שיעור צהריים 22.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם:
"שמעתי", מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה"

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם "שמעתי", מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

המאמר הוא מאמר ידוע מאוד כי ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי" הם אלול, וכך בדיוק נקרא החודש שבו מתחיל ראש השנה, השינוי לטובה שצריך לבוא אלינו. ולכן בואו נלמד מה ראשי התיבות האלה אלול מרמזות לנו בעבודה הרוחנית.

תשאלו, אנחנו נברר הכול, אבל הדברים האלה הם דברים שלא שייכים לראש השנה, לחודש אלול, אלא בכלל לכל העבודה הרוחנית שלנו. אין לנו חגים או אין לנו תאריכים, מועדים ששייכים סתם לאיזה תאריך, אלא הכול קשור אך ורק להתפתחות האדם לקראת גילוי הבורא בו.

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם מתוך "שמעתי" מאמר מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה". קטע 1.

"צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון], נעשה הצמצום. ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו. היינו שמקבלים את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

אומר בעל הסולם "צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו". מפני שהבורא רצה לברוא את הנבראים ולהביא אותם למצב שהם יראו עד כמה יש להם כל טוב בבריאה שלו, ומסיבת הצמצום, שהוא רוצה להיטיב להם אבל הם צריכים להיות מוכנים להטבה הזאת, אז הם צריכים לתקן את עניין ההבדל ביניהם לבין הבורא. כי הבורא זה המצב הכי טוב, מושלם ואין כמוהו בנצחיות, בשלמות, בכול, והנבראים נמצאים בצורה הפוכה, יש להם חיים קצרים מלאי טרדות ובעיות.

ולכן כדי להביא אותם למצב שהם יהיו כמו הבורא, הם צריכים להחליף את הטבע שלהם מקבלה להשפעה, ובמידה שהם עוברים מקבלה להשפעה, הם עוברים מחושך לאור ומתחילים להרגיש שהבריאה כולה נצחית ובלתי מוגבלת.

איך הם הופכים את כלי הקבלה שלהם לכלי השפעה? זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב שמקבלים אותו מהבורא ובהדרגה הם מתפתחים ומשלימים את עצמם. ואז במידה שהם משתנים בהתאם לבורא, הם מקבלים טוב ועונג ממנו, ולפי זה הם מקבלים את מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו.

שאלה: בעל הסולם כותב "וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון". מה בין הכנת הכלים לתיקון הכלים?

זה אותו דבר. הכנת הכלים כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב ואחר כך כדי לקבל את המילוי שהוא האור בעצמו, גילוי הבורא בעצמו, אלו התיקונים שהנברא צריך לעבור בצורה הדרגתית ואז הוא לומד ומפתח את עצמו ומרגיש את עצמו שיותר ויותר נכלל עם כל הבריאה ועם הבורא.

שאלה: מה זה "האור הגנוז והצפון"? מה זה האור שהאדם מקבל?

השפעת הבורא שמכוונת כלפי הנבראים נקראת אור, האור הזה מאיר לנבראים במידה שהם רוצים להשתנות, להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, להיות כמוהו, להשפיע, לתת, לאהוב, להתחבר. לכן יוצא שהנבראים הם מלכתחילה סגורים ולא נותנים לאור להיכנס ולשנות אותם, וזה המצב ההתחלתי שלנו.

ואנחנו, על ידי זה שלומדים, מתחברים, ומתקרבים בינינו, אנחנו מתקרבים גם לאור שמאיר עלינו יותר, וכך אנחנו משתנים על ידי המאור המחזיר למוטב, ולכן הוא נקרא המאור המחזיר למוטב, האור שמאיר עלינו ומחזיר אותנו למצב הטוב. טוב הוא הבורא, שמצבו הטוב ומיטיב, ולכן אנחנו נעשים כמו הבורא בהשפעה, באהבה, בחיבור עם כולם.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו סגורים, איך אנו פותחים את עצמנו?

ככל שאנחנו רוצים להידמות לאור, לבורא, בזה אנחנו פותחים את עצמנו להשפעה שלו. במילים אחרות, ככל שאנחנו רוצים להתקרב לבורא, להידבק בו, להידמות לו, כך אנחנו יכולים לקבל ממנו את ההשפעה שלו ואז נעשים כמוהו. ולא לשים לב שאנחנו לפעמים נמצאים במצבים הפוכים, בחוסר אונים, בחושך, במצב שאנחנו לא מסוגלים לכלום ואין לנו כוחות ורצונות אפילו, אלא הכול כדי שאנחנו נבחין על ידי ההבדל בין אור לחושך, בין התכונות שלנו לתכונות הבורא, עד כמה אנחנו נמצאים במרחק גדול ממנו מצד אחד, ומצד אחר עד כמה אנחנו עשויים, מסוגלים בכל זאת לקבל עלייה והוא יקרב אותנו, ימשוך אותנו אליו.

