מי יכול לבדוק את עצמו ומי יכול להיות בטוח שאת זה הוא אומר ועושה. מכאן ועד לנצח הוא מוכן להיות עובד ה' ללא שום פשרה לעצמו, לתת תמיד וכל מה שהוא מסוגל רק למען הבורא? זה רציני אם כך נגיד או לא?

תלמיד: ברור שלא.

אז מה עושים?

תלמיד: מבקשים שיהיה כוח.

אפילו שמבקשים שיהיה כוח זו לא בקשה רצינית. אבל אם אדם בכל זאת משתדל באותו רגע שהוא מאוד מתאמץ ומאוד רוצה שתהיה איזו נקודת מגע עם הנצחיות זה קורה, זה נרשם והבורא מקבל את זה, אם כי הוא יודע שבעוד רגע האדם יחזור לסורו ובכל זאת ייפול, אבל הבורא מקבל אותו כאילו שהוא החליט ברצינות ולתמיד.

שאלה: מה זה "שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת"?

אם אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים להיות שייכים לקדושה אז כתוצאה מההחלטה שלנו נקבל דעת, זאת אומרת איזו מַדרגת ידיעה. אבל אם ההחלטה שלנו לא אמיתית לא נגלה את הדעת.

שאלה: איך לפעול כך שהדעת הזאת לא תהפוך לקליפה, כתוב פה שיש גם את תכונת הקליפה בדעת?

ודאי, אם לא הקליפה לא היינו מגיעים לקדושה. עלינו להבין שהבורא לא סתם ברא את הקליפה, "בראתי יצר הרע" כי "בראתי לו תורה תבלין", זאת אומרת אם הוא לא היה בורא את הקליפה אז הוא לא היה יכול לברוא גם את התבלין, את האור העליון שמאיר עלינו, שמתקן אותנו, שמוציא אותנו מהכול. אפילו בעולם שלנו אנחנו רואים שאנחנו חיים משגיאות, מטעויות, כך כל החיים שלנו, אנחנו טועים ומתקנים, טועים ומתקנים, כמו שכתוב "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", זאת אומרת "צדיק" נקרא מי שחטא, תיקן ועל ידי כך נעשה צדיק, שוב חוטא, שוב מתקן ושוב נעשה צדיק, אבל מתחיל מזה שהוא "רשע". וכך זה כל הזמן ברוחניות.

לכן כשאנחנו חושבים שצדיקים הם כאלה מיוחדים שמרגע שנולדו ועד רגע שמתו לא עשו שום דבר מיותר, הכול אצלם בעל מנת להשפיע לבורא, זה לא נכון, זו טעות גדולה מאוד וצריך להבין, ש"אין צדיק בארץ אשר עשה" משהו "טוב" לא חשוב מה, דבר גדול או קטן, ולא חטא לפני זה באותו דבר. לכן כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", ואין מה להתבייש בזה, ההיפך, כמה שיותר טעויות שהאדם מגלה ומתקן אותם, מתחרט עליהם, אז מכל החרטות האלה הוא מגיע לקדושה. ואין קדושה מתגלה אלא במקום שהייתה קליפה, אך ורק בצורה כזאת.

שאלה: איך אני מזהה שהשמחה שיש לי היא ממעשים טובים?

אם את מגלה שאת מבינה יותר, מרגישה יותר, מחוברת עם החברות יותר, אז השמחה שלך ממעשים טובים.

שאלה: מה זה אומר שמתגלה תורה?

מתגלה תורה, זה אומר שאני מבין, מרגיש, מזהה את ההתקדמות שלי לקראת הבורא, דביקות, הבנה, חיבור, דרך חברים. חס ושלום לא בניתוק. אם נראה לי שאני מגיע לקראת הבורא בלי חברים, בניתוק, זה סטרא אחרא. רק אם אני מרגיש שאנחנו יותר מתקרבים, מתחבקים, אוחזים זה בזה, רק בצורה כזאת אם אני מגלה את הבורא אז זה באמת גילוי הבורא.

שאלה: האם אני יכולה בעצמי לקבל עול מלכות שמים לנצחיות, הרי הבורא זורק אותי, מעלה אותי, איך אני מקבלת עול?