שאלה: בקטע מתואר מצב שהבורא רק מחכה שהנברא יעשה משהו, יתחיל ללכת לקראתו. לפי הבנתי הבורא אוהב אותנו בצורה מוחלטת וכנראה שאנחנו פשוט לא מרגישים את זה. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתחיל להרגיש את האהבה של הבורא ולהתחיל לזוז לקראתו?

תפתח את עצמך לאהבה של הבורא כדי להרגיש אותו. האם ילד קטן מבין שאימא אוהבת אותו? לא, אלא הוא מקבל את האהבה שלה כדבר מובן מאליו. אבל אתה, תרצה במקצת בצורה מלאכותית, ככל שאתה מסוגל לתאר לעצמך, לאהוב את הבורא. מה זה נקרא לאהוב את הבורא? הבורא הוא לא מציאותי, הוא לא איזשהו נפח חס ושלום שדומה לאדם או למשהו, אלא זו תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת החיבור, טוב ומיטיב. תנסה להיות כמוהו במשהו, אפילו שאתה לא יכול, ברור שאתה לא יכול, אבל כן תנסה, ובזה כבר תתחיל להרגיש את הקרבה שלו אליך.

בואו נשתדל, אפילו עכשיו, יש איתנו יחד כמה אלפי אנשים, בואו נשתדל להתקרב בלבבות, ביחס יפה אחד לאחר, בואו נשתדל לנוע אחד כלפי האחר, ואתה תראה עד כמה בינינו כבר מופיעים חום, קרבה. אנחנו צריכים לעשות כאלו תרגילים, ואחרי כמה תרגילים נתחיל להרגיש שמה שמתגלה בינינו זה כנראה כוח שנקרא בורא, "בוא וראה". "בוא" - שאתה מתקרב לחברים, "וראה" - שאתה מגלה את הבורא.

עד כמה זה פשוט, רק צריכים להשתדל להיות ככל האפשר בפעולה הזאת, ולתת בזה דוגמה לחברים ולהשתדל להרגיש, להתרשם שגם הם עושים כלפיך אותה פעולה.

שאלה: המסך זה מידות הקשר בינינו בעשירייה לבין הבורא?

קודם כל בינינו ואחר כך מבינינו לבורא.

תלמיד: ממה אנחנו בונים את המסך? מחסרונות, מהודיה?

מזה שאנחנו רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהתחבר בינינו.

תלמיד: אם אנחנו משקיעים מאמץ בתרגיל שנתת לנו זה שייך לעבודת מסך?

כן, כך מתחילים לבנות את המסך.

שאלה: אני לא מבינה מה זה אומר יצירת המסך. לגבי התרגיל, אמרת שזה פשוט, שנעשה אותו עכשיו ונתקדם זה אל זה. האם אפשר ליצור את המצב הזה ביום, בצהרים, בלילה? האם עושים זאת במחשבות, חושבים על אותה מטרה? איך עושים את זה?

אנחנו לא מתחברים בינינו במחשבות אלא בלבבות. אנחנו צריכים להשתדל להתקשר מהלב זה אל זה, שהלבבות שלנו יהיו בקשר, וזה לא חשוב אם אלו גברים, נשים, זה לא שייך למין, זה שייך לרצון. אנחנו רוצים להיות בקשר בינינו מפני שהבורא הוא אחד על כולם והוא יתגלה בקשר בינינו, בין כולם.

שאלה: האם אפשר לבנות את המסך של העשירייה רק באמצעות הודיה ללא בקשה?

כן, אפשר לעשות כך רק מתוך זה שאנחנו מודים לבורא על זה שבחר בנו, נתן לנו להבין, להרגיש שיש מטרה לבריאה, שלא סתם אנחנו חיים אלא אנחנו צריכים להתקדם להידמות לו. בזה אנחנו נכנסים לעולם שכולו טוב, עולם שכולו אהבה, חיבור, ולזה אנחנו רוצים להגיע.

שאלה: יש הרגשה שהצמצום פועל משני צדדים, מצד אחד הטוב מוסתר מאיתנו, ומהצד האחר אפשר לקבל את הטוב רק אחרי הצמצום. האם אפשר להסביר את זה?