את חייבת לקבל עול מלכות שמים לנצחיות ולפרש לעצמך מה זה נקרא לנצחיות, ולבקש מהבורא שייתן לך כוח שתוכלי לעשות זאת. וכך להמשיך. וכך כל פעם, תפלי ושוב תחליטי שאת מקבלת את כוח השליטה של הבורא על עצמך, על כולך לתמיד, וכך כל הזמן עד שבאמת תתמלא כל הסאה.

שאלה: למה אף פעם אי אפשר לקבל את השליטה של הבורא לנצחיות הרי הוא הבורא? אני שואל האם הבורא יוכל לקבל אותי לנצחיות?

ודאי שהבורא עושה כך. אין לבורא החלטות אחרות, כל החלטה שלו לא יכולה להיות פחות מנצחיות. היא יכולה להיות קטנה, גדולה, כלפיך, כלפי כולם, אבל כל החלטה היא נצחית כמו הבורא בעצמו שהוא נצחי. הכוח הזה שמשפיע עליך הוא נצחי כי הוא למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: כתוב שהודות למעשים טובים או העלאת המ"ן, כלומר מהמאמצים של התחתון שמעלה את המ"ן, השאלה איך אפשר ממש מתחת לקליפה להעלות משהו שעולה מעל הקליפה? מה הקשר בין מה שנמצא בפנים לבחוץ? אמרת גם שיש חינוך דרך הסביבה, איך אנשים יכולים בתוכם ליצור חינוך כזה נכון, כדי לעשות את המעשים הטובים האלה דרך קשר עם העליון אם אין להם את הקשר הזה?

אבל הם רוצים שיהיה ולכן הם משתוקקים לבורא, הם רוצים להתחבר אליו, להידבק בו, לאחוז בו, הם רוצים ולכן הבורא מרגיש את זה ועוזר להם.

תלמידה: אז מה התפקיד שלנו כ"בני ברוך", של העשירייה? אני מבינה שזה מוחין שעולים מבפנים למעלה, ואצלם הקשר הוא דרך מ"ן.

מי זה אצלם?

תלמידה: אתה אומר שאפשר ליצור ולפתח את הנקודה שבלב דרך הסביבה, איך אפשר לעשות זאת?

אם אני רוצה להתחבר לחברים ואני פונה לבורא ומבקש ממנו לעזור לי להיות מחובר עם החברים, אז הבקשה שלי לאט לאט מגיעה בכל זאת לבורא, אני מנדנד לו, מחייב אותו לחבר אותי אל החברים, הכול תלוי רק בתפילה שלי.

יש הרבה מאוד אנשים, גם בחברה שלנו, שמזלזלים בפנייה לבורא. יש להם בעיות בכל התחומים והם לא פונים לבורא בבקשה. אין להם קשר למשפחה, אין להם קשר לחברים, אין להם קשר לבורא, אבל לבקש הם לא רוצים, הם לא מבינים שהבורא יכול לסדר את הכול. למה הם לא מסודרים עם עצמם, עם החברים, עם הבורא? מפני שהם מזלזלים בפנייה לבורא. הם לא מרגישים שהבורא הוא המפתח היחידי הקיים בפניהם, הוא ההצלה היחידה העומדת לרשותם. זו הבעיה.

סדנה

מה זה נקרא ששמחה היא מראה ממעשים טובים? מתי מתגלה השמחה, איזה מעשים שלנו נקראים טובים?

*

אם כל מה שיש לנו אנחנו מקבלים מהבורא, האם יש איזה מקרה שבגללו אנחנו צריכים לבכות? על מה בדיוק אנחנו יכולים להתפרץ בבכי? אם כל מה שיש בצורה ראשונה, משנית, שלישית, לא חשוב איך לסובב את הדברים, בכל זאת זה בא מהבורא, אז האם יש מקרה שמגיע לנו לבכות, או שבכל מה שיהיה לא חשוב מה, אנחנו תמיד צריכים להיות רק בשמחה? כי מלכתחילה נמצאים בשליטת הבורא ולא יכולים לצאת תחת שליטתו אף פעם, אז מה יש לנו עוד לעשות? רק להשתדל להרגיש שאנחנו נמצאים במסירות נפש אליו ושהוא מנהל אותנו מההתחלה ועד הסוף בכל דרכינו, בכל פניותינו וזהו. או שבכל זאת, על מה נשאר לנו לבקש סליחה ולבכות?

*

קריין: שוב, מאמר "שמעתי" נ"ח, כתבי בעל הסולם, עמ' 574.

נח. השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים

שמעתי ד' דחוה"מ סוכות

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים:" זאת אומרת שאם יש שמחה אבל לא ממעשים טובים זה לא טוב, אלא השמחה צריכה להיות ממש ממעשים טובים. "אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה." כלומר להיזהר שאנחנו לא ניכנס לשמחה אם היא לא כתוצאה ממעשים טובים. "ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה". ואז הוא מבין שהשמחה היא שמחה נכונה, שמחה של קדושה. מה שאין כן אם לא מתגלה לו דעת תורה, אז השמחה היא לא נכונה והיא מגיעה מהצד האחר, מהסטרא אחרא.

"עוד צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים." מ"ן זה חיסרון שאדם מעלה, אז למה זה נקרא מעשים טובים ולמה מתגלה מתוך זה שמחה? זו שאלה טובה לסדנה. "והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות." לא חשוב מה תהיה התוצאה, אלא זה נקבע על ידי היחס של האדם. שאם אדם רוצה שככה זה יהיה, זה מתקבל וזה נעשה כך ותיכף שורה על זה הארה עליונה.

"מה שאין כן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה שישאר אצלו המצב הזה לנצחיות, אם כן אין הדבר והמעשה זו נבחן לשלימות, ממילא אינה יכולה לבוא ולשרות עליו אור עליון, משום שהוא שלם ונצחי, ואינו עומד להשתנות, מה שאין כן האדם רוצה, אפילו המצב שבו הוא נמצא, לא יהיה לנצחיות."

זו בעיה שאנחנו לא מתכוונים לנצחיות, אנחנו מתכוונים להישאר במקום, כאן ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו רוצים עכשיו לחתום מה שנקרא "לכל החיים", לתמיד, שהיחס שלנו לחברים, לקבוצה, לבורא יהיה ממש לתמיד, לנצח. ואם אנחנו רוצים שכך יהיה, אז הבורא חותם יחד איתנו ואנחנו מתחילים לקבל השראה עליונה.

שאלה: אם יש לי איזו בעיה שמנתקת אותי מהבורא, אני יכולה לעבוד עם הבורא באופן נקודתי על הבעיה הזאת ספציפית או שאני לא צריכה לדאוג לזה אלא לבנות את הבקשה שלי בקשר עם החברים?

גם כך וגם כך אפשר. אם את נתקעת ממש בבעיה וזו בעיה שלך שמפריעה לך להתקשר לחברות, אז את יכולה לבקש מהבורא בצורה פרטנית מדויקת שאת רוצה שיעשה כך וכך. אומנם בטח שהבורא יודע ומרגיש, בטוח שבעצמו סידר לך את הבעיה הזאת שעכשיו את מבקשת ממנו להתפטר ממנה כי אין עוד מלבדו, אבל בכל זאת כדאי לך לעשות את זה. מזה את תלמדי איך להתייחס לבורא ואיך הבורא מתייחס אליך.

תלמידה: המטרה הסופית שלי זה לגלות את גדלות הבורא במצב הזה?

כן. כי הוא שורה על הכול.

שאלה: מהו החלק של בושה כשלוקחים עול מלכות שמיים?

יש בזה מרכיב אחד של בושה אבל העיקר זה לא הבושה, העיקר שאנחנו נתעלה למעלה מהבושה ונרצה להתחבר בינינו בצורה נצחית כמו עם הבורא. שלא יהיה הבדל, שאני אתייחס לחברים ולבורא בצורה שווה.

שאלה: מה ההבדל בין קליפה לסטרא אחרא?

אין הבדל. יש הבדלים אבל הם לא חשובים, גם זה לא טוב וגם זה לא טוב, שניהם יוצאים מכוח האגו הגדול שלנו מהקליפה הכללית.

תלמידה: למה אנחנו צריכים להצטער על הירידות כי ברגעים האלה הרי אנחנו מאבדים כל קשר עם הבורא.

אסור לנו לאבד קשר עם הבורא בכל מצב שלא יהיה. זה לא חשוב בכלל, מצב טוב, רע, מבולבל, מה שלא יהיה. כמו תינוק, בכל מקום הוא תופס את אימא ונדבק אליה ואי אפשר ממש לקלף אותו מאימא. זה מה שאנחנו צריכים. ולאט לאט אנחנו נקבל מזה את כוחות החיבור וההרגשה איך אנחנו צריכים עוד יותר לאחוז בבורא כך שזה יישאר לתמידיות.