ודאי שאנחנו צריכים להתקשר בינינו ככל האפשר, והקשר הזה צריך להיות המחבר בינינו, ובתוך החיבור בינינו על פני התכונות המנוגדות, על פני הדחיות ההדדיות שלנו, אם אנחנו בכל זאת נתגבר עליהן או נבקש מהבורא שיעשה בינינו קשר, אז בקשר הזה נבנה את הצורה של הבורא, "בוא וראה", שבו יש חיבור על פני הפירוד. כך אנחנו תמיד בונים את הבורא, את הכלי הרוחני בינינו.

מפני שהכול נשאר ברצון לקבל שלנו, ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עימו ולא צריכים, לכן עלינו רק לעלות מעליו ולהשתמש בו כמו בעביות בפרצוף הרוחני. בינינו תמיד יהיה אגו שגדל וגובר יותר ויותר, אבל עם כל זה אנחנו מתעלים מעליו בכוח האהבה ובכיסוי של מסך מה שנקרא, וכך ב"על כל פשעים תכסה אהבה" אנחנו מתקדמים, מתקרבים למצב שהאגו גדל ואנחנו מעל האגו גדלים. לכן כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". מי יכול להיות יותר גדול? מי שהאגו שלו, היצר הרע שלו גדול יותר אבל הוא מתגבר עליו ובונה קשר עם האחרים.

תלמיד: הצמצום הוא שאנחנו מתגברים על הדחייה הדדית, ומה זה המסך?

המסך הוא אותו כוח שבעזרתו אנחנו נמצאים למעלה מהאגו שלנו ומתחברים.

תלמיד: המסך הוא כוח?

מסך הוא כוח, הוא כמו מגן.

שאלה: אמרת שכולנו יחד צריכים להשתוקק עכשיו להיות בלב אחד. כשהיו לנו מרכזים פיזיים השתדלנו לקנות חבר, לעשות פעולות. איך אפשר לקנות חבר באופן וירטואלי? איך אני יכולה לעשות פעולה כלפי החברה שהיא תראה את זה, לא רק להשתוקק בלב אלא ממש להראות את זה בעולם ווירטואלי?

אנחנו נמצאים בעולמו של הבורא והוא מסדר לנו את כל הדברים. לכן ככל שאנחנו משתדלים להיות קשורים בלבבות, כך אנחנו משפיעים זה אל זה. לא שאנחנו צריכים להביא ממש מתנות ולעשות כל מיני פעולות פיזיות, אלא מספיק שבמחשבות שלנו מלב ללב, ממוח למוח, אנחנו משפיעים אחד על האחר בתוך העשירייה. זה עובד וזה פועל, הבורא מקבל את הכול, מרגיש את הכול, מסדר את הכול ומחבר אותנו יחד.

לכן לא להצטער על זה שאנחנו לא יכולים להיות היום בקבוצה פיזית, אין מה לעשות, כנראה שזה צריך להיות כך. הבורא מקדם אותנו קרוב יותר לרוחניות בזה שחותך קשרים גשמיים בינינו, לא נותן לנו להיות כל כך קשורים פיזית, אבל משאיר לנו המון אפשרויות. יש לנו קשר דרך רשת וירטואלית, וזה מספיק כדי שנתקשר ונשפיע אחד לאחר. אני מקווה שגם דרך רשת הקשר הזאת אתם מקבלים ממני את ההשפעה מכל הלב לכולם.

שאלה: גם השיעור הזה נתת לנו תרגיל רגשי לקרב את הלבבות שלנו, להתחבר יותר בינינו ככל האפשר, ובכלל בימים האחרונים, בתקופה של אלול, תשרי, אנחנו יוצאים מהעשירייה שלנו לספרה כללית יותר, לכלי העולמי, להרגיש משהו גדול יותר. מה יש בתקופה הזאת שאנחנו צריכים להרגיש הרבה יותר מעשירייה?

יש זמנים לטובה וזמנים לרעה, יש זמנים לחיבור וזמנים לפירוד. יש מאמר כזה, שלכל תכונה יש זמן משלה, כמו תשעה באב, ט"ו באב, ראש חודש, פורים, פסח וכן הלאה. בהתאם לתכונות רוחניות יש לנו גם איזה צביון, איזה כוח שפועל בעולם ומחבר אותנו. לכן יש זמנים שאנחנו רוצים לקבוע בהם ימי שמחה, ויש זמנים שאנחנו רוצים להצניע את עצמנו ולא כל כך להתנהג בשמחה ובחיבור.

תלמיד: מה השורש של הזמן הזה?

השורש של הזמן הזה הוא סליחות, אנחנו מבקשים סליחה על כל מה שעשינו לא נכון, על מה שרצינו להצליח בו ולא הספקנו, לא הצלחנו. זה מתבטא בחיבור שלנו, בזה שיש בינינו עדיין מרחקים, אנחנו לא מרגישים שכולנו בלב אחד, שאנחנו ממש טבועים באהבה הדדית בלתי פוסקת בין כולם, יש לנו עדיין מחשבות זרות, הפוכות, לא נכונות אחד על האחר, ועל זה מבקשים סליחה. מה זה מבקשים סליחה? אנחנו מודים שיש בנו את זה ומקווים שהבורא ייקח מאיתנו את כל הדברים האלה, שהוא ינקה אותנו מהם.

תלמיד: אני לא מסתכל אחורה על מה שהיה, זו לא סליחה על מה שלא עשיתי, אלא מה שעכשיו אני לא עושה.

לא, גם על מה שהיה, אני רוצה שזה לא יחזור, שאני אתפטר מזה.

שאלה: האם אני לא צריך להגיד שמה שהיה בא מלמעלה, אין עוד מלבדו, והפנים קדימה?

אבל הייתי צריך ללמוד מזה משהו, אז האם למדתי או לא? כשאנחנו אומרים "אשמנו, בגדנו" זה לא על אותו רגע אלא על מה שהיה לנו במשך זמן מה.

תלמיד: האם יש מציאות כזאת שאני אומר שבעבר אשמתי, או על מה שהיה אני אומר אין עוד מלבדו?

לא. בזה שאתה קובע שאין עוד מלבדו אתה לא מוחק שום דבר. תגיד לעתיד שאתה רוצה להיות ב"אין עוד מלבדו", אבל זה שעשית דברים לא נכונים, פעולות לא נכונות, זה נקרא שאתה דווקא לא היית דבוק ב"אין עוד מלבדו".

תלמיד: האם אני מצטער על חוסר הדבקות שלי ב"אין עוד מלבדו"?

על זה אתה מצטער ומבקש סליחה.

תלמיד: האם הצער והסליחה שלי הם תיקון?

כן, זה תיקון, אם זה באמת עמוק ונכון.

שאלה: מהו "לחם ביזיון"?

לחם ביזיון הוא מה שגנוב, מה שלא שייך לי ואני משתמש בו. כך אנחנו בודקים את עצמנו. כתוב "מים גנובים ימתקו", מה זה מים גנובים ימתקו? מה שאתה גונב ומה שלא מגיע לך, האגו, היצר הרע שלך, רואה בזה תוספת תענוג. הוא לא שילם על זה בשום דבר, אלא ההיפך, הוא משתמש בכוח, ביגיעה של מישהו אחר ולכן זה יותר נעים לו.

זה לא שאתה לוקח מים, שותה ונהנה, אלא אם הם מים גנובים ואתה יודע שהם שייכים למישהו ואתה לוקח ומשתמש בהם, אז יש לך מזה תוספת הנאה, כך האגו שלנו בנוי. ולכן אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו היטב, איך אנחנו משתמשים בכל דבר שמגיע לידינו.

שאלה: שמעתי בשיעור שאת המאמצים הפנימיים אנחנו עושים לא במחשבה אלא בלב, איך עושים מאמץ בלב?

בכך שאת מכוונת את הלב למשהו, לאיזו תכונה, ואז בצורה כזאת את מתקרבת לזה. מה זה מאמץ?

תלמידה: זה דרך המחשבה?

כל המאמצים שלנו הם בלב, ולא בידיים וברגליים, זה מאמץ שהוא לא כל כך חשוב. על ידי מאמץ פיזי אנחנו לא משיגים שום דבר רוחני, רק על ידי מאמץ הלבבות.

תלמידה: ברור לי שפיזית לא, אבל חשבתי שמחשבה עוזרת לי?

כלום, מחשבה זה בהמיות.

תלמידה: אז איך מכוונים את הלב, מה זאת אומרת לכוון לב?

מה זה לכוון את הלב? למי שאת אוהבת את מכוונת את הלב שלך, את רוצה להיות יותר קרובה אליו. נניח ילד, קרוב שלך, אז את מתקרבת, את רוצה שגם הוא ירגיש את הלב שלך יותר קרוב. זה "קירוב הלבבות", שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה. ודאי שההשפעה יכולה להיות חיצונית, כשאני נותן מתנה למישהו, אבל על ידי מה שאני נותן, אני בזה מביע את העבודה שבלב, את ההרגשה שיש בלב שלי כלפי מישהו.

תלמידה: איפה יותר נכון להתמקד בעבודה, שאני אכוון את הלב שלי, ואת כל המאמץ לעשות פה. או להתפלל בשביל החברות שהן יצליחו לעשות את כוונת הלב?

גם וגם, תלוי על מה מדובר. אבל אם את מתפללת עבור החברות, ואת רוצה שזה באמת יקרה, ומתפללת עליהן באותו הכוח כמו שאת מתפללת עבור עצמך, אז זה עוזר גם להן וגם לך.