שאלה: מתי מגיעה הדעת? האם זו דעת שאנחנו מקבלים כתוצאה ממעשים טובים?

הדעת מגיעה לנו כתוצאה מהשפעה, ממעשים טובים. אין לי יותר מה להרחיב על זה, צריכים פשוט להיכנס יותר ויותר פנימה.

שאלה: אנחנו כבני אדם חיים מעט מאוד זמן, איך לא להיבהל ממחשבת הבריאה הענקית הזאת ולא לפחד לקבל על עצמנו משהו לנצחיות? זה מבהיל.

אני רואה שהילדים הקטנים לא כל כך שוקלים עד כמה אימא או אבא שלהם גדולים, חשובים, חכמים, אלא הם מתנפלים על ההורים ודורשים מהם מה שהם צריכים. כך אנחנו גם צריכים להתייחס לבורא. כי זה הבורא שלנו, הוא ברא אותנו, הוא רוצה שאנחנו נגיע לדבקות בו, שאנחנו נגיע למטרה. אם אני בוחר פחות או יותר נכון איך לגשת למטרה, את כל היתר אני יכול לדרוש ממנו ואז אני צריך להרגיש את עצמי כילד קטן הנמצא בידיים של הגדול.

תלמידה: לקבל על עצמנו את עול מלכות שמיים רק בסוף המדרגה, ועם זאת למשוך את המצב לנצחיות?

אפשר להגיד כך.

שאלה: זה ברור שיש לנו מאות עליות וירידות והדרך היא דינמית, משתנה אבל בזמן האחרון אני מרגיש שאני לא נאמן לבורא, שאין לי שום מסירות, אני מרגיש כאילו אני תייר שבא לראות נוף בעולם של הבורא, שאף אחד לא יפריע לי ואני לא אפריע לאף אחד, אני רק אסתובב פה ואסתכל. איך להיות נאמן לבורא?

לבקש. לבקש שיראה לך מה זה להיות נאמן וייתן לך כוחות לזה. זה הכול. זה מאוד קל, אבל זה גם מאוד קשה כי אנחנו כל הזמן שוכחים על זה. אנחנו קשורים לשאלות שלנו ולא להפוך אותן לבקשות לבורא, זו הבעיה.

תלמיד: תתפלל עבורי, אני צריך את התפילה שלך.

שלי? תתחיל אני אעזור לך תמיד, אתה תרגיש בתוך התפילה שלך את העזרה שלי.

שאלה: אומרים שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות ומתחילה להאיר עליו הארה עליונה, ומתי זה קורה כשהאדם מחליט אחת ולתמיד שהוא מקבל עליו את העול הזה, אז ההארה הזאת למרות כל המצבים מאירה עליו ומחזיקה אותו כל הזמן?

לא תמיד. רק ככל שהאדם משתתף בזה.

שאלה: שאלת אותנו שאלה נהדרת בסדנה והייתי רוצה לדעת מה הקשר בין המעבר בין העביות לזכות במצב של שער הדמעות?

הכול תלוי בכוונת האדם, יותר מזה אני לא יכול להגיד עכשיו.

שאלה: מה ההבדל בין השמחה הגשמית לשמחה רוחנית?

בשמחה הרוחנית אדם נמצא בדבקות עם הבורא ומשמח את הבורא, והבורא שמח מהאדם. ובשמחה הגשמית האדם שמח מהאגו שלו וככל שהוא עולה למעלה מהאחרים בדרגות האגואיסטיות, זה ממש בא מהר ועובר מהר.

תלמיד: ואם קיבלתי מאה דולר ואני שמח כי אני מהנה את הבורא בזה האם זה נחשב?

אני לא יכול להגיד, אני לא בטוח שבזה אתה מהנה את הבורא.

שאלה: אם אדם מחליט לקבל על עצמו עול מלכות שמים, מהי דרגת הביטול שנדרשת בהחלטה הזאת?

בהתאם לכמה שאתה מבקש אתה צריך לבטל את עצמך, זאת תשובה פשוטה. שלא יהיה האני שלך בתוך הבקשה. או במילים אחרות שאתה מבקש עבור מישהו שמחוץ לך אחרת זו פנייה אגואיסטית.

שאלה: האם נצחיות זה הקשר הרצוף עם הבורא?

נכון.

שאלה: שמעתי שיש חברים שלא פונים לבורא ומבקשים למרות כל הבעיות, איך אפשר לעזור להם לפנות? האם אפשר לבקש במקומם?