שאלה: מה זה לבדוק את כל מה שאנחנו לוקחים, הרי האגו שלנו תמיד רוצה לגנוב על חשבון אחרים?

אז מה?

תלמיד: אז מה זה אומר לבדוק את עצמנו, מה אנחנו לוקחים?

אני תמיד צריך לעשות חשבון מה אני עושה, מקבל או נותן. בעניין הנותן אין לי כל כך מה לחשוב למי אני נותן, מתי אני נותן. אלא כל הבדיקה שלי צריכה להיות כמה אני מקבל. והשאלה, האם אני מקבל מה שמגיע לי? האם אני שילמתי על זה? האם אני עושה את זה כדי שיהיה לי קשר עם הבן אדם? זאת אומרת, בעניין של קבלה, צריכים לעשות חשבון נכון וטוב. מה שאין כן בעניין של השפעה זה בדרך כלל מתקבל.

תלמיד: למה הכוונה מה שמגיע לי, הרי לאגו לא מגיע שום דבר, אם אני כבר רוצה לעצמי אז אני לא יכול לקבל שום דבר?

נכון, אתה צודק.

שאלה: האם נכון להגיד שאנחנו אוכלים לחם ביזיון, כשאנחנו לא מכירים בבורא כשליט היחיד?

זה גם נכון, אבל זו כבר מדרגה יותר גבוהה. אני מדבר פשוט על מה ששייך לי ולא שייך לי. זה שכבר מתייחסים לבורא, זו כבר דרגה גבוהה. נגיע לזה.

שאלה: כשמתחיל השיעור נגיד עכשיו בצהרים באמצע היום, אני מרגיש שאתה מעלה אותנו, אתה מרגש, ממלא ברוח חיים. ואחר כך כשאין שיעור, באותה עוצמה הגשמיות משתלטת ובולעת.

זה טוב. אז אתם מרגישים את ההבדלים האלה, עליות ירידות. אני בכוונה עושה את זה כך, כדי שאתם תרגישו את הפער בין איפה אנחנו נמצאים בלימוד שלנו, ואיפה אנחנו נמצאים בחיים שלנו. אלא מה אתה ממליץ?

תלמיד: מה לעשות עם הפער הזה, שהגשמיות חונקת, מה לעשות?

להשתדל להישאר בפנים עם מה שקיבלתם מהשיעור. ולהיכנס בצורה פיזית, חיצונה לחיים הגשמיים, ולא להתייאש.

שאלה: כשאני אוהבת את החברות שלי בכל הלב, האם אני יכולה לחשוב שהחברות זו הבריאה, שנבראו על ידי הבורא, וכשאני אוהבת את החברות אז אני אוהבת את הבורא?

כן, אפשר לחשוב כך.

שאלה: האם האגואיזם הכי גדול הוא לא אהבה לבורא?

אם זה על מנת לקבל אז כן, אם זה על מנת להשפיע אז לא.

שאלה: איך אני קובעת בעשירייה מה אני גונבת ומה שייך לי, איך לברר את זה?

כלפי החברות שלך. אם את עושה הכול כדי לחבר אותן יחד, ושאתן כולכן תהיו כאגודה אחת, ורוצות להיות יחד כדי לקבל השפעה מהבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח, להיות קרובות אליו, אז הפעולות שלך הן פעולות טובות, נכונות.

תלמידה: ומה אני יכולה לגנוב בעשירייה?

אם את חושבת על עצמך ולא עליהן, על כולן, אז את מפריעה לכולן ומזיקה לכולן.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשימוש הנכון בקו שמאל, מזמן את היראה הנכונה?

אנחנו עוד לא לומדים על קו שמאל, אבל אפשר להגיד שכן.

שאלה: בתפילות שמתפללים מוזכרים כל מיני מעשים כמו רצח וגניבות וכדומה. איך זה עובד בסליחות, האם אין לזה גם כל מיני השלכות משפטיות?

אנחנו צריכים לבקש סליחה על כל העבירות, גם מה שעשינו בפועל וברור לנו שעשינו, גם מה שלא עשינו בפועל אבל עשינו בכוח, וגם מה שאחרים עשו. כי אנחנו קשורים יחד כולנו, ולכן אנחנו מבקשים על כולם. סליחות הן פעולה קולקטיבית. תראה כמה מקרי רצח וגניבה, שקרים וכולי יש בעולם, לכן אנחנו צריכים לבקש עבור כולם, לא רק עבור עצמנו, לא רק עבור עצמו.