יכול להיות שכן, זה תלוי איך זה מקובל בחברה. כתוב "המתפלל בעד חברו זוכה תחילה", לכן כדאי לנו לפנות לבורא גם בעצמינו וכדאי לנו לפנות לבורא עבור החברים. וזה צריך להיות ממש מנהג טוב. אני ממליץ שתעשו את זה. יש הרבה אנשים ומשפחות שמאוד זקוקים לעזרה, וכל מיני שטויות הופכות את היחסים ביניהם כך שבעצם זה האגו הקטן הפרימיטיבי שמתלבש באדם ולא נותן לו אפשרות להיות יותר גדול, גבוה, יותר רחב לב ויד, יותר קרוב לאחרים, להיות יותר גבר בצורה שהוא מתגבר על האגו שלו ופותח את עצמו לעזרה לזולת, לכן יש לנו מה לעשות.

תלמידה: כשאתה מתאר את זה, זה נשמע מאוד אפשרי, שבאמת הבקשה פותרת את זה. אבל באמת כמו שהמצב הזה שאתה אומר שיש מנעול על הלב ואגו פרימיטיבי שלא נותן לבן אדם להתעלות, מה צריך לעשות?

תנו דוגמאות טובות אחת לחברתה. זה מאוד עוזר בהתקדמות הרוחנית. ברוחניות דווקא יש לנו בזה הרבה דוגמאות. למקובלים גדולים היו כאלו נשים, השם ישמור, שהיה באמת קשה להם להסתדר במשפחה והם ממש בכו כי היה קשה להם להתגבר על מה שהאישה הייתה מזמינה בהם. זה כתוב בספרים. לפי 200, לפני 300 שנה. זו לא צרה מודרנית. אז תנסו לעבוד על הדברים האלה יחד, כי זה הבורא שכך בצורה מחושבת נותן לכן איך להתקדם.

תלמידה: מי זה תעבדו יחד? מי עובד עם מי?

זוג. או חברים בקבוצה.

תלמידה: אתה אומר שזה ממש צריך להיות הגבר המתגבר, אתה מתכוון שהגבר מתגבר, או שאתה מתכוון שהתכונה של כל אחד, הגבר והאישה מתגברים?

במיוחד זה שייך לגברים אבל גם לנשים. יש נשים כאלה קשות, יותר קשות מגברים.

תלמידה: מה גורם לאישה להיות כל כך קשה?

הייתי אומר שזאת קריאת הזמן. זה התגלה עכשיו במאה ה20, נשים יצאו מכל ההגבלות ורוכבות על כולם.

תלמידה: זה מאוד נכון. מה יכול לגרום לגבר ולאישה לרכך את הלב אחד כלפי השני? תן לנו איזה טיפ.

מה יכול להיות יותר חשוב מהשגת מטרת החיים? החיים נגמרים, עוד 30, עוד 40 שנה. מי יודע אולי לפני זה, אז אנחנו צריכים לקחת בחשבון בכל זאת בפרט כשיש ילדים, אין מה לעשות אנחנו צריכים להתכופף, להכניע את עצמינו וכך להמשיך לקראת המטרה.

תלמידה: ואפשר להגיע על ידי ההצעה הזאת שפתאום מהמצב הנוקשה הזה, פתאום תהיה שמחה והתלהבות להרים כזה מצב, זה אפשרי?

כן. אפשרי. תנסו לדבר שלושתכם, זוג עם הבורא. כביכול אתם יושבים יחד, כמו אצל פסיכיאטר או פסיכולוג אבל עם הבורא.

תלמידה: איך מדברים עם הבורא שלושתנו?

תנסו. תעשו כזאת שיחה, תראו. אבל לא על מנת לתקוף את השני אלא על מנת לבנות את השיח. אם זה יעבוד מלב ללב זה יהיה מצוין.

תלמידה: זאת אומרת שנינו יושבים ומדברים עם הבורא?

כן שהוא השלישי ביניכם.

שאלה: איך המקובלים היו מפחדים מהנשים שלהם ממש?

כן, תנסה לפחד מהאישה זה בריא.

שאלה: כן רצינו להודות לכל הכלי העולמי, החבר שלנו התחיל להחלים.

שמעתי, תמסרו לו ד"ש אישי ממני. דווקא ממצב כמה שיותר אנוש, קשה, לא טוב, ממעמקים קראתיך השם. בהצלחה.

(סוף השיעור)