שאלה: כל אחת בונה את המסך בתוך עצמה, ובהתאם לזה אנחנו כבר עכשיו עושות פעולות בשביל להתעלות מעל האגו. באיזה שלב אנחנו יכולות להיות בטוחות שבנינו כלי ויש לנו מסך?

כאשר נתחבר יהיה לנו כלי אחד, יהיה לנו מסך אחד, ואנחנו נוכל לעשות פעולה רוחנית.

שאלה: איך אנחנו מתחברים עם הבורא וגם עם העשירייה, בצורה נכונה?

אנחנו מתחברים רק על ידי כך, שאנחנו מכוונים את הלב שלנו כל אחד ואחד, לחיבור הלבבות שיהיה לנו לב אחד. ואז בחיבור הלבבות בעשירייה, אנחנו כבר יכולים לקבל השפעה מהבורא, שנוחת וממלא את הלב המשותף שלנו.

אני מאוד מרוצה שאתה מתקדם כל כך יפה.

שאלה: אמרת קודם משפט, שהייתי רוצה להבין, מחשבה זו בהמיות?

בהמיות כנראה הכוונה היא שהמחשבה תלויה רק ברצון, למה שהיא מחוברת. וללא רצון אין במחשבה שום דבר קדוש ורוחני.

תלמיד: וכשאנחנו אומרים "הכול במחשבה יתבררו"?

המחשבה צריכה להיות קשורה לרצון הנכון, ואז על ידי המחשבה אנחנו מבררים את הרצונות.

תלמיד: כשאתה אומר לכוון את הלב, האם יש לי שליטה על כוונת הלב שלי?

יש לי שליטה על ידי המחשבה לכוון את הלב.

תלמיד: אז המחשבה היא כלי העבודה שלי, לא הלב.

לא, הלב הוא רצון ועל ידי המחשבה אני מכוון את הרצון.

תלמיד: איפה ההגה שלי?

ההגה שלי נמצא במחשבה ומתוך המחשבה הזאת אני עולה לתפילה, בתפילה אני מחבר את הרצון שלי עם המחשבה שלי ועם המטרה שלי וכך אני נוהג, נמצא מאחורי ההגה.

תלמיד: ובמה תלויה המחשבה שלי שאני אחשוב על דבר מסוים ולא על דבר אחר?

המחשבה מגיעה לנו מהבורא.

תלמיד: אז איפה אני פה? המחשבה שלי מגיעה מלמעלה ואיתה אני עובד כדי לכוון את הלב, אז איפה אני?

על ידי המעשים אתה יכול לכוון את המחשבה, אתה יכול לשנות אותה.

תלמיד: איזה מעשים, עכשיו הכנסת גם מעשים, מה זה מעשה?

מעשים של חיבור.

תלמיד: במה אני מתחבר, בלב שלי או במחשבה?

אתה מתחבר בלב על ידי המחשבה.

תלמיד: אני אחשוב על זה.

לאט לאט, יש על זה כמה מאמרים ואנחנו צריכים לפתוח אותם.

שאלה: ההרגשה של בקשת הסליחה היא לא מהפה ולחוץ. אז האם אני אמורה להרגיש צער עמוק על איך שהתנהגתי? לפעמים אני אפילו מרגישה שנאה עצמית שעשיתי דברים שהם ממקום של האגו. האם ההרגשה הזאת היא נכונה?

מה שלא יהיה אנחנו צריכים להיות קשורים להרגשה ולרצון ולמחשבה ולפעולה, מכל הדברים האלו אנחנו בונים את המצב שבו אנחנו נמצאים או רוצים למצוא את עצמנו.

תלמידה: מה היא הרגשה של סליחה?

הרגשה של סליחה היא שאני מצטער על כך שהיו לי מחשבות ורצונות שהם לא לחיבור בינינו ועם הבורא, זו בעצם העבירה, "עבירה" זה פירוד. מחטא עץ הדעת כל דבר שהוא פירוד הוא "עבירה", כל דבר שהוא חיבור הוא "מצווה", ואנחנו צריכים לבצע כל מיני חיבורים עד שמגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד וכך מגיעים לתיקון הכללי.

תלמידה: ואם אני לא בהרגשה הזאת, אם אני לא מרגישה את הצער הזה באופן טבעי, איך אני יכולה להשיג אותה?

אז את לא מוכנה לראש השנה, לחודש אלול, לסליחות, כי כל בקשת הסליחה היא שאני לא הגעתי לחיבור עם אנשים אחרים כדי להיות בנטייה להחזיר אותנו לכלי של אדם הראשון.

תלמידה: ושנאה עצמית זה גם חלק מההרגשה הזאת של הצער?

אני לא יודע אם כן או לא, זה תלוי מה הסיבה שאת שונאת את עצמך.

תלמידה: כי פעלתי מתוך הרצון לקבל ולא לחיבור.

כן, אפשר להגיד שכן.

שאלה: בתחילת השיעור תיארת את המצב שכל הכלי העולמי, גברים ונשים ממש עולים, והרגשתי שאתה מעלה אותנו ממש על ענן של חיבור. האם אנחנו צריכים אחרי השיעור לנסות ככלי עולמי להחזיק את המצב הזה בינינו, מה לעשות עם זה?

ודאי שצריך להחזיק את עצמנו כך.

תלמידה: איך לעשות את זה ככלי עולמי?

לא לשכוח וכל הזמן להיות בזה.

תלמידה: זאת עבודה של עשירייה או של כל הכלי עולמי ביחד?

גם וגם. אבל לפחות של העשירייה. בעשירייה את יכולה לדבר על זה ולבקש שכולכן, כל החברות, תדאגו לחיבור ביניכן, ושתדאגו ולהחזיק את החיבור יותר ויותר ועל זה להתפלל. ומה התוצאה מזה שתתחברו עד כדי כך? שהבורא יתגלה בכן.

תלמידה: האם אנחנו יכולות להעלות את עצמנו במעלית כזאת כמו שאתה מעלה אותנו ברגש בלעדיך?

ודאי שכן, ועוד יותר מזה. מי אני לעומת הכוח שלכן? יש לכן כוח הרבה יותר גדול. אני רק עושה איזה טריגר, איזו התחלה כדי לעורר אתכן, אבל אחר כך אתן צריכות להמשיך קדימה.

תלמידה: כמו שקודם שאלו אותך גם אני הייתי מוטרדת מאותה נקודה שאחרי השיעור נופלים לגשמיות בפתאומיות. אמרת שזה בסדר שבשיעור אנחנו על הענן ואחר כך אנחנו נופלים לגשמיות וזה כך בכוונה, אבל אנחנו לא צריכים להסכים עם זה.

כן ולא. העניין הוא שבזמן השיעור כולנו עולים למעלה מפני שאנחנו בכל זאת איכשהו מקושרים זה לזה. אומנם לא כל כך רוצים להיות בקשר, לא חושבים על זה, אבל כשיש לנו נושא אחד ומטרה אחת איכשהו אנחנו מקושרים והופכים להיות כלי רוחני.

אחרי השיעור אנחנו שוכחים מזה, יוצאים נמצאים תחת השפעה זרה וכך זה נעלם לאט לאט, עד השיעור הבא מתי שהוא. מה שאני מבקש, זה לא לעזוב את זה, ואחרי השיעור להמשיך בזה ככל האפשר. תדברו על זה, תתקשרו, בעדינות, כך שהקשר ביניכן יכנס יותר פנימה לכל פינות הלב של כל אחת ואחת.

שאלה: אנחנו נמצאים יומיים לפני ראש השנה. מצד אחד זה יום הדין, מצד אחר זה חג, יום טוב. בעשירייה הצטברו במשך השנה לא מעט הכבדות, מה צריך לעשות, לבטל את כל ההכבדות האלה ולהתחיל הכול מחדש, ומה עושים אם אין הסכמה מלאה בין החברים?

איזו הסכמה, שצריך להיות חיבור?

תלמיד: ברור לכולם שצריך להיות חיבור, אבל לפעמים דנים.

אם לפעמים דנים ויש חוסר הסכמה זה טוב, תלמידי רבי שמעון רצון להרוג זה את זה, אבל למעלה מזה על כל פשעים תכסה אהבה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות במיוחד בראש השנה ובתפילות שלנו, בבקשות שלנו לבורא. על אף שאנחנו כל כך שונים, מנוגדים והפוכים אנחנו מבקשים ממך, תעשה בינינו קשר כך שבהחלט נרגיש את עצמנו שנמצאים בכלי אחד, ושאתה ממלא את הכלי הזה. אנחנו עושים את הכלי, בונים את הקשר בינינו כמו איזו כוס, והבורא ממלא את הכוס. ואז אנחנו מרגישים שאנחנו באמת נמצאים בהשפעה שלו, בחיבור עימו, ואין לנו יותר ואנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים רק את זה.

תלמיד: איך אנחנו משלבים בין הגשמיות לרוחניות? כאשר יש מחלוקת בעשירייה, איך מגיעים להסכמה? האם נשארים כך או מבטלים את כל מה שהיה ומתחילים הכול מחדש?

אם יבוא אור עליון אז "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". אתם צריכים רק לבקש מהבורא

שיבוא ויתלבש בכם, ואז לא יהיו שום בעיות, ספקות, מחלוקות. איך זה יקרה? האור העליון יודע לסדר את זה. איך זה קורה עכשיו? האור העליון בעצמו הוא מבלבל אתכם ועושה את הבלגן הזה בכם. אז בבקשה תבינו את זה ותהיו קצת יותר חכמים. תעשו ותראו, הכול כמו בתלמידי רבי שמעון, אתם צריכים לצפות לאור העליון שיבוא ויתלבש בכם.

שאלה: האם לבקש סליחה זו יכולת שיש לנו רק כשאנחנו סולחים לאנשים אחרים?

לא, אנחנו צריכים לבקש סליחה על כל דבר שאנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו, ובמיוחד על מה שקורה לנו בעשירייה.

שאלה: אתמול עשינו מפגש עשירייה בהתאם לתרגיל שנתת לנו, לספר בעשירייה ממה אנחנו לא מרוצות מהעשירייה. לא עשינו עדיין את המפגש אלא רק עשינו בירור איך עושים את זה, וכבר בשלב הזה התגלה כל כך הרבה שלא ציפינו. אמרת שצריך להתפלל כשכל זה מתגלה. מה אנחנו צריכות לעשות, להרכיב איזו תפילה משותפת, או שזו עבודה פרטית של כל אחת?

אתן צריכות להבין שכל הבעיות נובעות מהיצר הרע, והבורא אומר "בראתי יצר הרע", הוא ברא אותו. כלומר, הוא נמצא בראש כל הסכסוכים בינינו. מה אנחנו צריכים לעשות? לבקש ממנו שאת כל הפשעים הוא יכסה באהבה. זה מה שהוא רוצה שאנחנו נעשה. ולכן זה שכולכם שונאים זה את זה זה טוב. זה שאתן מבינים ומרגישים את זה שאתם שונאים, זה טוב. אבל זה לא טוב שאתם לא יכולים לפנות לבורא, ולבקש ממנו "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". לבקש מהבורא שיעשה בינינו יחס יפה וטוב של אהבה.

אנחנו לא יכולים לתקן ולעשות את זה. אנחנו רק יכולים לבקש. זה שאתם הגעתם למצב שכולכם נמצאים במחלוקת זה מצוין, שמעתי מכמה קבוצות שהם גם נמצאים במחלוקת. זה יפה מאוד אבל מה הלאה? למה אתם לא פונים לבורא? הוא מבצע את כל הפעולות, אין עוד מלבדו. אנחנו רק צריכים לבקש תיקון.

שאלה: אנחנו צריכות שוב להתאסף ולבקש?

מספיק עכשיו רק לבקש מהבורא שיעשה חיבור בינינו. וכל אחד ואחד בודקת את עצמה עד כמה בלב שלה יש מרגע לרגע אהבה יותר גדולה לכל העשירייה.

שאלה: מה מאפשר חיבור בין החברים, האם האהבה או המאור המחזיר למוטב? מה גורם שהחיבור הזה יצא לפועל?

התפילה שלנו, הבקשה מאיתנו לבורא שיעשה את זה. ועכשיו זה הזמן הכי מוכשר לזה. תתפללו כל הזמן, תבקשו כל הזמן שהבורא יביא לנו חיבור. לא צריכים כלום חוץ מזה. כי הוא שבר את הכלי של אדם הראשון כדי שאנחנו נבקש שיחבר אותו בחזרה.

ויותר מזה אין לנו שום עבודה בעולם שלנו, בעולם הזה. רק לבקש שהבורא יתקן את הכלי של אדם הראשון, ואז אנחנו נרגיש שהוא ממלא את הכלי הזה ובהתאם לזה נרגיש את עצמנו בעולם הרוחני עוד יותר ועוד יותר עליון.

שאלה: איך אפשר להיות בהרגשת צער על העבר, ממש בסליחות, ומצד שני לומר שזה לא אני אלא אין עוד מלבדו, ועכשיו אני מתחילה את העבודה מחדש?

תנסי בבקשה לסדר את הדברים האלה יחד ותראי כמה הם משלימים זה את זה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכות לבקש על תיקון הכלי של אדם הראשון. מה אנחנו נותנים לבורא בשביל שיעשה את הפעולה הזאת עלינו?

אנחנו נותנים לבורא את הבקשה שלנו שהוא יעשה, ואין לו שמחה יותר גדולה מהשמחה כאשר מבקשים ממנו לעשות תיקון. אנחנו לא עושים תיקונים, אנחנו רק מבקשים עליהם והבורא עושה את כל התיקונים.

בואו נכין את עצמנו עכשיו לראש השנה, למצב שאנחנו מבקשים מכאן והלאה להיות בחיבור בינינו, שהבורא יחזיק אותנו וכל הזמן נהיה בחיבור המתגבר. אמן.

(סוף השיעור)